מתכונת 1 בגאוגרפיה (שאלון 57381) - פתרון מלא

מה נדרש: (1) שני תפקידים אידיאולוגיים (לא כלכליים) של החקלאות בעבר, וכל אחד מוסבר; (2) גורם אחד לשינוי התפיסה, מוסבר.

תשובה מלאה:
(1) תפקיד ראשון – "כיבוש העבודה" ו"השיבה לעבודת האדמה": בתפוצות עסקו היהודים מעט בחקלאות. התנועה הציונית, ובמיוחד אנשי העלייה השנייה, האמינו שעבודת האדמה בידי היהודים עצמם תיצור "יהודי חדש", עובד ויצרני, ותקשור את העם לארץ. החקלאות נתפסה לכן כערך חינוכי ולאומי, ועבודתו של החלוץ החקלאי נחשבה לשליחות.
תפקיד שני – "גאולת הקרקע", פיזור אוכלוסייה וקביעת גבולות: היישובים החקלאיים – קיבוצים ומושבים – הוקמו במכוון באזורי ספר ובשטחים שנרכשו, כדי להחזיק בקרקע. מפת היישובים החקלאיים השפיעה על קביעת גבולות המדינה (למשל יישובי חומה ומגדל, יישובי הנגב), ואחרי קום המדינה הם פיזרו את האוכלוסייה בגליל, בנגב ובבקעות.
(אפשר גם: ביטחון מזון – בשנים הראשונות, בתקופת הצנע וגלי העלייה הגדולים, החקלאות הייתה צריכה לספק מזון לאוכלוסייה הגדלה ולהפחית תלות ביבוא; קליטת עולים – המושבים קלטו עולים רבים ונתנו להם תעסוקה.)
(2) גורם לשינוי – השינוי במבנה המשק וחשיבותם הגוברת של משאבי הקרקע והמים: עם התפתחות התעשייה, ובעיקר התעשייה עתירת הידע והשירותים, ירדה תרומת החקלאות לתמ"ג ולתעסוקה (בטבלה – 1.29% מן התמ"ג ו־0.78% מן המועסקים בשנת 2024). גבולות המדינה התייצבו, ולכן החקלאות כבר אינה הכלי העיקרי לקביעתם. במקביל המים והקרקע במרכז הארץ נעשו מבוקשים לבנייה ולתעשייה, ומחירם עלה. כך החקלאות נדרשת להצדיק את עצמה כלכלית: המדינה צמצמה את הסובסידיות ואת המכסות, והחקלאים עוברים לגידולים רווחיים ולייצוא, לפי שיקולי היצע וביקוש.
(אפשר גם: משבר המשק השיתופי בשנות השמונים – הקיבוצים והמושבים נקלעו לחובות, רבים עזבו את החקלאות וחיפשו מקורות פרנסה אחרים; שינוי ערכים בחברה הישראלית מערכים קולקטיביים לערכים אינדיווידואליים.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שני התפקידים שונים זה מזה ושניהם אידיאולוגיים (ערך לאומי וחינוכי, החזקת קרקע וגבולות), והגורם לשינוי מוסבר בקשר סיבתי ברור אל התפיסה החדשה – חקלאות כענף כלכלי.
טעות נפוצה: לכתוב תפקיד כלכלי בלבד ("לייצר מזון ולהרוויח") בסעיף (1), או לתאר את השינוי בלי להסביר מה גרם לו.

מה נדרש: לבחור פיתוח אחד, לציין מאפיין פיזי אחד של הערבה, ולהסביר את הקשר – איך הפיתוח מתגבר על המאפיין.

תשובה מלאה:
הפיתוח שנבחר: השקיה בטפטוף (פיתוח ישראלי משנות השישים של המאה ה־20).
מאפיין פיזי של הערבה: אקלים מדברי קיצוני – כמות משקעים זעומה (פחות מ־50 מ"מ בשנה), טמפרטורות גבוהות מאוד בקיץ וקרינת שמש חזקה, ולכן ההתאדות גבוהה מאוד. המים היחידים הזמינים הם מי תהום, ורובם מליחים במידה מסוימת.
ההסבר: בשיטת הטפטוף צינורות ובהם טפטפות מונחים לאורך שורות הגידול, וכל טפטפת משחררת כמות קטנה ומדודה של מים ישר לאזור השורשים. (1) חיסכון במים – רק השטח הסמוך לשורשים מורטב, ולכן כמעט אין התאדות מפני קרקע חשופה ואין "בזבוז" מים בין השורות; כך בכמות המים המוגבלת של הערבה אפשר להשקות שטח גדול יותר. (2) התמודדות עם מליחות – ההשקיה התכופה שומרת על לחות קבועה סביב השורשים ודוחקת את המלחים אל שולי האזור המורטב, ולכן אפשר להשתמש במי התהום המליחים. (3) אפשר לשלב דשן במי ההשקיה (דישון) ולהזין את הצמח בדיוק – חשוב בקרקע החולית והדלה של הערבה.
התוצאה – הערבה מייצאת ירקות (פלפלים, עגבניות) ופרחים, ומנצלת את יתרון האקלים החם בחורף: היבול מבשיל כשבאירופה קר.
(אפשרויות אחרות: חממות ובתי רשת – מגינות מפני קרינה חזקה, רוחות וסופות אבק, ומקטינות התאדות; מאפשרות שליטה בטמפרטורה ובלחות. השקיה במים מליחים ובקולחין – מתגברת על המחסור במים מתוקים בעזרת זנים עמידים למליחות. חקלאות מדייקת – חיישני לחות בקרקע מודיעים מתי ובכמה להשקות, וכך נחסכים מים יקרים באקלים שבו ההתאדות גבוהה.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: פיתוח אחד, מאפיין פיזי מוגדר (משקעים / התאדות / מליחות), ומנגנון ברור המראה איך הפיתוח מתגבר דווקא על המאפיין הזה.
טעות נפוצה: לתאר את הפיתוח בלי לקשר אותו לתנאי הערבה, או לבחור מאפיין שאינו פיזי ("מרחק מן השוק").

מה נדרש: (1) מאפיין אחד של המשקעים ומאפיין אחד של הטמפרטורה, שניהם מן הקלימוגרף, עם נתונים; (2) גורם אחד מוסבר להבדל בכמות המשקעים בין באר שבע ובין מרכז מישור החוף.

