מתכונת 7 באזרחות (שאלון 34271) - פתרון מלא

מה נדרש: לציין את הגישה הכלכלית־חברתית שבאה לידי ביטוי בתוכנית של שרת העבודה, להציג אותה (כל רכיביה), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: הגישה הכלכלית־חברתית הסוציאל־דמוקרטית.
הצגה:
– הערך המרכזי: הגישה מדגישה את השוויון החברתי־כלכלי ואת הסולידריות, ומעדיפה אותם על פני החירות הכלכלית. היא שואפת לצמצם פערים.
– אחריות המדינה: אדם שנקלע למצוקה יכול להישען על סיוע חברתי־כלכלי מן המדינה. למדינה יש אחריות כלפי החלשים: היא מדינת רווחה, שמחויבת ליצור רשת ביטחון סוציאלית רחבה ולהבטיח לכל אדם קיום בסיסי בכבוד.
– מידת מעורבות המדינה: המדינה מעורבת במידה רבה בתחום החברתי־כלכלי, למשל באמצעות סבסוד, שירותים חברתיים, חקיקה חברתית, הלאמה ומיסוי גבוה על העשירונים העליונים.
ציטוט: "המדינה אחראית לכך שכל עובד יוכל לקיים את משפחתו בכבוד, ועליה לצמצם את הפערים בין מי שמרוויחים הרבה ובין מי שמרוויחים מעט".
הסבר: השרה מדגישה שני רכיבים של הגישה הסוציאל־דמוקרטית: אחריות המדינה להבטיח לכל עובד קיום בכבוד – כלומר המדינה כמדינת רווחה שדואגת לחלשים – ואת ערך השוויון, שבא לידי ביטוי בשאיפה לצמצם את הפערים בין בעלי הכנסות גבוהות לבעלי הכנסות נמוכות.
ציטוט אפשרי נוסף: "את הגדלת המענק יממן מס נוסף שיוטל על בעלי ההכנסות הגבוהות ביותר." הסבר: מיסוי גבוה על העשירונים העליונים, שמשמש לסיוע לבעלי הכנסות נמוכות, הוא אמצעי של מעורבות רבה של המדינה בכלכלה. אפשר גם לצטט את המשפט על העלאת שכר המינימום ועל הגדלת המענק – העלאת שכר המינימום בחוק היא חקיקה חברתית, והמענק הוא סיוע של המדינה לעובדים החלשים.

מה הבודק מחפש:
– ציון: הגישה הסוציאל־דמוקרטית.
– הצגה עם שלושת הרכיבים: ערך מרכזי (שוויון וסולידריות, צמצום פערים); אחריות המדינה כלפי החלש (מדינת רווחה, רשת ביטחון); מידת מעורבות רבה (סבסוד, שירותים, חקיקה חברתית, מיסוי גבוה על העשירונים העליונים).
– ציטוט והסבר שמקשר את הציטוט לרכיב הנכון ("המדינה אחראית" – אחריות המדינה; "לצמצם את הפערים" – ערך השוויון; המס על בעלי ההכנסות הגבוהות – מעורבות המדינה).
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לקשר ציטוט לרכיב לא מתאים – למשל להסביר את המס הנוסף כ"צמצום מעורבות המדינה". טעות נוספת: להסביר באמצעות ההצבעה בכנסת, ולא באמצעות התוכנית של השרה, כפי שנדרש.

מה נדרש: לציין את הזכות שהתזמורת ביקשה לממש בשיטת המבחנים, להציג אותה (את כל רכיביה), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: הזכות לשוויון.
הצגה: הזכות לשוויון היא זכות טבעית: זכותו של כל אדם לקבל יחס זהה ליחס שמקבל זולתו, ואין להפלות אדם, ללא הבדל דת, גזע, מין, זהות, שיוך, סממן חיצוני או מגבלה. כאשר יש שוני רלוונטי, יחס שונה (הבחנה) אינו פוגע בשוויון, אלא מממש שוויון מהותי.
ציטוט: "המועמדים מנגנים מאחורי מסך, ושופטי הוועדה אינם רואים אותם ואינם יודעים את שמם, את מינם או את המקום שממנו באו."
הסבר: המסך מבטיח שכל מועמד יקבל יחס זהה, ושההחלטה לא תושפע ממין, ממוצא או ממקום מגורים – שוני שאינו רלוונטי לנגינה. כך התזמורת מונעת אפליה ומממשת את הזכות לשוויון.
ציטוט אפשרי נוסף: "רצינו שההחלטה תתקבל רק לפי הנגינה, ושלא ישפיע עליה דבר אחר", אמר מנהל התזמורת.

