מתכונת 4 באזרחות (שאלון 34225) - פתרון מלא

מה נדרש: שני חלקים: (1) להציג את השסע הלאומי – מהו שסע, ומה מאפיין את השסע הלאומי; (2) להציג את הקבוצות שביניהן מתקיים השסע.

תשובה מלאה:
הצגת השסע הלאומי: שסע הוא מחלוקת עמוקה ומתמשכת בין קבוצות בחברה בשאלות יסוד של זהות וערכים. השסע יוצר מתח וקיטוב בין הקבוצות, ועלול לפגוע בלכידות החברתית וביציבות. השסע הלאומי בישראל הוא השסע בין הרוב היהודי ובין המיעוט הערבי. אלה שתי קבוצות לאומיות שונות, שלכל אחת מהן זהות לאומית, שפה, תרבות ודת משלה, והשסע ביניהן קשור לסכסוך הישראלי־ערבי. המחלוקת בין הקבוצות נוגעת לשאלות של זהות לאומית, של אופייה של המדינה ושל הזיכרון ההיסטורי. השסע הלאומי נחשב לשסע העמוק ביותר בחברה הישראלית. עם זאת, לצד המפריד יש בין הקבוצות גם משותף: בני שתיהן הם אזרחי המדינה, הזכאים לשוויון זכויות מלא.
הקבוצות:
– הרוב היהודי: רוב אזרחי המדינה. רובו רואה בישראל את מדינת הלאום של העם היהודי, שבה מתממשת זכותו להגדרה עצמית.
– המיעוט הערבי: כחמישית מאזרחי המדינה, רובם מוסלמים ומיעוטם נוצרים. הם אזרחי המדינה, שווי זכויות, ורבים מהם מגדירים את זהותם הלאומית כערבית או כערבית־פלסטינית. זהותם מורכבת: הם אזרחים ישראלים, ובה בעת משתייכים לעם הערבי, הנמצא בסכסוך עם המדינה.
– לצד אלה יש קבוצות מיעוט שרבים מבניהן אינם מזדהים כחלק מן הלאום הערבי־הפלסטיני, כמו רבים מן הדרוזים, והצ'רקסים, שאינם ערבים.

מה הבודק מחפש: הצגת השסע (מחלוקת עמוקה ומתמשכת בין קבוצות בשאלות יסוד של זהות וערכים, מתח וקיטוב; בין קבוצות לאומיות שונות על רקע הסכסוך) והצגת הקבוצות (הרוב היהודי והמיעוט הערבי, עם מאפיין לכל אחת).
טעות נפוצה: לבלבל בין השסע הלאומי ובין השסע הדתי (בין דתיים לחילונים בחברה היהודית). טעות נוספת: להציג רק את שמות הקבוצות בלי מאפיין של כל אחת.

מה נדרש: שני חלקים: (1) להציג את רעיון הזכויות הטבעיות – הגדרה מלאה; (2) להסביר מדוע חירות ושוויון הם ערכי יסוד של הדמוקרטיה. בכל תשובה יש לכתוב שניים–שלושה משפטים לפחות.

תשובה מלאה:
רעיון הזכויות הטבעיות: זכויות אדם (זכויות טבעיות) הן זכויות יסוד אוניברסליות המוקנות לכל אדם באשר הוא אדם (או באשר הוא נברא בצלם אלוהים, או באשר הוא תכלית לעצמו). הן אינן מוענקות על ידי השלטון ואינן תלויות בו, והתפיסה הדמוקרטית מקבלת כעיקרון יסוד את אחריות השלטון לשמירה על הזכויות. מקובל למנות בין הזכויות הטבעיות את הזכות לחיים ולביטחון, לקניין, לחירות, לשוויון, לכבוד ולהליך משפטי הוגן. ביסוד הרעיון הדמוקרטי עומד האדם: אדם נולד חופשי ושווה זכויות לכל אדם אחר, ולכן יש לו זכויות טבעיות מיום היוולדו, עוד לפני שקמה המדינה. לפי רעיון האמנה החברתית, בני האדם מסכימים להקים מסגרת מדינית ולקבל את מרותה כדי שתשמור על זכויותיהם.

