מתכונת 8 באזרחות (שאלון 34225) - פתרון מלא

מה נדרש: שני חלקים: (1) להציג את פסקת ההגבלה – את התנאים שבה; (2) להסביר, באמצעות דוגמה לחוק שפוגע בזכות, מה פירוש התנאי "במידה שאינה עולה על הנדרש" וכיצד בודקים אותו.

תשובה מלאה:
הצגה: פסקת ההגבלה (סעיף 8 בחוק היסוד) קובעת: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק־יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". כלומר, מותר לפגוע בזכויות שהחוק מגן עליהן רק אם מתקיימים כל התנאים האלה יחד:
– הפגיעה נעשית בחוק, או לפי חוק שנתן לכך הסמכה מפורשת;
– החוק הולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;
– החוק נועד לתכלית ראויה (מטרה חשובה, למשל שמירה על ביטחון הציבור);
– הפגיעה היא במידה שאינה עולה על הנדרש (מידתיות): לא פוגעים בזכות יותר ממה שדרוש כדי להשיג את התכלית.

הסבר המידתיות בעזרת דוגמה: נניח שהכנסת חוקקה חוק המתיר לבית המשפט להורות על מעצרו של נאשם בעבירת אלימות חמורה עד תום ההליכים נגדו, כדי לשמור על ביטחון הציבור. החוק פוגע בזכות לחירות (חירות אישית), ונועד לתכלית ראויה – הגנה על הציבור. כדי שהפגיעה תהיה "במידה שאינה עולה על הנדרש", בודקים:
– האם הפגיעה מתאימה להשגת המטרה – האם המעצר אכן מונע סכנה מן הציבור;
– האם אין אמצעי שפוגע פחות ומשיג את אותה מטרה – למשל שחרור בתנאים מגבילים (מעצר בית, איסור יציאה מן הארץ). אם יש אמצעי כזה, הפגיעה גדולה מן הנדרש;
– האם הפגיעה מוגבלת בזמן ובהיקף – למשל מעצר לתקופה מוגבלת ובפיקוח של שופט, ולא מעצר בלי הגבלה.
אם החוק פוגע בזכות יותר ממה שנדרש כדי להשיג את התכלית, הוא אינו עומד בפסקת ההגבלה, וחוק שנחקק אחרי חוק היסוד עלול להיפסל בביקורת שיפוטית.

טעות נפוצה: לבלבל בין פסקת ההגבלה ובין פסקת ההתגברות (שקיימת בחוק יסוד: חופש העיסוק). טעות נוספת: לכתוב רק חלק מן התנאים, או להסביר את המידתיות במילים כלליות ("שהפגיעה לא תהיה גדולה") בלי דוגמה ובלי לבחון אם יש אמצעי שפוגע פחות.

מה הבודק מחפש: בהצגה – התנאים שבפסקה: בחוק או מכוח הסמכה מפורשת בחוק; הולם את ערכי המדינה; לתכלית ראויה; במידה שאינה עולה על הנדרש. בהסבר – דוגמה לחוק הפוגע בזכות מסוימת, ובחינת המידתיות: התאמה למטרה, אמצעי שפוגע פחות, והגבלה בזמן ובהיקף.

מה נדרש: שני חלקים: (1) להציג את הזכות לקניין – הגדרה מלאה עם כל רכיביה; (2) להסביר מדוע היא זכות טבעית – כלומר להציג את מאפייני הזכויות הטבעיות ולהראות שהם מתקיימים בזכות לקניין.

תשובה מלאה:
הצגה: הזכות לקניין היא זכות טבעית. זו זכותו של אדם לרכוש רכוש, חומרי או רוחני, להחזיק בו ולעשות בו כרצונו: להשתמש בו, ליהנות ממנו, למכור אותו, להשכיר אותו, להוריש אותו או לתת אותו במתנה. המדינה אינה רשאית לפגוע בקניינו של אדם, ועליה להגן על רכושו מפני פגיעה בידי אחרים. בישראל הזכות מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו: "אין פוגעים בקניינו של אדם".

