בגרות בגאוגרפיה 57381 - קיץ 2024

מה נדרש: שני יתרונות יחסיים – תכונות שבהן ירושלים טובה יותר מערים אחרות – ולכל אחד הסבר: איזו פעילות כלכלית הוא מושך ואיך זה מקדם את הכלכלה.

תשובה מלאה:
יתרון ראשון – ירושלים בירת ישראל ומרכז השלטון: בעיר נמצאים הכנסת, משרדי הממשלה, בית המשפט העליון ומוסדות לאומיים. מוסדות אלה מעסיקים אלפי עובדים, ולידם מתפתחים שירותים עסקיים (משרדי עורכי דין, ייעוץ, ארגונים ציבוריים), כנסים ומשלחות. כך נוצרים מקומות עבודה והכנסות לעיר, והחלטות להעביר יחידות ממשלתיות לירושלים מחזקות את בסיסה הכלכלי.
יתרון שני – מעמד דתי והיסטורי ייחודי: ירושלים קדושה ליהדות, לנצרות ולאסלאם, ויש בה אתרים שאין להם תחליף (הכותל, העיר העתיקה, כנסיית הקבר, הר הבית). לכן היא יעד מרכזי לתיירות פנים, לתיירות חוץ ולצליינות. התיירות היא ענף עתיר עבודה – בתי מלון, הסעדה, הדרכה, מסחר ותחבורה – ולכן היא מספקת מקומות עבודה רבים ומכניסה מטבע חוץ לעיר.
(אפשר גם: מוסדות אקדמיים ורפואיים מובילים – האוניברסיטה העברית, הדסה ומכוני מחקר – מספקים כוח אדם מדעי ומחקר שעליהם נבנים מרכזי הייטק וביוטכנולוגיה, כמו פארק הר חוצבים.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל יתרון יש זיהוי ברור, הסבר מה הוא מושך (תעסוקה, השקעות, תיירים) וקישור לתנופה הכלכלית של ירושלים.

מה נדרש: (1) שני יעדים, ולכל אחד – המנגנון שבו הוא מגביר את הפעילות הכלכלית; (2) קשר בין היעדים לבין מאזן ההגירה (שהוא שלילי, כפי שנמצא בסעיף א).

תשובה מלאה:
(1) יעד ראשון – פיתוח תעשייה מתקדמת כגון היי־טק וביוטכנולוגיה: תעשייה עתירת ידע מוסיפה ערך גבוה ומשלמת שכר גבוה. הקמת פארקים וחברות בעיר (בהסתמך על בוגרי האוניברסיטה העברית ועל מערך הרפואה והמחקר) מושכת משקיעים וחברות נוספות, יוצרת משרות ישירות ועקיפות (שירותים, מסחר, תחבורה) ומגדילה את הכנסות העירייה. כך העיר נשענת פחות על המגזר הציבורי בלבד.
יעד שני – פיתוח תיירות לאומית ובין־לאומית: השקעה באטרקציות, בבתי מלון, בכנסים ובתחבורה מגדילה את מספר התיירים ואת משך שהייתם. ענף התיירות עתיר עבודה ומספק משרות גם לעובדים ללא השכלה גבוהה – בהסעדה, באירוח ובמסחר – ומכניס מטבע חוץ. (אפשר גם: העברת מכללות צה"ל – מביאה לעיר אלפי אנשי צבא, מורים ועובדים, שחלקם יגורו בעיר ויצרכו בה שירותים; מצוינות אקדמית – מושכת סטודנטים וחוקרים, ומחקר שמוליד חברות הזנק.)
(2) כיום רבים עוזבים את ירושלים, בין השאר בגלל מחסור במשרות איכותיות ובשכר גבוה ובגלל יוקר הדיור. מימוש היעדים ייצור תעסוקה מגוונת ובשכר גבוה בעיר. כך צעירים, משכילים ומשפחות יוכלו למצוא פרנסה בירושלים ולא יעברו לאזור המרכז, ובמקביל העיר תמשוך מהגרים חדשים – עובדי הייטק, אנשי צבא, סטודנטים ועובדי תיירות. מספר המהגרים מן העיר יקטן ומספר המהגרים אליה יגדל, ולכן מאזן ההגירה השלילי יצטמצם, ואולי אף יהפוך לחיובי.

למה זה מקבל ניקוד מלא: כל יעד מוסבר כמנגנון (השקעה → תעסוקה → הכנסה), ובתת־סעיף (2) יש קשר ישיר בין התעסוקה לבין שני רכיבי המאזן – העוזבים והמגיעים.

מה נדרש: (1) הסיבה למיקום – קשר בין יחידות הנוף לגבול הלוחות; (2) התהליך עצמו – סוג התנועה, ואיך היא יוצרת רעידה.

תשובה מלאה:
(1) הערבה, בקעת ים המלח ובקעת הירדן נוצרו לאורך בקע ים המלח, שהוא חלק מהשבר הסורי־אפריקאי. בקע זה הוא הגבול בין לוח ערב, שממזרח לו, לבין תת־לוח ישראל–סיני, שממערב לו. גבולות בין לוחות הם האזורים הפעילים ביותר בקרום כדור הארץ, ובהם משתחררת רוב האנרגייה הטקטונית. לכן המפה מראה ריכוז צפוף של רעידות דווקא לאורך הקו הירוק, ומעט מאוד רעידות במישור החוף ובהרים.
(2) לפי המקרא, הקו הירוק הוא "העתק תזוזה אופקית": שני הלוחות נעים באותו כיוון – צפונה – אבל לוח ערב נע מהר יותר (החץ שלו ארוך יותר). לכן לוח ערב מחליק צפונה ביחס לתת־לוח ישראל–סיני – תנועה אופקית לאורך ההעתק (כ־100 ק"מ מאז היווצרות הבקע). התנועה אינה חלקה: החיכוך בין הסלעים נועל את שני צדי ההעתק, והמאמץ מצטבר בסלעים במשך שנים. כשהמאמץ עולה על כוח החיכוך, הסלעים נשברים ומחליקים בבת אחת – והאנרגייה האגורה משתחררת כגלים סייסמיים שמרעידים את הקרקע.

