בגרות בלשון פרק הלשון 011271 - קיץ 2017
פרק הלשון (מיזם הכתיבה) · שאלון 011271 · קיץ · 12 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2017, כל 12 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
עברית: לשון – על פי תכנית הרפורמה ללמידה משמעותית
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א — שם המספר, אותיות השימוש ומילות היחס — 20 נקודות
פרק ב — תחביר / פרק ג — מערכת הצורות — יש לבחור באחד הפרקים — 80 נקודות
סה"כ — 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: אין.
ד. הוראות מיוחדות: 1. יש לקרוא את הטקסטים שבעמודים 2–7, ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות. 2. לכתיבת טיוטה אפשר להשתמש בעמודים האחרונים (24–25) של השאלון. 3. הקפד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
קרא את שלושת הטקסטים שלפניך. השאלות בפרקי הלשון הן בזיקה לטקסטים.
פרק א: חובה — שם המספר, אותיות השימוש ומילות היחס (20 נקודות)
ההוראות לחלק זה
ענה על שאלות 1–2 שלפניך.
שאלה 1 · שם המספר: נתונים מתרשים, כתיבת מספרים במילים, ו' החיבור
עיין בתרשים שלפניך.
התפלגות חניכי תנועות הנוער לפי כיתה (על פי אומדן 2015)

(מתוך ראמ"ה: הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך ומשרד החינוך [פברואר 2016]. תנועות הנוער בישראל. אוחזר מ־http://cms.education.gov.il)
ענה על שתי השאלות שלפניך על פי התרשים.
כתוב כל תשובה במשפט שלם, ואת המספרים מן התרשים כתוב במילים.
לפניך משפטים, ובהם מספרים מודגשים. כתוב במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד).
במשפט שלפניך הקף את הצורה הנכונה של שם המספר ושל אות השימוש הנלווית אליו.
מחנה הקיץ של אחת מתנועות הנוער יחל השנה בעֶשְׂרִים וְחֲמִשָּׁה / עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ / עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה / עֶשְׂרִים וַחֲמִישִׁי ביולי.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
קריאת התרשים: בתרשים העוגה כל פלח מסומן בשם הכיתה ובאחוז: כיתה ז' – 11%, כיתה י"ב – 5%.
הכלל: המילה "אחוז" היא שם עצם זכר (אחוז אחד, אחוזים רבים), ולכן שם המספר בא בצורת הזכר:
משפט שלם: התשובה צריכה לכלול נושא ונשוא ולחזור על נתוני השאלה, ולא להסתפק במספר לבד.
טעות נפוצה: "אחת עשרה אחוזים" / "חמש אחוזים" – התאמה למילה "כיתה" (נקבה) במקום למילה הנספרת "אחוזים".
סעיף ב
1. פי שלושה. אחרי המילה "פי" (כפל) משתמשים בצורת הזכר של שם המספר: פי שניים, פי שלושה, פי ארבעה. ("פי שלוש" אינו תקני.)
2. מאה תשעים ושישה מחנות. "מחנה" הוא שם עצם זכר (מחנה אחד, מחנות רבים) – אף שצורת הרבים שלו מסתיימת ב־ות. לכן האחדות בצורת זכר: שישה. "מאה" ו"תשעים" זהים בשני המינים. ו' החיבור באה לפני המספר האחרון בלבד: מאה תשעים ושישה. הגייה: לְמֵאָה.
3. מספר אחת. כאן "1" אינו סופר מדריכים, אלא מציין דירוג / מספר מזהה ("מספר אחת" – הכי טוב). אחרי המילה "מספר" בא המספר הסתמי, ותמיד בצורת הנקבה: מספר אחת, מספר שתיים, מספר שלוש – גם כשהמדובר בזכר ("המדריך").
4. חמישים ושניים אלף תשע מאות שישים ושבעה. הנספרים – "חניכים ומדריכים" – זכר, ולכן כל האחדות בצורת זכר:
טעות נפוצה: "מאה תשעים ושש מחנות" (טעות במין המילה "מחנה" בגלל הסיומת ־ות); "מספר אחד"; "תשעה מאות".
סעיף ג
עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה (האפשרות השלישית).
שם המספר: בתאריך, היום בחודש נקרא כמספר יסודי בזכר (כמו "יום" – זכר): עשרים וחמישה ביולי. לכן נפסלות "עשרים וחמש" (נקבה) ו"עשרים וחמישי" (מספר סודר – אין אומרים "העשרים וחמישי ביולי" בעברית התקנית).
אות השימוש: ו' החיבור לפני אות עם חטף נקראת בתנועה המתאימה לחטף: לפני חֲ (חטף פתח) – וַ: וַחֲמִשָּׁה. הצורה "וְחֲמִשָּׁה" (שווא לפני חטף) אינה אפשרית, כי אין שני שוואים ברצף בתחילת מילה.
טעות נפוצה: לבחור "עשרים וחמש" כי התאריך מתייחס ל"שנה" או ל"ביולי"; או "וְחֲמִשָּׁה" בלי לשים לב לחטף.
שאלה 2 · מילות היחס בנטייה: אליכם, אצלם
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך קטע מהזמנה למחנה קיץ של אחת מתנועות הנוער.
בקטע מודגשות שתי מילות יחס בנטייה, אולם אחת מהן אינה תקינה.
(במסגרת)
הורי החניכים שלום,
אנו פונים אֲלֵיכֶם בבקשה לבוא ולסייע לנו במהלך המחנה.
נוכחות ההורים במחנה חשובה ונחוצה. הורים המעוניינים להתנדב יפנו למרכזים ויירשמו אֶצְלָהֶם מראש.
מבין מילות היחס המודגשות בקטע הקף את מילת היחס שנטייתה אינה תקינה, וכתוב אותה בצורתה התקינה. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 2
המילה שאינה תקינה: אֶצְלָהֶם. הצורה התקינה: אֶצְלָם.
הכלל: מילות היחס נוטות בשתי קבוצות:
ולכן: אֲלֵיכֶם – תקינה ("אל" נוטה כרבים). אֶצְלָהֶם – אינה תקינה: "אצל" נוטה כיחיד, ולכן אֶצְלָם (כמו "אצלו, אצלה, אצלכם, אצלם").
טעות נפוצה: "אצלהם", "איתהם", "בשבילהם" – נטייה שגויה שנוצרת בהשפעת "להם" / "אליהם".
פרק ב: תחביר (80 נקודות)
ההוראות לחלק זה
לפניך שני פרקים: פרק ב — תחביר, פרק ג — מערכת הצורות.
בחר בפרק שלמדת: בפרק ב — תחביר או בפרק ג — מערכת הצורות.
בפרק שבחרת ענה על השאלות לפי ההוראות.
ציין את שם הפרק שבחרת: ______
בפרק זה עליך לענות על ארבע שאלות.
ענה על ארבע מן השאלות 3–7 (לכל שאלה — 20 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.
שאלה 3 · סוגי משפטים, קשר הוויתור, המרה, טענה ותפקידים
לפניך שלושה משפטים. קרא אותם, וציין לאחר כל משפט את סוגו התחבירי: פשוט, מורכב, איחוי (מחובר).
I. למרות זיקתן של רוב תנועות הנוער למסגרות המפלגתיות של המבוגרים הן שמרו על מעמדן העצמאי. ______
II. אמנם הם מייצגים תנועות בעלות אופי שונה ואידאולוגיה שונה, אבל יש ביניהם שיתוף והבנה. ______
III. אף כי הפיכתה של השפה העברית לשפת ההוראה והדיבור היא פרי המאבק המוצלח של הסתדרות המורים, הרי היה לבני הנוער חלק נכבד בהצלחה הזאת. ______
ציין את הקֶשר הלוגי המשותף לכל המשפטים. ______
המר את משפט II במשפט מסוג תחבירי אחר שישמור על הקֶשר הלוגי שבמשפט.
