מתכונת 8 באזרחות (שאלון 34215) - פתרון מלא

מה נדרש: שני חלקים: (1) להציג את עקרון הכרעת הרוב – הגדרה מלאה; (2) להסביר מדוע כוח ההכרעה של הרוב צריך להיות מוגבל.

תשובה מלאה:
הצגת העיקרון: עקרון הכרעת הרוב קובע שכאשר יש כמה אפשרויות, מתקבלת ההחלטה שבה תומכים הרוב: רוב האוכלוסייה, רוב הנציגים או רוב המצביעים. ההכרעה צריכה להיעשות בלי לפגוע באופן לא סביר או לא מוצדק בזכויות יסוד, ובייחוד בזכויות המיעוט.
הסבר המגבלה: אם כוחו של הרוב לא יוגבל, הרוב עלול לנצל אותו לרעה, ולהחליט ברוב קולות לפגוע בזכויות היסוד של המיעוט או של הפרט, או בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה. מצב כזה נקרא עריצות הרוב. בדמוקרטיה זכויות היסוד שייכות לכל אדם, והן אינן תלויות בכך שהרוב מסכים להן. בנוסף, הכרעת הרוב מתקבלת על המיעוט רק משום שהוא יודע שזכויותיו יישמרו, ושיוכל להמשיך להביע את דעתו, להתארגן ולנסות להפוך לרוב בעתיד.

מה הבודק מחפש: בהצגה – מתוך כמה אפשרויות; ההחלטה לפי הרוב (האוכלוסייה, הנציגים או המצביעים); המגבלה על פגיעה בזכויות יסוד ובזכויות המיעוט. בהסבר – הסכנה שהרוב ינצל את כוחו לרעה ויפגע בזכויות (עריצות הרוב), והסבר מדוע זכויות היסוד אינן כפופות להכרעת הרוב.
טעות נפוצה: לכתוב שהרוב רשאי להחליט "כל מה שהוא רוצה" משום שהוא הרוב. טעות נוספת: להסביר את המגבלה רק במילים "כדי שלא תהיה עריצות רוב", בלי להסביר מהי.

מה נדרש: לבחור אחד משני החוקים ולהציג אותו – כלומר לכתוב מה החוק קובע (את רכיביו), ולא רק את שמו. כדאי להוסיף משפט על כך שהחוק מבטא את אופייה היהודי של המדינה.

תשובה מלאה – חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין):
– החוק קובע שענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל, שהם אזרחים או תושבים של המדינה, יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי הדין הרבניים. כלומר רק בית הדין הרבני מוסמך להכריע בהם.
– עוד קובע החוק שנישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה.
כיצד החוק מבטא את אופייה היהודי של המדינה: המעמד האישי של היהודים בישראל – נישואיהם וגירושיהם – נקבע לפי ההלכה ובמוסד דתי. זה גם אחד מרכיבי הסדר הסטטוס קוו. (לבני העדות הדתיות האחרות יש בתי דין דתיים משלהם, הדנים בענייני המעמד האישי שלהם.)

תשובה מלאה – החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם (חלופה):
החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם (התש"י–1950) מאפשר להעמיד לדין ולהעניש בישראל את מי שבתקופת השלטון הנאצי, בארץ עוינת, ביצע פשע כלפי העם היהודי או פשע נגד האנושות (או פשע מלחמה בתקופת מלחמת העולם השנייה). החוק חל על מעשים שנעשו לפני קום המדינה, מחוץ לשטחה ונגד מי שלא היו אזרחיה. העונש החמור ביותר שנקבע בו הוא עונש מוות, ועבירות אלה אינן מתיישנות. החוק הוא ביטוי לאופייה היהודי של המדינה ולאחריותה כלפי העם היהודי ותולדותיו.

