בגרות בגאוגרפיה 57381 - קיץ 2023
גאוגרפיה – שאלון 57381 · קיץ · 15 שאלות · 3 שעות
בחינת הבגרות בגאוגרפיה, קיץ 2023, כל 15 השאלות כמו בשאלון, והמקורות והנספחים שבשאלון. לכל סעיף יש פתרון מלא: מה השאלה מבקשת, תשובה כמו שכותבים אותה בבחינה, ולמה היא מקבלת ציון מלא.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק ראשון – גאוגרפיה של ארץ־ישראל – 36 נקודות
פרק שני – גאוגרפיה של המזרח התיכון – 28 נקודות
פרק שלישי – נתי"ב (ניתוח תופעות יסוד במרחב) – 36 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש:
(1) אטלס אוניברסיטאי חדש, הוצאת יבנה, משנת 2000 ואילך (ללא המילון למונחי הגיאוגרפיה).
(2) אטלס כרטא – פיזי, מדיני, כלכלי, חברתי, משנת 1998 ואילך.
(3) אטלס כרטא אוניברסלי.
(4) אטלס ישראל החדש – האטלס הלאומי, מהדורה משנת 2008 ואילך.
(5) מפה של ארץ־ישראל 1:250,000.
(6) מפה גאולוגית של ארץ־ישראל 1:250,000 או 1:500,000.
ד. הוראות מיוחדות:
(1) כדי להמחיש את התשובות יש להיעזר בסרטוטים, חתכים וגרפים, לפי הצורך.
(2) יש לענות על מספר השאלות לפי ההוראות בכל פרק. המעריכים יעריכו רק את מספר התשובות הנדרש, לפי סדר כתיבתן במחברתכם.
יש לכתוב במחברת הבחינה בלבד. יש לרשום "טיוטה" בראש כל עמוד המשמש טיוטה.
כתיבת טיוטה בדפים שאינם במחברת הבחינה עלולה לגרום לפסילת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
נספחים: נספח א – תמונות לשאלה 4, נספח ב – מפה לשאלה 5, נספח ג – מפה סכמטית, נספח ד – תמונה לשאלה 14
פרק ראשון – גאוגרפיה של ארץ־ישראל
ההוראות לפרק זה
בפרק זה יש לענות על שתי שאלות: על אחת מן השאלות 1–3, ועל אחת מן השאלות 4–6 (36 נקודות). ענו על אחת מן השאלות 1–3 (22 נקודות לשאלה). ענו על אחת מן השאלות 4–6 (14 נקודות לשאלה).
שאלה 1 · גלעין ושוליים
בגרף שלפניכם מוצגים נתונים נבחרים בתחום התעסוקה בכמה מחוזות בישראל בשנת 2021.
(1) על פי הגרף, ציינו מחוז אחד בישראל שהוא אזור גלעין, וציינו בנוגע למחוז זה נתון אחד מן הגרף שמאפיין אזור גלעין (בתשובתכם השתמשו בביטוי שיעור גבוה). (3 נקודות)
(2) על פי הגרף, ציינו שני מחוזות שהם אזורי שוליים, וציינו בנוגע לכל אחד מהם נתון אחד מן הגרף שמאפיין אזור שוליים (בתשובתכם השתמשו בביטויים שיעור גבוה, שיעור נמוך). (4 נקודות)
[גרף]
למדינת ישראל חשוב לצמצם את הפערים בין אזור הגלעין לאזורי השוליים.
אחת הדרכים לחיזוק אזורי השוליים היא קביעת אזורי עדיפות לאומית.
(1) הסבירו מהו "אזור עדיפות לאומית". (4 נקודות)
(2) הסבירו כיצד קביעת אזורי עדיפות לאומית מסייעת לחיזוק אזורי השוליים. (4 נקודות)
דרך נוספת שבאמצעותה המדינה מנסה לצמצם את הפער בין אזור הגלעין לבין אזורי השוליים היא על ידי יצירת נגישות של אזור הגלעין לאזורי השוליים.
(1) ציינו מיזם אחד בישראל שמאפשר נגישות של אזור הגלעין לאזורי שוליים. (2 נקודות)
(2) כתבו מהי לדעתכם דרך עדיפה לצמצום פערים בין אזור הגלעין לאזורי השוליים: חיזוק אזורי השוליים או יצירת נגישות של אזור הגלעין לאזורי השוליים. נמקו את תשובתכם. (5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
(1) מחוז מרכז – שיעור גבוה של מועסקים בשירותי מידע ותקשורת (כ־8.2%, הגבוה מכל המחוזות בגרף).
(2) מחוז צפון – שיעור גבוה של מועסקים בתעשייה, כרייה וחציבה (כ־16.2%) / שיעור נמוך בשירותי מידע ותקשורת (כ־2%).
מחוז דרום – שיעור גבוה של מועסקים בתעשייה, כרייה וחציבה (כ־15.3%) / שיעור נמוך בשירותי מידע ותקשורת (כ־2.8%).
מה נדרש: לזהות מהגרף מחוז גלעין ושני מחוזות שוליים, ולכל אחד לצטט נתון אחד (ערך מהגרף) עם הביטוי הנדרש: "שיעור גבוה" לגלעין; "שיעור גבוה" או "שיעור נמוך" לשוליים.
תשובה מלאה:
(1) אזור גלעין – מחוז מרכז. נתון: במחוז מרכז שיעור גבוה של מועסקים בשירותי מידע ותקשורת – כ־8.2%, כמעט פי 4 ממחוז צפון (כ־2%) ופי 3 ממחוז דרום (כ־2.8%). שירותי מידע ותקשורת (הייטק, תוכנה, תקשורת) הם ענף עתיר ידע ושכר גבוה, שמתרכז בגלעין – ליד כוח אדם משכיל, מרכזי עסקים ונמל התעופה.
(2) אזורי שוליים – מחוז צפון ומחוז דרום.
מחוז צפון: שיעור גבוה של מועסקים בתעשייה, כרייה וחציבה – כ־16.2% (לעומת כ־8.8% במרכז); או שיעור נמוך של מועסקים בשירותי מידע ותקשורת – כ־2%. (אפשר גם: שיעור גבוה יחסית של מועסקים בחקלאות – כ־2%, לעומת כ־0.6% במרכז.)
מחוז דרום: שיעור גבוה של מועסקים בתעשייה, כרייה וחציבה – כ־15.3%; או שיעור נמוך של מועסקים בשירותי מידע ותקשורת – כ־2.8%. (אפשר גם: חקלאות כ־1.7%.)
ענפים כמו תעשייה מסורתית, כרייה וחקלאות זקוקים לשטחים גדולים ולקרקע זולה ומשלמים שכר נמוך יותר – ולכן הם מאפיינים את השוליים.
למה זה מקבל ניקוד מלא: כל מחוז מזוהה נכון (מרכז – גלעין; צפון ודרום – שוליים), ולכל אחד נתון מספרי מהגרף עם הביטוי שנדרש.
טעות נפוצה: לבחור במחוז ירושלים כאזור גלעין בגלל השיעור הגבוה של השירות הציבורי. השירות הציבורי גבוה בכל המחוזות, ואינו מבחין בין גלעין לשוליים; הנתון המאפיין גלעין בגרף הוא שירותי מידע ותקשורת.
סעיף ב
(1) אזור עדיפות לאומית – אזור (יישובים) שהממשלה הגדירה כבעל עדיפות בפיתוח, בדרך כלל באזורי השוליים (הגליל, הנגב, יישובי ספר), ובו ניתנות הטבות ותמריצים: הנחות במס הכנסה, מענקים והטבות מס למפעלים ולמשקיעים, סבסוד דיור וקרקע, ותוספות תקציב לחינוך ולתשתיות.
(2) ההטבות מושכות משקיעים להקים מפעלים ועסקים בשוליים → נוצרים מקומות עבודה; והטבות המס והדיור מושכות תושבים (ובעיקר צעירים ומשכילים) להתיישב שם ומונעות הגירה החוצה → האוכלוסייה גדלה, ההכנסות והשירותים משתפרים, והפער מול הגלעין קטן.
מה נדרש: (1) הגדרה של המושג: מי קובע, איפה, ומה ניתן בו. (2) מנגנון: איך ההטבות מביאות לחיזוק השוליים (תעסוקה, אוכלוסייה, שירותים).
תשובה מלאה:
(1) אזור עדיפות לאומית הוא אזור גאוגרפי (רשימת יישובים) שהממשלה קובעת כאזור שיש לקדם את פיתוחו, בדרך כלל באזורי השוליים – הגליל, הנגב, הערבה ויישובי קו העימות. ביישובים אלה המדינה נותנת הטבות ותמריצים: מענקי השקעה והטבות מס למפעלים (מכוח החוק לעידוד השקעות הון), הנחה במס הכנסה לתושבים, סבסוד מחירי קרקע ודיור, ותקציבים מוגדלים לחינוך, לתשתיות ולשירותים.
(2) קביעת אזורי עדיפות מחזקת את השוליים בשני מסלולים:
– מסלול כלכלי: מענקי ההשקעה והטבות המס מפצים את היזמים על החסרונות של השוליים (ריחוק מהשוק ומנמלי הים והאוויר, מחסור בכוח אדם מיומן). לכן מפעלים ועסקים מוקמים שם (למשל באזורי תעשייה בגליל ובנגב), נוצרים מקומות עבודה, והמבנה הכלכלי מתגוון.
– מסלול דמוגרפי: הנחות המס והדיור הזול מושכים תושבים חדשים ומקטינים את ההגירה השלילית של צעירים אל הגלעין. גידול באוכלוסייה מאפשר להפעיל יותר שירותים (חינוך, בריאות, מסחר), וזה מושך עוד תושבים – מעגל של חיזוק.
כך מצטמצמים הפערים בתעסוקה, בהכנסה וברמת השירותים בין הגלעין לשוליים.
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) מוגדר מי קובע (הממשלה), איפה (שוליים) ומה ניתן (הטבות). (2) מוצג מנגנון סיבתי – ההטבות → השקעות ותושבים → תעסוקה ושירותים → צמצום פערים.
סעיף ג
(1) כביש 6 (כביש חוצה ישראל) שהוארך צפונה ודרומה / מסילת הרכבת עכו–כרמיאל / מסילת הרכבת לבאר שבע (וקו הרכבת המהירה לבאר שבע).
(2) (דוגמה לתשובה) לדעתי יצירת נגישות עדיפה: רכבת וכבישים מהירים מקצרים את זמן הנסיעה לגלעין, ולכן תושבי השוליים יכולים לעבוד וללמוד בגלעין (במקומות עבודה איכותיים ובשכר גבוה) ולהמשיך לגור בשוליים, שבהם הדיור זול ואיכות החיים גבוהה. כך השוליים מקבלים תושבים חדשים, והפער בהכנסה ובשירותים קטן. (תשובה הפוכה מנומקת – חיזוק השוליים – מתקבלת גם היא.)
מה נדרש: (1) שם של מיזם תחבורה מוחשי. (2) עמדה אחת ברורה ונימוק גאוגרפי (מה הדרך משנה בתעסוקה, באוכלוסייה או בשירותים). כל עמדה מתקבלת אם היא מנומקת.
תשובה מלאה:
(1) מיזם: מסילת הרכבת עכו–כרמיאל (נפתחה ב־2017), שמחברת את כרמיאל ואת הגליל המערבי לחיפה ולמרכז הארץ. (אפשר גם: הארכת כביש 6 צפונה ודרומה; קו הרכבת לבאר שבע ולדימונה; מסילת העמק בית שאן–חיפה.)
(2) עמדה א – יצירת נגישות עדיפה: הנגישות מקצרת את זמן הנסיעה ואת "המרחק" בפועל בין השוליים לגלעין. תושבי השוליים יכולים לעבוד בגלעין, שבו יש מקומות עבודה רבים ואיכותיים (הייטק, שירותים פיננסיים), וללמוד במוסדות להשכלה גבוהה, ולהמשיך לגור בשוליים, שבהם מחירי הדיור נמוכים. כך נעצרת ההגירה של צעירים מהשוליים, ואף מגיעים תושבים חדשים (למשל לכרמיאל ולערי הנגב), וההכנסה הממוצעת בשוליים עולה. גם עסקים בשוליים מרוויחים – קל יותר לשווק לגלעין ולהביא עובדים.
(אפשר גם עמדה ב – חיזוק השוליים עדיף: נגישות לבדה עלולה לגרום ל"דליפה" – התושבים עובדים, צורכים ומבלים בגלעין, והשוליים הופכים ל"פרבר שינה"; לעומת זאת, הקמת מפעלים, מוסדות להשכלה גבוהה ושירותים בשוליים יוצרת תעסוקה ומוקדי פעילות במקום, ומחזקת את הכלכלה המקומית לאורך זמן.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) מיזם מוחשי ונכון. (2) עמדה אחת, מנומקת בגורם גאוגרפי (זמן נסיעה, תעסוקה, דיור, הגירה) וקשורה לצמצום הפערים.
שאלה 2 · מצוק הכורכר (המצוק החופי)
לא במיקוד תשפ"ז – נושא "התמודדות האדם עם תהליכי הרס בחופי הים התיכון" ו"התפתחות מישור החוף ורכסי הכורכר" אינם בחומר 2027.
תהליכים טבעיים (תהליכי גידוד) ופעילות האדם גורמים להרס מצוק הכורכר הקרוב לחוף הים התיכון.
לפניכם תרשים המציג את השלבים בתהליך הטבעי של הרס מצוק הכורכר.
עיינו בתרשים, ותארו כל אחד מן השלבים. (7 נקודות)
[תרשים]
תארו פעולה אחת של האדם הגורמת להרס מצוק הכורכר. (5 נקודות)
(1) תארו שתי השפעות אפשריות של הרס מצוק הכורכר על האדם ועל הסביבה. (6 נקודות)
(2) בעקבות שינויי האקלים גובה פני הים צפוי לעלות, אך בישראל לא צפויה הצפה של ערי החוף הודות לקיומו של המצוק החופי. עם זאת צפויה הָאצה* בתהליכי הגידוד ובהרס המצוק.
(ד' רוזנפלד בתוך ש' אשכנזי, גלובס 09/08/2021)
הסבירו מדוע בעקבות העלייה בגובה פני הים צפויה האצה בתהליכי הגידוד ובהרס המצוק. (4 נקודות)
*האצה – זירוז, הגדלת המהירות
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
שלב 1: גלי הים פוגעים בבסיס מצוק הכורכר ומתחילים לגדד (לשחוק) אותו – בכוח המכה של המים ובחיכוך של חול וחלוקים.
שלב 2: הגידוד בבסיס המצוק יוצר גומחת גידוד (מחילה) בגובה פני הים; החלק העליון של המצוק נותר תלוי מעליה ללא תמיכה.
שלב 3: החלק העליון של המצוק קורס בגלל כובד משקלו; גושי כורכר נופלים לבסיס המצוק, והמצוק נסוג לכיוון היבשה.
שלב 4: הגלים מפוררים את הגושים שנפלו ומסיעים אותם לים; בבסיס המצוק נשאר משטח סלע שטוח – טבלת גידוד, והתהליך מתחיל מחדש.
מה נדרש: לתאר בקצרה כל אחד מארבעת השלבים – מה הגלים עושים ומה קורה למצוק – תוך שימוש במונחים גידוד, גומחה, קריסה, נסיגה, טבלת גידוד.
תשובה מלאה:
שלב 1 – תחילת הגידוד: הגלים מגיעים עד בסיס המצוק ונשברים עליו. בכוח המכה של המים, ובחיכוך של גרגרי חול וחלוקים שהגלים נושאים, הם שוחקים את סלע הכורכר (סלע חולי רך ופריך יחסית) בבסיס המצוק.
שלב 2 – היווצרות גומחת גידוד: הגידוד מתרכז בגובה פני הים, ולכן נוצר שקע (גומחה, "מחילה") שחודר לתוך בסיס המצוק. החלק העליון של המצוק נשאר בולט מעל הגומחה ("זיז") בלי תמיכה מלמטה.
שלב 3 – קריסה ונסיגה: כשהגומחה מעמיקה, החלק העליון אינו יכול לשאת את משקלו וקורס. גושי כורכר נופלים לבסיס המצוק ולמים הרדודים, וקו המצוק זז (נסוג) לכיוון היבשה.
שלב 4 – פינוי הגושים ויצירת טבלת גידוד: הגלים מפוררים את הגושים ומסיעים את החומר לים. בבסיס המצוק נשאר משטח סלע שטוח – טבלת גידוד, שהולכת ומתרחבת עם כל מחזור. הגלים חוזרים להכות במצוק החדש, והתהליך חוזר על עצמו (שלב 1).
