מתכונת 9 באזרחות (שאלון 34225) - פתרון מלא

מה נדרש: שני חלקים: (1) לציין – כלומר לכתוב את שמות – שלוש ההצדקות; (2) לבחור אחת מהן ולהציג אותה במלואה: הכללה (מהי ההצדקה) ודוגמה מן ההכרזה.

תשובה מלאה:
שלוש ההצדקות להקמת המדינה בהכרזת העצמאות הן: ההצדקה ההיסטורית, ההצדקה הטבעית (האוניברסלית) וההצדקה הבין־לאומית (המשפטית).
הצגה מלאה – ההצדקה הבין־לאומית (המשפטית):
הכללה: הצדקה הנובעת מהכרה בין־לאומית בזכותו של העם היהודי להקים מדינה בארץ ישראל – כלומר מהחלטות רשמיות של מדינות ושל גופים בין־לאומיים.
דוגמאות מן ההכרזה:
– הצהרת בלפור (1917), שבה הכירה בריטניה בזכותו של העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל.
– כתב המנדט של חבר הלאומים (1922), שאישר את הצהרת בלפור ונתן תוקף בין־לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לארץ ישראל ולזכותו להקים מחדש את ביתו הלאומי.
– החלטת עצרת האומות המאוחדות מ־29 בנובמבר 1947 (החלטה 181), שחייבה הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. ההכרזה מדגישה שהכרה זו של האומות המאוחדות "אינה ניתנת להפקעה".
(אפשר להציג במקום זאת את ההצדקה ההיסטורית – הקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל, עם דוגמה כמו שמירת האמונים לארץ בגלות או השואה – או את ההצדקה הטבעית – זכותו של כל עם, ובהם העם היהודי, "להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית".)

מה הבודק מחפש: שלושת השמות, ובהצגת ההצדקה שנבחרה – הכללה ודוגמה מלאה אחת לפחות מן ההכרזה.
טעות נפוצה: לציין כהצדקה את "ארבע הפניות" או את "הקמת מוסדות השלטון הזמניים" – אלה חלקים אחרים של ההכרזה. טעות נוספת: להציג את ההצדקה הבין־לאומית בלי הכללה, רק כרשימת תאריכים.

מה נדרש: שני חלקים: (1) להציג את המושג דמוקרטיה מתגוננת – הגדרה מלאה; (2) להציג נימוק אחד של מי שמבקרים שימוש רחב באמצעים האלה, ולהסביר אותו.

תשובה מלאה:
הצגת המושג: דמוקרטיה מתגוננת היא דמוקרטיה ששומרת על המשטר הדמוקרטי, על עקרונותיו ועל כללי המשחק הדמוקרטיים, וגם על אופי המדינה. היא מגינה על עצמה מפני אנשים או קבוצות שפועלים בזירה הציבורית ומנצלים את הכלים הדמוקרטיים כדי לפגוע במשטר הדמוקרטי, לחסל אותו או לפגוע באופי המדינה. כלים דמוקרטיים כאלה הם, למשל, חופש הביטוי, ההתמודדות בבחירות וההתארגנות במפלגה. לשם כך המדינה מגבילה את הזכויות של גורמים אלה: היא שוללת את זכותם להיבחר, שוללת את זכותם להתארגן ולפעול במסגרת פוליטית, ומגבילה את חופש הביטוי שלהם.

נימוק של המבקרים – חשש מניצול לרעה בידי הרוב: האמצעים של דמוקרטיה מתגוננת – שלילת הזכות להיבחר, הגבלת ההתארגנות והגבלת חופש הביטוי – נמצאים בידי מוסדות השלטון, שנשענים על הרוב. המבקרים חוששים ששימוש רחב באמצעים האלה עלול להפוך אותם לכלי בידי הרוב, כדי להשתיק יריבים פוליטיים ולמנוע מקבוצות מיעוט להשמיע עמדות שאינן מקובלות על הרוב, אף שהן לגיטימיות. כך, לטענתם, ההגנה על הדמוקרטיה עלולה לפגוע בפלורליזם ובזכויות המיעוט, שהן מיסודותיה.
נימוקים אפשריים נוספים (מספיק להציג אחד):
– מדרון חלקלק: קשה לקבוע היכן עובר הגבול בין עמדה קיצונית, שמותר להשמיע בדמוקרטיה, ובין סכנה ממשית למשטר. כל הרחבה של הגבול עלולה להוביל להגבלות נוספות.
– התמודדות בוויכוח ולא בפסילה: לטענת המבקרים, עדיף להתמודד עם רעיונות פסולים בוויכוח הציבורי ובבחירות. פסילה עלולה להציג את הנפסלים כקורבנות, לחזק את תמיכת הציבור בהם ולהרחיק את תומכיהם מן הזירה הפוליטית.
(התומכים בדמוקרטיה מתגוננת משיבים שדמוקרטיה אינה חייבת לתת לאויביה את הכלים לחסל אותה. השאלה מבקשת רק את נימוק המבקרים.)

