בגרות בגאוגרפיה 57282 - קיץ 2016
גאוגרפיה – שאלון 57282 (אקסטרניים: התמחות) · קיץ · 14 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בגאוגרפיה, קיץ 2016, כל 14 השאלות כמו בשאלון, והמקורות והנספחים שבשאלון. לכל סעיף יש פתרון מלא: מה השאלה מבקשת, תשובה כמו שכותבים אותה בבחינה, ולמה היא מקבלת ציון מלא.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני פרקים, עליך לענות על ארבע שאלות בפרק אחד בלבד.
לכל שאלה — 25 נקודות; סה"כ — 100 נקודות.
פרק ראשון — הפיתוח והתכנון המרחבי
או
פרק שני — כדור הארץ והסביבה
ג. חומר עזר מותר בשימוש: אטלס משנת 1993 ואילך:
— אטלס אוניברסיטאי חדש, הוצאת יבנה (ללא המילון למונחי הגיאוגרפיה)
— אטלס כרטא — פיזי, מדיני, כלכלי, חברתי
— אטלס כרטא אוניברסלי
ד. הוראה מיוחדת: כדי להמחיש את תשובותיך היעזר בסרטוטים, בחתכים ובגרפים, לפי הצורך.
כתוב במחברת הבחינה בלבד, בעמודים נפרדים, כל מה שברצונך לכתוב כטיוטה (ראשי פרקים, חישובים וכדומה). רשום "טיוטה" בראש כל עמוד טיוטה. רישום טיוטות כלשהן על דפים שמחוץ למחברת הבחינה עלול לגרום לפסילת הבחינה!
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
שים לב (מודפס בראש כל אחד מן הפרקים): עליך לבחור באחד משני הפרקים: פרק ראשון או פרק שני, ולענות על השאלות בפרק שבחרת לפי ההוראות. אין לענות על שאלות מפרקים שונים.
נספחים: נספח א — מפה לשאלה 2; נספח ב — מפה סכמטית לשאלה 3; נספח ג — תמונות לשאלה 4; נספח ד — תמונות לשאלה 9; נספח ה — תמונה לשאלה 10; נספח ו — תרשימים לשאלה 12; נספח ז — מפה לשאלה 13
פרק ראשון — הפיתוח והתכנון המרחבי
אם בחרת בפרק זה, ענה על ארבע מהשאלות 1–7 (לכל שאלה — 25 נקודות).
שאלה 1 · רמת פיתוח
בטבלה שלפניך נתונים על מדדי פיתוח באיטליה.
עיין בטבלה, וענה על הסעיפים א-ג שאחריה.
[טבלה]
ציין את ההבדל בין צפון איטליה לבין דרום איטליה ברמת הפיתוח. בסס את תשובתך על שלושה נתונים מן הטבלה. (8 נקודות)
מן הטבלה אפשר ללמוד על תופעה גאוגרפית שמתרחשת במדינות רבות בעולם.
ציין מהי התופעה, והסבר גורם אחד המביא להתרחשותה. (8 נקודות)
תאר שתי דרכים לצמצום התופעה שציינת בסעיף ב. (9 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
צפון איטליה מפותח יותר מדרום איטליה. למשל: (1) התמ"ג לנפש בצפון 31,670 אירו לעומת 17,171 אירו בדרום – פי 1.84 בערך; (2) שיעור המובטלים בצפון 9.5% בלבד לעומת 20.8% בדרום – יותר מפי 2; (3) ציון מבחן פיז"ה במתמטיקה בצפון 502 לעומת 459 בדרום (הפרש של 43 נקודות). (אפשר גם: שיעור הנגישות לאינטרנט בפס רחב 74.9% בצפון לעומת 65.5% בדרום.)
מה נדרש: לקבוע איזה אזור מפותח יותר, ולבסס זאת על שלושה נתונים מן הטבלה (כל נתון – שני הערכים וההשוואה ביניהם).
תשובה מלאה:
רמת הפיתוח בצפון איטליה גבוהה בהרבה מרמת הפיתוח בדרום איטליה.
1. מדד כלכלי – התמ"ג לנפש: בצפון 31,670 אירו, בעוד שבדרום 17,171 אירו בלבד. התוצר לנפש בצפון גבוה פי 1.84 בערך (בדרום הוא נמוך בכ־46%).
2. מדד תעסוקה – שיעור המובטלים: בצפון 9.5%, בעוד שבדרום 20.8% – יותר מפי 2. אחד מכל חמישה מן העובדים הפוטנציאליים בדרום אינו מוצא עבודה.
3. מדד השכלה – ציון מבחן פיז"ה במתמטיקה: בצפון 502, בעוד שבדרום 459 (הפרש של 43 נקודות בסולם 200–800). רמת ההשכלה וההון האנושי בצפון גבוהים יותר.
(נתון רביעי שאפשר לבחור במקום אחד מהם – תקשורת: נגישות לאינטרנט בפס רחב 74.9% בצפון לעומת 65.5% בדרום, הפרש של כ־9.4 נקודות אחוז.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: יש קביעה ברורה (הצפון מפותח יותר) ושלושה נתונים שונים מן הטבלה, ובכל אחד הושוו שני האזורים במספרים.
טעות נפוצה: לצטט רק את ערכי אזור אחד בלי להשוות, או לכתוב ששיעור מובטלים גבוה מעיד על פיתוח גבוה.
סעיף ב
התופעה: פערים אזוריים ברמת הפיתוח בתוך מדינה אחת – פיתוח אי־שוויוני (מרכז מפותח ופריפריה מפותחת פחות; "מדינה בשתי מהירויות"). גורם: מיקום ונגישות – צפון איטליה קרוב לשווקים של מרכז אירופה ומחובר אליהם ברשת תחבורה, ולכן התפתחה בו תעשייה מוקדם (המשולש התעשייתי מילאנו–טורינו–גנואה); הדרום מרוחק מן השווקים, הררי ופחות נגיש, ולכן משקיעים נמנעו ממנו והוא נשאר מבוסס על חקלאות מסורתית.
מה נדרש: לתת שם לתופעה, ולהסביר גורם אחד לה (גורם + מנגנון + קשר לאיטליה).
תשובה מלאה:
התופעה: פיתוח אי־שוויוני במרחב – פערים אזוריים ברמת הפיתוח בתוך אותה מדינה, בין אזור ליבה (מרכז) מפותח לבין אזור פריפריה מפותח פחות. באיטליה הצפון הוא הליבה והדרום (המכונה "מצו־ג'ורנו") הוא הפריפריה. תופעה דומה יש במדינות רבות – בין מרכז לפריפריה בישראל, בין החוף למערב בסין ועוד.
גורם – מיקום ונגישות לשווקים: צפון איטליה נמצא סמוך למרכז אירופה (שווייץ, צרפת, גרמניה) ומחובר אליו במעברי האלפים, בכבישים ובמסילות. הקרבה לשווקים ולמקורות הון חסכה עלויות הובלה, ולכן התעשייה והשירותים התרכזו בו כבר מן המאה ה־19 – במשולש התעשייתי מילאנו–טורינו–גנואה ובעמק הפו השטוח והפורה. הצמיחה הזאת משכה עוד משקיעים, עובדים משכילים ותשתיות, והפער גדל (תהליך מצטבר). הדרום מרוחק מן השווקים, הררי ויבש יותר, ולכן נשאר מבוסס על חקלאות מסורתית ועל משרות ציבוריות, עם שיעור אבטלה גבוה.
(אפשר גם גורם אחר, למשל: הגירה של צעירים משכילים מן הדרום לצפון ולחו"ל – "בריחת מוחות" – שמחלישה את ההון האנושי בדרום; או מורשת היסטורית של אחוזות גדולות ושל שלטון חלש בדרום.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: התופעה קיבלה את המונח המדויק (פיתוח אי־שוויוני / פערים אזוריים, מרכז ופריפריה), והגורם הוסבר במנגנון ובקשר למקרה של איטליה.
סעיף ג
(1) השקעה ממשלתית בתשתיות באזורי הפריפריה – כבישים, מסילות, נמלים, חשמל ותקשורת – כדי לשפר את הנגישות ולמשוך עסקים (באיטליה פעלה לשם כך קרן לפיתוח הדרום בשנים 1950–1984). (2) תמריצים כלכליים למפעלים ולעסקים שעוברים לפריפריה – הטבות מס, מענקים וקרקע זולה – כדי ליצור מקומות עבודה ולהקטין את האבטלה. (אפשר גם: השקעה בחינוך ובהכשרה מקצועית; פיתוח תיירות; כספי הלכידות של האיחוד האירופי לאזורים חלשים.)
מה נדרש: לתאר שתי דרכים שונות, ולכל אחת – מה עושים וכיצד זה מקטין את הפער.
תשובה מלאה:
דרך 1 – פיתוח תשתיות בפריפריה: המדינה משקיעה בכבישים, במסילות ברזל, בנמלים, בחשמל ובתקשורת (למשל אינטרנט מהיר) באזורים החלשים. התשתיות מקצרות את זמן ההגעה לשווקים ומוזילות את ההובלה, ולכן משתלם יותר למשקיעים לפתוח בהם מפעלים ועסקים. באיטליה הוקמה לשם כך קרן מיוחדת לפיתוח הדרום (1950–1984), שמימנה כבישים, השקיה ומפעלים.
דרך 2 – תמריצים להשקעה ולתעסוקה: הממשלה (ובאירופה גם האיחוד האירופי, בכספי הלכידות לאזורים שרמת הפיתוח שלהם נמוכה) מעניקה למפעלים שמוקמים בפריפריה הטבות מס, מענקים, הלוואות זולות וקרקע במחיר נמוך. כך נוצרים מקומות עבודה, האבטלה יורדת וההכנסה לנפש עולה.
(דרכים נוספות: השקעה בחינוך ובהכשרה מקצועית כדי לשפר את ההון האנושי ולעצור את הגירת הצעירים; פיתוח ענפים שבהם יש לאזור יתרון – תיירות, חקלאות מסחרית.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי דרכים שונות, ולכל אחת תיאור של הפעולה ושל האופן שבו היא מצמצמת את הפער.
שאלה 2 · המרחב הכפרי והשובל העירוני־כפרי
לא במיקוד תשפ"ז – סעיפים ב–ג (17 מתוך 25 הנקודות) עוסקים בשובל העירוני־כפרי – זחילה עירונית וחגורה ירוקה (נושא 3ו), המסומן X במיקוד 2027. רק סעיף א (תמורות במרחב הכפרי בעולם המפותח, נושא 4ה) נכלל במיקוד.
במדינות המפותחות חלו תמורות במרחב הכפרי.
תאר השפעה אחת של תמורות אלה על שימושי הקרקע במרחב הכפרי, והשפעה אחת על מאפייני התעסוקה במרחב הכפרי. (8 נקודות)
בשובל העירוני־כפרי, המרחב שבין העיר לאזור הכפרי שסביבה, מתרחשת "זחילה עירונית".
הסבר מהי זחילה עירונית. הסבר שני גורמים לזחילה עירונית במדינות המפותחות. (9 נקודות)
מדינות בעולם מגדירות "חגורה ירוקה" בשובל העירוני־כפרי.
עיין במפה הסכמטית של אנגליה שבנספח א. במפה מסומנות "חגורות ירוקות" סביב ערים גדולות באנגליה. ציין שתי ערים גדולות, מאזורים שונים באנגליה, שיש סביבן חגורות ירוקות.
הסבר את חשיבותן של החגורות הירוקות באזורים שציינת. (8 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
שימושי הקרקע: חלק משטחי החקלאות הוסבו לשימושים לא־חקלאיים – שכונות מגורים לתושבים שעוברים מן העיר, אזורי תעשייה ומסחר, תיירות ונופש (צימרים, אתרי טבע) ושמורות; במקביל משקים קטנים אוחדו לחוות גדולות וממוכנות. התעסוקה: ירידה חדה בשיעור העוסקים בחקלאות בעקבות המיכון, ועלייה בתעסוקה לא־חקלאית – שירותים, תיירות, תעשייה – ובנסיעה יומית לעבודה בעיר.
מה נדרש: השפעה אחת על שימושי הקרקע והשפעה אחת על התעסוקה – כל אחת מתוארת ומוסברת.
תשובה מלאה:
השפעה על שימושי הקרקע: בעבר כמעט כל הקרקע הכפרית שימשה לחקלאות. בעקבות המיכון, הירידה ברווחיות החקלאות והגעת תושבים עירוניים, חלק מן השטחים החקלאיים הוסבו לשימושים אחרים: הרחבות של מגורים, אזורי תעשייה ומרכזי מסחר לאורך כבישים, ותיירות ונופש (בתי הארחה, אתרי טבע ופעילויות פנאי). מן הצד האחר, המשקים החקלאיים שנותרו אוחדו לחוות גדולות, ממוכנות ומתמחות.
השפעה על התעסוקה: המיכון והטכנולוגיה הקטינו מאוד את מספר העובדים הנדרשים בחקלאות, ולכן שיעור העוסקים בחקלאות במרחב הכפרי ירד לאחוזים בודדים. רוב תושבי הכפר עובדים היום בענפים לא־חקלאיים – שירותים, תיירות, תעשייה קלה ועבודה מן הבית – או נוסעים מדי יום לעבודה בעיר (יוממות). המרחב הכפרי הפך מרחב "רב־תפקודי".
למה זה מקבל ניקוד מלא: יש השפעה אחת לכל אחד משני התחומים שנדרשו, וכל אחת מוסברת בגורם שלה (מיכון, הגעת תושבים עירוניים).
סעיף ב
זחילה עירונית: התפשטות לא מתוכננת ובצפיפות נמוכה של שימושי קרקע עירוניים (בתים צמודי קרקע, מרכזי קניות, אזורי תעסוקה, כבישים) אל השטחים החקלאיים והפתוחים שסביב העיר, לרוב לאורך צירי תחבורה. גורמים: (1) ריבוי מכוניות פרטיות ופיתוח כבישים מהירים – אפשר לגור רחוק ולנסוע לעבודה בעיר; (2) מחירי קרקע ודיור נמוכים יותר בשולי העיר ורצון לאיכות חיים – בית צמוד קרקע עם חצר, שקט ושטחים ירוקים.
מה נדרש: הגדרה של זחילה עירונית ושני גורמים, כל אחד עם הסבר.
תשובה מלאה:
מהי זחילה עירונית: התפשטות של העיר אל השטחים הכפריים והפתוחים שסביבה, בצורה מפוזרת, לא מתוכננת ובצפיפות בנייה נמוכה – שכונות של בתים צמודי קרקע, מרכזי קניות ואזורי תעשייה ומשרדים לאורך כבישים. התוצאה היא "כתם" עירוני שמתרחב ובולע שטחים חקלאיים ושטחי טבע.
גורם 1 – מוטוריזציה ותחבורה: במדינות המפותחות לרוב המשפחות יש מכונית פרטית, ונבנו כבישים מהירים מן העיר החוצה. הנגישות הגבוהה מאפשרת לגור רחוק ממקום העבודה ולהגיע אליו במהירות, ולכן הבנייה מתפשטת לאורך הכבישים.