מה הבודק מחפש:
– ציון: הזכות לשוויון.
– הצגה: יחס זהה ליחס שמקבל הזולת; איסור להפלות ללא הבדל דת, גזע, מין, זהות, שיוך, סממן חיצוני או מגבלה.
– ציטוט על המסך או על דברי המנהל.
– הסבר שמקשר בין הסתרת פרטי המועמדים לבין מניעת יחס שונה על רקע לא רלוונטי.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)

מה נדרש: להציג שתי דרכים שונות להתמודדות עם השסע הלאומי. כל דרך צריכה להיות מוצגת (מה היא) ומוסברת (כיצד היא מסייעת להתמודד עם השסע) במשפט או שניים.

תשובה מלאה:
דרך ראשונה – חיפוש הסכמות: אף שהרוב היהודי והמיעוט הערבי חלוקים בשאלות יסוד, אפשר לחפש הסכמות רחבות על כללי המשחק הדמוקרטיים, על שוויון זכויות לכל אזרחי המדינה ועל ערכים משותפים. הסכמות כאלה מאפשרות לקבוצות לחיות יחד ולנהל את המחלוקות ביניהן בדרכי שלום, גם כשאינן מסכימות על הכול.
דרך שנייה – צמצום המחלוקות והפערים: חלק מן המתח בין הקבוצות נובע מפערים, למשל בתשתיות, בתעסוקה ובחינוך בין יישובים יהודיים ליישובים ערביים. תוכניות לצמצום הפערים, ושיח ומפגשים בין הקבוצות (למשל פעילות משותפת של בני נוער או בתי ספר משותפים), מגבירים את ההיכרות ואת האמון ומצמצמים את המחלוקות.
דרכים נוספות שאפשר להציג: פשרות – כל צד מוותר על חלק מדרישותיו כדי להגיע להסדר מוסכם; שותפות וייצוג של בני המיעוט במוסדות המדינה.
דרכי ההתמודדות באות לידי ביטוי במדיניות (למשל תוכניות ממשלתיות לצמצום פערים), בחקיקה ובפסיקה (עיגון השוויון בין האזרחים), וביחסים בין אנשים (מפגשים, שיח והיכרות). המשותף לכולן: בניית אמון בין האזרחים היהודים והערבים, שהוא המפתח להתמודדות עם השסע.

מה הבודק מחפש: שתי דרכים שונות, כל אחת מוצגת ומוסברת: מה הדרך, וכיצד היא מסייעת לקבוצות לחיות יחד למרות השסע.
טעות נפוצה: להציג את הגורמים לשסע או את ביטוייו (למשל הסכסוך הישראלי־ערבי) במקום את דרכי ההתמודדות. טעות נוספת: להציג פעמיים את אותה דרך במילים שונות.

מה נדרש: "הציגו מתוך הכרזת העצמאות שתי דוגמאות" – שני דברים שכתובים בהכרזה עצמה, ולכל אחד הסבר קצר מדוע הוא מבטא את האופי הדמוקרטי. שניים–שלושה משפטים לפחות.

תשובה מלאה:
דוגמה ראשונה – שוויון זכויות: בהכרזה נאמר שהמדינה "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". השוויון בפני החוק ושוויון הזכויות של כל האזרחים, בלי אפליה, הם מעקרונות היסוד של הדמוקרטיה.
דוגמה שנייה – חירויות היסוד: ההכרזה קובעת שהמדינה "תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות". אלה זכויות האדם והאזרח, ושמירה עליהן היא מאפיין מרכזי של משטר דמוקרטי.
דוגמאות נוספות שאפשר לבחור: מוסדות השלטון ייקבעו בידי אספה מכוננת נבחרת ועל פי חוקה – ביטוי לעקרון שלטון העם; המדינה "תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום"; הקריאה לבני העם הערבי תושבי המדינה ליטול חלק בבניין המדינה "על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה".

טעות נפוצה: להביא ביטויים שאינם מתוך ההכרזה, כמו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו או קיום בחירות לכנסת, במקום מה שנאמר בהכרזה עצמה. טעות נוספת: להביא שתי דוגמאות שהן בעצם אותו רעיון, או דוגמה לאופי היהודי.

מה הבודק מחפש: שתי דוגמאות שונות מתוך ההכרזה לאופי הדמוקרטי, כל אחת מוצגת ומוסברת (מה נאמר ולמה זה מבטא אופי דמוקרטי).

