בגרות בגאוגרפיה 57282 - קיץ 2026

מה נדרש: (1) לציין גורם פיזי אחד שהשפיע בעבר על מיקום ערים – תשובה קצרה; (2) להסביר מדוע חשיבותו פחתה.

תשובה מלאה:
(1) הגורם: קרבה למקור מים – מעיין, נהר או אגם. בעבר רוב הערים קמו ליד מקור מים זמין, שכן בלי מים אי אפשר לקיים אוכלוסייה, חקלאות ומלאכה.
(2) חשיבותו פחתה בגלל התפתחות טכנולוגית: כיום אפשר להוביל מים בצינורות ובמובילים לאורך מאות קילומטרים (למשל המוביל הארצי בישראל), לשאוב מי תהום מעומק רב ולהתפיל מי ים. לכן הזמינות של מים אינה תלויה עוד במיקום הטבעי של העיר, ואפשר להקים ערים גם באזורים שאין בהם מקור מים קרוב (למשל ערים במדבר, כמו באר שבע או ערי המפרץ הפרסי). גורמים אחרים – נגישות, תעסוקה, החלטות שלטון – הפכו חשובים יותר.
(אפשר גם: תנאי הגנה טבעיים – גבעה, מצוק או אי. בעבר ערים נבנו במקומות גבוהים ומוגנים; כיום, בעידן התותחים, המטוסים והטילים, המיקום הטבעי אינו מספק הגנה, וערים מתפתחות במישורים ובצירי תחבורה נגישים.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: הגורם שצוין פיזי (ולא אנושי), יש הסבר מדוע היה חשוב בעבר ומה השתנה (טכנולוגיה), ודוגמה הממחישה את ההסבר.

מה נדרש: (1) לציין את מאפייני הבנייה בכל אחד משני האזורים לפי התמונה, ולהשתמש בשני המושגים; (2) להסביר מה גורם לבנייה במרכז העיר להיראות כך.

תשובה מלאה:
(1) אזור I – מרכז העיר (רובע העסקים המרכזי): בתמונה רואים ריכוז של גורדי שחקים ומגדלי משרדים בני עשרות קומות, הבנויים צפוף זה ליד זה, כמעט בלי שטחים ירוקים או מגרשים פנויים. זו בנייה רוויה – בנייה לגובה ובצפיפות גבוהה.
אזור II – שולי העיר: בתמונה רואים שטח נרחב של בתים קטנים ונמוכים, בני קומה או שתיים, המפוזרים בין עצים וגינות. זו בנייה צמודת קרקע – בתים פרטיים הבנויים על המגרש, בצפיפות נמוכה ועם שטחים ירוקים רבים.

(2) הגורם לבנייה הרוויה במרכז העיר הוא מחיר הקרקע הגבוה. מרכז העיר הוא המקום שהנגישות אליו הגבוהה ביותר – אליו מתנקזים צירי התחבורה, ובו מרוכזים משרדים, מסחר, בנקים ושירותים. לכן הביקוש לקרקע במרכז גבוה מאוד, והיצע הקרקע מוגבל (בסיאטל גם בגלל המפרץ מצד אחד והמדרון מצד אחר). עסקים מוכנים לשלם הרבה כדי להיות במרכז, ומחיר הקרקע עולה. כדי להצדיק את המחיר מנצלים כל מטר מרובע עד הסוף – בונים לגובה ובצפיפות. בשוליים הקרקע זולה וזמינה, ולכן אפשר לבנות בתים צמודי קרקע על מגרשים גדולים.

למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל אזור תיאור מבוסס תמונה (גובה, צפיפות, שטחים ירוקים) עם המושג המתאים; ההסבר בנוי כשרשרת: נגישות גבוהה → ביקוש גבוה → מחיר קרקע גבוה → בנייה לגובה.
טעות נפוצה: להחליף בין המושגים, או לכתוב "יש יותר אנשים במרכז" בלי להזכיר את מחיר הקרקע והנגישות.

מה נדרש: (1) לתאר, על פי מפות האטלס, שני יתרונות של מיקום הולנד המסייעים לה להשתלב בכלכלה הגלובלית; (2) לבחור מדד אחד ולהסביר כיצד הוא מבטא השתלבות בכלכלה הגלובלית.

תשובה מלאה:
(1) באטלס יש לעיין במפה המדינית־פיזית של מערב אירופה ובמפות התחבורה והנמלים.
יתרון ראשון – מיקום חופי לים הצפוני: הולנד שוכנת לחוף הים הצפוני, סמוך לנתיבי השיט העמוסים בעולם (בין התעלה האנגלית לים הבלטי). לכן יש בה נמלים גדולים – רוטרדם (הנמל הגדול באירופה) ואמסטרדם – שאליהם מגיעות אוניות מכל העולם. הדבר מאפשר לה לשמש מרכז סחר והפצה בין־לאומי.
יתרון שני – מיקום בשפכי נהרות הריין והמאס: במפה רואים שהריין, נתיב המים החשוב באירופה, נשפך לים בהולנד. דרכו ודרך רשת התעלות, הכבישים והמסילות מחוברים הנמלים ההולנדיים לעורף התעשייתי הגדול של גרמניה (אזור הרור), בלגיה, צרפת ושווייץ. כך הולנד היא "שער הכניסה" של סחורות לאירופה ושער היציאה שלהן לעולם.
(אפשר גם: מיקום מרכזי במערב אירופה, בין שווקים עשירים וגדולים, בתוך האיחוד האירופי.)

(2) בחרתי במדד "שיעור גבוה של ייצוא סחורות ושירותים בתמ"ג": המשמעות היא שחלק גדול מן התוצר של הולנד נמכר לשווקים מחוץ למדינה. חלק מן הייצוא הוא ייצוא חוזר – סחורות המגיעות לנמליה ומופצות משם לכל אירופה – וחלק הוא מוצרים ושירותים הולנדיים (חקלאות מתקדמת, טכנולוגיה, שירותים פיננסיים ולוגיסטיים). כלכלה שחלק ניכר מתוצרה תלוי בסחר עם העולם היא כלכלה פתוחה, הקשורה בקשרי גומלין הדוקים לשווקים זרים – וזו בדיוק השתלבות בכלכלה הגלובלית.
(אפשר גם: "השקעות של חברות זרות" – תאגידים רב־לאומיים בוחרים להקים בהולנד מטות, מפעלים ומרכזי הפצה בזכות המיקום, הנמלים וכוח העבודה המשכיל, ולכן זרימת ההון הבין־לאומי לתוכה גבוהה; או "מחקר ופיתוח" – השקעה בחדשנות מייצרת מוצרים עתירי ידע הנמכרים בכל העולם, ומושכת חוקרים וחברות זרות.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שני יתרונות מיקום שונים, כל אחד מבוסס על מה שרואים במפה ומקושר להשתלבות בכלכלה העולמית; המדד מוסבר – מה הוא מודד ולמה הוא מעיד על קשר לכלכלה הגלובלית.

מה נדרש: להציג השפעה חיובית אחת של הגלובליזציה על שמירת הסביבה במדינות המפותחות – ולהסביר בקצרה.

