בגרות בגאוגרפיה 57381 - קיץ 2016

מה נדרש: תיאור השינוי בירושלים (מה היה ומה נעשה) ושינוי נוסף אחד בגבולות ישראל.

תשובה מלאה:
השינוי בירושלים: בין 1949 ל־1967 הייתה ירושלים עיר מחולקת – קו שביתת הנשק, שטחי הפקר וחומות הפרידו בין מערב העיר הישראלי ובין מזרח העיר הירדני. במלחמת ששת הימים (יוני 1967) כבשה ישראל את מזרח העיר, כולל העיר העתיקה והכותל. מיד לאחר המלחמה הוסרו המכשולים, העיר אוחדה, וישראל החילה על מזרח העיר ועל כפרים ושטחים סביבה את החוק, השיפוט והמינהל הישראלי. שטח השיפוט של העיר הורחב פי כמה, והגבול שעבר בתוך העיר בוטל והפך לקו פנימי ("התפר"). (בשנת 1980 עוגן הדבר ב"חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל".)
שינוי נוסף בגבולות ישראל: ישראל כבשה את יהודה ושומרון מירדן, והקו המזרחי עבר מן הקו הירוק אל נהר הירדן. אפשר לבחור גם: חצי האי סיני ורצועת עזה נכבשו ממצרים, וקו הפסקת האש עבר לתעלת סואץ; או רמת הגולן נכבשה מסוריה, והקו עבר מזרחה, אל קו הפסקת האש ברמה.
(הערת עדכון: סיני הוחזר למצרים בעקבות הסכם השלום ב־1979–1982, אך השאלה עוסקת בשינוי שבעקבות מלחמת 1967.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: השינוי בירושלים מתואר במלואו – לפני (עיר מחולקת) ואחרי (איחוד העיר והחלת החוק הישראלי והרחבת גבול השיפוט), ונוסף שינוי מוחשי אחר בגבולות המדינה.

מה נדרש: (1) שני גורמים שהניעו את המעבר לשוליים, ולכל גורם הסבר מדוע הוא מושך את המסחר החוצה; (2) שני חסרונות, ולכל אחד – למי או למה הוא מזיק ומדוע.

תשובה מלאה:
(1) גורמים:
– מחירי הקרקע וגודל השטח: מחיר הקרקע במרכז העיר גבוה מאוד בגלל התחרות על השטח הנגיש ביותר. בשולי העיר הקרקע זולה, ויש בה מגרשים גדולים. ה"פאוור סנטר" בנוי מחנויות גדולות של רשתות ("קטגוריה קילרס" – ריהוט, מוצרי חשמל, צעצועים, בית וגן) עם חניון ענק. מבנים כאלה אינם מתאימים למרכז העיר הצפוף והיקר.
– נגישות ברכב הפרטי: עם המינוע והפרבור, רוב הקונים מגיעים ברכב. בשולי העיר, ליד מחלפים וכבישים ראשיים, ההגעה מהירה והחניה חינם וזמינה, ואילו במרכז העיר יש פקקים, חניה יקרה ומעטה. המיקום בשוליים משרת אגן לקוחות גדול – העיר, הפרברים והיישובים הכפריים מסביב.
(אפשר גם: פרבור האוכלוסייה – הלקוחות עצמם עברו לשוליים; מדיניות רשויות מקומיות שמקצות שטחי מסחר בשולי העיר כדי להגדיל את הכנסות הארנונה.)
(2) חסרונות:
– הידרדרות מרכזי הערים: הקונים והחנויות עוזבים את המרכז, חנויות נסגרות, ערך הנכסים יורד, הכנסות הרשות מארנונה במרכז קטנות, והמרכז ההיסטורי מוזנח ומאבד מחיוניותו. כך נפגע גם הדימוי של העיר.
– תלות ברכב פרטי ופגיעה סביבתית וחברתית: הנסיעה למרכזים בשוליים נעשית כמעט רק במכונית. לכן גדלים גודש התנועה בכבישי הגישה, זיהום האוויר ופליטות גזי החממה. אוכלוסיות בלי רכב (קשישים, צעירים, משפחות עניות) מתקשות להגיע, ונוצר אי־שוויון בנגישות לשירותים. בנוסף, המרכזים והחניונים מכסים שטחים פתוחים וחקלאיים גדולים.
(אפשר גם: פגיעה בעסקים קטנים מקומיים שאינם יכולים להתחרות ברשתות הגדולות.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: בכל סעיף שני גורמים / שני חסרונות שונים, כל אחד מוסבר בקשר סיבתי (למה הוא דוחף את המסחר לשוליים; את מי הוא פוגע ואיך).

