מתכונת 7 באזרחות (שאלון 34225) - פתרון מלא

מה נדרש: שני חלקים: (1) להציג את המושג דמוקרטיה מתגוננת – הגדרה מלאה, בלי להשתמש במילה "מתגוננת" עצמה; (2) להסביר את הדילמה – מה המתח שהשימוש באמצעים האלה יוצר, ובין אילו שני ערכים.

תשובה מלאה:
הצגת המושג: דמוקרטיה מתגוננת היא דמוקרטיה ששומרת על המשטר הדמוקרטי, על עקרונותיו ועל כללי המשחק הדמוקרטיים, וגם על אופי המדינה. היא מגינה על עצמה מפני אנשים או קבוצות שפועלים בזירה הציבורית ומנצלים את הכלים הדמוקרטיים כדי לפגוע במשטר הדמוקרטי, לחסל אותו או לפגוע באופי המדינה. כלים דמוקרטיים כאלה הם, למשל, חופש הביטוי, ההתמודדות בבחירות וההתארגנות במפלגה. לשם כך המדינה מגבילה את הזכויות של גורמים אלה: היא שוללת את זכותם להיבחר, שוללת את זכותם להתארגן ולפעול במסגרת פוליטית, ומגבילה את חופש הביטוי שלהם.

הדילמה: הדמוקרטיה מבוססת על זכויות כמו חופש הביטוי, הזכות לבחור ולהיבחר וחופש ההתארגנות. כדי להגן על עצמה, דמוקרטיה מתגוננת פוגעת דווקא בזכויות האלה – היא שוללת מאנשים את הזכות להיבחר, מונעת מהם להתארגן במפלגה ומגבילה את חופש הביטוי שלהם. מכאן הדילמה:
– אם הדמוקרטיה לא תגביל כלל את מי שמבקשים לחסל אותה, הם עלולים לנצל את הכלים הדמוקרטיים – למשל לזכות בבחירות – ולבטל את הדמוקרטיה עצמה.
– אם היא תגביל יותר מדי, היא עלולה לפגוע בזכויות שהיא נועדה להגן עליהן, לצמצם את הפלורליזם ואף לשמש את הרוב כדי להשתיק עמדות לגיטימיות של המיעוט.
לכן נדרש איזון: להשתמש באמצעים האלה רק כשיש סכנה ממשית וברורה לדמוקרטיה או לאופי המדינה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש.

טעות נפוצה: להשתמש במילה "מתגוננת" בתוך ההגדרה (למשל "דמוקרטיה שמתגוננת"). אי אפשר להגדיר מושג באמצעות אותה מילה. טעות נוספת היא לבלבל בין דמוקרטיה מתגוננת ובין תקנות לשעת חירום או מעצר מינהלי. בחלק השני – להציג רק צד אחד של הדילמה (למשל רק את הפגיעה בזכויות), בלי להראות את המתח בין ההגנה על הדמוקרטיה ובין הפגיעה בזכויות שהן חלק ממנה.

מה הבודק מחפש: בהצגה – על מה מגינים (המשטר הדמוקרטי, עקרונותיו ואופי המדינה); מפני מי (מי שמנצל את הכלים הדמוקרטיים כדי לפגוע בדמוקרטיה או לחסל אותה); באילו אמצעים (שלילת הזכות להיבחר, הגבלת ההתארגנות הפוליטית וחופש הביטוי). בדילמה – שני הצדדים: ההגנה על הדמוקרטיה מפני ניצול כליה, לעומת הפגיעה בזכויות היסוד שהן חלק ממנה (והצורך באיזון).

מה נדרש: שני חלקים: (1) להציג שתי זכויות שהחוק מגן עליהן – מה כל אחת קובעת; (2) להסביר את מטרת החוק כפי שהיא מנוסחת בו, ולא רק לצטט אותה.

תשובה מלאה:
שתי זכויות שהחוק מגן עליהן:
– הזכות לקניין: "אין פוגעים בקניינו של אדם" – המדינה אינה רשאית לפגוע ברכושו של אדם (אלא לפי פסקת ההגבלה).
– החירות האישית: אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת (אלא לפי פסקת ההגבלה).
זכויות נוספות שהחוק מגן עליהן: החיים, הגוף והכבוד (אין פוגעים בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם, וכל אדם זכאי להגנה עליהם); חופש היציאה מישראל וזכותו של כל אזרח הנמצא בחוץ לארץ להיכנס לישראל; הפרטיות וצנעת הפרט (כולל איסור כניסה לרשות היחיד בלא הסכמה, איסור חיפוש בגופו או בכליו של אדם, ואיסור פגיעה בסוד שיחו, בכתביו או ברשומותיו).

