בגרות בלשון פרק הלשון 011271 - חורף 2017
פרק הלשון (מיזם הכתיבה) · שאלון 011271 · חורף · 12 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בלשון, חורף 2017, כל 12 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א – שם המספר ומילות היחס – 20 נקודות
פרק ב – תחביר / פרק ג – מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים – 80 נקודות
סה"כ – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: אין.
ד. הוראות מיוחדות: 1. יש לקרוא את הטקסטים שבעמודים 2–7, ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות.
2. לכתיבת טיוטה אפשר להשתמש בעמודים האחרונים (23–24) של השאלון.
3. הקפד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
פרק א: חובה – שם המספר ומילות היחס
ההוראות לחלק זה
(20 נקודות)
(קרא את שלושת הטקסטים שלפניך. השאלות בפרקי הלשון הן בזיקה לטקסטים.)
ענה על כל השאלות 1–2.
שאלה 1 · שם המספר: כתיבה במילים, הגייה ומספר אחרי "פי"
לפניך משפטים. במשפטים שבהם מודגשים מספרים – כתוב את המספרים במילים, במשפטים שבהם יש אפשרויות בחירה – הקף את הצורה הנכונה של שם המספר ושל אות השימוש. אין צורך לנקד.
במשפט שלפניך הקף את התשובות הנכונות.
בעברית התקנית לאחר המילית פִּי המשמשת להכפלה יבוא מספר בצורת נקבה / זכר.
לכן יש לומר, למשל, פי שלושה / שלוש.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
הכלל הבסיסי: במספרים 3–10 (וגם באחדות שבתוך מספר מורכב) צורת המספר "הפוכה" למין שם העצם: עם זכר – צורה עם ה' (שלושה, ארבעה, חמישה); עם נקבה – בלי ה' (שלוש, ארבע, חמש). לכן תמיד שואלים קודם: מה מינו של הנספר?
1. ב־15 בספטמבר – חמישה עשר. בתאריך, היום בחודש נקרא בצורת זכר (כאילו נאמר "ביום החמישה עשר"). ב' השימוש לפני חטף פתח (חֲ) מקבלת את תנועת החטף: בַּחֲמִשָּׁה.
2. חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שעות. "שעה" – נקבה, ולכן שְׁתַּיִם (שְׁנַיִם היא צורת הזכר). ו' החיבור לפני שווא נהגית וּ (שורוק): וּשְׁתַּיִם; "וְשְׁ־" היא צורה בלתי אפשרית – אין שני שוואים בתחילת מילה.
3. המאה ה־שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה. מספר סודר מ־11 ומעלה הוא מספר יסודי מיודע, המתאים במין לשם העצם. "מאה" – נקבה, ולכן 18 = שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה (בנקבה: שְׁמוֹנֶה; שְׁמוֹנָה היא צורת הזכר).
4. מ־34,000 – שלושים וארבעה אלף. "אלף" הוא שם עצם זכר, ולכן האחדות באות בצורת זכר: ארבעה (אלף). הנספר "צפיות" אינו קובע כאן – המספר מתאים ל"אלף". מ' השימוש לפני ש' – מִשְּׁ־ (חיריק ודגש).
טעות נפוצה: "חמש עשרה בספטמבר" (התאריך נקרא בזכר); "שלושים וארבע אלף" (בהתאמה ל"צפיות" במקום ל"אלף"); בחירה ב"שמונה־עשרה" (בקמץ) – צורת זכר.
סעיף ב
זכר; פי שלושה.
הכלל: אחרי "פִּי" (כפל) בא המספר בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי ארבעה, פי עשרה – משום ש"פי" (פֶּה) הוא שם עצם זכר, ו"פי שלושה" פירושו במקור "שלושה פיות", כלומר שלוש מנות.
טעות נפוצה: "פי שתיים", "פי שלוש" – זו הצורה הרווחת בדיבור, אך אינה תקנית.
שאלה 2 · מילות היחס: הגייה נכונה ונטייה
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך דברים שאמר מארגן הכנס לעידוד היצירתיות לכתבת שסיקרה את האירוע. בדבריו מודגשות מילות היחס כפי שהוא הגה אותן.
"לְפָנֵיךְ נמצאים מיטב המוחות במדינה. מעולם לא נתקלתי באנשים יצירתיים כָּמוֹהֶם. ניכר כי היצירתיות זורמת אֶצְלָהֶם בדם, ועלינו להעניק לָהֶם את כל הכלים הנדרשים לפיתוח היצירתיות שֶׁלָּהֶם".
הקף רק את מילות היחס שהגייתן שגויה.
כתוב את הנטייה של מילת היחס "בשביל" בצורת הנסתרים. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
יש להקיף: לְפָנֵיךְ, כָּמוֹהֶם, אֶצְלָהֶם.
הצורות התקינות: לְפָנַיִךְ (לכתבת – נוכחת), כְּמוֹתָם, אֶצְלָם.
"לָהֶם" ו"שֶׁלָּהֶם" – תקינות.
השיטה: לכל מילת יחס בודקים את הנטייה בגוף ובמין הנכונים, ומשווים לנטייה התקנית.
טעות נפוצה: לסמן גם את "להם" ו"שלהם" בגלל הדמיון ל"אצלהם"; לפספס את "לפניך" – הבעיה בה היא התנועה (לְפָנֵיךְ במקום לְפָנַיִךְ).
סעיף ב
בִּשְׁבִילָם
"בשביל" נוטה כמו שם ביחיד (בשבילי, בשבילו, בשבילה), ולכן בנסתרים הסיומת היא ־ָם: בִּשְׁבִילָם – כמו אצלם, בגללם.
טעות נפוצה: "בשבילהם" – צורה דיבורית שגויה.
פרק ב: תחביר
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
לפניך שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחר בפרק שלמדת: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרת ענה על השאלות לפי ההוראות.
ציין את שם הפרק שבחרת: ______
בפרק זה עליך לענות על ארבע שאלות.
ענה על ארבע מן השאלות 3–7 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.
שאלה 3 · סוגי משפטים, פסוקיות ותפקידים; המרת שני משפטים למשפט שאלה
(1) לפניך שלושה משפטים. קרא אותם, וציין ליד כל משפט את סוגו התחבירי: פשוט, מורכב, איחוי (מחובר).
I. אני חושב שמערכת חינוך המושתתת על עקרונות של שינון מידע ופליטתו אינה יכולה להוציא מתוכה בוגרים שימציאו המצאות חדשות. ______
II. אירועי העשור האחרון: העלייה בכוחה של הכלכלה היצירתית והמשבר במערכות החינוך בעולם, גרמו לחשיפת התאוריות של רובינסון בקרב קהלים רבים. ______
III. הבעיה היא שכאשר הילדים נכנסים למוסדות החינוך הרשמיים התיאבון שלהם ללמידה דועך. ______
(2) בכל אחד מן המשפטים I–III –
(3) במשפטים I–III סומנו מילים בקו. ציין את תפקידן התחבירי.
