בגרות בלשון הבנה והבעה 011282 - חורף 2018
הבנה והבעה (נבחנים חיצוניים) · שאלון 011282 · חורף · 14 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בלשון, חורף 2018, כל 14 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
עברית: הבנה, הבעה ולשון – על פי תוכנית הרפורמה ללמידה משמעותית
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון — הבנה והבעה — 60 נקודות (פרק א: הבנת הנקרא — 35 נקודות; פרק ב: הבעה — 25 נקודות)
חלק שני — לשון: תחביר ומערכת הצורות — 40 נקודות
סה"כ — 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: אין.
ד. הוראות מיוחדות:
(1) יש לקרוא את המאמרים שבנספח ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות.
(2) לכתיבת טיוטה אפשר להשתמש בעמודים האחרונים (16–17) של השאלון.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
חלק ראשון — הבנה והבעה (60 נקודות) / פרק א: הבנת הנקרא (35 נקודות)
ההוראות לחלק זה
קרא את הטקסטים 1–3 שבנספח המצורף, וענה על השאלות בפרקים שלפניך.
הקפד על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
בפרק זה ענה על כל השאלות 1–6.
(נספח: לפניך שלושה טקסטים. קרא אותם, וענה על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)
שאלה 1 · הצורך הדחוף בהנפקת בולים ערב הקמת המדינה
על פי טקסט 1, מדוע היה צורך דחוף להנפיק בולים ערב הקמת המדינה? ציין שתי סיבות.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סיבה אחת: לאחר החלטת האו"ם על הקמת מדינה יהודית (כ"ט בנובמבר 1947) התעורר הצורך בבולים שיבטאו את עצמאותה של המדינה העומדת לקום – הבולים הם סמל של ריבונות.
סיבה שנייה: באפריל 1948 הודיעו הבריטים, שעמדו לעזוב את הארץ, על הפסקת שירותי הדואר ועל השמדת כל מלאי הבולים הקיים – כלומר עם עזיבתם לא יהיו בארץ שירותי דואר ולא בולים, והמדינה החדשה תצטרך בולים משלה.
התשובה המלאה: שתי סיבות שונות, כל אחת במשפט שלם:
1. ביטוי לעצמאות – "לאחר החלטת האו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ־ישראל... התעורר הצורך להנפיק בולים שיבטאו את עצמאותה של המדינה שעדיין לא נולדה" (שורות 10–11). בול הוא סמל רשמי של מדינה, ולכן מדינה עצמאית צריכה בולים משלה.
2. סיום הדואר הבריטי – "באפריל 1948, כאשר עמדו הבריטים לַפנות את הארץ והודיעו על הפסקת שירותי הדואר ועל השמדת כל מלאי הבולים הקיים, החלה ההנהגה היהודית לתכנן ברצינות את הנפקת הבולים" (שורות 18–20). מכאן הדחיפות: בעוד זמן קצר לא יהיו בארץ בולים כלל.
איך מוצאים: המילה "דחוף" בשאלה מכוונת לסימני הזמן בטקסט – "לאחר החלטת האו"ם" ו"רק לאחר כמה חודשים, באפריל 1948". כל אחד מהם פותח פסקה ובה סיבה אחרת.
טעות נפוצה: לכתוב את שתי הסיבות כאילו הן אחת ("הבריטים עזבו") או להביא במקום סיבה את אחד הקשיים ("היה אסור להנפיק בולים") – זה קושי, לא סיבה לצורך.
שאלה 2 · קשיים בהנפקת בולי "דואר עברי" ופתרונם
על פי טקסט 1, הנפקת בולי "דואר עברי" הייתה מלווה בקשיים. ציין שלושה קשיים שונים, והסבר כיצד פתרו כל אחד מן הקשיים האלה.
קושי 1: ______
פתרון: ______
קושי 2: ______
פתרון: ______
קושי 3: ______
פתרון: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 2
(שלושה מן הקשיים האלה, כל אחד עם פתרונו)
קושי 1: לפי החוק הבריטי היה אסור להנפיק בולים שאינם בולי השלטון הבריטי, ובבתי דפוס גדולים לא היה אפשר לשמור על סודיות ההדפסה. פתרון: הכינו את הבולים בסוד, והדפיסו אותם במכונות הדפוס של עיתון "הארץ", שהועברו למקום סודי בתל אביב.
קושי 2: היה מחסור בנייר מתאים להדפסה, ולא היה אפשר לייבא נייר מחוץ לארץ. פתרון: השתמשו בכל נייר שנמצא – על הנייר הגרוע הדפיסו את הבולים הקטנים בעלי הערכים הנמוכים, ועל הנייר התכול האיכותי – את הבולים הגדולים בעלי הערכים הגבוהים.
קושי 3: עדיין לא נקבע שמה של המדינה, ולכן לא ידעו איזה שם להדפיס על הבולים. פתרון: הדפיסו את המילים "דואר עברי" במקום את שם המדינה.
(קושי נוסף: רוב האנשים לא ידעו לקרוא את הכתב העברי הקדום שעל המטבעות. פתרון: הוסיפו לכל בול שובל – ספח ובו הסבר קצר על המטבע המודפס על הבול.)
מה נדרש: שלושה קשיים שונים (2 נקודות לכל צמד קושי+פתרון). הטקסט מציג ארבעה, ואפשר לבחור כל שלושה מהם.
היכן בטקסט:
שימו לב: הטקסט מסמן את הקשיים בביטויים "התגלו שתי בעיות. האחת... בעיה אחרת" (שורות 35, 40) – רמז מפורש. הפתרון צריך להיות מוסבר (מה עשו), ולא רק מילת מפתח ("שובל").
טעות נפוצה: לפצל קושי אחד לשניים (למשל "לא היו מכונות" ו"לא היה מקום") – אלה היבטים של אותה בעיה, ולכן ייתכן שיקבלו ניקוד כקושי אחד בלבד.
שאלה 3 · בולי קק"ל לעומת בולי "דואר עברי"
על פי טקסטים 1 ו־2, במה היה שונה תפקידם של בולי קק"ל מבולי "דואר עברי"?
על פי טקסטים 1 ו־2, מה היה המשותף לבולי "דואר עברי" ולבולי קק"ל?
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
בולי "דואר עברי" היו בולי דואר רשמיים וחוקיים של המדינה – הם שימשו לתשלום עבור משלוח דואר וסמל זהות רשמי של המדינה החדשה. לעומת זאת, לבולי קק"ל (לפני קום המדינה) לא היה מעמד חוקי: אי אפשר היה לשלוח בהם מכתב לבדם, אלא רק להדביק אותם לצד הבולים הרשמיים. תפקידם היה לגייס כספים לקק"ל (תשלום הבול היה תרומה) ולהפיץ לעם היהודי את בשורת המדינה העומדת לקום.
מבנה תשובה בשאלת הבדל: שני הצדדים + מילת ניגוד ("לעומת זאת", "ואילו").
אפשר לציין גם שלאחר הכרזת העצמאות "חזרו [בולי קק"ל] להיות בולים ייצוגיים" (שורה 33) – כלומר אינם בולי דואר רשמיים.
טעות נפוצה: לתאר רק את בולי קק"ל בלי להשוות לבולי "דואר עברי".
סעיף ב
לשני סוגי הבולים היה תפקיד סמלי־לאומי: שניהם ביטאו את שאיפתו של העם היהודי לעצמאות במדינה משלו וסיפרו את סיפורו – בולי "דואר עברי" באמצעות מטבעות עתיקים המסמלים את מלחמות העם לעצמאות, ובולי קק"ל באמצעות סמלים ציוניים, אישים ונופים המתעדים את הקמת המדינה.
