בגרות בלשון עיקרי, מותאם 011241 - קיץ 2024
שאלון עיקרי, נוסח מותאם · שאלון 011241 · שאלון מותאם · קיץ · 16 שאלות · 3:30 שעות
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2024, כל 16 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שלוש שעות וחצי.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון – הבנה והבעה – 50 נקודות
חלק שני – לשון – 50 נקודות
פרק א: שם המספר
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
נספחים: נספח 1 – מאמרים; נספח 2 – דף עזר.
הנחיות מיוחדות למועד זה: שימו לב: בבחינה זו יש הנחיות מיוחדות. יש לענות על השאלות על פי הנחיות אלה.
פרק ב: תחביר – בפרק זה חמש שאלות, 7–11 (לכל שאלה – 12 נקודות).
תוכלו לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות בפרק זה, אך מספר הנקודות שתוכלו לצבור בפרק לא יעלה על 40 נקודות.
פרק ג: מערכת הצורות – בפרק זה חמש שאלות, 12–16 (לכל שאלה – 12 נקודות).
תוכלו לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות בפרק זה, אך מספר הנקודות שתוכלו לצבור בפרק לא יעלה על 40 נקודות.
חלק ראשון – הבנה והבעה
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
קראו את המאמרים 1–3 שבנספח 1 המצורף, וענו על כל השאלות 1–5 שלפניכם.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 – מאמרים: לפניכם שלושה מאמרים. קִראו אותם, וענו על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)
שאלה 1 · פעולות המבטאות סולידריות – זיהוי ונימוק
לפניכם תיאורים של ארבע פעולות (1)–(4), ולאחר כל תיאור יש שאלה.
הקיפו את התשובה הנכונה על השאלה שלאחר כל תיאור. ענו על פי המאמרים. (4 נקודות)
(1) בזמן המלחמה האירו מדינות שונות ברחבי העולם בניינים בנורות שיצרו את צורת דגל ישראל.
האם פעולת המדינות מבטאת סולידריות? כן / לא
(2) חברת הסעות נשכרה על ידי העירייה כדי להסיע ילדים מיישובים מפונים ל"יום כיף".
האם הפעולה של חברת ההסעות מבטאת סולידריות? כן / לא
(3) בתקופת המלחמה סייע אזרח ישראלי לנפגעי המלחמה בכל מה שנדרש, והתנה זאת בצילום מעשיו ובפרסומם.
האם פעולת האזרח הישראלי מבטאת סולידריות? כן / לא
(4) בתקופת המלחמה אנשים רבים תלו על צווארם דסקית ובה הכיתוב: "השיבו אותם הביתה".
האם פעולת האנשים מבטאת סולידריות? כן / לא
בחרו מסעיף א באחת מן הפעולות שאינה מבטאת סולידריות, ציינו את מספרה, ונמקו את תשובתכם על פי מאמר 1. (3 נקודות)
מספר הפעולה: ______
נימוק על פי מאמר 1:
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
(1) כן
(2) לא
(3) לא
(4) כן
הכלי להכרעה: במאמר 1 יש שני קריטריונים ברורים:
(1) כן. הארת בניינים בצבעי הדגל היא סמל של הזדהות, בדיוק כמו התלבושת הצהובה של מכבי תל אביב: אין בה תועלת מעשית, אך היא מבטאת הזדהות "שניכרה לעיני כול".
(2) לא. חברת ההסעות נשכרה – כלומר קיבלה תשלום. היא פעלה מתוך אינטרס כלכלי, ולא מתוך הזדהות.
(3) לא. אמנם האזרח עזר, אבל הוא התנה את עזרתו בצילום ובפרסום – כלומר ביקש להפיק ממנה תועלת אישית (תדמית, פרסום). זה סותר את התנאי "אינו מפיק מכך תועלת אישית".
(4) כן. הדסקית היא סמל חיצוני של הזדהות עם החטופים ומשפחותיהם – "ביטוי חיצוני" של סולידריות (פסקה ז), גם אם אין בה כדי לשנות את המצב.
טעות נפוצה: לסמן "כן" בפעולה (3) רק משום שהאזרח עזר בפועל. השאלה איננה אם נעשה מעשה טוב, אלא אם הוא נעשה בלי אינטרס אישי.
סעיף ב
אפשרות א – פעולה (2): חברת ההסעות קיבלה מן העירייה תשלום בעבור הסעת ילדי המפונים. היא פעלה מתוך אינטרס כלכלי, ולכן פעילותה אינה סולידרית. במאמר 1 נכתב ש"מי שפועל מתוך סולידריות ולשם הסולידריות אינו מפיק מכך תועלת אישית", ושהאכפתיות היא מוכנות לפעול "למען מטרה, שאינה נובעת מן האינטרס האישי של החברים בה".
אפשרות ב – פעולה (3): האזרח התנה את עזרתו בצילום מעשיו ובפרסומם, כלומר רצה להפיק מן העזרה תועלת אישית (תדמית ופרסום). לכן פעולתו אינה סולידרית: לפי מאמר 1, "מי שפועל מתוך סולידריות ולשם הסולידריות אינו מפיק מכך תועלת אישית, התועלת היא עבור הכלל בלבד".
מה נדרש – שני רכיבים:
1. הסבר הפעולה – מה בדיוק בפעולה שבחרתם מראה שיש בה אינטרס אישי ("נשכרה" = קיבלה תשלום; "התנה" = דרש תמורה).
2. הקריטריון ממאמר 1 – ציטוט או פרפרזה של הקביעה שסולידריות אינה מפיקה תועלת אישית (פסקה ח), או שהאכפתיות אינה נובעת מאינטרס אישי (פסקה ה).
החיבור בין השניים הוא הנימוק: "הפעולה X כוללת תועלת אישית Y, ולכן אינה עומדת בתנאי שבמאמר 1".
טעות נפוצה: לכתוב רק את הכלל מן המאמר בלי להסביר מה בפעולה עצמה מעיד על אינטרס אישי, או להפך – לתאר את הפעולה בלי לקשר אותה לקריטריון שבמאמר. כל אחת מן התשובות החלקיות האלה מקבלת רק חלק מן הניקוד.
שאלה 2 · מאפייני סגנון עיוני־מידעי במאמר 1
מאמר 1 הוא מאמר עיוני־מידעי. לפניכם רשימה של חמישה מאפיינים של כתיבה.
הקיפו שני מאפיינים של סגנון כתיבה עיוני־מידעי הבאים לידי ביטוי במאמר 1. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
הסברים רבים של מושגים – המאמר בנוי כולו מהגדרות: מהי סולידריות (פסקה א), ובפסקות ד–ו הגדרה מפורשת של כל אחד משלושת המושגים "אמון", "אכפתיות" ו"אחווה" (המושג מודגש, אחריו קו מפריד וההגדרה). יש גם הערת שוליים שמסבירה את המונח "אמפתיה".
כתיבה אובייקטיבית בלי הבעת עמדה – הכותב מציג מידע בגוף שלישי, בלשון עניינית, ואינו מנסה לשכנע את הקורא בעמדה שלו. אין "לדעתי", אין פנייה לקורא ואין שאלות רטוריות.
למה לא האחרים:
טעות נפוצה: לבחור "טענת כותב" – משום שמאמר 1 מכריע מה היא סולידריות. הגדרה אינה טענה; הכותב מסביר ואינו מתווכח.
שאלה 3 · החשש המשותף להתפוגגות הסולידריות ודרכי מניעה
מהו החשש המשותף שכותבי המאמרים 2 ו־3 מעלים? (4 נקודות)
על פי כל אחד משני המאמרים, מאמר 2 ומאמר 3, מה אפשר לעשות כדי למנוע את התממשותו של חשש זה? (4 נקודות)
על פי מאמר 2: ______
על פי מאמר 3: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
שני הכותבים חוששים שהסולידריות לא תימשך זמן רב, אלא תתפוגג (תתפורר, תימוג) עם הזמן.
היכן זה מופיע:
ניסוח התשובה: החשש הוא טענה, לא שאלה: "הסולידריות עלולה להתפוגג / לא תימשך לאורך זמן". את הנושא – הסולידריות (או ביטוייה: הערבות ההדדית, ההתנדבות, שיתופי הפעולה) – יש לציין במפורש.