מטרת החוק: לפי סעיף 1א, "חוק־יסוד זה מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק־יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". כלומר, לחוק שתי מטרות קשורות: ראשית, להגן על זכויות יסוד של כל אדם – כבודו וחירותו – גם מפני פגיעה של רשויות השלטון (סעיף 11 קובע שכל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את הזכויות שבחוק); שנית, לעגן ברמה של חוק יסוד את הערכים של המדינה – יהודית ודמוקרטית – כך שהזכויות יפורשו לאור ערכים אלה.

טעות נפוצה: לציין זכויות שאינן בחוק זה – למשל חופש העיסוק (בחוק יסוד: חופש העיסוק) או חופש הביטוי והשוויון, שאינם מופיעים בו במפורש. טעות נוספת: להציג את פסקת ההגבלה במקום את מטרת החוק.

מה הבודק מחפש: שתי זכויות מן החוק, כל אחת עם תוכנה (חיים, גוף וכבוד; קניין; חירות אישית; יציאה וכניסה לישראל; פרטיות). במטרה – הגנה על כבוד האדם וחירותו, ועיגון ערכי המדינה כיהודית ודמוקרטית בחוק יסוד, עם הסבר.

מה נדרש: שני חלקים: (1) להציג את עקרון הסובלנות; (2) להסביר מדוע יש לסובלנות גבולות.

תשובה מלאה:
הצגת העיקרון: סובלנות היא נכונות לקבל את זכותו של האחר להחזיק בדעות, באמונות ובאורח חיים שונים משלנו ולפעול לפיהם, גם כשהם מנוגדים לדעותינו, אינם נעימים לנו ואף מכעיסים אותנו. הסובלנות היא איפוק: הימנעות מפגיעה באחר ובזכותו להביע את דעתו. סובלנות אין פירושה ויתור על עמדותינו – אפשר להתווכח עם האחר ולנסות לשכנע אותו.
הסבר הגבולות: מטרת הסובלנות היא לאפשר לבני אדם שונים לחיות יחד, כל אחד לפי דעותיו ואורח חייו. לכן אין לסבול התנהגות שפוגעת באחרים או בדמוקרטיה עצמה, כמו אלימות, הסתה לאלימות או גזענות. אם החברה תסבול גם את מי שמבקש לפגוע בזכויותיהם של אחרים, היא תאפשר לו לפגוע בסובלנות עצמה ובחיים המשותפים, ולכן הסובלנות מוגבלת.

מה הבודק מחפש: בהצגה – נכונות לקבל את זכות האחר לדעות ולאורח חיים שונים, גם כשהם מכעיסים; איפוק והימנעות מפגיעה; אין ויתור על העמדות. בהסבר – אין לסבול אלימות, הסתה וגזענות, ומדוע: הגנה על האחרים ועל הדמוקרטיה.
טעות נפוצה: לכתוב שסובלנות פירושה להסכים עם האחר. אפשר להיות סובלני ובכל זאת להתווכח ולהתנגד בתוקף לדעתו.

מה נדרש: (1) להציג את עיקרי החוק – הזכות לעלות, התחולה והגדרת יהודי; (2) להסביר כיצד החוק מבטא את הקשר בין המדינה לבין היהודים שאינם אזרחיה.

תשובה מלאה:
עיקרי החוק: חוק השבות (התש"י–1950) קובע שכל יהודי זכאי לעלות לארץ (אשרת עולה ניתנת לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל). תחולת החוק: הזכויות לפי החוק ניתנות גם לבני זוג של יהודים, לילדיהם ולנכדיהם של יהודים, ולבני הזוג של הילדים והנכדים – גם אם הם עצמם אינם יהודים (למעט מי שהיה יהודי והמיר את דתו מרצונו). הגדרת יהודי בחוק: מי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר, והוא אינו בן דת אחרת.
הקשר עם העם היהודי בתפוצות: חוק השבות מבטא את התפיסה שמדינת ישראל היא ביתו של העם היהודי כולו, ולא רק של אזרחיה. כל יהודי, בכל מקום בעולם, רשאי לשוב אליה ולהשתקע בה – גם אם מעולם לא חי בה. בכך החוק מממש את העיקרון שבהכרזת העצמאות, שלפיו מדינת ישראל "תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות", עיקרון שנקבע גם בחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. החוק גם מבטא את אחריותה של המדינה כלפי יהודי התפוצות: היא משמשת מקלט ליהודים שנמצאים בסכנה או במצוקה, וזה ביטוי לערבות ההדדית בין המדינה ובין העם היהודי.