מה הבודק מחפש: בחוק בתי הדין הרבניים – שיפוט ייחודי של בתי הדין הרבניים בענייני נישואין וגירושין של יהודים אזרחי המדינה ותושביה, ועריכתם על פי דין תורה. בחוק לעשיית דין בנאצים – אפשרות לשפוט בישראל פשעים נגד העם היהודי ונגד האנושות מתקופת השלטון הנאצי, אף שנעשו לפני קום המדינה, מחוץ לשטחה ונגד מי שלא היו אזרחיה (אפשר להוסיף: עונש מוות, אין התיישנות).
טעות נפוצה: לכתוב שבית הדין הרבני דן בכל ענייני המשפחה של יהודים. החוק עוסק בנישואין ובגירושין; בעניינים אחרים, כמו חלוקת רכוש, יש בתנאים מסוימים סמכות גם לבתי המשפט לענייני משפחה. טעות נוספת בחוק לעשיית דין בנאצים: להשמיט את הרכיב המייחד – תחולת החוק על מעשים שנעשו לפני קום המדינה ומחוץ לשטחה.

מה נדרש: להציג נקודת דמיון אחת ונקודת הבדל אחת בין העמדה (החלום) ובין ההסדר. השוואה נכונה נעשית לפי אותו קריטריון (תבחין) בשניהם: בדמיון "גם... וגם...", ובהבדל "ב... ואילו ב...".

תשובה מלאה:
נקודת דמיון (קריטריון: היקף השילוב של הדת בחיים הציבוריים): גם העמדה המשלבת חקיקה דתית בהיקף חלקי וגם הסדר הסטטוס קוו נותנים לדת ולהלכה ביטוי רק בחלק מתחומי החיים הציבוריים – למשל בענייני השבת, הכשרות והנישואין והגירושין – ולא בכל תחומי החיים (בשונה ממדינת הלכה). בשניהם השילוב נעשה מתוך פשרה בין היסוד הדתי ובין היסוד הדמוקרטי.

נקודת הבדל (קריטריון: מהותו – עמדה רעיונית או הסדר מעשי): העמדה המשלבת חקיקה דתית בהיקף חלקי היא חלום – עמדה על האופי הרצוי של המדינה. לפיה למדינה יש ערך דתי, ולכן עליה לשאוף לשלב מרכיבים הלכתיים בחקיקה ובמרחב הציבורי משיקולים דתיים – בעיקר בענייני שבת, כשרות, נישואין וגיור, ובשילוב המשפט העברי בחקיקה ובפסיקה. ואילו הסדר הסטטוס קוו הוא הסדר מעשי בענייני דת ומדינה שהושג ערב הקמת המדינה. יסודו במכתב ששלחה הנהלת הסוכנות היהודית למפלגת אגודת ישראל בשנת 1947. זהו הסדר בין דתיים לחילונים, ומטרתו להסדיר את המחלוקות בענייני דת ומדינה, למנוע את העמקתן ולאפשר חיים משותפים. הוא עוסק בארבע סוגיות: השבת כיום המנוחה הרשמי (ליהודים), כשרות במטבחים של מוסדות ממלכתיים, נישואין וגירושין של יהודים לפי ההלכה, ואוטונומיה לזרם החינוך החרדי. משמעות השם "סטטוס קוו" היא "המצב הקיים": ההסדר שימר את המצב שהיה קיים ערב קום המדינה.

הבדל אפשרי נוסף (קריטריון: הנימוק לשילוב הדת): בעמדה המשלבת חקיקה דתית בהיקף חלקי הדת משולבת משום שלמדינה יש ערך דתי, ואילו בהסדר הסטטוס קוו הנימוק הוא בעיקר שמירה על המצב הקיים ומניעת העמקת המחלוקות, כדי לאפשר חיים משותפים בין דתיים לחילונים.

טעות נפוצה: לכתוב את ההגדרה של כל מושג בנפרד, בלי להשוות ביניהם. טעות נוספת: לזהות את שני המושגים זה עם זה – הסדר הסטטוס קוו הוא הסדר מעשי מוגדר (מועד, צדדים וארבע סוגיות), ואילו העמדה המשלבת חקיקה דתית בהיקף חלקי היא חלום על אופייה הרצוי של המדינה.

מה הבודק מחפש: נקודת דמיון אמיתית ונקודת הבדל אחת, שתיהן מנוסחות לפי קריטריון ברור, עם התייחסות לשני המושגים. בהבדל – ההבחנה בין עמדה רעיונית על האופי הרצוי של המדינה ובין הסדר מעשי שהושג ב־1947 בין דתיים לחילונים (מועד, צדדים, סוגיות), או ההבחנה בנימוק לשילוב הדת.

מה נדרש: שני חלקים: (1) להציג את המליאה – מי משתתף בה ומה מתקיים בה; (2) להסביר מדוע דווקא בה מתקבלות ההכרעות הרשמיות (הצבעות על חוקים, אמון ואי־אמון, בחירת בעלי תפקידים).

