בגרות בגאוגרפיה 57282 - קיץ 2025

מה נדרש: לקבוע איזו גישה מוצגת בתמונה ולנמק לפי מה שרואים בה.

תשובה מלאה:
גישת התכנון היא עירוב שימושי קרקע.
נימוק מן התמונה: בבניין הגדול שבצד ימין יש שני שימושים שונים זה מעל זה. בקומת הקרקע – מסחר ושירותים: מאפייה (שלט "BAKERY"), בתי קפה עם שמשיות, שולחנות וכיסאות על המדרכה, וחנויות עם שלטים. בקומות העליונות – מגורים: דירות עם מרפסות, חלונות, מזגנים ודוודי שמש על הגג. גם בבניין שברקע משמאל יש חנויות בקומת הקרקע ודירות מעליהן. זהו עירוב אנכי של מסחר ומגורים באותו בניין, והרחוב משמש בבת אחת למגורים, לקניות ולבילוי (אנשים יושבים בבתי הקפה ומטיילים ברחוב).

למה זה מקבל ניקוד מלא: הקביעה נכונה, והנימוק מבוסס על פרטים שרואים בתמונה – שני שימושים שונים (מסחר בקומת הקרקע ומגורים מעליה) באותו בניין.

מה נדרש: לציין שני שימושי קרקע ולהסביר מדוע מתפתחת ביניהם תחרות.

תשובה מלאה:
שני שימושי הקרקע: מגורים ומסחר (כולל בילוי – בתי קפה, מסעדות, פאבים).

הסיבה לתחרות: באזור מעורב, ובייחוד ברחוב ראשי נגיש, היצע הקרקע מוגבל, ושני השימושים רוצים אותה. המסחר זקוק לנגישות גבוהה ולתנועה ערה של הולכי רגל, ולכן הוא מוכן לשלם מחיר גבוה על כל מטר בקומת הקרקע ואף בקומות שמעליה. לעומתו, משקי בית יכולים לשלם פחות. כתוצאה מכך המסחר והמשרדים "דוחקים" את המגורים – דירות מוסבות לעסקים, מחירי הדיור ושכר הדירה עולים, ותושבים ותיקים עוזבים.
מעבר לתחרות על עצם הקרקע יש התנגשות בין צורכי השימושים: העסקים פועלים עד שעות הלילה, מוציאים שולחנות למדרכה, מושכים לקוחות ברכב ורכבי אספקה, ויוצרים רעש, צפיפות ובעיות חניה; הדיירים רוצים שקט, ניקיון ומקום חניה. לכן מתפתחת תחרות על השימוש במרחב – על הקרקע, על המדרכה ועל החניה.

(אפשר גם: מגורים ומשרדים/תעסוקה – שניהם מבקשים קרקע נגישה במרכז העיר, והמשרדים מסוגלים לשלם יותר.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: צוינו שני שימושי קרקע מוגדרים, וההסבר כולל את מקור התחרות – קרקע מוגבלת במקום נגיש ויכולת תשלום שונה – ואת התוצאה, וגם את ההתנגשות בין הצרכים.

מה נדרש: לבחור שני ענפים, ולכל ענף להסביר כיצד נתון אחד או יותר מן הרשימה מזרז את התפתחותו.

תשובה מלאה:
ענף ראשון – תעשייה עתירת ידע: ענף זה תלוי בקשרים בין־לאומיים מהירים ובכוח אדם משכיל. שדה התעופה של שנג'ן מקושר ל־45 ערים ב־31 מדינות בחמש יבשות – כך מהנדסים, חוקרים, אנשי עסקים ומשקיעים יכולים להגיע לעיר ולצאת ממנה במהירות, ונוצרים קשרים עם חברות ומרכזי מחקר בעולם. נוסף על כך, מוצרי ההיי־טק ורכיביהם (שבבים, טלפונים, מכשירים אלקטרוניים) קלים ויקרים, ולכן משתלם להטיס אותם ישירות לשווקים. המטרו – 17 קווים ו־398 תחנות – מאפשר לעשרות אלפי עובדים משכילים לנוע במהירות בין שכונות המגורים לפארקי ההיי־טק ולאוניברסיטאות, כך שלחברות יש מאגר גדול של עובדים מכל רחבי העיר.

ענף שני – מסחר: 6 נמלי ים המקושרים ב־130 נתיבי שיט לנמלים בכל העולם מאפשרים לייבא ולייצא סחורות בכמויות גדולות ובעלות נמוכה, ולכן שנג'ן היא מרכז סחר בין־לאומי. בתוך העיר, יותר מ־900 קווי אוטובוס מביאים לקוחות לאזורי המסחר, ו־250 קווים להפצת חבילות ברחפנים מאפשרים משלוח מהיר וזול של מוצרים לצרכנים – בסיס חשוב לסחר המקוון ולמרכזים הלוגיסטיים.

(אפשר גם תיירות: שדה התעופה מביא תיירים מעשרות ערים בעולם, והמטרו והאוטובוסים מקלים עליהם להגיע לאטרקציות, למלונות ולמרכזי הקניות.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: נבחרו שני ענפים, ולכל ענף יש נתון מן הרשימה (כולל המספרים) וקשר סיבתי ברור בינו לבין צורכי הענף.

מה נדרש: להסביר את המושג תחבורה בת־קיימה ולהציג שתי דרכים לפתח אותה.

תשובה מלאה:
תחבורה בת־קיימה היא תחבורה העונה על צורכי הניידות של האוכלוסייה בהווה – נגישות לעבודה, ללימודים ולשירותים – בלי לפגוע ביכולת של הדורות הבאים לענות על צורכיהם. יש לה שלושה היבטים: סביבתי – מעט זיהום אוויר ורעש, מעט פליטת גזי חממה ושימוש חסכוני באנרגיה ובקרקע; חברתי – תחבורה נגישה וזולה לכל התושבים, גם למי שאין לו רכב; כלכלי – מערכת יעילה המצמצמת גודש ואובדן זמן.

דרך ראשונה – מעבר לאנרגיה נקייה בכלי הרכב: החלפת אוטובוסים ומוניות המונעים בדלק בכלי רכב חשמליים. שנג'ן הייתה העיר הגדולה הראשונה בעולם שכל צי האוטובוסים העירוני שלה (כ־16 אלף אוטובוסים) עבר להנעה חשמלית (2017), וגם רוב המוניות בה חשמליות. כך פחת זיהום האוויר בעיר.

דרך שנייה – פיתוח תחבורה ציבורית ותחבורה פעילה במקום רכב פרטי: הרחבת רשת המטרו והאוטובוסים (בשנג'ן 17 קווי מטרו ויותר מ־900 קווי אוטובוס), נתיבי תחבורה ציבורית, שבילי אופניים ומערכות של אופניים שיתופיים. כל אדם שעובר מרכב פרטי לתחבורה ציבורית או לאופניים מקטין את הגודש, את צריכת הדלק ואת הפליטות.

(אפשר גם: תכנון עירוני של עירוב שימושים וציפוף סביב תחנות, כך שהמרחקים קצרים; הפצת חבילות ברחפנים חשמליים במקום במשאיות.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: ההגדרה כוללת את רעיון הקיימות (צורכי ההווה בלי לפגוע בדורות הבאים) ואת ההיבט הסביבתי; יש שתי דרכים שונות, וכל אחת מוסברת – איך היא מפחיתה את הפגיעה בסביבה.

מה נדרש: (1) לציין לפי הגרף מה קרה למחיר החיטה עם פרוץ המלחמה – עם נתונים; (2) להסביר מדוע העלייה פוגעת בביטחון התזונתי, בעיקר במדינות עניות.

