בגרות באזרחות 34281 - חורף 2019

מה נדרש: "ציין והצג" – לציין את שם החוק ולהציג את עיקריו; "הסבר" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בחוק.

תשובה מלאה:
ציון: השחקנים התבססו על חוק שעות עבודה ומנוחה.
הצגה:
– החוק מגדיר את שעות העבודה ואת ימי העבודה והמנוחה במשק, ומחייב לתת לעובד יום מנוחה שבועי בהתאם לדתו.
– ליהודים נקבעה השבת כיום השבתון (המנוחה) השבועי; למי שאינם יהודים – יום שישי, שבת או ראשון, לפי המקובל עליהם.
– בעקבות החוק רוב חיי המסחר והתעשייה במדינה מושבתים בשבת: אסור להעסיק עובד ביום המנוחה השבועי שלו על פי דתו (פרט למקרים מסוימים שהחוק מתיר, למשל בהיתר של השר הממונה).
החוק נחקק בשנת 1951, והוא אחד החוקים שמממשים את אופייה היהודי של המדינה. הוא גם חוק סוציאלי – חלק מתנאי ההעסקה שמגינים על העובד ומבטיחים לו יום מנוחה שבועי.
ציטוט: "שחקני כדורגל יהודים פנו להתאחדות לכדורגל בטענה שהם נאלצים לשחק כדורגל בשבת, וזאת בניגוד לחוק."
(ציטוט אפשרי נוסף: "לטענתם, כדי להיות שחקני כדורגל מקצועיים ולהתפרנס מעיסוק זה עליהם להשתתף במשחקים הנערכים בשבת, וכך נמנעת מהם הזכות שלא לעבוד ביום זה.")
הסבר: לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, השבת היא יום המנוחה השבועי ליהודים, ואסור להעסיק עובד יהודי ביום זה (אלא במקרים שהחוק מתיר). השחקנים הם יהודים שהכדורגל הוא עבודתם ופרנסתם ("להתפרנס מעיסוק זה"), ולכן העסקתם במשחקים בשבת מנוגדת לחוק. הם טוענים שנמנעת מהם "הזכות שלא לעבוד ביום זה" – כלומר הזכות שהחוק נותן להם ליום מנוחה שבועי בשבת.

טעות נפוצה: לכתוב "חוק השבת", "חוק ימי המנוחה" או "חוק העבודה" – אלה אינם שם החוק. יש לציין את שמו המדויק: חוק שעות עבודה ומנוחה. טעות נוספת היא להציג רק את שם החוק בלי רכיביו.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: החוק מגדיר שעות וימי עבודה ומנוחה; החובה לתת לעובד יום מנוחה שבועי לפי דתו; השבת היא יום המנוחה ליהודים (ולמי שאינם יהודים – שישי, שבת או ראשון, לפי המקובל עליהם). בהסבר: העסקת שחקנים יהודים בשבת מנוגדת לחוק, שלפיו הם זכאים לא לעבוד ביום שהוא יום השבתון ליהודים.

מה נדרש: "ציין והצג" – לבחור את סוג המדיניות מבין שלוש האפשרויות ולהגדיר אותו על כל רכיביו; "הסבר" – לצטט ולקשר לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: בחוק בא לידי ביטוי מדיניות של הבחנה.
הצגה: הבחנה היא מתן יחס שונה לאדם (או לבני אדם) על בסיס שוני רלוונטי לעניין הנדון. כשיש שוני רלוונטי, יחס שונה אינו אפליה ואינו פוגע בזכות לשוויון; להפך – הוא מאפשר להגיע לשוויון מהותי. ההבחנה נמשכת כל עוד השוני קיים ורלוונטי.
ציטוט: "על פי חוק שנקבע בכנסת, סטודנט שיציג לפני המוסד להשכלה גבוהה שבו הוא לומד אישור רשמי שיש לו לקות למידה יהיה זכאי להתאמות מיוחדות בלימודים."
(ציטוט אפשרי נוסף: "סטודנטים שאין להם לקויות למידה לא יהיו זכאים להתאמות אלה.")
הסבר: לפי החוק, סטודנטים לקויי למידה מקבלים יחס שונה מסטודנטים אחרים – התאמות מיוחדות בלימודים, כמו חונך מסייע, הקלטת הרצאות או בחינה בעל פה. הסיבה ליחס השונה היא שוני רלוונטי לעניין: לקות הלמידה מקשה עליהם ללמוד ולהיבחן באותם תנאים כמו סטודנטים אחרים, וההתאמות נועדו לאפשר להם ללמוד ולהיבחן בתנאים שווים מבחינה מהותית. לכן סטודנטים שאין להם לקות למידה אינם זכאים להתאמות – אצלם השוני אינו קיים. זו הבחנה, ולא אפליה.

טעות נפוצה: לענות העדפה מתקנת. העדפה מתקנת היא מתן הטבה לקבוצה שקופחה או הופלתה בעבר, לפרק זמן מסוים, כדי לצמצם את הפערים בינה ובין שאר החברה. ההתאמות בקטע אינן תיקון של קיפוח מן העבר, אלא תגובה לקושי מיוחד שהוא שוני רלוונטי ללמידה. טעות נוספת: להסתפק בדוגמה (הקלות בלימודים) בלי הצגה של המושג. וכדאי לזכור: הבחנה אינה "מתן זכויות יתר" – היא יכולה גם להיות מתן יחס מוטה דווקא לרעה, כל עוד הוא נובע משוני רלוונטי (למשל נהגים חדשים וצעירים שמשלמים ביטוח רכב יקר יותר).

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: יחס שונה לבני אדם; על בסיס שוני רלוונטי / מוצדק לעניין הנדון. בהסבר: ההתאמות הן יחס שונה, ולקות הלמידה היא השוני הרלוונטי ללמידה שמצדיק אותו.

מה נדרש: "הצג את זכות הקניין" – הגדרה עם כל רכיביה, ולא רק חזרה על שמה. שניים–שלושה משפטים לפחות.