בכל אחד מן המשפטים I–III סמן את החלק שבו מובאת הטענה של הכותב.
ציין את התפקיד התחבירי של כל אחת מן המילים המסומנות בקו במשפטים.
במשפט I: הן ______
במשפט II: הם ______
במשפט III: היא ______ הזאת ______
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
I. משפט פשוט.
II. משפט איחוי (מחובר).
III. משפט מורכב.
שיטה: סופרים נשואים (פעלים נטויים או נשואים שמניים). נשוא אחד – פשוט. כמה נשואים – בודקים: פסוקית התלויה בעיקרי ונפתחת במילת שעבוד (ש, כי, אף כי, כאשר...) – מורכב; איברים שווי מעמד המחוברים במילת איחוי (ו, אבל, אולם, לכן...) – איחוי.
I – פשוט. נשוא אחד: "שמרו" (נושא: הן). "למרות זיקתן של רוב תנועות הנוער למסגרות המפלגתיות של המבוגרים" אינו פסוקית: אין בו נשוא, אלא צירוף שמני הפותח במילת היחס "למרות" – תיאור ויתור.
II – איחוי. שני נשואים: "מייצגים" ו"יש". כל חלק הוא משפט עצמאי, והחלקים מחוברים בצמד "אמנם... אבל" – קשר של ויתור (ניגוד). "אבל" היא מילת איחוי.
[אמנם הם מייצגים תנועות בעלות אופי שונה ואידאולוגיה שונה,] [אבל יש ביניהם שיתוף והבנה.]
III – מורכב. שני נשואים: "היא פרי" (נשוא שמני עם אוגד) ו"היה". "אף כי" היא מילת שעבוד, ולכן החלק הראשון הוא פסוקית התלויה בעיקרי:
[אף כי הפיכתה של השפה העברית לשפת ההוראה והדיבור היא פרי המאבק המוצלח של הסתדרות המורים,]פסוקית תיאור ויתור הרי היה לבני הנוער חלק נכבד בהצלחה הזאת.
המילה "הרי" בראש העיקרי אינה הופכת את המשפט לאיחוי – היא רק מדגישה את הניגוד.
טעות נפוצה: לסווג את I כמורכב בגלל "למרות" (מילת יחס, לא מילת שעבוד), ואת III כאיחוי בגלל "הרי".
סעיף ב
קשר של ויתור.
בכל שלושת המשפטים יש מצב שהיה צפוי למנוע את מה שמתואר בחלק העיקרי, ובכל זאת הדבר מתקיים:
הקשר הלוגי זהה, והוא מובע בשלושה אמצעים תחביריים שונים: צירוף יחס במשפט פשוט, איחוי ושעבוד.
טעות נפוצה: לכתוב "ניגוד". בין ניגוד לוויתור יש קרבה, אך "למרות", "אף כי" ו"אמנם... אבל" הם סמני ויתור מובהקים.
סעיף ג
משפט מורכב: אף על פי שהם מייצגים תנועות בעלות אופי שונה ואידאולוגיה שונה, יש ביניהם שיתוף והבנה.
(אפשר גם משפט פשוט: למרות ייצוגן של תנועות בעלות אופי שונה ואידאולוגיה שונה, יש ביניהם שיתוף והבנה.)
שלב 1: משפט II הוא משפט איחוי בקשר של ויתור ("אמנם... אבל").
שלב 2: בוחרים סוג אחר – מורכב או פשוט – ומילה המבטאת ויתור באותו סוג:
שלב 3 – בדיקה: במשפט החדש לא נשארה מילת איחוי ("אבל"), והתוכן לא השתנה.
טעות נפוצה: לכתוב "אף על פי שהם מייצגים..., אבל יש ביניהם..." – שילוב של מילת שעבוד ומילת איחוי באותו משפט.
סעיף ד
I. הן שמרו על מעמדן העצמאי.
II. (אבל) יש ביניהם שיתוף והבנה.
III. (הרי) היה לבני הנוער חלק נכבד בהצלחה הזאת.
הכלל: במבנה של ויתור יש שני חלקים: חלק המוותר – עובדה שהכותב מודה בה ("אמנם", "למרות", "אף כי"), וחלק העיקר – הטענה שהכותב רוצה להדגיש, אף שהיה אפשר לצפות לדבר הפוך. הטענה באה תמיד בחלק שאחרי "אבל / הרי" או בחלק העיקרי, ולא בחלק שמוצג במילת הוויתור.
טעות נפוצה: לסמן את החלק שבא במילת הוויתור, כי הוא ארוך ומפורט יותר.
סעיף ה
I: הן – נושא.
II: הם – נושא.
III: היא – אוגד; הזאת – לוואי.
טעות נפוצה: לכתוב ש"היא" נושא – כי בדרך כלל כינוי גוף בראש משפט הוא נושא. כאן הנושא כבר קיים ("הפיכתה"), ו"היא" רק מקשרת.
שאלה 4 · פסוקיות הפותחות ב"אם", תנאי בטל, דיבור עקיף ושם הפועל
לפניך שני משפטים מורכבים, ובכל אחד מהם מילת הקישור "אם" פותחת פסוקית.
I. אם ישאלו את החניכים מה הם הערכים החשובים ביותר בתנועה שהם חברים בה, מה הם יגידו?
II. נטע סיזל: "בעיניי, המדד להצלחה הוא השאלה אם אנחנו מצליחים לגדל אנשים שמגלים מעורבות חברתית".
(1) במשפט I, תחם את כל הפסוקיות, וציין מעל כל פסוקית שתחמת את תפקידה התחבירי במשפט.
(2) במשפט I, המר את מילת הקישור "אם" במילת הקישור "לו", ושנה את המשפט בהתאם.
(3) במשפט II, תחם רק את הפסוקית הפותחת במילת הקישור "אם", וציין מעליה את תפקידה התחבירי במשפט.
(4) משפט II מוסר בדיבור ישיר את דבריה של נטע סיזל.
כתוב את המשפט מחדש כך שימסור את דבריה של נטע סיזל במשפט מורכב בעל פסוקית מושא בדיבור עקיף.
לפניך שני משפטים, ובהם שמות פועל.
I. בשנות השמונים התעורר הצורך להחליט מה יהיו היעדים החדשים.
II. בשנות התשעים החלו תנועות הנוער להתגבר על המשבר.
(1) הקף את מספרו של המשפט שבו שם הפועל פותח פסוקית מצומצמת, וציין את תפקידה התחבירי של הפסוקית המצומצמת במשפט. ______
(2) ציין את התפקיד התחבירי של שם הפועל במשפט האחר. ______
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(1) [אם ישאלו את החניכים [מה הם הערכים החשובים ביותר בתנועה [שהם חברים בה]פסוקית לוואי]פסוקית מושא,]פסוקית תנאי מה הם יגידו?
(2) לו שאלו את החניכים מה הם הערכים החשובים ביותר בתנועה שהם חברים בה, מה הם היו אומרים?
(3) ...המדד להצלחה הוא השאלה [אם אנחנו מצליחים לגדל אנשים שמגלים מעורבות חברתית]פסוקית לוואי (של "השאלה").
(4) נטע סיזל אמרה שבעיניה המדד להצלחה הוא השאלה אם הם (חברי התנועה) מצליחים לגדל אנשים שמגלים מעורבות חברתית.
(1) שלוש פסוקיות, זו בתוך זו.
(2) תנאי בטל. "אם" מבטאת תנאי קיים (אפשרי), ואילו "לו" מבטאת תנאי בטל – תנאי שלא התקיים. לכן משנים את הזמנים: בפסוקית – "לו" + עבר (לו שאלו); בעיקרי – היה + בינוני (היו אומרים). אפשר גם "לו היו שואלים...". "יגידו" (עתיד) הופך ל"היו אומרים" (או "היו מגידים" – פחות טבעי).