הסבר: זכויות טבעיות הן זכויות יסוד אוניברסליות המוקנות לכל אדם באשר הוא אדם. הן אינן מוענקות על ידי השלטון ואינן תלויות בו, והשלטון אחראי לשמור עליהן. הזכות לקניין שייכת לכל אדם, בלי קשר לאזרחותו, לדתו או למוצאו: כל אדם רשאי לרכוש רכוש ולהחזיק בו. המדינה אינה "נותנת" את הזכות הזאת, אלא מחויבת לא לפגוע בה ולהגן עליה מפני פגיעה בידי אחרים – ולכן היא זכות טבעית.

מה הבודק מחפש: בהצגה – רכישת רכוש (חומרי או רוחני) והחזקה בו; עשיית שימוש כרצונו (להשתמש, למכור, להוריש); חובת המדינה לא לפגוע ולהגן. בהסבר – לפחות שני מאפיינים של זכות טבעית (לכל אדם באשר הוא אדם; אינה מוענקת בידי השלטון / השלטון מחויב לשמור עליה), מקושרים לזכות לקניין.
טעות נפוצה: להסביר "זכות טבעית" כזכות "שנולדים איתה" בלבד, בלי להסביר שהיא שייכת לכל אדם ושאינה מוענקת בידי השלטון. טעות נוספת: לבלבל עם זכות אזרח, שמוענקת רק לאזרחי המדינה.

מה נדרש: שני חלקים: (1) להציג את המושג תרבות פוליטית דמוקרטית; (2) להסביר מדוע היא חיונית גם כשיש חוקים ומוסדות דמוקרטיים.

תשובה מלאה:
הצגת המושג: תרבות פוליטית דמוקרטית היא מכלול של ערכים, אמונות וצורות התנהגות של האזרחים, שמבטאים הזדהות עם עקרונות הדמוקרטיה. ביטויים לה הם, למשל, השתתפות פוליטית ומעורבות אזרחית (כמו היקף גבוה של השתתפות בבחירות), קבלת הכרעת הרוב, הכרה בשלטון החוק, והפנמת ערכים כמו פלורליזם, סובלנות והסכמיות. תרבות פוליטית דמוקרטית מחזקת את היציבות של המדינה הדמוקרטית.
הסבר: חוקים ומוסדות דמוקרטיים קובעים את כללי המשחק, אבל הם אינם מספיקים כדי לקיים דמוקרטיה. אם האזרחים והנבחרים אינם מזדהים עם עקרונות הדמוקרטיה – למשל אינם מקבלים את תוצאות הבחירות, אינם מכבדים את החוק או מבקשים לפגוע בזכויות של מי שחולק עליהם – המוסדות עלולים להתרוקן מתוכנם ואף להתערער. לעומת זאת, כשהאזרחים מזדהים עם הערכים הדמוקרטיים ונוהגים לפיהם, הם שומרים על המוסדות ועל הכללים גם בתקופות של מחלוקת ומשבר, וכך המשטר הדמוקרטי יציב יותר. לכן יש חשיבות רבה לחינוך לתרבות פוליטית דמוקרטית.

מה הבודק מחפש: בהצגה – ערכים, אמונות וצורות התנהגות שמבטאים הזדהות עם עקרונות הדמוקרטיה; שתי דוגמאות לפחות; חיזוק היציבות. בהסבר – קשר בין ההזדהות של האזרחים עם הערכים הדמוקרטיים לבין שמירה על המוסדות ויציבות המשטר.
טעות נפוצה: להציג רק רשימה של ביטויים, בלי הרכיב הכללי (ערכים והתנהגות המבטאים הזדהות עם עקרונות הדמוקרטיה). טעות נוספת: להסביר רק ש"תרבות פוליטית חשובה", בלי להסביר מדוע חוקים ומוסדות לבדם אינם מספיקים.

מה נדרש: שני חלקים: (1) להציג את עיקרי חוק השבות; (2) להסביר את הקשר בינו ובין חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי – איזה סעיף בחוק היסוד קשור לחוק השבות, וכיצד.