תשובה מלאה:
הזכות לקניין היא זכות טבעית. זו זכותו של אדם לרכוש רכוש, חומרי או רוחני, להחזיק בו ולעשות בו כרצונו: להשתמש בו, ליהנות ממנו, למכור אותו, להשכיר אותו, להוריש אותו או לתת אותו במתנה. המדינה אינה רשאית לפגוע בקניינו של אדם, ועליה להגן על רכושו מפני פגיעה בידי אחרים: אין לפגוע ברכושו של אדם או להשתמש בו בלי רשותו. בישראל הזכות מעוגנת בחוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו: "אין פוגעים בקניינו של אדם".

טעות נפוצה: לתאר רק את סוגי הקניין (חומרי ורוחני) בלי להציג את הזכות עצמה; או לכתוב רק "זכותו של אדם לרכוש" בלי שאר הרכיבים (להחזיק, לעשות ברכוש כרצונו, וחובת המדינה שלא לפגוע בו ולהגן עליו).

מה הבודק מחפש: הזכות להחזיק ברכוש / בדבר שיש לו ערך כלכלי; הזכות לעשות ברכוש ולהנות ממנו כרצון האדם; אין לפגוע ברכושו של אדם או להשתמש בו ללא רשותו (והמדינה מגינה עליו).

מה נדרש: "הצג שני ביטויים" – שני ביטויים שונים להכרה בקבוצות המיעוט במרחב הציבורי והמוסדי, כל אחד מוצג ומוסבר (לא רק שמו), עם דוגמה.

תשובה מלאה:
ביטוי ראשון – מעמד מיוחד לשפה הערבית: לשפה הערבית יש במדינה מעמד מיוחד, והיא נמצאת בשימוש במרחב הציבורי. לדוגמה: חלק מפרסומי המדינה, שלטי ההכוונה ושלטי הרחוב, שטרות הכסף ושידורי טלוויזיה מופיעים גם בערבית, והוקמה בחוק אקדמיה ללשון הערבית. עד חקיקת חוק־יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (2018) הייתה הערבית שפה רשמית; בחוק היסוד נקבע שלשפה הערבית מעמד מיוחד, ושאין בכך כדי לפגוע במעמד שניתן לה בפועל לפני חקיקתו.
ביטוי שני – מעמד אישי ושירותי דת: בני העדות הלא־יהודיות כפופים בענייני המעמד האישי (נישואים וגירושים) לשיפוט של בתי הדין הדתיים שלהם, על פי הדין הדתי שלהם – למשל בתי הדין השרעיים, בתי הדין של העדות הנוצריות ובתי הדין הדתיים הדרוזיים. המדינה מממנת חלק משירותי הדת של הקבוצות השונות: היא מקצה תקציבים לבנייה ולהחזקה של מוסדות דת ומשלמת משכורות לכוהני הדת.

ביטויים נוספים שאפשר להציג:
– הכרה בימי החג והמועד של המיעוטים כימי חופש ומנוחה עבורם.
– קיום מערכות חינוך נפרדות במימון המדינה, המתנהלות בשפת המיעוט ובהתאם לתרבותו.
– שמירה על המקומות הקדושים לבני כל הדתות.

טעות נפוצה: לבלבל בין זכויות קבוצתיות (זכויות מיעוט) ובין זכויות הפרט, כמו חופש הדת של כל אדם. השאלה עוסקת בהכרה במיעוט כקבוצה, שמטרתה לאפשר לקבוצת המיעוט לשמור על ייחודה הדתי והתרבותי במרחב הציבורי. טעות נוספת היא לכתוב על "מיעוטים" חברתיים כמו חרדים או עולים – הכוונה למיעוטים הלאומיים והדתיים.

מה הבודק מחפש: שני ביטויים שונים מן המרחב הציבורי והמוסדי, כל אחד מוצג ומוסבר. בשפה הערבית – נדרשת דוגמה אחת שמסבירה את המעמד המיוחד.

מה נדרש: "הצג את עקרון שלטון החוק" – הגדרה מלאה, עם כל רכיביה. שניים–שלושה משפטים לפחות.

תשובה מלאה:
עקרון שלטון החוק קובע כי חובת הציות לחוק חלה על כולם: האזרחים ורשויות השלטון כפופים לחוק ושווים בפני החוק – יש מערכת חוקים אחת, שכולם חייבים לציית לה. לאדם מותר לעשות הכול כל עוד החוק לא אוסר עליו, ואילו לרשות מותר לעשות אך ורק את מה שהוסמכה לעשות בחוק.
כדי שהחוק ישלוט, הוא צריך לעמוד בכמה תנאים: הוא נחקק על ידי הרשות המחוקקת בהליך דמוקרטי, הולם את ערכי המדינה הדמוקרטית, מפורסם ומנוסח באופן ברור, מגדיר כללי התנהגות (מה מותר ומה אסור), ומאזן בין טובת הכלל ובין טובת הפרט.
במדינה דמוקרטית משמעותו של העיקרון אינה רק חובת ציות: כשגם השלטון כפוף לחוק, העיקרון מגביל את השלטון ומגן על זכויות האדם, וכשהחוק נחקק בידי נציגי העם הוא מבטא את שלטון העם.

טעות נפוצה: להציג את המושג רק בחלקו ולהתייחס רק לחובת הציות ("כולם צריכים לציית לחוק"), בלי התנאים שהחוק צריך לעמוד בהם ובלי משמעותו במדינה דמוקרטית.

מה הבודק מחפש: שני רכיבים – (1) חובת הציות חלה על כולם: האזרחים ורשויות השלטון כפופים לחוק / מערכת חוקית אחת שכולם חייבים לציית לה / כולם שווים בפני החוק; (2) החוק נחקק על ידי הרשות המחוקקת בהליך קבוע בחוק ודמוקרטי (או: החוק הולם את ערכי המדינה הדמוקרטית / מפורסם / מגדיר את המותר והאסור / מאזן בין טובת הכלל לפרט).

מה נדרש: להציג שני תפקידים של הכנסת – כל אחד על פי מה שלמדת, עם רכיביו.

תשובה מלאה:
ייצוג האזרחים: הכנסת מייצגת את ריבונות העם ואת כלל האזרחים. בבחירות האזרחים בוחרים במפלגות שמבטאות את העמדות האידיאולוגיות ואת האינטרסים שלהם. לכן בכנסת – במליאה ובוועדות – מיוצגות העמדות והאינטרסים השונים שיש בחברה.