למה זה מקבל ניקוד מלא: בתת־סעיף (1) יש קשר בין המקום לגבול הלוחות; בתת־סעיף (2) מוסבר התהליך כולו – תנועה אופקית במהירויות שונות, הצטברות מאמץ ושחרור פתאומי של אנרגייה.

מה נדרש: (1) הגדרה של תמ"א 38 – מטרתה ואיך היא מתבצעת; (2) קריאת הגרף (מחוז גבוה ומחוז נמוך) והסבר של הפער בין מקום הסכנה (נספח א) לבין מקום החיזוק.

תשובה מלאה:
(1) תמ"א 38 היא תוכנית מתאר ארצית (משנת 2005) לחיזוק מבנים קיימים מפני רעידות אדמה. היא מיועדת לבניינים שנבנו לפני שנכנס לתוקף תקן הבנייה נגד רעידות אדמה (1980), ולכן אינם עמידים. המדינה אינה מממנת את החיזוק; במקום זאת היא נותנת ליזם זכויות בנייה נוספות – תוספת קומות ודירות על הבניין (או הריסה ובנייה מחדש עם יותר דירות). היזם מוכר את הדירות החדשות ובכסף הזה מממן את החיזוק, ובעלי הדירות הוותיקים מקבלים בניין מחוזק ומשופץ בלי לשלם.
(2) על פי הגרף: מחוז שבו מספר התחלות הבנייה גבוה – תל אביב (כ־5,000 דירות, כ־58% מן הסך בגרף); מחוז שבו מספר התחלות הבנייה נמוך – הצפון (כ־150 דירות בלבד). (אפשר גם: הדרום, כ־400.)
הבעיה: לפי המפה שבנספח א, רוב רעידות האדמה – וגם רעידות בדרגה 5 – מתרחשות לאורך בקע ים המלח: באזור הכינרת, עמק החולה ובקעת הירדן (מחוז הצפון), וגם בערבה ובאזור אילת (מחוז הדרום). דווקא שם, באזורים המועדים ביותר לרעידות, כמעט לא מיישמים את תמ"א 38. לעומת זאת, תל אביב רחוקה מן השבר, אבל בה נבנה הכי הרבה. הסיבה היא כלכלית: התוכנית נשענת על מכירת דירות, והיא משתלמת ליזמים רק במקומות שבהם מחירי הדירות גבוהים (מרכז הארץ); בפריפריה מחירי הדירות נמוכים, והדירות הנוספות אינן מכסות את עלות החיזוק. התוצאה: הבניינים הפגיעים ביותר נשארים לא מחוזקים, ותושבי הפריפריה בסכנה גדולה יותר.

למה זה מקבל ניקוד מלא: ההגדרה כוללת את המטרה ואת מנגנון המימון; שני המחוזות נקראו נכון מן הגרף; הבעיה מנוסחת כפער בין מפת הסכנה למפת הביצוע, עם הסבר כלכלי.
טעות נפוצה: לציין רק שבתל אביב בונים הרבה, בלי להשתמש במפה – צריך לקשר את המחוז הנמוך לקרבתו לשבר.

מה נדרש: (1) בעיה אחת שנובעת מהפער בין גידול הנסועה לגידול הכבישים; (2) השלכה כלכלית אחת והשלכה סביבתית אחת, כל אחת מוסברת.

תשובה מלאה:
(1) הבעיה העיקרית: גודש תנועה. הנסועה גדלה בכ־83% והכבישים רק בכ־25%, כלומר על כל קילומטר כביש עוברות הרבה יותר מכוניות. הכבישים אינם יכולים להכיל את התנועה, ולכן נוצרים פקקים ועומסים, בעיקר בכניסות לערים ובמרכז הארץ, ומהירות הנסיעה הממוצעת יורדת.
(2) השלכה כלכלית: הפקקים גורמים לאובדן זמן עבודה – עובדים מגיעים מאוחר ומבזבזים שעות בדרכים, ולכן התפוקה במשק יורדת. גם עלות הובלת סחורות עולה (יותר זמן נהג ויותר דלק), וזה מייקר את המוצרים. הנזק למשק מוערך במיליארדי שקלים בשנה.
השלכה סביבתית: מכוניות בפקק נוסעות באיטיות, עוצרות ומאיצות שוב ושוב, ולכן שורפות יותר דלק לכל קילומטר. כך גדלה פליטת מזהמי האוויר (תחמוצות חנקן, חלקיקים) – פגיעה בבריאות התושבים, בעיקר בערים – וגדלה פליטת גזי חממה, שתורמת לשינויי האקלים. (אפשר גם: רעש; הצורך לסלול עוד כבישים ומחלפים פוגע בשטחים פתוחים ובנוף.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: הבעיה נגזרת ישירות מן הגרף; כל השלכה משויכת לתחום הנכון ומוסברת כמנגנון (פקק → תוצאה).

מה נדרש: (1) שני גורמים מוסברים – למה דווקא במטרופולינים; (2) עמדה ונימוק אחד מבוסס.