(3) פסוקית לוואי. הפסוקית [אם אנחנו מצליחים...] באה אחרי שם העצם "השאלה" ומפרטת את תוכנו – איזו שאלה? השאלה אם... פסוקית שבאה אחרי שם עצם ומתארת אותו היא פסוקית לוואי (פסוקית המבהירה את תוכנו של שם עצם מופשט – "השאלה", "העובדה", "הטענה"). כאן "אם" אינה מילת תנאי, אלא מילת שעבוד של שאלה עקיפה (= האם). בתוכה יש פסוקית לוואי נוספת – [שמגלים מעורבות חברתית] – המתארת את "אנשים", אבל השאלה מבקשת לתחום רק את הפסוקית הפותחת ב"אם".
(4) מדיבור ישיר לעקיף. בדיבור עקיף:
טעות נפוצה: ב־(1) לסמן רק את פסוקית התנאי ולהחמיץ את הפסוקיות הפנימיות; ב־(2) להשאיר את העיקרי בעתיד ("לו ישאלו... מה יגידו"); ב־(4) להשאיר "בעיניי" ו"אנחנו".
סעיף ב
(1) משפט I: [להחליט מה יהיו היעדים החדשים] – פסוקית מצומצמת בתפקיד לוואי (של "הצורך").
(2) במשפט II, "להתגבר" הוא חלק מנשוא מורחב (החלו להתגבר).
פסוקית מצומצמת היא צירוף של שם פועל עם משלימיו, שממלא תפקיד של פסוקית שלמה – אפשר להמיר אותו בפסוקית בעלת נשוא נטוי: "הצורך שיחליטו מה יהיו היעדים החדשים".
משפט I: נושא – "הצורך", נשוא – "התעורר". "להחליט מה יהיו היעדים החדשים" עונה על השאלה איזה צורך? – ולכן תפקידו לוואי של שם העצם "הצורך". (בתוך הפסוקית המצומצמת יש גם פסוקית מושא: [מה יהיו היעדים החדשים].)
משפט II: "החלו" הוא פועל שאינו שלם במשמעותו (החלו – מה? לעשות דבר), והוא בא יחד עם שם הפועל כנשוא אחד: נשוא מורחב – "החלו להתגבר". הנושא – "תנועות הנוער" – הוא שעושה גם את ההתחלה וגם את ההתגברות, ולכן שם הפועל אינו פסוקית נפרדת אלא חלק מן הנשוא.
טעות נפוצה: לבחור במשפט II, כי שם הפועל בו "מורחב" (להתגבר על המשבר). המבחן: האם אפשר להחליף בפסוקית בעלת נושא משלה? "החלו שיתגברו" – לא אפשרי; "הצורך שיחליטו" – אפשרי.
שאלה 5 · המבנה "לא/אין... אלא", חלקים כוללים ותפקידים
לפניך משפט המנוסח במבנה "לא/אין... אלא..."
אנחנו תובעים מן החניכים לא רק חשיבה, אלא גם עשייה.
בניסיון לקצר משפט זה רצה עורך הטקסט לכתוב אותו כך:
אנחנו תובעים מן החניכים חשיבה ועשייה.
הסבר לעורך הטקסט את היתרון שיש לנוסח המקורי של המשפט על פני הנוסח המקוצר.
לפניך משפט נוסף המנוסח במבנה "לא/אין... אלא..."
אין מדובר בארגון שתפקידו להעסיק את הילדים בשעות הפנאי, אלא במסגרת שמחנכת להגשמת ערכים.
איזה מן המשפטים שלפניך משתמע ממשפט זה? הקף אותו.
לפניך שני משפטים שיש בהם חלקים כוללים.
I. זִכרו כי החברה הארץ־ישראלית הייתה חברה שבה כמעט כל ילד היה עולה חדש או בן לעולים חדשים.
II. חינוך לערכים מתבטא במעשים, ולא במילים בלבד.
(1) ציין את הקשר הלוגי בין המילים בכל חלק כולל.
הקשר הלוגי בחלק הכולל במשפט I: ______
הקשר הלוגי בחלק הכולל במשפט II: ______
(2) ציין את התפקיד התחבירי של המילים המסומנות בקו במשפטים.
במשפט I: עולה חדש ______
במשפט II: לערכים ______
(3) כתוב את משפט II במבנה "לא/אין... אלא...". שמור על משמעות המשפט המקורי.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
בנוסח המקורי המבנה "לא רק... אלא גם" מבטא הוספה עם הדגשה: הוא מציג את החשיבה כדבר המובן מאליו ומדגיש שהדרישה מן החניכים חורגת ממנו – הם נדרשים גם לעשייה. בנוסח המקוצר ("חשיבה ועשייה") שני הרכיבים מוצגים כשווים, בקשר של הוספה פשוט, וההדגשה של העשייה – שהיא עיקר המסר – אובדת.
מה עושה המבנה "לא רק X אלא גם Y": זהו מבנה של הוספה מדורגת: X הוא הדבר הצפוי או הבסיסי, ו־Y – הדבר הנוסף, החשוב או המפתיע, שעליו מושם הדגש. כך הכותב מעביר מסר כפול: גם חשיבה, וחשוב מזה – עשייה.
בנוסח המקוצר: ו' החיבור מחברת שני רכיבים שווי ערך; הקורא אינו יודע שהעשייה היא החידוש וההדגשה. בהקשר הטקסט (סיזל: "חינוך לערכים צריך להיות מגובה במעשים") – העשייה היא עיקר הטענה, ולכן הנוסח המקורי מדויק יותר.
ניסוח מומלץ לתשובה: לציין (1) מה מבטא המבנה המקורי (הוספה + הדגשה של הרכיב השני), (2) מה אובד בנוסח המקוצר.
טעות נפוצה: לכתוב רק "המשפט המקורי ברור יותר" או "יפה יותר" – בלי להסביר את ההדגשה.
סעיף ב
מדובר במסגרת שמחנכת להגשמת ערכים. (האפשרות הרביעית)
הכלל: במבנה "לא/אין X אלא Y" (בלי "רק") – X נשלל ו־Y מאושר. זהו קשר של ניגוד ושלילה: הכותב מבטל את X ומעמיד במקומו את Y.
לכן המשפט המשתמע: "מדובר במסגרת שמחנכת להגשמת ערכים".
השוואה לסעיף א: "לא רק חשיבה, אלא גם עשייה" – שני הרכיבים קיימים (הוספה). "אין X, אלא Y" – רק Y קיים (ניגוד).
סעיף ג
(1) I: קשר של ברירה (עולה חדש או בן לעולים חדשים).
II: קשר של ניגוד (במעשים, ולא במילים בלבד).
(2) עולה חדש – נשוא (חלק מנשוא כולל, עם האוגד "היה"); לערכים – לוואי (של "חינוך").
(3) חינוך לערכים אינו מתבטא במילים בלבד, אלא במעשים.
(או: חינוך לערכים מתבטא לא במילים בלבד, אלא במעשים.)
(1) הקשר בחלק הכולל נקבע לפי מילת הקישור בין רכיביו:
(2) תפקידים:
(3) המרה ל"לא/אין... אלא": החלק השלול ("במילים בלבד") עובר אחרי "לא/אין", והחלק המאושר ("במעשים") – אחרי "אלא". שומרים על "בלבד" כדי לא לשנות משמעות: המקור אינו טוען שמילים אינן חשובות כלל, אלא שאין להסתפק בהן.
טעות נפוצה: ב־(2) לכתוב ש"עולה חדש" הוא מושא, כי הוא בא אחרי פועל; "היה" אינו פועל רגיל אלא אוגד, ולכן מה שבא אחריו הוא נשוא.
שאלה 6 · דיברות הצופים: סוגי משפטים, חלק ייחוד; ציווי ופנייה
לא במיקוד תשפ"ז
תנועות נוער רבות ניסחו דיברות שמבטאים את ערכיהם.
לפניך כמה מן הדיברות של תנועת "הצופים".