תשובה מלאה:
אחת ההשלכות של הגלובליזציה היא העברת ייצור ממדינות מפותחות למדינות מתפתחות, שבהן כוח העבודה זול יותר והרגולציה הסביבתית מקלה יותר. התעשיות שהועברו הן לרוב תעשיות עתירות עבודה ומזהמות – תעשייה כבדה, טקסטיל, כימיקלים. כתוצאה מכך פחתו פליטות המזהמים לאוויר, הזרמת שפכים לנהרות וזיהום הקרקע במדינות המפותחות, והסביבה בהן השתפרה (למשל איכות האוויר באזורי התעשייה הוותיקים של מערב אירופה). כלכלת המדינות המפותחות עברה להתבסס על שירותים ועל תעשיות עתירות ידע, שמזהמות פחות.
(אפשר גם: הגלובליזציה מקלה על הסכמים בין־לאומיים להגנת הסביבה – כמו הסכם פריז – ועל מעבר מהיר של ידע וטכנולוגיות ירוקות, כמו אנרגיית שמש ורוח, בין המדינות.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: השפעה אחת, חיובית, מוסברת דרך מנגנון ברור של הגלובליזציה, וקשורה במפורש לשיפור הסביבה במדינות המפותחות.

מה נדרש: (1) לציין גורם פיזי אחד (טבעי, לא אנושי) שמושך תיירים לקוסטה ריקה, על פי האטלס; (2) להסביר, בעזרת הנתונים בטבלה, מדוע אותו שיעור בתמ"ג פירושו חשיבות גדולה יותר בקוסטה ריקה.

תשובה מלאה:
(1) באטלס יש לעיין במפת הצומח (או החגורות הטבעיות) ובמפה הפיזית של מרכז אמריקה. הגורם: יערות גשם טרופיים. קוסטה ריקה שוכנת באזור טרופי לח, ורוב שטחה היה מכוסה יערות גשם עשירים במגוון ביולוגי יוצא דופן (ציפורים, קופים, צפרדעים, צמחים). חלק ניכר מן היערות מוגן בשמורות ובפארקים לאומיים, והם מושכים תיירים לאקו־תיירות – טיולים, צפרות וצפייה בטבע.
(אפשר גם: הרי געש פעילים – למשל ארנל ופואס – הנראים במפה הפיזית כרכסים געשיים; או חופים לשני אוקיינוסים – האוקיינוס השקט והים הקריבי – עם אקלים טרופי חם כל השנה.)

(2) לפי הטבלה, שיעור ענף התיירות בתמ"ג כמעט זהה: 7.6% בקוסטה ריקה ו־7.3% בגרמניה. אבל התמ"ג של גרמניה (126,189) גדול פי 23.9 בערך מן התמ"ג של קוסטה ריקה (5,274). כלומר, כלכלת גרמניה גדולה פי כ־24, והיא מגוונת מאוד – תעשייה מתקדמת (רכב, מכונות, כימיה), שירותים פיננסיים וטכנולוגיה. בכלכלה כזו התיירות היא עוד ענף אחד מבין רבים, ופגיעה בה לא תערער את המשק.
בקוסטה ריקה הכלכלה קטנה ומגוונת פחות, ונשענת על מעט ענפים (חקלאות לייצוא, תיירות, מעט תעשייה). לכן אותו שיעור הופך את התיירות לאחד מענפי היסוד של המשק: היא מקור מרכזי למטבע חוץ ולמקומות עבודה, גם באזורים כפריים ומרוחקים. ירידה בתיירות תפגע קשה בכלכלה כולה – כלומר המשק תלוי בתיירות הרבה יותר.
(הערה: בפועל התמ"ג של קוסטה ריקה בשנת 2022 היה כ־69 מיליארד דולר ושל גרמניה כ־4,100 מיליארד דולר, כך שהמספרים בטבלה אינם בסדר הגודל של "מיליארדי דולרים"; גם לפי הנתונים האמיתיים כלכלת גרמניה גדולה פי עשרות מזו של קוסטה ריקה, ובבחינה עונים לפי נתוני הטבלה.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) גורם פיזי מדויק עם הפניה לסוג המפה באטלס והסבר קצר למה הוא מושך תיירים; (2) שימוש בשני נתוני הטבלה (השיעור הדומה והפער בתמ"ג, עם יחס מחושב) והסבר של המשמעות – גיוון הכלכלה ותלות בענף.
טעות נפוצה: לכתוב ש"בקוסטה ריקה התיירות גדולה יותר" – בערכים מוחלטים התיירות בגרמניה גדולה בהרבה; החשיבות היחסית היא שגדולה יותר בקוסטה ריקה.

מה נדרש: (1) הגדרה מדויקת של המושג; (2) שתי דרכים לפיתוח תיירות בת קיימה, ובשתיהן שימוש במושג "כושר נשיאה".

תשובה מלאה:
(1) כושר נשיאה הוא הכמות המרבית של מבקרים, או עוצמת השימוש המרבית, שאתר או אזור יכולים לשאת בלי שייגרם נזק בלתי הפיך לסביבה הטבעית (קרקע, צומח, בעלי חיים, מים), בלי שתיפגע חוויית המבקרים (צפיפות, רעש) ובלי פגיעה באורח החיים של הקהילה המקומית. מעבר לסף הזה הסביבה מתחילה להיהרס.

(2) דרך ראשונה – הגבלת מספר המבקרים: קובעים לאתר רגיש מכסה יומית של מבקרים שאינה עולה על כושר הנשיאה שלו, ואוכפים אותה בעזרת הזמנה מראש, היתרי כניסה ואגרת כניסה גבוהה. כך הלחץ על הסביבה נשמר בגבולות שהטבע יכול להתאושש מהם. (למשל בשמורות ובפארקים לאומיים בקוסטה ריקה מגבילים את מספר הנכנסים ביום.)
דרך שנייה – תכנון האתר ופיזור המבקרים: מסמנים שבילים ומדרכי עץ שמהם אין לרדת, סוגרים לסירוגין אזורים לשיקום, ומפזרים את המבקרים בין אתרים שונים ובין שעות ועונות שונות. כך העומס בכל נקודה אינו חורג מכושר הנשיאה שלה, והסביבה נשמרת גם לדורות הבאים.
(אפשר גם: לינה ושירותים בבנייה ירוקה ובקנה מידה קטן, המותאמים לכושר הנשיאה של האזור ומנוהלים בידי הקהילה המקומית, כך שגם הרווחים נשארים בה; או חינוך המבקרים לשמירה על הטבע.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: ההגדרה כוללת את שלושת ההיבטים (סביבה, מבקרים, קהילה) ואת רעיון ה"סף"; כל דרך מעשית ומוסברת – איך היא שומרת על הסביבה – ומשתמשת במושג כושר נשיאה במפורש.

מה נדרש: (1) להסביר את המושג "יתרון לגודל"; (2) להסביר כיצד הוא בא לידי ביטוי בחקלאות של אתיופיה.

תשובה מלאה:
יתרון לגודל הוא מצב שבו ככל שהיקף הייצור גדל, עלות הייצור של כל יחידת תוצרת יורדת. הסיבה: חלק מן ההוצאות קבועות – מכונות, מתקני עיבוד ואחסון, דרכים, ידע מקצועי, שיווק – ואינן גדלות באותו קצב כמו הייצור. כשמייצרים כמות גדולה, ההוצאות האלה מתחלקות על יותר יחידות. בנוסף, יצרן גדול קונה דשנים, שתילים וציוד בכמויות גדולות ובמחיר נמוך, ומשנע את התוצרת במשלוחים גדולים וזולים יותר.

הביטוי באתיופיה: החקלאות באתיופיה מתמחה בקפה (67.3% מן הייצוא החקלאי). כיוון שמגדלים קפה בהיקף עצום, משתלם להקים מתקני עיבוד משותפים – תחנות שטיפה, ייבוש ומיון – ולהעביר את הקפה ביחידות גדולות במכולות דרך הנמל לשוקי העולם. הכמות הגדולה מאפשרת גם שיווק מרוכז ומיתוג של "קפה אתיופי" בשוק העולמי. כך העלות לכל ק"ג קפה יורדת, והקפה האתיופי יכול להתחרות במחירו בשוק העולמי. באופן דומה, חוות הפרחים הגדולות משתמשות בחממות, במערכות השקיה ובשרשרת קירור להטסה לאירופה – השקעה שמשתלמת רק בהיקפי ייצור גדולים.