תשובה מלאה:
(1) גורם ראשון – ריכוז של אוכלוסייה ושל פעילות כלכלית: במטרופולינים, ובעיקר במטרופולין תל אביב, גרה רוב אוכלוסיית ישראל, ושם מרוכזים רוב מקומות העבודה, המשרדים, המסחר והשירותים. לכן שם מתרחשות רוב הנסיעות, ומספר המכוניות לקמ"ר כביש גבוה במיוחד.
גורם שני – פרבור ויוממות: בעשורים האחרונים אוכלוסייה רבה עברה לגור בפרברים ובטבעות החיצוניות של המטרופולין (בגלל מחירי הדיור ואיכות החיים), אבל מקומות העבודה נשארו בעיקר בגלעין. כך נוצרת יוממות – נסיעות יומיות ארוכות מן הפרברים אל הגלעין ובחזרה, בשעות קבועות. חלק גדול מהן ברכב פרטי, כי התחבורה הציבורית מן הפרברים אינה נוחה. בגלעין הבנוי והצפוף גם אין מקום להרחיב כבישים, ולכן הפקקים חמורים במיוחד.
(2) עמדה: כן, הרכבת הקלה היא פתרון טוב מאוד להסעת המונים במטרופולין. נימוק: היא נוסעת בנתיב נפרד משאר התנועה (בחלקה במנהרות תת־קרקעיות), ולכן אינה תקועה בפקקים, זמן הנסיעה בה קבוע, והיא מסיעה מספר רב של נוסעים בתדירות גבוהה. כך היא מעודדת אנשים לוותר על הרכב הפרטי ומפחיתה את הגודש ואת זיהום האוויר (היא מונעת בחשמל).
(אפשר גם עמדה הפוכה: לא – היא פתרון חלקי: היא משרתת בעיקר את הגלעין, בנייתה יקרה ונמשכת שנים רבות וגורמת לעומסים בזמן העבודות; הפתרון הטוב ביותר הוא מערכת משולבת – רכבת ישראל, מטרו, נתיבי תחבורה ציבורית וקווי אוטובוס מזינים.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שני גורמים נפרדים, כל אחד מוסבר וקשור למטרופולין; בתת־סעיף (2) יש עמדה ברורה ונימוק גאוגרפי שמבסס אותה. כל עמדה מנומקת מתקבלת.

מה נדרש: (1) שני אזורי האקלים וערך קו הגשם; (2) כיוון התזוזה בשנה גשומה ובשנה צחיחה.

תשובה מלאה:
(1) קו הצחיחות מפריד בין אזור האקלים הים־תיכוני (צפונה ממנו – חורף גשום וקיץ חם ויבש, יותר מ־200 מ"מ בשנה) לבין אזור האקלים המדברי (דרומה ממנו – פחות מ־200 מ"מ בשנה). הקו הוא קו הגשם (קו השווה־גשם) של 200 מ"מ בשנה, שעובר בערך באזור באר שבע ובצפון הנגב. (אפשר לציין שבין שני האזורים יש רצועת מעבר ערבתית/צחיחה למחצה.)
(2) בשנה גשומה – כמות המשקעים גדלה גם בצפון הנגב, ולכן קו ה־200 מ"מ זז דרומה, והאזור שמקבל מספיק גשם (לחקלאות בעל, למרעה) מתרחב דרומה. בשנה צחיחה – כמות המשקעים קטנה, הקו זז צפונה, והתנאים המדבריים מתפשטים צפונה, לאזורים שבדרך כלל מקבלים יותר מ־200 מ"מ.

למה זה מקבל ניקוד מלא: שני אזורי האקלים בשמם, ערך הקו (200 מ"מ) וכיוון התזוזה הנכון לכל סוג שנה.

מה נדרש: שתי השפעות של מדבור – על האדם ועל הסביבה – בצפון הנגב.

תשובה מלאה:
מדבור הוא תהליך שבו אזור צחיח למחצה הופך למדברי: הצמחייה מתמעטת והקרקע מתדלדלת, בגלל ירידה במשקעים ובגלל פעילות אדם (רעייה יתרה, כריתה).
השפעה ראשונה – על הסביבה: כשהגשם פוחת, הצמחייה הטבעית בצפון הנגב (שיחים ועשבים) מתמעטת. בלי כיסוי צמחי, קרקע הלס נחשפת: בגשמים העזים והקצרים נוצר נגר רב שסוחף את הקרקע ויוצר ערוצים (בתרונות), ובימים היבשים הרוח נושאת אבק. פוריות הקרקע יורדת, ובעלי חיים וצמחים מאבדים את בית הגידול שלהם (פגיעה במגוון הביולוגי).
השפעה שנייה – על האדם: צפון הנגב מתאפיין בחקלאות בעל (חיטה, שעורה) ובמרעה של צאן. ירידה בגשם ומדבור יפגעו ביבולים ובמרעה, ולכן חקלאים ורועים (בהם הבדואים) יאבדו פרנסה. כדי להמשיך לגדל צריך להשקות – והדבר דורש הקצאת מים נוספים ומייקר את הייצור. (אפשר גם: יותר סופות אבק פוגעות בבריאות התושבים בבאר שבע ובסביבתה; ייעור בנגב ייפגע.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי השפעות שונות – אחת סביבתית ואחת אנושית – מוסברות ומקושרות לצפון הנגב.

מה נדרש: שם של יחידת נוף מדברית, ושני קשיים מוסברים בניצול מי השיטפונות בה.

תשובה מלאה:
יחידת נוף: הנגב (אפשר גם: מדבר יהודה, הערבה).
קושי ראשון – אי־סדירות: בנגב יורדים מעט גשמים (פחות מ־200 מ"מ, ובדרומו פחות מ־50 מ"מ), והם מרוכזים בכמה אירועים בשנה. השיטפון נמשך שעות בודדות, וכמות המים משתנה מאוד משנה לשנה – יש שנים כמעט בלי שיטפונות. לכן קשה לבנות מערכת שתספק מים באופן קבוע, והמאגרים עומדים ריקים חלק גדול מן הזמן.
קושי שני – אידוי רב: האקלים המדברי חם ויבש, עם קרינה חזקה. מים שנאגרים במאגר פתוח מתאדים במהירות, ולכן רק חלק מהם נשאר לשימוש. (אפשר גם: הסחף – מי השיטפון עכורים ונושאים חול ובוץ שמשקעים במאגר וממלאים אותו, ולכן יש לנקותו; עוצמת הזרימה – השיטפון חזק ועלול להרוס סכרים ותעלות.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: יחידת נוף מתאימה בשמה, ושני קשיים שונים – כל אחד מוסבר מתוך מאפייני האקלים המדברי של האזור.

מה נדרש: הגדרה של קליטה ישירה ויתרון אחד מוסבר.

