מתכונת 2 באזרחות (שאלון 34271) - פתרון מלא

מה נדרש: לציין את ההסדר שעליו התבסס נציג משרד החינוך, להציג אותו (כל רכיביו), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: הסדר הסטטוס קוו.
הצגה: הסדר הסטטוס קוו הוא הסדר שהושג ערב הקמת המדינה (יסודו במכתב ששלחה הנהלת הסוכנות היהודית לאגודת ישראל ב־1947) בין הציבור הדתי לציבור החילוני. מטרתו הייתה להסדיר את המחלוקות בענייני דת ומדינה, כדי למנוע את העמקתן ולאפשר חיים משותפים. ההסדר עוסק בארבע סוגיות: השבת כיום המנוחה הרשמי (ליהודים); כשרות במטבחים של מוסדות ממלכתיים; נישואין וגירושין של יהודים לפי ההלכה; ואוטונומיה לזרם החינוך החרדי.
ציטוט: "כבר בהסכמות שהושגו ערב הקמת המדינה בין הציבור הדתי לציבור החילוני נקבע כי לזרם החינוך החרדי תהיה אוטונומיה."
הסבר: נציג המשרד מתאר את ההסדר שהושג "ערב הקמת המדינה" "בין הציבור הדתי לציבור החילוני", ואת אחת מסוגיותיו – אוטונומיה לזרם החינוך החרדי. בית הספר החדש מלמד לפי תוכנית לימודים משלו, עם דגש על לימודי קודש, ובכל זאת מתוקצב בחלקו בידי המדינה – זה יישום של האוטונומיה שהובטחה לחינוך החרדי בהסדר.
ציטוט אפשרי נוסף: "ההסכמות האלה נועדו לאפשר חיים משותפים למרות המחלוקות בענייני דת ומדינה." הסבר: זו מטרת ההסדר – להסדיר את המחלוקות בענייני דת ומדינה ולאפשר חיים משותפים.

מה הבודק מחפש:
– ציון: הסדר הסטטוס קוו.
– הצגה: ערב קום המדינה; בין דתיים לחילונים; הסדרת מחלוקות ומניעת העמקתן, חיים משותפים; ארבע הסוגיות, ובהן האוטונומיה לחינוך החרדי.
– ציטוט מדברי נציג המשרד.
– הסבר שמקשר את בית הספר החרדי המתוקצב, הלומד לפי תוכנית משלו, לסוגיית האוטונומיה בחינוך.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לציין "זכויות קבוצתיות". החרדים אינם מיעוט לאומי, והנציג מנמק את האוטונומיה בהסכמות ערב הקמת המדינה – הסדר הסטטוס קוו.

מה נדרש: לציין את העיקרון הדמוקרטי שבא לידי ביטוי בדרך שבה אושר התקנון, להציג אותו (את כל רכיביו), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: עקרון ההסכמיות.
הצגה: הסכמיות היא הסכמה רחבה בין הקבוצות השונות בחברה על כללי המשחק, כלומר על הדרכים הדמוקרטיות להכרעה במחלוקות, ועל אופייה הבסיסי של החברה ושל המדינה. ההסכמה הרחבה מחזקת את היציבות, ומאפשרת לקבוצות השונות לקיים חיים משותפים (בצוותא) על אף חילוקי הדעות ביניהן.
ציטוט: "אחרי שבועות של ויכוחים אישרו כל הנציגים את התקנון פה אחד."
הסבר: התקנון קובע את כללי המשחק של מועצת התלמידים: איך בוחרים נציגים, מי רשאי להציע הצעות ואיך מתקבלות החלטות. נציגי כל השכבות וכל הקבוצות אישרו אותו פה אחד, כלומר זו הסכמה רחבה בין כל הקבוצות על כללי המשחק. ההסכמה הזאת מאפשרת למועצה לפעול גם כשיש ויכוחים, כמו הוויכוח על הטיול.
ציטוט אפשרי נוסף: "בתחילת השנה התכנסו נציגי כל השכבות וכל הקבוצות בבית הספר כדי לנסח תקנון חדש למועצת התלמידים." הסבר: כל הקבוצות שותפות בניסוח כללי המשחק – תנאי להסכמה רחבה.

מה הבודק מחפש:
– ציון: הסכמיות.
– הצגה: הסכמה רחבה בין קבוצות; על כללי המשחק או על האופי הבסיסי; יציבות וקיום בצוותא על אף חילוקי דעות.
– ציטוט על אישור התקנון פה אחד.
– הסבר שמקשר את התקנון לכללי המשחק ואת האישור פה אחד להסכמה הרחבה.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לענות "הכרעת הרוב" על סמך הכלל שבתקנון. הכלל "ברוב קולות" הוא אחד מכללי המשחק; העיקרון שבא לידי ביטוי בדרך אישור התקנון הוא ההסכמה הרחבה של כל הקבוצות עליו.