תשובה מלאה:
הצגה: המליאה היא כינוס של כל 120 חברי הכנסת, בראשות יושב ראש הכנסת (או אחד מסגניו). במליאה מתקיימים הדיונים הכלליים והפומביים של הכנסת, והיא עוסקת בכל הנושאים שעל סדר היום. במליאה מתקבלות ההכרעות הרשמיות של הכנסת: ההצבעות על הצעות חוק בכל הקריאות, הצבעות אמון ואי־אמון בממשלה, ובחירת בעלי תפקידים כמו נשיא המדינה ומבקר המדינה. במליאה גם משיבים השרים על שאילתות של חברי הכנסת, ונידונות הצעות לסדר היום.

הסבר: הכנסת מייצגת את ריבונות העם ואת העמדות השונות בחברה. במליאה משתתפים כל 120 חברי הכנסת, ולכן רק בה כל הסיעות – והבוחרים שבחרו בהן – מיוצגות במלוא כוחן. כשההכרעה מתקבלת ברוב קולות במליאה, היא מבטאת את רצון רוב נציגי העם, כלומר את עקרון הכרעת הרוב. לעומת זאת, בוועדה חברים מספר מצומצם של חברי כנסת, ולכן היא מתאימה לעבודה מקצועית ומפורטת – לדיון סעיף אחר סעיף ולשמיעת מומחים – שמכינה את ההכרעה, אבל לא להכרעה עצמה בשם הכנסת כולה.
הסבר אפשרי נוסף: הדיונים במליאה פומביים, והציבור יכול לראות כיצד הצביע כל חבר כנסת. כך ההכרעות הרשמיות שקופות לציבור, והאזרחים יכולים לשפוט את נציגיהם בבחירות הבאות.

מה הבודק מחפש:
בהצגה – כל 120 חברי הכנסת, בראשות היושב ראש; דיונים כלליים ופומביים בכל הנושאים; ההכרעות הרשמיות של הכנסת. בהסבר – נימוק אחד מוסבר: המליאה מייצגת את כל חברי הכנסת ולכן את כלל הציבור (הכרעת הרוב של נציגי העם), לעומת הרכב מצומצם בוועדה; או שקיפות ההכרעה לציבור.
טעות נפוצה: לתאר רק מה קורה במליאה בלי להסביר מדוע ההכרעות מתקבלות דווקא בה. טעות נוספת: לכתוב שהוועדות "אינן חשובות" – בוועדות נעשית העבודה המקצועית שמכינה את ההכרעות, אבל ההכרעה הרשמית בשם הכנסת כולה מתקבלת במליאה.

מה נדרש: לציין ולהציג את תפקיד הממשלה שבא לידי ביטוי בפעולה של שר החינוך, לצטט משפט מן הקטע ולהסביר כיצד התפקיד בא בו לידי ביטוי.

תשובה מלאה:
ציון: תפקיד הממשלה שבא לידי ביטוי הוא חקיקת משנה.
הצגה: חקיקת משנה היא חקיקה שנעשית בידי הרשות המבצעת: הממשלה, השרים ורשויות מקומיות. היא נעשית בדרך של צווים, תקנות וחוקי עזר עירוניים. מטרתה לאפשר את ביצוע החוק ולקדם את מטרותיו, באמצעות פירוט העקרונות שנקבעו בחקיקה הראשית של הכנסת. חקיקת המשנה כפופה לחקיקה הראשית: אסור שתסתור אותה.
ציטוט: "בעקבות המקרה התקין שר החינוך תקנות חדשות לפי החוק."
(ציטוט אפשרי נוסף: "לפי התקנות, בכל טיול יהיה מלווה אחד לכל עשרים תלמידים, בכל קבוצה יהיה לפחות מלווה אחד שעבר הכשרה בעזרה ראשונה, ואסור לצאת למסלולי הליכה ביום שבו פורסמה אזהרת שרב.")
הסבר: שר החינוך הוא חלק מן הרשות המבצעת, והוא התקין תקנות – חקיקה של הרשות המבצעת. החוק (החקיקה הראשית) קובע עיקרון כללי – טיולים ייערכו באופן שישמור על ביטחון התלמידים ובריאותם – ומסמיך את השר לקבוע כללים מפורטים. התקנות מפרטות את העיקרון: כמה מלווים יהיו, איזו הכשרה נדרשת, ומתי אסור לצאת למסלול. כך הן מאפשרות לבצע את החוק ולקדם את מטרתו – בטיחות התלמידים. התקנות הותקנו "לפי החוק", כלומר בסמכות שהחוק נתן לשר ובכפוף לו.