תשובה מלאה:
קליטה ישירה היא מדיניות שבה העולה מקבל עם הגעתו "סל קליטה" – כסף לתקופת ההתאקלמות הראשונה (מחיה, שכר דירה, שיעורי עברית באולפן) – והוא עצמו מחליט היכן לגור, היכן לעבוד ואיך לנצל את הכסף. זה בניגוד לקליטה של שנות החמישים, שבה המדינה הכתיבה לעולים את מקום המגורים (מעברות, ערי פיתוח ומושבי עולים בפריפריה) במסגרת מדיניות פיזור האוכלוסייה.
יתרון: העולים בחרו בעצמם מקום מגורים שמתאים להם – קרוב לקרובי משפחה, למקומות עבודה ולמוסדות חינוך – ולכן השתלבו מהר יותר בחברה ובשוק העבודה, והייתה להם תחושת עצמאות. המדינה חסכה גם את הבנייה והניהול של מחנות קליטה. (אפשר גם: הקליטה הייתה גמישה ומהירה, כך שאפשר היה לקלוט מספר עצום של עולים – מאות אלפים בכמה שנים.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: ההגדרה כוללת את שני הרכיבים – סל קליטה וחופש בחירה – והיתרון מוסבר.
טעות נפוצה: לכתוב שקליטה ישירה פיזרה את העולים בפריפריה – בפועל רובם בחרו לגור במרכז ובערים הגדולות, וזה דווקא חיסרון מבחינת מדיניות פיזור האוכלוסייה.

מה נדרש: שני מתקנים, ולכל אחד – איך הוא משרת פיתוח בר־קיימה (שימוש במשאבים שאינו פוגע ביכולת הדורות הבאים, איזון בין כלכלה, סביבה וחברה).

תשובה מלאה:
מתקן לטיפול מכני־ביולוגי: הפסולת הביתית המעורבת עוברת מיון מכני – מוציאים ממנה חומרים שאפשר למחזר (מתכות, פלסטיק, נייר). החלק האורגני (שאריות מזון) מפורק בתהליך ביולוגי מבוקר, ומתקבלים ממנו ביוגז (אנרגייה) וקומפוסט. כך כמות הפסולת שמגיעה להטמנה קטנה מאוד, נחסכים שטחי קרקע, פחות מתאן נפלט, וחומרים חוזרים לשימוש במקום לנצל משאבים חדשים – כלומר שימור משאבים לדורות הבאים.
מתקן להשבת אנרגייה: בהר הפסולת הישן ממשיך להיווצר גז מטמנה (בעיקר מתאן). המתקן שואב את הגז דרך צנרת ומשתמש בו כדלק – להפקת חשמל וחום (באתר חירייה הגז סופק למפעל סמוך). כך במקום שגז חממה חזק ייפלט לאוויר, הוא מחליף דלקים מאובנים, ונמנעות גם סכנת שריפות וריחות. זה פתרון שמתקן משגה של העבר והופך מפגע למשאב.
(אפשר גם: מתקן לגזם ופסולת גינה – גורס את הגזם לשבבים ומייצר קומפוסט לחקלאות ולגינון, במקום שהגזם יוטמן; מרכז לחינוך סביבתי – מבקרים ותלמידים לומדים על צמצום פסולת, הפרדה במקור ומיחזור, ושינוי ההרגלים של הציבור מבטיח שמירה על הסביבה לאורך זמן.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: כל מתקן מתואר – מה הוא עושה – ומקושר במפורש לעקרון של פיתוח בר־קיימה (פחות פסולת ופליטות, שימוש חוזר במשאבים, אנרגייה חלופית).

מה נדרש: להסביר את הקשר בין המיזם לבין מקור החשיבות הגאופוליטית של מצרים.

תשובה מלאה: מצרים שולטת בתעלת סואץ (נפתחה ב־1869), המחברת בין הים האדום לים התיכון. דרך התעלה עובר נתיב השיט הקצר ביותר בין אסיה לאירופה, ולכן חלק נכבד מן הסחר העולמי עובר בה. מצב זה מעניק למצרים חשיבות גאופוליטית רבה – מעצמות ומדינות סוחרות תלויות בשקט ובחופש השיט בתעלה – והכנסות גבוהות במטבע חוץ מדמי המעבר.
המיזם החדש יוצר נתיב סחר חלופי מהודו לאירופה שאינו עובר כלל במצרים: דרך המפרץ הפרסי, ביבשה דרך ערב הסעודית וירדן, ומחיפה ליוון. אם חלק מן הסחורות יועברו בנתיב זה, פחות אוניות יעברו בתעלת סואץ. התוצאה: מצרים תאבד הכנסות, ותלותן של מדינות העולם בה – ולכן גם כוחה והשפעתה המדינית – תקטן.

למה זה מקבל ניקוד מלא: התשובה מזהה את מקור החשיבות (תעלת סואץ ומיקום גאואסטרטגי), מסבירה שהמיזם עוקף אותו, ומציגה את התוצאה (פחות מעבר → פחות הכנסות והשפעה).

מה נדרש: (1) מגמה לכל סוג פעילות + גורם לכל מגמה; (2) השפעה סביבתית אחת של הירידה בפעילות הנפט.

תשובה מלאה:
(1) פעילות כלכלית שקשורה לנפט – מגמה של ירידה: 45.2% ב־2011, 43.7% ב־2016 ו־38.8% ב־2021 – ירידה של 6.4 נקודות אחוז (כ־14% מערכה ב־2011). גורם אפשרי: ירידה במחירי הנפט בשוק העולמי – בשנים 2014–2016 ובעיקר ב־2020, כשהביקוש צנח בעקבות מגפת הקורונה – וכן הפחתת היקף ההפקה בהסכמים של ארגון אופ"ק. כשמחיר הנפט וכמותו יורדים, ערך הנפט בתמ"ג קטן. (אפשר גם: מעבר עולמי לאנרגייה מתחדשת שמקטין את הביקוש לנפט.)
פעילות כלכלית שאינה קשורה לנפט – מגמה של עלייה: 40.2% ב־2011, 41.8% ב־2016 ו־42.9% ב־2021 – עלייה של 2.7 נקודות אחוז, וב־2021 היא כבר גדולה מתרומת הנפט. גורם אפשרי: מדיניות ממשלתית של גיוון הכלכלה (תוכנית "חזון 2030"), שנועדה להקטין את התלות בנפט – השקעה בתיירות (גם תיירות דתית למכה ולמדינה), בשירותים פיננסיים, בתעשייה, בתחבורה, בטכנולוגיה ובאנרגייה מתחדשת, ופתיחת שוק העבודה לנשים.
(2) השפעה סביבתית: ירידה בהיקף הפעילות הקשורה לנפט – הפקה, זיקוק, תעשייה פטרוכימית והובלה במכליות ובצינורות – מקטינה את מקורות הזיהום הקשורים בה. פחות דליפות ושפיכות של נפט אל מי המפרץ הפרסי ואל חופיו (פגיעה בשוניות, בדגה ובעופות), ופחות פליטות של מזהמים וגזי חממה משריפת גזים בשדות ומבתי הזיקוק – ולכן איכות האוויר, המים והקרקע עשויה להשתפר.

