מתכונת 5 בגאוגרפיה (שאלון 57282) - פתרון מלא
גאוגרפיה – שאלון 57282 (אקסטרניים: התמחות) · במבנה של הבגרות · 14 שאלות · שעתיים
מבחן מתכונת בגאוגרפיה במבנה של בחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא - פתרו בזמן של הבחינה, ורק אחר כך פתחו את הפתרונות.
מבנה המתכונת
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני פרקים, יש לענות על ארבע שאלות בפרק אחד בלבד.
לכל שאלה – 25 נקודות; סך הכול – 100 נקודות.
פרק ראשון – הפיתוח והתכנון המרחבי
או
פרק שני – כדור הארץ והסביבה
ג. חומר עזר מותר בשימוש: אטלס משנת 2000 ואילך:
– אטלס אוניברסיטאי חדש, הוצאת יבנה (ללא המילון למונחי הגאוגרפיה)
– אטלס כרטא – פיזי, מדיני, כלכלי, חברתי
– אטלס כרטא אוניברסלי
ד. הוראות מיוחדות: (1) כדי להמחיש את התשובות אפשר להוסיף סרטוטים, חתכים וגרפים, לפי הצורך.
(2) יש לענות על מספר השאלות לפי ההוראות בפרק שבחרתם. המעריכים יעריכו רק את מספר התשובות הנדרש, לפי סדר כתיבתן במחברתכם.
יש לכתוב במחברת הבחינה בלבד. יש לרשום "טיוטה" בראש כל עמוד המשמש טיוטה. כתיבת טיוטה בדפים שאינם במחברת הבחינה עלולה לגרום לפסילת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
שימו לב (מודפס בראש כל אחד מן הפרקים): יש לבחור באחד משני הפרקים: פרק ראשון או פרק שני, ולענות על השאלות בפרק שבחרתם לפי ההוראות. אין לענות על שאלות משני הפרקים.
פרק ראשון – הפיתוח והתכנון המרחבי
אם בחרתם בפרק זה, ענו על ארבע מן השאלות 1–7 (לכל שאלה – 25 נקודות).
שאלה 1 · מדרג עירוני – הודו
בגרף שלפניכם מוצגים נתונים על מספר התושבים בחמשת האזורים העירוניים הגדולים בהודו בשנת 2011 (העיר עם הפרברים הצמודים לה).
עיינו בגרף, וענו על הסעיפים א–ג שאחריו.
[גרף]
קבעו מהו המדרג העירוני בהודו.
נמקו את קביעתכם על פי נתונים מן הגרף.
(7 נקודות)
עיינו במפות שבאטלס. ציינו שני גורמי מיקום של העיר מומבאי, והסבירו כיצד כל אחד מהם סייע לצמיחתה לעיר הגדולה ביותר בהודו. (10 נקודות)
הסבירו יתרון אחד או חיסרון אחד למדינה שבה יש מדרג עירוני מן הסוג שקבעתם בסעיף א. (8 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
אין בהודו עיר ראשה; המדרג קרוב למדרג דרגה–גודל, ואף מאוזן ממנו – יש כמה ערים גדולות מאוד בגודל דומה. נימוק: מומבאי – כ־18.4 מיליון, דלהי – כ־16.3 מיליון (כ־89% ממומבאי), קולקטה – כ־14.1 מיליון; מומבאי גדולה מדלהי רק פי כ־1.1, והיא כ־28% בלבד מתושבי חמשת האזורים. בעיר ראשה העיר השנייה קטנה מן הראשונה פי כמה.
מה נדרש: לקבוע את סוג המדרג ולנמק בנתונים.
תשובה מלאה:
המדרג העירוני בהודו אינו מדרג של עיר ראשה, אלא מדרג מאוזן הקרוב למדרג "דרגה–גודל" (מדרג רב־מרכזי).
נימוק מן הגרף:
– העיר השנייה, דלהי (כ־16.3 מיליון), גדולה כמעט כמו הראשונה, מומבאי (כ־18.4 מיליון) – כ־89% ממנה. גם קולקטה (כ־14.1 מיליון) קרובה בגודלה. במדרג של עיר ראשה העיר השנייה קטנה מן הראשונה פי כמה.
– מומבאי מונה רק כ־28% מתושבי חמשת האזורים העירוניים הגדולים – היא אינה שולטת במערכת העירונית.
– הירידה בגודל הערים הדרגתית: 18.4, 16.3, 14.1, 8.7, 8.5 מיליון. לפי כלל דרגה–גודל המדויק הערים היו אמורות להיות 18.4, 9.2, 6.1, 4.6 ו־3.7 מיליון – הערים בהודו אף גדולות מזה, כלומר המדרג מאוזן מאוד.
למה זה מקבל ניקוד מלא: סוג המדרג נקבע (לא עיר ראשה; דרגה–גודל / מאוזן), והנימוק נשען על השוואות מספריות מן הגרף.
טעות נפוצה: לקבוע "עיר ראשה" רק משום שמומבאי היא הגבוהה בגרף – צריך לבדוק את היחס בינה לבין הערים הבאות.
סעיף ב
1. נמל טבעי מוגן בחוף המערבי של הודו, מול הים הערבי (מפה פיזית ומפת תחבורה): מומבאי שוכנת על איים וחצי אי שמגינים על מפרץ עמוק. היא השער של הודו לסחר עם המזרח התיכון ואירופה (במיוחד אחרי פתיחת תעלת סואץ), ולכן התרכזו בה המסחר, הספנות והתעשייה.
2. עורף חקלאי ותחבורתי: מאחוריה רמת דקאן עם קרקעות שחורות שבהן מגדלים כותנה, ומסילות ברזל וכבישים מקשרים אותה לפנים המדינה (מפת קרקעות/חקלאות ומפת תחבורה). הכותנה הובאה אליה לייצוא ולתעשיית הטקסטיל, שהפכה את העיר למרכז תעשייתי, ובהמשך – למרכז הפיננסי של הודו; התעסוקה משכה מהגרים מכל הודו.
מה נדרש: שני גורמי מיקום מן האטלס, ולכל אחד הסבר כיצד תרם לצמיחת מומבאי.
מה לחפש באטלס: מפה פיזית של הודו (החוף המערבי, הים הערבי, רמת דקאן ורכסי הגהאטים המערביים), מפת קרקעות וחקלאות (כותנה), מפת תחבורה (נמלים, מסילות ברזל).
תשובה מלאה:
גורם 1 – נמל טבעי מוגן בחוף המערבי: מומבאי בנויה על קבוצת איים שחוברו זה לזה ועל חצי אי, שמגינים על מפרץ עמוק ושקט – נמל טבעי מצוין. היא נמצאת בחוף המערבי של הודו, הפונה אל הים הערבי, ולכן היא הנמל הקרוב ביותר למזרח התיכון ולאירופה, במיוחד אחרי פתיחת תעלת סואץ (1869). הבריטים פיתחו אותה כנמל ראשי, ודרכה עברו היבוא והייצוא. הסחר הביא אליה חברות ספנות, מסחר, בנקים ותעשייה – ומקומות עבודה רבים שמשכו מהגרים מכל הודו.
גורם 2 – עורף חקלאי עשיר ומרכז תחבורה: מאחורי מומבאי משתרעת רמת דקאן, ובה קרקעות שחורות פוריות המתאימות לגידול כותנה. מסילת הברזל הראשונה בהודו (1853) יצאה ממומבאי, ובהמשך התפתחה ממנה רשת מסילות וכבישים לפנים המדינה. הכותנה הובאה למומבאי לייצוא ולמפעלי הטקסטיל שהוקמו בה, והעיר הפכה למרכז תעשייתי גדול. ההון שהצטבר הפך אותה למרכז הפיננסי של הודו (הבורסה, מטות החברות) ולמרכז תעשיית הקולנוע. ריבוי מקומות העבודה משך הגירה מתמשכת והפך אותה לעיר הגדולה ביותר בהודו.
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני גורמי מיקום שונים (חוף ונמל; עורף ותחבורה) מבוססי אטלס, ולכל אחד הסבר כיצד הוא הוביל לריכוז פעילות כלכלית ולצמיחת העיר.
סעיף ג
יתרון: פיזור מרחבי של הפיתוח – כמה ערים גדולות, כל אחת מרכז לאזור אחר של המדינה (מומבאי במערב, דלהי בצפון, קולקטה במזרח, צ'נאי ובנגלור בדרום). ההשקעות, התעסוקה והשירותים מתפזרים בין האזורים, ולכן הפער בין מרכז לפריפריה קטן יותר, ההגירה אינה מתרכזת בעיר אחת, והעומס על כל עיר קטן יותר מאשר בעיר ראשה. (אפשר גם חיסרון: פיזור המשאבים המוגבלים של מדינה מתפתחת בין כמה ערים ענק מחייב לבנות תשתיות יקרות בכמה מקומות במקביל.)
מה נדרש: יתרון אחד או חיסרון אחד של מדרג מאוזן (דרגה–גודל), עם הסבר.
תשובה מלאה:
יתרון – פיתוח מאוזן יותר בין אזורי המדינה: במדרג מאוזן יש כמה ערים גדולות, וכל אחת מהן משמשת מרכז לאזור אחר – בהודו מומבאי במערב, דלהי בצפון, קולקטה במזרח, צ'נאי ובנגלור בדרום. ההשקעות, מקומות העבודה, האוניברסיטאות ובתי החולים מתפזרים בין כמה מרכזים, ולכן תושבי כל אזור יכולים למצוא עבודה ושירותים במרחק סביר. ההגירה מן הכפרים מתחלקת בין כמה ערים במקום להתרכז בעיר אחת, הפער בין המרכז לפריפריה קטן יותר, והמדינה פחות תלויה בעיר אחת – פגיעה בעיר אחת (אסון, משבר) אינה משתקת את כל המדינה.
(אפשר גם חיסרון: במדינה מתפתחת המשאבים מוגבלים, ופיזורם בין כמה ערים גדולות מקשה להקים בכל אחת תשתיות ושירותים מתקדמים; כל אחת מן הערים הגדולות סובלת בכל זאת מצפיפות, משכונות עוני ומעומסי תנועה.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: נבחר היבט אחד, הוא מוסבר כשרשרת (פיזור מרכזים ← פיזור השקעות והגירה ← פערים קטנים) ומקושר לסוג המדרג ולהודו.
שאלה 2 · מדדי פיתוח – שש מדינות בארבעה מדדים
בטבלה שלפניכם מוצגים ערכים של ארבעה מדדי פיתוח בשש מדינות (נתונים מעוגלים, כ־2022).
[טבלה]
מיינו את המדינות לשלוש קבוצות על פי רמת הפיתוח שלהן.
קבעו את רמת הפיתוח של כל קבוצה, ונמקו כל אחת מן הקביעות באמצעות שני נתונים מן הטבלה. (11 נקודות)
בחרו בשניים מן המדדים המוצגים בטבלה, והסבירו מגבלה אחת של כל אחד מהם לקביעת רמת הפיתוח של מדינה (סך הכול – שתי מגבלות). (8 נקודות)
מדד נוסף לרמת הפיתוח הוא שיעור המועסקים בחקלאות מכלל המועסקים במדינה.
הסבירו כיצד שיעור המועסקים בחקלאות מבטא את רמת הפיתוח של מדינה. (6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
קבוצה 1 – רמת פיתוח גבוהה (מפותחות): שווייץ וקוריאה הדרומית – תמ"ג לנפש גבוה (93,300 ו־32,400 דולר), תמותת תינוקות נמוכה מאוד (3 לאלף), תוחלת חיים 83 שנים ו־HDI מעל 0.9.
קבוצה 2 – רמת פיתוח בינונית (מתפתחות / בתהליך פיתוח): מקסיקו ואינדונזיה – תמ"ג לנפש בינוני (11,500 ו־4,800 דולר), תמותת תינוקות 11–19 לאלף, HDI של 0.71–0.78.
קבוצה 3 – רמת פיתוח נמוכה (הפחות מפותחות): ניז'ר וצ'אד – תמ"ג לנפש נמוך מאוד (590 ו־720 דולר), תמותת תינוקות גבוהה (59 ו־66 לאלף), תוחלת חיים 53–62 שנים ו־HDI של 0.394 בלבד.
מה נדרש: למיין שש מדינות לשלוש קבוצות, לקבוע לכל קבוצה רמת פיתוח, ולנמק כל קביעה בשני נתונים מן הטבלה (שני נתונים לכל קבוצה לפחות).
תשובה מלאה:
קודם מסדרים את המדינות לפי מדד אחד (למשל תמ"ג לנפש), ואחר כך בודקים שהמדדים האחרים מתאימים.
למה זה מקבל ניקוד מלא: יש שלוש קבוצות, ולכל אחת קביעה מפורשת של רמת פיתוח. כל קביעה מנומקת בשני נתונים מספריים לפחות, מצוטטים מן הטבלה ומוסברים.
טעות נפוצה: לנמק קבוצה בנתון אחד בלבד, או לכתוב "תמ"ג גבוה" בלי לצטט את הערך.
סעיף ב
תמ"ג לנפש – זה ממוצע: הוא אינו מראה כיצד ההכנסה מתחלקת בין העשירים לעניים ובין אזורי המדינה. במקסיקו, למשל, יש פערים גדולים בין הצפון התעשייתי לדרום הכפרי. נוסף על כך, המדד אינו כולל את הכלכלה הבלתי פורמלית ואת חקלאות הקיום, הנפוצות במדינות הפחות מפותחות.
תוחלת החיים – היא מושפעת גם מאירועים שאינם קשורים לרמת הפיתוח, כמו מלחמה, מגפה (למשל איידס או קורונה) או אסון טבע. אירוע כזה יכול להוריד אותה לזמן מה גם במדינה בעלת רמת פיתוח בינונית.
מה נדרש: לבחור שניים מארבעת המדדים, ולהסביר לכל אחד מגבלה אחת – מדוע הוא עלול להטעות בקביעת רמת הפיתוח (4+4).
תשובה מלאה:
אפשר לבחור כל שניים מן המדדים:
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני מדדים שונים מן הטבלה, ולכל אחד מגבלה אמיתית: מדוע המדד לבדו לא מספיק כדי לקבוע את רמת הפיתוח. המגבלה מוסברת ולא רק נכתבת בשם.
