בגרות בגאוגרפיה 57381 - קיץ 2019

מה נדרש: שני גורמים כלליים (בשמם), ואז דוגמה מוחשית מן הגבול עם ירדן: מה קרה ואיך זה שינה את הקו.

תשובה מלאה:
שני גורמים שעשויים לשנות תוואי גבול:
1. הסכם שלום (משא ומתן מדיני) – המדינות מסכמות על קו גבול קבע, לפעמים עם חילופי שטחים או תיקוני קו.
2. מלחמה וכיבוש שטחים – הצד המנצח משתלט על שטח, וקו הפסקת האש או שביתת הנשק הופך לגבול בפועל.
(גורמים נוספים: שינוי טבעי בתוואי של נהר שהגבול עובר בו – נהר מפתל משנה את אפיקו; החלטה של גוף בין־לאומי; שיקולי ביטחון או משאבים, כמו מים.)
דוגמה – הסכם השלום בין ישראל לירדן (אוקטובר 1994):
– לפני ההסכם הגבול בפועל היה קו שביתת הנשק משנת 1949 (ובשנים 1967–1994 גם קו הפסקת האש לאורך הירדן). זה לא היה גבול מוסכם.
– ההסכם קבע גבול בין־לאומי קבוע לכל אורכו: לאורך הירמוך והירדן, דרך ים המלח, ובערבה עד מפרץ אילת.
– בערבה הקו סומן מחדש: שטחים קטנים שיישובי הערבה עיבדו ממזרח לקו הוכרו כשטח ירדני, ונעשו תיקוני קו קטנים בשני הכיוונים.
– בנהריים (באקורה) ובצופר (אל־ע'מר) נקבע הסדר מיוחד: הריבונות ירדנית, אבל החקלאים הישראלים הורשו להמשיך לעבד את השטח (ההסדר הסתיים בשנת 2019).
– לאורך הירדן והירמוך נקבע שהגבול עובר באמצע הנהר ומשתנה עם השינויים הטבעיים באפיק.
כך, בעקבות הסכם השלום, הגבול הפך מקו זמני ושנוי במחלוקת לגבול קבע מוכר, עם כמה שינויים מקומיים בתוואי.
(אפשר גם את גורם המלחמה: במלחמת ששת הימים (1967) ישראל כבשה את יהודה ושומרון מירדן, והקו בין ישראל לירדן זז מזרחה מ"הקו הירוק" אל נהר הירדן.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שני גורמים נכונים; הדוגמה קשורה לגורם אחד מהם, והתשובה מסבירה מה השתנה בתוואי הגבול בין ישראל לירדן.

מה נדרש: לאתר את שלושת היישובים במפת רמת הגולן באטלס, לתאר מה משותף למיקומם, ואז לנקוט עמדה אחת (יתרון או חיסרון) ולנמק אותה.

תשובה מלאה:
במפה של רמת הגולן באטלס (מפה פיזית או מפת יישובים, עם קו הפסקת האש עם סוריה): אלוני הבשן נמצא במרכז הגולן, סמוך לקוניטרה שמעבר לקו; אלרום בצפון הגולן, צמוד כמעט לקו; רמת מגשימים בדרום הגולן, מעט רחוקה יותר מן הקו (כמה קילומטרים ממנו), אך גם היא בשוליים המזרחיים של השטח.
המאפיין המשותף: שלושת היישובים שוכנים בקרבת קו הגבול (קו הפסקת האש משנת 1974) עם סוריה, בשוליים המזרחיים של שטח ישראל ברמת הגולן – כלומר הם יישובי ספר (יישובי גבול) קטנים. הם הוקמו אחרי מלחמת ששת הימים.
עמדה – יתרון: יישובים בקו הגבול "מסמנים" את הגבול בשטח ומבססים את הנוכחות של המדינה בו. הם מונעים מצב שבו אזור הגבול ריק, מספקים מידע והתרעה על חדירות, ומחזקים את טענת המדינה לשטח. לכן מאפיין המיקום הזה תורם לביטחון ולשמירה על שטח המדינה.
עמדה אפשרית אחרת – חיסרון: הקרבה לגבול חושפת את התושבים לאיומים ביטחוניים (ירי, חדירות, מלחמות – כמו מלחמת יום הכיפורים), והמיקום בשולי המדינה, רחוק ממרכזי תעסוקה, שירותים ומוסדות השכלה, מקשה על משיכת תושבים חדשים ועל פרנסה שאינה חקלאות או תיירות.

למה זה מקבל ניקוד מלא: מאפיין המיקום המשותף מתואר במדויק (קרבה לגבול עם סוריה, ספר), והעמדה מנומקת בנימוק גאוגרפי אחד שקשור למאפיין הזה.
טעות נפוצה: לתאר רק "ברמת הגולן" – זה כתוב בשאלה. המאפיין המבחין הוא הקרבה לקו הגבול.

מה נדרש: לקבוע אם ההיגד נכון או אינו נכון; אם הוא נכון – להסביר אותו, ואם אינו נכון – להסביר מה אינו נכון בו.

תשובה מלאה:
ההיגד נכון. אחד המאפיינים של השתלבות בכלכלה הגלובלית הוא חלוקת העבודה הבין־לאומית: חברה ממקמת כל שלב ייצור במקום שבו הוא זול או יעיל ביותר. בענף ההלבשה התפירה עתירת עבודה, והשכר בישראל גבוה; לכן חברת דלתא העבירה את מפעלי התפירה למדינות שבהן השכר נמוך – בהן מצרים וירדן (באזורי תעשייה מיוחדים שמוצריהם נכנסים לארצות הברית בפטור ממכס) ומדינות במזרח אירופה ובאסיה. בישראל נשארו פעולות עתירות ידע – ניהול, עיצוב, פיתוח מוצרים ושיווק. כך החברה הפכה לתאגיד רב־לאומי שמוכר למותגים עולמיים, וזה חלק מהשתלבות המשק הישראלי בכלכלה הגלובלית.

