מתכונת 2 בגאוגרפיה (שאלון 57361) - פתרון מלא
גאוגרפיה – שאלון 57361 (סמסטר ראשון כבר בתיכון) · במבנה של הבגרות · 5 שאלות · שעתיים
מבחן מתכונת בגאוגרפיה במבנה של בחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא - פתרו בזמן של הבחינה, ורק אחר כך פתחו את הפתרונות.
מבנה המתכונת
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה פרק אחד – נתי"ב (ניתוח תופעות יסוד במרחב).
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש:
(1) אטלס אוניברסיטאי חדש, הוצאת יבנה, משנת 2000 ואילך (ללא המילון למונחי הגיאוגרפיה)
(2) אטלס כרטא – פיזי, מדיני, כלכלי, חברתי, משנת 1998 ואילך
(3) אטלס כרטא אוניברסלי
ד. הוראות מיוחדות:
(1) כדי להמחיש את התשובות אפשר להוסיף סרטוטים, חתכים וגרפים, לפי הצורך.
(2) יש לענות על מספר השאלות לפי ההוראות בבחינה.
שימו לב: שאלון זה מיועד אך ורק לתלמידים הלומדים במסגרת תוכנית "סמסטר ראשון כבר בתיכון".
יש לכתוב במחברת הבחינה בלבד. יש לרשום "טיוטה" בראש כל עמוד המשמש טיוטה. כתיבת טיוטה בדפים שאינם במחברת הבחינה עלולה לגרום לפסילת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
ניתוח תופעות יסוד במרחב
ההוראות לפרק זה
בשאלון זה יש לענות על שלוש שאלות: על שאלה 1 (חובה) ועל שתיים מן השאלות 2–5. שאלת חובה – ענו על שלושה מן הסעיפים א–ד בשאלה 1 (לכל סעיף – 11⅓ נקודות); ענו על שתיים מן השאלות 2–5 (לכל שאלה – 33 נקודות).
שאלה 1 · אתיופיה וקניה – מאפיינים פיזיים ומאפיינים אנושיים
בפרק זה תיבדק יכולתכם להתמודד עם שאלות העוסקות בחבל ארץ שלא למדתם עליו.
השאלות מתבססות על מיומנויות בגאוגרפיה ועל מיומנויות חשיבה.
המידע הגאוגרפי נתון במפות החבליות והפיזיות שבאטלס, ובמפות העולמיות והנושאיות.
חבל הארץ שהפרק עוסק בו הוא אתיופיה וקניה. בנספח מוצגת מפה סכמטית של החבל.
שאלת חובה – ענו על שלושה מן הסעיפים א–ד בשאלה זו (לכל סעיף – 11⅓ נקודות).
[נספח – מפה סכמטית]
ציינו את מיקומן של אתיופיה וקניה ביבשת אפריקה.
ציינו את השם של יחידת הנוף (גוף המים) שקצהו הצפוני נמצא באתיופיה ורובו בקניה, ושהגבול בין שתי המדינות עובר בו.
ברמה האתיופית עובר קו פרשת מים.
תארו הבדל אחד בין מאפייני אגן הניקוז שממערב לקו זה (אגן הנילוס הכחול) לבין מאפייני אגן הניקוז של נהר האוואש שממזרח לו.
בבקע מזרח אפריקה, העובר באתיופיה ובקניה, יש הרי געש פעילים ושכיחות של רעידות אדמה.
הסבירו מדוע.
עיינו באטלס, ותארו את ההבדל בתפרוסת האוכלוסייה באתיופיה בין הרמה האתיופית לבין השפלות שבמזרח המדינה (שקע עפר ואזור האוגדן).
הסבירו גורם אחד להבדל זה.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
שתי המדינות נמצאות במזרח אפריקה: אתיופיה בקרן אפריקה – מדינה ללא מוצא לים – וקניה מדרום לה, לחוף האוקיינוס ההודי; קו המשווה חוצה את קניה.
יחידת הנוף – אגם טורקנה (בבקע מזרח אפריקה).
מה נדרש: מיקום ביבשת (אזור, ים, קווי רוחב או שכנות) ושם יחידת הנוף.
תשובה מלאה:
מיקום: אתיופיה וקניה נמצאות במזרח אפריקה. אתיופיה שוכנת בקרן אפריקה, בין סודן ודרום סודן ממערב לבין סומליה וג'יבוטי ממזרח; מאז 1993, כשאריתריאה נפרדה ממנה, אין לה מוצא לים. קניה שוכנת מדרום לה, לחוף האוקיינוס ההודי, וקו המשווה עובר במרכזה. החבל כולו נמצא בין קו הרוחב כ־15° צפון לכ־5° דרום.