מה נדרש: (1) להציג את החוק – את רכיביו; (2) להסביר את השילוב: מה בחוק מבטא את אופייה היהודי של המדינה, ומה בו מבטא התחשבות באזרחים שאינם יהודים.

תשובה מלאה:
הצגת החוק: חוק שעות עבודה ומנוחה מגדיר (מסדיר) את שעות העבודה ואת ימי העבודה והמנוחה במשק. לכל עובד מגיעה מנוחה שבועית רצופה של 36 שעות לפחות. ליהודים נקבע יום השבתון השבועי ביום השבת, ולמי שאינם יהודים – יום שישי, שבת או ראשון, לפי המקובל עליהם. אסור להעסיק עובד ביום המנוחה השבועי שלו, אלא בהיתר מיוחד שהחוק מאפשר. כתוצאה מכך רוב חיי המסחר והתעשייה במדינה מושבתים בשבת.
האופי היהודי: השבת, יום המנוחה של המסורת היהודית, נקבעה כיום המנוחה של העובדים היהודים, ובשל כך היא מעצבת את המרחב הציבורי כולו – מוסדות, עסקים ומפעלים סגורים בה. כך החוק מבטא את אופייה היהודי של המדינה.
ההתחשבות במי שאינם יהודים: החוק אינו כופה את השבת על מי שאינם יהודים. עובד מוסלמי, נוצרי או דרוזי זכאי ליום מנוחה לפי המקובל עליו – שישי, שבת או ראשון – כך שגם הוא יכול לנוח ביום המנוחה של דתו. בכך החוק מאזן בין אופייה היהודי של המדינה לבין חופש הדת וזכויותיהם של בני המיעוטים.

מה הבודק מחפש: הצגת החוק עם רכיביו (הגדרת שעות וימי עבודה ומנוחה; השבת ליהודים ויום לפי המקובל עליהם למי שאינם יהודים; איסור העסקה ביום המנוחה), והסבר של שני צדי השילוב.
טעות נפוצה: לכתוב שהחוק קובע שבת כיום המנוחה לכל העובדים. למי שאינם יהודים יום המנוחה הוא לפי המקובל עליהם. טעות נוספת: לכתוב רק "החוק קובע את שעות העבודה והמנוחה" – בלי רכיביו.

מה נדרש: "הציגו שני הבדלים" – זו שאלת השוואה. לכל הבדל קובעים קריטריון (במה משווים), ומעמידים את שני סוגי הזכויות זה מול זה באמצעות מילות השוואה ("ואילו", "לעומת").

תשובה מלאה:
הבדל ראשון – למי הזכויות שייכות: זכויות אדם (זכויות טבעיות) הן זכויות יסוד אוניברסליות, המוקנות לכל אדם באשר הוא אדם – גם למי שאינו אזרח המדינה. לעומת זאת, זכויות אזרח מוענקות לאזרחי המדינה בלבד. למשל, הזכות לבחור לכנסת ולהיבחר אליה ניתנת רק לאזרחים (בבחירות לרשויות המקומיות רשאים להצביע גם תושבי קבע שאינם אזרחים).
הבדל שני – מקור הזכויות: זכויות האדם אינן מוענקות על ידי השלטון ואינן תלויות בו; הן שייכות לאדם מעצם היותו אדם, והתפיסה הדמוקרטית מקבלת כעיקרון יסוד את אחריות השלטון לשמירה עליהן. ואילו זכויות האזרח נובעות מן השייכות של האדם למדינה מסוימת – מן האזרחות שלו – והן מוענקות לו בחוקי המדינה.
הבדל נוסף שאפשר לבחור – תוכן הזכויות: זכויות האדם מגינות על האדם עצמו – על חייו וביטחונו, על קניינו, על חירותו, על השוויון ועל כבודו, ועל זכותו להליך משפטי הוגן. ואילו זכויות האזרח קשורות ליחסים בין האזרח לרשויות השלטון ולשותפות בניהול המסגרת המדינית – הזכות לבחור ולהיבחר, והזכות להתארגן במפלגה המתמודדת בבחירות.
(הערה: חלק מן הזכויות הפוליטיות, כמו חופש ההפגנה והמחאה והאפשרות לבקר את השלטון, נובעות מן הזכויות הטבעיות ואינן מוגבלות לאזרחי המדינה. ההשוואה כאן היא בין זכויות האדם ובין הזכויות הפוליטיות שהן זכויות אזרח בלבד.)

טעות נפוצה: לכתוב את ההגדרה של כל סוג בנפרד בלי להשוות ביניהם. טעות נוספת: לכתוב שגם זכויות האדם "ניתנות על ידי המדינה" – זכויות האדם אינן מוענקות על ידי השלטון, והשלטון רק אחראי לשמור עליהן.

