בגרות באזרחות 34215 - קיץ 2025

מה נדרש: שני חלקים: (1) להציג את עיקרי חוק השבות – את הסעיפים המרכזיים של החוק; (2) להציג מחלוקת אחת שהתעוררה בנוגע לחוק – במה עוסקת המחלוקת ומה טוען כל אחד מן הצדדים. שניים–שלושה משפטים לפחות.

תשובה מלאה:
עיקרי החוק:
– חוק השבות נחקק בשנת 1950. החוק קובע שכל יהודי זכאי לעלות לארץ: אשרת עולה תינתן לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל.
– תחולת החוק: החוק מאפשר לעלות לארץ גם לבני משפחה של יהודים. הזכאים הם בן או בת הזוג של יהודי, ילדיו ונכדיו של יהודי, ובני הזוג של הילדים ושל הנכדים. הם זכאים לעלות גם אם הם עצמם אינם נחשבים יהודים.
– הגדרת "יהודי": לפי החוק, יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר, והוא אינו בן דת אחרת.

מחלוקת – האם חוק השבות עולה בקנה אחד עם עקרון השוויון:
– במה עוסקת המחלוקת: החוק מעניק זכות עלייה ליהודים ולבני משפחותיהם בלבד. השאלה היא אם הסדר זה מתיישב עם עקרון השוויון במדינה דמוקרטית.
– עמדה אחת: החוק מעניק יתרון על בסיס השתייכות לאומית־דתית, ולכן הוא פוגע בשוויון ומפלה את מי שאינם יהודים – למשל בני המיעוט הערבי בישראל, שקרוביהם אינם יכולים להגר לישראל באותם תנאים.
– עמדה אחרת: החוק עוסק בכניסה למדינה ובהגירה – תחום שבו כל מדינה רשאית לקבוע את מדיניותה – ואינו פוגע בשוויון הזכויות של אזרחי המדינה, ובהם בני המיעוטים. החוק מבטא את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית במדינת הלאום שלו ואת ייעודה של המדינה להיות בית ומקלט לכל יהודי, על רקע ההיסטוריה של רדיפות. גם במדינות לאום דמוקרטיות אחרות יש הסדרים המעניקים עדיפות בהגירה לבני הלאום.

מחלוקות אפשריות נוספות (מספיק להציג אחת):
– "מיהו יהודי": מי נחשב יהודי לעניין החוק, ובעיקר אילו גיורים מוכרים. יש הטוענים שיש להכיר רק בגיור אורתודוקסי, על פי ההלכה, ויש הטוענים שיש להכיר גם בגיור של הזרמים האחרים ביהדות (רפורמי וקונסרבטיבי). (בשנת 2021 פסק בית המשפט העליון שמי שהתגיירו בישראל בגיור רפורמי או קונסרבטיבי מוכרים כיהודים לעניין חוק השבות.)
– "סעיף הנכד": יש הטוענים שיש לצמצם את תחולת החוק על נכדים של יהודים ועל בני זוגם, משום שרבים מן העולים מכוחו אינם יהודים, וכך נחלש אופייה היהודי של המדינה. ויש הטוענים שיש לשמור על הסעיף, כדי לא לפצל משפחות, ומשום שמי שעלול להיות נרדף בשל מוצאו היהודי ראוי שיוכל למצוא בית בישראל.

טעות נפוצה: להציג רק את עיקרי החוק בלי מחלוקת, או להציג "מחלוקת" שיש בה עמדה אחת בלבד – מחלוקת היא שתי עמדות מנוגדות לפחות. בעיקרי החוק – לכתוב שהחוק מאפשר לכל "אזרח" יהודי "לחזור" לישראל (החוק עוסק בזכותו של כל יהודי בעולם לעלות לארץ), או שמי שאביו, סבו או סבתו יהודים "נחשב ליהודי" – לפי החוק הוא אינו נחשב יהודי, אבל זכאי לעלות לארץ בזכות הקשר המשפחתי שלו ליהודים.

