מתכונת 10 באזרחות (שאלון 34271) - פתרון מלא

מה נדרש: לציין את העיקרון הדמוקרטי שבא לידי ביטוי ביחסים בין הרשויות, להציג אותו (את כל רכיביו), לצטט משפט מן הקטע ולהסביר כיצד העיקרון בא בו לידי ביטוי.

תשובה מלאה:
ציון: עקרון הפרדת הרשויות.
הצגה:
– עקרון הפרדת הרשויות הוא פיצול הכוח השלטוני לשלוש רשויות: הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת.
– מטרת ההפרדה היא להגביל את השלטון ולמנוע את ריכוז הכוח בידי גורם שלטוני אחד, כדי לקדם את ההגנה על זכויות האדם.
– לכל רשות יש סמכויות ייחודיות בתחומה, אך הסמכויות אינן מוחלטות: יש עירוב סמכויות בין הרשויות, ומתקיימים ביניהן יחסי איזון ובקרה (פיקוח ובקרה) – מערכת של איזונים ובלמים.
ציטוט: "בדיון בוועדת הכנסת טענו כמה חברי כנסת כי חובת האיסוף תכביד מאוד על עסקים קטנים, והוועדה אישרה את התקנות רק לאחר שהשרה הסכימה לפטור מן החובה עסקים ששולחים פחות מאלף משלוחים בשנה."
הסבר: לפי הרכיב השלישי, הסמכויות של כל רשות אינן מוחלטות, ומתקיימים בין הרשויות יחסי איזון ובקרה. השרה, שהיא חלק מן הרשות המבצעת, מוסמכת להתקין תקנות, אבל ועדה של הכנסת – הרשות המחוקקת – מפקחת עליה, ואינה מאשרת את התקנות עד שהשרה משנה אותן. כך הרשות המחוקקת בולמת את הרשות המבצעת.
ציטוט אפשרי נוסף: "בג"ץ קיבל את העתירה בעניין זה וקבע כי "תקנות אינן יכולות להטיל חובות שאין להן בסיס בחוק שמכוחו הותקנו"." הסבר: הרשות השופטת מבקרת את הרשות המבצעת ומבטלת את החלק בתקנות שחרג מן הסמכות שנתנה הכנסת – גם זה ביטוי ליחסי איזון ובקרה, ולכך שאף רשות אינה פועלת בלי בלמים.
אפשר גם להסביר את עירוב הסמכויות: השרה (הרשות המבצעת) מתקינה תקנות – כלומר מחוקקת – מכוח הסמכה שנתנה לה הכנסת.

מה הבודק מחפש:
– ציון: עקרון הפרדת הרשויות.
– בהצגה: פיצול הכוח לשלוש רשויות; המטרה – הגבלת השלטון ומניעת ריכוז כוח בידי גורם אחד, להגנה על זכויות האדם; סמכויות ייחודיות לכל רשות, שאינן מוחלטות (עירוב סמכויות / איזון ובקרה / איזונים ובלמים).
– ציטוט על אישור הוועדה או על פסק הדין של בג"ץ.
– הסבר שמקשר את הציטוט ליחסי האיזון והבקרה (או לעירוב הסמכויות).
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: להציג את עקרון שלטון החוק בגלל פסק הדין. בית המשפט אכן דורש שהתקנות יהיו לפי החוק, אבל השאלה עוסקת ביחסים בין הרשויות – הכנסת מאשרת, השרה מתקינה ובג"ץ מבקר – וזה עקרון הפרדת הרשויות.

מה נדרש: לציין את הביטוי למעמד המיעוטים שבא לידי ביטוי בהקמת בית הספר, להציג אותו (את כל רכיביו), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: מערכת חינוך נפרדת לבני המיעוטים, במימון המדינה, בשפתם ובהתאם לתרבותם.
הצגה: אחד הביטויים המוסדיים למעמד המיעוטים בישראל הוא מערכת חינוך נפרדת. המדינה מכירה בזכותן של קבוצות המיעוט לשמור על שפתן, על תרבותן ועל מורשתן, ולכן היא מממנת מערכת חינוך ממלכתית שבה הלימודים מתקיימים בשפתן (למשל בערבית), ותוכנית הלימודים מותאמת לתרבותן ולמורשתן.
ציטוט: "הלימודים בבית הספר יתקיימו בשפה הערבית, ותוכנית הלימודים תכלול גם לימודי מורשת ותרבות של החברה הערבית."
הסבר: בית הספר החדש מלמד בשפה הערבית, ותוכנית הלימודים שלו כוללת לימודי מורשת ותרבות של החברה הערבית. כלומר זו מסגרת חינוך נפרדת לבני המיעוט, בשפתם ובהתאם לתרבותם. בנוסף, לפי הקטע, משרד החינוך יממן את בית הספר כמו כל בית ספר ממלכתי, וזה הרכיב "במימון המדינה".
ציטוט אפשרי נוסף: "משרד החינוך יממן את בית הספר, כמו את כל בתי הספר הממלכתיים בעיר." הסבר: בית הספר בשפה הערבית הוא חלק ממערכת החינוך הממלכתית, והמדינה מממנת אותו.