למה זה מקבל ניקוד מלא: כל אחד מארבעת השלבים מתואר לפי מה שרואים בתרשים, עם המונח המתאים, והקשר בין השלבים (מחזוריות) ברור.
סעיף ב
בניית שוברי גלים, נמלים ומרינות לאורך החוף: הם עוצרים את הסעת החול לאורך החוף (מדרום לצפון), ולכן מצפון להם החוף מקבל פחות חול ומצטמק. בלי רצועת חוף רחבה שתבלום את הגלים, הגלים מגיעים לבסיס המצוק ומגדדים אותו מהר יותר. (אפשר גם: בנייה והשקיה על ראש המצוק – מים מחלחלים ומחלישים את הכורכר, והבנייה מעמיסה עליו; כריית חול מהחוף בעבר.)
מה נדרש: פעולה אחת של האדם, ותיאור של הדרך שבה היא מאיצה את הרס המצוק.
תשובה מלאה:
בניית מבנים ימיים – שוברי גלים, נמלים ומרינות (למשל נמל אשדוד, מרינות הרצליה ואשקלון): לאורך חופי ישראל זרם ים מסיע חול מדרום לצפון. מבנה שנבנה לתוך הים חוסם את ההסעה, החול נערם מדרום לו, ומצפון לו החוף "נרעב" לחול ונעשה צר. רצועת חוף רחבה בולמת את אנרגיית הגלים לפני שהם מגיעים למצוק; כשהחוף מצטמק, הגלים מכים ישירות בבסיס המצוק, גומחות הגידוד נוצרות מהר יותר, והמצוק קורס בקצב מואץ.
(אפשר גם: בנייה ופיתוח על ראש המצוק – בתים, כבישים, גינות מושקות ומערכות ניקוז מזרימים מים שמחלחלים לכורכר וממיסים את חומר המליטה הגירי שלו, והמשקל של המבנים מעמיס על שפת המצוק; כריית חול מהחופים לבנייה, שהייתה נפוצה בעבר, הקטינה את כמות החול שמגנה על המצוק.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: הפעולה מתוארת במדויק ומוסבר המנגנון: איך היא מגבירה את הגידוד או מחלישה את המצוק.
סעיף ג
(1) א. סכנה לאדם ולרכוש: מבנים, כבישים ותשתיות שבנויים על ראש המצוק (למשל בנתניה, בהרצליה ובאשקלון) עלולים לקרוס, ואנשים על החוף שמתחת למצוק עלולים להיפגע מגושים שנופלים. ב. אובדן שטחים ואתרים: קו החוף נסוג, אובדים שטחי קרקע יקרים ואתרי מורשת על המצוק (כמו מבצר אפולוניה בהרצליה ותל אשקלון), והחוף שמתחת למצוק מצטמק ופחות מתאים לנופש.
(2) כשפני הים עולים, המים מגיעים לבסיס המצוק לעתים קרובות יותר ובגובה רב יותר, ורצועת החוף שמפרידה בין הים למצוק מצטמקת או נעלמת. לכן הגלים מכים במצוק זמן רב יותר ובעוצמה רבה יותר (פחות אנרגיה נבלמת על החוף), הגומחות נוצרות מהר יותר, והמצוק קורס בקצב מהיר יותר.
מה נדרש: (1) שתי השפעות שונות – אחת לפחות על האדם ואחת על הסביבה (או שתיים שמשלבות את שניהם), כל אחת מתוארת. (2) הסבר סיבתי: עלייה בפני הים → שינוי במגע בין הגלים למצוק → גידוד מהיר יותר.
תשובה מלאה:
(1) השפעה ראשונה – סכנה לחיי אדם ולרכוש: הרס המצוק מסכן מבנים, כבישים, צנרת ותשתיות שנבנו קרוב לשפת המצוק (למשל בתי מגורים ומלונות בנתניה ובהרצליה). המדינה והרשויות נאלצות להשקיע סכומים גדולים בהגנה (קירות תמך, שוברי גלים, הזנת חול), ולעתים לפנות מבנים. אנשים שמתהלכים או יושבים בחוף מתחת למצוק עלולים להיפגע מגושים שקורסים.
השפעה שנייה – פגיעה בסביבה ובנוף: קו החוף נסוג ושטחי קרקע אובדים; אתרי מורשת וארכאולוגיה על המצוק (מבצר אפולוניה בהרצליה, תל אשקלון) נפגעים וחלקם נופלים לים; בתי גידול של צמחים ובעלי חיים של רכס הכורכר נהרסים; והחוף שמתחת למצוק נעשה צר ומסוכן, ולכן פחות מתאים לנופש ולתיירות.
(2) המצוק נהרס בעיקר בגלל גידוד בבסיסו. כשגובה פני הים עולה:
– המים מגיעים לבסיס המצוק לעתים קרובות יותר (גם בימים רגילים, לא רק בסערות) ובגובה רב יותר על דופן המצוק – כלומר משטח גדול יותר של המצוק נחשף למכות הגלים לאורך זמן רב יותר;
– רצועת החוף (החול) שלפני המצוק, שבולמת את אנרגיית הגלים, מוצפת ומצטמקת, ולכן הגלים מגיעים למצוק בעוצמה רבה יותר.
כתוצאה מכך גומחות הגידוד מעמיקות מהר יותר, והחלק העליון של המצוק קורס בתדירות גבוהה יותר – הרס המצוק מואץ.
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) שתי השפעות שונות, מתוארות ומקושרות לאדם ולסביבה, עם דוגמה למקום. (2) שרשרת סיבתית מלאה: עליית פני הים → מגע ארוך וגבוה יותר וחוף צר → גידוד חזק יותר → קריסה מהירה.
שאלה 3 · אוכלוסייה
בגרף שלפניכם מוצג שיעור הפריון של נשים בישראל, לפי דת, בשנים 1975–2020.
עיינו בגרף, וענו על הסעיפים א–ב שאחריו.
[גרף]
ציינו קבוצה דתית אחת באוכלוסייה שחל שינוי ניכר בשיעור פריון הנשים בה, והציגו שתי סיבות אפשריות לשינוי זה. (8 נקודות)
השינוי בשיעור פריון הנשים משפיע על מבנה הגילים של האוכלוסייה.
תארו את ההשפעה הצפויה של השינוי בשיעור פריון הנשים על מבנה הגילים של האוכלוסייה בקבוצה הדתית שציינתם בסעיף א. בתשובתכם השתמשו במושגים אוכלוסייה תלויה צעירה ואוכלוסייה יצרנית. (6 נקודות)
עיינו בטבלה שלפניכם, וענו על התת־סעיפים (1)–(2) שאחריה.
בטבלה מוצגים נתונים על שיעור האוכלוסייה המבוגרת מתוך כלל האוכלוסייה בישראל בשנים 1989, 2019 ותחזית לשנת 2039.
[טבלה]
(1) ציינו את מגמת השינוי הנראית בטבלה, והסבירו גורם אחד למגמה זו. (4 נקודות)
(2) מדינת ישראל החליטה להעלות את גיל הפרישה לגמלאות.
הציגו יתרון אחד מכך לכלכלת המדינה ויתרון אחד לאדם הפורש לגמלאות. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
הקבוצה: הנשים המוסלמיות – שיעור הפריון ירד מכ־7.75 ילדים לאישה ב־1975 לכ־3.0 ב־2020 (ירידה של כ־4.75 ילדים, כ־61%). (אפשר גם: הנשים הדרוזיות – מכ־6.8 לכ־1.9.)
סיבות: 1. עלייה ברמת ההשכלה של הנשים והשתלבותן בשוק העבודה – אישה משכילה ועובדת נישאת מאוחר יותר ויולדת פחות ילדים. 2. תהליכי מודרניזציה ועיור ביישוב הערבי – מעבר מכלכלה חקלאית, שבה ילדים הם כוח עבודה, לכלכלת שירותים ושכר; גידול ילדים נעשה יקר יותר, והמשפחה מעדיפה מעט ילדים ולהשקיע בהם (בהשכלה). (אפשר גם: שימוש באמצעי תכנון משפחה; עלייה בגיל הנישואין; ירידה בתמותת תינוקות.)
מה נדרש: לציין קבוצה אחת שבה השינוי ניכר (עם הנתונים מהגרף), ושתי סיבות שונות, כל אחת מוסברת.
תשובה מלאה:
הקבוצה: נשים מוסלמיות. לפי הגרף שיעור הפריון שלהן ירד מכ־7.75 ילדים לאישה ב־1975 לכ־3.0 ב־2020 – ירידה של כ־4.75 ילדים לאישה, כ־61%. (אפשר גם: נשים דרוזיות – מכ־6.8 ב־1975 לכ־1.9 ב־2020, ירידה של כ־72%.)
סיבה ראשונה – עלייה ברמת ההשכלה של הנשים ויציאתן לעבודה: יותר נשים מוסלמיות לומדות בתיכון ובמוסדות להשכלה גבוהה ומשתלבות בשוק העבודה. הלימודים דוחים את גיל הנישואין ואת לידת הילד הראשון, ואישה עובדת מתקשה לגדל משפחה גדולה – ולכן מספר הילדים קטן.
סיבה שנייה – מודרניזציה ועיור ושינוי במבנה התעסוקה: ביישובים הערביים חל מעבר מכלכלה חקלאית לכלכלת שירותים ולעבודה שכירה, והכפרים הפכו לעיירות ולערים. במשק חקלאי מסורתי ילדים הם כוח עבודה וביטחון לעת זקנה; בכלכלה מודרנית גידול ילד עולה כסף (חינוך, דיור), ולכן המשפחות מעדיפות פחות ילדים ומשקיעות יותר בכל ילד.
(אפשר גם: שימוש נרחב באמצעי תכנון משפחה; ירידה בתמותת תינוקות – אין צורך ללדת ילדים רבים כדי שחלק ישרדו; עלייה ברמת החיים.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: קבוצה מתאימה עם נתונים מהגרף, ושתי סיבות נפרדות, כל אחת מוסברת וקשורה לירידה בפריון.
טעות נפוצה: לבחור ביהודיות – אצלן לא חל שינוי ניכר (כ־3.2 ב־1975 וכ־3.0 ב־2020); השאלה מבקשת קבוצה עם שינוי ניכר.
סעיף ב
הירידה בפריון אצל המוסלמים גורמת לכך שנולדים פחות ילדים, ולכן שיעור האוכלוסייה התלויה הצעירה (גילאי 0–14) יורד, ובסיס פירמידת הגילים מצטמצם. בשנים הקרובות הילדים הרבים שנולדו בעבר מגיעים לגיל העבודה, ולכן שיעור האוכלוסייה היצרנית (גילאי 15–64) גדל. מבנה הגילים עובר מפירמידה רחבת בסיס (אוכלוסייה צעירה) למבנה "פעמון" – יחס התלות יורד, ובטווח הארוך האוכלוסייה מזדקנת.
מה נדרש: לתאר את השינוי במבנה הגילים בקבוצה שנבחרה, ולהשתמש בשני המושגים: אוכלוסייה תלויה צעירה ואוכלוסייה יצרנית.
תשובה מלאה:
בקבוצה המוסלמית שיעור הפריון ירד מכ־7.75 לכ־3.0 ילדים לאישה, ולכן:
– האוכלוסייה התלויה הצעירה (גילאי 0–14, שאינם עובדים ותלויים בהוריהם ובמדינה) קטנה באופן יחסי – נולדים פחות ילדים בכל שנה ביחס לגודל האוכלוסייה, והבסיס של פירמידת הגילים מצטמצם.
– האוכלוסייה היצרנית (גילאי 15–64, בגיל העבודה) גדלה באופן יחסי – הילדים הרבים שנולדו בשנים שבהן הפריון היה גבוה מגיעים לגיל העבודה.
התוצאה: פירמידת הגילים משנה צורה – מפירמידה רחבת בסיס של אוכלוסייה צעירה למבנה שבו החלק האמצעי (גיל העבודה) רחב יותר. יחס התלות יורד ("חלון הזדמנויות דמוגרפי": יותר עובדים על כל תלוי). בטווח הארוך, כשהדור הגדול יזדקן, שיעור המבוגרים (מעל 65) יעלה והאוכלוסייה תזדקן.
למה זה מקבל ניקוד מלא: ההשפעה מתוארת בכיוון הנכון, עם שני המושגים הנדרשים ובקשר לקבוצה שנבחרה בסעיף א.
סעיף ג
(1) מגמה: עלייה בשיעור האוכלוסייה המבוגרת (מעל 65) – מ־9.0% ב־1989 ל־12.2% ב־2019 ולכ־15.9% (תחזית) ב־2039; הזדקנות האוכלוסייה. גורם: עלייה בתוחלת החיים – בזכות שיפור ברפואה ובשירותי הבריאות, ברמת החיים ובתזונה, אנשים חיים יותר שנים, ולכן מספר המבוגרים ושיעורם גדלים. (אפשר גם: ירידה בשיעור הפריון – פחות ילדים, ולכן חלקם של המבוגרים גדל.)
(2) יתרון לכלכלת המדינה: אנשים עובדים שנים נוספות, ולכן משלמים מסים ותורמים לייצור, והמדינה וקרנות הפנסיה משלמים קצבאות פחות שנים – הנטל על האוכלוסייה היצרנית וקופת המדינה קטן. יתרון לאדם: ממשיך להרוויח משכורת מלאה ולצבור כסף לפנסיה (קצבה גבוהה יותר בעתיד), ושומר על פעילות, מעמד וקשרים חברתיים.
מה נדרש: (1) מגמה עם נתונים מהטבלה, וגורם אחד מוסבר. (2) יתרון אחד לכלכלת המדינה ויתרון אחד לאדם הפורש – שניים שונים.
תשובה מלאה:
(1) מגמה: שיעור האוכלוסייה המבוגרת (מעל גיל 65) עולה – מ־9.0% ב־1989 ל־12.2% ב־2019 (עלייה של כ־36% בשיעור), והתחזית ל־2039 היא 15.9% (עלייה נוספת של כ־30%). כלומר, האוכלוסייה בישראל מזדקנת.
גורם – עלייה בתוחלת החיים: שיפור ברפואה (תרופות, טיפול במחלות לב וסרטן), בשירותי הבריאות, בתזונה וברמת החיים מאריך את חיי האנשים. יותר אנשים מגיעים לגיל 65 וחיים אחריו שנים רבות, ולכן חלקם באוכלוסייה עולה. (אפשר גם: ירידה בשיעורי הפריון בחלק מהקבוצות – נולדים פחות ילדים, ולכן חלקם היחסי של המבוגרים עולה; גם דור הילדים הגדול שנולד בשנות ה־50 וה־60 מגיע לגיל 65.)
(2) יתרון לכלכלת המדינה: כשגיל הפרישה עולה, אנשים ממשיכים לעבוד שנים נוספות – הם משלמים מסים ודמי ביטוח לאומי, ממשיכים לייצר, והמדינה וקרנות הפנסיה משלמים להם קצבת זקנה פחות שנים. כך קטן הנטל על האוכלוסייה היצרנית ועל תקציב המדינה, שגדל בגלל הזדקנות האוכלוסייה. (אפשר גם: המשק לא מאבד מהר כוח אדם מנוסה ומיומן.)
יתרון לאדם הפורש: הוא ממשיך לקבל משכורת מלאה, שגבוהה בדרך כלל מהפנסיה, ממשיך לצבור כסף בקרן הפנסיה ולכן יקבל קצבה גבוהה יותר; וגם נשאר פעיל, שומר על מעמד, עניין וקשרים חברתיים – דבר שתורם לבריאותו.
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) מגמה עם נתונים, וגורם מוסבר שמקשר בין הסיבה להזדקנות. (2) יתרון כלכלי למדינה ויתרון לפרט, כל אחד מוסבר.
שאלה 4 · איכות הסביבה – מדרש תמונה
פעמים רבות תהליכי פיתוח מלווים בהתערבות של האדם במערכות טבעיות, ועקב כך נגרמים נזקים לסביבה.
בתמונות שבנספח א מוצגים חמישה אתרים בישראל.
בחרו בשלוש מן התמונות 1–5, וענו על הסעיפים א–ב.
[נספח א – תמונות]
ציינו מהו האתר בכל אחת מן התמונות שבחרתם, וכתבו מהו המפגע שנגרם ממנו לאדם ולסביבה. (8 נקודות)
(1) הסבירו מהו פיתוח בר־קיימה. (2 נקודות)
(2) תארו כיצד אפשר להתמודד עם אחד מן המפגעים הסביבתיים שציינתם בסעיף א, על פי העיקרון של פיתוח בר־קיימה. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
שלוש מתוך:
תמונה 1 – אנטנות סלולר (על גבי מגדל/מבנה): קרינה בלתי מייננת (אלקטרומגנטית) – חשש לפגיעה בבריאות התושבים הגרים בקרבתן; גם מפגע חזותי.