סעיף ג
במדינות הפחות מפותחות שיעור המועסקים בחקלאות גבוה (בניז'ר ובצ'אד – יותר ממחצית המועסקים), משום שרוב התושבים עוסקים בחקלאות קיום, בעבודת ידיים, עם מעט מיכון, ויש מעט תעשייה ושירותים. במדינות המפותחות שיעורם נמוך מאוד (בשווייץ – כ־2%). שם המיכון והטכנולוגיה מאפשרים לחקלאים מעטים לייצר הרבה מזון, ורוב המועסקים עובדים בשירותים ובתעשייה עתירת ידע. לכן ככל ששיעור המועסקים בחקלאות נמוך יותר, רמת הפיתוח בדרך כלל גבוהה יותר.
מה נדרש: להסביר את הקשר בין שיעור המועסקים בחקלאות ובין רמת הפיתוח – מה המצב בכל סוג מדינה ומדוע.
תשובה מלאה:
המדד מבטא את מבנה התעסוקה (חתך התעסוקה) של המדינה:
לכן ככל ששיעור המועסקים בחקלאות קטן, רמת הפיתוח גבוהה יותר. במהלך הפיתוח מועסקים עוברים מן החקלאות לתעשייה, ומשם לשירותים.
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני צדי הקשר מוסברים – מדינה מתפתחת מול מדינה מפותחת – עם הסיבה: אופי החקלאות (חקלאות קיום מול חקלאות ממוכנת ועתירת ידע), התפוקה לעובד, והענפים האחרים במשק.
שאלה 3 · ערים – גורמי מיקום ומבנה הבנייה בעיר
לפניכם שמות של שלוש ערים: איסטנבול (טורקיה), שיקגו (ארצות הברית), מנאוס (ברזיל).
(1) בחרו בשתיים מן הערים, וציינו גורם מיקום אחד לכל אחת מן הערים שבחרתם. (6 נקודות)
(2) הסבירו כיצד גורם המיקום של כל אחת מן הערים שבחרתם תרם להתפתחותה של העיר. (4 נקודות)
גורמים פיזיים מסוימים השפיעו מעט על מיקום ערים בעבר, אך בעשורים האחרונים חשיבותם גדלה, בעיקר במדינות המפותחות.
(1) ציינו גורם פיזי אחד שחשיבותו להתפתחות ערים גדלה בעשורים האחרונים. (3 נקודות)
(2) הסבירו מדוע גדלה חשיבותו של הגורם הפיזי שציינתם. (3 נקודות)
באיור שלפניכם מוצג חתך סכמטי של הבנייה בעיר גדולה במדינה מפותחת, ממרכז העיר אל שוליה. באיור מסומנים שלושה אזורים: אזור I – מרכז העיר, אזור II – האזור הסובב את מרכז העיר, ואזור III – שולי העיר.
[איור]
(1) עיינו באיור, והשוו בין הבנייה באזור I ובין הבנייה באזור III על פי שני מאפיינים: גובה הבניינים וצפיפות הבנייה. (6 נקודות)
(2) הסבירו גורם אחד למאפייני הבנייה באזור III. (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
(1) איסטנבול – משני צדי מצר הבוספורוס, המחבר את הים השחור עם ים מרמרה, על הגבול בין אירופה לאסיה (ועם נמל טבעי מוגן – קרן הזהב). שיקגו – בחוף הדרום־מערבי של אגם מישיגן, בנקודת המפגש בין מערכת האגמים הגדולים ובין אגן נהר המיסיסיפי. מנאוס – על גדת הריו נגרו, סמוך למפגש שלו עם האמזונס, בלב אגן האמזונס.
(2) איסטנבול: המיקום על המצר הפך אותה לצומת של דרכי מסחר ביבשה ובים ולשער בין יבשות – מסחר, נמל ושלטון. שיקגו: המיקום בצומת מים (ולאחר מכן מסילות ברזל) הפך אותה למרכז הובלה ושיווק של תוצרת החקלאות ושל תעשייה. מנאוס: המיקום על הנהר הרחב מאפשר הגעה של ספינות מן האוקיינוס האטלנטי, ולכן היא נמל ומרכז מסחר של האמזונס (בעבר – יצוא גומי).
מה נדרש: לבחור שתי ערים, לציין גורם מיקום אחד לכל אחת (3+3), ולהסביר לכל אחת כיצד הגורם תרם להתפתחות העיר (2+2).
תשובה מלאה:
(1) גורמי מיקום (בוחרים שתיים):
(2) כיצד הגורם תרם להתפתחות:
למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל עיר יש גורם מיקום מדויק (מצר, חוף אגם וצומת מים, מפגש נהרות), ולכל אחת יש הסבר של המנגנון – איזו תנועה או פעילות הגורם מושך, ואיך זה הצמיח את העיר.
טעות נפוצה: לכתוב גורם כללי כמו "קרוב למים" בלי לומר איזה גוף מים ומה התפקיד שלו בתנועה ובמסחר.
סעיף ב
(1) אקלים נוח – חמים ושמשי (או: נוף מושך – חוף ים, הרים).
(2) כיום מקומות עבודה רבים (שירותים, היי־טק) אינם קשורים למשאב טבע או לנמל, ולכן אפשר למקם אותם במקום שבו נעים לגור. עם השיפור בתחבורה, בתקשורת ובמיזוג האוויר, ועם העלייה ברמת החיים ובמספר הגמלאים, אנשים וחברות עוברים לאזורים בעלי אקלים ונוף נוחים, והערים שם גדלות.
מה נדרש: לציין גורם פיזי אחד שחשיבותו גדלה, ולהסביר את הסיבה לשינוי.
תשובה מלאה:
(1) גורם פיזי: אקלים נוח – חמים ושמשי, עם חורף מתון (או: נוף מושך – חוף ים, אגם או הרים).
(2) ההסבר: בעבר מיקום העיר נקבע בעיקר לפי צורכי הייצור – מחצבים, אדמה פורייה, נמל. כיום רוב המועסקים במדינות המפותחות עובדים בשירותים ובתעשייה עתירת ידע, ופעילויות אלה "חופשיות" במיקומן: הן אינן תלויות במשאב טבע מסוים. לכן חברות ועובדים בוחרים מקום שבו איכות החיים גבוהה. גם השיפור בתחבורה ובתקשורת, ובאזורים חמים – מיזוג האוויר, הפכו אזורים חמים לנוחים למגורים, והעלייה ברמת החיים ובמספר הגמלאים מגדילה את הביקוש למגורים באקלים נעים. דוגמה: הצמיחה המהירה של ערים בדרום ארצות הברית ("חגורת השמש"), כמו פיניקס ויוסטון, לעומת ירידה בכמה מערי התעשייה הוותיקות בצפון.
למה זה מקבל ניקוד מלא: הגורם שצוין הוא פיזי, וההסבר מראה מה השתנה (סוג הפעילות הכלכלית, טכנולוגיה, רמת חיים) ולמה השינוי הגדיל את חשיבות הגורם.
סעיף ג
(1) גובה: באזור I הבניינים גבוהים מאוד (רבי קומות, גורדי שחקים), בעוד שבאזור III הבתים נמוכים – בני קומה אחת עד שתיים, צמודי קרקע. צפיפות: באזור I הבניינים צמודים זה לזה כמעט בלי שטחים פתוחים (בנייה רוויה), בעוד שבאזור III הבתים מרוחקים זה מזה, עם חצרות ועצים ביניהם (בנייה דלילה).
(2) בשולי העיר הנגישות למרכז נמוכה יותר והביקוש לקרקע קטן יותר, ולכן הקרקע זולה ויש שטחים פנויים. משפחות שיש להן מכונית יכולות לגור רחוק מן המרכז ומעדיפות בית צמוד קרקע עם חצר – כך נוצרת בנייה נמוכה ודלילה של פרברים.
מה נדרש: (1) השוואה בין אזור I לאזור III בשני מאפיינים – גובה וצפיפות – על פי האיור; (2) הסבר אחד לבנייה באזור III.
תשובה מלאה:
(1) על פי האיור:
אזור II הוא אזור ביניים – בניינים בינוניים בגובהם וצפופים.
(2) גורם לבנייה באזור III: מרכז העיר הוא המקום הנגיש ביותר, ולכן הביקוש לקרקע שם גבוה מאוד; ככל שמתרחקים מן המרכז הנגישות קטנה, הביקוש לקרקע יורד והקרקע זולה ופנויה יותר. כאשר רוב המשפחות מחזיקות מכונית, הן יכולות לגור רחוק מן המרכז, ורבות מהן מעדיפות בית פרטי עם חצר בסביבה שקטה וירוקה. לכן בשוליים נבנות שכונות פרבר של בתים צמודי קרקע, נמוכות ודלילות (תהליך הפרבור).
למה זה מקבל ניקוד מלא: ההשוואה מתייחסת לשני האזורים בכל אחד משני המאפיינים, עם מילת ניגוד ("בעוד ש"), וההסבר מקשר בין המיקום בשולי העיר (נגישות, זמינות קרקע, מכונית, העדפות מגורים) ובין הבנייה הנמוכה והדלילה.
טעות נפוצה: לתאר רק אזור אחד, או לכתוב "הבנייה שונה" בלי לומר במה.
שאלה 4 · חקלאות וסביבה
תַארו שני תחומים שבהם שטחים חקלאיים תורמים לשמירה על שטחים פתוחים ועל נופי תרבות כפרית.
לפניכם רשימה של פעולות חקלאיות ידידותיות לסביבה.
בחרו בשתיים מן הפעולות, והַסבירו בנוגע לכל אחת מהן כיצד היא תורמת לפיתוח של חקלאות בת־קיימה.
בטבלה שלפניכם מוצגים נתונים על השטח המעובד בעולם בשיטות של חקלאות משמרת בשנים 2019–1990.
(1) הַסבירו שני גורמים למגמה שבאה לידי ביטוי בנתונים שבטבלה. (6 נקודות)
(2) הַסבירו קושי אחד בפיתוח חקלאות משמרת. (3 נקודות)
[טבלה: השטח המעובד בשיטות של חקלאות משמרת בעולם]
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
1. שמירה על שטחים פתוחים ועל המגוון הביולוגי: שדות, מטעים ושטחי מרעה מפרידים בין ערים ומונעים בנייה רציפה; הם משמשים בית גידול ומסדרון מעבר לבעלי חיים, ומאפשרים חלחול של מי גשמים למי התהום.
2. נוף תרבותי, מורשת ופנאי: טרסות, כרמים, מטעים ושדות יוצרים נוף כפרי ייחודי שמשקף את ההיסטוריה של האזור; הוא משמש לטיולים, לתיירות כפרית ולנופש לתושבי הערים.
מה נדרש: שני תחומים שונים (סביבתי־אקולוגי; נופי־תרבותי־חברתי), כל אחד מתואר.
תשובה מלאה:
תחום 1 – שמירה על שטחים פתוחים ועל המערכת האקולוגית: השטחים החקלאיים הם חלק גדול מן השטחים הפתוחים בעולם המפותח. הם מפרידים בין ערים ומונעים מהן להתחבר לרצף בנוי אחד. בשדות, במטעים ובשטחי מרעה חיים צמחים ובעלי חיים, והם משמשים מסדרונות שבהם בעלי חיים עוברים בין שמורות טבע. הקרקע הפתוחה מאפשרת חלחול של מי גשמים ומילוי של מי התהום, ומצמצמת נגר והצפות.
תחום 2 – נוף תרבותי, מורשת ופנאי: לאורך מאות שנים יצרו החקלאים נופים ייחודיים – טרסות במדרונות, כרמים, מטעי זיתים, שדות דגנים וכפרים עם בתי אבן. הנוף הזה מבטא את ההיסטוריה ואת התרבות של האזור, ויש לו ערך של מורשת. הוא משמש לטיולים, לתיירות כפרית (צימרים, יקבים, קטיף) ולנופש לתושבי הערים, וכך הוא גם מקור הכנסה נוסף לחקלאים.
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני תחומים נפרדים, וכל אחד מוסבר עם דוגמאות.
סעיף ב
מחזור זרעים: החלפת הגידול בשדה משנה לשנה (למשל דגנים וקטניות) – הקטניות מעשירות את הקרקע בחנקן, ומחזור שובר את מחזור החיים של מזיקים ומחלות; כך פחות דשנים וחומרי הדברה.
השקיה בקולחין: שימוש חוזר במי ביוב מטוהרים במקום מים שפירים – חיסכון במים טבעיים באזורים צחיחים, ומניעת הזרמה של שפכים לנחלים ולים.
(אפשר גם: גידולי כיסוי – צמחים שמכסים את הקרקע בין העונות ומגנים עליה מסחף ומוסיפים לה חומר אורגני; רצועות צמחייה טבעית – בית גידול לאויבים טבעיים של מזיקים ולמאביקים, ומסננות נגר של דשנים לפני שהוא מגיע לנחלים.)
מה נדרש: שתי פעולות מן הרשימה, ולכל אחת הסבר של התרומה לקיימות (קרקע, מים, הפחתת כימיקלים).
תשובה מלאה:
חקלאות בת־קיימה מייצרת מזון בלי לדלדל את הקרקע, את המים ואת המגוון הביולוגי, כך שגם הדורות הבאים יוכלו לעבד את האדמה.
מחזור זרעים – בכל שנה מגדלים בשדה גידול אחר, למשל חיטה בשנה אחת וקטניות (אפונה, תלתן) בשנה הבאה. הקטניות קולטות חנקן מן האוויר בעזרת חיידקים בשורשיהן ומעשירות את הקרקע, ולכן צריך פחות דשנים כימיים. החלפת הגידולים גם שוברת את מחזור החיים של מזיקים ומחלות שמתמחים בגידול אחד, ולכן צריך פחות חומרי הדברה. כך נשמרת פוריות הקרקע לאורך זמן.