למה זה מקבל ניקוד מלא: ההגדרה מסבירה גם את המנגנון (הוצאות קבועות שמתחלקות, קנייה בכמויות); הביטוי באתיופיה נשען על נתון מן הטבלה ומראה איך ההיקף הגדול מוזיל את העלות ליחידה.

מה נדרש: להציג שני חסרונות שונים של חקלאות מסחרית מתמחה לייצוא (חד־גידולית), ולהסביר כל אחד.

תשובה מלאה:
חיסרון ראשון – תלות בגידול אחד ובשוק העולמי: כשכמחצית מן הייצוא של המדינה (49%) הוא קפה, כל שינוי במחיר הקפה בשוק העולמי משפיע ישירות על הכנסות המדינה במטבע חוץ ועל הכנסת מיליוני חקלאים. המחירים נקבעים בבורסות בעולם ותלויים ביבולים בברזיל, בווייטנאם ובמדינות אחרות, כך שלאתיופיה אין שליטה עליהם. גם בצורת, מזיק או מחלה (כמו חלדון הקפה) בגידול היחיד עלולים לפגוע ביבול כולו, ואין ענף אחר שיפצה על ההפסד.
חיסרון שני – פגיעה בביטחון המזון: הקרקע הפורייה, המים וכוח העבודה מוקדשים לגידולים לייצוא (קפה, פרחים), ולא לגידולי מזון בסיסיים לאוכלוסייה המקומית. באתיופיה, מדינה שחלק מתושביה סובלים מתת־תזונה ונזקקים לסיוע מזון בשנות בצורת, הדבר מחריף את המחסור במזון ואת התלות ביבוא מזון.
(אפשר גם: נזקים סביבתיים – בירוא יערות לטובת מטעים, דלדול הקרקע עקב גידול אותו גידול שנה אחרי שנה, ושימוש מרובה בדשנים ובחומרי הדברה, למשל בחוות הפרחים, המזהמים מים וקרקע; או רווחים "דולפים" – חלק גדול מן הרווח עובר לסוחרים, לתאגידים ולחברות זרות, ואילו החקלאים והעובדים מקבלים שכר נמוך.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שני חסרונות שונים במהותם (כלכלי – תלות; חברתי – ביטחון מזון), כל אחד מוסבר כשרשרת סיבה–תוצאה ומקושר לאתיופיה ולנתוני הטבלה.

מה נדרש: לבחור שניים מן הגורמים, ולהסביר לכל אחד כיצד הוא יוצר צורך בתכנון ובפיתוח – מומלץ עם דוגמה.

תשובה מלאה:
גורם ראשון – גידול האוכלוסייה: כאשר האוכלוסייה גדלה, בריבוי טבעי או בהגירה, נדרשים יותר יחידות דיור, מוסדות חינוך ובריאות, מקומות תעסוקה, תשתיות מים, ביוב וחשמל, ודרכים. כל אלה דורשים קרקע, ויש לתכנן היכן ייבנו כדי שלא יבואו על חשבון שטחים פתוחים ויתאימו לתשתיות. דוגמה: בישראל האוכלוסייה גדלה בקצב מהיר יחסית למדינות מפותחות (כ־2% בשנה), ולכן מתכננים ציפוף והתחדשות עירונית בערים קיימות, שכונות חדשות והרחבה של מערך הרכבות והרכבות הקלות.
גורם שני – עלייה ברמת החיים: כשההכנסה עולה, משקי הבית רוכשים יותר מכוניות, מבקשים דירות גדולות יותר וצורכים יותר שירותי פנאי, תרבות ומסחר. לכן גדל הצורך לתכנן כבישים, מחלפים וחניות (או תחבורה ציבורית איכותית שתפחית את הגודש), מרכזי קניות, פארקים ומתקני ספורט, וכן שטח בנוי רב יותר לכל תושב. דוגמה: הגידול במספר כלי הרכב בישראל יצר גודש קשה בכבישים, והוביל לתכנון נתיבי תחבורה ציבורית ומסילות.
(אפשר גם: שינויים טכנולוגיים – עבודה מרחוק, מסחר מקוון וכלי רכב חשמליים משנים את הצורך במשרדים, יוצרים צורך במרכזים לוגיסטיים גדולים ובעמדות טעינה, ואנרגיה סולארית דורשת שטחים לשדות סולאריים; שינויים בפעילות הכלכלית – המעבר מתעשייה מסורתית לשירותים ולהייטק משאיר אזורי תעשייה ישנים שיש לתכנן מחדש, ודורש תכנון פארקי הייטק סמוך למרכזי ידע.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שני גורמים מן הרשימה, וכל אחד מוסבר כשרשרת: שינוי → צרכים חדשים בקרקע ובתשתיות → צורך בתכנון; לכל גורם דוגמה קונקרטית.

מה נדרש: (1) להסביר מדוע חשוב לשתף את הציבור; (2) לתאר דרכים מעשיות לשתף אותו.

תשובה מלאה:
(1) חשיבות שיתוף הציבור:
– ידע מקומי והתאמה לצרכים: התושבים חיים במרחב ומכירים את בעיותיו וצרכיו (חוסר בגני ילדים, צומת מסוכן, שטח פתוח אהוב). שיתופם מאפשר למתכננים לבנות תוכנית שמתאימה באמת למי שיחיה בה.
– לגיטימציה וחיסכון בזמן: תוכנית שהציבור היה שותף לה נתפסת כהוגנת, ולכן יש פחות התנגדויות, עתירות לבתי משפט ועיכובים בביצוע.
– דמוקרטיה ושקיפות: שיתוף הציבור מגן על אינטרסים של קבוצות חלשות ועל הסביבה, ומקטין את ההשפעה של בעלי הון ואינטרסים צרים על ההחלטות.

(2) דרכים לשיתוף הציבור:
– פרסום התוכנית והגשת התנגדויות: התוכנית מתפרסמת בעיתונים, ברשומות ובאינטרנט, וכל אדם או ארגון רשאי להגיש התנגדות לוועדת התכנון, שחייבת לשמוע אותה ולהשיב.
– הליך שיתוף ציבור לפני גיבוש התוכנית: כנסים פתוחים, סדנאות, סיורים ושאלונים, שבהם התושבים מציגים את צורכיהם ואת עמדותיהם כבר בשלב התכנון.
– נציגות בוועדות התכנון: נציגי ציבור וארגוני סביבה יושבים בוועדות או מוזמנים להציג את עמדתם.
– פלטפורמות מקוונות: אתרי אינטרנט עם מפות אינטראקטיביות, שבהם אפשר לעיין בתוכנית ולהגיב עליה.

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) כמה נימוקים שונים לחשיבות (ידע, לגיטימציה, דמוקרטיה), כל אחד מוסבר; (2) דרכים מעשיות ומתוארות – מה עושים ומי משתתף.

מה נדרש: לציין שני מאפיינים פיזיים או משאבים טבעיים של ביהאר (מדינת השוליים) כפי שהם נראים באטלס, ולהציע שתי דרכים לנצל אותם לפיתוח כלכלי.

תשובה מלאה:
באטלס יש לעיין במפה הפיזית של הודו (תבליט ונהרות), במפת הקרקעות ובמפת המשקעים/החקלאות.
מאפיין ראשון – מישור סחף פורה: ביהאר שוכנת במישור הגנגס, שטח שטוח ונמוך המכוסה קרקע סחופת (אלוביאלית) עמוקה ופורייה שהנהרות הביאו מן ההימלאיה.
מאפיין שני – שפע מים: נהר הגנגס חוצה את ביהאר ממערב למזרח, ויובלים רבים מצטרפים אליו (קוסי וגנדאק מן הצפון, סון מן הדרום); בנוסף יורדים באזור גשמי מונסון רבים בקיץ.