יחידת הנוף: אגם טורקנה – אגם ארוך וצר בבקע מזרח אפריקה; קצהו הצפוני (שבו נשפך אליו נהר האומו) נמצא באתיופיה, ורובו בצפון קניה.
למה זה מקבל ניקוד מלא: המיקום מוגדר ביחס ליבשת ולאוקיינוס, ויחידת הנוף נכונה.
סעיף ב
הנילוס הכחול זורם מערבה וצפונה אל סודן, מצטרף לנילוס ומגיע לבסוף לים התיכון – אגן ניקוז פתוח אל הים, עם ספיקה גדולה מאוד בקיץ. האוואש זורם מזרחה אל שקע עפר המדברי ומסתיים באגמים מלוחים (כמו אגם אבה) – אגן ניקוז סגור, שמימיו אינם מגיעים לים ומתאדים.
מה נדרש: הבדל אחד בין שני האגנים, מתואר בבירור (יעד, ספיקה, אקלים).
תשובה מלאה:
הבדל ביעד הניקוז: ממערב לקו פרשת המים, הנחלים שבמערב הרמה מתנקזים אל הנילוס הכחול (האבאי), שנובע באגם טאנה, זורם בערוץ עמוק מערבה אל סודן, מתחבר בחרטום לנילוס הלבן, והמים מגיעים בסופו של דבר לים התיכון – אגן ניקוז פתוח ("אקסוראי"). ממזרח לקו, נהר האוואש זורם צפונה־מזרחה אל שקע עפר – אחד המקומות החמים והנמוכים ביבשת – ומסתיים בשרשרת אגמים מלוחים ליד הגבול עם ג'יבוטי (אגם אבה). מימיו אינם מגיעים לים: הם מתאדים במדבר – אגן ניקוז סגור ("אנדוראי").
(אפשר גם הבדל בספיקה: אגן הנילוס הכחול מקבל גשמי קיץ רבים במערב הרמה, וספיקתו בקיץ עצומה – הוא מביא את רוב המים של הנילוס במצרים; אגן האוואש יבש יותר, והנהר מתדלדל בדרכו אל המדבר.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: ההבדל מוצג לשני האגנים על אותו קריטריון.
סעיף ג
הבקע נמצא על גבול מתרחק: הלוח האפריקאי נבקע לשניים – הלוח הנובי במערב והלוח הסומלי במזרח – והם מתרחקים זה מזה. הקרום נמתח ונשבר בהעתקים; רצועה ביניהם שוקעת ויוצרת את הבקע, ותזוזות לאורך ההעתקים גורמות לרעידות אדמה. הקרום שנעשה דק מאפשר למאגמה לעלות – ונוצרים הרי געש (כמו ארטה אלה בעפר ולונגונות בקניה).
מה נדרש: הסבר בפעולת הכוחות הפנימיים – גבול הלוחות, ההעתקים והמאגמה.
תשובה מלאה:
בקע מזרח אפריקה הוא אזור שבו הלוח האפריקאי נבקע: החלק המערבי (הלוח הנובי) והחלק המזרחי (הלוח הסומלי) מתרחקים זה מזה בכמה מילימטרים בשנה, בגלל זרמי חום במעטפת שמתחת. הקרום נמתח, נסדק ונשבר לאורך העתקים; רצועת קרום שבין ההעתקים שוקעת, וכך נוצר הבקע – עמק ארוך עם מצוקים תלולים משני צדיו. בכל פעם שהסלעים זזים בבת אחת לאורך ההעתקים, משתחררת אנרגייה – רעידת אדמה. בגלל המתיחה הקרום נעשה דק, ומאגמה עולה מן המעטפת דרך הסדקים ויוצרת הרי געש ושדות לבה – כמו הר הגעש ארטה אלה בשקע עפר שבאתיופיה, ולונגונות ומנגאי בקניה. (באזור עפר הבקע מגיע לים סוף ולמפרץ עדן – מקום מפגש של שלושה גבולות מתרחקים.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי התופעות מוסברות במנגנון גבול מתרחק – העתקים לרעידות, ומאגמה לגעשיות – ומקושרות לחבל.
סעיף ד
ברמה האתיופית האוכלוסייה צפופה: שם גרים רוב תושבי המדינה, בכפרים חקלאיים צפופים ובערים הגדולות (אדיס אבבה). בשפלות שבמזרח – שקע עפר והאוגדן – האוכלוסייה דלילה מאוד ומפוזרת, ורובה רועי עדרים נוודים.
