מתכונת 9 באזרחות (שאלון 34271) - פתרון מלא

מה נדרש: לציין ולהציג פנייה אחת מן הפניות בהכרזת העצמאות, לצטט משפט מן הקטע ולהסביר כיצד הפנייה באה בו לידי ביטוי.

תשובה מלאה:
ציון: הפנייה בהכרזת העצמאות שבאה לידי ביטוי בדברי מנהלת התוכנית היא הפנייה לעם היהודי בתפוצות.
הצגה: בפנייה זו קוראת ההכרזה אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין, ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל.
ציטוט: "אנו קוראים לכם, הצעירים היהודים בכל מקום שבו אתם נמצאים, לעלות לארץ ולהיות שותפים בבנייתה."
הסבר: מנהלת התוכנית פונה לצעירים יהודים בתפוצות וקוראת להם לעלות לארץ ולהשתתף בבנייתה – וזה בדיוק הרכיב "להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין" שבפנייה לעם היהודי בתפוצות.
ציטוט אפשרי נוסף: "אתם החוליה הבאה בשרשרת הדורות שחלמו לשוב לציון." הסבר: המנהלת מציגה את העלייה כהמשך לחלום הדורות לשוב לציון – ביטוי לרכיב "הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל".

מה הבודק מחפש: – ציון: הפנייה לעם היהודי בתפוצות.
– הצגה: להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין, ולעמוד לימינו במערכה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל.
– ציטוט מדברי מנהלת התוכנית.
– הסבר שמקשר בין הקריאה לעלות ולבנות את הארץ לבין הרכיב "בעלייה ובבניין", או בין "הדורות שחלמו לשוב לציון" לבין שאיפת הדורות לגאולת ישראל.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לציין את חוק השבות או את "קיבוץ גלויות" במקום פנייה מן הפניות בהכרזה. השאלה מבקשת פנייה מסוימת מתוך ארבע הפניות שבהכרזת העצמאות.

מה נדרש: לציין את הגישה הכלכלית־חברתית שבאה לידי ביטוי במצע של מפלגת התנופה, להציג אותה לפי הקריטריונים (את כל רכיביה), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: הגישה הליברלית (הניאו־ליברלית).
הצגה:
– ערך מרכזי: החירות הכלכלית של הפרט, שקודמת לשוויון החברתי־כלכלי.
– האחריות לרווחת הפרט: הפרט אחראי לחייו ולרווחתו.
– מידת מעורבות המדינה: מעורבות מינימלית; דגש על יוזמה פרטית, יעילות, תחרות ושוק חופשי, למשל באמצעות הפרטה, קיצוץ תקציבים, צמצום קצבאות והפחתת מסים.
ציטוט: "מפלגת התנופה הבטיחה לבטל את הפיקוח הממשלתי על מחירי מוצרי היסוד, כמו לחם ומוצרי חלב, לפתוח את השוק ליבוא חופשי, ולהעביר לחברות פרטיות את הפעלת מוקדי השירות של משרדי הממשלה."
הסבר: ביטול הפיקוח הממשלתי על המחירים, פתיחת השוק ליבוא חופשי והעברת שירותים ממשלתיים לחברות פרטיות (הפרטה) הן צמצום של מעורבות המדינה בכלכלה ודגש על תחרות ושוק חופשי – בדיוק הרכיב "מעורבות מינימלית של המדינה" בגישה הליברלית.
ציטוט אפשרי נוסף: "לדברי יושבת ראש המפלגה, תחרות חופשית בין יצרנים ויבואנים תוריד את המחירים טוב יותר מכל פקיד ממשלתי, וכל אזרח צריך להיות חופשי לבחור במה להוציא את כספו." הסבר: ההדגשה של חופש האזרח לבחור במה להוציא את כספו מבטאת את הערך המרכזי – החירות הכלכלית – ואת אחריות הפרט לחייו; ההעדפה של "תחרות חופשית" על פני פיקוח של "פקיד ממשלתי" היא רכיב מידת המעורבות: מעורבות מינימלית ושוק חופשי.

מה הבודק מחפש:
– ציון: הגישה הליברלית.
– הצגה לפי שלושת הקריטריונים: ערך מרכזי; אחריות הפרט; מעורבות מינימלית (הפרטה, ביטול פיקוח, תחרות ושוק חופשי).
– ציטוט מן המצע של מפלגת התנופה.
– הסבר שמקשר את הציטוט לרכיב המתאים בדיוק.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לצטט מן המצע של מפלגת השותפות. טעות נוספת: להציג רק את רכיב ההפרטה, בלי הערך המרכזי ובלי אחריות הפרט.