מה נדרש: "הציגו אחד משני החוקים" – לבחור חוק אחד ולהציג את עיקרי התוכן שלו (לא רק את שמו), וכדאי להראות כיצד הוא מבטא את אופייה היהודי של המדינה.

תשובה מלאה (עונים על אחד החוקים; להלן הצגה של כל אחד מהם):

אפשרות א – חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (1953):
– החוק קובע שענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל, אזרחים או תושבים של המדינה, נתונים לשיפוטם הייחודי (הבלעדי) של בתי הדין הרבניים.
– עוד קובע החוק שנישואין וגירושין של יהודים בישראל ייערכו לפי דין תורה, כלומר לפי ההלכה.
– לכן בישראל אין נישואים אזרחיים ליהודים (נישואים שנערכו בחו"ל נרשמים במרשם האוכלוסין).
– כך החוק מבטא את אופייה היהודי של המדינה: ההלכה היהודית חלה בחוק על תחום המעמד האישי של היהודים במדינה, ובתי הדין הרבניים הם חלק ממערכת השפיטה של המדינה.

אפשרות ב – חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (2018):
– עקרונות היסוד: ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, שבה קמה מדינת ישראל. מדינת ישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי, שבו הוא מממש את זכותו הטבעית, התרבותית, הדתית וההיסטורית להגדרה עצמית. מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי.
– סעיפים נוספים (די בשניים): סמלי המדינה – שם המדינה "ישראל", הדגל, הסמל וההמנון "התקווה"; ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל; העברית היא שפת המדינה, ולשפה הערבית מעמד מיוחד במדינה; המדינה פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; המדינה תפעל לשמירת הקשר עם העם היהודי בתפוצות; המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי; הלוח העברי הוא לוח רשמי של המדינה; יום העצמאות הוא חג לאומי רשמי, ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה הם ימי זיכרון רשמיים; השבת ומועדי ישראל הם ימי המנוחה הקבועים במדינה, ולמי שאינם יהודים זכות לשמור על ימי מנוחה בשבתותיהם ובחגיהם; את חוק היסוד אפשר לשנות רק בחוק יסוד שהתקבל ברוב חברי הכנסת.
– כך החוק מעגן בחוק יסוד את אופייה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.

טעות נפוצה: בחוק שיפוט בתי דין רבניים – לכתוב שבתי הדין הרבניים דנים בכל העניינים של יהודים; החוק עוסק בנישואין ובגירושין. בחוק יסוד: הלאום – להציג רק סעיפים כלליים (סמלים, שפה) בלי סעיף עקרונות היסוד, או לכתוב שהחוק "מבטל" את השפה הערבית – לפי החוק העברית היא שפת המדינה, ולערבית מעמד מיוחד.

מה הבודק מחפש: חוק שיפוט בתי דין רבניים – (1) נישואין וגירושין של יהודים בשיפוטם הייחודי של בתי הדין הרבניים; (2) לפי דין תורה; הקשר לאופי היהודי של המדינה. חוק יסוד: הלאום – סעיף עקרונות היסוד (מולדת היסטורית; מדינת הלאום של העם היהודי והגדרה עצמית; הגדרה עצמית ייחודית לעם היהודי) ועוד שני סעיפים מוצגים.

מה נדרש: שלושה חלקים: (1) להציג את המושג העדפה מתקנת – הגדרה עם כל רכיביה; (2) להסביר את הטענה שהעדפה מתקנת פוגעת בזכות לשוויון; (3) להסביר את הטענה שהיא מממשת את הזכות לשוויון. כדאי להיעזר בהבחנה בין שוויון פורמלי ובין שוויון מהותי.

תשובה מלאה:
הצגה: העדפה מתקנת היא מתן הטבה (זכויות יתר) לקבוצה שקופחה או הופלתה בעבר או שהיא חלשה, לפרק זמן מסוים, כדי לצמצם את הפערים (את אי־השוויון) בינה ובין שאר החברה ולהגיע לשוויון מהותי. ההעדפה ניתנת עד שהפער מצטמצם.

מדוע יש הטוענים שהיא פוגעת בזכות לשוויון: הזכות לשוויון היא זכותו של כל אדם לקבל יחס זהה ליחס שמקבל זולתו. לפי השוויון הפורמלי, יש לבחור כל אדם לפי כישוריו בלבד, בלי להתחשב בקבוצה שהוא משתייך אליה. בהעדפה מתקנת ההטבה ניתנת על רקע השתייכות לקבוצה, ולכן אדם מקבוצה אחרת, שכישוריו זהים או אף טובים יותר, עלול לא לקבל את המשרה או את מקום הלימודים. לטענתם, זה יחס שונה לאדם שלא בשל שוני רלוונטי שלו.