השקיה בקולחין – מי ביוב עירוניים עוברים טיהור במכון, ומשמשים להשקיית גידולים מתאימים (גידולי שדה, מטעים). כך חוסכים מים שפירים, שהם משאב מוגבל באזורים צחיחים, ומשאירים אותם לשתייה. בנוסף, השפכים אינם מוזרמים לנחלים ולים ואינם מזהמים אותם.
(אפשר גם:
גידולי כיסוי – בין עונת גידול אחת לבאה זורעים צמחים (כמו שיפון או בקיה) שמכסים את הקרקע. הם מגנים עליה מפני סחף בגשם וברוח, מוסיפים לה חומר אורגני כשהם מתפרקים, וקולטים עודפי דשן שאחרת היו נשטפים למי התהום.
רצועות צמחייה טבעית בשולי השדות – הן בית גידול לחרקים מאביקים ולאויבים הטבעיים של המזיקים (כמו פרת משה רבנו), ולכן אפשר לרסס פחות. הן גם מאטות את הנגר ומסננות דשנים וקרקע לפני שהם מגיעים לנחלים.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי פעולות, וכל אחת מוסברת בשרשרת: הפעולה → מנגנון → שמירה על משאב (קרקע, מים, מגוון ביולוגי) לאורך זמן.
סעיף ג
המגמה: עלייה חדה ורציפה – מ־11 מיליון הקטר ב־1990 ל־205.4 מיליון ב־2018/19 (פי כ־19); בעשור האחרון השטח כמעט הוכפל (פי כ־1.9), וקצב הגידול השנתי עלה מכ־5 לכ־10 מיליון הקטר בשנה.
(1) גורם 1 – מודעות לנזקי החריש: סחף קרקע, הידלדלות החומר האורגני והתייבשות הקרקע הביאו לחיפוש אחר שיטות שמגינות על הקרקע. גורם 2 – כדאיות כלכלית וטכנולוגיה: מכונות לזריעה ישירה וחומרי הדברה לעשבים חסכו בדלק, בעבודה ובזמן, והיבולים נשמרו – ולכן חקלאים גדולים (בייחוד ביבשת אמריקה ובאוסטרליה) אימצו את השיטה, בעידוד ממשלות.
(2) בלי חריש קשה להדביר עשבים, ולכן החקלאים תלויים יותר בחומרי הדברה לעשבים; בנוסף, יש צורך להשקיע במכונות זריעה מיוחדות ובידע – קשה לחקלאים קטנים ועניים.
מה נדרש: לתאר את המגמה עם נתונים; (1) שני גורמים מוסברים; (2) קושי אחד מוסבר.
תשובה מלאה:
המגמה בטבלה: השטח המעובד בחקלאות משמרת גדל בכל התקופה – מ־11 מיליון הקטר ב־1990 ל־67 מיליון ב־2000, ל־106.5 מיליון ב־2008/09, ל־157 מיליון ב־2013/14, ל־180.4 מיליון ב־2015/16 ול־205.4 מיליון ב־2018/19. כלומר פי כ־19 בתוך פחות משלושים שנה, וכמעט הכפלה (פי כ־1.9) בעשור האחרון בלבד: עד 2008/09 נוספו בממוצע כ־5 מיליון הקטר בשנה, ובעשור שאחר כך – כ־10 מיליון הקטר בשנה.
(1) גורם 1 – הנזקים של העיבוד המסורתי בחריש: חריש חוזר ונשנה משאיר את הקרקע חשופה, ולכן הגשם והרוח סוחפים את השכבה העליונה והפורייה שלה, החומר האורגני בה מתפרק, והיא מתייבשת ונדחסת. אחרי אסונות סחף ובצורות התחזקה המודעות לכך, וחקלאים, חוקרים וממשלות חיפשו שיטה שתגן על הקרקע ותשמור את פוריותה לאורך זמן.
גורם 2 – כדאיות כלכלית וטכנולוגיה חדשה: פותחו מכונות שזורעות ישירות לתוך שאריות הגידול הקודם, וחומרי הדברה שמחליפים את החריש בהדברת העשבים. בלי חריש החקלאי חוסך דלק, שעות עבודה ובלאי של מכונות, והקרקע שומרת יותר מים – כך שהיבולים נשמרים ואף עולים בשנים יבשות. לכן חקלאים מסחריים גדולים, בייחוד בדרום אמריקה, בצפון אמריקה ובאוסטרליה, אימצו את השיטה בהיקף גדול.
(אפשר גם: עידוד ממשלתי – סבסוד והדרכה מקצועית; שינויי האקלים – השיטה שומרת לחות בקרקע ומחזירה פחמן לקרקע.)
(2) קושי – הדברת עשבים ותלות בחומרי הדברה: החריש היה הדרך העיקרית להשמיד עשבים. בלי חריש החקלאים משתמשים יותר בחומרי הדברה לעשבים, וזה עלול לזהם קרקע ומים ולגרום להתפתחות של עשבים עמידים. (אפשר גם: מכונות הזריעה הישירה יקרות, ונדרשים ידע והדרכה – קשה במיוחד לחקלאים קטנים ועניים במדינות מתפתחות; בשנים הראשונות היבולים עלולים לרדת.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: המגמה תוארה עם נתונים מחושבים; ב־(1) שני גורמים שונים (סביבתי; כלכלי־טכנולוגי), כל אחד מוסבר; ב־(2) קושי אמיתי ומוסבר.
שאלה 5 · מקורות מים לפיתוח חקלאי
עיינו בנספח, שבו תיאור של שלוש תמונות של מקורות מים לחקלאות.
(1) ציינו מהו מקור המים הנראה בכל אחת מן התמונות. (6 נקודות)
(2) תארו שימוש עיקרי במקור מים זה לפיתוח החקלאות באזור שבתמונה. (6 נקודות)
[נספח – תמונות]
בתקופה המודרנית יש ניצול יתר של מקורות מים לחקלאות.
בחרו באחד ממקורות המים הנראים בתמונות שבנספח, והסבירו את ההשפעה של ניצול יתר של מקור מים זה על הסביבה.
(6 נקודות)
מדינות רבות פועלות כדי לצמצם את ניצול היתר של מקורות המים לחקלאות.
תארו שתי דרכי פעולה שבהן מדינה יכולה לצמצם ניצול זה. (7 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
(1) תמונה 1 – מי תהום (נשאבים מקידוחים עמוקים); תמונה 2 – מי נהר (מים עיליים) המוטים בתעלה; תמונה 3 – שלג וקרחונים (מי הפשרה).
(2) מי תהום – השקיה של שדות גדולים במדבר במערכות השקיה סובבות (פיבוט), לגידול חיטה ומספוא באזור שאין בו גשם. מי נהר – הטיה לרשת תעלות להשקיה בתעלות ובהצפה של שדות בעמק, לגידול אורז, כותנה וחיטה. מי הפשרה של שלג וקרחונים – בקיץ הם מזינים נחלים ותעלות קטנות שמשקות שדות מדורגים בעמק ההררי, בעונה החמה והיבשה שבה הגידולים זקוקים למים.
מה נדרש: (1) לזהות את מקור המים בכל תמונה; (2) לתאר כיצד הוא משמש לפיתוח החקלאות.
תשובה מלאה:
(1)
תמונה 1 – מי תהום: מעגלים ירוקים בתוך מדבר חולי – שדות המושקים במערכות השקיה סובבות; במדבר אין נהר, והמים נשאבים מקידוחים עמוקים במרכז כל מעגל.
תמונה 2 – מי נהר (מים עיליים): סכר נמוך על נהר מטה חלק מן המים לתעלת השקיה מבטון שמובילה לשדות.
תמונה 3 – שלג וקרחונים: הרים גבוהים מושלגים וקרחון; מי ההפשרה זורמים בנחלים ובתעלות קטנות אל השדות המדורגים בעמק.
(2)
מי תהום – השקיה בשטחים מדבריים: המים נשאבים מן האקוות ומפוזרים בצינור ארוך המסתובב סביב הקידוח. כך אפשר לגדל חיטה, מספוא ותירס בשטחים גדולים במדבר, שבו כמעט אין גשם.
מי נהר – השקיה בהטיה: הנהר מספק כמות גדולה של מים; הם מוטים לרשת תעלות ראשיות ומשניות ומשקים שדות בעמק – אורז, כותנה, חיטה וירקות – ומאפשרים כמה יבולים בשנה.
שלג וקרחונים – מי הפשרה בעונת הגידול: בחורף השלג נאגר בהרים; בקיץ הוא נמס ומזין את הנחלים בדיוק בעונה החמה והיבשה, כשהגידולים צריכים מים. תעלות קטנות מובילות את המים לשדות המדורגים בעמק, ובלעדיהם לא הייתה אפשרות לחקלאות באזור הררי יבש.
למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל תמונה זוהה מקור המים הנכון לפי פרט בתמונה, ולכל מקור תואר שימוש חקלאי מפורט (מה מגדלים ואיך המים מגיעים לשדה).
סעיף ב
מי תהום: שאיבה גדולה ממה שמתמלא בגשם מורידה את מפלס מי התהום; באזורים מדבריים רבים המים הם "מים מאובנים" שאינם מתחדשים, והם מתרוקנים. המעיינות והנאות המדבר מתייבשים, הקרקע עלולה לשקוע, ובאזורים סמוכים לים מי ים חודרים לאקווה – והמים נעשים מלוחים ובלתי שמישים.
מה נדרש: לבחור מקור מים אחד ולהסביר כיצד ניצול היתר שלו פוגע בסביבה.
תשובה מלאה:
מקור המים שנבחר: מי תהום (תמונה 1).
ניצול יתר הוא שאיבה בקצב גדול מקצב המילוי של האקווה בחלחול מי גשמים. ההשפעות:
– ירידת מפלס ודלדול: מפלס מי התהום יורד, ויש לקדוח עמוק יותר. במדבריות רבים המים באקוות הם "מים מאובנים" שנאגרו לפני אלפי שנים ואינם מתחדשים כמעט – כשהם נגמרים, החקלאות מופסקת.
– פגיעה בבתי גידול: מעיינות, נאות מדבר ונחלים שניזונים ממי התהום מתייבשים, והצמחייה ובעלי החיים שתלויים בהם נעלמים.
– שקיעת קרקע והמלחה: כשהמים נשאבים מן השכבות, הקרקע עלולה לשקוע. ליד החוף מי ים חודרים לאקווה, ובאזורים אחרים עולים מים מליחים משכבות עמוקות – והמים נעשים בלתי ראויים להשקיה ולשתייה.
(אפשר גם מי נהר: הטיית רוב המים לחקלאות מקטינה את הזרימה במורד – ביצות ודלתות מתייבשות, ימים ואגמים שניזונים מן הנהר מתכווצים, כמו ימת אראל.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: נבחר מקור אחד, הוגדר ניצול היתר שלו, והוסברו השפעות סביבתיות כשרשרת סיבה ותוצאה.
סעיף ג
1. התייעלות בהשקיה: עידוד (במענקים ובהלוואות) של מעבר מהשקיה בהצפה ובתעלות פתוחות להשקיה בטפטוף ובהמטרה ממוחשבת, שמביאות את המים ישירות לשורשים ומקטינות אידוי ובזבוז.
2. מכסות ותמחור: קביעת מכסת מים לכל חקלאי ותשלום לפי כמות (מחיר עולה למי שחורג), מדידה ופיקוח על הקידוחים, ואיסור קידוחים לא חוקיים – כך משתלם לחסוך. (אפשר גם: שימוש במי קולחין מטוהרים להשקיה; עידוד גידולים חסכוניים במים.)
מה נדרש: שתי דרכי פעולה שונות, כל אחת מתוארת ומוסבר כיצד היא מצמצמת את הניצול.
תשובה מלאה:
דרך 1 – התייעלות טכנולוגית בהשקיה: המדינה מעודדת חקלאים, במענקים ובהלוואות זולות, לעבור מהשקיה בהצפה ובתעלות פתוחות – שבהן חלק גדול מן המים מתאדה או מחלחל מעבר לשורשים – להשקיה בטפטוף ובהמטרה ממוחשבת, שמביאות את המים ישירות לשורשי הצמח בכמות הנדרשת. כך אותו יבול מתקבל בפחות מים.
דרך 2 – מכסות, מדידה ותמחור: המדינה קובעת לכל חקלאי מכסת מים שנתית, מתקינה מדי מים על הקידוחים והתעלות, וגובה מחיר לפי הכמות – מחיר גבוה יותר למי שחורג מן המכסה. היא גם אוכפת איסור על קידוחים לא חוקיים. כשהמים עולים כסף לפי השימוש, משתלם לחקלאים לחסוך ולבחור גידולים שצורכים פחות מים.
(אפשר גם: טיהור מי ביוב (קולחין) והקצאתם להשקיה במקום מים שפירים; שינוי סל הגידולים – הפחתת גידולים בזבזניים כמו אורז או מספוא במדבר.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי דרכי פעולה שונות (טכנולוגית; כלכלית־חוקית), כל אחת מתוארת עם הסבר כיצד היא מקטינה את השימוש במים.
שאלה 6 · המהפכה הירוקה בהודו
בשנות ה־60 של המאה ה־20 חששו מומחים רבים שהודו, שאוכלוסייתה גדלה במהירות, לא תוכל לספק מזון לתושביה. בשנים 1965–1966 פגעה בהודו בצורת קשה, והיא נאלצה לייבא כמויות גדולות של חיטה.
בגרף שלפניכם מוצגים כמה נתונים על הודו:
– שיעור השינוי ביבול הדגנים לדונם
– שיעור השינוי בגודל האוכלוסייה
– שיעור השינוי בגודל השטח המשמש לגידול דגנים
[גרף – השינוי ביבול הדגנים, באוכלוסייה ובשטח גידול הדגנים בהודו (1961–2023)]
(1) קבעו אם בשנים המוצגות בגרף התממש החשש שהודו לא תוכל לגדל דגנים בקצב שיתאים לגידול האוכלוסייה. (2 נקודות)
(2) נמקו את קביעתכם על פי הקווים שבגרף. (5 נקודות)
הסבירו שני רכיבים של "המהפכה הירוקה" שבזכותם גדל יבול הדגנים לדונם בהודו. (9 נקודות)
המהפכה הירוקה בהודו התרכזה בעיקר במדינות פנג'אב והריאנה שבצפון־מערב המדינה.