מה נדרש: "הציגו שני הבדלים" – זו שאלת השוואה. לכל הבדל קובעים קריטריון (במה משווים), ומעמידים את שני סוגי האחריות זה מול זה לפי אותו קריטריון, באמצעות מילות השוואה ("ואילו", "לעומת").

תשובה מלאה:
הבדל ראשון – על מה האחריות: באחריות מיניסטריאלית השר אחראי לנושאים שבתחום משרדו ולפעולות של סגל עובדיו – גם אם נעשו שלא בידיעתו. ואילו באחריות (ממשלתית) משותפת כל שר נושא באחריות לכל החלטות הממשלה, בכל התחומים – גם אם התנגד להחלטה מסוימת ונותר בדעת מיעוט.
הבדל שני – אופי החובה (אקטיבית או פסיבית): אחריות מיניסטריאלית היא אקטיבית – השר צריך לדווח לכנסת על הנעשה במשרדו, להשיב על שאילתות ולתקן ליקויים בתחום משרדו. ואילו אחריות משותפת היא פסיבית ברובה – השר אינו רשאי לפעול או להצביע נגד החלטות הממשלה; שר שאינו מוכן לשאת באחריות להחלטה כזו צריך להתפטר.
(לשם השוואה, מה משותף לשניהם: בשני סוגי האחריות האחריות מוטלת על כל שר, כלפי הכנסת וכלפי הציבור, והיא אחריות ציבורית ולא משפטית.)

טעות נפוצה: לכתוב את ההגדרה של כל סוג אחריות בנפרד בלי להשוות ביניהם, או להשוות לפי קריטריונים שונים. טעות נוספת: להציג כהבדל נקודה שמשותפת לשניהם (למשל "כלפי מי" – בשניהם השר אחראי כלפי הכנסת והציבור).

מה הבודק מחפש: שני הבדלים, לכל אחד קריטריון ברור (על מה האחריות / אקטיבית לעומת פסיבית), ושני סוגי האחריות מוצגים זה מול זה לפי אותו קריטריון.

מה נדרש: "הציגו שני ביטויים" – שני הסדרים או תופעות שונים בישראל, וכל אחד מוסבר: מה ההסדר, וכיצד הוא מבטא את הפלורליזם (את ההכרה בריבוי ואת האפשרות של קבוצות שונות להתבטא ולפעול). יש לכתוב לפחות שניים–שלושה משפטים בכל תשובה.

רקע (לא חובה בתשובה): פלורליזם הוא עיקרון דמוקרטי שמשמעותו הכרה בערך של ריבוי – ריבוי וגיוון של דעות, של עמדות של אנשים ושל קבוצות בחברה. הפלורליזם מעודד ותומך בקיומו ובביטויו של מגוון הדעות והעמדות של אנשים וקבוצות, ומאפשר לכל קבוצה ולכל דעה להתארגן ולפעול למען השגת האינטרסים שלה.

תשובה מלאה:
ביטוי ראשון – מערכת רב־מפלגתית: בישראל מתמודדות בבחירות לכנסת מפלגות רבות, שמייצגות קבוצות ועמדות שונות בחברה – בעניינים כלכליים, מדיניים, דתיים ולאומיים. שיטת הבחירות היחסית מאפשרת גם למפלגות של קבוצות קטנות לזכות בייצוג בכנסת, אם עברו את אחוז החסימה. כך מתאפשר לקבוצות ולדעות שונות להתארגן ולפעול להשגת האינטרסים שלהן – רכיב מרכזי בפלורליזם.
ביטוי שני – זרמי חינוך שונים: במערכת החינוך בישראל פועלים כמה זרמים – הממלכתי, הממלכתי־דתי, החרדי והערבי – שכל אחד מהם מחנך לפי השקפת העולם, התרבות והשפה של הקבוצה. כך המדינה מכירה בערך של הריבוי ותומכת בקיומן ובביטוין של קבוצות שונות.
ביטויים אפשריים נוספים: ריבוי כלי תקשורת המבטאים דעות שונות; ארגונים חוץ־ממשלתיים וקבוצות אינטרס שפועלים בחופשיות לקידום מטרותיהם; הכרה בכמה עדות דתיות ובבתי הדין הדתיים שלהן.

טעות נפוצה: להגדיר את הפלורליזם בלי להציג ביטויים שלו בישראל, או להציג ביטוי בלי להסביר כיצד הוא קשור לרכיב בהגדרה. טעות נוספת: לבלבל עם סובלנות – הפלורליזם הוא הכרה בערך של הריבוי ועידודו, ולא רק התאפקות כלפי דעות אחרות.

מה הבודק מחפש: שני ביטויים שונים בישראל, כל אחד מוצג ומקושר לרכיב בהגדרת הפלורליזם (הכרה בערך הריבוי / עידוד ותמיכה במגוון / אפשרות לכל קבוצה להתארגן ולפעול).