מה נדרש: לציין שתי בעיות סביבתיות שונות הנובעות מהקמת יישובים חדשים בנגב, עם הסבר קצר מה גורם לכל אחת.

תשובה מלאה:
בעיה ראשונה – פגיעה בשטחים פתוחים ובמגוון הביולוגי: הנגב הוא עתודת השטחים הפתוחים הגדולה של ישראל. כל יישוב חדש, עם הכבישים, קווי החשמל והמים, מכסה שטח טבעי ומקטע את רצף השטח הפתוח. בעלי חיים (כמו צבאים) מאבדים בתי גידול ומעברים, והנוף המדברי הפתוח נפגע.
בעיה שנייה – זיהום אוויר מתחבורה: יישובים קהילתיים קטנים ורחוקים אינם מספקים מקומות עבודה ושירותים רבים, ולכן התושבים נוסעים ברכב פרטי לבאר שבע ולמרכז הארץ. הנסועה הגדלה מגבירה זיהום אוויר ופליטת גזי חממה.
(אפשר גם: שפכים וביוב – במקומות שאין בהם מערכת טיהור מתאימה עלולים השפכים לזהם את הקרקע, את הנחלים האכזביים ואת מי התהום; פסולת – הקמת אתרי סילוק; שימוש לא יעיל בקרקע – בנייה צמודת קרקע בצפיפות נמוכה.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי בעיות סביבתיות שונות (שטחים פתוחים ומגוון ביולוגי; זיהום אוויר), שכל אחת מהן קשורה ישירות להקמת יישובים בנגב.

מה נדרש: להסביר תועלת אחת לפחות – מה ההקמה תורמת, ולמי.

תשובה מלאה:
תועלת – פיזור אוכלוסייה וחיזוק השוליים: אוכלוסיית ישראל מרוכזת במישור החוף ובמטרופולין תל אביב, שבהם הצפיפות גבוהה מאוד, ואילו הנגב, שהוא יותר ממחצית משטח המדינה (כ־60%), מאוכלס בדלילות. יישובים חדשים, ובמיוחד יישובים קהילתיים שמושכים משפחות צעירות ובעלות הכנסה בינונית וגבוהה, מגדילים את האוכלוסייה בנגב ואת כוחו הכלכלי. האוכלוסייה החדשה יוצרת ביקוש לשירותים (חינוך, בריאות, מסחר) ולמקומות עבודה, מצדיקה השקעה בתשתיות (כבישים, רכבת), ומחזקת את היישובים הקיימים באזור. כך מצטמצמים פערי הגלעין והשוליים, וגם מוקל העומס בגלעין.
(אפשר גם: שמירה על קרקעות המדינה ואחיזה בשטחים פתוחים גדולים; היצע דיור צמוד קרקע בעלות נמוכה מבמרכז.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: התועלת מוסברת בקשר סיבתי (יישובים → אוכלוסייה → ביקוש ופיתוח → חיזוק הנגב), ומקושרת לבעיית הגלעין והשוליים בישראל.

מה נדרש: שני מאפיינים של נצרת עצמה – לכל אחד תיאור ממשי ומדוע הוא מאפשר לה לשמש גלעין שמשרת ומושך יישובים סביבה.

