בגרות בגאוגרפיה 57381 - קיץ 2025
גאוגרפיה – שאלון 57381 · קיץ · 15 שאלות · 3 שעות
בחינת הבגרות בגאוגרפיה, קיץ 2025, כל 15 השאלות כמו בשאלון, והמקורות והנספחים שבשאלון. לכל סעיף יש פתרון מלא: מה השאלה מבקשת, תשובה כמו שכותבים אותה בבחינה, ולמה היא מקבלת ציון מלא.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק ראשון – גאוגרפיה של ארץ־ישראל – 36 נקודות
פרק שני – גאוגרפיה של המזרח התיכון – 28 נקודות
פרק שלישי – נתי"ב (ניתוח תופעות יסוד במרחב) – 36 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש:
(1) אטלס אוניברסיטאי חדש, הוצאת יבנה, משנת 2000 ואילך (ללא המילון למונחי הגיאוגרפיה)
(2) אטלס כרטא – פיזי, מדיני, כלכלי, חברתי, משנת 1998 ואילך
(3) אטלס כרטא אוניברסלי
(4) מפה של ארץ־ישראל 1:250,000
(5) מפה גאולוגית של ארץ־ישראל 1:250,000 או 1:500,000
ד. הוראות מיוחדות:
(1) כדי להמחיש את התשובות אפשר להוסיף סרטוטים, חתכים וגרפים, לפי הצורך.
(2) יש לענות על מספר השאלות לפי ההוראות בכל פרק. המעריכים יעריכו רק את מספר התשובות הנדרש, לפי סדר כתיבתן במחברתכם.
יש לכתוב במחברת הבחינה בלבד. יש לרשום "טיוטה" בראש כל עמוד המשמש טיוטה.
כתיבת טיוטה בדפים שאינם במחברת הבחינה עלולה לגרום לפסילת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
נספחים: נספח א – תמונה לשאלה 4, נספח ב – מפה לשאלה 5, נספח ג – מפה לשאלה 11, נספח ד – תמונה לשאלה 15
פרק ראשון – גאוגרפיה של ארץ־ישראל
ההוראות לפרק זה
בפרק זה יש לענות על שתי שאלות: על אחת מן השאלות 1–3, ועל אחת מן השאלות 4–6. ענו על אחת מן השאלות 1–3 (22 נקודות לשאלה). ענו על אחת מן השאלות 4–6 (14 נקודות לשאלה). (36 נקודות)
שאלה 1 · איכות הסביבה – נחל הקישון
עיינו במפות שבאטלס.
(1) ציינו שמות של שתי יחידות נוף שבהן עובר התוואי של נחל הקישון. (2 נקודות)
(2) ציינו שני שימושי קרקע לאורך תוואי הנחל.
הציגו מקור אפשרי אחד לזיהום הנחל מכל אחד משימושי הקרקע שציינתם (סך הכול – שני מקורות זיהום). (8 נקודות)
שנים רבות היה נחל הקישון מטרד לתושבי מטרופולין חיפה. בשנת 1994 הוקמה רשות נחל הקישון כדי לנהל מיזם של שיקום הנחל והפיכתו ממטרד למשאב.
תארו את החשיבות של שיקום הנחל בעבור תושבי המטרופולין בשני תחומים. (6 נקודות)
לפניכם רשימה של פעולות שנעשות לשמירה על איכות המים בנחלים בישראל.
מיינו את הפעולות שברשימה לשתי קבוצות – קבוצה אחת של פעולות שמונעות זיהום של נחלים, וקבוצה אחת של פעולות שתורמות לשיקום של נחלים.
רשימת פעולות:
(6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
(1) עמק יזרעאל; עמק זבולון (מפרץ חיפה).
(2) חקלאות – שטיפה של דשנים וחומרי הדברה מן השדות לנחל (וגם הזרמת מי בריכות דגים ושפכי רפתות).
תעשייה (מפרץ חיפה) – הזרמת שפכים תעשייתיים של מפעלים כימיים ופטרוכימיים ושל בתי הזיקוק אל הנחל ואל שפכו.
מה נדרש: (1) לציין שתי יחידות נוף לאורך הנחל – מן האטלס; (2) לציין שני שימושי קרקע לאורך הנחל, ולכל אחד – מקור זיהום אחד שלו.
תשובה מלאה:
(1) באטלס, במפה הפיזית של צפון הארץ, עוקבים אחרי הקו הכחול של נחל הקישון: הנחל מתחיל בשולי הגלבוע ובצפון השומרון, זורם לכיוון צפון־מערב לאורך עמק יזרעאל, עובר במעבר הצר שבין הכרמל ובין גבעות טבעון, נכנס לעמק זבולון ונשפך לים התיכון במפרץ חיפה. לכן שתי יחידות הנוף הן: עמק יזרעאל ועמק זבולון (מפרץ חיפה).
(2) שימושי הקרקע (במפת שימושי הקרקע/הכלכלה באטלס):
– חקלאות (בעמק יזרעאל): שדות גידולי שדה, מטעים, בריכות דגים ורפתות. מקור זיהום: מי גשם ומי השקיה שוטפים מן השדות דשנים (חנקות, זרחות) וחומרי הדברה אל הנחל; גם מי בריכות דגים ושפכי רפתות ולולים מגיעים אל הנחל ומעשירים אותו בחומר אורגני.
– תעשייה (במפרץ חיפה, בקטע התחתון של הנחל): מפעלים כימיים ופטרוכימיים, מפעלי דשנים ובתי זיקוק לנפט. מקור זיהום: במשך שנים הוזרמו לנחל שפכים תעשייתיים חומציים ובהם מתכות כבדות ושאריות דלק, ושקעו בבוצה שבקרקעית.
(אפשר גם: שימוש עירוני – יישובים ומרכזים עירוניים לאורך הנחל, ומקור הזיהום הוא שפכים ביתיים (ביוב) לא מטוהרים או מטוהרים חלקית.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי יחידות נוף נכונות לאורך התוואי; שני שימושי קרקע שונים, ולכל אחד מקור זיהום מוחשי ומוסבר (איזה חומר מגיע לנחל ואיך).
טעות נפוצה: לכתוב "זיהום" בלי לומר מה מזהם ומאין – למשל "חקלאות מזהמת" בלי לציין דשנים או חומרי הדברה.
סעיף ב
תחום סביבתי־בריאותי: הפסקת הזיהום ופינוי הבוצה המזוהמת מסלקים מפגע של ריח, מזיקים וחשש לבריאות התושבים, ומחזירים לנחל מים נקיים יותר וחי וצומח.
תחום הפנאי והנופש: הנחל המשוקם הופך לשטח פתוח ירוק במטרופולין צפוף – פארק, טיילות ושבילי אופניים לאורך הגדות, שייט וקיאקים – משאב פנאי קרוב לבית.
(אפשר גם: תחום כלכלי – עליית ערך הקרקע והדירות ליד הנחל ופיתוח תיירות ועסקים.)
מה נדרש: לתאר את החשיבות של שיקום הנחל לתושבי מטרופולין חיפה בשני תחומים שונים – לכל תחום תיאור מה משתנה ומה התועלת לתושבים.
תשובה מלאה:
תחום ראשון – סביבה ובריאות: לפני השיקום היה הקישון אחד הנחלים המזוהמים בארץ: שפכי תעשייה, ביוב ושפכים חקלאיים הפכו אותו לתעלת שפכים, עם ריח רע, מזיקים ובוצה רעילה בקרקעית. השיקום – הפסקת ההזרמה, טיהור השפכים וניקוי הבוצה – מסלק מפגע סביבתי מתוך המטרופולין, מקטין את הסיכון לבריאות של מי שבא במגע עם המים והקרקע, ומאפשר לחי ולצומח לחזור לנחל (מגוון ביולוגי).
תחום שני – פנאי ונופש: מטרופולין חיפה צפוף, ובשטחים הבנויים ובאזור התעשייה של מפרץ חיפה יש מעט שטחים פתוחים. נחל משוקם הופך לפארק נחל: טיילות, שבילי הליכה ואופניים, מדשאות, שייט בקיאקים ופעילות ספורט ימי בשפך. כך הנחל עובר ממטרד למשאב – שטח ירוק ונגיש לתושבים, ששיפור איכות החיים שלהם הוא מטרת השיקום.
(אפשר גם: תחום כלכלי – כשהנחל אינו מטרד עולה ערך הקרקע והדיור לידו, ואפשר לפתח לאורכו תיירות, מסחר ושכונות חדשות.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: יש שני תחומים נפרדים (סביבה ובריאות; פנאי ונופש), ובכל אחד מוסבר מה השיקום משנה ולמה זה חשוב לתושבים.
סעיף ג
מניעת זיהום: איסור על הזרמת שפכים לנחלים; הקמת מתקנים לטיהור שפכים; אכיפה ופיקוח על קיום התקנות הנוגעות לזיהום נחלים; בדיקת איכות מי הנחלים והקולחים המוזרמים אליהם.
שיקום נחלים: ניקוי קרקעית הנחלים מבוצה; הזרמת קולחים אל הנחלים; הפסקה של שאיבת מי המעיינות במוצא הנחלים.
מה נדרש: לשבץ כל אחת משבע הפעולות באחת משתי קבוצות – מניעה או שיקום.
תשובה מלאה:
קבוצה 1 – פעולות שמונעות זיהום (עוצרות את הגעת המזהמים לנחל):
– איסור על הזרמת שפכים לנחלים – סוגר את מקור הזיהום.
– הקמת מתקנים לטיהור שפכים – השפכים מטופלים לפני שהם מגיעים לסביבה.
– אכיפה ופיקוח על קיום התקנות – מרתיעים מפעלים ורשויות מלהזרים שפכים.
– בדיקת איכות מי הנחלים והקולחים המוזרמים אליהם – ניטור שמאתר זיהום בזמן ומוודא שהקולחים עומדים בתקן.
קבוצה 2 – פעולות שתורמות לשיקום (מתקנות נזק שכבר נגרם):
– ניקוי קרקעית הנחלים מבוצה – מסלק את הזיהום שהצטבר בקרקעית במשך שנים.
– הזרמת קולחים (מים מטוהרים) אל הנחלים – מחזירה זרימה לנחלים שהתייבשו.
– הפסקה של שאיבת מי המעיינות במוצא הנחלים – מחזירה את הזרימה הטבעית של מי המעיינות לנחל.
למה זה מקבל ניקוד מלא: כל שבע הפעולות ממוינות נכון, והחלוקה מבוססת על העיקרון: מניעה = עצירת המזהם לפני שהוא מגיע לנחל; שיקום = החזרת הנחל למצב טבעי אחרי הפגיעה.
טעות נפוצה: לשבץ "הזרמת קולחים" במניעה. הקולחים הם מים מטוהרים שמחזירים זרימה לנחל, ולכן הם פעולת שיקום. "בדיקת איכות הקולחים" היא הפעולה שמונעת זיהום.
שאלה 2 · נמלי ים
בגרף לפניכם מוצגים נתונים על כמויות המטענים שעברו בנמלי הים של ישראל בשנים נבחרות.
(1) ציינו את מגמת השינוי בכמויות המטענים שעברו בנמלי הים של ישראל, והסבירו גורם אחד למגמה זו. (4 נקודות)
(2) הציגו שני יתרונות שיש להובלה של מטענים באוניות. (4 נקודות)
[גרף]
כמות המטענים שעוברת בנמל אילת היא הנמוכה ביותר מבין הכמויות שעוברות בנמלי הים של ישראל.
(1) הסבירו גורם אחד לכך. (3 נקודות)
(2) הסבירו שני יתרונות שיש במיקומו של נמל אילת. (5 נקודות)
בשנים האחרונות חברת נמלי ישראל בוחנת את האפשרות להקים נמל ימי נוסף לסחורות. לאחר ניסיון לאתר מקום על היבשה לאורך מישור החוף, החליטה החברה להקים נמל בלב ים על אי מלאכותי צף, ומצאה שהאזור המתאים ביותר לכך הוא מול חופי חדרה.
(מעובד על פי: port2port, מגזין לתובלה, לוגיסטיקה וסחר, נובמבר 2024)
(1) הסבירו מדוע יש צורך להקים נמל ימי נוסף בישראל. (2 נקודות)
(2) הסבירו שני יתרונות שיש למיקומו של הנמל החדש המוצע:
יתרון אחד למיקומו מול חופי חדרה, ויתרון אחד להקמתו בלב ים. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
(1) מגמה של עלייה: מכ־53,300 אלף טונות ב־2014 לכ־60,700 אלף טונות ב־2022 (כ־14%+), עם ירידה קלה ב־2020. גורם: גידול האוכלוסייה והעלייה ברמת החיים מגדילים את הביקוש לסחורות מיובאות (וגם את היצוא) – ובישראל כמעט כל הסחר החיצוני עובר בנמלי הים.
(2) עלות הובלה נמוכה לכל טון ולכל ק"מ; אונייה אחת מובילה כמות עצומה של מטענים (מכולות, מטען בצובר) ומטענים גדולים וכבדים.
מה נדרש: (1) לציין מגמה מן הגרף ולהסביר גורם אחד; (2) שני יתרונות של הובלה ימית.
תשובה מלאה:
(1) לפי הגרף, המגמה היא עלייה בכמות המטענים: בשנת 2014 עברו בנמלים כ־53,300 אלף טונות, וב־2022 כ־60,700 אלף טונות – גידול של כ־7,400 אלף טונות, כ־14% (חושב). העלייה אינה רציפה: ב־2020 נרשמה ירידה קלה (כ־57,400 לעומת כ־58,700 ב־2018) – שנת מגפת הקורונה, שבה נפגע הסחר העולמי.
גורם למגמה: גידול האוכלוסייה בישראל והעלייה ברמת החיים. ככל שיש יותר תושבים והם צורכים יותר, גדל הייבוא של מזון, דלק, חומרי גלם, מכוניות ומוצרי צריכה, וגדל גם הייצוא. ישראל היא "אי גאופוליטי": הגבולות היבשתיים עם שכנותיה כמעט סגורים לסחר, ולכן כמעט כל הסחר החיצוני (לפי משקל) עובר בנמלי הים – והגידול בסחר מתבטא ישירות בגידול המטענים בנמלים. (אפשר גם: הגלובליזציה – השתלבות המשק בסחר העולמי.)
(2) יתרונות ההובלה באוניות:
– עלות נמוכה: הובלה ימית היא הזולה ביותר לכל טון־ק"מ, כי אונייה אחת מובילה כמות ענקית במעט דלק ובמעט עובדים ביחס למטען.
– קיבולת גדולה: אוניות מכולות ואוניות צובר מובילות אלפי מכולות או עשרות אלפי טונות של מטען בבת אחת, וגם מטענים כבדים וגדולים במיוחד (כלי רכב, ציוד תעשייתי, פחם, דגנים) שאי אפשר להוביל באוויר.
(אפשר גם: הים פתוח לכל היעדים בעולם ואין צורך בתשתית לאורך הדרך כמו כבישים או מסילות.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: המגמה מנוסחת ומבוססת על ערכים מן הגרף; הגורם מוסבר בקשר סיבתי (ביקוש ← ייבוא ← מטענים בנמלים); שני יתרונות שונים ומוסברים.
טעות נפוצה: להסיק מן הגובה החזותי של העמודות שהכמות "כמעט הוכפלה". הציר מתחיל ב־48,000 ולא באפס, והגידול בפועל הוא כ־14% בלבד.
סעיף ב
(1) מיקום פריפרי: אילת רחוקה מאוד (כ־300 ק"מ ויותר) ממרכזי האוכלוסייה והתעשייה במרכז ובצפון, ולכן הובלת סחורה ממנה ליעד יקרה ואיטית; רוב הסחר של ישראל הוא עם אירופה ואמריקה דרך הים התיכון, ולכן הוא עובר בחיפה ובאשדוד.
