בגרות באזרחות 34281 - קיץ 2024

מה נדרש: "ציינו והציגו" – לזהות את המושג ולהגדיר אותו על כל רכיביו; "הסבירו" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: סוג הזכויות שבא לידי ביטוי בהתנגדות הגננות והמטפלות הוא זכויות אדם (זכויות טבעיות). הזכות הטבעית הספציפית שהן טוענות שתיפגע היא הזכות לפרטיות.

הצגה: זכויות אדם (זכויות טבעיות) הן זכויות יסוד אוניברסליות המוקנות לכל אדם באשר הוא אדם (או באשר הוא נברא בצלם אלוהים, או באשר הוא תכלית לעצמו). הן אינן מוענקות על ידי השלטון ואינן תלויות בו, והתפיסה הדמוקרטית מקבלת כעיקרון יסוד את אחריות השלטון לשמירה על הזכויות. מקובל למנות בין הזכויות הטבעיות את הזכות לחיים ולביטחון, לקניין, לחירות, לשוויון, לכבוד ולהליך משפטי הוגן.
הזכות לפרטיות היא אחת מזכויות האדם: זכותו של כל אדם לחיות בלי שיחשפו את חייו, יתערבו בהם או יחדרו לחייו, לחפציו או לגופו – ללא רשותו וללא הסכמתו. (בישראל הזכות מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו: "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו".)

ציטוט: "ההצעה להציב מצלמות בגנים עוררה התנגדות של מטפלות וגננות בטענה כי הן לא יוכלו להתנהג בחופשיות כאשר יש מצלמות המתעדות אותן בגן בכל רגע."

הסבר: זכויות האדם שייכות לכל אדם באשר הוא אדם, גם כשהוא בעבודה, והשלטון אחראי לשמור עליהן. הזכות לפרטיות היא זכותו של אדם שלא יחשפו את חייו ולא יחדרו אליהם ללא הסכמתו. לפי הגננות והמטפלות, מצלמות שיתעדו אותן "בכל רגע" יחשפו כל פעולה שלהן בגן לעיני אחרים (ההורים), גם בלי שהסכימו לכך – וזו חדירה לחייהן ופגיעה בפרטיותן. בנוסף הן טוענות שלא יוכלו "להתנהג בחופשיות", כלומר ייפגע גם חופש הפעולה שלהן – שהוא חלק מן הזכות הטבעית לחירות. לכן ההתנגדות שלהן מבוססת על זכויות האדם (הזכויות הטבעיות).

טעות נפוצה: להגדיר רק את הזכות לפרטיות בלי להציג את סוג הזכויות (זכויות אדם / טבעיות – אוניברסליות, אינן תלויות בשלטון, השלטון אחראי לשמור עליהן), או להפך: להגדיר זכויות טבעיות בלי לקשר לזכות ספציפית שנפגעת. טעות נוספת: להציג את הפרטיות בעזרת המילה עצמה ("הזכות לשמור על הפרטיות") או בעזרת דוגמה מן האירוע ("הזכות שלא יצלמו אותך").

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: אוניברסליות (לכל אדם באשר הוא אדם), אי־תלות בשלטון ואחריות השלטון לשמירה עליהן, ורשימת הזכויות; וכן הגדרת הזכות הספציפית (פרטיות: חיים ללא חשיפה, התערבות או חדירה, ללא רשות או הסכמה). בהסבר: לקשר את התיעוד "בכל רגע" לרכיב החדירה והחשיפה ללא הסכמה.

מה נדרש: "ציינו והציגו" – לזהות את המושג ולהגדיר אותו על כל רכיביו; "הסבירו" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: העיקרון הדמוקרטי שעליו מתבסס הסעיף הוא עקרון הכרעת הרוב.

הצגה: עקרון הכרעת הרוב קובע שכאשר יש כמה אפשרויות, מתקבלת ההחלטה שבה תומכים הרוב: רוב האוכלוסייה, רוב הנציגים או רוב המצביעים. ההכרעה צריכה להיעשות בלי לפגוע באופן לא סביר או לא מוצדק בזכויות יסוד, ובייחוד בזכויות המיעוט.

ציטוט: "על פי אחד מסעיפי הצעת החוק, נקבע כי כדי להתקין מצלמות בגן מסוים, תידרש תמיכה של לפחות 70% מן ההורים של ילדי אותו הגן"
(ציטוט אפשרי נוסף: "אך יש לעדכן כל עובד חדש שהגן מצולם ושההורים יכולים לצפות בכל הנעשה בו.")

הסבר: לפי הרכיב הראשון בהגדרה, כשעומדות כמה אפשרויות, ההחלטה מתקבלת לפי עמדת הרוב. בכל גן עומדות לפני ההורים שתי אפשרויות: להתקין מצלמות או לא להתקין. לפי הסעיף, המצלמות יותקנו רק אם רוב ההורים – ולמעשה רוב מיוחס של 70% לפחות – יתמכו בכך. כלומר ההכרעה נקבעת לפי רוב בעלי העניין. הדרישה לרוב גדול (ולא לרוב רגיל), וגם החובה לעדכן כל עובד חדש שהגן מצולם, מבטאות את הרכיב השני בהגדרה: ההכרעה צריכה להתקבל בלי פגיעה לא סבירה בזכויות – כאן בזכויות של המיעוט ושל אנשי הצוות.

טעות נפוצה: לענות "שלטון העם" או "שלטון החוק" רק משום שמדובר בהצעת חוק. השאלה עוסקת בסעיף המסוים – הדרישה לתמיכה של 70% מן ההורים – וזו הכרעה לפי רוב.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: הכרעה בין כמה אפשרויות לפי עמדת הרוב (אוכלוסייה / נציגים / מצביעים), והגבלה: בלי פגיעה לא סבירה בזכויות יסוד ובזכויות המיעוט. בהסבר: קישור בין דרישת 70% התמיכה ובין ההכרעה לפי רוב ההורים.

מה נדרש: "ציינו והציגו" – לזהות את המושג ולהגדיר אותו על כל רכיביו; "הסבירו" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: תפקיד הממשלה שבא לידי ביטוי הוא קביעת מדיניות ויישומה (ביצועה).

הצגה: הממשלה מקבלת החלטות ומתווה קווי פעולה, ומוציאה את ההחלטות לפועל (באמצעות משרדי הממשלה). היא עושה זאת בתחומים שונים – בענייני פנים ובענייני חוץ, לדוגמה: חינוך, בריאות, רווחה ועוד.