טעות נפוצה: להשתמש במילה "מתגוננת" בתוך ההגדרה (למשל "דמוקרטיה שמתגוננת"). אי אפשר להגדיר מושג באמצעות אותה מילה. טעות נוספת היא לבלבל בין דמוקרטיה מתגוננת ובין תקנות לשעת חירום או מעצר מינהלי. בחלק השני – להציג נימוק בעד דמוקרטיה מתגוננת במקום נימוק של המבקרים, או להציג נימוק בלי להסביר אותו.

מה הבודק מחפש: בהצגה – על מה מגינים (המשטר הדמוקרטי, עקרונותיו ואופי המדינה); מפני מי (מי שמנצל את הכלים הדמוקרטיים כדי לפגוע בדמוקרטיה או לחסל אותה); באילו אמצעים (שלילת הזכות להיבחר, הגבלת ההתארגנות הפוליטית וחופש הביטוי). בנימוק – נימוק אחד של המבקרים, מוסבר (ניצול בידי הרוב ופגיעה בפלורליזם ובזכויות המיעוט, מדרון חלקלק, או עדיפות להתמודדות בוויכוח הציבורי).

מה נדרש: לבחור אחת משתי הקבוצות, בדואים או צ'רקסים, ולהציג שני מאפיינים שלה. כל מאפיין צריך להיות מוצג ומוסבר במשפט או שניים (בסך הכול שניים–שלושה משפטים לפחות).

תשובה מלאה:
תשובה מלאה – הבדואים בישראל:
מאפיין ראשון – מוצא ודת: הבדואים הם חלק מן המיעוט הערבי בישראל, ורובם המכריע מוסלמים. הם שומרים על מסורת ייחודית, שמקורה בחיי נוודות במדבר, ועל מבנה חברתי שבטי, שבו לשבט ולמשפחה המורחבת יש מקום מרכזי.
מאפיין שני – מקום מגורים: רוב הבדואים בישראל חיים בנגב, ומיעוטם בגליל, ביישובים בדואיים ובכפרים.
מאפיינים נוספים שאפשר להציג: הבדואים אינם נקראים לשירות חובה בצה"ל, אך רבים מהם מתנדבים לשירות, למשל כגששים.

תשובה מלאה – הצ'רקסים (חלופה):
מאפיין ראשון – מוצא, דת ושפה: הצ'רקסים הם מוסלמים, אבל אינם ערבים. מוצאם בקווקז, ואבותיהם הגיעו לאזור במאה התשע־עשרה, לאחר שגורשו ממולדתם. הם שומרים על השפה הצ'רקסית ועל המסורת והתרבות שלהם, והשפה נלמדת בבתי הספר ביישוביהם.
מאפיין שני – שירות בצה"ל: מאז 1958, לבקשת ראשי הקהילה, הגברים הצ'רקסים משרתים שירות חובה בצה"ל.
מאפיינים נוספים שאפשר להציג: רוב הצ'רקסים בישראל חיים בשני כפרים בגליל – כפר כמא וריחאניה.

טעות נפוצה: לערבב מאפיינים של שתי הקבוצות (למשל לכתוב שהצ'רקסים הם ערבים, או שהבדואים משרתים שירות חובה בצה"ל). טעות נוספת: לכתוב על מעמד המיעוטים בהכרזת העצמאות במקום על מאפייני הקבוצה עצמה.