למה זה מקבל ניקוד מלא: הקביעה (נכון / אינו נכון) נכונה, וההסבר נשען על תהליך גאוגרפי־כלכלי מוכר ועל דוגמה.

מה נדרש: לקבוע אם ההיגד נכון או אינו נכון; אם הוא נכון – להסביר אותו, ואם אינו נכון – להסביר מה אינו נכון בו.

תשובה מלאה:
ההיגד נכון. מפעלי ים המלח (בסדום) מפיקים מינרלים ממי הים בתהליך אידוי: הם שואבים מים מן האגן הצפוני של ים המלח אל בריכות האידוי שבאגן הדרומי. השאיבה היא אחד הגורמים לירידת המפלס באגן הצפוני (לצד הגורם העיקרי – הטיית מי הירדן והכנרת למוביל הארצי ולשימושים בירדן ובסוריה). בבריכות האידוי שוקעת שכבת מלח, ולכן קרקעית הבריכות ומפלס המים בהן עולים – עד שהם מאיימים על בתי המלון בעין בוקק. כלומר, הפעילות משנה את המפלס בשני האגנים.
מנגד, המפעלים מייצרים אשלג (לדשנים), ברום, מגנזיום ומלחים, ורוב התוצרת מיוצאת – כך שהם תורמים תרומה חשובה לייצוא ולכלכלה של ישראל ולתעסוקה בנגב.

למה זה מקבל ניקוד מלא: הקביעה (נכון / אינו נכון) נכונה, וההסבר נשען על תהליך גאוגרפי־כלכלי מוכר ועל דוגמה.

מה נדרש: לקבוע אם ההיגד נכון או אינו נכון; אם הוא נכון – להסביר אותו, ואם אינו נכון – להסביר מה אינו נכון בו.

תשובה מלאה:
ההיגד נכון. התעשייה עתירת הידע זקוקה לכוח אדם מיומן ומשכיל, לקרבה לאוניברסיטאות ולמכוני מחקר, לחברות הון סיכון ולשירותים עסקיים, ולנגישות גבוהה לנמל התעופה (קשר עם לקוחות ומשקיעים בחו"ל). כל אלה מרוכזים בגלעין – במטרופולין תל אביב (הרצליה פיתוח, רמת החייל, פתח תקווה, רעננה, רחובות), וגם במטרופולין חיפה (מת"ם, ליד הטכניון) ובירושלים (הר חוצבים). לכן רוב המפעלים והחברות עתירי הידע נמצאים במרכז הארץ, ומעטים בפריפריה (למשל קריית גת, יקנעם, באר שבע) – בדרך כלל בזכות תמריצי ממשלה.

למה זה מקבל ניקוד מלא: הקביעה (נכון / אינו נכון) נכונה, וההסבר נשען על תהליך גאוגרפי־כלכלי מוכר ועל דוגמה.

מה נדרש: לקבוע אם ההיגד נכון או אינו נכון; אם הוא נכון – להסביר אותו, ואם אינו נכון – להסביר מה אינו נכון בו.

תשובה מלאה:
ההיגד אינו נכון. בשנות ה־90 הוקם בקריית גת מפעל השבבים של אינטל (שהחל לייצר בשנת 1999). הגורם העיקרי לבחירת המקום לא היה ההון האנושי של העיר – קריית גת היא עיר פיתוח שרוב תושביה לא היו בעלי ההכשרה הנדרשת. הגורמים העיקריים היו:
– מענקי השקעה גדולים והטבות מס שהמדינה נתנה למפעל באזור עדיפות לאומית (מכוח החוק לעידוד השקעות הון);
– קרקע זמינה וזולה לשטח מפעל גדול;
– נגישות: המיקום בין המרכז לבאר שבע, קרוב לכבישים ראשיים ולנמל אשדוד ולנמל התעופה.
העובדים המיומנים (מהנדסים וטכנאים) הגיעו בחלקם הגדול מאזור המרכז ומבאר שבע; תושבי העיר הועסקו בעיקר בתפקידי ייצור לאחר הכשרה.

למה זה מקבל ניקוד מלא: הקביעה (נכון / אינו נכון) נכונה, וההסבר נשען על תהליך גאוגרפי־כלכלי מוכר ועל דוגמה.

מה נדרש: לקבוע אם ההיגד נכון או אינו נכון; אם הוא נכון – להסביר אותו, ואם אינו נכון – להסביר מה אינו נכון בו.

תשובה מלאה:
ההיגד אינו נכון. הון סיכון הוא כסף שמשקיעים מעמידים לחברות צעירות וחדשניות, בעיקר חברות הזנק בתחומי ההייטק, התוכנה והביוטכנולוגיה, שבהן הסיכון גבוה אך הרווח האפשרי גדול. בישראל ענף הון הסיכון התפתח בשנות ה־90 (בין השאר בעזרת תוכנית ממשלתית לעידוד קרנות הון סיכון), והוא אחד הגורמים לצמיחת התעשייה עתירת הידע. הוא לא נועד לתעשיית הטקסטיל: זה ענף מסורתי עתיר עבודה, שהתמודד עם היבוא הזול ממזרח אסיה בדרכים אחרות – סגירת מפעלים, העברת הייצור לירדן, למצרים ולמדינות אחרות שבהן השכר נמוך, והתמקדות בעיצוב, במותגים ובטקסטיל טכני.

למה זה מקבל ניקוד מלא: הקביעה (נכון / אינו נכון) נכונה, וההסבר נשען על תהליך גאוגרפי־כלכלי מוכר ועל דוגמה.

מה נדרש: לקבוע אם ההיגד נכון או אינו נכון; אם הוא נכון – להסביר אותו, ואם אינו נכון – להסביר מה אינו נכון בו.