למה זה מקבל ניקוד מלא: כל מגמה נקראה נכון עם ערכים מן הגרף ולכל אחת גורם מוסבר; ההשפעה הסביבתית נגזרת ישירות מן הירידה בפעילות הנפט.

מה נדרש: (1) השוואה בין המפות – כיוון השינוי בצפיפות; (2) שתי השלכות נוספות (מעבר לשינוי בצפיפות) – על האוכלוסייה ועל הכלכלה.

תשובה מלאה:
(1) במפה 1 (היום) רוב הדלתא, בייחוד מרכזה ודרומה, צבוע בגוונים ורודים עזים – צפיפות גבוהה מאוד, ובה עשרות ערים בגוון חום־בורדו. במפה 2 (2100) רוב שטח הדלתא צבוע לבן או סגול בהיר – צפיפות נמוכה מאוד – והצפיפות הגבוהה נשארת רק במוקדים עירוניים בודדים. כלומר צפוי שינוי של ירידה חדה בצפיפות האוכלוסייה בדלתא: האוכלוסייה תעזוב את השטחים הנמוכים, בעיקר בצפון הסמוך לחוף, ותצטופף בערים.
(2) השלכה ראשונה – הצפת שטחים והגירה: הדלתא נמוכה מאוד, ובחלקה הצפוני היא נמצאת כמעט בגובה פני הים. עלייה של 43 ס"מ תציף שטחים לאורך החוף ואת שולי אגמי החוף (מנזלה, בורולוס), ותסכן ערים כמו אלכסנדריה ופורט סעיד – בתים, כבישים, נמלים ומפעלים. מיליוני תושבים ייאלצו להגר ("פליטי אקלים") אל קהיר ואל ערים אחרות, ושם יגדלו הצפיפות והלחץ על הדיור, התשתיות והתעסוקה.
השלכה שנייה – המלחה ופגיעה בחקלאות: מי הים יחדרו אל מי התהום ואל הקרקע של הדלתא. הקרקע תומלח ולא תתאים עוד לגידולים כמו אורז, כותנה וירקות, ומי הבארות יהפכו מליחים. הדלתא היא האזור החקלאי החשוב ביותר במצרים, ולכן היבולים ירדו, חקלאים יאבדו פרנסה, ומצרים – שכבר עכשיו מייבאת מזון רב – תהיה תלויה עוד יותר ביבוא, ומחירי המזון יעלו. (אפשר גם: פגיעה בחופי התיירות ובדיג באגמי החוף.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: השינוי נקרא מן המפות לפי המקרא; שתי ההשלכות שונות זו מזו (הצפה והגירה; המלחה וחקלאות), וכל אחת מוסברת כמנגנון שמוביל לפגיעה באוכלוסייה ובכלכלה.

מה נדרש: לזהות את האזור במפה ובאטלס, ולהסביר שני גורמי מיקום שמתאימים לו.

תשובה מלאה: האזור הכהה במפה הוא צפון־מערב טורקיה: החלק האירופי של המדינה (תרקיה) ושני צדי ים מרמרה – איסטנבול, קוג'אאלי (איזמיט), סקריה ובורסה. במפות הכלכלה והאוכלוסייה באטלס זה אזור התעשייה העיקרי וריכוז האוכלוסייה הגדול ביותר בטורקיה.
גורם ראשון – נגישות וקרבה לשווקים באירופה: האזור גובל ביבשת אירופה (בולגריה ויוון), וממנו עוברים כבישים ומסילות אל האיחוד האירופי. יש בו נמלים רבים על ים מרמרה ועל מיצרי הבוספורוס והדרדנלים, שמחברים את הים השחור לים התיכון. כך קל ומהיר לייבא חלקים מגרמניה ומאיטליה ולייצא את המכוניות לשוק האירופי – רוב תוצרת הרכב של טורקיה מיוצאת לאירופה.
גורם שני – כוח אדם ושוק גדול: איסטנבול היא העיר הגדולה בטורקיה ובאזור כולו (כ־15 מיליון תושבים), ובסביבתה גרה אוכלוסייה רבה. לכן יש שם מאגר גדול של עובדים – בלתי מיומנים למפעלי ההרכבה, ובוגרי אוניברסיטאות טכנולוגיות למרכזי המו"פ – וגם שוק צרכנים גדול, שירותים פיננסיים ותשתיות מפותחות. (אפשר גם: יתרון הצבירה – באזור מרוכזים ספקי חלקים ותעשיות מתכת, פלסטיק וזכוכית, ולכן מפעלי הרכב נהנים מקרבה אליהם.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: האזור מזוהה במדויק בעזרת המפה והאטלס, ושני גורמי מיקום שונים מוסברים – כל אחד בהקשר של תעשיית הרכב באזור זה.

מה נדרש: (1) שני שימושי קרקע ולכל אחד המפגע שהוא גורם; (2) למה המפגע חוצה גבולות ולכן מחייב שיתוף פעולה.