מה הבודק מחפש:
– ציון: מערכת חינוך נפרדת לבני המיעוטים.
– הצגה: בשפתם; בהתאם לתרבותם ולמורשתם; במימון המדינה; שמירה על זהות הקבוצה.
– ציטוט על הלימודים בערבית ועל לימודי המורשת, או על מימון משרד החינוך.
– הסבר שמקשר את הציטוט לרכיב בהגדרה.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לבחור במשפט על בית הספר הדו־לשוני. בית ספר משותף ליהודים ולערבים אינו מערכת חינוך נפרדת לבני המיעוט; השאלה עוסקת בבית הספר בשכונת אל־בוסתן.

מה נדרש: (1) להציג את מעמד העברית – מה קובע החוק, ומדוע המעמד הזה מבטא את אופייה היהודי של המדינה; (2) להציג שני תחומים שונים במרחב הציבורי שבהם המעמד בא לידי ביטוי, כל אחד במשפט או שניים.

תשובה מלאה:
מעמד העברית: לפי חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, "עברית היא שפת המדינה", ולשפה הערבית נקבע מעמד מיוחד. העברית היא השפה הלאומית של העם היהודי ושפת מקורותיו – התנ"ך, התפילה והספרות לדורותיה – והיא הוחייתה כשפת דיבור כחלק מן התחייה הלאומית של העם היהודי. לכן מעמדה כשפת המדינה מבטא את אופייה היהודי של מדינת ישראל.
תחום ראשון – מוסדות השלטון: העברית היא שפת העבודה של הכנסת, הממשלה ובתי המשפט. חוקי המדינה נכתבים ומתפרסמים בעברית, וגם פסקי הדין נכתבים בה.
תחום שני – מערכת החינוך: העברית היא שפת ההוראה ברוב בתי הספר בישראל, ובבתי הספר שבהם ההוראה בערבית היא נלמדת כמקצוע.
תחומים נוספים שאפשר להציג: שילוט ופרסומים רשמיים (שלטי דרכים ורחובות, טפסים ומסמכים של רשויות המדינה); תקשורת ותרבות (העברית היא השפה העיקרית של העיתונות, השידור והתרבות); האקדמיה ללשון העברית, מוסד ממלכתי שקובע את כללי הלשון.

מה הבודק מחפש: הצגת המעמד (שפת המדינה לפי חוק היסוד, והקשר לזהות היהודית ולתחייה הלאומית), ושני תחומים שונים, כל אחד מוצג ומוסבר.
טעות נפוצה: לכתוב שהעברית והערבית הן "שתי השפות הרשמיות במעמד שווה". לפי חוק היסוד, העברית היא שפת המדינה, ולערבית מעמד מיוחד. טעות נוספת: להציג שני תחומים שהם בעצם אותו תחום (למשל "הכנסת" ו"הממשלה" כשני תחומים נפרדים) – שניהם שייכים לתחום מוסדות השלטון.

מה נדרש: "הציגו שלושה מן המאפיינים" – שלושה מאפיינים שונים של שיטת הבחירות לכנסת, וכל אחד מוסבר במשפט מלא (לא רק שם המאפיין).

תשובה מלאה:
מאפיין ראשון – שיטה ארצית: בבחירות לכנסת כל המדינה היא אזור בחירה אחד. כל הקולות של כל רשימה, מכל רחבי הארץ, נספרים יחד, ו־120 המושבים בכנסת מחולקים לפי סך הקולות שקיבלה כל רשימה בכל הארץ. המדינה אינה מחולקת לאזורי בחירה, ולכן חברי הכנסת אינם נבחרים כנציגים של אזור גאוגרפי מסוים.
מאפיין שני – שיטה יחסית: כל רשימת מועמדים מקבלת מספר מושבים (מנדטים) בכנסת, מתוך 120, ביחס לשיעור הקולות שקיבלה בבחירות. למשל, רשימה שקיבלה כרבע מן הקולות תקבל כרבע מן המושבים – כ־30 מנדטים. כך הכנסת משקפת במידה רבה את מגוון הדעות והקבוצות בציבור.
מאפיין שלישי – שיטה רשימתית: הבוחרים אינם מצביעים בעד מועמד יחיד, אלא בעד רשימת מועמדים שמגישה מפלגה (או כמה מפלגות יחד). סדר המועמדים ברשימה נקבע מראש בידי המפלגה, והבוחר אינו יכול לשנות אותו; המושבים שהרשימה זכתה בהם מאוישים לפי סדר המועמדים ברשימה.
מאפיין נוסף שאפשר להציג – אחוז החסימה: רק רשימה שעברה את אחוז החסימה – כיום 3.25% מן הקולות הכשרים – זוכה בייצוג בכנסת. המושבים מחולקים בין הרשימות שעברו את אחוז החסימה, ביחס למספר הקולות שקיבלה כל אחת מהן.