מה הבודק מחפש: בעיקרי החוק – שלושה רכיבים: (1) כל יהודי רשאי לעלות לארץ; (2) תחולת החוק על בני זוג, ילדים, נכדים ובני זוגם; (3) הגדרת יהודי: נולד לאם יהודייה או התגייר, ואינו בן דת אחרת. במחלוקת – נושא המחלוקת ושתי העמדות המנוגדות.

מה נדרש: להציג את המאפיין "יחסית" – להסביר מה פירושו בשיטת הבחירות לכנסת, ולא רק לחזור על שמו.

תשובה מלאה:
– שיטת הבחירות בישראל היא יחסית: כל רשימת מועמדים מקבלת מספר מושבים (מנדטים) בכנסת, מתוך 120, ביחס לשיעור הקולות שקיבלה בבחירות. למשל, רשימה שקיבלה כרבע מן הקולות תקבל כרבע מן המושבים – כ־30 מנדטים.
– רק רשימה שעברה את אחוז החסימה – שיעור מסוים מקולות המצביעים, כיום 3.25% מן הקולות הכשרים – זוכה בייצוג בכנסת. המושבים מחולקים בין הרשימות שעברו את אחוז החסימה, ביחס למספר הקולות שקיבלה כל אחת מהן.
– הבחירות בישראל ארציות: כל המדינה היא אזור בחירה אחד, ולכן כל הקולות של כל רשימה, מכל רחבי הארץ, נספרים יחד.
– כך הכנסת משקפת במידה רבה את מגוון הדעות והקבוצות בציבור.

טעות נפוצה: לכתוב ש"כל אחד מקבל קול שווה" – זה המאפיין "שוות", ולא "יחסית". המאפיין "יחסית" עוסק ביחס בין מספר הקולות שקיבלה רשימה לבין מספר המושבים שהיא מקבלת בכנסת.

מה הבודק מחפש: היחס בין שיעור הקולות שקיבלה רשימה לבין מספר המושבים שלה בכנסת; אחוז החסימה כתנאי לייצוג (רכיב משלים).

מה נדרש: "הציגו את המושג" – הגדרה מלאה עם כל רכיביה. שניים–שלושה משפטים לפחות.

תשובה מלאה: ביקורת שיפוטית היא ביקורת שמקיימת מערכת המשפט, ובעיקר בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ), על רשויות השלטון. הביקורת חלה על הרשות המבצעת: בית המשפט בודק אם החלטותיה ופעולותיה חוקיות, ויכול לבטל החלטה בלתי חוקית. הביקורת חלה גם על הרשות המחוקקת: בית המשפט בודק אם חוקי הכנסת מתאימים לחוקי היסוד. בישראל, במידה רבה מאז המהפכה החוקתית, בית המשפט מוסמך לפסול חוקים הסותרים חוקי יסוד. הביקורת השיפוטית היא אחד האמצעים להגבלת השלטון ולהגנה על זכויות האדם.

טעות נפוצה: להציג רק חלק מן הביקורת – למשל רק את פסילת החוקים – בלי לכתוב שהביקורת חלה גם על פעולות הרשות המבצעת והחלטותיה.

מה הבודק מחפש: מי מבקר (מערכת המשפט / בג"ץ); על מי (הרשות המבצעת והרשות המחוקקת); מה הביקורת בודקת (חוקיות פעולות השלטון והתאמת החוקים לחוקי היסוד); הביטוי בישראל (פסילת חוקים הסותרים חוקי יסוד, מאז המהפכה החוקתית).

מה נדרש: להציג נקודת דמיון אחת ונקודת הבדל אחת בין שתי העמדות. השוואה נכונה נעשית לפי אותו קריטריון (תבחין) בשתי העמדות: בדמיון "גם... וגם...", ובהבדל "ב... ואילו ב...".

תשובה מלאה:
נקודת דמיון (קריטריון: מקור הסמכות במדינה): גם במדינה מסורתית (מורשתית־תרבותית) וגם במדינה חילונית שיש בה הפרדה מלאה בין הדת והמדינה, מקור הסמכות במדינה הוא ציבור האזרחים. כלומר, בשתי העמדות המדינה היא דמוקרטית, והחוקים נקבעים בידי נציגי הציבור ולא על פי ההלכה (בשונה ממדינת הלכה). בשתיהן אין מחויבות להלכה כמקור סמכות מחייב.