גורם – האקלים (משקעים וטמפרטורה): הרמה מקבלת גשם רב (באדיס אבבה כ־1,050 מ"מ בשנה), הגובה ממתן את החום, והקרקעות שנוצרו מסלעים געשיים פוריות – אפשר לקיים חקלאות בעל שמפרנסת אוכלוסייה רבה. השפלות המזרחיות חמות מאוד ויבשות (במקומות רבים פחות מ־300 מ"מ בשנה) – אין בהן חקלאות קבע, והפרנסה העיקרית היא מרעה נודד. (גם: בגובה הרמה יש פחות מלריה.)
מה נדרש: תיאור ההבדל בתפרוסת בין שני האזורים, והסבר של גורם אחד.
תשובה מלאה:
תיאור: על פי מפות האוכלוסייה באטלס, רוב תושבי אתיופיה גרים על הרמה האתיופית – רמה גבוהה שרובה בגובה של יותר מ־1,500 מ'. ברמה יש כפרים חקלאיים צפופים, ובה נמצאות הערים הגדולות – אדיס אבבה וערים נוספות. לעומת זאת, השפלות שבמזרח המדינה – שקע עפר בצפון־מזרח ואזור האוגדן בדרום־מזרח – מיושבות בדלילות רבה: מעט יישובי קבע, ורוב התושבים הם רועי עדרים נוודים. כלומר, האוכלוסייה מרוכזת ברמה.
גורם – האקלים: ברמה יורד גשם רב בעונת הגשמים של הקיץ (באדיס אבבה כ־1,050 מ"מ בשנה, כמו בקלימוגרף שבשאלה 13), והגובה ממתן את החום – הטמפרטורות נוחות כל השנה. הקרקעות, שנוצרו מסלעים געשיים, פוריות. כך אפשר לגדל גידולי בעל – דגנים וקפה – ולפרנס אוכלוסייה רבה. השפלות שבמזרח נמוכות, חמות מאוד ויבשות – במקומות רבים יורדים פחות מ־300 מ"מ בשנה, ושקע עפר הוא מן המקומות החמים בעולם – ולכן אי אפשר לקיים בהן חקלאות קבע, והפרנסה העיקרית היא מרעה נודד, שמפרנס מעט אנשים על שטח גדול.
(אפשר גם: בגובה הרמה יש פחות מחלות כמו מלריה, ולכן נוח יותר לחיות בה.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: ההבדל מתואר לשני האזורים, והגורם מוסבר ומקושר לחקלאות ולצפיפות.
שאלה 2 · אקלים – אתיופיה וקניה
חבל הארץ: אתיופיה וקניה.
בקלימוגרפים שלפניכם מוצגים נתונים של שתי ערים בחבל: אדיס אבבה – בירת אתיופיה, על הרמה האתיופית (קו רוחב כ־9° צפון, גובה כ־2,350 מ'), ומומבסה – עיר הנמל של קניה, על חוף האוקיינוס ההודי (קו רוחב כ־4° דרום, גובה כ־50 מ').
עיינו בקלימוגרפים, וענו על הסעיפים א–ב שאחריהם.
[קלימוגרפים]
(1) ציינו את ההבדל בין ממוצע הטמפרטורות באדיס אבבה לבין ממוצע הטמפרטורות במומבסה (אין צורך לחשב), והסבירו את הגורם להבדל זה. (8 נקודות)
(2) בשתי הערים משרע הטמפרטורות השנתי קטן. הסבירו מדוע. (11 נקודות)
(1) תארו הבדל אחד בין מאפייני המשקעים באדיס אבבה לבין מאפייני המשקעים במומבסה. (6 נקודות)
(2) הסבירו את הגורם לכך שבמומבסה יש שתי עונות גשמים בשנה. (8 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
(1) באדיס אבבה קר בהרבה (ממוצע שנתי כ־17°C) מאשר במומבסה (כ־26.6°C). הגורם – הגובה: אדיס אבבה נמצאת בגובה של כ־2,350 מ', ומומבסה בגובה פני הים; הטמפרטורה יורדת בכ־0.6–0.7°C לכל 100 מ' (שתי הערים בקווי רוחב נמוכים דומים, ולכן קו הרוחב אינו מסביר את ההבדל).