תשובה מלאה:
(1) מאפיין של המשקעים – כמות שנתית נמוכה ועונתיות חדה: סך המשקעים 192.8 מ"מ בשנה – אקלים צחיח־למחצה (על סף המדבר). הגשם יורד בחורף: בנובמבר–מרס יורדים 174.6 מ"מ, 90.6% מן הכמות השנתית; השיא בינואר – 54.5 מ"מ. בקיץ (יוני–ספטמבר) כמעט אין גשם – 0.3 מ"מ בסך הכול.
מאפיין של הטמפרטורה – קיץ חם וחורף נוח: הטמפרטורה הממוצעת הגבוהה באוגוסט (28.1°C) והנמוכה בינואר (12.0°C), ומשרעת הטמפרטורות השנתית 16.1°C (28.1 פחות 12.0). אין חודש שממוצעו מתחת ל־10°C.
(2) גורם – הריחוק מן הים התיכון והמיקום הדרומי ביחס למסלול השקעים הקפריסאיים: רוב הגשם בישראל יורד כשאוויר לח ממערב, מעל הים התיכון, נע אל היבשה סביב שקעים קפריסאיים. מרכז מישור החוף נמצא סמוך לים ובמסלול העיקרי של השקעים, ולכן האוויר המגיע אליו עשיר בלחות. באר שבע רחוקה כ־40 ק"מ מחוף הים, ודרומית יותר: חלק מן השקעים חולפים מצפון לה, והאוויר שמגיע אליה כבר איבד חלק מן הלחות שלו בדרך. כמו כן, בדרום הארץ השפעת הלחץ הגבוה הסובטרופי (אזור של אוויר שוקע ויבש) חזקה יותר, ולכן עננים מתפתחים בו פחות.
(אפשר גם: הקו הרוחב הדרומי – ככל שמדרימים, מתקרבים לחגורת המדבריות הסובטרופית; או: היעדר מכשול הררי מול הרוח – באר שבע שוכנת באזור נמוך ומתון, ולכן אין בה גשם הררי, בשונה מהרי יהודה.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שני המאפיינים שונים (משקעים / טמפרטורה), כל אחד מבוסס על נתונים מספריים מן הקלימוגרף; הגורם מוסבר במנגנון – מקור הלחות, מסלול השקעים והיחלשות ההשפעה שלהם.
טעות נפוצה: לכתוב רק "באר שבע במדבר" – זה תיאור, לא הסבר; או לציין גורם שגוי כמו "גובה רב".

מה נדרש: (א) להסביר את המנגנון – איך הלימן הופך נגר לזמין לעצים; (ב) שתי תועלות שונות.

תשובה מלאה:
המנגנון: בצפון הנגב יורדים כ־100–300 מ"מ בשנה, ולרוב בממטרים קצרים ועזים. קרקע הלס הנפוצה באזור יוצרת קרום דק כשהיא נרטבת, ולכן רוב המים אינם מחלחלים אלא זורמים על פני השטח (נגר עילי) אל הערוצים, ושם הם אובדים בשיטפונות קצרים. בלימן בונים סוללת עפר נמוכה מעבר לערוץ או בתחתית מדרון. הסוללה עוצרת את הנגר שנאסף משטח גדול (אגן ההיקוות של הערוץ), המים נקווים בחלקה ומחלחלים לאט לעומק הקרקע. כך כל עץ בלימן "מקבל" את המים שירדו על שטח גדול בהרבה משטחו – כמות השקולה לאזור גשום יותר – ועצים כמו אשל, שיטה ואקליפטוס מצליחים לגדול בלי השקיה.
תועלת 1 – נופש, פנאי ותיירות: כיסי הייעור יוצרים צל ופינות ירוקות בנוף צחיח, ומשמשים חניונים, אתרי פיקניק ומסלולי טיול לתושבי באר שבע והנגב ולמבקרים – תרומה לאיכות החיים ולתיירות באזור.
תועלת 2 – שמירה על הקרקע ומניעת נזקי שיטפונות: הסוללות מאטות את זרימת המים, ושורשי העצים מייצבים את הקרקע. לכן פחות קרקע פורייה נסחפת, ועוצמת השיטפונות במורד הנחלים – שעלולים לפגוע בכבישים וביישובים – קטנה.
(אפשר גם: העשרת מי התהום בחלחול; קליטת פחמן דו־חמצני והתמודדות עם המדבור; בית גידול לבעלי חיים ולצומח – הגדלת המגוון הביולוגי; מרעה לעדרים של הבדואים.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: ההסבר כולל את שלושת השלבים – מדוע נוצר נגר בנגב, מה הסוללה עושה למים, ומדוע זה מספיק לעצים; שתי התועלות שונות (חברתית־תיירותית וסביבתית) ומוסברות.
טעות נפוצה: לכתוב שהלימנים "משקים את העצים" בלי להסביר שהם אוספים נגר משטח גדול ומרכזים אותו.

מה נדרש: (1) הגדרה של מטרופולין, ותיאור תהליך ההתפתחות של מטרופולין חיפה (גורם ותהליך); (2) גורם אחד לזיהום ופעולה אחת לצמצומו.

תשובה מלאה:
(1) מטרופולין – מרחב עירוני גדול, הכולל עיר גלעין (עיר מרכזית) ויישובים בטבעות סביבה. בין עיר הגלעין לטבעות יש קשרים יומיומיים: תושבי הטבעות נוסעים אל הגלעין לעבודה, ללימודים, לקניות ולשירותים, והמרחב כולו פועל כיחידה כלכלית ותחבורתית אחת.
התפתחות מטרופולין חיפה – שלבים:

(2) הגורם לזיהום – ריכוז של תעשייה מזהמת סמוך למגורים: באזור התעשייה של המפרץ (במפה – בתי זיקוק ליד שפך הקישון) פועלים בתי הזיקוק ומפעלים פטרוכימיים וכימיים. הם פולטים לאוויר תחמוצות גופרית וחנקן, חלקיקים נשימים ותרכובות אורגניות נדיפות כמו בנזן, הפוגעים בבריאות – מחלות נשימה ועלייה בתחלואה. אזור התעשייה צמוד לקריות הצפופות, ובימים של אינוורסיה (שכבת אוויר חם מעל אוויר קר) המזהמים נלכדים קרוב לקרקע. גם תנועת המשאיות והאוניות בנמלים מוסיפה לזיהום.
פעולה לצמצום: חקיקה, פיקוח ואכיפה – קביעת תקני פליטה מחמירים, היתרי פליטה לכל מפעל, ניטור רציף של איכות האוויר וקנסות למפרים; חיוב המפעלים להתקין מתקנים לטיהור הפליטות בארובות ולעבור לגז טבעי במקום מזוט. בטווח הארוך – תכנון: פינוי הדרגתי של התעשייה הפטרוכימית מן המפרץ, כפי שהחליטה הממשלה בשנים האחרונות, והקצאת השטח למגורים, לפארקים ולתעסוקה נקייה.
(אפשר גם: מעבר לתחבורה ציבורית חשמלית; הגדלת מרחקי ההפרדה בין תעשייה למגורים.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: ההגדרה כוללת גלעין, טבעות וקשרים; ההתפתחות מתוארת כתהליך עם גורם (נמל ותעשייה), מגבלה (הכרמל) ותוצאה (התפשטות לעמק זבולון); הזיהום מוצג עם מקור ומזהמים, והפעולה מתאימה לגורם שהוצג.
טעות נפוצה: להגדיר מטרופולין כ"עיר גדולה" בלי להזכיר את הטבעות ואת הקשרים היומיומיים.

מה נדרש: (1) הסבר הצורך בנמל חדש – ביקוש גדל מול היצע מוגבל; (2) דרך אחת להתמודדות עם עומסי התנועה, ואיך היא מקטינה אותם.