(2) יתרון 1: יציאה לים סוף ולאוקיינוס ההודי – דרך ישירה למזרח אסיה, להודו ולמזרח אפריקה בלי לעבור בתעלת סואץ ובלי לשלם את אגרותיה.
יתרון 2: מיקום בשולי ערבה ונגב דלילים, הרחק מריכוזי אוכלוסייה – יש שטח לאחסון (למשל מגרשים גדולים לכלי רכב מיובאים), והנמל אינו מתחרה על קרקע יקרה במרכז.
מה נדרש: (1) הסבר לגורם אחד לכמות הקטנה בנמל אילת; (2) שני יתרונות של מיקום הנמל, כל אחד עם הסבר.
תשובה מלאה:
(1) הגורם: המיקום הפריפרי של אילת. אילת נמצאת בקצה הדרומי של המדינה, יותר מ־300 ק"מ מן המרכז ומחיפה, בעורף דליל אוכלוסייה. רוב הצרכנים והמפעלים נמצאים במרכז ובצפון, ולכן הובלה יבשתית ארוכה מאילת מייקרת כל מטען (ואין מסילת ברזל לאילת). נוסף על כך, רוב הסחר של ישראל הוא עם אירופה ועם אמריקה, ולשם מגיעים דרך הים התיכון – כלומר דרך נמלי חיפה ואשדוד. (אפשר גם: הנמל קטן ורדוד יחסית, והגישה אליו תלויה במעבר דרך מצרי טיראן ומפרץ אילת הצר.)
(2) יתרונות המיקום:
– יתרון ראשון – פתח לים סוף ולאוקיינוס ההודי: נמל אילת הוא הנמל היחיד של ישראל בים סוף. מטען מן המזרח הרחוק (סין, יפן, קוריאה), מהודו, ממזרח אפריקה ומאוסטרליה מגיע אליו ישירות, בלי לעבור בתעלת סואץ – כך חוסכים את אגרות התעלה ואת הסיכון שהתעלה תיסגר. לכן אילת משמשת בעיקר לייבוא כלי רכב ממזרח אסיה.
– יתרון שני – שטח פנוי וקרבה למשאבי הדרום: סביב הנמל יש שטחים פתוחים ולא צפופים, שמתאימים לאחסון ולמגרשים גדולים, והנמל קרוב למפעלי הדרום (למשל ייצוא אשלג ופוספטים מן הנגב וים המלח לאסיה).
עדכון: מאז סוף 2023 פגעו התקפות החות'ים על כלי שיט בים סוף פגיעה קשה בפעילות נמל אילת – דוגמה לכך שהיתרון של מיקום על נתיב ימי תלוי גם בביטחון הנתיב.
למה זה מקבל ניקוד מלא: הגורם מוסבר במונח "פריפריה" ובקשר בין מרחק לעלות; כל יתרון מבוסס על מיקום (נתיב ימי לאסיה בלי סואץ; עורף פנוי ומשאבי הדרום) ומוסבר.
סעיף ג
(1) כמות המטענים גדלה (כפי שעולה מן הגרף), ונמלי חיפה ואשדוד מתקרבים לקיבולת המרבית שלהם; נוסף על כך דרוש נמל גיבוי – אם נמל אחד נפגע (מלחמה, שביתה, תקלה), הסחר לא ייעצר.
(2) מול חופי חדרה: חדרה נמצאת באמצע מישור החוף, בין חיפה לאשדוד וקרוב לגוש דן – נגישה לאזורי הביקוש ולצירים הארציים (כביש 2, כביש 6, מסילת החוף).
בלב ים: אין צורך בקרקע יקרה ונדירה במישור החוף, ואין פגיעה בחופי רחצה ובשכונות מגורים (רעש, זיהום, תנועת משאיות); וגם יש מים עמוקים לאוניות גדולות.
מה נדרש: (1) הסבר לצורך בנמל נוסף; (2) יתרון אחד של המיקום מול חדרה ויתרון אחד של ההקמה בלב ים.
תשובה מלאה:
(1) הצורך בנמל נוסף: הביקוש להובלה ימית בישראל גדל כל הזמן – הגרף בסעיף א מראה עלייה מכ־53 מיליון טונות ב־2014 לכ־61 מיליון טונות ב־2022 – בגלל גידול האוכלוסייה והעלייה ברמת החיים. לישראל שני נמלים עיקריים בים התיכון (חיפה ואשדוד), והם מתקרבים לקיבולת המרבית שלהם. נוסף על כך יש צורך ביתירות (גיבוי): כמעט כל הסחר עובר בים, ופגיעה בנמל אחד, במלחמה או בשביתה, עלולה לשתק את המשק.
(2) יתרון למיקום מול חופי חדרה: חדרה נמצאת במרכז מישור החוף, בערך באמצע הדרך בין נמל חיפה לנמל אשדוד, וקרובה למטרופולין תל אביב ולשרון – האזורים שבהם יש את הביקוש הגדול ביותר לסחורות. היא קרובה לצירי תחבורה ארציים (כביש החוף, כביש 6, מסילת הרכבת), ולכן הדרך מן הנמל אל הצרכנים קצרה. (אפשר גם: ליד חדרה כבר יש תשתית ימית – רציף הפחם של תחנת הכוח "אורות רבין".)
יתרון להקמה בלב ים (על אי מלאכותי): מישור החוף הוא האזור הצפוף ביותר בארץ, והקרקע בו יקרה ומבוקשת למגורים, לחופי רחצה ולשטחים פתוחים – החברה לא מצאה בו מקום על היבשה. נמל בלב ים אינו צורך קרקע על החוף, ומרחיק את המפגעים (רעש, תאורה, זיהום אוויר, משאיות) מן התושבים ומחופי הרחצה. (אפשר גם: בלב ים המים עמוקים, ולכן אוניות ענק יכולות לעגון בלי חפירה מתמדת של תעלות גישה.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: הצורך מוסבר בגידול הביקוש ובקיבולת הנמלים הקיימים; שני היתרונות שונים, וכל אחד קשור בדיוק למה שנשאל – המיקום מול חדרה, וההקמה בלב ים.
שאלה 3 · חקלאות בצפון הנגב
השעורה היא גידול בעל אקסטנסיבי בצפון הנגב. באזור צפון הנגב מגדלים 57% מגידולי השעורה בישראל.
כתבו מהו גידול בעל, והסבירו מהי חקלאות אקסטנסיבית. (7 נקודות)
ציינו שני מאפיינים פיזיים של אזור צפון הנגב המתאימים לגידול שעורה באזור זה. בתשובתכם אין לכתוב על מאפיינים בתחום האקלים. (6 נקודות)
לפניכם שני גרפים:
עיינו בגרפים, וענו על התת־סעיפים (1)–(2) שאחריהם.
[גרף 1, גרף 2]
(1) על פי הגרפים, ציינו שני מאפיינים של כמות המשקעים בקיבוץ משמר הנגב. (5 נקודות)
(2) על פי הנתונים המוצגים בגרף 1, הסבירו מדוע מאפייני המשקעים במשמר הנגב מקשים על גידולי חקלאות בעל כמו השעורה. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
גידול בעל – גידול חקלאי שמקבל מים רק מן המשקעים (הגשם), בלי השקיה.
חקלאות אקסטנסיבית – חקלאות על שטחים גדולים עם השקעה קטנה של עבודה, הון ותשומות (מים, דשנים) ליחידת שטח, ולכן היבול ליחידת שטח נמוך יחסית; הגידול מתבסס על מיכון ועל מעט עובדים.
מה נדרש: הגדרה של "גידול בעל" ("כתבו") והסבר של "חקלאות אקסטנסיבית" ("הסבירו") – הגדרה, מאפיינים וקשר לשעורה.
תשובה מלאה:
גידול בעל הוא גידול חקלאי שאינו מושקה – כל המים שהוא מקבל מגיעים מן הגשם היורד באזור. גידולי בעל נפוצים הם חיטה ושעורה, שזורעים בסתיו וקוצרים באביב, כך שעונת הצמיחה שלהם היא עונת הגשמים.
חקלאות אקסטנסיבית היא חקלאות שבה מעבדים שטחים גדולים, אבל משקיעים מעט בכל יחידת שטח: מעט עבודה, מעט הון ומעט תשומות כמו מים, דשנים וחומרי הדברה. העבודה מתבצעת בעיקר במכונות (זריעה וקציר בקומביין), ולכן מספר העובדים קטן. היבול לדונם נמוך, אבל בגלל השטח הגדול היבול הכולל גדול, וההוצאות נמוכות. זה ההפך מחקלאות אינטנסיבית (חממות, מטעים מושקים), שבה ההשקעה ליחידת שטח והיבול לדונם גבוהים.
השעורה בצפון הנגב היא דוגמה לשני המונחים: היא אינה מושקה (בעל), ומגדלים אותה בשטחים פתוחים ונרחבים בהשקעה קטנה (אקסטנסיבי).
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני המונחים מוגדרים במדויק, ובחקלאות האקסטנסיבית מוסבר המאפיין המרכזי (השקעה ותפוקה נמוכות ליחידת שטח, על שטח גדול) עם השוואה לאינטנסיבית.
טעות נפוצה: לכתוב ש"אקסטנסיבית" פירושה "חקלאות גדולה". הדגש הוא על ההשקעה הנמוכה ליחידת שטח, לא רק על הגודל.
סעיף ב
קרקע לס – קרקע פורייה יחסית, דקת גרגר, המתאימה לגידולי שדה.
פני שטח מישוריים ונרחבים – מישורים ושטחים פתוחים גדולים, המאפשרים עיבוד ממוכן בשטחים גדולים.
מה נדרש: שני מאפיינים פיזיים שאינם אקלימיים (לא גשם ולא טמפרטורה) – כלומר קרקע, תבליט (פני השטח), שטח.
תשובה מלאה:
– קרקע לס: צפון הנגב מכוסה בקרקע לס – קרקע דקת גרגר שהובאה ברוח מן המדבריות, עשירה במינרלים ופורייה יחסית. בשנים גשומות היא מאפשרת לגדל גידולי שדה כמו שעורה וחיטה. (בשנים שחונות, בגשם חזק, הלס נוטה ליצור קרום וסחף – ולכן מעבדים אותו בזהירות.)
– פני שטח מישוריים ונרחבים: אזור צפון הנגב הוא בעיקר מישור וגבעות נמוכות ומתונות, עם שטחים פתוחים גדולים ודלילי אוכלוסייה. השטחים הגדולים והשטוחים מתאימים לעיבוד אקסטנסיבי במכונות – זריעה וקציר בקומביינים.
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני מאפיינים פיזיים שונים (קרקע; תבליט ושטח), שאינם אקלימיים, ולכל אחד מוסבר למה הוא מתאים לשעורה.
טעות נפוצה: לכתוב "מעט גשם" או "שעורה עמידה ליובש". השאלה אוסרת במפורש מאפייני אקלים.
סעיף ג
(1) כמות משקעים קטנה – בכל השנים המוצגות היא נמוכה מן הממוצע הארצי (435 מ"מ); הממוצע של השנים המוצגות הוא כ־226 מ"מ, כמחצית מן הממוצע הארצי.
תנודתיות רבה משנה לשנה – בין 43.2 מ"מ (2015–2014) ל־384.1 מ"מ (2020–2019), פי 8.9.
(2) גידול בעל תלוי רק בגשם: בשנה שחונה (למשל 43.2 מ"מ בלבד) השעורה לא מקבלת די מים ונכשלת, וגם בשנים "ממוצעות" (כ־170–240 מ"מ) הכמות קרובה לגבול התחתון לגידול. אי אפשר לדעת מראש אם השנה תהיה גשומה או שחונה, ולכן החקלאי בסיכון גבוה לאבד את היבול ואת ההשקעה.
מה נדרש: (1) שני מאפיינים של המשקעים במשמר הנגב, על בסיס שני הגרפים; (2) הסבר מבוסס נתוני גרף 1 – איך המאפיינים מקשים על גידול בעל.
תשובה מלאה:
(1) מאפיין ראשון – כמות משקעים קטנה: בכל שבע השנים המוצגות ירדו במשמר הנגב פחות מ־435 מ"מ, הממוצע השנתי בישראל (גרף 2). הממוצע של שבע השנים בגרף 1 הוא כ־226 מ"מ (חושב) – כ־52% בלבד מן הממוצע הארצי. גם בשנה הגשומה ביותר (384.1 מ"מ, 2020–2019) הכמות נמוכה מן הממוצע הארצי.
מאפיין שני – תנודתיות (אי־יציבות) גדולה משנה לשנה: הכמות נעה בין 43.2 מ"מ בלבד (2015–2014) ל־384.1 מ"מ (2020–2019) – בשנה הגשומה ירד גשם פי 8.9 מבשנה השחונה (חושב). גם בין שנים סמוכות יש קפיצות חדות, למשל מ־338.4 מ"מ (2023–2022) ל־167.7 מ"מ (2024–2023).
(2) שעורה בבעל מקבלת מים רק מן הגשם. לפי גרף 1, בחלק מן השנים כמות הגשם קטנה מאוד: ב־2015–2014 ירדו 43.2 מ"מ בלבד – כמות שאינה מספיקה לגדל דגנים, והיבול כמעט נכשל. גם ב־2024–2023 (167.7 מ"מ) וב־2021–2020 (183.9 מ"מ) הכמות קרובה לגבול התחתון לגידול בעל. בגלל התנודתיות החקלאי אינו יכול לדעת בזמן הזריעה בסתיו אם השנה תהיה גשומה (384.1) או שחונה (43.2). כך הוא מסתכן בהפסד של הזרעים, הדלק והעבודה, וההכנסה שלו לא יציבה. (אפשר גם: בשנים שחונות השעורה משמשת לעתים רק למרעה או לשחת ולא לגרעינים.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני המאפיינים (כמות ותנודתיות) מבוססים על מספרים משני הגרפים; ההסבר בתת־סעיף (2) מקשר בין נתונים מגרף 1 לבין התלות של גידול בעל בגשם ולסיכון לחקלאי.
טעות נפוצה: לציין רק "מעט גשם" פעמיים בשתי ניסוחים שונים. המאפיין השני הוא התנודתיות.
שאלה 4 · מדרש תמונה – תופעת נוף בנגב
לא במיקוד תשפ"ז – נושא "היווצרות המכתשים והניצול הכלכלי של אוצרות הטבע שבהם" (תהליכים בעיצוב נופים ייחודיים) אינו בחומר 2027; גם תהליכי העיצוב הנופי (1א3) אינם בחומר. סעיף ב (פגיעת החציבה בתיירות) נוגע בנושא "פגיעה בסביבה הטבעית" שבחומר, אך עוסק בניצול אוצרות הטבע של המכתש.
בנספח א מוצגת תמונה של תופעת נוף ייחודית בנגב.
עיינו בתמונה, וענו על הסעיפים א–ב.
[נספח א – תמונה]
(1) ציינו מהי תופעת הנוף הנראית בתמונה. (4 נקודות)
(2) במרכז התמונה נראה ערוץ של נחל.
תארו שתי פעולות של הנחל בעיצוב של תופעת הנוף הנראית בתמונה. (6 נקודות)
האזור הנראה בתמונה משמש להפקת מחצבים ולתיירות.
הסבירו כיצד הפקת מחצבים באזור זה עלולה לפגוע בענף התיירות. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(1) מכתש.
(2) סחיפה (חתירה): אחרי שנפרצה שכבת הגג הקשה (גיר ודולומיט) של הקמר, הנחל סחף בקלות את שכבות החול הרכות שבליבת הקמר והעמיק את השקע.