משפט I: בוגרים ______
משפט II: בעולם ______
משפט III: ללמידה ______
לפניך שני משפטים על פי הריאיון שנערך עם דייל דוהרטי (טקסט 3). קרא אותם וענה על הסעיפים שאחריהם.
קולה של תנועת המייקרים במערכת החינוך גובר. מה דעתך על תופעה זו?
(1) המר את שני המשפטים במשפט שאלה פשוט אחד.
(2) כתוב משפט שבו כל המשפט שכתבת בסעיף ב(1) ישמש פסוקית נשוא.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
(1)–(2)
I. משפט מורכב: אני חושב [שמערכת חינוך המושתתת על עקרונות של שינון מידע ופליטתו אינה יכולה להוציא מתוכה בוגרים [שימציאו המצאות חדשות]פסוקית לוואי]פסוקית מושא.
II. משפט פשוט.
III. משפט מורכב: הבעיה היא [ש[כאשר הילדים נכנסים למוסדות החינוך הרשמיים]פסוקית תיאור זמן התיאבון שלהם ללמידה דועך]פסוקית נשוא.
(3) בוגרים – מושא (ישיר); בעולם – לוואי; ללמידה – לוואי.
שיטה: מסמנים בכל משפט את הנשואים. נשוא אחד – פשוט. יותר מנשוא אחד – בודקים אם יש פסוקית התלויה בעיקרי (מורכב) או איברים שווי מעמד (איחוי).
משפט I – מורכב, ובו פסוקית בתוך פסוקית.
משפט II – פשוט. יש בו נשוא אחד בלבד: "גרמו". "העלייה בכוחה... והמשבר..." היא תמורה ל"אירועי העשור האחרון" (הנושא), ואין בה נשוא. העלייה, המשבר, החשיפה – שמות פעולה, לא נשואים.
משפט III – מורכב.
(3) תפקידי המילים:
טעות נפוצה: לקבוע שמשפט II מורכב בגלל אורכו או בגלל הנקודתיים; לזהות במשפט III רק את פסוקית הזמן ולפספס את פסוקית הנשוא; לסמן "בעולם" כתיאור מקום.
סעיף ב
(1) מה דעתך על התגברות קולה של תנועת המייקרים במערכת החינוך?
(2) השאלה היא מה דעתך על התגברות קולה של תנועת המייקרים במערכת החינוך.
(1) צירוף למשפט פשוט: "תופעה זו" במשפט השני מפנה למשפט הראשון כולו. מחליפים את ההפניה בתוכן המשפט הראשון – אבל בלי נשוא נוסף, כדי שהמשפט יישאר פשוט: הופכים את הנשוא "גובר" לשם פעולה – "התגברות": "מה דעתך על התגברות קולה של תנועת המייקרים במערכת החינוך?" – נשוא אחד בלבד (משפט שמני: נושא – דעתך, נשוא – מה). אפשר גם: "מה דעתך על הגברת הקול..." או "על כך שקולה... גובר" – אבל הנוסח האחרון יוצר פסוקית, ולכן אינו מתאים.
(2) פסוקית נשוא: פסוקית נשוא באה אחרי נושא ואוגד ("הבעיה היא ש...", "השאלה היא..."). משפט שאלה הופך לפסוקית בלי סימן השאלה; מילת השאלה "מה" היא מילת השעבוד: השאלה היא [מה דעתך על התגברות...]פסוקית נשוא.
טעות נפוצה: ב־(1) לכתוב "מה דעתך על כך שקולה... גובר?" – זה משפט מורכב; ב־(2) ליצור פסוקית מושא ("שאלתי מה דעתך...") במקום פסוקית נשוא.
שאלה 4 · חלקים כוללים; המרת איחוי למורכב; "אין... אלא" ו"ולא"
לפניך משפטים בעלי חלקים כוללים.
I. לעומת השמרנות של מערכות החינוך ניצבת תנועת המייקרים המתבססת על חדשנות, על יצירתיות ועל המצאה.
II. לפני עשור או שני עשורים המחירים של מדפסות תלת־ממד, לוחות מחשוב זעירים וחכמים ורובוטים היו מאות אלפי דולרים.
III. הערך העליון של תנועת המייקרים הוא עשייה וניסוי בלתי פוסקים.
בכל משפט סמן את כל החלקים הכוללים, וכתוב מעל כל חלק כולל שסימנת את תפקידו התחבירי במשפט.
לפניך שני משפטים.
I. אמנם רובינסון אינו מציע לבטל את בתי הספר כמו איליץ', אך הוא מציע פתרונות רדיקליים לא פחות מן הפתרונות של איליץ'.
II. רובינסון אינו מציע לבטל את בתי הספר כמו איליץ', אלא לחשוב מחדש על התפקידים של בתי הספר.
(1) המר את משפט I במשפט מורכב, ושמור על הקֶשר הלוגי שבו.
(2) כתוב מחדש את משפט II בלי להשתמש במבנה של "אין... אלא...". השתמש במילה "וְלא".
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
I. [על חדשנות, על יצירתיות ועל המצאה] – מושא עקיף.
II. [עשור או שני עשורים] (לפני עשור או שני עשורים) – תיאור זמן;
[מדפסות תלת־ממד, לוחות מחשוב זעירים וחכמים ורובוטים] – לוואי;
[זעירים וחכמים] – לוואי.
III. [עשייה וניסוי] – נשוא.
מהו חלק כולל: שני רכיבים או יותר באותו תפקיד תחבירי, הקשורים לאותה מילה, ומחוברים בפסיק, ב"ו" או ב"או". את התפקיד קובעים לפי השאלה ששואלים אל המילה שהם קשורים אליה.
I. מושא עקיף. "המתבססת על מה?" – על חדשנות, על יצירתיות ועל המצאה. שלושה רכיבים בעלי אותה מילת יחס ("על"), המשלימים את הפועל "מתבססת" (מתבסס על) – מושא עקיף.
II. שלושה חלקים כוללים – אחד מהם בתוך אחר.
III. נשוא. משפט שמני: נושא – הערך העליון; אוגד – הוא; נשוא – "עשייה וניסוי (בלתי פוסקים)". "בלתי פוסקים" הוא לוואי משותף לשני הרכיבים, ולכן החלק הכולל עצמו הוא "עשייה וניסוי".
טעות נפוצה: לפספס במשפט II את החלק הכולל הפנימי "זעירים וחכמים" או את "עשור או שני עשורים"; לסמן במשפט III "נושא" רק משום שהחלק בא אחרי "הוא".
סעיף ב
(1) אף על פי שרובינסון אינו מציע לבטל את בתי הספר כמו איליץ', הוא מציע פתרונות רדיקליים לא פחות מן הפתרונות של איליץ'.