מדוע חירות ושוויון הם ערכי יסוד: הדמוקרטיה מבוססת על ההנחה שכל אדם נולד חופשי ושווה. חירות – זכותו של אדם לפעול כרצונו ולבחור את דרכו בלי כפייה, כל עוד אינו פוגע באחרים; שוויון – כל בני האדם שווים בערכם ובזכויותיהם, ואין להפלות אדם בשל שוני שאינו רלוונטי. בלי חירות ושוויון אין דמוקרטיה – לא כצורת ממשל (למשל בחירות שבהן כל אזרח בוחר בחופשיות וקולו שווה לקול של כל אזרח אחר) ולא כערך. מן הערכים האלה נגזרות זכויות האדם, ולכן הם ערכי היסוד של הדמוקרטיה. במציאות יש ביניהם גם מתח: חירות בלתי מוגבלת עלולה להגביר את אי־השוויון, ושוויון מוחלט עלול לפגוע בחירות.

מה הבודק מחפש: בחלק הראשון – אוניברסליות (לכל אדם באשר הוא אדם), אי־תלות בשלטון ואחריות השלטון לשמור על הזכויות, ודוגמאות לזכויות. בחלק השני – הסבר: האדם נולד חופשי ושווה; בלי חירות ושוויון אין דמוקרטיה; מערכים אלה נגזרות זכויות האדם.
טעות נפוצה: לכתוב רשימה של זכויות בלי להסביר מה מייחד אותן (שייכות לכל אדם ואינן מוענקות על ידי השלטון). טעות נוספת: להגדיר חירות ושוויון בלי להסביר מדוע הם יסוד הדמוקרטיה.

מה נדרש: שני חלקים: (1) להציג את זכות המדינה להגן על עצמה ועל אזרחיה; (2) להסביר את המתח בינה ובין זכויות האדם, עם דוגמה. בכל תשובה יש לכתוב שניים–שלושה משפטים לפחות.

תשובה מלאה:
הצגה: זכות המדינה להגן על עצמה ועל אזרחיה: לכל מדינה, גם למדינה דמוקרטית, יש זכות – וגם חובה – להגן על קיומה ועל ביטחונם ועל חייהם של אזרחיה מפני איומים על הביטחון, כמו מלחמה וטרור. לשם כך היא רשאית לנקוט אמצעים, ובהם אמצעים שמגבילים זכויות אדם (למשל הגבלות על חופש התנועה, חיפושים ובידוק, מעצר מנהלי ותקנות שעת חירום). במדינה דמוקרטית יש מתח בין צורכי הביטחון לבין זכויות האדם, ולכן הפגיעה בזכויות צריכה להיות מוגבלת: לפי חוק, לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, ונתונה לפיקוח ולביקורת (למשל ביקורת שיפוטית).

המתח בין זכות זו ובין זכויות האדם: כדי להגן על ביטחון המדינה ועל חיי אזרחיה, המדינה נוקטת לעיתים אמצעים שפוגעים בזכויות – למשל בידוק בכניסה למקומות ציבוריים פוגע בפרטיות, הגבלות תנועה באזורי סכנה פוגעות בחופש התנועה, ומעצר מנהלי פוגע בחירות ובזכות להליך הוגן. מצד אחד, בלי ביטחון אי אפשר לממש שום זכות – גם הזכות לחיים ולביטחון היא זכות אדם. מצד שני, מדינה דמוקרטית אינה רשאית להקריב את זכויות האדם בשם הביטחון בלי גבול. לכן הפגיעה צריכה להיות לפי חוק, לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, ונתונה לביקורת.

מה הבודק מחפש: בהצגה – זכות וחובה להגן על קיום המדינה ועל חיי אזרחיה מפני איומים ביטחוניים; אמצעים שעשויים להגביל זכויות; איזון. בהסבר – שני צדי המתח, עם דוגמה לזכות שנפגעת מאמצעי ביטחוני.
טעות נפוצה: לבלבל עם דמוקרטיה מתגוננת. דמוקרטיה מתגוננת עוסקת בהגנה על המשטר הדמוקרטי ועל אופי המדינה מפני מי שמנצל את הכלים הדמוקרטיים; זכות המדינה להגן על עצמה עוסקת בהגנה מפני איומים על הביטחון, כמו מלחמה וטרור.

מה נדרש: להציג שני ביטויים שונים למעמד המיעוטים בהיבט המוסדי – כלומר בחוקים ובמוסדות של המדינה – ולהסביר כל אחד במשפט או שניים.