I. הצופה דְּבָרוֹ אמת. ______
II. הצופה איש משמעת. ______
III. הצופה מגן על החי ועל הצומח. ______
IV. הצופה אינו נופל ברוחו, ובצר לו הוא מצטחק. ______
(1) • ציין לאחר כל אחד מן המשפטים I–IV, המשמשים דיברות, את הסוג התחבירי של המשפט: פשוט, מורכב, איחוי (מחובר).
(2) אחד הדיברות מנוסח במבנה של משפט בעל חלק ייחוד.
בסיומו של טקסט 2 מוזכרות מילות השיר "שירה, הנוער, שיר עתידנו" שכתב שמואל בס.
לפניך שתי השורות הראשונות של השיר.
שירה, הנוער, שיר עתידנו:
שיר התחדשות, בניין ועלייה.
(1) • המילה "שירה", הפותחת את השיר, היא צורת ציווי (מוארך).
מהו תפקידה התחבירי של המילה "שירה" הפותחת את השיר? ______
(2) שתי השורות הראשונות של השיר רווחות בציבור בגרסה שלפניך:
שירת הנוער שיר עתידנו:
שיר התחדשות, בניין ועלייה.
בגרסה המקורית של השיר (שבראש סעיף ב) המילה הפותחת את השיר היא "שירה", ואילו בגרסה הרווחת בציבור המילה הפותחת את השיר היא "שירת".
ציין לאיזה חלק דיבור שייכת כל אחת משתי המילים.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
(1)
I. משפט פשוט (בעל חלק ייחוד).
II. משפט פשוט.
III. משפט פשוט, יש בו חלק כולל (על החי ועל הצומח – מושא).
IV. משפט איחוי (מחובר).
(2) • מספרו: I.
(1) סוגי המשפטים:
(2) חלק ייחוד: רכיב שהוצא לראש המשפט כדי להדגישו, ובמקומו נשאר בתוך המשפט כינוי חוזר המתייחס אליו. ב־I: "הצופה – דברו אמת": ה־ו' בסוף "דברו" (= דבר הצופה) חוזרת אל "הצופה".
טעות נפוצה: לכתוב ש"הצופה" במשפט I הוא נושא (כמו במשפטים II–IV). שם עצם שבא בראש המשפט ויש לו כינוי חוזר בהמשך הוא חלק ייחוד.
סעיף ב
(1) שירה – נשוא (פועל בציווי; הנושא – "אתה" – אינו מופיע).
הנוער – פנייה (ביטוי פנייה, שאינו חלק מן המבנה התחבירי של המשפט).
(2) "שירה" (בגרסה המקורית) – פועל (ציווי מוארך של "שִׁיר").
"שירת" (בגרסה הרווחת) – שם עצם (צורת נסמך של "שירה": שירת הנוער).
(1) "שִׁירָה" כאן היא ציווי מוארך של הפועל "לשיר" (שִׁיר ← שִׁירָה, כמו שְׁמַע ← שִׁמְעָה). פועל בציווי הוא נשוא; הנושא (אתה) מובן מן הצורה ואינו כתוב – משפט פשוט שנושאו נסתר.
"הנוער", המוקף בפסיקים, אינו עושה פעולה בתוך המשפט, אלא הוא מי שאליו פונים – כמו "דני, בוא!". ביטוי פנייה עומד מחוץ למבנה התחבירי (אינו נושא, אף שהוא מי שמתבקש לשיר). "שיר עתידנו" – תמורה ל"הנוער" או מושא פנימי, ואין צורך לנתח אותו כאן.
(2) בגרסה הרווחת "שירת הנוער" הוא צירוף סמיכות: "שִׁירַת" – צורת הנסמך של שם העצם "שִׁירָה", ו"הנוער" – הסומך. המשמעות משתנה: לא "שיר, הנוער!" (קריאה לפעולה), אלא "השירה של הנוער היא שיר עתידנו" – משפט שמני (נושא: שירת הנוער; נשוא: שיר עתידנו). ההבדל ניכר גם בפיסוק: בגרסה המקורית יש פסיקים המפרידים את הפנייה, ובגרסה הרווחת – אין.
טעות נפוצה: לכתוב ש"הנוער" הוא נושא ("הנוער שר") – אבל הפסיקים והציווי מסמנים פנייה.
שאלה 7 · תיקון שיבושים תחביריים; משפטים דו־משמעיים
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך קטע שפורסם במרשתת, מיומנו של מדריך באחת מתנועות הנוער. בקטע יש שיבושים אחדים בתחום התחביר.
(במסגרת)
שלום,
קוראים לי יהונתן, ואני מדריך של קבוצה בתנועת הנוער אליה אני שייך. השבת היה השבת האחרונה שלי כמדריך, והיא גרמה לי להסתכל אחורה ולראות מה עברתי עד כה. שאני מסתכל על התקופה הזאת של ההדרכה וחושב על השינוי שהחניכים עברו, אני מבין שאולי לא שיניתי אותם מן הקצה אל הקצה, אבל השפעתי והטבעתי בהם חותם. כל חניך קיבל את הדחיפה הגדולה ביותר שיכולתי לתת לו בכדי לממש את הפוטנציאל שלו.
השלם את הטבלה שלפניך: העתק מן הקטע שלושה שיבושים בתחום התחביר, הסבר כל אחד מן השיבושים במונחים תחביריים, וכתוב את הנוסח התקין.
| השיבוש | הֶסבר (במונחים תחביריים) | הנוסח התקין | |
|---|---|---|---|
| 1 | |||
| 2 | |||
| 3 |
(1) לפניך משפט דו־משמעי.
אתמול הגיעה הקבוצה מרמת גן.
ציין את שני התפקידים התחביריים השונים של הצירוף. ______ ______
(2) לעתים משפטים דו־משמעיים מובָנים באופן חד־משמעי כשהם נטועים בתוך הֶקשר. כלומר, ההקשר גורם להבנת המשפטים באופן חד־משמעי.
לפניך שני משפטים דו־משמעיים.
I. בחירת יושב ראש מועצת תנועות הנוער הפתיעה אותנו.
II. למדריך אסור להרביץ.
בחר באחד מן המשפטים הדו־משמעיים I–II, וכתוב קטע קצר (שניים־שלושה משפטים) שבו תשבץ את המשפט הדו־משמעי שבחרת כפי שהוא, ובזכות ההקשר תעלה מן המשפט משמעות אחת ברורה.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
| השיבוש | הֶסבר (במונחים תחביריים) | הנוסח התקין | |
|---|---|---|---|
| 1 | קבוצה בתנועת הנוער אליה אני שייך | פסוקית לוואי חייבת להיפתח במילת השעבוד ש (או אשר); מילת היחס עם הכינוי החוזר באה בתוך הפסוקית, אחרי הנשוא. | קבוצה בתנועת הנוער שאני שייך אליה |
| 2 | השבת היה השבת האחרונה | אין התאמה בין הנושא "השבת" (נקבה) לבין האוגד/הנשוא "היה" (זכר). | השבת הייתה השבת האחרונה |
| 3 | שאני מסתכל על התקופה הזאת... אני מבין | פסוקית תיאור זמן נפתחת במילת שעבוד של זמן (כש־, כאשר); "ש" לבדה אינה מבטאת את הקשר, והפסוקית נשארת "תלושה". | כשאני מסתכל (כאשר אני מסתכל) על התקופה הזאת... אני מבין |
(שיבוש נוסף שאפשר לבחור: "השפעתי והטבעתי בהם חותם" – חלק כולל (נשוא כולל) שאיבריו דורשים מילות יחס שונות: השפיע על, הטביע ב. לכן יש לכתוב את המושא לכל פועל: "השפעתי עליהם והטבעתי בהם חותם".)
השיטה: קוראים כל משפט ובודקים: התאמה בין נושא לנשוא; מילות השעבוד בראש כל פסוקית; חלקים כוללים – האם כל רכיב מתאים לחלק המשותף.
