מתכונת 2 באזרחות (שאלון 34281) - פתרון מלא

מה נדרש: לציין את סוג האחריות שבא לידי ביטוי בדברי שר החקלאות, להציג אותו (את כל רכיביו), לצטט משפט מן הקטע ולהסביר כיצד הוא בא בו לידי ביטוי.

תשובה מלאה:
ציון: אחריות מיניסטריאלית.
הצגה: אחריות מיניסטריאלית פירושה שכל שר בממשלה אחראי כלפי הפרלמנט (בישראל – הכנסת), כלפי הממשלה וכלפי האזרחים. האחריות היא על הנושאים שבתחום משרדו ועל פעולות סגל עובדיו, גם אם נעשו שלא בידיעתו. מתוקף אחריות זו השר חייב לתת דין וחשבון: לדווח לכנסת על פעולות משרדו, להשיב על שאילתות ועל הצעות לסדר היום הקשורות לתחום משרדו, ולתקן בעיות שהתגלו בתחום שעליו הוא ממונה. זו אחריות ציבורית ולא משפטית.
ציטוט: "השר הודיע על התפטרותו ואמר: "לא אני קיבלתי את ההחלטה לדחות את הבדיקות, אבל היא התקבלה במשרד שאני עומד בראשו, ולכן עליי לשאת באחריות כלפי הפרלמנט וכלפי הציבור"."
הסבר: ההחלטה לדחות את הבדיקות במחלבה התקבלה בידי פקידים במשרדו של השר, בלי ידיעתו. לפי האחריות המיניסטריאלית, השר אחראי לנושאים שבתחום משרדו ולפעולות סגל עובדיו גם אם נעשו שלא בידיעתו, והאחריות היא כלפי הפרלמנט וכלפי הציבור. השר מקבל את האחריות ומתפטר – כפי שמקובל במקרה של כישלון חמור בתחום משרדו.

מה הבודק מחפש:
– ציון: אחריות מיניסטריאלית.
– הצגה: של מי (כל שר); על מה (תחום משרדו ופעולות עובדיו, גם שלא בידיעתו); כלפי מי (הפרלמנט/הכנסת, הממשלה והאזרחים); מה נדרש (דיווח, מענה לשאילתות, תיקון ליקויים); אחריות ציבורית ולא משפטית.
– ציטוט מדברי שר החקלאות.
– הסבר שמקשר: החלטה של פקידים במשרדו, בלי ידיעתו, והשר נושא באחריות.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לציין אחריות ממשלתית משותפת. שר החקלאות אינו מדבר על החלטה של הממשלה כולה, אלא על החלטה שהתקבלה במשרדו.

מה נדרש: לציין את התנאי לבחירות דמוקרטיות שבא לידי ביטוי בהצבת הקלפיות המיוחדות, להציג אותו (את כל רכיביו), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: התנאי כלליות.
הצגה: בבחירות כלליות לכל האזרחים הבגירים במדינה יש זכות לבחור ולהיבחר, ללא הבדל דת, לאום, מין, מעמד כלכלי או השכלה. אפשר להגביל את הזכות רק בתנאים בסיסיים, כמו גיל ואזרחות. בישראל, למשל, הזכות לבחור לכנסת היא מגיל 18 והזכות להיבחר לכנסת היא מגיל 21.
ציטוט: "לפי ההודעה, יוצבו קלפיות מיוחדות בבתי החולים ובבתי הסוהר, כדי שגם חולים מאושפזים ואסירים בעלי זכות בחירה יוכלו להצביע."
הסבר: לפי התנאי, הזכות לבחור שייכת לכל האזרחים הבגירים, והיא אינה תלויה במצבו של האדם. ועדת הבחירות דואגת שגם מי שאינו יכול להגיע לקלפי הרגילה – חולים מאושפזים ואסירים בעלי זכות בחירה – יוכל לממש את זכותו להצביע. כך הזכות לבחור נשארת כללית בפועל, ולא רק להלכה.
ציטוט אפשרי נוסף: "כמו כן יוצבו בכל יישוב קלפיות נגישות לאנשים עם מוגבלות." הסבר: הקלפיות הנגישות מאפשרות לאנשים עם מוגבלות לממש את זכותם להצביע, כמו כל אזרח בגיר.

מה הבודק מחפש:
– ציון: כלליות.
– הצגה: זכות לבחור ולהיבחר לכל האזרחים הבגירים; ללא הבדל דת, לאום, מין, מעמד או השכלה; מגבלות רק בתנאים בסיסיים.
– ציטוט על הקלפיות המיוחדות או הנגישות.
– הסבר שמקשר את הציטוט לרכיב "לכל האזרחים הבגירים".
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לענות "שוויוניות". הקלפיות המיוחדות אינן עוסקות במשקל הקול של כל בוחר, אלא בכך שכל בעלי זכות הבחירה יוכלו להצביע – וזו הכלליות.

מה נדרש: "הציגו" – לתאר כל אחד משלושת הסמלים (ממה הוא מורכב); "הסבירו כיצד" – להראות מה בכל סמל מבטא את הקשר לעם היהודי ולמסורתו. שניים–שלושה משפטים לפחות.

תשובה מלאה:
סמלי המדינה מעוגנים בחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (2018):
– הדגל: דגל המדינה לבן, שני פסי תכלת סמוך לשוליו ומגן דוד תכול במרכזו. עיצוב הדגל מבוסס על הטלית – בגד התפילה היהודי – ובמרכזו מגן דוד, סמל יהודי מוכר. כך הדגל מבטא את הזיקה של המדינה למסורת היהודית.
– הסמל: סמל המדינה הוא מנורת שבעת הקנים, עלי זית בשני צדיה והמילה "ישראל" למרגלותיה. המנורה היא המנורה שעמדה בבית המקדש בירושלים, ולכן הסמל מבטא את הקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל ולעברו הממלכתי בה.
– ההמנון: המנון המדינה הוא "התקווה". ההמנון מבטא את הכמיהה של העם היהודי בגלות לשוב לארצו ("להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים").
שלושת הסמלים לקוחים מן המסורת ומן ההיסטוריה של העם היהודי, ולכן הם מבטאים את אופייה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, במרחב הציבורי.