מה נדרש: נקודת דמיון אחת ונקודת הבדל אחת בין שתי העמדות. השוואה נכונה נעשית לפי אותו קריטריון (תבחין) בשתי העמדות: בדמיון "גם... וגם...", ובהבדל "ב... ואילו ב...".

תשובה מלאה:
נקודת דמיון (קריטריון: הזיקה לעם היהודי): גם לפי עמדת מדינת ההלכה וגם לפי עמדת ההפרדה המלאה, מדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי. במדינת הלכה הזיקה לעם היהודי עוברת דרך התורה וההלכה; ואילו במדינה החילונית שיש בה הפרדה מלאה, המדינה יהודית מבחינה לאומית – מדינת הלאום של העם היהודי – והקשר לדת נשמר רק בסמלים.
נקודת דמיון אפשרית נוספת (קריטריון: היחס למתח בין דת לדמוקרטיה): שתי העמדות אינן חותרות לפשרה בין היסוד הדתי ובין היסוד הדמוקרטי. כל אחת מהן מכריעה במתח לצד אחד – מדינת ההלכה לטובת ההלכה, ועמדת ההפרדה לטובת הפרדה גמורה – בשונה מן העמדות המחפשות פתרונות ביניים.

נקודת הבדל (קריטריון: מקור הסמכות במדינה): במדינת הלכה מקור הסמכות הוא ההלכה היהודית, ולא ציבור האזרחים; ואילו במדינה חילונית שיש בה הפרדה מלאה, מקור הסמכות הוא ציבור האזרחים, והחוקים נקבעים בידי נציגיו.

הבדלים אפשריים נוספים:
– מקום הדת בחקיקה: במדינת הלכה חוקי המדינה ייקבעו על פי דיני התורה בכל תחומי החיים; ואילו בהפרדה מלאה אין זה מתפקידה של המדינה לחוקק חוקים בעלי אופי דתי, להעניק שירותי דת או להתערב בענייני דת – היא רק מאפשרת לכל אדם לקיים פולחן דתי באופן פרטי.
– אופי המשטר: מדינת הלכה לא תהיה דמוקרטית (אף שיתקיימו בה מאפיינים הלכתיים העולים בקנה אחד עם מאפיינים דמוקרטיים); ואילו המדינה החילונית שיש בה הפרדה מלאה היא דמוקרטית.

מה הבודק מחפש: נקודת דמיון אמיתית שנכונה לשתי העמדות, ונקודת הבדל אחת – שתיהן מנוסחות לפי קריטריון ברור, עם התייחסות לשתי העמדות.
טעות נפוצה: לכתוב את ההגדרה של כל עמדה בנפרד, בלי להשוות ביניהן. טעות נוספת: נקודת דמיון שאינה נכונה לשתי העמדות – למשל "בשתיהן מקור הסמכות הוא ציבור האזרחים" (במדינת הלכה מקור הסמכות הוא ההלכה).

מה נדרש: (1) להציג את עקרון שלטון החוק; (2) לציין שני מאפיינים שהחוק צריך לעמוד בהם – כלומר מה הופך את החוק עצמו לחוק במדינה שבה שלטון החוק מתקיים. כדאי להסביר כל מאפיין במשפט קצר.

תשובה מלאה:
הצגה: לפי עקרון שלטון החוק, חובת הציות לחוק חלה על כולם: האזרחים ורשויות השלטון כפופים לחוק ושווים בפני החוק. לאדם מותר לעשות הכול כל עוד החוק לא אוסר עליו, ואילו לרשות השלטונית מותר לעשות אך ורק את מה שהוסמכה לעשות בחוק.
מאפיין ראשון – החוק נחקק בהליך דמוקרטי: את החוק מחוקקת הרשות המחוקקת, שנבחרה בידי העם, בהליך דמוקרטי, ולא שליט או פקיד לפי רצונו.
מאפיין שני – החוק מפורסם ומנוסח באופן ברור: כדי שאפשר יהיה לציית לחוק, הוא צריך להיות ידוע לציבור וברור, ולהגדיר כללי התנהגות – מה מותר ומה אסור.
מאפיינים נוספים שאפשר לציין: החוק הולם את ערכי המדינה הדמוקרטית (למשל אינו פוגע שלא לצורך בזכויות האדם); החוק מאזן בין טובת הכלל לבין טובת הפרט.

מה הבודק מחפש: הצגה – הציות לחוק חל על כולם, אזרחים ורשויות; שוויון בפני החוק; ההבחנה בין מה שמותר לאדם לבין מה שמותר לרשות. שני מאפיינים שונים של החוק, כל אחד מוסבר.
טעות נפוצה: להגדיר שלטון החוק רק כ"כולם צריכים לשמור על החוק", בלי הרכיב שגם רשויות השלטון כפופות לחוק. טעות נוספת: לכתוב כמאפיין של החוק את חובת הציות עצמה – השאלה מבקשת את המאפיינים שהחוק עצמו צריך לעמוד בהם.