תשובה מלאה:
(1) לפי הגרף, בחודשים שלפני המלחמה (ינואר–פברואר 2022) מחיר קילוגרם חיטה היה כ־7.6–8.3 דולרים. עם פרוץ המלחמה (סוף פברואר 2022) המחיר זינק בחדות לשיא של כ־12.1 דולרים במרץ 2022 – עלייה של כ־50% בתוך שבועות ספורים, המחיר הגבוה ביותר בגרף כולו. המחיר נשאר גבוה (כ־11–12) עד אמצע 2022, ואחר כך ירד בהדרגה לכ־6.5 בסוף 2023.
הערה: הערכים בגרף תואמים מחיר בדולרים לבושל (כ־27 ק"ג) ולא לקילוגרם, אבל המגמה היא העיקר ועונים לפי הגרף.

(2) ביטחון תזונתי הוא מצב שבו לכל האנשים יש גישה קבועה למזון מספיק, בטוח ומזין. העלייה במחיר החיטה פגעה בו מכמה סיבות:
– החיטה היא מזון בסיסי: לחם, פיתות ודייסות הם מקור עיקרי לקלוריות בתפריט של מאות מיליוני אנשים, ובייחוד של העניים, שאין להם חלופות יקרות יותר (בשר, מוצרי חלב).
– במדינות עניות משק בית מוציא חלק גדול מהכנסתו – לעיתים חצי ויותר – על מזון. כשמחיר הלחם עולה בחדות, משפחות נאלצות לקנות פחות מזון או מזון פחות מזין, וכך גדלים הרעב ותת־התזונה.
– מדינות מתפתחות רבות אינן מגדלות מספיק חיטה ותלויות ביבוא, וחלק ניכר ממנו הגיע מאוקראינה ומרוסיה (למשל מצרים, לבנון, תימן, מדינות במזרח אפריקה). סגירת נתיבי השיט פגעה בזמינות של החיטה, והמחיר הגבוה פגע ביכולת לקנות אותה: לממשלות של מדינות עניות אין מספיק מטבע חוץ ותקציב כדי לקנות חיטה יקרה ממקורות אחרים או לסבסד את מחיר הלחם.
במדינות מפותחות, לעומת זאת, ההוצאה על מזון היא חלק קטן מן ההכנסה, ולכן ההשפעה שם קטנה בהרבה.

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) מתאר את ההשפעה – זינוק חד – עם ערכים מן הגרף ותזמון; (2) מסביר את הקשר: מזון בסיסי, חלק גדול מן ההכנסה, תלות ביבוא ויכולת כלכלית נמוכה של המדינה – ומשייך זאת במפורש למדינות העניות.
טעות נפוצה: בסעיף (1) לתאר את כל הגרף (כולל 2020–2021) במקום להתמקד בשינוי שבעקבות פרוץ המלחמה.

מה נדרש: להציג השפעה כלכלית נוספת (לא המחיר של החיטה) של סגירת נתיבי שיט על מדינות מתפתחות, ולהסביר אותה.

תשובה מלאה:
השפעה: פגיעה בסחר החוץ ובהכנסות של המדינה, ועלייה ביוקר המחיה.
הסבר: כשנתיב שיט נסגר, האוניות נאלצות לעבור בדרכים ארוכות יותר או לחכות. עלויות ההובלה, הדלק והביטוח עולות, והסחורות מגיעות באיחור. למדינות מתפתחות יש לכך השפעה כבדה במיוחד:
– כלכלתן מבוססת על ייצוא חומרי גלם ותוצרת חקלאית בכמויות גדולות ובמחיר נמוך, ולכן עלייה בעלות ההובלה מקטינה את הרווח ואת התחרותיות שלהן, והכנסות המדינה ממטבע חוץ יורדות.
– הן מייבאות דלק, דשנים, תרופות ומוצרי מזון; מחירי המוצרים המיובאים עולים, ונוצרת אינפלציה הפוגעת בעיקר בעניים.
– מדינות שמרוויחות מנתיבי השיט עצמם נפגעות ישירות. דוגמה: בעקבות התקיפות על אוניות בים סוף (מסוף 2023) חברות ספנות רבות העדיפו להקיף את אפריקה במקום לעבור בתעלת סואץ, והכנסות מצרים מן התעלה ירדו ב־2024 בכ־60% לעומת 2023.

(אפשר גם: מחסור בדשנים שמקורם ברוסיה ובאוקראינה פגע ביבולים של חקלאים במדינות מתפתחות, ולכן גם בהכנסתם.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: ההשפעה שונה מזו שבסעיף ב (לא רק מחיר החיטה), יש בה מנגנון כלכלי ברור (עלויות הובלה, ייצוא, יבוא, אינפלציה), היא קשורה למדינות המתפתחות, ויש דוגמה אמיתית.

מה נדרש: (1) לציין את המגמה בגרף; (2) לציין את דפוס העבודה החדש ולהסביר את הקשר שלו להסבת המשרדים.

תשובה מלאה:
(1) מספר המשרדים שהוסבו לדירות מגורים עלה בהתמדה מדי שנה: מ־12,100 בשנת 2021 ל־23,100 בשנת 2022, 45,200 בשנת 2023, 55,300 בשנת 2024 ו־70,700 בשנת 2025 – גידול של פי 5.8 בערך (כ־484%) בתוך ארבע שנים.

(2) דפוס העבודה: עבודה מרחוק – עבודה מן הבית באמצעות האינטרנט, או עבודה היברידית (חלק מימי השבוע בבית וחלק במשרד).
מדוע השפיע: בזמן הסגרים התברר לחברות רבות שעובדים יכולים לבצע את עבודתם מן הבית, ודפוס העבודה מרחוק נשאר גם לאחר המגפה. כשרוב העובדים אינם מגיעים למשרד כל יום, החברות צריכות פחות שטחי משרדים, והן מקטינות את המשרדים שהן שוכרות במרכזי הערים כדי לחסוך בשכר דירה. לכן נוצרה תפוסה נמוכה – משרדים רבים נשארו ריקים, ומחיריהם ירדו. מנגד, בערים הגדולות יש מחסור בדירות. לכן בעלי הבניינים והיזמים מסבים את המשרדים הריקים לדירות מגורים, וזה מה שהגרף מראה.

למה זה מקבל ניקוד מלא: המגמה מתוארת עם הנתונים; דפוס העבודה מזוהה נכון, וההסבר הוא שרשרת: עבודה מרחוק → פחות ביקוש למשרדים → משרדים ריקים → הסבה לדירות.

מה נדרש: להציג שני יתרונות להסבת משרדים לדירות – יתרון חברתי ויתרון כלכלי – ולהסביר כל אחד.

תשובה מלאה:
יתרון בתחום החברה: בערים הגדולות בארצות הברית יש מחסור בדירות, ובייחוד במרכזי הערים. הסבת המשרדים מוסיפה אלפי דירות במקום הנגיש ביותר בעיר, קרוב למקומות עבודה, לתחבורה ציבורית ולשירותי תרבות ובריאות. כך אנשים יכולים לגור קרוב לעבודתם ולקצר את זמן הנסיעה. נוסף על כך, מרכז עיר שיש בו רק משרדים מתרוקן אחרי שעות העבודה; כשגרים בו תושבים, הרחובות פעילים גם בערב ובסוף השבוע, והתחושה בהם בטוחה ונעימה יותר.

יתרון בתחום הכלכלה: בניינים שעמדו ריקים חוזרים לשימוש – בעליהם מקבלים שוב הכנסה מדמי שכירות, והעירייה גובה מהם מסים (ארנונה). התושבים החדשים צורכים שירותים ומוצרים במרכז העיר, וכך מסייעים לחנויות, למסעדות ולעסקים קטנים שנפגעו כשהעובדים הפסיקו להגיע. נוסף על כך, הסבה של בניין קיים מהירה וזולה יחסית לבנייה חדשה, כי התשתיות (כבישים, מים, ביוב, תחבורה ציבורית) כבר קיימות.