טעות נפוצה: להציג רק את שמות הסמלים בלי לתאר ממה הם מורכבים, או לתאר אותם בלי להסביר מה בהם יהודי. טעות נוספת: להוסיף את לוח השנה העברי או את השפה העברית – אלה ביטויים אחרים במרחב הציבורי, ולא סמלי המדינה.

מה הבודק מחפש: לכל סמל (דגל, סמל, המנון): תיאור מדויק, והסבר מה בו מבטא את האופי היהודי (טלית ומגן דוד; מנורת המקדש; כמיהה לשיבה לציון).

מה נדרש: נקודת דמיון אחת והבדל אחד. השוואה צריכה להיות לפי אותו קריטריון בשני המושגים: מה נכון בשניהם (דמיון), ובמה כל אחד מהם שונה מהאחר (הבדל).

תשובה מלאה:
הזכות לשוויון היא זכותו של כל אדם לקבל יחס זהה ליחס שמקבל זולתו, כלומר אין להפלות אדם, ללא הבדל דת, גזע או מין, ובלי קשר לזהותו, לשיוכו, לסממן חיצוני או למגבלה כלשהי. הזכות לחירות היא זכותו של אדם לפעול כרצונו, או להימנע מפעולה, ולבחור בעצמו את דרכו, בלי כפייה או הגבלה מצד המדינה או מצד אחרים, כל עוד אינו פוגע בזכויותיהם של אחרים.

נקודת דמיון (קריטריון: סוג הזכות): גם הזכות לשוויון וגם הזכות לחירות הן זכויות טבעיות – זכויות יסוד אוניברסליות המוקנות לכל אדם באשר הוא אדם. הן אינן מוענקות על ידי השלטון ואינן תלויות בו, והשלטון אחראי לשמור עליהן. (נקודת דמיון אפשרית נוספת: שתיהן ערכי היסוד שעליהם מבוססת התפיסה הדמוקרטית.)

הבדל (קריטריון: תוכן הזכות – מה היא מבטיחה): הזכות לשוויון מבטיחה לאדם יחס זהה ליחס שמקבלים אחרים, ואוסרת להפלות אותו בלי סיבה רלוונטית; ואילו הזכות לחירות מבטיחה לאדם את האפשרות לפעול כרצונו ולבחור את דרכו בלי כפייה או הגבלה.

הבדל אפשרי נוסף (קריטריון: מה נגזר מן הזכות): מן הזכות לחירות נגזרות חירויות כמו חופש הביטוי, חופש התנועה, חופש העיסוק וחופש הדת; ואילו מן הזכות לשוויון נגזרים האיסור על אפליה ושוויון ההזדמנויות.

מה הבודק מחפש: נקודת דמיון אחת שנכונה לשתי הזכויות (זכויות טבעיות אוניברסליות / ערכי יסוד של הדמוקרטיה), והבדל אחד שמוצג לפי אותו קריטריון בשתיהן (תוכן הזכות / מה נגזר ממנה).
טעות נפוצה: נקודת דמיון כללית מדי ("שתיהן זכויות חשובות"), בלי רכיב מן ההגדרה. טעות נוספת: להגדיר כל זכות בנפרד, בלי מילות השוואה ("ואילו", "לעומת").

מה נדרש: שני חלקים: (1) להציג את הזכות להליך הוגן; (2) להסביר כל אחד משני האמצעים – מה הוא קובע וכיצד הוא מגן על האדם בהליך.

תשובה מלאה:
הצגה: הזכות להליך הוגן היא זכותו של אדם שבעת הליך משפטי (חקירה, מעצר ומשפט) תינתן לו הגנה מפני פגיעה בזכויותיו מעבר לנדרש, כלומר מפני פגיעה לא מוצדקת ולא מידתית. אדם שעומד מול רשויות האכיפה והמשפט נמצא בעמדה חלשה מולן, ולכן נקבעו אמצעים שנועדו להבטיח שההליך יהיה הוגן, כמו חזקת החפות, הזכות לייצוג משפטי, הזכות לדעת במה אדם מואשם ולראות את הראיות נגדו, שופטים בלתי תלויים, משפט פומבי וזכות ערעור.

אין עונש בלא חוק: אדם יכול לעמוד לדין ולהיענש רק על מעשה שהחוק קבע מראש שהוא עבירה, ורק בעונש שהחוק קבע. כך כל אדם יודע מראש מה אסור, והשלטון אינו יכול להעניש אותו באופן שרירותי על מעשה שלא היה אסור כשעשה אותו. זו הגנה מפני פגיעה לא מוצדקת בחירותו.

אין חיפוש בלא צו: ככלל, המשטרה אינה רשאית לערוך חיפוש בביתו או ברכושו של אדם בלי צו שנתן שופט. השופט – גורם בלתי תלוי – בודק אם יש הצדקה לחיפוש. כך האדם מוגן מפני חיפוש שרירותי, ופגיעה בזכויותיו (בפרטיותו ובקניינו) נעשית רק כשהיא נדרשת.

מה הבודק מחפש: הצגה עם הרכיב המרכזי של ההגדרה; הסבר של כל אחד משני האמצעים – מה הוא קובע וכיצד הוא מגן מפני פגיעה מעבר לנדרש.
טעות נפוצה: להסביר את "אין עונש בלא חוק" כאילו פירושו "אסור להעניש בלי משפט". האמצעי קובע שאפשר להעניש רק על מעשה שהחוק הגדיר מראש כעבירה.

מה נדרש: להציג חוק אחד בלבד מבין השניים – את עיקרי התוכן שלו, ולא רק את שמו. כדאי לכתוב גם משפט על כך שהחוק מבטא את אופייה היהודי של המדינה. יש לכתוב לפחות שניים–שלושה משפטים בכל תשובה.