טעות נפוצה: לנסח את החשש כשאלה ("איך לשמר...?", "כמה זמן...?"), או לכתוב שהחשש הוא שהאמון ייסדק – האמון הוא הגורם, ואילו החשש המשותף לשני המאמרים נוגע לסולידריות עצמה.
סעיף ב
על פי מאמר 2: יש לחזק (לשמור) את האמון בחברה – בין חברי הקבוצה ובין חלקי החברה – משום שהאמון הוא תנאי לקיומה של הסולידריות.
על פי מאמר 3: יש ליצור סדר חדש של "קומונינג" – התארגנות אנושית שיתופית שבה קהילות וארגונים ממונים על מרחבי החיים ועל המשאבים המשותפים של החברים בהם.
מאמר 2: הכותב קובע ש"אמון הוא גם גורם הכרחי לשימורה של סולידריות" (פסקה ה), ומדגים בקורונה: "מן הרגע שהאמון נסדק... הסולידריות התפוררה" (פסקה ו). מכאן הדרך למנוע את התפוגגותה: לשמור על האמון ולחזק אותו – למשל, על ידי הקפדה שכל אחד יישא בנטל במידה שווה ויפעל מתוך דאגה כנה לזולת (פסקה ה).
מאמר 3: אורי קנדל מציע "לנצל את התקופה הזאת כדי ליצור סדר חדש" (פסקה ה) – "קומונינג", התארגנות שיתופית מקומית ש"צומחת מלמטה" (פסקות ה–ו), כשתפקיד המדינה הוא ליצור תנאים ומדיניות שיתמכו בה (פסקה ז).
ניסוח: בכל אחד מן המאמרים יש לכתוב פעולה ("לחזק את האמון", "ליצור סדר חדש של קומונינג") ולהסביר אותה בקצרה – מה הקומונינג, מדוע האמון.
טעות נפוצה: לכתוב "ליצור סדר חדש" בלי להסביר מהו; לכתוב "לחזק את האמונה" במקום "את האמון"; או לכתוב על פי מאמר 3 רק ש"המדינה צריכה לעודד מעורבות אזרחית" – זה אמצעי לתמיכה בקומונינג, ולא הרעיון המרכזי.
שאלה 4 · תרומת הסולידריות לפרט; היחס בין סולידריות לקומונינג
ענו על שני הסעיפים שלפניכם על פי מאמר 3.
על פי מאמר 3, מהי תרומתה של הסולידריות לפרט עצמו הפועל למען האחרים? (3 נקודות)
על פי מאמר 3, מהו היחס שבין סולידריות לקומונינג? הקיפו את התשובה הנכונה. (3 נקודות)
(1) קומונינג מונע את המשך הסולידריות.
(2) קומונינג הוא ביטוי לסולידריות.
(3) סולידריות היא תחליף לקומונינג.
(4) סולידריות היא התולדה של קומונינג.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
הפרט המתנדב זוכה בתחושה של משמעות, המגרשת – ולו לשעות ספורות – את תחושת חוסר האונים.
היכן: מאמר 3, פסקה ג: "גם מי שהתנדבו קיבלו המון – הם זכו בתחושה של משמעות שגירשה ולוּ לשעות ספורות את תחושת חוסר האונים".
מה בדיוק שואלים: תרומה לפרט – למתנדב עצמו, ולא לחברה או לנזקקים. המילה "גם" בפסקה מסמנת את המעבר מן התרומה לאחרים אל התרומה למתנדב.
טעות נפוצה: לכתוב את תרומת הסולידריות לחברה ("מילאו את הצרכים הרבים", "הוקמו התארגנויות") – זו התעלמות מן המילה המודגשת בשאלה "לפרט".
סעיף ב
(2) קומונינג הוא ביטוי לסולידריות.
התשובה: (2).
במאמר 3 הקומונינג מוצג כדרך לשמר את "העשייה החברתית המשותפת והמשתפת" (פסקה ה) – כלומר את הסולידריות שהתגלתה במלחמה. הקומונינג הוא "התארגנות אנושית שיתופית" שבה הקהילה דואגת לצורכי כל חבריה "באופן שמאחד ומונע קיטוב" (פסקה ח). זוהי בדיוק סולידריות שבאה לידי ביטוי בפעולה מאורגנת.
למה לא האחרות:
שאלה 5 · מטלת כתיבה: סקירה – הגדרת הסולידריות והתנאים לקיומה
מטלת כתיבה (25 נקודות)
לקראת כינוס העוסק בהתנדבות בני נוער במסגרת שנת שירות או מכינה קדם־צבאית, נתבקשתם להכין סקירה בנושא הסולידריות. בסקירה נסחו הגדרה לסולידריות, וכתבו את התנאים לקיומה של סולידריות בחברה.
התבססו על מאמרים 1 ו־2.
כתבו בהיקף של 100–200 מילים. הקפידו על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
השתמשו בעמוד זה לכתיבת טיוטה, ואת הסקירה כתבו בעמודים 7–8.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 5
סולידריות: הגדרה ותנאים לקיומה
סולידריות היא תחושת שייכות של אדם למעגל חברתי והזדהות שלו עם אנשים, קבוצות וקהילות אחרים (בועז, 2023; שורק, 2015). המושג מבטא ערבות בין אזרחים (בועז, 2023), והזדהות זו יכולה לנבוע מאמפתיה, מקִרבה רעיונית או מערכים משותפים. זוהי מחויבות כלפי הזולת שהאדם מקבל עליו מרצון ומבטא ברגשותיו ובמעשיו (שורק, 2015).
כדי שסולידריות תתקיים, נדרשים כמה תנאים. התנאי הבסיסי הוא אמון בין חברי הקבוצה: רק כשאדם בוטח בחבריו הוא מוכן לפעול ואף להסתכן למענם (שורק, 2015). כדי שהאמון יישמר, על חברי הקבוצה להרגיש שכל אחד נושא בנטל במידה שווה ופועל מתוך דאגה כנה לזולת ולא מתוך מניעים אישיים (בועז, 2023).
תנאי נוסף הוא אכפתיות – "דבק" קהילתי המתבטא במוכנות לפעול יחד למען מטרה שאינה משרתת אינטרס אישי. התנאי השלישי הוא אחווה, כלומר שילוב של אהבה, דאגה ושותפות גורל; בלעדיה לא סביר שאדם ישלם מחיר בעבור רווחתם של אחרים (שורק, 2015).
אמון, אכפתיות ואחווה הם אפוא היסודות שעליהם נשענת הסולידריות בכל קבוצה.
ביבליוגרפיה
בועז, ח' (אוקטובר, 2023). סולידריות כמשאב מתכלה. מכון ון ליר בירושלים. אוחזר מ־vanleer.org.il.
שורק, י' (ינואר, 2015). סולידריות. לקסי־קיי, גיליון מס' 3. אוחזר מ־kaye.ac.il.
(מספר מילים: 148, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
1. מה המטלה דורשת – שני תבחינים:
(א) הגדרה לסולידריות – ממוזגת משני המאמרים.
(ב) התנאים לקיומה. שימו לב: המילה "תנאים" אינה מופיעה כך במאמרים. במאמר 1 התנאים הם "שלושת המושגים... העומדים בבסיסה" – אמון, אכפתיות ואחווה (פסקות ג–ו); במאמר 2 – האמון כ"גורם הכרחי לשימורה" ופירוטו: נשיאה שווה בנטל ומניעים כנים (פסקה ה). אין צורך בעמדה אישית, בדוגמאות ההיסטוריות או בסוגי הסולידריות.
2. איסוף החומר (כדאי בטבלה):
3. מבנה הסקירה:
4. קישוריות: "כדי ש...", "התנאי הבסיסי", "תנאי נוסף", "התנאי השלישי", "כלומר", "אפוא" – מילים המסמנות מנייה של תנאים והבהרה. אין צורך ב"לעומת זאת" או ב"לכן" – אין כאן ניגוד או מסקנה.
5. עמידה בתבחינים:
6. טעויות אופייניות:
חלק שני – לשון
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. ענו על שני פרקים: על פרק א – חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.
פרק א: שם המספר – חובה (10 נקודות)
ענו על שאלה 6.
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר ופרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: פרק ב – תחביר או פרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
ציינו את שם הפרק שבחרתם: ______
פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה חמש שאלות, 7–11 (לכל שאלה – 12 נקודות).
תוכלו לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות בפרק זה, אך מספר הנקודות שתוכלו לצבור בפרק לא יעלה על 40 נקודות.