טעות נפוצה: לזהות את התפקיד כקביעת מדיניות וביצועה: השר אינו מתווה קו פעולה חדש, אלא מתקין תקנות שמפרטות חוק קיים כדי שאפשר יהיה לבצע אותו – וזו חקיקת משנה. טעות נוספת: לכתוב שחקיקת משנה היא חוק שהכנסת מחוקקת "בדרגה נמוכה". את חקיקת המשנה מחוקקת הרשות המבצעת, לא הכנסת. כמו כן אין לבלבל עם תקנות שעת חירום, שהן סמכות מיוחדת של הממשלה בשעת חירום.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: מי מחוקק (הרשות המבצעת); באיזו צורה (תקנות, צווים, חוקי עזר); לשם מה (ביצוע החוק ופירוט החקיקה הראשית); הכפיפות לחקיקה הראשית. בהסבר: שר מתקין תקנות שמפרטות את החוק כדי לאפשר את ביצועו, במסגרת הסמכות שהחוק נתן לו.

מה נדרש: לציין את העיקרון הדמוקרטי שבא לידי ביטוי בקטע, להציג אותו (את כל רכיביו), לצטט משפט מן הקטע ולהסביר כיצד העיקרון בא לידי ביטוי במשפט שציטטתם.

תשובה מלאה:
ציון: עקרון הגבלת השלטון.
הצגה: עקרון הגבלת השלטון מבוסס על שלושה רכיבים:
1. עוצמת השלטון: השלטון מחזיק באמצעים כלכליים, אנושיים, מקורות מידע ומנגנוני אכיפה, שמעניקים לו עוצמה רבה.
2. הסכנה: קיימת סכנה שהשלטון ינצל לרעה את כוחו, ויפגע בזכויות האדם והאזרח או בזכויות של קבוצות.
3. האמצעים: לכן יש להגביל את השלטון. הפרדת הרשויות, אמצעים מוסדיים (פורמליים) – כמו הכנסת, בתי המשפט ומבקר המדינה – ואמצעים לא מוסדיים (בלתי פורמליים) – כמו התקשורת וארגונים אזרחיים – נועדו למנוע את עריצות השלטון.
ציטוט: "לדבריהם, השלטון ממילא מחזיק בידיו את רוב מקורות המידע על מצב המדינה, ואם יוכל להחליט בעצמו אילו נתונים יגיעו לציבור, הוא עלול להסתיר את כישלונותיו ולמנוע מן האזרחים לבקר אותו."
הסבר: הכלכלנים והעיתונאים מתארים את שני הרכיבים הראשונים של העיקרון. הרכיב הראשון – עוצמת השלטון: השלטון מחזיק "את רוב מקורות המידע על מצב המדינה", ומקורות מידע הם אחד האמצעים שמעניקים לו עוצמה רבה. הרכיב השני – הסכנה: אם השלטון יחליט לבדו אילו נתונים יפורסמו, הוא עלול לנצל את כוחו לרעה – להסתיר את כישלונותיו ולמנוע מן האזרחים לבקר אותו, כלומר לפגוע בזכותם של האזרחים לדעת ולבקר את השלטון.
ציטוט אפשרי נוסף: "בעקבות הביקורת אישר הפרלמנט חוק חדש, ולפיו ראש הלשכה ימונה לתקופה קצובה של שבע שנים, לא יהיה כפוף להוראות הממשלה בכל הנוגע לפרסום הנתונים, וכל ניסיון להשפיע על הנתונים לפני פרסומם ידווח לוועדה מיוחדת של הפרלמנט." הסבר: זה הרכיב השלישי – האמצעים להגבלת השלטון. הפרלמנט, שהוא מנגנון מוסדי (פורמלי), חוקק חוק שמונע מן הממשלה לשלוט בפרסום הנתונים, הגביל את כהונת ראש הלשכה לתקופה קצובה והקים ועדה של הפרלמנט שתפקח על כל ניסיון להשפיע על הנתונים. גם הביקורת של הכלכלנים והעיתונאים היא אמצעי לא מוסדי (בלתי פורמלי) שהביא לשינוי.