ציטוט: "בעקבות התארכות המלחמה והעלויות הכספיות הגבוהות שלה הציעה הממשלה תוכנית לקיצוץ תקציבי משרדי הממשלה השונים והרשויות המקומיות כדי להפנות כסף למימון עלויות המלחמה."
(ציטוט אפשרי נוסף: "במסגרת התוכנית הוצע לקצץ כשלושים אחוזים מתקציבי הספריות הציבוריות.")

הסבר: לפי הרכיב בהגדרה, הממשלה מקבלת החלטות ומתווה קווי פעולה בתחומים שונים בענייני פנים. בקטע הממשלה מחליטה כיצד להתמודד עם העלויות הגבוהות של המלחמה: היא מגבשת תוכנית לקצץ בתקציבי משרדי הממשלה והרשויות המקומיות, ולהפנות את הכסף למימון המלחמה. זו התוויית קו פעולה כלכלי־תקציבי. התוכנית קובעת גם צעד מעשי מוגדר – קיצוץ של כשלושים אחוזים מתקציבי הספריות הציבוריות, כלומר החלטה בתחום התרבות שמשרדי הממשלה יוציאו לפועל. לכן זו קביעת מדיניות ויישומה.

טעות נפוצה: לבלבל בין "קביעת מדיניות ויישומה" ובין "חקיקת משנה" (התקנת תקנות). בקטע אין תקנות – יש תוכנית, כלומר החלטה על דרך פעולה. טעות נוספת: להציג את התפקיד באותן מילים שבהן ציינתם אותו ("הממשלה קובעת מדיניות"), בלי לפרט את רכיביו. אין להסתפק בחזרה על שם התפקיד – יש להציג את רכיביו: קבלת החלטות והתוויית קווי פעולה, הוצאת ההחלטות לפועל, בתחומים שונים בענייני פנים וחוץ.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: קבלת החלטות / התוויית קווי פעולה, הוצאת ההחלטות לפועל, ובתחומים שונים (פנים וחוץ). בהסבר: קישור בין תוכנית הקיצוץ ובין קבלת החלטה על קו פעולה בתחום פנים.

מה נדרש: "ציינו והציגו" – לזהות את המושג ולהגדיר אותו על כל רכיביו; "הסבירו" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: סוג המנגנון הוא מנגנון פיקוח וביקורת בלתי פורמלי (חוץ־מוסדי).

הצגה: פיקוח וביקורת בלתי פורמליים הם ביקורת שמקיימים גופים, ארגונים או אזרחים באמצעים כמו הפגנות, שביתות, עצרות, עצומות, יצירות אומנות, הופעה וכתיבה באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות ועוד.
– הביקורת נערכת ביוזמתם של האזרחים או של קבוצות בחברה, ללא הסמכה חוקית.
– מטרת הביקורת היא להגביל את השלטון, לפקח עליו ועל חוקיות פעולותיו, להפעיל לחץ על קובעי המדיניות כדי לשנות מדיניות, או להביע ביקורת פוליטית וחברתית על השלטון ולקיים דיון ציבורי כדי לשנות את מדיניות השלטון.

ציטוט: "בתגובה על כך אנשי תרבות ותושבים ברשויות המקומיות שלחו מכתבים לגורמים שונים בממשלה, ובהם טענו שתוכנית זו תפגע קשות בילדים ובמבוגרים הנעזרים בשירותים השונים של הספריות הציבוריות."

הסבר: אנשי התרבות והתושבים הם אזרחים וקבוצות בחברה, ולא גוף שלטוני. הם פועלים ביוזמתם, ואין חוק שמסמיך אותם לבקר את הממשלה. באמצעות מכתבים לגורמים בממשלה הם מביעים ביקורת על תוכנית הקיצוץ ("תפגע קשות בילדים ובמבוגרים"), ומפעילים לחץ על קובעי המדיניות כדי שישנו או יבטלו את הקיצוץ בתקציבי הספריות. זה בדיוק הרכיב בהגדרה: ביקורת ביוזמת אזרחים, ללא הסמכה חוקית, שמטרתה להשפיע על מדיניות השלטון.

טעות נפוצה: לזהות מנגנון פורמלי רק משום שהמכתבים נשלחו "לגורמים שונים בממשלה". מי שמבקר כאן הם אזרחים, והם אינם מוסמכים לכך בחוק – לכן זה מנגנון בלתי פורמלי. טעות נוספת: לחזור על הציטוט במילים אחרות בלי לקשר אותו לרכיב בהגדרה.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: מי מבקר (גופים / ארגונים / אזרחים ובאילו אמצעים), שהביקורת נעשית ביוזמתם וללא הסמכה חוקית, ומה מטרתה. בהסבר: קישור בין משלוח המכתבים ביוזמת האזרחים ובין הלחץ על קובעי המדיניות.

מה נדרש: "הציגו שני ביטויים" – שני דברים שכתובים בהכרזת העצמאות עצמה ומבטאים את מעמד המיעוטים במדינה. כל ביטוי מוצג ומוסבר בשניים–שלושה משפטים.

תשובה מלאה:
ביטוי ראשון – שוויון זכויות: בהכרזת העצמאות נקבע שמדינת ישראל "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". כלומר, אזרחים בני המיעוטים יקבלו זכויות חברתיות ופוליטיות שוות לזכויות של כל אזרח אחר.
ביטוי שני – חופש דת ותרבות: ההכרזה קובעת שהמדינה "תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות". כך בני המיעוטים יכולים לקיים את דתם, להשתמש בשפתם ולשמור על החינוך והתרבות שלהם.
ביטויים נוספים שאפשר לבחור: המדינה "תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות". בפנייה לבני העם הערבי תושבי המדינה, ההכרזה קוראת להם ליטול חלק בבניין המדינה "על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה".

טעות נפוצה: לכתוב באופן כללי על מעמד המיעוטים בישראל היום (חוקים, מוסדות, השפה הערבית במרחב הציבורי וכדומה) ולא על מה שכתוב בהכרזת העצמאות. השאלה מבקשת ביטויים מתוך ההכרזה בלבד.

מה הבודק מחפש: שני ביטויים שונים מתוך ההכרזה, כל אחד מוצג ומוסבר: שוויון זכויות בלי הבדל דת, גזע ומין; חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; שמירה על המקומות הקדושים; אזרחות מלאה ושווה ונציגות מתאימה במוסדות.