גורם 2 – מחירי קרקע ורצון לאיכות חיים: מחירי הקרקע והדיור בשולי העיר נמוכים בהרבה מאשר במרכזה. משפחות מעוניינות בבית גדול עם חצר, בשקט, באוויר נקי ובקרבה לטבע, ועוזבות את מרכזי הערים הצפופים. גם יזמים וחברות מעדיפים קרקע זולה ושטחי חניה גדולים בשולי העיר לקניונים ולפארקי תעסוקה.
למה זה מקבל ניקוד מלא: יש הגדרה מדויקת (התפשטות מפוזרת ובצפיפות נמוכה אל השטח הכפרי) ושני גורמים שונים, כל אחד עם מנגנון.
סעיף ג
ערים: לונדון (בדרום־מזרח אנגליה – החגורה הגדולה ביותר במפה, המוקפת בקו אדום) ובירמינגהם (במרכז אנגליה, "המידלנדס" – הטבעת הירוקה במרכז המפה). (אפשר גם מנצ'סטר או ליברפול בצפון־מערב, ניוקאסל בצפון־מזרח, בריסטול בדרום־מערב.) חשיבות: החגורות הירוקות בולמות את הזחילה העירונית ואת התפשטות הערים הגדולות, מונעות את התחברותן לערים שכנות, שומרות על שטחים חקלאיים ופתוחים לטבע ולנופש של תושבי הערים, ומעודדות התחדשות ובנייה בתוך העיר הקיימת.
מה נדרש: (1) לזהות במפה שתי ערים גדולות מאזורים שונים, שסביבן חגורה ירוקה (בעזרת האטלס – מפה מדינית או מפת ערים של בריטניה); (2) להסביר את חשיבות החגורות.
תשובה מלאה:
קריאת המפה: הכתמים הירוקים הם חגורות ירוקות, ובמרכז כל אחד יש "חור" לבן – העיר עצמה. החגורה הגדולה ביותר נמצאת בדרום־מזרח אנגליה ומוקפת בקו אדום.
עיר 1 – לונדון, בדרום־מזרח אנגליה: הטבעת הירוקה הגדולה, בשטח הנרחב ביותר במפה, סביב הכתם הלבן הגדול של לונדון.
עיר 2 – בירמינגהם, במרכז אנגליה (המידלנדס): הטבעת הירוקה העגולה במרכז המפה.
(אפשרויות נוספות: מנצ'סטר וליברפול – גוש החגורות הגדול בצפון־מערב, ממזרח לחוף הים האירי; ניוקאסל – בצפון־מזרח; בריסטול – בדרום־מערב, ליד שפך הסוורן.)
חשיבות החגורות הירוקות:
1. בלימת הזחילה העירונית – בחגורה אסורה כמעט כל בנייה חדשה, ולכן הערים הגדולות אינן מתפשטות ללא גבול אל הכפר.
2. מניעת התחברות ערים – החגורה מפרידה בין העיר הגדולה לבין הערים והכפרים שסביבה (למשל בין לונדון לבין הערים שבסביבתה), וכך נשמרת זהותו של כל יישוב.
3. שמירה על שטחים פתוחים – החגורה שומרת על קרקע חקלאית, על נוף כפרי ועל שטחי טבע, ומשמשת "ריאה ירוקה" ושטח נופש ופנאי למיליוני תושבי העיר, קרוב לביתם.
4. עידוד התחדשות עירונית – כשאי אפשר לבנות בשוליים, הבנייה מופנית לשטחים נטושים בתוך העיר (מפעלים ונמלים ישנים), והעיר מתחדשת ומנצלת טוב יותר את הקרקע ואת התשתיות הקיימות.
למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי ערים מאזורים שונים, שזוהו נכון במפה, והסבר של החשיבות – לפחות שני היבטים, כל אחד עם מנגנון.
טעות נפוצה: לבחור שתי ערים מאותו אזור (למשל מנצ'סטר וליברפול) – השאלה דורשת אזורים שונים.
שאלה 3 · סחר עולמי
הסבר מהו "יתרון יחסי", ומה חשיבותו בתחום הסחר העולמי. (8 נקודות)
בדיאגרמה שלפניך התפלגות המדינות המגדלות תה. עיין בה וענה על הסעיפים ב-ג שאחריה.
[דיאגרמה]
במפה הסכמטית שבנספח ב מסומנים אזורי גידול תה בעולם. עיין בה ובמפות שבאטלס.
הצג שני מאפיינים פיזיים באזורי גידול התה, המשותפים לשתיים מן המדינות המגדלות תה, על פי הדיאגרמה. (9 נקודות)
התה הוא ענף הייצוא הראשי של קניה. הסבר שני חסרונות לעובדה זו. (8 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
יתרון יחסי: היכולת של מדינה לייצר מוצר מסוים ביעילות רבה יותר (בעלות נמוכה יותר, ובוויתור קטן יותר על מוצרים אחרים) לעומת מדינות אחרות – בזכות תנאים טבעיים (אקלים, קרקע, משאבים), כוח אדם זול או מיומן, הון או טכנולוגיה. חשיבות: כל מדינה מתמחה בייצור המוצרים שבהם יש לה יתרון יחסי, מייצאת אותם ומייבאת מוצרים שאחרים מייצרים ביעילות רבה יותר. כך גדל הייצור העולמי, המחירים יורדים, והיתרון היחסי הוא הבסיס להתמחות ולסחר בין מדינות.
מה נדרש: הגדרה של המונח והסבר של תפקידו בסחר העולמי.
תשובה מלאה:
מהו יתרון יחסי: מדינה נהנית מיתרון יחסי בייצור מוצר כשהיא יכולה לייצר אותו בעלות נמוכה יותר, יחסית לשאר המוצרים שהיא יכולה לייצר ויחסית למדינות אחרות. מקור היתרון יכול להיות טבעי – אקלים, קרקע ומשאבי טבע (למשל אקלים טרופי גשום לגידול תה וקפה, מרבצי נפט) – או אנושי – כוח עבודה זול, כוח עבודה משכיל, הון וטכנולוגיה.
חשיבותו בסחר העולמי: היתרון היחסי הוא הבסיס להתמחות. כל מדינה מרכזת את הייצור שלה בענפים שבהם יש לה יתרון, מייצאת את עודפי הייצור ומייבאת את מה שמדינות אחרות מייצרות ביעילות רבה יותר. כך הייצור העולמי גדל, המוצרים זולים יותר לצרכנים, ומדינות מתפתחות יכולות להשתלב בשוק העולמי בעזרת מוצרי חקלאות, מחצבים או עבודה זולה. דוגמה: קניה, סרי לנקה והודו מייצאות תה בזכות האקלים והמדרונות, ומייבאות מכונות ומוצרי טכנולוגיה.
למה זה מקבל ניקוד מלא: יש הגדרה (ייצור יעיל יותר יחסית, ומקורות היתרון) וחשיבות (התמחות, ייצוא וייבוא, יעילות), עם דוגמה.
סעיף ב
לדוגמה הודו (23%) וסרי לנקה (6%): (1) תבליט – אזורי הגידול נמצאים בגבעות ובמדרונות הרים (בהודו – למרגלות ההימלאיה בצפון־מזרח, אזור דרג'ילינג; בסרי לנקה – הרמה המרכזית). המדרונות מנקזים את מי הגשם, ושורשי התה אינם עומדים במים. (2) אקלים – חם עד מתון ולח, עם כמות משקעים גדולה (יותר מ־1,500 מ"מ בשנה, בעיקר מן המונסון), כמעט ללא כפור. התנאים האלה מתאימים לשיח התה, שזקוק לחום ולמים רבים.
מה נדרש: לבחור שתיים מן המדינות שבדיאגרמה, ולהציג שני מאפיינים פיזיים (תבליט, אקלים, קרקע) של אזורי גידול התה בהן, מן המפה הסכמטית וממפות האטלס (מפה פיזית, מפת משקעים, מפת אקלים).
תשובה מלאה:
הדיאגרמה: סין 36%, הודו 23%, קניה 8%, סרי לנקה 6%, וייטנאם 4%, מדינות אחרות 23%.
בחירה: הודו וסרי לנקה.
המפה: בהודו כתם הגידול נמצא בצפון־מזרח המדינה, למרגלות ההימלאיה (אזור דרג'ילינג); בסרי לנקה – במרכז האי ובדרומו, ברמה ההררית.
מאפיין 1 – תבליט הררי ומדרונות: בשתי המדינות אזורי הגידול נמצאים בגבעות ובמדרונות של אזורים הרריים (בגובה של מאות עד כאלפיים מטרים). המדרון מנקז את מי הגשמים במהירות, ולכן הקרקע לחה אך לא מוצפת – התה זקוק להרבה מים, אבל שורשיו נרקבים בקרקע מוצפת. בגובה גם הטמפרטורות נוחות יותר.
מאפיין 2 – אקלים חם וגשום (טרופי/מונסוני): במפת המשקעים שבאטלס שני האזורים מקבלים יותר מ־1,500 מ"מ בשנה (במדרונות דרג'ילינג ובמדרונות הרמה של סרי לנקה הרבה יותר), בעיקר מרוחות המונסון. הטמפרטורות נוחות כל השנה – חם בגבהים הנמוכים ומתון במדרונות הגבוהים – וכמעט אין כפור. שיח התה הוא צמח טרופי־סובטרופי הזקוק לחום ולמים רבים, וכפור פוגע בו.
(אפשר גם קניה: רמות הרריות במערב המדינה ובמזרחה, סמוך לקו המשווה, בגובה של כ־1,500–2,500 מ' – אותם שני מאפיינים: מדרונות הרריים וגשמים רבים. אפשר גם להוסיף מאפיין קרקע – קרקע חומצית ומנוקזת היטב.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי מדינות מן הדיאגרמה, שני מאפיינים פיזיים משותפים (תבליט ואקלים) שנקראו מן המפות, וקשר בין כל מאפיין לצורכי גידול התה.
טעות נפוצה: להציג מאפיינים אנושיים (כוח עבודה זול, מסורת) – השאלה מבקשת מאפיינים פיזיים בלבד.
סעיף ג
(1) תלות במחירי השוק העולמי: מחיר התה בבורסות העולמיות משתנה, וכשהוא יורד הכנסות המדינה מייצוא ושכר החקלאים והעובדים יורדים – ההכנסה אינה יציבה. (2) תלות במזג האוויר: בצורת או גשמים חריגים פוגעים ביבול, ובלי ענפים אחרים המשק כולו נפגע. (אפשר גם: ייצוא של חומר גלם בערך מוסף נמוך – העיבוד, האריזה והשיווק נעשים בחו"ל והרווח עובר לחברות זרות; קרקע טובה משמשת לגידול לייצוא במקום מזון למקומיים.)
מה נדרש: שני חסרונות של תלות של משק המדינה בענף ייצוא אחד, כל אחד עם הסבר.
תשובה מלאה:
חיסרון 1 – תלות במחירי השוק העולמי: מחיר התה נקבע במכירות פומביות ובשוק העולמי, לפי ההיצע והביקוש של כל המדינות המגדלות. כשיש עודף עולמי (למשל יבול גדול בהודו ובסין) המחיר יורד, והכנסות קניה ממטבע חוץ יורדות בבת אחת. מאות אלפי חקלאים קטנים ועובדי מטעים מאבדים הכנסה, והמדינה מתקשה לתכנן את התקציב ולהחזיר חובות.
חיסרון 2 – תלות בתנאי מזג האוויר: יבול התה תלוי בגשמים. בצורת, כפור ברמות הגבוהות או גשמים עזים פוגעים ביבול. כשהמשק נשען על ענף אחד, אין ענפים אחרים שיפצו על הנזק, והייצוא כולו נפגע.
(חסרונות נוספים: התה מיוצא ברובו כחומר גלם, ולכן הערך המוסף של העיבוד, האריזה והשיווק – ורוב הרווח – נשארים בידי חברות זרות ובמדינות המפותחות; קרקעות פוריות ברמות מוקצות לגידול לייצוא במקום לגידולי מזון, והביטחון התזונתי נפגע.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני חסרונות שונים, וכל אחד מוסבר במנגנון (מה קורה ולמה זה מזיק למשק של קניה).
שאלה 4 · תמורות במרחב העירוני
בתמונות שבנספח ג נראה רחוב הרצל בתל אביב בשתי תקופות: בתחילת המאה העשרים ובתחילת המאה העשרים ואחת.
עיין בתמונות, וענה על הסעיפים א-ג.
ציין שני שינויים שחלו במאפיינים של שימושי הקרקע בזמן שעבר מאז צולמה תמונה 1 עד שצולמה תמונה 2. (8 נקודות)
הסבר שני גורמים לשינויים שציינת בסעיף א. (8 נקודות)
אזור ישן במרכז של עיר מציב דילמה למתכנני ערים בנוגע לפיתוחו.
מצד אחד יש התומכים בשימור מבנים ואתרים שבאזור, ומן הצד האחר יש המעדיפים לפתח את האזור הישן במלואו.
הצג נימוק אחד לכל אחת מן הגישות האלה. (9 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(1) משימוש למגורים לשימוש מסחרי ומעורב: בתמונה 1 בתי מגורים נמוכים עם חצרות וגדרות; בתמונה 2 חנויות ועסקים בקומת הקרקע (שלטים, סוככים) ודירות או משרדים מעליהן. (2) עלייה בצפיפות ובגובה הבנייה: בתמונה 1 בתים בני קומה–שתיים ומגרשים פתוחים; בתמונה 2 בניינים בני 3–4 קומות צמודים זה לזה בחזית הרחוב, ובקצה הרחוב מגדל משרדים רב־קומות במקום מבנה בית הספר (הגימנסיה) שנראה בתמונה 1. (אפשר גם: הרחוב משמש לתנועת כלי רכב רבים וחניה, במקום רחוב חולי עם עגלה והולכי רגל.)
מה נדרש: שני שינויים בשימושי הקרקע, כל אחד בהשוואה בין שתי התמונות (מה היה – מה יש).
תשובה מלאה:
שינוי 1 – מגורים למסחר ולשימוש מעורב: בתמונה 1 לאורך הרחוב בתי מגורים פרטיים, בני קומה–שתיים, עם גגות רעפים, חצרות וגדרות. בתמונה 2 בקומת הקרקע של כמעט כל הבניינים יש חנויות ועסקים – שלטים, ויטרינות וסוככים – ובקומות העליונות דירות ומשרדים. הרחוב הפך מרחוב מגורים שקט לרחוב מסחרי ראשי.
שינוי 2 – בנייה צפופה וגבוהה יותר: בתמונה 1 הבתים נמוכים ומרוחקים זה מזה, ויש מגרשים פתוחים. בתמונה 2 בניינים בני 3–4 קומות צמודים זה לזה לאורך המדרכה, בלי חצרות. בקצה הרחוב, במקום מבנה בית הספר בעל המגדלים (הגימנסיה העברית "הרצליה") שנראה בתמונה 1, עומד מגדל משרדים ומסחר רב־קומות. הקרקע מנוצלת באינטנסיביות רבה הרבה יותר.
(אפשר גם: שימוש תחבורתי – בתמונה 1 רחוב חולי רחב עם עגלה רתומה לסוס ומעט הולכי רגל; בתמונה 2 כביש סלול, תנועה ערה של מכוניות, רחוב חד־סטרי, מעברי חצייה וחניה לאורך המדרכות.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני שינויים שונים, וכל אחד מבוסס על פרט שנראה בשתי התמונות.