הובלה (הסעה): הנחל הוביל את חומרי הסחף (חול וחלוקים) אל מחוץ למכתש דרך ערוץ מוצא אחד – הפרצה שבדופן – ובכך התרוקן המכתש והתרחב.
מה נדרש: (1) לזהות את תופעת הנוף; (2) לתאר שתי פעולות של הנחל ביצירת התופעה.
תשובה מלאה:
(1) תופעת הנוף היא מכתש – עמק סגור וגדול, המוקף מכל צדדיו בדפנות תלולות (מצוקים), ומתנקז אל מחוץ לו בנחל אחד בלבד. בתמונה נראים דופן המכתש (המצוק הבהיר המקיף את העמק), קרקעית המכתש השטוחה יחסית, ושכבות סלע מוטות בתלילות ששייכות לקמר שבו נוצר המכתש.
(2) המכתש נוצר בקמר שבו שכבה קשה של גיר ודולומיט מכסה שכבות רכות של אבן חול. הנחל עיצב אותו בשתי פעולות:
– סחיפה (חתירה, בליה וסחיפה לאחור): נחל חתר בראש הקמר ופרץ את שכבת הגג הקשה. ברגע שהשכבה הרכה של אבן החול נחשפה, מי הנחל ויובליו סחפו אותה מהר הרבה יותר מן השכבות הקשות. כך השקע העמיק והתרחב לכל הכיוונים, והשכבות הקשות נשארו כקירות תלולים סביבו.
– הובלה (הסעה) של חומרי הסחף אל מחוץ למכתש: כל החול והחלוקים שנסחפו הובלו במי השיטפונות דרך ערוץ המוצא היחיד – הערוץ שנראה במרכז התמונה, הפורץ את דופן המכתש – אל אזור נמוך יותר (בנגב – לכיוון הערבה וים המלח). בלי ההובלה הזאת השקע היה מתמלא בסחף; משום שהחומר יצא ממנו, נוצר עמק סגור ועמוק.
למה זה מקבל ניקוד מלא: התופעה מזוהה במונח המדויק; כל אחת משתי הפעולות מתוארת במנגנון שלה (סחיפת השכבה הרכה; הובלת החומר דרך ערוץ המוצא) ומקושרת למבנה הקמר ולערוץ שבתמונה.
טעות נפוצה: לכתוב "לוע הר געש" או "מכתש שנוצר מפגיעת מטאוריט". המכתש בנגב נוצר בתהליכי סחיפה בקמר.
סעיף ב
כריית מחצבים (חול צבעוני, חרסיות, אבן) פוגעת בנוף הייחודי – נשארים בורות, ערמות פסולת וצלקות בקרקעית ובדפנות המכתש, ונפגעים התצורות הגאולוגיות שהתיירים באים לראות; בנוסף, הרעש, האבק ותנועת המשאיות הכבדות מפריעים לטיילים ומסכנים אותם בדרכים – והאזור הופך פחות אטרקטיבי לתיירות.
מה נדרש: להסביר את הקשר: הפקת מחצבים ← פגיעה במשאב שעליו נשענת התיירות.
תשובה מלאה:
התיירות במכתש נשענת על הנוף הייחודי: הדפנות התלולות, השכבות הצבעוניות, החולות הצבעוניים ותצורות הסלע שמראות את ההיסטוריה הגאולוגית – ועל השקט והמרחב של המדבר. הפקת המחצבים (חול, חרסית, קאולין, אבן) פוגעת בדיוק במשאבים האלה:
– פגיעה בנוף: החציבה יוצרת בורות, מדרגות חציבה וערמות פסולת, ומשנה לצמיתות את התצורות הגאולוגיות. נוף "חרוש" פחות מושך תיירים, ואתרים ייחודיים עלולים להיעלם.
– מפגעים לטיילים: פיצוצים, רעש, אבק ותנועה של משאיות כבדות בכבישים הצרים מפריעים לחוויית הטבע ומסכנים את המטיילים.
כך, מה שמביא הכנסה מן החציבה עלול להקטין את מספר המבקרים ואת ההכנסה מן התיירות בטווח הארוך – ולכן יש צורך בתכנון שמפריד בין אזורי חציבה לאזורי טיול ובשיקום מחצבות.
למה זה מקבל ניקוד מלא: ההסבר מראה את המנגנון – החציבה פוגעת בנוף ובחוויה, ואלה בדיוק המשאבים של התיירות במכתש.
שאלה 5 · מושבה – מפות ארץ־ישראל
לא במיקוד תשפ"ז – תיוג חלקי: נושאי "עלייה ראשונה – המושבה" ו"עיור המושבות" אינם בחומר 2027; רק ב(1) (יחידת נוף, המבנה הטופוגרפי) בחומר.
בנספח ב מוצגת מפה שכותרתה כפר תבור: מושבה בעבר, שנת ייסוד 1901.
עיינו במפה, וענו על הסעיפים א–ב.
[נספח ב – מפה]
כפר תבור ומושבות אחרות הן יישובים מתוכננים.
לפניכם רשימה של אחדים משימושי הקרקע הנראים במפה:
בחרו בשניים משימושי הקרקע, והסבירו כיצד המיקום או התפרוסת של כל אחד מהם במושבה מלמדים על היותה של המושבה יישוב מתוכנן. (8 נקודות)
(1) ציינו את השם של יחידת הנוף שבה שוכנת כפר תבור. (2 נקודות)
(2) בעשורים האחרונים גם במושבות המרוחקות ממרכז הארץ חל תהליך של עיור. הסבירו גורם אחד לתהליך העיור במושבות המרוחקות. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
מגורים: בתי המגורים פרוסים לאורך רחובות ישרים הניצבים זה לזה (תבנית שתי וערב), במגרשים מלבניים בגודל דומה ובמרחקים שווים – חלוקה מראש של הקרקע למגרשים לפי תוכנית, ולא צמיחה אקראית.
בנייני ציבור ומוסדות חינוך: מרוכזים במרכז היישוב, ליד הכביש הראשי – מקום שתוכנן מראש כך שיהיה נגיש במרחק דומה לכל התושבים.
(אפשר גם: תעשייה ומלאכה – מרוכזת באזור נפרד בקצה המזרחי, הרחק מן המגורים וליד כביש – הפרדת שימושים מתוכננת.)
מה נדרש: לבחור שניים משימושי הקרקע, ולכל אחד להסביר כיצד מיקומו או התפרוסת שלו במפה מעידים על תכנון.
תשובה מלאה:
מגורים: במפה, ממזרח לכביש הראשי, בתי המגורים (כתום בהיר) פרוסים לאורך רשת רחובות ישרים המצטלבים בזוויות ישרות (תבנית שתי וערב). כל בית עומד במגרש מלבני בגודל דומה, ומאחורי הבתים יש חלקות ירוקות (משקים, מטעים) בגודל דומה. אחידות כזאת אינה יכולה להיווצר מעצמה: היא מעידה שהקרקע נמדדה וחולקה למגרשים שווים לפי תוכנית מראש, עוד לפני שנבנו הבתים – כמו במושבות של סוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20, שתוכננו בידי חברות יישוב.
בנייני ציבור ומוסדות חינוך: במפה הם (כתום) מרוכזים בעיקר במרכז היישוב, ליד הכביש הראשי ובצמוד למבני המסחר. המיקום המרכזי תוכנן כך שכל תושבי המושבה יגיעו אליהם בקלות ובמרחק דומה, ושייווצר מרכז אזרחי ליישוב.
(אפשר גם: תעשייה ומלאכה – במפה מבני התעשייה (ורוד־סגול) מרוכזים באזור אחד בקצה המזרחי, נפרד משכונות המגורים ומחובר בכביש. זו הפרדה מתוכננת של שימושי קרקע, כדי להרחיק רעש וזיהום מן המגורים. מסחר – מבני המסחר (אדום) נמצאים לאורך הכביש הראשי, במקום הנגיש ביותר גם לעוברים בכביש.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל שימוש קרקע יש תיאור מדויק של מה שרואים במפה (איפה ובאיזו תבנית) והסבר למה זה מעיד על תכנון.
טעות נפוצה: לכתוב רק "יש סדר" בלי לתאר את התבנית במפה (רשת רחובות ישרה, מגרשים שווים, ריכוז במרכז).
סעיף ב
(1) הגליל התחתון המזרחי (אזור הרמות שממזרח להר תבור). (תשובה מקובלת גם: רמות יששכר.)
(2) הגירה של אוכלוסייה עירונית (פרבור): תושבים מן הערים בצפון ומן המרכז עוברים למושבה בגלל דיור צמוד קרקע זול יותר ואיכות חיים כפרית, ונוסעים לעבודה בעיר בזכות שיפור הכבישים; המושבה מתרחבת בשכונות חדשות, ומספר התושבים שאינם חקלאים גדל – כך היא הופכת ליישוב עירוני.
מה נדרש: (1) לציין יחידת נוף (מן האטלס); (2) להסביר גורם אחד לעיור במושבות המרוחקות.
תשובה מלאה:
(1) כפר תבור שוכנת בגליל התחתון המזרחי – באזור הרמות שממזרח להר תבור, בין עמק יזרעאל בדרום־מערב לבקעת כנרת בצפון־מזרח. (באטלס: מפה פיזית של צפון הארץ.) תשובה מקובלת גם: רמות יששכר – הרמות הבזלתיות שמדרום־מזרח להר תבור, הצמודות לכפר תבור, שבחלוקות מסוימות של יחידות הנוף נכללות בהן גם סביבות כפר תבור. שתיהן חלק מן הגליל התחתון המזרחי.
(2) גורם: פרבור – הגירה מן הערים אל המושבות, בעזרת שיפור הנגישות. בעשורים האחרונים נסללו ושודרגו כבישים (למשל כביש 65 העובר ליד כפר תבור), ונסיעה יומית לעבודה בעפולה, בטבריה, בנצרת או בחיפה נעשתה קצרה. משפחות מן הערים מחפשות דירה צמודת קרקע במחיר נמוך יותר מבמרכז, שקט, שטחים ירוקים וקהילה קטנה. המושבה מוסיפה שכונות הרחבה (במפה – השכונות שממערב לכביש הראשי, עם הרחובות המעוקלים), ורוב התושבים החדשים עובדים בשירותים ובמקצועות עירוניים ולא בחקלאות. כך משתנים מבנה התעסוקה, שימושי הקרקע וגודל האוכלוסייה, והמושבה הופכת ליישוב עירוני (מועצה מקומית).
(אפשר גם: הירידה ברווחיות החקלאות ובמספר העובדים בה – בזכות המיכון, צעירים בני המושבה עוברים לעבודות שירותים ותעשייה, והקרקע החקלאית משנה ייעוד למגורים ולתעסוקה.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: יחידת הנוף נכונה; הגורם מוסבר בשרשרת סיבתית (נגישות ומחירים ← הגירה מן הערים ← שינוי בתעסוקה ובשימושי הקרקע ← עיור), ומקושר למושבה מרוחקת.
שאלה 6 · מאמר – "אנרגיה לתקומה – הקמת מערכות אנרגיה סולרית בחבל תקומה לטובת עצמאות אנרגטית: ניתוח גאוגרפי־אנרגטי־כלכלי"
לא במיקוד תשפ"ז – שאלת מאמר על מאמר המיקוד של 2025 ("אנרגיה לתקומה"); ב־2027 נקבע מאמר אחר ("משמעויות כלכליות של שיקום שטחים פתוחים בישראל"). נושא התוכן עצמו (מדיניות ניהול משק האנרגייה, 5א4) נמצא במיקוד 2027, וסעיפים ב(1)–ב(2) פתירים מידע כללי.
שימו לב:
שאלה 6 עוסקת במאמר:
"אנרגיה לתקומה – הקמת מערכות אנרגיה סולרית בחבל תקומה לטובת עצמאות אנרגטית: ניתוח גאוגרפי־אנרגטי־כלכלי".
(פרייבך, ע', גינות, י', פרואקטור, ג' ואחרים, אקולוגיה וסביבה, 15(1), 2024)
(1) על פי המאמר, בישראל כדאי לייצר חשמל בתחנות כוח קטנות רבות בקרבת אזורי הצריכה במקום לייצר חשמל במעט תחנות כוח גדולות. הציגו יתרון אחד לכך. (3 נקודות)
(2) הציגו יתרון אחד לגיוון מקורות האנרגייה המשמשים לייצור חשמל בישראל. (3 נקודות)
(1) בגרף שלפניכם מוצגת פעילות* של מערכת להפקת אנרגייה סולרית ומערכת אגירה בעיר שדרות ביממה מייצגת בעונת החורף.
– על פי הגרף, ציינו את ההבדל העיקרי בין פוטנציאל ייצור האנרגייה הסולרית בשעות 15:00–08:00 ובין צריכת האנרגייה בשעות האלה.
– הסבירו כיצד אפשר לנצל את פוטנציאל ייצור האנרגייה הסולרית בשעות האלה כדי לספק אנרגייה לצריכה בכל שעות היממה.
(4 נקודות)
(2) הסבירו כיצד מפיקים אנרגייה סולרית, וציינו שני שימושי קרקע בחבל התקומה שאפשר לנצל את המבנים שבהם כדי להפיק אנרגייה סולרית. (4 נקודות)
[גרף]
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
(1) חוסן אנרגטי: פגיעה (טיל, תקלה) בתחנה אחת קטנה משביתה אזור קטן בלבד, ואילו פגיעה בתחנה גדולה או בקו הולכה ארוך עלולה להשבית אזור שלם; ייצור קרוב לצרכן גם חוסך קווי הולכה ארוכים ואת אובדן החשמל בהולכה.
(2) ביטחון אנרגטי: אם מקור אחד נפגע או נעצר (למשל השבתת אסדת גז בזמן מלחמה, מחסור בדלק), אפשר להמשיך לייצר חשמל ממקורות אחרים – המשק אינו תלוי במקור יחיד.
מה נדרש: (1) יתרון אחד של ייצור מבוזר (הרבה תחנות קטנות ליד הצרכנים); (2) יתרון אחד של גיוון מקורות האנרגייה.
תשובה מלאה:
(1) יתרון – חוסן אנרגטי במצבי חירום ואובדן נמוך בהולכה: כשהחשמל מיוצר בתחנות קטנות רבות (למשל מערכות סולריות על גגות ובשטחים בנויים) קרוב למקום הצריכה, פגיעה בתחנה אחת או בקו חשמל אחד משביתה רק אזור קטן, ושאר האזורים ממשיכים לקבל חשמל. זה חשוב במיוחד באזור ספר כמו חבל תקומה (עוטף עזה), שחשוף לירי. כשהחשמל מיוצר בתחנות גדולות מעטות ומועבר בקווי מתח ארוכים, פגיעה אחת עלולה לנתק אזור שלם. נוסף על כך, ייצור קרוב לצרכן חוסך הקמה של קווי הולכה ארוכים ומקטין את אובדן האנרגייה בדרך.
(2) יתרון – ביטחון אנרגטי: כשהחשמל מיוצר ממקורות שונים – גז טבעי, אנרגיית שמש, רוח ועוד – תקלה, מחסור או פגיעה באחד המקורות אינם משביתים את משק החשמל. למשל, בזמן מלחמה הושבתה זמנית אחת מאסדות הגז, והייצור הושלם ממקורות אחרים. (אפשר גם: גיוון שכולל אנרגיות מתחדשות מקטין את פליטת גזי החממה ואת זיהום האוויר, ומקטין את התלות במחירי הדלקים בעולם.)
הערה: הניסוח בתשובה מבוסס על עקרונות כלליים של ייצור מבוזר וביטחון אנרגטי, שתואמים את נושא המאמר. בבחינה כדאי להוסיף את המונחים והדוגמאות מן המאמר עצמו.