תשובה מלאה:
ההיגד נכון. בתהליך הגלובליזציה תאגידים רב־לאומיים קונים חברות מקומיות או מתמזגים איתן כדי להיכנס לשווקים חדשים, והחברות המקומיות מקבלות הון, טכנולוגיה וגישה לשווקים בעולם. דוגמאות מתעשיית המזון בישראל:
– אסם: תאגיד נסטלה השווייצרי רכש חלק ממניותיה בשנות ה־90 והגדיל את חלקו בהדרגה; מאז 2016 אסם בבעלותו המלאה.
– תנובה: נמכרה לתאגיד המזון הסיני ברייט פוד (העסקה נחתמה בשנת 2014 והושלמה בשנת 2015).
– שטראוס: הקימה מיזמים משותפים עם תאגידים בין־לאומיים, כמו פפסיקו (חטיפים ומטבלים).

למה זה מקבל ניקוד מלא: הקביעה (נכון / אינו נכון) נכונה, וההסבר נשען על תהליך גאוגרפי־כלכלי מוכר ועל דוגמה.

מה נדרש: לבחור דרך אחת מן הרשימה ולהסביר את המנגנון: על איזה תהליך הרס היא משפיעה (גידוד בבסיס המצוק בידי הגלים, או בלייה וסחיפה במדרון בידי מי גשם ורוח) ואיך.

תשובה מלאה:
התמוטטות רכס הכורכר נגרמת בעיקר מגידוד בבסיס המצוק: הגלים חותרים בבסיס ויוצרים גומחה, והחלק העליון קורס. בנוסף, נגר מי גשמים, רוח ומי ביוב או השקיה ממבנים בראש המצוק סוחפים את החול והכורכר שבמדרון.
הדרך שנבחרה – הקמת שוברי גלים בים מול הרכס: שוברי גלים מקבילים לחוף (במרחק של כמה עשרות מטרים ממנו) קולטים את הגלים, שנשברים עליהם ומאבדים את רוב האנרגייה שלהם. לכן מגיעים לבסיס המצוק גלים חלשים, והגידוד בבסיס פוחת. בנוסף, במים השקטים מאחורי שובר הגלים שוקע חול שזרם החוף מביא, והחוף מתרחב (נוצרים "לשונות חול"); החול מרחיק את קו המים מבסיס המצוק ומגן עליו. כך קצב נסיגת המצוק וקריסתו פוחת.
דרכים אחרות מהרשימה, בקצרה:
– פיזור חול לאורך קו החוף (הזנת חופים): מרחיב את החוף, והגלים נשברים על החול לפני שהם מגיעים לבסיס המצוק.
– סלעים גדולים למרגלות הרכס (מגן סלעים): הגלים נשברים על הסלעים ולא חותרים בבסיס המצוק.
– נטיעת צמחים על המדרונות: השורשים מייצבים את החול והכורכר, והצמחייה מאטה את הנגר ואת סחיפת הרוח.
– כיסוי המדרונות ברשתות: הרשת מחזיקה את החול ואת הגושים ומונעת את גלישתם, ומאפשרת לצמחייה להתבסס.
– חיפוי המדרונות בבטון: הבטון מונע חדירת מים ופגיעה של רוח ונגר במדרון.
– איסור בנייה פחות ממאה מטרים מקו המצוק: מונע עומס של מבנים על שפת המצוק וחלחול של מי ביוב והשקיה שמערערים אותו.

למה זה מקבל ניקוד מלא: הדרך שנבחרה מן הרשימה, וההסבר מראה איך היא פועלת נגד תהליך ההרס (פחות אנרגיית גלים בבסיס, או ייצוב המדרון).

מה נדרש: שני שימושי קרקע אמיתיים ברצועת החוף, והסבר למה הם מתחרים: על אותו שטח מוגבל, ומה כל אחד מהם גורע מהשני.

תשובה מלאה:
שני שימושים מתחרים:
1. בנייה – מגורים, מלונות ומרינות (למשל בהרצליה פיתוח, בנתניה ובאשקלון).
2. שטח פתוח ציבורי – חופי רחצה פתוחים לציבור ושמורות טבע וגנים לאומיים (למשל הגן הלאומי אפולוניה על מצוק הכורכר בהרצליה, חוף פלמחים).
כיצד הם מתחרים:
– הרצועה החופית צרה, וישראל קטנה וצפופה; הביקוש לקרקע במישור החוף גבוה, ולכן מחיר הקרקע ליד הים גבוה מאוד. יזמים מעוניינים לבנות בה מגורי יוקרה ומלונות, שמניבים רווח גבוה.
– בנייה על החוף ועל המצוק סוגרת קטעי חוף בפני הציבור (או מקשה להגיע אליהם), פוגעת בנוף, בדיונות ובבתי הגידול החופיים, ומעמיסה על המצוק – כלומר היא באה על חשבון השטח הפתוח.
– שמירה על חוף פתוח מונעת את ההכנסות של הבנייה. לכן יש עימות בין הרשויות והיזמים לבין ארגוני הסביבה והציבור.
הפתרון בתכנון: חוק שמירת הסביבה החופית (2004) קבע "סביבה חופית" ואסר בנייה ברוב השטח שעד 100 מטרים מקו המים, והבטיח מעבר חופשי של הציבור לאורך החוף.
(זוגות אחרים שמתקבלים: תשתיות לאומיות – נמלים, תחנות כוח, מתקני התפלה – מול נופש ותיירות: התשתיות תופסות קטעי חוף, מזהמות ומרחיקות את המתרחצים; מחנות צבא מול נופש.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שני שימושים ברורים, והסבר שמראה את התחרות (שטח מוגבל וביקוש גבוה; כל שימוש פוגע באפשרות של האחר), עם דוגמה מן החוף בישראל.

