מתכונת 3 באזרחות (שאלון 34225) - פתרון מלא

מה נדרש: שלושה חלקים: (1) להציג את המושג; (2) להסביר את ההבדל בין שני הסוגים – למי הם שייכים; (3) לתת דוגמה לכל סוג.

תשובה מלאה:
הצגה: זכויות פוליטיות הן זכויות הקשורות ליחסים בין האזרח לבין רשויות השלטון ולשותפות שלו בניהול המסגרת המדינית.

ההבדל (קריטריון: למי הזכות שייכת ומאין היא נובעת): זכויות פוליטיות שהן זכויות אזרח מוענקות רק למי שהוא אזרח המדינה, מתוקף אזרחותו. זכויות פוליטיות הנובעות מזכויות טבעיות שייכות לכל אדם באשר הוא אדם, כי הן נגזרות מזכויות כמו חופש הביטוי.
דוגמה לזכות אזרח: הזכות לבחור לכנסת – רק אזרחי ישראל מגיל 18 רשאים להצביע בבחירות לכנסת.
דוגמה לזכות הנובעת מזכויות טבעיות: חופש ההפגנה והמחאה – כל אדם רשאי למחות נגד החלטה של השלטון ולבקר אותו.

מה הבודק מחפש: הצגה של המושג (יחסי אזרח–שלטון ושותפות בניהול המסגרת המדינית); הבדל לפי אותו קריטריון (אזרחים בלבד לעומת כל אדם); דוגמה נכונה לכל סוג.
טעות נפוצה: לתת את חופש הביטוי עצמו כדוגמה לזכות פוליטית. חופש הביטוי הוא זכות טבעית; הזכות הפוליטית הנובעת ממנו היא חופש ההפגנה והמחאה והאפשרות לבקר את השלטון.

מה נדרש: שני הבדלים. כל הבדל צריך להיות מוצג לפי אותו קריטריון (תבחין) בשני המושגים: "זכויות קבוצתיות... ואילו העדפה מתקנת...".

תשובה מלאה:
זכויות קבוצתיות (זכויות מיעוט) הן זכויות שהמדינה מעניקה לקבוצת מיעוט – לאומית, דתית או תרבותית – כדי לאפשר לה לשמור על זהותה התרבותית הייחודית. העדפה מתקנת היא מתן הטבה (זכויות יתר) לקבוצה שקופחה או הופלתה בעבר או שהיא חלשה, לפרק זמן מסוים, כדי לצמצם את הפערים בינה ובין שאר החברה.

הבדל ראשון (קריטריון: מטרה): זכויות קבוצתיות נועדו לאפשר לקבוצת המיעוט לשמור על זהותה התרבותית הייחודית – על השפה, הדת, התרבות והחינוך שלה, ואילו העדפה מתקנת נועדה לצמצם פערים ואי־שוויון בין הקבוצה ובין שאר החברה, ולהגיע לשוויון מהותי.

הבדל שני (קריטריון: משך הזמן): זכויות קבוצתיות אינן מוגבלות בזמן – הן קיימות כל עוד הקבוצה מבקשת לשמור על זהותה הייחודית, ואילו העדפה מתקנת ניתנת לפרק זמן מסוים בלבד, עד שהפער מצטמצם.

הבדל אפשרי נוסף (קריטריון: למי ניתנות): זכויות קבוצתיות ניתנות לקבוצת מיעוט לאומית, דתית או תרבותית, ואילו העדפה מתקנת ניתנת לקבוצה מקופחת, מופלית או חלשה – שאינה בהכרח קבוצת מיעוט (למשל נשים או אנשים עם מוגבלות).

טעות נפוצה: להציג כל צד לפי קריטריון אחר, או לכתוב רק הגדרה של כל מושג בלי לנסח את ההבדל במפורש. טעות נוספת: להציג "הבדל" שאינו נכון – למשל לכתוב שזכויות קבוצתיות ניתנות לכל אדם (הן ניתנות לאנשים על רקע השתייכותם לקבוצה).