1. "אליה אני שייך". זו פסוקית לוואי המתארת את "תנועת הנוער". בעברית התקנית פסוקית לוואי נפתחת ב־ש / אשר, ואם יש בה מילת יחס המחזירה לשם העצם – היא באה בתוך הפסוקית: "התנועה שאני שייך אליה". המבנה "אליה אני שייך" הוא תרגום שאול מאנגלית (to which I belong).
2. "השבת היה". "שבת" היא שם עצם נקבה (שבת שלום, השבת הבאה). הנושא "השבת" והאוגד "היה" חייבים להתאים במין: "השבת הייתה השבת האחרונה". (גם "היא גרמה" בהמשך מראה שהכותב עצמו מתייחס לשבת כנקבה.)
3. "שאני מסתכל... אני מבין". החלק הראשון מציין זמן (בשעה שאני מסתכל), ולכן הוא פסוקית תיאור זמן, הנפתחת ב־כש / כאשר / בשעה ש. "ש" לבדה פותחת פסוקית נושא, מושא או לוואי, ואינה יכולה לפתוח פסוקית זמן בראש משפט.
4. (חלופה) "השפעתי והטבעתי בהם חותם". שני נשואים חולקים מושא אחד, אבל "השפיע" מצריך על ו"הטביע" מצריך ב. בחלק כולל, הרכיב המשותף חייב להתאים לכל אחד מן הרכיבים; כאן אינו מתאים, ולכן יש לפרק: "השפעתי עליהם והטבעתי בהם חותם".
הערה על "בכדי": בעברית התקנית כותבים "כדי לממש"; "בכדי" פירושו בלשון חז"ל "לחינם". זה שיבוש בבחירת מילת הקישור (לשוני־סגנוני) ופחות שיבוש תחבירי מובהק, ולכן עדיף לבחור את השיבושים שבטבלה.
טעות נפוצה: להעתיק משפט ארוך שלם במקום לבודד את השיבוש, או להסביר במונחים לא תחביריים ("זה לא נשמע טוב"). ההסבר צריך לשיים את התופעה: התאמה, מילת שעבוד, חלק כולל.
סעיף ב
(1) הצירוף: מרמת גן.
שני התפקידים: לוואי (של "הקבוצה" – הקבוצה שמרמת גן הגיעה) / תיאור מקום (של "הגיעה" – הקבוצה הגיעה מרמת גן).
(2) דוגמה למשפט II: "בפתיחת שנת הפעילות הסבירה הרכזת לחניכים את כללי ההתנהגות בשבט. היא הדגישה שגם כשמדריך כועס, אסור לו לפגוע בחניך. למדריך אסור להרביץ – בשום מקרה ובשום מצב." (בהקשר זה המדריך הוא המכה, וההרבצה אסורה עליו.)
(דוגמה למשפט I: "כולנו היינו בטוחים שיושב ראש המועצה ימנה לתפקיד הרכז את אחד הוותיקים. אבל הוא בחר דווקא בחניכה צעירה ומבטיחה. בחירת יושב ראש מועצת תנועות הנוער הפתיעה אותנו." – כאן יושב הראש הוא הבוחר.)
(1) "מרמת גן" יכול להיקשר לשני רכיבים שונים במשפט:
כך נוצרת דו־משמעות מבנית: אותן מילים, שני מבנים תחביריים.
(2) מקור הדו־משמעות:
איך כותבים את הקטע: משבצים את המשפט בדיוק כפי שהוא, ולפניו או אחריו משפטים שמכריעים בין הפירושים (מי הבוחר / מי מכה). אסור לשנות את המשפט עצמו (למשל להוסיף "לו" או "אותו"), כי אז ההקשר אינו מה שמבהיר.
טעות נפוצה: לכתוב קטע שבו שתי המשמעויות עדיין אפשריות, או להסביר את הדו־משמעות במקום לכתוב קטע.
פרק ג: מערכת הצורות (80 נקודות)
ההוראות לחלק זה
בפרק זה עליך לענות על ארבע שאלות.
ענה על ארבע מן השאלות 8–12 (לכל שאלה — 20 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.
שאלה 8 · שורש ובניין, נפעל בשם הפועל, עתיד של ל"י, גזרת ע"ו/י, צורן גזירה
לפניך משפט וקטע קצר על פי הטקסטים, ובהם מילים מודגשות.
(במסגרת)
ציין את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים שלפניך.
הֻשְׁתַּת שורש: ______ בניין: ______
מְתַגְמֶלֶת שורש: ______ בניין: ______
מְעֹרָבוֹת שורש: ______ בניין: ______
לְהוֹכִיחַ שורש: ______ בניין: ______
הוֹלְמוֹת שורש: ______ בניין: ______
ציין את הבניין של שם הפועל לְהֵחָשֵׁב שבקטע. ______
מהי צורת העתיד של הפועל דּוֹמֶה שבקטע? הקף את התשובה הנכונה.
יְדַמֶּה יִדְמֶה יִדֹּם יִדַּמֶּה
בקטע מודגשים השמות עֲשִׂיָּה, שִׂיחַ, מְגִלָּה, מְדִינָה
(1) מבין השמות האלה הקף רק את השמות שנגזרו מגזרת ע"ו/י.
(2) ציין את השורש של כל אחד מן השמות האחרים. ______
תנועות הנוער הן מסגרת לשיח עֶרְכִּי על פי עֶרְכֵי מגילת העצמאות.
מבין שתי המילים המודגשות הקף את המילה שיש בה צורן גזירה, וציין את משמעותו. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
הֻשְׁתַּת – שורש: ש-ת-ת, בניין: הופעל
מְתַגְמֶלֶת – שורש: ת-ג-מ-ל, בניין: פיעל
מְעֹרָבוֹת – שורש: ע-ר-ב, בניין: פועל (פֻּעַל)
לְהוֹכִיחַ – שורש: י-כ-ח, בניין: הפעיל
הוֹלְמוֹת – שורש: ה-ל-ם, בניין: קל (פעל)
השיטה: מסירים תחיליות וסופיות של נטייה (מ' של בינוני, ל' של שם פועל, ־ת / ־וֹת), מזהים את תבנית הבניין ומשחזרים אותיות שורש חסרות לפי הגזרה. אם יש ספק – מעבירים לעבר, נסתר.
טעות נפוצה: לכתוב ל"מתגמלת" שורש ג-מ-ל ובניין התפעל (הת' בראש המילה מטעה); לכתוב ל"הוכיח" שורש ו-כ-ח או ה-כ-ח; לזהות את "הולמות" כהפעיל בגלל ה' בראש המילה; לכתוב ל"הושתת" שורש ש-ת-י או ש-י-ת, או לזהות אותו כהפעיל בגלל ה' בראשו – הקובוץ והפתח מעידים על הופעל.
סעיף ב
נפעל.
לְהֵחָשֵׁב – שורש ח-ש-ב. שם הפועל של נפעל בא בתבנית לְהִקָּטֵל (לְהִכָּנֵס, לְהִשָּׁמֵר): ה' עם חיריק ודגש באות הראשונה של השורש. כאן האות הראשונה היא ח' – גרונית שאינה מקבלת דגש, ולכן החיריק שבה' מתארך לצירי (תשלום דגש): לְהִחָּשֵׁב ← לְהֵחָשֵׁב (כמו לְהֵעָלֵם, לְהֵרָאוֹת). המשמעות סבילה: להיחשב = להיות נחשב.
טעות נפוצה: לכתוב התפעל בגלל לְהֵ־ (אין כאן ת'), או הפעיל בגלל ה' (בהפעיל: לְהַחְשִׁיב).
סעיף ג
יִדְמֶה
דּוֹמֶה – בינוני פועל של בניין קל, בתבנית קוֹטֵל של גזרת ל"י: שורש ד-מ-י (כמו בּוֹנֶה, רוֹאֶה). עבר: דָּמָה. העתיד של קל ל"י בא בתבנית יִקְטֶה: יִבְנֶה, יִרְאֶה ← יִדְמֶה.