מה נדרש: לתאר איך שלושת שימושי הקרקע מסודרים במפה ולהסביר את ההיגיון התכנוני שמאחוריהם (שכונות לפי שבטים, מרכזי שכונה, מדרג כבישים).

תשובה מלאה:
במפת העיר מחפשים את חלוקת השטח לשכונות, את מיקום מבני הציבור ואת מערך הכבישים.
התכנון של רהט ניסה להתאים את העיר למבנה החברתי של הבדואים:
– מגורים: העיר מחולקת לשכונות רבות (עשרות שכונות), שכל אחת מיועדת לשבט או לחמולה, ובין השכונות שטחים פתוחים. כך נשמרת ההפרדה בין קבוצות שונות, כמו בפזורה. הבתים צמודי קרקע על מגרשים גדולים יחסית, כדי לאפשר למשפחה המורחבת לגור יחד ולהרחיב את הבית.
– בנייני ציבור ומוסדות חינוך: בכל שכונה יש מרכז שכונתי עם בית ספר או גן, מסגד ומבני ציבור – בהישג יד הליכה לתושבים; במרכז העיר מבני ציבור ומסחר המשרתים את כל העיר.
– כבישים: מדרג – כביש ראשי שמקיף את העיר או חוצה אותה ומחבר את השכונות ביניהן ואל הכביש הבין־עירוני לבאר שבע, ומהם כבישים פנימיים צרים יותר ורחובות ללא מוצא בתוך השכונות, שמפחיתים תנועה עוברת.
כך מערך שימושי הקרקע מבטא תכנון עירוני מסודר (שכונות, מרכזים, מדרג דרכים) שמותאם לחברה השבטית ולמעבר מנוודות ליישוב קבע.

למה זה מקבל ניקוד מלא: שלושת שימושי הקרקע נקשרים לעיקרון תכנוני ברור, ויש הסבר למה התכנון נעשה כך.

מה נדרש: (1) שני גורמים לעלייה בצריכת החשמל. (2) מקור אחד ושני נימוקים מתחומים שונים, שכל אחד מהם מסביר למה כדאי לעודד אותו.

תשובה מלאה:
(1) שני גורמים לעלייה בצריכת החשמל:
– גידול האוכלוסייה: בישראל קצב גידול גבוה (כ־2% בשנה – ריבוי טבעי גבוה ועלייה), ולכן מספר משקי הבית והצרכנים גדל כל שנה.
– עלייה ברמת החיים: יותר מכשירי חשמל בכל בית – מזגנים, מחשבים, מכשירים ביתיים – ובתים גדולים יותר.
(גורמים נוספים: האקלים החם – בקיץ הארוך מפעילים מזגנים זמן רב (שיא הצריכה בגלי חום); צמיחה כלכלית – תעשייה ושירותים; מתקני התפלת מי ים שצורכים חשמל רב; מעבר לרכבות חשמליות ולרכב חשמלי.)
(2) המקור שנבחר – אנרגיית שמש:
נימוק 1 – המאפיינים הפיזיים של ישראל: ישראל נמצאת בקווי רוחב סובטרופיים (כ־29°–33° צפון), עם קרינת שמש חזקה ומעט עננות ברוב השנה, במיוחד בנגב ובערבה שבהם האקלים מדברי. בנוסף, בנגב יש שטחים פתוחים גדולים וזולים להקמת שדות סולריים (כמו באשלים), ואפשר להתקין קולטים גם על גגות.
נימוק 2 – איכות הסביבה ופיתוח בר־קיימה: אנרגיית שמש מתחדשת ואינה אוזלת, וייצור החשמל בעזרתה כמעט אינו פולט מזהמי אוויר או גזי חממה, בניגוד לפחם ולגז. שימוש בה מספק את צורכי החשמל של היום בלי לפגוע בסביבה ובמשאבים של הדורות הבאים.
(נימוק כלכלי שמתקבל: עלות הייצור הסולרי ירדה מאוד, אין צורך לייבא דלק – חיסכון במטבע חוץ ועצמאות אנרגטית.)
(אפשר לבחור גם בגז טבעי: כלכלה – מאגרי גז בים התיכון מול חופי ישראל (תמר, לווייתן) – מקור מקומי וזול שחוסך יבוא ומאפשר ייצוא; איכות הסביבה – שריפת גז פולטת הרבה פחות מזהמים ופחמן דו־חמצני מפחם. או ברוח: רמת הגולן והגליל – רוחות חזקות; מקור מתחדש ונקי.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שני גורמים נכונים לעלייה; המקור שנבחר מנומק בשני נימוקים מתחומים שונים, וכל נימוק קשור לישראל.
טעות נפוצה: לתת שני נימוקים מאותו תחום (למשל "לא מזהם" ו"טוב לסביבה") – זה נימוק אחד.

מה נדרש: לתאר שתי דרכים שונות לצמצום פערים (מה עושים, ואיך זה מקטין את הפער), ברוח הטענה של המאמר – שהתחבורה לבדה אינה מספיקה.