(אפשר גם, בתחום הסביבה: פחות נסיעות ופחות התפשטות הבנייה לפרברים.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: יש יתרון חברתי ויתרון כלכלי, כל אחד מוסבר דרך מה שמשתנה בפועל במרכז העיר (היצע דירות וחיות הרחוב; ניצול מבנים ריקים, מסים ולקוחות).

מה נדרש: (1) לקרוא את המפות ולציין שימוש קרקע שגדל ושימוש שהצטמצם; (2) להסביר את הקשר בין השינויים האלה להצפות.

תשובה מלאה:
(1) לפי המפות:
שימוש קרקע ששטחו גדל – שטח עירוני (אדום במקרא). בשנת 2001 השטח העירוני מרוכז בעיקר בצפון העיר, ליד החוף, ובמרכזה; בשנת 2008 הוא כבר התפשט לכל הכיוונים, בעיקר דרומה ומזרחה; ובשנת 2015 הוא תופס את רוב שטח העיר.
שימוש קרקע ששטחו הצטמצם – שיחים (ירוק בהיר במקרא). ב־2001 השיחים תפסו את רוב השטח בדרום, במערב ובמזרח העיר; ב־2015 נותרו מהם בעיקר כתמים בשוליים הדרום־מערביים והמזרחיים. (אפשר גם: שטח פתוח ללא צמחייה – צהוב – שכמעט נעלם עד 2015.)

(2) הקשר להצפות: השטח העירוני מכוסה במשטחים אטומים – כבישים, מדרכות, חניונים וגגות מבטון ומאספלט – שהמים אינם יכולים לחלחל דרכם לקרקע. כשהשיחים, הצמחייה והשטחים הפתוחים הוחלפו בבנייה, פחתו החלחול לקרקע והקליטה של מים בצמחייה, שגם מאטה את זרימת המים. לכן בכל גשם חזק רוב המים הופכים לנגר עילי, זורמים במהירות אל מערכת הניקוז ואל הנהרות, וכמות המים מגיעה אליהם בבת אחת. מערכות הניקוז והנהרות אינם עומדים בכמויות האלה, והם עולים על גדותיהם מהר יותר ובתדירות גבוהה יותר – כלומר, אירועי ההצפה נעשים רבים יותר.
(אפשר להוסיף: שאיבת מי תהום מוגברת לצורכי האוכלוסייה הגדלה גורמת לשקיעת הקרקע בג'קרטה, וכך אזורים נרחבים בעיר נעשים נמוכים ופגיעים להצפה.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שני שימושי הקרקע נקראו נכון מן המקרא עם תיאור השינוי בין השנים; ההסבר בנוי כשרשרת: בנייה → משטחים אטומים → פחות חלחול → יותר נגר → הצפות.
טעות נפוצה: לכתוב "היערות הצטמצמו" – במפות שטח היערות (ירוק כהה) כמעט לא השתנה; השינוי הבולט הוא בשיחים ובשטחים הפתוחים.

מה נדרש: (1) להסביר את שני צדי הדילמה – מה בעד הפיתוח ומה צריך לשמור – בהקשר של נוסנטרה; (2) לבחור עיקרון אחד ולהסביר כיצד הוא מקטין את הסתירה בין הפיתוח לשימור.

תשובה מלאה:
(1) הדילמה "שימור מול פיתוח" היא הקונפליקט בין הצורך לפתח מרחב – לבנות, לספק דיור, תעסוקה ותשתיות – לבין הצורך לשמור על ערכי טבע, נוף ומורשת.
בעד הפיתוח: ג'קרטה צפופה מאוד, סובלת מהצפות חוזרות, מגודש תחבורה ומשקיעת הקרקע, והממשל אינו מצליח להתמודד עם הבעיות. הקמת בירה חדשה תעביר אליה את מוסדות השלטון, תפחית את העומס על ג'קרטה, ותפזר את הפיתוח – מקומות עבודה, השקעות ותשתיות – גם לאי בורנאו שבפריפריה, ולא רק לג'אווה.
בעד השימור: נוסנטרה נבנית באזור מיוער במזרח בורנאו (מחוז קלימנטן המזרחית). יער הגשם הטרופי של בורנאו הוא מן העשירים בעולם במגוון מינים (בהם אורנגאוטנים), הוא אוגר כמויות גדולות של פחמן, מווסת את זרימת המים ומונע סחף, ומשמש מקום מחיה לקהילות מקומיות. בניית עיר, כבישים ותשתיות מחייבת כריתת יער, ועלולה לגרום לאובדן בתי גידול, לפגיעה בקהילות, להגברת הסחף וההצפות ולמשיכת אוכלוסייה ופעילות כלכלית שימשיכו לכרסם ביער.
הדילמה: איך לפתח את הבירה החדשה הנחוצה למדינה, ובה בעת לשמור ככל האפשר על היער ועל הסביבה הטבעית.

(2) בחרתי בעיקרון "בנייה של עיר בגודל מוגבל": התכנון קובע מראש גבול לשטח הבנוי של העיר ולמספר התושבים, והבנייה בתוך הגבול צפופה יחסית, עם עירוב שימושים ותחבורה ציבורית. כך העיר מנצלת שטח קטן, ורק חלק קטן מן היער נכרת; את שאר השטח, מחוץ לגבול, אפשר להכריז כשמורת טבע ולהגן עליו מפני התפשטות בנייה עתידית. כך מתקיימים שני הצדדים: הפיתוח – הקמת הבירה – נעשה, ורוב היער נשמר.
(אפשר גם: "השארת שטחים פתוחים רבים בעיר" – שמירת חלקים מן היער בתוך העיר כפארקים ומסדרונות ירוקים מאפשרת לבעלי החיים לעבור בין חלקי היער, שומרת על חלחול מים ומפחיתה הצפות, ומשמרת חלק מן הנוף הטבעי בתוך העיר המתפתחת. תוכנית העיר אכן מגדירה אותה כ"עיר יער" שרוב שטחה יישאר ירוק.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: בסעיף (1) שני צדי הדילמה מוצגים במפורש וקשורים לנוסנטרה ולג'קרטה; בסעיף (2) נבחר עיקרון אחד, וההסבר מראה איך הוא מאפשר גם פיתוח וגם שימור.

מה נדרש: (1) לציין את מאפיין המשאב האנושי; (2) להסביר אילו יתרונות נוצרים מן ההתקבצות ואיך הם מסייעים לפיתוח התעשיות.

תשובה מלאה:
(1) המאפיין: משאב אנושי משכיל ומיומן – אנשים בעלי השכלה גבוהה (אקדמית), בעיקר במדעים, בהנדסה, במחשבים ובטכנולוגיה, בעלי יכולת מחקר, יצירתיות וחדשנות.

(2) כשתעשיות עתירות ידע מתקבצות במרחב אחד (אשכול תעשייתי – למשל עמק הסיליקון בקליפורניה, או הרצליה פיתוח ופארקי ההיי־טק בישראל), נוצרים יתרונות הקבצה:
– מאגר עובדים משותף: באזור מתרכזים אלפי מהנדסים, מדענים ומתכנתים, ולכן חברה יכולה לגייס בקלות עובדים מומחים. העובדים עוברים בין חברות ומעבירים איתם ידע וניסיון.
– קשר עם מוסדות מחקר והשכלה: האשכולות קמים לרוב סביב אוניברסיטאות ומכוני מחקר (כמו סטנפורד בעמק הסיליקון), שמכשירים עובדים חדשים ומעבירים ידע מחקרי לתעשייה.
– זרימת ידע ושיתופי פעולה: הקרבה מאפשרת מפגשים, כנסים, שיתופי פעולה בין חברות והחלפת רעיונות, ולכן החדשנות מהירה יותר. חברות הזנק נולדות מתוך חברות קיימות.
– שירותים תומכים: באזור מתרכזים קרנות הון סיכון, משקיעים, עורכי דין לפטנטים, ספקים ונותני שירותים מתמחים – והם זמינים לכל החברות.
כל אלה מקטינים עלויות, מקצרים את זמן הפיתוח ומגבירים את החדשנות – ולכן מסייעים לצמיחת התעשייה, וגם מושכים לאזור עוד חברות ועוד עובדים.