(אפשר גם: "למרות ש...", "אף ש...", "הגם ש...")
(2) רובינסון מציע לחשוב מחדש על התפקידים של בתי הספר, ולא לבטל אותם כמו איליץ'.
(1) שלב 1 – הקשר הלוגי: הצמד "אמנם... אך" מבטא ויתור (ניגוד): למרות שהוא אינו מבטל את בתי הספר, פתרונותיו רדיקליים.
שלב 2 – המרה למורכב: במשפט מורכב ויתור מובע במילת שעבוד של ויתור: "אף על פי ש", "למרות ש", "אף ש". מילת השעבוד באה בראש האיבר שהיה עם "אמנם", ו"אך" נמחקת:
[אף על פי שרובינסון אינו מציע לבטל את בתי הספר כמו איליץ',]פסוקית ויתור הוא מציע פתרונות רדיקליים...
בדיקה: פסוקית אחת התלויה בעיקרי, ואותו קשר (ויתור).
(2) "לא... אלא" לעומת "ולא": המבנה "אינו X אלא Y" שולל דבר אחד ומעמיד במקומו דבר אחר (ניגוד־תיקון). בלי "אלא" מקדימים את מה שרובינסון כן מציע, ואחריו – ב"ולא" – את מה שהוא שולל: "רובינסון מציע לחשוב מחדש על התפקידים של בתי הספר, ולא לבטל אותם כמו איליץ'." המשמעות נשמרת – מה שנשלל ומה שבא במקומו.
טעות נפוצה: ב־(1) להשאיר "אך" לצד "אף על פי ש" (כפל קשר), או לבחור מילת ניגוד שאינה ויתור ("בעוד ש"); ב־(2) לכתוב "רובינסון אינו מציע לבטל..., ולא לחשוב מחדש" – זה הופך את המשמעות.
שאלה 5 · פתגמים: חלק ייחוד, נושא סתמי, פנייה; פסוקית מצומצמת
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך פתגמים בנושא חינוך ולמידה.
I. [כל מה שצריך ללמוד לעשות,] לומדים בתוך כדי עשייה. (אריסטו)
II. דעת מתוך כפייה, אין לה קיום בנשמה. (אפלטון)
III. לך אל נמלה, עצל, ראה דרכיה וחכם. (משלי ו, ו)
(בפתגם I הפסוקית "כל מה שצריך ללמוד לעשות" תחומה במסגרת.)
(1) • אחד מן הפתגמים הוא משפט בעל חלק ייחוד. ציין את מספרו. ______
(2) באחד הפתגמים הנושא הוא סתמי. ציין את מספרו. ______
(3) ציין את התפקיד התחבירי של הפסוקית התחומה, של הצירוף ושל המילה המסומנים בקו בפתגמים I וְ־III.
משפט I: כל מה שצריך ללמוד לעשות ______
בתוך כדי עשייה ______
משפט III: עצל ______
(4) לפי חוקרי הלשון, הפתגמים מביעים אמת כללית, והם מבקשים ללמד מוסר השכל ולתת עצה, אזהרה או הנחיה להתנהגות טובה. הניסוח של הפתגמים מסייע להשגת מטרות אלה.
בחר באחד הפתגמים I–III שלעיל, והסבר בעזרת שימוש במונחים תחביריים כיצד הניסוח של הפתגם שבחרת מסייע להשגת המטרות שציינו חוקרי הלשון.
לפניך משפט מורכב. קרא אותו וענה על השאלות שאחריו.
ההצעה שנשתתף ביריד המייקרים עוררה התלהבות רבה בכיתה.
(1) תחם את הפסוקית במשפט, וכתוב מעליה את תפקידה התחבירי.
(2) המר את הפסוקית שבמשפט זה בפסוקית מצומצמת.
(3) איזה מידע מן המשפט המקורי אבד כשהפסוקית שבו נהפכה לפסוקית מצומצמת?
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
(1) פתגם II. חלק הייחוד: "דעת מתוך כפייה". במבנה רגיל: לדעת מתוך כפייה אין קיום בנשמה.
(2) פתגם I ("לומדים").
(3) [כל מה שצריך ללמוד לעשות] – פסוקית מושא (מושא ישיר); בתוך כדי עשייה – תיאור זמן; עצל – פנייה.
(4) (לדוגמה) פתגם III: הפתגם בנוי מפעלי ציווי (לך, ראה, חכם) – הוראה ישירה לנמען, שמעבירה הנחיה להתנהגות. הפנייה "עצל" מכוונת את העצה למי שזקוק לה ומדגישה את ההתנהגות הפסולה. זהו משפט איחוי שאיבריו מסודרים כשלבים (לך – ראה – וחכם), והאיבר האחרון מציג את התוצאה – מוסר ההשכל.
(1) חלק ייחוד. במשפט בעל חלק ייחוד רכיב מוצא לראש המשפט ומופרד בפסיק, ובמקומו נשאר במשפט כינוי המפנה אליו. בפתגם II: "דעת מתוך כפייה," – ובמשפט נשאר הכינוי "לה" (אין לה קיום). מחזירים את הרכיב למקום הכינוי, עם מילת היחס: "לדעת מתוך כפייה אין קיום בנשמה". כאן חלק הייחוד מתפקד כ"נושא־מושא" של "אין ל־".
(2) נושא סתמי. בפתגם I הנשוא "לומדים" בא בגוף שלישי רבים בלי נושא כתוב, והכוונה לכל אדם ("אנשים לומדים") – זה נושא סתמי. (בפתגם III אין נושא כתוב, אבל הפעלים בציווי, והנושא הוא הנמען – "אתה"; זה אינו נושא סתמי.)
(3) תפקידים.
(4) כיצד הניסוח משרת את המטרה – אפשרויות נוספות:
טעות נפוצה: לזהות את פתגם III כבעל נושא סתמי (הנושא שם הוא הנמען, "אתה"); לסמן את "עצל" כנושא; ב־(4) להסביר את תוכן הפתגם בלי להשתמש במונחים תחביריים.
סעיף ב
(1) ההצעה [שנשתתף ביריד המייקרים]פסוקית לוואי עוררה התלהבות רבה בכיתה.
(2) ההצעה להשתתף ביריד המייקרים עוררה התלהבות רבה בכיתה.
(3) אבד המידע על הגוף – מי ישתתף (אנחנו, גוף מדברים) – ועל הזמן (עתיד), כי שם הפועל אינו מציין גוף וזמן.
(1) הפסוקית [שנשתתף ביריד המייקרים] מפרטת את תוכן ההצעה – "איזו הצעה?" – ולכן היא פסוקית לוואי של "ההצעה". המשפט העיקרי: ההצעה עוררה התלהבות רבה בכיתה (נושא: ההצעה; נשוא: עוררה).