תשובה מלאה:
גלעין של מטרופולין הוא עיר מרכזית גדולה שמספקת שירותים ותעסוקה ליישובים שסביבה, ושיישובים אלה קשורים אליה בתנועת יוממים.
מאפיין ראשון – גודל העיר ומעמדה: נצרת היא העיר הערבית הגדולה בישראל (כ־80 אלף תושבים), ולצדה נוף הגליל (נצרת עילית), כך שבאזור נוצר ריכוז אוכלוסייה עירוני גדול. היא המרכז התרבותי, הדתי והפוליטי של הציבור הערבי בישראל ושל הנוצרים בארץ. מעמד זה מושך אליה אוכלוסייה, השקעות ותפקודים.
מאפיין שני – ריכוז שירותים ברמה אזורית ומקומות תעסוקה: בעיר שלושה בתי חולים המשרתים את כל הגליל התחתון והעמקים, בתי ספר ומוסדות השכלה, בנקים, מסחר ומשרדים, ובסמוך – בנוף הגליל – משרדי ממשלה ובתי משפט. נצרת היא גם מוקד תיירות דתית בין־לאומית (בזיליקת הבשורה, כנסיית גבריאל הקדוש), שמספקת מקומות עבודה בתיירות ובמלונאות. תושבי הכפרים והעיירות שסביבה נוסעים יום־יום לנצרת לעבודה, ללימודים ולקבלת שירותים – וזה בדיוק תפקודו של גלעין.
(אפשר גם: מיקום מרכזי ונגיש – נצרת נמצאת במרכז הגליל התחתון, בצומת דרכים שמחברות בין עמק יזרעאל, עפולה, טבריה וחיפה.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שני מאפיינים שונים (גודל ומעמד; ריכוז שירותים ותעסוקה), כל אחד מתואר בפרטים על נצרת ומקושר להגדרת הגלעין – עיר שמשרתת ומושכת את היישובים סביבה.

מה נדרש: לבחור צורת נוף, להציג קושי אחד ממשי לשימוש האדם באזור, ולתאר דרך אחת להתמודדות עם אותו קושי.

תשובה מלאה (מצוק החוף):
הקושי – התמוטטות המצוק ונסיגתו: הגלים, בעיקר בסערות החורף, מכים בבסיס המצוק ומכרסמים אותו; ההתפוררות של סלע הכורכר והחמרה גדלה בגלל מי נגר שזורמים מראש המצוק, השקיית גינות, דריכה ובנייה בראשו. מדי פעם קורסים גושי סלע גדולים, והמצוק נסוג אל היבשה. בראש המצוק יש בערים כמו נתניה, הרצליה ובת ים בניינים, טיילות וכבישים שנמצאים בסכנה, וגם המבקרים בחוף שלמרגלות המצוק עלולים להיפגע.
דרך ההתמודדות – הגנה על הבסיס והגדלת רצועת החוף: מניחים סוללה של סלעים גדולים (או קיר) לאורך בסיס המצוק, מוסיפים חול לחוף (הזנת חופים) ובונים שוברי גלים מקבילים לחוף מול המצוק. כך הגלים נשברים ומאבדים אנרגיה לפני המצוק, והחוף שלפני הבסיס מתרחב ומגן עליו. בישראל פועלת לשם כך חברה ממשלתית להגנה על מצוק החוף. דרך נוספת היא התכנון: איסור בנייה ברצועה סמוכה לשפת המצוק (על פי החוק לשמירת הסביבה החופית), ניקוז מי נגר הרחק מהדופן, ושילוט וגידור.

אפשרות אחרת (טבלת גידוד, תמונה 2): הקושי – המשטח חלקלק ומכוסה אצות, והגלים שוטפים אותו בפתאומיות, ולכן יש סכנת החלקה וטביעה לדייגים ולמטיילים; גם אי אפשר להשתמש בו כחוף רחצה רגיל. ההתמודדות: שילוט אזהרה ואיסור רחצה במקום, והכרזה על האזור כשמורת טבע חופית עם שבילי צפייה מוסדרים.

למה זה מקבל ניקוד מלא: צורת נוף אחת שנבחרה, קושי מוחשי הנובע ממאפייניה (נסיגת המצוק), ודרך התמודדות שקשורה ישירות לקושי ומוסבר איך היא מצמצמת אותו.

מה נדרש: בעיה של שימור אתרים בישראל (שאינה בקטע) ופתרון מוצע שמתאים לה.

תשובה מלאה:
הבעיה – לחצי פיתוח ומחיר הקרקע: רבים מן המבנים והאתרים ההיסטוריים נמצאים במרכזי ערים ובשכונות ותיקות, שבהן הקרקע יקרה מאוד. לבעלי הנכסים וליזמים כדאי יותר להרוס את המבנה הישן ולבנות במקומו בניין גבוה. שימור מבנה ישן יקר (חיזוק, שחזור, תחזוקה), והכרזה על מבנה לשימור מגבילה את בעליו ופותחת תביעות פיצויים נגד הרשות. בנוסף, במקרים רבים אין מספיק תקציב לשיקום ולתחזוקה, והאתרים מוזנחים.
הפתרון – להפוך את השימור לכדאי: מתן תמריצים לבעלים – העברת זכויות הבנייה שאי אפשר לממש על המבנה המשומר למגרש אחר, או תוספת קומות או אגף חדש בחלק אחר של המגרש בתנאי שהמבנה ההיסטורי ישוקם; הקלות במס ובארנונה; הקמת קרנות שימור ושיתוף עם גופים ציבוריים ופרטיים. כך האינטרס הכלכלי של הבעלים מתאים לשימור.
(אפשר גם: בעיה – מחסור בתקציבים ובאכיפה; פתרון – הכנת רשימות שימור מחייבות בכל רשות מקומית, והקצאת כספי מדינה לשימור.)
הערה: השאלון מביא רק קטע מן המאמר; הבעיה שלעיל היא בעיה מרכזית ומוכרת של שימור אתרים בישראל.