מה נדרש: שלושה חלקים: (1) להציג את חופש הדת; (2) להציג את חופש מדת; (3) לתת דוגמה מוסברת להתנגשות ביניהם – מה רוצה כל צד, וכיצד מימוש החירות של האחד מגביל את החירות של האחר.

תשובה מלאה:
הצגה – חופש הדת: חופש הדת הוא חירות הנגזרת מן הזכות לחירות: זכותו של כל אדם להאמין באמונה דתית כרצונו, לקיים את מצוות דתו ואת מנהגיה בפרט ובציבור ולחיות על פיהן, בלי שהמדינה או אחרים יכפו עליו אחרת. מגילת העצמאות קובעת שהמדינה "תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות".

הצגה – חופש מדת: חופש מדת הוא חירות הנגזרת מן הזכות לחירות: זכותו של אדם שלא לקיים מצוות ומנהגים דתיים ושלא תיכפה עליו דת – שהמדינה או אחרים לא יכפו עליו לנהוג או לחיות על פי דת, ושיוכל לחיות לפי השקפת עולמו.

דוגמה להתנגשות: בבניין משותף מבקשים כמה דיירים שומרי שבת שבשבת תפעל המעלית כ"מעלית שבת" – מעלית שעוצרת אוטומטית בכל קומה, כדי שיוכלו להשתמש בה בלי ללחוץ על כפתורים, וכך לקיים את מצוות השבת. דייר אחר, שאינו שומר שבת, רוצה להשתמש במעלית כרגיל, בלי לעצור בכל קומה. אם תופעל מעלית שבת, ייתכן שהדייר האחר יחוש שנכפה עליו לנהוג לפי מנהג דתי שאינו שלו (חופש מדת); אם לא תופעל, הדיירים שומרי השבת לא יוכלו להשתמש במעלית בשבת בלי לפגוע במצוות דתם (חופש הדת). בהתנגשות כזו מחפשים איזון – למשל הפעלת מעלית שבת אחת מתוך שתיים.

מה הבודק מחפש: הצגה מלאה של כל אחת משתי החירויות (חופש הדת – להאמין, לקיים מצוות ומנהגים בפרט ובציבור; חופש מדת – שלא לקיים ושלא תיכפה דת), ודוגמה שבה ברור מה רוצה כל צד וכיצד החירויות מתנגשות.
טעות נפוצה: להציג את חופש מדת כ"חופש שלא להאמין" בלבד, בלי הרכיב של אי־כפייה. טעות נוספת: לתת דוגמה של כפייה מצד המדינה בלבד, בלי שני צדדים שכל אחד מהם מממש חירות.

מה נדרש: (1) להציג מן הידע את השסע הלאומי ודרך אחת להתמודדות עמו; (2) לצטט מן הקטע משפט שמתייחס לדרך ההתמודדות שבחרתם; (3) להסביר כיצד הדרך באה לידי ביטוי בציטוט.

תשובה מלאה:
הצגה – השסע הלאומי: שסע הוא מחלוקת עמוקה ומתמשכת בין קבוצות בחברה בשאלות יסוד של זהות וערכים. השסע יוצר מתח וקיטוב בין הקבוצות, ועלול לפגוע בלכידות החברתית וביציבות. השסע הלאומי בישראל הוא השסע בין הרוב היהודי ובין המיעוט הערבי. אלה שתי קבוצות לאומיות שלכל אחת מהן זהות לאומית, שפה, תרבות ודת משלה, והשסע ביניהן קשור לסכסוך הישראלי־ערבי.
הצגה – דרך התמודדות: פשרה. בפשרה כל צד מוותר על חלק מדרישותיו, כדי להגיע להסדר שמוסכם על שני הצדדים. הפשרה מושגת בדרכי שלום, בשיח ובמשא ומתן, ומאפשרת לקבוצות לחיות יחד למרות המחלוקת ביניהן.
ציטוט: "ובשאלה הקשה של שמות הרחובות החדשים, כל צד ויתר על חלק מבקשותיו, וכך נקבעו שמות שמכבדים את ההיסטוריה של שתי הקהילות."
הסבר: שמות הרחובות נוגעים לזיכרון ולזהות – בדיוק השאלות שבהן, לפי הכותב, "נפתח בינינו פער עמוק". במקום שקבוצה אחת תכפה את עמדתה, כל צד ויתר על חלק מבקשותיו, והתקבל הסדר שמכבד את ההיסטוריה של שתי הקהילות. זו פשרה: ויתור הדדי שמאפשר לשתי הקבוצות הלאומיות לחיות יחד למרות השסע.
ציטוטים אפשריים נוספים (לדרך אחרת):
– "העירייה, בעקבות דרישה של תושבים משני הצדדים, החלה לשפץ את בתי הספר בשכונות הוותיקות, שבהן הפערים בתשתיות היו הגדולים ביותר." הסבר: צמצום הפערים בתשתיות מצמצם את אחד ממקורות המתח בין הקבוצות.
– "בני נוער משתי הקהילות הקימו יחד קבוצת התנדבות לניקוי החוף." הסבר: פעילות משותפת ומפגשים בין הקבוצות מגבירים את ההיכרות והאמון ומצמצמים את המחלוקות.
– "אבל על כמה דברים כולם הסכימו, יהודים וערבים, דתיים וחילונים, ותיקים וצעירים: שאין מקום לאלימות, שכל ויכוח מתנהל במילים, שכל תושב זכאי לאותם שירותים מן העירייה, ושהמחלוקות מוכרעות בדרכים שנקבעו בחוק." הסבר (לדרך של חיפוש הסכמות): אף שהקבוצות חלוקות בשאלות העמוקות, הן מסכימות על כללים משותפים – בלי אלימות, שירות שווה לכל תושב והכרעה לפי החוק – וכך יכולות לחיות יחד למרות השסע.