דרכים לניצול לפיתוח כלכלי:
1. חקלאות אינטנסיבית מושקית ותעשיית מזון: אפשר לנצל את מי הנהרות לפיתוח מערכות השקיה ואגירה (תעלות, סכרים, מאגרים), כדי לגדל בקרקע הפורייה שני יבולים ויותר בשנה – אורז, חיטה, קני סוכר, ירקות ופירות. לצד החקלאות אפשר להקים תעשיות לעיבוד מזון (מטחנות, בתי חרושת לסוכר, שימורים), שיוסיפו ערך לתוצרת וייצרו מקומות עבודה מחוץ לחקלאות.
2. תחבורה: הגנגס ניתן לשיט, ונתיב מים לאומי עובר לאורכו דרך ביהאר. אפשר לפתח נמלי נהר ולשנע תוצרת חקלאית וחומרי גלם בזול אל השווקים ואל נמלי הים. גם המישור השטוח נוח לסלילת כבישים ומסילות בעלות נמוכה, ושיפור הנגישות יעזור למשוך השקעות ותעשייה.
(אפשר גם: ניצול הנהרות לייצור חשמל בתחנות כוח הידרואלקטריות קטנות ולדיג ולחקלאות מים.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שני מאפיינים שונים שאכן נראים במפות של ביהאר; לכל דרך פיתוח הסבר כיצד היא מנצלת את המאפיין ומה התועלת הכלכלית (תוצר, תעסוקה, נגישות).
טעות נפוצה: לכתוב על המאפיינים של מהרשטרה (מדינת הגלעין), או לציין משאב שאינו פיזי (כוח אדם זול).

מה נדרש: לבחור גישה אחת, להסביר מה היא, ולהסביר כיצד היא עשויה לצמצם את הפערים.

תשובה מלאה:
בחרתי בגישת הפיתוח האזורי. לפי גישה זו, המדינה פועלת באופן מכוון כדי להעביר פעילות כלכלית ומשאבים מן הגלעין לאזורי השוליים. היא משקיעה בהם בתשתיות – כבישים, מסילות, חשמל, מים ותקשורת – ובשירותים – בתי ספר, מכללות ובתי חולים, ונותנת הטבות למשקיעים: הקלות במס, מענקים וקרקע זולה למפעלים. לעיתים מרכזים את ההשקעה ב"מוקדי צמיחה" – ערים בינוניות בשוליים שמקבלות תעשייה ושירותים ומשמשות מנוף לאזור שסביבן.
כיצד זה מצמצם פערים: התשתיות מגבירות את הנגישות של השוליים ומושכות אליהם מפעלים ועסקים, וכך נוצרים בהם מקומות עבודה מחוץ לחקלאות. ההכנסה לנפש עולה, רמת ההשכלה והבריאות משתפרות, ותושבים פחות נאלצים להגר לגלעין. כך מדדי הפיתוח של אזור כמו ביהאר מתקרבים לאלה של הגלעין, והפער מצטמצם.
(אפשר גם הגישה השנייה – עידוד אגלומרציות בגלעין: ריכוז פעילות כלכלית בגלעין יוצר יתרונות לגודל ויתרונות של קרבה בין עסקים, ולכן מגדיל את הצמיחה הכלכלית של המדינה כולה. לפי גישה זו, הצמיחה "מחלחלת" לשוליים: הגלעין קונה מן השוליים מזון וחומרי גלם, המדינה משתמשת בהכנסות ממסים לתשלומי העברה ולשירותים בשוליים, ומהגרי עבודה שולחים כסף למשפחותיהם. בטווח הקצר הפערים עלולים לגדול, אך בטווח הארוך הם אמורים להצטמצם.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: הגישה מוסברת בכלים קונקרטיים (השקעות, תמריצים, מוקדי צמיחה), ומוצג המנגנון שבו היא מצמצמת את הפערים (נגישות → תעסוקה → הכנסה → פחות הגירה).

מה נדרש: לבחור שני כלי תחבורה, ולכל אחד יתרון אחד וחיסרון אחד – בדיוק שני יתרונות ושני חסרונות.

תשובה מלאה:
אוטובוס:
יתרון – ניצול יעיל של המרחב: אוטובוס אחד מסיע 20 אנשים ויותר בשטח של כשתי מכוניות (כפי שרואים בתמונה), ולכן הוא מפחית את הגודש בכבישים, את הצורך בחניות ואת זיהום האוויר לכל נוסע. הוא גם זול לנוסע.
חיסרון – חוסר גמישות: האוטובוס נוסע במסלול קבוע ולפי לוח זמנים, ולכן הנוסע צריך ללכת לתחנה, להמתין ולעיתים להחליף קווים. הנסיעה ארוכה יותר בגלל העצירות, והוא אינו מגיע עד היעד המדויק.
מכונית פרטית:
יתרון – גמישות ונוחות: אפשר לנסוע "מדלת לדלת", בכל שעה ובכל מסלול, עם מטען ובפרטיות, בלי המתנה.
חיסרון – צריכת שטח רבה וגודש: כפי שרואים בתמונה, 20 מכוניות ממלאות את כל הרחוב. לכן השימוש הנרחב בהן יוצר פקקים, מחסור בחניה ותחרות על הקרקע העירונית, ומגדיל את זיהום האוויר והרעש.
(אפשר גם אופניים – יתרון: אמצעי זול, ללא פליטות מזהמות ובריא לרוכב, שתופס מעט שטח; חיסרון: מתאים בעיקר למרחקים קצרים, תלוי במזג האוויר (גשם, חום) ומסוכן לרוכב כשאין שבילי אופניים מופרדים.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שני כלי תחבורה, לכל אחד יתרון וחיסרון שונים זה מזה ומוסברים (לא רק מילה אחת), וחלק מהם נשענים על מה שרואים בתמונות.

מה נדרש: (1) לבחור כלי תחבורה שיש לעודד, ולהציע דרך אחת לעודד אותו – ולהסביר; (2) לבחור כלי תחבורה שיש להגביל, ולהציע דרך אחת להגביל אותו – ולהסביר.

תשובה מלאה:
(1) כלי תחבורה לעידוד – אוטובוס, משום שהוא תופס את השטח הקטן ביותר לכל נוסע.
הדרך: הקצאת נתיבי תחבורה ציבורית (נת"צ) – נתיבים שבהם מותר לנסוע רק לאוטובוסים. כך האוטובוס אינו נתקע בפקקים, זמן הנסיעה מתקצר ונעשה אמין, והנסיעה באוטובוס הופכת לחלופה מהירה וזולה יותר מן המכונית – ונוסעים רבים עוברים אליו.
(אפשר גם לעודד אופניים: רשת שבילי אופניים רציפים ומופרדים מן הכביש ומערכת אופניים שיתופיים בתחנות ברחבי העיר, שמגבירות את הבטיחות והזמינות.)

(2) כלי תחבורה להגבלה – מכונית פרטית, משום שהיא תופסת את השטח הגדול ביותר לנוסע וגורמת לגודש ולזיהום.
הדרך: אגרת גודש – חיוב בתשלום על כניסה ברכב פרטי לאזור מרכז העיר בשעות העומס, כפי שנעשה בלונדון ובסטוקהולם. העלות הנוספת גורמת לחלק מן הנהגים לוותר על הרכב ולעבור לתחבורה ציבורית או לאופניים, וכך פוחת מספר המכוניות במרכז והגודש מצטמצם. ההכנסות יכולות לממן תחבורה ציבורית.
(אפשר גם: צמצום מקומות החניה במרכז העיר והעלאת מחירם, או הפיכת רחובות מרכזיים למדרחובים.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: בכל תת־סעיף כלי תחבורה אחד ודרך אחת קונקרטית, עם הסבר כיצד הדרך משנה את התנהגות הנוסעים ומשיגה את המטרה.