תשובה מלאה:
לפי הרוח של המאמר, שיפור התחבורה מועיל רק אם הוא משולב בצעדים שמחזקים את הפריפריה עצמה:
דרך 1 – פיתוח מקומות עבודה ושירותים בפריפריה: להשקיע (בעזרת מענקים והטבות מס של אזורי עדיפות לאומית) בהקמת אזורי תעשייה ותעסוקה, פארקים טכנולוגיים, מוסדות להשכלה גבוהה ושירותים ממשלתיים בערי הפריפריה. כך נוצרות משרות טובות קרוב לבית, המשכורות מוצאות במקום, העסקים המקומיים משגשגים, והצעירים המשכילים נשארים. (דוגמאות: העברת מחנות צה"ל לנגב, הקמת מכללות אקדמיות בפריפריה – תל־חי בגליל העליון וספיר בנגב.)
דרך 2 – חיזוק ערים אזוריות ותחבורה פנים־אזורית: במקום לחבר כל יישוב ישירות לגלעין, לבנות מערך תחבורה שמחבר את יישובי הפריפריה זה לזה ואל עיר אזורית חזקה (כמו באר שבע בדרום או כרמיאל ועפולה בצפון). עיר אזורית עם שירותים מגוונים – בית חולים, קניון, מכללה, מקומות עבודה – מושכת אליה את הביקוש של האזור, כך שהכסף והפעילות נשארים בפריפריה ולא זורמים לגלעין.
(דרך נוספת שמתקבלת: השקעה בחינוך ובהון האנושי בפריפריה – תקציבים מוגדלים לבתי ספר והכשרה מקצועית – כדי שהתושבים ישתלבו בתעסוקה איכותית.)
(הערה: התשובה מבוססת על הקטע שבשאלה ועל עקרונות הגלעין והשוליים.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי דרכים שונות, כל אחת מתוארת – מה עושים ואיך זה מצמצם את הפער – ומתאימות לטענת המאמר שהתחבורה לבדה אינה מספיקה.

מה נדרש: שתי תמורות (כלכליות או חברתיות), ולכל אחת הסבר: מה השתנה ולמה.

תשובה מלאה:
תמורה 1 – כלכלית: מעבר מכלכלה חקלאית מסורתית לפרנסה מעבודה בעיר. בכפר המסורתי רוב התושבים עבדו בחקלאות קיום. עם גידול האוכלוסייה, חלוקת הקרקע בירושה לחלקות קטנות, וסלילת הכבישים אל העיר, רבים מהגברים (ובהמשך גם נשים) עובדים בעיר בבנייה, בתעשייה ובשירותים, וחוזרים הביתה בערב. החקלאות נעשית ענף משני, או הופכת לחקלאות מכנית ומסחרית בידי מעטים. הכסף שמגיע מהעיר משמש לבניית בתים גדולים ולצריכה.
תמורה 2 – חברתית: היחלשות החמולה והמשפחה המורחבת. בכפר המסורתי החמולה קבעה את סדרי החיים, והמבוגרים שלטו ברכוש ובהחלטות. ההשכלה, העבודה מחוץ לכפר וההכנסה העצמאית מאפשרות לצעירים לבנות בית נפרד למשפחה הגרעינית (כמו הבתים בטבעת III), ולהחליט בעצמם על עבודה ונישואים. כך סמכות זקני החמולה פוחתת.
(תמורות נוספות שמתקבלות: עלייה ברמת ההשכלה – בתי ספר בכל כפר, וגם נשים לומדות ועובדות; הגירת צעירים מן הכפר אל העיר בחיפוש אחר עבודה – "הגירה כפר–עיר"; הכפר נעשה פרבר של העיר הקרובה – זחילה עירונית; ירידה בפריון.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי תמורות שונות, וכל אחת מוסברת בהסבר סיבתי (גורם → שינוי).

מה נדרש: (1) לקשור את נתוני הטבלה (רוב העובדים בחקלאות – רמת פיתוח נמוכה) לתועלת של הסכר לפיתוח. (2) להסביר את האיום על מצרים כמדינה במורד הנהר.

תשובה מלאה:
(1) לפי הטבלה, 73% מהמועסקים באתיופיה עובדים בחקלאות, 7% בתעשייה ו־20% בשירותים. שיעור כזה של מועסקים בחקלאות מאפיין מדינה מתפתחת עם רמת פיתוח נמוכה: רוב התושבים חקלאים בכפרים, והתעשייה מועטה. אחד המכשולים לפיתוח הוא מחסור בחשמל (שיעור גבוה מהאוכלוסייה אינו מחובר לרשת).
הסכר יגדיל פי שלושה את ייצור החשמל, ממקור מקומי, מתחדש וזול (מים). חשמל זמין וזול יאפשר:
– לפתח תעשייה ושירותים ולהעביר כוח עבודה מחקלאות לענפים שמכניסים יותר;
– לחבר כפרים וערים לחשמל ולשפר את רמת החיים;
– לייצא חשמל למדינות השכנות (סודאן, קניה, ג'יבוטי) ולהכניס מטבע חוץ.
כלומר, אתיופיה רואה בסכר מנוף לפיתוח כלכלי ולמעבר מכלכלה חקלאית לכלכלה מגוונת.
(2) מצרים נמצאת במורד הנהר, באקלים מדברי שבו כמעט אין גשם, וכמעט כל המים שלה מגיעים מהנילוס; האוכלוסייה והחקלאות שלה מרוכזות בעמק הנילוס ובדלתה. הנילוס הכחול, שמגיע מאתיופיה, מספק את רוב המים של הנילוס (כפי שרואים בהידרוגרפים – בערך פי 1.7 מן הנילוס הלבן, ובעיקר בעונת השיטפון). מילוי המאגר הענק – 74 מיליארד ממ"ק – יעכב חלק מהמים שהיו זורמים למצרים, בעיקר בשנים של המילוי ובשנות בצורת. פחות מים פירושו פגיעה בהשקיה ובחקלאות, באספקת מי השתייה לאוכלוסייה גדולה שגדלה מהר, ובייצור החשמל בסכר אסואן. בנוסף, השליטה במים עוברת למדינה שבמעלה הנהר, ומצרים חוששת מתלות בה – זה סכסוך על משאב מים משותף.

למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) נתון מן הטבלה מפורש, ומוסבר כיצד הסכר תורם לפיתוח. (2) מוסברת התלות של מצרים בנילוס והנזק שמילוי המאגר יגרום לה.

מה נדרש: לבחור מדינה מכל קבוצה ולהסביר לכל אחת השפעה כלכלית (חיובית או שלילית) שנובעת מסוג ההגירה.