מה הבודק מחפש: שני הבדלים שונים, כל אחד לפי אותו קריטריון בשני המושגים: מטרה (שמירה על זהות ייחודית לעומת צמצום פערים), משך (לא מוגבל לעומת לפרק זמן מסוים), למי (קבוצת מיעוט לעומת קבוצה מקופחת או חלשה).

מה נדרש: שני חלקים: (1) להציג את עקרון ההסכמיות; (2) להסביר כיצד הוא תורם ליציבות בחברה שיש בה מחלוקות עמוקות.

תשובה מלאה:
הצגת העיקרון: הסכמיות היא הסכמה רחבה בין הקבוצות השונות בחברה על כללי המשחק, כלומר על הדרכים הדמוקרטיות להכרעה במחלוקות, ועל אופייה הבסיסי של החברה ושל המדינה. ההסכמה הרחבה מחזקת את היציבות השלטונית והחברתית, ומאפשרת לקבוצות השונות לקיים חיים משותפים (בצוותא) על אף חילוקי הדעות ביניהן.
הסבר: בחברה שיש בה מחלוקות עמוקות, הקבוצות אינן מסכימות על שאלות רבות. אם הן מסכימות לפחות על הדרך להכריע במחלוקות – בבחירות, לפי הכרעת הרוב ובכפוף לחוק – הן יכולות לקבל את ההכרעות גם כשהן מפסידות, ולהמשיך לפעול בדרכים דמוקרטיות. כך המחלוקת אינה הופכת למאבק אלים, השלטון מתחלף בדרכי שלום, והקבוצות יכולות להמשיך לחיות יחד. בלי הסכמה כזו כל מחלוקת עלולה לערער את המשטר עצמו.

מה הבודק מחפש: בהצגה – הסכמה רחבה בין קבוצות; על כללי המשחק או על אופייה הבסיסי של החברה והמדינה; יציבות וקיום בצוותא. בהסבר – כיצד ההסכמה על דרכי ההכרעה מאפשרת לנהל מחלוקות בדרכי שלום ולקבל את ההכרעות.
טעות נפוצה: לכתוב שהסכמיות פירושה שכולם מסכימים על הכול. ההסכמה היא על כללי המשחק ועל היסודות, ולצידה יכולות להתקיים מחלוקות רבות.

מה נדרש: (1) להציג את המושג מדינת לאום – מהי ובמה היא מתאפיינת; (2) להסביר, בעזרת דוגמאות, מדוע מדינת ישראל היא מדינת לאום.

תשובה מלאה:
הצגה: מדינת לאום היא מדינה ריבונית המזוהה עם לאום מסוים, בדרך כלל לאום הרוב, ומממשת את זכותו של לאום זה להגדרה עצמית. הזהות הלאומית של המדינה באה לידי ביטוי בסמליה, בשפתה, בלוח השנה ובחגים הרשמיים, בחוקיה ובמוסדותיה. במדינת לאום יכולות לחיות גם קבוצות מיעוט לאומי שאינן משתייכות ללאום הדומיננטי; בני המיעוטים הם אזרחי המדינה, ובמדינה דמוקרטית הם שווים בזכויותיהם לכל האזרחים.
ישראל כמדינת לאום: מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה הוא מממש את זכותו להגדרה עצמית – כך נקבע בהכרזת העצמאות ובחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. הזהות הלאומית היהודית באה לידי ביטוי בסמלי המדינה (הדגל עם מגן הדוד, המנורה בסמל המדינה וההמנון "התקווה"), בשפה העברית, בלוח השנה העברי ובחגי ישראל, ובחוק השבות, המאפשר לכל יהודי לעלות לארץ. לצד זאת חיים בישראל מיעוטים לאומיים, ובעיקר ערבים, שאינם חלק מן הלאום היהודי, אך הם אזרחי המדינה, ולפי הכרזת העצמאות המדינה מחויבת לשוויון זכויותיהם.