תשובה מלאה:
ביטוי ראשון – בתי דין דתיים לכל עדה: בישראל לכל עדה דתית מוכרת יש בתי דין דתיים משלה, הפועלים במסגרת מערכת המשפט של המדינה ודנים בענייני מעמד אישי (כמו נישואין וגירושין) לפי הדין הדתי של העדה – למשל בתי הדין השרעיים לבני העדה המוסלמית, בתי הדין הדתיים הדרוזיים ובתי הדין הכנסייתיים של העדות הנוצריות. כך המדינה מעניקה לעדות המיעוט מעמד רשמי ומאפשרת להן לנהל את חיי המשפחה לפי מסורתן.

ביטוי שני – ייצוג הולם בשירות המדינה: חוק שירות המדינה (מינויים) קובע שבשירות המדינה יינתן ביטוי הולם לייצוגם של בני האוכלוסייה הערבית, לרבות הדרוזית והצ'רקסית (לצד קבוצות נוספות). כך החוק מחייב את מוסדות המדינה לשלב את בני המיעוטים בעבודתם.

ביטויים אפשריים נוספים:
– מערכות חינוך ממלכתיות נפרדות במימון המדינה – בשפה הערבית, וחינוך דרוזי עם תוכנית לימודים שמדגישה את המורשת הדרוזית.
– מעמד מיוחד לשפה הערבית: לפי חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, "לשפה הערבית מעמד מיוחד במדינה".
– זכויות אזרח מלאות: בני המיעוטים אזרחי המדינה, ובהן הזכות לבחור ולהיבחר לכנסת.

טעות נפוצה: להציג ביטויים במרחב הציבורי (שלטים, לוח שנה) במקום ביטויים מוסדיים, או לכתוב על מאפייני הקבוצות (דת, מקום מגורים) במקום על מעמדן הרשמי. טעות נוספת: לכתוב על "מיעוטים" חברתיים כמו חרדים או עולי אתיופיה – הכוונה למיעוטים הלאומיים והדתיים: ערבים, דרוזים, צ'רקסים ועוד.

מה הבודק מחפש: שני ביטויים שונים למעמד הרשמי של המיעוטים בחוקים ובמוסדות המדינה (בתי דין דתיים, חינוך נפרד, מעמד השפה הערבית, ייצוג הולם, זכויות אזרח), כל אחד מוסבר.

מה נדרש: לציין את סוג הפקודה שבא לידי ביטוי בקטע, להציג אותו (את כל רכיביו), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: פקודה בלתי חוקית (שאינה בלתי חוקית בעליל).
הצגה: פקודה בלתי חוקית היא פקודה לבצע מעשה שאינו מעוגן בחוק (מנוגד לחוק, לתקנות או להוראות המחייבות), אך אינו בלתי מוסרי באופן מובהק. איש כוחות הביטחון שמקבל פקודה כזאת חייב לציית לה; החובה לציית חלה על אנשי כוחות הביטחון ולא על אזרחים; ומי שמסרב לבצע אותה – ייענש. (לעומתה, פקודה בלתי חוקית בעליל היא פקודה לבצע מעשה שגם אינו מעוגן בחוק וגם בלתי מוסרי באופן מובהק. אי־החוקיות בה בולטת לעין כל, כמו "דגל שחור" שמתנוסס מעליה (ביטוי שנטבע בפסק הדין בעניין כפר קאסם) – ואסור לציית לה.)
ציטוט: "היועצת המשפטית של היחידה השיבה להם: "הפקודה אכן נוגדת את הנהלים, אבל אין בה פגיעה מוסרית בוטה."
הסבר: לפי ההגדרה, פקודה בלתי חוקית היא פקודה לבצע מעשה שאינו מעוגן בחוק או בהוראות המחייבות, אך אינו בלתי מוסרי באופן מובהק. הפקודה להאריך את השמירה "נוגדת את הנהלים" – כלומר אינה מעוגנת בהוראות – "אבל אין בה פגיעה מוסרית בוטה". לכן זו פקודה בלתי חוקית, ולא בלתי חוקית בעליל.
ציטוט אפשרי נוסף: "לכן חייבים לבצע אותה, ומי שיסרב – עלול להיענש." הסבר: לפי ההגדרה, איש כוחות הביטחון חייב לציית לפקודה בלתי חוקית, ומי שמסרב לבצע אותה – ייענש. היועצת קובעת בדיוק זאת לגבי החיילים.