מה נדרש: "הציגו אחד משני החוקים" – לבחור חוק אחד ולהציג את עיקרי התוכן שלו (לא רק את שמו), וכדאי להראות כיצד הוא מבטא את אופייה היהודי של המדינה.

תשובה מלאה (עונים על אחד החוקים; להלן הצגה של כל אחד מהם):

אפשרות א – חוק יסודות המשפט (1980):
– החוק עוסק במקרים שבהם בית המשפט צריך להכריע בשאלה משפטית, אבל אין לה תשובה בחקיקה הראשית, אין תקדים (הלכה פסוקה), ואי־אפשר להגיע לתשובה בדרך של היקש מעניין דומה – כלומר כשיש "לקונה" (חסר) בחוק.
– במקרים כאלה השופטים צריכים להכריע "לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל". (בתיקון לחוק משנת 2018 הורחב הנוסח, וכיום הוא מפנה לעקרונות אלה "של המשפט העברי ומורשת ישראל".)
– כך החוק מבטא את אופייה היהודי של המדינה: המורשת היהודית משמשת מקור להשלמת החסר במשפט הישראלי (במקום המשפט האנגלי, ששימש לכך לפני חקיקת החוק).

אפשרות ב – חוק שעות עבודה ומנוחה (1951):
– החוק מגדיר את שעות העבודה ואת ימי העבודה והמנוחה במשק, ומחייב לתת לכל עובד מנוחה שבועית של 36 שעות רצופות לפחות.
– ליהודים נקבעה השבת כיום המנוחה השבועי; למי שאינו יהודי – יום שישי, שבת או ראשון, לפי המקובל עליו (לפי הנהוג אצלו).
– אסור להעסיק עובד ביום המנוחה השבועי שלו (אלא בהיתר מיוחד, למשל בשירותים חיוניים). לכן רוב חיי המסחר והתעשייה במדינה מושבתים בשבת.
– כך החוק מבטא את אופייה היהודי של המדינה (השבת כיום המנוחה), וגם הוא חוק סוציאלי שמבטיח לכל עובד תנאי העסקה הוגנים – יום מנוחה על פי דתו.

טעות נפוצה: לחזור על שם החוק במקום להציג את תוכנו ("חוק שקובע את שעות העבודה והמנוחה"). בחוק שעות עבודה ומנוחה צריך להציג את הרכיב המרכזי במלואו: יום המנוחה ליהודים ולמי שאינם יהודים, והאיסור להעסיק עובד ביום המנוחה שלו. בחוק יסודות המשפט צריך לכתוב מתי פונים למורשת ישראל (כשאין תשובה בחקיקה, בתקדים או בהיקש) ומהם העקרונות.

מה הבודק מחפש: חוק יסודות המשפט – המקרה (אין חקיקה / תקדים / היקש – לקונה) והעקרונות שלפיהם מכריעים ("החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל"). חוק שעות עבודה ומנוחה – הגדרת שעות העבודה וימי המנוחה; השבת כיום מנוחה ליהודים, ולמי שאינם יהודים שישי, שבת או ראשון לפי המקובל עליהם; האיסור להעסיק עובד ביום המנוחה שלו.

מה נדרש: "הציגו את המושגים" – להציג כל אחד משני המושגים על רכיביו, בשניים–שלושה משפטים לפחות לכל מושג.

תשובה מלאה – קואליציה: קואליציה היא הסיעות בכנסת שכוללות יחד את רוב חברי הכנסת, ומהוות את בסיס התמיכה של הממשלה בכנסת. היא נוצרת משום שבישראל אף מפלגה אינה זוכה לבדה ברוב, ולכן כמה מפלגות מתאחדות כדי לתמוך בממשלה. הקואליציה מבוססת על הסכמים קואליציוניים בין הסיעות המרכיבות אותה – הסכמים שקובעים את קווי המדיניות של הממשלה ואת חלוקת התפקידים. חברי הקואליציה מחויבים למשמעת קואליציונית, כלומר להצביע בכנסת בהתאם להחלטות הממשלה והקואליציה.

מה הבודק מחפש: רוב חברי הכנסת; בסיס התמיכה של הממשלה בכנסת; הסכמים קואליציוניים בין הסיעות.

מה נדרש: "הציגו שני כללים" – שני כללים שונים, וכל אחד מוצג ברכיביו כך שיהיה ברור כיצד הוא מבטיח את עצמאות השופטים.

תשובה מלאה:
כלל ראשון – אופן בחירת שופטים:
– השופטים נבחרים על ידי ועדה לבחירת שופטים, ולא על ידי גורם פוליטי אחד.
– בוועדה תשעה חברים, ויש בה נציגות לשלוש הרשויות: שלושה שופטי בית המשפט העליון, ובהם נשיא בית המשפט העליון (הרשות השופטת); שני שרים, ובהם שר המשפטים, שהוא יושב ראש הוועדה (הרשות המבצעת); שני חברי כנסת (הרשות המחוקקת); ולצדם שני נציגים של לשכת עורכי הדין.
– בוועדה יש רוב לנציגות המקצועית־משפטית – השופטים ועורכי הדין (חמישה מתוך תשעה) – על פני נציגי הפוליטיקה. כך השופטים אינם חייבים את מינויים לפוליטיקאי מסוים, ולכן הם יכולים לפסוק בלי לחשוש מן השלטון.
(הרכב הוועדה מעוגן בחוק יסוד: השפיטה. בשנת 2025 קיבלה הכנסת תיקון לחוק היסוד שמשנה את הרכב הוועדה, ונקבע שיחול מהכנסת הבאה; התשובה כאן מציגה את ההרכב כפי שהוא נלמד.)

כלל שני – תנאי העסקת שופטים:
– שכר השופטים נקבע על ידי ועדת הכספים של הכנסת (ולא על ידי הממשלה, שהשופטים דנים בעניינה).
– משך כהונת שופט הוא עד גיל 70 (גיל הפרישה), כך שאין צורך "לרצות" גורם כלשהו כדי להמשיך בתפקיד.
– אסור לשופט לשמש בתפקיד פוליטי, ואסור לו לעבוד בעבודות אחרות או למלא תפקידים ציבוריים.
– לשופטים יש חסינות: אי־אפשר להעמיד שופט לדין בגלל פסק דין שנתן.
– אין מעבירים שופט ממקום כהונתו אלא בהסכמת נשיא בית המשפט העליון או לפי החלטת בית הדין המשמעתי.
כל אלה מבטיחים שהשופט אינו תלוי בשלטון או בגורם אחר, ויכול לפסוק רק על פי החוק ועל פי מצפונו.