למה זה מקבל ניקוד מלא: בעיה ממשית ומוסברת (למה קשה לשמר), ופתרון שמתמודד ישירות עם אותה בעיה.

מה נדרש: להסביר את הקשר: משאבים דומים → מוצרים דומים → אין סחר הדדי משלים → אין טעם/בסיס לאיחוד כלכלי.

תשובה מלאה:
איחוד כלכלי כמו השוק האירופי המשותף מבוסס על סחר ער בין המדינות החברות: כל מדינה מתמחה במוצרים אחרים, והן משלימות זו את זו. במזרח התיכון המצב שונה: לרוב המדינות יש משאבים טבעיים דומים – נפט וגז (מדינות המפרץ, איראן, עיראק, לוב, אלג'יריה), קרקע ואקלים חם ויבש המתאים לגידולים דומים, וכוח עבודה זול. לכן גם הן מייצאות מוצרים דומים – בעיקר נפט ומוצרים ראשוניים. מדינה שמייצאת נפט אינה צריכה לקנות נפט משכנתה, ושתיהן זקוקות למכונות, לכלי תחבורה ולטכנולוגיה שאף אחת מהן אינה מייצרת.
כך אין משלימות כלכלית, והמדינות אף מתחרות זו בזו על אותם שווקים ועל אותם קונים (למשל במחיר הנפט). הסחר של כל מדינה מכוון אל המדינות המתועשות – אירופה, ארצות הברית, יפן וסין – והסחר בין מדינות האזור קטן. במצב כזה התועלת מאיחוד כלכלי אזורי קטנה.
(גם גורמים פוליטיים – סכסוכים ומשטרים שונים – מקשים על איחוד, אבל השאלה מבקשת את הקשר למשאבים.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: ההסבר מראה את שרשרת הסיבה והתוצאה – דמיון במשאבים, דמיון ביצוא, היעדר השלמה וסחר הדדי – ומקשר אותה לעובדה שאין איחוד כלכלי.

מה נדרש: להסביר מה מקנה לשדה התעופה של קהיר חשיבות בין־לאומית – מיקום ותפקודי העיר.

תשובה מלאה:
מיקום גאואסטרטגי: מצרים נמצאת בפינה הצפונית־מזרחית של אפריקה, סמוך לאסיה (חצי האי סיני) ומול אירופה שמעבר לים התיכון. שדה התעופה של קהיר נמצא אפוא בצומת של שלוש יבשות, ומשמש מרכז העברה (Hub) לטיסות בין אירופה ובין אפריקה, המזרח התיכון ואסיה.
תפקודי העיר: קהיר היא בירת מצרים – המדינה המאוכלסת ביותר בעולם הערבי – והמטרופולין הגדול ביותר בעולם הערבי ואחד הגדולים באפריקה. היא מרכז פוליטי (בה מושב הליגה הערבית), כלכלי ותרבותי לכל העולם הערבי. היא גם שער הכניסה הראשי לתיירות במצרים – הפירמידות בגיזה, המוזיאון המצרי, ואתרים לאורך הנילוס. כל אלה יוצרים תנועת נוסעים ומטענים בין־לאומית גדולה.

למה זה מקבל ניקוד מלא: החשיבות מוסברת בגורם מרחבי מרכזי (מיקום בצומת יבשות) ומחוזקת בתפקודי העיר (בירה, מטרופולין ענק, תיירות).

מה נדרש: שני קשיים שונים, ולכל קושי הסבר מדוע הוא מקשה על מדינות האזור להפחית זיהום אוויר.