שימו לב: תוכלו להיעזר בנספח 2 – דף העזר.
פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה חמש שאלות, 12–16 (לכל שאלה – 12 נקודות).
תוכלו לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות בפרק זה, אך מספר הנקודות שתוכלו לצבור בפרק לא יעלה על 40 נקודות.
שימו לב: תוכלו להיעזר בנספח 2 – דף העזר.
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 6 · שם המספר – בחירת הצורה הנכונה
במשפטים שלפניכם הקיפו את הצורות הנכונות של שם המספר מבין האפשרויות הנתונות.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
השאלה הראשונה בכל פריט: מה מינו של שם העצם הנספר? מ־3 עד 10 (וגם באחדות שבתוך מספר גדול) הצורה "הפוכה": עם שם עצם בזכר באה הצורה עם ה' או ת' (שלושה, ארבעה, ארבעת), ועם שם עצם בנקבה – הצורה בלי ה' (שלוש, ארבע). מ־11 עד 19: בזכר – חמישה עשר, שבעה עשר; בנקבה – חמש עשרה, שבע עשרה.
1. בחמישה בדצמבר. בתאריך, היום בחודש נקרא בצורת זכר – כאילו נאמר "ביום החמישה בחודש" (כמו "שבעה באוקטובר"). "חמישי" הוא מספר סודר, ובתאריכים לא משתמשים בו.
2. כחמישה עשר אלף מתנדבים. את המספר קובע "אלף", ולא "מתנדבים": סופרים אלפים, ו"אלף" הוא שם עצם זכר (אלף אחד, שלושה אלפים). לכן: חמישה עשר אלף (ולא "חמש עשרה אלף").
3. אחד המיזמים. "מיזם" – זכר, ולכן "אחד". הצירוף "אחד המיזמים" הוא סמיכות (בדיבור תקני נהגה אַחַד המיזמים), אבל בבחירה בין "אחד" ל"אחת" ההכרעה היא לפי מין הנספר.
4. בפעם השבע עשרה. מספר סודר מ־11 ומעלה מובע במספר היסודי בתוספת ה' הידיעה, והוא מתאים במין לשם העצם. "פעם" – נקבה (פעם אחת, שתי פעמים), ולכן: בפעם השבע עשרה.
5. בשנת אלפיים עשרים ואחת. שנים נקראות בצורת נקבה, משום שהנספר הוא "שנה": "שנת אלפיים עשרים ואחת" (ולא "ואחד").
6. במהלך שלוש שנות קיומה. "שנה" – נקבה, ולכן שלוש. גם כשהמספר בא בסמיכות ("שלוש שנות קיומה"), לשם המספר בנקבה אין צורה נפרדת של נסמך: שְׁלוֹשׁ שְׁנוֹת. הצורה "שלושת" היא צורת הנסמך של זכר ("שלושת הימים"), ולכן אינה מתאימה כאן.
7. בחמישים וארבעה ערים ויישובים. הנספרים הם שני שמות עצם: "ערים" (נקבה) ו"יישובים" (זכר). כשנספרים יחד שמות עצם משני המינים, המספר בא בצורת זכר: חמישים וארבעה.
8. ארבעים ושלושה אחוזים. "אחוז" – זכר (אחוז אחד, שני אחוזים), ולכן "ושלושה". העשרות (ארבעים) שוות לשני המינים, ורק האחדות משתנות.
9. ארבעת תחומי ההתנדבות. "תחום" – זכר. המספר בא לפני צירוף מיודע ("תחומי ההתנדבות"), כלומר בסמיכות, ולכן משתמשים בצורת הנסמך של הזכר: ארבעת (כמו "ארבעת המינים"). "ארבעה תחומי ההתנדבות" שגוי.
10. פי שלושה. אחרי "פי" בא המספר בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי עשרה.
טעות נפוצה: לבחור "חמש עשרה אלף" בגלל הצליל או מתוך מחשבה שהמספר מתאים ל"מתנדבים" – המספר מתאים ל"אלף" (זכר); לבחור "חמישים וארבע" לפי שם העצם הקרוב ("ערים") בלבד; לבחור "שלושת שנות" בגלל הסמיכות – צורת "שלושת" שייכת לזכר.
תחביר
שאלה 7 · סוגי משפטים, המרה לפסוקית זמן, תפקידים תחביריים
לפניכם שלושה משפטים.
(1) בתקופת הקורונה המגבלות על ההתקהלות היו מחמירות מאוד, אך הציבור הישראלי עמד בהן. ______
(2) בסוף המאה התשע עשרה נוספה למושג "סולידריות" משמעות פוליטית בעקבות התארגנויות של עובדים נגד מעסיקים בנוגע לזכויותיהם. ______
(3) יש דברים רבים שאנחנו יכולים לעשות לשימור העשייה החברתית גם ביום שאחרי המלחמה. ______
ציינו ליד כל משפט את הסוג התחבירי שלו.
המירו את משפט (2) במשפט מורכב בעל פסוקית זמן.
ציינו את התפקידים התחביריים של המילים המסומנות בקו במשפטים.
משפט (1) על ההתקהלות: ______
משפט (2) למושג: ______
משפט (3) לשימור: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
(1) משפט מאוחה (איחוי): [בתקופת הקורונה המגבלות על ההתקהלות היו מחמירות מאוד,]איבר א [אך הציבור הישראלי עמד בהן.]איבר ב
(2) משפט פשוט.
(3) משפט מורכב: יש דברים רבים [שאנחנו יכולים לעשות לשימור העשייה החברתית גם ביום שאחרי המלחמה.]פסוקית לוואי
שיטה: מסמנים בכל משפט את הנשואים. נשוא אחד – משפט פשוט. שני נשואים – בודקים אם שני החלקים שווי מעמד ומחוברים במילת איחוי (משפט מאוחה), או שחלק אחד תלוי בחברו ונפתח במילת שעבוד (משפט מורכב).
(1) מאוחה. יש שני נשואים: "היו מחמירות" ו"עמד". כל חלק יכול לעמוד בפני עצמו כמשפט שלם, והם מחוברים במילת האיחוי "אך" (קשר של ניגוד: המגבלות היו קשות – ובכל זאת הציבור עמד בהן). לכן תוחמים שני איברים: איבר א – עד הפסיק; איבר ב – מ"אך" עד הנקודה. מילת האיחוי "אך" שייכת לאיבר השני.
(2) פשוט. יש בו נשוא אחד בלבד: "נוספה" (מה נוספה? משמעות – נושא; פוליטית – לוואי; למושג – מושא; בסוף המאה התשע עשרה – תיאור זמן). "בעקבות התארגנויות של עובדים..." הוא צירוף יחס ולא פסוקית – אין בו נשוא נטוי ("התארגנויות" הוא שם עצם).
(3) מורכב. המשפט העיקרי: "יש דברים רבים" (יש – נשוא; דברים – נושא; רבים – לוואי). הפסוקית [שאנחנו יכולים לעשות לשימור העשייה החברתית גם ביום שאחרי המלחמה] מתארת את שם העצם "דברים" – אילו דברים? – ולכן היא פסוקית לוואי. היא נפתחת ב־ש' ונמשכת עד סוף המשפט. "שאחרי המלחמה" אינו פסוקית נפרדת – אין בו נשוא; זהו לוואי של "ביום".
טעות נפוצה: ב־(1) לסמן את הקשר הלוגי בלבד בלי לתחום את האיברים (בשאלון זה נדרשת תחימת האיברים); ב־(3) לתחום את "שאחרי המלחמה" כפסוקית, או לסווג את משפט (2) כמורכב בגלל אורכו.
סעיף ב
בסוף המאה התשע עשרה נוספה למושג "סולידריות" משמעות פוליטית [לאחר שעובדים התארגנו נגד מעסיקים בנוגע לזכויותיהם.]פסוקית זמן
(אפשר גם "אחרי ש..." או "כאשר...", ובלבד שבפסוקית יש נשוא נטוי.)
הדרך: "בעקבות התארגנויות של עובדים" הוא צירוף יחס, ובמרכזו שם הפעולה "התארגנויות". כדי ליצור פסוקית צריך נשוא נטוי:
1. הופכים את שם הפעולה לפועל: התארגנויות ← התארגנו.
2. מוסיפים נושא לפועל: מי התארגנו? עובדים.
3. פותחים במילת שעבוד של זמן: "לאחר ש", "אחרי ש", "כאשר".