מה הבודק מחפש: שני מאפיינים שונים של אותה קבוצה, כל אחד מוצג במשפט או שניים של הסבר.

מה נדרש: שני חלקים: (1) להציג את סוג הזכויות – הגדרה מלאה עם כל רכיביה; (2) לבחור זכות קבוצתית אחת הניתנת בישראל, ולהסביר כיצד היא מאפשרת לקבוצה לשמור על זהותה הייחודית (לא רק לציין אותה).

תשובה מלאה:
זכויות קבוצתיות (זכויות מיעוט) הן זכויות שהמדינה מעניקה לקבוצת מיעוט – לאומית, דתית או תרבותית – כדי לאפשר לה לשמור על זהותה התרבותית הייחודית, למשל בתחומי השפה, הדת, התרבות והחינוך.
– הזכויות ניתנות לאנשים על רקע היותם חלק מהקבוצה, ולא לכל אדם באשר הוא אדם (בשונה מזכויות האדם).
– הזכויות תלויות במדינה: המדינה מעניקה אותן, והיקפן נקבע על ידה.
– מטרתן: לאפשר לקבוצה לשמור על זהותה התרבותית הייחודית ולבטא אותה.

דוגמה מישראל – מערכת חינוך נפרדת: המדינה מקיימת ומממנת מערכות חינוך נפרדות לקבוצות מיעוט, למשל בתי ספר שבהם הלימודים מתקיימים בשפה הערבית, ובתי ספר דרוזיים עם תוכנית לימודים שמדגישה את המורשת הדרוזית. בבתי הספר האלה התלמידים לומדים בשפת האם שלהם, ולומדים את התרבות, המורשת וההיסטוריה של קבוצתם. כך הזהות התרבותית הייחודית של הקבוצה עוברת מדור לדור, ולא נטמעת בתרבות הרוב.
דוגמאות אפשריות נוספות (מספיק להסביר אחת):
– בתי דין דתיים לבני כל עדה דתית מוכרת (למשל בתי הדין השרעיים לבני העדה המוסלמית), הפועלים לפי הדין הדתי שלה בענייני מעמד אישי – הקבוצה מנהלת את חיי המשפחה לפי מסורתה הדתית.
– מעמד מיוחד לשפה הערבית – השפה, מרכיב מרכזי בזהות הקבוצה, נשמרת במרחב הציבורי ובמוסדות.
– הכרה בימי החג והמועד של כל הדתות כימי מנוחה אפשריים לבני אותן דתות – בני הקבוצה יכולים לקיים את חגיהם.

טעות נפוצה: להגדיר זכויות קבוצתיות כ"זכויות של קבוצה" בלבד, בלי המטרה (שמירה על הזהות התרבותית הייחודית) ובלי הרכיב שהמדינה מעניקה אותן. טעות נוספת: לבלבל עם העדפה מתקנת – העדפה מתקנת נועדה לצמצם פערים לפרק זמן מסוים, ואילו זכויות קבוצתיות נועדו לשמור על זהות ייחודית. בחלק השני – לציין דוגמה בלי להסביר כיצד היא שומרת על הזהות הייחודית של הקבוצה.

מה הבודק מחפש: בהצגה – זכויות שהמדינה מעניקה לקבוצת מיעוט / לאנשים בשל השתייכותם לקבוצה; מטרתן – שמירה על הזהות התרבותית הייחודית (שפה, דת, תרבות, חינוך); היקפן נקבע על ידי המדינה. בדוגמה – זכות קבוצתית אחת בישראל, מוסברת: כיצד היא מאפשרת לשמור על השפה, הדת, התרבות או החינוך של הקבוצה.