תשובה מלאה:
קושי ראשון – תלות כלכלית בנפט ובמחירי אנרגיה נמוכים: במדינות הנפט (ערב הסעודית, כוויית, איראן, עיראק ואחרות) עיקר ההכנסה של המדינה בא מהפקה ויצוא של נפט וגז, ותעשיות כמו זיקוק ופטרוכימיה הן תעשיות מזהמות. הממשלות גם מסבסדות דלק וחשמל לאזרחים כחלק מ"חוזה" כלכלי־חברתי. צמצום הזיהום מחייב לשנות מבנה כלכלי שלם או לבטל סובסידיות, דבר שפוגע בהכנסות ובאוכלוסייה ועלול לעורר אי־שקט.
קושי שני – תנאי האקלים: האקלים המדברי החם והיבש מחייב מיזוג אוויר רוב השנה והתפלת מי ים לשתייה – שתי פעולות עתירות אנרגיה, והאנרגיה מופקת בעיקר משריפת נפט וגז. אין באזור נהרות גדולים רבים להפקת חשמל ממים, ולכן קשה להוריד את הצריכה בלי לפגוע באיכות החיים. (האקלים מאפשר אנרגיית שמש, אבל המעבר אליה דורש השקעות גדולות וזמן.)
(אפשר גם: מדינות עניות כמו מצרים ותימן חסרות הון וטכנולוגיה להחליף תחנות כוח ולהתקין מסננים, ומעדיפות צמיחה כלכלית ותעסוקה על פני הסביבה; גידול אוכלוסייה ועיור מהירים מגדילים את מספר כלי הרכב, ורבים מהם ישנים ומזהמים; החקיקה הסביבתית והאכיפה חלשות.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שני קשיים שונים (כלכלי־מבני; פיזי־אקלימי), כל אחד מוסבר בקשר סיבתי להפחתת זיהום האוויר ומאפיין את מדינות המזרח התיכון.

מה נדרש: לתאר את השינוי הדמוגרפי (מה השתנה), ולהסביר שתי השפעות שליליות שונות שלו.

תשובה מלאה:
השינוי: הכנסות הנפט אפשרו פיתוח מהיר של תשתיות, ערים ושירותים, אבל באוכלוסייה הקטנה של מדינות המפרץ לא היו מספיק ידיים עובדות ומקצועות. לכן הגיעו מיליוני מהגרי עבודה – תחילה ממדינות ערביות עניות (מצרים, תימן, ירדן והפלסטינים), ובהמשך בעיקר מהודו, פקיסטן, בנגלדש, נפאל והפיליפינים. אוכלוסיית מדינות הנפט גדלה בקצב מהיר מאוד, ובקטר, באיחוד האמירויות ובכוויית האזרחים הם מיעוט – העובדים הזרים מהווים כ־70% עד כ־90% מן האוכלוסייה. רוב המהגרים הם גברים בגילי העבודה, ולכן במדינות אלה יש רוב גדול של גברים. נוסף לכך, שיפור ברמת החיים ובשירותי הבריאות הוריד את התמותה, והריבוי הטבעי של האזרחים עלה; הנוודים (הבדואים) עברו ליישובי קבע ולערים, והעיור גבר.
השפעה שלילית ראשונה – האזרחים מיעוט ותלות בעובדים זרים: המשק כולו (בנייה, שירותים, משקי בית, ואף מקצועות חופשיים) תלוי בעובדים זרים. האזרחים חוששים מאובדן הזהות הערבית־מוסלמית ומהשפעות תרבותיות זרות, ונוצרים מתחים חברתיים. העובדים הזרים חיים ללא זכויות אזרח, לעתים בתנאים קשים ובמגורים נפרדים – ומכך נוצרות בעיות של זכויות אדם ופערים חברתיים.
השפעה שלילית שנייה – מבנה אוכלוסייה מעוות וזליגת הון: עודף גדול של גברים צעירים יוצר חוסר איזון בין המינים ובעיות חברתיות. בנוסף, העובדים שולחים חלק ניכר משכרם למשפחותיהם בארצות המוצא, כך שכספים רבים יוצאים מן המשק ואינם מושקעים במדינה.
(אפשר גם: גידול האוכלוסייה בערים מגביר את העומס על המים, על האנרגיה ועל התשתיות; האזרחים מעדיפים משרות נוחות במגזר הציבורי, ומיעוט מהם רוכש מקצועות בשוק הפרטי.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: השינוי מתואר בבירור (גידול מהיר בעקבות הגירת עבודה, אזרחים מיעוט, רוב גברים), ושתי השפעות שליליות שונות מוסברות בקשר סיבתי לשינוי.