נקודת הבדל (קריטריון: מקום המורשת היהודית והדת בחקיקה ובמרחב הציבורי): לפי העמדה של מדינה מסורתית, מדינת ישראל, כמדינת העם היהודי, צריכה לתת ביטוי למורשת היהודית בחקיקה ובמרחב הציבורי, במובן התרבותי והלאומי – למשל בלוח השנה, בחגים ובימי המנוחה, בסמלים ובשפה. הזיקה למורשת נובעת מקשר תרבותי ולאומי, והמורשת היא מקור השראה ותרבות. ואילו לפי העמדה של מדינה חילונית שיש בה הפרדה מלאה בין הדת והמדינה, אין זה מתפקידה של המדינה לחוקק חוקים בעלי אופי דתי, להעניק שירותי דת או להתערב בענייני דת. המדינה רק מאפשרת לכל אדם לקיים פולחן דתי באופן פרטי.

נקודות נוספות שאפשר להציג:
– דמיון: בשתי העמדות המדינה יהודית מבחינה לאומית – מדינת הלאום של העם היהודי (בעמדת ההפרדה המלאה הקשר לדת נשמר רק בסמלים).
– הבדל (קריטריון: הקשר בין המדינה למוסדות הדת): במדינה מסורתית המדינה יכולה לקיים ולממן ביטויים של המורשת היהודית בחיים הציבוריים, ואילו בהפרדה מלאה המדינה ומוסדותיה מופרדים לגמרי מן הדת וממוסדותיה.

טעות נפוצה: לכתוב את ההגדרה של כל עמדה בנפרד, בלי להשוות ביניהן. טעות נוספת: לכתוב נקודת דמיון שנכונה רק לאחת העמדות, או לבלבל בין מדינה מסורתית לבין מדינה המשלבת חקיקה דתית בהיקף חלקי: במדינה מסורתית הביטוי למורשת הוא תרבותי־לאומי, ואילו בעמדה המשלבת חקיקה דתית בהיקף חלקי משלבים מרכיבים הלכתיים בחקיקה משיקולים דתיים.

מה הבודק מחפש: נקודת דמיון אמיתית ונקודת הבדל אחת, שתיהן מנוסחות לפי קריטריון ברור, עם התייחסות לשתי העמדות.

מה נדרש: שלושה דברים: לציין ולהציג איזו מן הפניות בהכרזת העצמאות באה לידי ביטוי בקטע, לצטט משפט מן הקטע ולהסביר את הקשר בין המשפט לפנייה.

תשובה מלאה:
ציון: בקטע, בדברי שר הבריאות, באה לידי ביטוי הפנייה בהכרזת העצמאות אל העם היהודי בתפוצות.
הצגה: בהכרזת העצמאות יש ארבע פניות: לאומות המאוחדות, לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל, למדינות השכנות ולעם היהודי בתפוצות. בפנייה לעם היהודי בתפוצות קוראים מנסחי ההכרזה ליהודי העולם להתלכד סביב היישוב היהודי בארץ ישראל בעלייה ובבניין. הם קוראים להם גם לעמוד לימינו "במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל", כלומר לסייע בהקמת המדינה ובבנייתה.
ציטוט: "אני מברך על מהלך זה, שיסייע לתגבר את המערכת בבעלי מקצוע איכותיים, זכאֵי שבות, ערכיים וציוניים, המעוניינים לעלות לארץ ומבקשים לקשור את גורלם בגורלה של מדינת ישראל. זהו מימוש של החזון הציוני"
(ציטוט אפשרי נוסף: "הכינוס נועד לעודד כאלפיים רופאים יהודים מרחבי העולם לעלות לארץ.")
הסבר: הרכיב בפנייה הוא הקריאה ליהודי התפוצות לעלות לארץ ולהשתתף בבניין המדינה. השר מברך על כינוס בחו"ל שנועד לעודד רופאים יהודים מרחבי העולם לעלות לארץ. הרופאים העולים יתגברו את מערכת הבריאות, כלומר ישתתפו בבניין המדינה. השר מתאר אותם כמי שמבקשים "לקשור את גורלם בגורלה של מדינת ישראל". זה ביטוי להתלכדות סביב היישוב היהודי בעלייה ובבניין, וזו בדיוק הפנייה של ההכרזה ליהודי התפוצות.