תשובה מלאה:
(1) מסוף נפט – זיהום הים בנפט: במסוף נפרקות ונטענות מכליות, ובזמן הפעולות או בתקלות בצנרת עלולות לקרות דליפות ושפיכות של נפט. הנפט מכסה את פני המים ואת השונית, ופוגע באלמוגים, בדגים ובעופות.
מפעל פוספטים (מתקן טעינת הפוספטים בנמל) – אבק פוספט שעף בזמן הטעינה ונופל לים. הפוספט הוא חומר הזנה (דשן), ולכן הוא מעודד צמיחה מהירה של אצות; האצות מכסות את האלמוגים, חוסמות את האור ומחלישות את השונית.
(אפשר גם: נמל ים – שפכים ומי נטל מאוניות, ופגיעה בשונית בעבודות פיתוח; תיירות – נזק פיזי לאלמוגים מצוללים ומשחייה, ושפכי בתי מלון; שדה תעופה – רעש וזיהום אוויר מעל העיר.)
(2) מפרץ אילת (מפרץ עקבה) הוא מפרץ צר, ארוך וסגור למחצה בצפון הים האדום. לחופיו שוכנות ארבע מדינות: ישראל (אילת), ירדן (עקבה), מצרים (טאבה וסיני) וערב הסעודית. המים במפרץ נעים בזרמים ומתערבבים, והרוח נושאת אבק – ולכן נפט שנשפך באילת או אבק פוספט מעקבה (לירדן יש גם היא מסוף פוספטים) מגיעים במהירות לחופי השכנות. שוניות האלמוגים במפרץ הן מערכת אקולוגית אחת, והנזק בה משפיע על כל המדינות – על הסביבה ועל התיירות שכל המדינות תלויות בה. לכן מפגעים אלה הם "חוצי גבולות": אין מדינה אחת שיכולה לטפל בהם לבד. נדרשים ניטור משותף של איכות המים, תקנים משותפים לפריקה ולטעינה ותוכנית משותפת לחירום בדליפות נפט – וזה מתאפשר בזכות הסכמי השלום.

למה זה מקבל ניקוד מלא: כל שימוש קרקע מקושר למפגע ספציפי; ההסבר ל"חוצה גבולות" מבוסס על המאפיינים הגאוגרפיים של המפרץ (צר, סגור, ארבע מדינות, זרמים, מערכת אקולוגית משותפת).

מה נדרש: לזהות באטלס את תוואי הנוף, ולתאר יתרון או חיסרון אחד.

תשובה מלאה: במפה הפיזית או המדינית באטלס רואים שהגבול הצפוני של דרום אפריקה עם זימבבווה עובר לאורך נהר הלימפופו.
יתרון: נהר הוא גבול טבעי ברור – קל לזהות אותו בשטח ולסמן אותו במפה, ולכן פחות מחלוקות על מקום הגבול. הנהר מהווה גם מכשול טבעי שמקשה על מעבר חופשי של אנשים וסחורות שלא דרך מעברי הגבול. (או חיסרון: אפיק הנהר עלול לשנות את מקומו בעקבות שיטפונות, ואז אין ודאות היכן עובר הגבול; בעונה היבשה מפלס הלימפופו נמוך מאוד וקל לחצות אותו; ומים משותפים דורשים הסכמי חלוקה בין המדינות.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: תוואי הנוף נקרא בשמו, והיתרון (או החיסרון) מוסבר מתוך תכונות הנהר.

מה נדרש: (1) השוואה בין צפיפות במערב ובמזרח לפי מפת האוכלוסייה באטלס; (2) גורם אחד מוסבר.

תשובה מלאה:
(1) במפת צפיפות האוכלוסייה באטלס: במזרח דרום אפריקה, לחוף האוקיינוס ההודי (קוואזולו־נטל, אזור דרבן) ובפנים הארץ בצפון־מזרח (גלטנג – יוהנסבורג ופרטוריה), הצפיפות גבוהה. במערב, לחוף האוקיינוס האטלנטי (הכף הצפוני), הצפיפות נמוכה מאוד – פחות מכמה נפשות לקמ"ר – ורק בקצה הדרום־מערבי, באזור קייפטאון, יש ריכוז גדול.
(2) הגורם העיקרי הוא כמות המשקעים. המזרח מקבל גשמים רבים (600–1,000 מ"מ ויותר) מן הרוחות הלחות שנושבות מן האוקיינוס ההודי החם ונתקלות בהרי הדרקנסברג. לכן יש בו מים לחקלאות ולאוכלוסייה רבה. המערב צחיח (בעיקר 100–400 מ"מ, ובקצה הצפון־מערבי פחות מ־100 מ"מ), בגלל הזרם הקר של בנגואלה לאורך החוף האטלנטי ומיקום בצל הגשם. במקום כזה קשה לקיים חקלאות ויישובים, ולכן האוכלוסייה דלילה.

למה זה מקבל ניקוד מלא: ההבדל נוסח לשני הצדדים, והגורם מוסבר עם נתון ועם קשר ישיר לצפיפות.

מה נדרש: (1) שני מושגים – יחידת הנוף של המוצא ובסיס הסחיפה; (2) הסבר לתרומת הסכר לפיתוח.

תשובה מלאה:
(1) לפי המפה הפיזית באטלס, נהר האורנג' יוצא מן ההרים הגבוהים במזרח – הרי הדרקנסברג ורמות לסוטו (הרי המלוטי) – וזורם מערבה לרוחב הרמה. בסיס הסחיפה – הנקודה הנמוכה ביותר שאליה הנהר יכול לסחוף, כלומר המקום שאליו הוא נשפך – הוא האוקיינוס האטלנטי, בגבול עם נמיביה.
(2) הסכר שהוקם ב־1971 (סכר גריפ, שיצר את המאגר הגדול ביותר בדרום אפריקה) הוא זרז לפיתוח: האזור שבמרכז המדינה יבש יחסית, והנהר זורם בו בכמות משתנה מאוד. הסכר אוגר את מי השיטפונות ומשחרר אותם באופן סדיר, וכך: (א) אפשר להשקות שטחים נרחבים לאורך הנהר ולפתח חקלאות שלחין (תירס, ענבים, פירות); (ב) המים מועברים ליישובים ולתעשייה, וגם במנהרה לכף המזרחי; (ג) מייצרים בסכר חשמל הידרואלקטרי. התוצאה: מקומות עבודה, גידול אוכלוסייה ויישובים חדשים, ותיירות ונופש סביב האגם.