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) מאפיין מדויק (השכלה גבוהה ומיומנות); (2) לפחות שני יתרונות של התקבצות, כל אחד מוסבר ומקושר לפיתוח התעשייה, עם דוגמה.

מה נדרש: (1) להסביר גורם אחד לעלייה בייצור ובתעסוקה במדינות המתפתחות ולבסס אותו על נתון מן הגרף; (2) להסביר גורם נוסף, שאינו מן הגרף.

תשובה מלאה:
(1) לפי הגרף, שיעור האוכלוסייה המפרנסת (בגיל העבודה) במדינות המתפתחות עלה בהתמדה – מכ־57.3% בשנת 1981 לכ־65.3% בשנת 2023 (עלייה של כ־8 נקודות אחוז), ולפי התחזית יגיע לכ־65.8% בשנת 2029. במדינות המפותחות השיעור ירד מכ־67.4% בשנת 1990 לכ־63.4% בשנת 2023 (ובתחזית לכ־61.7%). בסביבות 2016 הקווים נחתכים, ומאז שיעור האוכלוסייה בגיל העבודה במדינות המתפתחות גבוה יותר.
הגורם: במדינות המתפתחות יש היצע גדול וגדל של כוח עבודה צעיר. כשההיצע גדול, השכר נמוך. מפעלי ייצור – בייחוד של תעשייה עתירת עבודה, שבה השכר הוא חלק גדול מן ההוצאות – מעדיפים לפעול במקום שבו יש עובדים רבים וזולים. לכן מפעלים רבים קמים במדינות המתפתחות ומעסיקים בהן עובדים רבים, בעוד שבמדינות המפותחות כוח העבודה מצטמצם (הזדקנות האוכלוסייה) ויקר.

(2) גורם נוסף – תהליך הגלובליזציה והעברת הייצור על ידי תאגידים רב־לאומיים: התאגידים מפצלים את שרשרת הייצור ומעבירים את שלבי הייצור וההרכבה למדינות שבהן העלויות נמוכות ("מיקור חוץ"). מלבד שכר נמוך, הם נמשכים לרגולציה מקלה יותר בנושאי סביבה ותנאי עבודה, ולתמריצים שהממשלות מציעות – אזורי סחר חופשי, פטור ממכסים והטבות מס (כמו בבנגלדש, בווייטנאם ובסין). הוזלת התחבורה הימית (מכולות) והתקשורת מאפשרת לנהל את המפעלים מרחוק ולייצא את המוצרים בזול לשווקים במדינות המפותחות. לכן גדל מספר המפעלים והמועסקים בהם במדינות המתפתחות.
(אפשר גם: גידול בביקוש המקומי – מעמד ביניים מתרחב במדינות המתפתחות קונה יותר מוצרים, ולכן נפתחים מפעלים המייצרים לשוק המקומי.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) הגורם מבוסס על נתון מספרי מן הגרף (שיעור האוכלוסייה בגיל העבודה) ומקושר במנגנון ברור (היצע עבודה → שכר נמוך → מפעלים); (2) גורם שונה, מוסבר עם מנגנון ודוגמאות של מדינות.
טעות נפוצה: בסעיף (1) לתאר את הגרף בלי להסביר איך הנתון גורם לעלייה במספר המפעלים, או לתת בסעיף (2) שוב את הגורם של כוח עבודה זול.

מה נדרש: לבחור מדינה אחת ולהסביר, על פי האטלס, גורם תבליט וגורם אקלים שבגללם עיקר החקלאות בה הוא רעייה נוודית.

תשובה מלאה:
באטלס יש לעיין במפה הפיזית (תבליט) של המדינה, ובמפות האקלים, המשקעים והטמפרטורות של אסיה (או של אפריקה).

בחרתי במונגוליה.
גורם הקשור בתבליט: רוב שטחה של מונגוליה הוא רמה גבוהה ונרחבת, בגובה של 1,000–2,000 מטר ויותר, עם רכסי הרים (האלטאי) במערב. הגובה הרב מקצר את עונת הגידול ומגביר את הקור, ולכן קשה לגדל בה גידולי שדה. מנגד, המרחבים הפתוחים והשטוחים יחסית של הרמה – ערבות עשב רחבות – מאפשרים לעדרים לנוע בחופשיות למרחקים גדולים בין שטחי מרעה, כפי שנדרש ברעייה נוודית.

גורם הקשור באקלים: האקלים של מונגוליה יבשתי קיצוני ויבש – המדינה רחוקה מאוד מן האוקיינוסים. החורף ארוך וקר מאוד (טמפרטורות ממוצעות של 20°C- ופחות), הקיץ קצר, וכמות המשקעים קטנה (כ־200–300 מ"מ בשנה, ובדרום, במדבר גובי, פחות מ־100–200 מ"מ). בתנאים אלה אין די מים וחום לחקלאות של גידולים, ומה שגדל הוא צמחיית ערבה – עשבים דלילים. העשב מתאים למרעה אך מתכלה מהר, ולכן הרועים חייבים לעבור עם העדרים ממרעה למרעה, לפי העונות.

(אפשר גם נמיביה: תבליט – רמה מרכזית רחבה בגובה 1,000–2,000 מ' בין מדבר נמיב שלאורך החוף לבין קלהרי במזרח, עם קרקעות דלות ובלי נהרות זורמים כל השנה בפנים הארץ; אקלים – מדברי וצחיח־למחצה בגלל השפעת הלחץ הגבוה הסובטרופי והזרם הקר של בנגואלה: משקעים מעטים ולא סדירים, מפחות מ־100 מ"מ בחוף עד כ־400–500 מ"מ בצפון־מזרח, ולכן הצמחייה היא ערבה וסוואנה דלילה המתאימות רק למרעה נודד.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: נבחרה מדינה אחת; יש גורם תבליט וגורם אקלים, כל אחד עם נתונים מן האטלס (גובה, טמפרטורות, משקעים) ועם הסבר כיצד הוא מונע חקלאות גידולים ומאפשר רעייה נוודית.
טעות נפוצה: לכתוב גורם אנושי (מסורת, עוני) – השאלה מבקשת גורמים פיזיים בלבד.

מה נדרש: (1) להסביר את המושג מדבור; (2) להסביר את שרשרת ההשפעה של רעיית יתר על המדבור.

תשובה מלאה:
(1) מדבור הוא תהליך של הידרדרות הקרקע והצמחייה באזורים צחיחים־למחצה ויובשניים – אזורי ספר המדבר – שבסופו אזורים שהיו בהם צמחייה וקרקע פורייה הופכים לאזורים דמויי מדבר. במהלך התהליך הצמחייה מתדלדלת ונעלמת, הקרקע נסחפת, מתייבשת ומאבדת את פוריותה, ויכולת השטח לקיים חקלאות ואוכלוסייה פוחתת. הגורמים למדבור הם טבעיים – שינויי אקלים ובצורות – ואנושיים – רעיית יתר, כריתת עצים לבנייה ולהסקה, עיבוד יתר של הקרקע והשקיה לא נכונה הגורמת להמלחה. דוגמה: אזור הסאהל שבדרום הסהרה.