תמונה 2 – אתר הטמנת פסולת (מזבלה): זיהום קרקע ומי תהום מתשטיפים, פליטת גז מתאן וריח רע, מזיקים (עכברים, ציפורים), ותפיסת שטח גדול.
תמונה 3 – מחצבה: הרס נוף (צלקת בנוף) ובתי גידול, אבק וזיהום אוויר, ורעש ופיצוצים.
תמונה 4 – נמל התעופה בן גוריון: רעש מטוסים, זיהום אוויר מדלק סילוני, ותפיסת שטח גדול שמגביל בנייה בסביבה.
תמונה 5 – רפת: זיהום מי תהום ונחלים מזבל (חנקות), ריח רע, זבובים ופליטת גז מתאן.
מה נדרש: לבחור שלוש תמונות, ולכל אחת: לזהות את האתר ולציין מפגע אחד שהוא גורם (מה נפגע – האדם או הסביבה).
תשובה מלאה:
תמונה 1 – אנטנות סלולריות על גג מבנה גבוה (מגדל): האנטנות פולטות קרינה בלתי מייננת (קרינה אלקטרומגנטית בתדרי רדיו). קיים חשש לפגיעה בבריאות של אנשים שחשופים לה לאורך זמן בסמוך לאנטנות, ולכן נקבעים מרחקי בטיחות וסף חשיפה. בנוסף, ריבוי אנטנות הוא מפגע חזותי.
תמונה 2 – אתר הטמנה (מזבלה) של פסולת: מי גשם ונוזלים מהפסולת יוצרים תשטיפים שמחלחלים לקרקע ומזהמים את מי התהום; פירוק הפסולת האורגנית פולט מתאן (גז חממה) וריח רע; האתר מושך מזיקים (עכברים, חתולים, ציפורים), עלול לגרום לשריפות ותופס שטחים גדולים.
תמונה 3 – מחצבה: חציבה ופיצוצים משנים את פני השטח – "צלקת" בנוף, הרס בתי גידול של צמחים ובעלי חיים; כרייה, גריסה ותנועת משאיות מעלות אבק (זיהום אוויר שפוגע בבריאות ובחקלאות סביב), ויש רעש ורעידות.
תמונה 4 – נמל התעופה בן גוריון: רעש חזק של מטוסים בהמראה ובנחיתה שפוגע באיכות החיים של התושבים ביישובים שמסביב; זיהום אוויר מפליטת דלק סילוני; והשטח הגדול שהנמל תופס, וקווי הרעש סביבו, מגבילים בנייה ופיתוח באזור צפוף.
תמונה 5 – רפת (חוות פרות לחלב): הזבל והשפכים של הרפת מזהמים את מי התהום ואת הנחלים (חנקות, חומר אורגני), גורמים לריח רע ולזבובים שמטרידים את התושבים, והפרות פולטות מתאן.
למה זה מקבל ניקוד מלא: בכל אחת משלוש התמונות האתר מזוהה נכון והמפגע מתאים לאתר ומוסבר במילים ספורות.
סעיף ב
(1) פיתוח בר־קיימה – פיתוח שמספק את צורכי הדור הנוכחי בלי לפגוע ביכולת של הדורות הבאים לספק את צורכיהם; פיתוח שמאזן בין צמיחה כלכלית, צרכים חברתיים ושמירה על הסביבה ומשאבי הטבע.
(2) (דוגמה – מזבלה) צמצום ההטמנה: הפרדת פסולת במקור ומיחזור (פלסטיק, נייר, אריזות), הפיכת פסולת אורגנית לקומפוסט ולביוגז, ושיקום אתרי הטמנה שנסגרו – כמו הפיכת הר הפסולת חירייה לפארק אריאל שרון. כך גם מספקים את הצורך לטפל בפסולת, גם חוסכים במשאבים וגם מונעים זיהום קרקע ומי תהום לדורות הבאים. (אפשר גם: מחצבה – קרן לשיקום מחצבות ושיקום המחצבה בתום השימוש לפארק או לאתר נופש; רפת – הקמת מתקנים לטיפול בזבל והפקת ביוגז.)
מה נדרש: (1) הגדרה של המושג. (2) דרך התמודדות אחת עם מפגע מסעיף א, והסבר למה היא עומדת בעיקרון של פיתוח בר־קיימה (שילוב בין הצורך בפיתוח לבין שמירה על הסביבה לדורות הבאים).
תשובה מלאה:
(1) פיתוח בר־קיימה הוא פיתוח שעונה על צורכי ההווה (כלכלה, דיור, תעסוקה, תשתיות) בלי לפגוע ביכולת של הדורות הבאים לענות על צורכיהם. הוא משלב שלושה תחומים: צמיחה כלכלית, צדק חברתי ושמירה על הסביבה ועל משאבי הטבע.
(2) התמודדות עם מפגע הפסולת (תמונה 2):
– צמצום כמות הפסולת שמגיעה להטמנה: הפרדה במקור (פחים נפרדים לאריזות, נייר, פסולת אורגנית), מיחזור ושימוש חוזר. כך חוסכים בחומרי גלם ובשטחי קרקע, שהם משאב מוגבל בישראל.
– ניצול הפסולת: הפסולת האורגנית הופכת לקומפוסט (דשן לחקלאות) או לביוגז שמפיק חשמל, ומאתרי ההטמנה שואבים את המתאן ומפיקים ממנו אנרגיה במקום שיפלט לאוויר.
– שיקום אתרים: אתרי הטמנה ישנים נסגרים, מאטמים אותם ומשקמים אותם – כמו הר הפסולת חירייה שהפך לפארק אריאל שרון.
דרכים אלה עונות על הצורך הקיים (טיפול בפסולת של אוכלוסייה גדלה) ובמקביל מונעות זיהום קרקע, מי תהום ואוויר ושומרות על השטח לדורות הבאים – זה העיקרון של פיתוח בר־קיימה.
(אפשר גם – מחצבה: לתכנן את החציבה מראש כך שתפגע בנוף כמה שפחות, להפעיל אמצעים נגד אבק, ובתום החציבה לשקם את האתר (בכספי הקרן לשיקום מחצבות) לפארק, לאגם או לאתר נופש.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) הגדרה מלאה עם רכיב הדורות הבאים והאיזון. (2) דרך מעשית, קשורה למפגע מסעיף א ומוסברת במונחי פיתוח בר־קיימה.
שאלה 5 · מושב עובדים – אטלס ישראל החדש
לא במיקוד תשפ"ז – תיוג חלקי: הנושא "עלייה שלישית – מושב עובדים" (עקרונות המושב, סעיף ב(1)) אינו בחומר 2027; סעיף א (יחידת נוף – המבנה הטופוגרפי) וסעיף ב(2) (תמורות בחקלאות – ממשק מעורב למשק מתמחה) בחומר.
עיינו באטלס ישראל החדש בעמוד 12, מפה ב – ישראל, 1:300,000 או במפה פיזית של ישראל באטלס שלרשותכם, וענו על התת־סעיפים (1)–(2).
(1) ציינו את השם של יחידת הנוף שבה שוכן המושב תל עדשים. (2 נקודות)
(2) הציגו יתרון פיזי אחד לפיתוח החקלאות ביחידת הנוף שציינתם. (3 נקודות)
(1) עיינו באטלס ישראל החדש בעמודים 78–79, מפה ד – תל עדשים: מושב, שנת ייסוד 1923 או במפה שבנספח ב.
במפה זו מוצגת תפרוסת שימושי הקרקע במושב תל עדשים.
ציינו שני עקרונות יסוד שאפיינו את מושב העובדים בראשיתו, והסבירו כיצד הם באים לידי ביטוי בתפרוסת של שני שימושי קרקע הנראים במפה. (6 נקודות)
(2) תארו שינוי אחד שחל במושבי העובדים בעשורים האחרונים. (3 נקודות)
[נספח ב – מפה]
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
(1) עמק יזרעאל.
(2) קרקע פורייה ושטח מישורי: עמק יזרעאל הוא עמק שטוח ונרחב, מכוסה קרקע סחופה עמוקה ופורייה (אלוביאלית, כבדה – ממקור בזלתי וגירי מהרים שסביבו); השטח המישורי מאפשר עיבוד ממוכן בשדות גדולים, והקרקע מתאימה לגידולי שדה, מספוא ומטעים. (אפשר גם: זמינות מים – מעיינות ומי תהום, וכמות משקעים של כ־500 מ"מ בשנה.)
מה נדרש: (1) שם יחידת הנוף לפי המפה הפיזית. (2) יתרון פיזי אחד (קרקע, טופוגרפיה, מים, אקלים) והסבר למה הוא טוב לחקלאות.
תשובה מלאה:
(1) המושב תל עדשים שוכן בעמק יזרעאל – בחלקו הצפוני-מזרחי של העמק, למרגלות גבעות הגליל התחתון (ליד עפולה וכביש 60). במפה הפיזית רואים את העמק כשטח נמוך ומישורי (צבע ירוק) בין הכרמל והרי הגליל התחתון בצפון לבין הרי הגלבוע והשומרון בדרום.
(2) יתרון פיזי – קרקע פורייה בשטח מישורי: עמק יזרעאל הוא עמק נרחב ושטוח. הנחלים שזורמים מההרים שמסביב (הגליל התחתון, הגלבוע, רמות מנשה) הסיעו אליו במשך אלפי שנים חומר סחוף, שיצר קרקע עמוקה, כבדה ועשירה בחומרי מזון לצמחים. השטח המישורי מאפשר לחלק את הקרקע לשדות גדולים ולעבד אותם בכלים חקלאיים, ובלי סכנת סחף מדרונות. לכן העמק הוא אחד האזורים החקלאיים החשובים בארץ (גידולי שדה, מספוא, מטעים).
(אפשר גם: זמינות מים – כמות משקעים של כ־450–550 מ"מ בשנה, מעיינות ומי תהום, שמאפשרים חקלאות בעל ושלחין.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: יחידת הנוף נכונה; היתרון הוא פיזי (לא אנושי) ומוסבר בקשר לחקלאות.
טעות נפוצה: לציין יתרון אנושי (למשל "קרבה לעפולה" או "קרבה לכביש") – השאלה מבקשת יתרון פיזי.
סעיף ב
(1) עיקרון השוויון: כל משפחה קיבלה נחלה שווה – במפה בתי המגורים פזורים במרווחים שווים לאורך הכביש הטבעתי, ומאחורי כל בית רצועת שדה ארוכה וצרה בגודל דומה (מבנה קורני).
עיקרון העבודה העצמית (המשק המשפחתי): כל משפחה מעבדת בעצמה את משקה, בלי שכירת פועלים – לכן מבני המשק החקלאיים (לולים, רפתות, חממות) צמודים לכל בית מגורים, והשדות יוצאים ישירות מהחצר.
(אפשר גם: עזרה הדדית ושיתוף – מבני ציבור ומסחר (צרכנייה) ממוקמים במרכז הטבעת, במרחק שווה מכל הבתים.)
(2) ירידה בחלקה של החקלאות: רוב התושבים עובדים מחוץ למושב ומחכירים את אדמתם; נבנו שכונות הרחבה לתושבים שאינם חקלאים (במפה – שכונה חדשה בצפון-מזרח, בלי מבנים חקלאיים), והמושב הופך ליישוב קהילתי-פרברי. (אפשר גם: מעבר ממשק מעורב למשק מתמחה; פירוק הקואופרטיב וההתאגדות הכלכלית; פעילות לא חקלאית – צימרים, מסחר.)
מה נדרש: (1) שני עקרונות יסוד של מושב העובדים, ולכל עיקרון – שימוש קרקע במפה שמבטא אותו והסבר. (2) שינוי אחד, מתואר.
תשובה מלאה:
(1) עיקרון ראשון – שוויון: במושב העובדים כל משפחה קיבלה נחלה (משק) בגודל שווה, על אדמת לאום. במפה: בתי המגורים (כתום בהיר) מסודרים לאורך כביש בצורת טבעת, במרווחים כמעט שווים, ומאחורי כל בית יוצאת החוצה רצועת שדה ארוכה וצרה בגודל דומה – מבנה קורני (רדיאלי) של חלקות שוות. המבנה המעגלי גם מקרב את כל הבתים למרכז במידה שווה.
עיקרון שני – עבודה עצמית ומשק משפחתי: כל משפחה עיבדה בעצמה את הנחלה שלה, בלי עבודה שכירה. במפה: מבנים חקלאיים (פסים ירוקים – לולים, רפתות, מחסנים, חממות) צמודים לכל בית מגורים, והשדות של המשפחה מתחילים מיד מאחורי החצר – כך המשפחה גרה בתוך המשק שהיא מעבדת.
(אפשר גם – עזרה הדדית וקואופרציה: במרכז הטבעת נמצאים מבני הציבור והמסחר (צרכנייה, בית העם, בית הספר), שמשרתים את כל התושבים במשותף ונמצאים במרחק שווה מכל הבתים; השיווק והקנייה נעשו במשותף.)
(2) שינוי – ירידה בחלקה של החקלאות ומעבר ליישוב כפרי-פרברי: בעשורים האחרונים רק חלק קטן מבעלי הנחלות ממשיכים לעבוד בחקלאות; רבים עובדים בעיר (עפולה, יקנעם, חיפה) ומחכירים את אדמתם לחקלאים גדולים. במושבים נבנו "הרחבות" – שכונות מגורים חדשות לתושבים שאינם חקלאים. במפה רואים זאת בצפון-מזרח: שכונה חדשה עם רחובות מעוקלים ובתים צפופים יותר, ללא מבנים חקלאיים לצד הבתים.
(אפשר גם: מעבר ממשק חקלאי מעורב (כמה ענפים קטנים בכל משק) למשק מתמחה בענף אחד ועתיר טכנולוגיה; משבר המושבים בשנות ה־80 ופירוק האגודה השיתופית; פעילות לא חקלאית בנחלה – צימרים, עסקים קטנים, מסחר.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) שני עקרונות נכונים, ולכל אחד שימוש קרקע שונה שנראה במפה עם הסבר הקשר. (2) שינוי אמיתי ומתואר, רצוי עם עדות מהמפה.
שאלה 6 · מאמר – "האם עלינו להיות מודאגים מאי החום העירוני?"
לא במיקוד תשפ"ז – שאלת מאמר: המאמר בשאלה הוחלף ב־2027 במאמר אחר ("משמעויות כלכליות של שיקום שטחים פתוחים בישראל"), ואי החום העירוני אינו נושא בפרק ארץ ישראל בחומר 2027 (הוא קרוב רק לנושא "מפגעים סביבתיים בעיר" בנתי"ב); קריאת הגרף בסעיף ב נשענת על המאמר.
שימו לב:
שאלה 6 מיועדת לתלמידים שקראו את המאמר:
"האם עלינו להיות מודאגים מאי החום העירוני?".
(א' אראל, "האם עלינו להיות מודאגים מאי החום העירוני?", אקולוגיה וסביבה, 7, 2016, עמ' 244–250)
(1) הציגו גורם אחד לתופעת אי החום העירוני. (3 נקודות)
(2) תארו השפעה אחת של תופעת אי החום העירוני על האדם ועל הסביבה. (3 נקודות)
תחושת הנוחות התֶרמית של האדם בימי הקיץ החמים נובעת מרמת החשיפה שלו לקרינה ישירה המגיעה מן השמש ולקרינה בגלים ארוכים המגיעה מן הקרקע.
(מתוך המאמר)
בגרף שלפניכם מוצג עומס חום בשעות היממה בקיץ, כפי שנמדד בשלושה אזורים בשדה בוקר:
1. באזור שבו הקרקע חשופה ללא צל.
2. באזור שבו הקרקע חשופה מתחת לעצים.
3. באזור שבו הקרקע מכוסה בדשא מתחת לעצים.
בגרף (בצד ימין) מוצגת התחושה של האדם בכמה עומסי חום.
[גרף]
(1) על פי הגרף, הוכיחו כי תחושת הנוחות התרמית של האדם נובעת בעיקר מרמת החשיפה שלו לקרינה ישירה המגיעה מן השמש. (4 נקודות)
(2) על פי הגרף, תארו את ההבדל בתחושת הנוחות בין אזור 2 לבין אזור 3. הסבירו את הגורם להבדל זה. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
(1) חומרי הבנייה והציפוי בעיר (אספלט, בטון, אבן) בולעים את קרינת השמש ביום, אוגרים את החום ופולטים אותו לאוויר בשעות הערב והלילה, ולכן העיר חמה מהסביבה הכפרית. (אפשר גם: מיעוט צמחייה ושטחים פתוחים – פחות אידוי וצל; בנייה צפופה וגבוהה שלוכדת קרינה ומפחיתה רוח; פליטת חום מרכבים, מזגנים ותעשייה.)