(תשובות נוספות מתקבלות: שניהם שימשו בולי דואר חוקיים בתקופת המעבר שלפני הכרזת המדינה; שניהם הודפסו במכונות הדפוס של עיתון "הארץ".)
היכן:
המשותף: בול אינו רק אמצעי תשלום, אלא סמל המבטא את שאיפת העם לעצמאות ומספר את סיפורו.
תשובות חלופיות: בטקסט 1 (שורות 27–29) – באותן מכונות של "הארץ" הודפסו קודם "בולי הקק"ל", "שחלק מהם אף הוכשרו להיות בולי דואר חוקיים"; בטקסט 2 (שורות 29–32) – בתקופת המעבר נהפכו בולי קק"ל לבולים חוקיים.
זו שאלת מיזוג: התשובה צריכה להתבסס על שני הטקסטים, ולא על אחד מהם בלבד.
שאלה 4 · הסקת מסקנות מן הטקסטים
לפניך ארבעה משפטים, (1)–(4).
ליד כל משפט, קבע אם אפשר להסיק אותו מן הטקסטים 1 ו־2 או לא.
(1) לאחר הקמת המדינה בולי קק"ל נהיו בולים רשמיים באופן קבוע. ______
(2) השובל הוא חלק בלתי נפרד מכל בולי הדואר בעולם. ______
(3) הנהגת היישוב היהודי לפני קום המדינה הייתה מעורבת באופן פעיל בהנפקת בולים. ______
(4) קק"ל הנפיקה בולים העוסקים בעיקר בהיסטוריה העתיקה. ______
בחר באחד מן המשפטים (1)–(4) מסעיף א ונמק את קביעתך על פי הטקסטים.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(1) אי אפשר להסיק.
(2) אי אפשר להסיק.
(3) אפשר להסיק.
(4) אי אפשר להסיק.
השיטה: בודקים כל משפט מול הטקסט – לא מספיק שהמשפט נשמע הגיוני; צריך שהטקסט יתמוך בו. מחפשים מילים "מסוכנות" כמו קבוע, כל, בעיקר.
(1) לא – בולי קק"ל היו חוקיים רק בתקופת המעבר: "מצב זה נמשך זמן קצר, ולאחר הכרזת העצמאות... בולי קק"ל חזרו להיות בולים ייצוגיים" (טקסט 2, שורות 32–33). המילה "באופן קבוע" סותרת את הטקסט.
(2) לא – בטקסט 1 נאמר: "מאז לכל בול ישראלי נוסף שובל" (שורה 44). אין מידע על בולי העולם, ולכן ההכללה "כל בולי הדואר בעולם" אינה נתמכת.
(3) כן – "חברי ההנהגה היהודית ביקשו משלושה גרפיקאים לעצב בולים" (שורה 14); "החלה ההנהגה היהודית לתכנן ברצינות את הנפקת הבולים" (שורות 19–20); דוד רמז, ממנהיגי היישוב, "היה מעורב בהנפקת הבולים" (שורות 41–42).
(4) לא – על בולי קק"ל הופיעו מקימי התנועה הציונית ופעיליה, הרצל, אישי הציונות, נופי הארץ והיישובים (טקסט 2, שורות 18–28) – כלומר בעיקר ההיסטוריה המודרנית, "בזמן אמת" (שורה 8). דווקא בולי "דואר עברי" עסקו בהיסטוריה העתיקה (מטבעות).
סעיף ב
(לדוגמה – משפט 1) אי אפשר להסיק את המשפט, משום שבטקסט 2 נאמר שבולי קק"ל היו לבולים חוקיים רק בתקופת המעבר שבין החלטת האו"ם להכרזת העצמאות. מצב זה נמשך זמן קצר, ולאחר הכרזת העצמאות החלה המדינה להנפיק בולים משלה, ובולי קק"ל חזרו להיות בולים ייצוגיים – כלומר הם לא נהיו בולים רשמיים באופן קבוע.
מבנה נימוק מלא: הקביעה (אפשר / אי אפשר) ← מה כתוב בטקסט (ציטוט או הפניה מדויקת) ← הקשר בין הכתוב למשפט (למה הוא מאשש או סותר).
אפשר לבחור כל משפט; הנימוקים לכל אחד מפורטים בסעיף א. לדוגמה, למשפט 3: "אפשר להסיק, כי בטקסט 1 מסופר שחברי ההנהגה היהודית ביקשו מגרפיקאים לעצב בולים ותכננו את הנפקתם, ודוד רמז, ממנהיגי היישוב, היה מעורב בהנפקה והציע להוסיף שובל".
טעות נפוצה: לחזור על המשפט בניסוח אחר בלי להפנות למידע בטקסט.
שאלה 5 · טענה מרכזית, טענת נגד והפרכה בטקסט 3
מהי הטענה העיקרית של כותבי טקסט 3? הקף את התשובה הנכונה.
— מקומן של נשים בהיסטוריה היהודית הוצנע, פרט לגיבורות התנ"ך.
— השיעור הנמוך בייצוג של הנשים על גבי הבולים עשוי ללמד על מעמד האישה בישראל.
— הבולים הם אמצעי תקשורת המעביר מסרים חברתיים ותרבותיים.
— אין מנפיקים בולים לאישים בעודם בחיים.
בשורות 6–16 בטקסט 3 הכותבים משתמשים בשני רכיבי טיעון: טענת נגד והפרכה.
על פי שורות אלה, כתוב מהי טענת הנגד ומהי ההפרכה.
טענת נגד: ______
הפרכה: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
השיעור הנמוך בייצוג של הנשים על גבי הבולים עשוי ללמד על מעמד האישה בישראל. (האפשרות השנייה)
הטענה העיקרית היא המסקנה שכל הטקסט מוביל אליה. היא מופיעה בסוף הטקסט, אחרי "כיוון ש...": "השיעור הנמוך של ייצוג נשים על גבי הבולים יכול ללמד על מעמדן של הנשים בישראל" (שורות 22–23). גם הכותרת – "'תקרת הנייר': תת־ייצוג של נשים על בולי ישראל" – רומזת ל"תקרת הזכוכית", כלומר למעמד הנשים בחברה.
פסילת המסיחים:
סעיף ב
טענת נגד: היעדרן של נשים מן הבולים נובע מכך שבישראל אין מנפיקים בולים לאנשים בעודם בחיים, ולכן נשים חשובות בהווה (כמו פרופסור עדה יונת, דורית בייניש, אסתר רוט־שחמורוב ויעל ארד) אינן מיוצגות על בולים.
הפרכה: יש נשים רבות שהיו חשובות או חלוצות בתחומן וכבר הלכו לעולמן, ובכל זאת לא זכו להנצחה על בולים (כמו המשוררת דליה רביקוביץ', העורכת חנה זמר, הטייסת יעל רום ועורכת הדין רוזה גינוסר גינצברג). לכן הכלל שאין מנפיקים בולים לאנשים חיים אינו מסביר את תת־הייצוג.
טענת נגד – טענה המנוגדת לעמדת הכותב, שהוא מציג כדי לדחות אותה. כאן היא נפתחת בניסוח מסויג: "יש להניח שההסבר להיעדרן של נשים מן הבולים הוא שבישראל אין מנפיקים בולים המוקדשים לאנשים בעודם בחיים" (שורות 7–8). אם הסבר זה נכון – אין כאן בעיה של מעמד הנשים, אלא כלל טכני.
הפרכה – נפתחת במילת הניגוד "עם זאת" (שורה 12): "יש נשים לא מעטות שהן חשובות או חלוצות בתחומן וכבר הלכו לעולמן ולמרות זאת לא זכו להנצחה על גבי בולים" (שורות 12–14), ואחריה דוגמאות (שורות 14–16).