מה הבודק מחפש: בהצגה – מדינה ריבונית המזוהה עם לאום ומממשת את זכותו להגדרה עצמית; הזהות הלאומית בסמלים, בשפה, בחגים ובחוקים; ייתכנו בה מיעוטים לאומיים. בהסבר – לפחות שני ביטויים לכך שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי.
טעות נפוצה: לכתוב שבמדינת לאום חיים רק בני הלאום. ברוב מדינות הלאום חיים גם מיעוטים, וישראל היא דוגמה למדינת לאום הכוללת מיעוטים לאומיים.

מה נדרש: לציין את העיקרון הדמוקרטי שבא לידי ביטוי בתגובת הפקחית, להציג אותו (את כל רכיביו), לצטט משפט מן הקטע ולהסביר את הקשר.

תשובה מלאה:
ציון: עקרון שלטון החוק.
הצגה: עקרון שלטון החוק קובע שחובת הציות לחוק חלה על כולם: האזרחים ורשויות השלטון כפופים לחוק ושווים בפני החוק – לאדם מותר לעשות הכול כל עוד החוק לא אוסר עליו, ואילו לרשות מותר לעשות אך ורק את מה שהוסמכה בחוק. החוק נחקק על ידי הרשות המחוקקת בהליך דמוקרטי, הולם את ערכי המדינה הדמוקרטית, מפורסם ומנוסח באופן ברור, מגדיר כללי התנהגות (המותר והאסור) ומאזן בין טובת הכלל והפרט.
ציטוט: "הפקחית השיבה כי "החוק חל על כל אחד, גם על מי שנבחר לנהל את העיר", ורשמה לו דוח כמו לכל נהג אחר."
הסבר: לפי ההגדרה, חובת הציות לחוק חלה על כולם – גם על נושאי משרות שלטוניות – וכולם שווים בפני החוק. הפקחית מסרבת לוותר לסגן ראש העירייה, וקובעת שהחוק "חל על כל אחד, גם על מי שנבחר לנהל את העיר". היא רושמת לו דוח "כמו לכל נהג אחר" – כלומר הוא אינו מקבל יחס מיוחד בגלל מעמדו, אלא שווה בפני החוק לכל אזרח.
ציטוט אפשרי נוסף: "יומיים לאחר מכן פרסם סגן ראש העירייה התנצלות ברשתות החברתיות, ושילם את הקנס." הסבר: בסופו של דבר גם נבחר הציבור קיבל את הכלל המחייב את כולם וציית לו – החוק חל גם על מי שנמצא בשלטון.

מה הבודק מחפש:
– ציון: עקרון שלטון החוק.
– הצגה: חובת הציות חלה על כולם – אזרחים ורשויות (לאדם מותר כל מה שלא נאסר, לרשות רק מה שהוסמכה) ושוויון בפני החוק; החוק נחקק בהליך דמוקרטי, הולם את ערכי המדינה, מפורסם וברור, מגדיר מותר ואסור ומאזן בין טובת הכלל לטובת הפרט.
– ציטוט מתגובת הפקחית.
– הסבר שמקשר: גם נבחר ציבור כפוף לחוק ושווה בפניו – הוא מקבל דוח כמו כל נהג.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לענות "הזכות לשוויון". אמנם יש כאן שוויון, אבל זה השוויון בפני החוק שהוא רכיב של עקרון שלטון החוק – הפקחית אוכפת כלל משפטי שמחייב את כולם, גם את השלטון.

מה נדרש: שלושה דברים: לציין ולהציג את הזכות של נועם שנפגעת לטענתו, לצטט משפט מן הקטע ולהסביר כיצד הזכות באה בו לידי ביטוי.