מה נדרש: (1) לציין את סוג החומר הנפלט לפי התמונה; (2) להסביר מה בתכונות החומר גרם לכך שהשפיע על אזור רחוק כל כך.

תשובה מלאה:
(1) בתמונה רואים ענן התפרצות אפור כהה עד חום, בצורת "כרובית", המיתמר לגובה רב מעל כיפת הקרח של ההר. זהו אפר געשי – חומר פירוקלסטי (טפרה) דק, כלומר חלקיקי סלע וזכוכית געשית זעירים, יחד עם גזים ואדי מים. (זו התפרצות הר הגעש אייאפיאטלאיוקוטל. ההתפרצות החלה ב־20 במרץ 2010 בבקע בצלע ההר (פימוורדוהאלס) ופלטה בעיקר לבה; ענן האפר שסגר את המרחב האווירי של אירופה נפלט בשלב הנפיץ, מן הלוע שבפסגה מתחת לכיפת הקרח, שהחל ב־14 באפריל 2010 – וזה השלב הנראה בתמונה. בבחינה עונים לפי התמונה: אפר געשי.)

(2) הקשר: האפר מורכב מחלקיקים זעירים וקלים מאוד. בהתפרצות נפיצה – שהתעצמה כאן משום שהצהרה פגשה את הקרח והמים שמתחת לקרחון, והם הפכו לאדים בבת אחת וניפצו את הלבה לחלקיקים דקים במיוחד – החלקיקים הועפו לגובה של קילומטרים רבים. מאחר שהם קלים, הם אינם נופלים מהר לקרקע אלא מרחפים באוויר ימים רבים. בגובה הזה הרוחות (שבאותם ימים נשבו מצפון־מערב) וזרם הסילון הסיעו את ענן האפר אלפי קילומטרים דרומה ומזרחה, אל מעל בריטניה ומערב אירופה ומרכזה. אפר געשי מסוכן מאוד לתעופה: הוא נמס בחום של מנועי הסילון ונדבק לחלקיהם, שוחק את חלונות המטוס ופוגע במכשירים. לכן נסגר המרחב האווירי ונסגרו שדות תעופה רבים, גם במרחק רב מאוד מאיסלנד. לו נפלטה בעיקר לבה, השפעתה הייתה מוגבלת לסביבת ההר.

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) סוג החומר מדויק ומבוסס על התמונה; (2) ההסבר קושר בין תכונת החומר (חלקיקים זעירים וקלים) לגובה ולזמן ההישארות באוויר, לתפקיד הרוחות ולסכנה למטוסים – שרשרת מלאה.
טעות נפוצה: לכתוב "לבה" – לבה זורמת על פני הקרקע ואינה מגיעה לאירופה.

מה נדרש: (1) לזהות את התופעה ולהסביר את דרך היווצרותה; (2) לתאר יתרון כלכלי אחד.

תשובה מלאה:
(1) התופעה: גייזר – מעיין חם המתפרץ לסירוגין בסילון אנכי של מים חמים ואדים (בתמונה – לגובה של עשרות מטרים, וסביבו אדים העולים מן הקרקע).
כיצד הוא נוצר: מי גשמים ומי הפשרת שלג מחלחלים דרך סדקים בסלע אל עומק האדמה. באזור געשי כמו איסלנד נמצאים בעומק לא רב סלעים חמים מאוד, שמתחתם צהרה, והם מחממים את המים. המים מצטברים במערכת של חללים וצינור צר. המים בתחתית הצינור נמצאים תחת לחץ של עמוד המים שמעליהם, ולכן הם מתחממים לטמפרטורה גבוהה מנקודת הרתיחה הרגילה בלי לרתוח. כשחלק מן המים הופך לאדים ודוחף מעט מים החוצה, הלחץ יורד בבת אחת, כל המים החמים הופכים לאדים בבת אחת, והתערובת של מים ואדים פורצת בכוח מעלה. לאחר ההתפרצות הצינור מתמלא שוב במים, וכעבור זמן מה המחזור חוזר.

(2) יתרון כלכלי – תיירות: גייזרים הם תופעת טבע נדירה ומרשימה. הגייזר סטרוקור, המתפרץ כל כמה דקות באזור גייסיר שבאיסלנד, הוא חלק ממסלול "מעגל הזהב", ומושך מאות אלפי תיירים בשנה. התיירים מוציאים כסף על לינה, מזון, הסעות והדרכה, וכך נוצרים מקומות עבודה והכנסות במטבע חוץ.
(אפשר גם: אנרגיה גאותרמית – באותם אזורים קודחים אל מאגרי המים והאדים החמים ומנצלים אותם לייצור חשמל ולחימום בתים, בריכות וחממות. באיסלנד רוב הבתים מחוממים כך, באנרגיה זולה ונקייה.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) זיהוי נכון והסבר של כל רכיבי ההיווצרות – מקור המים, מקור החום, הלחץ וההתפרצות המחזורית; (2) יתרון כלכלי מוסבר עם תועלת ברורה.

מה נדרש: להסביר את הגורם העיקרי לפיזור הגשם לאורך השנה בכל אחד משני סוגי האקלים.

תשובה מלאה:
אקלים משווני – גשמי הסעה כל השנה: באזור המשווני (סינגפור נמצאת כ־1° צפונית לקו המשווה) קרני השמש פוגעות בזווית גבוהה כמעט אנכית לאורך כל השנה. פני השטח, הים והיערות מתחממים מאוד, והאוויר החם והלח שמעליהם מתפשט, נעשה קל ועולה כלפי מעלה (הסעה – קונבקציה). במהלך העלייה האוויר מתקרר, אדי המים מתעבים, ונוצרים ענני קומולונימבוס שמהם יורדים גשמי הסעה עזים, לרוב אחר הצהריים. האזור נמצא כל השנה בתחום אזור ההתכנסות הבין־טרופי – שקע ברומטרי שאליו מתכנסות רוחות הפסטים הלחות – ולכן התהליך חוזר כמעט מדי יום, והגשם יורד בכל חודשי השנה.

אקלים מונסוני – היפוך עונתי של הרוחות: הגורם הוא רוחות המונסון, שמשנות את כיוונן בין הקיץ לחורף בגלל הבדלי ההתחממות בין היבשה הגדולה לבין האוקיינוס, ובגלל נדידת אזור ההתכנסות הבין־טרופי צפונה בקיץ.
בקיץ (יוני–ספטמבר): היבשה של תת־היבשת ההודית ואסיה מתחממת מהר מן הים, ונוצר מעליה שקע ברומטרי עמוק. רוח לחה נושבת מן האוקיינוס ההודי והים הערבי (מונסון דרום־מערבי) אל היבשה. כשהיא נתקלת בחוף ובמדרונות הגאטים המערביים, ממזרח למומביי, היא נאלצת לעלות, מתקררת ומורידה גשמים עזים – ולכן במומביי יורדים מאות מילימטרים בחודש.
בחורף (נובמבר–מאי): היבשה מתקררת מהר מן הים, ומעל אסיה נוצר רום ברומטרי. הרוח נושבת מן היבשה אל הים (מונסון צפון־מזרחי) – רוח יבשה – ולכן כמעט אין גשם, ונוצרת העונה היבשה.

למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל אקלים מוסבר המנגנון המלא (חימום → לחץ → תנועת אוויר → התקררות ועיבוי) ומוסבר מדוע הוא יוצר את הפיזור השנתי שבקלימוגרף – כל השנה מול עונה אחת.