מדוע יש הטוענים שהיא מממשת את הזכות לשוויון: לפי השוויון המהותי, יש להתחשב בשוני הרלוונטי בין בני אדם כדי שלכולם תהיה הזדמנות שווה בפועל. בני קבוצה שקופחה או הופלתה בעבר מתחילים מנקודת פתיחה נמוכה יותר, ויחס זהה לכולם רק משאיר את הפער על כנו. ההטבה הזמנית מצמצמת את הפער ומקרבת את החברה לשוויון בפועל – ולכן היא ניתנת רק עד שהפער מצטמצם.

מה הבודק מחפש: הצגה מלאה (הטבה; לקבוצה מקופחת או חלשה; לצמצום פערים; לזמן מוגבל); הסבר של שתי הטענות – הפגיעה בשוויון (שוויון פורמלי: יחס זהה לכל אדם לפי כישוריו) והמימוש של השוויון (שוויון מהותי: הזדמנות שווה בפועל וצמצום פערים).
טעות נפוצה: להסביר את שתי הטענות באותו נימוק, או לכתוב רק "העדפה מתקנת היא אפליה" בלי להסביר במה היא שונה מיחס זהה לכל אדם.

מה נדרש: (1) להציג את התפקיד עם רכיביו – קבלת החלטות והתוויית קווי פעולה, הוצאת ההחלטות לפועל, התחומים; (2) להביא דוגמה אחת שבה רואים גם את קביעת המדיניות וגם את ביצועה.

תשובה מלאה:
הצגה: הממשלה היא הרשות המבצעת. אחד מתפקידיה המרכזיים הוא לקבוע מדיניות ולבצע אותה: היא מקבלת החלטות ומתווה קווי פעולה, ומוציאה את ההחלטות לפועל באמצעות משרדי הממשלה והגופים הכפופים להם. הממשלה עושה זאת בתחומים שונים – בענייני פנים ובענייני חוץ, למשל חינוך, בריאות, רווחה, ביטחון, כלכלה ויחסי חוץ. אחד הכלים המרכזיים לכך הוא תקציב המדינה: הממשלה מכינה את הצעת התקציב, ובה קובעת את סדרי העדיפויות שלה (את התקציב מאשרת הכנסת בחוק).
דוגמה: הממשלה מחליטה על תוכנית לצמצום הפערים בחינוך בין הפריפריה למרכז (קביעת המדיניות), ומשרד החינוך מוציא אותה לפועל: מקצה שעות לימוד נוספות לבתי הספר בפריפריה ומעסיק בהם מורים נוספים (ביצוע המדיניות).
דוגמאות אפשריות נוספות: הממשלה מחליטה לקדם מדיניות של התייעלות אנרגטית, ומשרד האנרגיה מפרסם מכרזים להקמת מתקנים לייצור חשמל מאנרגיית השמש; הממשלה מחליטה לחזק את הקשרים עם מדינה מסוימת, ומשרד החוץ פותח בה שגרירות.

מה הבודק מחפש: קבלת החלטות / התוויית קווי פעולה; הוצאת ההחלטות לפועל באמצעות משרדי הממשלה; תחומים שונים (פנים וחוץ); ודוגמה שמראה את שני השלבים.
טעות נפוצה: להסתפק במשפט "הממשלה קובעת מדיניות" בלי הרכיבים. טעות נוספת: להביא כדוגמה חוק שהכנסת חוקקה – חקיקה היא תפקיד של הרשות המחוקקת, ולא של הממשלה.

מה נדרש: שני חלקים: (1) להציג את עקרון הפרדת הרשויות – כל רכיביו; (2) להציג שתי דוגמאות שונות ליחסי איזון ובקרה בין הרשויות בישראל, ולהסביר בכל דוגמה איזו רשות מבקרת או מאזנת איזו רשות.

תשובה מלאה:
הצגה:
– עקרון הפרדת הרשויות הוא פיצול הכוח השלטוני לשלוש רשויות: הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת.
– מטרת ההפרדה היא להגביל את השלטון ולמנוע את ריכוז הכוח בידי גורם שלטוני אחד, כדי לקדם את ההגנה על זכויות האדם.
– לכל רשות יש סמכויות ייחודיות בתחומה, אך הסמכויות אינן מוחלטות: יש עירוב סמכויות בין הרשויות, ומתקיימים ביניהן יחסי איזון ובקרה (פיקוח ובקרה) – מערכת של איזונים ובלמים.