תשובה מלאה:
עונים על אחד משני החוקים. להלן הצגה של כל אחד מהם:

אפשרות א – חוק יסודות המשפט (1980):
– החוק עוסק במקרים שבהם בית המשפט דן בשאלה משפטית שאין לה תשובה בחקיקה (אין חקיקה ראשית או משנית בעניין), אין לה תקדים (הלכה פסוקה), ואי אפשר להכריע בה בדרך של היקש (השוואה לעניין דומה) – כלומר כשיש "לקונה" (חלל) בחוק.
– במקרים כאלה החוק קובע שהשופטים צריכים להכריע בשאלה לאור "עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל". (בתיקון לחוק משנת 2018 הורחב הנוסח, וכיום הוא מפנה לעקרונות אלה "של המשפט העברי ומורשת ישראל".)
כיצד החוק מבטא את אופייה היהודי של המדינה: במקום שבו אין לשופט תשובה בחוק, הוא נדרש לפנות לעקרונות של מורשת ישראל (בעבר, לפני החוק, הפנו במקרים כאלה למשפט האנגלי). כך המורשת היהודית משמשת מקור השראה למשפט במדינה.

אפשרות ב – חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, התש"י–1950:
– החוק מאפשר להעמיד לדין בישראל אדם שבתקופת השלטון הנאצי, בארץ עוינת, עשה מעשה שהוא פשע כלפי העם היהודי או פשע כלפי האנושות, או שבתקופת מלחמת העולם השנייה, בארץ עוינת, עשה מעשה שהוא פשע מלחמה.
– העונש הקבוע בחוק על עבירות אלה הוא מוות. לפי חוק זה נשפט בישראל אדולף אייכמן, ונידון למוות.
– בעבירות לפי החוק אין התיישנות, ואת התביעה רשאי להגיש רק היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו.
כיצד החוק מבטא את אופייה היהודי של המדינה: החוק חל על מעשים שנעשו לפני שקמה המדינה ומחוץ לגבולותיה. בכך מדינת ישראל רואה את עצמה כמדינת העם היהודי, האחראית לעשות דין בשם הקורבנות היהודים של השואה.

טעות נפוצה: בחוק יסודות המשפט – לא לכתוב מתי החוק חל (אין חקיקה, אין תקדים ואין היקש), אלא רק את "מורשת ישראל", או לכתוב שהשופטים פוסקים "לפי ההלכה". בחוק לעשיית דין בנאצים – לכתוב שהחוק חל רק על "פושעים נאצים גרמנים"; הוא חל על כל אדם שעשה את המעשים האלה, גם על עוזריהם.

מה הבודק מחפש: הצגה של חוק אחד בלבד, עם עיקרי התוכן ולא רק שם החוק. בחוק יסודות המשפט – המקרים שבהם החוק חל (אין חקיקה, אין תקדים, אין היקש), וההכרעה לפי עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל. בחוק לעשיית דין בנאצים – העבירות (פשע כלפי העם היהודי, פשע כלפי האנושות, פשע מלחמה), מתי ואיפה נעשו, והעונש. בשני המקרים – משפט על הביטוי לאופייה היהודי של המדינה.

מה נדרש: "הציגו שני הבדלים" – זו שאלת השוואה. לכל הבדל קובעים קריטריון (במה משווים), ומעמידים את שני תפקידי הממשלה זה מול זה באמצעות מילות השוואה ("ואילו", "לעומת").

תשובה מלאה:
הבדל ראשון – היחס לחוקי הכנסת: חקיקת משנה כפופה לחקיקה הראשית של הכנסת: היא נועדה לפרט את העקרונות שנקבעו בחוק ולאפשר את ביצועו, ואסור שתסתור את החוק. לעומת זאת, תקנות לשעת חירום יכולות לשנות חוק, להשעות את תוקפו או לקבוע בו תנאים – אף שגם הן חקיקה של הרשות המבצעת. יש חוקים מוגנים שאין בכוחן לשנות, כמו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק.
הבדל שני – מתי מותקנות התקנות: חקיקת משנה מותקנת בכל עת, מכוח הסמכה בחוק מסוים שמסמיך את השר או את הרשות להתקין תקנות לביצועו. ואילו תקנות לשעת חירום מותקנות רק כאשר הוכרז במדינה מצב חירום (בידי הכנסת), ורק במידה שמצב החירום מחייב זאת.
הבדלים נוספים שאפשר לבחור: מטרה – חקיקת משנה נועדה לאפשר את ביצוע החוק ולקדם את מטרותיו, ואילו תקנות לשעת חירום נועדו להגן על המדינה, על ביטחון הציבור ועל קיום האספקה והשירותים החיוניים; מי מתקין – חקיקת משנה נעשית בידי הממשלה, השרים ורשויות מקומיות (צווים, תקנות וחוקי עזר עירוניים), ואילו תקנות לשעת חירום מתקינה הממשלה; משך התוקף – תוקפן של תקנות לשעת חירום פוקע לאחר שלושה חודשים לכל היותר, אלא אם הוארך בחוק של הכנסת, ואילו חקיקת משנה רגילה אינה מוגבלת כך בזמן.

טעות נפוצה: לכתוב את ההגדרה של כל תפקיד בנפרד בלי להשוות ביניהם. טעות נוספת: לכתוב ששני סוגי התקנות "כפופים לחוק" באותו אופן – ההבדל המרכזי הוא שתקנות רגילות אינן יכולות לסתור חוק, ואילו תקנות לשעת חירום יכולות לשנות חוק.

מה הבודק מחפש: שני הבדלים, לכל אחד קריטריון (היחס לחוק / מתי מותקנות / מי מתקין / מטרה / משך תוקף), והשוואה מפורשת עם "ואילו" או "לעומת".

מה נדרש: "הציגו שני מאפיינים" – שני מאפיינים שונים וייחודיים של החברה הדתית־לאומית, כל אחד מוסבר במשפט מלא.