כך מתקבלת הפסוקית [לאחר שעובדים התארגנו נגד מעסיקים בנוגע לזכויותיהם], והיא מציינת מתי נוספה המשמעות הפוליטית – פסוקית זמן. שאר המשפט נשאר בלי שינוי.
טעות נפוצה: לכתוב "לאחר שהתארגנויות של עובדים נגד מעסיקים..." – אין כאן נשוא, ולכן אין כאן פסוקית; לכתוב "בעקבות שעובדים התארגנו" – "בעקבות ש" אינה מילת שעבוד תקנית; לבחור מילת שעבוד של סיבה ("מפני ש") במקום של זמן.
סעיף ג
על ההתקהלות – לוואי
למושג – מושא
לשימור – תיאור (תכלית)
על ההתקהלות – לוואי. הצירוף מפרט את שם העצם "המגבלות" – אילו מגבלות? מגבלות על ההתקהלות. צירוף יחס הצמוד לשם עצם ומפרט אותו הוא לוואי. (אפשר לבדוק: הצירוף "המגבלות על ההתקהלות" הוא יחידה אחת, והנשוא "היו מחמירות" מתייחס לכולה.)
למושג – מושא. הפועל "נוספה" מחייב השלמה במילת היחס ל־: נוספה למה? למושג. ההשלמה שהפועל דורש, באמצעות מילת יחס, היא מושא (המילה מציינת את מה שהפעולה חלה עליו, ולא נסיבה כמו זמן או מקום).
לשימור – תיאור (תכלית). "יכולים לעשות" – לשם מה? לשימור העשייה החברתית. הצירוף מציין את מטרת העשייה, ולכן הוא תיאור תכלית (אפשר להחליף ב"כדי לשמר" – סימן לתכלית).
טעות נפוצה: לכתוב ש"על ההתקהלות" הוא מושא, משום שיש בו מילת יחס – הוא אינו קשור לנשוא אלא לשם העצם "המגבלות"; לכתוב ש"לשימור" הוא מושא בגלל ה־ל'.
שאלה 8 · תפקידים תחביריים במשפט פשוט; תפקידי פסוקיות
לפניכם משפט פשוט שהחלקים התחביריים בו נתחמו.
ציינו מעל כל חלק תחבירי את התפקיד התחבירי שלו.
[בעקבות האירועים] [תזדקק] [החברה] [הישראלית] [לריפוי [רחב היקף]].
(בשאלון כל חלק תחום במסגרת; כאן המסגרות מסומנות בסוגריים מרובעים, ומסגרת פנימית מסמנת חלק שבתוך חלק.)
לפניכם שני משפטים מורכבים שהפסוקיות בהם נתחמו.
ציינו מעל כל פסוקית את התפקיד התחבירי שלה.
(1) [כדי שתתקיים סולידריות], חשוב [שיישמר האמון בין החברים בקבוצה].
(2) [מי שמצטרף לארגוני התנדבות], נחשף ליצירתיות ולרוח האנושית [הבאות לידי ביטוי בארגונים אלה].
(בשאלון הפסוקיות תחומות במסגרות; כאן – בסוגריים מרובעים.)
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
[בעקבות האירועים] – תיאור
[תזדקק] – נשוא
[החברה] – נושא
[הישראלית] – לוואי
[לריפוי רחב היקף] – מושא; [רחב היקף] – לוואי (של "ריפוי")
סדר העבודה – תמיד מן הנשוא:
1. הנשוא – הפועל הנטוי: תזדקק.
2. הנושא – מי תזדקק? החברה. ההתאמה מאשרת: תזדקק (נקבה, יחידה, עתיד) – החברה (נקבה, יחידה).
3. הישראלית – שם תואר המתאים ל"החברה" במין, במספר וביידוע, ומפרט אותה – לוואי.
4. לריפוי רחב היקף – תזדקק למה? הפועל "נזקק" מחייב השלמה במילת היחס ל־, ולכן הצירוף כולו הוא מושא. בתוכו – "רחב היקף" (צירוף סמיכות של שם תואר) מתאר איזה ריפוי, ולכן הוא לוואי של "ריפוי". זו הסיבה שבשאלון הוא תחום במסגרת פנימית.
5. בעקבות האירועים – מציין את הנסיבה (מה גרם, מתי) – תיאור. "בעקבות" היא מילת יחס, ולכן הצירוף כולו הוא חלק אחד.
טעות נפוצה: לכתוב ש"לריפוי" הוא תיאור (תכלית) – "נזקק" הוא פועל שדורש השלמה ב־ל', ולכן זהו מושא; לשכוח את התפקיד של המסגרת הפנימית "רחב היקף".
סעיף ב
(1) [כדי שתתקיים סולידריות] – פסוקית תכלית (תיאור תכלית); [שיישמר האמון בין החברים בקבוצה] – פסוקית נושא.
(2) [מי שמצטרף לארגוני התנדבות] – פסוקית נושא; [הבאות לידי ביטוי בארגונים אלה] – פסוקית לוואי.
השיטה: מוצאים את הנשוא של המשפט העיקרי ושואלים עליו שאלות: מי/מה? (נושא), את מי/מה? (מושא), למה/מתי/לשם מה? (תיאור). פסוקית שמתארת שם עצם – פסוקית לוואי.
משפט (1). הנשוא העיקרי: חשוב (נשוא שמני).
משפט (2). הנשוא העיקרי: נחשף.
טעות נפוצה: לזהות את "כדי שתתקיים" כפסוקית סיבה (סיבה עונה על "מדוע קרה", תכלית – על "לשם מה"); לכתוב ש"מי שמצטרף..." היא פסוקית לוואי בגלל ה־ש' – "מי" אינו שם עצם שהפסוקית מתארת, והפסוקית כולה היא הנושא של "נחשף".
שאלה 9 · הסגר ותרומתו; תמורה
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם יש הסגר.
(1) סולידריות היא תחושת שייכות של אדם למעגל חברתי, לפי הסוציולוג אמיל דורקהיים.
(2) ודאי יש דברים שאנחנו כחברה יכולים לעשות לשימור העשייה החברתית המשותפת.
משפט (1): ______
משפט (2): ______
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם יש תמורה.
(1) המושגים: אמון, אכפתיות ואחווה קשורים קשר ישיר בסולידריות.
(2) היום, בתקופה הקשה של מלחמת אוקטובר 2023, נדמה שאמון הציבור נתון לחברה הישראלית.
השלימו את הטבלה שלפניכם – העתיקו מכל משפט את התמורה ואת המילה שהיא ממירה, וציינו את התפקיד התחבירי של המילה שהתמורה ממירה.
| התמורה | המילה שהתמורה ממירה | התפקיד התחבירי של המילה שהתמורה ממירה | |
|---|---|---|---|
| משפט (1) | |||
| משפט (2) |
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1) סולידריות היא תחושת שייכות של אדם למעגל חברתי, לפי הסוציולוג אמיל דורקהיים.
(2) ודאי יש דברים שאנחנו כחברה יכולים לעשות לשימור העשייה החברתית המשותפת.
משפט (1): ההסגר מציין את מקור הדברים (מי אמר זאת).
משפט (2): ההסגר מביע את עמדת הדובר – ודאות והחלטיות בנוגע לנאמר.
הסגר הוא מילה או צירוף שאינם קשורים תחבירית לשום חלק במשפט (אינם נושא, נשוא, מושא, תיאור או לוואי). אפשר להשמיט אותם, והמשפט יישאר שלם. ההסגר מוסיף מידע על הדובר – מקור הדברים או יחסו אליהם.
משפט (1) – "לפי הסוציולוג אמיל דורקהיים". אם נשמיט אותו – "סולידריות היא תחושת שייכות של אדם למעגל חברתי" – המשפט שלם. תרומתו: מציין את מקור הטענה, ובכך מייחס אותה לדורקהיים. יש לסמן את כל הצירוף, לא רק את "לפי".
משפט (2) – "ודאי". בלעדיו: "יש דברים שאנחנו כחברה יכולים לעשות..." – משפט שלם. המילה מבטאת את יחס הדובר לתוכן – ביטחון וודאות (מבע מודאלי של ודאות).
טעות נפוצה: לסמן רק את מילת היחס "לפי"; לכתוב תרומה כללית ("מוסיף מידע") בלי לפרט מהו המידע – מקור הדברים או עמדת הדובר.