למה לא האחרות:
טעות נפוצה: לבחור "ידמה" בפיעל, כי "דומה" נשמע כמו "מדמה". המבחן – הבינוני: דּוֹמֶה (קל) לעומת מְדַמֶּה (פיעל).
סעיף ד
(1) שִׂיחַ (ש-י-ח), מְדִינָה (ד-י-ן).
(2) עֲשִׂיָּה – ע-ש-י (ע-ש-ה); מְגִלָּה – ג-ל-ל.
הדרך: מורידים את אותיות המשקל (מ' בראש, ־ָה בסוף, ־ִיָּה) ובודקים את האותיות הנשארות.
טעות נפוצה: לכתוב ש"מדינה" משורש מ-ד-נ (המ' נראית כאות שורש); לכתוב ש"מגילה" משורש ג-ל-י ("לגלות").
סעיף ה
עֶרְכִּי – צורן הגזירה ־ִי (סופית ־ִי) יוצר שם תואר שמשמעותו יחס / שייכות: עֶרְכִּי = הקשור לערכים, שעוסק בערכים.
שתי המילים בנויות על הבסיס עֵרֶךְ, אבל הסופית שונה:
סימן היכר נוסף: הדגש ב־כּ בעֶרְכִּי (אחרי שווא נח), לעומת כ' רפה בעֶרְכֵי.
טעות נפוצה: להקיף את "ערכי" השני, כי שתי המילים נכתבות בלי ניקוד אותו דבר; צריך להבחין בין סופית נטייה לבין צורן גזירה.
שאלה 9 · יגיע/יגיע: חלקי דיבור ושורשים; שורש כ-ו-ן; צורות תקינות של פעלים
(1) לפניך שני משפטים, ובכל משפט מילה מודגשת.
ציין לאחר כל משפט את חלק הדיבור ואת השורש של המילה המודגשת בו.
(2) לפניך רשימת מילים.
יִגַּע, יָגֵעַ, לָגַעַת, יָגַעְתָּ
מיין את המילים בטבלה שלפניך.
| מילים שהשורש שלהן זהה לשורש של המילה יַגִּיעַ | מילים שהשורש שלהן זהה לשורש של המילה יְגִיעַ |
|---|---|
לפניך משפטים, ובהם מילים מודגשות.
(1) ציין את השורש המשותף לכל המילים המודגשות. ______
(2) ציין לאחר כל משפט את הבניין של המילה המודגשת בו.
לפניך משפטים ובהם פעלים מודגשים. כל פועל מודגש מובא בשתי צורות: בצורה תקינה ובצורה שאינה תקינה.
(1) מבין הפעלים המודגשים הקף את צורות הפועל התקינות בלבד.
(2) בחר בפועל אחד שהקפת, ונמק מדוע הוא הצורה התקינה. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1) יַגִּיעַ – חלק הדיבור: פועל; השורש: נ-ג-ע.
יְגִיעַ – חלק הדיבור: שם עצם; השורש: י-ג-ע.
(2)
| מילים שהשורש שלהן זהה לשורש של המילה יַגִּיעַ | מילים שהשורש שלהן זהה לשורש של המילה יְגִיעַ |
|---|---|
| יִגַּע, לָגַעַת | יָגֵעַ, יָגַעְתָּ |
(1)
ההבדל בניקוד מכריע: יַגִּיעַ (פתח + דגש) / יְגִיעַ (שווא, בלי דגש).
(2) בודקים בכל מילה אם הי' או הנ' שייכות לשורש:
טעות נפוצה: לשבץ את "יִגַּע" עם י-ג-ע בגלל הי' הראשונה; לכתוב ל"לגעת" שורש ג-ע-ת.
סעיף ב
(1) השורש המשותף: כ-ו-ן.
(2) נָכוֹן – נפעל; כֵּן – קל; לְכוֹנֵן – פיעל; הִכּוֹן – נפעל.
(1) בכל המילים נשארות האותיות כ, נ, ובחלקן ו' – גזרת ע"ו: כ-ו-ן.
(2)
טעות נפוצה: לסמן את "הכון" כהפעיל בגלל ה' (בהפעיל: הָכֵן – "הכן את השיעורים"); לסמן את "לכונן" כהתפעל.
סעיף ג
(1) הִתְבַּטֵּא, מְבֻלְבָּל (בלי דגש בב' הראשונה), מַצִּיעָה.
(2) דוגמה: מַצִּיעָה – השורש י-צ-ע (גזרת פי"צ), בניין הפעיל. בגזרה זו הי' מתבוללת באות צ' שאחריה, ולכן יש דגש ב־צּ, והבינוני בא בתבנית מַקְטִיל כמו בשלמים: מַצִּיעָה (כמו מַצִּיגָה, מַצִּיתָה). "מְצִיעָה" אינה צורה של אף בניין.
(נימוק אפשרי אחר: הִתְבַּטֵּא – שורש ב-ט-א, גזרת ל"א. בעבר של התפעל התנועה באות השנייה היא צירי (הִתְקַטֵּל), וגם בל"א נשמר הצירי בגוף נסתר: הִתְבַּטֵּא, כמו הִתְמַלֵּא. הצורה "הִתְבַּטָּא" – בקמץ – היא שגיאה בהשפעת פעלי ל"א בקל, כמו מָצָא.)
השיטה: מזהים שורש, בניין וגזרה, ואז בודקים מה התבנית התקינה בבניין ובזמן הנדרש.
טעות נפוצה: "מְצִיעָה", "הִתְבַּטָּא", "מְבֻּלְבָּל" – כולן נפוצות בדיבור ונחשבות לא תקינות.
שאלה 10 · שמות פעולה בהפעיל, שם פעולה מול שם עצם, גזרת ל"י
לפניך קטע, על פי טקסט 1.
(במסגרת)
תנועות הנוער חתרו לכינונו של עולם שבו גם השכבות החלשות בחברה יזכו לדיור ולתזונה הולמים ולשירותי חינוך טובים ומתקדמים. תנועות הנוער דגלו ברעיון התקומה הלאומית ופעלו להעלאת המוני עולים לארץ. כל התנועות היו אמונות על השתלבות חניכיהן במערך ההגנה על חיי היהודים.
תנועות הנוער היו מסגרת של חינוך מודרני לערכים השואב השראה מתורות של תיקון עולם בידי האדם. תנועת הנוער בארץ הייתה מסגרת שאפשרה הזדהות עם ערכי החברה. היא אפשרה את הכרת שבילי הארץ באמצעות טיולי הליכה בשבילים ובעמקים ושילוב של לימוד והנאה.
תרומתן של תנועות הנוער באה לידי ביטוי בהיבט נוסף — פיתוח התרבות העברית המודרנית. תנועות הנוער השפיעו על השירה והריקוד העממיים וסייעו בהפצת השפה העברית ובהפיכתה לשפת ההוראה בבתי הספר בארץ.
העתק מן הקטע לטבלה שלפניך חמישה שמות פעולה מבניין הפעיל, וציין את השורש של כל שם פעולה שהעתקת.
| שם פעולה מבניין הפעיל | השורש | |
|---|---|---|
| 1 | ||
| 2 | ||
| 3 | ||
| 4 | ||
| 5 |
לפניך הכותרת של טקסט 3 ובה הודגשה המילה "בניין", הכתובה בה פעמיים.
"תנועות הנוער: בניין חברה או בניין למשחקי חברה?"
לאחת מן המילים המודגשות יש משמעות של שם פעולה.
המר אותה בשם פעולה מאותו השורש וכתוב מחדש את הכותרת.
לפניך ארבעה משפטים, ובכל משפט פועל מודגש.
(1) מבין הפעלים המודגשים העתק את הפועל היוצא דופן מבחינת הגזרה, וציין את גזרתו.