טעות נפוצה: לערבב בין מאפייני שיטת הבחירות בישראל ובין התנאים לקיום בחירות דמוקרטיות (כלליות, שוות, חשאיות, מחזוריות, חופשיות). התנאים חלים על כל בחירות דמוקרטיות, ואילו ארציות, יחסיות ורשימתיות הן מאפיינים של שיטת הבחירות לכנסת. טעות נוספת: לכתוב ש"ארצית" פירושה שכל אזרחי המדינה רשאים להצביע – זה התנאי "כלליות"; "ארצית" פירושה שכל המדינה היא אזור בחירה אחד.

מה הבודק מחפש: שלושה מאפיינים שונים, כל אחד עם הסבר (ארצית – כל המדינה אזור בחירה אחד; יחסית – מושבים ביחס לשיעור הקולות; רשימתית – הצבעה בעד רשימה שסדרה נקבע מראש; אחוז החסימה – 3.25% מן הקולות הכשרים כתנאי לייצוג).

מה נדרש: להציג את המושג – הגדרה מלאה: מי מבצע את העבירה, כיצד, ולשם מה (המניע), ומדוע היא מסוכנת. יש לכתוב לפחות שניים–שלושה משפטים בכל תשובה.

תשובה מלאה:
– מי ואיך: עבריינות שלטונית היא הפרת החוק בידי נושאי משרות ציבוריות – נבחרי ציבור (כמו שרים, חברי כנסת וראשי רשויות מקומיות) או עובדי ציבור – במסגרת מילוי תפקידם, תוך ניצול לרעה של כוחם, מעמדם וסמכויותיהם.
– המניע: בעבריינות שלטונית ציבורית המניע אינו רווח אישי. נושא המשרה מפר את החוק כדי להיטיב עם ציבור מסוים – למשל מפלגתו, ציבור בוחריו או קבוצה שהוא מזדהה איתה – או כדי לקדם את טובת הכלל כפי שהוא עצמו רואה אותה. (לעומתה, עבריינות שלטונית אישית נעשית לשם טובת הנאה אישית לעבריין או למקורביו.)
– הסכנה: אף שהעבריין אינו מתעשר, העבירה מסוכנת: היא פוגעת באמון הציבור בכך שהשלטון פועל לפי החוק ולטובת כלל הציבור, ופוגעת בעקרון שלטון החוק – שלפיו גם הרשויות כפופות לחוק.

טעות נפוצה: לבלבל עם עבריינות שלטונית אישית (שחיתות לטובת העבריין עצמו), או עם עבריינות פלילית רגילה, שבה מבצע העבירה יכול להיות כל אדם, ולא נושא משרה ציבורית. טעות נוספת: לכתוב שעבריינות ציבורית "אינה פסולה" משום שהיא נעשית לטובת הציבור – גם היא הפרה של החוק.

מה הבודק מחפש: שלושה רכיבים – מי (נבחרי ציבור או עובדי ציבור); איך (הפרת החוק במסגרת התפקיד, תוך ניצול לרעה של הכוח והסמכויות); לשם מה (לטובת ציבור מסוים או טובת הכלל מנקודת מבטו, ולא לטובת הנאה אישית).

מה נדרש: שלושה דברים: (1) להציג את הזכות לקניין; (2) להסביר את ההבדל בין קניין חומרי ובין קניין רוחני; (3) לתת דוגמה לכל אחד.

תשובה מלאה:
הצגה: הזכות לקניין היא זכות טבעית. זו זכותו של אדם לרכוש רכוש, חומרי או רוחני, להחזיק בו ולעשות בו כרצונו: להשתמש בו, ליהנות ממנו, למכור אותו, להשכיר אותו, להוריש אותו או לתת אותו במתנה. המדינה אינה רשאית לפגוע בקניינו של אדם, ועליה להגן על רכושו מפני פגיעה בידי אחרים. בישראל הזכות מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו: "אין פוגעים בקניינו של אדם".