מינוי בעלי תפקידים: הכנסת בוחרת בעלי תפקידים בכירים במדינה: היא בוחרת את נשיא המדינה ואת מבקר המדינה, בהצבעה חשאית במליאה, לתקופת כהונה אחת של שבע שנים. בנוסף, הכנסת בוחרת מקרב חבריה נציגים לגופים הבוחרים שופטים, דיינים וקאדים – למשל שני חברי כנסת בוועדה לבחירת שופטים.
(הרכב הוועדה לבחירת שופטים מעוגן בחוק יסוד: השפיטה. בשנת 2025 קיבלה הכנסת תיקון לחוק היסוד שמשנה את הרכב הוועדה, ונקבע שיחול מהכנסת הבאה; התשובה כאן מציגה את ההרכב כפי שהוא נלמד.)

טעות נפוצה: לחזור על שם התפקיד ("הכנסת מייצגת את האזרחים", "הכנסת ממנה אנשים") בלי לפרט את רכיביו – את מי היא מייצגת וכיצד, ואת מי היא בוחרת. טעות נוספת: לכתוב שהכנסת ממנה את השרים – את השרים ממנה ראש הממשלה, והכנסת מביעה אמון בממשלה.

מה הבודק מחפש: בייצוג – הכנסת מייצגת את ריבונות העם ואת העמדות השונות בחברה; האזרחים בוחרים במפלגות המבטאות את עמדותיהם (גם בוועדות מיוצגות עמדות האזרחים). במינוי – הכנסת בוחרת בעלי תפקידים בכירים, כמו נשיא המדינה ומבקר המדינה; חברי הכנסת שותפים בגופים הבוחרים שופטים, דיינים וקאדים.

מה נדרש: "הצג את התפיסה" – להציג את התפיסה הדמוקרטית־ליברלית "דמוקרטיה רפובליקנית" עם רכיביה (שלושה רכיבים לתשובה מלאה).

תשובה מלאה:
דמוקרטיה רפובליקנית היא תפיסה דמוקרטית־ליברלית שלפיה:
– תפיסת העולם רואה את הפרט הן כיחיד והן כחלק מקהילה לאומית או אזרחית.
– תפקיד המדינה אינו מתמצה במימוש חופש הפרט. תפקידה לאפשר גם את טובת הכלל ("הטוב המשותף") – מימוש ערכי הקהילה המשותפים, שנקבעים בתהליך דמוקרטי, ובכללם ערכים לאומיים־תרבותיים של הרוב הדומיננטי.
– בדמוקרטיה רפובליקנית נשמרות זכויות הפרט של כל האזרחים, גם של אלה שאינם שייכים לקבוצת הרוב הלאומית.
– המדינה אינה ניטרלית כלפי הזהות הקבוצתית של אזרחיה: היא מבטאת את תרבות הרוב, ויכולה להכיר או שלא להכיר בזכויות קבוצתיות של המיעוט. מיעוט יכול להשתלב ברוב אם הוא מוכן לוותר על ייחודו במרחב הציבורי.
(להשוואה: בדמוקרטיה ליברלית־אינדיבידואלית המדינה ניטרלית, ותפקידה העיקרי הוא לשמור על זכויות הפרט ועל חירותו.)

טעות נפוצה: להציג רכיב אחד בלבד; לבלבל בין התפיסה הרפובליקנית ובין הגישה הסוציאל־דמוקרטית (גישה כלכלית־חברתית); או לנסות להסביר את המילים "דמוקרטיה" ו"רפובליקה" במקום להציג את התפיסה.

מה הבודק מחפש: שלושה רכיבים לפחות מתוך: הפרט כיחיד וכחלק מקהילה לאומית/אזרחית; תפקיד המדינה גם לאפשר את טובת הכלל / הטוב המשותף / ערכי הקהילה שנקבעו בתהליך דמוקרטי / ערכים לאומיים־תרבותיים של הרוב; שמירת זכויות הפרט של כל האזרחים; מיעוט יכול להשתלב אם יוותר על ייחודו במרחב הציבורי; המדינה אינה ניטרלית לזהות הקבוצתית ויכולה להכיר או לא להכיר בזכויות קבוצתיות.

מה נדרש: "הצג את סוגיית מיהו יהודי על פי חוק השבות" – מה קובע החוק, ומדוע יש בעניין זה מחלוקת.

תשובה מלאה:
חוק השבות (1950) קובע שכל יהודי זכאי לעלות לארץ. בתיקון לחוק משנת 1970 נקבעה הגדרה ל"יהודי": מי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר, והוא אינו בן דת אחרת. (באותו תיקון הורחבה זכות העלייה גם לילדיו ולנכדיו של יהודי ולבני זוגם, אף שהם עצמם אינם נחשבים יהודים לפי החוק.)
הסוגיה: החוק אינו מגדיר איזה גיור מאפשר להגדיר אדם כיהודי – גיור על פי ההלכה האורתודוקסית בלבד, או גם גיור של זרמים אחרים ביהדות. לכן קיימת מחלוקת על הגדרת יהדותו של אדם, והיא הגיעה פעמים רבות להכרעת בית המשפט העליון. (בפסיקות בית המשפט העליון הוכרו לעניין חוק השבות גם גיורים רפורמיים וקונסרבטיביים – תחילה גיורים שנעשו בחו"ל, ובשנת 2021 גם גיורים כאלה שנעשו בישראל.)

טעות נפוצה: להתייחס רק לתחולת החוק – לבני הזוג, לילדים ולנכדים של יהודי – במקום להגדרת "מיהו יהודי". מי שאביו או סבו יהודי זכאי לעלות, אבל אינו נחשב יהודי לפי החוק. טעות נוספת: לכתוב שחוק השבות מחייב גיור על פי ההלכה – החוק אינו קובע זאת, וזה בדיוק לב המחלוקת.

מה הבודק מחפש: הגדרת יהודי לפי החוק – מי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר ואינו בן דת אחרת; החוק אינו מגדיר מהו הגיור שמאפשר הגדרה כיהודי, ולכן קיימת מחלוקת על הגדרת יהדותו של אדם.

מה נדרש: "הצג את המושג" – מהו החיסיון העיתונאי, מה מטרתו ומה מעמדו.