מה הבודק מחפש: שני הבדלים, לכל אחד קריטריון (למי שייכות / מקור הזכויות / תוכנן), והשוואה מפורשת עם "ואילו" או "לעומת".

מה נדרש: (1) להציג את התפקיד עם רכיביו: מי, מתי, לשם מה ומה כוחן של התקנות; (2) לציין שתי מגבלות שונות על השימוש בסמכות, ולהסביר כל אחת במשפט קצר.

תשובה מלאה:
הצגה: תקנות לשעת חירום הן סמכות מיוחדת של הממשלה, שמוסדרת בחוק־יסוד: הממשלה. הממשלה רשאית להתקין תקנות לשעת חירום בתקופה שבה הוכרז במדינה מצב חירום (ככלל, את ההכרזה על מצב חירום עושה הכנסת), כדי להגן על המדינה, על ביטחון הציבור ועל קיום האספקה והשירותים החיוניים. התקנות מאפשרות לממשלה לפעול במהירות בעת משבר: אף שהן חקיקה של הרשות המבצעת, הן יכולות לשנות זמנית חוקים של הכנסת, להשעות את תוקפם או לקבוע בהם תנאים – פרט לחוקים מוגנים.
מגבלה ראשונה – פיקוח הכנסת ותוקף מוגבל: התקנות מוגשות לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת סמוך ככל האפשר לאחר התקנתן, והכנסת יכולה לבטל אותן. תוקפן פוקע לאחר שלושה חודשים לכל היותר, אלא אם הוארך בחוק.
מגבלה שנייה – תוכן התקנות: תקנות לשעת חירום אינן יכולות למנוע פנייה לבתי המשפט, לקבוע ענישה למפרע (על מעשה שנעשה לפני שהותקנו) או להתיר פגיעה בכבוד האדם.
מגבלות נוספות שאפשר לציין: מותר להתקין אותן רק במידה שמצב החירום מחייב זאת; אין בכוחן לשנות חוקי יסוד מוגנים – למשל את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (אם כי בזמן מצב חירום מותר להגביל מכוחן זכויות לפי חוק יסוד זה, לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש).

מה הבודק מחפש: בהצגה – מצב חירום מוכרז; מטרה (הגנה על המדינה, ביטחון הציבור והשירותים החיוניים); כוחן לשנות זמנית חוקים. שתי מגבלות שונות, כל אחת מוסברת (פיקוח הכנסת ופקיעה לאחר שלושה חודשים; איסור למנוע פנייה לערכאות, ענישה למפרע ופגיעה בכבוד האדם; רק במידה שמצב החירום מחייב; חוקי יסוד מוגנים).
טעות נפוצה: לבלבל בין תקנות לשעת חירום לבין חקיקת משנה רגילה – חקיקת משנה כפופה לחוק ואסור שתסתור אותו, ואילו תקנות לשעת חירום יכולות לשנות חוק זמנית. טעות נוספת: להציג "שתי מגבלות" שהן בעצם אותה מגבלה (למשל "הכנסת מפקחת" ו"ועדת החוץ והביטחון בודקת").

מה נדרש: (1) להציג את המושג דמוקרטיה מתגוננת על פי מה שלמדתם (לא על פי הקטע); (2) לצטט מן הקטע משפט שמתייחס אליו; (3) להסביר כיצד הוא בא לידי ביטוי בציטוט – לקשר את הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: דמוקרטיה מתגוננת היא דמוקרטיה ששומרת על המשטר הדמוקרטי, על עקרונותיו ועל כללי המשחק הדמוקרטיים, וגם על אופי המדינה. היא מגינה על עצמה מפני אנשים או קבוצות שפועלים בזירה הציבורית ומנצלים את הכלים הדמוקרטיים כדי לפגוע במשטר הדמוקרטי, לחסל אותו או לפגוע באופי המדינה. כלים דמוקרטיים כאלה הם, למשל, חופש הביטוי, ההתמודדות בבחירות וההתארגנות במפלגה. לשם כך המדינה מגבילה את הזכויות של גורמים אלה: היא שוללת את זכותם להיבחר, שוללת את זכותם להתארגן ולפעול במסגרת פוליטית, ומגבילה את חופש הביטוי שלהם.
ציטוט: "הגבול עובר במקום אחר: כשמישהו אינו מסתפק בהבעת דעה, אלא מנצל את הבמות שהדמוקרטיה מעניקה – את הבחירות, את המפלגות, את התקשורת – כדי לחסל את הדמוקרטיה עצמה."
הסבר: הכותב מתאר את מי ש"מנצל את הבמות שהדמוקרטיה מעניקה – את הבחירות, את המפלגות, את התקשורת – כדי לחסל את הדמוקרטיה עצמה". זה בדיוק הרכיב "מפני מי" בהגדרה: מי שמנצל את הכלים הדמוקרטיים כדי לפגוע במשטר הדמוקרטי או לחסל אותו.
ציטוט אפשרי נוסף: "במקרה כזה, אומרים רבים, הדמוקרטיה רשאית להגביל את זכויותיו, למשל למנוע ממנו להתמודד בבחירות." הסבר: הכותב מתאר את האמצעי של דמוקרטיה מתגוננת – הגבלת זכויות, ובכללן שלילת הזכות להיבחר ("למנוע ממנו להתמודד בבחירות").