דוגמה ראשונה – הכנסת מבקרת את הממשלה: הממשלה אחראית בפני הכנסת, והכנסת מפקחת על מדיניותה ועל פעולותיה באמצעות שאילתות, ועדות, אישור התקציב והצעות אי־אמון. כך הרשות המחוקקת בולמת את הרשות המבצעת.
דוגמה שנייה – בית המשפט מבקר את שתי הרשויות האחרות: בג"ץ בודק אם החלטות הממשלה והשרים חוקיות ויכול לבטל אותן, ובודק אם חוקי הכנסת מתאימים לחוקי היסוד, ובמקרים חריגים קובע שחוק בטל (ביקורת שיפוטית). כך הרשות השופטת בולמת את הרשות המבצעת ואת הרשות המחוקקת.
דוגמאות אפשריות נוספות:
– ועדות של הכנסת מאשרות תקנות מסוימות של השרים לפני שהן נכנסות לתוקף.
– הכנסת והממשלה שותפות בבחירת השופטים (שני שרים ושני חברי כנסת בוועדה לבחירת שופטים), ושכר השופטים נקבע בידי ועדת הכספים של הכנסת – כך יש לרשויות האחרות השפעה מסוימת על הרשות השופטת, אך בלי לפגוע באי־תלותה.
– הממשלה משפיעה על עבודת הכנסת: היא יוזמת הצעות חוק, וראש הממשלה יכול, בהסכמת הנשיא, לפזר את הכנסת.

מה הבודק מחפש:
בהצגה – פיצול הכוח לשלוש רשויות; המטרה – הגבלת השלטון ומניעת ריכוז כוח בידי גורם אחד, להגנה על זכויות האדם; סמכויות ייחודיות שאינן מוחלטות (עירוב סמכויות, איזונים ובלמים). בדוגמאות – שתי דוגמאות שונות ונכונות מן המשטר בישראל, ובכל אחת ברור איזו רשות מבקרת או מאזנת איזו רשות.
טעות נפוצה: להביא שתי דוגמאות שהן בעצם אותה דוגמה (למשל "שאילתות" ו"ועדות" – שתיהן פיקוח של הכנסת על הממשלה) בלי לציין זאת. כדאי לבחור שתי דוגמאות של יחסים בין זוגות שונים של רשויות. טעות נוספת: להציג רק "שלוש רשויות" בלי הרכיב של איזונים ובלמים.

מה נדרש: "הציגו הבדל אחד ונקודת דמיון אחת" – שאלת השוואה. לכל אחד קובעים קריטריון (במה משווים): בדמיון "גם... וגם...", ובהבדל "ב... ואילו ב...".

תשובה מלאה:
נקודת דמיון (קריטריון: התפקידים): גם במליאה וגם בוועדות הכנסת ממלאת את תפקידיה – חקיקה, פיקוח וביקורת על הממשלה, וייצוג האזרחים. למשל, פיקוח נעשה במליאה באמצעות שאילתות והצעות אי־אמון, ובוועדות באמצעות זימון שרים ונציגי משרדים.
נקודת דמיון אפשרית נוספת (קריטריון: מי משתתף): גם במליאה וגם בוועדות משתתפים חברי כנסת מסיעות הקואליציה ומסיעות האופוזיציה.

הבדל (קריטריון: ההרכב): במליאה משתתפים כל 120 חברי הכנסת, ואילו בכל ועדה חברים מספר מצומצם של חברי כנסת מסיעות שונות, בדרך כלל לפי יחסי הכוחות בין הסיעות.
הבדלים אפשריים נוספים:
– אופי העבודה: במליאה מתקיימים הדיונים הכלליים והפומביים ומתקבלות ההכרעות הרשמיות (הצבעות על חוקים בכל הקריאות, הצבעות אמון ואי־אמון), ואילו בוועדות נעשית העבודה המקצועית והמפורטת – דיון סעיף אחר סעיף בהצעת חוק והכנתה לקריאה השנייה והשלישית.
– התחום: המליאה עוסקת בכל הנושאים שעל סדר היום, ואילו כל ועדה עוסקת בתחום מסוים (כספים, חינוך, חוץ וביטחון ועוד), וחבריה צוברים בו ידע ומומחיות.

מה הבודק מחפש:
נקודת דמיון אחת שנכונה לשתי המסגרות, והבדל אחד שמוצג לפי אותו קריטריון בשתיהן (הרכב / אופי העבודה / תחום / דרכי פיקוח), עם מילות השוואה ("ואילו", "לעומת").
טעות נפוצה: לכתוב את התיאור של המליאה ושל הוועדות בנפרד בלי להשוות ביניהן, או להשוות לפי קריטריונים שונים (למשל הרכב המליאה מול אופי העבודה בוועדות). טעות נוספת: לכתוב נקודת דמיון שנכונה רק לאחת המסגרות.