מה נדרש: לציין את חוק היסוד שעליו התבססה מנהלת הסניף, להציג אותו (את עיקרי תוכנו – סעיף עקרונות היסוד וסעיפים נוספים), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי.
הצגה: חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (2018) מעגן את אופייה היהודי של המדינה. בסעיף עקרונות היסוד נקבע: ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, שבה קמה מדינת ישראל; מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה הוא מממש את זכותו הטבעית, התרבותית, הדתית וההיסטורית להגדרה עצמית; ומימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי. בחוק סעיפים נוספים, למשל: סמלי המדינה (השם, הדגל, הסמל וההמנון "התקווה"); ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל; עברית היא שפת המדינה, ולשפה הערבית מעמד מיוחד; המדינה תהיה פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; הקשר עם העם היהודי; הלוח העברי הוא לוח רשמי של המדינה; יום העצמאות וימי הזיכרון; שבת ומועדי ישראל הם ימי המנוחה הקבועים במדינה, ולמי שאינם יהודים זכות לקיים את ימי המנוחה בשבתם ובחגיהם.
ציטוט: "לאחר שפנתה בכתב, קיבלה תשובה ממנהלת הסניף: "לפי חוק יסוד, עברית היא שפת המדינה, ולשפה הערבית יש מעמד מיוחד במדינה."
הסבר: מנהלת הסניף מתבססת על סעיף השפה בחוק יסוד: הלאום: "עברית היא שפת המדינה", ו"לשפה הערבית מעמד מיוחד". הסעיף מבטא את אופייה של המדינה כמדינת הלאום של העם היהודי (עברית – שפתו הלאומית), ובאותו סעיף ניתן לערבית מעמד מיוחד – ולכן המנהלת מתחייבת לתרגם את הטפסים.
ציטוט אפשרי נוסף: "החוק קובע שהסדרת השימוש בערבית במוסדות ממלכתיים או בפניהם תהיה בחוק, וכי אין בו כדי לפגוע במעמד שניתן בפועל לשפה הערבית לפני שנחקק." הסבר: מנהלת הסניף מציגה את המשך סעיף השפה: הסדרת השימוש בערבית במוסדות המדינה תהיה בחוק, והחוק אינו פוגע במעמד שהיה לערבית בפועל לפני שנחקק.

מה הבודק מחפש:
– ציון: חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי.
– הצגה: סעיף עקרונות היסוד (חובה) ועוד סעיפים – כאן סעיף השפה במלואו (עברית שפת המדינה; לערבית מעמד מיוחד; הסדרה בחוק; אין פגיעה במעמד שניתן בפועל).
– ציטוט מתשובת מנהלת הסניף.
– הסבר שמקשר: התשובה מבוססת על סעיף השפה – עברית כשפת המדינה ומעמד מיוחד לערבית.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: להציג רק את סעיף השפה בלי סעיף עקרונות היסוד, או לכתוב שהחוק "ביטל" את הערבית – החוק מעניק לה מעמד מיוחד וקובע שאין בו כדי לפגוע במעמד שניתן לה בפועל לפני חקיקתו.

מה נדרש: לציין את החירות שנפגעת לטענת ההורים, להציג אותה (את כל רכיביה), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: חופש מדת (נגזרת של הזכות לחירות).
הצגה: חופש מדת הוא חירות הנגזרת מן הזכות לחירות: זכותו של אדם שלא לקיים מצוות ומנהגים דתיים ושלא תיכפה עליו דת – שהמדינה או אחרים לא יכפו עליו לנהוג או לחיות על פי דת, ושיוכל לחיות לפי השקפת עולמו.
ציטוט: "אנחנו מכבדים את מי שמתפלל, אבל אנחנו רוצים שהבן שלנו יגדל לפי השקפת העולם שלנו, ולא שבית הספר יכפה עליו לקיים מנהג דתי", כתבה אחת האימהות.
הסבר: ההורים מבקשים שבנם לא יחויב להשתתף בתפילה – מנהג דתי – ושיוכל לחיות לפי השקפת עולמם החילונית. בית הספר הוא מוסד חינוך ממלכתי, וההחלטה לחייב את כל התלמידים בתפילה (ולהשאיר בחוץ את מי שאינו משתתף) היא כפייה של מנהג דתי – פגיעה בחופש מדת.
ציטוט אפשרי נוסף: "...ומי שלא ישתתף בתפילה יישאר בחוץ עד תחילת השיעור הראשון." הסבר: יש סנקציה על מי שאינו מקיים את המנהג הדתי, כלומר לחץ לקיים אותו.