מה הבודק מחפש:
– הצגה: על מה מגינים (המשטר הדמוקרטי, עקרונותיו ואופי המדינה); מפני מי (מי שמנצל את הכלים הדמוקרטיים כדי לפגוע בדמוקרטיה או לחסל אותה, או לפגוע באופי המדינה); באילו אמצעים (שלילת הזכות להיבחר, הגבלת ההתארגנות הפוליטית וחופש הביטוי).
– הסבר שמקשר בין "מנצל את הבמות שהדמוקרטיה מעניקה" לרכיב "מפני מי", או בין "למנוע ממנו להתמודד בבחירות" לשלילת הזכות להיבחר.
הציטוט צריך להיות משפט ממוקד, ולא העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע.
טעות נפוצה: להשתמש במילה "מתגוננת" בתוך ההגדרה ("דמוקרטיה שמתגוננת"). אי אפשר להגדיר מושג באמצעות אותה מילה. טעות נוספת: לבלבל בין דמוקרטיה מתגוננת לבין תקנות לשעת חירום או מעצר מנהלי – דמוקרטיה מתגוננת היא הגנה מתמשכת על הדמוקרטיה מפני מי שמבקשים לפגוע בה מבפנים באמצעות הכלים הדמוקרטיים.

מה נדרש: (1) להציג את העיקרון: סובלנות על פי מה שלמדתם (לא על פי הקטע); (2) לצטט מן הקטע משפט שמתייחס אליו; (3) להסביר כיצד הוא בא לידי ביטוי בציטוט – לקשר את הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: סובלנות היא נכונות לקבל את זכותו של האחר להחזיק בדעות, באמונות ובאורח חיים שונים משלנו ולפעול לפיהם, גם כאשר הם מנוגדים לדעותינו, אינם נעימים לנו ואף מכעיסים אותנו. הסובלנות מתבטאת באיפוק: נמנעים מלפגוע באחר או בזכותו להביע את דעתו, ומתייחסים אליו בכבוד. סובלנות אינה מחייבת לקבל את דעותיו של האחר או לוותר על דעותינו: אפשר להתווכח איתו ולנסות לשכנע אותו. לסובלנות יש גבולות – אין לסבול אלימות, הסתה ופגיעה בזכויות של אחרים או במשטר הדמוקרטי.
ציטוט: "הסובלנות אינה חולשה. היא הנכונות לחיות לצד מי שחושב אחרת."
הסבר: לפי ההגדרה, סובלנות היא נכונות לקבל את זכותו של האחר להחזיק בדעות ובאורח חיים שונים משלנו. הכותב מגדיר את הסובלנות כ"נכונות לחיות לצד מי שחושב אחרת" – כלומר קבלת זכותו של האחר להחזיק בדעה שונה ולחיות לצידי.
ציטוט אפשרי נוסף: "כוחה של הדמוקרטיה הוא ביכולתה לשמוע עמדות שמרגיזות את הרוב, לנהל איתן ויכוח ולהתמודד איתן בטיעונים." הסבר: סובלנות מתבטאת באיפוק ובנכונות לשמוע דעות שמנוגדות לדעותינו ואף מכעיסות אותנו – "עמדות שמרגיזות את הרוב" – ולהתמודד איתן בוויכוח ולא בהשתקה.
ציטוט אפשרי נוסף: "לפיו, חברה שמוכנה לסבול כל דבר, גם את מי שמבקש להשמיד את הסובלנות עצמה, עלולה בסופו של דבר לאבד אותה." הסבר: לסובלנות יש גבולות – אין לסבול הסתה ופגיעה במשטר הדמוקרטי, ולכן אין לסבול את מי שמבקש להשמיד את הסובלנות עצמה.