למה זה מקבל ניקוד מלא: בכל תת־סעיף יתרון אחד מוצג ומוסבר במנגנון (פיזור הסיכון; אי־תלות במקור יחיד) ומקושר להקשר הישראלי.
סעיף ב
(1) בשעות 08:00–15:00 פוטנציאל הייצור הסולרי גדול בהרבה מן הצריכה – בצהריים כ־57,000 לעומת כ־18,000 (פי 3 בערך); יש עודף ייצור גדול.
את העודף אוגרים (בסוללות/מערכת אגירה) בשעות היום – החלק המקווקו בעמודות – ופורקים אותו בשעות הערב, הלילה והבוקר (העמודות האפורות הכהות), כשאין ייצור סולרי. כך מספקים חשמל בכל שעות היממה.
(2) אנרגייה סולרית מופקת בתאים פוטו־וולטאיים (לוחות סולריים) הממירים את קרינת השמש ישירות לחשמל. שימושי קרקע: גגות של מבני מגורים ומבני ציבור (בתי ספר, מרכזים קהילתיים); מבנים חקלאיים – לולים, רפתות וסככות (אפשר גם: מבני תעשייה, סככות חניה).
מה נדרש: (1) לציין את ההבדל העיקרי (ייצור מול צריכה ב־08:00–15:00) ולהסביר איך מנצלים אותו לכל היממה; (2) להסביר את עקרון ההפקה של אנרגיה סולרית ולציין שני שימושי קרקע שבמבנים שלהם אפשר להפיק אותה.
תשובה מלאה:
(1) ההבדל העיקרי: בשעות 08:00–15:00 פוטנציאל הייצור הסולרי (הקו הרציף) גבוה בהרבה מן הצריכה (הקו המנוקד). בשעות הצהריים הפוטנציאל מגיע לכ־57,000 קוט"ש, והצריכה היא כ־18,000 בלבד – פי 3 בערך (חושב: 57,000 ÷ 18,000 ≈ 3.2). כלומר, יש עודף ייצור גדול באמצע היום.
ניצול העודף: את העודף אוגרים במערכת אגירה (סוללות) בשעות היום – זה החלק המקווקו ("אגירה שעתית") שבעמודות של 08:00–15:00, מעל לחלק האפור הבהיר שנצרך ישירות ("צריכה מייצור עצמי"). בשעות שבהן אין שמש – אחרי הצהריים, בערב (כשהצריכה מגיעה לשיא של כ־21,000–22,000), בלילה ובבוקר – פורקים את האנרגייה שנאגרה (העמודות האפורות הכהות, "פריקה שעתית"), וכך מספקים חשמל ממקור סולרי לאורך כל היממה. חלק קטן מן האנרגייה אובד בתהליך (הפס השחור בראש העמודות).
(2) הפקת אנרגייה סולרית: לוחות פוטו־וולטאיים עשויים תאים (בעיקר מסיליקון) שקרינת השמש הפוגעת בהם יוצרת בהם זרם חשמלי. כך הקרינה מומרת ישירות לחשמל, בלי שריפת דלק ובלי פליטות. (אפשר גם: בשיטה התרמו־סולרית מרכזים את קרינת השמש בעזרת מראות, מחממים נוזל, והקיטור מניע טורבינה.)
שני שימושי קרקע שאפשר לנצל את המבנים שבהם:
– מגורים ומבני ציבור – גגות של בתים, בתי ספר, מרכזים קהילתיים ומקלטים בקיבוצים, במושבים ובעיר שדרות.
– חקלאות – גגות של לולים, רפתות, סככות ומחסנים חקלאיים, שהם גדולים ושטוחים ונפוצים מאוד בחבל התקומה.
(אפשר גם: אזורי תעשייה – גגות מפעלים; תחבורה – סככות צל מעל חניונים.) היתרון: מנצלים שטח שכבר בנוי, ולא צורכים קרקע פתוחה או חקלאית.
למה זה מקבל ניקוד מלא: ההבדל מנוסח עם ערכים מן הגרף; ההסבר משתמש ברכיבי המקרא (אגירה ופריקה) ומראה את המעבר בין שעות היום לשעות הלילה; עקרון הפוטו־וולטאי מוסבר, ויש שני שימושי קרקע שונים.
טעות נפוצה: לכתוב שהצריכה גבוהה מן הייצור בצהריים. בצהריים המצב הפוך, ודווקא העודף הוא מה שנאגר.
פרק שני – גאוגרפיה של המזרח התיכון
בפרק זה יש לענות על שתיים מן השאלות 7–10 (לכל שאלה – 14 נקודות). (28 נקודות)
שאלה 7 · אקוות בין־לאומיות
אקוות א־סאג/א־דיסי היא אקווה בין־לאומית ובה מים פוסיליים.
במפה הסכמטית שלפניכם מוצג האזור שבו נמצאת אקווה זו. עיינו במפה הסכמטית ובמפות שבאטלס, וענו על הסעיפים א–ב.
[מפה]
(1) למים באקווה זו יש חשיבות גדולה לערב הסעודית ולירדן בגלל התנאים הפיזיים שבהן.
– הסבירו מדוע.
– המים באקווה זו הם מים פוסיליים. ציינו מהו החיסרון בכך למדינות האלה.
(6 נקודות)
(2) באקווה בין־לאומית של מים פוסיליים יש קושי לקבוע חלוקת מים הוגנת בין המדינות. הסבירו קושי זה. (3 נקודות)
בשנת 2015 נחתם הסכם לשיתוף פעולה בין ירדן ובין ערב הסעודית בנוגע לאקוות א־סאג/א־דיסי.
לפניכם שני עקרונות יסוד שעליהם התבסס הסכם זה:
בחרו באחד מעקרונות היסוד האלה, והסבירו כיצד שמירתו תתרום לניהול בר־קיימה של האקווה. (5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
(1) שתי המדינות נמצאות באקלים מדברי (צחיח): כמות משקעים קטנה מאוד (פחות מ־100 מ"מ ברוב השטח), התאדות גבוהה ואין נהרות קבע – כמעט אין מקורות מים עיליים, ולכן מי התהום הם מקור מים עיקרי לשתייה ולחקלאות (בירדן – גם לאספקת מים לעמאן).
החיסרון: מים פוסיליים אינם מתחדשים (אינם מקבלים מילוי מחדש מן הגשם), ולכן כל שאיבה מקטינה את המלאי – המקור עלול להתרוקן.
(2) המים אינם מתחדשים ואינם זורמים ממדינה "עליונה" למדינה "תחתונה" כמו בנהר, ולכן כל קוב שמדינה אחת שואבת אובד לצמיתות גם לשכנתה; קשה למדוד ולחשב כמה מים יש בכל צד של הגבול, והמדינה ששואבת ראשונה ובקצב מהיר יותר "לוקחת" יותר מן המאגר המשותף.
מה נדרש: (1) להסביר את חשיבות המים בגלל התנאים הפיזיים, ולציין את החיסרון של מים פוסיליים; (2) להסביר את הקושי בחלוקה הוגנת.
תשובה מלאה:
(1) חשיבות המים: באטלס, במפות האקלים (כמות משקעים שנתית) ובמפה הפיזית רואים שאזור האקווה – דרום ירדן וצפון־מערב ערב הסעודית – נמצא באקלים מדברי (צחיח): פחות מ־100 מ"מ גשם בשנה, טמפרטורות גבוהות והתאדות גבוהה מאוד. אין בו נהרות קבע ואגמים (רק ואדיות שזורמים לעתים רחוקות). ערב הסעודית היא מן המדינות היבשות בעולם, וירדן היא מן המדינות העניות ביותר במים לנפש. לכן מי התהום הם כמעט המקור הטבעי היחיד, והאקווה משמשת לשתייה – מאז 2013 מוליך מוביל מים מא־דיסי מים לעמאן – ולהשקיית חקלאות מדברית (בערב הסעודית – שדות במעגלי השקיה).
החיסרון של מים פוסיליים: המים הצטברו באקווה לפני אלפי עד עשרות אלפי שנים, בתקופות שבהן האקלים באזור היה גשום יותר, וכיום כמעט אינם מתחדשים. לכן הם משאב מתכלה, כמו נפט: כל שאיבה מורידה את מפלס מי התהום ומקטינה את המלאי. בשאיבה מוגברת המים ייגמרו או יהיו עמוקים ויקרים מדי לשאיבה.
(2) הקושי בחלוקה הוגנת: בנהר משותף אפשר לחלק את הזרימה השנתית המתחדשת (למשל כמות קבועה לכל מדינה בכל שנה). באקווה של מים פוסיליים אין זרימה מתחדשת – יש רק מלאי סופי ששתי המדינות שואבות מאותו "מיכל". כל קוב שמדינה אחת שואבת ליד הגבול מוריד את המפלס גם בצד השני, ומקטין לצמיתות את מה שנשאר לשכנתה. גם קשה למדוד במדויק כמה מים יש בכל צד של הגבול. לכן המדינה ששואבת יותר ומהר יותר (ערב הסעודית, עם השקיה חקלאית נרחבת) מקבלת בפועל חלק גדול יותר, וקשה להסכים מהו חלק "הוגן" של כל אחת.
למה זה מקבל ניקוד מלא: החשיבות מוסברת בתנאים פיזיים שנקראו באטלס (משקעים, התאדות, אין נהרות) ובשימושים במים; החיסרון מנוסח במונח "בלתי מתחדש"; הקושי מוסבר בהשוואה לנהר ובכך שהמלאי משותף וסופי.
טעות נפוצה: לכתוב שמים פוסיליים הם "מים מלוחים" או "מים מזוהמים". המשמעות היא מים עתיקים שאינם מתחדשים.
סעיף ב
נבחר בעיקרון "ניצול שוויוני וסביר": כל מדינה שואבת כמות מוגבלת ומוסכמת (ולא שואבת בקצב מרבי ליד הגבול), ולכן קצב ההתרוקנות של האקווה יורד והמים יספיקו לשנים רבות יותר – גם לדורות הבאים, וגם לשתי המדינות. כך המשאב המתכלה מנוהל בזהירות, וגם נמנע סכסוך על המים – וזה עיקרון של פיתוח בר־קיימה: שימוש במשאב לצורכי ההווה בלי לפגוע ביכולת של הדורות הבאים להשתמש בו.
מה נדרש: לבחור עיקרון אחד ולהסביר איך שמירתו תורמת לניהול בר־קיימה – כלומר לשימוש במשאב היום בלי לפגוע בדורות הבאים, באיזון בין כלכלה, חברה וסביבה.
תשובה מלאה:
נבחר בעיקרון הראשון – ניצול שוויוני וסביר. מכיוון שהמים באקווה פוסיליים ואינם מתחדשים, הניהול בר־הקיימא שלהם נמדד בקצב השאיבה: ככל שהשאיבה איטית ומבוקרת יותר, המאגר מחזיק מעמד זמן רב יותר.
– "סביר": כל מדינה מתחייבת לשאוב כמות מוגבלת, בעיקר לצורכי שתייה ולא להשקיה בזבזנית של גידולים צמאים במדבר. כך האקווה מתרוקנת לאט יותר, והמים יישארו גם לדורות הבאים.
– "שוויוני": אף מדינה אינה "מנצחת" במירוץ שאיבה. בלי הסכם, לכל מדינה יש תמריץ לשאוב מהר ככל האפשר לפני שהשכנה תשאב – וזה מוביל להתרוקנות מהירה. הסכם שוויוני מבטל את המירוץ ומונע סכסוך בין המדינות.
כך שמירת העיקרון מאזנת בין הצורך של ההווה (מים לתושבים) לבין שמירת המשאב לעתיד – וזה ניהול בר־קיימה.
(אפשר גם: העיקרון השני – איסור לזהם. זיהום של אקווה (שפכים, דשנים, דלק) כמעט אינו הפיך, כי מי התהום מתחלפים לאט מאוד – ובמים פוסיליים בכלל אינם מתחלפים. מניעת זיהום שומרת על איכות המים לשתייה לאורך זמן לשתי המדינות.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: נבחר עיקרון אחד; ההסבר מקשר בין העיקרון לבין מאפיין המים הפוסיליים (מלאי סופי) ולבין ההגדרה של בר־קיימה (שימור לדורות הבאים).
שאלה 8 · אוכלוסייה
לפניכם פירמידות גילים המתארות את האוכלוסייה בטורקיה בשתי שנים: 1964, 2024.
(1) ציינו את השינוי העיקרי שחל בשיעור האוכלוסייה התלויה הצעירה בשנים 1964–2024. (2 נקודות)
(2) השינוי שציינתם בשיעור האוכלוסייה התלויה הצעירה בטורקיה נגרם משינוי בשיעור הילודה.
ציינו מה היה השינוי בשיעור הילודה, והסבירו שני גורמים לשינוי זה. (4 נקודות)
[פירמידה I, פירמידה II]
בגרף שלפניכם מוצגים השינויים בגודל האוכלוסייה בטורקיה בשנים 1964–2024 ותחזית עד לשנת 2100.
[גרף]
(1) הגרף מחולק לשלוש תקופות, I–III. בכל אחת מן התקופות, ציינו את מגמת השינוי בגודל האוכלוסייה. (2 נקודות)
(2) בשנים 1964–2024 קיים קשר הפוך בין השינוי בשיעור האוכלוסייה התלויה הצעירה בטורקיה ובין מגמת השינוי בגודל האוכלוסייה. הגורם לקשר ההפוך הוא "המומנטום הדמוגרפי".
– הסבירו מהו המומנטום הדמוגרפי, וכתבו כיצד הוא משפיע על גידול האוכלוסייה בטורקיה בשנים האלה.
– על פי הגרף, קבעו מתי צפויה להסתיים ההשפעה של המומנטום הדמוגרפי. (6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1) שיעור האוכלוסייה התלויה הצעירה (0–14) ירד מאוד – בערך מחצי: מכ־42% ב־1964 לכ־21% ב־2024 (לפי קריאה משוערת של הפירמידות).
(2) שיעור הילודה ירד.
גורם 1 – עיור: מעבר מן הכפר לעיר; בעיר ילדים הם הוצאה (דיור, חינוך) ולא כוח עבודה במשק, ולכן משפחות קטנות יותר.
גורם 2 – השכלה ותעסוקה של נשים: נשים לומדות ועובדות מחוץ לבית, נישאות ויולדות מאוחר יותר ומשתמשות באמצעי תכנון משפחה – פחות ילדים לאישה.
מה נדרש: (1) לציין את השינוי בשיעור התלויים הצעירים; (2) לציין את השינוי בילודה ולהסביר שני גורמים לו.
תשובה מלאה:
(1) בשנת 1964 הפירמידה רחבה מאוד בבסיס: קבוצות הגיל 0–14 (האפורות הכהות) הן הגדולות ביותר, ויחד הן כ־42% מן האוכלוסייה (קריאה משוערת: כ־8.7%+8.4% בקבוצת 0–4, כ־7.1%+6.8% ב־5–9, כ־6.1%+5.5% ב־10–14; חושב). בשנת 2024 הבסיס צר, וקבוצות 0–14 הן יחד כ־21% בלבד. השינוי העיקרי: ירידה חדה בשיעור האוכלוסייה התלויה הצעירה – בערך בחצי.
(2) השינוי בילודה: שיעור הילודה ירד מאוד – בפירמידה של 2024 קבוצת 0–4 אף קטנה מקבוצות 5–9 ו־10–14, כלומר נולדים היום פחות ילדים מבשנים הקודמות. (שיעור הפריון בטורקיה ירד מכ־6 ילדים לאישה בשנות ה־60 לכ־1.5 בשנים האחרונות.)
