מתכונת 1 באזרחות (שאלון 34225) - פתרון מלא

מה נדרש: להציג שני הבדלים, כל אחד לפי מאפיין אחר (מעמד, תוכן או צורה), ובכל הבדל להציג את שני הצדדים – חוק יסוד וחוק רגיל. בכל תשובה יש לכתוב שניים–שלושה משפטים לפחות.

תשובה מלאה:
הבדל לפי מעמד: חוקי היסוד הם פרקים בחוקה העתידית של מדינת ישראל: בהחלטת הררי (1950) נקבע שהחוקה תיכתב בהדרגה, פרק אחר פרק, ושכל פרק יהיה חוק יסוד, ואת חוקי היסוד מחוקקת הכנסת בתפקידה כרשות מכוננת. לכן מעמדם הנורמטיבי עליון לעומת חוקים רגילים: חלקם משוריינים – אפשר לשנותם רק ברוב מיוחס (למשל רוב של חברי הכנסת, 61 לפחות) – ומאז המהפכה החוקתית (פסק דין בנק המזרחי, 1995) חוק רגיל הפוגע בזכויות המעוגנות בחוק יסוד, שלא בהתאם לתנאי פסקת ההגבלה, עלול להיפסל בידי בית המשפט העליון. חוק רגיל צריך להלום את חוקי היסוד, ואסור שיסתור אותם. לעומתם, חוק רגיל נחקק בידי הכנסת כרשות מחוקקת, אפשר לשנות אותו ברוב רגיל של המשתתפים בהצבעה, והוא צריך להתאים לחוקי היסוד.

הבדל לפי תוכן: חוקי היסוד עוסקים בנושאים שבדרך כלל מוסדרים בחוקה, ובעיקר בשני תחומים: מוסדות השלטון – מבנה הרשויות, סמכויותיהן והיחסים ביניהן (למשל חוק יסוד: הכנסת, חוק יסוד: הממשלה, חוק יסוד: השפיטה, חוק יסוד: מבקר המדינה); וזכויות האדם (חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). נוסף על כך, חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (2018) מעגן את זהותה הלאומית של המדינה. לעומתם, חוק רגיל מסדיר נושאים מעשיים ומפורטים בחיי היום־יום (למשל תעבורה, מסים או חינוך).

(אפשר גם לפי צורה: חוקי היסוד מנוסחים בלשון כללית ועקרונית, כמו חוקה, ולא בפירוט טכני; שמם הוא "חוק יסוד" ואחריו נושאו (למשל "חוק יסוד: הכנסת"), בלי ציון שנת החקיקה, כדי לבטא שהם נועדו לעמוד לאורך זמן; ובחלקם יש סעיף שקובע כיצד אפשר לשנות אותם (סעיף שריון או סעיף נוקשות). חוק רגיל, לעומת זאת, מפורט יותר, ושמו כולל את שנת חקיקתו.)

מה הבודק מחפש: שני הבדלים לפי שני מאפיינים שונים, כל אחד עם שני הצדדים. במעמד – פרקים בחוקה / רשות מכוננת / עליונות, שריון ופסילת חוק סותר. בתוכן – מוסדות השלטון וזכויות האדם.
טעות נפוצה: לכתוב שחוקי היסוד הם "החוקה של ישראל" – לישראל אין חוקה שלמה; חוקי היסוד הם פרקים בחוקה שעדיין לא הושלמה. טעות נוספת: לכתוב שכל חוקי היסוד משוריינים.

מה נדרש: שני חלקים: (1) להציג מחויבות אחת של יהודי התפוצות כלפי המדינה – מה היא כוללת; (2) להסביר את הקשר בינה ובין רעיון הערבות ההדדית – מחויבות בשני הכיוונים.