(2) שתיהן קרובות לקו המשווה (9° צפון ו־4° דרום): השמש גבוהה בשמיים כל השנה ואורך היום כמעט קבוע, ולכן הקרינה דומה בכל העונות – משרע של כ־3–4°C בלבד. במומבסה גם הים ממתן; באדיס אבבה העננות בעונת הגשמים מקררת דווקא את הקיץ.
מה נדרש: (1) ההבדל והגורם; (2) הסבר המשרע הקטן בשתי הערים.
תשובה מלאה:
(1) על פי הקלימוגרפים, באדיס אבבה הטמפרטורה החודשית נעה בין כ־15.5°C לכ־18.8°C (ממוצע שנתי כ־17°C), ובמומבסה – בין כ־24.4°C לכ־28.7°C (ממוצע כ־26.6°C). ההבדל – כ־10°C.
הגורם – הגובה מעל פני הים: אדיס אבבה שוכנת על הרמה האתיופית, בגובה של כ־2,350 מ', ומומבסה – על החוף. בגובה רב האוויר דליל ומתקרר, והטמפרטורה יורדת בכ־0.6–0.7°C לכל 100 מ' – כלומר כ־15°C ל־2,300 מ'. (ההבדל בפועל קטן מזה, כי הרמה עצמה מתחממת בשמש.) שתי הערים נמצאות בקווי רוחב נמוכים, ולכן הגורם אינו קו הרוחב.
(2) המשרע השנתי קטן בשתי הערים – כ־3.3°C באדיס אבבה וכ־4.3°C במומבסה. הסיבה – הקרבה לקו המשווה: בקווי רוחב נמוכים השמש גבוהה בשמיים כל השנה (פעמיים בשנה היא אף בזנית), ואורך היום כמעט אינו משתנה – כ־12 שעות. לכן כמות הקרינה דומה בכל החודשים, ואין קיץ וחורף במובן של טמפרטורה. במומבסה מצטרפת השפעת האוקיינוס ההודי הממתנת; באדיס אבבה החודשים "החמים" ביותר הם דווקא אפריל–מאי, כי ביולי–אוגוסט העננות והגשם של עונת הגשמים מקררים.
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) ההבדל מבוסס על הקלימוגרפים, והגורם (גובה) מוסבר ומבחין בינו לבין קו הרוחב; (2) המשרע הקטן מוסבר בזווית הקרינה ובאורך היום ליד המשווה.
סעיף ב
(1) עונתיות: באדיס אבבה עונת גשמים עיקרית אחת – יוני–ספטמבר (שיא ביולי–אוגוסט, כ־240 מ"מ בחודש); במומבסה שתי עונות – "הגשמים הארוכים" באפריל–מאי (שיא במאי, כ־236 מ"מ) ו"הגשמים הקצרים" באוקטובר–נובמבר. (הכמות השנתית דומה – כ־1,060 וכ־1,070 מ"מ.)
(2) אזור ההתכנסות הטרופי – חגורת אוויר עולה וענני גשם – נודד בעקבות השמש: צפונה באביב ודרומה בסתיו. מומבסה, ליד קו המשווה, נמצאת במסלולו פעמיים בשנה – במרס–מאי ובאוקטובר–דצמבר – ובכל מעבר יורדים גשמים; רוחות מן האוקיינוס ההודי מוסיפות לחות.
מה נדרש: (1) הבדל אחד מתואר בנתונים; (2) הסבר מנגנון שתי עונות הגשמים.
תשובה מלאה:
(1) הבדל בחלוקה העונתית: באדיס אבבה יש עונת גשמים עיקרית אחת, ביוני–ספטמבר, ושיאה ביולי ובאוגוסט – כ־238 ו־242 מ"מ; שאר השנה יבשה יחסית (פחות מ־10 מ"מ בנובמבר–דצמבר). במומבסה יש שתי עונות: הגשמים "הארוכים" באפריל–מאי (שיא במאי – כ־236 מ"מ), והגשמים "הקצרים" באוקטובר–נובמבר (כ־103–105 מ"מ), וביניהן חודשים יבשים יותר. (הכמות השנתית כמעט שווה – כ־1,056 וכ־1,073 מ"מ.)