תשובה מלאה:
(1) ישראל היא "אי" מבחינה יבשתית – גבולותיה היבשתיים כמעט אינם משמשים לסחר – ולכן כמעט כל הסחר החיצוני שלה (במשקל) עובר בנמלי הים. בעשורים האחרונים גדל הביקוש לשירותי נמל: האוכלוסייה גדלה, רמת החיים עלתה והצריכה התרחבה, והמשק השתלב בכלכלה הגלובלית – יותר יבוא של מוצרי צריכה וחומרי גלם, ויותר ייצוא. מנגד, ההיצע היה מוגבל: הנמלים הוותיקים בחיפה ובאשדוד פעלו קרוב לכושר הקליטה המרבי שלהם, אוניות נאלצו להמתין בים זמן רב לפריקה (עלות גבוהה למשק), והם אינם עמוקים דיים לאוניות המכולות הגדולות ביותר של היום. נמל המפרץ, שנבנה עם רציפים עמוקים וציוד ממוכן, מגדיל את כושר הקליטה, מאפשר לקלוט אוניות ענק ומכניס תחרות בין מפעילי הנמלים – וכך מוזיל ומזרז את הסחר.
(2) הדרך: פיתוח תחבורה ציבורית מהירה ונתיבים ייעודיים לה. במטרופולין חיפה פועלים המטרונית – קווי אוטובוס מהירים הנוסעים בנתיבים נפרדים מחיפה אל הקריות ונשר – הכרמלית (רכבת תחתית על מורדות הכרמל), הרכבלית (רכבל עירוני, 2022) ממרכזית המפרץ אל הטכניון ואל אוניברסיטת חיפה, ומסילות הברזל לאורך החוף ואל עמק יזרעאל.
איך זה מסייע: אוטובוס או רכבת מסיעים עשרות ומאות נוסעים במקום עשרות מכוניות פרטיות. כשהתחבורה הציבורית נוסעת בנתיב משלה, היא מהירה ואמינה יותר מן הרכב הפרטי בשעות העומס, ולכן יותר תושבים בוחרים בה; מספר המכוניות בכבישים קטן, והפקקים מתקצרים (וגם זיהום האוויר קטן).
(אפשר גם: הקמת חניונים בכניסות למטרופולין עם תחבורה ציבורית לגלעין ("חנה וסע"); סלילת כבישים עוקפים כמו מנהרות הכרמל, המעבירות את התנועה שעוברת דרך חיפה מתחת לרכס בלי להיכנס למרכז העיר; פיזור מקומות תעסוקה בטבעות.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: ב(1) יש גם צד הביקוש (גידול הסחר) וגם צד ההיצע (נמלים עמוסים ורדודים); ב(2) דרך אחת עם מנגנון: איך היא מקטינה את מספר כלי הרכב או את העומס.
טעות נפוצה: לכתוב רק "כדי שיהיו יותר נמלים" בלי להסביר את הגידול בביקוש ואת המגבלות של הנמלים הקיימים.

מה נדרש: (1) שני גורמים שונים לירידת המפלס, כל אחד מוסבר; (2) השפעה אחת של הבולענים על האדם.

תשובה מלאה:
(1) ים המלח הוא אגם סגור בנקודה הנמוכה ביותר על פני היבשה: המים מגיעים אליו בעיקר מנהר הירדן ומעט מנחלים ומעיינות, ויוצאים ממנו רק בהתאדות – גבוהה מאוד באקלים המדברי החם של הבקע. כל עוד הכמות הנכנסת שווה לכמות המתאדה, המפלס יציב. במאה ה־20 האיזון הופר:
גורם ראשון – ניצול מי הירדן ויובליו במעלה האגן: מן הכנרת נשאבים מים אל המוביל הארצי (מאז 1964); ירדן מטה מי הירמוך לתעלת עבדאללה (התעלה המזרחית), וסוריה בנתה סכרים על הירמוך. כמעט כל המים המתוקים של אגן הירדן מנוצלים לחקלאות ולשתייה, ובמקום כ־1.2 מיליארד מ"ק בשנה בעבר מגיעים היום לים המלח מים מעטים בלבד. ההתאדות נמשכת – והמפלס יורד.
גורם שני – תעשיית המינרלים: מפעלי ים המלח בצד הישראלי ומפעלי האשלג בצד הירדני שואבים מי מלח מן האגן הצפוני אל בריכות האידוי שבאגן הדרומי, שם המים מתאדים בחום השמש ונשארים המלחים (אשלג, מגנזיום, ברום). השאיבה מגבירה את אובדן המים של האגן הצפוני.
(אפשר גם: שינויי אקלים – ירידה בכמות המשקעים באגן הניקוז והתחממות המגבירה את ההתאדות.)
(2) הבולענים – בורות קריסה הנפתחים לפתע בחוף: עם נסיגת הים, מי תהום מתוקים זורמים לעבר המפלס הנמוך ומממיסים שכבת מלח תת־קרקעית שהשאיר הים; נוצר חלל, והקרקע שמעליו קורסת.
ההשפעה על האדם – פגיעה בתיירות ובתשתיות: הבולענים נפערים בלי התראה, גם מתחת לכבישים ולמבנים, ולכן הם מסכנים חיי אדם. אזורים שלמים לאורך החוף הוכרזו מסוכנים ונסגרו – כמו חוף הרחצה והחניון בעין גדי – כביש 90 ניזוק ונסגר פעמים אחדות, ונפגעו מטעי תמרים. כך נפגעים מקורות הפרנסה של היישובים באזור – התיירות והחקלאות – ונדרשות השקעות גדולות בהעתקת כבישים ובמיפוי הסכנות.

למה זה מקבל ניקוד מלא: שני הגורמים שונים ומוסברים במנגנון של מאזן מים (פחות מים נכנסים / יותר מים מוצאים); ההשפעה על האדם מוסברת ומקושרת לתיירות, לתחבורה או לחקלאות.
טעות נפוצה: לציין את ההתאדות כגורם לשינוי – ההתאדות הייתה תמיד; הגורם הוא שהאדם הקטין את הכמות הנכנסת והגדיל את הכמות המוצאת.

מה נדרש: (1) שני שימושי קרקע מן הרשימה, ולכל אחד – הסבר כיצד הקרבה לעיר הובילה להקמתו; (2) השפעה אחת של ההפרטה על התעסוקה.