(2) פסוקית מצומצמת היא פסוקית שהנשוא שלה הוא שם פועל ואין בה מילת שעבוד ונושא: "שנשתתף" ← "להשתתף".
(3) הפועל "נשתתף" מציין גוף (אנחנו) וזמן (עתיד); שם הפועל "להשתתף" אינו מציין אותם. לכן לא ברור עוד מי ישתתף ביריד – אנחנו, הכיתה כולה או מישהו אחר.
טעות נפוצה: לקבוע שזו פסוקית מושא (בגלל הדמיון ל"הציעו שנשתתף"); ב־(2) להשאיר את "ש" ("שלהשתתף") או לכתוב שם פעולה ("ההצעה להשתתפות").
שאלה 6 · תקינות תחבירית בהזמנה; משפט מורכב תקין; דו־משמעות
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך הזמנה לכינוס ממציאים. המשפטים שבהזמנה מוספרו.
כינוס הממציאים השנתי של ישראל
(1) כינוס הממציאים השנתי של ישראל נועד לכם, יזמי וממציאי העתיד.
(2) הכינוס נערך במתכונת פתוחה הנועדה לכל יזם בכל שלב.
(3) קיומה של חברה יצירתית תומכת היא היעד שלנו.
(4) בכינוס אפשר להתרשם ולצפות בתצוגה של המצאות חדשות.
(5) בכינוסים שלנו באים לידי ביטוי חדוות היצירה ונחישות הרוח.
(6) אנחנו כאן בכדי להגשים חלומות!
(7) במידה ואתם מעוניינים להשתתף בכינוס, הירשמו באתר שלנו.
בכל אחד מן המשפטים שבהזמנה יש בעיית תקינות אחת.
(1) כתוב את מספרי המשפטים (1)–(5). העתק מכל אחד מן המשפטים את החלק שאינו תקין וכתוב לידו את הנוסח התקין.
(2) בחר באחד החלקים שאינם תקינים במשפטים (1)–(5), והסבר את בעיית התקינות בחלק שבחרת באמצעות שימוש במונחים תחביריים.
(3) המר את שני המשפטים המודגשים (6) ו־(7) במשפט מורכב תקין. תוכל להשמיט מילים.
לפניך משפט שיש בו דו־משמעות.
הוגי ההמצאות, שהוצגו בכינוס, הם דמויות מעוררות השראה.
(1) נסח שאלה שתבהיר מהי הדו־משמעות שבמשפט.
(2) כתוב שני משפטים שכל אחד מהם יבטא משמעות אחת של המשפט הדו־משמעי.
I. ______
II. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
(1)
(1) יזמי וממציאי העתיד ← יזמי העתיד וממציאיו
(2) הנועדה ← שנועדה (או: הנועדת)
(3) היא היעד שלנו ← הוא היעד שלנו
(4) להתרשם ולצפות בתצוגה ← להתרשם מתצוגה של המצאות חדשות ולצפות בה
(5) באים לידי ביטוי ← באות לידי ביטוי
(2) (לדוגמה) משפט (5): הנושא הוא חלק כולל – "חדוות היצירה ונחישות הרוח" – שני רכיבים בלשון נקבה, ולכן הנשוא צריך להתאים לו במין ובמספר: נקבה רבות – "באות". הנשוא "באים" (זכר רבים) אינו מתאים לנושא.
(3) אם אתם מעוניינים להשתתף בכינוס, שבו אנו מגשימים חלומות, הירשמו באתר שלנו.
(1)–(2) הבעיות והכללים:
(3) מה לא תקין ב־(6)–(7): "במידה ו..." אינו צירוף תקני במשמעות תנאי – יש להשתמש ב"אם". "בכדי" – הצורה המקובלת היא "כדי" (ובמשפט המשולב אפשר להשמיט אותה). המשפט המשולב: [אם אתם מעוניינים להשתתף בכינוס,]פסוקית תנאי [שבו אנו מגשימים חלומות,]פסוקית לוואי הירשמו באתר שלנו. (אפשר גם: "אם אתם מעוניינים להשתתף בכינוס, שנועד להגשמת חלומות, הירשמו באתר שלנו.")
טעות נפוצה: לתקן את משפט (3) ל"קיומה... היא" מתוך התאמה למילה הקרובה "חברה"; ב־(3) להשאיר "במידה ו".
סעיף ב
(1) מה הוצג בכינוס – ההמצאות או הוגי ההמצאות (הממציאים)?
(2)
I. ההמצאות הוצגו בכינוס, והוגיהן הם דמויות מעוררות השראה.
II. הממציאים הוצגו בכינוס, והם דמויות מעוררות השראה.
מקור הדו־משמעות: הפסוקית [שהוצגו בכינוס] היא פסוקית לוואי, אבל אפשר לקשור אותה לשני שמות: לנסמך "הוגי" (הממציאים הוצגו – למשל הוצגו לקהל) או לסומך "ההמצאות" (ההמצאות הוצגו בתצוגה). שני השמות ברבים, והפועל "הוצגו" מתאים לשניהם.
הפתרון: בכל משפט קושרים את הפעולה "הוצגו" במפורש לשם אחד בלבד – למשל בפירוק לשני איברים או בניסוח מחדש של הצירוף.
טעות נפוצה: לשאול שאלה כללית ("מה פירוש המשפט?") שאינה מצביעה על שתי האפשרויות; לכתוב משפטים שעדיין נשארים דו־משמעיים ("הוגי ההמצאות שהוצגו בכינוס מעוררים השראה").
שאלה 7 · תמורה: זיהוי, המומר ותפקידו, משפט שמני
לפניך קטע על פי טקסט 1, ובו מילים וצירופים מודגשים.
בשנת 1970 פרסם הפילוסוף האוסטרי איוואן איליץ' את ספרו הידוע "ביטול בית הספר". בשנת 2006, שלושים ושש שנה לאחר פרסום הספר, עלה המחנך והמרצה הבריטי סר קן רובינסון על הבמה בוועידה של TED, ובהרצאה שכותרתה היא "האם בתי הספר הורגים יצירתיות?" הוא ביטא את חששותיו בנוגע למערכת החינוך כיום, חששות הדומים לאלה שהביע איליץ' בספרו. מערכות החינוך הציבוריות, טען רובינסון, תוכננו על פי צרכים כלכליים שהתאימו לתקופה שבה הומצאו, תחילת המהפכה התעשייתית.
מבין המילים והצירופים המודגשים, הקף רק את המילים והצירופים שתפקידם התחבירי הוא תמורה.
העתק לטבלה שלפניך כל אחת מן התמורות שהקפת, וציין את המילה או המילים שאותן היא ממירה ואת התפקיד התחבירי של המילה הזאת או המילים האלה במשפט.
| התמורה | המילה או המילים שהיא ממירה | התפקיד התחבירי |
|---|---|---|
לעיתים קרובות מקורה של התמורה הוא במשפט שמני שנשואו הוא שם עצם.