מה נדרש: (1) להציג את סוג הזכויות: זכויות אדם / זכויות טבעיות על פי מה שלמדתם (לא על פי הקטע); (2) לצטט מן הקטע משפט שמתייחס אליו; (3) להסביר כיצד הוא בא לידי ביטוי בציטוט – לקשר את הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: זכויות אדם (זכויות טבעיות) הן זכויות יסוד אוניברסליות המוקנות לכל אדם באשר הוא אדם (או באשר הוא נברא בצלם אלוהים, או באשר הוא תכלית לעצמו). הן אינן מוענקות על ידי השלטון ואינן תלויות בו, והתפיסה הדמוקרטית מקבלת כעיקרון יסוד את אחריות השלטון לשמירה על הזכויות. מקובל למנות בין הזכויות הטבעיות את הזכות לחיים ולביטחון, לקניין, לחירות, לשוויון, לכבוד ולהליך משפטי הוגן.
ציטוט: "לפי גישה זו, כל אדם נולד עם זכויות שאיש לא נתן לו – הזכות לחיות, להיות חופשי, להחזיק ברכושו – ולכן גם איש אינו רשאי לקחת אותן ממנו."
הסבר: לפי ההגדרה, הזכויות הטבעיות מוקנות לכל אדם באשר הוא אדם ואינן מוענקות על ידי השלטון. הכותב מתאר זכויות ש"כל אדם נולד" איתן ו"שאיש לא נתן לו", ולכן איש אינו רשאי לקחת אותן. הוא גם מונה בהן את הזכות לחיים, לחירות ולקניין – זכויות טבעיות מוכרות.
ציטוט אפשרי נוסף: "בני האדם מסכימים לוותר על חלק מחירותם ולקבל על עצמם את מרותו של שלטון, בתנאי שהשלטון ישמור על זכויותיהם." הסבר: לפי ההגדרה, השלטון אחראי לשמור על הזכויות הטבעיות: בני האדם מקבלים את מרות השלטון "בתנאי שהשלטון ישמור על זכויותיהם".

מה הבודק מחפש:
– הצגה: אוניברסליות (לכל אדם באשר הוא אדם); אינן מוענקות על ידי השלטון ואינן תלויות בו; אחריות השלטון לשמור עליהן; דוגמאות.
– ציטוט והסבר שמקשרים בין "נולד עם זכויות שאיש לא נתן לו" לאי־התלות בשלטון, או בין "בתנאי שהשלטון ישמור על זכויותיהם" לאחריות השלטון.
הציטוט צריך להיות משפט ממוקד, ולא העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע.
טעות נפוצה: להגדיר רק זכות ספציפית (למשל החירות) בלי להציג מהן זכויות טבעיות.

מה נדרש: (1) להציג את המושג חובות האדם והאזרח על פי מה שלמדתם (לא על פי הקטע); (2) לצטט מן הקטע משפט שמתייחס אליו; (3) להסביר כיצד הוא בא לידי ביטוי בציטוט – לקשר את הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: חובות האדם כאדם חלות על כל אדם באשר הוא אדם, בלי קשר לאזרחותו, משום שהן הצד השני של זכויות האדם: כשם שלכל אדם יש זכויות טבעיות, כך מוטלת על כל אדם החובה לכבד את זכויותיהם של אחרים ולא לפגוע בהן – בחייהם, בגופם, ברכושם ובכבודם. חובות האדם כאזרח הן החובות שחלות על אדם משום שהוא אזרח המדינה, כחלק מן הקשר בינו ובין המדינה, שמעניקה לו זכויות. הן כוללות את החובה לציית לחוקי המדינה, למשל לשלם מסים ולשרת בצבא. הן כוללות גם ערכים של מעורבות אזרחית ותרומה לחברה, לקהילה ולמדינה, למשל הצבעה בבחירות, השתתפות בדיון הציבורי, ביקורת על השלטון והתנדבות.
ציטוט: "מי שמצפה מן המדינה להגן על זכויותיו מחויב גם הוא – לכבד את זכויותיהם של שכניו, לציית לחוקים שנקבעו בדרך דמוקרטית ולשאת בנטל המשותף: לשלם מסים, לשרת כשנדרש, להשתתף בחיים הציבוריים."
הסבר: בציטוט שני סוגי החובות: "לכבד את זכויותיהם של שכניו" היא חובת האדם כאדם – החובה לכבד את זכויות הזולת; ואילו "לציית לחוקים", "לשלם מסים, לשרת כשנדרש" ו"להשתתף בחיים הציבוריים" הן חובות האדם כאזרח – ציות לחוק ומעורבות אזרחית. הכותב מדגיש שהחובות הן הצד השני של הזכויות.
ציטוט אפשרי נוסף: "חברה שבה כולם תובעים זכויות ואיש אינו מוכן לשאת בחובות לא תחזיק מעמד זמן רב." הסבר: הכותב מבטא את הקשר בין זכויות לחובות: כדי שהזכויות יתקיימו, כל אדם צריך גם למלא את חובותיו.