תשובה מלאה:
(1) שכונת הרחבה (במפה – במערב היישוב): בעיר הסמוכה יש ביקוש גבוה לדיור ומחירי הדירות גבוהים. משפחות רבות רוצות לגור ביישוב כפרי – שקט, ירוק, עם איכות חיים וחינוך קהילתי – ובאותה עת להמשיך לעבוד ולצרוך שירותים בעיר, שנמצאת במרחק כ־3 ק"מ בלבד. הקיבוץ, שנפגע במשבר הכלכלי ואוכלוסייתו הזדקנה, הפך חלק משטחיו החקלאיים למגרשי מגורים ובנה שכונה לתושבים שאינם חברי קיבוץ. כך הוא מקבל הכנסה מן הקרקע, מוסיף משפחות צעירות וילדים למוסדות החינוך, והיישוב הופך במידה מסוימת ליישוב פרברי של העיר.
מרכז מסחרי, מסעדות ותחנת דלק (במפה – בדרום, לאורך הכביש הראשי אל העיר): המיקום על כביש ראשי ובקרבת עיר מבטיח שוק צרכנים גדול – תושבי העיר והנוסעים בכביש, ולא רק תושבי הקיבוץ הקטן. הקרקע של הקיבוץ זולה יותר מקרקע בתוך העיר ויש בה מקום לחניונים גדולים. הקיבוץ משנה את ייעוד הקרקע מחקלאות למסחר ומקבל ממנה הכנסה רבה בהרבה מן החקלאות.
(אפשר גם: פארק תעסוקה – חברות מן העיר מעבירות משרדים לקיבוץ בגלל קרקע זולה, נגישות לכביש ראשי ולעובדים מן העיר; הקיבוץ מרוויח משכירות והחברים יכולים לעבוד קרוב לבית.)
(2) ההפרטה: מאז שנות התשעים של המאה ה־20, בעקבות המשבר הכלכלי של הקיבוצים בשנות השמונים, רוב הקיבוצים עברו למודל "מתחדש": כל חבר מקבל שכר לפי עבודתו (שכר דיפרנציאלי) ומשלם על השירותים שהוא צורך.
ההשפעה על התעסוקה: החבר כבר אינו חייב לעבוד בענפי הקיבוץ, ושכרו תלוי בעבודתו. לכן חברים רבים – בייחוד צעירים ובעלי השכלה – עובדים מחוץ לקיבוץ, בעיר הסמוכה, במקצועות חופשיים, בהייטק, בחינוך ובשירותים, שבהם השכר גבוה יותר. בענפי המשק – ברפת, בשדות ובמפעל – מועסקים יותר ויותר עובדים שכירים מבחוץ, כולל עובדים זרים. מקורות התעסוקה של החברים מגוונים, והקשר בינם לבין החקלאות הולך ונחלש.

למה זה מקבל ניקוד מלא: בכל שימוש קרקע ההסבר מבוסס על הקרבה לעיר (ביקוש, שוק, נגישות) ומראה מה הקיבוץ מרוויח; ההשפעה של ההפרטה מוצגת כשרשרת: שכר לפי עבודה ← חיפוש עבודה משתלמת ← עבודה מחוץ לקיבוץ ועובדים שכירים בענפים.
טעות נפוצה: להסביר את שימוש הקרקע רק בצורכי חברי הקיבוץ, בלי לקשר אותו לעיר הסמוכה כפי שהסעיף דורש.

מה נדרש: (1) שתי תועלות כלכליות שונות, על פי הקטע; (2) דוגמה אחת – תיאור הפגיעה והסבר הקשר בין השיקום לפיתוח בר־קיימה.

תשובה מלאה:
(1) על פי הקטע:
תועלת כלכלית ראשונה – תיירות ועסקים: שטח משוקם "מושך מבקרים ועסקי תיירות". מבקרים רבים מוציאים כסף על בילוי, מזון ולינה, ולידו נפתחים בתי קפה, מרכזי מבקרים ופעילויות פנאי – נוצרים מקומות עבודה והכנסות לרשות המקומית.
תועלת כלכלית שנייה – עלייה בערך הנכסים: "ערך הדירות בשכונות הסמוכות לפארק או לנחל משוקם עולה" – תושבים מוכנים לשלם יותר כדי לגור ליד נוף ירוק ושטח לנופש, ולכן גם הכנסות הרשות ממסים עולות.
(אפשר גם מן הקטע: חיסכון בהוצאות – פחות נזקי שיטפונות ופחות הוצאות על טיפול במחלות הנגרמות מזיהום; חיסכון בצורך לפתוח שטחים טבעיים חדשים לבילוי.)
(2) הדוגמה: נחל הירקון.
הפגיעה: הירקון זורם בלב מטרופולין תל אביב. מראשית המדינה נשאבו מי מקורותיו (ראש העין) לצורכי משק המים, והזרימה הטבעית כמעט נפסקה. במקום מי מעיינות הוזרמו לנחל שפכים עירוניים ותעשייתיים לא מטוהרים, ולכן המים זוהמו, הדגים ובעלי החיים נעלמו, והנחל נעשה מפגע של ריח, יתושים ומחלות.
השיקום: הוקמו מתקנים לטיהור השפכים, ורק קולחים מטוהרים ברמה גבוהה מוזרמים לנחל; הוחזרה זרימה של מים; ערוץ הנחל נוקה והוחזר אליו צומח; לאורכו פותחו פארקים, שבילי אופניים ומסלולי טיול (למשל פארק הירקון).
הקשר לפיתוח בר־קיימה: פיתוח בר־קיימה הוא פיתוח שעונה על צורכי הדור הנוכחי בלי לפגוע ביכולת הדורות הבאים לענות על צורכיהם, ומשלב בין שלושה היבטים – סביבתי, חברתי וכלכלי. שיקום הנחל "מתקן משגה של העבר": הוא מחזיר לסביבה משאב טבעי שנפגע בגלל פיתוח לא זהיר. ההיבט הסביבתי – מים נקיים יותר, בית גידול לצומח ולבעלי חיים וויסות שיטפונות; ההיבט החברתי – שטח פתוח לנופש לכל תושבי המטרופולין הצפוף; ההיבט הכלכלי – תיירות ועלייה בערך הקרקע. כך הנחל משמש את הדור הזה בלי שיתבזבז לדורות הבאים.
(אפשר גם: שיקום מחצבה – מחצבה נטושה היא צלקת בנוף, מקור לאבק וסכנה לנפילות; החוק מחייב את בעל המחצבה לשקם אותה, ומחצבות משוקמות הפכו לפארקים, לאגמים ולשטחים חקלאיים. שיקום אתר פסולת – אתר הטמנה שזיהם מי תהום ופלט גזים וריח הפך לפארק ולמרכז מחזור.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי תועלות כלכליות שונות ומוסברות; הדוגמה כוללת תיאור פגיעה מוחשי, את פעולות השיקום, והגדרה של פיתוח בר־קיימה שמקושרת במפורש לשיקום (תיקון נזק, שלושת ההיבטים, הדורות הבאים).
טעות נפוצה: לכתוב תועלת סביבתית ("יותר צמחים") בסעיף (1), שבו נדרשות תועלות כלכליות.

מה נדרש: (1) שני גורמים שונים לפיתוח ההתפלה, לפחות אחד מבוסס על הטבלה; (2) נזק סביבתי אחד, מוסבר.