(2) הגורם – נדידת אזור ההתכנסות הבין־טרופי: ליד קו המשווה הקרינה החזקה מחממת את האוויר, והוא עולה, מתקרר ויוצר ענני גשם – חגורה של גשמים. החגורה נודדת עם השמש: באביב צפונה (אל אתיופיה וסודן) ובסתיו דרומה. מומבסה נמצאת כ־4° מדרום לקו המשווה, ולכן החגורה עוברת מעליה פעמיים בשנה – בדרכה צפונה (מרס–מאי) ובדרכה דרומה (אוקטובר–דצמבר); בכל מעבר יורדים גשמים, וביניהם, כשהחגורה רחוקה, יבש יותר. הרוחות שנושבות מן האוקיינוס ההודי אל החוף מוסיפות לחות. (באדיס אבבה, צפונה יותר, שני המעברים קרובים זה לזה בזמן, וגשמי הקיץ מתחזקים בגלל הרוחות הלחות שעולות על הרמה – ולכן יש עונה עיקרית אחת.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) ההבדל מתואר עם נתונים משני הקלימוגרפים; (2) שתי העונות מוסברות במעבר הכפול של חגורת הגשמים ובמיקום ליד המשווה.
שאלה 3 · אנרגייה – אתיופיה וקניה
חבל הארץ: אתיופיה וקניה.
בשנים האחרונות אתיופיה משקיעה משאבים רבים בפיתוח של מקורות אנרגייה מתחדשים.
לפניכם רשימה של מקורות אנרגייה מתחדשים באתיופיה.
— מים (זרימת נהרות)
— קיטור וחום מבטן האדמה (אנרגייה גאותרמית)
— רוח
בנספח מוצגת מפה סכמטית של אתיופיה, ובה מסומנות הספרות 1–3 המציינות אזורים במדינה.
עיינו במפה הסכמטית ובאטלס, וענו על הסעיפים א–ב.
[נספח – מפה סכמטית]
רשמו במחברת את הספרות 1–3, וליד כל ספרה כתבו את מקור האנרגייה מתוך הרשימה שמתאים להפיק ממנו אנרגייה באזור זה. נמקו את תשובותיכם.
הסבירו את הקשר בין פיתוח מקורות האנרגייה המתחדשים באתיופיה לבין העיקרון של פיתוח בר־קיימה.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
1 (מערב אתיופיה, הנילוס הכחול סמוך לגבול סודן) – מים: הנהר מנקז את מערב הרמה הגשומה, ספיקתו בקיץ עצומה והוא זורם בערוץ עמוק – מתאים לסכר גדול ולתחנת כוח (סכר התחייה).
2 (בקע מזרח אפריקה, אזור האגמים מדרום לאדיס אבבה) – גאותרמית: בבקע הקרום דק ומאגמה קרובה לפני השטח; יש מעיינות חמים וקיטור – אפשר לקדוח ולהפעיל טורבינות.
3 (שולי הרמה בצפון, ליד מקלה) – רוח: על שפת הרמה הגבוהה ובמעברים שבין ההרים לבקע נושבות רוחות חזקות ויציבות – מתאים לחוות טורבינות רוח.
מה נדרש: התאמה של מקור לכל אזור, ונימוק הקושר בין מאפייני האזור לבין המקור.
תשובה מלאה:
אזור 1 – מערב אתיופיה – מים: על פי המפה והאטלס, באזור זה זורם הנילוס הכחול (האבאי) אל סודן. הוא מנקז את מערב הרמה האתיופית, שמקבלת בקיץ גשמים רבים מאוד, ולכן ספיקתו בעונה זו עצומה; הוא זורם בערוץ עמוק בין הרמה לשפלה, ושיפוע ומים רבים מאפשרים לייצר הרבה חשמל. כאן נבנה "סכר התחייה" – תחנת הכוח ההידרואלקטרית הגדולה ביבשת.
אזור 2 – בקע מזרח אפריקה (אזור האגמים) – אנרגייה גאותרמית: הבקע הוא גבול מתרחק של לוחות; הקרום בו דק, ומאגמה חמה קרובה לפני השטח. באזור יש הרי געש, מעיינות חמים ופתחי קיטור. קידוח מגיע למים חמים וקיטור שמסובבים טורבינות – כמו בתחנה הגאותרמית באלוטו־לנגנו.
אזור 3 – שולי הרמה בצפון (ליד מקלה) – רוח: על שפת הרמה הגבוהה, ובמקומות שבהם הרוח "נדחסת" בין ההרים לבין שקע הבקע, נושבות רוחות חזקות ויציבות כמעט כל השנה. לכן הוקמו באתיופיה חוות רוח באזורים כאלה (אשגודה ליד מקלה, ואדמה בשולי הבקע).
למה זה מקבל ניקוד מלא: שלוש ההתאמות נכונות, וכל אחת מנומקת במאפיין פיזי של האזור (נהר וגשם; גבול לוחות ומאגמה; גובה ומבנה פני השטח).