סעיף ב
(1) גידול העיר והפיכת האזור למרכז העיר: תל אביב גדלה משכונה קטנה לעיר הגדולה במרכז המטרופולין, והרחוב שהיה בשוליים הפך לחלק ממרכז העסקים, בעל נגישות גבוהה – ולכן משך מסחר, משרדים ושירותים. (2) עלייה במחירי הקרקע: הביקוש הגבוה לקרקע במרכז העיר העלה את מחירה, ורק שימושים רווחיים (מסחר, משרדים) ובנייה לגובה יכולים לשלם אותו; בתי מגורים עם חצרות ובית ספר בשטח גדול נדחקו ממנו.
מה נדרש: שני גורמים שונים, וכל אחד מוסבר ומקושר לשינויים שבסעיף א.
תשובה מלאה:
גורם 1 – גידול העיר ונגישות גבוהה: רחוב הרצל היה הרחוב הראשי של שכונת "אחוזת בית" שהוקמה בשנת 1909 ליד יפו, והיה אז בשולי היישוב. במהלך המאה העשרים תל אביב גדלה לעיר גדולה ולמרכז של מטרופולין. הרחוב, שהיה פעם בשוליים, נמצא היום בלב העיר הוותיקה, ליד צירי תחבורה ראשיים, ולכן יש לו נגישות גבוהה לקונים ולעובדים. נגישות גבוהה מושכת מסחר, משרדים ושירותים – זה ההסבר להפיכת בתי המגורים לחנויות ולמשרדים.
גורם 2 – עלייה בביקוש לקרקע ובמחירה: הביקוש הגבוה לקרקע במרכז העיר העלה את מחירה. רק שימושים שמניבים רווח גבוה לכל מ"ר – מסחר ומשרדים – יכולים לשלם את המחיר, ולכן הם דוחקים את המגורים. כדי לנצל את הקרקע היקרה בונים לגובה ובצפיפות – זה ההסבר להחלפת הבתים הנמוכים בבניינים צמודים ולהקמת מגדל המשרדים על מגרש בית הספר הגדול.
(גורם נוסף: התפתחות התחבורה הממונעת – ריבוי המכוניות הפך את הרחוב לציר תנועה ולחניה.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני גורמים שונים (נגישות ומיקום מרכזי; מחיר קרקע), וכל אחד קושר לשינוי מסוים שנראה בתמונות.
סעיף ג
בעד שימור: המבנים והאתרים הישנים הם מורשת היסטורית ותרבותית – הם מספרים את סיפור הקמת העיר, יוצרים זהות ואופי מיוחד לרחוב, ומושכים תיירים ומבקרים (שימור יכול גם להחיות את האזור כלכלית). בעד פיתוח: הקרקע במרכז העיר יקרה ומבוקשת; הריסת מבנים ישנים ומוזנחים ובנייה חדשה וגבוהה מנצלות טוב יותר את הקרקע, מוסיפות דירות, משרדים ומקומות עבודה, משדרגות תשתיות ובטיחות ומחזקות את כלכלת העיר.
מה נדרש: נימוק אחד לכל גישה – שימור ופיתוח – כל אחד מוסבר.
תשובה מלאה:
נימוק בעד שימור: אזור ישן במרכז העיר מכיל מבנים ואתרים בעלי ערך היסטורי, אדריכלי ותרבותי – הוא "זיכרון" של העיר. ברחוב הרצל, למשל, החלו לבנות את תל אביב, ובקצהו עמדה הגימנסיה העברית הראשונה. מבנים כאלה מעניקים לעיר זהות ואופי ייחודי, מחברים את התושבים לעבר, ויכולים למשוך תיירים ובתי עסק של תרבות ופנאי. אם ייהרסו, אי אפשר להחזיר אותם – הריסת הגימנסיה (1959) נחשבת היום לדוגמה לאובדן כזה.
נימוק בעד פיתוח: במרכז העיר הקרקע מבוקשת ויקרה, ובאזורים ישנים רבים המבנים מוזנחים, נמוכים ולא בטוחים, והתשתיות מיושנות. פיתוח מלא – הריסה ובנייה חדשה לגובה – מנצל את הקרקע היקרה ביעילות, מוסיף דירות, משרדים וחנויות, יוצר מקומות עבודה ומגדיל את הכנסות העירייה ממסים. כך המרכז נשאר תוסס ותחרותי ואינו מידרדר.
למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל גישה ניתן נימוק אחד ברור, מוסבר וקשור למציאות של אזור ישן במרכז העיר.
שאלה 5 · משאבי ים
לא במיקוד תשפ"ז – סעיפים א–ב (18 מתוך 25 הנקודות) עוסקים בדיג ובחקלאות הימית כמשאבי ים (נושא 5א4 "משאבי ים"), המסומן X במיקוד 2027. רק סעיף ג (חקלאות ימית בת־קיימה, נושא 4ו2) נכלל במיקוד.
הסבר את ההבדל בין דַיִג לבין חקלאות ימית. (6 נקודות)
בגרפים שלפניך מוצגים השינויים שחלו בשיעור הדייגים ובשיעור העוסקים בחקלאות ימית בעולם, בשנים 1995-2010.
עיין בגרפים, וענה על הסעיפים ב-ג שאחריהם.
[גרפים]
תאר את ההבדל בין מגמת השינוי בשיעור הדייגים בעולם, לבין מגמת השינוי בשיעור העוסקים בחקלאות ימית בעולם. הסבר שלושה גורמים להבדל זה. (12 נקודות)
הסבר מהי חקלאות ימית בת־קיימה, וכתוב מדוע חשוב לפתח אותה. (7 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
דיג הוא ציד של דגים ובעלי חיים ימיים מאוכלוסיות טבעיות בים, באגמים ובנהרות – האדם רק אוסף את מה שגדל בטבע, ואינו שולט בגידול. חקלאות ימית היא גידול מבוקר של דגים, רכיכות, סרטנים ואצות בכלובים בים, בבריכות או במאגרים – האדם מרבה אותם, מאכיל אותם ומגדל אותם עד הקטיף, כמו בחקלאות ביבשה.
מה נדרש: להסביר את ההבדל בין שתי דרכי הניצול של משאבי המים – לפי מקור הדגים ומידת השליטה של האדם.
תשובה מלאה:
דיג: ניצול של אוכלוסיות טבעיות – הדייג יוצא לים (או לאגם ולנהר) ותופס דגים ובעלי חיים ימיים שגדלו בטבע, ברשתות, בחכות ובמכמורות. האדם אינו משקיע בגידול ואינו שולט בכמות; היבול תלוי בגודל האוכלוסייה הטבעית, ולכן דיג יתר מדלדל אותה.
חקלאות ימית: גידול מבוקר ומתוכנן של דגים, רכיכות (למשל צדפות), סרטנים ואצות – בכלובים בים, בבריכות על החוף או במאגרים. המגדל מרבה את בעלי החיים, מאכיל אותם, מטפל במחלות ומשווק אותם בגודל ובזמן שהוא קובע – זו "חקלאות" במים, ולא ציד.
למה זה מקבל ניקוד מלא: ההבדל מוצג על אותם קריטריונים בשני הצדדים – מקור הדגים (טבע / גידול) ושליטת האדם בייצור.
סעיף ב
שני הגרפים עולים, אבל העלייה בשיעור העוסקים בחקלאות ימית מהירה בהרבה: בשנים 1995–2010 שיעור הדייגים עלה בכ־27% בלבד (כ־16% עד 2000, ואחר כך עלייה איטית), בעוד ששיעור החקלאים הימיים עלה בכ־87% (כ־38% עד 2000, כ־57% עד 2005), כמעט פי 3.2. גורמים: (1) דלדול מלאי הדגים בים בעקבות דיג יתר – כמות הדגה כמעט אינה גדלה, ולכן אין מקום לעוד דייגים; (2) הגבלות על הדיג – מכסות, עונות סגורות ושמורות ימיות; (3) ביקוש גדל לדגים (גידול האוכלוסייה, עליית רמת החיים, תזונה בריאה), שהחקלאות הימית יכולה לענות עליו בהיקף גדל, בזכות שיפורים טכנולוגיים ותמיכה ממשלתית (בעיקר במזרח אסיה).
מה נדרש: (1) לתאר את מגמת השינוי בשני הגרפים ולהשוות ביניהן, עם נתונים; (2) להסביר שלושה גורמים שונים להבדל.
תשובה מלאה:
קריאת הגרפים (השינוי באחוזים לעומת 1995, שבה הערך 0; ערכים מקורבים):
| השנה | דייגים | חקלאים ימיים |
|---|---|---|
| 1995 | 0 | 0 |
| 2000 | כ־16% | כ־38% |
| 2005 | כ־22% | כ־57% |
| 2010 | כ־27% | כ־87% |
תיאור ההבדל: בשני התחומים חלה עלייה, אבל בקצב שונה מאוד. שיעור הדייגים עלה בכ־27% בלבד ב־15 שנה, ואחרי שנת 2000 העלייה כמעט נעצרה (כ־1% בשנה). שיעור העוסקים בחקלאות ימית עלה בכ־87% – פי 3.2 בערך מן העלייה בדיג – והעלייה נמשכה בקצב מהיר לאורך כל התקופה, ואף התגברה בין 2005 ל־2010.
שלושה גורמים להבדל:
1. דיג יתר ודלדול מלאי הדגים: אוכלוסיות דגים רבות בים נוצלו מעבר ליכולתן להתחדש, והשלל העולמי מן הדיג כמעט אינו גדל מאז שנות ה־90. כשהמשאב הטבעי מוגבל, אין מקום לעוד דייגים רבים.
2. מגבלות ותקנות על הדיג: מדינות וארגונים בין־לאומיים הטילו מכסות דיג, עונות סגורות, הגבלות על גודל הרשתות ושמורות ימיות, כדי לשמור על הדגים. התקנות מגבילות את הכניסה לענף.
3. ביקוש גדל ואפשרויות גידול: אוכלוסיית העולם גדלה, רמת החיים עולה (בעיקר במזרח אסיה) והדגים נחשבים מזון בריא, ולכן הביקוש לדגים גדל. את הביקוש שהדיג אינו יכול לספק ממלאת החקלאות הימית: שיפורים בטכנולוגיה (מזון לדגים, רבייה מבוקרת, כלובים בים פתוח) ותמיכה של ממשלות – בייחוד בסין ובמדינות דרום־מזרח אסיה – הפכו אותה לענף רווחי שמעסיק מיליוני עובדים.
למה זה מקבל ניקוד מלא: ההבדל מתואר במספרים מן הגרפים (שני הצדדים על אותו קריטריון – כיוון וקצב), ושלושת הגורמים שונים זה מזה ומקושרים להבדל.
טעות נפוצה: לכתוב שמספר הדייגים ירד – לפי הגרף גם הוא עלה, רק לאט בהרבה.
סעיף ג
חקלאות ימית בת־קיימה היא גידול דגים ובעלי חיים ימיים בדרך שעונה על צורכי המזון והפרנסה של היום בלי לפגוע בסביבה הימית ובמשאבים של הדורות הבאים: שליטה בכמות המזון ובפסולת כדי למנוע זיהום מים, מניעת בריחה של דגים מגודלים ומחלות לטבע, שמירה על בתי גידול חופיים (כמו יערות מנגרובים), ושימוש במזון שאינו מבוסס על דגי בר. חשוב לפתח אותה כי החקלאות הימית גדלה מהר והפכה מקור מזון מרכזי, ובלי ניהול נכון היא מזהמת את הים, פוגעת במערכות אקולוגיות ומדלדלת דגי בר – וכך תפגע גם בעצמה בעתיד.
מה נדרש: (1) הגדרה של חקלאות ימית בת־קיימה (מה עושים בה); (2) מדוע חשוב לפתח אותה.
תשובה מלאה:
מהי: חקלאות ימית שמתנהלת לפי עקרון הקיימות – ייצור מזון ופרנסה היום, בלי לפגוע ביכולת של הסביבה לספק אותם גם לדורות הבאים. בפועל:
מדוע חשוב לפתח אותה: החקלאות הימית היא הענף שגדל הכי מהר באספקת המזון מן הים (כפי שמראה הגרף), ותמשיך לגדול. אם תתפתח בלי ניהול סביבתי היא תזהם את מי החופים, תפגע במגוון הביולוגי ובדגי הבר ותהרוס בתי גידול – ובסופו של דבר גם תפגע בעצמה (מחלות, מים מזוהמים). חקלאות ימית בת־קיימה מאפשרת לספק חלבון לאוכלוסייה הגדלה ולהקטין את הלחץ על הדגים בים, תוך שמירה על הסביבה הימית.
למה זה מקבל ניקוד מלא: יש הגדרה עם עקרון הקיימות ודוגמאות לדרכי פעולה, ויש הסבר של החשיבות (מניעת נזק סביבתי וביטחון מזון לאורך זמן).
שאלה 6 · תאוריית שימושי הקרקע של פון־תונן
בגרף הסכמטי שלפניך מוצג השינוי במחיר הקרקע במרחב הכפרי בהתאם למרחק מן העיר.
הסְפרות 1-4 בגרף מסמנות אזורים במרחב הכפרי.
עיין בגרף, וענה על הסעיפים א-ג שאחריו.
[גרף]
תאר את השינוי במחיר הקרקע במרחב הכפרי בהתאם למרחק מן העיר. (5 נקודות)
לפניך שמות של ענפי חקלאות:
העתק למחברתך את שמות ענפי החקלאות. ליד כל ענף ציין את הסְפרה, מן הסְפרות 1-4, המסמנת את האזור המתאים ביותר לגידולו, על פי התאוריה של פון־תונן.
הסבר גורם אחד למיקום של כל אחד מענפי החקלאות באזור שציינת (סך הכול — שני גורמים). (10 נקודות)
התפתחות הטכנולוגיה והתחבורה המודרנית עשויה לשנות את המיקום של ענפי החקלאות במרחב הכפרי. הבא שתי דוגמאות לכך. (10 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
ככל שהמרחק מן העיר גדל, מחיר הקרקע יורד: המחיר הגבוה ביותר באזור 1 הסמוך לעיר, והנמוך ביותר באזור 4 המרוחק. הירידה חדה במיוחד בקרבת העיר (אזור 1), ומתמתנת ככל שמתרחקים (הירידה המתונה ביותר באזור 4).
מה נדרש: לתאר את הקשר בין המרחק לבין המחיר – כיוון וקצב, לפי הגרף.
תשובה מלאה:
מחיר הקרקע במרחב הכפרי יורד ככל שמתרחקים מן העיר (קשר הפוך). באזור 1, הסמוך לעיר, המחיר הגבוה ביותר, ובאזור 4, הרחוק ביותר, המחיר הנמוך ביותר. קצב הירידה אינו אחיד: באזור 1 העקומה תלולה – המחיר יורד בחדות על פני מרחק קצר – ובאזורים 2–4 הירידה מתונה יותר ויותר, והמתונה ביותר באזור 4.
(הסיבה: ליד העיר – השוק – עלויות ההובלה נמוכות והתחרות על הקרקע גדולה, ולכן מוכנים לשלם עליה יותר.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: מתוארים גם כיוון השינוי (ירידה) וגם קצבו (חד ליד העיר, מתון בהמשך), תוך שימוש באזורים שבגרף.