מה הבודק מחפש:
– ציון: פקודה בלתי חוקית.
– הצגה: תוכן – מעשה שאינו מעוגן בחוק או בהוראות, אך אינו בלתי מוסרי באופן מובהק; התנהגות מקבל הפקודה – חייב לציית; על מי חלה – על אנשי כוחות הביטחון; ענישה – מי שמסרב ייענש.
– ציטוט מדברי היועצת המשפטית.
– הסבר שמקשר: הפקודה נוגדת את הנהלים אך אינה בלתי מוסרית בעליל – ולכן חובה לבצע אותה.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לענות "פקודה בלתי חוקית בעליל" רק משום שהפקודה נוגדת את הנהלים. פקודה בלתי חוקית בעליל היא פקודה שגם בלתי מוסרית באופן מובהק ("דגל שחור") – ואותה אסור לבצע. כאן היועצת קובעת שאין בפקודה פגיעה מוסרית בוטה.

מה נדרש: לציין את הזכות של רותם שנפגעת לטענתה, להציג אותה (את כל רכיביה), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: הזכות לפרטיות.
הצגה: הזכות לפרטיות היא זכותו של כל אדם לחיות בלי שיחשפו את חייו, יתערבו בהם או יחדרו לחייו, לחפציו או לגופו – ללא רשותו וללא הסכמתו. בישראל הזכות מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו: "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו".
ציטוט: "החברה יודעת מתי אני הולכת לרופא, אצל מי אני מבקרת ואיפה אני מבלה בערב. אף אחד לא ביקש את הסכמתי, וזה לא עניינו של המעסיק", אמרה.
הסבר: מערכת האיתור חושפת לפני המעסיק פרטים על חייה הפרטיים של רותם מחוץ לעבודה – ביקורים אצל רופא, אצל חברים ובילויים. זו חשיפה וחדירה לחייה, ורותם מדגישה שהיא נעשית בלי שביקשו את הסכמתה – הרכיב "ללא רשותו וללא הסכמתו".
ציטוט אפשרי נוסף: "העובדים גילו כי המערכת ממשיכה לפעול גם אחרי שעות העבודה, בסופי שבוע ובחופשות, והמנהלים יכולים לראות לאן נוסע כל עובד בזמנו הפנוי."

מה הבודק מחפש: ציון: הזכות לפרטיות; הצגה: חיים ללא חשיפה, התערבות או חדירה לחייו, לחפציו או לגופו, ללא הסכמתו; ציטוט מדברי רותם; הסבר שמקשר בין המעקב בזמן הפנוי לבין חשיפה בלי הסכמה.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לציין את חופש התנועה. רותם אינה טוענת שמונעים ממנה לנסוע, אלא שעוקבים אחרי המקומות שהיא נוסעת אליהם בלי הסכמתה – זו הזכות לפרטיות.

מה נדרש: לציין עיקרון אחד מן החלק ההצהרתי של הכרזת העצמאות – זה שבא לידי ביטוי בהחלטת הממשלה, להציג אותו, לצטט משפט מן הקטע ולהסביר את הקשר בין המשפט לעיקרון.

תשובה מלאה:
ציון: העיקרון שלפיו המדינה "תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות".
הצגה: החלק ההצהרתי של הכרזת העצמאות מתאר את אופייה הרצוי של המדינה ואת העקרונות שעליהם תתבסס. אחד מהם הוא ההתחייבות שהמדינה תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות – לא רק על המקומות הקדושים ליהודים, אלא גם על אלה של המוסלמים, הנוצרים ובני דתות אחרות. עיקרון זה הוא ביטוי לאופייה הדמוקרטי של המדינה: הוא מבטא כבוד שווה לדתות של כל תושביה, ומשתלב בהתחייבות שבאותו חלק להבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות.
ציטוט: "מקומות התפילה של בני כל הדתות הם חלק מן המורשת של כולנו. המדינה מחויבת לשמור עליהם ולהגן עליהם, כפי שהבטיחו מייסדיה."
הסבר: השר מבטא במפורש את העיקרון: המדינה "מחויבת לשמור" על מקומות התפילה "של בני כל הדתות", ומציין שזו הבטחה של "מייסדיה" – כלומר ההתחייבות שבהכרזת העצמאות. המדינה שומרת כאן על כנסייה ועל מסגד, מקומות קדושים לדתות שאינן יהדות, וכך מממשת את העיקרון של שמירה על המקומות הקדושים של כל הדתות.
ציטוט אפשרי נוסף: "הממשלה החליטה להקצות תקציב מיוחד לשיקום שני המבנים, ורשות העתיקות תפקח על העבודות כדי לשמור על אופיים המקורי." הסבר: הממשלה מקצה תקציב ומפקחת על השיקום של כנסייה ומסגד, כלומר פועלת בפועל לשמור על מקומות קדושים של דתות שונות.