(2) רעיית יתר היא מצב שבו מספר בעלי החיים בשטח גדול מכושר הנשיאה של המרעה. ההשפעה:
– הצמחייה נאכלת מהר יותר ממה שהיא מתחדשת; בעלי החיים אוכלים גם את השורשים ואת הנבטים, ובאזור צחיח־למחצה, שבו הגשמים מעטים ולא סדירים, הצמחייה אינה מספיקה להתאושש.
– בעלי החיים דורכים על הקרקע ומהדקים אותה, ולכן החלחול פוחת והנגר העילי גובר.
– הקרקע נשארת חשופה, בלי שורשים שמחזיקים אותה ובלי כיסוי צמחי שמגן עליה. הרוח סוחפת את השכבה העליונה והפורייה (וגם יוצרת סופות אבק), והגשמים העזים גורמים לסחף מים ולערוצים.
– בלי צמחייה פוחתת גם הלחות בקרקע ובאוויר, והקרקע מתייבשת ומתחממת.
כך נוצר מעגל: פחות צמחייה ← קרקע חשופה ונסחפת ← עוד פחות צמחייה, עד שהשטח הופך למדבר. הרועים עוברים למרעה סמוך, ושם התהליך חוזר – והמדבר מתפשט.

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) ההגדרה כוללת את סוג האזור (ספר המדבר), את התהליך (הידרדרות צמחייה וקרקע) ואת התוצאה, וגם את הגורמים; (2) ההסבר הוא שרשרת סיבתית מלאה מרעיית היתר ועד הפיכת השטח למדבר.
טעות נפוצה: להגדיר מדבור כ"התפשטות של מדבר קיים" בלבד, בלי להזכיר את הידרדרות הקרקע והצמחייה ואת תפקיד האדם.

מה נדרש: (1) להתאים לכל אזור את סוג התנועה; (2) לציין את שני הלוחות הנפגשים בכל אזור, לפי המפה הגאולוגית (מפת הלוחות) באטלס.

תשובה מלאה:
באטלס יש לעיין במפת הלוחות הטקטוניים (מפה גאולוגית של העולם), שבה מסומנים גבולות הלוחות, שמותיהם וכיווני התנועה בחיצים.

(1)
איסלנד – פתיחה והתרחקות: איסלנד יושבת על הרכס המרכז־אטלנטי, שבו שני לוחות מתרחקים זה מזה (כ־2 ס"מ בשנה). מאגמה עולה בבקע ויוצרת קרום חדש – ולכן באיסלנד יש פעילות געשית ובקעים.
קליפורניה – תנועת החלקה: שני לוחות מחליקים זה לצד זה לאורך שבר העתק סן אנדראס (לוח האוקיינוס השקט נע צפונה־מערבה ביחס ללוח הצפון־אמריקני). החיכוך בין הלוחות גורם לרעידות אדמה חזקות.
הרי ההימלאיה – התקרבות והפחתה: הלוח ההודי נע צפונה ומתנגש בלוח האירו־אסייתי. מכיוון ששני הלוחות יבשתיים, זו בעיקר התנגשות שבה שכבות הסלע נדחסות, מתקמטות ומתרוממות – וכך נוצרו ההרים הגבוהים בעולם (ההימלאיה ממשיכה להתרומם).

(2)
איסלנד – הלוח הצפון־אמריקני (ממערב) והלוח האירו־אסייתי (ממזרח).
קליפורניה – לוח האוקיינוס השקט (הלוח הפסיפי) והלוח הצפון־אמריקני.
הרי ההימלאיה – הלוח ההודי (בחלק מן האטלסים – הלוח ההודי־אוסטרלי) והלוח האירו־אסייתי.

למה זה מקבל ניקוד מלא: שלוש התאמות נכונות ושלושה זוגות לוחות נכונים, עם שמות הלוחות כפי שהם מופיעים במפת הלוחות.
טעות נפוצה: לרשום לקליפורניה "התקרבות והפחתה" – בדרום קליפורניה ובמרכזה הגבול הוא שבר העתק (החלקה); אזור ההפחתה (קסקדיה) נמצא צפונה יותר, מול אורגון וושינגטון.

מה נדרש: לזהות במפה את האזור שבו מרוכזות רוב רעידות האדמה החזקות, ולהסביר את התהליך הטקטוני שגורם להן שם.

תשובה מלאה:
האזור: מסביב לאוקיינוס השקט – "טבעת האש". במפה רוב העיגולים (כ־25 מתוך כ־30) נמצאים לאורך קווי מפגש הלוחות שמקיפים את האוקיינוס השקט: הרוב במערבו – יפן, טייוואן, הפיליפינים, אינדונזיה, פפואה ואיי ונואטו – ועוד כמה לאורך החוף המערבי של צפון אמריקה ושל דרום אמריקה (צ'ילה ופרו).

התהליך: לאורך רוב שולי האוקיינוס השקט מתרחש מפגש של התקרבות והפחתה. לוח אוקייני כבד (לוח האוקיינוס השקט, הלוח הפיליפיני, לוח נסקה) נע לעבר לוח אחר ושוקע מתחתיו לתוך המעטפת (אזור הפחתה, שבו נוצרת גם תעלה אוקיינית עמוקה). הלוחות אינם מחליקים זה על זה בצורה חלקה: החיכוך ביניהם גורם להם "להינעל", והמאמץ (הלחץ) מצטבר בסלעים במשך שנים רבות. כשהמאמץ עולה על חוזק הסלעים, הם נשברים ונעים בבת אחת לאורך השבר, והאנרגיה שהצטברה משתחררת כגלים סייסמיים המרעידים את פני השטח – רעידת אדמה. מכיוון שהלוחות באזורי ההפחתה גדולים והתנועה מהירה יחסית, נוצרות שם רעידות האדמה החזקות ביותר (למשל רעידת האדמה בעוצמה 7.4 בהואליין שבטייוואן, אפריל 2024, באזור ההתקרבות בין הלוח הפיליפיני ללוח האירו־אסייתי).

למה זה מקבל ניקוד מלא: האזור נקרא נכון מן המפה, והתהליך מוסבר במלואו: סוג המפגש (הפחתה) → חיכוך והצטברות מאמץ → שחרור פתאומי → רעידה.

מה נדרש: (1) לציין את המגמה בכל מדינה, עם נתונים; (2) לבחור מדינה ולהסביר שני גורמים למגמה שלה.

תשובה מלאה:
(1) בריטניה: מגמה של ירידה חדה ומתמדת – מ־131,455 בשנת 1983 ל־31,172 בשנת 2003 (ירידה של כ־76%) ול־609 בלבד בשנת 2023 (ירידה של כ־99.5% לעומת 1983). כלומר הפקת הפחם בבריטניה כמעט נפסקה.
הודו: מגמה של עלייה חדה ומתמדת – מ־149,480 בשנת 1983 ל־420,624 בשנת 2003 (פי 2.8) ול־1,067,951 בשנת 2023 (פי 7.1 בערך לעומת 1983).
הערה: הכותרת בטבלה היא "מיליוני טונות", אך המספרים תואמים אלפי טונות (הודו הפיקה ב־2023 כמיליארד טונות). המגמות אינן תלויות ביחידות.

(2) בחרתי בהודו.
גורם ראשון – עלייה גדולה בביקוש לאנרגיה: אוכלוסיית הודו גדלה מאוד (כיום הגדולה בעולם, יותר מ־1.4 מיליארד), והכלכלה שלה צומחת מהר – תיעוש, עיור וחיבור מאות מיליוני בתים לרשת החשמל. כל אלה הגדילו מאוד את צריכת החשמל, ורוב החשמל בהודו מופק בתחנות כוח פחמיות. גם תעשיית הפלדה והמלט צורכת פחם רב. לכן הודו מגדילה את הפקת הפחם.
גורם שני – משאב מקומי זמין וזול: להודו מרבצי פחם גדולים מאוד (בעיקר במזרח המדינה – ג'הרקהנד, אודישה, צ'הטיסגר ומערב בנגל), והכרייה בהם, לרוב בכרייה פתוחה ובכוח עבודה זול, זולה יחסית. הפקת פחם מקומי חוסכת יבוא של נפט וגז במטבע חוץ ומגבירה את הביטחון האנרגטי, ולכן הממשלה (והחברה הממשלתית Coal India) מעודדת את הרחבת הכרייה.