מה הבודק מחפש: עיקרי החוק (זכות כל יהודי לעלות, תחולה על בני המשפחה, הגדרת יהודי), והסבר של הקשר לתפוצות – המדינה כבית לכל היהודים / קיבוץ גלויות / מקלט ואחריות כלפי יהודים בעולם.
טעות נפוצה: להסתפק בכתיבת עיקרי החוק בלי להסביר את הקשר לתפוצות, או להסביר את הקשר בלי להציג את עיקרי החוק. שני חלקי השאלה נדרשים.

מה נדרש: לציין את הזכות שנפגעה לטענת הצעירים, להציג אותה (את כל רכיביה), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: הזכות לשוויון.
הצגה: הזכות לשוויון היא זכות טבעית: זכותו של כל אדם לקבל יחס זהה ליחס שמקבל זולתו, ואין להפלות אדם, ללא הבדל דת, גזע, מין, זהות, שיוך, סממן חיצוני או מגבלה. כאשר יש שוני רלוונטי, יחס שונה (הבחנה) אינו פוגע בשוויון, אלא מממש שוויון מהותי.
ציטוט: "שילמנו כמו כולם, התלבשנו כמו כולם והתנהגנו כמו כולם. היחס אלינו היה שונה רק בגלל המקום שבו אנחנו גרים", כתב.
הסבר: הצעירים מן הכפר לא קיבלו יחס זהה ליחס שקיבלו חבריהם מן העיר, אף שלא היה ביניהם שום הבדל רלוונטי לכניסה למועדון (תשלום, לבוש, התנהגות). היחס השונה נבע רק מן השיוך שלהם – מקום מגוריהם. זו אפליה פסולה, הפוגעת בזכות לשוויון.
ציטוט אפשרי נוסף: "...הכניס את הצעירים מן העיר, ואמר לשלושה: "אנשים מהכפר שלכם לא נכנסים לכאן"."

מה הבודק מחפש: ציון: הזכות לשוויון; הצגה: יחס זהה ליחס שמקבל הזולת, איסור להפלות על רקע דת, גזע, מין, זהות, שיוך, סממן חיצוני או מגבלה; ציטוט מדברי סאמר או מדברי הסלקטור; הסבר שמקשר בין היחס השונה לבין שיוך שאינו רלוונטי.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לציין "אפליה" כזכות שנפגעה. אפליה היא הפגיעה; הזכות שנפגעה היא הזכות לשוויון. טעות נוספת: לציין את חופש התנועה – הצעירים אינם טוענים שמונעים מהם לנוע, אלא שהיחס אליהם שונה מן היחס לאחרים.

מה נדרש: לציין אם בני הקהילה מתוארים כקבוצה אתנית או כלאום, להציג את המושג (כל רכיביו), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: קבוצה אתנית.
הצגה: קבוצה אתנית היא קבוצת אנשים שיש להם יסודות משותפים – מוצא משותף, שפה, תרבות, מסורת, היסטוריה, ולעיתים גם דת – ותחושת שייכות וזהות משותפת. בשונה מלאום, לקבוצה אתנית אין בהכרח תודעה לאומית ושאיפה פוליטית להגדרה עצמית, כלומר לשלטון עצמי במדינה משלה בטריטוריה שהיא רואה בה מולדת.
ציטוט: "אף אחד מאיתנו אינו מבקש מדינה נפרדת או שלטון עצמי כאן – הבית הפוליטי שלנו הוא המדינה שבה אנחנו חיים."
הסבר: יושבת הראש מדגישה שלבני הקהילה אין שאיפה לשלטון עצמי או למדינה משלהם, ושהם רואים את עצמם אזרחים מלאים של המדינה שבה הם חיים. זה הרכיב שמבחין בין קבוצה אתנית ללאום: לקבוצה יש זהות משותפת, אבל אין לה שאיפה פוליטית להגדרה עצמית.
ציטוט אפשרי נוסף: "אנחנו גאים במוצא שלנו, בשפה ובמסורת שהבאנו מן האיים." הסבר: מוצא, שפה ומסורת הם היסודות המשותפים של קבוצה אתנית, והגאווה בהם מבטאת את תחושת השייכות והזהות המשותפת. (תשובה שמצטטת רק משפט זה צריכה להוסיף בהסבר שבני הקהילה אינם שואפים לשלטון עצמי – אחרת הרכיב המבחין חסר.)