מה נדרש: השפעה אחת של האקלים המשווני על החקלאות והשפעה אחת של האקלים המונסוני על החקלאות – כל אחת קשורה למאפיין אקלים מסוים.

תשובה מלאה:
אקלים משווני: בזכות הטמפרטורה הגבוהה והאחידה והגשם בכל חודשי השנה, עונת הגידול נמשכת כל השנה – אין עונה קרה או יבשה שעוצרת את הצמיחה. לכן אפשר לגדל גידולים טרופיים רב־שנתיים במטעים, כמו עצי גומי, דקל שמן וקקאו, ולקצור אותם ברציפות לאורך השנה (כמו במטעי דקל השמן במלזיה ובאינדונזיה).
(אפשר גם: הגשמים העזים והתכופים שוטפים מן הקרקע את חומרי ההזנה, ולכן הקרקע ענייה מהר אחרי בירוא היער ודורשת דישון; החום והלחות מעודדים מזיקים, פטריות ומחלות צמחים.)

אקלים מונסוני: כל השנה החקלאית תלויה בעונת הגשמים. בקיץ, עם בוא המונסון, שותלים אורז בשדות מוצפים – גידול שזקוק לכמויות מים גדולות. אבל אם המונסון מאחר או חלש, נגרמת בצורת והיבולים נכשלים; ואם הוא חזק במיוחד, פורצים שיטפונות שהורסים את השדות. בעונה היבשה הארוכה אפשר לגדל רק בעזרת השקיה ממאגרים, מתעלות או ממי תהום. לכן החקלאים פגיעים מאוד לתנודות בכמות הגשם ובמועדו.

למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל אקלים השפעה אחת, וכל השפעה נגזרת ממאפיין אקלים ברור (גשם בכל השנה מול עונת גשמים אחת) ומודגמת בגידול או במקום.

מה נדרש: לבחור שניים מן הגורמים ולהסביר את המנגנון שבו כל אחד מפזר את הערפל.

תשובה מלאה:
גורם ראשון – שינוי (עלייה) בטמפרטורת האוויר: אחרי הזריחה קרני השמש חודרות בהדרגה דרך הערפל ומחממות את הקרקע, והקרקע מחממת את האוויר שמעליה. אוויר חם יכול להכיל יותר אדי מים לפני שיגיע לרוויה, ולכן כשטמפרטורת האוויר עולה מעל נקודת הטל, טיפות המים הזעירות של הערפל מתאדות בחזרה לאדי מים בלתי נראים. הערפל "נשרף" בדרך כלל מן השוליים ומלמטה, ונעלם בשעות הבוקר.
גורם שני – רוח: רוח מערבבת את שכבת הערפל הקרה והרוויה עם אוויר יבש וחם יותר שמעליה ומסביבה. בתערובת האוויר כבר אינו רווי, והטיפות מתאדות. רוח חזקה גם מסיעה את הערפל מן המקום ומפזרת אותו על פני שטח גדול. לכן ערפל קרינה נוצר רק בלילות שקטים, ומתפזר כשהרוח מתחזקת.
(אפשר גם: אי־יציבות אטמוספרית – כשהאוויר שליד הקרקע מתחמם ונעשה קל מן האוויר שמעליו, נוצרים זרמי אוויר עולים. הם מרימים את הערפל מן הקרקע ומערבבים אותו עם אוויר יבש יותר בגובה, ולכן הערפל מתנתק מן הקרקע, הופך לשכבת עננים נמוכה (סטרטוס) ומתפזר.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שני גורמים מן הרשימה, וכל אחד מוסבר בעזרת המנגנון הפיזיקלי (אידוי, נקודת טל, ערבוב עם אוויר לא רווי) – לא רק "השמש מעלימה את הערפל".

מה נדרש: (1) להסביר מהו ערפיח; (2) לתאר את ההבדל העיקרי בין שני הגרפים ולהסביר גורם אחד לו.

תשובה מלאה:
(1) ערפיח (סמוג – צירוף של "ערפל" ו"פיח") הוא שכבה של אוויר מזוהם, אפרפר־חום, השוכבת מעל ערים ואזורי תעשייה. הוא נוצר כשמזהמים הנפלטים מכלי רכב, ממפעלים ומתחנות כוח – תחמוצות חנקן, פחמימנים, חלקיקים – מצטברים באוויר. בלוס אנג'לס מדובר בעיקר בערפיח פוטוכימי: בקרינת השמש החזקה המזהמים מגיבים זה עם זה ויוצרים אוזון ומזהמים משניים אחרים. הוא חמור במיוחד בזמן היפוך טמפרטורה, כשאוויר חם בגובה "מכסה" על האוויר הקריר שליד הקרקע, והעיר, השוכנת באגן מוקף הרים, אינה מאווררת.

(2) ההבדל העיקרי: ב־2003 (גרף א) ריכוז מרכיבי הערפיח היה גבוה ותנודתי: ברוב ימי השנה בין כ־50 לכ־150 יחידות AQi, עם שיאים רבים של 150–200 (בתחילת השנה, ביולי ובאוקטובר–נובמבר). ב־2023 (גרף ב) הריכוז נמוך ויציב בהרבה: רוב הימים בין כ־40 לכ־80 יחידות, כמעט אין ימים מעל 100, ויש רק שני שיאים בודדים (בתחילת יולי ובסוף דצמבר). כלומר, בתוך 20 שנה ירד ריכוז מרכיבי הערפיח ירידה ניכרת, ומספר הימים המסוכנים לבריאות פחת מאוד.
גורם להבדל – הידוק תקני הפליטה ואכיפתם: קליפורניה ולוס אנג'לס החמירו בהדרגה את התקנים לפליטת מזהמים מכלי רכב, ממפעלים ומן הנמלים. מכוניות חדשות חייבות בממירים קטליטיים ובמנועים נקיים יותר, הדלק נקי יותר, והשימוש ברכב היברידי ובחשמלי גדל מאוד. לכן נפלטו פחות תחמוצות חנקן ופחמימנים – חומרי הגלם של הערפיח – ופחות ערפיח נוצר, אף שמספר כלי הרכב לא קטן.

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) הגדרה הכוללת מקור, הרכב ותנאי היווצרות; (2) ההבדל מתואר בערכים מן שני הגרפים (רמה ותנודתיות), והגורם מוסבר כמנגנון – פחות פליטות → פחות מרכיבי ערפיח.

מה נדרש: (1) לציין שני שימושי קרקע שרואים בתמונה 1; (2) לתאר, לפי תמונה 2, את ההשפעה של הגלישה על כל אחד מהם.

תשובה מלאה:
(1) שימוש קרקע ראשון – מגורים: בתמונה 1 נראים עשרות בתי עץ מסורתיים ובתים גדולים יותר, צפופים בקרקעית העמק, ובמרכזם כנסייה (מבנה ציבור).
שימוש קרקע שני – חקלאות (מרעה): סביב הכפר נראים כרי מרעה ושדות דשא מחולקים לחלקות בגוונים שונים, המשמשים למרעה ולקציר חציר.
(אפשר גם: ייעור – יער מחטניים על המדרונות התלולים; תחבורה – דרכים בתוך הכפר ובשוליו.)

(2) ההשפעה על המגורים: בתמונה 2 רואים שלשון רחבה של בוץ, סלעים ופסולת ירדה מן המדרון התלול וכיסתה את רוב קרקעית העמק – במקום שבו עמדו בתי הכפר. רוב הבתים נקברו או נהרסו, ומתוך הפסולת בולטים רק שרידי בית עץ ועצים שבורים. רק קבוצה קטנה של בתים בשולי העמק (משמאל) לא נפגעה. מאות התושבים, שפונו מן הכפר כעשרה ימים לפני האסון, איבדו את בתיהם ואת הכפר כולו.
ההשפעה על החקלאות: כרי המרעה והשדות שבקרקעית העמק כוסו בשכבה עבה של פסולת, ולכן אי אפשר עוד לרעות בהם או לקצור בהם חציר. הקרקע החקלאית הפורייה אבדה לשנים רבות, והחקלאים איבדו את מקור פרנסתם.