תשובה מלאה:
(1) גורם ראשון – מחסור קיצוני במקורות מים טבעיים (מן הטבלה): כמות המשקעים בערב הסעודית 59 מ"מ בשנה, בקטר 74 ובכוויית 121 – אקלים מדברי, בלי נהרות קבועים. המקורות המתחדשים לנפש זעומים – 75, 21 ו־0 מ"ק, הרחק מתחת לסף המחסור (1,000). מדינות אלה מנצלות היום פי כמה מן המים המתחדשים בהן – 974% בערב הסעודית, 431% בקטר ו־3,851% בכוויית – כלומר הן שואבות מי תהום פוסיליים, שנאגרו בתקופות גשומות בעבר ואינם מתחדשים. מקור כזה הולך ומתרוקן ומומלח. מנגד, האוכלוסייה ורמת החיים עולות במהירות, ולכן הביקוש למים גדל. ההתפלה של מי הים היא מקור כמעט בלתי מוגבל, שאינו תלוי בגשם.
גורם שני – אמצעים כלכליים ואנרגייה זולה: התפלה דורשת השקעת הון גדולה ואנרגייה רבה (לחימום או ללחץ). מדינות המפרץ עשירות בנפט ובגז טבעי, ולכן יש להן הכנסות גבוהות לבנייה של מתקני ענק, והן מפיקות בזול את החשמל ואת הדלק להפעלתם. כמו כן הן שוכנות לחוף המפרץ הפרסי והים האדום – מי הים נמצאים סמוך לערים. (ערב הסעודית היא מן המפיקות הגדולות בעולם של מים מותפלים.)
(2) נזק סביבתי – פגיעה במערכת האקולוגית הימית: מן ההתפלה נשארת תמלחת – מים שריכוז המלח בהם גבוה פי שניים בערך ממי הים, לעיתים חמים, ובהם שאריות של כימיקלים (נוגדי שיקוע, חומרי ניקוי). התמלחת מוזרמת בחזרה אל המפרץ. המפרץ הפרסי רדוד, סגור כמעט מכל עבריו (המוצא היחיד – מצר הורמוז) והתאדות המים בו גבוהה, ולכן המים מתחלפים בו לאט והמליחות בו גבוהה כבר מטבעה. ריכוז מתקני התפלה רבים מעלה עוד את המליחות ואת הטמפרטורה בסביבתם, ופוגע באלמוגים, בעשב הים, בדגים ובשרשרת המזון – וגם בדייג.
(אפשר גם: זיהום אוויר ופליטת גזי חממה – המתקנים מופעלים בעיקר בדלק מאובן, ותורמים להתחממות כדור הארץ ולזיהום אוויר בערים.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שני גורמים שונים – פיזי (מחסור, מבוסס על שלושה נתונים מן הטבלה) וכלכלי (הון ואנרגייה); הנזק הסביבתי מוסבר עם המנגנון (תמלחת במפרץ סגור) והתוצאה.
טעות נפוצה: לכתוב רק "אין להן מים" בלי להשתמש בנתוני הטבלה, כפי שהסעיף דורש.

מה נדרש: (1) חישוב היחס + שני משאבים או תשתיות שונים, וכל אחד מוסבר כלחץ; (2) דרך אחת של הממשלה והסבר כיצד היא מקלה על הלחץ.

תשובה מלאה:
(1) החישוב: 116.5 ÷ 58.4 = 1.996, כלומר אוכלוסיית מצרים הוכפלה בתוך 34 שנים (תוספת של כ־58.1 מיליון איש). הסיבה: אף שהפריון ירד (מ־4.51 ל־2.73), הוא עדיין גבוה מרמת התחלופה, האוכלוסייה צעירה (נשים רבות בגיל הפוריות) והתמותה נמוכה – ולכן הריבוי הטבעי גבוה.
לחץ ראשון – על הקרקע החקלאית: מצרים כמעט כולה מדבר, ורוב תושביה (כ־95%) חיים על כ־5% משטחה – ברצועת עמק הנילוס ובדלתא. כדי לשכן עוד עשרות מיליוני תושבים, כפרים וערים מתרחבים ובונים על השדות הפוריים שסביבם (זחילה עירונית), לעיתים בבנייה לא חוקית. כך הקרקע החקלאית – שהיא ממילא מעטה – מצטמצמת בעוד מספר הפיות שצריך להאכיל גדל, ומצרים נעשתה אחת מיבואניות החיטה הגדולות בעולם.
לחץ שני – על משאבי המים: כמעט כל המים של מצרים מגיעים מן הנילוס, וכמותם קבועה פחות או יותר (מכסה של 55.5 מיליארד מ"ק בשנה). כשהאוכלוסייה מוכפלת, כמות המים לנפש נחצית. יש צורך במים רבים יותר לשתייה, לחקלאות ולתעשייה, ולכן מצרים סובלת ממחסור גובר במים, משתמשת שוב במים מושבים ומפתחת התפלה יקרה.
(אפשר גם: לחץ על תשתיות הדיור והתחבורה בקהיר – אחד המטרופולינים הגדולים והצפופים בעולם: מחסור בדירות, שכונות עוני ובנייה בלתי חוקית, עומסי תנועה וזיהום אוויר; לחץ על מערכות החינוך והבריאות – כיתות צפופות; לחץ על שוק העבודה – מאות אלפי צעירים מצטרפים אליו בכל שנה, ושיעורי האבטלה בקרב צעירים גבוהים.)
(2) הדרך: פיזור האוכלוסייה באמצעות הקמת ערים חדשות במדבר, מחוץ לעמק הנילוס. הדוגמה הבולטת – הבירה המנהלית החדשה, הנבנית במדבר ממזרח לקהיר, ואליה עוברים משרדי הממשלה, הפרלמנט ומוסדות ציבור; וכן ערים חדשות כמו "השישה באוקטובר" ממערב לקהיר.
איך זה מסייע: הערים החדשות נבנות על קרקע מדברית שאין לה שימוש חקלאי, ולכן הבנייה אינה באה על חשבון השדות שבעמק. הן מושכות מקומות עבודה ותושבים מקהיר, וכך מקטינות את הצפיפות ואת העומס על התשתיות בבירה.
(אפשר גם: תוכניות לתכנון המשפחה – הסברה, נגישות לאמצעי מניעה, עידוד השכלת נשים – כדי להאט את קצב הגידול; הכשרת קרקעות במדבר לחקלאות בעזרת תעלות מן הנילוס, כמו מיזם טושקה בדרום; התפלה ושימוש חוזר במים.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: החישוב נכון ומוצג; שני הלחצים שונים, וכל אחד מוסבר כשרשרת: יותר אנשים ← יותר ביקוש ← משאב מוגבל ← התוצאה במצרים; הדרך מוסברת – למה היא מקטינה את הלחץ.
טעות נפוצה: לכתוב "האוכלוסייה גדלה פי 58" (בלבול בין התוספת ליחס), או להציג שני לחצים שהם בעצם אותו לחץ ("מחסור במים" ו"מחסור במי שתייה").

מה נדרש: (1) שתי סיבות שונות להצטמצמות הנוודות, מוסברות; (2) הסבר של התהליך והשפעה אחת שלו על הכפר.