מה הבודק מחפש:
– ציון: עקרון הגבלת השלטון.
– הצגה בשלושת הרכיבים: עוצמת השלטון (אמצעים כלכליים, אנושיים, מקורות מידע, מנגנוני אכיפה), סכנת ניצול לרעה ופגיעה בזכויות, אמצעים להגבלה (הפרדת רשויות, פיקוח מוסדי ולא מוסדי).
– ציטוט על השליטה של השלטון במקורות המידע ועל הסכנה, או על החוק שאישר הפרלמנט.
– הסבר שמקשר את הציטוט לרכיב מסוים: מקורות מידע = עוצמת השלטון; הסתרת כישלונות ומניעת ביקורת = סכנת ניצול לרעה; החוק והוועדה של הפרלמנט = אמצעי מוסדי להגבלה.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: להציג את עקרון הפרדת הרשויות. הפרדת הרשויות היא אחד האמצעים להגבלת השלטון, אבל הקטע מתאר את עוצמת השלטון (מקורות המידע), את הסכנה ואת האמצעים להגבלתו – כלומר את עקרון הגבלת השלטון כולו. טעות נוספת: להסתפק ברכיב אחד בהצגה (למשל רק "צריך להגביל את השלטון") בלי עוצמת השלטון ובלי הסכנה.

מה נדרש: לציין ולהציג את תפקיד הכנסת שנפגע, לצטט משפט מן הקטע ולהסביר כיצד הפגיעה בתפקיד באה בו לידי ביטוי.

תשובה מלאה:
ציון: תפקיד הכנסת שנפגע הוא הפיקוח והביקורת על הממשלה (על הרשות המבצעת).
הצגה:
– הפיקוח והביקורת של הכנסת הם מנגנון פיקוח פורמלי (מוסדי): הכנסת מפקחת על מדיניותה ועל פעולותיה של הרשות המבצעת – הממשלה – ומבקרת אותן. (הממשלה אחראית בפני הכנסת.)
– לכנסת יש אמצעים שונים לשם כך: האופוזיציה, ועדות הכנסת, אישור התקציב, וכלים פרלמנטריים כמו הצעת אי־אמון, שאילתות והצעות לסדר היום.
ציטוט: "במכתב נכתב כי זו הפעם הרביעית שהשר ונציגי משרדו אינם מגיעים לדיוני הוועדה בנושא המחסור במיטות אשפוז, וכי המשרד אף סירב להעביר לוועדה את הנתונים שביקשה על זמני ההמתנה בבתי החולים."
(ציטוט אפשרי נוסף: ""בלי הנתונים ובלי נוכחות השר, הוועדה אינה יכולה לבדוק אם המשרד מבצע את מה שהבטיח לציבור", נכתב במכתב.")
הסבר: ועדות הכנסת הן אחד האמצעים שבאמצעותם הכנסת מפקחת על הממשלה: הן מזמנות שרים ונציגי משרדים לדיונים, ודורשות מהם מידע על פעולותיהם. כשהשר ונציגיו אינם מגיעים לדיונים והמשרד מסרב להעביר נתונים, הוועדה אינה יכולה לבדוק את מדיניות משרד הבריאות ואת ביצועה ולבקר אותם – ולכן נפגע תפקיד הפיקוח והביקורת של הכנסת.

מה הבודק מחפש: – ציון: פיקוח וביקורת על הממשלה.
– הצגה: מנגנון פיקוח פורמלי של הכנסת על מדיניות הממשלה ופעולותיה, והאמצעים (ובהם ועדות הכנסת).
– ציטוט מן המכתב.
– הסבר: הוועדה ככלי פיקוח, והיעדרות השר והסירוב למסור נתונים כפגיעה ביכולתה לפקח.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לציין את תפקיד החקיקה, משום שמדובר בוועדה של הכנסת. הוועדה אינה דנה כאן בהצעת חוק, אלא מבקשת לבדוק את פעולות משרד הבריאות – וזה פיקוח וביקורת.