בחר באחת התמורות שהקפת בקטע, וכתוב משפט שמני באמצעות התמורה שבחרת ובאמצעות המילה או המילים שהיא ממירה.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
יש להקיף (שש תמורות):
איוואן איליץ'; "ביטול בית הספר"; שלושים ושש שנה לאחר פרסום הספר; סר קן רובינסון; חששות הדומים לאלה שהביע איליץ' בספרו; תחילת המהפכה התעשייתית.
מהי תמורה: רכיב שמני הבא אחרי רכיב אחר (המומר), מתייחס לאותו דבר בדיוק, ממלא את אותו תפקיד תחבירי ואפשר להחליף בו את המומר בלי לשנות את המבנה. מבחן ההחלפה: מוחקים את המומר ושמים במקומו את התמורה – המשפט נשאר תקין.
נבדוק כל מודגש:
טעות נפוצה: לסמן את שם ההרצאה "האם בתי הספר..." – הוא בא אחרי אוגד ולכן הוא נשוא; לסמן את "1970" או "TED" רק משום שהם שמות.
סעיף ב
| התמורה | המילה או המילים שהיא ממירה | התפקיד התחבירי |
|---|---|---|
| איוואן איליץ' | הפילוסוף האוסטרי | נושא |
| "ביטול בית הספר" | (את) ספרו הידוע | מושא ישיר |
| שלושים ושש שנה לאחר פרסום הספר | בשנת 2006 | תיאור זמן |
| סר קן רובינסון | המחנך והמרצה הבריטי | נושא |
| חששות הדומים לאלה שהביע איליץ' בספרו | (את) חששותיו בנוגע למערכת החינוך כיום | מושא ישיר |
| תחילת המהפכה התעשייתית | (ל)תקופה שבה הומצאו | מושא עקיף |
שיטה: לכל תמורה מוצאים את המומר שלפניה (בדרך כלל צמוד, לעיתים מופרד בפסיק), ושואלים על המומר את השאלה התחבירית ביחס לנשוא של המשפט שהוא נמצא בו. לתמורה יש אותו תפקיד כמו למומר.
טעות נפוצה: לציין את תפקידו של "תקופה" כתיאור זמן – כאן היא משלימה את הפועל "התאימו" (התאים ל־), ולכן היא מושא עקיף.
סעיף ג
סר קן רובינסון הוא המחנך והמרצה הבריטי.
(או: איוואן איליץ' הוא הפילוסוף האוסטרי; "ביטול בית הספר" הוא ספרו הידוע של איליץ'; תחילת המהפכה התעשייתית היא התקופה שבה הומצאו מערכות החינוך.)
הקשר בין תמורה למשפט שמני: התמורה והמומר מציינים את אותו דבר, ולכן אפשר לחבר ביניהם במשפט שמני: נושא + אוגד + נשוא שהוא שם עצם. האוגד מתאים לנושא במין ובמספר (הוא/היא/הם).
לדוגמה: [סר קן רובינסון]נושא [הוא]אוגד [המחנך והמרצה הבריטי]נשוא.
טעות נפוצה: לכתוב משפט פועלי ("סר קן רובינסון עלה על הבמה") או לשכוח את האוגד, כך שנוצר צירוף ולא משפט.
פרק ג: מערכת הצורות
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
בפרק זה עליך לענות על ארבע שאלות.
ענה על ארבע מן השאלות 8–12 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שים לב: בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.
שאלה 8 · השורש י/ו-צ-ר: זיהוי, בניינים ושמות פעולה, בינוני
לפניך צירופים ומשפטים. בכל אחד מהם מודגשת מילה.
אֶצֹר יצירה. אוֹצֵר תערוכה נוֹצְרִים זיכרונות מוּצָר תעשייתי
מָצוֹר על העיר החברה מְצֵרָה על עגמת הנפש שנגרמה לנוסעים.
תּוֹצֶרֶת כחול־לבן
(1) מן המילים המודגשות, הקף רק את המילים הגזורות מן השורש י/ו-צ-ר.
(2) העתק את המילים שאינן גזורות מן השורש י/ו-צ-ר, וציין את השורש של כל אחת מן המילים שהעתקת.
לפניך שלושה שמות פועל מן השורש י/ו-צ-ר. ציין את הבניין של כל אחד משמות הפועל, וכתוב את שם הפעולה של כל אחד משמות הפועל.
לִיצֹר הבניין ______, שם הפעולה: ______
לְהִוָּצֵר הבניין ______, שם הפעולה: ______
לְיַצֵר הבניין ______, שם הפעולה: ______
לפניך שני פתגמים הלקוחים מן המקורות. בכל אחד מהם מודגשת מילה.
I. "אוי לי מיוֹצְרִי ואוי לי מִיִצְרִי" (התלמוד הבבלי).
II. "כי הנה כחומר ביד היוֹצֵר" (מן הפיוט).
(1) ציין לאיזה חלק דיבור שייכות המילים המודגשות בשני המשפטים. ______
(2) על פי המילים המודגשות בשני המשפטים, ציין שני מאפיינים של חלק הדיבור שציינת בסעיף ג(1).
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1) יש להקיף: אֶצֹר, מוּצָר, תּוֹצֶרֶת.
(2) אוֹצֵר – א-צ-ר; נוֹצְרִים – נ-צ-ר; מָצוֹר – צ-ו-ר (אפשר גם צ-ר-ר); מְצֵרָה – צ-ר-ר.
השיטה: מפרידים את אותיות התבנית (תחיליות, סופיות, אותיות משקל), מזהים את המשקל או הבניין, ומשחזרים את השורש לפי הגזרה. ההקשר עוזר להבחין בין שורשים דומים.
גזורות מ־י-צ-ר:
אינן גזורות מ־י-צ-ר:
טעות נפוצה: להקיף את "נוצרים" בגלל הדמיון ל"נוצר" (נפעל); להקיף את "אוצר" כאילו הא' היא סימן עתיד.
סעיף ב
לִיצֹר – קל, שם הפעולה: יְצִירָה
לְהִוָּצֵר – נפעל, שם הפעולה: הִוָּצְרוּת
לְיַצֵּר – פיעל, שם הפעולה: יִצּוּר (ייצור)
שמות הפעולה לפי הבניינים: קל – קְטִילָה (וגם משקלים אחרים); נפעל – הִקָּטְלוּת; פיעל – קִטּוּל; הפעיל – הַקְטָלָה; התפעל – הִתְקַטְּלוּת. (לפועל ולהופעל אין שם פעולה.)
טעות נפוצה: לכתוב "יצירה" גם לפיעל, או "היווצרות" כשם פעולה של קל.
סעיף ג
(1) בינוני (בינוני פועל, בניין קל, המשמש כשם).