מה הבודק מחפש:
– הצגה: חובות האדם כאדם (חלות על כל אדם – כיבוד זכויות הזולת) וחובות האדם כאזרח (ציות לחוק, למשל מסים ושירות צבאי; מעורבות אזרחית ותרומה לחברה).
– ציטוט והסבר שמקשרים כל חלק בציטוט לסוג החובה המתאים, או את הקשר בין זכויות לחובות.
הציטוט צריך להיות משפט ממוקד, ולא העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע.
טעות נפוצה: להציג רק סוג אחד של חובות, או לכתוב דוגמאות בלי להסביר על מי חלה כל חובה ומדוע.

מה נדרש: (1) להציג את המושג עקרון שלטון החוק על פי מה שלמדתם (לא על פי הקטע); (2) לצטט מן הקטע משפט שמתייחס אליו; (3) להסביר כיצד הוא בא לידי ביטוי בציטוט – לקשר את הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: עקרון שלטון החוק קובע שחובת הציות לחוק חלה על כולם: האזרחים ורשויות השלטון כפופים לחוק ושווים בפני החוק – לאדם מותר לעשות הכול כל עוד החוק לא אוסר עליו, ואילו לרשות מותר לעשות אך ורק את מה שהוסמכה בחוק. החוק נחקק על ידי הרשות המחוקקת בהליך דמוקרטי, הולם את ערכי המדינה הדמוקרטית, מפורסם ומנוסח באופן ברור, מגדיר כללי התנהגות (המותר והאסור) ומאזן בין טובת הכלל והפרט.
ציטוט: "שר, ראש עירייה או שוטר רשאים לפעול רק במסגרת הסמכות שהחוק נתן להם, והחוק חייב להיות ידוע לכול וחל על כולם באותה מידה."
הסבר: לפי ההגדרה, לרשות מותר לעשות רק את מה שהוסמכה בחוק, החוק מפורסם וחל על כולם. הכותב קובע שאנשי שלטון "רשאים לפעול רק במסגרת הסמכות שהחוק נתן להם" – כלומר הרשויות כפופות לחוק; ושהחוק "ידוע לכול וחל על כולם באותה מידה" – פרסום החוק ושוויון בפניו.
ציטוט אפשרי נוסף: "ויש גם תנאי שלישי: גם השלטון עצמו אינו מעל החוק." הסבר: גם השלטון כפוף לחוק – חובת הציות לחוק חלה גם על רשויות השלטון, ולא רק על האזרחים.

מה הבודק מחפש:
– הצגה: חובת הציות חלה על כולם – אזרחים ורשויות (לאדם מותר כל מה שלא נאסר, לרשות רק מה שהוסמכה) ושוויון בפני החוק; החוק נחקק בהליך דמוקרטי, הולם את ערכי המדינה, מפורסם וברור, מגדיר מותר ואסור ומאזן בין טובת הכלל לפרט.
– ציטוט והסבר שמקשרים בין "רק במסגרת הסמכות שהחוק נתן להם" / "אינו מעל החוק" לכפיפות הרשויות, או בין "ידוע לכול וחל על כולם" לפרסום ולשוויון בפני החוק.
הציטוט צריך להיות משפט ממוקד, ולא העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע.
טעות נפוצה: להציג רק את הצד של האזרחים ("כולם חייבים לציית לחוק") בלי הכפיפות של רשויות השלטון לחוק.

מה נדרש: לציין את הסעיף בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו שלפיו בחנו השופטים את החוק, להציג אותו (את כל תנאיו), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: פסקת ההגבלה (בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו).
הצגה: פסקת ההגבלה (סעיף 8 בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו) קובעת: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק־יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". כלומר, מותר לפגוע בזכויות שהחוק מגן עליהן רק אם מתקיימים כל התנאים יחד: הפגיעה נעשית בחוק או לפי חוק שנתן לכך הסמכה מפורשת; החוק הולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; החוק נועד לתכלית ראויה; והפגיעה היא במידה שאינה עולה על הנדרש (מידתיות). מטרת הפסקה היא להגן על זכויות היסוד גם מפני חקיקה של הכנסת, ולאזן בינן ובין צרכים וערכים אחרים: פגיעה מותרת רק כשכל התנאים מתקיימים, וחוק שאינו עומד בהם עלול להיפסל בביקורת שיפוטית.
ציטוט: "עם זאת קבעו כי השימוש בדירות בלי לשלם לבעליהן דבר פוגע בקניינם "במידה העולה על הנדרש", ולכן קבעו שהחוק אינו יכול לעמוד כלשונו, ונתנו לכנסת שהות לתקן אותו ולקבוע תשלום לבעלי הדירות."
הסבר: השופטים בחנו חוק שפוגע בזכות הקניין – זכות המעוגנת בחוק היסוד – לפי תנאי פסקת ההגבלה. הם קבעו שהתנאי האחרון אינו מתקיים: הפגיעה בבעלי הדירות היא "במידה העולה על הנדרש", משום שאפשר היה להשיג את המטרה גם בתשלום לבעלים. לכן החוק אינו עומד בפסקת ההגבלה כלשונו.
ציטוט אפשרי נוסף: "השופטים קבעו כי החוק נועד לתכלית ראויה – לתת קורת גג למפונים – וכי הוא הולם את ערכי המדינה." הסבר: השופטים בדקו את התנאים: החוק נועד לתכלית ראויה והולם את ערכי המדינה – שניים מתנאי פסקת ההגבלה.