תשובה מלאה:
עיקרי החוק:
– חוק השבות נחקק בשנת 1950. החוק קובע שכל יהודי זכאי לעלות לארץ: אשרת עולה תינתן לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל.
– תחולת החוק: החוק מאפשר לעלות לארץ גם לבני משפחה של יהודים. הזכאים הם בן או בת הזוג של יהודי, ילדיו ונכדיו של יהודי, ובני הזוג של הילדים ושל הנכדים. הם זכאים לעלות גם אם הם עצמם אינם נחשבים יהודים.
– הגדרת "יהודי": לפי החוק, יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר, והוא אינו בן דת אחרת.

הקשר לחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (2018):
– חוק היסוד קובע שארץ ישראל היא המולדת ההיסטורית של העם היהודי, ושמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה הוא מממש את זכותו הטבעית, התרבותית, הדתית וההיסטורית להגדרה עצמית.
– בסעיף 5 של חוק היסוד ("קיבוץ גלויות") נקבע: "המדינה תהיה פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות".
– חוק היסוד קובע את העיקרון ברמה חוקתית, וחוק השבות, שנחקק כבר בשנת 1950, מממש אותו בפועל: הוא קובע מי זכאי לעלות לישראל (כל יהודי ובני משפחתו) ומיהו יהודי לעניין החוק. כך שני החוקים מבטאים יחד את היותה של ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, הפתוחה לכל בני הלאום.
(אפשר להוסיף: סעיף 6 בחוק היסוד עוסק בקשר עם העם היהודי בתפוצות – המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי הנתונים בצרה בשל יהדותם, ותפעל לשימור הזיקה בין המדינה ובין בני העם היהודי.)

טעות נפוצה: לכתוב שחוק השבות הוא חלק מחוק היסוד או נחקק בעקבותיו – חוק השבות נחקק בשנת 1950, וחוק היסוד בשנת 2018. טעות נוספת: להסתפק ב"שני החוקים עוסקים בעם היהודי" בלי להצביע על הסעיף בחוק היסוד (פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות). בעיקרי החוק – לכתוב שהחוק מאפשר לכל "אזרח" יהודי "לחזור" לישראל (החוק עוסק בזכותו של כל יהודי בעולם לעלות לארץ), או שמי שאביו, סבו או סבתו יהודים "נחשב ליהודי" – לפי החוק הוא אינו נחשב יהודי, אבל זכאי לעלות לארץ בזכות הקשר המשפחתי שלו ליהודים.

מה הבודק מחפש: בעיקרי החוק – שלושה רכיבים: (1) כל יהודי רשאי לעלות לארץ; (2) תחולת החוק על בני זוג, ילדים, נכדים ובני זוגם; (3) הגדרת יהודי: נולד לאם יהודייה או התגייר, ואינו בן דת אחרת. בקשר – הסעיף המתאים בחוק היסוד (בעיקר "המדינה תהיה פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות"), והסבר שחוק השבות מממש את העיקרון.

מה נדרש: לציין את סוג הזכויות שעליו התבססה העירייה בהודעתה, להציג אותו (את כל רכיביו), לצטט משפט מן הקטע ולהסביר כיצד סוג הזכויות בא לידי ביטוי במשפט שציטטתם.