(2) (א) מאפיין שמני: הבינוני מקבל תוספות של שם – ה' הידיעה (היוֹצֵר) וכינוי קניין חבור (יוֹצְרִי = היוצר שלי), וגם מילת יחס מוצמדת (מ־).
(ב) מאפיין פועלי: הבינוני נגזר משורש ובניין – י-צ-ר בבניין קל, בתבנית פּוֹעֵל – ומציין את מבצע הפעולה (מי שיוצר).
איך מזהים: "יוֹצֵר" – תבנית פּוֹעֵל, הבינוני של בניין קל (כמו כּוֹתֵב, שׁוֹמֵר). בשני הפתגמים הוא אינו משמש נשוא אלא שם: "מיוצרי" – מן הבורא שלי; "ביד היוצר" – ביד האומן (הקדר).
הבינוני – חלק דיבור "כפול":
לניקוד מלא יש לציין שני מאפיינים, ורצוי – מאפיין שמני ומאפיין פועלי, עם הדגמה מן המילים.
טעות נפוצה: לכתוב "שם עצם" בלבד או "פועל" בלבד, בלי לזהות שזו צורת בינוני.
שאלה 9 · זיהוי בניינים; משמעויות שורש מנוגדות; ל"א ול"י
לפניך ארבעה משפטים, ובהם פעלים מודגשים.
I. מערכות החינוך הציבוריות תֻּכְנְנוּ על פי צרכים כלכליים והתאימו לתקופה שבה הוּקְמוּ.
II. כיום ממשלות רבות כּוֹפוֹת על בתי הספר מערכות של מבחנים סטנדרטיים והן מאמינות שמתן הזדמנות להיבחן שוב יַעֲלֶה את ממוצע הציונים.
III. אנשים מוכשרים רבים חושבים שהם לא מוכשרים משום שהדבר שהם טובים בו לא הָעֳרַךְ בבית הספר או אפילו הוּקַע.
IV. רובינסון מוֹדֶה שהוא עצמו למד במערכת שהוא מוֹחֶה נגדה.
(1) הקף את המשפט ששני הפעלים המודגשים שבו נוטים באותו בניין.
(2) ציין את הבניין של שני הפעלים שהקפת. ______
(3) העתק את שאר הפעלים המודגשים, וציין את הבניין של כל אחד מהם.
(1) לפניך משפט. במשפט זה מודגשות שתי מילים ולהן שורש משותף.
לדברי רובינסון, מערכת החינוך המֻכֶּרֶת לנו כיום מעוררת תחושת נִכּוּר בקרב תלמידים רבים.
ציין את השורש המשותף לשתי המילים המודגשות. ______
(2) הקף את המשפט המבטא את היחס הנכון בין משמעויות השורש של המילים מֻכֶּרֶת ונִכּוּר.
— משמעות השורש של שתי המילים זהה.
— משמעות השורש של המילה הראשונה מנוגדת למשמעות השורש של המילה השנייה.
— משמעות השורש של המילה הראשונה היא משמעות מוחשית, ואילו משמעות השורש של המילה השנייה היא מופשטת.
— המשמעות הנלווית (הקונוטציה) של השורש של שתי המילים היא שלילית.
(3) לפניך ארבעה זוגות משפטים, בכל זוג מודגשות שתי מילים.
ציין את מספרי הזוגות שהיחס בין משמעויות השורש של המילים המודגשות שבהם זהה ליחס הכתוב במשפט שהקפת בסעיף ב(2). ______
זוג I: מדינות העולם השלישי הזקוקות לעזרה מארצות רווחה מכונות גם מדינות נֶחְשָׁלוֹת.
יש הטוענים כי קשיים וייסורים מְחַשְּׁלִים את האדם.
זוג II: חותמת הדואר הֻטְבְּעָה על המכתב.
הספינה טָבְעָה בים.
זוג III: "בראשית בָּרָא א־להים את השמים ואת הארץ" (בראשית, א, א).
במקומות שונים בעולם מְבָרְאִים יערות כדי להשתמש בעצים לצורכי התעשייה.
זוג IV: הקפדנו לִשְׁמֹר על הכללים.
המוזאון מְשַׁמֵּר ממצאים ארכאולוגיים.
לפניך ארבעה צירופים. בכל צירוף מודגש שם.
הַרְצָאָה מרתקת הַמְצָאָה מעניינת הַבְנָיָה של ידע
הוֹרָאָה אחרת
מיין בטבלה שלפניך את השמות המודגשים לפי הגזרה.
| גזרת נחי ל"י/ה | גזרת נחי ל"א |
|---|---|
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1) משפט III.
(2) הופעל (הָעֳרַךְ, הוּקַע).
(3) תֻּכְנְנוּ – פֻּעַל; הוּקְמוּ – הֻפְעַל; כּוֹפוֹת – קל; יַעֲלֶה – הפעיל; מוֹדֶה – הפעיל; מוֹחֶה – קל.
השיטה: מזהים את סימני הבניין (תחילית, תנועות, דגש) ומשחזרים את השורש לפי הגזרה; כשיש ספק – מעבירים לעבר, נסתר.
הבחנה חשובה: "מוֹדֶה" ו"מוֹחֶה" נראים זהים, אבל ב"מודה" המ"ם היא סימן בינוני והשורש י-ד-י (הפעיל), ואילו ב"מוחה" המ"ם היא אות שורש (קל).
טעות נפוצה: להקיף את משפט IV (מודה–מוחה) בגלל הדמיון החיצוני; להקיף את משפט I (תוכננו–הוקמו – שניהם סבילים אך בבניינים שונים: פֻּעַל והֻפְעַל).
סעיף ב
(1) נ-כ-ר.
(2) יש להקיף: "משמעות השורש של המילה הראשונה מנוגדת למשמעות השורש של המילה השנייה."
(3) זוגות I ו־III.
(1) מֻכֶּרֶת – בינוני של הופעל בגזרת פ"נ: הנו"ן נבלעה ובמקומה דגש בכ' (מֻנְכֶּרֶת ← מֻכֶּרֶת); עבר: הֻכַּר, פעיל: הִכִּיר. נִכּוּר – משקל קִטּוּל (שם פעולה של פיעל), נ' היא אות שורש. השורש המשותף: נ-כ-ר.
(2) "מוכרת" – ידועה, קרובה ומוכרת; "ניכור" – זרות, ריחוק (מן "נוכרי" – זר). אותו שורש נושא כאן שתי משמעויות מנוגדות: היכרות לעומת זרות.
(3) בודקים כל זוג:
טעות נפוצה: לבחור בזוג II רק משום שהמשמעויות שונות מאוד – שונות אינה ניגוד.