תשובה מלאה:
מחויבות של יהודי התפוצות – תמיכה פוליטית: ארגונים ושדולות של יהודים בתפוצות משתדלים להשפיע על ממשלות המדינות שבהן הם חיים, כדי שיתמכו בישראל בהקשרים שונים – למשל בזירה המדינית ובזירה הביטחונית.
מחויבויות אפשריות נוספות:
– תמיכה כלכלית: לאורך השנים יהדות התפוצות תומכת בפעילויות שונות בישראל (למשל בתחומי הרווחה, החינוך, הבריאות וקליטת העלייה) בסכומים גדולים.
– חיזוק הזיקה לישראל: הדור הצעיר בקהילות רבות מזדהה פחות עם ישראל, והקהילות פועלות לחזק את ההזדהות הזאת – למשל באמצעות פרויקט תגלית ושליחי הסוכנות היהודית.

הקשר לערבות ההדדית: הערבות ההדדית היא קשר של אחריות ומחויבות בשני הכיוונים, בין מדינת ישראל ובין העם היהודי בתפוצות, כבני עם אחד. מצד אחד, המדינה מחויבת ליהודי העולם: היא פתוחה לעלייה של כל יהודי ונחלצת לעזרת יהודים שנמצאים בסכנה. מצד אחר, יהודי התפוצות רואים את עצמם אחראים לגורלה של המדינה ותומכים בה – למשל בתמיכה פוליטית. כלומר, המחויבות של יהודי התפוצות היא הצד השני של אותו קשר: כל צד נושא באחריות לגורל האחר.

טעות נפוצה: להציג מחויבות של המדינה כלפי התפוצות במקום מחויבות של יהודי התפוצות כלפי המדינה (יש להקפיד על הכיוון). טעות נוספת: להסביר את הערבות ההדדית בכיוון אחד בלבד – המושג מבטא מחויבות בשני הכיוונים.

מה הבודק מחפש: מחויבות אחת של יהודי התפוצות כלפי המדינה, מוצגת בבירור (מה היא כוללת), ולא רק כשם. בהסבר – הערבות ההדדית כקשר דו־כיווני של אחריות ומחויבות, והמחויבות שנבחרה כביטוי לצד של יהודי התפוצות בקשר זה.

מה נדרש: שני חלקים: (1) להציג את הזכות להליך הוגן – להגדיר אותה; (2) להציג שני אמצעים למימושה – אחד בשלב החקירה או המעצר ואחד בשלב המשפט – ולהסביר כל אחד במשפט קצר.

תשובה מלאה:
הצגה: הזכות להליך הוגן היא זכותו של אדם שבעת הליך משפטי (חקירה, מעצר ומשפט) תינתן לו הגנה מפני פגיעה בזכויותיו מעבר לנדרש, כלומר מפני פגיעה לא מוצדקת ולא מידתית. אדם שעומד מול רשויות האכיפה והמשפט נמצא בעמדה חלשה מולן, ולכן נקבעו אמצעים שנועדו להבטיח שההליך יהיה הוגן.

אמצעי בשלב החקירה או המעצר – הבאה לפני שופט: ככלל, אין לעצור אדם יותר מ־24 שעות בלי להביאו לפני שופט. כך שופט בלתי תלוי בודק בתוך זמן קצר אם יש הצדקה להמשיך להחזיק את העצור, והמשטרה אינה יכולה להחזיק אדם במעצר לפי שיקול דעתה בלבד.
אמצעים נוספים בשלב זה: אין לערוך חיפוש בלא צו (ככלל); זכותו של חשוד להיוועץ בעורך דין.

אמצעי בשלב המשפט – חזקת החפות: הנאשם נחשב חף מפשע עד שהוכחה אשמתו בבית המשפט. נטל ההוכחה מוטל על התביעה, ולא על הנאשם להוכיח את חפותו.
אמצעים נוספים בשלב זה: אין עונש בלא חוק; זכות לייצוג משפטי; שופטים בלתי תלויים; זכות לדעת במה הנאשם מואשם ולראות את הראיות נגדו; משפט פומבי; זכות ערעור.