מה הבודק מחפש:
– ציון: פסקת ההגבלה.
– הצגה: התנאים – בחוק או מכוח הסמכה מפורשת בחוק; הולם את ערכי מדינת ישראל; לתכלית ראויה; במידה שאינה עולה על הנדרש.
– ציטוט מקביעות השופטים.
– הסבר שמקשר: השופטים בחנו כל תנאי, ומצאו שהפגיעה בקניין עולה על הנדרש.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לבלבל בין פסקת ההגבלה ובין פסקת ההתגברות או שריון. טעות נוספת: לציין רק את שם חוק היסוד, בלי הסעיף שלפיו נבחן החוק ובלי התנאים שבו.

מה נדרש: לציין את סוג הזכויות שבא לידי ביטוי בהחלטת העירייה, להציג אותו (את כל רכיביו), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: זכויות קבוצתיות (זכויות מיעוט).
הצגה: זכויות קבוצתיות (זכויות מיעוט) הן זכויות שהמדינה מעניקה לקבוצת מיעוט – לאומית, דתית או תרבותית – לאנשים על רקע היותם חלק מן הקבוצה, כדי לאפשר לקבוצה לשמור על זהותה התרבותית הייחודית: שפתה, דתה, תרבותה וחינוכה. היקפן נקבע על ידי המדינה (הן מוענקות, ואינן שייכות לכל אדם באשר הוא אדם). דוגמאות בישראל: מערכת חינוך נפרדת בשפת הקבוצה ובהתאם לתרבותה; בתי דין דתיים לבני כל עדה; מעמד מיוחד לשפה הערבית; הכרה בימי החג של כל הדתות כימי מנוחה.
ציטוט: "אנחנו רוצים שגם הילדים שלנו יכירו את הספרות ואת התרבות שלנו ויוכלו לשמור על השפה שלהם", אמרה אחת הנציגות.
הסבר: העירייה – רשות שלטונית – מעניקה לתושבים הערבים, כקבוצת מיעוט, אגף בשפתם ואירועי תרבות בשפתם. המטרה, כדברי הנציגה, היא לאפשר לקבוצה לשמור על שפתה ועל תרבותה – על זהותה התרבותית הייחודית – ולהעביר אותן לילדים.
ציטוט אפשרי נוסף: "בעיר מעורבת בצפון הארץ פתחה העירייה בספרייה העירונית אגף חדש ובו ספרים, עיתונים וסרטים בשפה הערבית, ובכל חודש יתקיים בו ערב תרבות בערבית..."

מה הבודק מחפש:
– ציון: זכויות קבוצתיות.
– הצגה: זכויות שהמדינה מעניקה לקבוצת מיעוט, לאנשים כחלק מן הקבוצה, לשמירת זהותה התרבותית (שפה, דת, תרבות, חינוך); היקפן נקבע בידי המדינה.
– ציטוט מדברי הנציגה או על האגף החדש.
– הסבר שמקשר בין האגף ואירועי התרבות לבין שמירת השפה והתרבות של הקבוצה.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לציין חופש הביטוי. העירייה אינה מאפשרת לאדם מסוים להביע את דעתו, אלא מעניקה לקבוצה אמצעי לשמור על שפתה ועל תרבותה.