תשובה מלאה:
מאפיין ראשון – שמירת מצוות לצד השתלבות במדינה: בני החברה הדתית־לאומית מקפידים על שמירת מצוות, ולצד זאת משתלבים בכל תחומי החיים במדינה: בענפי העבודה השונים, באקדמיה, בתרבות, בתקשורת ובצבא.
מאפיין שני – יחס דתי למדינה: רבים בחברה הדתית־לאומית רואים בקיומה של מדינת ישראל "אתחלתא דגאולה" (תחילת הגאולה), ולכן רואים בציות לחוקי המדינה ולסמליה חובה דתית.
מאפיינים אפשריים נוספים: מערכת חינוך ייחודית – החינוך הממלכתי־דתי, שמשלב לימודי קודש ולימודי חול ומחנך לפי השקפת העולם הדתית־לאומית; גישות שונות כלפי התרבות המודרנית – מהשתלבות חלקית ועד השתלבות מלאה (יש הדוגלים בשילוב יהדות על פי ההלכה עם ערכים ואורחות חיים של העולם המודרני, ויש שמרנים יותר); מסגרות ייחודיות לשירות צבאי או לאומי (למשל ישיבות הסדר, מכינות קדם־צבאיות דתיות ושירות לאומי); רובם גרים ביישובים מעורבים של חילוניים ודתיים, ויש הגרים ביישובים דתיים.

טעות נפוצה: להציג מאפיינים כלליים שאינם ייחודיים לחברה הדתית־לאומית (למשל "מאמינים באלוהים" או "שומרים שבת").

מה הבודק מחפש: שני מאפיינים ייחודיים של החברה הדתית־לאומית, כל אחד מוצג ומוסבר.

מה נדרש: "הציגו את המושג" – שני רכיבים: זכות הפרט לקבל מידע, וחובת המדינה לספק אותו (ולשם מה).

תשובה מלאה: הזכות לחופש המידע היא זכותו של כל אדם לדרוש מידע ולקבל מידע מרשויות השלטון. מכאן נובעת חובה על המדינה לספק לפרט מידע המצוי ברשותה, כולל מידע על התנהלות המדינה ועל פעולות השלטון. מטרת הזכות היא לאפשר לאזרח לגבש את עמדותיו על סמך מידע, ולאפשר לציבור לבקר את השלטון, לפקח עליו, להביע תמיכה במעשיו או להתנגד להם. (בישראל הזכות מעוגנת בחוק חופש המידע, 1998, שלפיו לכל אזרח ותושב יש זכות לקבל מידע מרשות ציבורית.)

מה הבודק מחפש: זכות הפרט לדרוש ולקבל מידע מרשויות השלטון; חובת המדינה לספק את המידע שברשותה; מטרת המידע – גיבוש עמדות, ביקורת ופיקוח על השלטון.

מה נדרש: שלושה חלקים: הצגת המושג ממשלה קואליציונית, הצגת עקרון ההסכמיות, והסבר כיצד ההסכמיות באה לידי ביטוי בממשלה קואליציונית.

תשובה מלאה:
ממשלה קואליציונית: ממשלה קואליציונית היא ממשלה המורכבת ממספר סיעות (מפלגות) – שותפות בין הסיעה שקיבלה את תפקיד הרכבת הממשלה ובין סיעות אחרות. השותפות נדרשת כדי להשיג רוב בכנסת, והיא מבוססת על הסכמים קואליציוניים בין הסיעות.

עקרון ההסכמיות: הסכמיות היא הסכמה רחבה בין הקבוצות השונות בחברה על כללי משחק בסיסיים – כלומר על הדרך שבה מתנהלים ומכריעים במחלוקות – ועל אופייה הבסיסי של החברה או המדינה. ההסכמיות מחזקת את היציבות ומאפשרת קיום בצוותא על אף חילוקי הדעות.

הסבר: בממשלה קואליציונית שותפות כמה סיעות, שלכל אחת מהן עמדות משלה, והן מייצגות קבוצות שונות בחברה – למשל בענייני כלכלה, ביטחון או דת ומדינה. כדי לשבת יחד בממשלה, הסיעות חותמות על הסכמים קואליציוניים, ובהם הן מסכימות על קווי היסוד של מדיניות הממשלה ועל הכללים שלפיהם יתנהלו ביניהן – למשל כיצד יוכרעו מחלוקות בתוך הקואליציה, או אילו נושאים שנויים במחלוקת לא יקודמו בלי הסכמת כל השותפות. זו הסכמה רחבה בין קבוצות שונות על כללי המשחק ועל הקווים הבסיסיים של פעולת הממשלה, שמאפשרת להן לפעול יחד על אף חילוקי הדעות – ובכך גם מחזקת את יציבות הממשלה. זה ביטוי לעקרון ההסכמיות.

מה הבודק מחפש: הגדרת ממשלה קואליציונית (שותפות של כמה סיעות; לשם השגת רוב בכנסת; על בסיס הסכמים קואליציוניים), הגדרה מלאה של הסכמיות (הסכמה רחבה בין קבוצות; על כללי משחק / אופי החברה; יציבות וקיום בצוותא), והסבר שמקשר את ההסכמים הקואליציוניים בין סיעות שונות לרכיב ההסכמה על כללי המשחק ולאפשרות לפעול יחד על אף חילוקי הדעות. טעות נפוצה: לבלבל בין הסכמיות ובין פלורליזם או סובלנות – ההסכמיות היא הסכמה רחבה על כללי המשחק, ולא רק הכרה בריבוי הדעות או איפוק כלפיהן. בשאלות האשכול הניקוד הוא: הצגת המושג הראשון 40%, הצגת המושג השני 40%, הסבר הקשר ביניהם 20%.

מה נדרש: "הציגו שניים מתפקידיה" – שני תפקידים שונים של המועצה (לא של ראש הרשות), כל אחד מוסבר במשפט מלא.