גורם ראשון – עיור ומודרניזציה: מאז שנות ה־60 עברו מיליוני טורקים מן הכפרים לערים (איסטנבול, אנקרה, איזמיר). בכפר החקלאי ילדים הם ידיים עובדות במשק ו"ביטוח" לזקנה, ולכן משפחות גדולות משתלמות. בעיר הילדים אינם עובדים, ומשפחות מוציאות עליהם הרבה על דיור צפוף ויקר, חינוך ובריאות – ולכן מעדיפות משפחה קטנה.
גורם שני – עלייה בהשכלה ובתעסוקה של נשים: נשים לומדות יותר שנים ויוצאות לעבוד, ולכן נישאות ויולדות את הילד הראשון בגיל מאוחר יותר. הן גם משתמשות יותר באמצעים לתכנון המשפחה. כך יורד מספר הילדים לאישה.
(אפשר גם: ירידה בתמותת תינוקות בזכות שיפור ברפואה – כשרוב הילדים שורדים, אין צורך ללדת הרבה ילדים "ליתר ביטחון".)
למה זה מקבל ניקוד מלא: השינוי מבוסס על קריאת הפירמידות (בסיס רחב מול בסיס צר, עם אחוזים משוערים); שני גורמים שונים, כל אחד במנגנון שמוביל לפחות ילדים.
טעות נפוצה: לכתוב שהאוכלוסייה התלויה הצעירה "קטנה במספרים". הפירמידות מראות אחוזים (שיעור), לא מספר אנשים.
סעיף ב
(1) תקופה I (1964–2024): גידול מהיר (מכ־33 מיליון לכ־87.5 מיליון). תקופה II (2024–כ־2050): גידול מתון מאוד/התייצבות, עד שיא של כ־91 מיליון. תקופה III (כ־2050–2100): ירידה (לכ־65 מיליון ב־2100).
(2) המומנטום הדמוגרפי – המשך גידול האוכלוסייה גם אחרי ירידה בפריון, משום שבאוכלוסייה יש דורות גדולים של צעירים (שנולדו בתקופת הילודה הגבוהה) שמגיעים לגיל הפריון: גם אם כל אישה יולדת פחות ילדים, מספר הנשים היולדות גדול, ולכן מספר הלידות הכולל נשאר גבוה ממספר הפטירות. לכן בטורקיה, אף ששיעור הצעירים ירד מאוד, האוכלוסייה המשיכה לגדול (פי 2.7 ב־60 שנה).
ההשפעה צפויה להסתיים בסביבות שנת 2050 – בסוף תקופה II, כשהאוכלוסייה מגיעה לשיא ומתחילה לרדת.
מה נדרש: (1) מגמה לכל תקופה; (2) הסבר של המונח והשפעתו בטורקיה, וקביעה מן הגרף מתי ההשפעה מסתיימת.
תשובה מלאה:
(1) לפי הגרף:
– תקופה I (1964–2024): גידול מהיר ורציף – מכ־33 מיליון ב־1964 לכ־87.5 מיליון ב־2024 (87,473,805), כלומר פי 2.7 בערך (חושב).
– תקופה II (2024 – כ־2050): גידול איטי מאוד ובסופו התייצבות – העקומה מתמתנת ומגיעה לשיא של כ־91 מיליון בסביבות 2045–2050.
– תקופה III (כ־2050–2100): ירידה במספר התושבים – לכ־65 מיליון בשנת 2100 (תחזית).
(2) המומנטום הדמוגרפי: הנטייה של אוכלוסייה להמשיך לגדול עוד שנים רבות אחרי ירידה בשיעור הפריון, אפילו לרמה של פחות מ־2.1 ילדים לאישה (רמת התחלופה). הסיבה היא מבנה הגילים: בתקופה של ילודה גבוהה (בטורקיה – שנות ה־60 עד ה־80) נולדו דורות גדולים מאוד. כשהם מגיעים לגיל הפוריות (בערך 20–40), מספר האימהות גדול מאוד, ולכן גם אם כל אחת יולדת מעט ילדים, מספר הלידות הכולל גדול. בנוסף, האוכלוסייה עדיין צעירה יחסית, ולכן מספר הפטירות קטן. כל עוד הלידות רבות מהפטירות, יש ריבוי טבעי חיובי, והאוכלוסייה גדלה.
ההשפעה בטורקיה: זה מסביר את "הקשר ההפוך" – בשנים 1964–2024 שיעור הצעירים ירד מכ־42% לכ־21%, ובכל זאת האוכלוסייה גדלה מאוד, מכ־33 לכ־87.5 מיליון. הדורות הגדולים שנולדו בעבר הם שיצרו את הגידול. בפירמידה של 2024 רואים זאת: קבוצות הגיל 20–49 רחבות יחסית – זה "המנוע" של המומנטום.
מתי ההשפעה תסתיים: לפי הגרף – בסביבות שנת 2050, בסוף תקופה II. אז האוכלוסייה מגיעה לשיא (כ־91 מיליון) ומתחילה לרדת בתקופה III. הדורות הגדולים יוצאים מגיל הפוריות ומזדקנים, מספר הפטירות עולה על מספר הלידות, והריבוי הטבעי הופך לשלילי.
למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל תקופה יש מגמה עם ערכים מן הגרף; המונח מוסבר במנגנון (מבנה גילים ← הרבה אימהות ← הרבה לידות למרות פריון נמוך) ומקושר לנתוני טורקיה; מועד הסיום נקבע מן הגרף (שיא העקומה וסוף תקופה II).
טעות נפוצה: לקבוע שהמומנטום מסתיים ב־2024 (סוף תקופה I). האוכלוסייה ממשיכה לגדול גם בתקופה II, וההשפעה מסתיימת רק בשיא.
שאלה 9 · עיור בערב הסעודית
לא במיקוד תשפ"ז – תיוג חלקי: עיור והתכנון העירוני במזרח התיכון ("ערים במזרח התיכון", כולל מגמות בתכנון המרחב העירוני) אינם בחומר 2027; סעיף א בגרסת התיירות נוגע בנושא "התיירות – מנוף לפיתוח כלכלי" שבחומר.
בשנת 2017 הכריז יורש העצר הסעודי על מיזם משותף עם ירדן ומצרים להקמת מטרופולין חדש (מטרופולין נֵאוֹם) על שטח של עשרות אלפי קמ"ר בדרום מפרץ אילת, בקרבת מצרֵי טיראן. במיזם מתוכננת הקמה של ערים חדשות ופיתוח של ענפי תעשייה ותיירות. המיזם הוא חלק מתוכנית החזון הסעודית לשנת 2030, שמטרתה להפחית את התלות של המדינה בנפט ולפתח ענפי כלכלה חדשים במדינה.
לפניכם מפה סכמטית ובה מוצג מיקומו של המיזם בערב הסעודית.
עיינו במפה הסכמטית ובמפות שבאטלס, והציגו יתרון מיקום אחד לפיתוח תעשייה או תיירות באזור שבו מוקם המיזם. (6 נקודות)
[מפה]
העיר המרכזית במיזם מתוכננת להיות "עיר חכמה". אחד המדדים בבנייה של עיר חכמה היא מידת השימוש ברכיבים שמקדמים פיתוח בר־קיימה.
לפניכם רשימה של רכיבים שמתוכננים בעיר החדשה.
בחרו בשניים מן הרכיבים שברשימה, והסבירו מהי התרומה של כל אחד מהם לקידום פיתוח עיר חכמה ובת־קיימה.
(8 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
תיירות: האזור שוכן לחוף מפרץ אילת וים סוף – ים חם ושקוף עם שוניות אלמוגים ואיים (ליד מצרי טיראן), אקלים חם ושמשי כמעט כל השנה והרים מדבריים לחוף – משאבי נוף לתיירות נופש, צלילה וספורט ימי, בקרבת אתרי תיירות מוכרים (אילת, עקבה, פטרה, סיני), ובטווח טיסה קצר מאירופה.
(אפשר גם – תעשייה: מיקום לחוף ים סוף, ליד אחד מנתיבי השיט העמוסים בעולם (סואץ–ים סוף–האוקיינוס ההודי) ובין שלוש יבשות – יצוא ויבוא זולים בדרך הים.)
מה נדרש: להציג יתרון מיקום אחד, לתעשייה או לתיירות, על בסיס המפה והאטלס – מה יש במיקום ולמה זה מתאים לענף.
תשובה מלאה (יתרון לתיירות):
לפי המפה הסכמטית, שטח מטרופולין נאום משתרע לאורך החוף המזרחי של מפרץ אילת ועד מצרי טיראן ופתח ים סוף. באטלס (מפה פיזית, מפת אקלים ומפת אוקיינוסים) רואים שהחוף גובל בים חם ושהאזור מדברי ושמשי, עם מעט ימי גשם. בים סוף ובמפרץ אילת יש שוניות אלמוגים ואיים קטנים, ולאורך החוף מתנשאים הרי חג'אז ומדיין. אלה משאבי טבע שמתאימים לתיירות נופש וחוף, צלילה ושנורקלינג, ספורט ימי וטיולי מדבר כמעט בכל עונות השנה – במיוחד בחורף, כשבאירופה קר.
יתרון נוסף של המיקום הוא הקרבה לאתרי תיירות קיימים ולשווקים: באזור נמצאים אילת ועקבה, ובסיני דהב ושארם א־שייח' – אזור תיירות ימית מפותח. פטרה בירדן קרובה, וגם אירופה נמצאת בטווח טיסה של כמה שעות. כך אפשר לשלב את המיזם באזור תיירות בין־לאומי, ולכן הוא הוגדר כמיזם משותף עם ירדן ומצרים.
(אפשר גם – יתרון לתעשייה: המיקום על חוף ים סוף, ליד נתיב השיט סואץ–ים סוף–באב אל־מנדב, שבו עובר חלק ניכר מן הסחר בין אירופה לאסיה. נמל באזור יאפשר יבוא של חומרי גלם ויצוא של מוצרים בהובלה ימית זולה, והמיקום בין אסיה, אפריקה ואירופה פותח שווקים בשלוש יבשות.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: יתרון אחד ברור, מבוסס על מה שרואים במפה ובאטלס (חוף, ים, אקלים, נוף, שכנים), ומוסבר בקשר שלו לענף שנבחר.
סעיף ב
ציפוף המגורים בגורדי שחקים: יותר תושבים על פחות קרקע – חוסך שטח פתוח ומדברי (שמירת טבע ונוף), מקצר מרחקים ומאפשר תשתיות (מים, חשמל, תחבורה ציבורית) יעילות וזולות יותר לכל תושב.
תחבורה ציבורית באנרגייה ירוקה: פחות נסיעה ברכב פרטי ופחות שריפת דלק – פחות זיהום אוויר ופליטת גזי חממה ופחות גודש; האנרגייה מגיעה ממקור מתחדש (שמש, רוח) שזמין באזור מדברי־שמשי.
(אפשר גם: שירותים ותעסוקה ליד המגורים – מקצרים נסיעות, ומאפשרים הליכה ברגל ובאופניים – פחות זיהום ופחות צריכת אנרגייה, וחיים קהילתיים.)
מה נדרש: לבחור שני רכיבים, ולכל אחד להסביר איך הוא תורם לעיר חכמה ובת־קיימה – כלומר לחיסכון במשאבים (קרקע, אנרגייה), להפחתת זיהום ולשיפור איכות החיים.
תשובה מלאה:
רכיב ראשון – ציפוף אזורי המגורים בגורדי שחקים: בנייה לגובה מכניסה הרבה תושבים לשטח קרקע קטן, ולכן העיר אינה מתפשטת לשטחים הפתוחים (פרבור "זוחל"). כך נשמרים המדבר, החוף והנוף, ומשאב הקרקע נחסך. בעיר צפופה המרחקים קצרים, ולכן קווי תחבורה ציבורית, מים, ביוב וחשמל קצרים ויעילים יותר לכל תושב – פחות חומרים ופחות אנרגייה. בעיר חכמה הצפיפות מאפשרת גם לנהל ביעילות מערכות דיגיטליות (תחבורה, אנרגייה, פסולת).
רכיב שני – תחבורה ציבורית המופעלת באנרגייה ירוקה: תחבורה ציבורית יעילה (רכבת, אוטובוסים חשמליים) מקטינה את השימוש ברכב פרטי, את הגודש בכבישים ואת השטח שצריך לכבישים ולחניונים. כשהיא מונעת באנרגייה ירוקה – חשמל משמש ורוח, משאבים שיש בשפע באזור מדברי ושמשי – אין פליטה של זיהום אוויר וגזי חממה משריפת דלק. זה מתאים במיוחד למטרת החזון הסעודי: פחות תלות בנפט.
(אפשר גם – רכיב שלישי: שירותים, מסחר, תעסוקה ובילוי ליד אזורי המגורים (שימושים מעורבים). התושבים מגיעים לרוב היעדים ברגל, באופניים או בנסיעה קצרה, ולכן נחסכים זמן נסיעה, דלק וזיהום, והחיים בשכונה תוססים ובטוחים יותר.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל רכיב מוסבר המנגנון שבו הוא חוסך משאבים או מונע זיהום, והוא מקושר לפיתוח בר־קיימה (סביבה, כלכלה, חברה) ולאזור המדברי של המיזם.
שאלה 10 · תעשייה
בשנת 2016 השיקה מצרים את "חזון 2030", ולפיו יש לעמוד בשמונה יעדים לאומיים עיקריים עד שנת 2030. אחד מן היעדים הוא פיתוח הכלכלה באמצעות חיזוק ענפים שבהם יש למצרים יתרון יחסי, למשל הקמת מפעלי ייצור, ובהם מפעלי טקסטיל והלבשה.
לפניכם רשימה של כמה מן המאפיינים הכלכליים של מצרים:
בחרו בשניים מן המאפיינים, והסבירו כיצד כל אחד מהם עשוי לעודד יזמים וחברות רב־לאומיות להקים במצרים מפעלי ייצור. (8 נקודות)
במפה הסכמטית שלפניכם מסומנים מרכזי תעשייה בארבעת האזורים האלה:
בחרו באחד מן האזורים שבהם מרכזי התעשייה.
היעזרו במפות שבאטלס, וציינו יתרון מיקום של האזור שבחרתם. הסבירו כיצד יתרון המיקום מסייע לפיתוח התעשייה באזור זה. (6 נקודות)
[מפה]
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
שכר ממוצע נמוך: בענפים עתירי עבודה (כמו טקסטיל והלבשה) השכר הוא חלק גדול מעלות הייצור; ייצור במצרים מוזיל את המוצר – חברות רב־לאומיות מעבירות לשם ייצור (העתקת ייצור למדינות עם כוח עבודה זול – תהליך של גלובליזציה).
הסכמי סחר חופשי: פטור ממכס מוזיל את ייבוא חומרי הגלם והמכונות ואת ייצוא המוצרים, ונותן גישה לשווקים גדולים באירופה, באסיה ובאפריקה – מפעל במצרים יכול למכור בזול בשלוש יבשות.
מה נדרש: לבחור שני מאפיינים, ולכל אחד להסביר איך הוא מוזיל את הייצור או פותח שווקים – ולכן מעודד הקמת מפעלים.
תשובה מלאה:
מאפיין ראשון – שכר חודשי ממוצע נמוך: חברות רב־לאומיות מחפשות מקום שבו עלות הייצור נמוכה. בתעשיות עתירות עבודה, כמו טקסטיל והלבשה, צריך הרבה עובדים, והשכר הוא חלק גדול מעלות המוצר. במצרים – מדינה עם יותר מ־100 מיליון תושבים ושיעור גבוה של צעירים – יש כוח עבודה גדול וזול. ייצור שם מוזיל את המוצר הסופי ומגדיל את הרווח, ולכן חברות מעבירות לשם את פסי הייצור שלהן (העתקת ייצור – חלק מתהליך הגלובליזציה).