מה הבודק מחפש:
– הצגת השסע הלאומי (מחלוקת עמוקה ומתמשכת בשאלות יסוד של זהות וערכים, מתח וקיטוב; בין הרוב היהודי למיעוט הערבי, על רקע הסכסוך) ודרך התמודדות מוצגת (פשרה, צמצום פערים ומחלוקות, או חיפוש הסכמות).
– ציטוט שמתאים לדרך שהוצגה.
– הסבר שמקשר את הציטוט לרכיב של הדרך (למשל ויתור הדדי על חלק מן הבקשות).
הציטוט צריך להיות משפט ממוקד, ולא העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע.
טעות נפוצה: להציג דרך אחת ולצטט משפט שמתאים לדרך אחרת (למשל להציג פשרה ולצטט את משפט שיפוץ בתי הספר). טעות נוספת: לצטט את המשפט על הפער בשאלות הזיכרון והזהות – הוא מתאר את השסע עצמו, ולא דרך להתמודד עמו.

מה נדרש: (1) להציג את עקרון הסובלנות מן הידע; (2) לצטט מן הקטע משפט שמתייחס לעיקרון; (3) להסביר כיצד העיקרון בא לידי ביטוי בציטוט.

תשובה מלאה:
הצגה: סובלנות היא נכונות לקבל את זכותו של האחר להחזיק בדעות, באמונות ובאורח חיים שונים משלנו ולפעול לפיהם, גם כשהם מנוגדים לדעותינו, אינם נעימים לנו ואף מכעיסים אותנו. הסובלנות היא איפוק: הימנעות מפגיעה באחר ובזכותו להביע את דעתו. סובלנות אין פירושה ויתור על עמדותינו – אפשר להתווכח עם האחר ולנסות לשכנע אותו. לסובלנות יש גבולות: אין לסבול אלימות והסתה.
ציטוט: "למדתי שאני יכול להתווכח איתו בכל הכוח, ובכל זאת לא להשתיק אותו ולא לפגוע בו."
הסבר: הכותב אינו מוותר על עמדותיו – הוא מתווכח "בכל הכוח" עם מי שחולק עליו, וזה רכיב ההגדרה שלפיו סובלנות אינה ויתור על עמדותינו. ובכל זאת הוא מתאפק ואינו משתיק את בן שיחו ואינו פוגע בו, כלומר מקבל את זכותו להביע דעה שונה ומנוגדת לשלו. זה האיפוק שבבסיס הסובלנות.
ציטוט אפשרי נוסף: "למדתי לשבת מול אדם שאומר דברים שמכעיסים אותי, ולא לקום וללכת." הסבר: הכותב מקשיב לדעות שמכעיסות אותו ומקבל את זכותו של האחר להביע אותן – נכונות לקבל דעות מנוגדות "גם כשהן מכעיסות אותנו". אפשר גם לקשר את ההסכמה ש"אין מקום לאלימות" לגבולות הסובלנות.

מה הבודק מחפש:
– הצגה עם הרכיבים: נכונות לקבל את זכות האחר לדעות ולאורח חיים שונים, גם כשהם מכעיסים; איפוק והימנעות מפגיעה; אין ויתור על העמדות; גבולות הסובלנות.
– ציטוט.
– הסבר שמקשר את ההקשבה לדברים מכעיסים או את הוויכוח בלי השתקה לרכיב בהגדרה.
הציטוט צריך להיות משפט ממוקד, ולא העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע.
טעות נפוצה: לבלבל בין סובלנות לפלורליזם. הכותב אינו מתאר עידוד ותמיכה במגוון הדעות, אלא איפוק כלפי דעות שמכעיסות אותו. טעות נוספת: לצטט את המשפט על ההסכמה על כללי המשחק – הוא מבטא הסכמיות.