ההיגיון: ההפרכה מראה שגם נשים שנפטרו – שהכלל אינו חל עליהן – לא הונצחו; לכן הכלל אינו ההסבר, וחוזרים לטענת הכותבים על מעמד הנשים.
טעות נפוצה: להעתיק את רשימת השמות בלי לנסח את הטענה עצמה, או לכתוב בהפרכה שכלל הנפקת הבולים "לא הוגן" – ההפרכה אינה פוסלת את הכלל, אלא מראה שאינו מסביר את התופעה.
שאלה 6 · הצעה לבול חדש ונימוקה
לא במיקוד תשפ"ז
הגוף האחראי להנפקת בולי דואר הוא השירות הבולאי.
מדי פעם השירות הבולאי פונה לקהל הרחב ומבקש הצעה להנפקת בול חדש.
מה אתה היית מציע להנציח על גבי בול חדש? נמק את תשובתך.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
הייתי מציע להנפיק בול לזכרה של חנה זמר, עורכת העיתון "דבר" ואחת הנשים הראשונות בישראל שעמדו בראש עיתון יומי. ראשית, היא הייתה חלוצה בתחום התקשורת, שבו מעטות הנשים המיוצגות על בולים, וכבר הלכה לעולמה – כך שהכלל שאין מנפיקים בולים לאנשים חיים אינו מונע את הנצחתה. שנית, בולי הדואר הם "חלון של המדינה" ומעבירים מסרים חברתיים ותרבותיים במאות אלפי עותקים. בול כזה יעביר מסר שהמדינה מכירה בתרומתן של נשים לחברה, ויסייע לתקן את תת־הייצוג של נשים על בולי ישראל. כך הבול ימשיך את המסורת של בולי ישראל, המספרים את סיפורה של המדינה ואת סיפורם של האנשים שבנו אותה.
מה נדרש: הצעה ברורה וקונקרטית (אדם, אירוע, מקום או ערך) ונימוק מפותח – רצוי שניים – הקשור לתפקידם של בולים כפי שהוא מתואר בטקסטים. כל הצעה מתקבלת אם היא מנומקת היטב.
מבנה מומלץ: משפט הצעה ("הייתי מציע...") ← נימוק ראשון ← נימוק שני ("שנית", "נוסף על כך") ← משפט סיכום הקושר את ההצעה לתפקיד הבול.
קישור לטקסטים (מחזק את התשובה, גם אם אין חובה לצטט): בולים הם "חלון של המדינה" ומעבירים מסרים (טקסט 3, שורות 19–22); בולים מספרים את סיפור המדינה ומנציחים אישים, נופים ומוסדות (טקסט 2, שורות 34–37); בולים הם סמל של זהות ועצמאות (טקסט 1).
הצעות אפשריות נוספות: אישה חלוצה שנפטרה (דליה רביקוביץ', יעל רום); אירוע לאומי (שבעים שנה למדינה); נוף או אתר טבע; מוסד או ערך חברתי (התנדבות).
לשון: משפטים שלמים, מילות קישור, משלב רשמי.
טעות נפוצה: לכתוב הצעה בלי נימוק ("בול של הכנרת, כי היא יפה") או נימוק כללי שאינו קשור לבול.
חלק ראשון — הבנה והבעה / פרק ב: הבעה (25 נקודות)
ההוראות לחלק זה
בחר באחד מן הנושאים 7–8, וכתוב עליו מאמר בהיקף של כ־300 מילים לפי ההוראות.
שים לב: כתוב את המאמר בעמודים 6–7. תוכל לכתוב טיוטה בעמודים 8–9.
שאלה 7 · מאמר טיעון: חגיגות שנת ה־70 למדינה
חגיגות שנת ה־70 למדינת ישראל
מדינת ישראל תממן את חגיגות שנת ה־70 למדינה. מחצית מן התקציב תגיע מקופת המדינה ומחצית נוספת מקרן קיימת לישראל. על פי הסיכום, כל אחת מהן תיתן 50 מיליון שקלים חדשים.
לרגל שנת ה־70 לעצמאות ישראל התעוררה השאלה אם יש לערוך חגיגות מיוחדות בעלות גבוהה שבהן יבואו לידי ביטוי ההישגים הרבים של המדינה, או אם לציין את האירוע במתכונת מצומצמת יותר ולהפנות את התקציב לסיוע לאוכלוסיות נזקקות.
כתוב מאמר טיעון ובו הבע את דעתך בנושא. נמק את דבריך ובסס אותם.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 7
שבעים שנה לעצמאות – לחגוג באחריות
בשנת 2018 תחגוג מדינת ישראל שבעים שנה לעצמאותה. לקראת האירוע הוקצו לחגיגות מאה מיליון שקלים, ובציבור התעורר ויכוח: האם לערוך חגיגות ראוותניות, או לציין את האירוע בצניעות ולהפנות את רוב הכסף לאוכלוסיות נזקקות? לדעתי, יש לחגוג את יום ההולדת השבעים במתכונת צנועה, ולהקדיש את רוב התקציב לסיוע לנזקקים.
ראשית, ערכה של מדינה נמדד ביחסה לחלשים שבה. בישראל חיים ילדים רבים מתחת לקו העוני, וקשישים רבים, ובהם ניצולי שואה, מתקשים לממן תרופות ומזון. מופע זיקוקים מרשים נמשך שעה אחת ונשכח, ואילו מיליוני שקלים יכולים לממן ארוחות חמות בבתי ספר או טיפול רפואי לקשישים במשך שנה שלמה. כסף ציבורי שייך לכלל האזרחים, ולכן עליו לשרת קודם כול את מי שזקוק לו יותר מכולם, ולא לממן הנאה רגעית. דווקא בשנת חג ראוי להראות שהמדינה אינה שוכחת את אזרחיה.
שנית, הישגיה של המדינה אינם זקוקים להפגנת ראווה. העולם מכיר בהצלחותיה של ישראל במדע, ברפואה ובטכנולוגיה, והאזרחים גאים בהן גם בלי אירועי ענק. גאווה לאומית נבנית מעשייה מתמשכת – ממערכת חינוך טובה, משירותי בריאות נגישים ומחברה הוגנת – ולא מערב אחד של מופעים. יתרה מזו, חגיגה המבטאת ערבות הדדית – למשל מבצע לאומי שבו הכסף שנחסך מופנה לשבעים מיזמים חברתיים, אחד לכל שנה – תבטא את רוח המדינה טוב יותר מכל טקס.
מצדדי החגיגות הגדולות טוענים כי אירועים מרשימים מחזקים את הגאווה הלאומית ואת תחושת האחדות. אכן, לטקסים יש כוח לאחד את הציבור. עם זאת, אפשר לחגוג באופן מכובד גם בתקציב קטן: טקס ממלכתי מרכזי, אירועים קהילתיים בשכונות ומופעים של אמנים מקומיים. גם בעבר צוינו ימי עצמאות בטקסים פשוטים, ואיש לא טען שהם פגעו בגאווה הלאומית. אחדות אמיתית נוצרת כאשר כל אזרח מרגיש שהמדינה דואגת לו, ולא רק כאשר הוא צופה בזיקוקים.
לסיכום, יום העצמאות השבעים הוא הזדמנות לבחון לא רק את מה שהשגנו, אלא גם את מה שעדיין לא תיקנו. חגיגה צנועה לצד סיוע ממשי לנזקקים תהיה המתנה הראויה ביותר למדינה ולאזרחיה.
(מספר מילים: 294, בלי הכותרת)
מבנה המאמר:
1. כותרת – מנוסחת כעמדה ("לחגוג באחריות"), ולא כהעתקת שם הנושא.