הציגו שתי השלכות שליליות של המהפכה הירוקה על הסביבה באזורים אלה. (9 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
(1) החשש לא התממש.
(2) מ־1961 עד 2023 האוכלוסייה גדלה בכ־220%, ואילו יבול הדגנים לדונם גדל בכ־280% – מהר יותר מן האוכלוסייה. השטח המשמש לגידול דגנים גדל רק בכ־12%, אבל מכיוון שגם היבול לדונם וגם השטח גדלו, כמות הדגנים שהודו מגדלת גדלה (בחישוב: פי 3.8×1.12 ≈ פי 4.3) יותר מן האוכלוסייה (פי 3.2), ולכן כמות הדגנים לנפש עלתה.
מה נדרש: (1) קביעה – התממש או לא; (2) נימוק על פי שלושת הקווים: להשוות את קצב הגידול ביבול לדונם ובשטח לקצב הגידול באוכלוסייה.
תשובה מלאה:
(1) החשש לא התממש – הודו הצליחה להגדיל את ייצור הדגנים בקצב מהיר יותר מקצב הגידול של האוכלוסייה.
(2) לפי הגרף, בשנים 1961–2023:
– האוכלוסייה (קו מקווקו) גדלה בכ־220% – כלומר פי 3.2.
– יבול הדגנים לדונם (קו רציף) גדל בכ־280% – פי 3.8. הקו עולה בתנודות (למשל ירידה בשנות הבצורת באמצע שנות ה־60), אבל מאז סוף שנות ה־80 הוא נמצא מעל קו האוכלוסייה.
– השטח המשמש לגידול דגנים (קו מנוקד) כמעט לא השתנה – גידול של כ־10% בלבד.
כמות הדגנים הכוללת = היבול לדונם × השטח. מכיוון ששניהם גדלו, הייצור גדל בערך פי 3.8 × 1.12 ≈ פי 4.3 – יותר מן הגידול באוכלוסייה (פי 3.2). לכן כמות הדגנים לנפש עלתה, ולא נוצר מחסור. הגידול נבע כמעט כולו מן העלייה ביבול לדונם – לא מהרחבת השטחים.
למה זה מקבל ניקוד מלא: קביעה ברורה, ונימוק שמבוסס על שלושת הקווים עם ערכים מן הגרף, ומראה שהייצור גדל מהר יותר מן האוכלוסייה בזכות היבול לדונם.
טעות נפוצה: להסתפק בהשוואה בין קו היבול לדונם לבין קו האוכלוסייה בלי להתייחס לשטח – הייצור הכולל תלוי בשניהם.
סעיף ב
1. זנים משופרים עתירי יבול של חיטה ושל אורז – זנים נמוכים בעלי קש קצר, שמגיבים לדשן ונותנים יבול גדול פי כמה מן הזנים המסורתיים, וחלקם מבשילים מהר ומאפשרים שני יבולים בשנה.
2. הרחבת ההשקיה – קידוח בארות עם משאבות ותעלות השקיה; המים מאפשרים לגדל גם בעונה היבשה ומונעים כישלון יבול בשנות בצורת.
(אפשר גם: דשנים כימיים; חומרי הדברה; מיכון; אשראי ומחירים מובטחים מן הממשלה.)
מה נדרש: להסביר שני רכיבים של המהפכה הירוקה – לכל רכיב: מהו, וכיצד הוא מגדיל את היבול לדונם.
תשובה מלאה:
המהפכה הירוקה היא חבילה של טכנולוגיות חקלאיות שהוכנסו למדינות מתפתחות החל משנות ה־60 של המאה ה־20, כדי להגדיל את יבול הדגנים. בהודו היא התחילה בחיטה בפנג'אב ובהריאנה.
1. זנים משופרים עתירי יבול: חוקרים פיתחו זנים חדשים של חיטה ושל אורז בעלי קש קצר וחזק. הצמח אינו נשבר תחת משקל השיבולים, ולכן אפשר לדשן אותו הרבה ולקבל יבול גדול פי שניים עד שלושה מזה של הזנים המסורתיים. חלק מן הזנים מבשילים מהר, וכך אפשר לגדל שני יבולים בשנה באותה חלקה (למשל אורז בקיץ וחיטה בחורף).
2. הרחבת ההשקיה: הזנים החדשים צריכים מים בכמות קבועה. בהודו נקדחו מיליוני בארות עם משאבות חשמליות, ונבנו תעלות השקיה מנהרות. ההשקיה מאפשרת לגדל גם בעונה היבשה, שבה כמעט אין גשם, ומקטינה את התלות בגשמי המונסון – ולכן היבול גבוה ויציב יותר.
(אפשר גם: שימוש בדשנים כימיים, שמספקים לצמח חנקן וזרחן; חומרי הדברה נגד מזיקים ומחלות; מיכון – טרקטורים וקומבַּיינים; תמיכת הממשלה במחירים מובטחים ובאשראי לחקלאים.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני רכיבים שונים, ולכל אחד הסבר של המנגנון שמגדיל את היבול לדונם, בהקשר של הודו.
סעיף ג
1. ירידה חדה במפלס מי התהום – שאיבת יתר מבארות רבות להשקיית אורז וחיטה, יותר מכמות המים שמחלחלת; בארות מתייבשות וצריך לקדוח עמוק יותר.
2. פגיעה בקרקע ובמים – שימוש רב בדשנים ובחומרי הדברה מזהם את מי התהום ואת הנחלים, והשקיה מרובה גורמת להמלחה ולירידה בפוריות הקרקע.
(אפשר גם: גידול חד־זני – פגיעה במגוון הביולוגי ובזנים המקומיים; שריפת שאריות קש אחרי הקציר – זיהום אוויר.)
מה נדרש: להציג שתי השלכות סביבתיות שליליות שונות, ולהסביר כל אחת – מה הפעולה החקלאית ומה הנזק שנגרם.
תשובה מלאה:
1. דלדול מי התהום: גידול אורז דורש כמות גדולה מאוד של מים, אף שפנג'אב והריאנה אינן אזורים גשומים במיוחד. מיליוני בארות עם משאבות חשמליות (חלקן בחשמל מסובסד) שואבות כל שנה יותר מים מן הכמות שמתחדשת מן הגשם. לכן מפלס מי התהום יורד במהירות, בארות רדודות מתייבשות, והחקלאים נאלצים לקדוח עמוק יותר ולהוציא יותר כסף על שאיבה. בעתיד מחסור במים עלול לפגוע בחקלאות של האזור כולו.
2. זיהום והמלחה של הקרקע והמים: כדי לקבל יבול גבוה החקלאים משתמשים בכמויות גדולות של דשנים כימיים ושל חומרי הדברה. עודפי החנקן וחומרי ההדברה מחלחלים למי התהום ונשטפים לנחלים, ופוגעים באיכות מי השתייה ובבעלי החיים. השקיה מרובה בלי ניקוז טוב מעלה מלחים אל פני הקרקע, והקרקע מאבדת מפוריותה.
(אפשר גם: מעבר לגידול חד־זני של חיטה ואורז – נעלמו זנים מקומיים וגידולים מגוונים כמו קטניות ודוחן, והמגוון הביולוגי נפגע; שריפת הקש אחרי קציר האורז גורמת בכל סתיו לזיהום אוויר כבד בצפון הודו.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי השלכות סביבתיות שונות (מים, קרקע/זיהום), ולכל אחת הסבר שמקשר אותה לרכיב של המהפכה הירוקה.
שאלה 7 · גלובליזציה וחקלאות לייצוא
תארו שני מאפיינים של תהליך הגלובליזציה. (9 נקודות)
תאגידים רב־לאומיים פועלים במדינות מתפתחות רבות.
תארו השפעה חיובית אחת והשפעה שלילית אחת של פעילות התאגידים הרב־לאומיים על המדינות המתפתחות. (8 נקודות)
קראו את הקטע שלפניכם, וענו על התת־סעיפים (1)–(2) שאחריו.
[קטע]
(1) על פי הקטע, הסבירו חיסרון שיש להשתלבות של אזור איקה בכלכלה הגלובלית. (4 נקודות)
(2) בקטע מוצגת טענה כי ייצוא האספרגוס "מייצא את המים של פרו". האם לדעתכם יש להמשיך לפתח באזור איקה חקלאות לייצוא? נמקו את תשובתכם. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
1. זרימה חופשית ומהירה של סחורות והון בין מדינות: מכסים ומגבלות סחר הוסרו, הסחר העולמי גדל מאוד, ומוצר אחד מיוצר בשלבים בכמה מדינות (שרשרת אספקה עולמית); השקעות זרות עוברות במהירות ממדינה למדינה.
2. "התכווצות" המרחב בזכות תחבורה ותקשורת: מכולות, תובלה אווירית ותובלה בקירור, האינטרנט והטלפון הנייד מקצרים ומוזילים את ההובלה והתקשורת – אפשר לגדל, לייצר ולמכור בכל מקום בעולם. (אפשר גם: מרכזיות התאגידים הרב־לאומיים; האחדה תרבותית של צריכה, מותגים ושפה.)
מה נדרש: לתאר שני מאפיינים שונים של התהליך – לא יתרונות או חסרונות, אלא מה מאפיין אותו.
תשובה מלאה:
מאפיין ראשון – זרימה חופשית של סחורות, הון ושירותים: בעשורים האחרונים הוסרו רוב המכסים והמכסות, נחתמו הסכמי סחר חופשי, והסחר בין מדינות גדל הרבה יותר מן התוצר העולמי. הייצור התפצל לשרשרות אספקה עולמיות – תכנון במדינה אחת, ייצור רכיבים בשנייה, הרכבה בשלישית ומכירה בכל העולם. גם הון ההשקעות עובר במהירות בין מדינות.
מאפיין שני – "התכווצות" המרחב בזכות התחבורה והתקשורת: המכולה, האוניות הענקיות, התובלה בקירור והתובלה האווירית הוזילו מאוד את ההובלה, והאינטרנט והטלפון הנייד מאפשרים לנהל חווה, מפעל או מוקד שירות מכל מקום. המרחק כמעט אינו מגביל עוד את הקשרים הכלכליים, כך שירק שנקטף בדרום אמריקה נמכר כעבור ימים ספורים באירופה.
(אפשר גם: תפקידם המרכזי של תאגידים רב־לאומיים הפועלים בעשרות מדינות; התפשטות תרבות צריכה אחידה – מותגים, מזון מהיר, השפה האנגלית.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני מאפיינים מובחנים, כל אחד מתואר ומוסבר עם דוגמה.
סעיף ב
חיובית: התאגידים משקיעים הון, מקימים מפעלים וחוות ויוצרים מקומות עבודה רבים בשכר קבוע; הם מביאים טכנולוגיה, ידע ושיטות ניהול ומחברים את המדינה לשווקים עולמיים, ולכן התוצר וההכנסות עולים.
שלילית: חלק גדול מן הרווחים יוצא מן המדינה אל מטה התאגיד; השכר נמוך ותנאי העבודה קשים, ולעיתים התאגידים מנצלים משאבי טבע (מים, קרקע) ומזהמים את הסביבה, כי הפיקוח במדינות המתפתחות חלש.
מה נדרש: השפעה חיובית אחת והשפעה שלילית אחת, כל אחת מתוארת.
תשובה מלאה:
השפעה חיובית – השקעה ותעסוקה: התאגיד מביא הון שאין במדינה המתפתחת, מקים מפעלים, חוות או מרכזי שירות ומעסיק אלפי עובדים בשכר קבוע. הוא מעביר טכנולוגיה ושיטות עבודה, מכשיר עובדים ומחבר את הייצור המקומי לשווקים עולמיים. הייצוא מגדיל את התוצר ואת הכנסות המדינה.
השפעה שלילית – ניצול ותלות: רוב הרווחים עוברים אל מטה התאגיד במדינה המפותחת ואינם מושקעים במקום; השכר נמוך ותנאי העבודה קשים. כדי למשוך את התאגידים, המדינות מציעות הקלות במסים ופיקוח סביבתי מקל, ולכן התאגידים עלולים לנצל משאבי טבע – מים, קרקע, יערות – ולזהם אותם. וכשמשתלם להם יותר במקום אחר, הם עוזבים.
למה זה מקבל ניקוד מלא: השפעה חיובית ושלילית ברורות, כל אחת מוסברת ומקושרת למדינות המתפתחות.
סעיף ג
(1) דלדול משאב המים המקומי: החוות הגדולות לייצוא שואבות מי תהום רבים במדבר שבו כמעט אין גשם; מפלס מי התהום יורד מהר, בארות של חקלאים קטנים ושל שכונות מתייבשות, והמחיר הסביבתי והחברתי של הייצוא מוטל על התושבים המקומיים.
(2) (כל עמדה מנומקת מתקבלת.) לדוגמה: כן, אבל בתנאים – החקלאות לייצוא מעסיקה עשרות אלפי עובדים ומכניסה מטבע חוץ, ולכן ויתור עליה יפגע בכלכלה; אך יש להגביל את השאיבה לפי ההתחדשות של מי התהום, לחייב השקיה חסכונית ולהעדיף גידולים שצורכים פחות מים – כדי שהמים לא ייגמרו גם לחקלאות וגם לתושבים.
מה נדרש: (1) להסביר חיסרון על פי הקטע; (2) לנקוט עמדה בדילמה ולנמק.
תשובה מלאה:
(1) החיסרון – דלדול משאב טבע מקומי לטובת צרכנים בחו"ל. לפי הקטע, איקה שוכנת במדבר שבו כמעט אין גשם, והחוות הגדולות לייצוא שואבות מי תהום בכמות גדולה מן הכמות המתחדשת. מפלס מי התהום יורד במהירות, ובארות של חקלאים קטנים ושל שכונות עניות מתייבשות. הרווח מן הייצוא הולך בעיקר לחברות ולצרכנים בארצות הברית ובאירופה, ואילו המחסור במים נשאר בפרו. (אפשר גם: תלות בשווקים ובמחירים בחו"ל.)