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) שני שימושי קרקע שונים, כל אחד מעוגן במה שנראה בתמונה 1; (2) לכל שימוש – השפעה מתוארת ומבוססת על תמונה 2, כולל המשמעות לתושבים.

מה נדרש: להציג שתי דרכים שונות להתמודדות עם גלישות קרקע ולהסביר כיצד כל אחת עוזרת.

תשובה מלאה:
דרך ראשונה – ניטור, התרעה ופינוי: מתקינים על מדרונות מסוכנים מכשירי מדידה – GPS, מכ"ם, מצלמות וחיישני תנועה ולחות – שעוקבים אחר תנועת הקרקע והסלעים. כשהמדידות מראות שהתנועה מואצת, הרשויות מתריעות ומפנות את התושבים מאזור הסכנה. הדרך אינה מונעת את הגלישה, אבל מצילה חיים. בבלאטן, למשל, הניטור זיהה את האצת התנועה של המדרון והקרחון, והכפר פונה כעשרה ימים לפני הקריסה; לכן נספה באסון אדם אחד בלבד (גופתו נמצאה בהריסות כעבור כחודש), אף שרוב הכפר נקבר.
דרך שנייה – תכנון שימושי קרקע: ממפים את האזורים המועדים לגלישות (מדרונות תלולים, קרקע חרסיתית, מקומות שבהם היו גלישות בעבר) ואוסרים או מגבילים בנייה ותשתיות בהם, או מעבירים יישובים למקום בטוח. כך מצמצמים את מספר האנשים והמבנים החשופים לסכנה.
(אפשר גם: פתרונות הנדסיים – קירות תמך ורשתות פלדה המחזיקים סלעים, מערכות ניקוז המוציאות את מי הגשמים מן המדרון לפני שהם מרווים את הקרקע, ובניית טרסות; או ייעור – נטיעת עצים ששורשיהם מייצבים את הקרקע.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי דרכים שונות במהותן (התרעה ופינוי מול מניעת חשיפה), וכל אחת מוסברת – מה עושים וכיצד זה מצמצם את הנזק – עם דוגמה.

מה נדרש: שתי השפעות של קיצים חמים יותר במערב אירופה – על האדם ועל הסביבה – כל אחת מוצגת ומוסברת.

תשובה מלאה:
השפעה ראשונה – גלי חום ופגיעה בבריאות האדם: בתקופה II יש יותר ימים וגלי חום שבהם הטמפרטורה גבוהה מאוד במשך ימים רבים. מערב אירופה אינה מותאמת לחום כזה – בבתים רבים אין מיזוג אוויר, והערים הצפופות מתחממות במיוחד. החום גורם למכות חום, להתייבשות ולהחמרה של מחלות לב ונשימה, בעיקר בקרב קשישים, תינוקות וחולים, ולכן עולה התמותה. בגל החום של קיץ 2003 (השיא הבולט בתחילת תקופה II בגרף) נפטרו באירופה עשרות אלפי אנשים. בנוסף גדל העומס על בתי החולים ועל רשת החשמל בגלל השימוש במזגנים.
השפעה שנייה – בצורת ושריפות: הטמפרטורה הגבוהה מגבירה את האידוי מן הקרקע, מן הצמחים וממקורות המים, ובשילוב עם פחות גשם בקיץ נוצרות בצורות. הקרקע והצומח מתייבשים, ולכן יבולי החקלאות יורדים (דגנים, תירס, כרמים), נוצר מחסור במי שתייה ובמים להשקיה, ומפלס הנהרות יורד – למשל בריין קשה לשוט בקיץ יבש, ותחנות כוח מתקשות לקרר את עצמן במי הנהרות. הצומח היבש מגביר את הסכנה לשריפות יער נרחבות, הפוגעות במערכות האקולוגיות, בבתים ובאיכות האוויר.
(אפשר גם: הפשרה מואצת של קרחוני האלפים, שמשנה את זרימת הנהרות ומגבירה את הסכנה לגלישות קרקע ולמפולות; או פגיעה במערכות אקולוגיות – התחממות מי אגמים ונהרות, תמותת דגים, ונדידת מינים צפונה ולגובה.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי השפעות שונות, כל אחת מוסברת כשרשרת (חום → תהליך → תוצאה לאדם ולסביבה) ומקושרת למערב אירופה ולגרף.

מה נדרש: להסביר מדוע מאמצי הצמצום של מדינות מערב אירופה אינם מונעים אירועי קיצון בה – מספר הנימוקים לא צוין, ולכן נביא שניים–שלושה.

תשובה מלאה:
נימוק ראשון – שינויי האקלים הם תופעה גלובלית: גזי החממה אינם נשארים מעל המדינה שפלטה אותם, אלא מתערבבים באטמוספרה של כדור הארץ כולו. ההתחממות במערב אירופה תלויה בכלל הפליטות בעולם. מדינות מערב אירופה פולטות היום רק חלק קטן מן הפליטות העולמיות, ואילו מדינות אחרות – סין, ארצות הברית, הודו ומדינות מתפתחות שבתהליך תיעוש – פולטות כמויות גדולות, ובחלקן הפליטות עדיין עולות. לכן הריכוז העולמי של גזי החממה ממשיך לעלות, גם כשאירופה מצמצמת את פליטותיה.
נימוק שני – האינרציה של מערכת האקלים: פחמן דו־חמצני שנפלט נשאר באטמוספרה עשרות ומאות שנים, כך שגזים שנפלטו בעשורים הקודמים ממשיכים ללכוד חום גם היום. בנוסף, האוקיינוסים קלטו כמות עצומה של חום, והם משחררים אותו בהדרגה. לכן גם אם הפליטות היו נעצרות היום, הטמפרטורה הייתה ממשיכה לעלות עוד שנים רבות, ואירועי הקיצון – גלי חום, בצורות, סופות ושיטפונות – ימשיכו להתרחש.
(אפשר גם: הצמצום באירופה עדיין חלקי והדרגתי – חלק ניכר מן האנרגיה עדיין מופק מדלקים מחצביים, ואירופה מייבאת מוצרים רבים שמיוצרים בסין ובמדינות אחרות בפליטות גבוהות, כך שחלק מן הפליטות "הועבר" למקום אחר.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: כל נימוק מסביר מנגנון ברור – למה הצמצום המקומי אינו מספיק (גלובליות, זמן השהייה של הגזים, חום אגור) – ולא רק קובע ש"זה לא מספיק".

מה נדרש: לציין שני שימושי קרקע עירוניים עיקריים, ולתאר לכל אחד את המנגנון שבו הוא מגביר את אי החום.