ההבדל: קניין חומרי הוא רכוש מוחשי, שאפשר לגעת בו ושיש לו ערך כלכלי – למשל דירה, קרקע, רכב או כסף. קניין רוחני הוא פרי היצירה או המחשבה של אדם – יצירה, רעיון או המצאה – שיש להם ערך כלכלי, אף שאינם חפץ מוחשי. בקניין רוחני הזכות מתבטאת בכך שאחרים אינם רשאים להשתמש ביצירה, להעתיק אותה או להרוויח ממנה בלי רשות היוצר.
דוגמה לקניין חומרי: אדם שקנה דירה רשאי לגור בה, להשכיר אותה או למכור אותה.
דוגמה לקניין רוחני: מלחין שכתב שיר; אסור לאחרים להשתמש בשיר במסחר בלי רשותו ובלי לשלם לו.

מה הבודק מחפש: הצגה מלאה של הזכות; הבדל מוסבר לפי אותו קריטריון (מוחשי לעומת פרי יצירה או רעיון), עם דוגמה נכונה לכל סוג.
טעות נפוצה: לחשוב שקניין רוחני הוא "דבר בעל ערך רגשי" (כמו מזכרת משפחתית). מזכרת היא חפץ מוחשי – קניין חומרי; קניין רוחני הוא יצירה או רעיון.

מה נדרש: שני חלקים: (1) להסביר את הקשר בין זכויות לחובות; (2) להציג דוגמה לחובה של האדם כאדם, ולהסביר מדוע היא חלה על כל אדם.

תשובה מלאה:
הקשר בין זכויות לחובות: זכויות האדם וחובות האדם הן שני צדדים של אותו מטבע. כשם שלכל אדם יש זכויות טבעיות, כך מוטלת על כל אדם החובה לכבד את זכויותיהם של אחרים ולא לפגוע בהן – שהרי אם כל אדם יממש את זכויותיו בלי להתחשב בזולת, אף אחד לא יוכל ליהנות מזכויותיו. הזכות של אדם אחד יוצרת חובה אצל כל האחרים.

דוגמה – חובה של האדם כאדם: לכל אדם יש זכות לקניין, ולכן מוטלת על כל אדם – אזרח, תושב או תייר – החובה לא לגנוב ולא להזיק לרכושו של אחר. חובות האדם כאדם חלות על כל אדם באשר הוא אדם, בלי קשר לאזרחותו, משום שהן הצד השני של זכויות האדם: כשם שלכל אדם יש זכויות טבעיות, כך מוטלת על כל אדם החובה לכבד את זכויותיהם של אחרים ולא לפגוע בהן – בחייהם, בגופם, ברכושם ובכבודם.

(הקשר בא לידי ביטוי גם ביחס בין האזרח למדינה: המדינה מעניקה לאזרח זכויות ומגינה עליהן, והאזרח חב כלפיה חובות כאזרח – לציית לחוק, לשלם מסים ולשרת בצבא.)

מה הבודק מחפש: בהסבר הקשר – זכותו של אדם מטילה על אחרים חובה לכבד אותה. בדוגמה – חובה שחלה על כל אדם באשר הוא אדם (כיבוד זכויות הזולת), עם הסבר שהיא אינה תלויה באזרחות.
טעות נפוצה: להביא כדוגמה חובה של האדם כאזרח (מסים, שירות צבאי) במקום חובה של האדם כאדם.

מה נדרש: (1) להציג את החוק מן הידע, ולא מן הקטע; (2) לצטט מן הקטע משפט שמתייחס לחוק; (3) להסביר את הקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בחוק.