תשובה מלאה: חיסיון עיתונאי הוא זכותו של עיתונאי שלא לחשוף את מקורות המידע שלו, וגם לא מידע שעלול להביא לחשיפתם. מטרת החיסיון היא לאפשר לאנשים למסור לעיתונאים מידע – גם מידע על ליקויים ועל שחיתות בשלטון – בלי לחשוש שזהותם תיחשף. כך החיסיון מאפשר לתקשורת לפעול באופן עצמאי ולמלא את תפקידיה: פיקוח וביקורת על השלטון ומסירת מידע לציבור (מימוש זכות הציבור לדעת). בישראל החיסיון העיתונאי אינו מעוגן בחוק, אלא הוכר בפסיקה של בית המשפט העליון, והוא אינו מוחלט: בית המשפט רשאי לחייב עיתונאי לחשוף מקור רק אם המידע רלוונטי להליך, חיוני לעשיית צדק בעניין מהותי, ואין דרך אחרת להשיג אותו.

טעות נפוצה: לכתוב שחיסיון עיתונאי הוא היכולת של העיתונאי לפרסם כתבה בעילום שם; או לבלבל אותו עם צו איסור פרסום (שבו בית המשפט אוסר לפרסם מידע).

מה הבודק מחפש: זכות העיתונאי שלא לחשוף את מקורותיו; המטרה – למנוע את החשש של מוסרי מידע ולאפשר לתקשורת לפעול באופן עצמאי; החיסיון אינו מוחלט, ובית המשפט יכול לחייב חשיפה.

מה נדרש: "הצג את שיטת" – להסביר כיצד השיטה פועלת: במה מצביעים, וכיצד מחולקים המושבים.

תשובה מלאה: בשיטת הבחירות היחסית הבוחרים מצביעים בעד רשימת מועמדים של מפלגה (בחירות רשימתיות), וכל רשימה מקבלת מספר מושבים בגוף הנבחר – בפרלמנט או במועצה – ביחס למספר הקולות שקיבלה בבחירות. למשל, רשימה שקיבלה כרבע מן הקולות הכשרים תקבל כרבע מן המושבים. כך יש התאמה גבוהה בין חלוקת הקולות לבין חלוקת המושבים, וגם רשימות קטנות, שמייצגות קבוצות ודעות שונות בחברה, יכולות לקבל ייצוג. לעיתים נקבע אחוז חסימה – שיעור מזערי של קולות שרשימה צריכה לקבל כדי להשתתף בחלוקת המושבים. החישוב נעשה לפי הקולות הכשרים בלבד, ורק בין הרשימות שעברו את אחוז החסימה. השיטה היחסית שונה מן השיטה הרובית, שבה המועמד (או הרשימה) שקיבל את מרב הקולות באזור הבחירה זוכה בייצוג, והקולות שניתנו למתמודדים האחרים אינם מקבלים ייצוג.

טעות נפוצה: לבלבל בין בחירות יחסיות ובין בחירות אישיות (בחירה במועמד מסוים), או לכתוב רק "כל מפלגה מקבלת לפי מה שקיבלה" בלי להסביר שהמושבים מחולקים ביחס למספר הקולות.

מה הבודק מחפש: חלוקת המושבים בפרלמנט ביחס למספר הקולות שבהם זכתה כל רשימה; החישוב לפי הקולות הכשרים בלבד, ובתנאי שהרשימה עברה את אחוז החסימה.

מה נדרש: "הצג את שיטת הבחירות לתפקיד ראש רשות מקומית" – כיצד נבחר ראש הרשות.

תשובה מלאה: ראש הרשות המקומית נבחר בנפרד מן המועצה: בבחירות לרשויות המקומיות כל בוחר מצביע בשני פתקים – פתק אחד לבחירת ראש הרשות ופתק אחד לבחירת מועצת הרשות. הבחירות לראש הרשות הן אישיות ורוביות: הבוחר בוחר במועמד מסוים. כדי להיבחר, מועמד צריך לקבל לפחות 40% מהקולות הכשרים. אם אף מועמד לא הגיע לכך, נערכות בחירות חוזרות (סיבוב שני) בין שני המועמדים שקיבלו את מספר הקולות הגבוה ביותר. בבחירות לרשויות המקומיות רשאים להצביע גם תושבי קבע שאינם אזרחים, מגיל 17 (בבחירות לכנסת מצביעים אזרחים בלבד, מגיל 18).

טעות נפוצה: לכתוב שראש הרשות נבחר בבחירות יחסיות או על ידי המועצה. הבחירות למועצה הן רשימתיות ויחסיות, ואילו ראש הרשות נבחר בבחירה אישית ישירה. טעות נוספת: לתאר את מאפייני הבחירות הדמוקרטיות (חשאיות, שוות, כלליות) במקום את שיטת הבחירות.

מה הבודק מחפש: ראש הרשות נבחר בנפרד מן המועצה, בבחירה אישית ורובית; עליו לקבל לפחות 40% מהקולות הכשרים, ואם אף מועמד לא קיבל 40% – סיבוב בחירות נוסף בין שני המועמדים שקיבלו את מספר הקולות הגבוה ביותר.

מה נדרש: "הצג את תפקידו" – על מי ועל מה הנציב בודק תלונות, ומה הוא עושה בעקבותיהן (שני רכיבים לפחות).

תשובה מלאה: נציב תלונות הציבור הוא גוף פיקוח פורמלי (מוסדי) שבודק תלונות של אזרחים ושל תושבים על התנהלותם של מוסדות המדינה: משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות, חברות ממשלתיות וכל גוף אחר הכפוף לביקורת המדינה. הנציב בודק תלונות על פגיעה באדם, על עוול, על שירות לקוי, על חריגה מסמכות או על התנהגות לא תקינה של הגוף. בסיום הבירור הוא ממליץ לגוף לתקן את הליקויים, ומגיש לכנסת דוח שנתי על פעולותיו. הוא גם מוסמך לתת צווי הגנה לעובדים בגופים ציבוריים שחשפו שחיתות (למשל ביטול פיטורים או העברה מתפקיד). בישראל מבקר המדינה משמש גם נציב תלונות הציבור.