(2) דוגמה לתשובה: כן, יש להמשיך – אבל רק בתנאים של פיתוח בר־קיימה. החקלאות לייצוא היא מקור תעסוקה חשוב לעשרות אלפי עובדים ומכניסה לפרו מטבע חוץ; הפסקתה תפגע באלפי משפחות. מנגד, אם מי התהום ייגמרו, גם החוות עצמן ייסגרו והאזור יתרוקן. לכן צריך לקבוע מכסות שאיבה לפי כמות המים המתחדשת, לפקח על הקידוחים, לחייב השקיה בטפטוף, ולהעדיף גידולים שצורכים פחות מים – כך אפשר לשמור גם על התעסוקה וגם על המים לדורות הבאים.
(אפשר גם לטעון שיש לצמצם את החקלאות לייצוא כדי לשמור את מי התהום לתושבים – בתנאי שהנימוק מוסבר.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) החיסרון מבוסס על הקטע ומוסבר כמנגנון; (2) עמדה ברורה בדילמה עם נימוק.
פרק שני – כדור הארץ והסביבה
אם בחרתם בפרק זה, ענו על ארבע מן השאלות 8–14 (לכל שאלה – 25 נקודות).
שאלה 8 · רעידות אדמה בניו זילנד
במפה שלפניכם מוצג גבול הלוחות הטקטוניים באי הדרומי של ניו זילנד. ב־22 בפברואר 2011 התרחשה ליד העיר קרייסטצ'רץ' רעידת אדמה בעוצמה (מגניטודה) 6.2, ונהרגו בה 185 בני אדם.
[מפה – גבול הלוחות באי הדרומי של ניו זילנד]
(1) הסבירו מהו גבול לוחות שבו הלוחות מחליקים זה לצד זה (העתק טרנספורמי). (4 נקודות)
(2) על פי המפה, ציינו מהו כיוון התנועה של כל אחד מן הלוחות ביחס ללוח השני. הסבירו מדוע רעידת האדמה של 2011 התרחשה ליד קרייסטצ'רץ', אף שהעיר נמצאת במרחק רב מן ההעתק האלפיני. (7 נקודות)
לפניכם תיאור של תמונה שצולמה בשכונת מגורים במזרח קרייסטצ'רץ', יום אחרי רעידת האדמה של 2011.
[תיאור התמונה]
(1) ציינו מהי התופעה שגרמה לנזק הנראה בתמונה. (4 נקודות)
(2) הסבירו את הגורם להתרחשות התופעה בשכונה זו בזמן רעידת האדמה. (4 נקודות)
ניו זילנד היא מדינה מפותחת.
הציגו שתי דרכים שבהן מדינה מפותחת, כמו ניו זילנד, מתמודדת עם הסכנה של רעידות אדמה. (6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1) גבול לוחות שבו שני לוחות נעים זה לצד זה, בכיוונים מנוגדים, לאורך העתק גדול – בלי שנוצר קרום חדש ובלי שקרום נבלע. הסלעים משני צדי ההעתק "נתפסים" בחיכוך, ולכן מתרחשות לאורכו רעידות אדמה רבות.
(2) הלוח הפסיפי נע לדרום־מערב ביחס ללוח האוסטרלי, והלוח האוסטרלי נע לצפון־מזרח ביחס לפסיפי. גבול הלוחות אינו רק הקו של ההעתק האלפיני: התנועה והלחץ בין הלוחות מעוותים רצועה רחבה של קרום משני צדיו, וגם קרייסטצ'רץ' נמצאת בתוך אזור הגבול הרחב הזה. בקרום שמתחת למישורי קנטרברי יש העתקים קטנים רבים, חלקם לא היו ידועים. המאמץ מצטבר גם בהם, וכשהוא גובר על החיכוך הסלעים נשברים בבת אחת – כך קרה ב־2011, בהעתק קטן ורדוד ממש ליד העיר.
מה נדרש: (1) הגדרה של גבול החלקה (העתק טרנספורמי); (2) על פי המפה – כיווני התנועה של הלוחות, והסבר מדוע רעידה יכולה להתרחש גם רחוק מן ההעתק הראשי.
תשובה מלאה:
(1) גבול לוחות של החלקה (העתק טרנספורמי) הוא גבול שבו שני לוחות טקטוניים נעים זה לצד זה, בכיוונים מנוגדים (או באותו כיוון במהירות שונה), לאורך העתק גדול. בגבול כזה כמעט אין יצירה של קרום חדש (כמו בגבול מתרחק) ואין שקיעה של קרום אל המעטפת (כמו באזור הפחתה). הסלעים משני צדי ההעתק נתפסים זה בזה בגלל החיכוך, ולכן הגבול הוא אזור של רעידות אדמה רבות.
(2) לפי המפה:
– החצים מראים שהלוח הפסיפי נע לדרום־מערב ביחס ללוח האוסטרלי, והלוח האוסטרלי נע לצפון־מזרח ביחס ללוח הפסיפי – הלוחות מחליקים זה לצד זה לאורך ההעתק האלפיני.
– קרייסטצ'רץ' נמצאת מדרום־מזרח להעתק, על הלוח הפסיפי, הרחק מן הקו האדום.
– גבול הלוחות אינו קו אחד בלבד אלא אזור רחב: הלוחות גם נלחצים זה אל זה, והתנועה ביניהם מעוותת את הקרום ברצועה רחבה משני צדי ההעתק. בקרום הזה, גם מתחת למישורי קנטרברי שבהם שוכנת העיר, יש העתקים קטנים רבים, וחלקם לא היו ידועים לפני הרעידות.
– המאמץ בסלעים מצטבר גם בהעתקים האלה במשך מאות ואלפי שנים. כשהוא גובר על החיכוך, הסלעים נשברים בבת אחת, והאנרגייה משתחררת בגלים – רעידת אדמה. ב־2011 נשבר העתק קטן כזה, במוקד רדוד ממש ליד העיר, ולכן הטלטול בקרייסטצ'רץ' היה חזק מאוד.
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) הגדרה מלאה של סוג הגבול; (2) כיווני התנועה על פי המפה, והסבר בשרשרת – אזור גבול רחב ← העתקים קטנים בתוכו ← הצטברות מאמץ ושבירה – שמקשר למיקום של קרייסטצ'רץ'.
סעיף ב
(1) התנזלות של הקרקע – בזמן הרעידה הקרקע איבדה את יציבותה והתנהגה כמו נוזל.
(2) השכונה בנויה על קרקע של חול וטין רופפים, שהושקעו על ידי נהר ובביצות, ומי התהום בה קרובים מאוד לפני השטח. הטלטול החזק דחס את הגרגרים, הלחץ של המים שביניהם עלה, והגרגרים איבדו את המגע ביניהם – הקרקע הפכה לבוץ נוזלי: בתים ומכוניות שקעו, ומים וחול פרצו החוצה דרך הסדקים.
מה נדרש: (1) לזהות את התופעה על פי התיאור; (2) להסביר את התנאים בקרקע ואת המנגנון שגורם לה.
תשובה מלאה:
(1) התופעה: התנזלות של הקרקע (נזילות קרקע) – בזמן רעידת האדמה הקרקע איבדה את חוזקה והתנהגה כמו נוזל. הסימנים בתמונה: חול אפור ובוץ שפרצו מסדקים בכביש ויצרו "הרי געש קטנים" של חול, מכוניות ובתים ששקעו ונטו, ומים שעלו אל פני השטח.
(2) הגורם:
– מזרח קרייסטצ'רץ' בנוי על שכבות של חול וטין רופפים, שהשקיעו נהר ונחלים, ועל ביצות ואפיקי נהר ישנים שיובשו. מי התהום בשכונות אלה קרובים מאוד לפני השטח, ולכן הקרקע רוויה במים.
– בזמן הרעידה הטלטול החזק והחוזר דחס את גרגרי החול. המים שבין הגרגרים לא הספיקו לצאת, ולחצם עלה מאוד.
– הגרגרים איבדו את המגע ביניהם, והקרקע הפכה לתערובת של חול ומים שזורמת כמו נוזל: בתים ומכוניות כבדים שקעו בה ונטו, ומי התהום, יחד עם חול ובוץ, נדחקו למעלה ופרצו דרך הסדקים.
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) התופעה מזוהה במונח הנכון ומבוססת על פרטים מן התיאור; (2) הסבר שמשלב את סוג הקרקע, מי התהום הגבוהים ומנגנון עליית הלחץ בזמן הטלטול.
סעיף ג
1. תקני בנייה וחיזוק מבנים – חוקים מחייבים לבנות לפי תקן עמידות לרעידות אדמה ולחזק בניינים ישנים שאינם עמידים, כך שפחות מבנים קורסים.
2. תכנון שימושי קרקע – אחרי 2011 הממשלה קנתה אלפי בתים בשכונות שנפגעו מהתנזלות, הרסה אותם והפכה את השטח לפארקים; כך אנשים אינם גרים עוד בקרקע המסוכנת.
(אפשר גם: ביטוח לאומי נגד אסונות טבע שמממן שיקום; תרגילים לאומיים ומערכות חירום מוכנות.)
מה נדרש: להציג שתי דרכים שונות להתמודדות, שמתאימות למדינה מפותחת, ולהסביר כיצד כל אחת מקטינה את הנזק.
תשובה מלאה:
1. תקני בנייה וחיזוק מבנים קיימים: בניו זילנד יש תקני בנייה מחמירים, והבניינים החדשים מתוכננים לעמוד בטלטול חזק – עם שלד גמיש, יסודות מתאימים לסוג הקרקע, ובבניינים גבוהים גם בולמי זעזועים. אחרי 2011 נחקק חוק שמחייב לזהות בניינים ישנים שאינם עמידים ולחזק אותם (או להרוס אותם) בתוך מספר שנים. כך פחות מבנים קורסים, ופחות אנשים נפגעים.
2. תכנון שימושי קרקע לפי הסיכון: אחרי רעידות האדמה של 2010–2011 הממשלה הגדירה את השכונות שנפגעו קשה מהתנזלות לאורך נהר האייבון כ"אזור אדום", קנתה מן התושבים כ־8,000 בתים, הרסה אותם והפכה את השטח לפארק ולשטחים פתוחים. כך אף אחד אינו גר עוד בקרקע המסוכנת ביותר. גם בבנייה חדשה בודקים את סוג הקרקע לפני מתן היתר.
(אפשר גם: ביטוח ממשלתי נגד אסונות טבע, שמממן תיקון ושיקום של בתים אחרי רעידה; תרגילים לאומיים לכל התושבים ומערכות חירום והצלה מוכנות.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי דרכים שונות (הנדסית ותכנונית), כל אחת מפורטת ומקושרת לצמצום הנזק, עם דוגמה מניו זילנד.
שאלה 9 · צונמי
לפניכם רשימה של פעולות האדם שעלולות להגדיל את הנזקים שגורם צונמי.
בחרו בשתיים מן הפעולות שברשימה, והַסבירו כיצד כל אחת מהן עלולה להגדיל את הנזקים של צונמי.
לפניכם רשימה של מדינות שבהן הסכנה להתרחשות צונמי גבוהה.
בחרו באחת מן המדינות.
היעזרו באטלס, והַסבירו גורם אחד לסכנה הגבוהה לצונמי במדינה שבחרתם.
תַארו שתי דרכים להתמודדות עם הסכנה של צונמי.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
בנייה צפופה בחוף: אנשים רבים – תושבים ותיירים – נמצאים בדיוק באזור שהגל מציף ראשון, והמבנים הקלים נהרסים; ההריסות שנסחפות במים פוגעות באנשים ובמבנים אחרים.
כריתת מנגרובים והרס שוניות: המנגרובים והשוניות הם "שובר גלים" טבעי שמאט את הגל ומחליש את האנרגייה שלו; בלעדיהם הגל חודר בעוצמה רבה ועמוק יותר לתוך היבשה.
(אפשר גם: תחנות כוח ומפעלים בחוף – הצפתם גורמת לאסון משני, כמו זיהום ודליפה רדיואקטיבית (פוקושימה, 2011) והפסקות חשמל; היעדר התרעה – אנשים אינם יודעים שעליהם לברוח לגובה בדקות שיש להם לפני הגעת הגל.)
מה נדרש: שתי פעולות, ולכל אחת הסבר של הדרך שבה היא מגדילה את הנזק.
תשובה מלאה:
בנייה צפופה של מלונות ובתים צמוד לקו החוף – הצונמי מציף קודם כול את רצועת החוף הנמוכה. כשבונים בה מלונות, אתרי נופש ושכונות צפופות, אלפי תושבים ותיירים נמצאים בדיוק באזור הסכנה, ולא תמיד יש להם מקום גבוה לברוח אליו בזמן. מבנים קלים נהרסים מן הגל, וההריסות, הרכבים והסירות שהמים סוחפים פוגעים באנשים ובבניינים נוספים. בצונמי של 2004 באוקיינוס ההודי נפגעו קשה אזורי תיירות בחופים של תאילנד ושל סרי לנקה.
כריתה של יערות מנגרובים והרס של שוניות אלמוגים – שוניות האלמוגים מול החוף ויערות המנגרובים לאורכו פועלים כמו "שובר גלים" טבעי: הם מאטים את הגל, מפזרים את האנרגייה שלו ומקטינים את המרחק שהוא חודר לתוך היבשה. כשכורתים מנגרובים כדי לפנות שטח לבריכות שרימפס, למלונות ולנמלים, או הורסים שוניות, החוף נשאר חשוף, והגל מגיע בעוצמה רבה יותר ועמוק יותר לתוך היבשה.
(אפשר גם:
הקמה של תחנות כוח ומפעלים על קו החוף – כשהם מוצפים נגרם אסון משני: דליפות של חומרים מסוכנים, שריפות, הפסקות חשמל ממושכות. ביפן, ב־2011, הצונמי הציף את תחנת הכוח הגרעינית בפוקושימה, וגרם לדליפה רדיואקטיבית ולפינוי של עשרות אלפי תושבים.
היעדר מערכות התרעה ותקשורת – מן הרעידה ועד הגעת הגל לחוף עוברות לפעמים דקות ספורות ולפעמים שעות. בלי התרעה, התושבים והתיירים אינם יודעים שעליהם להתרחק מן החוף ולעלות לגובה, ומספר ההרוגים גדל מאוד.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי פעולות שונות, וכל אחת מוסברת במנגנון ובדוגמה.