תשובה מלאה:
(1) סיבה ראשונה – הקמת מדינות וקביעת גבולות: עד המאה ה־20 נעו שבטי הנוודים (הבדואים) על פני שטחים עצומים לפי עונות השנה – בחורף אל המדבר, שבו צמח מרעה אחרי הגשמים, ובקיץ אל שולי האזורים המיושבים ומקורות המים. עם הקמת מדינות הלאום נקבעו גבולות מדיניים קבועים, ולעיתים חסומים, החוצים את אזורי המרעה. השלטונות ראו בנוודים אוכלוסייה שקשה לפקח עליה, לגבות ממנה מסים ולספק לה שירותים, ולכן הגבילו את תנועתם.
סיבה שנייה – יישוב קבע ופיתוח כלכלי: ממשלות עודדו ואף כפו התיישבות קבע – למשל בערב הסעודית, שכבר בראשית המאה ה־20 יישבה שבטים בכפרים קבועים סביב בארות. הכנסות הנפט אפשרו להקים לנוודים יישובי קבע עם בתים, בתי ספר, מרפאות, חשמל ובארות מים, וליצור משרות בצבא, במשטרה, בענף הנפט ובשירותים. לצעירים עבודה קבועה וחיים עירוניים נוחים יותר מחיי נוודות קשים. במקביל, משאיות ומיכליות מים החליפו את הגמל, ואפשר לגדל עדרים גם בלי לנדוד.
(אפשר גם: בצורות ומדבור הקטינו את שטחי המרעה; חקלאות מושקית התפשטה אל שולי המדבר ותפסה אזורי מרעה מסורתיים.)
(2) התהליך: ערים גדולות כמו קהיר גדלות במהירות (ריבוי טבעי והגירה מן הכפר). העיר מתפשטת אל השטחים הכפריים שבשוליה – הבנייה, הכבישים והאוכלוסייה העירונית מגיעים אל הכפרים, ותושבי העיר עוברים לגור בהם כי הקרקע והדיור זולים יותר. בהדרגה הכפר מוקף בנייה, ובסוף הוא נבלע ונעשה שכונה של העיר.
השפעה על הכפר – שינוי בשימושי הקרקע ובתעסוקה: שדות החקלאות סביב הכפר הופכים למגרשי בנייה (במצרים – לעיתים בבנייה לא חוקית על אדמה חקלאית פורייה בעמק הנילוס). התושבים מפסיקים לעבוד בחקלאות ועובדים בעיר – במסחר, בשירותים ובתעשייה; במקום בתי חומר נמוכים נבנים בתים רב־קומתיים צפופים, ונוצרים עומסי תנועה, צפיפות ומחסור בתשתיות.
(אפשר גם: השפעה חיובית – הכפר מתחבר לחשמל, למים, לביוב ולשירותי חינוך ובריאות של העיר, ורמת החיים עולה.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי הסיבות שונות (מדינית / כלכלית־שלטונית) ומוסברות כמנגנון; התהליך מוסבר – מי מתפשט, לאן ולמה – וההשפעה על הכפר מוחשית.
טעות נפוצה: לתאר את ההגירה מן הכפר אל העיר במקום את התפשטות העיר אל הכפר – בכיבוש הכפר הכפר נשאר במקומו והעיר מגיעה אליו.

מה נדרש: (1) סוג אחד, אתר אחד ספציפי, והסבר המשאב המושך; (2) שתי דרכים שונות שבהן התיירות משמשת מנוף לפיתוח הכלכלי, כל אחת מוסברת (4 נקודות).

תשובה מלאה:
(1) סוג התיירות: תיירות דתית (עלייה לרגל).
האתר: מכה (ואליה מדינה) בערב הסעודית.
המשאב – תרבותי־דתי: מכה היא העיר שבה נולד הנביא מוחמד, ובה המסגד הגדול (אל־מסג'ד אל־חראם) ובמרכזו הכעבה – המקום הקדוש ביותר לאסלאם, שאליו פונים המוסלמים בתפילה. העלייה לרגל למכה (החג') היא אחד מחמשת עמודי האסלאם: כל מוסלמי בוגר שיכול לכך מצווה לעלות לרגל לפחות פעם בחייו. לכן מגיעים למכה מיליוני עולי רגל בשנה מכל העולם המוסלמי – בחודש החג', ובכל השנה לעלייה לרגל ה"קטנה" (עומרה). כך נוצר ענף שירותים ענק: מלונות, תחבורה, מזון ומסחר.
(אפשרויות אחרות: תיירות מורשת – פטרה בירדן (עיר הנבטים החצובה בסלע, אתר מורשת עולמית), הפירמידות בגיזה ומקדשי לוקסור במצרים, איסטנבול בטורקיה – המשאב הוא אתרים היסטוריים ייחודיים; תיירות "שמש וים" – אנטליה בטורקיה, שארם א־שייח' במצרים – המשאב טבעי: אקלים חם ושמשי רוב השנה, חופים, ובים סוף – שוניות אלמוגים לצלילה.)
(2) תרומת התיירות לכלכלת ערב הסעודית:

למה זה מקבל ניקוד מלא: ב(1) – סוג, אתר מוגדר ומשאב מוסבר (למה הוא מושך); ב(2) – שתי תרומות שונות (למשל תעסוקה, מטבע חוץ וגיוון מקורות ההכנסה, פיתוח תשתיות), וכל אחת מוסברת בשרשרת סיבתית עד לפיתוח הכלכלי.
טעות נפוצה: לכתוב "התיירות מכניסה כסף" בלבד, בלי להסביר כיצד ההכנסה או התעסוקה מקדמות את הפיתוח הכלכלי.

מה נדרש: (1) הבדל אחד – במשרעת השנתית – עם נתונים; (2) גורם אחד מוסבר.

תשובה מלאה:
(1) לפי הקלימוגרפים:

ההבדל העיקרי: המשרעת בהאנוי גדולה פי כ־5.8 מן המשרעת בהו צ'י מין סיטי.
(2) הגורם – קו הרוחב (המרחק מקו המשווה):

(אפשר גם: מונסון החורף – בחורף נושבות מעל צפון וייטנאם רוחות צפוניות קרות מן הלחץ הגבוה שמעל יבשת אסיה (סין), ומקררות את האנוי; לדרום המדינה הן כמעט אינן מגיעות.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: ההבדל מוצג כהשוואה עם ערכים מן הקלימוגרפים וחישוב המשרעת; הגורם מוסבר במנגנון (זווית קרני השמש ואורך היום לאורך השנה) ומקושר לשתי הערים.
טעות נפוצה: להשוות את כמות המשקעים במקום את משרעת הטמפרטורות, או להסביר בגובה – שתי הערים שוכנות בגובה נמוך.

מה נדרש: (1) שני אזורים, לפי המפה (המקרא); (2) גורם פיזי אחד – לא אנושי – מוסבר.

תשובה מלאה:
(1) לפי המקרא של המפה ("דלתה – צפיפות אוכלוסייה גבוהה מאוד"): דלתת הנהר האדום בצפון המדינה, שבה שוכנות הבירה האנוי והעיר הייפונג, ודלתת המקונג בדרום, שבה ובשוליה שוכנות הו צ'י מין סיטי וקאן תו. (במפת צפיפות האוכלוסייה באטלס – אלה האזורים הכהים ביותר.)
(2) הגורם הפיזי – קרקע סחף פורייה, שטח מישורי ושפע מים:

למה זה מקבל ניקוד מלא: שני האזורים נכונים ומבוססים על המפה; הגורם פיזי (קרקע / תבליט / מים), מוסבר מאיפה הוא נובע ולמה הוא מאפשר צפיפות גבוהה (חקלאות אינטנסיבית).
טעות נפוצה: להביא גורם אנושי כמו "שם נמצאות הערים הגדולות" – הערים הן תוצאה של הצפיפות ולא הגורם הפיזי לה.

מה נדרש: לבחור תופעה אחת, ולהסביר את השפעתה בשני ההיבטים – על הסביבה ועל האדם – בקשר לווייטנאם.