2. פתיחה – הצגת הרקע (מאה מיליון שקלים לחגיגות), ניסוח השאלה השנויה במחלוקת והצגת העמדה במפורש: חגיגה צנועה ורוב התקציב לנזקקים.
3. נימוק ראשון + דוגמה ("ראשית") – ערכה של מדינה נמדד ביחסה לחלשים; השוואה בין זיקוקים לשעה אחת לבין ארוחות חמות לשנה שלמה.
4. נימוק שני + דוגמה ("שנית") – הישגי המדינה אינם צריכים ראווה; גאווה נבנית מעשייה מתמשכת; הצעה קונקרטית (שבעים מיזמים חברתיים).
5. טיעון נגדי והפרכתו ("מצדדי החגיגות... טוענים... אכן... עם זאת") – הודאה בכוחם המאחד של טקסים והפרכה: אפשר לחגוג בכבוד גם בתקציב קטן.
6. סיום ("לסיכום") – חזרה על העמדה ומסר מסכם.
מילות קישור: ראשית, שנית (מנייה); ואילו (ניגוד); ולכן (תוצאה); יתרה מזו (הוספה והעצמה); אכן... עם זאת (ויתור והסתייגות); לסיכום.
איך המאמר עומד ברכיבי ההערכה:
תוכן ומבנה: ציר רעיוני – עמדה אחת ברורה, שכל הנימוקים וההפרכה משרתים אותה; כל רעיון בפסקה נפרדת ומפותחת (טענה ← הסבר ← דוגמה). פתיחה וסיום – הפתיחה מציגה את הסוגיה ואת העמדה; הסיום מסכם את העמדה בניסוח חדש, בלי נימוק חדש. מודעות לנמען – הסוגיה מוצגת כך שגם קורא שלא ראה את השאלה יבין במה מדובר. רלוונטיות – אין סטייה לנושאים צדדיים. קישוריות וארגון – מילות קישור ומאזכרים מחברים בין המשפטים ובין הפסקות.
לשון ומבע: משפטים שלמים ותקינים; התאם במין ובמספר; משלב רשמי ואחיד, בלי סלנג ובלי פנייה ישירה לקורא; אוצר מילים מגוון ומדויק; פיסוק נכון (פסיק אחרי מילות קישור הפותחות משפט, נקודתיים לפני פירוט); כתיב תקני.
עמדה הפוכה – גם היא מתקבלת: אפשר לטעון בעד חגיגות גדולות: שבעים שנה הם אירוע חד־פעמי; חגיגה מרשימה מחזקת את הגאווה הלאומית ואת האחדות, מציגה את הישגי המדינה לעולם ומעודדת תיירות; וגם התקציב לחגיגות מניע את הכלכלה (אמנים, הפקות). אז מפריכים את טענת הנזקקים: הסיוע להם צריך להיות חלק מן התקציב השוטף, ולא תלוי בכסף של חגיגה אחת. הציון נקבע לפי איכות הטיעון, לא לפי העמדה.
טעויות נפוצות: עמדה מתנדנדת ("גם וגם") בלי הכרעה ברורה; נימוקים כלליים בלי דוגמות; חזרה על נוסח השאלה במקום ניסוח עצמי; סיום שמוסיף נימוק חדש; היקף קצר או ארוך בהרבה מכ־300 מילים.
שאלה 8 · מאמר טיעון: בית הספר בהווה ובעתיד
בית הספר בהווה ובעתיד
בית הספר של היום אינו זהה לבית הספר של אתמול, אך הוא דומה לו מאוד. לשני בתי הספר יש מבנה דומה – פיזי, ארגוני ורעיוני – אך יש הבדל ביניהם באווירה: בבית הספר של היום יש יחסים טובים יותר בין המורים לתלמידים, והתלמידים (לא המורים) מרוצים יותר, או סובלים פחות.
אבל בית הספר של אתמול התאים לסביבה החברתית־תרבותית של אתמול, ובית הספר של היום אינו מתאים לסביבה החברתית־תרבותית של היום – ומכאן נובע משבר החינוך של ימינו. ומה עם בית הספר של מחר? הוא יאפשר לתלמידיו ללמוד – להתעניין, לחקור, ליצור.
(מעובד על פי הרפז, י' (פברואר 2012). "אחרי 150 שנה, הגיע הזמן להמציא את בית הספר של מחר". הד החינוך 86, עמ' 29)
בקטע זה הכותב טוען כי בית הספר של היום אינו מכין כראוי את התלמידים לחיים. כתוב מאמר טיעון, ובו הבע את דעתך על טענת הכותב. הצג את העקרונות שלדעתך בית הספר של מחר צריך להתבסס עליהם. תוכל להיעזר גם בניסיונך האישי.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 8
בית הספר של מחר: ללמוד איך ללמוד
בקטע שלפנינו טוען הכותב כי בית הספר של היום דומה מאוד לבית הספר של אתמול, ולכן אינו מתאים לחברה שבה אנו חיים. אני מסכים עם טענתו: בית הספר עדיין מכין את התלמידים לעולם שכבר אינו קיים. לדעתי, בית הספר של מחר צריך להתבסס על שלושה עקרונות: למידה מתוך חקר וסקרנות, פיתוח מיומנויות ולא רק שינון, וקשר אישי בין המורה לתלמיד.
ראשית, בעידן שבו כל מידע זמין בלחיצת כפתור, אין טעם שהשיעור יתבסס על העברת עובדות מן המורה אל התלמיד. תלמיד שמשנן חומר לקראת מבחן שוכח אותו כעבור ימים אחדים. לעומת זאת, כשהתלמיד חוקר שאלה שמעניינת אותו, הוא לומד לחפש מידע, להעריך את אמינותו ולהסיק מסקנות. כך הלמידה הופכת לחוויה, והידע נשמר לאורך זמן. בכיתה ט' השתתפתי בעבודת חקר על זיהום האוויר בעיר שלי, ולמדתי ממנה יותר מכל שיעור פרונטלי.
שנית, העולם שבו נחיה ישתנה במהירות, ומקצועות רבים של היום ייעלמו. לכן בית הספר צריך להקנות מיומנויות שיתאימו לכל מקצוע: עבודת צוות, חשיבה ביקורתית, יצירתיות ויכולת להציג רעיונות לפני קהל. מיומנויות אלה נרכשות בעבודה בקבוצות ובפרויקטים, ולא בישיבה שקטה מול הלוח. כמו כן, הטכנולוגיה צריכה להיות כלי לימוד יומיומי, ולא דבר שאסור להכניס לכיתה.
יש הטוענים כי בית הספר המסורתי הוכיח את עצמו: דורות של תלמידים למדו בו והצליחו בחייהם, ולכן אין סיבה לשנות אותו. אכן, ידע בסיסי בקריאה, בכתיבה ובחשבון חיוני גם היום. אולם הצלחה בעבר אינה מבטיחה הצלחה בעתיד; כשהחברה משתנה, גם החינוך חייב להשתנות.
לבסוף, בבית הספר של מחר המורה יהיה מנחה ולא רק מרצה. כיום מורה אחד עומד מול ארבעים תלמידים ואינו יכול להקדיש תשומת לב לכל אחד מהם. תלמיד שמרגיש שמישהו מאמין בו מוכן להתאמץ, לשאול ולנסות גם כשהוא טועה. כיתות קטנות יאפשרו לו להכיר כל תלמיד, לזהות את כישוריו ולעודד אותו.
לסיכום, בית הספר של מחר צריך ללמד את תלמידיו איך ללמוד, ולא רק מה ללמוד. בית ספר כזה יגדל אנשים סקרנים, יצירתיים ועצמאיים, המוכנים לאתגרי העתיד.
(מספר מילים: 302, בלי הכותרת)
מבנה המאמר:
1. כותרת – מבטאת את העמדה ("ללמוד איך ללמוד").