סעיף ב
| התמורה | המילה שהתמורה ממירה | התפקיד התחבירי של המילה שהתמורה ממירה | |
|---|---|---|---|
| משפט (1) | אמון, אכפתיות ואחווה | המושגים | נושא |
| משפט (2) | בתקופה הקשה של מלחמת אוקטובר 2023 | היום | תיאור (זמן) |
תמורה היא מילה או צירוף הבאים מיד אחרי חלק במשפט, מפרטים או מבהירים אותו, ומתייחסים לאותו דבר בדיוק. אפשר להחליף ביניהם: להשמיט את המומר ולהשאיר את התמורה, והמשפט יישאר תקין. לתמורה אין תפקיד משלה – היא "יורשת" את תפקיד המילה שהיא ממירה.
משפט (1). "המושגים" – אילו? "אמון, אכפתיות ואחווה" (התמורה, אחרי נקודתיים). הנשוא: "קשורים"; מי קשורים? המושגים – נושא. בדיקה: "אמון, אכפתיות ואחווה קשורים קשר ישיר בסולידריות" – תקין.
משפט (2). "היום" – מתי בדיוק? "בתקופה הקשה של מלחמת אוקטובר 2023" (התמורה, בין פסיקים). המשפט העיקרי: "נדמה [שאמון הציבור...]"; "היום" מציין מתי נדמה – תיאור זמן. בדיקה: "בתקופה הקשה של מלחמת אוקטובר 2023 נדמה ש..." – תקין.
טעות נפוצה: להחליף בין העמודות – לכתוב את התמורה בעמודת "המילה שהתמורה ממירה"; לכתוב בעמודה השלישית את תפקיד התמורה במקום את תפקיד המילה המומרת (בפועל הם זהים), או להעתיק מילים במקום לכתוב תפקיד.
שאלה 10 · פירוק משפט מורכב והמרה לפסוקית סיבה; חלקי דיבור
לפניכם משפט מורכב.
פעילי התנועה "אזרחים למען אזרחים" שנחשפו לבקשות סיוע של משפחות נזקקות, הקימו מערך סיוע שיספק מענה מהיר למשפחות.
(1) פרקו את המשפט הנתון לשלושה משפטים פשוטים.
(2) המירו את המשפט הנתון במשפט מורכב בעל פסוקית סיבה.
לפניכם קטע ובו ארבע מילים מודגשות. ציינו מעל כל מילה מודגשת את חלק הדיבור שלה.
על פי סקר, שיעור המתנדבים בקרב הציבור מתחילת המלחמה הוא כמעט חמישים אחוז. שיעור התנדבות זה הוא נתון מרשים מאוד, בייחוד כעת, כאשר יש מאות אלפי מפונים ואלפי אזרחים מגויסים. נתון זה מלמד על הסולידריות בחברה הישראלית ועל החוסן שלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
(1)
(2) מכיוון שפעילי התנועה "אזרחים למען אזרחים" נחשפו לבקשות סיוע של משפחות נזקקות, הם הקימו מערך סיוע שיספק להן מענה מהיר.
או: פעילי התנועה "אזרחים למען אזרחים" הקימו מערך סיוע שיספק מענה מהיר למשפחות, מכיוון שהם נחשפו לבקשות הסיוע שלהן.
(1) פירוק. מספר המשפטים הפשוטים שווה למספר הנשואים. במשפט יש שלושה נשואים:
בכל משפט פשוט משחזרים את הנושא במלואו במקום ה־ש' (ש' הזיקה מחליפה את שם העצם שהפסוקית מתארת), ומשמיטים את מילות השעבוד. כך כל משפט עומד בפני עצמו. במשפט השלישי אפשר לכתוב "מערך הסיוע" (מיודע), כי כבר הוזכר.
(2) המרה לפסוקית סיבה. מבחינת התוכן, החשיפה לבקשות הסיוע היא הסיבה להקמת המערך. לכן הופכים את פסוקית הלוואי הראשונה לפסוקית סיבה:
1. מחליפים את ש' הזיקה במילת שעבוד של סיבה: מכיוון ש / משום ש / מפני ש / כיוון ש / הואיל ו.
2. נותנים לפסוקית נושא משלה ("פעילי התנועה" או "הם").
3. בודקים את ההפניות: אם הפסוקית באה ראשונה – השם המלא בפסוקית והכינוי ("הם", "להן") בעיקרי; אם העיקרי בא ראשון – להפך.
פסוקית הלוואי השנייה [שיספק...] נשארת כמות שהיא.
טעות נפוצה: ב־(1) להשאיר משפט עם "ש" ("מערך סיוע שיספק מענה") – זה עדיין משפט מורכב; או לכתוב משפט פשוט בלי נושא ("נחשפו לבקשות סיוע"). ב־(2) לפתוח בכינוי שאין לו הפניה ("מכיוון שהם נחשפו..., פעילי התנועה הקימו") או להשאיר את הפסוקית כפסוקית לוואי.
סעיף ב
המתנדבים – שם עצם
מרשים – שם תואר
מפונים – שם עצם
מלמד – פועל
ארבע המילים הן צורות בינוני. צורת בינוני יכולה לשמש פועל, שם עצם או שם תואר, וההכרעה היא לפי התפקיד שלה במשפט:
טעות נפוצה: לכתוב "בינוני" כחלק דיבור – בינוני הוא צורה, ויש לקבוע מה היא משמשת במשפט; לכתוב "שם פועל" במקום "פועל" ל"מלמד".
שאלה 11 · משמעויות "יש"; נשוא, אוגד ונושא; חלקים כוללים
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם המילה "יש" מסומנת בקו.
(1) כדי לענות על שאלה זו יש להתייחס למושג "אמון".
(2) בחברה כזאת יש שיעור גבוה של התנדבות.
כתבו את המשמעות של המילה "יש" בכל אחד מן המשפטים.
המשמעות של "יש" במשפט (1): ______
המשמעות של "יש" במשפט (2): ______
לפניכם שלושה משפטים, ובהם מילים המסומנות בקו.
(1) אין טובה גדולה יותר מהגשת עזרה לאחיך.
(2) סולידריות לא פורמלית אינה מכּורח צו או חוק.
(3) הסולידריות היא רבת כוח, והיא מתגברת במיוחד בשעות משבר.
כתבו מעל כל מילה המסומנת בקו את התפקיד התחבירי שלה.
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם יש חלק כולל.
(1) בחברה סולידרית יש התנדבות רבה, מתן עזרה ותמיכה רחבה.
(2) כל אחד מן החברים בקבוצה פועל ממניעים כנים של דאגה לזולת ולא מסיבות אישיות.
| התפקיד התחבירי של החלק הכולל | הקשר הלוגי בחלק הכולל | |
|---|---|---|
| משפט (1) | ||
| משפט (2) |
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
משפט (1): המלצה / ציווי / חובה – משמעות מודאלית ("יש להתייחס" = צריך להתייחס).
משפט (2): קיום ("יש" = קיים, נמצא).
משפט (1) – מודליות (חובה, ציווי, המלצה). "יש" בא לפני שם פועל ("להתייחס") ומשמעו "צריך", "מוכרח", "רצוי". הוא מבטא את עמדת הדובר כלפי הפעולה, ולכן "יש להתייחס" הוא נשוא מודאלי.
משפט (2) – קיום. "יש" בא לפני שם עצם ("שיעור") ומציין שהדבר קיים: "בחברה כזאת קיים שיעור גבוה של התנדבות". זהו נשוא קיומי, ו"שיעור" הוא הנושא.
הדרך להבחין: "יש" + שם פועל → מודאלי; "יש" + שם עצם → קיום. אפשר גם לבדוק בהחלפה: "צריך" מתאים למשפט (1), "קיים" מתאים למשפט (2).
טעות נפוצה: לכתוב תפקיד תחבירי ("נשוא") במקום משמעות; לכתוב "קיום" בשני המשפטים.
סעיף ב
(1) אין – נשוא
(2) אינה – אוגד
(3) היא (הראשונה, "היא רבת כוח") – אוגד; היא (השנייה, "והיא מתגברת") – נושא
(1) "אין" – נשוא. "אין" הוא השלילה של "יש" הקיומי: "אין טובה גדולה יותר" = לא קיימת טובה גדולה יותר. מה אין? "טובה" – הנושא. לכן "אין" הוא נשוא.