מה הבודק מחפש:
– הצגה: נכונות לקבל את זכותו של האחר לדעות, לאמונות ולאורח חיים שונים ולפעול לפיהם, גם כשהם מנוגדים לדעותינו; איפוק והימנעות מפגיעה באחר; אין חובה לקבל את דעותיו; גבולותיה.
– הסבר שמקשר בין "הנכונות לחיות לצד מי שחושב אחרת" / "לשמוע עמדות שמרגיזות" לרכיב הקבלה והאיפוק, או בין "פרדוקס הסובלנות" לגבולות הסובלנות.
הציטוט צריך להיות משפט ממוקד, ולא העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע.
טעות נפוצה: לבלבל בין סובלנות ובין פלורליזם: פלורליזם הוא הכרה בערך של הריבוי ועידוד שלו, ואילו סובלנות היא איפוק ונכונות לקבל את זכותו של האחר לדעותיו, גם כשהן מפריעות לנו.

מה נדרש: (1) להציג את הזכות: חופש הביטוי על פי מה שלמדתם (לא על פי הקטע); (2) לצטט מן הקטע משפט שמתייחס אליו; (3) להסביר כיצד הוא בא לידי ביטוי בציטוט – לקשר את הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: חופש הביטוי הוא זכותו של כל אדם להביע ולהפיץ בפומבי את דעותיו, אמונותיו, רגשותיו וכל העדפה שירצה, בכל דרך שיבחר: בדיבור, בכתב, באמצעי התקשורת למיניהם, באמנות, בהפגנות, בתקשורת בין אישית, בצורת הלבוש ועוד. חופש הביטוי הוא אחת החירויות הנגזרות מן הזכות לחירות, והוא חיוני לקיום דיון ציבורי חופשי בדמוקרטיה; הוא חל גם על דעות שאינן מקובלות על הרוב או על השלטון.
ציטוט: "אזרח רשאי לבקר בחריפות את הממשלה, ללעוג למנהיגים ולהציע רעיונות שנראים לרבים מוזרים או מסוכנים."
הסבר: לפי ההגדרה, חופש הביטוי הוא הזכות להביע ולהפיץ דעות בכל דרך, גם דעות שאינן מקובלות על הרוב או על השלטון. הכותב קובע שאזרח רשאי "לבקר בחריפות את הממשלה" ו"להציע רעיונות שנראים לרבים מוזרים או מסוכנים" – הבעת דעות שאינן מקובלות על השלטון ועל הרוב.
ציטוט אפשרי נוסף: "זהו לב ליבו של החופש להביע דעה." הסבר: הכותב מציג את חופש הביטוי כערך מרכזי בדמוקרטיה.

מה הבודק מחפש:
– הצגה: הזכות להביע ולהפיץ בפומבי דעות, אמונות ורגשות, בכל דרך; נגזרת מן הזכות לחירות; חלה גם על דעות שאינן מקובלות.
– הסבר שמקשר בין ביקורת חריפה על הממשלה / רעיונות מוזרים או מסוכנים לרכיב "גם דעות שאינן מקובלות על הרוב או על השלטון".
הציטוט צריך להיות משפט ממוקד, ולא העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע.
טעות נפוצה: להגדיר את חופש הביטוי בעזרת המילים עצמן ("החופש להתבטא"), בלי הרכיבים: הבעה והפצה בפומבי, בכל דרך, גם של דעות לא מקובלות.

מה נדרש: לציין את העיקרון הדמוקרטי שבא לידי ביטוי בקטע, להציג אותו (כל רכיביו), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: עקרון שלטון העם.
הצגה: לפי עקרון שלטון העם, העם הוא הריבון ומקור הסמכות של השלטון. השלטון מקבל את סמכותו מהעם, והאזרחים בוחרים בבחירות חופשיות ותקופתיות את נציגיהם, שפועלים בשמם ולמענם. השלטון הנבחר מכהן לזמן קצוב שנקבע בחוק, ובסופו האזרחים שבים ובוחרים. השלטון שואב את הלגיטימיות שלו מן העם, נתון לביקורתו, ובבחירות הבאות העם יכול להחליף אותו.
ציטוט: "קיבלנו את הסמכות שלנו מכם, האזרחים, ואנחנו נפעל בשמכם ולמענכם."
הסבר: ראש הממשלה הנבחר מבהיר שסמכותו אינה שלו, אלא ניתנה לו בידי האזרחים – כלומר העם הוא מקור הסמכות של השלטון. הוא גם מתחייב לפעול "בשמכם ולמענכם" – זה הרכיב שלפיו הנציגים שנבחרו פועלים בשם העם ולמענו.
ציטוט אפשרי נוסף: "העם הוא שמחליט מי ינהיג את המדינה, והעם החליט." הסבר: ראש הממשלה היוצא מכיר בכך שהעם הוא הריבון, ושבבחירות העם החליף את השלטון – ולכן הוא מעביר את השלטון לנבחרים החדשים. אפשר גם לצטט: "בעוד ארבע שנים תשפטו אותנו שוב בקלפי" – השלטון הנבחר מכהן לזמן קצוב, נתון לביקורת העם, ובבחירות הבאות העם יכול להחליף גם אותו.