תשובה מלאה:
מדינה מקבוצה 1 – איחוד האמירויות הערביות:
המהגרים – כ־5.3 מיליון לפי הטבלה, יותר מחצי מהאוכלוסייה – הם רוב כוח העבודה במדינה. האזרחים המקומיים מעטים ועובדים בעיקר במגזר הציבורי. המהגרים מבצעים את העבודה בבנייה, בשירותים, במסחר, בתיירות ובתעשייה, בשכר נמוך. בזכותם האמירויות יכלו להשקיע את הכנסות הנפט בבנייה מהירה של ערים ותשתיות – נמלים, נמלי תעופה, גורדי שחקים ומלונות – ולהפוך את דובאי למרכז מסחר, תעופה ותיירות. כלומר, המהגרים מאפשרים צמיחה כלכלית מהירה ומעבר מכלכלת נפט לכלכלת שירותים.
(השפעה שלילית שמתקבלת: חלק גדול מהשכר של המהגרים נשלח למשפחותיהם במדינות המוצא ויוצא מהמשק; הכלכלה תלויה בכוח עבודה זר.)
מדינה מקבוצה 2 – ירדן:
ירדן קלטה כ־3 מיליון פליטים ומהגרים לפי הטבלה – מספר גדול ביחס לאוכלוסייה. רוב הפליטים הגיעו בלי רכוש, ורבים מהם תלויים בסיוע. הם מגדילים את הביקוש למים (ירדן היא אחת המדינות הדלות במים בעולם), לדיור, לחשמל, לבתי ספר ולבתי חולים, ולכן גדלות ההוצאות של המדינה והגירעון. ההיצע הגדול של עובדים זולים (בעיקר פליטים מסוריה) מעלה את האבטלה בקרב המקומיים ומוריד את השכר, ומחירי הדיור עולים.
(השפעה אחרת שמתקבלת: ירדן מקבלת סיוע כספי בין־לאומי גדול בזכות קליטת הפליטים; הפליטים הפלסטינים שהשתלבו לאורך השנים הם חלק חשוב מכוח העבודה ומהיזמים בירדן.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי מדינות – אחת מכל קבוצה – ולכל אחת השפעה כלכלית ברורה עם הסבר סיבתי שקשור לסוג ההגירה.

מה נדרש: לתאר מה רואים בקריקטורה (פרטים) ולקשור כל פרט למאפיין של הגלובליזציה במזרח התיכון.

תשובה מלאה:
מה רואים: אישה בלבוש מסורתי שחור ומכסה, עומדת מול חומת אבנים, מרימה טלפון נייד כמו לפיד ומחזיקה מחשב נייד. מאחוריה מוטל צל של פסל החירות, והלפיד של הפסל נמצא בדיוק במקום הטלפון.
מאפיין 1 – התפשטות טכנולוגיות התקשורת והמידע: הטלפון הנייד והמחשב הנייד הם סמל לאינטרנט, לרשתות החברתיות ולטלוויזיה בלוויין, שחדרו לכל מדינות המזרח התיכון. באמצעותם כל אדם, גם אישה ממשפחה מסורתית, מקבל מידע מכל העולם ומפיץ מידע בעצמו, בלי שהשלטון יכול לשלוט בו לגמרי. כך הרשתות שימשו להפצת תמונות ולארגון הפגנות.
מאפיין 2 – חדירת ערכים ורעיונות מערביים של חירות ודמוקרטיה: הטלפון מורם כמו הלפיד של פסל החירות, סמל ארצות הברית והחופש. דרך התקשורת הגלובלית מגיעים רעיונות של חופש ביטוי, דמוקרטיה, זכויות אדם וזכויות נשים. האישה בלבוש המסורתי מייצגת את החברה המסורתית שמאמצת את הרעיונות האלה, והחומה מייצגת את השלטון והמגבלות שהרעיונות פורצים.
(מאפיינים נוספים שמתקבלים אם הם מבוססים על הקריקטורה: המפגש וההתנגשות בין מסורת (הלבוש) למודרנה (הטכנולוגיה); השתתפות נשים במחאה ובמרחב הציבורי.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: כל מאפיין נשען על פרט מוחשי בקריקטורה ומוסבר כמאפיין של הגלובליזציה.

מה נדרש: לזהות במפה את המאפיין המשותף (הנהר) ולהסביר יתרון אחד שלו לעיר.

תשובה מלאה:
במפה הפיזית של מרכז אירופה באטלס רואים שווינה ובודפשט שוכנות שתיהן על נהר הדנובה, שזורם ממערב למזרח, מגרמניה דרך אוסטריה והונגריה אל הים השחור. (בודפשט משתרעת משני צדי הנהר – בודה על הגדה המערבית ופשט על המזרחית.)
היתרון – נתיב תחבורה וסחר: הדנובה היא נהר ספין לאורך רוב אורכו. בזכות תעלת ריין–מיין–דנובה היא מחוברת לרשת הנהרות של מערב אירופה ולים הצפוני, ובמזרח היא נשפכת לים השחור. לכן ספינות וגוררות יכולות להוביל סחורות כבדות (מחצבים, דגנים, פלדה) בזול אל הערים וממנהן. לאורך ההיסטוריה ערים שנבנו על נהר ספין התפתחו למרכזי מסחר, וצירי דרכים ומסילות נבנו לאורכו – וזה אחד הגורמים לכך ששתי הערים נעשו ערי בירה וערים ראשות.
(יתרונות אחרים שמתקבלים: מקום מעבר על הנהר (גשרים) שמושך דרכים מכל הכיוונים; מקור מים לשתייה, לתעשייה ולקירור; תיירות ונופש על גדות הנהר.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: המאפיין המשותף מתואר נכון, והיתרון מוסבר וקשור לנהר.

מה נדרש: לציין גורם אחד – העיקרי – ולהסביר בעזרתו שימוש קרקע אחד בשתי המדינות, עם נתונים מן הטבלה.