תשובה מלאה:
ציון: הזכות לקניין.
הצגה: הזכות לקניין היא זכות טבעית. זו זכותו של אדם לרכוש רכוש, חומרי או רוחני, להחזיק בו ולעשות בו כרצונו: להשתמש בו, ליהנות ממנו, למכור אותו, להשכיר אותו, להוריש אותו או לתת אותו במתנה. המדינה אינה רשאית לפגוע בקניינו של אדם, ועליה להגן על רכושו מפני פגיעה בידי אחרים. בישראל הזכות מעוגנת בחוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו: "אין פוגעים בקניינו של אדם".
ציטוט: "המכונית שייכת לי, ורק אני רשאי להחליט אם להשתמש בה, למכור אותה או להשאיר אותה בחניה ליד ביתי."
(ציטוט אפשרי נוסף: "המשטרה מחזיקה בה כבר יותר משנה, אף שהתיק נגדי נסגר מזמן")
הסבר: לפי ההגדרה, לאדם יש זכות להחזיק ברכושו ולעשות בו כרצונו – להשתמש בו, למכור אותו וכדומה – והמדינה אינה רשאית לפגוע בקניינו. המכונית היא רכושו של נועם, ולכן רק הוא רשאי להחליט מה ייעשה בה. המשטרה, שהיא רשות של המדינה, תפסה את המכונית לצורך החקירה, אבל ממשיכה להחזיק בה גם אחרי שהתיק נסגר, בלי הצדקה ובלי הסכמתו, ואף נגרם לה נזק. כך המדינה מונעת מנועם לעשות ברכושו כרצונו – וזו פגיעה בזכותו לקניין.

טעות נפוצה: לציין את הזכות להליך הוגן – ההליך הפלילי נגד נועם הסתיים, וטענתו היא שהמדינה מחזיקה ברכושו בלי רשות, כלומר פוגעת בקניינו. טעות נוספת: להציג רק את רכישת הרכוש, בלי הרכיבים "לעשות בו כרצונו" וחובת המדינה שלא לפגוע בו.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: רכישת רכוש, חומרי או רוחני, והחזקה בו; הזכות לעשות בו כרצונו; חובת המדינה לא לפגוע ברכוש ולהגן עליו מפני אחרים. בהסבר: המכונית כרכושו של נועם; החזקתה בידי המשטרה בלי הצדקה ובלי הסכמתו כפגיעה בזכותו לעשות ברכושו כרצונו.

מה נדרש: לציין את העיקרון הדמוקרטי שבא לידי ביטוי בדברי משה כהן, להציג אותו (את כל רכיביו), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: עקרון הסובלנות.
הצגה: סובלנות היא נכונות לקבל את זכותו של האחר להחזיק בדעות, באמונות ובאורח חיים שונים משלנו ולפעול לפיהם, גם כשהם מנוגדים לדעותינו, אינם נעימים לנו ואף מכעיסים אותנו. הסובלנות היא איפוק: הימנעות מפגיעה באחר ובזכותו לחיות לפי דרכו ולהביע את דעתו. סובלנות אין פירושה ויתור על עמדותינו – אפשר להתווכח עם האחר ולנסות לשכנע אותו. לסובלנות יש גבולות: אין לסבול אלימות והסתה.
ציטוט: "אבל זו הזכות שלהם לחיות לפי מה שהם מאמינים בו, בדיוק כמו שזו הזכות שלי."
הסבר: משה כהן שומר שבת, ואורח החיים של משפחת לוי מנוגד לאמונתו, ולדבריו גם "לא תמיד נעים" לו. ובכל זאת הוא מקבל את זכותם לחיות לפי אמונתם, ומתנגד להצעה שתגביל אותם. זה בדיוק הרכיב "נכונות לקבל את זכותו של האחר לאורח חיים שונה, גם כשהוא מנוגד לדעותינו ואינו נעים לנו".
ציטוטים אפשריים נוספים:
– "משה כהן התנגד להצעה ואמר: אני לא מסכים עם הדרך שבה המשפחה מתחתיי מבלה את השבת, וזה גם לא תמיד נעים לי לשמוע את זה." הסבר: הוא מתנגד להגבלה, אף שאורח החיים שלהם מנוגד לדעתו ואינו נעים לו – איפוק.
– "אחר כך הוסיף בחיוך שבפעם הבאה הוא ישמח לשבת איתם לשיחה על השבת, אולי ישכנע אותם, ואולי הם ישכנעו אותו." הסבר: סובלנות אינה ויתור על העמדות – הוא רוצה להתווכח ולנסות לשכנע, אבל בלי לכפות.