2. פתיחה – הצגת טענת הכותב, הבעת עמדה ברורה (מסכים) והכרזה על שלושת העקרונות שיפותחו – כך המשימה הכפולה של השאלה (דעה על הטענה + עקרונות) מקבלת מענה כבר בפתיחה.
3. עיקרון ראשון: חקר וסקרנות ("ראשית") – ניגוד בין שינון לחקר; דוגמה מן הניסיון האישי (עבודת חקר על זיהום האוויר), כפי שהשאלה מאפשרת.
4. עיקרון שני: מיומנויות ("שנית") – עולם התעסוקה משתנה; פירוט מיומנויות ודרכי רכישתן; תפקיד הטכנולוגיה.
5. טיעון נגדי והפרכתו ("יש הטוענים... אכן... אולם") – בית הספר המסורתי הצליח בעבר; הודאה חלקית (ידע בסיסי חיוני) והפרכה.
6. עיקרון שלישי: קשר אישי ("לבסוף") – המורה כמנחה, כיתות קטנות.
7. סיום ("לסיכום") – ניסוח מסכם של העמדה ("איך ללמוד, ולא רק מה ללמוד").
(אפשר גם להציב את הטיעון הנגדי לפני הסיום – שני הסידורים תקינים, כל עוד כל פסקה עוסקת ברעיון אחד.)
מילות קישור: ראשית, שנית, לבסוף (מנייה); לעומת זאת (ניגוד); לכן (תוצאה); כמו כן (הוספה); אכן... אולם (ויתור והסתייגות); לסיכום.
איך המאמר עומד ברכיבי ההערכה:
תוכן ומבנה: ציר רעיוני – עמדה אחת ברורה, שכל הנימוקים וההפרכה משרתים אותה; כל רעיון בפסקה נפרדת ומפותחת (טענה ← הסבר ← דוגמה). פתיחה וסיום – הפתיחה מציגה את הסוגיה ואת העמדה; הסיום מסכם את העמדה בניסוח חדש, בלי נימוק חדש. מודעות לנמען – הסוגיה מוצגת כך שגם קורא שלא ראה את השאלה יבין במה מדובר. רלוונטיות – אין סטייה לנושאים צדדיים. קישוריות וארגון – מילות קישור ומאזכרים מחברים בין המשפטים ובין הפסקות.
לשון ומבע: משפטים שלמים ותקינים; התאם במין ובמספר; משלב רשמי ואחיד, בלי סלנג ובלי פנייה ישירה לקורא; אוצר מילים מגוון ומדויק; פיסוק נכון (פסיק אחרי מילות קישור הפותחות משפט, נקודתיים לפני פירוט); כתיב תקני.
עמדה הפוכה – גם היא מתקבלת: אפשר לחלוק על הכותב ולטעון שבית הספר של היום דווקא מכין לחיים: הוא מקנה ידע בסיסי, הרגלי עבודה ומשמעת, ומפגיש תלמידים מרקעים שונים; השינוי צריך להיות הדרגתי ולא מהפכה. גם במאמר כזה יש להציג עקרונות לבית הספר של מחר (למשל לשמר את הידע הבסיסי ולהוסיף לו טכנולוגיה וחקר). הציון נקבע לפי איכות הטיעון, לא לפי העמדה.
טעויות נפוצות: להסתפק בהבעת דעה על טענת הכותב בלי להציג עקרונות לבית הספר של מחר (או להפך) – השאלה דורשת את שניהם; רשימת עקרונות בלי נימוק; תלונות אישיות על מורים במקום טיעון עקרוני; העתקת משפטים מן הקטע; היקף קצר או ארוך בהרבה מכ־300 מילים.
חלק שני — לשון: תחביר ומערכת הצורות (40 נקודות)
ההוראות לחלק זה
בפרק זה שש שאלות: שלוש מתחום התחביר (9–11) ושלוש מתחום מערכת הצורות (12–14).
ענה על ארבע מן השאלות 9–14 (לכל שאלה — 10 נקודות).
בשאלות שתבחר, ענה על כל הסעיפים.
תחביר
שאלה 9 · סוגי משפטים, תחימת פסוקיות ותפקידים תחביריים
לפניך שלושה משפטים. קרא אותם, וענה על הסעיפים שאחריהם.
(1) בעת האחרונה הנפיק בנק ישראל שני שטרות כסף הנושאים דיוקנאות של שתי משוררות ידועות. ______
(2) צעירים רבים מתעניינים בבולים אף על פי שהם אינם משתמשים בהם למשלוח מכתבים. ______
(3) בבול משנת 1909 הרצל נראה בתמונה המפורסמת שלו על המרפסת בקונגרס הציוני בבזל, וברקע מוצג נוף של ירושלים. ______
ציין ליד כל משפט את הסוג התחבירי שלו: פשוט, מורכב, איחוי (מחובר).
הקף את התפקיד התחבירי של המילים המסומנות בקו במשפטים (1)–(3).
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1) משפט מורכב: בעת האחרונה הנפיק בנק ישראל שני שטרות כסף [הנושאים דיוקנאות של שתי משוררות ידועות.] – פסוקית לוואי.
(2) משפט מורכב: צעירים רבים מתעניינים בבולים [אף על פי שהם אינם משתמשים בהם למשלוח מכתבים.] – פסוקית ויתור (תיאור ויתור).
(3) משפט איחוי (מחובר): [בבול משנת 1909 הרצל נראה בתמונה המפורסמת שלו על המרפסת בקונגרס הציוני בבזל,] [וברקע מוצג נוף של ירושלים.]
שיטה: מסמנים את הנשואים. נשוא אחד – משפט פשוט; יותר מנשוא אחד – בודקים אם חלק אחד תלוי בחלק אחר (מורכב) או ששני החלקים שווי מעמד (איחוי).
משפט (1) – מורכב, פסוקית לוואי. יש שני נשואים: "הנפיק" ו"נושאים". "הנושאים" הוא בינוני שלפניו ה' הזיקה, שתפקידה כמו "ש" (= "שנושאים"). הפסוקית [הנושאים דיוקנאות של שתי משוררות ידועות] מתארת את שם העצם "שטרות כסף" (איזה שטרות? – אלה הנושאים דיוקנאות), ולכן היא פסוקית לוואי. המשפט העיקרי: בנק ישראל (נושא) הנפיק (נשוא) שני שטרות כסף (מושא) בעת האחרונה (תיאור זמן).
משפט (2) – מורכב, פסוקית ויתור. הנשואים: "מתעניינים" ו"אינם משתמשים". מילת השעבוד "אף על פי ש" פותחת פסוקית ויתור: התוכן שלה היה אמור למנוע את העיקרי (הם לא משתמשים בבולים) – ובכל זאת העיקרי מתקיים (הם מתעניינים בהם). מבחן: אפשר להמיר ב"למרות אי־השימוש בבולים...".
משפט (3) – איחוי. הנשואים: "נראה" ו"מוצג". שני החלקים עומדים כל אחד בפני עצמו, ומחוברים ב־ו' החיבור (קשר של הוספה): איבר א – הרצל (נושא) נראה (נשוא); איבר ב – נוף של ירושלים (נושא) מוצג (נשוא), וברקע (תיאור מקום).
טעות נפוצה: לסמן את משפט (1) כפשוט, כי אין בו "ש". ה' הזיקה לפני בינוני (הנושאים, המתעניינים) פותחת פסוקית בדיוק כמו "ש".
סעיף ב
שטרות – מושא
הם – נושא
בהם – מושא
משנת 1909 – לוואי
בתמונה – תיאור
טעות נפוצה: לסמן "משנת 1909" כתיאור זמן בגלל המספר. שואלים על מה הצירוף מוסר מידע: על השם (לוואי) או על הפועל (תיאור).