מאפיין שני – הסכמי סחר חופשי: הסכמים שמקנים פטור ממכס מוזילים את הייבוא של חומרי גלם ומכונות למפעל (למשל בדים וחוטים), ואת הייצוא של המוצרים המוגמרים. מפעל במצרים יכול למכור את מוצריו לשווקים גדולים באירופה, באסיה ובאפריקה בלי לשלם מכס, ולכן המוצרים שלו תחרותיים במחיר. בשביל חברה רב־לאומית מצרים הופכת ל"בסיס ייצוא" לשלוש יבשות.
(אפשר גם: עתודות אנרגייה – גז טבעי ושמש בשפע מאפשרים חשמל זמין וזול למפעלים; רשת מסילות וכבישים לאפריקה – הובלה זולה של מוצרים לשווקים באפריקה ושל חומרי גלם אל המפעלים.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: כל מאפיין מוסבר במנגנון כלכלי (הוזלת עלויות או גישה לשווקים) שמשפיע על החלטת היזם, וקשור לענף שבשאלה (טקסטיל עתיר עבודה).
סעיף ב
אזור תעלת סואץ – יתרון: מיקום על אחד מנתיבי השיט החשובים בעולם, בין הים התיכון לים סוף, עם נמלים (פורט סעיד, סואץ). המפעלים מקבלים חומרי גלם ומייצאים מוצרים ישירות באוניות לאירופה ולאסיה, בלי הובלה יבשתית ארוכה – הובלה זולה ומהירה, ולכן הוקם שם אזור כלכלי ותעשייתי מיוחד.
מה נדרש: לבחור אזור אחד, לציין יתרון מיקום אחד מן האטלס ומן המפה, ולהסביר איך הוא מסייע לתעשייה.
תשובה מלאה (אזור תעלת סואץ):
יתרון המיקום: באטלס, במפה של מצרים ובמפת נתיבי הסחר העולמיים, רואים שתעלת סואץ מחברת בין הים התיכון לים סוף, ודרכה עובר נתיב השיט הקצר בין אירופה לאסיה. במפה הסכמטית מרכזי התעשייה של האזור (▲) הם פורט סעיד (בכניסה מן הים התיכון), איסמעילייה (באמצע) וסואץ (בכניסה מים סוף) – ערי נמל על התעלה.
ההסבר: מפעל ליד נמל על נתיב סחר עולמי מקבל חומרי גלם וחלקים מאסיה ומאירופה באונייה ישירות לנמל הסמוך, ומייצא את המוצרים באותה דרך, בלי הובלה יבשתית ארוכה ויקרה. אלפי אוניות העוברות בתעלה יוצרות ביקוש לשירותי נמל, לוגיסטיקה, תיקון אוניות ותדלוק, ותעשייה זו מתפתחת סביבן. לכן מצרים מפתחת לאורך התעלה אזור כלכלי מיוחד עם אזורי תעשייה ונמלים.
(אפשר גם:
– מטרופולין קהיר: הבירה וריכוז האוכלוסייה הגדול ביותר במזרח התיכון – כוח עבודה גדול ושוק צריכה ענק, תשתיות, שירותים ומוסדות שלטון, וצומת של הנילוס, כבישים ומסילות.
– הדלתא: אזור חקלאי פורה ומושקה (כותנה – חומר גלם לטקסטיל, מזון לתעשיית המזון), צפוף מאוד (כוח עבודה זול), וקרוב לנמלי הים התיכון (אלכסנדרייה, דמיאט) לייצוא.
– מצרים עילית: לאורך הנילוס – מים, קרקע זולה וכוח עבודה זול, חומרי גלם חקלאיים (קני סוכר), וחשמל מסכר אסואן.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: נבחר אזור אחד; יתרון המיקום מזוהה במפה ובאטלס; ההסבר מראה איך הוא מוזיל ייצור או הובלה ומושך תעשייה לאזור.
פרק שלישי – ניתוח תופעות יסוד במרחב
ההוראות לפרק זה
בפרק זה יש לענות על שלוש שאלות: על שאלה 11 (חובה), ועל שתיים מן השאלות 12–15 (לכל שאלה – 12 נקודות). שאלת חובה – ענו על שלושה מן הסעיפים א–ד בשאלה 11 (לכל סעיף – 4 נקודות). (36 נקודות)
שאלה 11 · מאפיינים פיזיים ומאפיינים אנושיים
שאלת חובה – ענו על שלושה מן הסעיפים א–ד בשאלה זו (לכל סעיף – 4 נקודות).
בנספח ג מוצגת מפה של אירופה. במפה מסומנות מדינות האיחוד האירופי ובהן המדינות הבלטיות.
עיינו במפה זו ובמפות שבאטלס, והסבירו את החשיבות הגאופוליטית במיקום של המדינות הבלטיות.
[נספח ג – מפה]
שתי צורות הנוף המאפיינות את מדינות החבל הן מישורים ואגמים.
(1) ציינו את הגורם הגאומורפולוגי העיקרי לעיצוב צורות הנוף האלה.
(2) בחרו באחת מצורות הנוף, והסבירו יתרון כלכלי אחד שלה לאדם.
לפניכם שתי טבלאות ובהן נתונים על אוכלוסיית הערים הגדולות בלטביה ובליטא.
(1) עיינו בטבלאות, וקבעו מהו המדרג העירוני בכל אחת מן המדינות.
(2) תארו מהו החיסרון במדרג העירוני של לטביה.
[טבלאות]
לשלוש המדינות הבלטיות יחד יש אוכלוסייה קטנה, והיא דומה בגודלה לאוכלוסייה של שני המטרופולינים תל אביב וירושלים יחד.
הסבירו חיסרון אפשרי של אוכלוסייה קטנה לפיתוח מדינה.
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
המדינות הבלטיות הן הקצה הצפוני־מזרחי של האיחוד האירופי (וגם של נאט"ו), ויש להן גבול משותף עם רוסיה (כולל מובלעת קלינינגרד) ועם בלרוס. הן "גשר" ו"חיץ" בין רוסיה למערב: מצד אחד הן חשובות לביטחון האיחוד ומשמשות קו הגנה קדמי, ומצד שני נמליהן בים הבלטי (ריגה, טלין, קליפדה) הם שער סחר בין מערב אירופה ובין רוסיה ומזרח אירופה.
מה נדרש: להסביר (לא רק לתאר) את החשיבות הגאופוליטית – מיקום ביחס למדינות ולגושים, ומה נובע מזה.
תשובה מלאה:
לפי נספח ג והמפה המדינית באטלס, אסטוניה, לטביה וליטא נמצאות בחוף המזרחי של הים הבלטי, בקצה הצפוני־מזרחי של שטח האיחוד האירופי. ממזרח להן רוסיה, מדרום־מזרח בלרוס, ובין ליטא לפולין נמצאת המובלעת הרוסית קלינינגרד (מסומנת "רוסיה" על המפה).
החשיבות הגאופוליטית:
– גבול חיצוני וקו ביטחון: המדינות הבלטיות הן גבול החוץ של האיחוד האירופי ושל ברית נאט"ו מול רוסיה ובלרוס. הן היו חלק מברית המועצות, וכיום הן חלק מן המערב ומשמשות "חיץ" וקו הגנה קדמי. לכן יש להן חשיבות ביטחונית רבה, ובמיוחד מאז המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. גם המעבר היבשתי הצר בין ליטא לפולין (בין בלרוס לקלינינגרד) חשוב אסטרטגית.
– גשר בין מזרח למערב: נמלי הים הבלטי שלהן (ריגה, טלין, קליפדה) משמשים שער ימי לסחר בין מערב אירופה וסקנדינביה ובין מזרח אירופה. בעבר עבר דרכם גם חלק גדול מן הסחר של רוסיה. השליטה בנמלים ובמעברים היבשתיים נותנת להן משקל גאופוליטי גדול ביחס לגודלן.
למה זה מקבל ניקוד מלא: המיקום מתואר מן המפה (שכנים, ים, גבול האיחוד), ומוסבר מה הוא מקנה – ביטחון (גבול חיצוני) וסחר (שער ימי).
סעיף ב
(1) פעולת הקרחונים (הקרחון היבשתי בעידן הקרח): הקרח שייף וישר את פני השטח, והשקיע מורנות; כשנמס נוצרו אגמים רבים בשקעים.
(2) מישורים: קל ובזול לסלול עליהם כבישים ומסילות ולבנות יישובים, ולעבד בהם חקלאות ממוכנת על שטחים גדולים (אפשר גם: אגמים – מקור למים, לדיג ולתיירות ונופש).
מה נדרש: (1) לציין את הגורם הגאומורפולוגי; (2) לבחור צורת נוף אחת ולהסביר יתרון כלכלי אחד שלה.
תשובה מלאה:
(1) הגורם הוא פעולת הקרחונים (קרחון יבשתי). בעידן הקרח האחרון כיסה צפון אירופה, ובכלל זה אזור הבלטי, קרחון יבשתי עבה. הקרחון שחק ויישר את פני השטח והשקיע ערמות של סלעים, חול וחרסית (מורנות), שיצרו מישורים וגבעות נמוכות. כשהקרח נמס, נשארו שקעים רבים שהתמלאו במים – אלפי אגמים קרחוניים.
(2) נבחר את המישורים. היתרון הכלכלי: על פני שטח שטוחים קל וזול לסלול כבישים ומסילות ברזל (כמו מסילת "רייל בלטיקה" בשאלה 13) ולבנות יישובים ואזורי תעשייה, כי אין צורך במנהרות, בגשרים ובחציבה. המישורים מתאימים גם לחקלאות ממוכנת – גידולי שדה ומרעה לבקר לחלב – על שטחים גדולים.
(אפשר גם: האגמים – מקור למים לשתייה ולתעשייה, לדיג ולתיירות ונופש בקיץ.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: הגורם מנוסח במונח המדויק (קרחונים) עם תיאור קצר של פעולתו; היתרון הכלכלי מוסבר בקשר לתכונה של צורת הנוף.
טעות נפוצה: לכתוב "גשם" או "נהרות". המישורים והאגמים בבלטי הם נוף קרחוני.
סעיף ג
(1) לטביה – מדרג של עיר ראשה: ריגה (920,643) גדולה פי 11.7 מן העיר השנייה, דוגבפילס (78,850). ליטא – מדרג מאוזן (קרוב לכלל הדרגה־גודל): וילנה (716,856) גדולה פי 1.8 בלבד מקובנה (393,397), ואין עיר אחת השולטת.
(2) ריכוז האוכלוסייה, המשרות, השירותים וההשקעות בריגה, והזנחת שאר המדינה: פערים גדולים בין ריגה לבין הפריפריה, הגירה מן הפריפריה לריגה, ועומס (צפיפות, גודש, מחירי דיור) בבירה.
מה נדרש: (1) לקבוע את סוג המדרג בכל מדינה על בסיס הטבלאות; (2) לתאר חיסרון של המדרג בלטביה.
תשובה מלאה:
(1) לטביה: ריגה – 920,643 תושבים; העיר השנייה, דוגבפילס – 78,850 בלבד. ריגה גדולה פי 11.7 מן העיר השנייה (חושב: 920,643 ÷ 78,850), ובארבע הערים הגדולות כ־82% מן התושבים גרים בריגה. זהו מדרג של עיר ראשה – עיר אחת גדולה פי כמה מן השנייה והיא מרכז הכול.
ליטא: וילנה – 716,856; קובנה – 393,397; קליפדה – 158,420; פניביז'יס – 124,412. וילנה גדולה פי 1.8 בלבד מקובנה (חושב). לפי כלל הדרגה־גודל, קובנה הייתה צריכה להיות כ־358,000, קליפדה כ־239,000 ופניביז'יס כ־179,000 (חושב). קובנה קרובה מאוד לכלל, ושתי הערים הקטנות יותר קטנות מן הצפוי. אין עיר אחת שולטת, ולכן המדרג בליטא קרוב למדרג מאוזן (לפי כלל הדרגה־גודל).
(2) החיסרון במדרג של עיר ראשה בלטביה: האוכלוסייה, מקומות העבודה, השירותים (אוניברסיטאות, בתי חולים, משרדי ממשלה) וההשקעות מרוכזים בריגה, ושאר המדינה מוזנחת. נוצרים פערים גדולים בין המרכז לפריפריה (בשאלה 13 רואים: תמ"ג לנפש בריגה 25,900 יורו מול 8,100 בלטגול). צעירים מהגרים מן הפריפריה לריגה, הפריפריה מתרוקנת ומזדקנת, וריגה סובלת מעומס: צפיפות, גודש תנועה ומחירי דיור גבוהים.
למה זה מקבל ניקוד מלא: הקביעה בכל מדינה נשענת על יחס מחושב מן הטבלה ועל המונחים הנכונים (עיר ראשה; מדרג מאוזן / כלל הדרגה־גודל); החיסרון מתואר בתוצאותיו המרחביות.
טעות נפוצה: לקבוע שגם בליטא יש עיר ראשה, רק כי וילנה היא הגדולה. עיר ראשה גדולה פי כמה מן העיר השנייה, ובליטא היחס הוא כ־1.8 בלבד.
סעיף ד
שוק מקומי קטן: מעט צרכנים, ולכן מפעלים אינם יכולים לייצר בהיקף גדול ולהוזיל עלויות (יתרון לגודל), והם תלויים בייצוא; וגם כוח עבודה קטן – חסרים עובדים ומומחים בענפים רבים, דבר שמעכב צמיחה כלכלית.
מה נדרש: להסביר חיסרון אחד – מה אוכלוסייה קטנה גורמת, ולמה זה מעכב פיתוח.
תשובה מלאה:
חיסרון – שוק מקומי קטן וכוח עבודה מוגבל: לשלוש המדינות יחד יש כ־6 מיליון תושבים בלבד. לכן השוק המקומי קטן – מעט צרכנים לכל מוצר ושירות. מפעל שמוכר רק בשוק המקומי אינו יכול לייצר בכמויות גדולות וליהנות מיתרון לגודל (הוזלת עלות כל יחידה), ולכן הייצור יקר יחסית, וקשה לפתח תעשייה גדולה בלי ייצוא. גם כוח העבודה קטן: חסרים עובדים ובעלי מקצוע בענפים רבים, במיוחד כשצעירים מהגרים למדינות עשירות יותר באיחוד, וזה מגביל את הצמיחה. בנוסף, מעט משלמי מסים צריכים לממן תשתיות יקרות (כבישים, נמלים, אנרגייה, צבא), ולכן הנטל על כל תושב גבוה.
(אפשר גם: משקל פוליטי וצבאי קטן מול שכנה גדולה כמו רוסיה.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: החיסרון מוסבר בשרשרת סיבתית (מעט תושבים ← שוק או כוח עבודה קטנים ← קשה לייצר ולצמוח), ומקושר לפיתוח המדינה.
שאלה 12 · אוכלוסייה
לפניכם גרף ובו מוצגים נתונים על שיעורי הילודה ושיעורי התמותה באסטוניה בשנים 2010–2020.
על פי הגרף:
(1) ציינו את ההבדל העיקרי בין שיעור הילודה ובין שיעור התמותה באסטוניה. (2 נקודות)
(2) קבעו מהו הריבוי הטבעי באסטוניה, והסבירו השפעה אפשרית אחת של הריבוי הטבעי באסטוניה על החברה והכלכלה במדינה. (4 נקודות)
[גרף]
לקראת סוף המאה ה־20 מאזן ההגירה באסטוניה היה שלילי. בראשית המאה ה־21 השיקה ממשלת אסטוניה את מיזם אסטוניה דיגיטלית, שאחת ממטרותיו היא לשנות את מאזן ההגירה. מיזם זה מפתח אמצעים דיגיטליים שנועדו לאפשר לאזרחים ולחברות לתקשר בקלות עם מוסדות ממשלתיים ולבצע מרחוק פעולות כגון: תשלום מיסים ושכר לימוד, מילוי טפסים, בקשת אישורים וביצוע פעולות במסחר, בבנקאות ובעסקים.
