בגרות בגאוגרפיה 57282 - קיץ 2024

מה נדרש: להסביר מגבלה אחת – מדוע תמ"ג לנפש לבדו עלול לתת תמונה לא מדויקת של רמת הפיתוח.

תשובה מלאה:
תמ"ג לנפש מחושב כסך התוצר של המדינה חלקי מספר התושבים, כלומר הוא ממוצע. הממוצע אינו מראה כיצד ההכנסה מתחלקת בין קבוצות האוכלוסייה ובין האזורים. במדינות שבהן אי־שוויון גבוה, מעט עשירים (או ענף כרייה רווחי בבעלות חברות) מעלים את הממוצע, בעוד רוב התושבים – למשל איכרים בכפרי האנדים בפרו – חיים בעוני. לכן שתי מדינות עם אותו תמ"ג לנפש יכולות להיות ברמת פיתוח שונה מאוד.
(אפשר גם: המדד אינו כולל פעילות כלכלית לא פורמלית – עבודה לא רשומה, חקלאות לצריכה עצמית – הנפוצה במדינות מתפתחות, ולכן ממעיט בהכנסה בפועל; המדד אינו מתחשב ברמת המחירים במדינה; המדד כלכלי בלבד ואינו מודד בריאות, השכלה או מצב הסביבה.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: המגבלה מוסברת – מה המדד מודד, מה הוא אינו מראה, ומדוע זה מטעה בקביעת רמת הפיתוח – עם דוגמה.

מה נדרש: (1) להסביר ממה מורכב המדד המשולב ואיך הוא בנוי; (2) להסביר את היתרון שלו על פני מדד יחיד.

תשובה מלאה:
(1) המדד המשולב – מדד הפיתוח האנושי (HDI) – מחושב בכל שנה בידי האו"ם לכל מדינה. הוא משלב שלושה רכיבים: בריאות – תוחלת החיים בלידה; השכלה – ממוצע שנות הלימוד של המבוגרים ומספר שנות הלימוד הצפויות לילד; רמת חיים – ההכנסה הלאומית לנפש בשווי כוח קנייה. כל רכיב הופך לציון, והציונים משולבים לערך אחד בין 0 ל־1. מדינות עם ערך גבוה (קרוב ל־1, כמו נורווגיה) הן בעלות פיתוח אנושי גבוה מאוד, ומדינות עם ערך נמוך (למשל בדרום הסהרה) – בעלות פיתוח נמוך.

(2) מדד יחיד בודק תחום אחד בלבד, ולכן עלול להטעות: מדינה יכולה להיות עשירה בתמ"ג לנפש (למשל בזכות נפט) אך עם תוחלת חיים או השכלה נמוכות. המדד המשולב מצרף תחומים כלכליים וחברתיים, ולכן הוא משקף את רמת החיים ואת הרווחה של האוכלוסייה בפועל – לא רק את גודל הכלכלה. כך המוסדות הבין־לאומיים יכולים לדרג ולהשוות מדינות בצורה מהימנה יותר, לזהות באיזה תחום מדינה מפגרת, ולהחליט היכן להשקיע סיוע.

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) שלושת הרכיבים נכונים ומפורטים, עם טווח הערכים; (2) היתרון מוסבר דרך החיסרון של מדד יחיד ודרך השימוש של המוסדות.

מה נדרש: לתאר שתי השפעות – אחת על התעשייה המסורתית ואחת על התעשייה עתירת הידע.

תשובה מלאה:
השפעה על התעשייה המסורתית: התעשייה המסורתית (טקסטיל, הלבשה, נעליים, פלדה, הרכבה) היא עתירת עבודה, וחלק גדול מעלותה הוא שכר העובדים. עם פתיחת השווקים היא נאלצה להתחרות ביבוא זול ממדינות מתפתחות שבהן השכר נמוך בהרבה. מפעלים רבים נסגרו או הועברו לאסיה, לאמריקה הלטינית ולמזרח אירופה. במדינות המפותחות התרחש דה־תיעוש: אבטלה בקרב עובדים לא מיומנים ודעיכה של אזורי תעשייה ותיקים – למשל "חגורת החלודה" בצפון־מזרח ארצות הברית או אזורי הפלדה והפחם בבריטניה.
השפעה על התעשייה עתירת הידע: התעשייה עתירת הידע (הייטק, תוכנה, תרופות, מכשור רפואי, תעופה) נשענת על כוח אדם משכיל, מחקר ופיתוח והון – יתרונות של המדינות המפותחות. הגלובליזציה מאפשרת לה למכור לשוק עולמי ענק, לגייס השקעות ולמשוך מרכזי מחקר של תאגידים רב־לאומיים. לכן ענף זה צמח, הפך למנוע הצמיחה והייצוא של המדינות המפותחות, ויצר משרות בשכר גבוה.

למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל אחד משני סוגי התעשייה מתוארת השפעה ברורה (דעיכה/העתקה מול צמיחה), עם הסבר מדוע היא קורית ודוגמה.

מה נדרש: (1) להסביר חיסרון של השתלבות בכלכלה הגלובלית, על פי הקטע; (2) לנקוט עמדה לגבי הטענה ולנמק אותה.

תשובה מלאה:
(1) החיסרון – תלות כלכלית במדינות אחרות. השתלבות בכלכלה הגלובלית פירושה הסתמכות על ספקים מחוץ למדינה. לפי הקטע, רוסיה סיפקה כ־40% מן הגז של מדינות האיחוד האירופי, והגז הוא מקור אנרגייה חשוב לכלכלתן. כאשר רוסיה הפסיקה לספק גז בעקבות תמיכתן באוקראינה, נוצר מחסור, מחירי האנרגייה עלו, והדבר פגע בתעשייה, בחימום הבתים וביוקר המחיה. כלומר, מדינה שתלויה בספק אחד חשופה לפגיעה כשהספק משתמש בתלות כאמצעי לחץ פוליטי.

(2) עמדה: הטענה נכונה בחלקה.
נימוק בעד: בשנים האחרונות רואים סימנים לבלימה – מדינות האיחוד האירופי עברו לייבא גז מספקים אחרים (גז טבעי נוזלי מארצות הברית ומקטאר) והאיצו אנרגייה מתחדשת; מדינות מטילות סנקציות ומכסים; חברות מעבירות ייצור מאסיה חזרה למדינת האם או למדינות ידידותיות כדי לקצר את שרשראות האספקה, לאחר שבמגפת הקורונה התגלתה פגיעותן.
נימוק נגד: הגלובליזציה לא נעצרה – היקף הסחר העולמי, התקשורת, האינטרנט, התיירות והפעילות של תאגידים רב־לאומיים נשארו גבוהים מאוד. גם הפתרון האירופי היה גלובלי – ייבוא גז ממדינות אחרות בעולם. לכן מדובר בשינוי בדפוסי הגלובליזציה ובהאטה, ולא בבלימה מלאה.