טעות נפוצה: להביא רק אמצעים, בלי הרכיב המרכזי של ההגדרה – הגנה מפני פגיעה בזכויות האדם מעבר לנדרש בעת הליך משפטי. טעות נוספת: להביא שני אמצעים מאותו שלב, או אמצעי שאינו מתאים לשלב שנבחר (למשל זכות ערעור כאמצעי בשלב החקירה).

מה הבודק מחפש: הצגה – הליך משפטי (חקירה, מעצר, משפט), הגנה מפני פגיעה בזכויות מעבר לנדרש (רכיב חובה); אמצעי אחד מתאים לשלב החקירה או המעצר ואמצעי אחד מתאים לשלב המשפט, כל אחד עם הסבר קצר.

מה נדרש: שני חלקים: (1) להציג את המושג הבחנה – הגדרה מלאה; (2) להסביר מדוע היא אינה פוגעת בזכות לשוויון. כדאי להיעזר בדוגמה.

תשובה מלאה:
הצגה: הבחנה היא מתן יחס שונה לאדם (או לבני אדם) על בסיס שוני רלוונטי לעניין הנדון. היחס השונה אינו פוגע בשוויון, אלא מאפשר שוויון מהותי, וההבחנה נמשכת כל עוד השוני קיים ורלוונטי.

הסבר: הזכות לשוויון אוסרת יחס שונה על רקע שוני שאינו רלוונטי – זו אפליה. בהבחנה היחס השונה נובע משוני רלוונטי לעניין, ולכן אינו פסול. יותר מזה, ההבחנה מממשת שוויון מהותי: היא מאפשרת למי ששונה באופן רלוונטי לקבל הזדמנות שווה בפועל. למשל, תלמיד עם לקות למידה שמקבל תוספת זמן בבחינה אינו מקבל "יתרון", אלא אפשרות להתמודד בתנאים שווים לאלה של חבריו.

מה הבודק מחפש: הצגה עם שני הרכיבים (יחס שונה; על בסיס שוני רלוונטי) ואפשר להוסיף משך הזמן; הסבר שמבחין בין שוני רלוונטי ללא רלוונטי ומקשר לשוויון מהותי.
טעות נפוצה: להציג הבחנה כ"מתן הטבה לקבוצה חלשה" – זו הגדרת ההעדפה המתקנת.

מה נדרש: לציין את החירות של העובדים שנפגעת לטענת נציגת הארגון, להציג אותה (את כל רכיביה), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: חופש התנועה (נגזרת של הזכות לחירות).
הצגה: חופש התנועה הוא חירות הנגזרת מן הזכות לחירות: זכותו של כל אדם לנוע כרצונו ובאופן חופשי ממקום למקום, להימצא בכל מקום, לצאת מן המדינה ולהיכנס אליה. בישראל, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע: "כל אדם חופשי לצאת מישראל", ו"כל אזרח ישראלי הנמצא בחוץ לארץ זכאי להיכנס לישראל". הזכות לצאת מישראל נתונה לכל אדם, ולא רק לאזרחים (הזכות להיכנס לישראל מעוגנת בחוק היסוד לאזרחים).
ציטוט: "לכל אדם מותר לצאת מן המדינה ולחזור אליה. אסור לאיש לקחת ממנו את הדרכון כדי למנוע ממנו לנסוע", אמרה נציגת הארגון.
הסבר: בלי דרכון העובד אינו יכול לצאת מן המדינה. המנהל לקח את הדרכונים כדי למנוע מן העובדים לעזוב, וסירב להחזיר דרכון לעובד שרצה לנסוע להלוויית אביו. זו פגיעה ברכיב "לצאת מן המדינה ולהיכנס אליה" של חופש התנועה.
ציטוט אפשרי נוסף: "לאחרונה ביקש אחד העובדים לחזור לביקור קצר בארצו, להלוויה של אביו, אך המנהל סירב להחזיר לו את הדרכון."