תשובה מלאה:
ציון: זכויות אדם (זכויות טבעיות). הזכות הספציפית שבקטע היא הזכות לחיים ולביטחון.
הצגה: זכויות אדם (זכויות טבעיות) הן זכויות יסוד אוניברסליות המוקנות לכל אדם באשר הוא אדם (או באשר הוא נברא בצלם אלוהים, או באשר הוא תכלית לעצמו). הן אינן מוענקות על ידי השלטון ואינן תלויות בו, והתפיסה הדמוקרטית מקבלת כעיקרון יסוד את אחריות השלטון לשמירה על הזכויות. מקובל למנות בין הזכויות הטבעיות את הזכות לחיים ולביטחון, לקניין, לחירות, לשוויון, לכבוד ולהליך משפטי הוגן. הזכות לחיים ולביטחון היא זכות טבעית. לכל אדם יש זכות לחיות בלי חשש מפגיעה פיזית או נפשית, ואסור לפגוע בחייו ובגופו. על המדינה מוטלת החובה להגן על חייהם ועל גופם של כל החיים בשטחה מפני פגיעה בידי אחרים. בישראל הזכות מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
ציטוט: "בהודעה נכתב: "הזכות לחיים ולביטחון אינה פרס לבעלי הדירות ואינה תלויה באזרחות; היא שייכת לכל אדם באשר הוא אדם"."
הסבר: לפי ההגדרה, זכויות טבעיות מוקנות לכל אדם באשר הוא אדם ואינן מוענקות על ידי השלטון. העירייה קובעת שהזכות לחיים ולביטחון "אינה תלויה באזרחות" ו"שייכת לכל אדם באשר הוא אדם" – כלומר גם לסטודנטית שאינה אזרחית, וגם לשוכרים שאינם בעלי דירות. לכן אי אפשר להעניק את ההגנה במקלט רק לחלק מן הדיירים: זו זכות טבעית של כל אדם.
ציטוט אפשרי נוסף: "עוד נכתב כי "תפקידן של רשויות המדינה הוא להבטיח שאיש לא יישאר בלי מחסה בשעת סכנה"." הסבר: לפי ההגדרה, השלטון אחראי לשמירה על הזכויות הטבעיות. העירייה מדגישה שתפקיד רשויות המדינה הוא להבטיח מחסה לכל אדם בשעת סכנה – כלומר להגן על זכותו לחיים ולביטחון.

מה הבודק מחפש:
– ציון: זכויות אדם (זכויות טבעיות) – כאן הזכות לחיים ולביטחון.
– הצגה: אוניברסליות (לכל אדם באשר הוא אדם); אינן מוענקות על ידי השלטון ואינן תלויות בו; אחריות השלטון לשמור עליהן; דוגמאות לזכויות (חיים וביטחון, קניין, חירות, שוויון, כבוד, הליך הוגן).
– ציטוט מהודעת העירייה.
– הסבר שמקשר: הזכות שייכת לכל דייר, גם למי שאינו אזרח ("באשר הוא אדם") / רשויות המדינה אחראיות להגן עליה.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: להגדיר רק את הזכות לחיים ולביטחון, בלי להציג את סוג הזכויות (אוניברסליות, אי־תלות בשלטון ואחריות השלטון לשמור עליהן). טעות נוספת: לענות "זכויות אזרח" – העירייה מדגישה דווקא שהזכות אינה תלויה באזרחות.

מה נדרש: לציין את העמדה (החלום) בהיבט הלאומי שבאה לידי ביטוי בדברי נועה, להציג אותה (כל רכיביה), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: מדינת לאום אזרחית דמוקרטית.
הצגה: עמדה זו תומכת בביטול זהותה היהודית של המדינה, ומבקשת למנוע זיקה של המדינה לקבוצה לאומית אתנית־תרבותית כלשהי. המדינה תגדיר את זהותה הלאומית על בסיס האזרחות הישראלית בלבד, כך שתהיה חפיפה מלאה בין לאומיות לאזרחות, והיסודות המשותפים לכל אזרחי המדינה יהיו אזרחיים בלבד. הסמלים, המועדים, החוקים ומוסדות המדינה יבטאו רק יסודות המשותפים לכל האזרחים, ומדיניות ההגירה לא תיתן עדיפות לבני קבוצה לאומית כלשהי – כלומר חוק השבות יבוטל. זו אחת העמדות שאינן תואמות את תפיסתה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
ציטוט: "הזהות הלאומית שלה צריכה להיקבע רק לפי האזרחות הישראלית, והסמלים, החגים והמוסדות שלה צריכים לבטא רק את מה שמשותף לכל האזרחים."
הסבר: נועה דורשת שהזהות הלאומית של המדינה תיקבע "רק לפי האזרחות הישראלית" – זה הרכיב של חפיפה מלאה בין לאומיות לאזרחות. היא גם דורשת שהסמלים, החגים והמוסדות יבטאו "רק את מה שמשותף לכל האזרחים" – זה הרכיב שלפיו סמלי המדינה ומוסדותיה יבטאו רק יסודות אזרחיים משותפים, ולא את היסודות היהודיים.
ציטוט אפשרי נוסף: "לדעתי, ישראל צריכה להיות מדינה של כל אזרחיה בלבד, ולא מדינה של לאום מסוים." הסבר: נועה שוללת את זיקת המדינה ללאום מסוים – ביטול הזהות היהודית של המדינה. אפשר גם לצטט: "גם מדיניות ההגירה לא צריכה להעדיף בני קבוצה כלשהי." – מדיניות הגירה שאינה מעדיפה בני לאום מסוים.