תשובה מלאה:
נתוני הטבלה: חקלאות – הונגריה 50.5%, אוסטריה 17.3% (פי 2.9 בערך); יערות – אוסטריה 47.2%, הונגריה 22.5% (פי 2.1); מרעה – אוסטריה 21.1%, הונגריה 8.4%.
הגורם העיקרי – פני השטח (המבנה הטופוגרפי): במפה הפיזית רואים שרוב שטחה של אוסטריה (כשני שלישים) הוא הרי האלפים, הרים גבוהים (מעל 3,000 מטר), עם מדרונות תלולים ועמקים צרים. רוב שטחה של הונגריה הוא שפלה – המישור ההונגרי הגדול (אגן פנוני), בגובה נמוך מ־200 מטר ברובו.
ההשפעה על שימוש החקלאות:
– בהונגריה השטח מישורי, הקרקעות עמוקות ופוריות (סחף ולס), והאקלים יבשתי עם קיץ חם. לכן אפשר לעבד שטחים גדולים במכונות ולגדל דגנים (חיטה, תירס), חמניות וכרמים – 50.5% מהשטח חקלאי.
– באוסטריה ההרים מקשים על החקלאות: מדרונות תלולים, קרקע רדודה, סכנת סחיפה, וטמפרטורות נמוכות בגובה שמקצרות את עונת הגידול. לכן רק 17.3% מהשטח חקלאי, וחלק גדול מהשטח משמש ליערות (47.2% – מדרונות שלא מתאימים לעיבוד ומקבלים הרבה משקעים) ולמרעה בכרי הדשא ההרריים (21.1%).
(אפשר גם להסביר את היערות או את המרעה באותו גורם.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: הגורם העיקרי הוא פני השטח, וההסבר מראה איך הוא משפיע על שימוש אחד בשתי המדינות, עם נתונים מהטבלה.
טעות נפוצה: לציין את האקלים כגורם העיקרי – הוא משפיע, אבל ההבדל הבולט בין המדינות הוא ההרים באוסטריה מול המישור בהונגריה (וגם הבדלי האקלים נובעים בעיקר מהגובה).

מה נדרש: שני דברים: ההבדל העיקרי בנוף (הרים מול מישור), והגורם העיקרי לנוף של אוסטריה לפי המפה הגאולוגית.

תשובה מלאה:
ההבדל העיקרי: במפה הפיזית אוסטריה צבועה ברובה בגוונים של הרים גבוהים – הרי האלפים (הפסגה הגבוהה, גרוסגלוקנר, כ־3,800 מטר), שמשתרעים ממערב למזרח לאורך רוב המדינה. הונגריה צבועה ברובה בירוק של שפלה – המישור ההונגרי הגדול (אלפלד) והמישור הקטן, בגובה של פחות מ־200 מטר, ורק בצפון ובמרכז יש הרים נמוכים.
הגורם לעיצוב הנוף של אוסטריה: במפה הגאולוגית רואים שהאלפים בנויים מסלעים מקומטים בחגורות ארוכות, בכיוון מזרח–מערב, וזה אזור של הרי קימוט צעירים. האלפים נוצרו בתהליכי קימוט (האורוגנזה האלפינית), בגלל התנגשות של הלוח האפריקאי (והלוח האדריאטי) בלוח האירואסייתי – כלומר פעולה של כוחות פנימיים שקימטו והרימו את שכבות הסלע לגובה רב. (בתקופות הקרח עיצבו הקרחונים את ההרים: עמקים בצורת U, פסגות חדות ואגמים – זה גורם משני, חיצוני.)
לעומת זאת, המישור ההונגרי הוא אגן ששקע ומולא בסחף שהביאו הדנובה והטיסה.

למה זה מקבל ניקוד מלא: ההבדל מנוסח כהשוואה (הרי מול מישורי), והגורם הוא הקימוט – פעולת כוחות פנימיים בהתנגשות לוחות.
טעות נפוצה: לציין את הקרחונים כגורם העיקרי – הם עיצבו את פני ההרים, אבל את ההרים עצמם יצר הקימוט.

מה נדרש: (1) הגדרה של מקור אנרגייה בר־קיימה (הדורות הבאים + לא אוזל + לא פוגע בסביבה). (2) עמדה ונימוק אחד שקשור להגדרה.

תשובה מלאה:
(1) פיתוח בר־קיימה הוא פיתוח שמספק את צורכי הדור הנוכחי בלי לפגוע ביכולת של הדורות הבאים לספק את צורכיהם. לכן מקור אנרגייה בר־קיימה הוא מקור:
– שאינו אוזל בשימוש – מקור מתחדש כמו שמש, רוח, מים או ביומסה;
– שהשימוש בו אינו פוגע בסביבה – כמעט אינו פולט מזהמי אוויר וגזי חממה, ואינו משאיר נזק או פסולת לדורות הבאים;
– ושמספק אנרגייה במחיר סביר ובאופן אמין.
(2) עמדה: כור גרעיני אינו מקור בר־קיימה.
נימוק: הכור מייצר פסולת רדיואקטיבית שנשארת מסוכנת לבריאות ולסביבה אלפי שנים, ועד היום אין לה פתרון אחסון קבע בטוח. הדור הנוכחי נהנה מהחשמל, אבל הדורות הבאים יצטרכו לשמור על הפסולת ולשאת בסיכון – בדיוק מה שפיתוח בר־קיימה אוסר. (נימוקים אחרים: סכנה של תאונה קשה, כמו בצ'רנוביל (1986) ובפוקושימה (2011), שזיהמה שטחים גדולים לשנים רבות; האורניום הוא משאב מתכלה.) זו גם העמדה של אוסטריה בקטע.
עמדה אחרת שמתקבלת – כן, הוא מקור בר־קיימה: כור גרעיני כמעט אינו פולט פחמן דו־חמצני ומזהמי אוויר בזמן ייצור החשמל, ולכן הוא מקטין את התרומה להתחממות הגלובלית בהשוואה לפחם ולגז, ומספק חשמל יציב, זול ואמין (כפי שטוענת הונגריה בקטע).