סעיף ג
| גזרת נחי ל"י/ה | גזרת נחי ל"א |
|---|---|
| הַרְצָאָה (ר-צ-י) | הַמְצָאָה (מ-צ-א) |
| הַבְנָיָה (ב-נ-י) | |
| הוֹרָאָה (י-ר-י) |
הקושי: כל ארבעת השמות הם שמות פעולה של הפעיל (משקל הַקְטָלָה), ובשלושה מהם מופיעה א' – אבל היא אינה בהכרח אות שורש. בגזרת ל"י/ה, במשקל הַקְטָלָה, האות השלישית מתחלפת לעיתים בא' (הַרְצָאָה, הוֹרָאָה) ולעיתים ב־י' (הַבְנָיָה, הַפְנָיָה).
הבדיקה – מעבירים לפועל:
טעות נפוצה: למיין את "הרצאה" ואת "הוראה" בל"א בגלל האל"ף הכתובה – הפועל (הרצה, הורה, בלי א') מגלה שהשורש ל"י.
שאלה 10 · משקלים ותצורה בבסיס וצורן; חלופות למילה "מייקר"
לפניך חמישה משפטים, ובכל אחד מהם מודגש שם.
(1) מבין השמות המודגשים, הקף את השם שנוצר בדרך של בסיס וצורן גזירה סופי.
(2) ציין את צורן הגזירה הסופי בשם שהקפת ואת משמעות הצורן הסופי בשם זה.
צורן הגזירה הסופי ______ משמעות צורן הגזירה הסופי ______
(3) מיין את ארבעת השמות המודגשים הנותרים לשתי קבוצות על פי משקלם.
קבוצה I: ______
קבוצה II: ______
באקדמיה ללשון העברית טרם נקבעה חלופה למילה הלועזית "מייקר".
לפניך החלופות שדוברי העברית משתמשים בהן.
יַצְרָן, יוֹצֵר, תַּחְבִּיבָן, מַמְצִיא,
יַצְרָנַאי, מְפַתֵּחַ, עֶשְׂיָן, בּוֹרֵא
(1) בטבלה שלפניך, מיין את המילים לשתי קבוצות על פי דרך התצורה, וציין את דרך התצורה של כל אחת מן הקבוצות.
(2) על פי רשימת המילים שלעיל, ציין ארבע אפשרויות ליצירת שמות בעברית שמשמעותם בעלי מקצוע.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
(1) סִרְטוֹן.
(2) צורן הגזירה הסופי: ־וֹן; משמעותו: הקטנה (סרט קצר).
(3) קבוצה I – משקל קִטְלוֹן: דִּמְיוֹן, פִּתְרוֹנוֹת (פִּתְרוֹן).
קבוצה II – משקל קִטָּלוֹן: כִּשָּׁלוֹן, תֵּאָבוֹן.
ההבדל בין משקל ובין בסיס + צורן: במשקל משבצים שורש בתבנית (קִטְלוֹן, קִטָּלוֹן), והסיומת ־וֹן היא חלק מן התבנית. בתצורה של בסיס + צורן מצרפים סיומת למילה שלמה קיימת, וכל הבסיס נשמר.
(1)–(2) סִרְטוֹן = הבסיס "סֶרֶט" + הצורן ־וֹן (בהתאמת תנועות: סִרְט־). צורן ־וֹן מציין כאן הקטנה: סרטון הוא סרט קצר (כמו עִתּוֹן, אִישׁוֹן, כְּבִשׂוֹן).
(3) המשקלים:
טעות נפוצה: לשייך את "תאבון" לקִטְלוֹן או לבסיס + צורן (כאילו מן המילה "תאב") – הקמץ בע' הפועל והצירי מראים שזה קִטָּלוֹן; להקיף את "דמיון" או "פתרון" בגלל הסיומת ־וֹן.
סעיף ב
(1)
| שורש ומשקל (תצורה שורשית / לא קווית) | בסיס וצורן גזירה (תצורה קווית) |
|---|---|
| יַצְרָן, יוֹצֵר, מַמְצִיא, מְפַתֵּחַ, עֶשְׂיָן, בּוֹרֵא | תַּחְבִּיבָן, יַצְרָנַאי |
(2)
1. משקל קַטְלָן – יַצְרָן, עֶשְׂיָן.
2. צורת בינוני (פּוֹעֵל / מַקְטִיל / מְקַטֵּל) – יוֹצֵר, בּוֹרֵא, מַמְצִיא, מְפַתֵּחַ.
3. בסיס + צורן ־ָן – תַּחְבִּיבָן.
4. בסיס + צורן ־אי – יַצְרָנַאי.
(1) הבדיקה: לכל מילה שואלים – האם אפשר לזהות בה מילה שלמה קיימת + סיומת (בסיס וצורן), או שורש שהוכנס לתבנית (שורש ומשקל)?
(2) הרשימה מדגימה ארבעה אמצעים לציון בעלי מקצוע או עיסוק: משקל קַטְלָן; הבינוני של הבניינים (המציין עושה פעולה); הצורן ־ָן (תחביבן, כמו מחשבן); הצורן ־אי (יצרנאי, כמו עיתונאי).
טעות נפוצה: למיין את "יצרן" עם "תחביבן" בגלל הסיומת ־ן – ב"יצרן" אין בסיס עצמאי "יצר" + ־ן אלא שורש במשקל קַטְלָן.
שאלה 11 · שורשים תנייניים; שיווק ומימון; שורש ובניין, פעיל וסביל
לפניך שני משפטים, ובהם פעלים מודגשים.
(1) ציין את הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים.
מְמַקֶּמֶת ______ מִתְמַקֶּדֶת ______
רִאֲיַנְתִּי ______
(2) שלושת הפעלים המודגשים נגזרו משורשים תנייניים. השלם את הטבלה שלפניך.
| השורש הראשוני | שם העצם | השורש התנייני | |
|---|---|---|---|
| מְמַקֶּמֶת | |||
| מִתְמַקֶּדֶת | |||
| רִאֲיַנְתִּי |
לפניך שתי מילים: שִׁוּוּק ומִמּוּן.
לפניך שני משפטים, ובהם שני פעלים מודגשים.
I. נאומה של השׂרה תֻּזְמַן לשעת צפיית השיא.
II. השׂרה תֻּזְמַן לנאום בכנס.
(1) ציין את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים.
משפט I: תֻּזְמַן ______ ______
משפט II: תֻּזְמַן ______ ______
(2) כתוב את הצורה הפעילה של כל אחד מן הפעלים המודגשים (בגוף ובזמן שתבחר).
משפט I: תֻּזְמַן ______
משפט II: תֻּזְמַן ______
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
(1) מְמַקֶּמֶת – פיעל; מִתְמַקֶּדֶת – התפעל; רִאֲיַנְתִּי – פיעל.