מה הבודק מחפש: ציון: חופש התנועה (או הזכות לחירות – חופש התנועה); הצגה: לנוע כרצונו ממקום למקום, להימצא בכל מקום, לצאת מן המדינה ולהיכנס אליה; ציטוט על לקיחת הדרכון או על הסירוב להחזירו; הסבר שמקשר לרכיב היציאה מן המדינה.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לציין את הזכות לקניין (הדרכון כחפץ). הטענה אינה על הבעלות על הדרכון, אלא על כך שבלעדיו העובד אינו יכול לצאת מן המדינה.

מה נדרש: לציין את הזכות של המתרחצים שעלולה להיפגע לטענת התושבים, להציג אותה (את כל רכיביה), לצטט משפט מן הקטע ולהסביר כיצד הזכות באה בו לידי ביטוי.

תשובה מלאה:
ציון: הזכות לחיים ולביטחון.
הצגה: הזכות לחיים ולביטחון היא זכות טבעית: לכל אדם יש זכות לחיות בלי חשש מפגיעה פיזית או נפשית, ואסור לפגוע בחייו ובגופו. על המדינה מוטלת חובה להגן על כל בני האדם החיים בשטחה מפני פגיעה בחייהם ובגופם בידי אחרים. בישראל הזכות מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ("כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו").
ציטוט: "העירייה אחראית לדאוג לכך שאיש לא יטבע בחוף שלה, וחיסכון בתקציב אינו יכול לבוא על חשבון חיי אדם", אמרה אחת התושבות.
הסבר: העירייה היא רשות שלטונית, ולכן חלה עליה החובה להגן על חייהם ועל גופם של מי שנמצאים בתחומה. לטענת התושבת, צמצום עבודת המצילים משאיר את המתרחצים בלי הגנה מפני טביעה, כלומר מפני פגיעה בחייהם. כשהיא אומרת שהעירייה "אחראית לדאוג לכך שאיש לא יטבע", היא מתייחסת בדיוק לרכיב של חובת המדינה (ורשויותיה) להגן על החיים בשטחה.
ציטוט אפשרי נוסף: "לדבריהם, בימי הקיץ מגיעים לחוף מאות מתרחצים מדי יום, גם כשאין בו מציל, ובחוף זה יש זרמי סחף מסוכנים." הסבר: מתרחצים רבים נכנסים לים מסוכן בלי מציל, ולכן נוצר חשש ממשי לפגיעה בחייהם.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג; הצגה מלאה – זכות לחיות בלי חשש מפגיעה בחיים ובגוף, וחובת המדינה להגן על החיים בשטחה מפני פגיעה; ציטוט מדברי התושבים; הסבר שמקשר בין צמצום ההצלה בחוף לבין החשש לפגיעה בחיים ולחובת הרשות להגן עליהם.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: להציג רק את הרכיב "אסור לפגוע בחייו של אדם" בלי חובת המדינה להגן על החיים. כאן העירייה אינה פוגעת במתרחצים בעצמה, והטענה היא שהיא אינה מגינה עליהם – ולכן רכיב חובת ההגנה הוא העיקר.

מה נדרש: לציין את סוג הלאומיות שבא לידי ביטוי בדברי שר הפנים, להציג אותו (כל רכיביו), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: לאומיות אזרחית (פוליטית).
הצגה: לאומיות אזרחית (פוליטית) היא השאיפה המשותפת של בני לאום לשלטון עצמי. בלאומיות זו בני הלאום מתלכדים סביב יסודות פוליטיים־אזרחיים משותפים: האזרחות במדינה, החוקה והחוקים, מוסדות השלטון והערכים המשותפים – יסודות שהם פרי בחירה. בלאומיות אזרחית יש חפיפה בין הלאום לבין האזרחות: כל מי שמקבל את אזרחות המדינה הוא חלק מן הלאום, בלי קשר למוצאו, לדתו או לשפתו.
ציטוט: "כל מי שמחזיק באזרחות המדינה הוא בן האומה שלנו – בין שנולד כאן ובין שהתאזרח לפני שנה."
הסבר: לפי השר, השייכות לאומה נקבעת באזרחות בלבד – גם מי שהתאזרח לפני שנה הוא בן האומה. זו החפיפה בין הלאום לבין האזרחות שמאפיינת לאומיות אזרחית: כל אזרח הוא בן הלאום, והשייכות אינה תלויה במוצא.
ציטוט אפשרי נוסף: "מה שקושר אותנו יחד הוא החוקה, המוסדות הדמוקרטיים והאזרחות המשותפת, ואלה הדברים היחידים שתעודת הזהות צריכה לבטא." הסבר: אלה היסודות הפוליטיים־אזרחיים המשותפים שסביבם מתלכדים בני הלאום בלאומיות אזרחית. אפשר גם לצטט: "המדינה שלנו אינה שואלת את אזרחיה מאיפה באו אבותיהם." – המוצא אינו קובע את השייכות לאומה, ולכן בוטל סעיף "המוצא האתני".