(2) עלייה בעומס החום ובתחושת אי הנוחות – בעיקר בלילות הקיץ, דבר שפוגע בבריאות (מכות חום, תמותה בקרב קשישים) וגורם לעלייה בצריכת החשמל למיזוג אוויר; הייצור הנוסף של חשמל מגביר את פליטת המזהמים וגזי החממה – ושוב מחמם את העיר.
מה נדרש: (1) גורם אחד והסבר קצר איך הוא מחמם את העיר. (2) השפעה אחת על האדם ועל הסביבה, מתוארת.
תשובה מלאה:
(1) גורם – חומרי הבנייה ופני השטח בעיר: בעיר מרבית השטח מכוסה אספלט, בטון ואבן. חומרים כהים וקשים אלה בולעים חלק גדול מקרינת השמש (אלבדו נמוך), מתחממים ואוגרים חום רב ביום, ופולטים אותו לאוויר בערב ובלילה כקרינה בגלים ארוכים. בנוסף, אין בהם אידוי (שמקרר). לכן העיר נשארת חמה יותר מהשטח הכפרי שסביבה – בעיקר בלילה.
(אפשר גם: מיעוט צמחייה – פחות צל ופחות התאדות שמקררת את האוויר; בנייה צפופה וגבוהה ("קניוני רחוב") – הקרינה מוחזרת בין הקירות ונלכדת, והרוח שמפזרת את החום נחלשת; חום שמקורו בפעילות האדם – כלי רכב, מזגנים, תעשייה.)
(2) השפעה – עלייה בעומס החום ובצריכת האנרגיה: בעיר הטמפרטורות גבוהות יותר בכמה מעלות, בעיקר בלילות הקיץ, ולכן גדל עומס החום על האדם – תחושת אי נוחות, קושי לישון, ועלייה בתחלואה ובתמותה בגלי חום (בעיקר בקרב קשישים וחולים). התושבים מפעילים מזגנים יותר זמן, צריכת החשמל עולה, תחנות הכוח פולטות יותר מזהמים וגזי חממה – פגיעה באיכות האוויר בעיר ובסביבה. המזגנים עצמם פולטים חום החוצה ומחזקים את אי החום (מעגל משוב).
(אפשר גם: הגברת היווצרות ערפיח (אוזון) בימים חמים – פגיעה בבריאות מערכת הנשימה.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) גורם נכון עם מנגנון פיזיקלי (בליעה, אגירה, פליטה). (2) השפעה ברורה על האדם ועל הסביבה, עם קשר סיבתי לתופעה.
סעיף ב
(1) אזורים 1 ו־2 זהים בסוג הקרקע (קרקע חשופה), וההבדל ביניהם הוא רק הצל (חסימת הקרינה הישירה מהשמש). בשעות היום ההבדל ביניהם הוא הגדול ביותר: בשעה 14:00 עומס החום באזור 1 הוא כ־430 ואט ("חם מאוד"), ובאזור 2 רק כ־200 ואט ("חמים") – הפרש של כ־230 ואט. לעומת זאת, ההבדל בין אזור 2 לאזור 3, שבהם יש צל ומשתנה רק כיסוי הקרקע (הקרינה מהקרקע), קטן בהרבה – כ־90 ואט. מכאן שהקרינה הישירה מהשמש היא הגורם העיקרי לתחושה.
(2) ההבדל: באזור 3 עומס החום נמוך מאזור 2 לאורך כל היום (בשיא כ־110 ואט לעומת כ־200), ולכן באזור 3 התחושה "נוחה" ובאזור 2 – "חמימה". הגורם: באזור 3 הקרקע מכוסה בדשא – הדשא מתאדה (דיות) ומשתמש בחלק מהאנרגיה לאידוי, ולכן פני הקרקע נשארים קרירים ופולטים פחות קרינה בגלים ארוכים; באזור 2 הקרקע החשופה מתחממת ופולטת יותר קרינה ארוכת גל אל האדם.
מה נדרש: (1) הוכחה מהגרף: להשוות בין אזורים שההבדל ביניהם הוא רק החשיפה לשמש (1 מול 2), עם ערכים, ולהראות שהשפעה זו גדולה מהשפעת הקרקע (2 מול 3). (2) לתאר את ההבדל בעומס החום ובתחושה (עם ערכים ותוויות) ולהסביר את הגורם – כיסוי הקרקע.
תשובה מלאה:
(1) כדי לבודד את השפעת הקרינה הישירה משווים בין אזור 1 לאזור 2: בשניהם הקרקע חשופה, וההבדל היחיד הוא שבאזור 2 העצים מטילים צל וחוסמים את הקרינה הישירה מהשמש.
– בבוקר המוקדם (6:00–8:00), כשהשמש נמוכה וחלשה, עומסי החום באזורים 1 ו־2 קרובים (ואף נמוכים באזור 1).
– בשעות היום ההבדל גדול מאוד: בשעה 14:00 עומס החום באזור 1 מגיע לכ־430 ואט – תחושת "חם מאוד", ובאזור 2 הוא כ־200 ואט בלבד – תחושת "חמים". הפרש של כ־230 ואט.
– לעומת זאת, בין אזור 2 לאזור 3 – שבשניהם יש צל ומשתנה רק כיסוי הקרקע, כלומר הקרינה בגלים ארוכים מהקרקע – ההפרש בשיא הוא רק כ־90 ואט (כ־200 לעומת כ־110).
ההשפעה של חסימת הקרינה הישירה (כ־230 ואט) גדולה פי 2.5 בערך מהשפעת סוג הקרקע (כ־90 ואט), ולכן הנוחות התרמית נובעת בעיקר מהחשיפה לקרינה הישירה מהשמש. (גם הירידה החדה של קו 1 אחרי 15:00, כשהשמש נמוכה ונחסמת, מראה זאת.)
(2) ההבדל: לאורך כל שעות היום עומס החום באזור 3 (קרקע מכוסה בדשא מתחת לעצים) נמוך מבאזור 2 (קרקע חשופה מתחת לעצים). בשיא, בשעה 14:00, באזור 2 כ־200 ואט – תחושת "חמים", ובאזור 3 כ־110 ואט בלבד – תחושה "נוחה". גם בערב (20:00) אזור 3 קריר יותר (כ־−85 לעומת כ־−50).
הגורם – כיסוי הקרקע בדשא: הקרקע החשופה באזור 2 מתחממת (גם בצל, מקרינה מפוזרת ומהאוויר החם) ופולטת קרינה בגלים ארוכים אל האדם. באזור 3 הדשא מבצע דיות – הוא מאדה מים, ותהליך האידוי צורך אנרגיה (חום) ומקרר את פני הקרקע והאוויר הסמוך. לכן פני הקרקע באזור 3 קרירים יותר ופולטים פחות קרינה ארוכת גל, ועומס החום על האדם קטן.
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) ההוכחה בנויה על השוואה נכונה (1 מול 2 – רק הצל משתנה), עם ערכים ותוויות תחושה מהגרף, ומראה שזה הגורם הגדול ביותר. (2) ההבדל מתואר עם נתונים ותחושות, והגורם (דשא – דיות – פחות קרינה מהקרקע) מוסבר.
טעות נפוצה: להשוות בין אזור 1 לאזור 3 כדי להוכיח את סעיף (1) – בין שני האזורים משתנים גם הצל וגם כיסוי הקרקע, ולכן ההשוואה לא מבודדת את הקרינה הישירה.
פרק שני – גאוגרפיה של המזרח התיכון
בפרק זה יש לענות על שתיים מן השאלות 7–10 (לכל שאלה – 14 נקודות) (28 נקודות).
שאלה 7 · חקלאות
בשנת 2020 במצרים ובערב הסעודית שיעור הקרקע הראויה לעיבוד חקלאי היה נמוך מאוד.
עיינו במפות שבאטלס, וציינו מאפיין פיזי דומה בשתי המדינות המשפיע על עובדה זו. (4 נקודות)
לפניכם גרף ובו נתונים על תפוקה חקלאית ממוצעת לנפש במצרים ובערב הסעודית בשנים 2014–2020, וטבלה ובה נתונים על גודל האוכלוסייה במצרים בשנים 2014, 2020.
עיינו בגרף ובטבלה, וענו על התת־סעיפים (1)–(2) שאחריהם.
[גרף]
[טבלה]
(1) על פי הנתונים בגרף, הסבירו את הגורם למגמת השינוי בתפוקה החקלאית הממוצעת לנפש בערב הסעודית. (5 נקודות)
(2) על פי הנתונים בטבלה ובגרף, הסבירו את הקשר בין שיעור גידול האוכלוסייה ושיעור התפוקה החקלאית במצרים לבין היכולת של המדינה לספק את צורכי המזון של האוכלוסייה. (5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
אקלים מדברי (צחיח): כמות משקעים שנתית קטנה מאוד (ברוב השטח פחות מ־100 מ"מ) וטמפרטורות ואידוי גבוהים – אין מים לחקלאות בעל, ושתי המדינות מכוסות ברובן במדבר (מדבר סהרה / המדבר המערבי במצרים, חצי האי ערב – הרובע הריק – בסעודיה). (אפשר גם: מיעוט נהרות זורמים – בסעודיה אין נהר קבע כלל, ובמצרים רק הנילוס; קרקעות מדבר חוליות וסלעיות.)
מה נדרש: מאפיין פיזי אחד המשותף לשתי המדינות, שנקרא מהמפות באטלס (מפות אקלים/משקעים או מפה פיזית), וקשר קצר לחוסר בקרקע לעיבוד.
תשובה מלאה:
המאפיין: אקלים מדברי – צחיחות. במפת המשקעים השנתיים באטלס רואים שכמעט כל שטחן של מצרים ושל ערב הסעודית מקבל פחות מ־100 מ"מ גשם בשנה (רק בשוליים מעט יותר – חוף הים התיכון במצרים, הרי עסיר בדרום-מערב סעודיה). במפת האקלים (אזורי האקלים) שתיהן באזור האקלים המדברי החם; הטמפרטורות גבוהות וקצב ההתאדות גבוה מאוד.
ההשפעה: בלי גשם אי אפשר לקיים חקלאות בעל, וגם ההשקיה תלויה במקור מים חיצוני. לכן רוב השטח הוא מדבר (סהרה והמדבר המערבי במצרים; הרובע הריק ונפוד בסעודיה), עם קרקעות חוליות וסלעיות דלות, ורק שטח קטן ראוי לעיבוד – במצרים רק עמק הנילוס והדלתה (כ־3%–4% מהשטח), ובסעודיה רק נאות מדבר ואזורים מושקים ממי תהום (כ־1.5%).
(אפשר גם: מיעוט מקורות מים עיליים – במפה הפיזית אין בסעודיה אף נהר קבע, ובמצרים יש נהר אחד בלבד, הנילוס.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: המאפיין פיזי, משותף לשתי המדינות, נקרא מהמפות באטלס ונקשר לשיעור הקרקע הנמוך לעיבוד.
סעיף ב
(1) מגמה: עלייה חדה – מכ־86% ב־2014 לכ־162% ב־2020 (כמעט פי 2, עלייה של כ־88%). הגורם: השקעה ממשלתית גדולה בחקלאות מודרנית עתירת ידע והון (בגלל עושר הנפט) – השקיה בטפטוף משאיבת מי תהום ומים מותפלים, חממות ממוחשבות, רפתות ולולים מתקדמים – במטרה להגדיל את הביטחון התזונתי ולהקטין את התלות ביבוא.
(2) אוכלוסיית מצרים גדלה מ־90.4 ל־107.5 מיליון (+17 מיליון, +18.8% בשש שנים, כ־2.9% בשנה) – גידול מהיר מאוד. התפוקה החקלאית לנפש כמעט לא השתנתה (כ־99%–102%), כלומר התפוקה הכוללת גדלה בערך באותו קצב כמו האוכלוסייה, רק כדי לשמור על הקיים. מאחר שהקרקע והמים (הנילוס) מוגבלים, מצרים אינה מצליחה להגדיל את המזון לכל נפש, ולכן אינה מספקת את כל צורכי המזון ותלויה ביבוא מזון (בעיקר חיטה).
מה נדרש: (1) לתאר את המגמה בסעודיה מהגרף ולהסביר גורם אחד. (2) לחבר בין שני הנתונים – גידול אוכלוסייה מהיר (טבלה, עם חישוב) ותפוקה לנפש יציבה (גרף) – ולהסיק מה זה אומר על היכולת לספק מזון.
תשובה מלאה:
(1) המגמה בערב הסעודית: התפוקה החקלאית לנפש עלתה בחדות – מכ־86% ב־2014 (ביחס לממוצע 2014–2016) לכ־114% ב־2017 וכ־162% ב־2020; עלייה של כ־88% בשש שנים, והאצה מ־2017.
הגורם – השקעה ממשלתית בחקלאות עתירת ידע והון: לסעודיה יש הכנסות עתק מנפט, והממשלה משקיעה בהן כדי להגדיל את הביטחון התזונתי ולהקטין את התלות ביבוא מזון. ההשקעות כוללות טכנולוגיות חקלאיות מתקדמות – השקיה בטפטוף, חממות ממוזגות וממוחשבות, רפתות ולולים ענקיים (ענפי חלב, עופות וביצים, ירקות ותמרים), ושימוש במי תהום ובמים מותפלים. כך, למרות האקלים המדברי, התפוקה החקלאית גדלה מהר יותר מהאוכלוסייה, והתפוקה לנפש עלתה.
(2) הנתונים במצרים:
– לפי הטבלה, האוכלוסייה גדלה מ־90,424,668 ב־2014 ל־107,465,134 ב־2020 – תוספת של כ־17 מיליון איש, גידול של כ־18.8% בשש שנים (כ־2.9% בשנה) – קצב גידול מהיר מאוד.
– לפי הגרף, התפוקה החקלאית לנפש כמעט לא השתנתה – נעה סביב 96%–102% בכל השנים.
הקשר: תפוקה לנפש יציבה פירושה שהתפוקה הכוללת גדלה בערך באותו קצב כמו האוכלוסייה (כ־19%). כל הגידול בייצור "נבלע" בגידול האוכלוסייה, ולכן כמות המזון לכל אדם לא עולה. החקלאות במצרים מוגבלת לעמק הנילוס ולדלתה – כמות הקרקע וכמות מי הנילוס כמעט קבועות, ואף שטחים חקלאיים נבלעים בהתרחבות הערים – ולכן קשה להגדיל את הייצור מהר יותר מהאוכלוסייה. התוצאה: מצרים אינה מסוגלת לספק בעצמה את כל צורכי המזון של אוכלוסייתה הגדלה, והיא תלויה ביבוא מזון (היא מהיבואניות הגדולות בעולם של חיטה); אם קצב גידול האוכלוסייה יימשך, הלחץ על המזון רק יגבר.
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) המגמה מתוארת עם ערכים והגורם מוסבר ומקושר לסעודיה (הון הנפט, טכנולוגיה, ביטחון תזונתי). (2) שני הנתונים מצוטטים ומחושבים, והקשר ביניהם מוביל למסקנה ברורה על יכולת אספקת המזון.
טעות נפוצה: לפרש "תפוקה לנפש יציבה" כ"התפוקה לא גדלה" – התפוקה הכוללת דווקא גדלה בכ־19%, אבל רק בקצב גידול האוכלוסייה.
שאלה 8 · סכרים
לפניכם שמות של סכרים שהוקמו על הנהרות הגדולים במזרח התיכון.
בחרו אחד מן הסכרים וענו על התת־סעיפים (1)–(2).
שמות סכרים:
(1) ציינו את שם הנהר שעליו הוקם הסכר שבחרתם. (2 נקודות)
(2) תארו מטרה אחת בהקמת הסכר שבחרתם, והסבירו כיצד השפיעה הקמת הסכר על פיתוח האזור שבו הוא הוקם. (4 נקודות)
בשנת 2010 החלה אתיופיה בהקמת סכר "התחייה" על הנילוס הכחול, ובשנת 2023 תושלם הקמתו. הקמת הסכר לוותה בהקמת מאגר מים ענק המשתרע על שטח של 1,300 קמ"ר ואמור להכיל כמות של 74 מיליארד מ"ק מים.
הקמתו של הסכר עוררה מחלוקת בין מצרים לבין אתיופיה בנוגע לשימוש במים של הנילוס הכחול.
לפניכם רשימה של עקרונות לחלוקה הוגנת של מי נהרות בין־לאומיים.