סעיף ב
פיתוח בר־קיימה עונה על צורכי ההווה בלי לפגוע בדורות הבאים. באתיופיה רוב החשמל מופק ממים, ומקורות גאותרמיים ורוח מתווספים – משאבים שאינם מתכלים ופולטים מעט גזי חממה; הם מאפשרים לחבר לחשמל את האוכלוסייה הגדלה (רבים בכפרים עדיין בלי חשמל) ולהקטין את השימוש בעצים לבישול – וכך גם את בירוא היערות. עם זאת, הסכרים מחייבים התחשבות במדינות שבמורד הנילוס (סודן ומצרים) ובתושבים שפונו – קיימות דורשת הסכמה ושיתוף פעולה.
מה נדרש: לקשר בין עקרון הקיימות לבין המקורות המתחדשים באתיופיה – עם דוגמה, ורצוי עם הסתייגות.
תשובה מלאה:
פיתוח בר־קיימה הוא פיתוח שמספק את צורכי ההווה בלי לפגוע ביכולת הדורות הבאים לספק את צורכיהם – בלי לכלות משאבים ובלי להרוס את הסביבה.
באתיופיה העיקרון בא לידי ביטוי כך: רוב החשמל במדינה (יותר מ־90%) מופק ממים, ולצדו מפתחים אנרגייה גאותרמית ורוח – משאבים מתחדשים שאינם מתכלים, וייצור החשמל מהם פולט מעט מאוד גזי חממה. החשמל הזול מאפשר לחבר לרשת עוד ועוד כפרים – חלק גדול מן האוכלוסייה הכפרית עדיין אינו מחובר – ולפתח תעשייה בלי לייבא נפט יקר. כשמשפחות עוברות לבשל בחשמל, הן כורתות פחות עצים, וכך מאטים את בירוא היערות ואת סחף הקרקע ברמה.
עם זאת, קיימות מחייבת לשקול גם את ההשפעה על אחרים: סכר התחייה על הנילוס הכחול שינה את זרימת המים אל סודן ומצרים, שתלויות בנילוס, והביא למחלוקת קשה ביניהן לבין אתיופיה; הקמת סכרים מחייבת לעתים גם פינוי תושבים. לכן פיתוח בר־קיימה של אנרגיית המים דורש הסכמים על מילוי המאגר ועל חלוקת המים.
למה זה מקבל ניקוד מלא: העיקרון מוגדר, ומוסבר כיצד המקורות המתחדשים מממשים אותו – עם דוגמאות מן החבל ועם ההיבט של המדינות האחרות.
שאלה 4 · אוכלוסייה ורמת פיתוח – אתיופיה וקניה
חבל הארץ: אתיופיה וקניה.
בפירמידות הגילים שלפניכם מוצגים נתונים על מבנה הגילים של אוכלוסיית אתיופיה ואוכלוסיית קניה בשנת 2024.
עיינו בפירמידות, וענו על הסעיפים א–ב.
[פירמידות גילים]
תארו את מבנה הגילים באתיופיה ובקניה. בתשובתכם השתמשו במושגים אוכלוסייה תלויה ואוכלוסייה יצרנית.
בטבלה שלפניכם מוצגים מדדי פיתוח של אתיופיה ושל קניה.
עיינו בטבלה ובפירמידות הגילים, וקבעו מהי רמת הפיתוח של כל אחת מן המדינות.
בססו את קביעותיכם על שני נתונים לכל מדינה – אחד מן הטבלה ואחד מפירמידת הגילים (סך הכול – ארבעה נתונים).
[טבלה]
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
בשתי המדינות פירמידה רחבה מאוד בבסיסה ומתחדדת בחדות – אוכלוסייה צעירה מאוד: באתיופיה כ־39% בני 0–14 ובקניה כ־37%, ורק כ־3% בני 65 ומעלה. האוכלוסייה התלויה גדולה – כ־42% באתיופיה וכ־40% בקניה – וכמעט כולה ילדים; האוכלוסייה היצרנית (15–64) כ־58% וכ־60%. באתיופיה הבסיס רחב מעט יותר (73 תלויים לכל 100 יצרנים, לעומת 66 בקניה).
מה נדרש: תיאור מבנה הגילים בשתי המדינות, בשני המושגים ובנתונים.
תשובה מלאה:
בשתי המדינות הפירמידה רחבה מאוד בבסיסה ומתחדדת במהירות כלפי מעלה – צורה של אוכלוסייה צעירה שגדלה במהירות.