מה הבודק מחפש:
– ציון: סובלנות.
– הצגה: נכונות לקבל את זכות האחר לדעות ולאורח חיים שונים, גם כשאינם נעימים; איפוק; אין ויתור על העמדות; גבולות.
– ציטוט מדברי משה כהן.
– הסבר שמקשר את הציטוט לרכיב המתאים בהגדרה.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לענות "פלורליזם". משה כהן אינו מעודד את אורח החיים של שכניו ואינו רואה בו ערך, אלא מתאפק ומקבל את זכותם לחיות כך, אף שאינו מסכים – וזו סובלנות. טעות נוספת: לענות "חופש הדת וחופש מדת" – זו זכות; השאלה מבקשת עיקרון, והעיקרון שבא לידי ביטוי ביחסו של משה לשכניו הוא הסובלנות.

מה נדרש: (1) להציג את המושג זכות המדינה להגן על עצמה ועל אזרחיה על פי מה שלמדתם (לא על פי הקטע); (2) לצטט מן הקטע משפט שמתייחס אליו; (3) להסביר כיצד הוא בא לידי ביטוי בציטוט – לקשר את הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: זכות המדינה להגן על עצמה ועל אזרחיה: לכל מדינה, גם למדינה דמוקרטית, יש זכות – וגם חובה – להגן על קיומה ועל ביטחונם ועל חייהם של אזרחיה מפני איומים על הביטחון, כמו מלחמה וטרור. לשם כך היא רשאית לנקוט אמצעים, ובהם אמצעים שמגבילים זכויות אדם (למשל הגבלות על חופש התנועה, חיפושים ובידוק, מעצר מנהלי ותקנות שעת חירום). במדינה דמוקרטית יש מתח בין צורכי הביטחון לבין זכויות האדם, ולכן הפגיעה בזכויות צריכה להיות מוגבלת: לפי חוק, לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, ונתונה לפיקוח ולביקורת (למשל ביקורת שיפוטית).
ציטוט: "מדינה שמתמודדת שנים ארוכות עם איומי טרור ומלחמה חייבת להגן על אזרחיה, וזוהי לא רק זכותה אלא חובתה הבסיסית."
הסבר: לפי ההגדרה, לכל מדינה יש זכות – וגם חובה – להגן על קיומה ועל חיי אזרחיה מפני איומים על הביטחון, כמו מלחמה וטרור. הכותב קובע שמדינה שמתמודדת "עם איומי טרור ומלחמה חייבת להגן על אזרחיה", ושזוהי "לא רק זכותה אלא חובתה".
ציטוט אפשרי נוסף: "כל בידוק הוא חדירה קטנה לפרטיות: מישהו זר מסתכל בחפצים שלנו." הסבר: לפי ההגדרה, האמצעים שמדינה נוקטת כדי להגן על עצמה עשויים להגביל זכויות אדם. הכותב מראה שהבידוק – אמצעי ביטחוני – פוגע בפרטיות.
ציטוט אפשרי נוסף: "פירוש הדבר הוא שכל אמצעי ביטחוני צריך להיות מעוגן בחוק, להתאים לסכנה ממשית ולא להיות רחב יותר מן הנדרש." הסבר: לפי ההגדרה, בדמוקרטיה הפגיעה בזכויות לשם הביטחון צריכה להיות לפי חוק, לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש – בדיוק התנאים שהכותב מציב.
ציטוט אפשרי נוסף: "מדינה דמוקרטית נבחנת בכך שהיא מגינה על עצמה בלי לוותר על הערכים שבשמם היא נלחמת." הסבר: הכותב מתאר את המתח שבין זכות המדינה להגן על עצמה לבין זכויות האדם, ואת הצורך לאזן ביניהם.