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) החיסרון מבוסס על הקטע (הנתון של 40%, הפסקת האספקה) ומוסבר; (2) יש עמדה ברורה ונימוק עם דוגמאות. כל עמדה מנומקת היטב מתקבלת.

מה נדרש: להסביר את המושג "יוממות" ולהציג שני גורמים שונים לה.

תשובה מלאה:
יוממות היא תנועה יומית קבועה של אנשים ממקום מגוריהם למקום עבודתם או לימודיהם ביישוב אחר, וחזרה הביתה באותו יום. במטרופולין היוממות היא בעיקר מן הטבעות והפרוורים אל הגלעין בבוקר, ובכיוון ההפוך בערב.
גורם ראשון – פער בין מיקום התעסוקה למיקום המגורים: מקומות העבודה – משרדים, שירותים פיננסיים, מוסדות שלטון ובתי חולים – מרוכזים בגלעין, שבו הנגישות הגבוהה ביותר. אבל בגלעין מחירי הדיור גבוהים והצפיפות רבה, ולכן משפחות רבות מעדיפות לגור בפרוורים, שבהם הדיור זול, מרווח ושקט יותר. כך נוצר פער שיש לגשר עליו בנסיעה יומית.
גורם שני – שיפור התחבורה: כבישים מהירים, רכבות פרבריות, רכבת קלה ושיעור גבוה של בעלות על רכב פרטי מקצרים את זמן הנסיעה, ולכן אפשר לגור עשרות קילומטרים מן העבודה ולהגיע אליה מדי יום.
(אפשר גם: מוסדות השכלה גבוהה ושירותים מיוחדים – בתי חולים גדולים, תרבות – מרוכזים בגלעין.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: הגדרה מדויקת (יומיומית, בין יישובים, הלוך ושוב) ושני גורמים שונים, כל אחד מוסבר.

מה נדרש: שתי סיבות – אחת מתחום התחבורה ואחת מתחום הסביבה – לקביעת אגרת הגודש.

תשובה מלאה:
סיבה מתחום התחבורה – הפחתת הגודש: מטרופולין לונדון מונה יותר מ־15 מיליון תושבים, ורבים מהם יוממים אל המרכז. בשעות העומס הרחובות הצרים במרכז העיר נחסמים בפקקים, זמני הנסיעה מתארכים והאוטובוסים נתקעים. האגרה מייקרת את הכניסה ברכב פרטי, ולכן חלק מן הנהגים מוותרים עליה, משנים את שעת הנסיעה או עוברים לתחבורה ציבורית, לאופניים או להליכה. התנועה זורמת טוב יותר, והכספים מן האגרה מושקעים בשיפור התחבורה הציבורית.
סיבה מתחום הסביבה – הפחתת זיהום האוויר: כלי רכב הם מקור עיקרי לזיהום האוויר בעיר (תחמוצות חנקן, חלקיקים) ולפליטת גזי חממה, ובפקקים, כשהמנוע פועל והרכב כמעט אינו זז, הפליטות גדולות במיוחד. פחות מכוניות במרכז העיר פירושן פחות זיהום, פחות רעש ופגיעה קטנה יותר בבריאות התושבים.

למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי סיבות מן התחומים שנדרשו, כל אחת מסבירה כיצד האגרה משפיעה ומה התועלת, בקשר למרכז לונדון.

מה נדרש: (1) לפי המפות – שימוש קרקע אחד שגדל ואחד שהצטמצם; (2) גורם אחד לכל שינוי, מוסבר.

תשובה מלאה:
(1) שימוש קרקע ששטחו גדל – שטחים בנויים (אדום במקרא). ב־1973 השטח הבנוי היה כתמים קטנים ומפוזרים, בעיקר סביב רעננה (בדרום־מערב האגן). במפות של 1997 ו־2007 השטח הבנוי סביב רעננה הפך לגוש רציף, וב־2010 נראים שטחים בנויים גדולים גם בצפון האגן ובמרכזו. לפי הערכה גסה של המפות, השטח הבנוי עלה מפחות מעשירית האגן ב־1973 לכשליש ממנו ב־2010 (הערכה בלבד – אין צורך במספרים מדויקים; העיקר הוא כיוון השינוי).
שימוש קרקע ששטחו הצטמצם – חקלאות (פרדסים וגידולי שדה – ירוק). ב־1973 כמעט כל האגן היה חקלאי (כ־88% לפי הערכה גסה), וב־2010 – כ־65% בלבד, והשטחים החקלאיים מקוטעים בין שטחים בנויים.
(אפשר גם: שטחים חשופים – גדלו עד 1986 ואחר כך כמעט נעלמו – רובם הפכו לשטחים בנויים או מעובדים.)

(2) הגורם לגידול השטחים הבנויים – תהליך הפרבור במטרופולין תל אביב: אוכלוסיית המטרופולין גדלה מאוד (ריבוי טבעי ועלייה, בייחוד בשנות ה־90), והביקוש לדיור עלה. בגלעין (תל אביב) הדיור יקר וצפוף, ולכן משפחות עברו לטבעות – לרעננה וליישובים סביבה – שבהם הדיור מרווח וזול יותר ואיכות החיים גבוהה. הכבישים המהירים מאפשרים להם ליומם לעבודה במרכז. לכן נבנו שכונות חדשות, אזורי תעסוקה ומסחר וכבישים.
הגורם לצמצום השטח החקלאי – מחיר הקרקע ושינוי ייעודה: בשובל העירוני–כפרי ערך הקרקע לבנייה גבוה פי כמה מערכה לחקלאות. רשויות התכנון שינו את ייעוד הקרקע החקלאית לבנייה כדי לענות על הביקוש לדיור, ובעלי הקרקע העדיפו למכור או לבנות. במקביל, רווחיות החקלאות – בייחוד הפרדסים – ירדה (מחירי מים גבוהים, תחרות בשווקים), ולכן היה כדאי לוותר על הקרקע החקלאית.

למה זה מקבל ניקוד מלא: שני שימושים מן המקרא, עם תיאור השינוי לפי המפות והשנים; לכל שינוי גורם אחד מוסבר וקשור למטרופולין תל אביב ולרעננה.

מה נדרש: להסביר את המושג "חגורה ירוקה" ולהציג שתי סיבות שונות להגדרתה.

תשובה מלאה:
חגורה ירוקה היא רצועה של שטחים פתוחים – שדות, יערות, פארקים ושמורות – המקיפה עיר או מטרופולין, ובה הבנייה מוגבלת מאוד או אסורה על פי תוכנית מתאר וחוק. הדוגמה הידועה היא החגורה הירוקה סביב לונדון, שנקבעה באמצע המאה ה־20.
סיבה ראשונה – בלימת ההתפשטות העירונית: בלי הגבלה, העיר מתפשטת ללא סוף אל השובל העירוני–כפרי בבנייה דלילה, ערים סמוכות מתחברות לרצף בנוי אחד, והתשתיות והנסיעות מתארכות. החגורה הירוקה מציבה גבול לשטח הבנוי, ולכן מעודדת ציפוף, בנייה לגובה והתחדשות עירונית בתוך העיר הקיימת – ניצול יעיל של קרקע.
סיבה שנייה – שמירה על שטחים פתוחים, חקלאות ואיכות הסביבה: החגורה משמרת שטחים חקלאיים קרובים לעיר (מזון טרי), בתי גידול ומגוון ביולוגי, ונוף כפרי. היא משמשת "ריאה ירוקה" – שטחי נופש ופנאי לתושבי העיר, שיפור איכות האוויר, החדרת מים לתת־הקרקע והפחתת אי החום העירוני.