סעיף ב
יפן: על פי מפת טקטוניקת הלוחות באטלס, יפן נמצאת במפגש של כמה לוחות (הלוח הפסיפי, לוח הים הפיליפיני ולוחות נוספים); הלוח הפסיפי שוקע מתחתיה לאורך תעלה ימית עמוקה ממזרח לה (תעלת יפן). באזורי הפחתה כאלה מתרחשות רעידות אדמה חזקות מאוד מתחת לקרקעית הים, שמרימות או מורידות בבת אחת את קרקעית הים ואת עמודת המים שמעליה – וכך נוצר צונמי, שמגיע לחופים תוך דקות.
(אפשר גם: צ'ילה – הלוח של נסקה שוקע מתחת ללוח הדרום־אמריקני לאורך כל החוף, בתעלת פרו–צ'ילה; אינדונזיה – הלוח ההודי־אוסטרלי שוקע מתחת לאיים לאורך תעלת סונדה, כמו ברעידה של 2004.)
מה נדרש: גורם אחד, מבוסס על מפת הלוחות באטלס, שמוסבר בקשר להיווצרות צונמי.
תשובה מלאה:
(הסבר לכל אחת מן המדינות – די באחת.)
יפן: על פי מפת הלוחות ומפת רעידות האדמה באטלס, יפן נמצאת במקום שבו נפגשים כמה לוחות טקטוניים. ממזרח לה הלוח הפסיפי שוקע מתחת לצפון יפן לאורך תעלה ימית עמוקה (תעלת יפן), ובדרום שוקע לוח הים הפיליפיני. באזורי הפחתה כאלה הלוחות נתקעים זה בזה, והמתח המצטבר משתחרר ברעידות אדמה חזקות מאוד מתחת לקרקעית הים. ברעידה כזאת קרקעית הים מתרוממת או שוקעת פתאום, ודוחפת את כל עמודת המים שמעליה – כך נוצר צונמי. מכיוון שהמוקד קרוב לחוף, הגל מגיע לחופי יפן תוך דקות (כמו ב־11 במרץ 2011).
צ'ילה: על פי מפת הלוחות, לאורך כל החוף של צ'ילה הלוח של נסקה שוקע מתחת ללוח הדרום־אמריקני, בתעלת פרו–צ'ילה. רעידות אדמה חזקות במיוחד מתרחשות שם מתחת לים – ביניהן החזקה ביותר שנמדדה, ב־1960 – והן יוצרות צונמי שפוגע בחופים הארוכים של צ'ילה ואף חוצה את האוקיינוס השקט.
אינדונזיה: על פי מפת הלוחות, הלוח ההודי־אוסטרלי שוקע מתחת לאיים סומטרה וג'אווה לאורך תעלת סונדה באוקיינוס ההודי. רעידות אדמה חזקות מתחת לים באזור זה יצרו צונמי הרסניים – כמו ב־26 בדצמבר 2004, מול צפון סומטרה. בנוסף, יש באינדונזיה הרי געש רבים ליד הים, ופעילות געשית וגלישות של קרקעית הים יכולות גם הן ליצור צונמי.
למה זה מקבל ניקוד מלא: הגורם מבוסס על מפת הלוחות שבאטלס (גבול מתקרב / הפחתה מול החוף), והקשר לצונמי מוסבר (רעידה מתחת לים → הזזת עמודת מים).
סעיף ג
1. מערכות התרעה ופינוי: רשת חיישנים בקרקעית הים ותחנות סייסמיות מזהות רעידה וגל, ומפיצות התרעה (צפירות, טלפונים, רדיו); מסלולי פינוי מסומנים ותרגולים קבועים מלמדים את התושבים לעלות לגובה מהר.
2. תכנון ובנייה בחוף: איסור או הגבלה של בנייה ברצועת החוף הנמוכה, חומות ים ושוברי גלים, "מגדלי מילוט" גבוהים ועמידים, ושמירה ושיקום של מנגרובים ושוניות כמחסום טבעי.
מה נדרש: שתי דרכים שונות, כל אחת מתוארת.
תשובה מלאה:
דרך 1 – התרעה, פינוי וחינוך: מדינות מקימות רשת של תחנות סייסמיות ומצופים עם חיישני לחץ בקרקעית האוקיינוס, שמזהים רעידת אדמה תת־ימית ואת הגל שנוצר. מרכז התרעה מחשב תוך דקות היכן ומתי יגיע הגל, ומפיץ התרעה בצפירות, בטלפונים, ברדיו ובטלוויזיה. לאורך החופים מסמנים מסלולי פינוי אל מקומות גבוהים, ומתרגלים את התושבים, את התלמידים ואת עובדי התיירות. גם החינוך עצמו מציל חיים: מי שמרגיש רעידה חזקה ליד החוף, או רואה את הים נסוג פתאום, צריך לברוח מיד לגובה.
דרך 2 – תכנון החוף ובנייה מגינה: מגבילים בנייה של בתים ובתי חולים ברצועת החוף הנמוכה, ומעבירים מבנים חשובים לשטחים גבוהים. בונים חומות ים, סוללות ושוברי גלים (כמו ביפן), ובאזורים שאין בהם גבעה קרובה – "מגדלי מילוט" ובניינים עמידים וגבוהים שאפשר לעלות לגגותיהם. בנוסף, שומרים על יערות המנגרובים ועל שוניות האלמוגים ומשקמים אותם, כי הם מאטים את הגל ומחלישים אותו.
למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי דרכים שונות במהותן (התרעה ופינוי; תכנון ובנייה), כל אחת מתוארת עם האופן שבו היא מצמצמת את הנזק.
שאלה 10 · אנרגייה מתחדשת באסיה ובאוסטרליה
לפניכם מפה סכמטית של מזרח אסיה, דרום אסיה ואוסטרליה. במפה מסומנים אזורים בולטים בהפקת אנרגייה ממקורות מתחדשים אחדים.
עיינו במפה שלפניכם ובמפות שבאטלס.
בחרו שניים ממקורות האנרגייה המוצגים במפה, וענו על הסעיפים א–ג שאחריה.
[מפה]
באיזה אזור גאוגרפי ההפקה של מקור האנרגייה שבחרתם בולטת ביותר? ציינו את האזור בנוגע לכל אחד ממקורות האנרגייה שבחרתם. (9 נקודות)
בנוגע לכל אחד מן האזורים שציינתם, הסבירו את המאפיין הפיזי המאפשר את ההפקה הרבה של מקור האנרגייה. (9 נקודות)
תארו את תהליך הפקת האנרגייה מאחד ממקורות האנרגייה שבחרתם. (7 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
רוח – צפון סין: הרמות והערבות של מונגוליה הפנימית, גאנסו ושינג'יאנג (וגם חופי מערב ודרום הודו ודרום אוסטרליה). גאות ושפל – החוף המערבי של חצי האי קוריאה, לחוף הים הצהוב (וחוף מזרח סין, לחוף ים סין המזרחי). ביו־אנרגייה – דרום־מזרח אסיה המשוונית: סומטרה ובורנאו (אינדונזיה), חצי האי מלאקה (מלזיה) ותאילנד.
מה נדרש: לכל מקור שנבחר – אזור גאוגרפי.
תשובה מלאה:
לפי המפה והאטלס (התלמיד בוחר שניים):
אנרגיית הרוח – צפון סין: הרמות, הערבות והמדבריות של מונגוליה הפנימית, גאנסו ושינג'יאנג. (סמלים נוספים: חופי גוג'ראט וטמיל נאדו בהודו, ודרום אוסטרליה.)
אנרגיית גאות ושפל – החוף המערבי של דרום קוריאה, לחוף הים הצהוב (אגם שיווה, ליד סיאול), וחוף מזרח סין לחוף ים סין המזרחי (מחוז ג'ג'יאנג).
ביו־אנרגייה – דרום־מזרח אסיה המשוונית והטרופית: סומטרה ובורנאו באינדונזיה, חצי האי מלאקה במלזיה, ומרכז תאילנד.
למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל מקור נבחר מצוין אזור גאוגרפי מוגדר ונכון לפי המפה.
סעיף ב
רוח – שטחים פתוחים, שטוחים ורחבים (ערבה ומדבר) בלי מכשולים, בצפון סין, שבהם נושבות רוחות חזקות (בחורף – רוחות מונסון צפוניות מן הלחץ הגבוה הסיבירי); בהודו – רוחות המונסון בחופים. גאות ושפל – הים הצהוב רדוד, והחוף המערבי של קוריאה מפורץ במפרצים – הפרש גאות ושפל גדול מאוד (עד כ־8–9 מ'). ביו־אנרגייה – אקלים משווני חם וגשום כל השנה, שמאפשר צמיחה מהירה של דקלי שמן (ביודיזל), קני סוכר וקסאווה (אתנול).
מה נדרש: מאפיין פיזי לכל אזור, מוסבר.
תשובה מלאה:
רוח (צפון סין): באטלס רואים שבצפון סין שטחים עצומים של רמות, ערבות ומדבריות – פתוחים, שטוחים ובלי יערות, ערים או הרים שמחלישים את הרוח. בחורף נושבות שם רוחות חזקות ויבשות מן הלחץ הגבוה הסיבירי (מונסון החורף), ובאביב – סופות. השטח הריק גם זול ומאפשר להקים אלפי טורבינות. (בהודו – רוחות המונסון החזקות בחופי גוג'ראט וטמיל נאדו; בדרום אוסטרליה – רוחות המערב.)
גאות ושפל (החוף המערבי של קוריאה): הים הצהוב רדוד וסגור למחצה, והחוף המערבי של קוריאה מפורץ במפרצים ובאיים. בתנאים אלה הפרש הגאות והשפל גדול מאוד – כ־7–9 מטרים בחלקים מן החוף – והמים שנכנסים ויוצאים מן המפרצים יוצרים זרמים חזקים שמניעים טורבינות.
ביו־אנרגייה (אינדונזיה, מלזיה, תאילנד): האזור שוכן ליד המשווה, באקלים משווני וטרופי – חם (25°C–28°C) וגשום (יותר מ־2,000 מ"מ באינדונזיה ובמלזיה) כל השנה, בלי עונת חורף. בתנאים אלה צמחים גדלים מהר ונותנים יבול גבוה: דקלי שמן (שמהם מפיקים ביודיזל) באינדונזיה ובמלזיה, וקני סוכר וקסאווה (שמהם מפיקים אתנול ומשאריותיהם – ביומסה) בתאילנד.
למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל אזור מאפיין פיזי נכון ומוסבר, מקושר להפקת האנרגייה.
סעיף ג
ביו־אנרגייה (ביודיזל משמן דקלים): קוטפים את פירות הדקל, סוחטים מהם שמן, ובתהליך כימי (עם מתנול) הופכים את השמן לביודיזל, שמערבבים בסולר ומשמש דלק לכלי רכב ולתחנות כוח; שאריות הפרי והגזע נשרפות לחשמל ולחום. (או רוח / גאות ושפל: טורבינות וגנרטור.)
מה נדרש: תיאור שלבי ההפקה ממקור אחד.
תשובה מלאה:
ביו־אנרגייה – ביודיזל משמן דקלים: (1) במטעים קוטפים את אשכולות הפירות של דקל השמן. (2) במפעל סמוך מעקרים ולוחצים את הפירות ומפיקים מהם שמן. (3) בתהליך כימי (שמערבב את השמן עם מתנול וזרז) השמן הופך לביודיזל. (4) הביודיזל מעורבב בסולר רגיל ומשמש דלק למשאיות, לכלי רכב ולגנרטורים; כשהוא נשרף במנוע – משתחררת האנרגייה הכימית שהצמח אגר מקרינת השמש. (5) שאריות הפרי והגזעים נשרפים בדוד לייצור קיטור וחשמל למפעל.
(או – גאות ושפל: באגם שיווה סכר מפריד בין האגם לים; בגאות מי הים נכנסים לאגם דרך טורבינות, הזרימה מסובבת אותן, והן מסובבות גנרטורים שמייצרים חשמל.)
(או – רוח: הרוח מסובבת את להבי הטורבינה, הציר מסובב גנרטור, והחשמל מועבר בקווי מתח לרשת – בסין בקווי מתח־על לאזורי החוף הצפופים, הרחוקים אלפי ק"מ.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: התהליך מתואר בשלבים ברורים ממקור האנרגייה ועד האנרגייה השמישה (דלק או חשמל).
שאלה 11 · רעידות אדמה – מיאנמר
קראו את הקטע שלפניכם, וענו על הסעיפים שאחריו.
[קטע]
הסבירו את שלושת המושגים המסומנים בקטע בקו. (9 נקודות)
טורקיה ופרו ממוקמות באזורים שמתרחשות בהם רעידות אדמה רבות. הסבירו את הגורם לרעידות אדמה בכל אחד מן האזורים האלה. (10 נקודות)
יש תופעות טבע שעלולות להגביר את הנזק של רעידת אדמה באזורים מסוימים. תארו תופעה אחת כזו. (6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
מוקד עילי (אפיצנטר) – הנקודה על פני השטח שמעל מוקד הרעידה בעומק; שם בדרך כלל הרעד חזק ביותר (במיאנמר – ליד מנדליי). גלים סייסמיים – גלי אנרגייה שמתפשטים מן המוקד דרך הסלעים ועל פני השטח, ומרעידים את הקרקע (גלים ראשוניים מהירים, גלים משניים וגלי שטח הרסניים) – גם במרחק רב, כמו בבנגקוק. העתק – שבר בקרום כדור הארץ שלאורכו גושי הסלע משני צדיו זזו זה ביחס לזה (בהעתק סאגאינג – תזוזה אופקית).
מה נדרש: הסבר מדויק לכל מושג (3 נקודות לכל אחד).
תשובה מלאה:
למה זה מקבל ניקוד מלא: כל מושג מוגדר במדויק עם פרט מבחין (מעל המוקד; סוגי גלים והתפשטות; שבר שזזו לאורכו).