(אפשר גם לבחור בבריטניה: גורם ראשון – התרוקנות המרבצים הנגישים ועלות כרייה גבוהה: אחרי כ־200 שנות כרייה נותרו בעיקר שכבות עמוקות ודקות, והכרייה בהן יקרה; הפחם הבריטי לא היה יכול להתחרות בפחם מיובא זול, והממשלה סגרה את רוב המכרות בשנות ה־80 וה־90 (המכרה העמוק האחרון נסגר ב־2015). גורם שני – מעבר למקורות אנרגיה אחרים ומדיניות אקלים: בריטניה עברה לגז טבעי מן הים הצפוני, לאנרגיה גרעינית ולאנרגיית רוח, ובמסגרת המחויבות להפחתת פליטות גזי חממה סגרה את תחנות הכוח הפחמיות – האחרונה נסגרה בשנת 2024.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) שתי המגמות מתוארות עם נתונים מן הטבלה ושיעורי שינוי מחושבים; (2) צוינה מדינה, ויש בדיוק שני גורמים שונים, כל אחד מוסבר וקשור למגמה של המדינה.

מה נדרש: (1) להסביר מהו כבול – ממה ואיך הוא נוצר ומה מאפייניו; (2) להסביר מדוע פחם מתכלה אף שכבול נוצר גם היום.

תשובה מלאה:
(1) כבול הוא חומר אורגני שנוצר מהצטברות של שרידי צמחים מתים (טחבים, עשבים, עצים) בביצות ובאזורי מים עומדים. בגלל המים, החמצן אינו מגיע לשרידים, ולכן הם מתפרקים רק בחלקם ואינם נרקבים לגמרי. כך מצטברת שכבה רכה, ספוגית וחומה־כהה, שעדיין אפשר לזהות בה שרידי צמחים. הכבול מכיל הרבה מים ושיעור נמוך יחסית של פחמן (כ־50–60%), ולכן הוא דלק באיכות נמוכה. הוא השלב הראשון בשרשרת: כבול ← ליגניט (פחם חום) ← פחם אבן.

(2) אף שכבול נוצר גם היום בביצות רבות בעולם, ההפיכה שלו לפחם אבן איטית מאוד: הכבול צריך להיקבר תחת שכבות סלע עבות, ולעבור דחיסה, לחץ וחום במשך מיליוני שנים (עשרות עד מאות מיליוני שנים) עד שריכוז הפחמן בו עולה. מנגד, האדם כורה ושורף פחם בקצב עצום – כיום יותר מ־8 מיליארד טונות בשנה בעולם. המרבצים שבהם אנו משתמשים נוצרו לפני מאות מיליוני שנים, ומה שנכרה אינו מתחדש בטווח הזמן של חיי אדם או של הציוויליזציה. לכן, אף שהתהליך הטבעי נמשך, מבחינת האדם פחם אבן הוא משאב מתכלה – הכמות שלו מוגבלת והולכת ופוחתת.

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) הכבול מוגדר דרך החומר, הסביבה (ביצה, חוסר חמצן) ומאפייניו, ומקומו בשרשרת ההיווצרות; (2) ההסבר משווה בין קצב ההיווצרות (מיליוני שנים) לבין קצב הצריכה – וזה עיקר המושג "משאב מתכלה".

מה נדרש: (1) להסביר כיצד מיקום הפיליפינים חושף אותם לטייפונים; (2) לתאר לפי תמונה 1 את השינוי בעוצמה לאורך המסלול, ולהסביר את ההיחלשות בהגעה לוייטנם.

תשובה מלאה:
(1) באטלס יש לעיין במפת מסלולי הסופות הטרופיות/אסונות הטבע ובמפת זרמי הים וטמפרטורות פני הים.
הפיליפינים שוכנים במערב האוקיינוס השקט הצפוני, בקווי רוחב של כ־5° עד 20° צפון. זהו האזור שבו מי הים החמים ביותר בעולם (מעל 28°C), ובו נוצרים טייפונים רבים יותר מבכל אגן אחר. הטייפונים הנוצרים במזרח נעים מערבה וצפון־מערבה עם רוחות הסחר (הרוחות המזרחיות), והפיליפינים הם היבשה הראשונה בדרכם. לכן כמעשרים סופות טרופיות נכנסות לתחומי המדינה בכל שנה. נוסף על כך, הפיליפינים הם ארכיפלג של אלפי איים, עם קווי חוף ארוכים ומישורי חוף נמוכים וצפופים באוכלוסייה, ולכן חלק גדול מהם חשוף לרוחות, לגשמים העזים ולגלי הסערה.

(2) תיאור השינוי לפי תמונה 1: הסופה נוצרה במזרח, מעל האוקיינוס השקט, כשקע טרופי (משולשים), והתחזקה לסופה טרופית (עיגולי תכלת). בהמשך תנועתה מערבה היא הפכה לטייפון והתחזקה בהדרגה – דרגה 1, 2, 3 ו־4 – ועוד לפני הפיליפינים הגיעה לעוצמה המרבית, דרגה 5 (עיגולים אדומים), ונשארה בדרגה זו כשחצתה את מרכז הפיליפינים. אחרי הפיליפינים, מעל ים סין הדרומי, היא נחלשה בהדרגה – לדרגה 4, 3, 2 ו־1 – בהגעתה לחוף וייטנם (באזור מפרץ טונקין) היא הייתה טייפון בדרגה 1 בלבד, ומעל היבשה נחלשה לסופה טרופית (שני עיגולי התכלת האחרונים).

הגורם להיחלשות מעל וייטנם: הסופה שואבת את האנרגיה שלה מן המים החמים של האוקיינוס – מן האידוי ומן החום הכמוס המשתחרר בהתעבות. כשהסופה עוברת מעל יבשה, היא מנותקת ממקור האנרגיה: אין אידוי ממים חמים, ואדי המים שבה הולכים ואוזלים. בנוסף, החיכוך עם פני היבשה – הרים, צמחייה ובניינים – מאט את הרוחות. לכן העוצמה פוחתת מהר, והסופה דועכת. (עוד לפני ההגעה ליבשה, מעל ים סין הדרומי, הסופה פגשה מים קרירים יותר ורוחות חזקות יותר בגובה, ולכן החלה להיחלש כבר שם.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) יש קשר ברור בין המיקום (קווי רוחב, אוקיינוס חם, כיוון התנועה, איים וחופים) לבין הפגיעה; (2) השינוי מתואר לפי הסימנים במקרא, בסדר הנכון ובשמות הדרגות, וההסבר מתבסס על אובדן מקור האנרגיה והחיכוך.
טעות נפוצה: לכתוב שהסופה נחלשה "כי עברה מרחק רב" – הסיבה היא המעבר מעל יבשה (אובדן המים החמים) והחיכוך.

מה נדרש: (1) לציין את שם הנקודה; (2) לתאר את מזג האוויר בה.

תשובה מלאה:
(1) הנקודה השחורה במרכז הסופה נקראת עין הסופה – אזור עגול במרכז הטייפון, בקוטר של כמה עשרות קילומטרים, שאין בו עננים, ולכן בתמונת הלוויין הוא נראה כנקודה כהה.

(2) מזג האוויר בעין הסופה שקט: הרוחות חלשות מאוד או שאין רוח כלל, השמיים בהירים או מעוננים מעט, ולא יורד גשם. בעין הסופה הלחץ הברומטרי הנמוך ביותר בכל הסופה, והאוויר בה יורד מלמעלה, מתחמם ומתייבש – ולכן לא נוצרים בה עננים. מסביב לעין נמצא "קיר העין" – טבעת של עננים גבוהים שבה הרוחות החזקות ביותר והגשמים העזים ביותר. לכן אנשים שהעין עוברת מעליהם חווים הפוגה קצרה, ואחריה הרוחות חוזרות בעוצמה מן הכיוון ההפוך.