טעות נפוצה: לכתוב "השופטים עצמאיים" או "אף אחד לא יכול להשפיע עליהם" בלי לפרט כלל מסוים. צריך להציג את הכלל עצמו (מי בוחר את השופטים והרכב הוועדה; מהם תנאי ההעסקה) ולהסביר כיצד הוא שומר על אי־התלות.

מה הבודק מחפש: שני כללים שונים, כל אחד מוצג במלואו: באופן בחירת שופטים – ועדה לבחירת שופטים והרכבה (נציגות לשלוש הרשויות, ורוב לנציגות המקצועית־משפטית – השופטים ועורכי הדין); בתנאי העסקה – רכיבים מפורטים (שכר, משך כהונה, איסור עיסוק פוליטי ואחר, חסינות, העברה ממקום כהונה). אפשר גם להציג שני כללים מתוך תנאי ההעסקה (למשל שכר וחסינות), אם כל אחד מוסבר.

מה נדרש: "הציגו שני הבדלים" – זו שאלת השוואה. לכל הבדל קובעים קריטריון (במה משווים), ומעמידים את שני סוגי העבריינות זה מול זה באמצעות מילות השוואה ("ואילו", "לעומת").

תשובה מלאה:
הבדל ראשון – מבצע העבירה: בעבריינות פלילית רגילה מבצע העבירה יכול להיות כל אדם. לעומת זאת, בעבריינות שלטונית ציבורית מבצע העבירה הוא נושא משרה ציבורית – נבחר ציבור או ממונה (למשל שר, ראש רשות או פקיד בכיר) – והוא מבצע אותה תוך ניצול מעמדו וסמכויותיו.
הבדל שני – המניע: בעבריינות פלילית רגילה המניע הוא אינטרס אישי של העבריין (למשל רווח כספי). ואילו בעבריינות שלטונית ציבורית המניע הוא להיטיב עם ציבור מסוים (למשל מפלגה, ציבור בוחרים או קבוצה) או עם טובת הכלל – כפי שמפר החוק עצמו רואה אותה – ולא רווח אישי.
הבדל נוסף שאפשר לבחור – יחס החברה והסכנה שבעבירה: היחס לשני הסוגים שלילי, אבל מסיבות שונות. עבריינות פלילית רגילה מסכנת את הסדר הציבורי ואת שלום הציבור, ואילו עבריינות שלטונית ציבורית מסכנת את אמון הציבור ברשויות השלטון – שפועלות לא לטובת כלל הציבור – ויוצרת אפליה בין קבוצות בחברה.
(נקודת דמיון, למי שרוצה להשוות: בשני הסוגים מפר החוק אינו מוכן לשאת בתוצאות מעשיו, ובשניהם החברה רואה את העבירה באופן שלילי.)

טעות נפוצה: לכתוב את ההגדרה של כל סוג בנפרד בלי להשוות ביניהם, או לבלבל בין עבריינות שלטונית ציבורית ובין עבריינות שלטונית אישית (שחיתות לטובת אינטרס אישי). בעבריינות שלטונית ציבורית חובה לכתוב את ניצול המעמד של נושא המשרה הציבורית ואת המניע: טובת ציבור מסוים או טובת הכלל מנקודת מבטו.

מה הבודק מחפש: שני הבדלים, לכל אחד קריטריון (מבצע העבירה / המניע / יחס החברה), והשוואה מפורשת עם "ואילו" או "לעומת".

מה נדרש: "הציגו את המחלוקת" – להציג את שני הצדדים ואת הנימוק של כל צד.

תשובה מלאה: חקיקה דתית היא חקיקה של הכנסת שמבוססת על ההלכה היהודית או שנותנת לה תוקף בחוק (למשל: נישואין וגירושין של יהודים בבתי הדין הרבניים, חוק חג המצות, השבת כיום מנוחה בחוק שעות עבודה ומנוחה). בחברה הישראלית יש מחלוקת בשאלה אם לשלב חקיקה כזו בחוקי המדינה:
– התומכים בשילוב חקיקה דתית רואים בה אמצעי לעיצוב דמותה של ישראל כמדינה בעלת ערכים יהודיים דתיים ולאומיים במרחב הציבורי, כלומר לעיצוב אופייה היהודי של המדינה. לדעתם החקיקה גם מאפשרת לציבור הדתי לקיים אורח חיים על פי ההלכה ולהשתלב בחברה בישראל.
– המתנגדים לשילוב חקיקה דתית שואפים לעצב את ישראל כמדינה ליברלית חילונית. הם אינם רוצים חקיקה שמבוססת על ההלכה, משום שלדעתם היא עלולה לפגוע בזכויות מסוימות, לגרום לכפייה דתית על מי שאינו דתי, ואף להביא להשנאת הדת.

מה הבודק מחפש: שני הצדדים במחלוקת, ולכל צד הנימוק שלו (עיצוב האופי היהודי של המדינה לעומת מדינה ליברלית חילונית, חשש מכפייה ומפגיעה בזכויות).

מה נדרש: "הציגו את המושג" – שני רכיבים: זכות הפרט לקבל מידע, וחובת המדינה לספק אותו (ולשם מה).

תשובה מלאה: הזכות לחופש המידע היא זכותו של כל אדם לדרוש מידע ולקבל מידע מרשויות השלטון. מכאן נובעת חובה על המדינה לספק לפרט מידע המצוי ברשותה, כולל מידע על התנהלות המדינה ועל פעולות השלטון. מטרת הזכות היא לאפשר לאזרח לגבש את עמדותיו על סמך מידע, ולאפשר לציבור לבקר את השלטון, לפקח עליו, להביע תמיכה במעשיו או להתנגד להם. (בישראל הזכות מעוגנת בחוק חופש המידע, 1998, שלפיו לכל אזרח ותושב יש זכות לקבל מידע מרשות ציבורית.)

מה הבודק מחפש: זכות הפרט לדרוש ולקבל מידע מרשויות השלטון; חובת המדינה לספק את המידע שברשותה; מטרת המידע – גיבוש עמדות, ביקורת ופיקוח על השלטון.