תשובה מלאה:
הצגה: החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם (התש"י–1950) מאפשר להעמיד לדין ולהעניש בישראל את מי שבתקופת השלטון הנאצי, בארץ עוינת, ביצע פשע כלפי העם היהודי או פשע נגד האנושות (או פשע מלחמה בתקופת מלחמת העולם השנייה). החוק חל על מעשים שנעשו לפני קום המדינה, מחוץ לשטחה ונגד מי שלא היו אזרחיה. העונש החמור ביותר שנקבע בו הוא עונש מוות, ועבירות אלה אינן מתיישנות. החוק הוא ביטוי לאופייה היהודי של המדינה ולאחריותה כלפי העם היהודי ותולדותיו.
ציטוט: "היו בעולם מי ששאלו אז באיזו זכות שופטת מדינת ישראל אדם על מעשים שעשה לפני שהמדינה קמה, מחוץ לגבולותיה, ונגד אנשים שמעולם לא היו אזרחיה."
הסבר: המשפט מתאר בדיוק את הרכיב המייחד של החוק: תחולתו על מעשים שנעשו לפני קום המדינה, מחוץ לשטחה ונגד מי שלא היו אזרחיה. בזכות החוק יכלה מדינת ישראל לשפוט את אייכמן, אף שכל אחד משלושת המאפיינים האלה היה נכון לגבי מעשיו.
ציטוט אפשרי נוסף: "החוק קבע כי אפשר להעמיד לדין בישראל את מי שביצע בתקופת השלטון הנאצי פשעים נגד העם היהודי ופשעים נגד האנושות, וקבע לפשעים אלה את העונש החמור ביותר שיש בספר החוקים." הסבר: המשפט מציג את תוכן החוק – העמדה לדין של פושעים מתקופת השלטון הנאצי על פשעים נגד העם היהודי ונגד האנושות, והעונש החמור ביותר, עונש מוות. אפשר גם לצטט: "אייכמן הורשע ונידון למוות." – הטלת העונש החמור ביותר שקבע החוק.

מה הבודק מחפש:
– הצגה עם הרכיבים: העמדה לדין בישראל על פשעים נגד העם היהודי ונגד האנושות בתקופת השלטון הנאצי; תחולה על מעשים לפני קום המדינה, מחוץ לשטחה ונגד מי שלא היו אזרחיה; עונש מוות ואין התיישנות.
– ציטוט ממוקד והסבר שמקשר אותו לרכיב מסוים.
הציטוט צריך להיות משפט ממוקד, ולא העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע.
טעות נפוצה: להציג את החוק "על פי הקטע", כלומר לספר את סיפור המשפט במקום להגדיר את רכיבי החוק. טעות נוספת: לצטט את הפסקה על השואה כ"הוכחה" להקמת המדינה – היא מתייחסת להצדקה ההיסטורית בהכרזת העצמאות, ולא לחוק.

מה נדרש: (1) להציג את ההצדקה ההיסטורית מן הידע – הכללה ודוגמאות מן ההכרזה; (2) לצטט מן הקטע; (3) להסביר את הקשר בין הציטוט לרכיב בהצדקה.

תשובה מלאה:
הצגה: ההצדקה ההיסטורית נשענת על הקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל ועל אירועים בתולדותיו. לפי הכרזת העצמאות, בארץ ישראל קם העם היהודי ועוצבה דמותו; בגלות שמר העם אמונים לארץ ולא חדל מתקווה לשוב אליה; בדורות האחרונים שבו היהודים בהמוניהם והקימו יישוב גדול; והשואה הוכיחה מחדש את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת על ידי חידוש המדינה היהודית בארץ ישראל.
ציטוט: "מבחינת רבים מבני דור המייסדים, השואה הייתה ההוכחה הקשה מכולן לכך שעם בלי מדינה משלו נשאר חסר מגן."
הסבר: המשפט מבטא את הרכיב של השואה בהצדקה ההיסטורית: השואה, אירוע בתולדות העם היהודי, הוכיחה שעם "בלי מדינה משלו" – בלי מולדת – חסר מגן. כלומר היא הוכיחה את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת.
ציטוט אפשרי נוסף: "הם ראו בהקמת המדינה, שלוש שנים בלבד אחרי סוף המלחמה, תשובה היסטורית לשואה: המקום שבו היהודים לא יהיו עוד תלויים בחסדיהם של אחרים." הסבר: הקמת המדינה מוצגת כפתרון לבעיה שהשואה חשפה – חידוש המדינה היהודית.

מה הבודק מחפש:
– הצגה: הכללה (קשר היסטורי ואירועים בתולדות העם) ודוגמה מלאה אחת לפחות.
– ציטוט והסבר שמקשרים לרכיב השואה כהוכחה להכרח בחידוש המדינה.
הציטוט צריך להיות משפט ממוקד, ולא העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע.
טעות נפוצה: להציג את ההצדקה הטבעית ("זכות כל עם") – הקטע מנמק את הקמת המדינה באירוע היסטורי, השואה.

מה נדרש: (1) להציג את המחויבות והאחריות של המדינה כלפי יהודי התפוצות מן הידע – מהי, ושני ביטויים לפחות; (2) לצטט מן הקטע; (3) להסביר את הקשר.