מה נדרש: לתאר מהמפה באטלס את ההבדל (עם כיוון וערכים) ולהסביר גורם אחד.

תשובה מלאה:
במפת המשקעים של אפריקה באטלס: בדרום ניגריה, לאורך חוף מפרץ גינאה, הכמויות גבוהות מאוד – כ־1,500–2,000 מ"מ בשנה ואף יותר מ־2,500 מ"מ בדלתת הניז'ר ובדרום־מזרח. צפונה הכמות יורדת בהדרגה, ובצפון ניגריה היא כ־500–750 מ"מ בשנה, ובצפון־מזרח (אזור אגם צ'אד) אף פחות. גם אורך עונת הגשמים יורד מכ־8–10 חודשים בדרום לכ־3–4 חודשים בצפון.
גורם – התנועה העונתית של אזור ההתכנסות הבין־טרופי (ITCZ): בקיץ אזור ההתכנסות נע צפונה, ורוחות לחות מן האוקיינוס האטלנטי (המונסון של מערב אפריקה) מביאות גשם. הדרום קרוב לים ונמצא תחת השפעה זו חודשים רבים, ולכן מקבל גשם רב. הצפון רחוק מן הים, אזור ההתכנסות מגיע אליו רק לזמן קצר בשיא הקיץ, ובחורף נושבת בו רוח ההרמטן – רוח יבשה ומאובקת מסהרה – ולכן הוא יבש רוב השנה.
(אפשר גם לנסח את הגורם כמרחק מן הים – יבשתיות.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: ההבדל מתואר בכיוון ובערכים מהאטלס, והגורם מוסבר במנגנון האקלימי ומקושר לשני האזורים.

מה נדרש: שני יתרונות מיקום (מיקום ולא רק תפקוד), וכיצד כל אחד תרם להתפתחות העיר.

תשובה מלאה:
יתרון ראשון – מיקום חופי ונמל מוגן: לגוס נמצאת בחוף מפרץ גינאה, סביב לגונה רחבה ומוגנת מן הגלים הגבוהים של האוקיינוס. כך נוצר נמל טבעי טוב – נמל לגוס (אפאפה) הוא הנמל הראשי של ניגריה. דרכו עוברים רוב היבוא והיצוא, ולכן התפתחו סביבו מסחר, תעשייה, אחסנה ושירותים – והעיר משכה אליה מהגרים מכל המדינה.
יתרון שני – מוקד של רשת תחבורה ועורף צפוף: לגוס היא נקודת המוצא של מסילת הברזל וכבישים ראשיים לפנים הארץ (לאיבדן ולצפון), באזור הדרום־מערבי – אזור גשום, חקלאי וצפוף באוכלוסייה. כך היא משמשת שער בין העורף ובין העולם. בתקופה הקולוניאלית הבריטית ועד 1991 הייתה לגוס גם הבירה, וריכזה מוסדות שלטון, בנקים ומטות חברות; חלק גדול מתפקודים אלה נשאר בה גם אחרי העברת הבירה לאבוג'ה.

למה זה מקבל ניקוד מלא: שני יתרונות מיקום שונים (חוף ולגונה – נמל; צומת תחבורה וקשר לעורף), וכל אחד מקושר לתפקוד שהביא לצמיחת העיר.

מה נדרש: גידול אחד מכל צד של קו 10° צפון (מן המפות החקלאיות באטלס), וגורם אחד מוסבר לתפרוסת של אחד מהם.

תשובה מלאה:
במפת החקלאות/הכלכלה של ניגריה באטלס:
– מצפון לקו 10°: בוטנים – הגידול המסחרי המזוהה עם הצפון (סביב קאנו). אפשר גם: דוחן, דורה, כותנה, וגידול בקר.
– מדרום לקו 10°: קקאו – בעיקר בדרום־מערב. אפשר גם: דקל שמן (בדרום־מזרח), יאם, קסאווה, גומי.
גורם לתפרוסת הבוטנים – אקלים: צפון ניגריה נמצא באזור הסוואנה היבשה והסאהל, עם עונת גשמים קצרה של כ־3–4 חודשים וכמות משקעים נמוכה. הבוטנים (וגם הדוחן והדורה) עמידים יחסית ליובש ומבשילים בתוך עונת הגשמים הקצרה, ולכן מתאימים לאזור. גידולים טרופיים לחים כמו קקאו אינם יכולים לגדול שם.
(אפשר להסביר במקום זה את הקקאו: עץ הקקאו זקוק לטמפרטורות גבוהות כל השנה ולמשקעים רבים (מעל כ־1,250 מ"מ) המפוזרים לאורך רוב השנה, וגם לצל וללחות – תנאים של אקלים טרופי לח, המצויים בדרום ניגריה בלבד.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: גידול נכון לכל צד של קו הרוחב, וגורם אקלימי מוסבר שמקשר בין דרישות הגידול לתנאי האזור.