אתיופיה: כ־39% מן האוכלוסייה הם ילדים בני 0–14, ורק כ־3% בני 65 ומעלה (חושב). האוכלוסייה התלויה – כ־42% – מורכבת כמעט כולה מילדים; האוכלוסייה היצרנית (15–64) היא כ־58%. על כל 100 בני גיל העבודה יש כ־73 תלויים.
קניה: מבנה דומה, אך הבסיס מעט צר יותר: כ־37% בני 0–14, כ־3% בני 65 ומעלה, וכ־60% בגיל העבודה – כ־66 תלויים לכל 100 בני גיל העבודה. (השיעור הנמוך מעט של ילדים בקניה מרמז על ילודה נמוכה מעט יותר מבאתיופיה.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: מבנה הגילים מתואר בשתי המדינות עם נתונים, בשימוש נכון בשני המושגים, ועם הבדל קטן ביניהן.
סעיף ב
אתיופיה – מדינה מתפתחת (רמת פיתוח נמוכה): תמ"ג לנפש כ־3,620 דולר בלבד; בפירמידה – כ־39% ילדים וכ־3% קשישים (ילודה גבוהה, תוחלת חיים קצרה).
קניה – מדינה מתפתחת, ברמה מעט גבוהה יותר: תמ"ג לנפש כ־7,020 דולר (כמעט פי 2) ו־35% משתמשים באינטרנט (לעומת 22%); בפירמידה – כ־37% ילדים וכ־3% קשישים.
מה נדרש: קביעה לכל מדינה, ושני נתונים לכל קביעה – אחד מכל מקור.
תשובה מלאה:
אתיופיה – מדינה מתפתחת, ברמת פיתוח נמוכה: מן הטבלה – תמ"ג לנפש (לפי כוח קנייה) של כ־3,620 דולר בלבד, ורק 21.9% מן האוכלוסייה משתמשים באינטרנט. מן הפירמידה – בסיס רחב מאוד: כ־39% מן האוכלוסייה בני 0–14, ורק כ־3% בני 65 ומעלה – ילודה גבוהה ותוחלת חיים קצרה, המאפיינות מדינות מתפתחות.
קניה – מדינה מתפתחת, ברמה מעט גבוהה יותר: מן הטבלה – תמ"ג לנפש של כ־7,020 דולר, פי 1.9 מבאתיופיה (חושב), ו־35.0% משתמשים באינטרנט; לכ־76% מן האוכלוסייה יש גישה לחשמל, לעומת כ־55% באתיופיה. מן הפירמידה – גם בה בסיס רחב: כ־37% ילדים וכ־3% קשישים; האוכלוסייה צעירה מאוד, אם כי שיעור הילדים נמוך מעט מבאתיופיה.
שתי המדינות מתפתחות; קניה מעט מתקדמת יותר.
למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל מדינה קביעה, נתון מן הטבלה ונתון מן הפירמידה – ארבעה נתונים, עם הסבר.
שאלה 5 · ערים – אתיופיה וקניה
חבל הארץ: אתיופיה וקניה.
אדיס אבבה היא בירת אתיופיה, ומומבסה היא עיר הנמל הגדולה של קניה.
(1) מהו מאפיין המיקום של העיר אדיס אבבה? הסבירו מהו החיסרון של מאפיין זה בנוגע להתפתחות העיר. (11 נקודות)
(2) תארו יתרון אחד שיש למיקום של העיר מומבסה, והסבירו כיצד יתרון זה מסייע להתפתחותה הכלכלית של העיר. (11 נקודות)
בטבלה שלפניכם מפורט גודל האוכלוסייה בערים הגדולות באתיופיה.
קבעו מהו המדרג העירוני באתיופיה, והסבירו מהו החיסרון של מדרג עירוני זה.
[טבלה]
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
(1) אדיס אבבה שוכנת במרכז הרמה האתיופית, בגובה של כ־2,350 מ', בפנים היבשה – במדינה שאין לה מוצא לים, כ־560 ק"מ בקו אווירי מנמל ג'יבוטי. החיסרון: אין לעיר גישה ישירה לים – רוב היבוא והייצוא עוברים דרך הנמל של מדינה שכנה (ג'יבוטי), בדרך ארוכה היורדת מן הרמה אל השפלה. ההובלה יקרה ואיטית, ואתיופיה תלויה בנמל של מדינה אחרת ובמחיריו – ולכן קשה יותר למשוך לעיר תעשייה לייצוא.