מה נדרש: (1) להציג את עקרון ההסכמיות מן הידע; (2) לצטט מן הקטע משפט שמתייחס לעיקרון; (3) להסביר כיצד העיקרון בא לידי ביטוי בציטוט.

תשובה מלאה:
הצגה: הסכמיות היא הסכמה רחבה בין הקבוצות השונות בחברה על כללי המשחק, כלומר על הדרכים הדמוקרטיות להכרעה במחלוקות, ועל אופייה הבסיסי של החברה ושל המדינה. ההסכמה הרחבה מחזקת את היציבות השלטונית והחברתית, ומאפשרת לקבוצות השונות לקיים חיים משותפים (בצוותא) על אף חילוקי הדעות ביניהן.
ציטוט: "אבל על כמה דברים כולם הסכימו, יהודים וערבים, דתיים וחילונים, ותיקים וצעירים: שאין מקום לאלימות, שכל ויכוח מתנהל במילים, שכל תושב זכאי לאותם שירותים מן העירייה, ושהמחלוקות מוכרעות בדרכים שנקבעו בחוק."
הסבר: ההסכמה כוללת קבוצות רבות ושונות בחברה – יהודים וערבים, דתיים וחילונים, ותיקים וצעירים – כלומר זו הסכמה רחבה. היא אינה עוסקת בשאלות שבמחלוקת עצמן, אלא בכללי המשחק: ויכוח במילים בלי אלימות, והכרעה במחלוקות בדרכים שנקבעו בחוק. לפי הכותב, ההסכמה הזאת מאפשרת לקבוצות "להמשיך לשבת יחד" למרות הפער העמוק ביניהן, וזה הרכיב "מאפשרת קיום בצוותא על אף חילוקי דעות".
ציטוט אפשרי נוסף: "בזכות ההסכמה על הכללים האלה אנחנו ממשיכים לשבת יחד גם בימים קשים." הסבר: הסכמה על כללי המשחק שומרת על היציבות ומאפשרת חיים משותפים גם בתקופות של מתח.

מה הבודק מחפש:
– הצגה עם שלושת הרכיבים: הסכמה רחבה בין קבוצות בחברה; על כללי המשחק או על אופייה הבסיסי של החברה והמדינה; יציבות וקיום בצוותא על אף חילוקי דעות.
– ציטוט.
– הסבר שמקשר את ההסכמה של כל הקבוצות על דרכי הוויכוח וההכרעה לרכיבי ההגדרה.
הציטוט צריך להיות משפט ממוקד, ולא העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע.
טעות נפוצה: לצטט את המשפט "עם הזמן הבנו שאיננו צריכים להסכים על הכול" בלבד – הוא אינו מתאר את ההסכמה עצמה. טעות נוספת: לבלבל בין הסכמיות לבין פשרה במחלוקת מסוימת (שמות הרחובות); הסכמיות היא הסכמה רחבה על כללי המשחק.

מה נדרש: לציין ולהציג את סוג הלאומיות, לצטט משפט מן הקטע ולהסביר כיצד סוג הלאומיות בא בו לידי ביטוי.

תשובה מלאה:
ציון: סוג הלאומיות שבא לידי ביטוי הוא לאומיות אזרחית (פוליטית/מדינתית).
הצגה:
– לאומיות היא השאיפה המשותפת לבני לאום לשלטון עצמי במסגרת מדינה ריבונית, או לניהול עצמי בתוך מדינה.
– בלאומיות האזרחית (הפוליטית/המדינתית) בני הלאום מתלכדים סביב יסודות פוליטיים משותפים: אזרחות משותפת במדינה, ערכים, חוקים ומוסדות משותפים – בלי קשר למוצא, לשפה, לתרבות או לדת של כל אחד מהם.
– יש חפיפה בין הלאום ובין האזרחות: כל מי שמקבל את אזרחות המדינה הוא חלק מן הלאום, והמדינה קודמת ללאום.
ציטוט: "ראש הממשלה הסביר בנאומו בפרלמנט: "מה שהופך אותנו לעם אחד אינו המוצא שלנו או הדת שלנו, אלא האזרחות המשותפת, החוקה המשותפת והערכים שכולנו מחויבים להם.""
הסבר: לפי ראש הממשלה, מה שמאחד את בני הלאום האלברי הוא האזרחות המשותפת, החוקה המשותפת והערכים המשותפים – יסודות פוליטיים משותפים, ולא מוצא או דת. זה הרכיב המרכזי בלאומיות האזרחית: ההתלכדות סביב יסודות פוליטיים משותפים.
ציטוט אפשרי נוסף: "אלבריה, בית לכל אזרחייך, מכל מוצא, מכל שפה ומכל אמונה – עם אחד, המאוחד בחוקה אחת ובחירות שווה לכולם." הסבר: ההמנון רואה בכל אזרחי המדינה, מכל מוצא, שפה ואמונה, "עם אחד" – כלומר יש חפיפה בין הלאום לבין האזרחות: כל מי שהוא אזרח המדינה הוא חלק מן הלאום. העם מאוחד "בחוקה אחת" – יסוד פוליטי משותף.