(2)
| השורש הראשוני | שם העצם | השורש התנייני | |
|---|---|---|---|
| מְמַקֶּמֶת | ק-ו-ם | מָקוֹם | מ-ק-ם |
| מִתְמַקֶּדֶת | י-ק-ד | מוֹקֵד | מ-ק-ד |
| רִאֲיַנְתִּי | ר-א-י | רְאָיוֹן (ריאיון) | ר-א-י-ן |
שורש תנייני נוצר משם עצם שכבר נגזר משורש (השורש הראשוני): אותיות שאינן שורשיות בשם (מ' של משקל, ן' של סופית) הופכות לאותיות שורש, ומן השורש החדש גוזרים פעלים.
(1) הבניינים:
(2) השחזור:
טעות נפוצה: לכתוב ק-ו-ם או י-ק-ד כשורש של הפעלים עצמם (זה השורש הראשוני); לסמן "ממקמת" כבניין הפעיל בגלל המ' בתחילת המילה.
סעיף ב
איך חושבים: שואלים מאיזה שם נגזר הפועל (שִׁוֵּק – משוק; מִמֵּן – מממון), ובודקים מה קרה לאותיות של השם:
טעות נפוצה: לכתוב רק "השורש נוצר משם עצם" בלי להסביר מה מיוחד בו – הפיכת אות לא שורשית לאות שורש.
סעיף ג
(1) משפט I: שורש ת-ז-מ-ן, בניין פֻּעַל (עבר, נסתר: "הנאום תֻּזְמַן").
משפט II: שורש ז-מ-ן, בניין הֻפְעַל (עתיד, נסתרת: "השרה תֻּזְמַן").
(2) משפט I: תִּזְמֵן (פיעל; למשל "המארגן תִּזְמֵן את הנאום").
משפט II: הִזְמִין / תַּזְמִין (הפעיל; למשל "הם יַזְמִינוּ את השרה").
המפתח – ההקשר וההתאמה לנושא:
טעות נפוצה: לנתח את שני הפעלים באותו אופן (שתי הצורות זהות בכתיבה ובניקוד); להתעלם מכך ש"נאום" הוא זכר ולכן ה־ת' במשפט I אינה סימן עתיד.
שאלה 12 · אל"ף שורשית ומוספית; הגייה תקנית; ציווי תקין
לפניך ארבעה משפטים, ובהם פעלים מודגשים.
קרא את המשפטים וענה על הסעיפים שאחריהם.
(1) חלק מאותיות האל"ף בפעלים המודגשים הן שורשיות וחלק הן מוספיות.
הקף את כל אותיות האל"ף השורשיות שבפעלים המודגשים.
(2) מהי משמעות האל"ף בפעלים שבהם היא משמשת מוספית? ______
(3) מן הפעלים המודגשים, מהו הפועל היוצא דופן מבחינת הגוף? ______
ציין את הגוף שלו. ______
(1) לפניך קטע. נניח שהתבקשת לקרוא אותו בקול. הקף את הצורות שהגייתן נכונה.
איליץ' תִּאֵר / תֵּאֵר את מערכת החינוך המודרנית כפי שהוא ראה אותה – מערכת היירכית שמְבַלְבֶּלֶת / מְבַּלְבֶּלֶת בין הוראה לחינוך ומדכאת את רצונם של התלמידים ללמוד. בהרצאתו ב־TED בִּטָּא / בִּטֵּא סר קן רובינסון עמדה דומה לעמדה של איליץ'.
רובינסון ציין לטובה את רייף אקסווית', מורה בתיכון בלוס אנג'לס, שמצליח ללמד תלמידים עניים לדבר אנגלית שוטפת אף על פי שהם מַגִּיעִים / מְגִיעִים משכונות מהגרים ורובם גּוֹדְלִים / גְּדֵלִים בסביבה שבה שיעור הנשירה של התלמידים גבוה.
(2) בחר בשתיים מן הצורות שהקפת, והסבר מדוע קבעת שהגיית כל אחת מן הצורות שבחרת נכונה.
לפניך הוראות משחק הלקוחות מאחת הרשתות החברתיות.
כַּנְסוּ למשחק, לַחֲצוּ על הפקודה "שַׁתְּפוּ בציר הזמן שלכם" ואז בַּחֲרוּ "שַׁתֵּף בציר הזמן של חבר".
על פי ההקשר במשפט זה, אחת מצורות הפועל המודגשות אינה תקינה.
— הקף אותה, וכתוב את צורת הפועל התקינה. ______
— העתק את שלוש צורות הפועל התקינות, וציין את הבניין של כל אחת מהן.
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
(1) יש להקיף: הא' באָצָה; הא' השנייה באָאֵט; הא' האחרונה באִירָא.
(2) הא' המוספית היא סימן העתיד בגוף מדבר יחיד (אני).
(3) אָצָה – גוף נסתרת (היא; עבר).
השיטה: לכל פועל משחזרים את השורש; א' שאינה בשורש היא תחילית העתיד (אֶקְטֹל – "אני").
(3) כל הפעלים הם בעתיד, גוף מדבר (אני) – חוץ מאָצָה, שהוא בעבר, גוף נסתרת.
טעות נפוצה: לא להקיף את הא' השנייה ב"אאט" או את הא' הסופית ב"אירא"; לחשוב ש"אצה" היא "אני אצה" – הנושא הוא "הדרך".
סעיף ב
(1) יש להקיף: תֵּאֵר, מְבַלְבֶּלֶת (האפשרות הראשונה), בִּטֵּא, מַגִּיעִים, גְּדֵלִים.
(2) (לדוגמה) תֵּאֵר – פיעל, ובע' הפועל א' גרונית שאינה מקבלת דגש, ולכן החיריק בפ' הפועל מתארך לצירי (תשלום דגש): תִּקֵּר ← תֵּאֵר.
מַגִּיעִים – הפעיל בגזרת פ"נ (נ-ג-ע): הבינוני בתבנית מַקְטִיל, הנ' נבלעה והדגש בג' בא במקומה: מַנְגִּיעִים ← מַגִּיעִים.
הסברים לכל הצורות:
טעות נפוצה: "בִּטָּא", "מְגִיעִים", "גּוֹדְלִים" – הגיות רווחות בדיבור אך שגויות.
סעיף ג
— יש להקיף: כַּנְסוּ; הצורה התקינה: הִכָּנְסוּ.
— לַחֲצוּ – קל; שַׁתְּפוּ – פיעל; בַּחֲרוּ – קל.
הבעיה: "כַּנְסוּ" היא צורת ציווי של פיעל (כַּנֵּס – לאסוף, לכנס אנשים). כאן הכוונה לבוא אל תוך המשחק – משמעות של נפעל (נִכְנַס): ציווי לְרבים – הִכָּנְסוּ (הִקָּטְלוּ). "כַּנְסוּ" היא צורה דיבורית שגויה.
הצורות התקינות:
טעות נפוצה: לבחור ב"לחצו" או ב"בחרו" (בגלל הפתח שנראה "לא סדיר") – בגזרה שבה ע' הפועל גרונית זו הצורה התקינה.