תשובה מלאה:
מועצת הרשות המקומית היא בית הנבחרים המקומי: חבריה נבחרים בידי תושבי הרשות בבחירות רשימתיות ויחסיות.
תפקיד ראשון – חקיקה מקומית: המועצה משמשת כגוף מחוקק של הרשות. היא מתקינה חוקי עזר החלים על תושבי הרשות, למשל בעניין שעות הפתיחה של עסקים, שמירת הניקיון או החנייה ברחובות.
תפקיד שני – אישור התקציב והתוויית המדיניות: המועצה מתווה את מדיניות הרשות ומאשרת את תקציבה. את הצעת התקציב מגיש לה ראש הרשות, והתקציב מחייב רק לאחר שהמועצה אישרה אותו.
תפקיד נוסף שאפשר להציג – פיקוח וביקורת: המועצה מנחה את ראש הרשות ומבקרת את פעולותיו, ופועלות בה ועדות שונות, ובהן ועדה לענייני ביקורת.

טעות נפוצה: להציג תפקיד של ראש הרשות (ניהול ענייני הרשות, מינוי עובדים, ביצוע החלטות המועצה) במקום תפקיד של המועצה, או להציג שני תפקידים שהם בעצם אותו תפקיד.

מה הבודק מחפש: שני תפקידים שונים של המועצה, כל אחד מוסבר: גוף מחוקק (חוקי עזר); התוויית מדיניות ואישור התקציב; הנחיה, פיקוח וביקורת על ראש הרשות.

מה נדרש: שלושה חלקים: הצגת המושג ועדת חקירה פרלמנטרית, הצגת עקרון שלטון העם, והסבר כיצד הוועדה מבטאת את העיקרון.

תשובה מלאה:
ועדת חקירה פרלמנטרית: ועדת חקירה פרלמנטרית היא ועדה של הכנסת שתפקידה לחקור נושא בעל חשיבות ציבורית מיוחדת. לפי חוק יסוד: הכנסת, הכנסת רשאית למנות ועדות חקירה – על ידי בחירת ועדה מיוחדת לכך או על ידי הטלת התפקיד על אחת מוועדותיה הקבועות. חבריה של ועדת חקירה פרלמנטרית הם חברי כנסת מסיעות שונות – מן הקואליציה ומן האופוזיציה. הוועדה היא אחד הכלים שבאמצעותם הכנסת ממלאת את תפקידה בפיקוח ובביקורת על הרשות המבצעת, ולכן היא חלק ממנגנון הפיקוח הפורמלי (המוסדי). הוועדה יכולה להזמין לפניה שרים, בעלי תפקידים ומומחים ולבקש מהם מידע ומסמכים. בסיום עבודתה היא מגישה דוח עם ממצאים ומסקנות, שהם המלצות ואינם מחייבים את הממשלה.

עקרון שלטון העם: לפי עקרון שלטון העם, העם הוא הריבון ומקור הסמכות של השלטון. השלטון מקבל את סמכותו מהעם, והאזרחים בוחרים בבחירות חופשיות ותקופתיות את נציגיהם, שפועלים בשמם ולמענם. השלטון הנבחר מכהן לזמן קצוב שנקבע בחוק, ובסופו האזרחים שבים ובוחרים. השלטון שואב את הלגיטימיות שלו מן העם, נתון לביקורתו, ובבחירות הבאות העם יכול להחליף אותו.

הסבר: לפי עקרון שלטון העם, השלטון פועל בשם העם, נתון לביקורתו, והעם יכול להחליף אותו בבחירות. חברי ועדת החקירה הפרלמנטרית הם נציגי העם – הם נבחרו לכנסת בבחירות, והם פועלים בשמו ולמענו. כשהם חוקרים נושא בעל חשיבות ציבורית, מזמנים שרים ובעלי תפקידים ודורשים מהם מידע, השלטון נדרש לתת דין וחשבון לנציגי העם על פעולותיו. הוועדה מפרסמת את ממצאיה ואת מסקנותיה, וכך הציבור יכול לדעת כיצד פעל השלטון, לבקר אותו, ולשקול זאת כשיבחר שוב בבחירות הבאות. זה בדיוק הרכיב שלפיו השלטון נתון לביקורת העם, ובבחירות הבאות העם יכול להחליף אותו.

מה הבודק מחפש: הגדרת ועדת חקירה פרלמנטרית (ועדה של הכנסת; חבריה חברי כנסת מסיעות שונות; חקירת נושא בעל חשיבות ציבורית ופיקוח על הרשות המבצעת; מסקנות שהן המלצות), הגדרה מלאה של שלטון העם, והסבר שמקשר בין חקירה בידי נבחרי העם ופרסום הממצאים לציבור לבין הרכיבים "נציגים הפועלים בשם העם" ו"השלטון נתון לביקורתו". טעות נפוצה: לבלבל בין ועדת חקירה פרלמנטרית ובין ועדת חקירה ממלכתית – ועדת חקירה ממלכתית מוקמת בהחלטת הממשלה, נשיא בית המשפט העליון ממנה את חבריה ובראשה עומד שופט; ועדת חקירה פרלמנטרית היא ועדה של הכנסת, וחבריה חברי כנסת. בשאלות האשכול הניקוד הוא: הצגת המושג הראשון 40%, הצגת המושג השני 40%, הסבר הקשר ביניהם 20%.

מה נדרש: (1) להציג את המושג מן הידע – את שני כיווני המחויבות; (2) לצטט מן הקטע משפט שמתייחס אליו; (3) להסביר את הקשר בין הציטוט לרכיב מסוים.