רשימת העקרונות:
(1) ציינו עיקרון אחד שמצרים יכולה להתבסס עליו בנוגע לזכות השימוש במי הנילוס הכחול, והסבירו מדוע מצרים יכולה להתבסס על עיקרון זה. (4 נקודות)
(2) ציינו עיקרון אחד שאתיופיה יכולה להתבסס עליו בנוגע לזכות השימוש במי הנילוס הכחול, והסבירו מדוע אתיופיה יכולה להתבסס על עיקרון זה. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1) הסכר הגבוה באסואן – נהר הנילוס. (אטטורק – פרת; טבקה – פרת; אסקי מוסול – חידקל.)
(2) מטרה: אגירת מים לאורך כל השנה כדי לאפשר השקיה רב־עונתית ולמנוע את שיטפונות הנילוס. השפעה: במצרים עברו מהשקיית אגנים (יבול אחד בשנה) להשקיה קבועה – שניים-שלושה יבולים בשנה והרחבת השטח המעובד; תחנת הכוח בסכר מספקת חשמל שתרם לתיעוש (מפעל אלומיניום בנג' חמאדי, מפעל דשנים באסואן) ולחשמול כפרים; ובאגם נאצר התפתחו דיג ותיירות.
מה נדרש: (1) שם הנהר של הסכר שנבחר. (2) מטרה אחת, ותיאור של השפעת הסכר על פיתוח האזור (חקלאות, אנרגיה, תעשייה, יישובים).
תשובה מלאה:
(1) בחרתי בסכר הגבוה באסואן (מצרים) – הוא הוקם על נהר הנילוס (הושלם ב־1970), ויצר את אגם נאצר.
(אפשר גם: סכר אטטורק (טורקיה) – על נהר הפרת; סכר טבקה (סוריה) – על נהר הפרת, יצר את אגם אסד; סכר אסקי מוסול (עירק) – על נהר החידקל.)
(2) מטרה – אגירת מים והסדרת זרימת הנילוס: לפני הסכר הנילוס הציף את עמקו פעם בשנה (בקיץ-סתיו) ואחר כך כמעט התייבש; הסכר אוגר את מי השיטפון באגם נאצר, משחרר אותם בהדרגה לאורך כל השנה, ומגן מפני שיטפונות הרסניים ומפני שנות בצורת.
השפעה על פיתוח האזור:
– חקלאות: המעבר מהשקיית אגנים עונתית להשקיה רב־עונתית איפשר לגדל שניים ואף שלושה יבולים בשנה ולהרחיב את השטח המעובד (חלקו בשולי המדבר), ולגדל גידולים מסחריים כמו כותנה, אורז וקני סוכר.
– אנרגיה ותעשייה: תחנת הכוח ההידרואלקטרית בסכר הפיקה בשנותיה הראשונות כמחצית מהחשמל של מצרים; החשמל איפשר חשמול כפרים והקמת תעשייה עתירת אנרגיה במצרים העליונה (מפעל האלומיניום בנג' חמאדי, מפעל דשנים באסואן).
– דיג ותיירות באגם נאצר.
(השפעות שליליות, אם רוצים להרחיב: הסחף הפורה נעצר באגם, ולכן החקלאים זקוקים לדשנים כימיים, והדלתה נסוגה בגלל מחסור בסחף.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: הנהר נכון; המטרה ברורה, וההשפעה על פיתוח האזור מתוארת בכמה תחומים עם הסבר הקשר לסכר.
סעיף ב
(1) זכות היסטורית לשימוש בנהר: מצרים משתמשת במי הנילוס כבר אלפי שנים – כל התרבות והיישוב שלה התפתחו לאורכו, והסכמים מהעבר (1929; 1959 – עם סודן) הקצו לה את רוב מי הנהר (55.5 מיליארד מ"ק בשנה לפי הסכם 1959). (אפשר גם: תלות בנהר / סוג האקלים – מצרים מדברית, כמעט אין בה גשם, ויותר מ־90% מהמים שלה מגיעים מהנילוס; בלעדיו אין לה חקלאות ומי שתייה.)
(2) כמות המים היחסית שכל מדינה תורמת לנהר: רוב מי הנילוס (כ־85% מהמים שמגיעים למצרים) מקורם בגשמי הקיץ ברמות אתיופיה – בנילוס הכחול ובנהרות עטברה וסובאט; לכן לאתיופיה זכות לנצל חלק מהמים שמקורם בשטחה. (אפשר גם: תלות בנהר לפיתוח הכלכלה – אתיופיה ענייה ורוב תושביה ללא חשמל, והסכר מאפשר הפקת חשמל לפיתוח ולייצוא.)
מה נדרש: לכל מדינה – עיקרון אחד מהרשימה שמתאים לה, והסבר עם עובדות גאוגרפיות על המדינה ועל הנהר.
תשובה מלאה:
(1) מצרים – זכות היסטורית לשימוש בנהר: מצרים מנצלת את מי הנילוס כבר יותר מ־5,000 שנה; כל התרבות המצרית, החקלאות והיישובים התפתחו לאורך הנהר. בהסכם מ־1929 (עם בריטניה) הוקצו למצרים 48 מיליארד מ"ק בשנה, ובהסכם מ־1959 עם סודן – 55.5 מיליארד מ"ק בשנה, רוב מי הנהר. לכן מצרים טוענת שיש לה זכות קנויה לכמות המים שהיא משתמשת בה מימים קדומים, ושאסור לפגוע בה.
(אפשר גם: תלות בנהר לפיתוח הכלכלה, או סוג האקלים – מצרים מדינה מדברית שבה כמעט אין גשם (פחות מ־100 מ"מ ברוב השטח); יותר מ־90% מהמים שלה מגיעים מהנילוס, וכמעט כל 107 מיליון תושביה גרים לאורך העמק והדלתה. לכן כל ירידה בזרימה מאיימת על החקלאות, על מי השתייה ועל הכלכלה כולה. לעומתה, באתיופיה יורדים גשמים רבים.)
(2) אתיופיה – כמות המים היחסית שכל מדינה תורמת לנהר: הנילוס הכחול נובע מאגם טאנה ברמות אתיופיה, ושם יורדים גשמי מונסון כבדים בקיץ. הנילוס הכחול, יחד עם נהרות עטברה וסובאט שגם הם יוצאים מאתיופיה, מספקים כ־85% מהמים שמגיעים למצרים; הנילוס הלבן תורם רק חלק קטן. לכן אתיופיה טוענת שמאחר שרוב המים מקורם בשטחה, מגיעה לה זכות לנצל חלק מהם – ולא רק למצרים, שאינה תורמת מים לנהר כלל.
(אפשר גם: תלות בנהר לפיתוח הכלכלה – אתיופיה היא מדינה ענייה עם אוכלוסייה גדולה (יותר מ־120 מיליון), שחלק גדול ממנה ללא חשמל; הסכר (תחנת הכוח ההידרואלקטרית הגדולה באפריקה) מאפשר לה להפיק חשמל לתעשייה, לחשמול כפרים ולייצוא לשכנות.)
עדכון: עבודות הבנייה החלו בפועל ב־2011, והסכר נחנך רשמית בספטמבר 2025.
למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל מדינה עיקרון מהרשימה שבאמת משרת אותה, ונימוק עובדתי נכון (מקור המים, היסטוריה, אקלים, תלות).
טעות נפוצה: לבחור בעבור אתיופיה את העיקרון "זכות היסטורית" או "שימוש במי הנהר בהווה" – אלה דווקא משרתים את מצרים (ואת סודן), שמשתמשות בנהר מזה אלפי שנים.
שאלה 9 · נתיבי תחבורה במזרח התיכון
במזרח התיכון נמצאים מעברי ים (מְצָרים / תעלות) מן החשובים בעולם.
(1) ציינו שם של מעבר ימי חשוב במזרח התיכון, וכתבו בין איזה ים לאיזה ים הוא מחבר. (4 נקודות)
(2) הסבירו את חשיבותו הבין־לאומית של המעבר הימי שציינתם. (3 נקודות)
בסוף שנת 2020 נחתם בין ישראל ובין ירדן הסכם המאפשר למטוסים של חברות זרות הטסים מאירופה, מן המזרח הרחוק ומן המפרץ הפרסי לעבור במרחב האווירי של שתי המדינות.
(1) הסבירו כיצד הסכם זה משפיע על חשיבותן הגאופוליטית של ירדן וישראל. (3 נקודות)
(2) יש הטוענים כי למעבר של מטוסים בין אירופה למזרח הרחוק בנתיבי התחבורה החדשים יש יתרון בתחום איכות הסביבה. חוו את דעתכם בנוגע לטענה זו, והציגו נימוק אחד לביסוס תשובתכם.
תוכלו להיעזר במפות שבאטלס. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1) תעלת סואץ – מחברת בין הים התיכון לבין ים סוף. (אפשר גם: מצר הורמוז – בין המפרץ הפרסי למפרץ עומאן (הים הערבי); מצר באב אל־מנדב – בין ים סוף למפרץ עדן; מצר הבוספורוס – בין הים השחור לים מרמרה.)
(2) תעלת סואץ מקצרת מאוד את הדרך הימית בין אירופה לאסיה (ולמפרץ הפרסי): במקום להקיף את אפריקה דרך כף התקווה הטובה – חיסכון של אלפי קילומטרים, זמן ודלק. לכן עובר בה חלק נכבד מהסחר הימי העולמי (כ־12% מהסחר העולמי לפני משבר 2024), ובכלל זה נפט, גז ומכולות; חסימה שלה משבשת את הסחר העולמי ומעלה מחירים.
מה נדרש: (1) מעבר ימי אמיתי ושני הימים שהוא מחבר (אפשר להיעזר במפה המדינית או הפיזית של המזרח התיכון באטלס). (2) הסבר לחשיבות העולמית – קיצור דרך, נפח סחר, נפט.
תשובה מלאה:
(1) תעלת סואץ (במצרים) – תעלה מלאכותית (נפתחה ב־1869) שמחברת בין הים התיכון (בפורט סעיד) לבין ים סוף (במפרץ סואץ).
(2) חשיבות בין־לאומית: התעלה היא קיצור הדרך הימי בין אירופה ואמריקה לבין אסיה, המפרץ הפרסי ומזרח אפריקה. בלעדיה האוניות צריכות להקיף את אפריקה דרך כף התקווה הטובה – דרך ארוכה בכ־6,000–9,000 ק"מ (למשל כ־6,400 ק"מ נוספים בין רוטרדם לסינגפור, ויותר מכך בין המפרץ הפרסי לאירופה), שגוזלת עוד כשבוע-שבועיים של הפלגה, דלק ועלויות. לכן עבר בתעלה (לפני משבר 2024) כ־12% מהסחר העולמי – מכולות של מוצרי תעשייה מאסיה, נפט וגז מהמפרץ לאירופה. כשהתעלה נחסמת (כמו במקרה האונייה "אוור גיבן" ב־2021) או כשהאוניות נמנעות ממנה (כמו בעקבות התקפות החות'ים בבאב אל־מנדב מאז סוף 2023), נוצרים עיכובים בשרשראות האספקה ועלייה במחירים בכל העולם. בנוסף, התעלה היא מקור הכנסה חשוב למצרים.
(אפשר גם: מצר הורמוז – בין המפרץ הפרסי למפרץ עומאן; דרכו עובר כחמישית מהנפט הנסחר בעולם מסעודיה, עירק, כווית, איחוד האמירויות, קטר ואיראן, ולכן סגירתו הייתה משבשת את אספקת האנרגיה העולמית.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: המעבר והימים נכונים, וחשיבותו העולמית מוסברת (קיצור דרך + נפח הסחר + השלכה על העולם).
סעיף ב
(1) ההסכם הופך את ישראל וירדן ל"גשר" – מסדרון תעופה בין אירופה לבין המפרץ הפרסי, הודו והמזרח הרחוק. כך גדלה חשיבותן במערכת התחבורה העולמית: הן מרוויחות דמי מעבר, מתחזקות כצומת תעופה (כולל טיסות המשך), ושיתוף הפעולה האזורי מחזק את מעמדן המדיני ואת היציבות ביחסים ביניהן ועם מדינות המפרץ.
(2) אני מסכים/ה עם הטענה: במפת העולם באטלס רואים שהקו הישיר בין אירופה להודו ולמזרח הרחוק עובר מעל ישראל, ירדן וחצי האי ערב. נתיב ישיר וקצר יותר במקום עקיפה (למשל מעל טורקיה ואיראן או מעל מצרים וים סוף) מקצר את זמן הטיסה, ולכן חוסך בדלק ומקטין את פליטת גזי החממה (CO2) וזיהום האוויר.
מה נדרש: (1) הסבר איך ההסכם משנה את מקומן של שתי המדינות במרחב (צומת/מסדרון, הכנסות, שיתוף פעולה). (2) עמדה ונימוק אחד, רצוי בעזרת מפת העולם באטלס (קיצור מסלול → פחות דלק → פחות פליטות).
תשובה מלאה:
(1) ההסכם (נחתם באוקטובר 2020) מנצל את המיקום של ישראל וירדן בצומת שבין אירופה, אסיה ואפריקה. עד אז מטוסים בין אירופה למפרץ הפרסי ולאסיה עקפו את המרחב האווירי של ישראל. עכשיו שתי המדינות הופכות ל"מסדרון אווירי" – חוליה בנתיב תעופה עולמי. כתוצאה מכך חשיבותן הגאופוליטית גדלה: הן גובות דמי מעבר (הכנסה), הופכות לצומת תעופה שחברות תעופה זרות תלויות בו, ושיתוף הפעולה ביניהן – ועם מדינות המפרץ (בהמשך להסכמי אברהם) – מחזק את הקשרים המדיניים והכלכליים ואת מעמדן באזור.
(2) עמדה: אני מסכים/ה שיש לנתיב החדש יתרון סביבתי.
נימוק: במפת העולם (או בגלובוס) באטלס אפשר לראות שהקו הקצר ביותר בין מערב אירופה לבין הודו, דרום-מזרח אסיה והמפרץ עובר מעל מזרח הים התיכון, ישראל, ירדן וחצי האי ערב. כשהמטוסים טסים בנתיב ישיר, במקום לעקוף מצפון (מעל טורקיה, הקווקז ואיראן) או מדרום-מערב (מעל מצרים וים סוף), הטיסה מתקצרת. טיסה קצרה יותר צורכת פחות דלק סילוני, ולכן נפלטים פחות CO2 (גז חממה שתורם להתחממות כדור הארץ) ופחות מזהמי אוויר (תחמוצות חנקן, חלקיקים).
(אפשר גם עמדה אחרת, אם מנומקת: היתרון הסביבתי קטן – בדרכים מסוימות הקיצור הוא קצר, וההסכם עלול להגדיל את מספר הטיסות הכולל ואת הזיהום ואת הרעש מעל ישראל וירדן.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) מוסבר כיצד ההסכם מעלה את חשיבות המדינות (מסדרון, הכנסות, קשרים). (2) עמדה ברורה עם נימוק סביבתי סיבתי (קיצור → דלק → פליטות), מבוסס על המפה.
שאלה 10 · אקלים
לפניכם שלושה קלימוגרפים 1, 2, 3 ובהם נתונים משלוש תחנות למדידת נתוני אקלים בטורקיה: וָן (ואן), אנטליה, טרבזון.
כל אחת מן התחנות מייצגת סוג אקלים אחר בטורקיה.
בעמוד הבא יש רשימה של מאפייני אקלים.
עיינו בקלימוגרפים, ברשימה ובמפות שבאטלס, וענו על הסעיפים א–ב שבעמוד הבא.
[קלימוגרפים]
מאפייני אקלים:
משרע טמפרטורות שנתי – גדול (מעל 20°C) / בינוני–קטן (10°C–20°C) / קטן (עד 10°C)
כמות משקעים שנתית – גדולה מאוד / גדולה / קטנה
תפרוסת משקעים – בכל חודשי השנה / בעיקר בחורף / בעיקר בקיץ
(1) היעזרו ברשימת מאפייני האקלים.
ציינו שני מאפייני אקלים הנראים בקלימוגרף של כל אחת מתחנות המדידה:
מאפיין אחד של הטמפרטורה ומאפיין אחד של המשקעים (סך הכול – שלושה מאפיינים של הטמפרטורה ושלושה מאפיינים של המשקעים). (5 נקודות)
(2) קבעו איזה מן הקלימוגרפים 1–3 מייצג כל אחת מתחנות המדידה – וָן (ואן), אנטליה, טרבזון:
העתיקו למחברת את מספרו של כל אחד מן הקלימוגרפים 1–3, וכתבו לידו את שם התחנה שהוא מייצג. (3 נקודות)
(1) משרע הטמפרטורות השנתי בקלימוגרף 1 דומה למשרע הטמפרטורות השנתי בקלימוגרף 2.