סעיף ב
טורקיה – הלוח הערבי נע צפונה ונדחק אל הלוח האירואסייתי; הלוח האנטולי, שעליו רוב טורקיה, נדחק מערבה ומחליק לאורך העתקים גדולים (העתק צפון אנטוליה והעתק מזרח אנטוליה) – תנועה אופקית; הלוחות נתקעים, המתח מצטבר ומשתחרר ברעידות. פרו – גבול של התקרבות: הלוח של נסקה (אוקייני) נע מזרחה ושוקע (הפחתה) מתחת ללוח הדרום־אמריקני לאורך התעלה האוקיינית שמול החוף; החיכוך גורם ללוחות להיתקע, והמתח משתחרר ברעידות חזקות.
מה נדרש: לכל אזור – הלוחות, סוג התנועה ומנגנון הרעידות.
תשובה מלאה:
טורקיה: הלוח הערבי נע צפונה ונדחק אל הלוח האירואסייתי. רוב שטח טורקיה נמצא על לוח קטן – הלוח האנטולי – שנלחץ בין שני הלוחות האלה ונדחק מערבה. הוא מחליק לאורך שני העתקים גדולים: העתק צפון אנטוליה, לאורך צפון המדינה, והעתק מזרח אנטוליה, בדרום־מזרחה. לאורך ההעתקים הגושים נעים זה לצד זה (תנועה אופקית); החיכוך גורם להם להיתקע, המתח מצטבר בסלעים, וכשהוא גדול מכוח החיכוך הם זזים בבת אחת – רעידת אדמה (כמו הרעידות ההרסניות בדרום־מזרח טורקיה בפברואר 2023).
פרו: לאורך החוף של פרו עובר גבול של התקרבות בין הלוח של נסקה – לוח אוקייני כבד – ללוח הדרום־אמריקני. הלוח של נסקה נע מזרחה ושוקע מתחת ללוח הדרום־אמריקני (הפחתה), לאורך תעלה אוקיינית עמוקה מול החוף. בזמן השקיעה הלוחות נתקעים זה בזה; הלחץ מצטבר ומשתחרר בתזוזה פתאומית – רעידות אדמה חזקות, חלקן בעומק רב מתחת ליבשה. אותו תהליך גם הרים את רכס האנדים.
למה זה מקבל ניקוד מלא: כל אזור מקבל הסבר נפרד עם שמות הלוחות, סוג התנועה (אופקית / הפחתה) ומנגנון הצטברות המתח ושחרורו.
סעיף ג
התנזלות קרקע – בקרקע חולית רוויה במים, הרעד מגביר את לחץ המים בין הגרגרים והקרקע מתנהגת כמו נוזל; בניינים שוקעים ונוטים, וצינורות וכבישים נשברים. (גם: הגברה של הרעד בקרקע רכה – בעמקים ובדלתות ממולאים בסחף ובחרסית, כמו בבנגקוק; גלישות קרקע במדרונות.)
מה נדרש: תופעה אחת מתוארת – מנגנון ונזק.
תשובה מלאה:
תופעה: התנזלות קרקע (ליקוויפקציה). באזורים שבהם הקרקע עשויה מחול או מסחף רופף ורוויה במים – למשל לאורך נהרות, בשטחים מיובשים או לחוף הים – הרעד החזק דוחס את הגרגרים ומעלה את לחץ המים ביניהם. לזמן קצר הגרגרים מאבדים את המגע ביניהם, והקרקע מתנהגת כמו נוזל סמיך. בניינים שעמדו עליה שוקעים, נוטים או מתהפכים, צינורות וכבישים נשברים, וחול ומים פורצים לפני השטח. כך הנזק גדול בהרבה מן הנזק שגרם הרעד עצמו לבניינים שעומדים על סלע.
(אפשר גם: הגברת הרעד בקרקע רכה – בעמקים ובדלתות שממולאים בשכבות עבות של סחף ושל חרסית רכה, הגלים מאטים והמשרעת שלהם גדלה, ובניינים גבוהים מתנדנדים בחוזקה, כמו בבנגקוק ב־2025; גלישות קרקע ומפולות סלעים במדרונות תלולים.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: התופעה מתוארת כמנגנון (קרקע רוויה ← לחץ מים ← אובדן יציבות) ומקושרת לתוספת הנזק.
שאלה 12 · נהר הנילוס
לפניכם תיאור של מהלך הנילוס והידרוגרף של הנהר בעיר דונגולה שבצפון סודן.
עיינו בהידרוגרף, ותארו את משטר הזרימה של הנהר. בתשובתכם התייחסו לכמות המים ולרציפות הזרימה במשך השנה.
(8 נקודות)
[תיאור והידרוגרף]
רוב המים בנילוס בעונת הזרימה הגבוהה מגיעים מן הנילוס הכחול ומיובלים אחרים שמקורם ברמת אתיופיה.
הסבירו את הקשר בין מאפייני האקלים ברמת אתיופיה לבין משטר הזרימה של הנילוס שתיארתם בסעיף א. (5 נקודות)
בשנת 1970 הסתיימה הקמתו של הסכר הגבוה באסואן שבדרום מצרים, ומאחוריו נוצר אגם נאצר – אחד המאגרים הגדולים בעולם.
(1) הסבירו את ההשפעה של הקמת הסכר על משטר הזרימה במורד הנהר, וכתבו מה התועלת בכך בחודשים אוגוסט עד אוקטובר (חודשים 8–10) לאוכלוסייה המתגוררת לאורך הנהר במצרים. (6 נקודות)
(2) הסבירו שתי השפעות אפשריות של הקמת הסכר על כלכלת מצרים. (6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
כמות המים: משטר עונתי מובהק – בינואר–יוני הכמות קטנה (כ־830–1,290 מ"ק/שנייה, המינימום במרס ובמאי כ־830); ביולי עלייה (כ־1,930), באוגוסט (כ־6,980) ובספטמבר – השיא (כ־7,870); באוקטובר ירידה (כ־4,900), ובנובמבר–דצמבר המשך הירידה (כ־2,510 ו־1,600). באוגוסט–אוקטובר זורמים כ־63% מכמות המים השנתית, והשיא גדול פי כ־9.5 מן המינימום.
רציפות הזרימה: הנהר זורם בכל חודשי השנה – נהר איתן.
מה נדרש: לתאר את משטר הזרימה על פי ההידרוגרף – כמות המים לאורך השנה ורציפות הזרימה.
תשובה מלאה:
כמות המים (ערכים מעוגלים מן ההידרוגרף):
– עונת זרימה נמוכה – ינואר עד יוני: כמות קטנה ויציבה יחסית, כ־830–1,290 מ"ק/שנייה; המינימום במרס ובמאי (כ־830).
– עונת זרימה גבוהה – יולי עד אוקטובר: ביולי עלייה (כ־1,930), באוגוסט עלייה חדה (כ־6,980), השיא בספטמבר (כ־7,870), ובאוקטובר ירידה (כ־4,900).
– נובמבר–דצמבר: המשך הירידה (כ־2,510 ו־1,600).
– בשלושת החודשים אוגוסט–אוקטובר זורמים כ־63% מכמות המים השנתית, והזרימה בחודש השיא גדולה פי כ־9.5 מזו של החודש הדל ביותר. משטר הזרימה עונתי מאוד.
רציפות הזרימה: בכל אחד משנים־עשר החודשים יש זרימה – גם בחודשים הדלים מאות רבות של מ"ק בשנייה – ולכן הנילוס הוא נהר איתן, אף שהוא זורם כאן דרך מדבר.
למה זה מקבל ניקוד מלא: התשובה מתייחסת לשני הרכיבים – כמות (עונות, חודשי שיא ושפל, ערכים) ורציפות (נהר איתן).
טעות נפוצה: לתאר רק את חודש השיא, או לשכוח לציין שהנהר זורם כל השנה.
סעיף ב
ברמת אתיופיה יורדים גשמים עזים בקיץ (בעיקר יוני–ספטמבר): אזור ההתכנסות הבין־טרופי נודד צפונה, ורוחות לחות (בדומה למונסון) עולות על הרמה הגבוהה ומורידות גשמים רבים. הגשמים זורמים בנילוס הכחול ובאטברה, ולאחר כמה שבועות של זרימה מגיעים לדונגולה – לכן השיא באוגוסט–ספטמבר. בחורף הרמה יבשה כמעט לגמרי, ולכן הזרימה נמוכה ונשענת בעיקר על הנילוס הלבן, שמקורו באגמים הגדולים שבקו המשווה – לכן הנהר נשאר איתן.
מה נדרש: לקשר בין עונות הגשם והיובש ברמת אתיופיה לבין עונות הזרימה בהידרוגרף.
תשובה מלאה:
ברמת אתיופיה יש אקלים בעל עונה גשומה בקיץ ועונה יבשה בחורף:
– בקיץ (בעיקר יוני–ספטמבר) אזור ההתכנסות הבין־טרופי נודד צפונה, ורוחות לחות מן האוקיינוסים – בדומה למונסון – מגיעות אל הרמה. הרמה גבוהה (אלפיים–שלושת אלפים מטר ויותר), ולכן האוויר הלח עולה במדרונותיה, מתקרר ומוריד גשמים עזים. המים זורמים בנילוס הכחול ובנהר אטברה, שמצטרפים לנילוס בסודן. כיוון שהמים צריכים לעבור מרחק של מאות ואלפי ק"מ, השיא בדונגולה מגיע באוגוסט–ספטמבר, מעט אחרי שיא הגשמים.
– בחורף הרמה כמעט יבשה, ובנילוס הכחול זורמים מעט מים. אז הנילוס ניזון בעיקר מן הנילוס הלבן, שמקורו באגמים הגדולים של מזרח אפריקה (כמו אגם ויקטוריה), באזור משווני שבו יורד גשם רוב השנה. האגמים והביצות שבדרך מווסתים את זרימתו, ולכן היא קבועה יחסית – וזו הסיבה שהנילוס זורם כל השנה גם במדבר.
למה זה מקבל ניקוד מלא: ההסבר מקשר בין עונת הגשמים ועונת היובש ברמת אתיופיה (ומקורן) לבין עונות הזרימה הגבוהה והנמוכה, ומסביר גם את רציפות הזרימה.
סעיף ג
(1) הסכר עוצר את גל השיטפון של הקיץ ואוגר את המים באגם נאצר, ומשחרר אותם בהדרגה לאורך השנה לפי הצורך – הזרימה במורד הסכר אחידה ומווסתת: אין עוד שיטפון שנתי גדול, ויש מים גם בחודשים היבשים. התועלת באוגוסט–אוקטובר: הנהר כבר אינו עולה על גדותיו – הכפרים, הערים והשדות שלאורכו מוגנים מפני הצפות.
(2) 1. חקלאות שלחין לאורך כל השנה: המים האגורים מאפשרים להשקות בכל עונה ולגדל שניים־שלושה יבולים בשנה, ולהרחיב את השטחים המעובדים – יותר תוצרת, מזון וייצוא. 2. ייצור חשמל הידרואלקטרי: תחנת הכוח בסכר (כ־2,100 מגוואט) סיפקה בשנים הראשונות כמחצית מן החשמל במצרים – בסיס לתיעוש ולחשמול הכפרים. (אפשר גם השפעה שלילית: הסחף הפורה נעצר באגם, ולכן החקלאים צריכים דשנים כימיים יקרים, וחופי הדלתה נסחפים.)
מה נדרש: (1) להסביר כיצד הסכר משנה את הזרימה במורד, ומה התועלת בחודשים 8–10; (2) שתי השפעות על כלכלת מצרים.
תשובה מלאה:
(1) ההשפעה על משטר הזרימה: לפני הסכר, הנילוס במצרים עלה כל שנה בסוף הקיץ על גדותיו (כפי שרואים בשיא שבהידרוגרף), ובחודשי האביב הזרימה הייתה נמוכה. הסכר הגבוה יצר מאגר ענק – אגם נאצר – שקולט את כל גל השיטפון של אוגוסט–אוקטובר. המים נאגרים ומשוחררים בהדרגה לאורך כל השנה, לפי צורכי ההשקיה והחשמל. לכן במורד הסכר הזרימה אחידה ומווסתת: אין עוד שיא חד בקיץ, ויש מים גם בחודשים שבהם הזרימה הטבעית נמוכה.
התועלת באוגוסט–אוקטובר: בחודשים אלה, לפני הסכר, הנהר הציף כפרים ושדות, ובשנים של שיטפון גבוה במיוחד גרם להרס רב. היום המים נעצרים באגם, והאוכלוסייה הצפופה שלאורך הנילוס – רוב תושבי מצרים – מוגנת מפני הצפות. (המאגר גם שמר על מצרים בשנות בצורת באתיופיה, כשזרימת הנהר הייתה נמוכה.)
(2) השפעה 1 – חקלאות שלחין בכל ימות השנה: בעבר רוב השדות הושקו פעם בשנה, במי השיטפון. היום מים זמינים כל השנה בתעלות ההשקיה, ולכן אפשר לגדל שניים ואף שלושה יבולים בשנה (חיטה, אורז, כותנה, קנה סוכר, ירקות) ולהרחיב את החקלאות לשטחים חדשים בשולי המדבר. כך גדלה התוצרת החקלאית – יותר מזון לאוכלוסייה הגדלה ויותר ייצוא.
השפעה 2 – ייצור חשמל הידרואלקטרי: המים שזורמים מן המאגר דרך הטורבינות של תחנת הכוח שבסכר (הספק של כ־2,100 מגוואט) מייצרים חשמל זול ומקומי. בשנים הראשונות אחרי הקמתו סיפק הסכר כמחצית מן החשמל במצרים. החשמל אפשר תיעוש (למשל מפעלי אלומיניום ודשנים) וחיבור כפרים רבים לרשת החשמל.
(אפשר גם השפעה שלילית: הסחף הפורה שהשיטפון הביא לשדות נעצר כעת באגם, ולכן החקלאים נאלצים לקנות דשנים כימיים; חופי הדלתה נסחפים כי אין סחף שמחדש אותם; השקיה רציפה בלי ניקוז גרמה להמלחת קרקעות.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) הוסבר מנגנון הוויסות (אגירת השיטפון ושחרור הדרגתי) ונכתבה במפורש התועלת בחודשים 8–10; (2) שתי השפעות כלכליות שונות, כל אחת עם שרשרת הסבר עד כלכלת מצרים.