מה נדרש: להסביר שתי בעיות שנובעות מכך שהנהר עובר בכמה מדינות, ומכך שניגריה במורדו.

תשובה מלאה:
במפה הפיזית של אפריקה באטלס: הניגר מתחיל ברמות גינאה, זורם צפונה־מזרחה דרך מאלי ("הדלתה הפנימית" וטימבוקטו), דרך ניז'ר ולאורך גבול ניז'ר–בנין, ורק בסוף נכנס לניגריה ונשפך למפרץ גינאה. ניגריה היא אפוא המדינה שבקצה המורד.
בעיה ראשונה – כמות המים: כל מדינה שבמעלה הנהר יכולה לשאוב מים להשקיה או לבנות סכרים (במאלי פועלים מפעלי השקיה גדולים, ובניז'ר הוחל בהקמת סכר גדול – קנדג'י). בשנים יבשות, ובעיקר בסאהל שבו בצורות חוזרות, הדבר מקטין את הספיקה שמגיעה לניגריה. הירידה בספיקה פוגעת בהפקת החשמל בסכרי קאינג'י וג'בה, בהשקיה ובשיט.
בעיה שנייה – זיהום וסחף: שפכים עירוניים, דשנים וחומרי הדברה מן החקלאות וסחף קרקע ממדינות המעלה זורמים לניגריה, והיא אינה יכולה לפקח עליהם בעצמה. כך עלולה איכות המים בניגריה להיפגע בלי שהיא אחראית לזיהום.
(אפשר גם: הצורך בהסכמים ובשיתוף פעולה בין המדינות – כמו רשות אגן הניגר – ואפשרות לסכסוכים על המים; שחרור מים מסכרים במעלה הנהר בעונת השיטפונות עלול להחמיר הצפות בניגריה.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי בעיות שונות (כמות; איכות), וכל אחת מוסברת דרך היות הנהר בין־לאומי וניגריה במורדו.

מה נדרש: לזהות את צורת הנוף, ולהסביר תנאי אחד להיווצרותה (תהליך).

תשובה מלאה:
צורת הנוף: דלתה – דלתת הניז'ר, שטח נמוך ומישורי בצורת מניפה בשפך, שבו הנהר מתפצל לזרועות רבות. במפה הפיזית באטלס רואים את הזרועות הרבות ואת קו החוף הבולט לעבר מפרץ גינאה.
תנאי – כמות סחף גדולה והאטה בשפך: הניגר ויובלו הבנואה מנקזים אגן ניקוז עצום, עם משקעים טרופיים רבים, ולכן הם נושאים כמות גדולה של סחף. כשמי הנהר נכנסים למי הים, מהירות הזרימה יורדת והמים מאבדים את כוח ההובלה שלהם. הסחף שוקע בשפך, נבנים איים ושרטונות, והנהר מתפצל ביניהם לזרועות – כך היבשה גדלה לתוך הים.
(אפשר גם: הזרמים, הגלים והגאות במפרץ חלשים יחסית ואינם סוחפים את המשקעים הרחק מן השפך, והמדף היבשתי רדוד – כך הסחף מצטבר במקום.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שם נכון של צורת הנוף, ותנאי אחד מוסבר בתהליך – עומס סחף גדול שמושקע עם ירידת מהירות הזרימה בכניסה לים.

מה נדרש: לתאר שתי השפעות שונות של המבנה (בסיס רחב, מעט מבוגרים) על החברה או על הכלכלה.