למה זה מקבל ניקוד מלא: ההגדרה כוללת את רעיון הדורות הבאים, אי־כילוי ושמירה על הסביבה; העמדה ברורה ומנומקת בנימוק אחד שקשור לעקרון בר־הקיימה.

מה נדרש: לזהות באטלס שני שימושי קרקע לאורך הדנובה באוסטריה, ולהסביר איך אחד מהם עלול להשפיע על הנהר בהמשך הזרימה – בהונגריה (המדינה שבמורד).

תשובה מלאה:
במפות של אוסטריה באטלס (מפה פיזית, מפת כלכלה ושימושי קרקע) רואים לאורך הדנובה:
1. ערים ותעשייה – וינה, לינץ וקרמס על הנהר; בלינץ מרכז תעשייה כבד (פלדה, כימיה), ונמלי נהר.
2. תחנות כוח הידרואלקטריות – שרשרת סכרים לאורך הדנובה באוסטריה.
(שימושים נוספים: חקלאות – כרמים ושדות בעמק הדנובה (וואכאו) ובאגן וינה; תחבורה – נתיב שיט, כבישים ומסילות לאורך הנהר; תיירות ושיט נופש.)
בחירה – תעשייה וערים, וההשפעה על הנהר בהונגריה: הדנובה זורמת ממערב למזרח – מאוסטריה דרך סלובקיה אל הונגריה. שפכים של מפעלים (מתכות כבדות, כימיקלים) וביוב של ערים גדולות שמגיעים לנהר באוסטריה נסחפים עם הזרם אל הונגריה. כך עלולים להיפגע איכות המים בהונגריה (בודפשט מפיקה את רוב מי השתייה שלה מבארות בגדות הדנובה), בתי הגידול והדגה, והתיירות לאורך הנהר; הונגריה צריכה להשקיע בטיהור.
או – תחנות כוח הידרואלקטריות: הסכרים עוצרים סחף (חול וחצץ) במאגרים, ולכן במורד, בהונגריה, הנהר "רעב" לסחף ומעמיק את אפיקו (סחיפת הקרקעית). מפלס המים יורד, הבארות לאורך הגדות מקבלות פחות מים, והשיט נפגע בתקופות של מים נמוכים; הסכרים משנים גם את משטר הזרימה ופוגעים בדגה.
(או – חקלאות: דשנים וחומרי הדברה שנשטפים לנהר זורמים להונגריה ותורמים לאאוטרופיקציה – פריחת אצות ומחסור בחמצן במים.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שני שימושי קרקע אמיתיים לאורך הדנובה באוסטריה; השפעה אחת מוסברת עם כיוון הזרימה (אוסטריה במעלה, הונגריה במורד) והתוצאה בהונגריה.
טעות נפוצה: לשכוח שההשפעה עוברת עם כיוון הזרימה – מה שקורה באוסטריה משפיע על הונגריה כי היא במורד הנהר.

מה נדרש: לבחור תחבורה או תקשורת, להשתמש בנתונים מהטבלה (ובמפות שבאטלס), ולהסביר איך המאפיין מאפשר השתלבות בכלכלה הגלובלית (זרימת סחורות, מידע, הון ואנשים).

תשובה מלאה:
השתלבות בכלכלה הגלובלית פירושה שהמדינה חלק מרשת עולמית של זרימת סחורות, הון, מידע ואנשים. לשם כך נדרשות תשתיות שמאפשרות תנועה מהירה וזולה.
תחבורה: לפי הטבלה, לאוסטריה רשת כבישים של 138,696 ק"מ – כ־1.65 ק"מ כביש לכל קמ"ר משטחה (שטח אוסטריה כ־84 אלף קמ"ר) – 5,800 ק"מ מסילות ברזל, 358 ק"מ של נתיבי שיט (הדנובה, שמחוברת לריין ולים הצפוני ולים השחור), ו־53 שדות תעופה (ובהם נמל התעופה הבין־לאומי של וינה). במפות שבאטלס רואים שאוסטריה נמצאת במרכז אירופה, ושצירי כבישים ומסילות ראשיים עוברים בה בין גרמניה לאיטליה ובין מערב אירופה למזרחה. רשת צפופה ומגוונת כזאת:
– מאפשרת להוביל במהירות ובזול חומרי גלם, חלקים ומוצרים מוגמרים אל השווקים באירופה ובעולם וממנה – כך התעשייה האוסטרית משתלבת בשרשראות הייצור הבין־לאומיות;
– מושכת תאגידים רב־לאומיים להקים באוסטריה מרכזים לוגיסטיים ומטות אזוריים למרכז ומזרח אירופה;
– מקלה על הגעת תיירים ואנשי עסקים מכל העולם (תיירות היא ענף חשוב באוסטריה).
תקשורת (חלופה): 84% מהתושבים משתמשים באינטרנט, ויש 170 טלפונים סלולריים לכל 100 תושבים – יותר ממכשיר אחד לאדם. המשמעות היא חיבור כמעט מלא לרשתות המידע העולמיות: עסקים יכולים לנהל קשרים, מסחר, בנקאות ושירותים עם לקוחות ושותפים בכל העולם, תאגידים יכולים לנהל מווינה סניפים במדינות רבות, וכוח העבודה מיומן בטכנולוגיה. זה גם אחד הגורמים לכך שארגונים בין־לאומיים ותאגידים מקימים בווינה מטות.

למה זה מקבל ניקוד מלא: ההסבר עוסק בתחום אחד (תחבורה או תקשורת), משתמש בנתונים מהטבלה, ומראה את הקשר לזרימה של סחורות, מידע או אנשים בכלכלה הגלובלית.