שאלה 13 · שרפות יער ושינויי אקלים
היערות קולטים פחמן דו־חמצני מן האטמוספרה ואוגרים אותו בעצים ובקרקע. בשרפות יער הפחמן הזה משתחרר בחזרה אל האטמוספרה.
בגרף שלפניכם מוצג שטח היערות בעולם שנפגעו בשרפות יער בשנים 2001–2024.
עיינו בגרף, וענו על הסעיפים א–ג שאחריו.
[גרף]
(1) ציינו את מגמת השינוי בשטח היערות שנפגעו בשרפות בעולם בשנים 2001–2024.
(3 נקודות)
(2) הסבירו מדוע בעקבות מגמת השינוי שציינתם עלולה לגדול כמות הפחמן הדו־חמצני באטמוספרה. (4 נקודות)
הסבירו כיצד תשפיע הפליטה של פחמן דו־חמצני משרפות יער על ההתחממות הגלובלית.
(8 נקודות)
הסבירו שתי השפעות נוספות של העלייה בשרפות היער על הסביבה, מלבד הפליטה של פחמן דו־חמצני. (10 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
(1) עלייה בתנודות – מכ־2.5 מיליון הקטרים בשנת 2001 לכ־13.9 מיליון בשנת 2024 (פי 5.5 בערך); השיאים בשנים האחרונות – 12.0 ב־2023 ו־13.9 ב־2024.
(2) בשרפה העצים והחומר האורגני בקרקע נשרפים, והפחמן שהיה אגור בהם משתחרר לאטמוספרה כפחמן דו־חמצני; ככל שנשרף שטח גדול יותר – משתחרר יותר. נוסף על כך היער השרוף אינו קולט עוד פחמן דו־חמצני בפוטוסינתזה, עד שיצמח מחדש – עשרות שנים.
מה נדרש: (1) לציין את המגמה עם נתונים; (2) להסביר את הקשר בין השרפות לבין הפחמן הדו־חמצני באטמוספרה.
תשובה מלאה:
(1) לפי הגרף, שטח היערות שנפגעו בשרפות בעולם עלה – בתנודות גדולות משנה לשנה – מכ־2.5 מיליון הקטרים בשנת 2001 לכ־13.9 מיליון הקטרים בשנת 2024, פי 5.5 בערך. בשנים 2001–2011 השטח נע בדרך כלל בין 3 ל־6 מיליון הקטרים, ובשנים 2016–2024 – ברוב השנים בין 7 ל־14 מיליון. שתי השנים האחרונות בגרף הן השיאים: 12.0 מיליון בשנת 2023 ו־13.9 מיליון בשנת 2024.
(2) העצים והקרקע ביער אוגרים כמויות גדולות של פחמן, שהצמחים קלטו מן האטמוספרה בפוטוסינתזה. בשרפה העצים, הצמחייה והחומר האורגני בקרקע (ובאזורים הצפוניים גם שכבות כבול) נשרפים, והפחמן שהיה אגור בהם משתחרר לאטמוספרה כפחמן דו־חמצני. ככל שהשטח השרוף גדל, משתחררת כמות גדולה יותר. נוסף על כך, יער שנשרף אינו קולט עוד פחמן דו־חמצני מן האוויר, עד שיצמח מחדש – תהליך שנמשך עשרות שנים, ולפעמים היער אינו חוזר כלל. לכן העלייה בשטח השרוף מגדילה את כמות הפחמן הדו־חמצני באטמוספרה.
למה זה מקבל ניקוד מלא: המגמה מתוארת עם נתונים מן הגרף (כולל התנודות והשיאים); ההסבר כולל את שני המנגנונים – שחרור הפחמן האגור ואובדן הקליטה.
סעיף ב
פחמן דו־חמצני הוא גז חממה: הוא מעביר את קרינת השמש (גלים קצרים) אבל בולע את קרינת החום (אינפרא־אדומה) שכדור הארץ פולט, ומחזיר חלק ממנה אל פני הקרקע. תוספת CO₂ משרפות מגבירה את אפקט החממה, וההתחממות מואצת. זהו משוב חיובי: התחממות → יותר גלי חום, בצורות ועונות שרפות ארוכות → יותר שרפות → יותר CO₂ → עוד התחממות.
מה נדרש: להסביר את הקשר בין פליטת CO₂ להתחממות, כולל מנגנון אפקט החממה והמשוב.
תשובה מלאה:
פחמן דו־חמצני הוא גז חממה. קרינת השמש מגיעה לכדור הארץ בעיקר כקרינה בגלים קצרים, ועוברת כמעט בלי הפרעה דרך האטמוספרה ומחממת את פני הקרקע. פני הקרקע החמים פולטים קרינת חום – קרינה אינפרא־אדומה בגלים ארוכים – וגזי החממה (פחמן דו־חמצני, מתאן, אדי מים) בולעים חלק ממנה ומחזירים חלק ממנה אל פני הקרקע. ככל שיש באטמוספרה יותר פחמן דו־חמצני, נבלע ונשאר יותר חום, אפקט החממה מתגבר, והטמפרטורה הממוצעת של האוויר עולה. לכן הפחמן הדו־חמצני שמשתחרר משרפות היער מגביר את ההתחממות הגלובלית.
נוצר משוב חיובי ("מעגל קסמים"): ההתחממות גורמת ליותר גלי חום ובצורות, לעונות שרפות ארוכות יותר ולצמחייה יבשה יותר, שנדלקת בקלות → יותר שרפות → יותר פחמן דו־חמצני באטמוספרה (ופחות יערות שקולטים אותו) → עוד התחממות. כך התהליך מזין את עצמו ומאיץ את שינויי האקלים.
למה זה מקבל ניקוד מלא: ההסבר כולל את המנגנון הפיזיקלי של אפקט החממה (גלים קצרים נכנסים, קרינת חום נבלעת), את התוצאה – עלייה בטמפרטורה – ואת המשוב החיובי.
סעיף ג
(1) פגיעה במגוון הביולוגי – בעלי חיים וצמחים נשרפים, ובתי הגידול שלהם נהרסים; מינים נדירים עלולים להיכחד באזורם. (2) סחיפת קרקע ושיטפונות – אחרי השרפה הקרקע חשופה ובלי שורשים, ובגשם הראשון הנגר העילי גדל, הקרקע נסחפת, ומתרחשים שיטפונות וזרימות בוץ; הסחף והאפר מזהמים נחלים ומאגרי מים. (אפשר גם: זיהום אוויר בעשן ובחלקיקים; פיח שמשקע על קרח ושלג מקטין את החזרת הקרינה ומאיץ המסה.)
מה נדרש: להסביר שתי השפעות סביבתיות שונות, מלבד פליטת CO₂.
תשובה מלאה:
השפעה 1 – פגיעה במגוון הביולוגי: בשרפה נשרפים צמחים ובעלי חיים, ובתי הגידול שלהם – היער על שכבותיו, הקרקע וחומר העלים – נהרסים. בעלי חיים שנמלטו מתקשים למצוא מזון ומחסה. כשהשרפות חוזרות ונשנות בתדירות גבוהה, היער אינו מספיק להתחדש: עצים מוחלפים בשיחים ובעשבים, ומינים נדירים עלולים להיעלם מן האזור לגמרי. כך המגוון הביולוגי יורד.
השפעה 2 – סחיפת קרקע, שיטפונות וזיהום מים: אחרי השרפה הקרקע נשארת חשופה – אין צמחייה שמכסה אותה ואין שורשים שמחזיקים אותה, ולפעמים החום יוצר בה שכבה דוחה מים. בגשם הראשון אחרי השרפה המים כמעט אינם מחלחלים, הנגר העילי גדל מאוד, והקרקע הפורייה נסחפת במדרונות. מתרחשים שיטפונות וזרימות בוץ, והסחף והאפר מגיעים לנחלים ולמאגרי המים ומזהמים אותם.
(אפשר גם: זיהום אוויר – עשן וחלקיקים זעירים מתפשטים למרחק של מאות ואלפי קילומטרים ופוגעים בבריאות; או: פיח שמשקע על שלג ועל קרח מכהה אותם, מקטין את החזרת קרינת השמש ומאיץ את ההמסה.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: יש שתי השפעות שונות על הסביבה, אף אחת מהן אינה פליטת CO₂, וכל אחת מוסברת כשרשרת של סיבה ותוצאה.
שאלה 14 · פיתולי נהר ואגם פרסה
לפניכם רשימה של שלבים בתהליך היווצרות של אגם פרסה.
העתיקו אותם למחברת לפי סדר התרחשותם. (10 נקודות)
לפניכם שני תרשימים של קטע מנהר מתפתל: תרשים א – מבט מלמעלה, ובו מסומן קו החתך X–Y; תרשים ב – חתך הרוחב X–Y.
עיינו בתרשימים, וענו על התת־סעיפים (1)–(2) שאחריהם.
[תרשימים]
(1) ציינו איזו מן הגדות בתרשים ב, P או Q, היא הגדה החיצונית של הפיתול, ואיזו היא הגדה הפנימית. (4 נקודות)
(2) בחרו באחת מן הגדות, והסבירו את תהליך היווצרות הצורה שלה. (6 נקודות)
יש נהרות גדולים שבשפך שלהם אין דלתא, אף שהם נושאים כמויות גדולות של סחף.
הסבירו גורם אחד לכך. (5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
הסדר: (1) הנהר מתחיל להתפתל במישור, והזרם החזק מופנה אל הגדה החיצונית של כל פיתול ← (2) הפיתולים מתעקלים יותר ויותר: סחיפה בגדה החיצונית והשקעה בגדה הפנימית ← (3) הסחיפה בגדות החיצוניות של שני פיתולים סמוכים מקרבת אותם זה לזה, ונוצר "צוואר" צר ← (4) הנהר פורץ דרך הצוואר הצר בזמן הצפה, וזורם בדרך הקצרה ← (5) סחף שוקע בקצות הפיתול הישן וסוגר אותו, ונוצר אגם בצורת חצי סהר.
מה נדרש: לסדר חמישה שלבים לפי סדר ההתרחשות (2 נקודות לכל שלב במקום הנכון).
תשובה מלאה:
ההיגיון: קודם הנהר מתפתל, אחר כך הפיתולים מתחדדים, הצוואר מצטמצם, הנהר פורץ את הצוואר, ולבסוף הפיתול הישן מתנתק.
1. הנהר מתחיל להתפתל במישור: בשיפוע קטן כל מכשול קטן מסיט את הזרם, והזרם המהיר פוגע בגדה החיצונית של העיקול.
2. הפיתולים מתעקלים: בגדה החיצונית המים מהירים ועמוקים, והם סוחפים אותה (גדה תלולה). בגדה הפנימית המים איטיים, והם משקיעים חול וחצץ (גדה מתונה). כך הפיתול מתעקל עוד ועוד.
3. נוצר צוואר: שתי גדות חיצוניות של פיתולים סמוכים נסחפות זו לעבר זו, והיבשה ביניהן מצטמצמת לרצועה צרה.
4. פריצה: בהצפה, כשהמים גבוהים וחזקים, הנהר פורץ את הצוואר וזורם בדרך הקצרה והתלולה יותר.
5. ניתוק: בפיתול הישן הזרימה כמעט נעצרת, סחף שוקע בכניסה וביציאה וסוגר אותו – ונשאר אגם פרסה.
למה זה מקבל ניקוד מלא: הסדר נכון, והוא נובע מן המנגנון: סחיפה בגדה החיצונית והשקעה בגדה הפנימית ← התעקלות ← צוואר ← פריצה ← ניתוק.
סעיף ב
(1) גדה Q (התלולה, ליד החלק העמוק של האפיק, בצד Y) – הגדה החיצונית. גדה P (המתונה, בצד X) – הגדה הפנימית.
(2) גדה Q – בגדה החיצונית של הפיתול הזרם מהיר וחזק, כי המים "נזרקים" אל החוץ של העיקול. הם סוחפים את בסיס הגדה ומעמיקים את האפיק לידה. הגדה מתערערת וקורסת, ולכן היא תלולה (גדת סחיפה) והפיתול נע החוצה.
מה נדרש: (1) לזהות את הגדות (2+2); (2) להסביר את היווצרות הצורה של אחת מהן (6).
תשובה מלאה:
(1) בתרשים א קו החתך עובר בראש פיתול שמתעקל כלפי Y, ולכן הצד של Y הוא החוץ של העיקול, והצד של X הוא הפנים. בתרשים ב: גדה Q (בצד Y) תלולה, והאפיק העמוק ביותר צמוד אליה – זו הגדה החיצונית. גדה P (בצד X) מתונה ומשתפלת בהדרגה – זו הגדה הפנימית.
(2) בוחרים אחת:
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) זיהוי נכון, מנומק לפי התלילות והעומק בחתך ולפי הכיוון של העיקול. (2) הסבר שמקשר בין מהירות הזרם בצד הזה של העיקול, סוג התהליך (סחיפה / השקעה) והצורה שנוצרה.
סעיף ג
זרמי ים חזקים, גלים חזקים או גאות ושפל חזקים בשפך סוחפים את הסחף שהנהר מביא, ומפזרים אותו לאורך החוף ואל הים העמוק, לפני שהוא מספיק להצטבר. לכן במקום דלתא נוצר שפך משפכי רחב (אסטואר) – כמו בשפך התמזה או נהר הסנט לורנס.
מה נדרש: להסביר גורם אחד למצב שבו הסחף אינו מצטבר לדלתא.
תשובה מלאה:
דלתא נוצרת רק כשקצב ההשקעה של הסחף גדול מקצב הסילוק שלו בידי הים. גורמים לכך שאין דלתא (בוחרים אחד):
(גם פעילות אדם: סכרים לוכדים את הסחף במאגרים, ולכן לדלתא מגיע מעט סחף, והיא נסוגה – למשל הדלתא של הנילוס אחרי סכר אסואן.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: הגורם מוסבר כמאזן בין הסחף שמגיע לבין הסחף שהים מסלק, עם דוגמה.