מה נדרש: "הציגו את שיטת" – מאפייני השיטה (שניים לפחות, מוסברים).

תשובה מלאה: בשיטת ממשל נשיאותי (כמו בארצות הברית) הנשיא הוא ראש הרשות המבצעת, והוא גם ראש המדינה. הנשיא נבחר בבחירות ישירות (או כמעט ישירות) בידי האזרחים, ובנפרד הם בוחרים גם את חברי הפרלמנט (בארצות הברית – הקונגרס). הנשיא ממנה בעצמו את חברי הרשות המבצעת (השרים), והם אחראים בפניו ולא בפני הפרלמנט; הם אינם חברי הפרלמנט. הנשיא אינו יכול לפזר את הפרלמנט, והפרלמנט אינו יכול להפיל את הנשיא בהצבעת אי־אמון (הדחה אפשרית רק בהליך מיוחד בשל עבירות חמורות). לנשיא יש סמכויות ייחודיות: הטלת וטו על חוקים שהפרלמנט חוקק, פיקוד עליון על הצבא, ומינוי שופטים לבית המשפט העליון (באישור הסנאט).

מה הבודק מחפש: שניים לפחות מן המאפיינים: הנשיא ראש הרשות המבצעת; נבחר ישירות ובנפרד מן הפרלמנט; ממנה את חברי הרשות המבצעת, שאחראים בפניו; אין פיזור הפרלמנט ואין הפלת הנשיא בהצבעת אי־אמון; סמכויות ייחודיות (וטו, מפקד הצבא, מינוי שופטים).

מה נדרש: "הציגו את המושג" – מי ממנה, ממי מורכבת הוועדה, ומתי היא מתמנה.

תשובה מלאה: ועדה קרואה: ועדה הממונה על ידי שר הפנים ומורכבת מאנשי מקצוע שלא נבחרו בבחירות. היא מתמנה במקום הגופים הנבחרים כאשר הרשות המקומית אינה מתפקדת כנדרש – למשל במקרים של כשלים בניהול, כאשר לראש הרשות אין רוב במועצת הרשות, כאשר יש גירעונות כספיים גדולים, כאשר התקציב לא עבר בתוך שישה חודשים, כאשר תכנית ההבראה של הרשות נכשלה, או במות ראש העיר / ראש המועצה.

מה הבודק מחפש: מינוי על ידי שר הפנים; אנשי מקצוע שלא נבחרו; מתמנה במקום הגופים הנבחרים; מתי היא מתמנה (שתי דוגמאות).

מה נדרש: "הציגו את המושג" – מהו המוסד, את מי הוא מבקר, ומה הוא בודק.

תשובה מלאה: מבקר המדינה הוא מנגנון פיקוח וביקורת פורמלי (מוסדי) שפועל מתוקף חוק יסוד: מבקר המדינה.
– מהו: המבקר נבחר על ידי הכנסת ופועל מטעמה. במילוי תפקידו הוא אחראי בפני הכנסת בלבד ואינו תלוי בממשלה. הוא מגיש לכנסת דוחות על ממצאי הביקורת, והם מתפרסמים לציבור.
– את מי הוא מבקר: את גופי הרשות המבצעת – משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות, החברות הממשלתיות ומערכת הביטחון – וגופים שהמדינה מתקצבת או נותנת להם תמיכה.
– מה הוא בודק: את חוקיות הפעולות, טוהר המידות, הניהול התקין, היעילות והחיסכון.
(מבקר המדינה משמש גם נציב תלונות הציבור: הוא מברר תלונות של אזרחים על גופים ממלכתיים.)

טעות נפוצה: להגדיר את המבקר כ"גוף שמבקר את המדינה" בלי לפרט ממי הוא מקבל את סמכותו (הכנסת, חוק יסוד), את מי הוא מבקר (הרשות המבצעת) ומה הוא בודק.

מה הבודק מחפש: מנגנון פורמלי מתוקף חוק יסוד, שנבחר על ידי הכנסת ומגיש לה דוחות; הגופים המבוקרים (הרשות המבצעת וגופים נתמכים); תחומי הביקורת (חוקיות, טוהר מידות, ניהול תקין, יעילות וחיסכון).

מה נדרש: החלק הראשון – "הציגו את סוג הלאומיות", לפי מה שלמדתם (לא מן הקטע). החלק השני – "הסבירו כיצד": לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה:
– לאומיות היא השאיפה המשותפת לבני לאום לשלטון עצמי במסגרת מדינה ריבונית, או לניהול עצמי בתוך מדינה.
– בלאומיות האתנית־תרבותית בני הלאום מתלכדים סביב יסודות אתניים־תרבותיים משותפים: מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה, ולפעמים גם דת.
– אין בהכרח חפיפה בין ההשתייכות הלאומית ובין האזרחות, והלאום קודם למדינה.

ציטוט: "על פי הגישה האחת, מטרת הציונות הייתה להקים את מדינת ישראל ולייסד בה בית לאומי לעם ישראל. כלומר ישראל תהיה מדינת הלאום של העם היהודי. היא המולדת שעליה חלמו יהודים מדורי דורות, ובה הם קיוו להחיות את שפת התנ"ך ולחדש את סמלי העם העתיקים הלקוחים מן המורשת."
(ציטוט אפשרי נוסף: "אירועי הזמן האחרון הבהירו שיש בינינו שותפות גורל." או "מוטל עלינו להקדיש תשומת לב לאותו פן בחזון הציוני שראה את העיקר בהקמת בית לאומי לעם היהודי.")

הסבר: לפי הכותב, היהודים חלמו על המולדת "מדורי דורות" וקיוו להחיות בה את שפת התנ"ך ולחדש את סמלי העם הלקוחים מן המורשת. שפה משותפת, היסטוריה משותפת ומורשת משותפת הן היסודות האתניים־תרבותיים שסביבם מתלכדים בני הלאום בלאומיות האתנית־תרבותית. השאיפה "להקים את מדינת ישראל ולייסד בה בית לאומי לעם ישראל" מבטאת את השאיפה המשותפת של בני הלאום לשלטון עצמי במדינה ריבונית. בנוסף, הלאום היהודי התקיים דורות רבים לפני שקמה המדינה – הלאום קודם למדינה. גם בהמשך הקטע הכותב מדבר על "שותפות גורל" בין ישראל ליהודי התפוצות, שאינם אזרחי המדינה – ביטוי לכך שאין חפיפה בין ההשתייכות הלאומית ובין האזרחות.