מה נדרש: לציין את העמדה (החלום) בהיבט הלאומי שבאה לידי ביטוי בדברי השרה, להציג אותה (את שני רכיביה), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: מדינת לאום יהודית אתנית־תרבותית דמוקרטית.
הצגה: לעמדה זו שני רכיבים:
– הרכיב הלאומי: ישראל היא מדינתו של העם היהודי בארץ ובתפוצות. המדינה מזוהה ברמה הקולקטיבית עם הלאום היהודי האתני־תרבותי, ומבטאת את זכותו להגדרה עצמית לאומית. במדיניות ההגירה יש העדפה ללאום היהודי (זכותו של כל יהודי לעלות), העברית היא השפה המרכזית, מורשת ישראל היא מרכיב מרכזי בתרבות המדינה, וחלק מן הסמלים, המועדים, החוקים והמוסדות מבטאים את היסודות האתניים־תרבותיים היהודיים.
– הרכיב הדמוקרטי: לצד ההגדרה העצמית הלאומית היהודית, המדינה מחויבת לשוויון מלא בין כל אזרחיה בלי הבדל השתייכות לאומית, אתנית או דתית. הריבונות מסורה לכל האזרחים, אין חפיפה מלאה בין לאומיות לאזרחות, יש יסודות אזרחיים משותפים לכל האזרחים, ובמידה מסוימת יש הכרה בזכויות קבוצתיות.
ציטוט: "הארכיון הזה שומר את סיפורו של העם היהודי ששב לארצו – הסיפור של מדינה שהיא ביתם של היהודים בארץ ובתפוצות, ששפתה עברית ושחגיה הם חגי ישראל."
הסבר: השרה מתארת את המדינה כ"ביתם של היהודים בארץ ובתפוצות" – זה הרכיב הלאומי: המדינה מזוהה עם הלאום היהודי, כולל היהודים שאינם אזרחיה. היא מוסיפה שהשפה היא עברית ושהחגים הם חגי ישראל – כלומר סמלי המדינה ומועדיה מבטאים את היסודות האתניים־תרבותיים היהודיים.
ציטוט לרכיב הדמוקרטי: "וכל המסמכים יהיו פתוחים לכל אזרח בשווה, בלי הבדל דת או לאום." הסבר: לצד הזהות היהודית, השרה מדגישה שכל האזרחים, יהודים וערבים, יקבלו גישה שווה לארכיון – זו המחויבות לשוויון מלא בין כל האזרחים בלי הבדל השתייכות לאומית או דתית. (תשובה מלאה מקשרת את דברי השרה לשני הרכיבים.)

מה הבודק מחפש:
– ציון: מדינת לאום יהודית אתנית־תרבותית דמוקרטית.
– הצגה של שני הרכיבים: הלאומי (מדינת העם היהודי בארץ ובתפוצות, זיהוי קולקטיבי, שפה, מורשת וסמלים) והדמוקרטי (שוויון מלא לכל האזרחים, ריבונות של כל האזרחים, יסודות אזרחיים משותפים).
– ציטוט אחד לפחות, ורצוי ציטוט לכל רכיב.
– הסבר שמקשר את הציטוט לרכיב מסוים.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: להציג רק את הרכיב הלאומי או רק את הרכיב הדמוקרטי. עמדה זו משלבת את שניהם, ובדברי השרה יש ביטוי לשניהם. טעות נוספת: לציין מדינה דו־לאומית בגלל האוסף מן היישובים הערביים – השרה אינה מזהה את המדינה עם שני לאומים, אלא מבטיחה לכל האזרחים יחס שווה.

מה נדרש: לכתוב טענה ברורה, כלומר לנקוט עמדה בעד ההצעה לאפשר הצבעה מן הבית באמצעות יישומון בבחירות לרשויות המקומיות או נגדה, ולהתייחס בה לסוגיה עצמה.

תשובה לדוגמה (בעד): אני תומך/ת בהצעה לאפשר לתושבים להצביע בבחירות לרשויות המקומיות גם מן הבית, באמצעות יישומון מאובטח, נוסף על ההצבעה בקלפי.

(אפשר באותה מידה לטעון נגד ההצעה, למשל: "אני מתנגד/ת להצבעה מן הבית, משום שאי אפשר להבטיח שהבוחר יבחר לבדו, בלי שאיש יראה במי בחר או ילחץ עליו". כל עמדה מתקבלת, אם היא מנומקת היטב.)

מה הבודק מחפש (טענה: עמדה ברורה 50%, כתיבת הסוגיה במלואה 50%): עמדה ברורה וחד־משמעית שמתייחסת לסוגיה שבמחלוקת.

מה נדרש: לכתוב טענה ברורה בעד ההצעה או נגדה, ולכלול בה את הסוגיה: ביטול האפשרות לערער לבית משפט גבוה יותר על הרשעה בעבירת תנועה קלה.

תשובה לדוגמה (נגד): אני מתנגד להצעה לבטל את האפשרות לערער על הרשעה בעבירות תנועה קלות, כי גם בעבירה קלה בית המשפט עלול לטעות.

(אפשר באותה מידה לטעון את העמדה ההפוכה, למשל: "אני תומך בהצעה, כי היא תקצר את זמן הטיפול בתיקים ותאפשר אכיפה יעילה של חוקי התנועה". כל עמדה מתקבלת, אם היא מנומקת היטב.)

מה הבודק מחפש (טענה: עמדה ברורה 50%, כתיבת הסוגיה במלואה 50%): עמדה ברורה וחד־משמעית שמתייחסת לסוגיה שבמחלוקת.