למה זה מקבל ניקוד מלא: הגדרה מלאה (מיקום, מה יש בה, הגבלת בנייה) עם דוגמה, ושתי סיבות שונות – תכנונית (בלימת התפשטות) וסביבתית־חברתית (שמירה על שטחים פתוחים) – כל אחת מוסברת.

מה נדרש: (1) לציין את שני האוקיינוסים (בעזרת המפה והאטלס); (2) להסביר את חשיבות התעלה לסחר העולמי.

תשובה מלאה:
(1) באטלס יש לעיין במפה הפיזית־מדינית של מרכז אמריקה. תעלת פנמה מחברת בין האוקיינוס האטלנטי – דרך הים הקריבי, שאליו נפתח צפון התעלה (מפרץ לימון, ליד העיר קולון) – לבין האוקיינוס השקט, שאליו נפתח דרום התעלה (מפרץ פנמה, ליד העיר פנמה סיטי). במפה שבנספח ב: ה'אוקיינוס' בצפון־מערב הוא האטלנטי (הים הקריבי), וה'אוקיינוס' בדרום־מזרח הוא השקט.

(2) לפני פתיחת התעלה (1914) אוניות שהפליגו בין שני האוקיינוסים נאלצו להקיף את כל דרום אמריקה – דרך כף הורן או מצר מגלן. התעלה מקצרת את הדרך באלפי קילומטרים – למשל בין ניו יורק לסן פרנסיסקו בכ־13,000 ק"מ. הקיצור חוסך ימי הפלגה, דלק, שכר צוות וביטוח, ולכן מוזיל את הובלת הסחורות. התעלה חשובה במיוחד לסחר בין החוף המזרחי של ארצות הברית לבין מזרח אסיה (סין, יפן, קוריאה) – למשל ייצוא תבואה וגז ויבוא מוצרי תעשייה – וגם לסחר בין אירופה לבין החוף המערבי של אמריקה. לכן היא אחד מנתיבי הספנות החשובים בעולם, וחלק ניכר מן הסחר הימי העולמי עובר בה; כל שיבוש בתעלה משפיע על מחירי ההובלה בעולם.

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) שני האוקיינוסים נכונים, עם הפניה למפה; (2) ההסבר כולל את המנגנון (קיצור דרך → חיסכון בזמן ובעלות) ואת הקשר לסחר העולמי, עם דוגמה.
טעות נפוצה: לכתוב שהתעלה מחברת את האוקיינוס השקט עם "מפרץ מקסיקו" או עם האוקיינוס ההודי.

מה נדרש: (1) להסביר את הקשר בין ירידת המשקעים להגבלת המעבר (על פי הקטע); (2) להסביר השפעה אחת על כלכלת פנמה.

תשובה מלאה:
(1) לפי הקטע, אגם גאטון ואגם אלחואלה הם מאגרי מים מתוקים שמזרימים מים לתאי השיט. תאי השיט מרימים את האוניות מגובה פני הים לגובה האגם (כ־26 מטר) ומורידים אותן חזרה – וכל מעבר של אונייה מצריך מילוי וריקון של תאי השיט, כלומר הזרמה של כ־200 מיליון ליטר מים מתוקים מן האגם אל הים. האגמים מתמלאים מן הגשם ומנהר צ'אגרס. כשכמות המשקעים פחתה ב־30%, מפלס האגמים ירד: לא היו מספיק מים כדי להפעיל את תאי השיט בקצב הרגיל, והאגם נעשה רדוד יותר לאוניות כבדות. לכן הרשויות הגבילו את מספר האוניות העוברות ביום ואת עומק השקיעה המרבי – אוניות נאלצו להפליג עם פחות מטען.

(2) השפעה – ירידה בהכנסות המדינה מן התעלה: אגרות המעבר שמשלמות האוניות הן מקור הכנסה מרכזי לתקציב של פנמה. כשמספר האוניות קטן וכל אונייה נושאת פחות מטען, ההכנסות מאגרות יורדות, ולמדינה נשאר פחות כסף לשירותים ולהשקעות. בנוסף נפגעים הענפים הקשורים לתעלה – נמלים, מרכזי לוגיסטיקה, אספקה ותיקון לאוניות – והעובדים בהם. חלק מחברות הספנות עלולות לעבור לנתיבים חלופיים (למשל דרך תעלת סואץ או רכבות יבשתיות בארצות הברית), וזה מסכן את מעמדה של פנמה בטווח הארוך.

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) שרשרת סיבתית מלאה: משקעים → מפלס האגמים → מים לתאי השיט → הגבלת מעבר, עם קישור לקטע; (2) השפעה כלכלית אחת מוסברת וקשורה לפנמה.
טעות נפוצה: לכתוב שהתעלה "מתייבשת" כי מי הים יורדים – התעלה תלויה במים המתוקים שבאגמים, לא בים.

מה נדרש: שתי דרכים שונות להפקת מחצבים, שכל אחת מקיימת את עקרון הפיתוח בר־הקיימה – פיתוח שעונה על צורכי ההווה בלי לפגוע ביכולת של הדורות הבאים לענות על צורכיהם (שילוב של כלכלה, חברה וסביבה).

תשובה מלאה:
דרך ראשונה – טכנולוגיות נקיות ופיקוח סביבתי: להחליף שיטות מזהמות בשיטות נקיות – למשל הפקת זהב בהפרדה בכוח הכובד או בשיטות סגורות שלוכדות את הכספית וממחזרות אותה, טיהור שפכים ומי נגר מן המכרה, וסינון פליטות לאוויר. הממשלה צריכה לפקח על החברות, לחייב תקנים סביבתיים ולהטיל קנסות על מזהמים. כך הכרייה ממשיכה לספק פרנסה והכנסות (צורכי ההווה), בלי להרעיל את הקרקע והמים שהדורות הבאים יזדקקו להם.
דרך שנייה – שיקום ומיחזור: לחייב את חברות הכרייה לשקם את האתר בסיום הכרייה – מילוי בורות, כיסוי ערימות פסולת, שתילת צמחייה – כדי שהקרקע תחזור לשמש לחקלאות, לטבע או לנופש. במקביל, להגדיל את המיחזור של מתכות ממוצרים ישנים ("כרייה עירונית" של פסולת אלקטרונית), כך שהמחצבים – משאב מתכלה – ינוצלו ביעילות ויישארו גם לדורות הבאים.

למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי דרכים שונות, וכל אחת מקושרת במפורש לעקרון בר־הקיימה – איזון בין צורכי ההווה לשמירה על הסביבה והמשאבים לעתיד.

מה נדרש: להציג שתי טענות שונות של המדינות הפחות מפותחות, כל אחת מוסברת.

תשובה מלאה:
טענה ראשונה – "המזהמים הם שישלמו" (אחריות היסטורית): המדינות המפותחות – אירופה, ארצות הברית, יפן – התפתחו מאז המהפכה התעשייתית תוך שריפת פחם ונפט, כריתת יערות וזיהום, והן אחראיות לרוב גזי החממה שהצטברו באטמוספרה. הן הגיעו לעושר בזכות פיתוח שפגע בסביבה. לכן, לטענת המדינות הפחות מפותחות, אין זה צודק שדווקא הן יוגבלו עכשיו; המדינות המפותחות צריכות לצמצם יותר, ולממן את המעבר של המדינות העניות לטכנולוגיות נקיות.
טענה שנייה – זכות לצאת מעוני: במדינות הפחות מפותחות מאות מיליוני אנשים חיים בעוני, בלי חשמל, בלי מים נקיים ובלי תעסוקה מסודרת. כדי לשפר את רמת החיים – בריאות, השכלה, דיור – הן צריכות צמיחה כלכלית מהירה: תעשייה, כרייה, חקלאות מסחרית ואנרגייה זולה (גם מפחם). הגבלות סביבתיות מחמירות מייקרות את הפיתוח ומאטות אותו, ולמעשה מקבעות את הפער בינן לבין המדינות העשירות.
(אפשר גם: הפליטות לנפש במדינות הפחות מפותחות נמוכות בהרבה מאלה של המדינות המפותחות; חלק מן הזיהום אצלן נובע מייצור מוצרים שנצרכים במדינות המפותחות.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי טענות שונות (צדק היסטורי ואחריות; הצורך בצמיחה למיגור העוני), כל אחת מוסברת מנקודת המבט של המדינות הפחות מפותחות.

מה נדרש: (1) לציין את שתי המגמות לפי הגרף בשנים 1993–2021; (2) להסביר כיצד החקלאות המפותחת הביאה לכך שהקווים נפרדים – פחות פרות ויותר חלב.

תשובה מלאה:
(1) מספר הפרות – מגמת ירידה: שיעור השינוי ירד מכ־32% (ביחס ל־1961) ב־1993 לכ־2% ב־2021, עם עלייה זמנית לכ־20% ב־2015 וירידה חדה אחריה.
ייצור החלב – מגמת עלייה: שיעור השינוי עלה מכ־57% ב־1993 לכ־110% ב־2021, בעיקר מאמצע שנות ה־2000 ובחדות אחרי 2014.

(2) חישוב לפי ערכי הגרף: מספר הפרות ב־2021 הוא 1.02 מזה של 1961, וב־1993 – 1.32; כלומר מספר הפרות קטן בכ־23%. ייצור החלב ב־2021 הוא 2.10 מזה של 1961, וב־1993 – 1.57; כלומר הייצור גדל בכ־34%. מכאן שתנובת החלב הממוצעת לפרה עלתה בכ־73% (2.10/1.02 לעומת 1.57/1.32).
ההסבר – חקלאות מפותחת עתירת הון וידע: הרפתנים ההולנדים משתמשים בהשבחה גנטית של הבקר (פרות הולשטיין עתירות חלב), בהזנה מדויקת ומאוזנת לפי צורכי כל פרה, בטיפול וטרינרי מתקדם, ברפתות ממוחשבות עם חיישנים וברובוטי חליבה. כך כל פרה מניבה הרבה יותר חלב, ואפשר לייצר יותר חלב עם פחות פרות. במקביל, משקים קטנים נסגרו והתאחדו למשקים גדולים ויעילים. (גם ההחלטות של הממשלה ושל האיחוד האירופי השפיעו: ביטול מכסות החלב ב־2015 הביא לזינוק בייצור, וב־2017–2018 צומצם מספר הפרות כדי להפחית את זיהום הקרקע והמים בזרחן ובחנקן מן הזבל.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) שתי המגמות עם ערכים מן הגרף; (2) ההסבר מחבר בין הטכנולוגיה החקלאית לבין העלייה בתנובה לפרה – מה שמסביר את הפער בין שתי המגמות.
טעות נפוצה: לקרוא את הגרף כמספר פרות או כמות חלב מוחלטים – הגרף מציג שיעור שינוי ביחס ל־1961, ולכן ערך של 2% אינו אומר שכמעט אין פרות, אלא שמספרן קרוב לזה של 1961.

מה נדרש: לבחור שתי פעולות ולהסביר לכל אחת את המנגנון שבו היא מפחיתה את הפגיעה בסביבה ושומרת על משאבי הטבע.

תשובה מלאה:
פעולה ראשונה – הגדלת השימוש בחממות: בחממה התנאים מבוקרים (טמפרטורה, לחות, אור), ולכן היבול לדונם גדול פי כמה מן היבול בשדה פתוח. מכאן שאפשר לגדל יותר מזון על פחות קרקע ולהשאיר שטחים פתוחים לטבע. בחממות מודרניות משקים בטפטוף ומשתמשים שוב במי הניקוז (מחזור סגור), ולכן נחסכים מים ופחות דשנים זולגים לקרקע ולמי התהום. גם ההדברה נעשית לרוב בדרך ביולוגית (חרקים מועילים), כך שהשימוש בחומרי הדברה מזהמים פוחת.
פעולה שנייה – צמצום מספר משקי בעלי החיים: הולנד היא מדינה קטנה וצפופה עם ריכוז גבוה מאוד של בקר. הפרות פולטות מתאן – גז חממה חזק – והזבל שלהן משחרר אמוניה ותרכובות חנקן וזרחן. העודפים מזהמים את הקרקע, הנחלים ומי התהום, פוגעים בשמורות טבע (העשרת יתר בחנקן) ותורמים להתחממות הגלובלית. צמצום מספר הפרות מקטין את הפליטות ואת זיהום הקרקע והמים, ומפנה שטחי מרעה וגידולי מספוא לשיקום הטבע. בזכות התנובה הגבוהה לפרה (סעיף ב) אפשר לצמצם את העדר בלי לפגוע מאוד באספקת החלב.
(אפשר גם: חקלאות על גגות – ייצור מזון בתוך העיר, בלי לצרוך קרקע חקלאית ובלי הובלה ארוכה ופליטות; בינה מלאכותית לתכנון הובלה – מסלולים יעילים, פחות נסיעות ופחות דלק ופליטות, ופחות מזון שמתקלקל בדרך.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי פעולות מן הרשימה, ולכל אחת הסבר של המנגנון (מה משתנה בייצור) ושל התועלת לסביבה ולמשאבים בעתיד.

מה נדרש: (1) לציין לפי האטלס את תקופת הקימוט של כל אזור; (2) להסביר את הקשר בין גיל הקימוט לגובה הנוכחי.