טעות נפוצה: לחזור על שם התפקיד ("מטפל בתלונות הציבור" / "מעביר את תלונות הציבור נגד המדינה") בלי לפרט על מי ועל מה מתלוננים ומה הנציב עושה, או להציג במקום זאת את תפקיד מבקר המדינה (בדיקת חוקיות, יעילות וחיסכון בגופים המבוקרים).

מה הבודק מחפש: שני רכיבים לפחות – בדיקת תלונות של אזרחים / תושבים על גופי המדינה; על פגיעה, עוול, שירות לקוי או חריגה מסמכות; המלצה לתיקון ליקויים ודוח לכנסת; צווי הגנה לחושפי שחיתויות.

מה נדרש: החלק הראשון – להציג שני מאפיינים יהודיים של המדינה מתוך הכרזת העצמאות, על פי מה שלמדת (לא מן הקטע). החלק השני – לבחור אחד מהם, לצטט משפט מן הקטע ולהסביר כיצד המאפיין בא בו לידי ביטוי.

תשובה מלאה:
מאפיין יהודי ראשון – מדינה יהודית הפתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות: בהכרזת העצמאות הוכרז על "הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל", ונקבע ש"מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות". כלומר המדינה היא מדינת הלאום של העם היהודי, וכל יהודי מן התפוצות יכול לעלות אליה.
מאפיין יהודי שני – מושתתת על חזון נביאי ישראל: בהכרזה נקבע שהמדינה "תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל". כלומר ערכי המדינה נשענים על ערכי המוסר של המורשת היהודית.
(מאפיינים יהודיים אפשריים נוספים: שם המדינה – ההכרזה קובעת שהמדינה היהודית תיקרא "מדינת ישראל"; הקריאה לעם היהודי בתפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין.)

הסבר על פי הקטע – המאפיין: פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות.
ציטוט: "ההגדרה "מדינה יהודית" מבטאת את היותה של ישראל מדינתו של העם היהודי, לכן היא שייכת גם ליהודי התפוצות, ולכל יהודי העולם יש זכות לעלות אליה."
הסבר: לפי ההכרזה, מדינת ישראל פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות. הכותב קובע שהמדינה היא "מדינתו של העם היהודי", ולכן היא שייכת גם ליהודי התפוצות ו"לכל יהודי העולם יש זכות לעלות אליה" – כלומר כל יהודי, בכל מקום בעולם, יכול לעלות למדינה. זה המאפיין היהודי של פתיחות לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות.

אפשרות נוספת – המאפיין: חזון נביאי ישראל.
ציטוט: "ההיסטוריה שלה שזורה בהיסטוריה של העם היהודי, שְׂפתה העיקרית היא עברית וערכיה נשענים על ערכי המוסר שלאורם פעלו חכמי ישראל במשך הדורות מאז ימי התנ"ך."
הסבר: לפי ההכרזה, המדינה מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל. הכותב קובע שערכי המדינה "נשענים על ערכי המוסר שלאורם פעלו חכמי ישראל" מאז ימי התנ"ך – כלומר ערכי המדינה נשענים על המורשת המוסרית היהודית, כפי שקובעת ההכרזה.

טעות נפוצה: להציג מאפיינים שאינם מופיעים בהכרזת העצמאות (למשל חוק השבות, שנחקק ב־1950), או לכתוב רק "מדינה יהודית" בלי לפרט מה המאפיין. טעות נוספת: להסביר בחלק השני מאפיין שלא הוצג בחלק הראשון.

מה הבודק מחפש: הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט. שני מאפיינים יהודיים מתוך ההכרזה, כל אחד מוצג בבירור (שם המדינה; פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; קריאה לעם היהודי להתלכד סביב המדינה; מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזון נביאי ישראל); ציטוט מן הקטע והסבר שמקשר אותו לאחד מהם.

מה נדרש: החלק הראשון – "הצג את העיקרון", לפי מה שלמדת (לא מן הקטע). החלק השני – "הסבר כיצד העיקרון בא לידי ביטוי בקטע": לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: לפי עקרון שלטון העם, העם הוא הריבון ומקור הסמכות של השלטון. השלטון מקבל את סמכותו מהעם, והאזרחים בוחרים בבחירות חופשיות ותקופתיות את נציגיהם, שפועלים בשמם ולמענם. השלטון הנבחר מכהן לזמן קצוב שנקבע בחוק, ובסופו האזרחים שבים ובוחרים.

ציטוט: "ההבנה שהמדינה היא של האזרחים והם שקובעים כיצד היא תתנהל ובידי מי."
(ציטוט אפשרי נוסף: "תפיסה זו נשענת באופן מובהק על הכרעת הרוב ועל המעמד החשוב של הגוף המחוקק שבו פועלים שליחי האזרחים.")

הסבר: לפי הרכיב בהגדרה, העם הוא הריבון ומקור הסמכות של השלטון. הכותב קובע ש"המדינה היא של האזרחים" – כלומר הריבונות שייכת לאזרחים – ו"הם שקובעים כיצד היא תתנהל ובידי מי": האזרחים בוחרים את מי שינהל את המדינה. גם בציטוט הנוסף הכותב מתאר את הגוף המחוקק כמקום "שבו פועלים שליחי האזרחים" – נציגים שהאזרחים בחרו ושפועלים בשמם ולמענם. זה בדיוק עקרון שלטון העם.

טעות נפוצה: להציג את עקרון הכרעת הרוב במקום את עקרון שלטון העם (הכותב מזכיר את הכרעת הרוב, אבל השאלה עוסקת במקור הסמכות של השלטון). טעות נוספת: לצטט את המשפט ולחזור עליו במילים אחרות, בלי לקשר אותו לרכיבים "העם מקור הסמכות" ו"בחירת נציגים שפועלים בשמו".

מה הבודק מחפש: הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט. בהצגה: כלל האזרחים הם הריבון / מקור הסמכות; האזרחים בוחרים שלטון של נציגים (לזמן קצוב המוגדר בחוק) כדי שיפעל למענם. בהסבר: "המדינה היא של האזרחים" = העם הריבון; "הם שקובעים... בידי מי" / "שליחי האזרחים" = בחירת נציגים שפועלים בשמם.