מה הבודק מחפש:
– ציון: קבוצה אתנית.
– הצגה: יסודות משותפים (מוצא, שפה, תרבות, מסורת, היסטוריה, דת); תחושת שייכות וזהות משותפת; אין בהכרח שאיפה פוליטית להגדרה עצמית.
– ציטוט מדברי יושבת הראש.
– הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב בהגדרה, ובמיוחד להיעדר השאיפה לשלטון עצמי.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לציין "לאום" משום שבני הקהילה שומרים על שפה ועל מסורת. גם לקבוצה אתנית יש יסודות משותפים; מה שהופך קבוצה ללאום הוא התודעה הלאומית והשאיפה להגדרה עצמית, ויושבת הראש אומרת במפורש שאין לבני הקהילה שאיפה כזאת.

מה נדרש: לציין את הזכות של התלמיד שנפגעה לטענת אביו, להציג אותה (את כל רכיביה), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: הזכות לפרטיות.
הצגה: הזכות לפרטיות היא זכותו של כל אדם לחיות בלי שיחשפו את חייו, יתערבו בהם או יחדרו לחייו, לחפציו או לגופו – ללא רשותו וללא הסכמתו. בישראל הזכות מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו: "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו".
ציטוט: "הציון של הבן שלי הוא מידע שנוגע רק לו ולנו. עכשיו כל ההורים בכיתה יודעים מה הוא קיבל, בלי ששאלו אותנו אם אנחנו מסכימים", כתב.
הסבר: הציון הוא מידע אישי על התלמיד. פרסומו לכל הורי הכיתה הוא חשיפה של מידע מחייו בלי רשותו ובלי הסכמת משפחתו – ולכן לטענת האב נפגעה זכותו של בנו לפרטיות.
ציטוט אפשרי נוסף: "מורה למתמטיקה בחטיבת ביניים פרסמה בקבוצת ההודעות של הורי הכיתה קובץ ובו הציונים של כל תלמידי הכיתה במבחן האחרון, לצד שמם המלא."

מה הבודק מחפש: ציון: הזכות לפרטיות; הצגה: חיים ללא חשיפה, התערבות או חדירה לחייו, לחפציו או לגופו, ללא הסכמתו; ציטוט מדברי האב או על הפרסום; הסבר שמקשר בין פרסום הציונים בשמות לבין חשיפה בלי הסכמה.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לציין את הזכות לכבוד בגלל המבוכה. האב מדגיש את חשיפת המידע בלי הסכמה – זו הזכות לפרטיות. (תשובה שמציינת את הזכות לכבוד אינה התשובה המבוקשת.)

מה נדרש: להציג את המושג זכויות פוליטיות מן הידע, לצטט מן הקטע משפט שבו זכות פוליטית באה לידי ביטוי, ולהסביר את הקשר לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: זכויות פוליטיות הן זכויות הקשורות ליחסים בין האזרח לבין רשויות השלטון ולשותפות שלו בניהול המסגרת המדינית. חלקן זכויות אזרח, המוענקות לאזרחי המדינה – הזכות לבחור ולהיבחר והזכות להתארגן במפלגה המתמודדת בבחירות; וחלקן נובעות מזכויות טבעיות – חופש ההפגנה והמחאה והאפשרות לבקר את השלטון.

ציטוט: "הרגשתי, אולי בפעם הראשונה, שגם לי יש חלק בהחלטה על מי ינהל את המדינה שבה אני חיה."

הסבר: הכותבת מימשה את הזכות לבחור – זכות פוליטית שהיא זכות אזרח. באמצעות ההצבעה היא הרגישה ש"יש לה חלק בהחלטה" על השלטון, כלומר היא שותפה בניהול המסגרת המדינית – הרכיב המרכזי בהגדרת הזכויות הפוליטיות.

ציטוטים אפשריים נוספים:
– "בבחירות אזרחים לא רק בוחרים – הם יכולים גם להיבחר." / "כל אזרח שעומד בתנאי החוק יכול להצטרף למפלגה, להתמודד ברשימה, ולנסות לשכנע את הציבור שיש לו דרך טובה יותר." הסבר: הזכות להיבחר והזכות להתארגן במפלגה המתמודדת בבחירות – זכויות אזרח פוליטיות ("כל אזרח").
– "במשך מאות שנים נאבקו אנשים כדי שתהיה להם זכות לבחור את מי שמחליטים בשמם – פועלים, נשים, בני מיעוטים." הסבר: הזכות לבחור את נציגי השלטון היא זכות פוליטית, שהורחבה בהדרגה לכל האזרחים.