מה הבודק מחפש:
– ציון: עקרון שלטון העם.
– הצגה: העם הוא הריבון ומקור הסמכות; בחירות חופשיות ותקופתיות של נציגים הפועלים בשמו ולמענו; שלטון לזמן קצוב, נתון לביקורת העם, שיכול להחליפו בבחירות.
– ציטוט מדברי אחד משני ראשי הממשלה.
– הסבר שמקשר את הציטוט לרכיב בהגדרה (מקור הסמכות / פעולה בשם העם ולמענו / החלפת השלטון בבחירות).
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לציין את התנאי "תקופתיות" משום שהבחירות נערכו "במועד שנקבע בחוק". תקופתיות היא תנאי לבחירות דמוקרטיות, ואילו השאלה מבקשת עיקרון דמוקרטי – והקטע מדגיש שהעם הוא מקור הסמכות ושהוא מחליף את השלטון. טעות נוספת: לציין את עקרון הכרעת הרוב – הקטע אינו עוסק בדרך קבלת החלטה בין כמה אפשרויות, אלא בריבונות העם על השלטון.

מה נדרש: לציין אם דברי התלמיד מבטאים קבוצה אתנית או לאום, להציג את המושג (כל רכיביו), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: לאום.
הצגה: לאום הוא קבוצת אנשים שיש להם יסודות משותפים – למשל מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה ודת – ותחושת שייכות וזהות משותפת. מה שמייחד לאום הוא התודעה הלאומית – בני הקבוצה רואים את עצמם עם אחד בעל גורל משותף – והשאיפה להגדרה עצמית: לשלטון עצמי במדינה ריבונית (או לניהול עצמי) בטריטוריה שהם רואים בה את מולדתם.
ציטוט: "אנחנו עם אחד. היהודים בווינה, בקייב, בפאס ובבגדד אינם רק בני דת אחת, אלא בני עם אחד, בעל היסטוריה אחת וגורל אחד."
הסבר: התלמיד מבחין בין קבוצה דתית או אתנית לבין עם: היהודים מן הארצות השונות הם "לא רק בני דת אחת", אלא "עם אחד", בעל היסטוריה משותפת ו"גורל אחד". זו התודעה הלאומית שמייחדת לאום.
ציטוט אפשרי נוסף: "וכמו כל עם, גם לנו מגיע בית מולדת משלנו – בארץ ישראל, ארץ אבותינו." הסבר: זה הרכיב של השאיפה להגדרה עצמית בטריטוריה שהלאום רואה בה מולדת – בית מולדת בארץ ישראל.

מה הבודק מחפש:
– ציון: לאום.
– הצגה: יסודות משותפים ותחושת שייכות; תודעה לאומית; שאיפה להגדרה עצמית בטריטוריה הנתפסת כמולדת.
– ציטוט מדברי התלמיד.
– הסבר שמקשר את הציטוט לתודעה הלאומית או לשאיפה להגדרה עצמית.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לציין "קבוצה אתנית" משום שהתלמיד מזכיר דת והיסטוריה משותפות. גם לקבוצה אתנית יש יסודות משותפים; מה שהופך את היהודים בדבריו ללאום הוא התודעה של "עם אחד" והשאיפה לבית מולדת משלהם.