תשובה מלאה:
השפעה ראשונה – נטל תלות גבוה ועומס על שירותי חינוך ובריאות: כ־43% מן האוכלוסייה הם ילדים עד גיל 14. הם אינם עובדים וצורכים שירותי חינוך ובריאות רבים. המדינה צריכה לבנות כל שנה עוד בתי ספר, להכשיר מורים ולממן חיסונים ומרפאות, ומשקי הבית מוציאים את רוב הכנסתם על מזון ועל צורכי הילדים. כך נשאר מעט הון לחיסכון ולהשקעה בפיתוח המשק.
השפעה שנייה – לחץ על שוק העבודה ועל הערים: הקבוצות הצעירות הגדולות נכנסות כל שנה לגיל העבודה. אם המשק אינו יוצר מספיק מקומות עבודה, גדלות האבטלה והעבודה במגזר הבלתי פורמלי, ומיליונים מהגרים מהכפר לערים הגדולות (לגוס) – שגדלות במהירות ובהן שכונות עוני. חלק מהצעירים מהגרים לחו"ל.
(אפשר גם: גידול אוכלוסייה מהיר בעתיד – כי הקבוצות הגדולות ייכנסו לגיל הפוריות – ולחץ על מזון, מים ודיור; ומצד שני אפשרות ל"דיבידנד דמוגרפי": כוח עבודה צעיר וגדול שיכול להאיץ צמיחה אם יושקע בחינוך וביצירת מקומות עבודה. בצד המבוגרים – הוצאה נמוכה על פנסיות וסיעוד.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי השפעות שונות (הוצאה על התלויים; לחץ על שוק העבודה והערים), כל אחת נובעת ממבנה הגילים הנראה בפירמידה ומתוארת בהשלכותיה.

מה נדרש: לתאר מן הטבלה את רמת הצריכה בניגריה (בהשוואה) ולהציע הסבר.

תשובה מלאה:
הנתונים: בניגריה 795 ק"ג נפט לנפש, בניו זילנד 4,301 ובקנדה 7,226. הצריכה בניו זילנד גדולה פי 5.4 ובקנדה פי 9.1 מבניגריה.
הסבר – רמת פיתוח נמוכה: צריכת אנרגיה לנפש היא אחד המדדים לרמת הפיתוח. בניגריה ההכנסה לנפש נמוכה, וחלק גדול מהאוכלוסייה חי בכפרים ועוסק בחקלאות מסורתית שאינה ממוכנת. לחלק גדול מן התושבים (בעיקר בכפרים) אין חשמל כלל, ואספקת החשמל בערים לא סדירה. מעטים מחזיקים רכב פרטי, מזגנים ומכשירי חשמל, והתעשייה מצומצמת. הרבה משקי בית משתמשים בעצים ובפחם עץ לבישול. קנדה וניו זילנד הן מדינות מפותחות, מתועשות ובעלות רמת חיים גבוהה.
(אפשר גם גורם אקלימי: ניגריה חמה כל השנה ואינה צריכה אנרגיה לחימום, בניגוד לקנדה הקרה, שבה החורף ארוך וקשה והמרחקים גדולים.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: הנתונים מתוארים בהשוואה, וההסבר קושר את הצריכה הנמוכה לרמת הפיתוח (הכנסה, תשתית חשמל, מבנה תעסוקה).

מה נדרש: יתרון מיקום (מן האטלס) – מיקום שדות הנפט ביחס לים ולשווקים – והסבר כיצד הוא מסייע ליצוא.

תשובה מלאה:
במפת משאבי הטבע/האנרגיה באטלס: שדות הנפט של ניגריה מרוכזים בדלתת הניז'ר, בדרום המדינה, וחלקם בים מול החוף. המיקום לחוף מפרץ גינאה פירושו גישה ישירה לאוקיינוס האטלנטי.
היתרון: הנפט מוזרם בצינורות קצרים למסופי יצוא בחוף ונטען במכליות, שמפליגות ישר אל השווקים הגדולים – אירופה, צפון אמריקה (החוף המזרחי של ארצות הברית) ודרום אמריקה. אין צורך להעביר את הנפט דרך מדינות שכנות (כמו מדינות שאין להן מוצא לים), ואין מעבר דרך מֵצרים ותעלות צרות ומסוכנות כמו מצר הורמוז או תעלת סואץ, שבהם יש סכנת חסימה ותשלומי מעבר. הדרך הקצרה והפתוחה מוזילה את ההובלה ומגבירה את הביטחון באספקה – ולכן הנפט של ניגריה מבוקש בשווקים אלה.

למה זה מקבל ניקוד מלא: היתרון מבוסס על מיקום (חוף אטלנטי, דלתה) ומוסבר בהשוואה לדרכי יצוא אחרות (בלי מעבר במדינות או במצרים), עם קשר לשווקים.