הפועל היוצא דופן: ______
הגזרה שלו: ______
(2) ציין את הגזרה המשותפת לשאר הפעלים. ______
(3) ציין את שם הפעולה של הפועל כָּפְתָה המודגש במשפט האחרון. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
| שם פעולה מבניין הפעיל | השורש | |
|---|---|---|
| 1 | העלאת (המוני עולים) | ע-ל-י (ע-ל-ה) |
| 2 | (מערך) ההגנה | ג-נ-ן |
| 3 | השראה | ש-ר-י (ש-ר-ה) |
| 4 | הכרת (שבילי הארץ) | נ-כ-ר |
| 5 | הפצת (השפה העברית) | פ-ו-ץ |
(שימו לב: "הזדהות", "השתלבות", "הפיכתה" אינם שמות פעולה של הפעיל – ראו בהסבר.)
הכלל: שם הפעולה של בניין הפעיל בא במשקל הַקְטָלָה (הַדְרָכָה, הַסְבָּרָה). מחפשים בקטע מילים שמתחילות ב־ה' (או באות שימוש + ה'), עם תנועת a, ומסתיימות ב־ָה / ־ַת.
שמות הפעולה בהפעיל בקטע:
מילים שנראות דומות אבל אינן מתאימות:
טעות נפוצה: להעתיק את "הזדהות" או "השתלבות" בגלל ה' בראש המילה.
סעיף ב
"תנועות הנוער: בניית חברה או בניין למשחקי חברה?"
זיהוי: "בניין חברה" – הכוונה לפעולה של בנייה, יצירת חברה (תנועות הנוער בונות חברה). "בניין למשחקי חברה" – הכוונה למבנה, מקום פיזי שבו משחקים. לכן ל"בניין" הראשון יש משמעות של שם פעולה.
ההמרה: שם הפעולה של בניין קל מן השורש ב-נ-י הוא בְּנִיָּה (משקל קְטִילָה בגזרת ל"י: קְטִיָּה, כמו קְנִיָּה). בצירוף סמיכות: בניית חברה.
למה זה מעניין: המשחק בכותרת מבוסס על כך ש"בניין" (משקל קִטְיָן) משמש בשתי משמעויות – פעולה ותוצאה/מבנה. ההמרה מבטלת את הדו־משמעות.
טעות נפוצה: להמיר את "בניין" השני, או לכתוב "בנייה של חברה" בלי לשמור על מבנה הכותרת – זה מתקבל, אך העיקר הוא שם הפעולה "בנייה".
סעיף ג
(1) הפועל היוצא דופן: חָרְתָה; הגזרה שלו: השלמים (שורש ח-ר-ת).
(2) הגזרה המשותפת: ל"י (ל"ה) – הִשְׁתַּנְּתָה (ש-נ-י), עָנְתָה (ע-נ-י), כָּפְתָה (כ-פ-י).
(3) כְּפִיָּה.
הקושי: כל ארבעת הפעלים מסתיימים ב־ְתָה ונראים דומים. צריך לבדוק אם ה־ת' היא אות שורש או חלק מסיומת הנטייה.
(3) "כָּפָה" בבניין קל; שם הפעולה של קל במשקל קְטִילָה, ובגזרת ל"י – קְטִיָּה: כְּפִיָּה (כמו בְּנִיָּה, רְאִיָּה).
טעות נפוצה: לכתוב ש"חרתה" היא ל"י ("חָרָה"), ולכתוב שם פעולה "כפייה" עם שורש כ-פ-ת.
שאלה 11 · ת' שאינה שורשית; פועלי לבוש: בניינים, שמות פועל ושורשים משניים
לפניך משפטים ובהם מילים מודגשות.
(במסגרת)
מבין המילים המודגשות העתק את המילים שבהן האות תי"ו אינה שורשית, וציין את השורש של כל מילה שהעתקת.
בטקסט 1 נכתב: "תנועות הנוער תרמו לעיצוב סגנון הלבוש הישראלי".
ברוח זו, לפניך משפטים שבהם פועלי לבוש.
בעברית לוֹבְשִׁים בגדים, ואז פּוֹשְׁטִים או מְסִירִים אותם.
את הכובע חוֹבְשִׁים, כפפות עוֹטִים, ותכשיטים עוֹנְדִים או עוֹדִים.
את הנעליים נוֹעֲלִים, ואז חוֹלְצִים או מַשִּׁילִים אותן.
כתר שָׂמִים על הראש.
(1) • הקף את שני הפעלים שאינם מבניין קל.
(2) כתוב את שם הפועל של הפועל עוֹטִים. ______
(3) כתוב את שם הפועל של הפועל שָׂמִים. ______
(4) ילדים קטנים יוצרים לעתים פועלי לבוש, למשל: לִמְעֹל מעיל, הִתְפַּגַּ'מְתִּי בפיג'מה.
הסבר את התהליך הלשוני שהביא ליצירת השורשים בפעלים שיצרו הילדים.
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
תְּנוּעוֹת – נ-ו-ע
תּוֹלָדָה – י-ל-ד
הַהִתְעוֹרְרוּת – ע-ו-ר (ע-ו/י-ר)
זְכוּתוֹ – ז-כ-י (ז-כ-ה)
תּוֹרוֹת – י-ר-י (י-ר-ה)
(במילים הַתְּבִיעָה – ת-ב-ע, תִּקּוּן – ת-ק-ן, לָתוּר – ת-ו-ר – התי"ו שורשית.)
השיטה: בכל מילה מסירים את אותיות המשקל והנטייה ובודקים אם ה־ת' נשארת בשורש. ת' יכולה להיות: תחילית של משקל (תַּקְטוּל, תּוֹקָלָה), סימן של התפעל (הִתְ־), סיומת (־וּת, ־ות).
ת' שאינה שורשית:
ת' שורשית:
טעות נפוצה: להעתיק את "התביעה" ואת "תיקון" – בהן ה־ת' בתחילת המילה נראית כתחילית, אבל היא אות שורש.
סעיף ב
(1) הפעלים: מְסִירִים, מַשִּׁילִים. הבניין המשותף: הפעיל. השורשים: מְסִירִים – ס-ו-ר; מַשִּׁילִים – נ-ש-ל.
(2) לַעֲטוֹת.
(3) לָשִׂים.
(4) הילדים גזרו פעלים משמות עצם: הם התייחסו לכל העיצורים של שם העצם – כולל אותיות שאינן שורשיות במקור – כאל שורש, ויצקו אותם לתבנית של בניין. מן "מעיל" חילצו את העיצורים מ-ע-ל (כאילו המ' היא אות שורש) ויצרו "לִמְעֹל" בבניין קל; מן המילה השאולה "פיג'מה" חילצו את העיצורים פ-ג'-מ ויצרו "הִתְפַּגַּ'מְתִּי" בבניין התפעל. זהו תהליך של גזירה משנית (גזירה מן השם / יצירת שורש משני), שבו נוצר שורש חדש מתוך מילה קיימת.
(1) בבינוני של קל הצורה היא קוֹטֵל (לוֹבְשִׁים, פּוֹשְׁטִים, חוֹבְשִׁים, עוֹנְדִים, נוֹעֲלִים, חוֹלְצִים), ובע"ו/ל"י – עוֹטִים, עוֹדִים, שָׂמִים – גם הם קל. שני פעלים מתחילים ב־מ' שאינה אות שורש:
(2) עוֹטִים – בינוני קל בגזרת ל"י, שורש ע-ט-י (עָטָה). שם הפועל בקל ל"י: לִקְטוֹת; כשהאות הראשונה גרונית – לַעֲ־: לַעֲטוֹת (כמו לַעֲשׂוֹת).
(3) שָׂמִים – בינוני קל בגזרת ע"י, שורש ש-י-ם. שם הפועל: לָשִׂים (כמו לָשִׁיר).