(2) "אינה" – אוגד. הנושא: "סולידריות" (לא פורמלית – לוואי); הנשוא: "מכּורח צו או חוק" (נשוא שמני). "אינה" מקשרת בין הנושא לנשוא ומתאימה לנושא במין ובמספר (נקבה, יחידה) – זהו אוגד שלילי. בדיקה: אפשר להחליף ב"לא": "סולידריות לא פורמלית לא מכורח צו".
(3) אותה מילה – שני תפקידים.
כלל אצבע: כינוי גוף שבא בין נושא לנשוא שמני – אוגד; כינוי גוף שבא במקום שם העצם ואחריו נשוא – נושא.
טעות נפוצה: לכתוב ש"אין" הוא אוגד (רק "אינו/אינה" שבאים בין נושא לנשוא שמני הם אוגד); לסמן את שתי ה"היא" כאוגד.
סעיף ג
(1) בחברה סולידרית יש התנדבות רבה, מתן עזרה ותמיכה רחבה.
(2) כל אחד מן החברים בקבוצה פועל ממניעים כנים של דאגה לזולת ולא מסיבות אישיות.
| התפקיד התחבירי של החלק הכולל | הקשר הלוגי בחלק הכולל | |
|---|---|---|
| משפט (1) | נושא | הוספה |
| משפט (2) | תיאור (סיבה) | ניגוד |
חלק כולל – שני רכיבים או יותר הממלאים אותו תפקיד תחבירי ונקשרים לאותו נשוא, מחוברים בפסיק או במילת קישור.
משפט (1). הנשוא: "יש". מה יש? "התנדבות רבה", "מתן עזרה", "תמיכה רחבה" – שלושה רכיבים שווי תפקיד, ולכן החלק הכולל הוא נושא. הקשר ביניהם – הוספה (מנייה בפסיק ובו' החיבור). "בחברה סולידרית" – תיאור מקום, ואינו חלק מן החלק הכולל.
משפט (2). הנשוא: "פועל"; הנושא: "כל אחד". מדוע (מתוך מה) הוא פועל? "ממניעים כנים של דאגה לזולת" ו"(ולא) מסיבות אישיות" – שני רכיבים שווי תפקיד: תיאור (סיבה). "ולא" מציין ניגוד בין הרכיבים (זה – ולא זה). את הקו מותחים על שני הרכיבים, כולל "ולא מסיבות אישיות".
טעות נפוצה: לכתוב בטבלה את המילים עצמן במקום את התפקיד; לסמן רק חלק מן הרכיבים; לכתוב ש"ולא" מציין הוספה.
מערכת הצורות
שאלה 12 · שורש ובניין של פעלים
לפניכם טבלה ובה שבעה משפטים שבכל משפט מודגש פועל.
השלימו את הטבלה – ציינו את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| במדעי החברה הִתְעוֹרֵר עניין במושג סולידריות. | ||
| סולידריות היא רכיב חיוני בקבוצות שמְעֻנְיָנוֹת (מעוניינות) ליצור בתוֹכָן לכידות. | ||
| הסולידריות כְּרוּכָה במחיר מסוים. | ||
| קבוצת מכבי תל אביב החליטה לְהָמִיר את תלבושתה הכחולה־לבנה בתלבושת צהובה. | ||
| זאת הפגנה של סולידריות גם אם אין בכוחה לְהוֹעִיל כלל. | ||
| הסולידריות מתבטאת בפעולות שאדם נוקט למען ציבור שהוא רואה את עצמו מִשְׁתַּיֵּךְ (משתייך) אליו. | ||
| בזכות ההתנדבות זָכְתָה הקבוצה בתחושת משמעות. |
◂ פתרון מלא לשאלה 12
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| הִתְעוֹרֵר | ע-ו/י-ר | התפעל |
| מְעֻנְיָנוֹת | ע-נ-י-ן | פועל |
| כְּרוּכָה | כ-ר-ך | קל (פעל) |
| לְהָמִיר | מ-ו/י-ר | הפעיל |
| לְהוֹעִיל | י/ו-ע-ל | הפעיל |
| מִשְׁתַּיֵּךְ | ש-י-ך | התפעל |
| זָכְתָה | ז-כ-י | קל (פעל) |
השיטה: מורידים את אותיות התבנית (תחילית הבינוני מ־, ל' של שם הפועל, תחיליות העבר, סיומות הגוף), מזהים את סימני הבניין ומשחזרים אותיות שורש חסרות. בדיקה נוספת: משפחת מילים מאותו השורש.
טעות נפוצה: לכתוב שורש ע-ר-ר ל"התעורר"; לכתוב ש"משתייך" מן השורש ש-ת-י או ת-י-ך (ה־ת' היא חלק מן התחילית, ששוכלה); לכתוב שורש ז-כ-ת או ז-כ-ה ל"זכתה"; לקבוע בניין לפי צורת עבר שהומצאה ("נכרך") במקום לפי התבנית של המילה עצמה.
שאלה 13 · פעלים מן השורשים כ-ו-ן וכ-נ-י; שורשים דומים; צורן סופי
לפניכם ארבעה פעלים.
נְכוֹנִים, מְכִינִים, מְכַנִּים, מְכוֹנְנִים
(1) הקיפו את הפועל היוצא דופן מבחינת השורש שלו, וכתבו מעליו את שורשו.
(2) בטבלה שלפניכם, מיינו את ארבעת הפעלים לפי הבניין.
| נפעל | פיעל | הפעיל |
|---|---|---|
לפניכם קטע ובו מילים מודגשות.
ההתנדבות של הציבור בתקופת המלחמה הייתה תְּגוּבָה על מצב חירום. התנדבות זו בדרך כלל גּוֹבָה מחיר מן הפרט, ומידת ההקרבה של הציבור בתקופה זו גְּבוֹהָה יותר מבזמנים רגילים.
כתבו את השורש של כל מילה המודגשת בקטע, והקיפו מבין האפשרויות שם פועל מאותו השורש שלה.
תְּגוּבָה: השורש ______, שם פועל מאותו השורש לִגְבּוֹת, לְהָגִיב, לִגְבֹּהַּ (לגבוה).
גּוֹבָה: השורש ______, שם פועל מאותו השורש לִגְבּוֹת, לְהָגִיב, לִגְבֹּהַּ (לגבוה).
גְּבוֹהָה: השורש ______, שם פועל מאותו השורש לִגְבּוֹת, לְהָגִיב, לִגְבֹּהַּ (לגבוה).
לפניכם משפט, ובו ארבע מילים מוגדלות שבכל אחת מהן מודגש הצורן הסופי.
(1) מהו סוג הצורן הסופי המשותף לארבע מילים אלה?
הקיפו את התשובה הנכונה. צורן גזירה / צורן נטייה
(2) מבין ארבע המילים העתיקו את המילה שהצורן הסופי בה יוצא דופן מבחינת המשמעות שלו. ______
(3) ציינו את המשמעות של הצורן הסופי היוצא דופן. ______
(4) ציינו את המשמעות המשותפת לצורן הסופי שבשלוש המילים האחרות. ______
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
(1) מְכַנִּים – שורש כ-נ-י
(2)
| נפעל | פיעל | הפעיל |
|---|---|---|
| נְכוֹנִים | מְכַנִּים, מְכוֹנְנִים | מְכִינִים |
(1) היוצא דופן – מְכַנִּים, כ-נ-י.
(2) מיון לבניינים:
טעות נפוצה: להשאיר את "מכנים" מחוץ לטבלה – גם הפועל היוצא דופן צריך להופיע בה (בעמודת פיעל); לשבץ את "מכוננים" בהפעיל בגלל ה־מ' בתחילתו.
סעיף ב
תְּגוּבָה – השורש ג-ו/י-ב; לְהָגִיב
גּוֹבָה – השורש ג-ב-י; לִגְבּוֹת
גְּבוֹהָה – השורש ג-ב-ה; לִגְבֹּהַּ
שלוש מילים דומות במראה, ולכל אחת שורש אחר. מבחינים ביניהן לפי המשקל או הבניין, לפי המשמעות ולפי משפחת המילים.
טעות נפוצה: לבלבל בין ג-ב-י (גבייה) לג-ב-ה (גובה) – "גובה מחיר" אינו קשור לגובה; לכתוב ש־ה' של "גובה" היא אות שורש; לכתוב שורש ת-ג-ב ל"תגובה".