מה הבודק מחפש:
– ציון: מדינת לאום אזרחית דמוקרטית.
– הצגה: ביטול הזהות היהודית ושלילת זיקה ללאום אתני־תרבותי; זהות לאומית על בסיס האזרחות בלבד (חפיפה בין לאומיות לאזרחות); סמלים, מועדים, חוקים ומוסדות המבטאים רק יסודות משותפים; מדיניות הגירה בלי העדפה (ביטול חוק השבות).
– ציטוט מדברי נועה.
– הסבר שמקשר את הציטוט לרכיב מסוים בעמדה.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: להתבסס על דברי אמיר דהן, שמבטאים עמדה אחרת – מדינת לאום יהודית אתנית־תרבותית דמוקרטית. השאלה עוסקת בדברי נועה. טעות נוספת: לציין מדינה דו־לאומית – נועה אינה מבקשת לזהות את המדינה עם שני לאומים, אלא עם אף לאום אתני־תרבותי.

מה נדרש: לבחור בין שני סוגי החובות (חובות האדם כאדם או חובות האדם כאזרח), לציין את הסוג שמילא התייר, להציג אותו, לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: חובות האדם כאדם.
הצגה: חובות האדם כאדם חלות על כל אדם באשר הוא אדם, בלי קשר לאזרחותו, משום שהן הצד השני של זכויות האדם: כשם שלכל אדם יש זכויות טבעיות, כך מוטלת על כל אדם החובה לכבד את זכויותיהם של אחרים ולא לפגוע בהן – בחייהם, בגופם, ברכושם ובכבודם. החובה לכבד את זכותו של הזולת לחיים כוללת גם חובה להושיט לו עזרה כשחייו בסכנה. (לעומתן, חובות האדם כאזרח חלות על אדם משום שהוא אזרח המדינה – למשל ציות לחוק, תשלום מסים ושירות צבאי, ומעורבות אזרחית.)
ציטוט: "בטקס קצר שערכה העירייה אמר ראש העיר: "החוק בישראל מחייב כל אדם – אזרח, תושב או תייר – להושיט עזרה לאדם הנמצא בסכנה חמורה ומיידית לחייו, אם הוא יכול לעשות זאת בלי לסכן את עצמו."
הסבר: החובה לעזור לאדם שחייו בסכנה חלה על "כל אדם – אזרח, תושב או תייר", כלומר היא אינה תלויה באזרחות, אלא חלה על אדם באשר הוא אדם. התייר, שאינו אזרח ישראל, מילא את החובה הזאת כשהציל את חייו של אדם אחר – כלומר כיבד את זכותו של הזולת לחיים.
ציטוט אפשרי נוסף: "תייר מצרפת, שעבר במקום בריצת בוקר, ראה אותו שוכב ללא תנועה, הזעיק מיד אמבולנס והתחיל לבצע בו החייאה עד שהגיע צוות רפואי." הסבר: התייר פעל כדי להגן על חייו של אדם זר, בלי קשר לאזרחותו שלו או של האיש – זו חובת האדם כאדם כלפי זולתו.