(2) מומבסה שוכנת על אי ולחוף האוקיינוס ההודי, עם מפרץ טבעי עמוק (קילינדיני) – נמל טבעי מוגן. היתרון: זה הנמל הגדול של מזרח אפריקה – דרכו עוברות סחורות של קניה ושל מדינות ללא מוצא לים (אוגנדה, רואנדה, דרום סודן); הנמל יוצר תעסוקה, תעשייה, מחסנים ושירותים, ולצדו מתפתחת גם תיירות חופים.
מה נדרש: (1) מאפיין המיקום של אדיס אבבה וחיסרון מוסבר; (2) יתרון של מיקום מומבסה והסבר תרומתו לכלכלה.
תשובה מלאה:
(1) מאפיין המיקום: אדיס אבבה שוכנת במרכז הרמה האתיופית, בגובה של כ־2,350 מ', בפנים היבשה. אתיופיה היא מדינה ללא מוצא לים (מאז 1993, כשאריתריאה נפרדה ממנה), והנמל הקרוב – ג'יבוטי – נמצא כ־560 ק"מ בקו אווירי מן העיר (חושב).
החיסרון: אין לעיר גישה ישירה לים. רוב הסחורות שהיא מייבאת ומייצאת – דלק, מכונות, קפה – צריכות לעבור דרך הנמל של מדינה שכנה, בדרך יבשתית ארוכה היורדת מן הרמה הגבוהה אל שפלת עפר. ההובלה יקרה ואיטית, ואתיופיה תלויה ביחסים עם ג'יבוטי ובדמי השימוש בנמל; לכן עלויות הייצור בעיר גבוהות, וקשה למשוך אליה מפעלים המייצאים את תוצרתם. (כדי להקל על כך נפתחה בשנים האחרונות מסילת רכבת חשמלית בין אדיס אבבה לג'יבוטי.)
(2) מאפיין ויתרון: מומבסה שוכנת על אי קטן סמוך לחוף, ולצדה מפרץ טבעי עמוק (קילינדיני) המוגן מגלי האוקיינוס – נמל טבעי מצוין, שאוניות גדולות יכולות להיכנס אליו.
כך זה מסייע לכלכלה: מומבסה היא הנמל הגדול של מזרח אפריקה. דרכה עוברות לא רק הסחורות של קניה, אלא גם של מדינות ללא מוצא לים – אוגנדה, רואנדה, בורונדי ודרום סודן. הנמל מעסיק אלפי עובדים, וסביבו התפתחו מחסנים, חברות הובלה, תעשייה ושירותים; בנוסף, החופים החמים מושכים תיירות.
למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל עיר צוין מאפיין מיקום מדויק, והחיסרון והיתרון מוסברים בהשפעתם על הכלכלה.
סעיף ב
מדרג של עיר ראשה: אוכלוסיית אדיס אבבה (כ־2.74 מיליון) גדולה פי 11.7 בערך מזו של העיר השנייה, דירה דאווה (כ־233 אלף), ופי 3 בערך מסכום ארבע הערים הבאות יחד.
חיסרון: ריכוז יתר בבירה – אליה מהגרים מאות אלפים מן הכפרים, ונוצרים מחסור בדיור ובתשתיות, שכונות עוני, פקקים וזיהום – ובמקביל פערים גדולים בינה לבין שאר המדינה, שבה מעט מקומות עבודה ושירותים.
מה נדרש: קביעה על פי הנתונים, והסבר חיסרון אחד.
תשובה מלאה:
קביעה: מדרג עירוני של עיר ראשה. על פי הטבלה, באדיס אבבה כ־2.74 מיליון תושבים – פי 11.7 (חושב) מן העיר השנייה, דירה דאווה (כ־233 אלף), ופי 3.1 בערך מסכום ארבע הערים הבאות יחד (כ־876 אלף; חושב). שאר הערים קרובות זו לזו בגודלן (207–233 אלף), ואין עיר שנייה שמתקרבת לבירה.
חיסרון: השלטון, התעשייה, השירותים, האוניברסיטאות ומקומות העבודה מרוכזים בבירה, ולכן אליה מהגרים מאות אלפי אנשים מן הכפרים. העיר אינה מספיקה לבנות דיור ותשתיות, ונוצרות שכונות עוני צפופות, פקקי תנועה, זיהום ומחסור במים ובביוב. בשאר המדינה, לעומת זאת, יש מעט הזדמנויות ושירותים, ולכן הפערים בין הבירה לבין הפריפריה גדלים.
למה זה מקבל ניקוד מלא: הקביעה מבוססת על השוואה כמותית בין העיר הראשונה לשנייה, והחיסרון מוסבר במנגנון – בבירה ובפריפריה.