על פי יעדי המיזם, עד שנת 2030 יהיו האמצעים הדיגיטליים האלה זמינים ומאובטחים בכל רחבי המדינה, ויאפשרו לבצע כל פעולה מרחוק.
(1) מיזם אסטוניה דיגיטלית עשוי להיות זרז לפיתוח המדינה. הסבירו כיצד. (3 נקודות)
(2) הסבירו כיצד מיזם זה עשוי לשנות את מאזן ההגירה במדינה. (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
(1) הילודה נמוכה מן התמותה: מ־2011 ועד 2020 בכל שנה נולדו פחות אנשים משנפטרו (למשל ב־2020 – כ־13.3 אלף לידות מול כ־15.8 אלף פטירות).
(2) ריבוי טבעי שלילי (כ־0.5– עד 2.5– אלף בשנה; ב־2010 – כמעט אפס). השפעה: האוכלוסייה מזדקנת ומתמעטת – פחות צעירים נכנסים לשוק העבודה, ויש מחסור בעובדים; ובמקביל גדל מספר הקשישים, ועימו ההוצאה על פנסיות ובריאות שנופלת על מספר קטן יותר של עובדים – מעכב צמיחה כלכלית.
מה נדרש: (1) לציין את ההבדל העיקרי בין הקווים; (2) לקבוע את הריבוי הטבעי ולהסביר השפעה אחת שלו.
תשובה מלאה:
(1) ההבדל העיקרי: בשנת 2010 שני הקווים נפגשים (כ־15.8 אלף), ומ־2011 ועד 2020 קו הילודה נמצא כל הזמן מתחת לקו התמותה. בכל שנה נולדו פחות אנשים משנפטרו: מספר הלידות ירד לכ־13.5–14.4 אלף, ומספר הפטירות נשאר יציב, כ־15.2–15.8 אלף. הפער הגדול ביותר בשנת 2020 – כ־13.3 אלף לידות מול כ־15.8 אלף פטירות.
(2) הריבוי הטבעי (לידות פחות פטירות) באסטוניה שלילי. ב־2010 הוא כמעט אפס, ובשנים 2011–2020 הוא בין כ־0.5– לכ־2.5– אלף בשנה (חושב מקריאת הגרף). בסך הכול בעשור – ירידה טבעית של כ־15 אלף איש, באוכלוסייה של כ־1.3 מיליון.
השפעה – הזדקנות האוכלוסייה ומחסור בכוח עבודה: כשנולדים מעט ילדים, בכל שנה נכנסים לשוק העבודה פחות צעירים, ושיעור הקשישים באוכלוסייה עולה. התוצאות: מחסור בעובדים במשק, צמיחה כלכלית איטית יותר, ועלייה בהוצאות הממשלה על פנסיות, בריאות וסיעוד, שאותן מממן מספר קטן יותר של עובדים משלמי מסים. (אפשר גם: סגירת בתי ספר ושירותים ביישובים כפריים שמתרוקנים.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: ההבדל מנוסח עם ערכים מן הגרף; הריבוי הטבעי נקבע (שלילי) ומכומת; ההשפעה מוסברת בשרשרת סיבתית אל החברה ואל הכלכלה.
טעות נפוצה: לכתוב שהאוכלוסייה באסטוניה בהכרח פוחתת. הריבוי הטבעי שלילי, אבל מאזן ההגירה (סעיף ב) יכול לקזז אותו.
סעיף ב
(1) שירותים ממשלתיים ועסקיים דיגיטליים חוסכים זמן וכסף לאזרחים ולעסקים (בירוקרטיה מהירה וזולה), מקלים על פתיחת עסקים ומשיכת השקעות וחברות זרות, ומפתחים ענף הייטק ושירותים מתקדמים – צמיחה כלכלית במשק קטן; וגם מקטינים את הפער בין טלין לפריפריה, כי אפשר לקבל כל שירות מכל מקום.
(2) מדינה מתקדמת ונוחה לחיים ולעסקים מושכת מהגרים (עובדים מיומנים, יזמים, בני המדינה שחוזרים) ומצמצמת את ההגירה החוצה של צעירים; אפשר לעבוד ולפתוח עסק מרחוק מכל מקום במדינה – מאזן ההגירה הופך לחיובי.
מה נדרש: (1) להסביר איך המיזם מזרז פיתוח; (2) להסביר איך הוא משנה את מאזן ההגירה – כלומר מגדיל את מספר הנכנסים או מקטין את מספר היוצאים.
תשובה מלאה:
(1) המיזם מזרז את הפיתוח בכמה דרכים:
– יעילות ממשלתית: כשאפשר לשלם מסים, להגיש טפסים ולקבל אישורים מרחוק בתוך דקות, אזרחים ועסקים חוסכים זמן וכסף, והממשלה חוסכת עובדים ומשרדים. כך גדלה הפריון של המשק כולו.
– סביבה נוחה לעסקים ולהשקעות: קל לפתוח ולנהל עסק, והמדינה נראית מודרנית ושקופה. חברות זרות ויזמים משקיעים בה, וענף ההייטק והשירותים הדיגיטליים צומח – ענף שאינו תלוי במשאבי טבע או בשוק מקומי גדול.
– שוויון מרחבי: השירותים זמינים באותה רמה בכל רחבי המדינה, גם בכפרים מרוחקים, והפער בין המרכז לפריפריה קטן.
(2) השינוי במאזן ההגירה:
– פחות יוצאים: כשיש מקומות עבודה איכותיים בהייטק ובשירותים, ושירותים ממשלתיים נוחים, לצעירים יש פחות סיבה להגר למדינות עשירות יותר באיחוד האירופי (באיחוד יש חופש תנועה, ובשנות ה־90 וה־2000 רבים עזבו).
– יותר נכנסים: אסטוניה מושכת עובדים מיומנים, יזמים וסטודנטים מחו"ל, ואסטונים שעזבו חוזרים. אפשר להשתלב במשק ולנהל עסק מרחוק, בקלות, מכל מקום. (אסטוניה מציעה גם "תושבות דיגיטלית" לזרים.)
כך מאזן ההגירה, שהיה שלילי, נוטה להפוך לחיובי – ועשוי לקזז את הריבוי הטבעי השלילי שבסעיף א.
למה זה מקבל ניקוד מלא: בכל תת־סעיף יש מנגנון ברור (דיגיטציה ← יעילות והשקעות ← צמיחה; מקומות עבודה ונוחות ← פחות יוצאים ויותר נכנסים), מקושר לנתונים על אסטוניה.
שאלה 13 · פיתוח מרחבי ותחבורה
לפניכם טבלה ומפה סכמטית.
בטבלה מוצגים נתונים בנוגע לאוכלוסייה ולכלכלה בששת המחוזות של לטביה.
במפה הסכמטית מוצגים המחוזות האלה.
עיינו בטבלה ובמפה הסכמטית, וענו על הסעיפים א–ב.
[טבלה, מפה סכמטית]
(1) על פי הנתונים בטבלה, קבעו איזה מחוז הוא ברמת הפיתוח הנמוכה ביותר, ואיזה מחוז הוא ברמת הפיתוח הגבוהה ביותר. נמקו כל אחת מקביעותיכם. (4 נקודות)
(2) בטבלה שלפניכם מוצג שיעור השינוי בגודל האוכלוסייה באזורים העירוניים במחוזות של לטביה בין השנים 2011–2021.
ציינו מחוז אחד שבו חלה ירידה ניכרת בשיעור האוכלוסייה העירונית, והסבירו את הקשר בין השינוי בשיעור האוכלוסייה העירונית במחוז שציינתם ובין רמת הפיתוח של מחוז זה. (2 נקודות)
[טבלה]
בשנת 2010 השיקו המדינות הבלטיות מיזם גדול של הנחת מסילת ברזל מהלסינקי בירת פינלנד בצפון ועד ורשה בירת פולין בדרום. מסילת הברזל תחצה את שלוש המדינות הבלטיות – אסטוניה, לטביה וליטא, תקשר את הערים המרכזיות, את נמלי הים ואת שדות התעופה במדינות הבלטיות ותתחבר למסילת הברזל הקיימת במדינות מערב אירופה. הרכבת תשמש להובלת נוסעים ומטענים, תנוע באמצעות חשמל, ולא תעבור באזורי טבע מוגנים.
המפה הסכמטית שלפניכם מציגה את תוואי המיזם.
[מפה סכמטית]
היעזרו במפה הסכמטית ובמפות שבאטלס.
(1) הסבירו כיצד מיזם זה עשוי לסייע לפיתוח כלכלי של המדינות הבלטיות. בתשובתכם ציינו דוגמה לענף כלכלי אחד שעשוי להתפתח בעקבות מיזם זה. (3 נקודות)
(2) יש מחלוקת בנוגע להשפעת מיזם זה על צמצום הפערים בין המחוזות בלטביה. יש הטוענים כי המיזם עשוי לצמצם את הפערים, ואילו לדעת אחרים לא תהיה למיזם השפעה על צמצום הפערים בין המחוזות בלטביה.
חוו את דעתכם בנוגע למחלוקת זו, והציגו נימוק אחד לביסוס תשובתכם. (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
(1) הנמוכה ביותר – לטגול: התמ"ג לנפש הנמוך ביותר (8,100 יורו), צפיפות נמוכה (18 לקמ"ר) ושיעור כפרי גבוה (32.7%).
הגבוהה ביותר – ריגה: התמ"ג לנפש הגבוה ביותר (25,900 יורו, פי 3.2 מלטגול), צפיפות גבוהה מאוד (2,081 לקמ"ר) ואוכלוסייה עירונית כולה (אין אוכלוסייה כפרית).
(2) לטגול – ירידה של 17.0% באוכלוסייה העירונית (הירידה הגדולה ביותר). רמת פיתוח נמוכה = מעט מקומות עבודה ושכר נמוך, ולכן תושבי הערים במחוז (בעיקר צעירים) מהגרים לריגה ולחו"ל – והאוכלוסייה העירונית מצטמקת.
מה נדרש: (1) לקבוע את שני המחוזות ולנמק כל קביעה בנתונים; (2) לציין מחוז עם ירידה ניכרת ולהסביר את הקשר לרמת הפיתוח.
תשובה מלאה:
(1) המדד העיקרי לרמת פיתוח בטבלה הוא התמ"ג לנפש, ומדדים נלווים הם הצפיפות ושיעור האוכלוסייה הכפרית (במחוז מפותח יותר – יותר עיור ופחות אוכלוסייה כפרית).
– המחוז ברמת הפיתוח הנמוכה ביותר: לטגול. בו התמ"ג לנפש הנמוך ביותר – 8,100 יורו, פחות משליש מריגה. הצפיפות נמוכה (18 תושבים לקמ"ר), ושיעור האוכלוסייה הכפרית גבוה (32.7%). זה מחוז פריפרי בדרום־מזרח המדינה, ליד הגבול עם רוסיה ובלרוס.
– המחוז ברמת הפיתוח הגבוהה ביותר: ריגה. בו התמ"ג לנפש הגבוה ביותר – 25,900 יורו, פי 3.2 מלטגול (חושב) ופי 2 ויותר מכל מחוז אחר (פיריגה – 13,000; חושב). הצפיפות גבוהה מאוד (2,081 תושבים לקמ"ר – פי 116 מלטגול, חושב), ואין בו אוכלוסייה כפרית. זו הבירה, הנמל ומרכז השירותים והעסקים – הגלעין של המדינה.
(2) נבחר את לטגול: האוכלוסייה העירונית בו ירדה ב־17.0% בין 2011 ל־2021 – הירידה הגדולה ביותר בטבלה. (אפשר גם: וידזם 14.9–, קורזמה 14.5–.)
הקשר לרמת הפיתוח: לטגול הוא המחוז הפחות מפותח. בערים שלו מעט מקומות עבודה, השכר נמוך והשירותים מעטים. לכן תושבים, בעיקר צעירים, עוזבים את ערי המחוז (כמו דוגבפילס) ומהגרים לריגה ולסביבתה או למדינות אחרות באיחוד האירופי. רמת פיתוח נמוכה ← הגירה החוצה ← ירידה באוכלוסייה העירונית. המעגל מזין את עצמו: פחות תושבים פירושו פחות צרכנים והשקעות, והמחוז נחשל עוד יותר. לעומת זאת, רק בפיריגה, המחוז שסביב ריגה, האוכלוסייה העירונית גדלה (3.4%+) – תהליך של פרבור סביב הבירה.
למה זה מקבל ניקוד מלא: כל קביעה מנומקת בשני מדדים לפחות מן הטבלה; הקשר בתת־סעיף (2) מוסבר בשרשרת סיבתית (פיתוח נמוך ← מעט תעסוקה ← הגירה ← ירידה).
סעיף ב
(1) המסילה מחברת את המדינות הבלטיות, שהיו בשולי אירופה, ישירות לרשת המסילות של מערב אירופה (ורשה–ברלין–רוטרדם) ולנמלים ולשדות התעופה שלהן: הובלה מהירה וזולה של סחורות ונוסעים, גישה לשוק האיחוד האירופי, ומשיכת השקעות. ענף לדוגמה: לוגיסטיקה והובלה – מרכזי הפצה ומחסנים ליד התחנות והנמלים (אפשר גם: תיירות).
(2) דעה: המיזם לא יצמצם את הפערים (ואף עלול להגדילם). נימוק: לפי המפה, בלטביה יש תחנות רק בריגה ובנמל התעופה של ריגה – המחוז המפותח ביותר; לטגול, וידזם וקורזמה, המחוזות הנחשלים, אינם מחוברים לקו ולא ייהנו ישירות מן ההשקעות והנגישות, וריגה תתחזק עוד יותר.
מה נדרש: (1) הסבר איך המיזם תורם לפיתוח, ודוגמה לענף; (2) עמדה במחלוקת ונימוק אחד – מבוסס על המפה.
תשובה מלאה:
(1) לפי המפה הסכמטית, התוואי המתוכנן מחבר את הלסינקי (במנהרה תת־ימית), טלין, פרנו, ריגה ונמל התעופה של ריגה, פניביז'יס, קובנה ווילנה אל ורשה, ומשם לתוואי הקיים – ברלין, הנובר, המבורג, ברמרהאפן, אמסטרדם, רוטרדם ואנטוורפן. באטלס רואים שהמדינות הבלטיות נמצאות בשולי מערב אירופה, וחיבור יבשתי מהיר אליה חסר להן.
הסיוע לפיתוח: רכבת חשמלית מהירה מקצרת את זמן ההובלה ומוזילה אותה. סחורות מן המדינות הבלטיות יגיעו מהר לשווקים של מערב אירופה ולנמלים הגדולים בים הצפוני (רוטרדם, המבורג), וגם הנמלים והשדות התעופה של המדינות הבלטיות עצמן יחוברו לרשת האירופית. החיבור מושך השקעות של חברות זרות, יוצר מקומות עבודה, ומשלב את המדינות בשוק האיחוד האירופי.
דוגמה לענף: לוגיסטיקה והובלה – מרכזי הפצה, מחסנים ומסופי מטען ליד התחנות, נמלי הים (ריגה, טלין) ושדות התעופה, שיעבירו סחורות בין סקנדינביה, המדינות הבלטיות ומערב אירופה. (אפשר גם: תיירות – תיירים יגיעו בקלות ברכבת ממערב אירופה ומפינלנד לערים העתיקות טלין, ריגה ווילנה.)