שימו לב: בהצגה חשוב להדגיש שבלאומיות בני הלאום מתלכדים סביב יסודות משותפים – ובלאומיות אתנית־תרבותית אלה יסודות אתניים־תרבותיים (בשונה מלאומיות אזרחית, שבה ההתלכדות היא סביב יסודות פוליטיים משותפים).

טעות נפוצה: לצטט את הגישה השנייה ("מקלט ליהודים") ולהסביר אותה כלאומיות, בלי לקשר לרכיב של יסודות אתניים־תרבותיים משותפים. וגם: לחזור על הציטוט במילים אחרות בלי לקשר לרכיב בהגדרה.

מה הבודק מחפש: הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט. בהצגה: השאיפה לשלטון עצמי, היסודות האתניים־תרבותיים המשותפים, והלאום קודם למדינה / אין חפיפה בין לאום לאזרחות. בהסבר: הקישור בין שפת התנ"ך, המורשת והחלום מדורי דורות ובין היסודות האתניים־תרבותיים.

מה נדרש: החלק הראשון, לפי מה שלמדתם: להציג שני ביטויים – אחד למחויבות של מדינת ישראל כלפי יהודי התפוצות, ואחד ליחס של יהודי התפוצות כלפי ישראל. החלק השני, לפי הקטע: לבחור אחד מהם, לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ביטוי למחויבות המדינה כלפי יהודי התפוצות – התגייסות לטובת יהודים במצוקה: מדינת ישראל רואה עצמה אחראית לשלומם של יהודים בכל העולם. היא מתגייסת לטובת יהודים שנמצאים במצוקה או בסכנה, למשל באמצעות מבצעים להעלאת יהודים מארצות שונות ובסיוע למסורבי עלייה. (ביטויים נוספים: חוק השבות והכרזת העצמאות מאפשרים לכל יהודי לעלות לישראל ולקבל בה אזרחות; מוסדות מטעם המדינה – כמו ההסתדרות הציונית העולמית, שמעמדה מעוגן בחוק, ושרים לענייני התפוצות ולקליטת עלייה – פועלים לחיזוק הזהות היהודית בתפוצות ולעלייה; החוק הפלילי מאפשר להעניש את מי שפגע ביהודי בשל יהדותו גם מחוץ לישראל; החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם.)
ביטוי ליחס של יהודי התפוצות כלפי ישראל – תמיכה כלכלית ופוליטית: לאורך השנים יהדות התפוצות תומכת בסכומים גדולים בפעילויות שונות בישראל. בנוסף, ארגונים ושדולות של יהודים משתדלים להשפיע על ממשלות ארצותיהם לתמוך בישראל. (ביטוי נוסף: הדור הצעיר בקהילות רבות מזדהה פחות עם ישראל, ולכן נעשים מאמצים לחזק את ההזדהות – למשל פרויקט תגלית ושליחי הסוכנות היהודית.)

ציטוט (מחויבות המדינה): "אולי הדוגמאות המוכרות ביותר הן מבצע "שלח את עמי", מבצע ארוך שאִפשר למאות אלפי יהודים מברית המועצות לחצות את מסך הברזל, ו"מבצע אחים" לחילוץ יהודי אתיופיה שהיו בסכנה."
(ציטוט אפשרי נוסף: "מאחר שישראל היא מדינה מפותחת ובה רוב יהודי, ואילו יהודי התפוצות הם מיעוט מפוזר בארצות רבות, החובה הראשונית להושיט יד בעת צרה מוטלת עלינו.")

הסבר: המבצעים שהכותב מזכיר – העלאת מאות אלפי יהודים מברית המועצות וחילוץ יהודי אתיופיה שהיו בסכנה – הם דוגמה מובהקת להתגייסות של מדינת ישראל לטובת יהודים במצוקה ברחבי העולם, ולמבצעים להעלאת יהודים מארצות שונות. גם האמירה ש"החובה הראשונית להושיט יד בעת צרה מוטלת עלינו" מבטאת את תפיסת המדינה כאחראית לשלומם של יהודי התפוצות.

אפשרות אחרת (יחס יהודי התפוצות): ציטוט: "באיזו מידה עלינו להתחשב בדעות של יהודי העולם בבואנו לקבל החלטות, בעודנו מצפים להתגייסות שלהם בתרומות כספיות, בהסברה במקומות מגוריהם ובדרכים אחרות." הסבר: התרומות הכספיות הן ביטוי לתמיכה הכלכלית של יהדות התפוצות בישראל, וההסברה במקומות מגוריהם היא ביטוי לתמיכה הפוליטית – פעולה להשפיע על דעת הקהל ועל הממשלות בארצותיהם לטובת ישראל.

טעות נפוצה: להציג רק ביטוי אחד, או שני ביטויים מאותו כיוון (שניהם של המדינה כלפי התפוצות). צריך ביטוי אחד לכל כיוון. בחלק השני מספיק להסביר אחד מהם, אבל הציטוט צריך להתאים בדיוק לביטוי שנבחר.

מה הבודק מחפש: הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט. בהצגה: ביטוי מוסבר למחויבות המדינה כלפי יהודי התפוצות וביטוי מוסבר ליחס יהודי התפוצות כלפי ישראל. בהסבר: קישור בין הציטוט ובין הביטוי שנבחר (מבצעי העלייה וההצלה – התגייסות המדינה ליהודים במצוקה; התרומות וההסברה – תמיכה כלכלית ופוליטית).

מה נדרש: החלק הראשון – "הציגו את העיקרון", לפי מה שלמדתם. החלק השני – לצטט מן הקטע ולהסביר כיצד העיקרון בא בו לידי ביטוי.

תשובה מלאה:
הצגה: הסכמיות היא הסכמה רחבה בין הקבוצות השונות בחברה על כללי משחק בסיסיים – כלומר על הדרך שבה מתנהלים ומכריעים במחלוקות – ועל אופייה הבסיסי של החברה או המדינה. ההסכמיות מחזקת את היציבות ומאפשרת קיום בצוותא על אף חילוקי הדעות.