שאלה 10 · קשרים לוגיים, תמורה, המרות ודיבור עקיף
לפניך שני משפטים.
(1) בישראל לא מנפיקים בולים לכבוד אנשים בעודם בחיים, לכן ספורטאיות מצטיינות מן התקופה האחרונה אינן מיוצגות על גבי בולים.
(2) חנה זמר, העורכת של עיתון "דבר", נפטרה לפני שנים רבות, ועם זאת לא זכתה להנצחה על גבי בול.
העתק את הקַשָּׁר המבטא את הקֶשֶׁר הלוגי בכל אחד מן המשפטים, וציין מהו הקשר הלוגי.
משפט 1
הקַשָּׁר: ______ הקֶשֶׁר הלוגי: ______
משפט 2
הקַשָּׁר: ______ הקֶשֶׁר הלוגי: ______
מהו התפקיד התחבירי של הצירוף "העורכת של עיתון 'דבר'" במשפט (2)?
הקף את התשובה הנכונה.
נושא נשוא תמורה מושא
המר כל אחד מן המשפטים (1)–(2) למשפט מסוג תחבירי אחר, בלי לשנות את הקֶשֶׁר הלוגי במשפטים.
משפט 1: ______
משפט 2: ______
לפניך משפט.
לפני עזיבתם את הארץ הודיעו הבריטים על הפסקת שירותי הדואר ועל השמדת כל מלאי הבולים הקיים.
המר את המשפט הנתון למשפט מורכב במבנה של דיבור עקיף.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
משפט 1 – הקַשָּׁר: לכן; הקֶשֶׁר הלוגי: סיבה ותוצאה (תוצאה).
משפט 2 – הקַשָּׁר: ועם זאת (עם זאת); הקֶשֶׁר הלוגי: ויתור (מתקבל גם: ניגוד).
משפט 1: "לכן" פותח את האיבר השני ומציג אותו כתוצאה של האיבר הראשון: הכלל (לא מנפיקים בולים לאנשים חיים) הוא הסיבה, והיעדר הספורטאיות מן הבולים הוא התוצאה. זה משפט איחוי בקשר של סיבה–תוצאה.
משפט 2: "עם זאת" מציג ויתור: לפי האיבר הראשון היינו מצפים לתוצאה מסוימת (מי שנפטרה לפני שנים רבות – כבר אפשר להנציח אותה), אך האיבר השני מציג את ההפך (היא לא הונצחה). זה ההבדל בין ויתור לניגוד פשוט: בוויתור יש ציפייה שהופרה. (ו' החיבור שלפני "עם זאת" אינה משנה את הקשר.)
טעות נפוצה: להעתיק את "בעודם" כקשר במשפט 1 – הוא מבטא זמן בתוך האיבר הראשון, ולא את הקשר בין שני האיברים.
סעיף ב
תמורה
הצירוף בא מיד אחרי שם העצם "חנה זמר", מוקף בפסיקים, ומתאר את אותו האדם עצמו בשם אחר: חנה זמר = העורכת של עיתון "דבר". שם עצם המציין את אותו הדבר כמו השם שלפניו, באותו תפקיד, הוא תמורה. מבחן: אפשר להשמיט את אחד מהם, והמשפט נשאר תקין – "העורכת של עיתון 'דבר' נפטרה לפני שנים רבות".
סעיף ג
משפט 1 (משפט מורכב): מכיוון שבישראל לא מנפיקים בולים לכבוד אנשים בעודם בחיים, ספורטאיות מצטיינות מן התקופה האחרונה אינן מיוצגות על גבי בולים.
(אפשר גם משפט פשוט: בשל היעדר בולים לכבוד אנשים חיים בישראל, ספורטאיות מצטיינות מן התקופה האחרונה אינן מיוצגות על גבי בולים.)
משפט 2 (משפט מורכב): אף על פי שחנה זמר, העורכת של עיתון "דבר", נפטרה לפני שנים רבות, היא לא זכתה להנצחה על גבי בול.
(אפשר גם משפט פשוט: למרות פטירתה לפני שנים רבות, חנה זמר, העורכת של עיתון "דבר", לא זכתה להנצחה על גבי בול.)
שלב 1 – זיהוי הסוג המקורי: שני המשפטים הם משפטי איחוי ("לכן", "ועם זאת" מחברים איברים שווי מעמד).
שלב 2 – המרה: את קשר הסיבה–תוצאה מבטאים במשפט מורכב בפסוקית סיבה (מכיוון ש־ / מפני ש־ / הואיל ו־), שמוצמדת לסיבה – לא לתוצאה. את קשר הוויתור מבטאים בפסוקית ויתור (אף על פי ש־ / למרות ש־ / אף ש־), שמוצמדת לחלק שהיה אמור למנוע את התוצאה ("נפטרה לפני שנים רבות").
אפשרות נוספת – משפט פשוט: מחליפים את האיבר בצירוף שמני עם מילת יחס (בגלל + שם; למרות + שם פעולה: "למרות פטירתה") – בלי להשאיר בצירוף פסוקית ("בגלל הכלל שאין מנפיקים..." כבר אינו משפט פשוט, כי יש בו פסוקית לוואי).
בדיקה: במשפט המורכב יש משפט עיקרי אחד ופסוקית אחת; אין להשאיר בו גם "לכן" ("מכיוון ש..., לכן...") – כפילות של קשר.
טעות נפוצה: להצמיד את "מכיוון ש" לתוצאה ("מכיוון שספורטאיות אינן מיוצגות...") – כך הקשר הלוגי מתהפך.
סעיף ד
לפני עזיבתם את הארץ הודיעו הבריטים שהם יפסיקו את שירותי הדואר ושישמידו את כל מלאי הבולים הקיים.
(אפשר גם: "...הודיעו הבריטים כי שירותי הדואר יופסקו וכי כל מלאי הבולים הקיים יושמד.")
מהו דיבור עקיף: מוסרים את דברי הדובר בפסוקית מושא הפותחת ב־"ש" או ב־"כי", אחרי פועל אמירה (הודיעו, אמרו), ובגוף שלישי – בלי מירכאות ובלי נקודתיים.
ההמרה: המושא במשפט הפשוט הוא צירופים שמניים ("על הפסקת... ועל השמדת..."). הופכים את שמות הפעולה לנשואים: הפסקה ← יפסיקו; השמדה ← ישמידו. כך מתקבלת פסוקית מושא: [שהם יפסיקו את שירותי הדואר ושישמידו את כל מלאי הבולים הקיים].
הזמן: ההודעה הייתה לפני הפעולות, ולכן הפעלים בפסוקית בעתיד.
טעות נפוצה: לכתוב דיבור ישיר (הבריטים הודיעו: "נפסיק...") – זה מבנה של דיבור ישיר, לא עקיף; או להשאיר את שם הפעולה ("הודיעו שתהיה הפסקה...") ולשכוח את השמדת הבולים.
שאלה 11 · תחימת פסוקית, תפקידים, אוגד והתאם
לפניך שלוש הצעות לתחימת הפסוקית במשפט מורכב.
(1) [מכלל הבולים שהנפיקה מדינת ישראל בכל שנות קיומה,] כשמונה אחוזים בלבד מציגים נשים.
(2) מכלל הבולים [שהנפיקה מדינת ישראל בכל שנות קיומה, כשמונה אחוזים בלבד מציגים נשים.]
(3) מכלל הבולים [שהנפיקה מדינת ישראל בכל שנות קיומה,] כשמונה אחוזים בלבד מציגים נשים.
הקף את המספר של הצעת התחימה הנכונה.