למה זה מקבל ניקוד מלא: המונח מדויק, ומזג האוויר מתואר במרכיביו (רוח, עננות, גשם, לחץ) עם הסבר קצר.

מה נדרש: (1) לקבוע לפי האטלס את קו הרוחב של כל יישוב; (2) להסביר לכל יישוב את המנגנון שבו קו הרוחב גורם למשקעים מעטים.

תשובה מלאה:
(1) באטלס יש לחפש את היישובים במפות מדיניות־פיזיות של צפון אפריקה ושל גרינלנד/האזור הארקטי, ולקרוא את קו הרוחב לפי רשת הקואורדינטות:
ע'דמס (לוב, סמוך לגבול עם תוניסיה ואלג'יריה) – כ־30° צפון.
קאנאק (צפון־מערב גרינלנד) – כ־77° צפון.

(2) ע'דמס: בקווי רוחב של כ־30° צפון (ודרום) שוררת הרמה הברומטרית הסובטרופית. האוויר שעלה באזור המשווה וזרם בגובה לכיוון הקטבים יורד כאן אל פני הקרקע. האוויר היורד נדחס ומתחמם (התחממות אדיאבטית), ולכן הלחות היחסית שלו יורדת והוא אינו מגיע לרוויה – אין התעבות, כמעט אין עננים ואין גשם. לכן בחגורה זו נמצאים המדבריות החמים הגדולים בעולם, ובהם הסהרה, שבה שוכנת ע'דמס. הגשם המועט שיורד בחורף קשור לשקעים ים־תיכוניים המגיעים לעיתים רחוקות מצפון.

קאנאק: בקווי רוחב גבוהים כל כך, קרוב לקוטב הצפוני, קרינת השמש חלשה (זווית פגיעה קטנה, וחודשים של לילה קוטבי), ולכן האוויר קר מאוד. אוויר קר כבד ושוקע, ונוצרת רמה ברומטרית קוטבית שבה אין התרוממות של אוויר ולכן מעט עננים. נוסף על כך, אוויר קר יכול להכיל מעט מאוד אדי מים, והאידוי מן הים המכוסה בקרח קטן מאוד – כך שגם כשיש התעבות, כמות המשקעים קטנה. לכן קאנאק היא "מדבר קר". בקיץ, כשהים נפתח מעט מן הקרח והאוויר חם יותר, האידוי גדל – ולכן רוב המשקעים יורדים אז.

למה זה מקבל ניקוד מלא: קווי רוחב נכונים מן האטלס; לכל יישוב יש הסבר של מערכת הלחץ ושל המנגנון (אוויר יורד ומתחמם; אוויר קר שמכיל מעט אדים) – ולא רק "חם" או "קר".
טעות נפוצה: להסביר את היובש של ע'דמס ב"חום" בלבד – הסיבה היא האוויר היורד ברמה הסובטרופית; חום כשלעצמו אינו מונע גשם (באזור המשווה חם וגשום).

מה נדרש: להסביר מדוע גשם במדבר, אפילו בכמות קטנה, גורם לשיטפונות.

תשובה מלאה:
באזורים מדבריים כמו ע'דמס המשקעים יורדים לעיתים רחוקות, אך כשהם יורדים הם באים לרוב בממטרים עזים וקצרים – כמות גדולה יחסית של מים בזמן קצר.
מאפייני השטח המדברי מגדילים את הנגר:
– כמעט אין צמחייה שתיירט את הגשם, תאט את זרימת המים ותסייע לחלחול.
– הקרקע דקה, סלעית או מכוסה בקרום קשה שנוצר בגלל היובש והחום (ולעיתים קרום מלח), ולכן קצב החלחול שלה נמוך.
כתוצאה, רוב מי הגשם אינם מחלחלים אלא זורמים על פני השטח כנגר עילי. המים מתנקזים במהירות אל ערוצי הנחלים היבשים (ואדיות), מצטברים בהם וזורמים בעוצמה רבה, וסוחפים איתם אבנים וסחף – שיטפון בזק, שמגיע לעיתים בהפתעה גם לאזורים שבהם לא ירד גשם.

למה זה מקבל ניקוד מלא: ההסבר משלב את אופי הגשם (עז וקצר) ואת מאפייני השטח (חוסר צמחייה, קרקע אטומה) ומגיע לתוצאה – נגר רב ושיטפון בזק בערוצים.

מה נדרש: (1) להסביר את המושג סלע מותמר ולתאר שני תנאים להיווצרותו; (2) לציין שם של סלע מותמר.

תשובה מלאה:
(1) סלע מותמר (מטמורפי) הוא סלע שנוצר מסלע קיים – סלע יסוד, סלע משקע או סלע מותמר אחר – שעבר שינוי ("התמרה"). בתהליך משתנים מבנה הגבישים, המרקם ולעיתים הרכב המינרלים, אבל הסלע אינו נמס – השינוי מתרחש במצב מוצק. (אם הסלע היה נמס, היה נוצר ממנו סלע יסוד.)
תנאי ראשון – טמפרטורה גבוהה: כשמאגמה חמה חודרת לשכבות הסלע בקרום, הסלעים שסביבה מתחממים מאוד, והמינרלים שבהם מתגבשים מחדש (התמרת מגע). כך, למשל, אבן גיר הופכת לשיש.
תנאי שני – לחץ גבוה: סלעים שנקברו בעומק רב בקרום נתונים ללחץ של השכבות שמעליהם, ובאזורי התנגשות בין לוחות טקטוניים, שבהם נוצרים רכסי הרים, הם נדחסים ומתקמטים (התמרה אזורית). הלחץ מסדר את המינרלים בשכבות, ולכן לסלעים כאלה יש לעיתים מבנה שכבתי או מפוספס (כמו בצפחה ובגנייס).

(2) שיש (מאבן גיר). (אפשר גם: קוורציט – מאבן חול; צפחה – מטין; גנייס – מגרניט.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: ההגדרה מדגישה שהסלע נוצר מסלע קיים ובלי היתוך; שני התנאים שונים (חום, לחץ) ולכל אחד יש מקום שבו הוא מתרחש; השם נכון.

מה נדרש: לבחור סלע אחד ולהסביר איזו תכונה שלו מתאימה לשימוש שבטבלה.

תשובה מלאה:
בחרתי בגרניט – אריחי ריצוף ומשטחי עבודה.
התכונה: גרניט הוא סלע קשה מאוד, הבנוי מגבישים גדולים של מינרלים קשים (בעיקר קוורץ ופלדספר) הצמודים זה לזה. לכן הוא עמיד מאוד בפני שחיקה ושריטות (גם כשהולכים עליו הרבה או חותכים עליו), בפני חום ובפני מים – הנקבוביות שלו נמוכה, והוא אינו סופג נוזלים בקלות. נוסף על כך אפשר ללטש אותו למשטח חלק ומבריק. תכונות אלה מתאימות בדיוק לריצוף ולמשטחי עבודה במטבח.

(אפשר גם: אבן חול – בנויה בעיקר מגרגרי קוורץ (צורן דו־חמצני, SiO₂), שהוא חומר הגלם העיקרי להפקת זכוכית; אבן גיר – סלע קשה ועמיד מספיק לבנייה, ובו בזמן קל יחסית לחצוב ולסתת אותו לאבנים בגודל ובצורה הרצויים.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: נבחר סלע אחד, והתכונה שהוסברה (קשיות ועמידות) קשורה ישירות לשימוש שבטבלה.

מה נדרש: לתאר השפעה חיובית אחת והשפעה שלילית אחת של סופות אבק, ולהסביר כל אחת.