מה נדרש: החלק הראשון – "הצג את העיקרון", לפי מה שלמדת (שלושה רכיבים לתשובה מלאה). החלק השני – "הסבר את העמדה של כותב המאמר בעניין עקרון ההסכמיות", על פי הקטע.

תשובה מלאה:
הצגה: הסכמיות היא הסכמה רחבה בין הקבוצות השונות בחברה על כללי משחק בסיסיים – כלומר על הדרך שבה מתנהלים ומכריעים במחלוקות (כללי משחק דמוקרטיים, קבלת השלטון הנבחר) – ועל אופייה הבסיסי של החברה או המדינה. ההסכמיות מחזקת את היציבות ומאפשרת קיום בצוותא על אף חילוקי הדעות.

ציטוט: "אני סבור שכדי שנוכל להמשיך לחיות יחד עלינו למצוא את המשותף בין חלקי החברה ולצמצם את הניגודים ואת נקודות החיכוך ביניהם."
(ציטוט אפשרי נוסף: "עלינו לחפש את המאחד ולא את המפריד, להיות מתונים ולא קיצוניים, ולקבל על עצמנו מערכת ערכים משותפת – יהודית ודמוקרטית.")

הסבר: הכותב תומך בעקרון ההסכמיות. לדעתו, כדי ש"נוכל להמשיך לחיות יחד" – כלומר כדי לקיים חיים בצוותא על אף חילוקי הדעות – יש למצוא את "המשותף בין חלקי החברה" ולצמצם את הניגודים: זו הסכמה רחבה בין הקבוצות השונות. הוא קורא "לקבל על עצמנו מערכת ערכים משותפת – יהודית ודמוקרטית", כלומר הסכמה על אופייה הבסיסי של המדינה כיהודית ודמוקרטית. לכן לפי הכותב ההסכמה הרחבה על אופי המדינה היא הבסיס ליציבות ולקיום המשותף.

טעות נפוצה: להציג את המושג באופן חלקי – רק את הרכיב השלישי ("הסכמה שמאפשרת לחיות יחד") – בעקבות הקטע, בלי ההסכמה הרחבה בין הקבוצות ובלי נושאי ההסכמה (כללי המשחק ואופי המדינה). טעות נוספת: להציג את המושג סובלנות במקום הסכמיות.

מה הבודק מחפש: הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט. בהצגה שלושה רכיבים: הסכמה רחבה בין קבוצות; על כללי משחק בסיסיים / דמוקרטיים ועל אופייה של המדינה / אופי המשטר / קבלת השלטון הנבחר; מחזקת את היציבות / מאפשרת קיום בצוותא על אף חילוקי הדעות. בהסבר: עמדת הכותב – למצוא את המשותף, לצמצם ניגודים ולקבל מערכת ערכים משותפת, יהודית ודמוקרטית, כדי להמשיך לחיות יחד.

מה נדרש: "ציין והצג" – לזהות את העמדה (החלום) בנושא הזהות הדתית־תרבותית ולהציג אותה על כל רכיביה; "הסבר" – לצטט ולקשר לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: בדברי הוגה הדעות באה לידי ביטוי העמדה (החלום): מדינה מסורתית (מורשתית־תרבותית).
הצגה:
– מקור הסמכות במדינה הוא ציבור האזרחים (המדינה יהודית ודמוקרטית).
– מדינת ישראל, כמדינת העם היהודי, צריכה לתת ביטוי בחקיקה ובמרחב הציבורי למורשת היהודית במובן התרבותי והלאומי (למשל בלוח השנה, בחגים ובסמלים) – שמירה על האופי היהודי במרחב הציבורי.
– הדבר נעשה מתוך זיקה למורשת ולמסורת ומתוך הזדהות כללית עם ערכי הדת, אך ללא מחויבות להלכה.
ציטוט: "רבים מאזרחי המדינה ובהם אני נמנעים מנסיעה במכונית ביום הכיפורים מתוך כבוד למורשת ולדת שלנו, גם אם איננו רואים את עצמנו מחויבים להלכה במלואה."
(ציטוטים אפשריים נוספים: "ביום זה מוסדות המדינה אינם פועלים והפעילות המסחרית מושבתת." או "אנו נוהגים כך אף על פי שאין חוק האוסר על נסיעה במכונית ביום הכיפורים ולדעתי לא צריך להיות חוק כזה.")
הסבר: הוגה הדעות והאזרחים שהוא מתאר נמנעים מנסיעה ביום הכיפורים "מתוך כבוד למורשת ולדת", אבל הם אינם רואים את עצמם "מחויבים להלכה במלואה" – זו בדיוק זיקה למורשת ולמסורת ללא מחויבות להלכה. הצביון המיוחד של יום הכיפורים במרחב הציבורי – מוסדות המדינה סגורים והפעילות המסחרית מושבתת – הוא ביטוי למורשת היהודית במרחב הציבורי. ולבסוף, הוא סבור שאין צורך בחוק האוסר נסיעה, כלומר הנוהג נשען על בחירת האזרחים ולא על כפייה הלכתית.

תשובה נוספת שמתקבלת: עמדה חילונית – היהדות כתרבות. לפי עמדה זו מדינת ישראל צריכה להיות יהודית ודמוקרטית, ולבטא את המורשת התרבותית היהודית במרחב הציבורי, והאופי של ביטוי המורשת נתון לפרשנויות שונות ואינו מחויב לדגם מסוים או להלכה. הקישור: הצביון המיוחד של יום הכיפורים נותן ביטוי לתרבות ולמורשת היהודית במרחב הציבורי, ועם זאת אין חוק המונע מאזרחים לנסוע במכונית ביום זה, ולדעת הכותב גם לא צריך להיות.

טעות נפוצה: לענות "מדינה המשלבת חקיקה דתית בהיקף חלקי" – הוגה הדעות אומר במפורש שאין חוק ולא צריך להיות חוק האוסר נסיעה ביום הכיפורים. טעות נוספת: להציג את העמדה בלי הרכיב "ללא מחויבות להלכה".

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: מדינה יהודית ודמוקרטית (מקור הסמכות – ציבור האזרחים) ששומרת על האופי היהודי במרחב הציבורי; הזדהות כללית עם ערכי הדת והמורשת, אך לא מתוך מחויבות להלכה. בהסבר: הצביון המיוחד של יום הכיפורים / ההימנעות מנסיעה "מתוך כבוד למורשת" בלי מחויבות להלכה.