מה הבודק מחפש: ציון: חופש מדת; הצגה: שלא לקיים מצוות ומנהגים דתיים, שלא תיכפה עליו דת, ויוכל לחיות לפי השקפת עולמו; ציטוט מדברי האם; הסבר שמקשר בין חובת התפילה לבין כפיית מנהג דתי.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לציין חופש דת. ההורים אינם מבקשים לקיים מצווה, אלא שלא יכפו עליהם לקיים אותה – זה חופש מדת.

מה נדרש: לציין את הזכות של נסים שנפגעה לטענתו, להציג אותה (את כל רכיביה), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: הזכות להליך הוגן.
הצגה: הזכות להליך הוגן היא זכותו של אדם שבעת הליך משפטי (חקירה, מעצר ומשפט) תינתן לו הגנה מפני פגיעה בזכויותיו מעבר לנדרש, כלומר מפני פגיעה לא מוצדקת ולא מידתית. אדם שעומד מול רשויות האכיפה והמשפט נמצא בעמדה חלשה מולן, ולכן נקבעו אמצעים שנועדו להבטיח שההליך יהיה הוגן, כמו חזקת החפות, הזכות לייצוג משפטי, הזכות לדעת במה אדם מואשם ולראות את הראיות נגדו, שופטים בלתי תלויים, משפט פומבי וזכות ערעור.
ציטוט: "לא ידעתי שבכלל מאשימים אותי במשהו. לא הייתה לי הזדמנות להסביר, להביא מסמכים או לשכור עורך דין. איך אפשר להרשיע אדם בלי שישמעו אותו?", אמר נסים.
הסבר: נסים עמד לדין – הליך משפטי – בלי שידע על כך. כך נמנעו ממנו אמצעים שנועדו להבטיח הליך הוגן: הזכות לדעת במה הוא מואשם ולראות את הראיות, האפשרות להתגונן והזכות לייצוג משפטי. ההרשעה בלי שנשמעה גרסתו פגעה בזכויותיו (בקניינו – עיקול החשבון) מעבר לנדרש, ולכן לטענתו נפגעה זכותו להליך הוגן.
ציטוט אפשרי נוסף: "כשבירר מה קרה, התברר לו כי לפני כמה חודשים הוגש נגדו כתב אישום על עבירת בנייה, והוא הורשע ונקנס בלי שהיה נוכח במשפט."

מה הבודק מחפש: ציון: הזכות להליך הוגן; הצגה: בעת הליך משפטי (חקירה, מעצר, משפט) הגנה מפני פגיעה בזכויות מעבר לנדרש, ואמצעים למימושה; ציטוט מדברי נסים או על ההרשעה בהיעדרו; הסבר שמקשר לאמצעי שנפגע (לדעת במה מואשמים, להתגונן, ייצוג משפטי).
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לציין את הזכות לקניין בגלל עיקול החשבון. נסים מדגיש שהורשע בלי שידע ובלי שנשמע – זו הזכות להליך הוגן.

מה נדרש: (1) להציג את הפנייה למדינות השכנות על פי מה שלמדתם; (2) לצטט מן הקטע משפט שמבטא אותה; (3) להסביר את הקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בפנייה.

תשובה מלאה:
הצגה: בהכרזת העצמאות יש ארבע פניות. בפנייה אל המדינות השכנות ועמיהן מדינת ישראל מושיטה יד לשלום ולשכנות טובה לכל המדינות השכנות ולעמיהן, וקוראת להן לשיתוף פעולה ולעזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. בהכרזה נאמר גם שמדינת ישראל מוכנה לתרום את חלקה במאמץ משותף לקידום המזרח התיכון כולו.
ציטוט: "ישראל מעבירה מים לשכנתה במזרח, תיירים חוצים את מעברי הגבול, ובעיתות משבר מתקיים שיתוף פעולה שקט שמסייע לתושבים משני צדי הגבול."
הסבר: העברת מים לירדן, התיירות בין המדינות ושיתוף הפעולה בעיתות משבר הם ביטויים מעשיים לרכיבים "שכנות טובה" ו"שיתוף פעולה ועזרה הדדית" עם המדינות השכנות ועמיהן, שאליהם קוראת הפנייה בהכרזה.
ציטוט אפשרי נוסף: "כבר בהכרזת העצמאות, בעיצומה של מלחמה, הושיטו מקימי המדינה יד לשלום ולשכנות טובה לשכניהם, וקראו להם לשתף פעולה ולעזור זה לזה." הסבר: הכותב מתאר במפורש את רכיבי הפנייה – הושטת יד לשלום ולשכנות טובה, וקריאה לשיתוף פעולה ולעזרה הדדית.
אפשר גם לצטט: "הם הבטיחו שישראל תהיה מוכנה לתרום את חלקה במאמץ משותף לקידום האזור כולו." – הרכיב של מאמץ משותף לקידום המזרח התיכון כולו. וגם: "אבל אני חושב שדווקא משום כך צריך להשקיע בשיתופי הפעולה הקטנים – בחקלאות, במים, בבריאות ובתיירות." – קריאה להמשיך בשיתוף הפעולה עם השכנים.