הקף את התפקיד התחבירי של המילים האלה:
מדינת ישראל: לוואי, נושא, תיאור, נשוא
שנות: נושא, נשוא, מושא, תיאור
נשים: מושא, נשוא, נושא, לוואי
בכל אחד מן המשפטים שלפניך הקף את צורת האוגד הנכונה.
(1) לפניך שני משפטים ובכל אחד מהם שיבוש לשון. תקן את השיבושים וכתוב כל משפט מחדש.
המשפט המתוקן: ______
המשפט המתוקן: ______
(2) נסח נימוק משותף לתיקוניך. התבסס על מונחים תחביריים. ______
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
(3)
שיטה: פסוקית מתחילה במילת השעבוד ומסתיימת בסוף הנשוא שלה והמשלימים שלו.
הפסוקית מתחילה ב"שהנפיקה" (ש' הזיקה), ונשואה "הנפיקה" (מי הנפיקה? מדינת ישראל; מתי? בכל שנות קיומה). היא מסתיימת אחרי "קיומה" – שם מתחיל המשפט העיקרי, שיש לו נשוא משלו: "כשמונה אחוזים בלבד מציגים נשים".
סעיף ב
מדינת ישראל – נושא
שנות – תיאור
נשים – מושא
טעות נפוצה: לסמן "נשים" כנושא, כי הוא שם עצם בסוף המשפט; או לסמן "מדינת ישראל" כמושא כי הוא בא אחרי הפועל.
סעיף ג
הכלל: האוגד מקשר בין הנושא לבין הנשוא השמני, והוא מתאים לנושא במין ובמספר.
טעות נפוצה: להתאים את האוגד לשם הקרוב אליו ("בולים" ← הם; "תצלומים") או לנשוא ("סמל" ← הוא; "עדות" ← היא).
סעיף ד
(1)
(2) בשני המשפטים הנשוא אינו מתאים לנושא. הנשוא צריך להתאים לנושא במין ובמספר: במשפט הראשון הנושא הוא "שמות" (זכר רבים), ולכן הנשוא "נקבעים"; במשפט השני הנושא הוא "תקופות" (נקבה רבות), ולכן הנשוא "מצוינות".
שלב 1 – מוצאים את הנושא: שואלים "מה נקבע?" – שמות (של רחובות – לוואי). "מה מצוין?" – תקופות (שגויות – לוואי).
שלב 2 – בודקים את ההתאם:
הנימוק המשותף: חובת ההתאם בין הנושא לנשוא במין ובמספר; ההתאם נקבע לפי גרעין הנושא, ולא לפי סיומת המילה, השם הסמוך או מקום הנושא במשפט.
טעות נפוצה: לתקן את הנושא במקום את הנשוא ("שמות" ← "שמותיהן"), או לכתוב בנימוק "המשפט לא נשמע טוב" בלי מונחים (נושא, נשוא, התאם, מין, מספר).
מערכת הצורות
שאלה 12 · שורש, בניין ושם פועל; נִקְבַּע בשני הקשרים
לפניך טבלה ובה פעלים מודגשים. כתוב את השורש, הבניין ושם הפועל של כל אחד מן הפעלים המודגשים.
| שורש | בניין | שם הפועל | |
|---|---|---|---|
| הבולים מציינים את המדינה שממנה הם הִגִּיעוּ. | |||
| כדי להדפיס בולי "דואר עברי" גדולים, הִשְׁתַּמְּשׁוּ בנייר משובח. | |||
| העובדים בבתי הדפוס הגדולים חששו שהם יִקָּלְעוּ לעימות עם הבריטים. | |||
| ההחלטה שהתקבלה יִצְּגָה את דעת הרוב. |
לפניך שני משפטים ובהם פעלים מודגשים.
(1) כאשר הגיעו גלופות הבולים מאוֹטה וָליש התעוררה בעיה: עדיין לא נִקְבַּע(1) שמה של המדינה שטרם נוסדה.
(2) חברי הוועדה הודיעו: "בקרוב נִקְבַּע(2) את מועד הנפקת הבול לרגל שבעים שנה למדינה".
בטבלה שלפניך נתח את שני הפעלים.
| הפועל | שורש | בניין | זמן | גוף |
|---|---|---|---|---|
| נִקְבַּע(1) | ||||
| נִקְבַּע(2) |
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
| שורש | בניין | שם הפועל | |
|---|---|---|---|
| הִגִּיעוּ | נ-ג-ע | הפעיל | לְהַגִּיעַ |
| הִשְׁתַּמְּשׁוּ | ש-מ-ש | התפעל | לְהִשְׁתַּמֵּשׁ |
| יִקָּלְעוּ | ק-ל-ע | נפעל | לְהִקָּלַע |
| יִצְּגָה | י-צ-ג | פיעל | לְיַצֵּג |
השיטה: מורידים תחיליות וסיומות של נטייה (־וּ, ־ָה, י' של עתיד), מזהים את סימני הבניין, ומשחזרים אות שורש חסרה. בודקים בעבר נסתר ובשם הפועל.
טעות נפוצה: לכתוב שורש ג-י-ע ל"הגיעו"; לנתח את "יצגה" כעתיד בגלל הי'; לסמן התפעל ל"השתמשו" עם שורש ת-מ-ש.
סעיף ב
| הפועל | שורש | בניין | זמן | גוף |
|---|---|---|---|---|
| נִקְבַּע(1) | ק-ב-ע | נפעל | עבר | נסתר (הוא) |
| נִקְבַּע(2) | ק-ב-ע | קל (פעל) | עתיד | מדברים (אנחנו) |
הקושי: שתי צורות זהות בכתיב ובניקוד – ההקשר מכריע.
טעות נפוצה: לנתח את שני הפעלים כנפעל. סימן מבחין: "את" אחרי הפועל, ומילות זמן כמו "בקרוב".
שאלה 13 · פעלים סבילים; המרה לפעיל; הגייה; שמות פעולה ובניינים
לפניך משפטים, ובהם פעלים סבילים.
— משלוש ההצעות שהֻצְּעוּ התקבלה הצעתו של וליש.
— במהלך השנים שֻׁדְרְגוּ כמה סדרות ישנות של בולים.
— הבעיה של תת־ייצוג לנשים בתחומים מגוונים מֻכֶּרֶת שנים רבות.
— בקרוב יֻצַּג במוזאון אוסף של בולים מתקופות שונות.
(1) איזה פועל יוצא דופן מבחינת הבניין? ______
(2) מהו הבניין של הפועל היוצא דופן? ______
(3) מהו הבניין של שלושת הפעלים האחרים? ______
כתוב את הצורות הפעילות של הפעלים הסבילים. שמור על הזמן ועל הגוף של הפעלים.
הֻצְּעוּ ______
שֻׁדְרְגוּ ______
מֻכֶּרֶת ______
יֻצַּג ______
לפניך משפט ובו שתי אפשרויות לבטא את הפועל. הקף את הצורה הנכונה.
השירות הבולאי הֶנְפִּיק / הִנְפִּיק בול חדש.
לפניך זוגות של שמות פעולה.
(1) הקף את הזוגות שבהם שני שמות הפעולה הם באותו בניין.
(2) מן הזוגות שלא הקפת העתק לטבלה את שמות הפעולה, וציין ליד כל שם פעולה את הבניין שלו.
| שם הפעולה | הבניין |
|---|---|
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
(1) שֻׁדְרְגוּ
(2) פֻּעַל
(3) הֻפְעַל
שיטה: בבניינים הסבילים פֻּעַל והֻפְעַל יש קובוץ (או שורוק) בתחילת הצורה, ולכן מבחינים ביניהם לפי סימן נוסף: בהֻפְעַל יש ה' (בעבר) או מ' / תחילית עתיד לפני הקובוץ, וה' היא חלק מהבניין; בפֻּעַל הקובוץ בא תחת האות הראשונה של השורש, והאות האמצעית דגושה. הבדיקה הטובה ביותר – להעביר לפעיל.