סעיף ג
(1) צורן נטייה
(2) תלבושתה
(3) שייכות (קניין)
(4) צורת נקבה
(1) צורן נטייה. צורן גזירה יוצר מילה חדשה במשמעות חדשה (למשל ־וּת, ־ִי, ־וֹן). צורן נטייה רק משנה את צורת המילה – מין, מספר או כינוי שייכות – והמילה נשארת אותה מילה. בארבע המילים הסיומת ־ָה אינה יוצרת מילה חדשה: "כחולה" היא צורת הנקבה של "כחול", ו"תלבושתה" היא "התלבושת שלה".
(2)–(3) תלבושתה – שייכות (קניין). הסיומת ־ָהּ (בכתיב: ה') היא כינוי קניין לנסתרת: תלבושתה = התלבושת של הקבוצה. המילה "תלבושת" היא כבר נקבה בעצמה, ולכן ה־ה' כאן אינה סימן נקבה.
(4) כחולה, לבנה, צהובה – צורת נקבה. אלה שמות תואר המתאימים במין לשם העצם "תלבושת" (נקבה): כחול ← כחולה, לבן ← לבנה, צהוב ← צהובה. הצורן מציין מין נקבה.
טעות נפוצה: לכתוב ש־ה' היא צורן גזירה משום שהיא "יוצרת" צורה חדשה – צורת הנקבה של אותו שם תואר אינה מילה חדשה; לכתוב "שם תואר" או "מגדר" במקום "נקבה" ב־(4).
שאלה 14 · חלקי דיבור של צורות בינוני; שורש; בניינם של שמות פעולה
לפניכם קטע ובו צורות בינוני מודגשות.
על פי סקר, שיעור המִתְנַדְּבִים בקרב הציבור מתחילת המלחמה הוא כמעט חמישים אחוז. שיעור התנדבות זה הוא נתון מַרְשִׁים מאוד, בייחוד כעת, כאשר יש מאות אלפי מְפֻנִּים (מפונים) ואלפי אזרחים מגויסים, והוא מְלַמֵּד על הסולידריות בחברה הישראלית ועל החוסן שלה.
(1) ציינו מעל כל אחת מצורות הבינוני המודגשות, את חלק הדיבור שלה.
(2) לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם מודגשת צורת בינוני.
ציינו ליד כל משפט את השורש של צורת הבינוני המודגשת בו.
לפניכם משפטים וצירופים, ובהם שמות פעולה מודגשים.
ציינו מעל כל שם פעולה מודגש את הבניין שלו.
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
(1)
מתנדבים – שם עצם
מרשים – שם תואר
מפונים – שם עצם
מלמד – פועל
(2)
(1) צורת הבינוני משמשת שלושה חלקי דיבור, וההכרעה היא לפי תפקידה במשפט:
(2) אותה צורה – שני שורשים.
דרך הבדיקה: מעבירים ליחיד – נתון מַרְשִׁים, אבל הורה מַרְשֶׁה; ביחיד הצורות נבדלות.
טעות נפוצה: לכתוב "בינוני" או "שם פועל" כחלק דיבור; לכתוב לשני המשפטים אותו שורש.
סעיף ב
הִתְאַרְגְּנוּת – התפעל
אִרְגּוּן – פיעל
הִתְבּוֹנְנוּת – התפעל
כַּוָּנַת – פיעל
הֶסְדֵּר – הפעיל
שם פעולה הוא שם עצם המציין את הפעולה של הפועל, ולכל בניין פעיל יש משקל קבוע של שם פעולה:
טעות נפוצה: לקבוע ש"כוונת" בקל או בהפעיל – הדגש ב־ו' מעיד על פיעל (כִּוֵּן – כַּוָּנָה); לקבוע ש"הסדר" הוא שם פעולה של פיעל (בגלל "סידור") – הפועל הוא הִסְדִּיר.
שאלה 15 · השלמת פעלים ושמות לפי שורש
לפניכם קטע שחסרים בו פעלים. כתבו בכל מקום ריק את הפועל המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
באופן טבעי כמעט כל אחד מאיתנו ______ (ח-ו-ש) עצבות בתקופה של אירועים מסוימים, כמו מלחמה או מגפה עולמית.
הינה כמה דרכים שנועדו ______ (ח-ז-ק) את החוסן הנפשי שלנו.
ראשית, ______ (ש-א-ר) פעילים! כשמצב הרוח ירוד, חשוב מאוד ______ (ז-ו-ז). על פי מחקרים, צמצום התנועה ______ (ח-מ-ר) את מצב הרוח השלילי.
שנית, אל תתבודדו! לעיתים הכאב ______ (י/ו-ב-ל) אותנו להתבודדות ולהתרחקות. היפגשו עם חברים, ואל ______ (ס-פ-ק) רק בקשרים ישנים, ______ (צ-ר-ף) לקבוצות חדשות.
ולסיום, גם אנשים בעלי חוסן נפשי גבוה ______ (ח-ו-י/ה) מצוקה. במקרה כזה חשוב ______ (פ-נ-י/ה) לאיש מקצוע.
לפניכם קטע שחסרים בו שמות. כתבו בכל מקום ריק את השם המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
גילויי סולידריות מרגשים של יהודים ממקומות שונים בעולם הצליחו להפיג מעט את ה______ (ח-ו-ש) הקשות שעוררו אירועי המלחמה. כך למשל לאחר יום־יומיים של מבוכה שמקורה בחוסר ______ (י-ד-ע) אמין על מה שקורה בשטח, החלה קהילת יהודי ארצות הברית להפגין סולידריות עם ישראל. הסולידריות התבטאה בעצרות תמיכה רבות ובגיוס מהיר של ______ (ר-ו-ם) לישראל בסכום של כמיליארד דולר בחודש הראשון למלחמה.
ביטויי האהבה וההזדהות האלה משמשים ______ (י/ו-כ-ח) בלתי ניתנת לערעור לאחדותו של עם ישראל.
האם בעקבות הסולידריות אפשר לצפות לגלי עלייה של יהודי ארצות הברית? מתברר שהתשובה מורכבת. בעוד הסולידריות של יהודי ארצות הברית עם ישראל מהווה גורם ______ (מ-ש-ך) שלהם ארצה, חוסר ה______ (ב-ט-ח) האישי הוא גורם דחייה עבורם.
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
1. חש / יחוש (ח-ו-ש)
2. לחזק (ח-ז-ק)
3. הישארו / תישארו (ש-א-ר)
4. לזוז (ז-ו-ז)
5. מחמיר / יחמיר (ח-מ-ר)
6. מוביל / יוביל (י/ו-ב-ל)
7. תסתפקו (ס-פ-ק)
8. הצטרפו / תצטרפו (צ-ר-ף)
9. חווים / חוו / יחוו (ח-ו-י/ה)
10. לפנות (פ-נ-י/ה)
השיטה: לכל מקום ריק שואלים שלוש שאלות: (א) מה הצורה הנדרשת – פועל נטוי או שם פועל? (אחרי "שנועדו", "חשוב" – שם פועל); (ב) מה הזמן והגוף – לפי הנושא והמילים שסביב ("אל תתבודדו!" – פנייה לרבים בציווי); (ג) מה הבניין – לפי המשמעות (פעולה רגילה, גרימה, פעולה חוזרת).
1. חש / יחוש – הנושא "כל אחד" (יחיד); המשמעות: מרגיש. קל, ע"ו: חָשׁ (הווה) או יָחוּשׁ (עתיד).
2. לחזק – אחרי "שנועדו" בא שם פועל; גורמים לחוסן להיות חזק – פיעל: לְחַזֵּק.
3. הישארו / תישארו – פנייה לקוראים ("פעילים!"), ציווי רבים בנפעל: הִשָּׁאֲרוּ (או עתיד בהוראת ציווי: תִּשָּׁאֲרוּ).
4. לזוז – אחרי "חשוב מאוד" – שם פועל; קל, ע"ו: לָזוּז.
5. מחמיר / יחמיר – הנושא "צמצום התנועה" (זכר יחיד); גורם למצב להיות חמור יותר – הפעיל: מַחְמִיר / יַחְמִיר.
6. מוביל / יוביל – הנושא "הכאב" (זכר יחיד); הפעיל, פ"י/ו: מוֹבִיל / יוֹבִיל (הולך עם מישהו אל...).