טעות נפוצה: לצטט את תלונות תושבי הפריפריה על הפער בשירותים הרפואיים. משפט זה אינו מבטא פנייה מן הפניות בהכרזה – הוא עוסק בפגיעה בזכות לשוויון. הפנייה באה לידי ביטוי בכינוס ובדברי שר הבריאות.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: הקריאה ליהודי התפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין, ולעמוד לימינו במערכה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל. בהסבר: עידוד עלייה של רופאים יהודים ותגבור מערכת הבריאות כהשתתפות בבניין המדינה.

מה נדרש: לציין ולהציג את סוג האחריות שבא לידי ביטוי בדברי שר התחבורה, לצטט משפט מן הקטע ולהסביר כיצד סוג האחריות בא בו לידי ביטוי.

תשובה מלאה:
ציון: בדברי שר התחבורה באה לידי ביטוי אחריות מיניסטריאלית.
הצגה: אחריות מיניסטריאלית פירושה שכל שר בממשלה אחראי כלפי הפרלמנט (בישראל – הכנסת), כלפי הממשלה וכלפי האזרחים. האחריות היא על הנושאים שבתחום משרדו ועל פעולות סגל עובדיו, גם אם נעשו שלא בידיעתו. מתוקף אחריות זו השר חייב לתת דין וחשבון: לדווח לפרלמנט (לכנסת) על פעולות משרדו, להשיב על שאילתות ועל הצעות לסדר היום הקשורות לתחום משרדו, ולתקן בעיות שהתגלו בתחום שעליו הוא ממונה.
ציטוט: "בעקבות גל המחאות הודיע שר התחבורה כי את שיפוץ התחנה ביצעה חברה פרטית ממדינה אחרת, והוא לא ידע על כך. אולם, בכל זאת, מכיוון שהטיפול בתחנות הרכבת במדינה מוטל על משרד התחבורה, השר מקבל את הטענות והוא יתפטר מתפקידו."
(אפשר לצטט גם רק את המשפט השני.)
הסבר: הרכיב בהגדרה הוא שהשר אחראי לכל הנעשה בתחום משרדו, גם למה שנעשה שלא בידיעתו. שיפוץ תחנות הרכבת הוא בתחום משרד התחבורה. השר אומר במפורש שלא ידע מי ביצע את השיפוץ. ובכל זאת הוא מקבל את הטענות ומתפטר. כך הוא נותן דין וחשבון לציבור ולוקח אחריות אישית על מחדל שהתרחש בתחום משרדו. לכן זוהי אחריות מיניסטריאלית.

טעות נפוצה: להגדיר "אחריות" באופן כללי, בלי הרכיב החשוב: מי שנושא במשרה אחראי כלפי גורם חיצוני (הכנסת, הממשלה, הציבור) וחייב לתת לו דין וחשבון. בלי רכיב זה ההצגה חסרה. טעות נוספת: לענות "אחריות ממשלתית משותפת" – בקטע השר אינו נושא באחריות להחלטה של הממשלה כולה, אלא למחדל בתחום משרדו.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: כלפי מי השר אחראי; לאילו נושאים (תחום משרדו ופעולות עובדיו, גם שלא בידיעתו); חובת הדיווח ומתן הדין וחשבון. בהסבר: קישור לרכיב "גם אם נעשה שלא בידיעתו".

מה נדרש: לציין ולהציג את הגישה הכלכלית־חברתית שבאה לידי ביטוי ברפורמת החשמל, לצטט משפט מן הקטע ולהסביר כיצד הגישה באה בו לידי ביטוי.