מה הבודק מחפש:
– ציון: לאומיות אזרחית.
– הצגה: שאיפה לשלטון עצמי; יסודות פוליטיים־אזרחיים משותפים; חפיפה בין לאום לאזרחות.
– ציטוט מדברי השר.
– הסבר שמקשר את הציטוט לחפיפה בין לאום לאזרחות או ליסודות האזרחיים המשותפים.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: להתבסס על טענת חברי האופוזיציה ("המוצא של האזרחים הוא חלק חשוב מזהותם") ולציין לאומיות אתנית־תרבותית. השאלה עוסקת בדברי שר הפנים.

מה נדרש: להציג את עקרון הפלורליזם על פי מה שלמדתם (לא על פי הקטע), לצטט מן הקטע משפט בנוגע לעיקרון ולהסביר כיצד העיקרון בא בו לידי ביטוי – לקשר את הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: פלורליזם הוא עיקרון דמוקרטי שמשמעותו הכרה בערך של ריבוי – ריבוי וגיוון של דעות, של עמדות של אנשים ושל קבוצות בחברה. הפלורליזם מעודד ותומך בקיומו ובביטויו של מגוון הדעות והעמדות של אנשים וקבוצות, ומאפשר לכל קבוצה ולכל דעה להתארגן ולפעול למען השגת האינטרסים שלה.

ציטוט: "היא הקימה קרן עירונית שמממנת פעילות של עמותות וקבוצות תושבים, וקבעה כלל אחד: כל קבוצה רשאית להגיש בקשה, יהיו עמדותיה אשר יהיו, ובלבד שהפעילות פתוחה לציבור ואינה מסיתה נגד איש."
הסבר: לפי ההגדרה, הפלורליזם מעודד ותומך בקיומו ובביטויו של מגוון הדעות והקבוצות, ומאפשר לכל קבוצה להתארגן ולפעול למען האינטרסים שלה. מועצת העיר אינה רק "מוכנה לסבול" את הקבוצות השונות – היא מממנת את פעילותן, כלומר תומכת בפועל בקיומן, ופותחת את הקרן לכל קבוצה "יהיו עמדותיה אשר יהיו". כך כל קבוצה יכולה להתארגן ולפעול.

ציטוטים אפשריים נוספים והסבר:
– ""העיר שלנו עשירה דווקא משום שהיא מגוונת. אין לנו כוונה לבחור לתושבים איזו תרבות היא הנכונה; התפקיד שלנו הוא לאפשר לכל קבוצה לפרוח"." – הכרה בערך של הריבוי עצמו ("עשירה דווקא משום שהיא מגוונת"), ומתן אפשרות לכל קבוצה לפעול.
– "בשנה האחרונה הוקמה בפסטיבל גם "פינת הוויכוח", במה פתוחה שבה תושבים מציגים עמדות שונות בנושאים שעל סדר היום העירוני" – עידוד הביטוי של מגוון הדעות והעמדות.
(דברי התושבים שאינם מרוצים מציגים ביקורת על הקרן, ולא את העיקרון.)