מה הבודק מחפש:
בפרק זה הניקוד הוא: הצגת המושג 40%, ציטוט 30%, הסבר 30%. הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט.
– בהצגה: הושטת יד לשלום ולשכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן; קריאה לשיתוף פעולה ולעזרה הדדית; נכונות לתרום למאמץ משותף לקידום המזרח התיכון כולו.
– בהסבר: קישור הציטוט לרכיב המתאים.
טעות נפוצה: לצטט את המשפט על "שלום קר בין ממשלות" ולהסביר אותו כמימוש הפנייה. משפט זה מתאר דווקא את הפער בין החזון לבין המציאות; מי שבוחר בו צריך להסביר זאת במפורש. טעות נוספת: לבלבל עם הפנייה לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל – פנייה זו מכוונת לאזרחי המדינה, ולא למדינות השכנות.

מה נדרש: להציג את חופש הביטוי מן הידע, לצטט מן הקטע משפט שבו הוא בא לידי ביטוי, ולהסביר את הקשר לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: חופש הביטוי הוא זכות טבעית הנגזרת מן הזכות לחירות: זכותו של כל אדם להביע ולהפיץ בפומבי את דעותיו, אמונותיו, רגשותיו וכל העדפה שירצה, בכל דרך שיבחר – בדיבור, בכתב, באמצעי התקשורת, ברשתות, באמנות, בהפגנות, בלבוש ועוד. חופש הביטוי חל גם על דעות שאינן מקובלות על הרוב או על השלטון.

ציטוט: "אמן רשאי לבטא את מה שהוא רואה ואת מה שהוא מרגיש, בצילום, בציור או במילים, ולהציג זאת לציבור – גם כשהתמונה אינה מחמיאה לשלטון המקומי."

הסבר: המנהלת מתארת את זכותו של האמן להביע את דעותיו ואת רגשותיו ("מה שהוא רואה ומה שהוא מרגיש") ולהפיץ אותם בפומבי ("להציג זאת לציבור"), בכל דרך – צילום, ציור או מילים. היא מוסיפה שהזכות חלה גם כשהדברים אינם נוחים לשלטון – חופש הביטוי חל גם על ביקורת.

ציטוטים אפשריים נוספים:
– "נזמין את הצלם, את חברי המועצה ואת התושבים, וכל אחד יוכל להשמיע את דעתו." הסבר: ערב פתוח שבו כל אדם מביע בפומבי את דעתו.
– "מי שאינו מסכים עם הצלם מוזמן לכתוב, להתווכח, לארגן תערוכה אחרת." הסבר: גם המתנגדים מממשים את חופש הביטוי – בכתיבה, בוויכוח ובאמנות.

מה הבודק מחפש: בהצגה – להביע ולהפיץ בפומבי דעות, אמונות ורגשות, בכל דרך (כולל אמנות), נגזר מן הזכות לחירות. בציטוט – משפט ממוקד. בהסבר – קישור לרכיב מסוים ("בכל דרך" – צילום וציור; "בפומבי" – הצגה לציבור; "רגשות").
בפרק זה הניקוד הוא: הצגת המושג 40%, ציטוט 30%, הסבר 30%.
טעות נפוצה: לצטט את דרישת חברי המועצה להוריד את התערוכה ולהסביר אותה כמימוש של חופש הביטוי בלבד. דרישה זו מבטאת בעיקר ניסיון להגביל את ביטויו של הצלם.