(4) בעברית רוב הפעלים נגזרים משורש. אך לפעמים דוברים יוצרים פועל משם עצם קיים, והעיצורים של השם – כולל מ' של משקל או מילה לועזית – נעשים שורש חדש. כך נוצרו בעברית גם מילים תקניות, כמו לְמַסְגֵּר (ממסגרת), לְתַכְנֵן (מתוכנית), לְתַקְשֵׁר (מתקשורת). הילדים עושים זאת באופן ספונטני: מ"מעיל" (שורשו במקור מ-ע-ל, אך הילד אינו יודע זאת) ← לִמְעֹל; מ"פיג'מה" ← שורש פ-ג'-מ ← הִתְפַּגַּ'מְתִּי (התפעל – פעולה שאדם עושה לעצמו, כמו הִתְלַבַּשְׁתִּי).
טעות נפוצה: ב־(1) להקיף את "עוטים" או "עודים" (ע"ו/ל"י בקל נראים חריגים); ב־(2) לכתוב "לעטות" כשם פועל של ע-ט-ף ("לעטוף").
שאלה 12 · משקל קטלון, בסיס וצורן סופי, מילה שאולה; הצעות עבריות ל"פריפריה"
לפניך קטע ובו מילים מודגשות.
(במסגרת)
ברֵאָיוֹן שהתפרסם בַבִּטָּאוֹן של אחת מתנועות הנוער אמר אחד הרכזים: "בתנועה שלנו יש נִסָּיוֹן להגדיר מהו טוב ומהו רע. בפעולות בתנועה אנו עוסקים בהקניית ערכים חשובים כמו ערך השִׁוְיוֹן, המאבק בגזענות ועידוד דיאלוג". גם בעָלוֹן של התנועה נכתבו דברים דומים, והודגש היִתְרוֹן של ההשתתפות בתנועת הנוער על פני פעילויות אחרות.
(1) מבין המילים המודגשות הקף את המילה שנוצרה בדרך של בסיס וצורן סופי.
(2) ציין את משמעות הצורן הסופי במילה שהקפת. ______
(3) מיין בטבלה שלפניך את שאר המילים לשתי קבוצות על פי המשקל.
(4) בקטע יש מילה השאולה מלעז.
העתק את המילה. ______
כתוב למילה חלופה עברית. ______
בטקסט 1 נכתב: "תנועות אלה חתרו אפוא לכינונו של עולם שבו גם תושבי הפריפריה [...] יזכו לדיור ולתזונה הולמים".
האקדמיה ללשון העברית פנתה לציבור בבקשה לסייע לה במציאת חלופה עברית למילה הלועזית פֵּרִיפֶרְיָה.
אחת ההצעות הייתה המילה שׁוּלָה. הצעה זו עוררה זעם בציבור, ראה הכותרת שלפניך.

(על פי ynet — ידיעות אחרונות [23/6/16]. אוחזר מ־www.ynet.co.il)
(1) הסבר מדוע התעורר זעם בציבור על ההצעה "שולָה" כחלופה למילה "פריפריה".
(2) בטבלה שלפניך מובאות הצעות נוספות למילה "פריפריה", והן ממוינות לקבוצות על פי השורש שלהן.
ציין בטבלה שלפניך את השורש של כל קבוצת מילים.
| המילים | הֶקֵּף, הֶקֵּפִיָּה, מִקָּף, הֶקֵּפָה, מַקֶּפֶת | סוֹבֵבָה, סֶבָּה, סְבוּבָה, סְבָבָה | מַעֲטֶפֶת, עוֹטְפָה, מַעֲטָף, עוֹטֵף | צְדוּדָה, מֵצַד | מִרְחָקָה, רִחוּקִית, מַרְחֶקֶת |
|---|---|---|---|---|---|
| השורש |
(3) מבין המילים בטבלה העתק מילה אחת שנוצרה בדרך של שורש ומשקל ומשמעות המשקל היא מקום. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
(1) עָלוֹן.
(2) הצורן הסופי ־וֹן מציין הקטנה (עלון = עלה, דף קטן).
(3)
| משקל קִטָּלוֹן | משקל קִטְלוֹן |
|---|---|
| רֵאָיוֹן, בִּטָּאוֹן, נִסָּיוֹן | שִׁוְיוֹן, יִתְרוֹן |
(4) המילה השאולה: דיאלוג. חלופה עברית: דו־שיח (או: שיח, שיחה).
(1)–(2) בסיס + צורן סופי: עָלוֹן = הבסיס עָלֶה (דף נייר, כמו "עלה של ספר") + הצורן ־וֹן. המילה אינה בנויה במשקל (אין בה תבנית תנועות של קִטָּלוֹן), אלא נוצרה מהצמדת סופית לבסיס קיים. משמעות ־וֹן כאן: הקטנה (כמו סְפָרוֹן, אִישׁוֹן) – עלון הוא דף מידע קטן ודק.
(3) שאר המילים בנויות במשקלים המסתיימים ב־וֹן:
(4) מילה שאולה: "דיאלוג" – מיוונית (דרך לשונות אירופה), מילה שאינה בנויה משורש ומשקל עבריים. חלופות עבריות: דו־שיח, שיח, שיחה, הידברות.
טעות נפוצה: להקיף "רֵאָיוֹן" או "יִתְרוֹן" כבסיס + ־וֹן; במילים אלה ה־וֹן היא חלק מן המשקל, ואין בסיס עצמאי ("ראי" / "יתר" במשמעות המתאימה) שאליו נוספה הסופית.
סעיף ב
(1) המילה "שולה" נגזרה מן המילה "שוליים", ויש לה משמעות שלילית: מי שנמצא "בשוליים" הוא חסר חשיבות, נדחק הצידה ואינו במרכז העניינים. תושבי הפריפריה וראשי הרשויות חשו שהמילה מתייגת אותם כ"שוליים" ופוגעת בהם ("אנחנו שוליים? זו הצעה מגונה"), בעוד המילה הלועזית "פריפריה" נתפסת כמונח גאוגרפי ניטרלי.
(2)
| המילים | הֶקֵּף... מַקֶּפֶת | סוֹבֵבָה... סְבָבָה | מַעֲטֶפֶת... עוֹטֵף | צְדוּדָה, מֵצַד | מִרְחָקָה... מַרְחֶקֶת |
|---|---|---|---|---|---|
| השורש | נ-ק-ף | ס-ב-ב | ע-ט-ף | צ-ד-ד | ר-ח-ק |
(3) מִרְחָקָה (משקל מִקְטָלָה – משקל של מקום, כמו מִסְעָדָה, מִסְפָּרָה).
(1) כדי להסביר את הזעם יש לקשר בין צורת המילה למשמעותה: "שׁוּלָה" נגזרה מן "שׁוּלַיִם" (כך גם נאמר בכותרת: "שנגזרת מהמילה שוליים"). ל"שוליים" יש משמעות נלווית (קונוטציה) שלילית – דחיקה, נחיתות, חוסר חשיבות ("אנשים בשולי החברה"). המילה מדגישה את הריחוק מן המרכז כפגם, ולכן תושבי הפריפריה וראשי הרשויות נעלבו. (אפשר להוסיף: "שולה" היא גם שם פרטי של אישה, מה שמגביר את הלגלוג.)
(2) השורשים:
(3) משקל של מקום: המשקל מִקְטָלָה משמש לשמות מקום, בעיקר מקום שבו עושים פעולה או מקום של דבר: מִסְפָּרָה, מִכְבָּסָה, מִסְעָדָה. מִרְחָקָה – "מקום מרוחק". (ייתכן שתתקבל גם מִקָּף – משקל מִקְטָל, המשמש לעתים למקום, כמו מִגְרָשׁ, מִשְׂרָד – אך מִקְטָלָה היא משקל המקום המובהק.)
טעות נפוצה: ב־(1) לכתוב רק "כי זו מילה מצחיקה" או "כי אנשים רגילים לפריפריה" – בלי להסביר את הקשר ל"שוליים"; ב־(2) לכתוב ה-ק-ף לקבוצה הראשונה (ה' של הפעיל אינה אות שורש).