ציינו מהו הגורם המשפיע על משרע הטמפרטורות בשני האזורים של התחנות, והסבירו כיצד הוא משפיע. (3 נקודות)
(2) ציינו גורם אקלים מקומי אחד המשפיע על מאפייני האקלים המוצגים בקלימוגרף 3, והסבירו כיצד הוא משפיע על מאפייני הטמפרטורה באזור של תחנת המדידה. (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
(1) קלימוגרף 1: משרע טמפרטורות בינוני–קטן (כ־10.5°C בינואר עד כ־28.5°C באוגוסט – כ־18°C); כמות משקעים גדולה מאוד (1056 מ"מ) / תפרוסת – בעיקר בחורף.
קלימוגרף 2: משרע טמפרטורות בינוני–קטן (כ־7°C עד כ־23°C – כ־16°C); תפרוסת משקעים – בכל חודשי השנה / כמות גדולה (823 מ"מ).
קלימוגרף 3: משרע טמפרטורות גדול (כ־−3°C בינואר עד כ־21.5°C באוגוסט – כ־25°C); כמות משקעים קטנה (385 מ"מ) / בעיקר בחורף (בעונה הקרה, עם שיא באביב).
(2) 1 – אנטליה; 2 – טרבזון; 3 – וָן.
מה נדרש: (1) לכל קלימוגרף: מאפיין טמפרטורה אחד ומאפיין משקעים אחד מתוך הרשימה, לפי הנתונים בגרף. (2) התאמה של כל קלימוגרף לתחנה, בעזרת מיקום התחנות במפה הפיזית ובמפת האקלים של טורקיה באטלס.
תשובה מלאה:
(1) הערכים נקראו מהקלימוגרפים; המשרע = הטמפרטורה בחודש החם פחות הטמפרטורה בחודש הקר.
קלימוגרף 1 – טמפרטורה: משרע בינוני–קטן – כ־10.5°C בינואר וכ־28.5°C באוגוסט, משרע של כ־18°C (בתוך הטווח 10–20°C). משקעים: כמות גדולה מאוד – 1056 מ"מ; (או: תפרוסת בעיקר בחורף – רוב הגשם יורד בנובמבר–פברואר, והקיץ (יוני–ספטמבר) כמעט יבש).
קלימוגרף 2 – טמפרטורה: משרע בינוני–קטן – כ־7°C בינואר-פברואר וכ־23°C באוגוסט, משרע של כ־16°C. משקעים: תפרוסת בכל חודשי השנה – בכל חודש יורדים לפחות כ־37 מ"מ (המינימום ביולי), עם שיא באוקטובר (כ־110 מ"מ); (או: כמות גדולה – 823 מ"מ).
קלימוגרף 3 – טמפרטורה: משרע גדול – כ־−3°C בינואר וכ־21.5°C באוגוסט, משרע של כ־25°C (מעל 20°C); החורף קר מאוד, מתחת לאפס. משקעים: כמות קטנה – 385 מ"מ; (או: בעיקר בחורף – רוב המשקעים יורדים באוקטובר–מאי (חלקם כשלג), עם שיא באפריל, והקיץ כמעט יבש).
(2) – קלימוגרף 1 – אנטליה: עיר על חוף הים התיכון בדרום טורקיה – אקלים ים־תיכוני: קיץ חם ויבש וחורף גשום ומתון.
– קלימוגרף 2 – טרבזון: עיר על חוף הים השחור בצפון-מזרח טורקיה – אקלים ממוזג-לח עם גשם בכל עונות השנה (ממוזג אוקייני/סובטרופי לח).
– קלימוגרף 3 – וָן: עיר ברמה הגבוהה של מזרח אנטוליה (ליד אגם ואן, בגובה של כ־1,700 מ') – אקלים יבשתי-הררי: חורף קר מאוד ומשקעים מועטים.
למה זה מקבל ניקוד מלא: שלושה מאפייני טמפרטורה ושלושה של משקעים, כל אחד מנוסח לפי הרשימה ומבוסס על ערכים מהגרף; ההתאמה לתחנות נכונה.
סעיף ב
(1) הקרבה לים: אנטליה שוכנת לחוף הים התיכון וטרבזון לחוף הים השחור. המים מתחממים ומתקררים לאט יותר מהיבשה (קיבול חום גבוה), ולכן הים מקרר את האוויר בקיץ ומחמם אותו בחורף – והמשרע השנתי מתמתן (כ־18°C וכ־16°C).
(2) הגובה (רום) – וָן שוכנת ברמה של מזרח אנטוליה בגובה של כ־1,700 מ' מעל פני הים. הטמפרטורה יורדת עם הגובה (כ־0.6°C לכל 100 מ'), ולכן הטמפרטורות נמוכות – בחורף מתחת לאפס (כ־−3°C בינואר) וגם הקיץ אינו חם במיוחד (כ־21.5°C). (אפשר גם: ריחוק מהים – יבשתיות, שמגדילה את המשרע.)
מה נדרש: (1) גורם אחד משותף לשתי התחנות, ומנגנון: איך הוא מקטין את המשרע. (2) גורם מקומי אחד לתחנה 3 (ואן) ומנגנון ההשפעה על הטמפרטורה.
תשובה מלאה:
(1) הגורם: הקרבה לים (השפעה ימית). אנטליה (1) שוכנת לחוף הים התיכון וטרבזון (2) לחוף הים השחור – רואים זאת במפה הפיזית של טורקיה באטלס.
ההשפעה: למים קיבול חום גבוה – הם מתחממים לאט בקיץ ומתקררים לאט בחורף, ולכן טמפרטורת פני הים יציבה יחסית לאורך השנה. בקיץ הים קריר מהיבשה ומקרר את אזור החוף, ובחורף הוא חמים מהיבשה ומחמם אותו. לכן ההבדל בין הקיץ לחורף מתמתן: משרע של כ־18°C באנטליה וכ־16°C בטרבזון – לעומת כ־25°C בוָן שבפנים היבשה.
(2) גורם מקומי – הגובה (הרום): וָן נמצאת ברמה הגבוהה של מזרח אנטוליה, בגובה של כ־1,700 מ' מעל פני הים (במפה הפיזית – אזור בצבע חום כהה, מוקף רכסי הרים).
ההשפעה על הטמפרטורה: הטמפרטורה יורדת עם העלייה בגובה – בממוצע כ־0.6°C–0.65°C לכל 100 מ'. לכן בוָן קר יותר מאשר בערי החוף לאורך כל השנה: בחורף הממוצע מתחת לאפס (כ־−3°C בינואר) וחלק מהמשקעים יורדים כשלג, וגם החודש החם (אוגוסט, כ־21.5°C) קריר בהרבה מאנטליה (כ־28.5°C).
(אפשר גם: ריחוק מהים (יבשתיות) – רכסי ההרים לאורך החופים חוסמים את ההשפעה הימית, ולכן אין גורם שממתן את הטמפרטורות: הקיץ חם והחורף קפוא – משרע גדול. גם רכסי ההרים יוצרים "צל גשם", ולכן המשקעים מעטים.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) הגורם המשותף מזוהה ומוסבר במנגנון קיבול החום של המים. (2) גורם מקומי נכון לוָן, עם מנגנון (ירידת טמפרטורה עם הגובה) וקשר לנתוני הקלימוגרף.
טעות נפוצה: לענות בסעיף ב(1) "קו הרוחב" – שתי התחנות בקווי רוחב שונים, ובכל זאת המשרע דומה; הגורם המשותף הוא הקרבה לים.
פרק שלישי – ניתוח תופעות יסוד במרחב
ההוראות לפרק זה
יש לענות על שלוש שאלות: על שאלה 11 (חובה), ועל שתיים מן השאלות 12–15 (לכל שאלה – 12 נקודות) (36 נקודות). שאלה 11 – שאלת חובה: ענו על שלושה מן הסעיפים א–ד (לכל סעיף – 4 נקודות).
שאלה 11 · מאפיינים פיזיים ומאפיינים אנושיים
בפרק זה תיבדק יכולתכם להתמודד עם שאלות העוסקות בחבל ארץ שלא למדתם עליו.
השאלות מתבססות על מיומנויות בגאוגרפיה ועל מיומנויות חשיבה.
המידע הגאוגרפי נתון במפות החבליות והפיזיות שבאטלס, ובמפות העולמיות והנושאיות.
חבל הארץ שהפרק עוסק בו הוא ברזיל.
שימו לב: לפניכם קטע קצר ובו מידע שישמש רקע לשאלות בפרק זה. קראו אותו, וענו על השאלות.
[קטע]
שאלת חובה – ענו על שלושה מן הסעיפים א–ד בשאלה זו (לכל סעיף – 4 נקודות).
בחרו באחד מן המאפיינים של ברזיל המוצגים בקטע המידע שבפתיח, והסבירו כיצד מאפיין זה עשוי לסייע לפיתוחה הכלכלי של ברזיל.
מהו סוג האקלים השורר ברוב שטחה של ברזיל? הסבירו את הגורם העיקרי לאקלים זה.
(1) ציינו את ההבדל העיקרי בגודל היישובים בין אזור מערב ברזיל, הגובל בכמה ממדינות דרום אמריקה, ובין אזור מזרח ברזיל, הגובל באוקיינוס האטלנטי.
(2) הסבירו גורם אחד להבדל שציינתם.
בטבלה שלפניכם מוצגים מדדי פיתוח אחדים של ברזיל, גרמניה ובוליביה.
קבעו את רמת הפיתוח של ברזיל בהשוואה לגרמניה ולבוליביה, והציגו שני נתונים מן הטבלה המבססים קביעה זו.
[טבלה]
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
גודל השטח – ברזיל משתרעת על 47% משטח היבשת, ולכן יש בה משאבי טבע רבים ומגוונים: מחצבים (עפרות ברזל ובוקסיט), קרקעות ושטחים עצומים לחקלאות ולמרעה (סויה, קפה, קני סוכר, בקר), יערות ונהרות להפקת חשמל. המשאבים מאפשרים ייצוא, הכנסות למדינה ופיתוח תעשייה. (אפשר גם: אוכלוסייה גדולה – שוק מקומי גדול וכוח עבודה רב; חוף ארוך לאוקיינוס האטלנטי – נמלים לסחר בין־לאומי; נהר האמזונס – נתיב תחבורה ומקור לאנרגיה.)
מה נדרש: לבחור מאפיין אחד מהקטע ולהסביר איך הוא יכול לקדם את הכלכלה (מנגנון ותוצאה).
תשובה מלאה:
המאפיין: גודל השטח – ברזיל היא המדינה הגדולה בדרום אמריקה ומשתרעת על 47% משטח היבשת.
ההסבר: בשטח עצום כזה, המשתרע על אזורי אקלים ונוף שונים, יש מגוון גדול של משאבי טבע:
– מחצבים: מרבצים גדולים של עפרות ברזל (ברזיל מהיצואניות הגדולות בעולם), בוקסיט, זהב ונפט ימי;
– קרקע: שטחים נרחבים לחקלאות ולמרעה – ברזיל מהיצואניות הגדולות בעולם של סויה, קפה, סוכר ובשר בקר;
– מים: נהרות גדולים שמספקים אנרגיה הידרואלקטרית זולה.
המשאבים מאפשרים לברזיל לייצא, להכניס מטבע חוץ ולהשקיע בתשתיות ובתעשייה (למשל תעשיית פלדה המבוססת על ברזל מקומי). זה גם המשותף למדינות BRICS לפי הקטע – גודל ומשאבי טבע.
(אפשר גם: אוכלוסייה גדולה – שוק מקומי גדול שמושך משקיעים ומפעלים, וכוח עבודה רב וזול יחסית; חוף ארוך לאוקיינוס האטלנטי – נמלים (סנטוס, ריו דה ז'נרו) שמחברים את ברזיל לסחר העולמי.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: המאפיין לקוח מהקטע, והסבר מראה את הקשר בין המאפיין לפעילות כלכלית מוחשית.
סעיף ב
אקלים טרופי (חם ולח) – משווני (יער גשם) באגן האמזונס בצפון, וטרופי עם עונה יבשה (סוואנה) במרכז. הגורם העיקרי: קו הרוחב – רוב שטחה של ברזיל נמצא בקווי רוחב נמוכים, בין קו המשווה לחוג הגדי; קרני השמש פוגעות בזווית גבוהה (כמעט אנכית) כל השנה, ולכן הטמפרטורות גבוהות לאורך כל השנה (וגם המשקעים רבים בגלל עליית אוויר חם ולח).
מה נדרש: סוג האקלים (לפי מפת אזורי האקלים העולמית באטלס) והגורם העיקרי עם מנגנון.
תשובה מלאה:
סוג האקלים: אקלים טרופי – חם ולח. בצפון, באגן האמזונס, אקלים משווני (יער גשם טרופי): חם כל השנה (כ־26°C–27°C) וגשום בכל החודשים; במרכז ברזיל ובצפון-מזרח – אקלים טרופי עם עונה גשומה בקיץ ועונה יבשה בחורף (סוואנה). רק בדרום הקיצוני – אקלים סובטרופי.
הגורם העיקרי – קו הרוחב (המיקום ביחס לקו המשווה): רוב שטחה של ברזיל נמצא בין קו המשווה (העובר בצפון המדינה, ליד שפך האמזונס) לבין חוג הגדי (העובר ליד סאו פאולו). בקווי רוחב נמוכים קרני השמש פוגעות בזווית גבוהה, כמעט אנכית, לאורך כל השנה, ואורך היום כמעט קבוע; לכן כמות האנרגיה שמגיעה מהשמש גדולה ויציבה, והטמפרטורות גבוהות בכל חודשי השנה. החום גורם לאוויר הלח להתחמם ולעלות, והוא מתקרר ויוצר גשמי הסעה (וזה גם אזור ההתכנסות הבין־טרופי), ולכן גם המשקעים רבים.
למה זה מקבל ניקוד מלא: האקלים מזוהה נכון, והגורם מוסבר במנגנון (זווית קרינה → טמפרטורות גבוהות כל השנה).
סעיף ג
(1) במזרח, לאורך החוף האטלנטי, נמצאות הערים הגדולות של ברזיל – מטרופולינים של מיליוני תושבים (סאו פאולו, ריו דה ז'נרו, סלבדור, רסיפה); במערב היישובים קטנים ומעטים (כפרים ועיירות), והאוכלוסייה דלילה (למעט מנאוס).
(2) הנגישות לים: ההתיישבות הפורטוגזית החלה מהחוף, והערים התפתחו כנמלים שדרכם יוצאו תוצרי החקלאות והמחצבים לאירופה; לחוף נגישות טובה לסחר ולתחבורה, ולכן ריכזו את התעשייה, השירותים ואת המהגרים. המערב מכוסה ביער גשם צפוף, רחוק מהחוף וקשה לגישה, ולכן נשאר דליל. (אפשר גם: תנאי אקלים – יער הגשם החם והלח במערב מקשה על התיישבות.)
מה נדרש: (1) להשוות על אותו קריטריון (גודל היישובים) בין מערב למזרח. (2) גורם אחד מוסבר. אפשר להיעזר במפת האוכלוסייה והערים של דרום אמריקה באטלס.
תשובה מלאה:
(1) ההבדל: במזרח ברזיל, לאורך החוף האטלנטי, נמצאים היישובים הגדולים – ערים ומטרופולינים של מיליוני תושבים: סאו פאולו (כ־11.5 מיליון בעיר עצמה, למעלה מ־20 מיליון במטרופולין), ריו דה ז'נרו, סלבדור, פורטלזה ורסיפה. במערב ברזיל (אגן האמזונס והגבול עם פרו, בוליביה וקולומביה) היישובים קטנים – כפרים ועיירות קטנות ופזורות, והאוכלוסייה דלילה מאוד; מנאוס היא החריג הבולט.
(2) גורם – נגישות לים והיסטוריית ההתיישבות: הפורטוגזים הגיעו מהים ויסדו את יישוביהם הראשונים על החוף. הערים התפתחו כנמלים שדרכם יוצאו לאירופה תוצרים כמו סוכר, זהב וקפה; לכן התרכזו בהן מסחר, תעשייה ושירותים, והן משכו מהגרים מחו"ל ומהכפר. הנגישות הטובה (נמלים, ובהמשך רכבות וכבישים) חיזקה את יתרון הצבירה של הערים במזרח. המערב רחוק מהחוף, מכוסה ביער גשם צפוף וקשה למעבר, ולכן הנגישות אליו הייתה נמוכה והוא נשאר דליל.