תשובה מלאה:
ציון: ברפורמת החשמל באה לידי ביטוי הגישה הכלכלית־חברתית הליברלית (ניאו־ליברלית).
הצגה: בהצגת גישה כלכלית־חברתית מתייחסים לשלוש נקודות: מהו הערך המרכזי, מהי רמת מעורבות המדינה בחיים הכלכליים, ועל מי מוטלת האחריות לרמת החיים.
– הערך המרכזי: הגישה הליברלית מדגישה את החירות הכלכלית על פני השוויון החברתי־כלכלי. לפי גישה זו, החירות הכלכלית מקדמת את טובת החברה כולה, ובתוכה גם את החלשים.
– האחריות: הפרט אחראי לחייו ולרווחתו.
– רמת המעורבות: הגישה מדגישה יוזמה פרטית, יעילות, תחרות ושוק חופשי, ולכן מעורבות המדינה בתחום החברתי־כלכלי צריכה להיות מינימלית. דוגמאות לכך: הפרטה, קיצוץ תקציבים, צמצום קצבאות ותמיכה בהפחתת המסים.
ציטוט: "בחודשים האחרונים נכנסה לתוקף רפורמה ולפיה שמונה חברות פרטיות חדשות יהיו רשאיות גם הן לספק חשמל לכל משק בית בישראל. הרפורמה נועדה לשפר את השירות ולהוזיל את תעריפי החשמל בישראל."
(אפשר לצטט גם רק את המשפט הראשון.)
הסבר: לפי הרכיב בהגדרה, הגישה הליברלית מעדיפה יוזמה פרטית ותחרות בשוק חופשי, ומצמצמת את מעורבות המדינה בכלכלה. בעבר רק חברה ממשלתית־ציבורית סיפקה חשמל. ברפורמה המדינה פותחת את שוק החשמל לשמונה חברות פרטיות שיתחרו ביניהן, וכך מצמצמת את מעורבותה במשק החשמל. ההנחה היא שהתחרות והיעילות של השוק החופשי ישפרו את השירות ויוזילו את המחירים לכלל הצרכנים. לכן זו הגישה הליברלית.

טעות נפוצה: לענות שזו הגישה הסוציאל־דמוקרטית, משום שהרפורמה נועדה להוזיל את מחירי החשמל. זה לא נכון. הדרך שבה המדינה משיגה את ההוזלה היא פתיחת השוק לתחרות וצמצום מעורבותה, וזה מאפיין מובהק של הגישה הליברלית. בשתי הגישות יש מעורבות של המדינה בכלכלה, והשאלה היא מה מידת המעורבות ומה סוגה.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: הערך המרכזי (חירות על פני שוויון), האחריות (הפרט), רמת המעורבות (מינימלית: יוזמה פרטית, תחרות, הפרטה). בהסבר: קישור לפתיחת השוק לתחרות ולצמצום מעורבות המדינה.

מה נדרש: להציג את עקרון הגבלת השלטון על פי מה שלמדתם (לא על פי הקטע), לצטט מן הקטע משפט המתייחס לעיקרון, ולהסביר כיצד העיקרון בא בו לידי ביטוי – לקשר את הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: עקרון הגבלת השלטון מבוסס על שלושה רכיבים:
1. עוצמת השלטון: השלטון מחזיק באמצעים כלכליים, אנושיים, מקורות מידע ומנגנוני אכיפה, שמעניקים לו עוצמה רבה.
2. הסכנה: קיימת סכנה שהשלטון ינצל לרעה את כוחו, ויפגע בזכויות האדם והאזרח או בזכויות של קבוצות.
3. האמצעים: לכן יש להגביל את השלטון. הפרדת הרשויות, אמצעים מוסדיים (פורמליים) ואמצעים לא מוסדיים (בלתי פורמליים) נועדו למנוע את עריצות השלטון.