טעות נפוצה: לבלבל בין פלורליזם ובין סובלנות. סובלנות היא איפוק ונכונות לקבל את זכותו של האחר לדעותיו, גם כשהן מפריעות לנו; פלורליזם הוא הכרה בערך של הריבוי עצמו ועידוד שלו. טעות נוספת: לחזור על הציטוט בלי לקשר אותו לרכיב בהגדרה (הכרה בערך הריבוי, עידוד ביטוי למגוון הדעות, אפשרות לכל קבוצה להתארגן ולפעול). בקטע זה – לצטט את המשפט של המשתתפת "לא תמיד נעים לשמוע דעות הפוכות לשלך" ולהסביר רק את הקושי לשמוע דעות אחרות – זה מתאים יותר לסובלנות; את הפלורליזם מבטא המשך דבריה: "טוב שיש מקום שבו כולן נשמעות".

מה הבודק מחפש: בפרק זה הניקוד הוא: הצגת המושג 40%, ציטוט 30%, הסבר 30%. הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט (אם יש כמה ציטוטים אפשריים ומעתיקים את כולם, אפשר לקבל ניקוד מלא על הציטוט). בהצגה: שלושת הרכיבים – הכרה בערך של ריבוי; עידוד ותמיכה בקיום ובביטוי של מגוון דעות ועמדות; אפשרות לכל קבוצה להתארגן ולפעול להשגת האינטרסים שלה. בהסבר: קישור הציטוט לרכיב המתאים.

מה נדרש: להציג את חופש הביטוי מן הידע, לצטט מן הקטע משפט שבו הוא בא לידי ביטוי, ולהסביר את הקשר לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: חופש הביטוי הוא זכות טבעית הנגזרת מן הזכות לחירות: זכותו של כל אדם להביע ולהפיץ בפומבי את דעותיו, אמונותיו, רגשותיו וכל העדפה שירצה, בכל דרך שיבחר – בדיבור, בכתב, באמצעי התקשורת, ברשתות, באמנות, בהפגנות, בלבוש ועוד. חופש הביטוי חל גם על דעות שאינן מקובלות על הרוב או על השלטון.

ציטוט: "אבל זכותו של כל אדם לומר את דעתו – גם בהומור, גם בהגזמה, וגם כשהיא אינה נעימה לשומעים – היא אחת מאבני היסוד של המשטר הדמוקרטי."

הסבר: הכותב מתאר את זכותו של כל אדם להביע את דעתו בפומבי "בהומור" וב"הגזמה" – כלומר בכל דרך שיבחר, כולל סאטירה ואמנות. הוא מדגיש שהזכות חלה גם על דברים שאינם נעימים לשומעים, ובמשפט הבא – שהיא אינה מוגבלת לדעות שהרוב מסכים להן.

ציטוטים אפשריים נוספים:
– "תוכנית סאטירה שמציגה שר כמי שאינו מבין את תחום משרדו, או ציור שמגזים בתכונותיו של ראש עירייה, מאפשרים לאזרחים לבטא ביקורת בדרך שקל לשמוע ולזכור." הסבר: תוכנית טלוויזיה וציור הם דרכים להפיץ בפומבי דעה ביקורתית – באמצעי התקשורת ובאמנות.
– "היא אינה מוגבלת לדעות שהרוב מסכים להן." הסבר: חופש הביטוי חל גם על דעות שאינן מקובלות על הרוב.

מה הבודק מחפש: בהצגה – להביע ולהפיץ בפומבי דעות, אמונות ורגשות, בכל דרך, נגזר מן הזכות לחירות. בציטוט – משפט ממוקד. בהסבר – קישור לרכיב מסוים ("בכל דרך" – הומור, ציור, תוכנית; "בפומבי"; גם דעות לא מקובלות).
בפרק זה הניקוד הוא: הצגת המושג 40%, ציטוט 30%, הסבר 30%.
טעות נפוצה: לצטט את הפסקה על גבולות הסאטירה ("הפצת שקרים על אדם פרטי או הסתה לאלימות") כביטוי לחופש הביטוי. הפסקה הזו עוסקת בגבולותיו, ואם מצטטים אותה צריך להסביר זאת במפורש.