תשובה מלאה:
(1) באטלס יש לעיין במפה הגאולוגית / הטקטונית של אירופה (מפת תקופות הקימוט – "מבנה גאולוגי"), שבה מסומנים בצבעים שונים אזורי הקימוט הקלדוני, ההרציני והאלפיני.
רמת קסטיליה (המסטה הספרדית, במרכז חצי האי האיברי) – שייכת לקימוט ההרציני, בעידן הפלאוזואיקון (לפני כ־300 מיליון שנה).
הרי הפירנאים (בגבול ספרד–צרפת) – שייכים לקימוט האלפיני, הצעיר, בעידן הקנוזואיקון (בעיקר בשלישון, לפני עשרות מיליוני שנים).

(2) הקשר: ככל שהקימוט עתיק יותר, כך פעלו על ההרים זמן רב יותר כוחות חיצוניים – בלייה וסחיפה (מים, קרח, רוח) – שבלו את הסלע והסיעו אותו, ולכן ההרים נמוכים ומעוגלים יותר.
רמת קסטיליה: ההרים שנוצרו בקימוט ההרציני נחשפו לבלייה ולסחיפה במשך כ־300 מיליון שנה. הם נשחקו כמעט לגמרי והפכו לרמה (פנה־מישור) שגובהה כיום כ־600–800 מ' (מדריד – כ־650 מ').
הפירנאים: ההרים נוצרו בקימוט האלפיני הצעיר, וחלק מן ההתרוממות נמשך עד לא מזמן, כך שהבלייה והסחיפה פעלו עליהם זמן קצר יחסית. לכן הם גבוהים – פסגות רבות מעל 3,000 מ' (אנטו, כ־3,400 מ') – עם פסגות חדות ומדרונות תלולים.

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) תקופה נכונה לכל אזור, עם הפניה לסוג המפה; (2) הקשר מוסבר דרך משך הזמן שבו פעלו הבלייה והסחיפה, עם הגובה של כל אזור.
טעות נפוצה: להפוך את הקשר ולחשוב שהרים עתיקים "הספיקו לגדול" ולכן הם גבוהים יותר.

מה נדרש: (1) לבחור תחום אחד ולתאר את מאפייניו בפירנאים; (2) להסביר את הקשר בינם לבין הטופוגרפיה (רכס גבוה, תלול, צעיר).

תשובה מלאה:
התחום שנבחר – תחבורה.
(1) הפירנאים מהווים מחסום תחבורתי בין ספרד לצרפת. מעט כבישים ומסילות חוצים את הרכס, והם עוברים במעברי הרים (אוכפים) ובמנהרות (למשל מנהרת סומפור), בדרכים מתפתלות ותלולות עם עליות חדות. בחורף חלק מן המעברים נחסמים בשלג. עיקר התנועה בין שתי המדינות – הכבישים המהירים והרכבות – עוקפת את ההרים בשני קצותיהם: במזרח לאורך חוף הים התיכון ובמערב לאורך מפרץ ביסקאיה.
(2) הפירנאים הם רכס קימוט צעיר: גבוה (פסגות מעל 3,000 מ'), רציף לאורך יותר מ־400 ק"מ, עם פסגות חדות, מדרונות תלולים ועמקים צרים. בתנאים כאלה סלילת דרכים ומסילות קשה ויקרה מאוד (צריך מנהרות, גשרים ותפניות רבות), ושלג בחורף מקשה על התנועה. לכן התחבורה מתרכזת במעט המעברים הנמוכים ובמנהרות, ובעיקר בקצות הרכס, שם ההרים נמוכים ויורדים אל הים.
(אפשר גם – הפקת אנרגייה: בפירנאים תחנות כוח הידרואלקטריות רבות, כי הגובה הרב יוצר הפרשי גובה גדולים ונחלים זורמים במהירות, והמשקעים והשלג המופשר מספקים מים רבים, ועמקים צרים נוחים לבניית סכרים. או תיירות: אתרי סקי (באנדורה ובספרד) וטיולי הרים – בזכות הגובה, השלג בחורף והנוף ההררי.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) תחום אחד מתואר במאפיינים קונקרטיים; (2) הקשר לטופוגרפיה (גובה, תלילות, רציפות) מוסבר בשרשרת סיבתית.

מה נדרש: (1) לזהות את צורת הנוף בכל תמונה; (2) לבחור שתיים ולהסביר את תהליך היווצרותן.

תשובה מלאה:
(1) תמונה 1 – מורנה: רכס קשתי של סלעים ופסולת בקצה לשון הקרחון, סביב אגם קטן.
תמונה 2 – עמק U: עמק רחב בין הרים תלולים, עם קרקעית שטוחה ודפנות תלולות.
תמונה 3 – פיורד: מפרץ ים ארוך, צר ועמוק בין הרים תלולים.
תמונה 4 – קרקס קרחוני: שקעים קעורים בצורת קערה/כורסה בראש ההר, בין פסגות חדות, ובהם שלג וקרח.

(2) עמק U (תמונה 2): לפני תקופת הקרח זרם בעמק נהר, שחתך עמק צר בצורת V. בתקופת הקרח מילא את העמק קרחון עבה וכבד. הקרחון, שבתחתיתו ובצדדיו היו קפואים סלעים, פעל כמו פצירה ענקית: הוא שחק (שיוף, אברזיה) ועקר גושי סלע ("קטיפה") מן הקרקעית ומן הדפנות. כך העמיק את העמק, הרחיב אותו ויישר את דפנותיו. כשהקרחון נמס, נשאר עמק עם דפנות תלולות וקרקעית רחבה ושטוחה – צורת U.
פיורד (תמונה 3): פיורד הוא עמק U שנחצב בידי קרחון באזור חוף, עד עומק רב מתחת לפני הים (הקרחון העבה שחק את הקרקעית לעומק של מאות מטרים). בסוף תקופת הקרח הקרחונים נמסו ונסוגו, ופני הים עלו בעשרות מטרים. מי הים חדרו לעמק והציפו אותו, ונוצר מפרץ ארוך, צר ועמוק החודר הרחק אל תוך היבשה בין הרים תלולים – כמו בפיורדים של נורווגיה.
(אפשר גם: מורנה – הקרחון גורף ומסיע פסולת סלעים מכל הגדלים; בקצה הקרחון, שם הקרח נמס, הפסולת מושקעת ונערמת לרכס – מורנה חזיתית, שמסמנת את הגבול שאליו הגיע הקרחון. קרקס – בראש עמק הררי מצטבר שלג בשקע; הקרח שבשקע בולה את הסלע ועוקר אותו מן הדפנות ומן הקרקעית, והשקע מעמיק ומתרחב לצורת קערה בעלת דפנות תלולות.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) ארבעה זיהויים נכונים עם רמז מן התמונה; (2) לכל צורה – תהליך (שחיקה/הצפה/השקעה) וסדר שלבים.
טעות נפוצה: להחליף בין פיורד לאגם בעמק – בפיורד המים הם מי ים, והעמק מחובר לים.