ציטוט: "אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת, ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האסֵפה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ־1 באוקטובר 1948 - תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת־העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל."
הסבר: לפי הרכיב השלישי בהגדרה, יש אמצעים שנועדו למנוע מן השלטון לנצל לרעה את כוחו. בקטע נקבע שמועצת המדינה והממשלה יהיו "זמניות" בלבד, ויפעלו רק עד להקמת "השלטונות הנבחרים והסדירים" של המדינה, ולא יאוחר מ־1 באוקטובר 1948. כלומר, כוחם של מוסדות השלטון הזמניים מוגבל בזמן, והם אינם יכולים להמשיך לשלוט בלי הגבלה. בנוסף נקבע שהשלטונות הקבועים יהיו "נבחרים": הם יקבלו את סמכותם מן הציבור בבחירות ויהיו תלויים באמונו, והציבור יוכל להחליף אותם. כך ההכרזה מגבילה את כוחו של השלטון, כדי שלא ינצל אותו לרעה.

ציטוט אפשרי נוסף: "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות"
הסבר: לפי הרכיב השני בהגדרה, הסכנה היא שהשלטון ינצל את עוצמתו כדי לפגוע בזכויות האדם והאזרח ובזכויות של קבוצות. בהכרזה המדינה מתחייבת לשוויון זכויות לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין, ולחופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות. התחייבות זו מציבה גבול לשלטון: אסור לו להשתמש בכוחו כדי להפלות אזרחים או לפגוע בחירויותיהם – וזו מטרתו של עקרון הגבלת השלטון.

טעות נפוצה: להציג את עקרון הפרדת הרשויות במקום את עקרון הגבלת השלטון. הפרדת הרשויות, כמו חוקה ומוסדות ביקורת פורמליים ובלתי פורמליים, היא רק אחד האמצעים להגבלת השלטון. היא אינה העיקרון עצמו. טעות נוספת: לצטט את המשפטים על החלטת עצרת האומות המאוחדות או על זכותו הטבעית של העם היהודי – הם עוסקים בהצדקות להקמת המדינה, ולא בהגבלת השלטון.

מה הבודק מחפש: בהצגה – שלושת הרכיבים (עוצמה, סכנת ניצול לרעה ואמצעים למניעת עריצות). ציטוט ממוקד מן הקטע. בהסבר – קישור לרכיב המתאים: שלטון זמני המוגבל בזמן ושלטון נבחר, התלוי באמון הציבור, כאמצעים להגבלת השלטון, או ההתחייבות לזכויות האדם כגבול לכוחו של השלטון.

מה נדרש: שלושה דברים: (1) להציג שני תפקידים של הכנסת על פי מה שלמדתם; (2) לצטט מן הקטע משפט המתייחס לאחד מהם; (3) להסביר כיצד תפקיד זה בא לידי ביטוי במשפט שציטטתם.

תשובה מלאה:
הצגת שני תפקידים:
– פיקוח וביקורת: הפיקוח והביקורת של הכנסת הם מנגנון פיקוח פורמלי (מוסדי): הכנסת מפקחת על מדיניותה ועל פעולותיה של הרשות המבצעת – הממשלה – ומבקרת אותן. (הממשלה אחראית בפני הכנסת.) לכנסת יש אמצעים שונים לשם כך: האופוזיציה, ועדות הכנסת, אישור התקציב, וכלים פרלמנטריים כמו הצעת אי־אמון, שאילתות והצעות לסדר היום.
– חקיקה: הכנסת היא הרשות המחוקקת. היא מחוקקת חוקים (חקיקה ראשית), שקובעים את הכללים המחייבים את כל האזרחים ואת כל רשויות השלטון. הכנסת יכולה גם להסמיך בחוק את הממשלה ואת השרים להתקין תקנות (חקיקת משנה), ותקנות אלה אסור שיסתרו את החוק.
(תפקידים אפשריים נוספים: ייצוג האזרחים – הכנסת מייצגת את ריבונות העם ואת כלל האזרחים; בבחירות האזרחים בוחרים במפלגות שמבטאות את העמדות האידיאולוגיות ואת האינטרסים שלהם, ולכן בכנסת – במליאה ובוועדות – מיוצגות העמדות והאינטרסים השונים שיש בחברה. רשות מכוננת – הכנסת היא הגוף שאחראי לכינון החוקה של המדינה; בהחלטת הררי (1950) נקבע שהחוקה תיכתב בהדרגה, פרק אחר פרק, ושכל פרק יהיה חוק יסוד.)