תשובה מלאה (התופעה שנבחרה – חדירת מי ים לדלתת המקונג):
דלתת המקונג נמוכה מאוד – רוב שטחה מטרים ספורים בלבד מעל פני הים. בעונה היבשה (דצמבר–אפריל) כמות המים בנהר קטנה, ומי הים "דוחפים" פנימה במעלה זרועות הנהר ובתעלות. התופעה מחריפה בגלל ירידה בזרימה (סכרים במעלה הנהר, בצורות), שאיבת מי תהום הגורמת לשקיעת הקרקע, ועליית מפלס הים בעקבות שינויי האקלים. בשנים שחונות במיוחד חדרו מי הים עשרות קילומטרים לתוך הדלתה.
השפעה על הסביבה: עלייה במליחות של המים בנהרות, בתעלות ובמי התהום; מינים של מים מתוקים – דגים וצמחים – נפגעים ונעלמים; מלח מצטבר בקרקע ופוגע בפוריותה (המלחת קרקע).
השפעה על האדם: הדלתה היא "סל המזון" של וייטנאם – מגדלים בה יותר ממחצית האורז במדינה. אורז רגיש למליחות, ולכן שדות רבים נפגעים, היבולים יורדים והכנסות החקלאים נפגעות; אלפי משפחות נשארות בלי מים מתוקים לשתייה ונאלצות לקנות מים. חלק מן החקלאים עוברים לגידול שרימפס במים מליחים, ואחרים עוזבים לערים.
(אפשרויות אחרות: בירוא יערות בהרים – על הסביבה: אובדן מגוון ביולוגי, סחף קרקע במדרונות התלולים ופליטת פחמן; על האדם: מפולות ושיטפונות ביישובים במורד, אובדן קרקע חקלאית. זיהום אוויר בערים – מיליוני אופנועים, מפעלים ותחנות כוח פחמיות פולטים חלקיקים; על הסביבה: ערפיח ופגיעה בצומח; על האדם: מחלות נשימה ולב. שיטפונות בעונת הגשמים – גשמי המונסון והטייפונים מציפים את הדלתות ואת הערים; על הסביבה: סחף ופגיעה בבתי גידול; על האדם: הרס בתים ויבולים, פגיעה בתחבורה ונפגעים – אך גם הבאת סחופת פורייה לשדות.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: תופעה אחת, שני ההיבטים (סביבה ואדם), מנגנון התופעה מוסבר וקשור לתנאי וייטנאם (דלתה נמוכה, עונה יבשה, אורז).
טעות נפוצה: לכתוב על כמה תופעות – רק הראשונה תיבדק; או לתאר רק את ההשפעה על האדם.

מה נדרש: (1) פעולה אחת והשפעתה על הדלתה (מנגנון ותוצאה); (2) קושי אחד הנובע מהיות וייטנאם במורד נהר בין־לאומי.

תשובה מלאה:
(1) הפעולה: הקמת סכרים במעלה הנהר.
בעשורים האחרונים הקימו סין ולאוס סכרים גדולים רבים על המקונג ויובליו, בעיקר לייצור חשמל הידרואלקטרי.
ההשפעה על הדלתה:

(אפשרויות אחרות: כריית חול – הוצאת כמויות עצומות של חול מן הקרקעית מעמיקה את ערוץ הנהר וגורמת לקריסת גדות, לבתים ולשדות שנופלים לנהר, ומחסירה מן הדלתה חומר שהיה בונה אותה; שאיבת מי תהום – הקרקע הרכה של הדלתה מתכווצת ושוקעת (שקיעת קרקע), והדלתה הנמוכה ממילא מתקרבת לגובה פני הים – יותר הצפות והמלחה, בייחוד לנוכח עליית מפלס הים.)
(2) הקושי – תלות במדינות במעלה הנהר:
וייטנאם היא המדינה האחרונה שהמקונג עובר בה לפני הים. כמות המים, עיתוי הזרימה וכמות הסחופת המגיעים אליה נקבעים בעיקר במדינות שבמעלה הנהר – סין, לאוס, תאילנד וקמבודיה – בהתאם לצורכיהן (חשמל, השקיה). לווייטנאם אין דרך לחייב אותן לשחרר מים או לא לבנות סכרים: אין רשות עליונה המחייבת את כל המדינות, וסין – המדינה החזקה במעלה – אינה חברה מלאה בוועדה הבין־לאומית לנהר המקונג, שבה חברות רק ארבע המדינות שבמורד. לכן בשנים שחונות וייטנאם סובלת יותר מכולן ממחסור במים, מהמלחה ומירידה בסחופת, ונאלצת לפעול בדרכים דיפלומטיות ולהשקיע משאבים בהתמודדות עם הנזק (סכרים נגד מי מלח, מאגרי מים מתוקים).

למה זה מקבל ניקוד מלא: ב(1) – פעולה אחת, עם מנגנון (מה הסכר עושה לסחופת ולזרימה) ותוצאה בדלתה; ב(2) – הקושי מוסבר ונקשר למיקום במורד: מי שבמעלה הנהר שולט בכמות ובאיכות המים, ולמדינה שבמורד אין שליטה.
טעות נפוצה: לכתוב ב(2) קושי שאינו קשור למיקום במורד ("יש שיטפונות"), או לתאר ב(1) את חשיבות הסכר לייצור חשמל במקום את השפעתו על הדלתה.

מה נדרש: (1) שני גורמים שונים למשיכת התאגידים, מוסברים, בעזרת קטע הרקע והאטלס; (2) חיסרון אחד לווייטנאם.

תשובה מלאה:
(1) גורם ראשון – כוח עבודה רב וזול: לווייטנאם אוכלוסייה גדולה (כ־101 מיליון), ועדיין רבע מן המועסקים עובדים בחקלאות (25.9%) – מאגר גדול של עובדים שמוכנים לעבור לעבודה במפעלים. השכר בה נמוך בהרבה מבסין ובמדינות המפותחות של מזרח אסיה. בענפים עתירי עבודה – הרכבת טלפונים ומחשבים, תפירת בגדים ונעליים – עלות השכר היא חלק גדול מעלות הייצור, ולכן ייצור בווייטנאם מוזיל את המוצר ומגדיל את רווחי התאגיד.
גורם שני – מיקום גאוגרפי ונגישות: לפי המפה ובאטלס, וייטנאם גובלת בסין – "בית החרושת של העולם" ומקור רכיבים רבים – וקרובה ליפן, לקוריאה הדרומית ולטאיוואן. קו החוף הארוך שלה לים סין הדרומי ונמליה (הייפונג, הו צ'י מין סיטי) נמצאים על נתיבי שיט ראשיים, ולכן קל להביא רכיבים ולשלוח מוצרים לארצות הברית, לאירופה ולאסיה.
גורם שלישי (אפשר גם) – מדיניות ממשלתית ופתיחת המשק: מאז "דוי מוי" (1986), כפי שמתואר בקטע הרקע, המשק נפתח לכלכלת שוק ולהשקעות זרות. הממשלה הקימה אזורי תעשייה עם תשתיות והטבות מס, ווייטנאם הצטרפה לארגוני סחר (ארגון הסחר העולמי, 2007) ולהסכמי סחר חופשי – כולל עם האיחוד האירופי – ולכן מוצרים שמיוצרים בה נכנסים לשווקים רבים בלי מכס או במכס נמוך. יציבות פוליטית תורמת גם היא.
(דוגמאות: לחברת סמסונג מפעלים גדולים לייצור טלפונים בצפון וייטנאם, ולחברת אינטל – מפעל הרכבה ובדיקה של שבבים בהו צ'י מין סיטי.)
(2) חיסרון – תלות בהחלטות של גורם חיצוני: התאגיד הרב־לאומי מחליט לפי שיקולי רווח גלובליים. אם השכר בווייטנאם יעלה, אם יימצא מקום זול יותר או אם יהיה משבר בביקוש העולמי – הוא עלול לצמצם את הייצור או להעביר את המפעל למדינה אחרת, ואלפי עובדים יאבדו את פרנסתם. נוסף על כך, רוב הרווחים, הידע והמחקר והפיתוח נשארים במדינת האם של התאגיד, ובווייטנאם נעשה בעיקר ייצור בשכר נמוך.
(אפשר גם: פגיעה בסביבה – מפעלים מזהמים עוברים למדינות שבהן הפיקוח הסביבתי מועט; תנאי עבודה קשים.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שני גורמים שונים (עבודה, מיקום / מדיניות), כל אחד מוסבר בקשר לשיקולי התאגיד (עלות, נגישות, שוק) ומבוסס על הקטע או האטלס; החיסרון מוצג ומוסבר.
טעות נפוצה: להביא שני גורמים שהם אותו גורם בניסוח שונה ("עובדים זולים" ו"שכר נמוך").