(אפשר גם: תנאים פיזיים – במערב יער גשם, חום ולחות גבוהים, קרקעות דלות וסכנת מחלות, שמקשים על התיישבות וחקלאות.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) ההבדל מנוסח כהשוואה על אותו קריטריון ועם דוגמאות. (2) גורם אחד עם מנגנון שמסביר את הריכוז במזרח ואת הדלילות במערב.
סעיף ד
ברזיל ברמת פיתוח בינונית (מדינה מתפתחת מתקדמת) – גבוהה מבוליביה ונמוכה מגרמניה. נתונים: 1. תוחלת חיים – בברזיל 76 שנים, בין בוליביה (73) לגרמניה (81). 2. מועסקים בחקלאות – בברזיל 9%, הרבה פחות מבוליביה (29%) אבל יותר מגרמניה (1.4%). (אפשר גם: שימוש באינטרנט 81% – בין 60% ל־90%.)
מה נדרש: קביעה אחת של רמת הפיתוח היחסית, ושני נתונים מהטבלה שמראים את מקומה של ברזיל בין שתי המדינות.
תשובה מלאה:
הקביעה: ברזיל נמצאת ברמת פיתוח בינונית – מדינה מתפתחת מתקדמת (מתועשת חדשה): רמת הפיתוח שלה גבוהה מזו של בוליביה ונמוכה מזו של גרמניה.
נתון ראשון – תוחלת חיים: בברזיל 76 שנים – יותר מבבוליביה (73) ופחות מבגרמניה (81). תוחלת חיים משקפת את רמת שירותי הבריאות, התזונה ורמת החיים.
נתון שני – שיעור המועסקים בחקלאות: בברזיל 9% – פי 3 בערך פחות מבבוליביה (29%), אבל פי 6 בערך יותר מבגרמניה (1.4%). שיעור נמוך של מועסקים בחקלאות מאפיין כלכלה מפותחת המבוססת על תעשייה ושירותים.
(אפשר גם: שיעור המשתמשים באינטרנט – 81% בברזיל, בין 60% בבוליביה ל־90% בגרמניה.)
הערה: יש מדדים שבהם ברזיל דומה לגרמניה או אף "עוקפת" אותה (אוכלוסייה עירונית 88%, פריון 1.8), אך שיעור עיור גבוה בדרום אמריקה אינו מעיד בהכרח על רמת פיתוח גבוהה – לכן עדיף לבסס את הקביעה על המדדים שלעיל.
למה זה מקבל ניקוד מלא: רמת הפיתוח נקבעת ביחס לשתי המדינות, ושני הנתונים מצוטטים עם ההשוואה המלאה (ברזיל מול גרמניה ומול בוליביה).
טעות נפוצה: להסתמך על שיעור האוכלוסייה העירונית (88%, יותר מגרמניה) כדי לקבוע שברזיל מפותחת יותר מגרמניה – בדרום אמריקה העיור גבוה גם במדינות מתפתחות, ומדד זה לבדו מטעה.
שאלה 12 · יערות וסביבה באגן האמזונס
הסבירו שני תנאים פיזיים המאפשרים את התפתחות היערות באגן האמזונס. (4 נקודות)
בעשורים האחרונים נעשה בירוא יערות נרחב באגן האמזונס לצורכי פיתוח. בתופעה זו בא לידי ביטוי המתח בין הצורך בפיתוח של ברזיל לבין החשיבות של שימור היערות באזור זה.
(1) מדוע יש חשיבות לשימור היערות באגן האמזונס?
הסבירו שתי סיבות. (4 נקודות)
(2) מדוע על אף החשיבות של שימור היערות, ממשיכים לברא יערות בברזיל לצורכי פיתוח?
הסבירו שתי סיבות. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
1. טמפרטורות גבוהות כל השנה (כ־26°C–28°C) – האגן נמצא סביב קו המשווה, ולכן אין עונה קרה, והצמחים גדלים ברציפות כל השנה.
2. כמות משקעים גדולה מאוד (2,000–3,000 מ"מ ויותר) הפזורה על פני רוב חודשי השנה – אקלים משווני; בשילוב לחות גבוהה ושפע מים בנהרות (אגן הניקוז הגדול בעולם), יש לצמחים מים בשפע, וזה מאפשר יער עבות וגבוה.
מה נדרש: שני תנאים פיזיים נפרדים (טמפרטורה, משקעים, ואפשר גם מים עיליים/לחות), כל אחד עם הסבר איך הוא מאפשר צמיחת יער.
תשובה מלאה:
תנאי ראשון – חום כל השנה: אגן האמזונס שוכן משני צדי קו המשווה. קרינת השמש חזקה כל השנה, והטמפרטורה הממוצעת כ־26°C–28°C בכל החודשים, כמעט בלי הבדל בין עונות. כך אין עונת קור שבה הצמחים מפסיקים לגדול, והצמיחה רציפה – העצים מגיעים לגבהים של 30–50 מ'.
תנאי שני – שפע משקעים ולחות: באגן יורדים כ־2,000–3,000 מ"מ גשם בשנה (ובחלקים יותר), והם פזורים על פני רוב חודשי השנה – אקלים משווני. האוויר החם והלח עולה ויוצר גשמי הסעה כמעט מדי יום. הלחות הגבוהה ושפע המים בנהרות (האמזונס ויובליו – אגן הניקוז הגדול בעולם) מספקים לצמחים מים כל הזמן.
השילוב של חום ומים כל השנה יוצר את התנאים לצמיחה המהירה והצפופה ביותר על פני כדור הארץ – יער גשם טרופי עם שכבות צמחייה רבות.
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני תנאים פיזיים שונים, כל אחד עם נתון ועם הסבר לקשר לצמיחת היער.
סעיף ב
(1) א. מגוון ביולוגי – ביער האמזונס חיים כ־10% מכל מיני הצמחים ובעלי החיים המוכרים בעולם; בירוא מכחיד מינים ופוגע במקור לתרופות ולידע. ב. ויסות האקלים – היער קולט כמויות ענק של CO2 בפוטוסינתזה ואוגר פחמן; בירוא ושריפה משחררים פחמן ומגבירים את ההתחממות הגלובלית. (אפשר גם: מחזור המים – היער מחזיר לחות לאוויר ומזין גשמים בברזיל; שמירה על הקרקע מסחף; בית לשבטים ילידים.)
(2) א. אינטרסים כלכליים – ייצוא: פינוי היער לשטחי מרעה לבקר ולגידול סויה, ולכריתת עצים, מכניס הכנסות גדולות מייצוא לשווקים העולמיים. ב. גידול האוכלוסייה והצורך בפיתוח: הממשלה פותחת את האזור להתיישבות של חסרי קרקע מהצפון-מזרח ומהערים, וסוללת כבישים (כמו הכביש הטרנס־אמזוני), מקימה סכרים ומכרות – לפיתוח ולצמצום עוני. (אפשר גם: אכיפה חלשה של החוק ושטח עצום שקשה לפקח עליו.)
מה נדרש: (1) שתי סיבות שונות לשימור, כל אחת עם מנגנון. (2) שתי סיבות שונות להמשך הבירוא – כלכליות/חברתיות/פוליטיות – כל אחת מוסברת.
תשובה מלאה:
(1) סיבה ראשונה – שמירה על המגוון הביולוגי: יער האמזונס הוא יער הגשם הגדול בעולם, ובו חיים כ־10% מכלל המינים המוכרים של צמחים ובעלי חיים, ורבים מהם אינם נמצאים בשום מקום אחר. בירוא היער הורס את בתי הגידול ומכחיד מינים לצמיתות; כך אובד גם ידע ומשאב לעתיד (למשל צמחים שמהם מפיקים תרופות).
סיבה שנייה – ויסות האקלים העולמי: העצים קולטים פחמן דו־חמצני מהאוויר בתהליך הפוטוסינתזה ואוגרים כמויות ענק של פחמן בגזעים ובקרקע. כשכורתים ושורפים את היער, הפחמן משתחרר לאטמוספרה כ־CO2, ובמקום "בולע פחמן" היער הופך למקור פליטה – וזה מגביר את אפקט החממה ואת התחממות כדור הארץ.
(אפשר גם: מחזור המים – העצים מאדים כמויות גדולות של מים ("נהרות מעופפים"), שיורדים כגשם במרכז ובדרום ברזיל וחשובים לחקלאות ולתחנות הכוח ההידרואלקטריות; מניעת סחף קרקע – הקרקעות הטרופיות דלות ונשטפות מהר אחרי הבירוא; שמירה על אורח החיים של השבטים הילידים.)
(2) סיבה ראשונה – אינטרסים כלכליים וביקוש עולמי: לברזיל משתלם מאוד לנצל את שטחי היער: פינוי היער לשטחי מרעה לבקר ולגידול סויה (בעיקר למספוא), וכריתת עץ, מאפשרים ייצוא בהיקף ענק לשווקים בעולם (סין, אירופה) – הכנסות מטבע חוץ, רווחים לחוואים ולחברות, ומקומות עבודה. הביקוש העולמי לבשר ולסויה מגביר את הלחץ לברא עוד.
סיבה שנייה – גידול האוכלוסייה והצורך בפיתוח ובצמצום עוני: ברזיל היא מדינה מתפתחת עם אוכלוסייה גדולה ופערים גדולים. הממשלה ראתה באמזונס "ספר" לפיתוח: היא סללה כבישים (כמו הכביש הטרנס־אמזוני), עודדה התיישבות של חקלאים חסרי קרקע מהצפון-מזרח העני, והקימה סכרים, מכרות (ברזל, זהב) ותשתיות. כל אלה מבוססים על פינוי שטחי יער.
(אפשר גם: קושי באכיפה – השטח עצום ומרוחק, והבירוא הבלתי חוקי קשה לפיקוח; וגם הטענה שהמדינות המפותחות בעצמן כרתו את יערותיהן בעבר, ולכן אין לדרוש מברזיל לוותר על פיתוח.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: בכל תת־סעיף שתי סיבות נפרדות, כל אחת עם מנגנון גאוגרפי וקשר לאמזונס, כך שהמתח בין פיתוח לשימור מוצג משני הצדדים.
שאלה 13 · אנרגיה
66% מכושר ייצור החשמל של ברזיל הוא ממקורות הידרואלקטריים.
בנספח ג מוצגת מפה סכמטית של ברזיל, ובה מסומנים האזורים שבהם מפיקים חשמל ממקורות אלה.
עיינו במפה הסכמטית ובמפות שבאטלס.
(1) ציינו את האזור שבו נמצאות רוב תחנות הכוח להפקת חשמל הידרואלקטרי. (2 נקודות)
(2) הסבירו גורם פיזי אחד וגורם אנושי אחד למיקום של תחנות הכוח באזור זה. (5 נקודות)
[נספח ג – מפה]
אתנול הוא כוהל המופק בברזיל מצמחי קנה סוכר ותירס. יצרניות הרכב בברזיל פיתחו מכוניות המונעות באמצעות דלק המורכב מבנזין ואתנול, ולכן כיום השימוש בדלק זה בברזיל הולך וגדל.
הסבירו שני יתרונות של השימוש בדלק המורכב מבנזין ואתנול בברזיל. (5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
(1) בדרום-מזרח ברזיל – לאורך הגבול בין מחוז דרום מזרח למחוז המערב התיכון (על נהר פרנה ויובליו), ועוד אחת בדרום (על הגבול עם פרגוואי). 5 מתוך 7 התחנות במפה נמצאות שם.
(2) גורם פיזי: נהרות גדולים ושופעי מים (נהר פרנה ויובליו) הזורמים על הרמה הברזילאית – כמויות גשם גדולות בקיץ מספקות ספיקה גדולה, והירידה מהרמה יוצרת מפלים ומפלי גובה (שיפוע) שמתאימים להקמת סכרים. גורם אנושי: קרבה לצרכני החשמל – דרום-מזרח ברזיל הוא האזור המאוכלס והמתועש ביותר (סאו פאולו, ריו דה ז'נרו), ולכן הביקוש לחשמל גדול שם, והקרבה חוסכת בעלויות ובאיבודי הולכה.
מה נדרש: (1) לזהות במפה את אזור הריכוז של סמלי התחנות. (2) גורם פיזי (נהרות, משקעים, טופוגרפיה – ממפות האקלים והפיזית באטלס) וגורם אנושי (ביקוש, תעשייה, אוכלוסייה, הון) – כל אחד מוסבר.
תשובה מלאה:
(1) לפי המפה, רוב תחנות הכוח (5 מתוך 7 הסמלים) נמצאות בדרום-מזרח ברזיל: ארבע לאורך הגבול בין מחוז דרום מזרח למחוז המערב התיכון, מערבית לסאו פאולו, ואחת בקצה המערבי של מחוז דרום, על הגבול עם פרגוואי. במפה הפיזית באטלס רואים שזה מהלך נהר פרנה ויובליו (התחנה על הגבול עם פרגוואי מתאימה לסכר איטאיפו).
(2) גורם פיזי – נהרות גדולים עם ספיקה גדולה ומפלי גובה: לפי מפת המשקעים באטלס, באזור יורדים כ־1,250–2,000 מ"מ גשם בשנה, בעיקר בקיץ, ולכן נהר פרנה ויובליו (טייטה, גרנדה, פרנאיבה) זורמים בספיקה גדולה כל השנה. הנהרות זורמים על הרמה הברזילאית ויורדים ממנה במפלים ובאשדות (שיפוע), ובמקומות רבים הם עוברים בעמקים צרים – תנאים מצוינים להקמת סכרים ואגירת מים, ולסיבוב טורבינות.
גורם אנושי – קרבה לצרכני החשמל: מחוז דרום מזרח הוא הלב הכלכלי של ברזיל – בו גרים כ־87 מיליון איש (כ־42% מהאוכלוסייה), ובו המטרופולינים סאו פאולו וריו דה ז'נרו וריכוז התעשייה הגדול במדינה. הביקוש לחשמל שם הוא הגדול ביותר, ולכן משתלם להקים את התחנות קרוב אליו: קווי ההולכה קצרים יותר, העלות נמוכה יותר והאנרגיה שהולכת לאיבוד בדרך קטנה. (אפשר גם: זמינות הון והשקעות ממשלתיות באזור המפותח, ושיתוף פעולה עם פרגוואי בסכר איטאיפו.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) האזור מזוהה נכון לפי המפה. (2) גורם פיזי וגורם אנושי נפרדים, כל אחד עם מנגנון וקשר לאזור.
סעיף ב
1. יתרון כלכלי – הקטנת התלות ביבוא נפט: האתנול מופק מקני סוכר ומתירס שגדלים בברזיל עצמה (יש לה שטחים חקלאיים עצומים ואקלים טרופי מתאים), ולכן היא צריכה לייבא פחות נפט, חוסכת מטבע חוץ ופחות פגיעה ממחירי נפט גבוהים; הענף גם יוצר מקומות עבודה בחקלאות ובתעשייה.
2. יתרון סביבתי – אתנול הוא דלק ממקור מתחדש: הצמחים קולטים CO2 בזמן הגידול, ולכן פליטת גזי החממה נטו קטנה יותר מאשר בבנזין בלבד, ובשריפה נפלטים פחות מזהמים (פחמן חד־חמצני) – פחות זיהום אוויר בערים.
מה נדרש: שני יתרונות שונים (רצוי מתחומים שונים – כלכלה, סביבה, חברה), כל אחד מוסבר וקשור לברזיל.
תשובה מלאה:
יתרון ראשון – עצמאות אנרגטית וחיסכון כלכלי: האתנול מופק מגידולים חקלאיים שגדלים בברזיל עצמה – קני סוכר ותירס. לברזיל שטחים חקלאיים נרחבים ואקלים טרופי חם ולח שמתאים לקני סוכר (בעיקר בדרום-מזרח, במדינת סאו פאולו, ובצפון-מזרח). כשחלק מהדלק הוא אתנול מקומי, ברזיל צריכה לייבא פחות נפט ומוצריו, חוסכת מטבע חוץ, ופחות פגיעה בה כשמחירי הנפט בעולם עולים (תוכנית האתנול שלה החלה אחרי משבר הנפט של שנות ה־70). בנוסף, הענף יוצר מקומות עבודה רבים בחקלאות, בתעשיית הזיקוק ובתעשיית הרכב.
יתרון שני – יתרון סביבתי, משאב מתחדש: הנפט הוא משאב מתכלה, ואילו את קני הסוכר אפשר לגדל מחדש בכל שנה. בזמן הגידול הצמחים קולטים CO2 מהאוויר בפוטוסינתזה, ולכן כשהאתנול נשרף, הפחמן שנפלט "מתקזז" ברובו עם מה שנקלט – פליטת גזי החממה נטו קטנה יותר מאשר בבנזין, וזה תורם למאבק בהתחממות הגלובלית. האתנול גם נשרף "נקי" יותר – פחות פחמן חד־חמצני ותרכובות גופרית – ולכן זיהום האוויר בערים הגדולות קטן.