ציטוט: "כפי שמפלגות המבקשות להקים קואליציה ולשמר אותה מוכנות להתפשר על סוגיות שבנוגע להן יש דעות שונות, כך עלינו לפעול למען שימור הברית החשובה של ישראל ויהודי העולם."
(ציטוט אפשרי נוסף: "כדי לשמר את השותפות, עלינו לקדם בלב שלם ובנפש חפצה פתרונות למחלוקות. כך נפעל למנוע ניכור והדרה, ונוכל לשתף פעולה עם אחינו בהתמודדות עם העתיד הבלתי נודע, שלנו ושלהם.")

הסבר: הכותב מציע לנהוג ביחסים בין ישראל ובין יהודי התפוצות כמו בקואליציה: כשם שמפלגות בעלות דעות שונות מוכנות להתפשר כדי לשמור על הקואליציה, כך ישראל צריכה להתפשר ולמצוא פתרונות מוסכמים עם יהודי העולם. ישראל ויהודי התפוצות הם קבוצות שונות שיש ביניהן מחלוקות ופערים שהלכו והתרחבו. הכותב מבקש שתהיה ביניהן הסכמה רחבה על הדרך שבה מתמודדים עם המחלוקות – פשרה וקידום פתרונות "בלב שלם ובנפש חפצה" – וזה רכיב ההסכמה על כללי המשחק. המטרה, לפי הכותב, היא "שימור הברית" ומניעת ניכור והדרה, כלומר שמירה על קיום משותף ועל יציבות השותפות על אף חילוקי הדעות – וזה בדיוק הרכיב בהגדרה שלפיו ההסכמיות מאפשרת קיום בצוותא על אף המחלוקות.

טעות נפוצה: לבלבל בין הסכמיות ובין סובלנות או פלורליזם, ולא לכתוב את כל רכיבי ההגדרה. טעות נוספת: להסתפק בציטוט וב"תרגום" שלו במילים אחרות, בלי לקשר לרכיב בהגדרה.

מה הבודק מחפש: הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט. בהצגה: הסכמה רחבה בין קבוצות, על כללי משחק בסיסיים / על אופי החברה, ותרומתה ליציבות ולקיום בצוותא. בהסבר: הקישור בין הנכונות להתפשר ולקדם פתרונות למחלוקות ובין ההסכמה על כללי המשחק, או בין "שימור הברית" ובין קיום בצוותא על אף חילוקי דעות.

מה נדרש: "ציינו והציגו" – לזהות את המושג ולהגדיר אותו על כל רכיביו; "הסבירו" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: הגישה שבאה לידי ביטוי בתוכנית היא הגישה הכלכלית־חברתית הליברלית (ניאו־ליברלית).

הצגה: בהצגת גישה כלכלית־חברתית מתייחסים לשלוש נקודות: מהו הערך המרכזי, מהי רמת מעורבות המדינה בחיים הכלכליים, ועל מי מוטלת האחריות לרמת החיים.
הערך המרכזי: הגישה הליברלית מדגישה את החירות הכלכלית על פני השוויון החברתי־כלכלי. לפי גישה זו, החירות הכלכלית מקדמת את טובת החברה כולה, ובתוכה גם את החלשים.
האחריות: הפרט אחראי לחייו ולרווחתו.
רמת המעורבות: הגישה מדגישה יוזמה פרטית, יעילות, תחרות ושוק חופשי, ולכן מעורבות המדינה בתחום החברתי־כלכלי צריכה להיות מינימלית. דוגמאות לכך: הפרטה, קיצוץ תקציבים, צמצום קצבאות ותמיכה בהפחתת המסים.

ציטוט: "על פי התוכנית, הממשלה תקצץ בהוצאות ציבוריות. למשל יופחת המימון הממשלתי של התחבורה הציבורית, יוקפאו קצבאות הבטחת הכנסה, וחלק מן החברות הממשלתיות יוצעו למכירה בשוק הפרטי."

הסבר: לפי הרכיב בהגדרה, הגישה הליברלית דוגלת במעורבות מינימלית של המדינה בתחום החברתי־כלכלי, ומעדיפה יוזמה פרטית ושוק חופשי. בתוכנית של הנשיא הממשלה מצמצמת את מעורבותה בשלוש דרכים: קיצוץ בהוצאות הציבוריות ובמימון הממשלתי של התחבורה הציבורית (קיצוץ תקציבים); הקפאת קצבאות הבטחת הכנסה (צמצום קצבאות – הפרט אחראי יותר לרווחתו); ומכירת חברות ממשלתיות בשוק הפרטי (הפרטה). הנשיא סבור שזו "הדרך הטובה ביותר להתמודד עם המשבר הכלכלי" – כלומר שהשוק החופשי, ולא המדינה, יביא לשיפור במצב הכלכלי. לכן זו הגישה הליברלית.

טעות נפוצה: לקשר את הציטוט לרכיב לא מתאים. למשל: מכירת חברות ממשלתיות היא הפרטה, כלומר צמצום מעורבות המדינה בכלכלה – ולא "הדגשת החירות" באופן כללי. כדאי לכתוב במפורש איזה רכיב בהגדרה כל צעד מבטא.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: הערך המרכזי (חירות כלכלית על פני שוויון), האחריות (הפרט), ורמת המעורבות (מינימלית: הפרטה, קיצוץ תקציבים, צמצום קצבאות). בהסבר: קישור בין הקיצוץ, הקפאת הקצבאות ומכירת החברות הממשלתיות ובין צמצום מעורבות המדינה.

מה נדרש: "ציינו והציגו" – לזהות את המושג ולהגדיר אותו על כל רכיביו; "הסבירו" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: התנאי לקיום בחירות דמוקרטיות שהתממש הוא בחירות כלליות.

הצגה: בחירות דמוקרטיות הן חופשיות, שוות, כלליות, תקופתיות וחשאיות. בחירות כלליות פירושן שלכל בעלי זכות הבחירה יש זכות לבחור – לכל האזרחים הבוגרים, מגיל מסוים (בבחירות לכנסת – מגיל 18; בבחירות לרשויות המקומיות – מגיל 17, ורשאים להצביע בהן גם תושבי קבע שאינם אזרחים) – וכל אזרח מגיל מסוים זכאי גם להיבחר (לכנסת – מגיל 21). אין מגבלה על הזכות להשתתף בבחירות על בסיס דת, לאום, מין, מוצא, מעמד, השכלה או השקפה. כדי שהבחירות יהיו כלליות באמת, המדינה צריכה לאפשר לכל מי שזכאי להצביע לממש את זכותו בפועל.