מה נדרש: (1) שני גורמים – אחד פיזי ואחד אנושי – שכל אחד מוסבר; (2) דרך אחת להתמודדות.

תשובה מלאה:
(1) גורם פיזי – מיקום נמוך וגשמי מונסון עזים: העיר שוכנת על גדות נהר סייגון, סמוך לשפכו ולשולי דלתת המקונג, בשטח מישורי ונמוך – רוב שטחה בגובה מטרים ספורים בלבד מעל פני הים. לפי קלימוגרף 2 (שאלה 11), בחודשים מאי–אוקטובר יורדים בעיר 1,706 מ"מ מתוך 1,970 (86.6%), ובספטמבר לבדו – 490 מ"מ, לעיתים בממטרים עזים וקצרים. כשממטר כזה מתרחש בשעת הגאות, מי הים עולים בנהר ובתעלות ו"חוסמים" את יציאת מי הגשם, והרחובות מוצפים.
גורם אנושי – עיור מהיר ושאיבת מי תהום: (א) העיר גדלה במהירות, וביצות, שדות אורז ותעלות שבעבר קלטו מים ושימשו לניקוז – כוסו בבנייה, בכבישים ובבטון. על משטחים אטומים המים אינם מחלחלים, ולכן הנגר העילי גדל וזורם מהר אל מערכת ניקוז ישנה שאינה מספיקה. (ב) שאיבת יתר של מי תהום לשימוש הבתים והמפעלים גורמת לשכבות הקרקע הרכות להתכווץ – הקרקע שוקעת בכמה מחלקי העיר, ופני השטח מתקרבים לגובה מי הנהר והים.
(בעתיד – עליית מפלס הים בעקבות התחממות כדור הארץ תגביר את ההצפות.)
(2) דרך להתמודדות – תכנון מערך ניקוז והגנה: הרחבת תעלות הניקוז וניקויין, בניית סוללות ושערי גאות על הנהר ועל התעלות כדי למנוע ממי הגאות לחדור, והקמת תחנות שאיבה שמוציאות את המים מן העיר. נוסף על כך – תכנון עירוני "רגיש למים": שמירה על שטחים פתוחים, פארקים וביצות כאזורי השהיה וחלחול, והגבלת שאיבת מי תהום ומעבר לאספקת מים מן הנהר.

למה זה מקבל ניקוד מלא: יש בדיוק גורם פיזי אחד וגורם אנושי אחד, וכל אחד מוסבר במנגנון שמוביל להצפה; הדרך המוצעת מתאימה לגורמים שהוצגו.
טעות נפוצה: להביא שני גורמים פיזיים (גשם וגאות) בלי גורם אנושי, כשהסעיף מבקש אחד מכל סוג.

מה נדרש: (1) שתי השפעות כלכליות שונות, מוסברות; (2) צעד ממשלתי אחד נוסף לעידוד ילודה.

תשובה מלאה:
(1) שיעור פריון של 1.91 נמוך מרמת התחלופה (2.1) – כל דור קטן מקודמו. בעיר הגדולה, 1.39 – נמוך מאוד. לאורך זמן:
השפעה ראשונה – מחסור בכוח עבודה ואובדן היתרון היחסי: הצמיחה המהירה של וייטנאם נשענה על מספר גדול של עובדים צעירים וזולים, שמשכו תאגידים רב־לאומיים להקים מפעלים. כשנולדים פחות ילדים, בעוד כ־20 שנה יצטרפו לשוק העבודה פחות צעירים, והאוכלוסייה בגיל העבודה תתחיל להצטמק. התחרות על העובדים תעלה את השכר, והתאגידים עלולים להעביר את המפעלים למדינות שבהן העבודה זולה יותר – פגיעה בצמיחה ובייצוא.
השפעה שנייה – עלייה בנטל התלות של הקשישים: חלקם של בני 65 ומעלה באוכלוסייה כבר גדל – מכ־5.5% בשנת 1990 לכ־9.5% בשנת 2025 – והוא צפוי להמשיך לגדול. פחות עובדים יצטרכו לממן, במסים ובדמי ביטוח, את הפנסיות ואת שירותי הבריאות והסיעוד של יותר קשישים. הוצאות המדינה יגדלו, החיסכון וההשקעה עלולים לקטון, ווייטנאם עלולה "להזדקן לפני שהתעשרה" – בשונה ממדינות מפותחות שהזדקנו כשכבר היו עשירות.
(אפשר גם: ירידה בביקוש המקומי – פחות צרכנים צעירים לדירות, למוצרים ולשירותים.)
(2) צעד נוסף – תמריצים כלכליים ומדיניות התומכת בהורים: מענקי לידה, קצבאות ילדים והטבות מס למשפחות עם ילדים; סבסוד מעונות יום וגנים; הארכת חופשת הלידה ומתן חופשה גם לאבות; עידוד שעות עבודה גמישות. בערים הגדולות, שבהן הפריון נמוך במיוחד, גידול ילדים יקר (דיור, חינוך), ולכן הקלה בעלויות ובאיזון בין עבודה למשפחה יכולה לעודד זוגות להביא עוד ילדים.
(אפשר גם: סיוע בדיור לזוגות צעירים; מימון טיפולי פוריות.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי ההשפעות שונות (היצע עבודה / נטל תלות) ושתיהן כלכליות, כל אחת מוסברת בשרשרת סיבתית וקשורה למאפייני וייטנאם (משק מבוסס עבודה זולה); הצעד מוצג ומקושר למניעים של ילודה נמוכה.
טעות נפוצה: להביא השפעה שאינה כלכלית ("פחות ילדים בבית הספר") בלי להסביר את משמעותה הכלכלית, או לחזור על ביטול ההגבלה כצעד נוסף.