תשובה מלאה:
שימוש קרקע ראשון – מגורים ומסחר בבנייה רוויה (בניינים ומגדלים):
– חומרי הבנייה – בטון, אבן, אספלט הגגות וזכוכית – כהים יחסית, קולטים חלק גדול מקרינת השמש (מחזירים מעט – אלבדו נמוך) ואוצרים את החום. בלילה הם משחררים אותו לאוויר, ולכן העיר מתקררת לאט.
– הבניינים הגבוהים והצפופים יוצרים "קניונים עירוניים": הקרינה מוחזרת בין הקירות ונלכדת ביניהם, והבניינים חוסמים את הרוח, ולכן האוורור וההתקררות קטנים.
– השטח מכוסה בבנייה ובמשטחים אטומים, ויש מעט צמחייה ומים, ולכן יש מעט אידוי – תהליך שמקרר את האוויר באזורים ירוקים.
– מזגנים, מכשירי חשמל ותאורה בבתים ובמשרדים פולטים חום נוסף לאוויר.
שימוש קרקע שני – תחבורה (כבישים, חניונים ומחלפים):
– שטחי אספלט נרחבים וכהים מתחממים מאוד ביום (עד עשרות מעלות מעל טמפרטורת האוויר) ופולטים חום בלילה.
– מאות אלפי כלי רכב פולטים חום ממנועיהם ומזגניהם, וכן מזהמים. המזהמים יוצרים שכבה של חלקיקים וגזים מעל העיר, שלוכדת חלק מן הקרינה ארוכת הגל הנפלטת מן העיר ומקטינה את ההתקררות.
במפה של טוקיו רואים שהאזורים החמים ביותר הם האזורים הבנויים והצפופים במרכז, וגם צירי התחבורה מסומנים בצהוב–כתום.
(אפשר גם: תעשייה ותחנות כוח – פליטה של חום שיורי ושל מזהמים לאוויר; אזורי התעשייה לאורך מפרץ טוקיו מתחממים במיוחד.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שני שימושי קרקע שונים ועיקריים, ולכל אחד כמה מנגנונים מוסברים (קליטת קרינה ואגירה, לכידה, מיעוט אידוי, פליטת חום) – זה מה שמצדיק את 12 הנקודות.
טעות נפוצה: לכתוב רק "יש הרבה בניינים ולכן חם" בלי להסביר את המנגנון הפיזיקלי.

מה נדרש: לציין דרך אחת ולהסביר את המנגנון שבו היא מצמצמת את אי החום.

תשובה מלאה:
הדרך: הגדלת השטחים הירוקים בעיר – פארקים, שדרות של עצי רחוב וגגות ירוקים (גגות מכוסים בצמחייה).
כיצד היא מצמצמת את התופעה:
– הצללה: העצים והצמחייה מצלים על הרחובות, על המדרכות ועל קירות הבניינים, ולכן פחות קרינת שמש מגיעה לבטון ולאספלט. משטחים אלה מתחממים פחות ואוצרים פחות חום לשחרור בלילה.
– קירור באידוי: הצמחים קולטים מים מן הקרקע ומשחררים אותם לאוויר כאדי מים (אידוי־דיות). תהליך האידוי צורך אנרגיית חום מן הסביבה, ולכן האוויר סביב הצמחייה מתקרר.
– הגג הירוק מבודד את הבניין, ולכן נדרש פחות מיזוג אוויר – ופחות חום נפלט מן המזגנים לרחוב.
כך פארקים גדולים בעיר יוצרים "איים קרירים", שבהם הטמפרטורה נמוכה בכמה מעלות מן הרחובות הבנויים שסביבם.
(אפשר גם: "גגות קרים" ומשטחים בהירים – צביעת גגות, כבישים ומדרכות בצבע לבן או בהיר, המחזיר חלק גדול מקרינת השמש (אלבדו גבוה), כך שהמשטחים קולטים ואוצרים פחות חום.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: הדרך קונקרטית, וההסבר מציג את המנגנון הפיזיקלי (הצללה, אידוי, הפחתת שימוש באנרגיה) ואת התוצאה – ירידה בטמפרטורה העירונית.

מה נדרש: לבחור תמונה אחת (1 או 2) ולהסביר שלב אחר שלב איך נוצרה צורת הנוף.

תשובה מלאה:
תמונה 1 (מערת נטיפים):
שלב 1 – היווצרות מים חומציים: מי הגשם ממיסים מעט פחמן דו־חמצני מן האוויר, ובעיקר מן הקרקע שמעל הסלע (בגלל פירוק חומר אורגני ונשימת שורשים). כך נוצרת חומצה פחמתית חלשה.
שלב 2 – המסת הסלע (בלייה כימית): המים החומציים מחלחלים דרך הסדקים, המישקים ומשטחי השכבה של סלע הגיר. החומצה מגיבה עם הקלציט (סידן פחמתי) שבסלע והופכת אותו לסידן דו־פחמתי המומס במים, והמים מוציאים אותו עימם. לאורך אלפי שנים הסדקים מתרחבים לתעלות, ואלה לחללים גדולים – למערה.
שלב 3 – שקיעת הנטיפים והזקיפים: מים הרוויים בסידן דו־פחמתי מטפטפים מן התקרה אל חלל המערה. באוויר המערה הם משחררים פחמן דו־חמצני ומעט מהם מתאדה, ולכן הקלציט אינו יכול להישאר מומס ושוקע מחדש. בכל טיפה נשאר מעט קלציט על התקרה, וכך גדל נטיף (סטלקטיט) כלפי מטה. הטיפה שנופלת לרצפה משקיעה בה קלציט, וכך גדל זקיף (סטלגמיט) כלפי מעלה. לעיתים נטיף וזקיף מתחברים ויוצרים עמוד. בתמונה רואים עשרות נטיפים וזקיפים כאלה – עדות לתהליך ארוך מאוד.
(אפשר גם תמונה 2: זרע נופל לסדק בסלע, שבו הצטברו מעט קרקע ומים, ונובט. השורשים חודרים לעומק הסדק, וככל שהעץ גדל הם מתעבים ולוחצים בכוח על דפנות הסדק. הלחץ מרחיב את הסדק בהדרגה, ובסופו של דבר הסלע מתבקע לגושים נפרדים – כפי שרואים בתמונה. השורשים גם מפרישים חומצות שמחלישות את הסלע, והסדק המורחב מאפשר למים ולאוויר לחדור ולהמשיך את הבלייה.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: התהליך מוסבר ברצף סיבתי מלא – מקור החומציות, ההמסה, היווצרות החלל, ושקיעת הנטיפים והזקיפים – במונחים מדויקים, ומקושר למה שנראה בתמונה.

מה נדרש: להסביר את הקשר בין ההבדל בעמידות של שכבות הסלע לבין הצורה – ראש רחב על רגל צרה.

תשובה מלאה:
צורת "הפטרייה" (בתמנע) נוצרה בתהליך של בלייה דיפרנציאלית – בלייה בקצב שונה של סלעים שעמידותם שונה, הנמצאים זה לצד זה או זה מעל זה.
השכבה העליונה – ה"ראש": סלע חול קשה ועמיד. הגרגרים בו מלוכדים היטב בחומר מלכד (בעיקר תחמוצות ברזל, שגם מעניקות לו את הצבע הכהה והאדמדם), ולכן הוא נבלה לאט מאוד ושומר על צורתו הרחבה.
השכבה התחתונה – ה"רגל": סלע רך ופחות עמיד, שהגרגרים בו מלוכדים חלש. באקלים המדברי – גבישי מלח שגדלים בנקבוביות הסלע ושינויים חדים בטמפרטורה בין היום ללילה – גרגריו מתפרקים מהר יותר, והרוח והמים (בשיטפונות הנדירים) מסיעים אותם הלאה. בנוסף, הבלייה פעילה במיוחד ליד הקרקע, שבה יש יותר לחות ומלחים.
התוצאה: השכבה התחתונה נסוגה והצטרה מהר הרבה יותר מן השכבה העליונה. כך נשאר ראש רחב ועמיד שיושב על רגל דקה – צורת הפטרייה. אילו שתי השכבות היו בעלות אותה עמידות, הן היו נבלות באותו קצב, ולא הייתה נוצרת צורה כזו.

למה זה מקבל ניקוד מלא: ההסבר משווה בין שתי השכבות באותו קריטריון (עמידות), מסביר למה כל אחת עמידה או לא, ומראה כיצד ההבדל בקצב הבלייה יוצר את הצורה שבתמונה.