מה הבודק מחפש:
– ציון: חובות האדם כאדם.
– הצגה: חלות על כל אדם באשר הוא אדם, בלי קשר לאזרחות; הצד השני של זכויות האדם – כיבוד זכויות הזולת ואי־פגיעה בהן (כאן: בזכותו לחיים).
– ציטוט מדברי ראש העיר או ממעשה התייר.
– הסבר שמקשר: החובה חלה גם על תייר שאינו אזרח, והיא נועדה להגן על חיי הזולת.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לענות "חובות האדם כאזרח" משום שהחובה קבועה בחוק. החוק כאן מטיל את החובה על כל אדם, גם על מי שאינו אזרח – ולכן זו חובה של האדם כאדם.

מה נדרש: (1) להציג את העיקרון הדמוקרטי: שלטון החוק על פי מה שלמדתם (לא על פי הקטע); (2) לצטט מן הקטע משפט שמתייחס אליו; (3) להסביר כיצד הוא בא לידי ביטוי בציטוט – לקשר את הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: עקרון שלטון החוק קובע שחובת הציות לחוק חלה על כולם: האזרחים ורשויות השלטון כפופים לחוק ושווים בפני החוק – לאדם מותר לעשות הכול כל עוד החוק לא אוסר עליו, ואילו לרשות מותר לעשות אך ורק את מה שהוסמכה בחוק. החוק נחקק על ידי הרשות המחוקקת בהליך דמוקרטי, הולם את ערכי המדינה הדמוקרטית, מפורסם ומנוסח באופן ברור, מגדיר כללי התנהגות (המותר והאסור) ומאזן בין טובת הכלל והפרט.
ציטוט: "רשות ציבורית רשאית לפעול רק במסגרת הסמכות שקיבלה בחוק."
הסבר: לפי ההגדרה, לרשות מותר לעשות אך ורק את מה שהוסמכה בחוק – בניגוד לאדם, שמותר לו הכול כל עוד החוק לא אוסר. הכותב קובע במפורש שרשות ציבורית "רשאית לפעול רק במסגרת הסמכות שקיבלה בחוק", ומזהיר שחוק לא ברור מאפשר לרשות להרחיב את סמכותה. כלומר, הוא מבטא את הרכיב שלפיו גם רשויות השלטון כפופות לחוק.
ציטוט אפשרי נוסף: "חוקים בישראל מתפרסמים ברשומות, ואין חוק שמחייב לפני שפורסם." הסבר: לפי ההגדרה, החוק מפורסם ומנוסח באופן ברור. הכותב מדגיש שאין חוק מחייב לפני שפורסם – תנאי שמאפשר לאזרחים לדעת את המותר והאסור.
ציטוט אפשרי נוסף: "אזרח שאינו מבין מה מותר ומה אסור אינו יכול לכלכל את צעדיו." הסבר: לפי ההגדרה, החוק מגדיר כללי התנהגות – המותר והאסור – ולכן הוא צריך להיות ברור. חוק שאינו מובן אינו ממלא את התפקיד הזה.
ציטוט אפשרי נוסף: "חוק שנועד לחייב את כולם צריך להיות מובן לכולם – לתלמידה, לנהג המונית ולעולה החדש." הסבר: חובת הציות לחוק חלה על כולם, ולכן החוק צריך להיות מפורסם ומנוסח כך שכולם יוכלו להבין אותו.

מה הבודק מחפש: בפרק זה הניקוד הוא: הצגת המושג 40%, ציטוט 30%, הסבר 30%.
– הצגה: חובת הציות חלה על כולם – אזרחים ורשויות (לאדם מותר כל מה שלא נאסר, לרשות רק מה שהוסמכה) ושוויון בפני החוק; החוק נחקק בהליך דמוקרטי, הולם את ערכי המדינה, מפורסם וברור, מגדיר מותר ואסור ומאזן בין טובת הכלל לפרט.
– הסבר שמקשר את הציטוט לרכיב מסוים: הכפיפות של הרשות לסמכות שבחוק / פרסום החוק / ניסוחו הברור / הגדרת המותר והאסור / תחולתו על כולם.
הציטוט צריך להיות משפט ממוקד, ולא העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע.
טעות נפוצה: להציג רק את חובת הציות של האזרחים, בלי הכפיפות של רשויות השלטון לחוק ובלי מאפייני החוק עצמו (נחקק בהליך דמוקרטי, מפורסם וברור). טעות נוספת: להעתיק פסקה שלמה במקום ציטוט ממוקד.