מה נדרש: להציג את המושג אקטיביזם שיפוטי על פי מה שלמדתם (לא על פי הקטע), לצטט משפט מן הקטע המתייחס אליו, ולהסביר כיצד הוא בא בו לידי ביטוי – לקשר את הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה:
– אקטיביזם שיפוטי הוא גישה שלפיה בית המשפט – בעיקר בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ) – מפרש את תפקידו באופן רחב, ומרחיב את תחומי התערבותו בהחלטות ובפעולות של הרשויות האחרות: הרשות המבצעת והרשות המחוקקת.
– לפי גישה זו בית המשפט מתערב גם בנושאים ציבוריים, ערכיים ומדיניים, ולא רק בסכסוכים משפטיים "רגילים".
– ביטויים לגישה: הרחבת זכות העמידה (בית המשפט שומע עתירות גם של עותר ציבורי, שלא נפגע באופן אישי); הרחבת השפיטות (כמעט כל נושא נחשב לנושא שבית המשפט יכול להכריע בו); ביקורת שיפוטית על החלטות הממשלה ועל חוקים של הכנסת, עד פסילת חוקים הסותרים חוקי יסוד; ופרשנות מרחיבה של החוק.
הגישה המנוגדת היא ריסון שיפוטי: בית המשפט ממעט להתערב בהחלטות של הרשויות הנבחרות, ומשאיר להן את ההכרעה בנושאים ערכיים ומדיניים.

ציטוט: "הם קבעו כי גם החלטה תקציבית ומדינית כזו ניתנת לבחינה שיפוטית, ודרשו מן הממשלה להציג את כל הנתונים שעליהם התבססה."
הסבר: זה ביטוי להרחבת השפיטות – אחד הביטויים של אקטיביזם שיפוטי. ההחלטה היכן לבנות בית חולים היא החלטה תקציבית ומדינית של הרשות המבצעת, ובעבר בית המשפט היה רואה בה "שאלה של מדיניות, שאינה מתאימה להכרעה משפטית". כעת בית המשפט קובע שגם החלטה כזו ניתנת לבחינה, כלומר מרחיב את תחומי התערבותו בהחלטות הרשות המבצעת, גם בנושאים מדיניים.

ציטוטים אפשריים נוספים והסבר:
– "הפעם, לעומת זאת, השופטים החליטו לדון בעתירה." – הרחבת זכות העמידה: בית המשפט החליט לדון בעתירה של ארגון שחבריו "אינם חולים ואינם תושבי הגליל", כלומר של עותר ציבורי שלא נפגע באופן אישי מן ההחלטה.
– "לפני עשורים אחדים, עתירה כזאת הייתה נדחית על הסף. בית המשפט היה אומר לעותרים שהם לא נפגעו באופן אישי, ושהשאלה היכן לבנות בית חולים היא שאלה של מדיניות, שאינה מתאימה להכרעה משפטית." – הכותב מתאר את הגישה של ריסון שיפוטי שהייתה נהוגה בעבר, ובכך מבליט את השינוי: בית המשפט מרחיב היום את זכות העמידה ואת השפיטות.
– "אחרים חוששים שבית המשפט נכנס לתחומים שאינם שלו." – טענת המתנגדים לאקטיביזם: בית המשפט מתערב בתחומים של הרשויות האחרות.

מה הבודק מחפש: בפרק זה הניקוד הוא: הצגת המושג 40%, ציטוט 30%, הסבר 30%. הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט (אם יש כמה ציטוטים אפשריים ומעתיקים את כולם, אפשר לקבל ניקוד מלא על הציטוט). בהצגה – פרשנות רחבה של תפקיד בית המשפט והרחבת תחומי ההתערבות בהחלטות הרשויות האחרות, גם בנושאים ציבוריים, ערכיים ומדיניים; ביטויים (הרחבת זכות העמידה, הרחבת השפיטות, ביקורת על החלטות ועל חוקים). בהסבר – קישור הציטוט לביטוי המתאים לו בדיוק (זכות עמידה או שפיטות).
טעות נפוצה: להסביר שבית המשפט "פסק נגד הממשלה". בקטע העתירה נדחתה – האקטיביזם בא לידי ביטוי בעצם הנכונות לדון בה (זכות עמידה ושפיטות), ולא בתוצאה. טעות נוספת: לזהות אקטיביזם שיפוטי עם ביקורת שיפוטית בלי להסביר את הרחבת תחומי ההתערבות.