מה נדרש: "ציין והצג" – לזהות את העמדה (החלום) בעניין הזהות הלאומית ולהציג אותה על שני חלקיה; "הסבר" – לצטט ולקשר לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: בדברי השר באה לידי ביטוי העמדה (החלום): מדינת לאום יהודית אתנית־תרבותית דמוקרטית – מדינת הלאום של העם היהודי, המחויבת לשוויון זכויות לכל אזרחיה. (גם הניסוח "מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית של כל אזרחיה" מתאר את אותה עמדה ומתקבל.)
הצגה:
הרכיב הלאומי (אתני־תרבותי יהודי):
– ישראל היא מדינתו של העם היהודי, בארץ ובתפוצות.
– המדינה מזוהה ברמה הקולקטיבית עם הלאום היהודי, שהוא לאום אתני־תרבותי, ומבטאת את זכותו להגדרה עצמית לאומית.
– במדיניות ההגירה יש העדפה ללאום היהודי: כל יהודי זכאי לעלות למדינת ישראל.
– העברית היא השפה המרכזית של המדינה, ומורשת ישראל היא מרכיב מרכזי בתרבותה.
הרכיב הדמוקרטי:
– לצד הגדרתה העצמית הלאומית היהודית, המדינה מחויבת לשוויון מלא בין כל אזרחיה, ללא הבדל השתייכות לאומית, אתנית או דתית.
– הריבונות במדינה מסורה לכל אזרחיה, באמצעות הבחירות לכנסת ושאר זכויות האזרח.
– אין חפיפה מלאה בין לאומיות לאזרחות; יש יסודות אזרחיים משותפים לכל האזרחים, והכרה בזכויות קבוצתיות מסוימות.
ציטוט: "בביקור שערך אחד משרי הממשלה ביישוב ערבי בצפון הארץ הוא אמר כי ישראל היא אומנם מדינה יהודית, אך היא מחויבת למתן שוויון זכויות לחברה הערבית."
(ציטוטים אפשריים נוספים: "לכן משרדו מקדם בינוי ביישובים הערביים באותה המידה שהוא מקדם בינוי ביישובים אחרים." או "לדבריו, תוכניות הבינוי שמשרדו מוציא לפועל הן בשורה חשובה לאזרחי המדינה – יהודים וערבים כאחד.")
הסבר: דברי השר מבטאים את שני חלקי העמדה. "ישראל היא אומנם מדינה יהודית" – זה הרכיב הלאומי: המדינה היא מדינת הלאום של העם היהודי. "אך היא מחויבת למתן שוויון זכויות לחברה הערבית" – זה הרכיב הדמוקרטי: לצד ההגדרה הלאומית היהודית, המדינה מחויבת לשוויון מלא לכל אזרחיה, ללא הבדל השתייכות לאומית. לכן משרדו מקדם בינוי ביישובים הערביים באותה המידה כמו ביישובים אחרים – זה מימוש המחויבות לשוויון זכויות לאזרחים שאינם יהודים.

טעות נפוצה: לענות "מדינת כל אזרחיה" במובן של מדינת לאום אזרחית – מדינה שאינה מזוהה עם לאום מסוים ושבה כל האזרחים הם הלאום. השר אומר במפורש שישראל היא מדינה יהודית. טעות נוספת: להציג רק את הרכיב היהודי־לאומי או רק את הרכיב הדמוקרטי – בעמדה זו צריך להתייחס לשניהם.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי / מזוהה עם היהודים בארץ ובתפוצות; מדינת ישראל מחויבת לשוויון זכויות לאזרחיה הלא־יהודים. בהסבר: "מדינה יהודית" = הרכיב הלאומי; "מחויבת למתן שוויון זכויות לחברה הערבית" והבינוי השווה ביישובים הערביים = הרכיב הדמוקרטי.

מה נדרש: "ציין והצג" – לציין את שם חוק היסוד ולהציג את עיקרי התוכן שלו; "הסבר" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בחוק.

תשובה מלאה:
ציון: בג"ץ התבסס על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
הצגה:
– החוק נחקק בשנת 1992. מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בחוק נקבע גם שזכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן־חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.
– הזכויות שהחוק מגן עליהן: אין פוגעים בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם, וכל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו; אין פוגעים בקניינו של אדם; אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת; כל אדם חופשי לצאת מישראל, וכל אזרח ישראלי הנמצא בחוץ לארץ זכאי להיכנס לישראל; כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.
– פסקת ההגבלה: אין פוגעים בזכויות שלפי חוק היסוד אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש (או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו).
– כל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את הזכויות שלפי חוק היסוד. אי־אפשר לשנות את החוק, להשעות אותו או לקבוע בו תנאים באמצעות תקנות שעת חירום.
ציטוט: "בית המשפט קיבל את העתירה וקבע שתנאי הכליאה של האסירים אינם כחוק משום שהם פוגעים בזכויות היסוד של הפרט."
(ציטוטים אפשריים נוספים: "לדברי העותרים, בשל הצפיפות הגבוהה האסירים חיים בתנאי מחנק ודוחק בתאים, ובריאותם נפגעת." או "מצב זה הוא בניגוד לחובה להימנע מענישה אכזרית ובלתי אנושית, ויש בו משום השפלה ללא צורך של האסירים והפרה של זכויות היסוד שלהם.")
הסבר: חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע ש"אין פוגעים בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם", והזכות חלה גם על אסירים – החוק מגן על כל אדם. בית המשפט קבע שתנאי הכליאה פוגעים "בזכויות היסוד של הפרט": הצפיפות, תנאי המחנק והדוחק פוגעים בבריאותם של האסירים, כלומר בגופם, וההשפלה "ללא צורך" פוגעת בכבודם. מאחר שכל רשויות השלטון – כולל שירות בתי הסוהר – חייבות לכבד את הזכויות שבחוק היסוד, בית המשפט הורה למדינה להגדיל את שטח המחיה של כל אסיר.