סעיף ב
גידול מרעה לבקר – אזור 4. גידול עופות וגידול בקר לחלב – אזור 1. גורמים: עופות ובקר לחלב – התוצרת (חלב, ביצים, בשר עופות) מתקלקלת מהר, ולכן צריך לגדל אותה קרוב לשוק העירוני ולהוביל אותה מהר; זה ענף אינטנסיבי שמניב הכנסה גבוהה מכל דונם ולכן יכול לשלם את מחיר הקרקע הגבוה. מרעה לבקר – ענף אקסטנסיבי שזקוק לשטחים גדולים מאוד ומניב הכנסה נמוכה לדונם, ולכן משתלם רק בקרקע הזולה ביותר הרחוקה מן העיר; הבקר יכול "ללכת" לשוק בעצמו או להיות מובל חי, כך שהמרחק פחות פוגע בו.
מה נדרש: לשבץ כל ענף באזור (1–4) לפי פון־תונן, ולהסביר גורם מיקום אחד לכל ענף.
תשובה מלאה:
גורם למיקום עופות ובקר לחלב באזור 1 – רגישות התוצרת להובלה: חלב, ביצים ועופות הם מוצרים מתכלים, שמתקלקלים מהר (בזמנו של פון־תונן לא היה קירור). לכן צריך לייצר אותם קרוב לשוק העירוני ולהביא אותם אליו מהר ובעלות נמוכה. נוסף על כך, אלה ענפים אינטנסיביים: על שטח קטן מגדלים בעלי חיים רבים ומקבלים הכנסה גבוהה לכל דונם, ולכן הם יכולים לעמוד במחיר הקרקע הגבוה ליד העיר.
גורם למיקום מרעה לבקר באזור 4 – צורך בשטח גדול ומחיר קרקע נמוך: מרעה הוא ענף אקסטנסיבי – הבקר רועה על שטחים נרחבים, וההכנסה מכל דונם נמוכה. רק הקרקע הזולה ביותר, הרחוקה מן העיר, מאפשרת לרכוש או לחכור שטחים כה גדולים ברווח. המרחק אינו מזיק מאוד, כי הבקר עצמו עובר את הדרך לשוק ("מוצר שהולך ברגליו") או מובל חי, ואינו מתקלקל בדרך.
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני השיבוצים נכונים, ולכל ענף הוסבר גורם מיקום אחד הקשור לרעיון של פון־תונן – עלות הובלה ומחיר קרקע לפי המרחק מן השוק.
טעות נפוצה: לשבץ את גידול הבקר לחלב באזור 4 "כי זה בקר" – לפי פון־תונן הקובע הוא סוג התוצרת: חלב מתכלה ולכן קרוב לעיר.
סעיף ג
(1) קירור ומשאיות מקוררות (ומכליות חלב) – חלב ומוצרי חלב, ביצים ובשר עופות נשמרים ימים ושבועות ומובלים מהר בכבישים מהירים, ולכן רפתות ולולים יכולים להיות רחוקים מן העיר, באזורים שבהם הקרקע זולה; בישראל, למשל, יש רפתות ולולים גדולים בגליל ובנגב, הרחק מגוש דן. (2) הובלה אווירית ומכולות מקוררות בים – פרחים, ירקות ופירות טריים מגודלים במדינות רחוקות ומגיעים לשווקים בתוך יום–יומיים: פרחים מקניה נמכרים באירופה, ופירות מחצי הכדור הדרומי (צ'ילה, ניו זילנד) נמכרים בחורף באירופה. ענפים "של אזור 1" עברו אלפי קילומטרים מן השוק.
מה נדרש: שתי דוגמאות שבהן טכנולוגיה או תחבורה מודרנית שינו את המיקום שפון־תונן צפה לענף חקלאי – ולכל דוגמה, מה השתנה ולמה.
תשובה מלאה:
דוגמה 1 – קירור והובלה יבשתית מהירה (רפתות ולולים): לפי פון־תונן גידול בקר לחלב ועופות צריך להיות באזור 1, צמוד לעיר. היום יש קירור במשק, במכליות החלב ובמשאיות, וכבישים מהירים. חלב ומוצריו, ביצים ובשר עופות נשמרים זמן רב ומגיעים לעיר בתוך שעות. לכן הרפתות והלולים עברו לאזורים מרוחקים שבהם הקרקע זולה והבנייה עליהם מפריעה פחות לתושבים (ריח, רעש) – למשל לגליל ולנגב בישראל, הרחק ממרכז הארץ. הקרקע ליד העיר משמשת היום למגורים, למסחר ולתעשייה.
דוגמה 2 – הובלה אווירית ומכולות מקוררות (פרחים, ירקות ופירות טריים): מוצרים רגישים במיוחד, שבעבר היו נמכרים רק ליד המקום שבו גדלו, מגיעים היום לשווקים רחוקים מאוד: פרחים נקטפים בקניה ונמכרים למחרת בהולנד ובשאר אירופה, ופירות מחצי הכדור הדרומי (צ'ילה, ניו זילנד) מגיעים בספינות עם מכולות מקוררות לאירופה בעונה שבה אין שם פירות טריים. המיקום נקבע היום לפי האקלים, מחיר העבודה והקרקע – ולא לפי המרחק מן השוק.
(דוגמה נוספת: טכנולוגיות כמו חממות, השקיה בטפטוף ומזון מרוכז לבעלי חיים מאפשרות גידול אינטנסיבי גם רחוק מן העיר, באזורים שבהם תנאי הטבע קשים.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי דוגמאות שונות, בכל אחת שם של ענף, הטכנולוגיה שהשתנתה ואופן שינוי המיקום לעומת המודל של פון־תונן.
שאלה 7 · פיתוח וסביבה
בסוף שנת 2015 התכנסו בפריז נציגים מ־195 מדינות, כדי לדון בשינויי האקלים בכדור הארץ.
בסוף הוועידה התקבלה החלטה להפחית את שיעור הפליטה של גזי החממה בכדור הארץ, וכל אחת מן המדינות הצהירה מהו שיעור הפליטה שהיא מוכנה להפחית.
תאר את הנזק שעלול להיגרם מעלייה בשיעור גזי החממה באטמוספרה של כדור הארץ. (7 נקודות)
הצג שתי דרכים לצמצום הפליטה של גזי החממה באטמוספרה. (9 נקודות)
הסבר שני קשיים שיש למדינות הפחות מפותחות ביישום ההחלטה שהתקבלה בוועידה. (9 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
עלייה בריכוז גזי החממה (פחמן דו־חמצני, מתאן) מגבירה את אפקט החממה – יותר קרינת חום נבלעת באטמוספרה, וטמפרטורת כדור הארץ עולה (התחממות גלובלית). הנזקים: הפשרת קרחונים ועליית מפלס הים – הצפת חופים, ערים ואיי אלמוגים; גלי חום, בצורות ומדבור שפוגעים בחקלאות ובאספקת המים; התגברות אירועי מזג אוויר קיצוניים – סופות, שיטפונות; פגיעה במערכות אקולוגיות ובמגוון המינים (למשל הלבנת שוניות אלמוגים).
מה נדרש: לתאר את שרשרת הנזק – מן העלייה בגזי החממה, דרך ההתחממות, אל הנזקים לאדם ולסביבה.
תשובה מלאה:
המנגנון: גזי חממה – בעיקר פחמן דו־חמצני משריפת דלקים מחצביים ומבירוא יערות, ומתאן מחקלאות ומפסולת – בולעים את קרינת החום שכדור הארץ פולט. כשריכוזם עולה, אפקט החממה מתחזק והטמפרטורה הממוצעת עולה (התחממות גלובלית).
הנזקים:
1. עליית מפלס הים – קרחוני היבשה וכיפות הקרח נמסים ומי הים מתפשטים כשהם מתחממים. חופים נסחפים, ערי חוף ודלתות נהרות צפופים (למשל בבנגלדש) מוצפים, ואיים נמוכים (כמו האיים המלדיביים) בסכנה.
2. בצורות, גלי חום ומדבור – באזורים יבשים המשקעים פוחתים והאידוי גובר; היבולים נפגעים, מחסור במים ובמזון, ומקרי מוות בגלי חום.
3. אירועי קיצון – התגברות של סופות טרופיות, של גשמים עזים ושל שיטפונות.
4. פגיעה במערכות אקולוגיות – מינים נכחדים או נדחקים, ושוניות אלמוגים מלבינות במים חמים וחומציים יותר.
למה זה מקבל ניקוד מלא: מוסבר הקשר בין גזי החממה להתחממות, ומתוארים כמה נזקים מוחשיים לאדם ולסביבה.
סעיף ב
(1) מעבר מאנרגיה מדלקים מחצביים (פחם, נפט) לאנרגיה ממקורות מתחדשים – שמש, רוח ומים – שאינם פולטים פחמן דו־חמצני בייצור החשמל. (2) צמצום הפליטה מתחבורה – פיתוח תחבורה ציבורית, רכבות ורכב חשמלי, ועידוד הליכה ורכיבה במקום נסיעה ברכב פרטי. (אפשר גם: חיסכון ויעילות באנרגיה – בנייה ירוקה ומכשירים חסכוניים; ייעור ועצירת בירוא יערות; מס פחמן ומכסות פליטה למפעלים.)
מה נדרש: שתי דרכים שונות, וכל אחת מוצגת: מה עושים, ואיך זה מקטין את הפליטה.
תשובה מלאה:
דרך 1 – אנרגיה מתחדשת במקום דלקים מחצביים: רוב הפחמן הדו־חמצני נפלט משריפת פחם, נפט וגז בתחנות כוח ובתעשייה. הקמת חוות טורבינות רוח, שדות קולטים סולאריים ותחנות הידרואלקטריות, וסגירה הדרגתית של תחנות פחם, מאפשרות לייצר חשמל כמעט בלי פליטה. מדינות מעודדות זאת בתעריפים מועדפים ובמכרזים.
דרך 2 – צמצום הפליטה מן התחבורה: מכוניות, משאיות ומטוסים פולטים חלק ניכר מגזי החממה. השקעה בתחבורה ציבורית (רכבות, רכבות קלות, אוטובוסים חשמליים), מעבר לרכב חשמלי, נתיבי אופניים ותכנון עירוני שמקצר נסיעות מקטינים את שריפת הדלק.
(דרכים נוספות: התייעלות אנרגטית – בידוד מבנים ומכשירים חסכוניים; ייעור ושמירה על יערות שקולטים פחמן דו־חמצני; מס פחמן או סחר במכסות פליטה שמחייבים את המזהם לשלם.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי דרכים שונות, כל אחת עם הסבר של הקשר לפליטת גזי החממה.
סעיף ג
(1) מחסור בהון ובטכנולוגיה: מעבר לאנרגיה מתחדשת, לתחבורה נקייה ולמפעלים חסכוניים דורש השקעה גדולה וידע, ולמדינות העניות אין כסף, אשראי ומומחים – הן תלויות בסיוע מן המדינות המפותחות. (2) הצורך בצמיחה כלכלית: הן נמצאות בשלב של תיעוש ושל הוצאת אוכלוסייה מעוני, וזקוקות לאנרגיה זולה וזמינה – לרוב פחם ונפט – ולהרחבת החקלאות (גם על חשבון יערות). הגבלת הפליטה עלולה לעכב את הפיתוח ואת שיפור רמת החיים. (אפשר גם: אוכלוסייה גדלה מהר וביקוש גדל לאנרגיה; ממשל ואכיפה חלשים.)
מה נדרש: שני קשיים שונים, כל אחד מוסבר וקשור לרמת הפיתוח של המדינות.
תשובה מלאה:
קושי 1 – מחסור בהון ובטכנולוגיה: יישום ההחלטה דורש לבנות תחנות כוח סולאריות ורוח, רשתות חשמל חדשות, תחבורה ציבורית ומפעלים יעילים. אלה השקעות ענק, ולמדינות הפחות מפותחות אין תקציב, הן מתקשות לקבל הלוואות, וחסרים להן מהנדסים וידע טכנולוגי. לכן הן תלויות בהעברת כספים וטכנולוגיה מן המדינות המפותחות – וההבטחות לכך מתממשות רק בחלקן.
קושי 2 – התנגשות עם הצורך בפיתוח ובצמיחה: במדינות האלה חלק גדול מן האוכלוסייה עני, ויש שאין להם חשמל כלל. כדי לפתח תעשייה, לספק חשמל ולהעלות את רמת החיים הן זקוקות לאנרגיה זולה וזמינה – לעיתים קרובות פחם מקומי – ולהרחבת שטחי החקלאות, גם על ידי בירוא יערות. הגבלת הפליטה עלולה לעכב את הצמיחה. הן גם טוענות שהמדינות המפותחות פלטו את רוב גזי החממה בעבר, ולכן עליהן לשאת בעיקר הנטל.
(קשיים נוספים: אוכלוסייה שגדלה מהר ומגדילה את הביקוש לאנרגיה; מוסדות ממשל חלשים, שמתקשים לפקח ולאכוף.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני קשיים שונים, כל אחד עם מנגנון ועם קשר למצבן של המדינות הפחות מפותחות.
פרק שני — כדור הארץ והסביבה
אם בחרת בפרק זה, ענה על ארבע מהשאלות 8–14 (לכל שאלה — 25 נקודות).
שאלה 8 · שינויי אקלים
בסוף שנת 2015 התכנסו בפריז שבצרפת נציגים מ־195 מדינות, כדי לדון בשינויי האקלים שחלים בכדור הארץ. בסיום הוועידה התקבלה ההחלטה להפחית את שיעור הפליטה של גזי החממה בכדור הארץ, וכל אחת מן המדינות הצהירה מהו שיעור הפליטה שהיא מוכנה להפחית.
ציין מהו השינוי האקלימי שחל בכדור הארץ בעשורים האחרונים.
הסבר שני גורמים לשינוי זה, לדעת רוב המדענים. (9 נקודות)
הצג שתי תופעות אקלימיות שמתרחשות בעקבות השינוי שציינת בסעיף א. (9 נקודות)
הסבר מהו היתרון של ההחלטה שהתקבלה בוועידת פריז על פני ההחלטות שהתקבלו בוועידות האקלים שקדמו לה.
הסבר קושי אפשרי אחד ביישום ההחלטה שהתקבלה בוועידת פריז. (7 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
השינוי: התחממות גלובלית – עלייה בטמפרטורה הממוצעת של כדור הארץ (בכ־1°C ויותר לעומת סוף המאה ה־19, ובקצב מואץ מאז שנות ה־70). גורמים (לדעת רוב המדענים – פעילות האדם, שמגבירה את אפקט החממה): (1) שריפת דלקים מחצביים – פחם, נפט וגז – בתחנות כוח, בתעשייה ובתחבורה, שפולטת פחמן דו־חמצני; (2) בירוא יערות (בעיקר היערות הטרופיים) – העצים שקולטים פחמן דו־חמצני נכרתים ונשרפים, והפחמן שבהם משתחרר. (אפשר גם: פליטת מתאן מגידול בקר, משדות אורז וממטמנות פסולת.)
מה נדרש: (1) לציין את השינוי; (2) להסביר שני גורמים שונים – כל אחד עם המנגנון שמגביר את אפקט החממה.