מה הבודק מחפש: בהצגה – זכויות הקשורות ליחסי האזרח והשלטון ולשותפות בניהול המסגרת המדינית, עם שני הסוגים (זכויות אזרח; זכויות הנובעות מזכויות טבעיות). בציטוט – משפט ממוקד. בהסבר – קישור לרכיב מסוים (שותפות בהחלטה על השלטון; הזכות לבחור; הזכות להיבחר ולהתארגן במפלגה).
בפרק זה הניקוד הוא: הצגת המושג 40%, ציטוט 30%, הסבר 30%.
טעות נפוצה: לצטט את המשפט על החברים שלא הצביעו ("מה כבר ישנה קול אחד?") – הוא אינו מבטא מימוש של זכות פוליטית. טעות נוספת: לבלבל בין זכויות פוליטיות לבין התנאים לבחירות דמוקרטיות (כלליות, חשאיות וכו׳).

מה נדרש: להציג את עקרון ההסכמיות על פי מה שלמדתם (לא על פי הקטע), לצטט משפט מן הקטע ולהסביר כיצד העיקרון בא בו לידי ביטוי – לקשר את הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: הסכמיות היא הסכמה רחבה בין הקבוצות השונות בחברה על כללי משחק בסיסיים – כלומר על הדרך שבה מתנהלים ומכריעים במחלוקות – ועל אופייה הבסיסי של החברה או המדינה. ההסכמיות מחזקת את היציבות ומאפשרת קיום בצוותא על אף חילוקי הדעות.

ציטוט: ""אנחנו מסכימים כי מחלוקות פוליטיות במדינה מוכרעות בבחירות חופשיות ובהצבעה של נבחרי הציבור, וכי מי שהפסיד בבחירות מקבל את ההכרעה, גם אם ימשיך לפעול לשנות אותה בדרכים חוקיות"."
הסבר: תנועות הנוער שונות מאוד זו מזו, ובכל זאת הן מנסחות הסכמה רחבה על כללי משחק בסיסיים – הדרך שבה מכריעים במחלוקות: בבחירות חופשיות ובהצבעה של נבחרי הציבור, וקבלת ההכרעה בידי מי שהפסיד. זו ההסכמה על כללי המשחק שבהגדרת ההסכמיות, והיא כוללת גם את קבלת השלטון הנבחר.

ציטוטים אפשריים נוספים והסבר:
– ""אנחנו מסכימים כי מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, וכי כל אזרחיה זכאים לשוויון זכויות מלא." – הסכמה רחבה על אופייה הבסיסי של המדינה.
– ""אנחנו מסכימים כי אלימות, איומים והסתה אינם לגיטימיים בשום מקרה, ואינם חלק מן הוויכוח"." – הסכמה על כללי המשחק: הוויכוח מתנהל בדרכי שלום.
– ""המטרה היא שנוכל להמשיך לחיות יחד, גם כשאנחנו חושבים אחרת"." – ההסכמיות מאפשרת קיום בצוותא על אף חילוקי הדעות.
– ""אבל בסוף הבנו שאם לא נסכים לפחות על זה, לא נוכל לשבת יחד גם בעניינים אחרים"." – ההסכמה הבסיסית היא התנאי ליציבות ולשיתוף הפעולה.

טעות נפוצה: לא לכתוב את כל רכיבי ההגדרה, ולבלבל בין הסכמיות ובין סובלנות או פלורליזם. טעות נוספת: לחזור במילים אחרות על הציטוט, בלי לקשר אותו לרכיב בהגדרה. בקטע זה – לצטט את המשפטים על ההבדלים בין התנועות ("אנחנו לא מסכימים כמעט על שום דבר") ולהסביר באמצעותם פלורליזם: השאלה מבקשת את ההסכמה הבסיסית שמעל להבדלים.

מה הבודק מחפש: בפרק זה הניקוד הוא: הצגת המושג 40%, ציטוט 30%, הסבר 30%. הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט (אם יש כמה ציטוטים אפשריים ומעתיקים את כולם, אפשר לקבל ניקוד מלא על הציטוט). בהצגה: הסכמה רחבה בין קבוצות, על כללי משחק בסיסיים / על אופי החברה והמדינה, ותרומתה ליציבות ולקיום בצוותא על אף חילוקי דעות. בהסבר: קישור הציטוט לרכיב המתאים.