(2) דעה: המיזם לא יצמצם את הפערים בין המחוזות בלטביה, ואף עלול להגדיל אותם.
נימוק: לפי המפה, בלטביה יש רק שתי תחנות – ריגה ונמל התעופה של ריגה – והתוואי עובר ממנה ישר צפונה לאסטוניה ודרומה לליטא. ריגה היא כבר עכשיו המחוז המפותח ביותר (תמ"ג לנפש 25,900 יורו). לטגול (8,100), וידזם וקורזמה – המחוזות הנחשלים, שבהם האוכלוסייה העירונית ירדה ב־14.5%–17% – לא יקבלו תחנה. ההשקעות, הלוגיסטיקה ומקומות העבודה החדשים יתרכזו סביב ריגה, והנגישות המשופרת דווקא תחזק את מעמדה כעיר ראשה ותמשוך אליה עוד תושבים מן הפריפריה.
(אפשר גם לטעון את הדעה ההפוכה, עם נימוק: המסילה תעבור בפיריגה ובזמגול, וכל המדינה תרוויח מצמיחה כלכלית – הכנסות המדינה ממסים יגדלו, וכך היא תוכל להשקיע בפריפריה; בנוסף ריגה תהיה נגישה יותר לתושבי המחוזות האחרים באמצעות תחבורה מזינה. החשוב הוא נימוק מבוסס.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: בתת־סעיף (1) הסבר מבוסס מפה וענף מוגדר; בתת־סעיף (2) עמדה ברורה עם נימוק המבוסס על המפה (מיקום התחנות) ועל נתוני הפערים מסעיף א.
שאלה 14 · התפתחות עירונית
וילנה (ליטא), טלין (אסטוניה) וריגה (לטביה) הן ערי הבירה של מדינות החבל.
לשתיים מן הערים האלה יש אותו גורם מיקום.
(1) ציינו את שמות שתי הערים שיש להן אותו גורם מיקום, וכתבו מהו גורם מיקום זה. (3 נקודות)
(2) הסבירו יתרון אחד בגורם המיקום שציינתם להתפתחותן של הערים. (2 נקודות)
מבנה הערים הבלטיות השתנה בין התקופה שבה המדינות היו רפובליקות סובייטיות ובין התקופה הפוסט־סובייטית – התקופה שלאחר קבלת העצמאות, וההצטרפות לאיחוד האירופי.
בעמוד הבא מוצגים שני תרשימים סכמטיים:
עיינו בתרשימים, וענו על התת־סעיפים (1)–(2).
[תרשים 1, תרשים 2]
(1) על פי תרשים 1, ציינו מהו שימוש הקרקע של גלעין העיר בתקופה הסובייטית.
על פי תרשים 2, ציינו שימוש קרקע של גלעין העיר בתקופה הפוסט־סובייטית.
הסבירו גורם אחד אפשרי לשינוי שחל בשימושי הקרקע. (4 נקודות)
(2) על פי תרשים 2, ציינו שימוש קרקע עיקרי שנוסף לאזור הכפרי בתקופה הפוסט־סובייטית, וציינו מהו התהליך העירוני המתרחש באזור זה. (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
(1) טלין וריגה – מיקום על חוף הים (עיר נמל): טלין על חוף מפרץ פינלנד, ריגה על חוף מפרץ ריגה, בשפך נהר הדאוגבה.
(2) נמל ים מאפשר סחר ימי – יבוא ויצוא של סחורות זולים בדרך הים – ולכן התפתחו בעיר מסחר, תעשייה ושירותי נמל, והעיר משכה תושבים וגדלה (עוד מימי ערי הסחר ההנזאיות).
מה נדרש: (1) שתי ערים וגורם המיקום המשותף להן (באטלס); (2) יתרון אחד של הגורם להתפתחות.
תשובה מלאה:
(1) לפי המפה הפיזית באטלס, טלין וריגה שוכנות לחוף הים הבלטי: טלין על החוף הצפוני של אסטוניה, במפרץ פינלנד, וריגה על חוף מפרץ ריגה, במקום שבו נהר הדאוגבה נשפך לים. גורם המיקום המשותף: מיקום חופי – עיר נמל. וילנה, לעומתן, נמצאת בפנים היבשה של ליטא, במפגש הנהרות ניריס ווילניה.
(2) יתרון – סחר ימי: נמל נותן לעיר גישה לנתיבי השיט של הים הבלטי ומשם לים הצפוני ולאוקיינוס. הובלה ימית היא הזולה ביותר לסחורות גדולות, ולכן התפתחו בערים הנמל מסחר (עוד בימי הביניים טלין וריגה היו ערי סחר של הברית ההנזאית), תעשייה התלויה בייבוא חומרי גלם, ושירותי נמל ולוגיסטיקה. מקומות העבודה משכו אוכלוסייה, והערים גדלו והפכו למרכזים הכלכליים והבירות של מדינותיהן. בריגה, הנהר מוסיף גישה לעורף שבפנים היבשה.
למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי הערים והגורם המשותף נכונים ומבוססים על האטלס; היתרון מוסבר בקשר שבין נמל לסחר ולצמיחת העיר.
סעיף ב
(1) בתקופה הסובייטית – מבני ממשל ומנהל. בתקופה הפוסט־סובייטית – מרכז עסקים ראשי (מע"ר).
גורם: המעבר מכלכלה ריכוזית (בשליטת המדינה) לכלכלת שוק חופשי – הקרקע הופרטה, ובגלעין, המקום הנגיש ביותר, מחיר הקרקע הגבוה ביותר; רק עסקים, משרדים ובנקים (גם חברות זרות שנכנסו עם ההצטרפות לאיחוד האירופי) יכולים לשלם עליו, ולכן הם תפסו את מקום מבני הממשל.
(2) מגורים שנבנו על ידי יזמים פרטיים (שכונות מגורים חדשות). התהליך: פרבור (התפשטות עירונית – urban sprawl) – העיר מתפשטת לאזור הכפרי.
מה נדרש: (1) שימוש קרקע בגלעין בכל תקופה, וגורם אחד לשינוי; (2) שימוש קרקע עיקרי שנוסף לאזור הכפרי, ושם התהליך.
תשובה מלאה:
(1) לפי תרשים 1, בגלעין העיר בתקופה הסובייטית נמצאים מבני ממשל ומנהל – מוסדות השלטון והמפלגה. לפי תרשים 2, בגלעין העיר בתקופה הפוסט־סובייטית נמצא מרכז עסקים ראשי (מע"ר) – בנייני משרדים רבי קומות.
גורם לשינוי – המעבר לכלכלת שוק: בתקופה הסובייטית הקרקע הייתה בבעלות המדינה, ולא היה לה מחיר שוק. השלטון החליט על השימושים, ומיקם את מוסדותיו בלב העיר כסמל של כוח. אחרי העצמאות (1991) הקרקע הופרטה, ומחירה נקבע לפי ביקוש. הגלעין הוא המקום הנגיש ביותר בעיר – צירי התנועה מתכנסים אליו – ולכן מחיר הקרקע בו הגבוה ביותר. רק שימושים רווחיים, כמו משרדים, בנקים, חברות ומטות של תאגידים, יכולים לשלם עליו, והם דחקו את השימושים הממשלתיים. ההצטרפות לאיחוד האירופי (2004) והגלובליזציה הביאו השקעות וחברות זרות, והגבירו את הביקוש לשטחי משרדים במרכז.
(2) לפי תרשים 2, באזור הכפרי נוספו בעיקר מגורים שנבנו על ידי יזמים פרטיים – הסמל הנפוץ ביותר בטבעת החיצונית (לצדם גם מגורי מעמד בינוני, מרכזי מסחר ועסקים, מחסנים ומרכזי הפצה ומתקני ספורט). בתרשים 1 היו באזור הזה בעיקר יישובים כפריים ובתי קיט (ומבנה ציבור אחד).
התהליך העירוני: פרבור (התפשטות עירונית, urban sprawl) – העיר מתפשטת אל האזור הכפרי שסביבה. תושבים, בעיקר מן המעמד הבינוני ומעלה, עוברים לשכונות חדשות בשולי העיר, ואחריהם עוברים לשם גם מסחר ושירותים. החצים "כיוון התפתחות העיר" מראים את הגדילה כלפי חוץ.
למה זה מקבל ניקוד מלא: שימושי הקרקע נלקחו במדויק מן המקרא של כל תרשים; הגורם מוסבר במנגנון (הפרטה ← מחיר קרקע לפי נגישות ← שימושים רווחיים במרכז); התהליך נקרא במונח הנכון (פרבור).
טעות נפוצה: לכתוב "עיור" במקום "פרבור". השאלה עוסקת בהתפשטות העיר לאזור הכפרי שסביבה, ולא בתהליך העיור הכללי.
שאלה 15 · אנרגייה ופיתוח בר־קיימה
שנים רבות היו המדינות הבלטיות תלויות ברוסיה בשל היותה הספקית העיקרית שלהן של פחם, נפט גולמי, גז טבעי וחשמל.
בעקבות המלחמה בין רוסיה ובין אוקראינה הציב האיחוד האירופי למדינות החברות בו כמה יעדים בתחום האנרגייה:
(1) הסבירו כיצד הפיתוח של מקורות אנרגייה מתחדשים יסייע למדינות הבלטיות להגיע לעצמאות אנרגטית, וכיצד הוא יתרום לפיתוח בר־קיימה. (4 נקודות)
(2) הסבירו קושי אחד בפיתוח של מקורות אנרגייה מתחדשים. (3 נקודות)
בתמונה שבנספח ד מוצגים מבנים בעלי מאפיינים של בנייה אקולוגית (בנייה ירוקה), שממשלת אסטוניה מעודדת במסגרת המדיניות של התייעלות אנרגטית.
עיינו בתמונה, וציינו מאפיין אחד של בנייה אקולוגית (בנייה ירוקה). הסבירו כיצד מאפיין זה עשוי להביא להתייעלות אנרגטית באסטוניה. (5 נקודות)
[נספח ד – תמונה]
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
(1) עצמאות: אנרגייה מתחדשת מופקת ממשאבים מקומיים – רוח בחופי הים הבלטי ובים, ביומסה מן היערות הנרחבים, שמש ומים – ולכן אין צורך לייבא פחם, נפט וגז מרוסיה; המדינה אינה חשופה לסחיטה פוליטית או לניתוק אספקה.
בר־קיימה: המקורות אינם מתכלים, והפקת אנרגייה מהם כמעט אינה פולטת גזי חממה ומזהמי אוויר – שמירה על הסביבה ועל המשאבים לדורות הבאים.
(2) אי־יציבות בייצור: הרוח והשמש אינן זמינות כל הזמן (בחורף הבלטי – ימים קצרים ומעט שמש), ולכן נדרשים מתקני אגירה יקרים או מקורות גיבוי; וגם עלות ההקמה הראשונית גבוהה.
מה נדרש: (1) שני חלקים – איך מתחדשים ← עצמאות, ואיך מתחדשים ← בר־קיימה; (2) קושי אחד מוסבר.
תשובה מלאה:
(1) עצמאות אנרגטית: אנרגייה מתחדשת מופקת ממשאבים שיש בתוך המדינה – רוח (בחוף הים הבלטי ובים הפתוח יש רוחות חזקות ויציבות, ומתאים להקים בו חוות טורבינות ימיות), ביומסה (המדינות מכוסות ביערות נרחבים, ושאריות עץ משמשות לחימום ולחשמל), מים בנהרות ושמש. כשהחשמל והחום מיוצרים מן המשאבים האלה, צריך לייבא פחות פחם, נפט וגז. כך המדינות אינן תלויות עוד ברוסיה, ורוסיה אינה יכולה ללחוץ עליהן בניתוק אספקה או בהעלאת מחירים. (בפברואר 2025 התנתקו המדינות הבלטיות מרשת החשמל של רוסיה והתחברו לרשת האירופית.)
פיתוח בר־קיימה: המקורות המתחדשים אינם מתכלים, ולכן הם יישארו גם לדורות הבאים. הפקת האנרגייה מהם כמעט אינה פולטת גזי חממה ומזהמי אוויר, בניגוד לשריפת פחם, נפט ופצלי שמן (אסטוניה מפיקה הרבה חשמל מפצלי שמן מזהמים). כך הם מקטינים את ההתחממות הגלובלית ואת הזיהום, ובו בזמן יוצרים מקומות עבודה בענף חדש – איזון בין כלכלה, חברה וסביבה.
(2) קושי – אי־יציבות בייצור ואגירה: הייצור מרוח ומשמש תלוי במזג האוויר. במדינות הבלטיות, הנמצאות בקווי רוחב של כ־54°–60° צפון, ימי החורף קצרים מאוד ומעוננים, וקרינת השמש חלשה – בדיוק בעונה שבה הצריכה לחימום ולתאורה הגבוהה ביותר. בימים ללא רוח הטורבינות עומדות. לכן צריך מתקני אגירה (סוללות) יקרים או תחנות גיבוי, וזה מייקר את המערכת. (אפשר גם: עלות הקמה גבוהה של חוות רוח ימיות והרשת החדשה; התנגדות בגלל פגיעה בנוף ובטבע.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני חלקי תת־סעיף (1) מוסברים בנפרד ומקושרים למשאבים של החבל ולהגדרות שבשאלה; הקושי מוסבר במנגנון ומקושר לתנאים הפיזיים של החבל.
סעיף ב
מאפיין: לוחות סולריים (פוטו־וולטאיים) על גג המבנה.
הסבר: המבנה מייצר בעצמו חשמל מאנרגיית השמש במקום הצריכה – חלק מן החשמל שהוא צורך אינו מגיע מתחנות כוח המבוססות על דלקים מיובאים או מזהמים, אין אובדן אנרגייה בהולכה, והביקוש לחשמל מן הרשת קטן.
(אפשר גם: קירות וגג זכוכית גדולים – ניצול אור יום וחום השמש להפחתת הצורך בתאורה ובחימום.)
מה נדרש: לציין מאפיין אחד שרואים בתמונה, ולהסביר איך הוא מוביל להתייעלות אנרגטית – כלומר לפחות צריכת אנרגייה ממקורות קיימים, או לשימוש יעיל יותר בהם.
תשובה מלאה:
מאפיין: על הגג המשופע של המבנה החדש (במרכז התמונה) מותקנות שורות של לוחות סולריים פוטו־וולטאיים כחולים.
הסבר: הלוחות ממירים את קרינת השמש לחשמל במקום הצריכה. המבנה מספק בעצמו חלק מצורכי החשמל שלו – תאורה, מיזוג ומכשירים – ולכן צורך פחות חשמל מן הרשת הארצית, שבאסטוניה מיוצר בחלקו הגדול משריפת פצלי שמן או מיובא. הייצור מבוזר וקרוב לצרכן, ולכן גם אין אובדן אנרגייה בקווי ההולכה. ועוד: הגג, שטח שכבר בנוי, משמש לייצור אנרגייה, ואין צורך בקרקע נוספת. כך יורדת הצריכה של אנרגייה ממקורות מתכלים, והמשק כולו נעשה יעיל יותר.
(אפשר גם: חזית וגג מזכוכית – בחורף הקר של אסטוניה הזכוכית מכניסה אור יום וחום שמש (חימום פסיבי, כמו חממה). כך יורד הצורך בתאורה מלאכותית ובחימום, שהם צרכני האנרגייה העיקריים במבנים בארץ קרה. בתנאי שהזכוכית כפולה ומבודדת.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: המאפיין נראה בתמונה ומתואר במדויק; ההסבר מראה את המנגנון שבו הוא מקטין את צריכת האנרגייה מן הרשת ומקושר לתנאי אסטוניה.