מה נדרש: יתרון אחד לכל צורת נוף, מוסבר – מה במבנה הנוף מאפשר את התועלת לאדם.

תשובה מלאה:
פיורד – נמל טבעי מוגן: הפיורד ארוך, צר ועמוק מאוד, ומוקף הרים גבוהים. המים העמוקים מאפשרים לאוניות גדולות להיכנס עד עמוק לתוך היבשה, וההרים שמסביב מגינים מפני רוחות וגלים של הים הפתוח. לכן לאורך הפיורדים התפתחו נמלים, כפרי דיג וחוות לגידול דגים (סלמון בנורווגיה), והפיורד משמש נתיב תחבורה ימי אל תוך היבשה ההררית.
(אפשר גם: תיירות – הנוף המרהיב של הפיורדים מושך מיליוני תיירים, בעיקר לשייט.)
עמק U – מקום נוח להתיישבות, לחקלאות ולתחבורה: באזור הררי ותלול, קרקעית השטוחה והרחבה של עמק U היא כמעט השטח המישורי היחיד. על הקרקעית אפשר לבנות כפרים וערים, לעבד שדות ולרעות בקר, ולסלול כבישים ומסילות. לכן עמקי U משמשים צירי תחבורה עיקריים בהרים (למשל באלפים) ומרכזי יישוב.
(אפשר גם: הפקת חשמל הידרואלקטרי – מים הנופלים מעמקים תלויים לעמק הראשי; תיירות וסקי.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל צורת נוף יתרון אחד, והיתרון נגזר מתכונה של צורת הנוף (עומק ומחסה בפיורד, קרקעית שטוחה בעמק U).

מה נדרש: לתאר שלושה שלבים לפי סדרם – מן הגורם עד הפגיעה בחוף.

תשובה מלאה:
שלב 1 – רעידת אדמה תת־ימית: באזור הפחתה לוח אוקייני שוקע מתחת ללוח אחר. בין הלוחות מצטבר לחץ במשך שנים, ובשלב מסוים הוא משתחרר בבת אחת ברעידת אדמה חזקה (בדרך כלל בעוצמה 7.5 ומעלה) ובמוקד רדוד. קרקעית הים לאורך מאות קילומטרים מתרוממת (או שוקעת) במטרים ספורים.
שלב 2 – היווצרות הגלים והתפשטותם: התזוזה של הקרקעית דוחפת את כל עמודת המים שמעליה, מן הקרקעית ועד פני הים. נוצרים גלים ארוכים מאוד (מאות קילומטרים בין גל לגל) המתפשטים לכל הכיוונים במהירות של כ־500–800 קמ"ש. באוקיינוס הפתוח והעמוק גובהם קטן (פחות ממטר), ואוניות כמעט אינן מרגישות בהם.
שלב 3 – הגעה לחוף: כשהגלים נכנסים למים רדודים ליד החוף, החיכוך עם הקרקעית מאט אותם, הגלים שמאחור "משיגים" את הגלים שלפנים, והאנרגייה נדחסת לגובה – הגל מתנשא לגובה של מטרים רבים ואף עשרות מטרים. קיר מים עצום מציף את החוף, חודר קילומטרים אל תוך היבשה, ובנסיגתו גורף איתו בתים, אנשים ופסולת. לעיתים מגיעים כמה גלים בהפרש של דקות רבות.

למה זה מקבל ניקוד מלא: שלושה שלבים בסדר נכון – גורם (רעידה ותזוזת קרקעית), התפשטות (מהירות, גובה נמוך בים עמוק) והתעצמות בחוף (האטה והגבהה) – כל אחד מתואר.

מה נדרש: (1) להסביר גורם אנושי אחד – משהו שבני האדם עשו או לא עשו – שהגדיל את הנזק; (2) לתאר את תופעת הנסיגה של הים, ולציין אמצעי נוסף לזיהוי מוקדם.

תשובה מלאה:
(1) גורם אנושי – היעדר מערכת התרעה והיערכות: בשנת 2004 לא הייתה באוקיינוס ההודי מערכת התרעה מפני צונמי, וגם לא חינוך והסברה לתושבים. בצפון סומטרה (אצ'ה) הגל הגיע תוך כרבע שעה עד חצי שעה מן הרעידה, אבל בחופים רחוקים יותר (תאילנד, סרי לנקה, הודו) הוא הגיע אחרי שעות – ואילו הייתה התרעה, אפשר היה לפנות רבים. התושבים והתיירים לא ידעו לזהות את סימני האזהרה ולא התפנו לשטח גבוה, ולכן מספר ההרוגים היה עצום.
(אפשר גם: התיישבות צפופה בשפלת החוף – כפרים, ערים ואתרי נופש נבנו צמוד לקו המים, מבתים לא עמידים, ולכן הגל הרס אותם; כריתת יערות המנגרובים ופגיעה בשוניות האלמוגים לטובת חוות שרימפס ובנייה הסירו מחסום טבעי שבולם את כוח הגלים.)

(2) התופעה: נסיגה פתאומית של הים. כאשר שקע הגל (החלק הנמוך שלו) מגיע לחוף ראשון, המים נסוגים במהירות הרחק מקו החוף – עשרות ואף מאות מטרים – וחושפים את קרקעית הים, אבנים, אלמוגים ודגים. זהו סימן אזהרה: בתוך דקות ספורות יגיע הגל עצמו. (ב־2004 אנשים רבים ירדו לחוף לראות את התופעה, ונפגעו.)
אמצעי אחר: מערכת התרעה מפני צונמי – תחנות סייסמוגרפיות המזהות רעידת אדמה תת־ימית חזקה, ומצופים עם חיישני לחץ בקרקעית הים העמוק שמזהים מעבר של גל חריג; המידע מועבר למרכז התרעה, וזה משגר אזהרות לאוכלוסייה בחופים (צופרים, הודעות לטלפון, תקשורת). (אפשר גם: רעידת אדמה חזקה המורגשת בחוף היא בעצמה סימן לפינוי מיידי.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) הגורם אנושי (ולא טבעי) ומוסבר כיצד הגדיל את הנזק באינדונזיה; (2) התופעה מתוארת עם הסבר קצר, ומצוין אמצעי נוסף – טכנולוגי – לזיהוי מוקדם.
טעות נפוצה: לציין גורם טבעי (עוצמת הרעידה, קרבת המוקד לחוף) כשנדרש גורם אנושי.

מה נדרש: לתאר שתי השפעות שונות של ערפיח – על האדם ועל הסביבה.