ציטוט: "חיילים רבים שלחמו בעזה ובצפון הארץ לא יכלו להצביע במקום מגוריהם, ולכן הוצבו קלפיות ברחבי חבל עזה ובגבול הצפון כדי לאפשר להם להצביע בבחירות."

הסבר: לפי הרכיב בהגדרה, בבחירות כלליות כל בעלי זכות הבחירה יכולים להשתתף בהן. החיילים שלחמו בעזה ובצפון הם בעלי זכות בחירה, אבל בגלל המלחמה לא יכלו להגיע לקלפי במקום מגוריהם, ולכן היו עלולים לא לממש את זכותם. הצבת קלפיות ברחבי חבל עזה ובגבול הצפון אפשרה גם להם להצביע. כך לא נמנעה מקבוצה של בעלי זכות בחירה ההשתתפות בבחירות, והבחירות נשארו כלליות – פתוחות לכל מי שזכאי לבחור.

טעות נפוצה: לענות "בחירות שוות" (לכל קול משקל שווה) או "בחירות חופשיות". הבעיה בקטע אינה משקל הקול או לחץ על הבוחרים, אלא האפשרות של כל בעלי זכות הבחירה להשתתף בבחירות – וזה תנאי הכלליות.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: זכות לבחור לכל בעלי זכות הבחירה (ולהיבחר לכל אזרח מגיל מסוים), בלי הגבלה על בסיס דת, לאום, מין וכדומה, ומימוש הזכות בפועל. בהסבר: הקישור בין הצבת הקלפיות לחיילים ובין האפשרות של כל בעלי זכות הבחירה להצביע.

מה נדרש: "ציינו והציגו" – לזהות את המושג ולהגדיר אותו על כל רכיביו; "הסבירו" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: סוג המדיניות שבא לידי ביטוי בתוכנית הוא העדפה מתקנת.

הצגה: העדפה מתקנת היא מתן יחס מועדף (הטבה) לקבוצה שהופלתה בעבר או שנמצאת במצב של נחיתות (קבוצה מקופחת או חלשה), בתחומים כמו ייצוג, תעסוקה, השכלה או מגורים. ההעדפה נועדה לתקן את העוול ולצמצם את הפערים בינה ובין שאר הקבוצות בחברה, כדי להגיע לשוויון מהותי. ההעדפה המתקנת היא אמצעי זמני: היא ניתנת לפרק זמן מסוים, ואמורה להסתיים כשהפערים מצטמצמים.

ציטוט: "אחת האוניברסיטאות בישראל גיבשה תוכנית, ולפיה מתוך כל המועמדים שיתקבלו ללימודי רפואה באוניברסיטה זו, עשרה אחוזים לפחות יהיו ממוצא אתיופי או מיישובים בפריפריה."
(ציטוט אפשרי נוסף: "עד כה שיעורם של סטודנטים מאוכלוסיות אלה בפקולטה לרפואה היה קטן באופן ניכר לעומת שיעורן של אוכלוסיות אלה בחברה. מטרת התוכנית היא להגדיל לתקופה מסוימת את השיעור של סטודנטים אלה בפקולטה לרפואה.")

הסבר: לפי הקטע, שיעורם של סטודנטים ממוצא אתיופי ומן הפריפריה בפקולטה לרפואה קטן בהרבה משיעורם בחברה – כלומר אלה קבוצות שנמצאות במצב של נחיתות בתחום ההשכלה. התוכנית נותנת להן הטבה: לפחות עשרה אחוזים מן המתקבלים יהיו מקבוצות אלה. מטרת ההטבה היא לצמצם את הפער בין שיעורן בפקולטה ובין שיעורן בחברה, כלומר להגיע לשוויון מהותי. ההטבה ניתנת "לתקופה מסוימת" – וזה הרכיב שלפיו העדפה מתקנת היא אמצעי זמני, עד לצמצום הפער. לכן זו העדפה מתקנת ולא הבחנה.

טעות נפוצה: לכתוב "אפליה מתקנת" (זה מונח לא מדויק, שמקבל ניקוד חלקי), או לזהות "הבחנה". הבחנה היא יחס שונה לאדם בגלל שוני רלוונטי שלו לעניין הנדון; כאן ניתנת הטבה לקבוצה מקופחת כדי לצמצם פער – וזו העדפה מתקנת. טעות נוספת: להציג רק חלק מן הרכיבים (בלי "לפרק זמן מסוים" או בלי מטרת צמצום הפערים).

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה ארבעה רכיבים: הענקת הטבה; לקבוצה מקופחת / מופלית / חלשה; לפרק זמן מסוים; במטרה לצמצם פערים. בהסבר: קישור בין מכסת עשרת האחוזים ובין ההטבה לקבוצה מקופחת, או בין "לתקופה מסוימת" ובין הזמניות.

מה נדרש: טענה – משפט אחד שמבטא עמדה ברורה (תומך / מתנגד) וכותב את הסוגיה במלואה, בלי להעתיק את כל הסיפור.

תשובה מלאה (זו דוגמה לתשובה אחת; אפשר לבחור גם בעמדה ההפוכה – הניקוד אינו תלוי בעמדה, אלא באיכות הנימוקים): אני תומך בדרישה לאפשר לחיילות ולחיילים המעוניינים בכך להכניס לבסיסי צה"ל מאכלי חמץ בחג הפסח, במקום האיסור החל כיום על כל החיילים.

מה הבודק מחפש (טענה: עמדה ברורה 50%, כתיבת הסוגיה במלואה 50%): עמדה ברורה וחד־משמעית שמתייחסת לסוגיה שבמחלוקת.

מה נדרש: טענה – משפט אחד שמבטא עמדה ברורה (תומך / מתנגד) וכותב את הסוגיה במלואה.

תשובה מלאה (זו דוגמה לתשובה אחת; אפשר לבחור גם בעמדה ההפוכה – הניקוד אינו תלוי בעמדה, אלא באיכות הנימוקים): אני מתנגד להצעת החוק שלפיה תהיה למפקד משטרה בכל יישוב סמכות להרחיק מן היישוב, לפרק זמן של עד תשעים יום, אדם שנעצר בגין עבירות רכוש ואיומים ושוחרר בערבות.

מה הבודק מחפש (טענה: עמדה ברורה 50%, כתיבת הסוגיה במלואה 50%): עמדה ברורה וחד־משמעית שמתייחסת לסוגיה שבמחלוקת.