תשובה מלאה:
השינוי: התחממות גלובלית – הטמפרטורה הממוצעת של כדור הארץ עלתה בכ־1°C במאה השנים שעד הוועידה, ובעשור האחרון היא גבוהה בכ־1.2°C מזו של סוף המאה ה־19. ההתחממות מואצת מאז שנות ה־70.
גורם 1 – שריפת דלקים מחצביים: מאז המהפכה התעשייתית האדם שורף כמויות הולכות וגדלות של פחם, נפט וגז טבעי לייצור חשמל, בתעשייה ובתחבורה. השריפה פולטת פחמן דו־חמצני, וריכוזו באטמוספרה עלה מכ־280 חלקים למיליון לפני המהפכה התעשייתית ליותר מ־400 כיום. פחמן דו־חמצני בולע את קרינת החום (הקרינה הארוכה) שכדור הארץ פולט ומחזיר חלק ממנה לקרקע – אפקט החממה מתחזק, והאוויר מתחמם.
גורם 2 – בירוא יערות: כריתה ושריפה של יערות, בעיקר יערות הגשם הטרופיים באמזונס ובדרום־מזרח אסיה, לשם חקלאות ומרעה. העצים קולטים פחמן דו־חמצני בפוטוסינתזה; כשהם נכרתים ונשרפים, הפחמן שאגרו משתחרר לאטמוספרה, ונעלם "מאגר" שקולט פחמן. התוצאה – עוד גזי חממה באוויר.
(אפשר גם: פליטת מתאן – גז חממה חזק – מגידול בקר, משדות אורז מוצפים וממטמנות; פליטת תחמוצת החנקן מדשנים.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: השינוי צוין במונח המדויק, ושני הגורמים שונים זה מזה, וכל אחד מוסבר דרך המנגנון של אפקט החממה.
טעות נפוצה: לבלבל עם חור האוזון – הדלדול בשכבת האוזון אינו הגורם להתחממות הגלובלית.
סעיף ב
(1) הפשרת קרחונים וכיפות קרח ועליית מפלס הים – הקרח בגרינלנד, באנטרקטיקה ובקרחוני ההרים נמס, מי הים מתפשטים כשהם מתחממים, ומפלס הים עולה ומאיים על חופים ועל ערי חוף נמוכות. (2) התגברות אירועי מזג אוויר קיצוניים – גלי חום תכופים וחזקים יותר, בצורות ממושכות באזורים יבשים (ומדבור), ומנגד גשמים עזים, שיטפונות וסופות טרופיות חזקות יותר, כי אוויר חם מכיל יותר אדי מים ואנרגיה.
מה נדרש: שתי תופעות שונות שנגרמות מן ההתחממות, וכל אחת מוצגת – מה קורה ומדוע זה קשור להתחממות.
תשובה מלאה:
תופעה 1 – הפשרת קרח ועליית מפלס הים: עם עליית הטמפרטורה קרחוני ההרים (באלפים, בהימלאיה, באנדים) נסוגים, וכיפות הקרח בגרינלנד ובאנטרקטיקה מאבדות מסה. המים הנמסים זורמים לים, ובנוסף מי הים מתפשטים כשהם מתחממים. מפלס הים העולמי עולה – בשיעור של כמה מילימטרים בשנה, ובקצב מואץ – וחופים נמוכים, דלתות של נהרות ואיים נמוכים בסכנת הצפה. גם הקרח של הים הארקטי מצטמק בקיץ.
תופעה 2 – אירועי מזג אוויר קיצוניים: אטמוספרה חמה יותר מכילה יותר אדי מים ויותר אנרגיה. לכן גלי חום נעשים תכופים וחזקים יותר; באזורים יבשים (כמו אגן הים התיכון) האידוי גובר, הבצורות ממושכות יותר וסכנת המדבור ושריפות היער גדלה; ובאזורים אחרים יורדים גשמים עזים בזמן קצר, שגורמים לשיטפונות, והסופות הטרופיות מתחזקות.
למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי תופעות שונות, כל אחת מתוארת ומקושרת להתחממות.
סעיף ג
יתרון: בוועידות הקודמות (פרוטוקול קיוטו, 1997) רק המדינות המפותחות התחייבו להפחית פליטה, וגדולות הפולטות כמו סין והודו לא התחייבו (וארצות הברית לא אשררה את הפרוטוקול). בפריז כל המדינות – מפותחות ומתפתחות – הציגו יעד הפחתה משלהן, נקבעה מטרה משותפת (לבלום את ההתחממות הרבה מתחת ל־2°C ולשאוף ל־1.5°C), ונקבע שהיעדים ייבחנו ויוחמרו כל חמש שנים. קושי: היעדים וולונטריים ואין סנקציות על מדינה שאינה עומדת בהם; תלות בשינויים פוליטיים – למשל ארצות הברית הודיעה על פרישה מן ההסכם (2017, וחזרה אליו ב־2021; ושוב הודיעה על פרישה ב־2025). (אפשר גם: עלות המעבר לאנרגיה נקייה גבוהה מאוד, בייחוד למדינות עניות.)
מה נדרש: (1) יתרון של החלטת פריז לעומת ההחלטות הקודמות; (2) קושי אחד ביישומה – כל אחד מוסבר.
תשובה מלאה:
היתרון – השתתפות של כל המדינות: בהסכם האקלים הקודם, פרוטוקול קיוטו (1997), התחייבו להפחית פליטה רק המדינות המפותחות. מדינות מתפתחות שפליטתן גדלה מהר – סין (הפולטת הגדולה בעולם) והודו – לא התחייבו כלל, וארצות הברית לא אשררה את הפרוטוקול, כך שחלק גדול מן הפליטה העולמית נשאר מחוץ להסכם. בפריז כל מדינה, מפותחת או מתפתחת, הגישה יעד הפחתה משלה ("תרומה לאומית"), ונקבעו מטרה משותפת – לבלום את עליית הטמפרטורה "הרבה מתחת ל־2°C" ולשאוף ל־1.5°C – ומנגנון שמחייב לעדכן ולהחמיר את היעדים כל חמש שנים.
קושי – אין אכיפה: היעדים נקבעים בידי כל מדינה בעצמה ואין עליהם סנקציות. מדינה שאינה עומדת ביעד, או שממשלתה מתחלפת ומשנה מדיניות, אינה נענשת. לדוגמה, ארצות הברית הודיעה ב־2017 על פרישה מן ההסכם, חזרה אליו ב־2021 והודיעה שוב על פרישה ב־2025. בנוסף, גם אם כל המדינות יעמדו ביעדים שהציגו, סך ההפחתה אינו מספיק כדי לעמוד במטרה של 2°C.
(קושי אחר שאפשר להסביר: עלות גבוהה של המעבר לאנרגיה מתחדשת ותלות הכלכלה בפחם ובנפט, בייחוד במדינות מתפתחות.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: היתרון מוצג בהשוואה מפורשת להחלטות הקודמות (מי התחייב אז ומי עכשיו), והקושי מוסבר עם דוגמה.
שאלה 9 · תופעות טבע בים
בתמונות שבנספח ד נראות תופעות טבע המתרחשות בים.
בתמונה 1 נראית תופעת טבע מסוימת, ובתמונה 2 נראים שני שלבים (באותה יממה) של תופעת טבע אחרת.
ציין את השם של כל אחת משתי התופעות הנראות בתמונות.
הסבר את תהליך ההיווצרות של כל אחת מן התופעות האלה. (12 נקודות)
תאר נזק אחד שעלול להיגרם מן התופעה הנראית בתמונה 1.
הסבר כיצד שיתוף פעולה בין־לאומי יכול לצמצם את הנזקים הנגרמים מתופעה זו. (7 נקודות)
תאר תועלת אחת שהאדם יכול להפיק מן התופעה הנראית בתמונה 2. (6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
תמונה 1 – צונמי: רעידת אדמה תת־ימית (או מפולת תת־ימית או התפרצות געשית) מרימה או מורידה בפתאומיות חלק מקרקעית הים – בתמונה נראה שבר בקרקעית הים וחיצים כלפי מעלה. כל עמוד המים שמעליו מוזז, ונוצרים גלים ארוכים מאוד שמתפשטים במהירות רבה בים העמוק כשגובהם קטן. כשהם מגיעים למים רדודים ליד החוף מהירותם יורדת, הגלים "נדחסים" וגובהם עולה מאוד, והם מציפים את החוף. תמונה 2 – גאות ושפל: עלייה וירידה מחזוריות של מפלס הים, פעמיים ביממה בדרך כלל, שנגרמות בעיקר מכוח המשיכה של הירח (ובמידה פחותה של השמש) ומסיבוב כדור הארץ: בצד הפונה לירח ובצד הנגדי נוצרות "בליטות" של מים (גאות – שלב II, המים מכסים את החוף), וביניהן מפלס נמוך (שפל – שלב I, רצועת חוף רחבה חשופה).
מה נדרש: שם לכל תופעה והסבר של תהליך היווצרותה (גורם → מנגנון → מה שרואים בתמונה).
תשובה מלאה:
תמונה 1 – צונמי (גל צונמי).
בתרשים נראים שבר בקרקעית הים, שבו גוש אחד הורם (חיצים כלפי מעלה), גלים שמתפשטים ממנו, וגל גבוה שנשבר על חוף עם עצי דקל.
תהליך ההיווצרות: רעידת אדמה חזקה בקרקעית הים – בדרך כלל באזור הפחתה, שבו לוח אחד שוקע מתחת לאחר – מרימה או מורידה בבת אחת חלק מקרקעית הים. כל עמוד המים שמעל השבר מוזז, וכשהוא מנסה לחזור לשיווי משקל נוצרת סדרת גלים. בים העמוק הגלים ארוכים מאוד (עשרות עד מאות ק"מ), נמוכים (עשרות ס"מ) ומהירים מאוד – מאות קמ"ש. כשהם מגיעים למים רדודים ליד החוף, החיכוך בקרקעית מאט אותם, האנרגיה נדחסת וגובה הגל עולה לכמה מטרים ואף עשרות מטרים, והמים פורצים אל היבשה. (צונמי יכול להיווצר גם ממפולת תת־ימית או מהתפרצות געשית.)
תמונה 2 – גאות ושפל.
בשלב I נראית רצועת חוף רחבה וחשופה, ומי הים רחוקים (שפל); בשלב II, באותה יממה, המים מכסים את רוב הרצועה ומגיעים קרוב למבנה (גאות).
תהליך ההיווצרות: כוח המשיכה של הירח (ובמידה פחותה של השמש) מושך את מי האוקיינוס. בצד כדור הארץ הפונה לירח, וגם בצד הנגדי, נוצרת "בליטה" של מים – שם המפלס גבוה (גאות); באזורים שביניהן המפלס נמוך (שפל). כדור הארץ מסתובב סביב צירו, ולכן כל חוף עובר בדרך כלל פעמיים ביממה בגאות ופעמיים בשפל (מחזור של כ־12.5 שעות). בתקופות שבהן השמש והירח נמצאים בקו אחד (מולד ומלא) ההפרשים גדולים במיוחד.
למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי התופעות זוהו נכון, ולכל אחת הוסבר הגורם (רעידה בקרקעית הים / משיכת הירח והשמש) והמנגנון, עם קשר למה שנראה בתמונות.
טעות נפוצה: לזהות את תמונה 2 כצונמי או כשיטפון – שני השלבים באותה יממה, בלי נזק, מעידים על התופעה המחזורית של גאות ושפל.
סעיף ב
נזק: הצפה פתאומית והרסנית של רצועת החוף – מוות של אנשים רבים (בצונמי בדצמבר 2004 באוקיינוס ההודי נהרגו יותר מ־200 אלף בני אדם), הרס בתים, נמלים, כבישים ושדות, והמלחת קרקעות ומקורות מים. שיתוף פעולה: מערכות התרעה בין־לאומיות – תחנות סייסמיות ומצופים בים בכמה מדינות מעבירים נתונים למרכז משותף, שמזהה את הגל ומתריע לכל מדינות האוקיינוס בתוך דקות, כך שאפשר לפנות את החופים לפני שהגל מגיע (מערכת כזאת פועלת באוקיינוס השקט, ובאוקיינוס ההודי הוקמה אחרי 2004). (אפשר גם: סיוע בין־לאומי בחילוץ ובשיקום, ושיתוף ידע בתכנון ובבנייה עמידה.)
מה נדרש: (1) נזק אחד של צונמי, מתואר; (2) הסבר של האופן שבו שיתוף פעולה בין מדינות מקטין את הנזקים.
תשובה מלאה:
נזק – פגיעה בנפש וברכוש באזור החוף: גל הצונמי פורץ אל היבשה בכוח רב ובמהירות, מציף את רצועת החוף לעומק של מאות מטרים ויותר, ונסוג וגורר איתו אנשים, כלי רכב ופסולת. בצונמי של דצמבר 2004 באוקיינוס ההודי נהרגו יותר מ־200 אלף בני אדם בכמה מדינות (אינדונזיה, סרי לנקה, הודו, תאילנד ועוד), והרס כפרי דייגים, מלונות, נמלים וכבישים. מי הים גם ממליחים את הקרקע החקלאית ואת בארות המים.
שיתוף פעולה בין־לאומי:
הגל חוצה אוקיינוסים שלמים, ולכן אף מדינה לא יכולה להתגונן לבד. מדינות האוקיינוס מפעילות מערכת התרעה משותפת: תחנות למדידת רעידות אדמה ומצופים בים העמוק, שמודדים שינויים בגובה המים, פזורים בשטחן של מדינות רבות ומעבירים את הנתונים בזמן אמת למרכזי התרעה. כשמתרחשת רעידה חזקה בים, המרכז מחשב תוך דקות אם נוצר צונמי ומתי יגיע לכל חוף, ושולח התרעה לכל המדינות. כך אפשר לפנות את תושבי החוף למקומות גבוהים לפני שהגל מגיע – לעיתים יש שעות של זמן. מערכת כזאת פועלת באוקיינוס השקט מאמצע המאה ה־20, ובאוקיינוס ההודי הוקמה בעקבות אסון 2004, שבו לא הייתה התרעה.
(אפשר להוסיף: סיוע בין־לאומי בחילוץ, ברפואה ובשיקום אחרי האסון; שיתוף ידע בתכנון החוף – מפות סיכון, דרכי מילוט, מבנים עמידים ושמירה על יערות מנגרובים שמחלישים את הגל.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: הנזק מתואר באופן מוחשי, ושיתוף הפעולה מוסבר – מה המדינות עושות יחד ולמה זה מקטין את הנזק (התרעה מוקדמת ופינוי).
סעיף ג
הפקת חשמל מאנרגיית הגאות והשפל: בונים סכר על שפך נהר או מפרץ שבו ההפרש בין הגאות לשפל גדול; בגאות המים נכנסים, בשפל הם יוצאים, ובשני הכיוונים הם זורמים דרך טורבינות שמסובבות גנרטורים. זו אנרגיה מתחדשת, נקייה (ללא פליטת גזי חממה) וצפויה מראש. דוגמה: תחנת הכוח בשפך נהר הראנס בצרפת, שפועלת מאז 1966. (אפשר גם: איסוף רכיכות ופירות ים ברצועת החוף שנחשפת בשפל; שימוש בגאות בנמלים כדי שאוניות גדולות ייכנסו.)