תשובה מלאה:
הצגה: מדינת ישראל, כמדינת הלאום של העם היהודי, רואה את עצמה מחויבת ואחראית לעם היהודי בתפוצות, ולא רק לאזרחיה – זו הערבות ההדדית בין המדינה ובין יהודי העולם. ביטויים למחויבות זו: חוק השבות מאפשר לכל יהודי לעלות לישראל; המדינה מתגייסת לטובת יהודים במצוקה ברחבי העולם, למשל במבצעים להעלאת יהודים; מוסדות מטעם המדינה פועלים לחיזוק הזהות היהודית בתפוצות; החוק הפלילי מאפשר להעניש מי שפגע ביהודי בשל יהדותו גם מחוץ לשטח המדינה; והחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם מאפשר להעניש את מי שביצעו פשעים נגד העם היהודי בשנות השואה.
ציטוט: "מדינת ישראל אמרה בו לעולם שהיא רואה את עצמה אחראית לא רק לאזרחיה, אלא גם לגורלם ולכבודם של יהודים בכל מקום ובכל דור – גם של מי שנרצחו לפני שהמדינה נולדה."
הסבר: המשפט מבטא את לב המחויבות: האחריות של המדינה חלה "לא רק על אזרחיה", אלא על יהודים "בכל מקום ובכל דור". משפט אייכמן, שהתקיים מכוח החוק לעשיית דין בנאצים, הוא אחד הביטויים לאחריות זו.
ציטוט אפשרי נוסף: "אותה תפיסה מנחה את המדינה גם כשהיא פועלת למען קהילות יהודיות הנתונות בסכנה בימינו." הסבר: זו התגייסות המדינה לטובת יהודים במצוקה ברחבי העולם – ביטוי נוסף לאותה מחויבות.

מה הבודק מחפש:
– הצגה: אחריות המדינה כלפי יהודים שאינם אזרחיה, ושני ביטויים לפחות.
– ציטוט והסבר שמקשרים לרכיב האחריות "לא רק לאזרחיה" או לביטוי מסוים.
הציטוט צריך להיות משפט ממוקד, ולא העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע.
טעות נפוצה: להציג את מחויבות יהודי התפוצות כלפי המדינה (תמיכה כלכלית או פוליטית) – השאלה עוסקת במחויבות המדינה כלפיהם.

מה נדרש: לציין את המושג מתחום הרשות השופטת שבא לידי ביטוי בפעולת בג"ץ, להציג אותו (כל רכיביו), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: ביקורת שיפוטית (על הרשות המחוקקת).
הצגה: ביקורת שיפוטית היא ביקורת שמקיימת מערכת המשפט, ובעיקר בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ), על רשויות השלטון. הביקורת חלה על הרשות המבצעת: בית המשפט בודק אם החלטותיה ופעולותיה חוקיות – אם התקבלו בסמכות, כדין ובסבירות – ויכול לבטל החלטה בלתי חוקית. הביקורת חלה גם על הרשות המחוקקת: בית המשפט בודק אם חוקי הכנסת מתאימים לחוקי היסוד. בישראל, במידה רבה מאז המהפכה החוקתית, בית המשפט מוסמך לפסול חוקים הסותרים חוקי יסוד. הביקורת השיפוטית היא אחד האמצעים להגבלת השלטון ולהגנה על זכויות האדם.
ציטוט: "נאשם שהוחזק במעצר לפי החוק עתר לבג"ץ וטען כי החוק פוגע בחירותו באופן גורף. בג"ץ בחן את החוק לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע כי "אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת"."
הסבר: הביקורת השיפוטית חלה גם על הרשות המחוקקת: בית המשפט בודק אם חוקי הכנסת מתאימים לחוקי היסוד. כאן בג"ץ בוחן חוק של הכנסת לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובודק אם הפגיעה בזכות לחירות עומדת בתנאים שקובע חוק היסוד (תכלית ראויה, ופגיעה במידה שאינה עולה על הנדרש).
ציטוט אפשרי נוסף: "לכן קבע בית המשפט כי הסעיף בטל, ונתן לכנסת שישה חודשים לחוקק הסדר חדש." הסבר: זו התוצאה של הביקורת השיפוטית בישראל מאז המהפכה החוקתית – בית המשפט מוסמך לקבוע שחוק (או סעיף בחוק) הסותר חוק יסוד בטל. אפשר גם לצטט את המשפט על התכלית הראויה ועל הפגיעה "במידה העולה על הנדרש".