טעות נפוצה: לזהות כאן לאומיות אתנית־תרבותית משום שהקטע מזכיר מוצא, שפה ודת. ההמנון החדש מדגיש דווקא שמוצא, שפה ודת אינם קובעים את ההשתייכות ללאום – את ההמנון הקודם, שהזכיר רק את המורשת של קבוצת הרוב, החליף המנון שמבוסס על אזרחות משותפת.

מה הבודק מחפש: – ציון: לאומיות אזרחית (פוליטית/מדינתית).
– הצגה: השאיפה לשלטון עצמי; ההתלכדות סביב יסודות פוליטיים משותפים (אזרחות, ערכים, חוקים, מוסדות); חפיפה בין לאום לאזרחות, והמדינה קודמת ללאום.
– ציטוט מדברי ראש הממשלה או מן ההמנון.
– הסבר שמקשר בין "האזרחות המשותפת, החוקה המשותפת והערכים" ליסודות הפוליטיים המשותפים, או בין "בית לכל אזרחייך... עם אחד" לחפיפה בין לאום לאזרחות.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)

מה נדרש: לציין ולהציג את תפקיד הכנסת שנפגע, לצטט משפט מן הקטע ולהסביר כיצד הפגיעה בתפקיד באה בו לידי ביטוי.

תשובה מלאה:
ציון: תפקיד הכנסת שנפגע, לטענת ארגון הדייגים, הוא ייצוג האזרחים.
הצגה: ייצוג האזרחים: הכנסת מייצגת את ריבונות העם ואת כלל האזרחים. בבחירות האזרחים בוחרים במפלגות שמבטאות את העמדות האידיאולוגיות ואת האינטרסים שלהם. לכן בכנסת – במליאה ובוועדות – מיוצגות העמדות והאינטרסים השונים שיש בחברה.
ציטוט: "במכתב נטען כי בשנה האחרונה דנו ועדות הכנסת בשורה של הצעות חוק שעסקו בשמירה על הים ובהגבלת הדיג, ובכל זאת לא הוזמן לדיונים אף נציג של הדייגים, ואף חבר כנסת לא העלה את עמדתם."
(ציטוט אפשרי נוסף: "אלפי משפחות מתפרנסות מן הדיג, אבל בכנסת – הבית שאמור לייצג את כל האזרחים – קולנו פשוט אינו נשמע.")
הסבר: לפי ההגדרה, בכנסת – גם בוועדות – אמורים להיות מיוצגים העמדות והאינטרסים השונים שיש בחברה. לטענת הדייגים, הוועדות דנו בחוקים שנוגעים ישירות לפרנסתם, אבל עמדתם לא הוצגה בדיונים: לא הוזמן נציג שלהם, ואף חבר כנסת לא העלה את עמדתם. כלומר קבוצה של אזרחים, שהאינטרסים שלה מושפעים מן החוקים, אינה מיוצגת בכנסת – ולכן, לטענתם, נפגע תפקיד הכנסת בייצוג האזרחים.

מה הבודק מחפש: – ציון: ייצוג האזרחים.
– הצגה: הכנסת מייצגת את ריבונות העם ואת כלל האזרחים; האזרחים בוחרים במפלגות המבטאות את עמדותיהם; במליאה ובוועדות מיוצגות העמדות והאינטרסים השונים.
– ציטוט מן המכתב.
– הסבר: עמדת הדייגים לא הוצגה בוועדות שדנו בעניינם ← עמדה ואינטרס של קבוצה בחברה אינם מיוצגים.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לציין את תפקיד החקיקה, משום שמדובר בהצעות חוק. הדייגים אינם מתלוננים על עצם החקיקה, אלא על כך שעמדתם אינה מיוצגת בדיונים – וזה תפקיד הייצוג.