מה נדרש: תועלת אחת לאדם מן הגאות והשפל – מה עושים ואיך התופעה מאפשרת זאת.
תשובה מלאה:
תועלת – הפקת חשמל (אנרגיית גאות ושפל): במקומות שבהם הפרש הגובה בין הגאות לשפל גדול (כמה מטרים), בדרך כלל במפרצים צרים או בשפכי נהרות, בונים סכר עם טורבינות. בזמן הגאות מי הים נכנסים אל מאחורי הסכר, ובזמן השפל הם יוצאים; זרימת המים דרך הטורבינות מסובבת גנרטורים ומפיקה חשמל. היתרונות: זו אנרגיה מתחדשת שאינה פולטת גזי חממה, והתופעה צפויה בדיוק מראש – בניגוד לרוח ולשמש – ולכן אפשר לתכנן את ההספק. דוגמה: תחנת הכוח בשפך נהר הראנס שבצפון־מערב צרפת, שפועלת מאז 1966, ותחנה באגם שיהווה בדרום קוריאה.
(תועלות אחרות שמתקבלות: איסוף צדפות, רכיכות וסרטנים, ודיג ברצועת החוף שנחשפת בשפל; ניצול הגאות בנמלים כדי שאוניות בעלות שוקע עמוק ייכנסו וייצאו.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: התועלת מתוארת בפירוט, עם הסבר של הקשר לתופעה (ההפרש בין הגאות לשפל) ודוגמה.
שאלה 10 · תופעה אקלימית
לא במיקוד תשפ"ז – היפוך טמפרטורות (אינוורסיה) וערפל כלולים במיקוד 2026, אך אינם מופיעים ברשימת הנושאים של פרק כדור הארץ והסביבה במיקוד 2027.
בגרפים שלפניך מוצגים השינויים בטמפרטורות החלים עם העלייה בגובה במקום מסוים, בשני ימים.
עיין בגרפים, וענה על הסעיפים א-ג שאחריהם.
[גרפים]
תאר את מגמות השינויים בטמפרטורות עם העלייה בגובה בכל אחד מן הגרפים. (5 נקודות)
ציין מהי התופעה האקלימית שבאה לידי ביטוי בגרף 2.
הסבר שני תנאים הכרחיים להיווצרות תופעה זו. (10 נקודות)
בתמונה שבנספח ה נראית תופעה אקלימית שצולמה באחד מן הימים שמתוארים בגרפים.
כתוב מהי התופעה.
קבע באיזה מן הימים, 1 או 2, התרחשה תופעה זו, והסבר מדוע היא נוצרה דווקא ביום זה. (10 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
גרף 1 (יום 1): הטמפרטורה יורדת באופן רציף עם העלייה בגובה – מ־14°C בפני הקרקע ל־0°C בגובה של כ־1,400 מ', כלומר ירידה של כ־1°C לכל 100 מ'. גרף 2 (יום 2): בשכבה התחתונה הטמפרטורה עולה עם הגובה – מכ־9°C בפני הקרקע לכ־12°C בגובה של כ־250 מ'; מעל גובה זה היא יורדת עם הגובה, עד 0°C בגובה של כ־1,200 מ'.
מה נדרש: לתאר את כיוון השינוי בטמפרטורה עם הגובה בכל גרף, עם נתונים מן הגרפים.
תשובה מלאה:
גרף 1 (יום 1): הטמפרטורה יורדת עם הגובה לכל אורך הגרף. בפני הקרקע (0 מ') היא 14°C, בגובה 600 מ' כ־6°C, ובגובה של כ־1,400 מ' היא מגיעה ל־0°C. הירידה הממוצעת היא כ־1°C לכל 100 מ' (14°C ב־1,400 מ'). זה המצב הרגיל באטמוספרה – האוויר מתקרר עם הגובה.
גרף 2 (יום 2): יש שתי שכבות:
כלומר ביום 2 האוויר הסמוך לקרקע קר יותר מן האוויר שמעליו.
(הערכים נקראו מן הגרף ומקורבים.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל גרף תואר כיוון השינוי עם ערכים, ובגרף 2 צוינו שתי המגמות וגובה המעבר ביניהן.
סעיף ב
התופעה: היפוך טמפרטורות (אינוורסיה) – שכבת אוויר שבה הטמפרטורה עולה עם הגובה, כאן אינוורסיה קרקעית (קרינתית) עד גובה של כ־250 מ'. תנאים: (1) שמיים בהירים ללא עננים בלילה – הקרקע מאבדת חום רב בקרינה לחלל, מתקררת מהר ומקררת את שכבת האוויר הצמודה לה, בעוד שהאוויר שמעליה נשאר חם יותר; (2) רוח חלשה או שקט (בדרך כלל במצב של רמה ברומטרית) – אין ערבוב בין האוויר הקר שליד הקרקע לבין האוויר החם שמעליו, והשכבה הקרה נשארת במקומה. (אפשר גם: לילות ארוכים בחורף; עמק סגור שאליו זורם אוויר קר מן המדרונות.)
מה נדרש: (1) לציין את שם התופעה; (2) להסביר שני תנאים, וכל אחד – למה הוא נחוץ.
תשובה מלאה:
התופעה: היפוך טמפרטורות (אינוורסיה). במצב רגיל הטמפרטורה יורדת עם הגובה, אבל בגרף 2 היא עולה עם הגובה בשכבה הנמוכה (עד כ־250 מ'). זו אינוורסיה קרקעית, שנוצרת בגלל התקררות הקרקע בלילה.
תנאי 1 – לילה בהיר, ללא עננים: בלילה הקרקע פולטת חום בקרינה. כשאין עננים, הקרינה בורחת לחלל ואינה מוחזרת, ולכן הקרקע מתקררת מהר מאוד ומקררת את שכבת האוויר הצמודה אליה (במגע). האוויר בגובה רב יותר אינו מתקרר באותה מידה, וכך נוצר מצב שבו האוויר למטה קר יותר מן האוויר שמעליו. ככל שהלילה ארוך יותר (בחורף), ההתקררות חזקה יותר.
תנאי 2 – רוח חלשה או שקט (יציבות): אם נושבת רוח חזקה, היא מערבבת את שכבות האוויר, והאוויר הקר שליד הקרקע מתחמם מן האוויר שמעליו – ההיפוך לא נשמר. במצב של רמה ברומטרית (לחץ גבוה) האוויר שוקע, יציב ושקט, והשכבה הקרה והכבדה נשארת צמודה לקרקע. בעמקים האוויר הקר והכבד גם "זורם" במורד המדרונות ומצטבר בתחתית, וזה מחזק את ההיפוך.
למה זה מקבל ניקוד מלא: התופעה צוינה במונח הנכון, ושני התנאים שונים, וכל אחד מוסבר במנגנון (התקררות בקרינה / היעדר ערבוב).
סעיף ג
התופעה: ערפל (ערפל קרינה, "ערפל עמקים") – שכבת ערפל שממלאת את העמק שבו שוכנת העיירה, ומעליה שמיים בהירים ופסגות גבעות. היא התרחשה ביום 2. הסבר: ביום 2 יש היפוך טמפרטורות – שכבת אוויר קרה צמודה לקרקע (כ־9°C) מתחת לאוויר חם יותר (כ־12°C בגובה של כ־250 מ'). האוויר הלח שליד הקרקע התקרר עד נקודת הטל, ואדי המים התעבו לטיפות זעירות – ערפל. שכבת ההיפוך החמה מעליו פועלת כ"מכסה" שמונע את עליית האוויר ואת ערבובו, ולכן הערפל כלוא בעמק עד גובה מסוים, וההרים שמעליו בהירים. ביום 1 הטמפרטורה יורדת עם הגובה, האוויר שליד הקרקע הוא החם ביותר (14°C) ואין שכבה קרה כלואה – ולכן לא נוצר בו ערפל כזה.
מה נדרש: (1) לזהות את התופעה בתמונה; (2) לקבוע את היום; (3) להסביר לפי הגרף מדוע היא נוצרה ביום הזה.
תשובה מלאה:
תיאור התמונה: עיירה בעמק בין גבעות מיוערות (העיירה פורטוונגן שביער השחור, גרמניה). העמק מכוסה שכבת ערפל לבנה וסמיכה, שהגבול העליון שלה אופקי וחד; פסגות הגבעות והשמיים מעל הערפל בהירים וכחולים.
התופעה: ערפל – ערפל קרינה שממלא את העמק ("ים של ערפל").
היום: יום 2.
הסבר:
1. בגרף 2 יש היפוך טמפרטורות: האוויר הצמוד לקרקע קר (כ־9°C) מן האוויר שבגובה של כ־250 מ' (כ־12°C). האוויר הקר נוצר מהתקררות הקרקע בלילה בהיר, והאוויר הקר והכבד מצטבר בעמק.
2. כשהאוויר הלח שליד הקרקע מתקרר עד נקודת הטל (נקודת הרוויה), אדי המים שבו מתעבים לטיפות מים זעירות שמרחפות באוויר – זה הערפל.
3. שכבת ההיפוך, שבה האוויר החם נמצא מעל האוויר הקר, יציבה מאוד ופועלת כמו מכסה: האוויר הקר והלח אינו יכול לעלות ולהתערבב עם האוויר שמעליו, ולכן הערפל נשאר כלוא בעמק עד גבול ההיפוך – בדיוק כמו בתמונה, שבה לערפל יש גבול עליון ישר והגבעות מעליו בהירות.
ביום 1, לעומת זאת, הטמפרטורה יורדת עם הגובה, האוויר שליד הקרקע הוא החם ביותר (14°C) ואין שכבה קרה שנלכדת בעמק – ולכן לא נוצר ערפל כזה.
למה זה מקבל ניקוד מלא: התופעה זוהתה נכון, היום נקבע נכון, וההסבר מבוסס על נתוני גרף 2 (התקררות עד נקודת הטל + שכבת ההיפוך שכולאת את הערפל) עם השוואה ליום 1.
טעות נפוצה: לזהות את התופעה כעננים נמוכים או כערפיח (סמוג) – בתמונה זו שכבה לבנה של טיפות מים בעמק, ולא זיהום.
שאלה 11 · שיטפונות בנחלים
בנחל צין שבנגב מתרחשים לעתים אירועי שיטפונות גדולים במיוחד, שספיקת המים בהם גדולה מ־200 מ"ק בשנייה. בגרף שלפניך מוצגת ספיקת המים של אירועי השיטפונות הגדולים שהתרחשו בנחל צין ב־2000 השנים האחרונות. השנים מחולקות בגרף לארבע תקופות המסומנות א-ד.
[גרף]
ציין שני הבדלים בין מאפייני השיטפונות שאירעו בתקופה ב ובין מאפייני השיטפונות שאירעו בתקופה ד. הסבר גורם אחד אפשרי להבדלים אלה. (8 נקודות)
בנחלים שבדרום הארץ יש אירועי שיטפונות רבים יותר מבנחלים שבצפון הארץ.
הסבר שני גורמים לכך. (8 נקודות)
לפניך רשימה של תחומים הנוגעים לתכנון ולפיתוח של המרחב. בחר בשניים מן התחומים, והסבר כיצד משטר השיטפונות במהלך השנה משפיע על התכנון והפיתוח של המרחב, בכל אחד מן התחומים שבחרת.
— תחבורה
— מים
— חקלאות
— תיירות
(9 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
(1) תדירות: בתקופה ב (השנים 500–1000) התרחשו 12 שיטפונות גדולים, בעוד שבתקופה ד (1500–2000) רק 2. (2) עוצמה: בתקופה ב הספיקה הגיעה לכ־1,500 מ"ק/ש' בשיטפון הגדול ביותר, ורוב השיטפונות היו בני 330–660 מ"ק/ש' (ממוצע כ־610); בתקופה ד הספיקות היו נמוכות – כ־270 וכ־200 מ"ק/ש' בלבד. גורם אפשרי: שינוי באקלים – בתקופה ב האקלים באזור היה לח יותר, עם יותר אירועי גשם עזים (סערות) באגן הנחל, ולכן נוצרו שיטפונות רבים וחזקים; בתקופה ד האקלים היה יבש יותר והסערות החזקות היו נדירות.
מה נדרש: שני הבדלים (על אותם קריטריונים לשתי התקופות) וגורם אחד אפשרי, מוסבר.
תשובה מלאה:
קריאת הגרף (ספיקות מקורבות, נמדדו על הגרף):
| תקופה | שנים | מספר שיטפונות גדולים | ספיקה מרבית (מ"ק/ש') | ספיקה ממוצעת (מ"ק/ש') |
|---|---|---|---|---|
| א | 0–500 | 7 | כ־360 | כ־290 |
| ב | 500–1000 | 12 | כ־1,500 | כ־610 |
| ג | 1000–1500 | 5 | כ־800 | כ־590 |
| ד | 1500–2000 | 2 | כ־270 | כ־240 |
הבדל 1 – תדירות השיטפונות: בתקופה ב התרחשו 12 שיטפונות גדולים ב־500 שנה – התדירות הגבוהה ביותר בגרף – בעוד שבתקופה ד התרחשו רק 2 (פי 6 פחות).
הבדל 2 – עוצמת השיטפונות (ספיקה): בתקופה ב השיטפון הגדול הגיע לכ־1,500 מ"ק בשנייה ועוד אחד לכ־1,100, ורוב השיטפונות היו בני כ־330–660 מ"ק בשנייה. בתקופה ד שני השיטפונות היו של כ־270 וכ־200 מ"ק בשנייה בלבד – קרוב לסף של 200.
גורם אפשרי – תנודות אקלים: מספר השיטפונות ועוצמתם תלויים בכמות ובעוצמה של אירועי הגשם באגן הנחל. ייתכן שבתקופה ב האקלים בנגב היה לח יותר, עם יותר מערכות גשם סוערות שהורידו כמויות גדולות של מים בזמן קצר – ולכן היו שיטפונות רבים וחזקים. בתקופה ד האקלים היה יבש יותר, והסערות החזקות היו נדירות – ולכן היו מעט שיטפונות, וחלשים.
(גורם אפשרי נוסף: שינויים בכיסוי הקרקע ובצמחייה באגן הנחל, שמשפיעים על החלחול ועל כמות הנגר.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני ההבדלים מוצגים במספרים לשתי התקופות על אותם קריטריונים (תדירות, ספיקה), והגורם מוסבר במנגנון (גשמים עזים → נגר → שיטפון).
סעיף ב
(1) סוג הגשם: בדרום (אקלים מדברי) הגשם מועט אבל יורד לעיתים קרובות כמטח קצר ועז מאוד – בעיקר ממערכות כמו "אפיק ים סוף" עם עננים קומולונימבוס – בעוצמה שגבוהה בהרבה מקצב החלחול לקרקע, ולכן רוב המים זורמים על פני השטח (נגר עילי) אל הנחל. (2) פני השטח: בדרום אין כמעט צמחייה ושכבת קרקע, והשטח בנוי מסלע חשוף או מקרקע (כמו לס) שיוצרת קרום אטום; המים אינם מחלחלים ואינם נבלמים, ושוטפים במהירות במדרונות התלולים. בצפון יש יותר צמחייה וקרקע עבה (וסלעי גיר וקרסט), שקולטות את מי הגשם ומחלחלות אותם למי התהום.