מה הבודק מחפש:
– ציון: ביקורת שיפוטית.
– בהצגה: מי מבקר (מערכת המשפט / בג"ץ); על מי (הרשות המבצעת והרשות המחוקקת); מה הביקורת בודקת (חוקיות פעולות השלטון והתאמת החוקים לחוקי היסוד); התוצאה (ביטול החלטה, פסילת חוק הסותר חוק יסוד).
– ציטוט על בחינת החוק לאור חוק היסוד או על ביטול הסעיף.
– הסבר שמקשר: בג"ץ בודק חוק של הכנסת לאור חוק יסוד וקובע שהסעיף בטל.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לציין "פסקת ההגבלה" כתשובה. בית המשפט אכן בוחן את החוק לפי תנאיה, אבל השאלה מבקשת את המושג מתחום הרשות השופטת שבא לידי ביטוי בפעולת בג"ץ – הביקורת השיפוטית. טעות נוספת: לכתוב שבית המשפט "חוקק חוק חדש"; הוא קבע שהסעיף בטל, והחקיקה מחדש נשארה בידי הכנסת.

מה נדרש: לציין ולהציג את הגישה הכלכלית־חברתית, לצטט משפט מן הקטע ולהסביר כיצד הגישה באה בו לידי ביטוי.

תשובה מלאה:
ציון: הגישה שבאה לידי ביטוי בתוכנית הממשלה היא הגישה הכלכלית־חברתית הסוציאל־דמוקרטית.
הצגה:
– ערך מרכזי: הגישה מדגישה את השוויון החברתי־כלכלי ומקדמת אותו לפני החירות הכלכלית; היא מקדמת את הסולידריות ואת צמצום הפערים.
– אחריות המדינה: במקרה הצורך, הפרט יכול להישען על סיוע חברתי־כלכלי מן המדינה; למדינה יש אחריות כלפי החלש – מדינת רווחה, שמחויבת ליצור רשת ביטחון סוציאלית רחבה ולהבטיח קיום בסיסי בכבוד לכל אדם.
– מידת מעורבות המדינה: המדינה מעורבת בתחום החברתי־כלכלי במידה רבה, למשל באמצעות סבסוד, הענקת שירותים חברתיים, חקיקה חברתית, הלאמה, ותמיכה במיסוי גבוה על העשירונים העליונים.
ציטוט: "באחת המדינות במערב אירופה החליטה הממשלה להקים חברה ממשלתית שתייצר תרופות חיוניות ותמכור אותן לבתי המרקחת במחיר העלות."
(ציטוטים אפשריים נוספים: "עוד הוחלט שכל ילד ונער עד גיל 18 יקבל טיפולי שיניים חינם במרפאות ציבוריות." או "המדינה אחראית לכך שגם החלשים ביותר יקבלו את מה שהם צריכים, ושהפער בין עשירים לעניים לא יקבע מי יקבל טיפול." או "את התוכנית יממן מס מיוחד שיוטל על הרווחים של יבואני התרופות הגדולים.")
הסבר: הקמת חברה ממשלתית שמייצרת תרופות ומוכרת אותן במחיר העלות פירושה שהמדינה עצמה פועלת בשוק התרופות, במקום להשאיר אותו לחברות פרטיות – ביטוי לרכיב של מידת מעורבות רבה של המדינה בתחום החברתי־כלכלי.
(אם בוחרים בציטוט על טיפולי השיניים: מתן שירות חברתי חינם לכל הילדים, במימון המדינה, מבטא את אחריות המדינה כלפי החלש – מדינת רווחה – ואת מעורבותה הרבה באמצעות הענקת שירותים חברתיים. אם בוחרים בציטוט של השרה: "המדינה אחראית לכך שגם החלשים ביותר יקבלו את מה שהם צריכים" – זה רכיב אחריות המדינה כלפי החלש; "שהפער בין עשירים לעניים לא יקבע..." – הערך המרכזי של שוויון חברתי־כלכלי וצמצום פערים. אם בוחרים בציטוט על המס: הטלת מס על רווחי יבואני התרופות הגדולים כדי לממן שירותים לכלל הציבור מבטאת מעורבות רבה של המדינה וצמצום פערים.)

מה הבודק מחפש: – ציון: הגישה הסוציאל־דמוקרטית.
– הצגה: הערך המרכזי (שוויון חברתי־כלכלי לפני חירות כלכלית, צמצום פערים), אחריות המדינה כלפי החלש, ומידת מעורבות גבוהה של המדינה.
– ציטוט מתאים.
– הסבר שמקשר את הציטוט לרכיב המתאים בדיוק: חברה ממשלתית לייצור תרופות ← מעורבות רבה; טיפולי שיניים חינם ו"גם החלשים ביותר יקבלו את מה שהם צריכים" ← אחריות כלפי החלש; "הפער בין עשירים לעניים" ← הערך המרכזי (צמצום פערים); מס על רווחי יבואני התרופות ← מעורבות רבה וצמצום פערים.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לקשר את הציטוט לרכיב לא מתאים בהגדרה – למשל להסביר את הקמת החברה הממשלתית באמצעות רכיב "הערך המרכזי" בלבד. חברה ממשלתית הפועלת בשוק מבטאת בראש ובראשונה את מידת המעורבות הרבה של המדינה.