תשובה מלאה:
הצגה: בין מדינת ישראל ובין העם היהודי בתפוצות קיימת אחריות ומחויבות הדדית (ערבות הדדית). מצד המדינה: חוק השבות מאפשר לכל יהודי לעלות לישראל ולקבל בה אזרחות; מוסדות מטעם המדינה פועלים לחיזוק הזהות היהודית בתפוצות ולעלייה; המדינה מתגייסת לטובת יהודים במצוקה ברחבי העולם, למשל במבצעים להעלאת יהודים; החוק הפלילי מאפשר להעניש מי שפגע ביהודי על רקע יהדותו גם מחוץ לשטח המדינה; והחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם מאפשר להעניש את מי שביצעו פשעים נגד העם היהודי. מצד יהודי התפוצות: תמיכה פוליטית בישראל באמצעות ארגונים ושדולות המשתדלים להשפיע על ממשלותיהם; תמיכה כלכלית בפעילויות שונות בישראל; עלייה והתנדבות; ומאמצים לחיזוק הזיקה של הדור הצעיר לישראל.
ציטוט: "גם יהודי התפוצות לא עמדו מן הצד: הם תרמו לבניין המוסדות בישראל, פעלו מול ממשלותיהם כדי לחזק את הקשר עם ישראל, ובשעות קשות באו להתנדב."
הסבר: המשפט מתאר את המחויבות של יהודי התפוצות כלפי המדינה בשלושה ביטויים: תמיכה כלכלית ("תרמו לבניין המוסדות"), תמיכה פוליטית ("פעלו מול ממשלותיהם כדי לחזק את הקשר עם ישראל") והתנדבות ("באו להתנדב"). זה הצד של יהודי התפוצות בערבות ההדדית.
ציטוט אפשרי נוסף: "היא פעלה להעלות קהילות שלמות שהיו בסכנה, ומוסדות מטעמה מסייעים לקהילות בתפוצות לשמר את זהותן היהודית." הסבר: זה הצד של המדינה: התגייסות ליהודים בסכנה ומבצעי עלייה, ומוסדות מטעם המדינה הפועלים לחיזוק הזהות היהודית בתפוצות. אפשר גם לצטט: "מאז הקמתה רואה מדינת ישראל את עצמה אחראית לשלומם של יהודים בכל העולם." – רכיב האחריות של המדינה כלפי יהודים שאינם אזרחיה.

מה הבודק מחפש:
– הצגה של שני כיווני המחויבות, עם ביטוי אחד לפחות לכל כיוון.
– ציטוט ממוקד והסבר שמקשר אותו לביטוי המתאים.
הציטוט צריך להיות משפט ממוקד, ולא העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע.
טעות נפוצה: להציג רק כיוון אחד – רק את מחויבות המדינה או רק את מחויבות יהודי התפוצות. המושג הוא ערבות הדדית, ולכן ההצגה צריכה לכלול את שני הכיוונים.

מה נדרש: (1) להציג את הפנייה לעם היהודי בתפוצות מן הידע; (2) לצטט מן הקטע; (3) להסביר את הקשר לרכיב מסוים בפנייה.

תשובה מלאה:
הצגה: בהכרזת העצמאות יש ארבע פניות. בפנייה אל העם היהודי בתפוצות קוראים מנסחי ההכרזה ליהודי העולם להתלכד סביב היישוב היהודי בארץ ישראל בעלייה ובבניין, ולעמוד לימינו "במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל" – כלומר לסייע בהקמת המדינה ובבנייתה.
ציטוט: "כבר ביום הקמתה קראו מנסחי ההכרזה ליהודי העולם לבוא, לבנות את הארץ ולעמוד לצד היישוב במאבקו."
הסבר: הכותב מתאר במפורש את הפנייה: "לבוא" – עלייה; "לבנות את הארץ" – בניין; "ולעמוד לצד היישוב במאבקו" – לעמוד לימין היישוב במערכה.
ציטוט אפשרי נוסף: "בתמונה השנייה, מן השנים האחרונות, מתכנסים באולם גדול בניו יורק ראשי קהילות יהודיות מעשרות ארצות, כדי לגייס בתוך ימים ספורים תרומות לשיקום יישובים בישראל שנפגעו בתקופת מלחמה." הסבר: יהודים מן התפוצות מגייסים תרומות לשיקום יישובים בישראל שנפגעו בעת מלחמה – היענות לקריאה לעמוד לימין היישוב במערכה ולהשתתף בבניין. אפשר גם לצטט את דברי המהנדסת מטורונטו, שעלתה לישראל: ""במשך שנים תרמתי ושלחתי את ילדיי לבקר כאן," אמרה לי, "ויום אחד הבנתי שהקריאה הזאת מכוונת גם אליי."" – היענות לקריאה לעלייה.

מה הבודק מחפש:
– הצגה: התלכדות סביב היישוב בעלייה ובבניין; עמידה לימינו במערכה על הגשמת שאיפת הדורות.
– ציטוט והסבר שמקשרים לרכיב העלייה, הבניין או העמידה לימין היישוב.
הציטוט צריך להיות משפט ממוקד, ולא העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע.
טעות נפוצה: להציג את חוק השבות במקום את הפנייה – חוק השבות הוא חוק של המדינה, ואילו הפנייה היא קריאה שבהכרזת העצמאות.

מה נדרש: (1) להציג את חוק השבות מן הידע; (2) לצטט מן הקטע; (3) להסביר את הקשר לרכיב מסוים בחוק.

תשובה מלאה:
הצגה: חוק השבות (התש"י–1950) קובע שכל יהודי זכאי לעלות לארץ (אשרת עולה ניתנת לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל). תחולת החוק: הזכויות לפי החוק ניתנות גם לבני זוג של יהודים, לילדיהם ולנכדיהם של יהודים, ולבני הזוג של הילדים והנכדים – גם אם הם עצמם אינם יהודים (למעט מי שהיה יהודי והמיר את דתו מרצונו). הגדרת יהודי בחוק: מי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר, והוא אינו בן דת אחרת.
ציטוט: "כל יהודי, בכל מקום, יודע שאם ירצה – או אם ייאלץ – לעלות לישראל, שערי המדינה פתוחים לפניו, וגם ילדיו ונכדיו זכאים לכך."
הסבר: המשפט מבטא שני רכיבים של החוק: זכותו של כל יהודי לעלות לארץ ("שערי המדינה פתוחים לפניו"), ותחולת החוק על בני המשפחה – "וגם ילדיו ונכדיו זכאים לכך".
ציטוט אפשרי נוסף: "מעטות המדינות בעולם שמבטיחות דבר כזה למי שאינם אזרחיהן." הסבר: החוק מעניק זכות עלייה ליהודים שאינם אזרחי המדינה – ייחודו של החוק כביטוי לאופייה היהודי של המדינה. (תשובה שמצטטת משפט זה צריכה להסביר שהזכות שהכותב מתאר היא הזכות לעלות לפי חוק השבות.)