מה נדרש: שני גורמים שונים, וכל אחד מוסבר כך שברור למה בדרום יש יותר שיטפונות מבצפון.
תשובה מלאה:
גורם 1 – אופי הגשם באקלים המדברי: בדרום הארץ כמות הגשם השנתית קטנה, אבל הוא יורד לרוב באירועים קצרים ועזים מאוד – מעננים קומולונימבוס, למשל במצב של "אפיק ים סוף פעיל" בסתיו ובאביב. עוצמת הגשם (מ"מ בשעה) גדולה בהרבה מקצב החלחול לקרקע, ולכן רוב המים אינם מחלחלים אלא זורמים על פני השטח כנגר עילי, מתרכזים באפיקים ויוצרים שיטפון פתאומי. בצפון הגשם רב יותר, אבל הוא מפוזר על פני החורף ברוב המקרים, וחלק גדול ממנו מחלחל.
גורם 2 – פני השטח: צמחייה וקרקע: בנגב הצמחייה דלילה מאוד, ושכבת הקרקע דקה או חסרה – יש סלע חשוף ומשטחי לס שנוצר עליהם קרום אטום אחרי הגשם הראשון. אין צמחים שיעכבו את המים, ואין קרקע עבה שתספוג אותם, ולכן כמעט כל הגשם הופך לנגר, שזורם מהר במדרונות החשופים והתלולים אל הנחל. בצפון יש כיסוי צמחייה (חורש, יער, שדות) וקרקעות עבות יותר, וסלעי הגיר והדולומיט המחולחלים (קרסט) קולטים חלק גדול מן המים אל מי התהום – ולכן פחות שיטפונות.
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני גורמים שונים (אקלימי ופני שטח), כל אחד עם מנגנון (עוצמת גשם/חלחול → נגר עילי) והשוואה לצפון.
סעיף ג
תחבורה: כבישים במדבר חוצים אפיקי נחלים יבשים; בעונת השיטפונות (סתיו–אביב) השיטפונות מציפים ואף הורסים קטעי כביש, ולכן מתכננים גשרים ומעבירי מים, "מעברים אירים" שמותר להציף, סגירת כבישים בזמן התרעה ותחזוקה אחרי כל שיטפון. מים: השיטפונות הם מקור מים חשוב באזור יבש – בונים מאגרי שיטפונות וסכרים שלוכדים את המים לחקלאות ולהחדרה למי התהום, ומתכננים את פריסתם לפי עונות השיטפונות. (אפשר גם חקלאות – חקלאות נגר בטראסות, כמו בחוות העתיקות בנגב, והרחקת שדות ממישורי ההצפה; תיירות – סגירת מסלולים וקניונים בזמן התרעת שיטפון, הסברה, ותיירות של "צפייה בשיטפונות".)
מה נדרש: לבחור שני תחומים, ולהסביר בכל אחד כיצד העובדה שהשיטפונות מתרחשים בעונות מסוימות ובאופן פתאומי משפיעה על התכנון והפיתוח.
תשובה מלאה:
תחום 1 – תחבורה: במדבר כבישים רבים חוצים אפיקי נחלים שרוב השנה יבשים. בעונת הגשמים (מן הסתיו ועד האביב) שיטפון פתאומי עלול להציף את הכביש, לסחוף כלי רכב, להרוס קטעי כביש וגשרים ולנתק יישובים. לכן בתכנון בונים גשרים ומעבירי מים מתחת לכביש בנקודות שבהן הספיקה גדולה, ובמקומות אחרים "מעברים אירים" – כביש נמוך וחזק שמותר למים לעבור מעליו. מתקינים שלטי אזהרה וסוגרים כבישים בזמן התרעה, ומתקצבים תחזוקה ופינוי סחף אחרי כל שיטפון. בקיץ אין שיטפונות, ולכן עבודות בתוך האפיקים מתוכננות לעונה זו.
תחום 2 – מים: באזור מדברי מי השיטפונות הם אחד ממקורות המים המעטים. מתכננים מאגרי שיטפונות וסכרים קטנים על הנחלים, שלוכדים את המים בעונת השיטפונות ומשמשים להשקיה או להחדרה לאקוויפר (למי התהום). הגודל והמיקום של המאגרים נקבעים לפי ספיקות השיטפונות ותדירותם; הם צריכים לעמוד גם בשיטפון חריג גדול, ולהתנקות מן הסחף שהשיטפונות מביאים.
(תחומים אחרים שאפשר לבחור:
חקלאות – חקלאות נגר: בנגב, כבר בתקופה הנבטית והביזנטית, נבנו טראסות וסכרונים באפיקים כדי ללכוד את מי השיטפונות לגידולים; היום משתמשים במי שיטפונות שנאגרו להשקיה, ומרחיקים שדות ומבנים ממישורי ההצפה. תיירות – הקניונים והנחלים הם אתרי טיול מבוקשים, אבל שיטפון פתאומי מסכן מטיילים; לכן סוגרים מסלולים בזמן התרעה, מציבים שלטים ומדריכים את המטיילים, ומתכננים את עונת הטיולים לפי משטר השיטפונות.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: נבחרו שני תחומים, ובכל אחד מוסבר הקשר בין משטר השיטפונות (עונתיות, פתאומיות, עוצמה) לבין פעולת תכנון ופיתוח מוחשית.
שאלה 12 · תופעת "אל־ניניו"
בתרשימים שבנספח ו מוצגים המאפיינים של מזג האוויר באזור האוקיינוס השקט בשתי תקופות בשנה. עיין בתרשימים, וענה על הסעיפים א-ג.
ציין את ההבדלים בין מאפייני מזג האוויר בחופי פרו ואקוודור בתקופה א ובין המאפיינים באזור זה בתקופה ב. בתשובתך כתוב את ההבדלים הנוגעים ללחץ האוויר, לטמפרטורה של מי הים ולמשקעים. (8 נקודות)
קבע באיזה מן התרשימים, 1 או 2, נראית תופעת "אל־ניניו". נמק את קביעתך. (8 נקודות)
תאר שתי השפעות של תופעת אל־ניניו על הכלכלה או על הסביבה. (9 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
לחץ האוויר: בתקופה א יש מול חופי פרו ואקוודור לחץ גבוה (H), ובתקופה ב – לחץ נמוך (L). טמפרטורת מי הים: בתקופה א מי הים מול החוף קרים (עליית מים קרים מן העומק), ובתקופה ב הם חמים (המים החמים מגיעים עד חופי אמריקה הדרומית, ואין עליית מים). משקעים: בתקופה א אין משקעים ליד החוף (יובש), והגשמים יורדים במערב האוקיינוס, ליד אוסטרליה ואינדונזיה; בתקופה ב יורדים גשמים רבים בצד המזרחי של האוקיינוס, ליד חופי אמריקה.
מה נדרש: להשוות בין שתי התקופות באזור חופי פרו ואקוודור לפי שלושה קריטריונים – לחץ, טמפרטורת מי הים, משקעים.
תשובה מלאה:
| קריטריון | תקופה א (תרשים 1) | תקופה ב (תרשים 2) |
|---|---|---|
| לחץ אוויר מול פרו ואקוודור | לחץ גבוה (H) | לחץ נמוך (L) |
| טמפרטורת מי הים | מים קרים; בחתך נראית עליית מים קרים מן העומק ליד החוף | מים חמים, שמתפשטים מן המערב עד חופי אמריקה; אין עליית מים |
| משקעים | אין גשם ליד החוף (אוויר יורד, יבש); הענן והגשם נמצאים במערב, ליד אוסטרליה | ענן גשם וגשמים רבים בצד המזרחי של האוקיינוס, ליד חופי אמריקה |
כלומר, בתקופה א חופי פרו ואקוודור נמצאים תחת לחץ גבוה, מים קרים ויובש, בעוד שבתקופה ב הם נמצאים תחת לחץ נמוך, מים חמים וגשמים.
(בנוסף: בתקופה א הרוחות ליד פני הים נושבות ממזרח למערב – רוחות הסחר – ובתקופה ב הכיוון מתהפך, ממערב למזרח.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שלושת ההבדלים שנדרשו מוצגים, כל אחד לשתי התקופות על אותו קריטריון, לפי מה שמסומן בתרשימים.
סעיף ב
בתרשים 2 (תקופה ב). נימוק: באל־ניניו רוחות הסחר נחלשות ואף מתהפכות (בתרשים 2 החיצים ליד פני הים פונים מזרחה), ולכן המים החמים, שבדרך כלל נדחפים מערבה אל אוסטרליה ואינדונזיה, זורמים מזרחה עד חופי פרו ואקוודור; עליית המים הקרים ליד החוף נפסקת. מעל המים החמים נוצר לחץ נמוך וענני גשם במזרח האוקיינוס, ובמערב (ליד אוסטרליה) נוצר לחץ גבוה ויובש – היפוך של המצב הרגיל שבתרשים 1.
מה נדרש: לקבוע איזה תרשים מציג את אל־ניניו ולנמק לפי סימנים בתרשים.
תשובה מלאה:
אל־ניניו נראה בתרשים 2 (תקופה ב).
נימוק:
זה בדיוק אל־ניניו: התחממות חריגה של מי הים במזרח האוקיינוס השקט המשווני, היחלשות רוחות הסחר והיפוך של מערכות הלחץ והמשקעים בין מזרח האוקיינוס למערבו.
למה זה מקבל ניקוד מלא: הקביעה נכונה, והנימוק מבוסס על כמה סימנים בתרשים (מים חמים ליד פרו, היעדר עליית מים, לחץ נמוך וגשם במזרח, היפוך הרוחות) בהשוואה למצב הרגיל.
סעיף ג
(1) פגיעה בדיג בפרו ובאקוודור: בלי עליית המים הקרים לא מגיעים חומרי הזנה מן העומק, הפלנקטון מתמעט, ולהקות הדגים (בעיקר האנשובי) נעלמות או נודדות – השלל קורס, ותעשיית הדיג וקמח הדגים, שהיא ענף ייצוא חשוב, נפגעת. (2) אסונות מזג אוויר מנוגדים: בחופים היבשים של פרו ואקוודור יורדים גשמים עזים שגורמים לשיטפונות ולגלישות קרקע והורסים כבישים, בתים ושדות; ובמערב האוקיינוס – באינדונזיה ובאוסטרליה – בצורות קשות ושריפות יער ענקיות, שפוגעות ביבולים (חיטה, אורז) ובבריאות. (אפשר גם: הלבנת שוניות אלמוגים במים החמים; עלייה במחירי מזון עולמיים.)
מה נדרש: שתי השפעות שונות על הכלכלה או על הסביבה, כל אחת מתוארת עם המנגנון.
תשובה מלאה:
השפעה 1 – קריסת הדיג מול פרו ואקוודור (כלכלה וסביבה): במצב הרגיל המים הקרים שעולים מן העומק מביאים חומרי הזנה, שמזינים פלנקטון רב, ולכן מול פרו יש אחד מאזורי הדיג העשירים בעולם (בעיקר דגי אנשובי). באל־ניניו שכבת המים החמים מכסה את האזור ועליית המים נפסקת; הפלנקטון מתמעט, הדגים מתים או נודדים, ועופות ים ויונקים ימיים ניזוקים. השלל יורד בחדות, והדייגים ומפעלי קמח הדגים – ענף ייצוא חשוב לפרו – מאבדים הכנסה.
השפעה 2 – שיטפונות במזרח ובצורות במערב: מעל המים החמים שליד אמריקה הדרומית נוצר לחץ נמוך עם ענני גשם, ולכן בחופים המדבריים של פרו ואקוודור, שבדרך כלל כמעט אין בהם גשם, יורדים גשמים עזים – שיטפונות וגלישות קרקע הורסים בתים, כבישים, גשרים ושדות. באותו זמן, במערב האוקיינוס, באינדונזיה ובאוסטרליה, שוררים לחץ גבוה ויובש – בצורות, יבולי חיטה ואורז נפגעים, ופורצות שריפות יער וכבול גדולות (למשל באינדונזיה בשנים 1997–1998 ו־2015).
(השפעות נוספות: הלבנת שוניות אלמוגים בגלל מי ים חמים; עליית מחירי מזון בעולם בגלל נזק ליבולים.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי השפעות שונות, וכל אחת מוסברת במנגנון שקשור לשינויים שבתרשים (היעדר עליית מים, הזזת אזור הגשמים).
שאלה 13 · גלישת קרקע
הסבר מהי גלישת קרקע, ותאר שתי השפעות של גלישת קרקע על האדם או על הסביבה. (9 נקודות)
במפה שבנספח ז מסומנים אזורים בעולם שיש בהם סיכון גבוה לגלישת הקרקע.
עיין במפה, וציין שני אזורים בעולם שיש בהם סיכון גבוה לגלישת קרקע.
הסבר שני גורמים לסיכון הגבוה לגלישת הקרקע באזורים האלה. (10 נקודות)
פעולות של האדם עלולות להגביר את הסיכון לגלישת הקרקע.
הצג שתי דוגמאות לפעולות כאלה, והסבר כיצד כל אחת מהן עלולה להגביר את הסיכון לגלישת הקרקע. (6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
גלישת קרקע: תנועה של גוש קרקע, סלעים ופסולת במורד מדרון, בבת אחת או בהדרגה, בהשפעת כוח הכובד – כשהכוח שמושך את החומר במורד גדול מן הכוחות שמחזיקים אותו במקומו (חיכוך, לכידות), למשל אחרי שהקרקע רוותה במים או אחרי רעידת אדמה. השפעות: (1) פגיעה באנשים ובמבנים – גלישה פתאומית קוברת בתים וכפרים והורגת אנשים (למשל במפולת באוסו שבמדינת וושינגטון בארצות הברית בשנת 2014 נהרגו 43 בני אדם). (2) פגיעה בתשתיות ובסביבה – כבישים ומסילות נקטעים ויישובים מנותקים; החומר שגולש חוסם נהרות ויוצר אגמים שעלולים לפרוץ, מכסה שדות ויערות ומגביר סחף ועכירות במים.
מה נדרש: (1) הסבר של התופעה (מה זז, לאן ולמה); (2) שתי השפעות שונות על האדם או על הסביבה.
תשובה מלאה:
מהי גלישת קרקע: תנועה של גוש קרקע, סלעים או בוץ במורד מדרון, בהשפעת כוח הכובד. במדרון יציב החיכוך והלכידות של חלקיקי הקרקע מחזיקים אותה במקומה. כשמשהו מפר את האיזון – גשם רב שמרווה את הקרקע במים ומכביד עליה ו"מחליק" אותה, רעידת אדמה, או חפירה בבסיס המדרון – הכוח שמושך במורד גובר, והגוש מתנתק וגולש. הגלישה יכולה להיות מהירה ופתאומית (מפולת, זרם בוץ) או איטית (זחילה של סנטימטרים בשנה).
השפעה 1 – על האדם: פגיעה בנפש וברכוש. גלישה מהירה קוברת בתים ושכונות שלמות שבנויים במדרון או בתחתיתו, והורגת ופוצעת אנשים. למשל, במפולת ליד העיירה אוסו שבמדינת וושינגטון בארצות הברית (2014) נקבר רובע מגורים ונהרגו 43 בני אדם.