בחרתי בתפקיד הפיקוח והביקורת.
ציטוט: "לפני כשנה עלה לאתר הכנסת מאגר נוח המרכֵּז את הדיווחים והפעולות שהגישו המשרדים לוועדות הכנסת בהתאם להוראות חוקים שנוגעים לתחומם. הדבר נועד לאפשר לח"כים ולציבור לברר אם מדיניות המשרדים מיושמת בשטח"
הסבר: לפי ההגדרה, הכנסת מפקחת על מדיניותה ועל פעולותיה של הממשלה, ואחד האמצעים לכך הוא ועדות הכנסת. בקטע משרדי הממשלה מגישים דיווחים על פעולותיהם לוועדות הכנסת, והדיווחים מרוכזים במאגר שנועד לאפשר לחברי הכנסת לברר אם מדיניות המשרדים מיושמת בשטח. כלומר, הדיווח לוועדות הוא כלי שבאמצעותו הכנסת מפקחת על מדיניות הרשות המבצעת ועל ביצועה – וזה תפקיד הפיקוח והביקורת.

ציטוטים אפשריים נוספים לתפקיד הפיקוח והביקורת:
– "עיון במאגר הדיווחים של הכנסת חושף כי משרדי ממשלה רבים אינם מחויבים לדווח לוועדות הכנסת על פעילות כלשהי."
– "אך גם משרדים שמחויבים בדיווח לא עושים זאת כנדרש."
– "מאז שבעה באוקטובר היה אפשר להיווכח בהשלכות החמורות שיש לחולשתה של הכנסת בבחינת תפקודם הלקוי של משרדי הממשלה."
(הסבר לכל אלה: כשמשרדי הממשלה אינם מחויבים לדווח לוועדות הכנסת או אינם מדווחים כנדרש, הכנסת מתקשה לפקח על פעולותיהם ולבקר אותן – כלומר תפקיד הפיקוח והביקורת נפגע ונחלש.)
אפשרות אחרת – תפקיד החקיקה: "למשל לדרוש בחוק מבכירי המשרדים הממשלתיים לתת דין וחשבון על פעילותם בהתאם לחוקים שונים, ולמסור דיווח תקופתי." או "עם זאת, בספר החוקים הצטברו ברבות השנים חוקים שונים המחייבים דיווח על פעולות נקודתיות, שנמצאות בתחומי אחריותם של משרדים ספציפיים."
הסבר: הכנסת, כרשות המחוקקת, קובעת בחוק כללים המחייבים גם את רשויות השלטון. ההצעה לקבוע בחוק חובת דיווח על בכירי המשרדים, והחוקים שכבר מחייבים משרדים לדווח על פעולותיהם, הם ביטוי לתפקיד החקיקה של הכנסת.

טעות נפוצה: להציג רק תפקיד אחד, או להציג את התפקידים "על פי הקטע" במקום על פי מה שלמדתם. טעות נוספת: לחזור במילים אחרות על הציטוט, בלי לקשר אותו לרכיב בהגדרה (למשל: הדיווח לוועדות הכנסת כאמצעי של הכנסת לפקח על מדיניות הממשלה ועל פעולותיה).

מה הבודק מחפש: בהצגה – שני תפקידים של הכנסת, כל אחד עם רכיביו (בפיקוח וביקורת: מנגנון פיקוח פורמלי על מדיניות הממשלה ופעולותיה, והאמצעים; בחקיקה: חקיקת חוקים המחייבים את האזרחים ואת רשויות השלטון, והסמכה לחקיקת משנה). ציטוט ממוקד המתייחס לאחד התפקידים. בהסבר – קישור הציטוט לרכיב המתאים בהגדרת התפקיד שנבחר.