טעות נפוצה: להציג את הזכויות לכבוד ולחירות על פי ההגדרה הכללית, במקום להציג את חוק היסוד עצמו – מטרתו, הזכויות שהוא מגן עליהן ופסקת ההגבלה. טעות נוספת: להתייחס רק לזכות לחיים ולביטחון, בלי לציין את חוק היסוד כלל.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: החוק מפרט את זכויות היסוד של האדם בישראל (שתי זכויות לפחות – חיים ושלמות הגוף, כבוד, קניין, חירות, פרטיות, יציאה וכניסה); בחוק יש פסקת הגבלה / הוא מחזק את מעמדה של הכרזת העצמאות / הוא חסין מפני תקנות שעת חירום. בהסבר: תנאי הכליאה פוגעים בזכויות האסירים לכבוד, לחיים ולשלמות הגוף, המעוגנות בחוק היסוד.

מה נדרש: "ציין והצג" – לזהות את סוג הזכויות (לא רק זכות אחת) ולהציג אותו על כל רכיביו; "הסבר" – לצטט ולקשר לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: הצעת החוק נועדה לממש זכויות פוליטיות (זכויות אזרח).
הצגה: זכויות פוליטיות הן זכויות הקשורות ליחסים בין האזרח לרשויות השלטון ולשותפות בניהול המסגרת המדינית. חלקן זכויות אזרח בלבד, וחלקן מבוססות על הזכויות הטבעיות של כל אדם:
– זכויות פוליטיות שהן זכויות אזרח: הזכות לבחור ולהיבחר, והזכות להתארגן במפלגה המתמודדת בבחירות (בבחירות לכנסת – מוענקות לאזרחי המדינה בלבד; בבחירות לרשויות המקומיות רשאים להצביע גם תושבי קבע שאינם אזרחים).
– זכויות פוליטיות הנובעות מזכויות טבעיות: חופש ההפגנה והמחאה והאפשרות לבקר את השלטון (אינן מוגבלות לאזרחי המדינה).
ציטוט: "כדי לאפשר להם להצביע, הוגשה לכנסת הצעת חוק שעל פיה מי שממלא תפקיד מטעם המדינה בארגון הבחירות יכול להצביע שבוע לפני המועד הרשמי שלהן."
(ציטוט אפשרי נוסף: "רבים מהם עושים זאת הרחק מן המקום שבו הם אמורים להצביע, לכן קשה להם לממש את זכותם.")
הסבר: הזכות לבחור היא זכות פוליטית שהיא זכות אזרח – באמצעותה האזרח שותף בניהול המסגרת המדינית. העובדים בארגון הבחירות נמצאים ביום הבחירות הרחק מן המקום שבו הם אמורים להצביע, ולכן "קשה להם לממש את זכותם". הצעת החוק מאפשרת להם להצביע שבוע לפני מועד הבחירות, וכך היא מאפשרת להם לממש את הזכות לבחור – ולהיות שותפים בניהול המדינה באמצעות הבחירות.

טעות נפוצה: לזהות את "הזכות לבחור ולהיבחר" בלי להתייחס לסוג הזכויות – השאלה מבקשת סוג זכויות: זכויות פוליטיות. טעות נוספת: להציג את המושג באופן חלקי – רק את הזכות לבחור ולהיבחר – בלי הרכיב של שותפות בניהול המסגרת המדינית ובלי הזכויות הפוליטיות הנובעות מזכויות טבעיות.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: זכויות הקשורות לשותפות בניהול המדינה / המסגרת המדינית; זכויות פוליטיות שהן זכויות אזרח (לבחור ולהיבחר, להתארגן במפלגה המתמודדת בבחירות); זכויות פוליטיות הנובעות מזכויות טבעיות (חופש ההפגנה והמחאה, ביקורת על השלטון). בהסבר: הצעת החוק מאפשרת לעובדי הבחירות לממש את הזכות לבחור, שהיא זכות פוליטית, ולהיות שותפים בניהול המדינה.

מה נדרש: טענה – משפט אחד שמבטא עמדה ברורה (תומך או מתנגד) וכותב את הסוגיה במלואה.

תשובה מלאה: (זו דוגמה לתשובה אחת. אפשר לבחור גם בעמדה ההפוכה – הניקוד אינו תלוי בעמדה, אלא באיכות הנימוקים.)
אני מתנגד/ת לקיומם של בתי ספר פרטיים שגובים תשלום גבוה וקובעים תנאי קבלה שאינם מאפשרים לכל תלמיד להתקבל ללימודים בהם.

טעות נפוצה: להעתיק את כל השאלה ולהוסיף לה את המילים "אני מסכים" או "אני מתנגד". יש לכתוב משפט טיעון אחד, בלשונכם, שמציג עמדה ברורה ואת הסוגיה במלואה.

מה הבודק מחפש: בשאלת עמדה: בטענה (א) מציגים עמדה ברורה (תומך/מתנגד) וכותבים את הסוגיה במלואה (טענה: עמדה ברורה 50%, כתיבת הסוגיה במלואה 50%). הניקוד אינו תלוי בעמדה שנבחרה.

מה נדרש: טענה – משפט אחד שמבטא עמדה ברורה (תומך או מתנגד) וכותב את הסוגיה במלואה.

תשובה מלאה: (זו דוגמה לתשובה אחת. אפשר לבחור גם בעמדה ההפוכה – הניקוד אינו תלוי בעמדה, אלא באיכות הנימוקים.)
אני תומך/ת בדרישת ההורים לאסור על ילדים שאינם מחוסנים נגד מחלת החצבת להיכנס למוסדות החינוך.

טעות נפוצה: להעתיק את כל השאלה ולהוסיף לה את המילים "אני מסכים" או "אני מתנגד". יש לכתוב משפט טיעון אחד, בלשונכם, שמציג עמדה ברורה ואת הסוגיה במלואה. שימו לב גם שהסוגיה שבמחלוקת היא האיסור על כניסת ילדים לא מחוסנים למוסדות החינוך – ולא השאלה הכללית אם בעד חיסונים או נגדם.

מה הבודק מחפש: בשאלת עמדה: בטענה (א) מציגים עמדה ברורה (תומך/מתנגד) וכותבים את הסוגיה במלואה (טענה: עמדה ברורה 50%, כתיבת הסוגיה במלואה 50%). הניקוד אינו תלוי בעמדה שנבחרה.