מה נדרש: לציין את סוג הפקודה שבא לידי ביטוי בקטע, להציג אותו (את כל רכיביו), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: פקודה בלתי חוקית בעליל.
הצגה: פקודה בלתי חוקית בעליל היא פקודה לבצע מעשה שגם אינו מעוגן בחוק וגם בלתי מוסרי באופן מובהק. אי־החוקיות בה בולטת לעין כל, כמו "דגל שחור" שמתנוסס מעליה (ביטוי שנטבע בפסק הדין בעניין כפר קאסם). אסור לבצע פקודה כזאת, ומי שמקבל אותה חייב לסרב לה. האיסור חל על כולם – על אנשי כוחות הביטחון וגם על אזרחים. מי שנתן את הפקודה וגם מי שביצע אותה ייענשו, ומבצע הפקודה אינו יכול להתגונן בטענה שרק מילא פקודה.
ציטוט: "השוטר סירב, ואמר למפקד: "מכים אדם אזוק? את זה אסור לעשות גם אם מפקד מורה לי"."
הסבר: לפי ההגדרה, פקודה בלתי חוקית בעליל היא פקודה שגם אינה מעוגנת בחוק וגם בלתי מוסרית באופן מובהק, ואסור לבצע אותה – מי שמקבל אותה חייב לסרב. הכאה של אדם אזוק, שאינו מסכן איש, היא פגיעה בוטה בגופו ובכבודו, ואי־החוקיות בה בולטת לעין כל. השוטר מבין זאת ומסרב, ואומר שאסור לבצע אותה "גם אם מפקד מורה לי" – כלומר חובת הציות לפקודה אינה חלה כאן.
ציטוט אפשרי נוסף: "כשהחשוד כבר היה אזוק בידיו וברגליו ושכב על הרצפה בניידת, הורה מפקד המשמרת לשוטר: "תן לו כמה מכות, שיבין עם מי יש לו עסק"." הסבר: תוכן הפקודה – להכות עצור אזוק ושוכב – הוא מעשה שאינו מעוגן בחוק ובלתי מוסרי באופן מובהק: "דגל שחור" מתנוסס מעליו.
ציטוט אפשרי נוסף: "היחידה פתחה בחקירה נגד מפקד המשמרת." הסבר: מי שנותן פקודה בלתי חוקית בעליל צפוי לעונש – ולכן נפתחת חקירה נגד המפקד.

מה הבודק מחפש:
– ציון: פקודה בלתי חוקית בעליל.
– הצגה: מעשה שאינו מעוגן בחוק וגם בלתי מוסרי באופן מובהק ("דגל שחור"); אסור לציית – חובה לסרב; האיסור חל על כולם; נותן הפקודה ומבצעה ייענשו.
– ציטוט על הפקודה, על סירוב השוטר או על החקירה נגד המפקד.
– הסבר שמקשר: הכאת אדם אזוק היא מעשה בלתי מוסרי בעליל, ולכן השוטר חייב לסרב.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לענות "פקודה בלתי חוקית" בלי "בעליל". פקודה בלתי חוקית (שאינה בעליל) חובה לבצע; כאן הפקודה בלתי מוסרית באופן מובהק, ולכן אסור לבצע אותה.

מה נדרש: לכתוב טענה ברורה – בעד האיסור או נגדו – ולהתייחס בה לסוגיה עצמה: איסור מכירת משקאות אנרגיה לבני נוער מתחת לגיל 16.

תשובה לדוגמה (בעד): אני תומך בהצעת החוק לאסור למכור משקאות אנרגיה לבני נוער מתחת לגיל 16, כי לדעתי על המדינה להגן על בריאותם של בני הנוער.

(אפשר באותה מידה לטעון את העמדה ההפוכה, למשל: "אני מתנגד להצעת החוק, כי ההחלטה מה לשתות צריכה להישאר בידי בני הנוער והוריהם, ולא בידי המדינה". כל עמדה מתקבלת, אם היא מנומקת היטב.)

מה הבודק מחפש (טענה: עמדה ברורה 50%, כתיבת הסוגיה במלואה 50%): עמדה ברורה וחד־משמעית שמתייחסת לסוגיה שבמחלוקת.

מה נדרש: לכתוב טענה ברורה, כלומר לנקוט עמדה בעד ההצעה לאסור שינוי של חוק יסוד בהוראת שעה, או נגדה. כדאי לנסח אותה במשפט אחד או שניים ולהתייחס בה לסוגיה עצמה.

תשובה לדוגמה (בעד): אני תומך בהצעה לאסור שינוי של חוק יסוד בהוראת שעה. לדעתי, חוקי היסוד הם פרקים בחוקה, ואין לשנות אותם לשנה או לשנתיים לפי צורכי השעה.

(אפשר באותה מידה לטעון את העמדה ההפוכה, למשל: "אני מתנגדת להצעה, כי לפעמים הכנסת צריכה לתת מענה זמני למצב מיוחד, ואין סיבה לחייב אותה לשנות את חוק היסוד לתמיד". כל עמדה מתקבלת, אם היא מנומקת היטב.)

מה הבודק מחפש (טענה: עמדה ברורה 50%, כתיבת הסוגיה במלואה 50%): עמדה ברורה וחד־משמעית שמתייחסת לסוגיה שבמחלוקת.