מה נדרש: להציג את הגישה הסוציאל־דמוקרטית על פי מה שלמדתם (לא על פי הקטע), לצטט משפט מן הקטע שמאפיין אותה, ולהסביר כיצד הגישה באה בו לידי ביטוי – לקשר את הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה:
– ערך מרכזי: הגישה מדגישה את השוויון החברתי־כלכלי ומקדמת אותו לפני החירות הכלכלית; היא מקדמת את הסולידריות ואת צמצום הפערים.
– אחריות המדינה: במקרה הצורך, הפרט יכול להישען על סיוע חברתי־כלכלי מן המדינה; למדינה יש אחריות כלפי החלש – מדינת רווחה, שמחויבת ליצור רשת ביטחון סוציאלית רחבה ולהבטיח קיום בסיסי בכבוד לכל אדם.
– מידת מעורבות המדינה: המדינה מעורבת בתחום החברתי־כלכלי במידה רבה, למשל באמצעות סבסוד, הענקת שירותים חברתיים, חקיקה חברתית, הלאמה, ותמיכה במיסוי גבוה על העשירונים העליונים.

ציטוט: "האיגוד מבקש שהמדינה תבטיח לכל אזרח קצבת זקנה שתאפשר קיום בכבוד, ולא תשאיר את העניין רק לחיסכון הפרטי של כל אחד."
הסבר: לפי הרכיב השני בהגדרה, הפרט יכול להישען על סיוע חברתי־כלכלי מן המדינה, ולמדינה יש אחריות כלפי החלש – מדינת רווחה שמבטיחה קיום בסיסי בכבוד לכל אדם. האיגוד דורש שהמדינה תבטיח לכל אזרח קצבה שתאפשר "קיום בכבוד" בזקנה, ולא תשאיר כל אדם לדאוג לעצמו לבדו – זו בדיוק האחריות של מדינת הרווחה כלפי החלשים.

ציטוטים אפשריים נוספים והסבר:
– ""אי אפשר להשאיר את גובה השכר רק לכוחות השוק", אמרה. "בלי חוק, החזקים תמיד יקבעו והחלשים תמיד ישלמו"." – חקיקה חברתית (שכר מינימום בחוק): מעורבות רבה של המדינה בתחום החברתי־כלכלי.
– "האיגוד דורש שהמדינה תבטיח לכל תושב סל טיפולים רחב, בלי קשר להכנסתו, ותפתח מחדש את המרפאות שנסגרו." – הענקת שירותים חברתיים: מעורבות רבה ואחריות המדינה; "בלי קשר להכנסתו" מבטא גם שוויון חברתי־כלכלי.
– "מס גבוה יותר על העשירון העליון יממן את כל מה שביקשנו" – תמיכה במיסוי גבוה על העשירונים העליונים, וצמצום פערים.
– "אנחנו בעד חברה שבה אף אחד לא נשאר מאחור" – סולידריות, הערך המרכזי.
(תגובת ארגוני המעסיקים מבטאת עמדה אחרת, ולכן אין לצטט אותה.)

טעות נפוצה: לא לקשר את הציטוט לרכיב ההגדרה המתאים, אלא רק לחזור על הציטוט. טעות נוספת היא קישור לרכיב שאינו מתאים לציטוט: למשל, הדרישה לקבוע את שכר המינימום בחוק היא חקיקה חברתית, והיא מבטאת מעורבות רבה של המדינה בכלכלה – ולא רק סולידריות. כמו כן, אין להציג את הגישה "על פי הקטע" – ההצגה צריכה להיות מן הידע, עם כל הרכיבים. בקטע זה – לצטט את תגובת ארגוני המעסיקים, שאינה מבטאת את הגישה הסוציאל־דמוקרטית.

מה הבודק מחפש: בפרק זה הניקוד הוא: הצגת המושג 40%, ציטוט 30%, הסבר 30%. הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט (אם יש כמה ציטוטים אפשריים ומעתיקים את כולם, אפשר לקבל ניקוד מלא על הציטוט). בהצגה: הערך המרכזי (שוויון חברתי־כלכלי לפני חירות כלכלית, צמצום פערים), אחריות המדינה כלפי החלש (מדינת רווחה), ומידת מעורבות גבוהה של המדינה. בהסבר: קישור לרכיב המתאים בדיוק לציטוט.