(אפשר גם: ניצול תוצרי לוואי – שאריות קני הסוכר (בגאסה) משמשות להפקת חשמל במפעלים.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני יתרונות שונים, כל אחד מוסבר במנגנון (מקור מקומי → פחות יבוא; מתחדש וקולט CO2 → פחות פליטות) וקשור לתנאים בברזיל.
שאלה 14 · עיור
בגרף שלפניכם מוצגים השינויים בשיעור האוכלוסייה העירונית בברזיל בשנים 1960–2020.
הגרף מחולק לשתי תקופות.
[גרף]
(1) בכל אחת מן התקופות ציינו את מגמת השינוי בשיעור האוכלוסייה העירונית, ואת קצב השינוי בשיעור האוכלוסייה העירונית (קצב שינוי מהיר או קצב שינוי איטי). (4 נקודות)
(2) הסבירו גורם אחד לקצב השינוי בכל אחת מן התקופות. (4 נקודות)
בנספח ד מוצגת תמונה של שכונת עוני (פָבֵלָה) בעיר ריו דה ז'נרו.
(1) ציינו מאפיין אחד הנראה בתמונה ומבטא את היותה שכונת עוני. (2 נקודות)
(2) הסבירו את הקשר בין קצב השינוי בשיעור האוכלוסייה העירונית בברזיל הנראה בגרף בתקופה I לבין ריבוי שכונות העוני בברזיל. (2 נקודות)
[נספח ד – תמונה]
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
(1) תקופה I (1960 – אמצע שנות ה־90): מגמת עלייה בשיעור האוכלוסייה העירונית, בקצב מהיר – מכ־46% לכ־79% (כ־0.9 נקודות אחוז בשנה).
תקופה II (אמצע שנות ה־90 – 2020): מגמת עלייה, בקצב איטי – מכ־79% לכ־87% (כ־0.35 נקודות אחוז בשנה).
(2) תקופה I – קצב מהיר: הגירה מאסיבית מהכפר לעיר – גורמי דחיקה בכפר (מיכון החקלאות, ריכוז הקרקע בידי בעלי אחוזות גדולות, עוני ובצורות בצפון-מזרח) וגורמי משיכה בעיר (תיעוש מהיר בסאו פאולו ובריו, מקומות עבודה ושירותים).
תקופה II – קצב איטי: רוב האוכלוסייה כבר עירונית (כ־80%), ונשארו מעט תושבים בכפר שיכולים להגר – העיור מתקרב לשלב הרוויה (שלב ההאטה בעקומת העיור). (אפשר גם: ירידה בפריון.)
מה נדרש: (1) לכל תקופה – מגמה (עלייה) וקצב (מהיר/איטי) עם ערכים מהגרף. (2) גורם אחד לקצב בכל תקופה, מוסבר.
תשובה מלאה:
(1) תקופה I (1960 – אמצע שנות ה־90): מגמה – עלייה בשיעור האוכלוסייה העירונית; קצב – מהיר: השיעור עלה מכ־46% ב־1960 לכ־79% בסוף התקופה (כ־1996) – תוספת של כ־33 נקודות אחוז בכ־36 שנים, כ־0.9 נקודות אחוז בשנה. הקו בגרף תלול.
תקופה II (אמצע שנות ה־90 – 2020): מגמה – עלייה (ממשיכה); קצב – איטי: מכ־79% לכ־87% ב־2020 – תוספת של כ־8 נקודות אחוז בכ־24 שנים, כ־0.35 נקודות אחוז בשנה. הקו מתמתן.
(2) גורם לקצב המהיר בתקופה I – הגירה מסיבית מהכפר לעיר:
– גורמי דחיקה בכפר: מיכון החקלאות ומעבר לחקלאות מסחרית בחוות ענק (סויה, קני סוכר, בקר) צמצמו את הצורך בפועלים; רוב הקרקע הייתה בידי מעט בעלי אחוזות, ואיכרים רבים נותרו בלי אדמה; עוני ובצורות קשות בצפון-מזרח.
– גורמי משיכה בעיר: בשנות ה־60–70 ברזיל עברה תיעוש מהיר ("הנס הכלכלי"), בעיקר בסאו פאולו ובריו דה ז'נרו, ושם היו מקומות עבודה, שכר גבוה יותר ושירותי חינוך ובריאות. מיליוני מהגרים עברו לערים, ובנוסף הריבוי הטבעי בערים היה גבוה.
גורם לקצב האיטי בתקופה II – הגעה לשלב ההאטה (רוויה) בתהליך העיור: כשכ־80% מהאוכלוסייה כבר גרים בערים, נשארו בכפר מעט אנשים שיכולים להגר, ולכן אפילו הגירה נמשכת מעלה את שיעור העיור רק במעט. זה מתאים לשלב השלישי בעקומת העיור (צורת S): התחלה איטית, האצה ואז האטה כשהשיעור מתקרב לתקרה.
(אפשר גם: ירידה בשיעורי הפריון ובריבוי הטבעי בכל המדינה, והתפתחות של עיירות ושל פעילויות לא חקלאיות במרחב הכפרי.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: המגמה והקצב מצוינים לכל תקופה עם ערכים מהגרף; לכל תקופה גורם מוסבר המתאים לקצב שלה.
סעיף ב
(1) בנייה צפופה ולא מתוכננת על מדרון הר תלול – בתים צמודים זה לזה ובנויים זה על גבי זה, מלבנים חשופות בלי טיח, כמעט בלי רחובות (אפשר גם: חוטי חשמל מסובכים ופיראטיים; מכלי מים על הגגות).
(2) בתקופה I העיור היה מהיר מאוד – מיליוני מהגרים מהכפר הגיעו לערים מהר יותר ממה שהערים יכלו לספק דיור, תשתיות ותעסוקה. המהגרים העניים בנו לעצמם בתים ללא היתר על קרקע פנויה בשולי העיר (מדרונות תלולים, אזורים מוצפים) – וכך התרבו הפבלות.
מה נדרש: (1) מאפיין נראה בתמונה המעיד על עוני. (2) קשר סיבתי: עיור מהיר → פער בין מספר המהגרים ליכולת העיר לספק דיור → בנייה לא חוקית → פבלות.
תשובה מלאה:
(1) מאפיין: בנייה צפופה מאוד ולא מתוכננת על מדרון הר תלול – הבתים צמודים זה לזה ונבנים זה מעל זה בלי סדר, רבים מהם מלבני חימר חשופות בלי טיח (בנייה עצמית זולה), וכמעט אין רחובות או שטחים פתוחים. (אפשר גם: חוטי חשמל מסובכים על העמודים – חיבורים לא מוסדרים; מכלי מים על הגגות – אספקת מים לא סדירה.)
(2) הקשר: בתקופה I שיעור האוכלוסייה העירונית עלה בקצב מהיר מאוד (מכ־46% לכ־79%), כלומר מיליוני מהגרים עניים מהכפר הגיעו לערים בזמן קצר. הערים לא הצליחו לספק בקצב כזה דיור, תשתיות (מים, ביוב, חשמל) ותעסוקה מסודרת. המהגרים, שלא יכלו לשלם על דיור בשוק הפרטי, פלשו לקרקעות פנויות – בעיקר מדרונות תלולים, שולי העיר ואזורים מועדים להצפות – ובנו בעצמם בתים ללא היתר. כך נוצרו והתרבו הפבלות (בריו דה ז'נרו גרים בהן כיום כ־20% מהתושבים).
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) המאפיין נראה בתמונה ומעיד על עוני/בנייה לא מתוכננת. (2) שרשרת סיבתית מלאה בין הקצב המהיר בתקופה I לבין התרבות הפבלות.
שאלה 15 · אי־שוויון מרחבי
בטבלה שלפניכם מוצגים נתונים על האוכלוסייה והתמ"ג בחמישה מחוזות של ברזיל.
בנספח ג במפה הסכמטית של ברזיל מוצגים חמשת המחוזות האלה.
עיינו במפה שבנספח ובטבלה שלפניכם, וענו על הסעיפים א–ב.
[טבלה]
(1) על פי הנתונים בטבלה, קבעו איזה מחוז הוא ברמת הפיתוח הנמוכה ביותר, ואיזה מחוז הוא ברמת הפיתוח הגבוהה ביותר. נמקו כל אחת מקביעותיכם. (4 נקודות)
(2) תנאי הסביבה הפיזית (הטבעית) יכולים לסייע לפיתוח כלכלי.
עיינו במפות שבאטלס.
ציינו מאפיין אחד של הסביבה הפיזית במחוז שקבעתם שהוא ברמת הפיתוח הגבוהה ביותר, והסבירו כיצד מאפיין זה מסייע להתפתחות המחוז. (4 נקודות)
בעבר הייתה ריו דה ז'נרו בירת המדינה, ובשנת 1960 נחנכה בירה חדשה, ברזיליה, שהוקמה כדי לפתח את מחוז המערב התיכון.
הציגו שתי דרכים שבהן הקמה של עיר בירה באזור מסוים עשויה להיות זרז לפיתוח האזור. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
(1) הנמוכה ביותר – מחוז צפון־מזרח: התמ"ג לנפש בו הוא הנמוך ביותר – 4,495 דולר (כ־40% בלבד מזה של דרום־מזרח); הוא מכיל כ־28% מאוכלוסיית המדינה אך תורם רק 14.2% מהתמ"ג.
הגבוהה ביותר – מחוז דרום־מזרח: התמ"ג לנפש בו הוא הגבוה ביותר – 11,294 דולר (פי 2.5 מצפון־מזרח), והוא תורם 54% מהתמ"ג של המדינה (יותר מהמחצית), בעוד שבו גרים כ־42% מהאוכלוסייה.
(2) חוף ארוך לאוקיינוס האטלנטי עם מפרצים טבעיים: מאפשר הקמת נמלים גדולים (סנטוס – נמל סאו פאולו, ריו דה ז'נרו) שדרכם מייצאים ומייבאים סחורות – ולכן התפתחו באזור מסחר, תעשייה וערים גדולות. (אפשר גם: מרבצי מחצבים – עפרות ברזל במינאס ז'ראיס – בסיס לתעשיית פלדה; קרקעות פוריות ואקלים טרופי-גבוה מתון לגידול קפה; נהרות עם מפלי גובה להפקת חשמל.)
מה נדרש: (1) שתי קביעות (הנמוך והגבוה), כל אחת מנומקת בנתונים מהטבלה – רצוי תמ"ג לנפש, ואפשר גם היחס בין חלק המחוז בתמ"ג לחלקו באוכלוסייה. (2) מאפיין פיזי אחד של המחוז הגבוה (ממפות האטלס – פיזית, אקלים, מחצבים) והסבר איך הוא מסייע לפיתוח.
תשובה מלאה:
(1) רמת הפיתוח נמדדת כאן בעיקר לפי התמ"ג לנפש – מדד להכנסה הממוצעת ולרמת החיים.
– הנמוכה ביותר – מחוז צפון־מזרח (2): התמ"ג לנפש בו הוא הנמוך ביותר בטבלה – 4,495 דולר בלבד, כ־40% מזה של דרום־מזרח (ונמוך גם מהצפון, 5,430). בנוסף, בצפון־מזרח גרים 57.2 מיליון איש – כ־27.6% מאוכלוסיית חמשת המחוזות (207.4 מיליון) – אבל הוא תורם רק 14.2% מהתמ"ג, כלומר חלקו בתמ"ג הוא כמחצית מחלקו באוכלוסייה.
– הגבוהה ביותר – מחוז דרום־מזרח (3): התמ"ג לנפש בו הוא הגבוה ביותר – 11,294 דולר, פי 2.5 מבצפון־מזרח. הוא תורם 54% מהתמ"ג של ברזיל – יותר ממחצית – בעוד שבו גרים כ־41.9% מהאוכלוסייה; כלומר כל תושב בו "מייצר" יותר מהממוצע.
(שימו לב: המערב התיכון קרוב מאוד – 11,119 דולר לנפש – אבל התרומה שלו לתמ"ג קטנה, 9.4%, ולכן הכלכלה המרכזית של ברזיל היא בדרום־מזרח.)
(2) מאפיין פיזי – חוף ארוך לאוקיינוס האטלנטי עם מפרצים טבעיים מוגנים: במפה הפיזית של ברזיל באטלס רואים שמחוז דרום־מזרח (מדינות סאו פאולו, ריו דה ז'נרו ואספיריטו סנטו) נמצא לחוף האטלנטי, ובו מפרצים כמו מפרץ גואנברה בריו דה ז'נרו. מפרצים כאלה מאפשרים להקים נמלים גדולים ובטוחים – נמל ריו דה ז'נרו ונמל סנטוס (הנמל של סאו פאולו, הגדול ביבשת). דרך הנמלים יוצאו בעבר קפה, זהב וסוכר, ומיובאים חומרי גלם ומכונות; הנגישות לסחר העולמי משכה מסחר, תעשייה, השקעות ומהגרים, והאזור הפך לגלעין הכלכלי של ברזיל.
(אפשר גם: מרבצי מחצבים – במפת המחצבים באטלס מסומנים מרבצי עפרות ברזל ומחצבים אחרים במדינת מינאס ז'ראיס, ששימשו בסיס לתעשיית פלדה ולתעשייה כבדה; אקלים טרופי מתון בזכות הגובה ברמה הברזילאית וקרקעות פוריות (טרה רושה) שמתאימות לגידול קפה – הענף שהביא את ההון לתיעוש סאו פאולו; נהרות היורדים מהרמה במפלים – פוטנציאל לחשמל הידרואלקטרי זול לתעשייה.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) שתי הקביעות נכונות ומנומקות בנתונים ובהשוואה. (2) המאפיין פיזי (לא אנושי), נקרא מהאטלס, ומוסבר במנגנון שמוביל לפיתוח כלכלי.
טעות נפוצה: לנמק את רמת הפיתוח הגבוהה רק לפי גודל האוכלוסייה – אוכלוסייה גדולה אינה מדד לפיתוח; יש להשתמש בתמ"ג לנפש או ביחס בין חלק התמ"ג לחלק האוכלוסייה.
סעיף ב
1. תעסוקה ומשיכת אוכלוסייה: העברת משרדי הממשלה, הפרלמנט והשגרירויות יוצרת עשרות אלפי מקומות עבודה, ואלה מושכים מהגרים; גידול האוכלוסייה יוצר ביקוש לשירותים, מסחר ובנייה – ועוד מקומות עבודה (אפקט מכפיל).
2. פיתוח תשתיות ונגישות: כדי לחבר את הבירה לשאר המדינה נבנים כבישים ארציים, נמל תעופה וקווי חשמל ומים (למשל הכביש ברזיליה–בלם) – והם פותחים את פנים הארץ להתיישבות, לחקלאות (סויה, בקר) ולתעשייה.
מה נדרש: שתי דרכים שונות, כל אחת מוסברת כמנגנון שמוביל לפיתוח האזור.
תשובה מלאה:
דרך ראשונה – יצירת תעסוקה ומשיכת אוכלוסייה (אפקט מכפיל): עם הקמת הבירה עוברים אליה מוסדות השלטון – משרדי הממשלה, הפרלמנט, בית המשפט העליון, השגרירויות. הם מעסיקים עשרות אלפי עובדים, ומושכים מהגרים מכל המדינה. האוכלוסייה החדשה צריכה דיור, מסחר, חינוך ובריאות, ולכן נוצרים עוד מקומות עבודה בבנייה ובשירותים, וחוזר חלילה. ברזיליה, שהוקמה בשטח כמעט ריק, היא כיום מטרופולין של כ־4–5 מיליון תושבים.
דרך שנייה – פיתוח תשתיות ושיפור הנגישות: כדי לחבר את הבירה לכל חלקי המדינה, המדינה משקיעה בתשתיות: כבישים ארציים (כמו הכביש ברזיליה–בלם לצפון), נמל תעופה, קווי חשמל ומים. התשתיות האלה "פותחות" את פנים הארץ – המערב התיכון שהיה רחוק ודליל – להתיישבות, לחקלאות מסחרית (סויה, תירס, בקר) ולתעשייה, ומעודדות משקיעים פרטיים להגיע.
(אפשר גם: מעמד סמלי ופוליטי – הבירה מסמנת את כוונת המדינה לפתח את האזור, ומושכת השקעות ממשלתיות ופרטיות ותיירות.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי דרכים נפרדות, כל אחת עם מנגנון (מה הבירה מביאה → איך זה מפתח את האזור) ודוגמה מברזיליה.