מה נדרש: לציין את סוג הזכויות שהתושבים מממשים, להציג אותו (את כל רכיביו), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: זכויות פוליטיות – הזכות להיבחר והזכות להתארגן ברשימה המתמודדת בבחירות.
הצגה: זכויות פוליטיות הן זכויות הקשורות ליחסים בין האזרח לבין רשויות השלטון ולשותפות שלו בניהול המסגרת המדינית. חלקן זכויות אזרח, המוענקות לאזרחי המדינה – הזכות לבחור ולהיבחר והזכות להתארגן במפלגה המתמודדת בבחירות; וחלקן נובעות מזכויות טבעיות – חופש ההפגנה והמחאה והאפשרות לבקר את השלטון.
ציטוט: "הם הקימו רשימה חדשה בשם "השכונות קודם", בחרו את המועמדים שלה, ניסחו מצע והגישו את הרשימה לוועדת הבחירות."
הסבר: התושבים מתארגנים ברשימה, מגישים אותה לבחירות ומבקשים להיבחר למועצה. כך הם מממשים את הזכות להתארגן ברשימה המתמודדת בבחירות ואת הזכות להיבחר – זכויות פוליטיות שנוגעות לשותפות בניהול המסגרת השלטונית, כאן ברשות המקומית.
ציטוט אפשרי נוסף: "אנחנו לא רוצים רק להתלונן. אנחנו רוצים לשבת במועצה ולהשפיע מבפנים על ההחלטות שנוגעות לחיים שלנו", אמרה ראש הרשימה. הסבר: הרצון "לשבת במועצה ולהשפיע" הוא שותפות בניהול המסגרת השלטונית.

מה הבודק מחפש:
– ציון: זכויות פוליטיות (הזכות להיבחר / להתארגן ברשימה המתמודדת בבחירות).
– הצגה: זכויות הקשורות ליחסי האזרח והשלטון ולשותפות בניהול המסגרת המדינית; זכויות אזרח ונובעות מזכויות טבעיות.
– ציטוט על הקמת הרשימה או על הרצון לשבת במועצה.
– הסבר שמקשר בין ההתמודדות בבחירות לבין השותפות בשלטון.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לציין את חופש ההפגנה והמחאה. התושבים אינם מפגינים, אלא מתמודדים בבחירות.

מה נדרש: טענה – משפט אחד שמבטא עמדה ברורה (תומך או מתנגד) וכותב את הסוגיה במלואה.

תשובה מלאה: (זו דוגמה לתשובה אחת. אפשר לבחור גם בעמדה ההפוכה – הניקוד אינו תלוי בעמדה, אלא באיכות הנימוקים.)
אני תומך/ת בהצעה לקבוע כי חשודים בעבירות חמורות שביצעו ארגוני פשיעה – כמו רצח, סחיטה וירי – יוכלו להיות עצורים עד ארבעה ימים לפני שיובאו לפני שופט.

מה הבודק מחפש (טענה: עמדה ברורה 50%, כתיבת הסוגיה במלואה 50%): בשאלת עמדה: בטענה (א) מציגים עמדה ברורה (תומך/מתנגד) וכותבים את הסוגיה במלואה. הניקוד אינו תלוי בעמדה שנבחרה.

מה נדרש: לכתוב טענה ברורה, כלומר לנקוט עמדה בעד ההצעה או נגדה, ולהתייחס בה לסוגיה עצמה.

תשובה לדוגמה (בעד): אני תומך בהצעה לשדר בשידור ישיר את הדיונים בבית המשפט העליון. לדעתי, לציבור יש זכות לראות כיצד מתנהלים הדיונים שבהם מוכרעות שאלות חשובות לכולנו.

(אפשר באותה מידה לטעון נגד, למשל: "אני מתנגד להצעה, כי מצלמות בבית המשפט יפעילו לחץ על השופטים ועל העדים". כל עמדה מתקבלת, אם היא מנומקת היטב.)

מה הבודק מחפש (טענה: עמדה ברורה 50%, כתיבת הסוגיה במלואה 50%): עמדה ברורה וחד־משמעית שמתייחסת לסוגיה שבמחלוקת.