למה זה מקבל ניקוד מלא: שני המושגים נכונים; הסכר מוסבר כמנגנון – אגירה וויסות של מים באזור יבש – שמאפשר כמה פעילויות כלכליות.

מה נדרש: (1) למלא את עמודת השינוי – "יתפשט" או "יצטמצם" – לכל שורה, לפי השוואה בין מפה 1 למפה 2; (2) הסבר להערכה + השפעה אחת על האוכלוסייה והכלכלה.

תשובה מלאה:
(1) השוואה בין המפות (לפי צבעי המקרא):
מזרח (I): ערבתי חם (כתום) – יתפשט: מכסה במפה 2 את רוב הצפון והמערב של האזור. טרופי סוונה (תכלת) – יתפשט: במפה 1 רק רצועה זעירה בצפון־מזרח, ובמפה 2 רצועה לאורך כל החוף המזרחי. סובטרופי גשום בכל העונות (ירוקים) – יצטמצם: נדחק לרצועה צרה.
מערב (II): ערבתי חם – יתפשט (מופיע ברצועה הדרומית ובשולי האזור). מדברי חם (אדום) – יתפשט: מכסה במפה 2 את רוב השטח. ערבתי קר (צהוב בהיר) – יצטמצם, כמעט נעלם. מדברי קר (ורוד) – יצטמצם לכתם קטן. סובטרופי גשום בכל העונות – יצטמצם.
(מדידת שטחי הצבעים במפות: במזרח – ערבתי חם מכ־20% משטח האזור לכ־57%, סוונה מפחות מ־1% לכ־7%, הירוקים של "גשום בכל העונות" מכ־47% לכ־5%; במערב – מדברי חם מכ־27% לכ־74%, ערבתי חם מכ־8% לכ־19%, ערבתי קר מכ־29% לכ־3%, מדברי קר מכ־32% לכ־3%, גשום בכל העונות מכ־1% לכמעט אפס. גווני הירוק של "חורף יבש" ו"גשום בכל העונות" דומים מאוד, אבל כיוון השינוי – צמצום הסובטרופי – ברור בכל מקרה.)
בקיצור: האזורים החמים והיבשים מתפשטים, והאזורים הקרים והלחים מצטמצמים – ביטוי להתחממות.
(2) למה החקלאות: החקלאות תלויה ישירות בטמפרטורה ובמשקעים. לפי התחזית, אזורי האקלים היבשים והחמים – המדברי החם והערבתי החם – יתפשטו על חשבון אזורי האקלים הלחים יותר (הסובטרופי), שבהם מתקיימת היום רוב החקלאות. כלומר יירד פחות גשם, החום והאידוי יגברו, והבצורות יהיו תכופות – כך שטחים גדולים לא יתאימו עוד לחקלאות בעל ולמרעה, ובחקלאות השלחין יהיה מחסור במים. ענפים אחרים (תעשייה, שירותים) תלויים באקלים פחות.
השפעה: ירידה ביבולים ובמרעה תגרום לחקלאים ולפועלים חקלאיים – כ־21% מכוח העבודה (לפי טבלת שאלה 17) – לאבד את פרנסתם. כך תגדל האבטלה, שכבר עכשיו גבוהה מאוד, ויגדל העוני באזורים הכפריים, ותושבים רבים יהגרו לערים ויגדילו את שכונות העוני שבשוליהן. (אפשר גם: ירידה בייצוא החקלאי – פירות הדר, ענבים ויין – ועלייה במחירי המזון ובתלות ביבוא.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: כל שורות הטבלה מולאו בעקביות עם המפות; ההערכה מוסברת דרך התלות של החקלאות באקלים, וההשפעה מקשרת בין הפגיעה בחקלאות לתעסוקה ולכלכלה.

מה נדרש: (1) הגדרה קצרה של פיתוח בר־קיימה וקישור התוכנית לרכיביו; (2) מקור אחד, אזור אחד (בעזרת המפה והאטלס) והסבר מיקום.

תשובה מלאה:
(1) פיתוח בר־קיימה הוא פיתוח שעונה על צורכי ההווה בלי לפגוע ביכולת של הדורות הבאים לענות על צורכיהם, תוך איזון בין שלושה תחומים – כלכלה, סביבה וחברה. התוכנית מתאימה לעיקרון:

(2) מקור אנרגייה: אנרגיית שמש.
אזור: צפון־מערב דרום אפריקה, בפנים הארץ – מחוז הכף הצפוני (אזור הרמה הצחיחה, בשולי מדבר קלהארי והקארו), שבו מסומנים במפה שלושה סמלי שמש.
הסבר: במפה הפיזית ובמפות האקלים באטלס רואים שזה אזור מדברי וצחיח: כמות המשקעים קטנה (100–400 מ"מ, לפי נספח ה), יש מעט ימים מעוננים, ולכן קרינת השמש חזקה ומספר שעות השמש בשנה גבוה מאוד – תנאים מצוינים לייצור חשמל סולארי. נוסף על כך, זה אזור דליל באוכלוסייה עם שטחים גדולים ושטוחים, שהקרקע בהם זולה ואינה דרושה לשימושים אחרים – וזה חשוב, כי שדות סולאריים דורשים שטח רב.
(אפשר גם: אנרגיית רוח – לחוף הכף המערבי (האטלנטי) ולחוף הכף המזרחי: הרוחות שנושבות מן האוקיינוס על פני החוף חזקות וקבועות, אין מכשולים על פני הים; אנרגיית מים – על נהר האורנג' במרכז המדינה (סכרים כמו סכר גריפ): נהר גדול עם כמות מים רבה והפרשי גובה מאפשר לסובב טורבינות.)
(הערה: השם המקובל הוא JET-IP – תוכנית ההשקעות שהוצגה בשארם א־שייח' ב־2022 במסגרת "שותפות המעבר האנרגטי הצודק" (JETP), שהוכרזה בוועידת גלזגו ב־2021 עם התחייבות ראשונה של כ־8.5 מיליארד דולר.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: בתת־סעיף (1) ההגדרה מקושרת לתוכנית בשלושת התחומים; בתת־סעיף (2) המקור, האזור וההסבר מתאימים זה לזה, וההסבר מבוסס על תנאים פיזיים שנקראו באטלס.