תשובה מלאה:
השפעה ראשונה – על בריאות האדם: המזהמים שבערפיח – חלקיקים זעירים, אוזון, תחמוצות חנקן וגופרית – חודרים לריאות ולמחזור הדם. הם גורמים להתקפי אסתמה, לדלקות בדרכי הנשימה, למחלות לב ולצריבה בעיניים, ובחשיפה ממושכת – לעלייה בתמותה. הנפגעים העיקריים הם ילדים, קשישים וחולים כרוניים. בימי ערפיח קשים מזהירים את התושבים לא לצאת, ומערכת הבריאות עמוסה. (דוגמה: הערפיח הגדול בלונדון ב־1952 גרם למות אלפי בני אדם.)
השפעה שנייה – על הסביבה: האוזון שבערפיח פוגע ברקמות הצמחים ומקטין את היבולים החקלאיים ואת צמיחת היערות; תחמוצות הגופרית והחנקן יוצרות גשם חומצי, שפוגע ביערות, מחמיץ אגמים ונחלים ושוחק מבנים ואנדרטאות. בנוסף, הערפיח מקטין את הראות – סכנה בתנועה ובתעופה – ומפחית את קרינת השמש המגיעה לקרקע.

למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי השפעות שונות (בריאות, סביבה), כל אחת מתוארת – מה הערפיח עושה ומה התוצאה – עם דוגמה.

מה נדרש: לציין דרך אחת – תשובה קצרה, רצוי עם משפט הסבר.

תשובה מלאה:
הפחתת הפליטות מכלי רכב בעזרת פיתוח תחבורה ציבורית נקייה – רכבת, רכבת קלה ואוטובוסים חשמליים – לצד הגבלות על רכב פרטי מזהם במרכז העיר (אגרת גודש, אזורי אוויר נקי). כך פוחתת כמות המזהמים הנפלטים לאוויר, ובימי אינוורסיה נלכדים פחות מזהמים.
(אפשר גם: התקנת מסננים בארובות של מפעלים ותחנות כוח, ומעבר מפחם לגז טבעי ולאנרגיית שמש ורוח; תקני פליטה מחמירים לכלי רכב ולתעשייה, והרחקת מפעלים מזהמים מן העיר.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: דרך אחת מעשית, מקושרת למקור הערפיח (פליטות).

מה נדרש: לבחור פרק זמן ולנמק – בעזרת הקשר בין הפרש הטמפרטורות להפרש הלחצים ולעוצמת הרוח.

תשובה מלאה:
הבריזה חזקה יותר בשעות הצהריים.
נימוק: מהירות הרוח נקבעת לפי הפרש הלחצים בין שני האזורים – ככל שההפרש גדול יותר, הרוח חזקה יותר. בבריזה, הפרש הלחצים נובע מהפרש הטמפרטורות בין היבשה לים.
בשעות הבוקר: השמש נמוכה וקרינתה חלשה, והיבשה, שהתקררה בלילה, רק מתחילה להתחמם. ההפרש בין טמפרטורת היבשה לטמפרטורת הים קטן, ולכן גם הפרש הלחצים קטן והבריזה חלשה (או שעדיין נושבת רוח יבשה חלשה מן הלילה).
בשעות הצהריים: השמש גבוהה, הקרינה חזקה, והיבשה נחשפה לחימום במשך שעות רבות – היא חמה מאוד. הים, בגלל החום הסגולי הגבוה, כמעט לא שינה את הטמפרטורה שלו. הפרש הטמפרטורות מגיע לשיאו, ואיתו הפרש הלחצים (לחץ נמוך עמוק מעל היבשה), ולכן הבריזה חזקה במיוחד. (בישראל, למשל, הבריזה במישור החוף מתחזקת בצהריים ואחר הצהריים.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: תשובה ברורה ונימוק המשווה בין שני פרקי הזמן על אותו קריטריון – הפרש הטמפרטורות והלחצים בין היבשה לים.

מה נדרש: להסביר השפעה אחת – מה הבריזה גורמת, ואיך זה משפיע על האדם.

תשובה מלאה:
השפעה – מיתון החום והשיפור בנוחות התרמית באזורי החוף: ביום, ובעיקר בקיץ, הבריזה מביאה אל החוף אוויר מעל פני הים, שהוא קריר יותר מן האוויר מעל היבשה. לכן הטמפרטורות ביום במישור החוף נמוכות יותר מאשר באזורים פנימיים (למשל, תל אביב לעומת עמק הירדן), והתחושה נוחה יותר. כתוצאה מכך נמוכה יותר הצריכה של חשמל למיזוג אוויר, ואזורי החוף אטרקטיביים למגורים ולתיירות.
(אפשר גם: פיזור זיהום אוויר – הבריזה מאווררת את ערי החוף ודוחפת את המזהמים פנימה ליבשה, כך שלפעמים דווקא יישובים פנימיים סובלים מן הזיהום שמקורו בערי החוף; הבריזה מביאה לחות מן הים, ולכן במישור החוף הלחות גבוהה – אי־נוחות בקיץ, אבל גם טל שמועיל לחקלאות.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: השפעה אחת מוסברת בשרשרת – מה הבריזה מביאה, מה משתנה באקלים המקומי, ואיך זה משפיע על האדם – עם דוגמה.

מה נדרש: לתאר שני נזקים סביבתיים שונים של הקמת סכרים.

תשובה מלאה:
נזק ראשון – הצפת שטחים במעלה הסכר: כדי ליצור את מאגר המים מציפים עמק שלם, לעיתים מאות קמ"ר. נהרסים יערות, בתי גידול של צמחים ובעלי חיים, אדמות חקלאיות ואתרי מורשת, ותושבים נאלצים לעזוב את בתיהם (למשל סכר שלושת הערוצים בסין גרם לפינוי של למעלה ממיליון בני אדם). הנהר הזורם הופך לאגם עומד: הצמחייה שהוצפה נרקבת ופולטת מתאן, ואיכות המים יורדת.
נזק שני – פגיעה במורד הנהר ובמערכת האקולוגית שלו: הסכר עוצר את זרימת הסחף (חול, טין) – הוא שוקע במאגר. במורד, הנהר "רעב לסחף" ומעמיק ושוחק את אפיקו ואת גדותיו, והדלתה והחופים אינם מקבלים סחף ולכן נסחפים ונסוגים (כמו דלתת הנילוס אחרי סכר אסואן). גם הפוריות של שטחי ההצפה יורדת, כי השיטפונות שהביאו טין פורה נפסקו. בנוסף, הסכר חוסם את נדידת הדגים (למשל סלמון) לאזורי ההטלה, ומשנה את הספיקה ואת טמפרטורת המים – פגיעה במגוון הביולוגי.

למה זה מקבל ניקוד מלא: שני נזקים שונים (מעלה הסכר – הצפה; מורד הסכר – סחף ודגה), כל אחד מתואר עם התהליך והתוצאה ודוגמה.

מה נדרש: (1) לפי האטלס – שני תנאים פיזיים (טבעיים) המתאימים לבניית סכר במקום; (2) שני תחומים שבהם הסכר תרם לפיתוח, וההסבר לכל אחד.