מה נדרש: לציין את המושג שבא לידי ביטוי בהחלטה שהמועמד לא יוכל להתמודד, להציג אותו (את כל רכיביו), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: דמוקרטיה מתגוננת.
הצגה: דמוקרטיה מתגוננת היא דמוקרטיה ששומרת על המשטר הדמוקרטי, על עקרונותיו ועל כללי המשחק הדמוקרטיים, וגם על אופי המדינה. היא מגינה על עצמה מפני אנשים או קבוצות שפועלים בזירה הציבורית ומנצלים את הכלים הדמוקרטיים כדי לפגוע במשטר הדמוקרטי, לחסל אותו או לפגוע באופי המדינה. כלים דמוקרטיים כאלה הם, למשל, חופש הביטוי, ההתמודדות בבחירות וההתארגנות במפלגה. לשם כך המדינה מגבילה את הזכויות של גורמים אלה: היא שוללת את זכותם להיבחר, שוללת את זכותם להתארגן ולפעול במסגרת פוליטית, ומגבילה את חופש הביטוי שלהם. בישראל, סעיף 7א בחוק יסוד: הכנסת מאפשר למנוע מרשימה או ממועמד להתמודד בבחירות לכנסת, בין השאר אם הם שוללים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, מסיתים לגזענות או תומכים במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל.
ציטוט: "בית המשפט העליון אישר את ההחלטה, ובפסק הדין נכתב: "מי שתומך במאבק מזוין נגד המדינה מבקש לנצל את הבחירות, לב ליבה של הדמוקרטיה, כדי לפגוע בה מבפנים"."
הסבר: לפי פסק הדין, המועמד מבקש "לנצל את הבחירות" – כלי דמוקרטי – "כדי לפגוע בה מבפנים". זה רכיב ההגדרה "מפני מי": מי שמנצל את הכלים הדמוקרטיים כדי לפגוע בדמוקרטיה. האמצעי שהמדינה נוקטת הוא שלילת הזכות להיבחר – המועמד לא יוכל להתמודד.
ציטוט אפשרי נוסף: "ועדת הבחירות המרכזית החליטה ברוב קולות שהמועמד לא יוכל להתמודד." הסבר: ההחלטה שוללת מן המועמד את זכותו להיבחר – האמצעי של דמוקרטיה מתגוננת.

מה הבודק מחפש:
– ציון: דמוקרטיה מתגוננת.
– הצגה: על מה מגינים (המשטר הדמוקרטי, עקרונותיו ואופי המדינה); מפני מי (מי שמנצל את הכלים הדמוקרטיים כדי לפגוע בדמוקרטיה או לחסל אותה, או לפגוע באופי המדינה); באילו אמצעים (שלילת הזכות להיבחר, הגבלת ההתארגנות הפוליטית וחופש הביטוי).
– ציטוט מפסק הדין או מהחלטת ועדת הבחירות.
– הסבר שמקשר: המועמד מנצל את הבחירות כדי לפגוע בדמוקרטיה, ולכן נשללת זכותו להיבחר.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: להשתמש במילה "מתגוננת" בתוך ההגדרה ("דמוקרטיה שמתגוננת"). אי אפשר להגדיר מושג באמצעות אותה מילה. טעות נוספת: לבלבל בין דמוקרטיה מתגוננת לבין תקנות לשעת חירום או מעצר מנהלי – דמוקרטיה מתגוננת היא הגנה מתמשכת על הדמוקרטיה מפני מי שמבקשים לפגוע בה מבפנים באמצעות הכלים הדמוקרטיים.

מה נדרש: לכתוב טענה ברורה, כלומר לנקוט עמדה בעד ההצעה או נגדה, ולהתייחס בה לסוגיה עצמה.

תשובה לדוגמה (נגד): אני מתנגד להצעה להגביל את כהונת שופטי בית המשפט העליון לשתים עשרה שנים. לדעתי, יש להשאיר את הכהונה עד גיל הפרישה, כדי ששופט לא יצטרך לדאוג למקום עבודתו הבא בזמן שהוא פוסק.

(אפשר באותה מידה לטעון בעד, למשל: "אני תומך בהצעה, כי כהונה קצובה תמנע ריכוז כוח רב בידי שופטים מעטים לאורך עשרות שנים". כל עמדה מתקבלת, אם היא מנומקת היטב.)

מה הבודק מחפש (טענה: עמדה ברורה 50%, כתיבת הסוגיה במלואה 50%): עמדה ברורה וחד־משמעית שמתייחסת לסוגיה שבמחלוקת.

מה שואלים: טענה – משפט אחד ברור לגבי הסוגיה, בלי להעתיק את המקרה.

תשובה מלאה: אני מתנגד להצעה להקים בכנסת "מושב משקיפים" של נציגי יהודי התפוצות שישתתפו בדיוני ועדות הכנסת.

מה הבודק מחפש (טענה: עמדה ברורה 50%, כתיבת הסוגיה במלואה 50%): עמדה ברורה בעד ההצעה או נגדה.