טעות נפוצה: לבחור ב"יֻצַּג" כיוצא דופן, כי הי' נראית כאות שורש (כמו "יִצֵּג" בשאלה 12). כאן הי' היא תחילית העתיד, ובעתיד של פֻּעַל מ"יִצֵּג" הצורה הייתה יְיֻצַּג.
סעיף ב
הֻצְּעוּ – הִצִּיעוּ
שֻׁדְרְגוּ – שִׁדְרְגוּ
מֻכֶּרֶת – מַכִּירָה
יֻצַּג – יַצִּיג
הכלל: לכל בניין סביל יש בניין פעיל מקביל: פֻּעַל ← פִּעֵל; הֻפְעַל ← הִפְעִיל. בהמרה שומרים על השורש, הזמן, הגוף, המין והמספר.
טעות נפוצה: לכתוב "מַכֶּרֶת" או "מכירה" בלי להקפיד על התבנית מַקְטִילָה; לשנות את הזמן (יֻצַּג ← הִצִּיג).
סעיף ג
הִנְפִּיק
הפועל בהפעיל, בעבר: הִקְטִיל – ה' בחיריק (הִנְפִּיק, כמו הִדְפִּיס, הִזְמִין). התנועה סגול (הֶ־) באה בהפעיל רק לפני אות גרונית בתחילת השורש (הֶחְלִיט, הֶעֱבִיר), ואילו כאן השורש נ-פ-ק. הצורה "הֶנְפִּיק" היא שיבוש נפוץ בדיבור.
סעיף ד
(1) הזוגות באותו בניין: תִּכְנוּן — בַּקָּשָׁה (פיעל); הַנְצָחָה — הֶבֵּט (הפעיל); יִצּוּג — צִמְצוּם (פיעל).
(2)
| שם הפעולה | הבניין |
|---|---|
| הִתְעַלְּמוּת | התפעל |
| הִמָּנְעוּת | נפעל |
| קַבָּלָה | פיעל |
| הַדְגָּמָה | הפעיל |
שיטה: לכל בניין משקלי שם פעולה אופייניים. כשיש ספק – מעבירים לפועל בעבר: "מה עושים? מתכננים" ← תִּכְנֵן.
הקושי בזוג "הנצחה – הבט": שני משקלים שונים (הַקְטָלָה, הֶקְטֵל) – אבל אותו בניין. בזוג "קבלה – הדגמה": שניהם מסתיימים ב־ָה – אבל קַבָּלָה בפיעל והַדְגָּמָה בהפעיל.
טעות נפוצה: לשייך את "תכנון" לבניין אחר בגלל הת' (היא אות שורש בשורש המרובע ת-כ-נ-ן), או את "בקשה" לקל.
שאלה 14 · דרכי תצורה; משמעות ותצורה של שמות בעלי מקצוע; הגיית סופית
לפניך רשימת שמות. מיין אותם בטבלה שלפניך.
אַמְבִּיצְיָה, שִׁלְטוֹן (החוק), אֵיכוּת, אַסְפָן, תִּקְשֹׁרֶת,
מָסָרְתִּי (מסורתי), מִסְרוֹן, מַחְסָנִית, קְרִיטֶרְיוֹן, מֶמְשָׁלָה
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי | מילים לועזיות |
|---|---|---|
לפניך רשימת שמות.
קַלְדָן, תַּחְקִירָן, עוֹרֵךְ (עיתון), טַיָּס
(1) מה המשותף לכל השמות מבחינת המשמעות? ______
(2) — איזה שם יוצא דופן מבחינת דרך תצורתו? ______
— מהי דרך התצורה של השם היוצא דופן? ______
— מהי דרך התצורה של השמות האחרים? ______
הקף את הצורה הנכונה, ונמק את תשובתך.
הגְּרָפִיקָאִי / גְּרָפִיקַאי שנבחר לעצב את סדרת בולי "דואר עברי" הוא אוטה וליש.
נימוק: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי | מילים לועזיות |
|---|---|---|
| שִׁלְטוֹן, אַסְפָן, תִּקְשֹׁרֶת, מֶמְשָׁלָה | אֵיכוּת, מָסָרְתִּי, מִסְרוֹן, מַחְסָנִית | אַמְבִּיצְיָה, קְרִיטֶרְיוֹן |
שיטה: שואלים מאיזו מילה קיימת השם נגזר. אם אפשר לזהות בו מילה שלמה בעברית ("בסיס") ואחריה סיומת גזירה – בסיס + צורן. אם השם בנוי משלוש (או ארבע) אותיות שורש שנוצקו לתבנית – שורש ומשקל. אם המילה אינה בנויה על שורש עברי ונשמעת לועזית – מילה לועזית.
שורש ומשקל:
בסיס וצורן סופי:
מילים לועזיות: אַמְבִּיצְיָה (מן ambition), קְרִיטֶרְיוֹן (מן criterion).
הקושי: שלוש מילים מסתיימות ב־וֹן, ובכל עמודה אחת מהן: שִׁלְטוֹן (קִטְלוֹן – אין בסיס "שִׁלְט" בעברית), מִסְרוֹן (הבסיס "מֶסֶר" שמור בשלמותו), קְרִיטֶרְיוֹן (לועזית, הסיומת היא חלק מן המילה המקורית). גם ־ית ו־ֶת: מַחְסָנִית (בסיס+ית) לעומת תִּקְשֹׁרֶת (משקל).
טעות נפוצה: לשבץ את "מסרון" בשורש ומשקל ואת "שלטון" בבסיס וצורן, או את "ממשלה" בבסיס "משל" + ה.
סעיף ב
(1) כל השמות מציינים בעלי מקצוע (עיסוק).
(2) היוצא דופן: תַּחְקִירָן. דרך התצורה שלו: בסיס וצורן סופי (תַּחְקִיר + ־ָן).
דרך התצורה של השמות האחרים: שורש ומשקל (קַלְדָן – ק-ל-ד, משקל קַטְלָן; עוֹרֵךְ – ע-ר-ך, משקל קוֹטֵל; טַיָּס – ט-י-ס, משקל קַטָּל).
(1) משמעות: קלדן (מקליד), תחקירן (עורך תחקירים), עורך עיתון, טייס – כולם אנשים העוסקים במקצוע. המשקלים קַטְלָן, קוֹטֵל, קַטָּל והסופית ־ָן משמשים לציון בעלי מקצוע.
(2) תצורה:
טעות נפוצה: לסמן את "קלדן" כבסיס וצורן בגלל הסיומת ־ָן – צריך לבדוק אם לפני הסיומת יש מילה שלמה.
סעיף ג
גְּרָפִיקַאי.
נימוק: השם מציין בעל מקצוע (מי שעוסק בגרפיקה), והסופית לציון בעלי מקצוע היא ־ַאי (פתח לפני הא', והי' עיצורית בסוף המילה), כמו כִּימַאי, עִתּוֹנַאי, סַפְרַאי. הסופית ־ָאִי (קמץ וחיריק) משמשת לשמות תואר ולשמות יחס, כמו אֲמֵרִיקָאִי, אַפְרִיקָאִי.
שיטה: מזהים את משמעות המילה בהקשר – "הגרפיקאי שנבחר לעצב" הוא אדם בעל מקצוע – ואז בוחרים בסופית המתאימה למשמעות זו.
לכן: גְּרָפִיקַאי. (וכך גם בריבוי: גְּרָפִיקָאִים.)
טעות נפוצה: לנמק "כך מקובל לומר" – הנימוק צריך לקשור בין הסופית למשמעות (בעל מקצוע).