מה נדרש: (1) שני הבדלים בין התמונות שמבטאים אי־שוויון; (2) הסבר להשפעת ההגירה על האי־שוויון, עם נימוק מן הנתונים.

תשובה מלאה:
(1) הבדל ראשון – סוג הבנייה ואיכות הדיור: בתמונה 1 – בנייני דירות רבי־קומות ובתים מבוססים, בנויים מחומרים עמידים (בטון, לבנים, גגות רעפים) ומטופחים. בתמונה 2 – בקתות קטנות מפח גלי, מעץ ומחומרים מאולתרים, צמודות זו לזו, עם אבנים על הגגות כדי שלא יעופו – שכונת פחונים.
הבדל שני – תשתיות, שירותים וסביבה: בתמונה 1 – רחובות סלולים ומסודרים, מכוניות רבות, עצים, דשא, מגרש ספורט וטיילת על חוף הים, ופעילות פנאי (מצנח רחיפה). בתמונה 2 – אין רחובות סלולים ואין שטחים ציבוריים ירוקים; כבלי החשמל מאולתרים, הכביסה תלויה בחוץ, והצפיפות רבה.
(2) לפי הטבלה, שיעור העוני בכף המזרחי (12.7%) הוא הגבוה בטבלה – פי 4.7 משיעור העוני בכף המערבי (2.7%), הנמוך בטבלה. לכן המהגרים מן הכף המזרחי הם בעיקר אנשים עניים, חסרי השכלה ותעסוקה, שבאים לקייפטאון בחיפוש אחר עבודה ושירותים. הם אינם יכולים לשלם על דיור בשכונות המבוססות, ולכן מתיישבים בשכונות הפחונים (ה"טאונשיפס") בשולי העיר, או מקימים שכונות לא חוקיות חדשות. התוצאה: שכונות העוני יגדלו ויצטופפו, והלחץ על התשתיות והשירותים בהן (מים, ביוב, חשמל) יגבר, ואילו השכונות העשירות יישארו מבוססות. לכן הפער בין השכונות – האי־שוויון המרחבי בעיר – צפוי להחריף.

למה זה מקבל ניקוד מלא: שני הבדלים שונים שנראים בתמונות, כל אחד מנוסח לשני הצדדים; בתת־סעיף (2) יש נימוק מן הנתונים (פער העוני), מנגנון (איפה המהגרים מתיישבים) ומסקנה ברורה לגבי האי־שוויון.

מה נדרש: (1) שני מחוזות מן הטבלה, ואז סוג התיירות של אחד מהם והסבר בעזרת האטלס; (2) הסבר לתרומת התיירות לכלכלה.

תשובה מלאה:
(1) המחוז שבו מספר התיירים הגבוה ביותר: גלטנג – 4,052,368 תיירים (יותר מפי 2 מכל מחוז אחר בטבלה). המחוז שבו זמן השהייה הממוצע הגבוה ביותר: הכף המערבי – 14.1 ימים.
בחירה: הכף המערבי – תיירות נופש וטבע (תיירות פנאי). הסבר: לפי המפות הפיזיות והאקלימיות באטלס, המחוז שוכן בקצה הדרום־מערבי של אפריקה, לחוף האוקיינוס האטלנטי וקרוב לאוקיינוס ההודי, עם חופים ארוכים, רכסי הרים (הר השולחן) וכף התקווה הטובה. האקלים בו ים־תיכוני – חורף גשום וקיץ חם ויבש ושמשי – נוח לנופש בחופים ולטיולים, ובעמקים יש כרמים ויקבים מפורסמים. קייפטאון היא עיר תיירות בפני עצמה. מגוון האטרקציות הגדול, והמרחק הרב מארצות המוצא של התיירים (אירופה, אמריקה), גורמים לכך שהתיירים מגיעים לחופשה ארוכה ושוהים זמן רב.
(תשובה חלופית – גלטנג: תיירות עסקים, כנסים, קניות וביקורי קרובים. בגלטנג נמצאות יוהנסבורג – מרכז הסחר והכלכלה של המדינה ושל דרום היבשת – ופרטוריה, בירת השלטון. בה גם נמל התעופה הבין־לאומי הראשי, שדרכו נכנסים רוב התיירים, ואליה מגיעים מבקרים רבים מן המדינות השכנות לקניות ולעסקים. לכן מספר התיירים בה הוא הגבוה ביותר.)
(2) תיירות עשויה להיות זרז לפיתוח: (א) היא ענף עתיר עבודה – בתי מלון, מסעדות, הדרכה, הסעות ומזכרות – ומספקת מקומות עבודה רבים, גם לעובדים ללא השכלה גבוהה. זה חשוב במיוחד בדרום אפריקה, שבה שיעור האבטלה כ־29%. (ב) היא מכניסה מטבע חוץ שמשפר את מאזן התשלומים. (ג) היא מעודדת השקעה בתשתיות – כבישים, נמלי תעופה, מים וחשמל – שמשרתות גם את התושבים, ומפעילה ענפים נלווים (מסחר, חקלאות, תחבורה). כיוון שהאטרקציות פזורות גם בפריפריה (שמורות טבע כמו קרוגר בלימפופו ובמפומלנגה), התיירות מביאה פיתוח גם לאזורים עניים.

למה זה מקבל ניקוד מלא: שני המחוזות נקראו נכון; סוג התיירות מוסבר מתנאים פיזיים ואנושיים של המחוז; ההסבר לתרומה הכלכלית כולל מנגנונים (תעסוקה, מטבע חוץ, תשתיות) וקשר לנתוני המדינה.