תשובה מלאה:
(1) באטלס יש לעיין במפה הפיזית של ארצות הברית (תבליט ונהרות) ובמפות האקלים (משקעים).
תנאי ראשון – טופוגרפיה של קניון צר ועמוק: נהר קולורדו, היורד מרמת קולורדו, חתר לאורך מסלולו קניונים עמוקים (כמו הגרנד קניון והקניון השחור). בקניון השחור הדפנות תלולות, קרובות זו לזו ובנויות מסלע קשה. לכן אפשר לבנות סכר גבוה מאוד אבל קצר, המעוגן היטב בדפנות הסלע, ומאחוריו נוצר מאגר עמוק וגדול.
תנאי שני – נהר גדול באזור יבש: הקולורדו נהר גדול וארוך, שמקורותיו במשקעים ובשלג המופשר של הרי הרוקי. הוא זורם בירידה חדה מן ההרים, ולכן יש בו הפרש גובה גדול המתאים להפקת חשמל. במורד הנהר האקלים מדברי (מדבר מוהאבי, אריזונה) עם מעט משקעים ואידוי גבוה – ולכן יש צורך רב לאגור את מי הנהר.

(2) תחום ראשון – הפקת חשמל: הטורבינות בסכר מפיקות חשמל בכמות גדולה (בהספק של יותר מ־2,000 מגוואט), המועבר לנבדה, לאריזונה ולדרום קליפורניה. החשמל הזמין והזול אפשר את צמיחת לוס אנג'לס, לאס וגאס ופיניקס, את התעשייה באזור (בין השאר בתעשיית התעופה במלחמת העולם השנייה) ואת שאיבת המים ממרחקים.
תחום שני – אספקת מים, השקיה וויסות שיטפונות: מאחורי הסכר נוצר אגם מיד – המאגר הגדול בארצות הברית. המים שבו משמשים מי שתייה לערים (לאס וגאס מקבלת ממנו את רוב מימיה) ומים להשקיה של חקלאות מדברית בדרום קליפורניה ובאריזונה. בנוסף, הסכר מווסת את זרימת הנהר – מונע שיטפונות הרסניים באביב ומשחרר מים בעונה היבשה.
(אפשר גם: תיירות ונופש – הסכר הוא אתר ביקור מפורסם, ובאגם מיד יש שייט, דיג ושחייה.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) שני תנאים פיזיים שונים (טופוגרפיה, הידרולוגיה/אקלים), כל אחד מוסבר כיצד הוא מתאים לסכר, עם הפניה לסוג המפה; (2) שני תחומים שונים, לכל אחד הסבר של תרומת הסכר עם דוגמה.

מה נדרש: (1) לתאר את שתי המגמות לפי הגרף, עם ערכים; (2) להסביר את העלייה בטמפרטורה בפועל בשנים 1960–2020.

תשובה מלאה:
(1) הקו המקווקו (גורמים טבעיים בלבד, לפי המודל): אין מגמה ברורה של עלייה או ירידה. הטמפרטורה נשארת קרובה ל־0 כל התקופה, עם תנודות קטנות – בין כ־0.03- מעלות (סביב 1860) לכ־0.1+ (סביב 1950), ירידה קלה לכ־0.01- בשנות ה־90 וכ־0.05+ ב־2020.
הקו הרציף (בפועל – האדם וגורמים טבעיים): מגמת עלייה. עד 1900 כמעט ללא שינוי (כ־0.05+), עלייה מתונה עד כ־0.3+ ב־1950, ירידה קלה לכ־0.15+ סביב 1965, ומאז עלייה חדה ומואצת – לכ־1.27+ מעלות ב־2020. עד אמצע המאה ה־20 שני הקווים קרובים, ומשנות ה־60 הפער ביניהם גדל במהירות – בשנת 2020 הוא כ־1.2 מעלות.

(2) בשנים 1960–2020 הטמפרטורה בפועל עלתה מכ־0.2+ לכ־1.27+ – עלייה של כ־1.1 מעלות, ואילו לפי המודל הגורמים הטבעיים כמעט לא השתנו. מכאן שהעלייה נגרמה בידי האדם. ההסבר – הגברת אפקט החממה: מאז אמצע המאה ה־20 גדלו מאוד האוכלוסייה, התיעוש, צריכת החשמל ומספר כלי הרכב בעולם, והאדם שורף כמויות עצומות של דלקים מחצביים – פחם, נפט וגז טבעי – הפולטים פחמן דו־חמצני. בנוסף, כריתת יערות מקטינה את קליטת הפחמן הדו־חמצני, והחקלאות (בקר, אורז) והטמנת פסולת פולטות מתאן. ריכוז גזי החממה באטמוספרה עלה, והגזים בולעים את קרינת החום (הקרינה הארוכה) שכדור הארץ פולט ומחזירים חלק ממנה אל פני השטח – ולכן פני השטח מתחממים, ובקצב הולך וגובר.

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) שתי המגמות מתוארות עם ערכים מן הגרף והשוואה ביניהן; (2) ההסבר מבוסס על הפער בין הקווים (גורמים טבעיים אינם מסבירים את העלייה) ועל מנגנון אפקט החממה ומקורות גזי החממה.

מה נדרש: לתאר שתי תופעות שונות שנגרמו בגלל ההתחממות – מה קרה ואיך זה קשור לעליית הטמפרטורה.

תשובה מלאה:
תופעה ראשונה – המסת קרח ועליית מפלס פני הים: עליית הטמפרטורה גורמת להמסה של קרחונים בהרים (האלפים, ההימלאיה, האנדים), של כיפות הקרח בגרינלנד ובאנטארקטיקה ושל קרח הים הארקטי, ששטחו בקיץ הצטמצם מאוד מאז שנות ה־80. המים מן הקרח שעל היבשה זורמים לים, ובנוסף מי האוקיינוס מתפשטים כשהם מתחממים – ולכן מפלס פני הים עולה (בכ־20 ס"מ מאז תחילת המאה ה־20, ובקצב הולך וגובר). התוצאות: הצפת חופים נמוכים ואיים (למשל איי האוקיינוס השקט ובנגלדש), סחיפת חופים והמלחת מי תהום וקרקעות חקלאיות סמוכים לים. ההמסה של קרחוני ההרים מאיימת גם על מקורות המים של מאות מיליוני אנשים.
תופעה שנייה – התגברות אירועי מזג אוויר קיצוניים: באטמוספרה חמה יותר יש יותר אנרגייה ויותר אדי מים. לכן גלי החום חזקים, ארוכים ותכופים יותר (גל החום באירופה ב־2003, שבו מתו עשרות אלפי בני אדם), הבצורות ממושכות יותר, ושרפות יער ענקיות פורצות (קנדה, אוסטרליה, קליפורניה). מנגד, הגשמים כשהם יורדים עזים יותר וגורמים לשיטפונות. התוצאות: פגיעה בבריאות ובחיי אדם, בחקלאות ובאספקת המזון, ונזק כלכלי גדול.
(אפשר גם: הלבנת שוניות אלמוגים בגלל התחממות מי הים והחמצתם; התפשטות מינים ומחלות (יתושים) לאזורים קרים יותר; מדבור.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי תופעות שונות, לכל אחת – מה קרה, איך זה נובע מעליית הטמפרטורה, ומה התוצאות – עם דוגמאות קונקרטיות.