השפעה 2 – על התשתיות והסביבה: כבישים, מסילות, צינורות וקווי חשמל נקטעים, ויישובים מנותקים מסיוע. החומר שגולש לאפיק נהר עלול לחסום אותו וליצור אגם, שפריצתו גורמת לשיטפון במורד. בסביבה – הקרקע הפורייה נסחפת מן המדרון, צמחייה ויערות נקברים, והנחלים מתמלאים בסחף ובבוץ.
למה זה מקבל ניקוד מלא: יש הסבר מדויק של המנגנון (כוח הכובד מול כוחות הבלימה, וגורמי ההפעלה), ושתי השפעות שונות עם דוגמה.
סעיף ב
אזורים (לפי ריכוזי הנקודות במפה): (1) הרי ההימלאיה ודרום־מערב סין (נפאל, צפון הודו); (2) מרכז אמריקה וצפון האנדים (גואטמלה, קוסטה ריקה, קולומביה, אקוודור). (אפשר גם: מערב ארצות הברית – קליפורניה; יפן, הפיליפינים ואינדונזיה.) גורמים: (1) תבליט הררי צעיר ותלול – אלה רכסי הרים צעירים שנוצרו בשולי לוחות טקטוניים ועדיין מתרוממים, והמדרונות התלולים לא יציבים; רעידות האדמה התכופות באזורים אלה מערערות את המדרונות ומפעילות גלישות. (2) משקעים רבים ועזים – גשמי המונסון בקיץ בהימלאיה, והגשמים הטרופיים וההוריקנים במרכז אמריקה מרווים את הקרקע במים, מכבידים עליה ומקטינים את החיכוך, והמדרונות גולשים.
מה נדרש: (1) לזהות במפה שני אזורים ברמת סיכון גבוהה (בעזרת מפה מדינית/פיזית של העולם באטלס); (2) להסביר שני גורמים לסיכון, וכל גורם קשור לאזורים שנבחרו.
תשובה מלאה:
קריאת המפה: הנקודות (אזורי גלישת קרקע) מרוכזות בעיקר לאורך רכס ההימלאיה ובדרום ובדרום־מערב סין, ביפן, בפיליפינים ובאינדונזיה, במרכז אמריקה ולאורך צפון האנדים, ובמערב ארצות הברית; יש גם ריכוזים קטנים יותר באלפים, במזרח ארצות הברית ובמערב אפריקה. מעט מאוד נקודות באזורים שטוחים ויבשים – סהרה, ערב, מרכז אוסטרליה.
אזור 1 – רכס ההימלאיה (נפאל, צפון הודו, בהוטן) ודרום־מערב סין.
אזור 2 – מרכז אמריקה (גואטמלה, הונדורס, ניקרגואה, קוסטה ריקה) וצפון האנדים (קולומביה, אקוודור, פרו).
גורם 1 – הרים צעירים, מדרונות תלולים ורעידות אדמה: שני האזורים נמצאים בגבולות של לוחות טקטוניים – בהימלאיה הלוח ההודי מתנגש בלוח האירואסייתי, ובמרכז אמריקה ובאנדים לוחות אוקייניים – לוח קוקוס ולוח נסקה – שוקעים מתחת ללוחות היבשתיים (הפחתה). ההרים צעירים, גבוהים ועדיין מתרוממים, ולכן המדרונות תלולים מאוד, והסלעים שבורים ומבוקעים. רעידות האדמה התכופות מנערות את המדרונות ומפעילות גלישות רבות (למשל אחרי רעידת האדמה בנפאל בשנת 2015).
גורם 2 – כמויות גשם גדולות ועזות: בהימלאיה יורדים בקיץ גשמי מונסון עזים, ובמרכז אמריקה ובצפון האנדים יש גשמים טרופיים רבים והוריקנים. מי הגשם מחלחלים לקרקע, מרווים אותה, מגדילים את משקלה ומקטינים את החיכוך בין החלקיקים – והמדרון גולש. דוגמה: בהוריקן מיץ' (1998) גשמים עזים גרמו לזרמי בוץ ולגלישות קרקע בהונדורס ובניקרגואה, ונהרגו אלפי בני אדם.
(גורם נוסף שאפשר להסביר: כריתת יערות במדרונות לשם חקלאות ובנייה – בלי השורשים שמייצבים את הקרקע היא גולשת ביתר קלות.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני אזורים שזוהו נכון במפה, ושני גורמים שונים (תבליט וטקטוניקה; גשמים), כל אחד עם מנגנון וקשר לאזורים.
סעיף ג
(1) כריתת יערות במדרונות (לחקלאות, לעצים או לבנייה): שורשי העצים מייצבים את הקרקע וקולטים חלק מן המים; בלעדיהם הקרקע רופפת ורוויה במים, והיא גולשת ביתר קלות. (2) סלילת כבישים ובנייה במדרונות – חציבה בבסיס המדרון מסירה את התמיכה בחלקו העליון, והמבנים מוסיפים משקל; גם מים מצנרת דולפת, מהשקיה ומניקוז לקוי מרווים את הקרקע. (אפשר גם: כרייה וחציבה.)
מה נדרש: שתי פעולות אדם שונות, ולכל אחת – איך היא מערערת את יציבות המדרון.
תשובה מלאה:
פעולה 1 – כריתת יערות וצמחייה במדרונות: האדם מברא יערות כדי לפנות שטח לחקלאות, למרעה ולבנייה, או כדי לנצל את העצים. השורשים "תופרים" את הקרקע ומחזיקים אותה למדרון, והצמחייה קולטת חלק ממי הגשם ומאיטה את זרימתם. כשהצמחייה מוסרת, הקרקע רופפת ונרווית במים מהר יותר, והסיכון לגלישה עולה – בעיקר בגשמים עזים.
פעולה 2 – סלילת כבישים ובנייה במדרונות: כדי לסלול כביש או לבנות בית חוצבים "מדרגה" בבסיס המדרון או בתוכו. החציבה מסירה את החומר שתמך בחלק העליון של המדרון ומגדילה את השיפוע. הבתים מוסיפים משקל, ומים מצנרת דולפת, מבורות ספיגה ומהשקיה מרווים את הקרקע. כל אלה מקטינים את היציבות, והמדרון עלול לגלוש.
(פעולה נוספת: כרייה וחציבה – מחצבות ומכרות פתוחים יוצרים מדרונות תלולים ומלאכותיים ופיצוצים מרעידים את הסלע.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי פעולות שונות, וכל אחת מוסברת במנגנון שמגדיל את הסיכון (פחות תמיכה, יותר משקל ומים).
שאלה 14 · הנהר רַיין
בגרף שלפניך מוצגים השינויים שחלו במאה העשרים במספר המינים של בעלי חיים בנהר רַיין, והשינויים בכמות החמצן במי הנהר.
השנים מחולקות בגרף לשתי תקופות.
עיין בגרף, וענה על הסעיפים א-ג שאחריו.
[גרף]
תאר את מגמות השינויים במספר המינים של בעלי החיים בנהר רַיין ובכמות החמצן במים בשתי התקופות המוצגות בגרף. (5 נקודות)
עיין באטלס, וציין שלושה שימושי קרקע באגן הניקוז של נהר רַיין.
בחר בשניים משימושי הקרקע שציינת, והסבר כיצד כל אחד מן השימושים האלה יכול לגרום למגמות הנראות בתקופה I בגרף. (10 נקודות)
המגמות הנראות בתקופה II בגרף השתנו בעקבות פעולות שעשה האדם.
ציין שתי פעולות של האדם באגן ניקוז של נהר שיכולות לגרום לשינויים האלה. (10 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
תקופה I (1900–1971): ירידה בשני המדדים – מספר המינים ירד בחדות מ־180 (1900) לכ־40 (1955) ולכ־27 (1971), ירידה של כ־85%; כמות החמצן ירדה, בתנודות, מכ־7.5 מ"ג/ליטר באמצע שנות ה־50 לכ־5 מ"ג/ליטר בסוף התקופה. תקופה II (1971–1998): עלייה בשני המדדים – מספר המינים עלה מכ־27 לכ־33 (1978), כ־97 (1988), כ־146 (1992) וכ־151 (1998), פי 5.6 בערך; כמות החמצן עלתה מכ־4.7 מ"ג/ליטר בתחילת התקופה לכ־9 בתחילת שנות ה־80 ולכ־10 בשנות ה־90.
מה נדרש: לתאר בכל תקופה את המגמה של שני המדדים – מספר המינים (העמודות) וכמות החמצן (הקו) – עם נתונים.
תשובה מלאה:
(ערכים מקורבים, נקראו מן הגרף.)
תקופה I (1900–1971) – ירידה בשני המדדים:
תקופה II (1971–1998) – עלייה בשני המדדים:
שני המדדים משתנים באותו כיוון: כשכמות החמצן יורדת – גם מספר המינים יורד, וכשהיא עולה – מספר המינים עולה.
למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל אחת משתי התקופות מתוארות המגמות של שני המדדים, עם ערכים מן הגרף.
סעיף ב
שימושי קרקע (מפות כלכלה ושימושי קרקע של מרכז אירופה באטלס): (1) תעשייה כבדה וכימית – אזור הרוהר, ולאורך הנהר מפעלי כימיה (באזל, לודוויגסהפן, לברקוזן); (2) ערים גדולות ויישוב צפוף – באזל, שטרסבורג, מנהיים, קלן, דיסלדורף, רוטרדם; (3) חקלאות אינטנסיבית – שדות בבקעת הריין העליונה ובהולנד, וכרמים במורדות עמק הריין. הסבר: תעשייה – הזרמת שפכים כימיים, מתכות כבדות ומלחים, ומי קירור חמים (מים חמים מכילים פחות חמצן), הרעילו את בעלי החיים והורידו את החמצן; ערים – הזרמת ביוב לא מטוהר: חיידקים מפרקים את החומר האורגני וצורכים את החמצן שבמים, ובעלי החיים נחנקים. (אפשר גם: חקלאות – דשנים שנשטפים לנהר גורמים לפריחת אצות, שבהתפרקותן נצרך החמצן; ושימוש בחומרי הדברה רעילים.)
מה נדרש: (1) שלושה שימושי קרקע באגן הריין לפי האטלס (מפות כלכלה, תעשייה ושימושי קרקע של מערב אירופה); (2) לבחור שניים ולהסביר כיצד כל אחד גרם לירידה במספר המינים ובכמות החמצן בתקופה I.
תשובה מלאה:
שלושה שימושי קרקע באגן הריין:
1. תעשייה – אזור התעשייה הכבדה של הרוהר (פחם, פלדה, כימיה) ליד המפגש עם הריין, ומפעלי כימיה ותרופות לאורך הנהר (באזל, לודוויגסהפן, לברקוזן).
2. ערים ויישוב עירוני צפוף – באזל, שטרסבורג, מנהיים, מיינץ, קלן, דיסלדורף, ובשפך – רוטרדם.
3. חקלאות אינטנסיבית – שדות בבקעת הריין העליונה ובשפלת הולנד, וכרמים במורדות עמק הריין.
(אפשר גם: נמלים ותחבורה ימית בנהר – דויסבורג, רוטרדם; תחנות כוח.)
הסבר לשניים:
תעשייה: במאה העשרים, ובעיקר אחרי מלחמת העולם השנייה, המפעלים הזרימו לנהר שפכים כימיים, מתכות כבדות ומלחים, כמעט בלי טיפול. החומרים הרעילים הרגו דגים וחסרי חוליות. בנוסף, מפעלים ותחנות כוח שואבים מים לקירור ומחזירים אותם חמים; מים חמים מכילים פחות חמצן מומס. התוצאה – ירידה בחמצן ובמספר המינים, כמו בתקופה I.
ערים: ערים גדולות ורבות הזרימו לריין ביוב ביתי לא מטוהר או מטוהר חלקית. הביוב מכיל חומר אורגני רב, וחיידקים מפרקים אותו תוך צריכת החמצן המומס במים. כמות החמצן יורדת (כמו בגרף, עד כ־5 מ"ג/ליטר ופחות), ומינים שזקוקים למים עשירים בחמצן – כמו הסלמון, שנעלם מן הריין – נעלמים.
(חקלאות – אפשרות נוספת: דשנים (חנקות, זרחות) נשטפים מן השדות לנהר, גורמים לפריחת אצות (אאוטרופיקציה), ובהתפרקות האצות המתות נצרך חמצן; חומרי הדברה הורגים בעלי חיים.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שלושה שימושי קרקע אמיתיים באגן הריין, ולשניים מהם מנגנון שמסביר גם את הירידה בחמצן וגם את הירידה במספר המינים.
סעיף ג
(1) הקמת מתקנים לטיהור שפכים לערים ולמפעלים, וחקיקה שמגבילה את הזרמת החומרים המזהמים לנהר (תקני פליטה, איסור על חומרים רעילים, הפחתת זרחות בחומרי ניקוי) – פחות חומר אורגני ורעלים, ולכן יותר חמצן ושיבה של מינים. (2) שיתוף פעולה בין המדינות שלאורך הנהר – ועדה בין־לאומית להגנה על הריין ותוכניות משותפות לניקוי הנהר (בעיקר אחרי אסון השריפה במפעל כימיקלים ליד באזל בשנת 1986), כולל ניטור, החזרת מינים (כמו הסלמון), בניית מעברי דגים ושיקום מישורי הצפה ובתי גידול לאורך הגדות.
מה נדרש: שתי פעולות של האדם, שונות זו מזו, ובכל אחת להראות כיצד היא מעלה את כמות החמצן ואת מספר המינים.
תשובה מלאה:
פעולה 1 – טיהור שפכים ופיקוח על הזרמות: הקמת מתקנים לטיהור שפכים לכל הערים והמפעלים באגן, וחקיקה שמחייבת טיהור לפני הזרמה, קובעת תקנים לריכוז החומרים, אוסרת על הזרמת חומרים רעילים ומגבילה את השימוש בזרחות בחומרי ניקוי ובדשנים. כך נכנס לנהר הרבה פחות חומר אורגני – החיידקים צורכים פחות חמצן – ופחות רעלים. בגרף רואים את התוצאה: החמצן עלה לכ־10 מ"ג/ליטר ומספר המינים חזר לגדול.
פעולה 2 – שיתוף פעולה בין־לאומי ושיקום הנהר: הריין עובר בשווייץ, בצרפת, בגרמניה ובהולנד, ולכן מדינה אחת לבדה לא יכולה לנקות אותו. המדינות הקימו ועדה בין־לאומית להגנה על הריין, ואחרי אסון שריפה במפעל כימיקלים ליד באזל (1986), שבו הוזרמו לנהר חומרי הדברה וגרמו למוות המוני של דגים, אימצו תוכנית פעולה משותפת: יעדים מוסכמים להפחתת זיהום, תחנות ניטור ומערכת התרעה לאורך הנהר, החזרת מינים (כמו הסלמון), בניית מעברי דגים סביב סכרים ושיקום של מישורי הצפה ובתי גידול לאורך הגדות.
(פעולות נוספות: הפחתת השימוש בדשנים ובחומרי הדברה בחקלאות שבאגן; הקטנת הזרמת מי קירור חמים מתחנות כוח.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי פעולות שונות, וכל אחת מוסברת – מה נעשה וכיצד הוא מעלה את כמות החמצן ואת מספר המינים.