מה נדרש: (1) להציג את הלאומיות האתנית־תרבותית על פי מה שלמדתם, ולא על פי הקטע; (2) לצטט מן הקטע משפט שמבטא אותה; (3) להסביר את הקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: לאומיות אתנית־תרבותית היא השאיפה המשותפת של בני לאום לשלטון עצמי, במסגרת של מדינה ריבונית או בניהול עצמי בתוך מדינה. השאיפה מבוססת על יסודות אתניים־תרבותיים משותפים: מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה, ולפעמים גם דת – יסודות שיוכיים, שאינם פרי בחירה. בלאומיות זו אין בהכרח חפיפה בין ההשתייכות הלאומית לבין האזרחות, והלאום קודם למדינה.
ציטוט: "ובכל זאת, הוגים ומשוררים רבים טענו שהם בני עם אחד: עם שמחברים אותו שפה אחת, סיפורים ושירי עם משותפים, מנהגים וזיכרון היסטורי משותף."
הסבר: לפי ההוגים שבקטע, דוברי הגרמנית היו נתינים של מדינות שונות, ובכל זאת ראו את עצמם עם אחד. מה שאיחד אותם הוא שפה משותפת, סיפורים ושירי עם (תרבות), מנהגים וזיכרון היסטורי משותף – כלומר יסודות אתניים־תרבותיים, ולא מדינה או אזרחות משותפות. אלה היסודות שסביבם מתלכדים בני הלאום בלאומיות אתנית־תרבותית.
ציטוט אפשרי נוסף: "לדבריהם, העם הגרמני היה קיים הרבה לפני שהייתה לו מדינה, והגבולות שבין הנסיכויות אינם יכולים לבטל אותו." הסבר: העם היה קיים לפני שהייתה לו מדינה, ואפילו גבולות בין מדינות לא ביטלו את השייכות אליו – זה הרכיב "הלאום קודם למדינה".
אפשר גם לצטט: "מיליוני דוברי גרמנית חיו מחוץ לה, למשל באוסטריה, וראו את עצמם בני העם הגרמני אף שהיו אזרחים של מדינה אחרת." הסבר: בני העם חיו גם מחוץ למדינה והיו אזרחים של מדינה אחרת, ובכל זאת ראו את עצמם בני העם – אין חפיפה בין ההשתייכות הלאומית לבין האזרחות. וגם: "סטודנטים, סופרים ואנשי ציבור דרשו לאחד את כל בני העם תחת שלטון אחד, במדינה שתהיה שלהם." – השאיפה המשותפת של בני הלאום לשלטון עצמי במדינה משלהם.

מה הבודק מחפש:
בפרק זה הניקוד הוא: הצגת המושג 40%, ציטוט 30%, הסבר 30%. הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט.
– בהצגה: שאיפה לשלטון עצמי; יסודות אתניים־תרבותיים משותפים; אין חפיפה בין לאום לאזרחות; הלאום קודם למדינה.
– בהסבר: קישור הציטוט לרכיב המתאים לו בדיוק.
טעות נפוצה: לצטט את המשפט על מדינות "שמדגישות דווקא את האזרחות המשותפת" – הוא מתאר את הלאומיות האזרחית, ולא את הרעיון שבו עוסק הקטע. טעות נוספת: להסביר רק "הם דיברו אותה שפה", בלי לקשר לרכיב מסוים בהגדרה (יסודות משותפים, היעדר חפיפה בין לאום לאזרחות, הלאום קודם למדינה).