מה הבודק מחפש:
– הצגה: זכות כל יהודי לעלות; תחולה על בני הזוג, הילדים והנכדים ובני זוגם; הגדרת יהודי.
– ציטוט והסבר שמקשרים לרכיב הזכות לעלות או לרכיב התחולה על בני המשפחה.
הציטוט צריך להיות משפט ממוקד, ולא העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע.
טעות נפוצה: להציג את חוק האזרחות (שאינו במיקוד) במקום את חוק השבות, או להשמיט את הגדרת יהודי שבחוק.

מה נדרש: לציין את העיקרון הדמוקרטי שבא לידי ביטוי בקטע, להציג אותו (כל רכיביו), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: עקרון שלטון החוק.
הצגה: לפי עקרון שלטון החוק, חובת הציות לחוק חלה על כולם: האזרחים ורשויות השלטון כפופים לחוק ושווים בפני החוק. לאדם מותר לעשות הכול כל עוד החוק לא אוסר עליו, ואילו לרשות מותר לעשות אך ורק את מה שהוסמכה לעשות בחוק. החוק נחקק על ידי הרשות המחוקקת בהליך דמוקרטי, הולם את ערכי המדינה הדמוקרטית, מפורסם ומנוסח באופן ברור, מגדיר כללי התנהגות – המותר והאסור – ומאזן בין טובת הכלל לטובת הפרט.
ציטוט: "את הכללים שאני מבקש מכל נהג לשמור עליהם, עליי לשמור קודם כול. אין חוק אחד לאזרחים וחוק אחר לשרים".
הסבר: לפי הרכיב בהגדרה, חובת הציות לחוק חלה על כולם, גם על נושאי משרות בשלטון, וכולם שווים בפני החוק. השר, אחד מבעלי הכוח בשלטון, עבר על החוק כשנהג מעל המהירות המותרת. הוא מסרב לנצל את מעמדו כדי לבטל את הדוח, ומקבל את אותה סנקציה שמקבל כל נהג. בדבריו הוא מבהיר שהחוק חל על השרים בדיוק כמו על האזרחים – וזה עקרון שלטון החוק.
ציטוט אפשרי נוסף: "מצלמת אכיפה תיעדה את הנסיעה, ולביתו של השר נשלח דוח תנועה ובו קנס ונקודות לחובתו, כמו לכל נהג אחר." הסבר: החוק מגדיר מראש ובבירור את האסור (נהיגה מעל 90 קמ"ש בכביש זה) ואת הסנקציה על הפרתו, והוא נאכף על השר "כמו לכל נהג אחר" – כלומר כולם שווים בפני החוק.

מה הבודק מחפש:
– ציון: עקרון שלטון החוק.
– הצגה: חובת הציות חלה על כולם, אזרחים ורשויות; שוויון בפני החוק; ההבחנה בין מה שמותר לאדם לבין מה שמותר לרשות; מאפייני החוק (נחקק בהליך דמוקרטי, מפורסם וברור, מגדיר את המותר והאסור).
– ציטוט מדברי השר או על הדוח שנשלח "כמו לכל נהג אחר".
– הסבר שמקשר: גם השר כפוף לחוק ושווה בפניו לכל אזרח.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לציין את הזכות לשוויון. השוויון בפני החוק הוא אחד מרכיבי עקרון שלטון החוק; הקטע אינו עוסק באפליה בין קבוצות, אלא בכך שהחוק חל גם על בעלי השלטון. טעות נוספת: לציין עבריינות שלטונית – השר אינו מנצל את מעמדו, אלא דווקא מסרב לנצל אותו.

מה נדרש: לציין את סוג העבריינות שבגינה נעצר המהנדס, להציג אותו (את כל רכיביו), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: עבריינות שלטונית אישית.
הצגה: עבריינות שלטונית היא הפרת החוק בידי נושאי משרות ציבוריות – נבחרי ציבור (כמו שרים, חברי כנסת וראשי רשויות מקומיות) או עובדי ציבור – במסגרת מילוי תפקידם, תוך ניצול לרעה של כוחם, מעמדם וסמכויותיהם. עבריינות שלטונית אישית היא עבריינות שמטרתה להשיג טובת הנאה אישית לעבריין עצמו, לבני משפחתו או למקורביו, למשל לקיחת שוחד, מעילה בכספי ציבור או מינויים פסולים. (לעומתה, עבריינות שלטונית ציבורית נעשית כדי לקדם מטרה ציבורית מנקודת מבטו של העבריין, ולא כדי להתעשר.) עבריינות שלטונית מסוכנת במיוחד, משום שהיא פוגעת באמון הציבור ברשויות השלטון ובעקרון שלטון החוק, ועבריינות שלטונית ציבורית גם מפלה בין קבוצות בחברה.
ציטוט: "מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בעיר גדולה נעצר בחשד ששנים אחדות זירז את הטיפול בבקשות להיתרי בנייה של כמה יזמים, ואף אישר תוספות בנייה שחרגו מן התוכנית, תמורת תשלומים במזומן ודירה שנרשמה על שם בנו."
הסבר: המהנדס הוא עובד ציבור, וסמכותו לטפל בבקשות להיתרי בנייה ניתנה לו מתוקף תפקידו. לפי החשד, הוא ניצל את הסמכות הזאת – זירז בקשות ואישר חריגות – "תמורת תשלומים במזומן ודירה שנרשמה על שם בנו", כלומר כדי להשיג טובת הנאה אישית לעצמו ולבני משפחתו. זו עבריינות שלטונית אישית.
ציטוט אפשרי נוסף: "לפי החשד, יזמים שלא שילמו נאלצו להמתין חודשים ארוכים לתשובה." הסבר: ניצול לרעה של הסמכות הציבורית: השירות הציבורי ניתן לפי תשלום אישי למהנדס, ולא לפי החוק.