7. תסתפקו – אחרי "אל" – שלילת ציווי: אל + עתיד. התפעל, ובשורש הפותח ב־ס' – שיכול: תִּתְסַפְּקוּ ← תִּסְתַּפְּקוּ.
8. הצטרפו / תצטרפו – ציווי רבים (המשך הרשימה "היפגשו..."). התפעל; בשורש הפותח ב־צ' – שיכול והידמות: הִתְצָרְפוּ ← הִצְטָרְפוּ.
9. חווים / חוו / יחוו – הנושא "אנשים" (רבים); קל, ל"י: חוֹוִים (הווה), חָווּ (עבר) או יֶחֱווּ (עתיד).
10. לפנות – אחרי "חשוב" – שם פועל; קל, ל"י: לִפְנוֹת.
טעות נפוצה: לכתוב "תשארו" או "השארו" בלי י' (בכתיב מלא: הישארו, תישארו); לכתוב "תתספקו" או "התצרפו" בלי שיכול; לכתוב "לחזוק" במקום לחזק; לכתוב "אל תסתפקו" כצורת ציווי "הסתפקו" (אחרי "אל" בא עתיד).
סעיף ב
1. (ה)תחושות (ח-ו-ש)
2. מידע / ידע (י-ד-ע)
3. תרומות / תרומה (ר-ו-ם)
4. הוכחה (י/ו-כ-ח)
5. משיכה / מושך (מ-ש-ך)
6. (ה)ביטחון (ב-ט-ח)
השיטה: בודקים מה ההקשר דורש – מין ומספר (לפי שם התואר או הפועל המתאימים לשם), יידוע וסמיכות – ומחפשים שם מוכר מן השורש שמתאים למשמעות.
1. תחושות – "את ה______ הקשות": שם התואר "הקשות" מחייב שם בנקבה ברבים. מן ח-ו-ש: תְּחוּשָׁה (משקל תְּקוּלָה) ← תחושות.
2. מידע / ידע – "בחוסר ______ אמין": שם התואר "אמין" – זכר יחיד. מן י-ד-ע: מֵידָע (משקל מִקְטָל בפ"י) או יֶדַע.
3. תרומות / תרומה – "בגיוס מהיר של ______ לישראל": מן ר-ו-ם: תְּרוּמָה (תְּקוּלָה). (לא "רוממות" – אין קשר לגיוס כסף.)
4. הוכחה – "משמשים ______ בלתי ניתנת לערעור": "ניתנת" – נקבה יחידה. מן י/ו-כ-ח: הוֹכָחָה (שם הפעולה של הפעיל – הוֹכִיחַ).
5. משיכה / מושך – "גורם ______ שלהם ארצה": מה שמושך אותם לעלות – מְשִׁיכָה (שם פעולה של קל, קְטִילָה), או "גורם מושך" (בינוני). ההנגדה ל"גורם דחייה" מבהירה את המשמעות.
6. ביטחון – "חוסר ה______ האישי": "האישי" – זכר יחיד מיודע. מן ב-ט-ח: בִּטָּחוֹן (משקל קִטָּלוֹן).
טעות נפוצה: לכתוב פועל או שם תואר במקום שם עצם ("מאובטח", "לתרום"); לא להתאים במספר ובמין לשם התואר ("התחושה הקשות"); לכתוב "בטחון" ו"בטיחות" כחלופות – "בטיחות" משמעה אחר (מניעת תאונות).
שאלה 16 · משקלי מקום; משקל קַטֶּלֶת; דרכי תצורה
לפניכם רשימת מילים שמשמעותן המשותפת היא מקום.
מִרְפָּאָה, מִשְׁעוֹל, מְלוּנָה, מִבְנֶה, מוֹעָצָה, מוֹסָד
בטבלה שלפניכם מיינו את המילים שברשימה על פי המשקל.
| מִקְטָל | מִקְטוֹל | מִקְטָלָה |
|---|---|---|
בתשדיר פרסומת מטעם מערך הסייבר הלאומי שמטרתו להעלות את המודעות בנוגע להפצת מידע כוזב נאמר:
(1) כותבי התשדיר גזרו את המילה שַׁתֶּפֶת במשקל נפוץ.
מהו המשקל? ______
(2) המשקל של המילה סייע לכותבי התשדיר להעביר את המסר.
הסבירו קביעה זו באמצעות שימוש במונחים לשוניים. ______
לפניכם צירופי מילים, ובהם שמות מודגשים.
(1) בטבלה שלפניכם מיינו את השמות המודגשים לפי דרך התצורה.
| שורש ומשקל | בסיס וצורן גזירה סופי |
|---|---|
(2) אחד מן השמות המודגשים בסעיף ג הוא צורת בינוני. הקיפו אותו.
◂ פתרון מלא לשאלה 16
סעיף א
| מִקְטָל | מִקְטוֹל | מִקְטָלָה |
|---|---|---|
| מִבְנֶה, מוֹסָד | מִשְׁעוֹל | מִרְפָּאָה, מְלוּנָה, מוֹעָצָה |
הדרך: מזהים את השורש, ומשווים את המילה לתבנית תוך התחשבות בשינויים שהגזרה גורמת. הסיומת ־ָה מבחינה בין מִקְטָל למִקְטָלָה – אבל רק כשהיא סיומת נקבה ולא אות שורש.
מִקְטָל:
מִקְטוֹל:
מִקְטָלָה:
טעות נפוצה: לשבץ את "מבנה" במִקְטָלָה בגלל ה־ה' הסופית (זו ה' של גזרת ל"י, לא סיומת נקבה); לשבץ את "מלונה" ו"מועצה" במשקל אחר בגלל השינוי בתנועה הראשונה.
סעיף ב
(1) קַטֶּלֶת
(2) משקל קַטֶּלֶת הוא משקל המציין מחלות (אַדֶּמֶת, שַׁפַּעַת, צַהֶבֶת). הבחירה לגזור בו את המילה "שַׁתֶּפֶת" מן השורש ש-ת-פ מציגה את שיתוף המידע הכוזב כמחלה מדבקת, ובכך מחזקת את המסר בדבר הסכנה שבשיתוף המידע.
(1) שַׁתֶּפֶת: השורש ש-ת-פ (שיתוף). התבנית: פתח באות הראשונה, דגש וסגול באות השנייה, סגול לפני האות האחרונה וסיומת ־ֶת – קַטֶּלֶת (כמו דַּלֶּקֶת, אַדֶּמֶת).
(2) מה נדרש – שני רכיבים:
(א) משמעות המשקל – קַטֶּלֶת הוא משקל של מחלות.
(ב) הקשר למסר – המילה מעבירה את המשמעות של מחלה אל ההרגל לשתף מידע בלי לבדוק אותו: שיתוף כזה מוצג כמשהו מזיק ומדבק, שמתפשט מאדם לאדם. כך התשדיר מזהיר מפני הסכנה. הפועל "להדביק" בהמשך המשפט מחזק את הדימוי.
זוהי מילה מחודשת שנגזרה בדרך של שורש ומשקל. כוחה בכך שהקורא מזהה מיד את המשקל ומשייך אותה למשפחת שמות המחלות.
טעות נפוצה: לכתוב רק שקַטֶּלֶת הוא משקל של מחלות, בלי להסביר מה זה תורם למסר (הסכנה, ההדבקה); או להפך – להסביר את המסר בלי להזכיר את משמעות המשקל.
סעיף ג
(1)
| שורש ומשקל | בסיס וצורן גזירה סופי |
|---|---|
| מָהִיר | מַשְׁמָעוּת |
| פְּסוּלִים | רַעֲיוֹנִי |
(2) פְּסוּלִים
(1) איך מבחינים? מנסים לזהות בתוך המילה מילה שלמה קיימת + סיומת. אם יש כזאת – בסיס וצורן גזירה; אם המילה בנויה משורש בתבנית של משקל – שורש ומשקל.
(2) פְּסוּלִים. קָטוּל הוא בינוני פָּעוּל של בניין קל (כמו כָּתוּב, סָגוּר): פָּסוּל = שנפסל. "מָהִיר" אינו צורת בינוני: אין בניין שהבינוני שלו בתבנית קָטִיל, והבינוני של הפועל "מִהֵר" (פיעל) הוא מְמַהֵר.
טעות נפוצה: לשבץ את "פסולים" בבסיס וצורן בגלל הסיומת ־ִים – זו סיומת נטייה של רבים, והתצורה נקבעת לפי היחיד "פסול"; להקיף ב־(2) את "מהיר".