מה הבודק מחפש:
– ציון: שמירה על המקומות הקדושים של כל הדתות.
– הצגה: עיקרון מן החלק ההצהרתי (אופייה הרצוי של המדינה); התחייבות לשמור על המקומות הקדושים של בני כל הדתות; ביטוי לאופי הדמוקרטי – כבוד שווה לכל הדתות וחופש דת.
– ציטוט מן הקטע.
– הסבר שמקשר בין שיקום הכנסייה והמסגד בידי המדינה לבין ההתחייבות לשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לציין את "חופש הדת" כעיקרון היחיד. חופש הדת הוא עיקרון קרוב, אבל ההחלטה בקטע עוסקת בשמירה על מבנים קדושים, וזה העיקרון המדויק; תשובה על חופש הדת בלבד מקבלת ניקוד חלקי. טעות נוספת: לציין את הפנייה לבני העם הערבי תושבי המדינה – השאלה מבקשת עיקרון מן החלק ההצהרתי, ולא אחת מן הפניות.

מה נדרש: להציג את סוג הלאומיות על פי מה שלמדתם (לא על פי הקטע), לצטט מן הקטע משפט שעוסק בו ולהסביר כיצד סוג הלאומיות בא בו לידי ביטוי – לקשר את הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה:
– לאומיות היא השאיפה המשותפת לבני לאום לשלטון עצמי במסגרת מדינה ריבונית, או לניהול עצמי בתוך מדינה.
– בלאומיות האתנית־תרבותית בני הלאום מתלכדים סביב יסודות אתניים־תרבותיים משותפים: מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה, ולפעמים גם דת.
– אין בהכרח חפיפה בין ההשתייכות הלאומית ובין האזרחות, והלאום קודם למדינה.

ציטוט: ""אני אזרח של מדינה אחת, אבל אני בן של העם הוורני", אמר לי סטודנט צעיר שגדל באחת הערים הגדולות באירופה."
הסבר: לפי ההגדרה, בלאומיות אתנית־תרבותית אין בהכרח חפיפה בין ההשתייכות הלאומית ובין האזרחות. הסטודנט מבחין בין האזרחות שלו – של המדינה שבה הוא חי – ובין השייכות הלאומית שלו לעם הוורני, שמבוססת על מוצא ותרבות משותפים ולא על אזרחות.

ציטוטים אפשריים נוספים והסבר:
– "הם מדברים בשפה הוורנית, שאינה דומה לשפות השכנות, וכותבים אותה באלפבית ייחודי. הם מספרים לילדיהם את אותן אגדות על גיבורי העבר, וחוגגים את אותם חגים, שרובם קשורים לכנסייה הוורנית העתיקה." – היסודות האתניים־תרבותיים המשותפים: שפה, היסטוריה ותרבות, ודת.
– ""הממלכה נעלמה, אבל העם נשאר", כתב משורר ורני ידוע לפני כמאה שנה." – הלאום קודם למדינה: העם הוורני מתקיים גם בלי מדינה.
– "בשנים האחרונות התחזקה בקרב הוורנים השאיפה להקים מדינה משלהם." או "ארגונים ורניים בכל אחת משלוש המדינות דורשים לפחות ניהול עצמי באזורים שבהם הוורנים הם רוב" – השאיפה המשותפת לבני הלאום לשלטון עצמי במדינה ריבונית, או לניהול עצמי בתוך מדינה.

טעות נפוצה: להציג רק את רשימת היסודות (מוצא, שפה, תרבות...) בלי הרכיב של השאיפה המשותפת לשלטון עצמי, או בלי הרכיב "הלאום קודם למדינה". טעות נוספת: לבלבל עם לאומיות אזרחית – בלאומיות אזרחית ההתלכדות היא סביב יסודות פוליטיים משותפים (האזרחות). בהסבר – לא להסתפק בחזרה על הציטוט. בקטע זה – לצטט את עמדת הממשלות השכנות, שאינה מבטאת את סוג הלאומיות.