מה הבודק מחפש:
– ציון: עבריינות שלטונית אישית.
– הצגה: מי (נבחרי ציבור או עובדי ציבור); איך (ניצול לרעה של התפקיד, המעמד והסמכויות); לשם מה (טובת הנאה אישית לעצמם, לבני משפחתם או למקורביהם).
– ציטוט על החשד לקבלת תשלומים ודירה תמורת היתרים.
– הסבר שמקשר: עובד ציבור מנצל את סמכותו במתן היתרים כדי להתעשר ולהיטיב עם בנו.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לענות "עבריינות פלילית רגילה" – בלי הרכיב שהעבריין הוא עובד ציבור שמנצל את תפקידו. טעות נוספת: לענות "עבריינות שלטונית ציבורית" – כאן המטרה היא טובת הנאה אישית.
שימו לב: בקטע מדובר בחשד, ועד שתוכח אשמתו עומדת לחשוד חזקת החפות.

מה נדרש: לציין ולהציג את הגישה הכלכלית־חברתית, לצטט משפט מן הקטע ולהסביר כיצד הגישה באה בו לידי ביטוי.

תשובה מלאה:
ציון: הגישה שבאה לידי ביטוי בהחלטות הממשלה היא הגישה הכלכלית־חברתית הליברלית (הנאו־ליברלית).
הצגה:
– ערך מרכזי: הגישה הליברלית מדגישה את החירות הכלכלית על פני השוויון החברתי־כלכלי. לפי גישה זו, החירות הכלכלית מקדמת את טובת החברה כולה, ובתוכה גם את החלשים.
– האחריות: הפרט אחראי לחייו ולרווחתו.
– רמת המעורבות: הגישה מדגישה יוזמה פרטית, יעילות, תחרות ושוק חופשי, ולכן מעורבות המדינה בתחום החברתי־כלכלי צריכה להיות מינימלית. דוגמאות לכך: הפרטה, קיצוץ תקציבים, צמצום קצבאות ותמיכה בהפחתת המסים.
ציטוט: "ממשלתה של אחת המדינות בצפון אירופה החליטה לסגור את שירות התעסוקה הממשלתי, ולהעביר את השירותים של מציאת עבודה לחברות פרטיות שיתחרו ביניהן על הלקוחות."
(ציטוטים אפשריים נוספים: "עוד הוחלט להפסיק את המימון הממשלתי של קורסים להסבה מקצועית למובטלים, ולקצץ בשליש את תקציב המשרד שהפעיל אותם." או "מי שרוצה ללמוד מקצוע חדש יבחר בעצמו את הקורס המתאים לו וישלם עליו – ההחלטה והאחריות הן שלו.")
הסבר: העברת שירות שהמדינה נתנה לידי חברות פרטיות שמתחרות ביניהן היא הפרטה – והיא מבטאת את רכיב המעורבות המינימלית של המדינה ואת ההעדפה של יוזמה פרטית, תחרות ושוק חופשי.
(אם בוחרים בציטוט השני: הפסקת המימון של קורסי ההסבה המקצועית וקיצוץ תקציב המשרד הם קיצוץ תקציבים – ביטוי למעורבות מינימלית של המדינה בתחום החברתי־כלכלי. אם בוחרים בציטוט "ההחלטה והאחריות הן שלו": זה רכיב האחריות – הפרט אחראי לחייו ולרווחתו.)

מה הבודק מחפש: – ציון: הגישה הליברלית (הנאו־ליברלית).
– הצגה: הערך המרכזי (חירות כלכלית על פני שוויון), האחריות (הפרט), רמת המעורבות (מינימלית: יוזמה פרטית, תחרות, הפרטה, קיצוץ תקציבים).
– ציטוט מתאים.
– הסבר שמקשר את הציטוט לרכיב המתאים בדיוק: הפרטה ותחרות ← מעורבות מינימלית; "ההחלטה והאחריות הן שלו" ← אחריות הפרט.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לקשר את הציטוט לרכיב לא מתאים בהגדרה – למשל להסביר את ההפרטה באמצעות רכיב "אחריות הפרט". ההפרטה מבטאת את מידת המעורבות המינימלית של המדינה.

מה נדרש: לכתוב טענה ברורה, כלומר לנקוט עמדה בעד ההצעה או נגדה, ולהתייחס בה לסוגיה עצמה.

תשובה לדוגמה (בעד התערבות): לדעתי, בית המשפט צריך להתערב ולחייב את הממשלה לקבוע יעד מחייב להפחתת פליטת גזי החממה, משום שהעתירה עוסקת בסכנה לחייהם ולביטחונם של התושבים.

(אפשר באותה מידה לטעון נגד, למשל: "לדעתי בית המשפט צריך להימנע מלהתערב, כי קביעת מדיניות האקלים היא החלטה של הממשלה, שנבחרה ונושאת באחריות כלפי הציבור". כל עמדה מתקבלת, אם היא מנומקת היטב.)

מה הבודק מחפש (טענה: עמדה ברורה 50%, כתיבת הסוגיה במלואה 50%): עמדה ברורה וחד־משמעית שמתייחסת לסוגיה שבמחלוקת.

מה נדרש: לכתוב טענה ברורה בעד ההצעה או נגדה, ולכלול בה את הסוגיה: כלל שלפיו לפחות 40% מן המומחים המתראיינים בתוכניות החדשות של התאגיד הציבורי יהיו נשים, עד שהפער יצטמצם.

תשובה לדוגמה (בעד): אני תומכת בהצעה לקבוע שלפחות 40% מן המומחים המתראיינים בתוכניות החדשות של התאגיד יהיו נשים, עד שהפער יצטמצם.

(אפשר באותה מידה לטעון את העמדה ההפוכה, למשל: "אני מתנגדת להצעה, כי את המומחים צריך לבחור לפי מומחיותם בלבד, ולא לפי מינם". כל עמדה מתקבלת, אם היא מנומקת היטב.)

מה הבודק מחפש (טענה: עמדה ברורה 50%, כתיבת הסוגיה במלואה 50%): עמדה ברורה וחד־משמעית שמתייחסת לסוגיה שבמחלוקת.