תשובה מלאה:
השפעה חיובית – הפריית קרקעות ומים: חלקיקי האבק מכילים מינרלים חיוניים לצמחים ולאצות, כמו זרחן וברזל. סופות אבק מן הסהרה מסיעות כמויות עצומות של אבק אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי. האבק ששוקע ביער האמזונס מחדש את הזרחן בקרקעות, שנשטף מהן כל הזמן בגשמים העזים. אבק ששוקע באוקיינוס מוסיף ברזל, וזה מעודד פריחה של פיטופלנקטון – הבסיס לשרשרת המזון הימית. בקנה מידה ארוך, הצטברות אבק יוצרת קרקעות פוריות – למשל קרקע הלס בצפון הנגב.

השפעה שלילית – פגיעה בבריאות האדם: בזמן סופת אבק ריכוז החלקיקים באוויר גבוה פי כמה מן הרגיל. החלקיקים העדינים נשאפים עמוק לריאות, ולכן מחמירים אסטמה, דלקות ריאה ומחלות לב וכלי דם; בימים כאלה יש עלייה בפניות לחדרי מיון ובתמותה, בעיקר בקרב ילדים, קשישים וחולים כרוניים. לכן מתפרסמות אזהרות להימנע ממאמץ גופני בחוץ.
(אפשר גם: ירידה חדה בראות – שיבוש תנועה בכבישים, ביטול טיסות ותאונות; פגיעה בחקלאות – כיסוי צמחים באבק והפחתת הפוטוסינתזה, וסחיפת השכבה הפורייה מאזור המקור; כיסוי פאנלים סולאריים והפחתת הפקת החשמל.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: יש בדיוק השפעה חיובית אחת והשפעה שלילית אחת, וכל אחת מוסברת דרך המנגנון שלה (מינרלים שמגיעים למקום אחר; חלקיקים שנשאפים).

מה נדרש: (1) להסביר את המושג מדבור; (2) להסביר את הקשר בין המדבור לעלייה בתדירות הסופות.

תשובה מלאה:
(1) מדבור הוא תהליך של הידרדרות הקרקע והצמחייה באזורים צחיחים, צחיחים־למחצה ויובשניים (אזורי ספר המדבר), שבסופו הם מאבדים את פוריותם ונעשים דומים למדבר. התהליך נגרם משילוב של שינויי אקלים – ירידה בכמות המשקעים, בצורות ממושכות ועלייה בטמפרטורה ובאידוי – ושל פעילות האדם – רעיית יתר, כריתת עצים, עיבוד יתר של הקרקע והשקיה הגורמת להמלחה. דוגמה: אזור הסאהל.

(2) במהלך המדבור הצמחייה מתדלדלת ונעלמת, והקרקע מתייבשת, מאבדת חומר אורגני ולחות ונעשית פריכה ותחוחה. בלי שורשים שמחזיקים את החלקיקים ובלי כיסוי צמחי שמאט את הרוח ליד הקרקע, הרוח יכולה להרים בקלות גרגרי חול וחלקיקי אבק. כך: (א) גדל שטח המקור – השטחים החשופים שמהם הרוח מרימה חול ואבק; (ב) גם רוח בעוצמה בינונית מספיקה כדי להרים את החלקיקים, ולכן כל אירוע רוח הופך ביתר קלות לסופה. לכן ככל שהמדבור מתפשט, סופות החול והאבק נעשות תכופות יותר.

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) הגדרה הכוללת את סוג האזור, את ההידרדרות ואת הגורמים; (2) שרשרת סיבתית: מדבור → קרקע יבשה וחשופה → קל יותר לרוח להרים חלקיקים ושטח מקור גדול יותר → יותר סופות.

מה נדרש: להסביר את המנגנון שבו CO₂ נוסף באטמוספרה מגביר את ההתחממות – ואת המעגל שנוצר עם האוקיינוסים.

תשובה מלאה:
פחמן דו־חמצני הוא גז חממה. קרינת השמש מגיעה לכדור הארץ בעיקר בגלים קצרים, עוברת דרך האטמוספרה ומחממת את פני הקרקע והים. פני כדור הארץ פולטים את החום חזרה כקרינה ארוכת גל (אינפרא־אדומה). גזי החממה – ובהם CO₂ – בולעים חלק מן הקרינה הזאת ופולטים אותה לכל הכיוונים, גם חזרה אל פני הקרקע, וכך "לוכדים" חום באטמוספרה התחתונה. זהו אפקט החממה.

אם האוקיינוסים יפלטו פחמן דו־חמצני אל האטמוספרה (או רק יקלטו פחות ממנו), ריכוז ה־CO₂ באוויר יעלה מהר יותר ממה שהיה עולה מפליטות האדם בלבד. ריכוז גבוה יותר של גז חממה פירושו שיותר קרינת חום נלכדת, ולכן הטמפרטורה הממוצעת של האוויר עולה – ההתחממות הגלובלית מתגברת ומואצת.

נוצר משוב חיובי (מעגל מחזק): התחממות האטמוספרה מחממת את מי האוקיינוסים ← המים החמים מכילים פחות CO₂ ופולטים אותו ← עוד CO₂ באטמוספרה מגביר את אפקט החממה ← האוויר והים מתחממים עוד יותר ← עוד פליטה. כך האוקיינוסים, שעד כה "בלמו" את ההתחממות כשקלטו חלק גדול מן ה־CO₂, עלולים להפוך לגורם שמאיץ אותה.

למה זה מקבל ניקוד מלא: ההסבר כולל את מנגנון אפקט החממה (קרינה קצרה נכנסת, קרינת חום נבלעת), את ההשפעה של תוספת CO₂ ואת המשוב החיובי – הקשר המעגלי בין האוקיינוסים להתחממות.

מה נדרש: להסביר שתי השפעות סביבתיות נוספות של התחממות האוקיינוסים – כל אחת: מה קורה ולמה.

תשובה מלאה:
השפעה ראשונה – עליית מפלס הים: כשמים מתחממים, הם מתפשטים ותופסים נפח גדול יותר (התפשטות תרמית). בנוסף, מים חמים יותר באים במגע עם מדפי הקרח ועם שולי הקרחונים בגרינלנד ובאנטארקטיקה וממיסים אותם מלמטה, ומי ההפשרה זורמים לים. שני התהליכים מעלים את מפלס הים. התוצאה: הצפה של מישורי חוף נמוכים, דלתות של נהרות וערים חופיות (למשל בבנגלדש), סכנה קיומית לאיים נמוכים באוקיינוס השקט ובאוקיינוס ההודי (כמו המלדיביים וטובאלו), נסיגה וסחיפה של חופים, וחדירה של מי ים למי התהום במישורי החוף.

השפעה שנייה – פגיעה בשוניות האלמוגים (הלבנת אלמוגים): אלמוגים חיים בשיתוף עם אצות זעירות שבתוך רקמותיהם, המספקות להם מזון ואת צבעם. כשטמפרטורת המים עולה במעלה–שתיים מעל הרגיל לאורך זמן, האלמוגים פולטים את האצות, מלבינים, ואם החום נמשך – הם מתים. שוניות האלמוגים הן בית גידול לכרבע מן המינים הימיים, והן מגינות על החופים מפני גלים; פגיעה בהן פוגעת במגוון הביולוגי, בדיג ובתיירות (למשל השונית המחסומית הגדולה באוסטרליה, שעברה כמה אירועי הלבנה המוניים).

(אפשר גם: התחזקות הסופות הטרופיות – מים חמים יותר מספקים יותר אדי מים וחום כמוס להוריקנים ולטייפונים, ולכן הם עלולים להיות עוצמתיים יותר ולהביא יותר גשם; נדידת מינים ימיים לקווי רוחב גבוהים ולעומק, והשפעה על הדיג; ירידה בריכוז החמצן המומס במים, הפוגעת ביצורים ימיים; המסת הקרח בים הארקטי.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי השפעות שונות על הסביבה (פיזית – מפלס הים; ביולוגית – אלמוגים), כל אחת מוסברת דרך המנגנון (התפשטות תרמית והמסה; פליטת האצות) ועד התוצאה, עם דוגמאות.