מה הבודק מחפש: בפרק זה הניקוד הוא: הצגת המושג 40%, ציטוט 30%, הסבר 30%. הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט (אם יש כמה ציטוטים אפשריים ומעתיקים את כולם, אפשר לקבל ניקוד מלא על הציטוט). בהצגה: השאיפה לשלטון עצמי, היסודות האתניים־תרבותיים המשותפים, והלאום קודם למדינה / אין חפיפה בין לאום לאזרחות. בהסבר: קישור הציטוט לרכיב המתאים.

מה נדרש: (1) להציג מן הידע את המושג תרבות פוליטית דמוקרטית; (2) לצטט מן הקטע משפט שמתייחס אליו; (3) להסביר כיצד המושג בא לידי ביטוי בציטוט, ולקשר לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: תרבות פוליטית דמוקרטית היא מכלול של ערכים, אמונות וצורות התנהגות של האזרחים, שמבטאים הזדהות עם עקרונות הדמוקרטיה. ביטויים לה הם, למשל, השתתפות פוליטית ומעורבות אזרחית (כמו היקף גבוה של השתתפות בבחירות), קבלת הכרעת הרוב, הכרה בשלטון החוק, והפנמת ערכים כמו פלורליזם, סובלנות והסכמיות. תרבות פוליטית דמוקרטית מחזקת את היציבות של המדינה הדמוקרטית.
ציטוט: "כשמישהו בשכונה הציע לא לשלם ארנונה כמחאה, היא ענתה שאם לא מוצא חן בעיניך החוק, תפעל לשנות אותו, אבל אל תפר אותו."
הסבר: הסבתא מכירה בשלטון החוק: גם כשהיא אינה מסכימה עם חוק, היא מצייתת לו ופועלת לשנותו בדרכים חוקיות, ואינה מפרה אותו. זו צורת התנהגות שמבטאת הזדהות עם עקרונות הדמוקרטיה – אחד הביטויים של תרבות פוליטית דמוקרטית.
ציטוטים אפשריים נוספים:
– "היא לא תמיד שמחה בתוצאות, אבל לעולם לא אמרה שהבחירות לא היו כשרות." הסבר: קבלת תוצאות הבחירות והכרעת הרוב גם כשהן מאכזבות.
– "דמוקרטיה אינה רק חוקים, קלפיות ובית משפט." (עם ההמשך: "היא גם מה שאנשים מאמינים בו ומה שהם עושים כשאיש אינו מכריח אותם.") הסבר: הכותב מבחין בין המוסדות לבין הערכים, האמונות וההתנהגות של האזרחים – בדיוק הגדרת התרבות הפוליטית.
– "מי שהתרגל בגיל צעיר להשתתף, להקשיב ולקבל הכרעה שלא אהב, ימשיך לעשות זאת גם כשיגדל." הסבר: חינוך לתרבות פוליטית דמוקרטית – השתתפות, ויכוח מכבד וקבלת הכרעת הרוב.
אפשר גם להסביר באמצעות היפוכו של המושג: הכותב חושש מירידה בהשתתפות ומאנשים שאינם מכירים בתוצאות ובחוק, ומזהיר שהדבר מחליש את היציבות.

מה הבודק מחפש:
בפרק זה הניקוד הוא: הצגת המושג 40%, ציטוט 30%, הסבר 30%.
– הצגה: ערכים, אמונות וצורות התנהגות שמבטאים הזדהות עם עקרונות הדמוקרטיה; לפחות שני ביטויים; חיזוק היציבות.
– ציטוט ממוקד.
– הסבר שמקשר את הציטוט לביטוי מסוים של התרבות הפוליטית (שלטון החוק, קבלת הכרעת הרוב, השתתפות).
הציטוט צריך להיות משפט ממוקד, ולא העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע.
טעות נפוצה: להציג את המושג "על פי הקטע" (למשל "תרבות פוליטית היא ללכת להצביע כמו הסבתא"), במקום הגדרה מן הידע. טעות נוספת: לצטט משפט ולא להסביר לאיזה ביטוי של התרבות הפוליטית הוא מתייחס.