מה הבודק מחפש: בפרק זה הניקוד הוא: הצגת המושג 40%, ציטוט 30%, הסבר 30%.
– הצגה: הזכות והחובה של המדינה להגן על קיומה ועל חיי אזרחיה וביטחונם מפני איומים על הביטחון (מלחמה, טרור); אמצעים שעשויים להגביל זכויות; האיזון בדמוקרטיה – לפי חוק, לתכלית ראויה, במידה שאינה עולה על הנדרש, ובכפוף לביקורת.
– הסבר שמקשר את הציטוט לרכיב מסוים: הזכות והחובה מול איומי טרור ומלחמה / הפגיעה בזכויות (פרטיות, תנועה) / תנאי האיזון (חוק, סכנה ממשית, מידתיות) / הפיקוח.
הציטוט צריך להיות משפט ממוקד, ולא העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע.
טעות נפוצה: לבלבל עם דמוקרטיה מתגוננת – הקטע עוסק באיומים על הביטחון (טרור ומלחמה), ולא במי שמנצל את הכלים הדמוקרטיים כדי לפגוע במשטר.

מה נדרש: (1) להציג את ההצדקה הבין־לאומית על פי מה שלמדתם – הכללה ודוגמאות; (2) לצטט מן הקטע; (3) להסביר את הקשר בין הציטוט לרכיב בהצדקה.

תשובה מלאה:
הצגה: ההצדקה הבין־לאומית (המשפטית) היא הצדקה להקמת המדינה הנובעת מהכרה בין־לאומית בזכותו של העם היהודי להקים מדינה בארץ ישראל – כלומר מהחלטות רשמיות של מדינות ושל גופים בין־לאומיים. בהכרזת העצמאות מוזכרות:
– הצהרת בלפור (1917), שבה הכירה בריטניה בזכותו של העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל;
– כתב המנדט של חבר הלאומים (1922), שאישר את הצהרת בלפור ונתן תוקף בין־לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לארץ ישראל;
– החלטת עצרת האו"ם מ־29 בנובמבר 1947, שחייבה הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. ההכרזה מדגישה שהכרה זו "אינה ניתנת להפקעה".
ציטוט: "ובנובמבר 1947 קבעה עצרת האו"ם כי בארץ ישראל תקום מדינה יהודית."
הסבר: עצרת האו"ם היא גוף בין־לאומי, והחלטתה היא החלטה רשמית של משפחת העמים שמכירה בזכות העם היהודי למדינה – וזו בדיוק ההצדקה הבין־לאומית. ההחלטה היא אחת משלוש הדוגמאות שההכרזה עצמה מביאה.
ציטוט אפשרי נוסף: "חמש שנים אחר כך אישר חבר הלאומים את כתב המנדט, ששילב את ההצהרה והכיר בקשר ההיסטורי של העם היהודי לארצו." הסבר: חבר הלאומים, גוף בין־לאומי, נתן תוקף בין־לאומי לזכות העם היהודי – דוגמה נוספת להצדקה הבין־לאומית.
אפשר גם לצטט: "מאז ועד היום, כשמישהו שואל אם יש למדינת ישראל זכות קיום, אפשר להשיב לו שזכות זו הוכרה בהחלטה רשמית של משפחת העמים." הסבר: הכותב מנמק את זכות הקיום של המדינה בהכרה רשמית של גוף בין־לאומי – זה לב ההצדקה הבין־לאומית (המשפטית).

מה הבודק מחפש:
בפרק זה הניקוד הוא: הצגת המושג 40%, ציטוט 30%, הסבר 30%. הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט.
– בהצגה: הכללה (הכרה בין־לאומית / החלטות רשמיות של מדינות וגופים בין־לאומיים) ודוגמה מלאה אחת לפחות.
– בהסבר: קישור הציטוט להכרה בין־לאומית רשמית.
טעות נפוצה: לצטט את תיאור החגיגות ברחובות ולהסביר אותו כהצדקה. החגיגות הן תגובה להחלטה, ולא ההצדקה עצמה. טעות נוספת: להציג את ההצדקה ההיסטורית בגלל המילים "הקשר ההיסטורי" שבציטוט על כתב המנדט – כאן הקשר ההיסטורי מופיע כחלק ממה שגוף בין־לאומי הכיר בו, ולכן זו ההצדקה הבין־לאומית.