מתכונת 3 בגאוגרפיה (שאלון 57381) - פתרון מלא
גאוגרפיה – שאלון 57381 · במבנה של הבגרות · 15 שאלות · 3 שעות
מבחן מתכונת בגאוגרפיה במבנה של בחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא - פתרו בזמן של הבחינה, ורק אחר כך פתחו את הפתרונות.
מבנה המתכונת
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק ראשון – גאוגרפיה של ארץ־ישראל – 36 נקודות
פרק שני – גאוגרפיה של המזרח התיכון – 28 נקודות
פרק שלישי – נתי"ב (ניתוח תופעות יסוד במרחב) – 36 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש:
(1) אטלס אוניברסיטאי חדש, הוצאת יבנה, משנת 2000 ואילך (ללא המילון למונחי הגיאוגרפיה)
(2) אטלס כרטא – פיזי, מדיני, כלכלי, חברתי, משנת 1998 ואילך
(3) אטלס כרטא אוניברסלי
(4) מפה של ארץ־ישראל 1:250,000
(5) מפה גאולוגית של ארץ־ישראל 1:250,000 או 1:500,000
ד. הוראות מיוחדות:
(1) כדי להמחיש את התשובות אפשר להוסיף סרטוטים, חתכים וגרפים, לפי הצורך.
(2) יש לענות על מספר השאלות לפי ההוראות בכל פרק. המעריכים יעריכו רק את מספר התשובות הנדרש, לפי סדר כתיבתן במחברתכם.
יש לכתוב במחברת הבחינה בלבד. יש לרשום "טיוטה" בראש כל עמוד המשמש טיוטה.
כתיבת טיוטה בדפים שאינם במחברת הבחינה עלולה לגרום לפסילת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
פרק ראשון – גאוגרפיה של ארץ־ישראל
ההוראות לפרק זה
(36 נקודות) בפרק זה יש לענות על שתי שאלות: על אחת מן השאלות 1–3 ועל אחת מן השאלות 4–6. ענו על אחת מן השאלות 1–3 (22 נקודות לשאלה). ענו על אחת מן השאלות 4–6 (14 נקודות לשאלה).
שאלה 1 · אקלים – חיפה, קריית שמונה ומצפה רמון
לפניכם טבלה ובה נתוני אקלים של שלושה יישובים בארץ, ולאחריה רשימת היישובים. עיינו בהן, וענו על הסעיפים א–ג שאחריהן.
[טבלה]
העתיקו את רשימת היישובים למחברתכם, וכתבו ליד כל אחד מהם את המספר המתאים לו מן הטבלה.
ציינו מהו סוג האקלים המאפיין כל אחד מן היישובים.
(1) בחרו בשניים מן היישובים המוצגים בטבלה, והסבירו גורם אחד המשפיע על ההבדל בטמפרטורת המקסימום היומית הממוצעת בחודש ינואר בין היישובים שבחרתם. (4 נקודות)
(2) הסבירו גורם אחד המשפיע על ההבדל בכמות המשקעים בין שלושת היישובים המוצגים בטבלה. (3 נקודות)
בלילות חורף בהירים, במצב סינופטי של רמה ברומטרית, יש בחלק מן האזורים בישראל סכנה של קרה.
(1) הסבירו מהי קרה. (2 נקודות)
(2) בחרו בשניים מן היישובים המוצגים ברשימה, והסבירו את הגורם העיקרי שבגללו בלילות החורף יש באזור כל אחד מן היישובים שבחרתם סכנה של קרה (סך־הכול שני גורמים). (6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
קריית שמונה – 3 – אקלים ים־תיכוני (פנימי, בעמק החולה).
חיפה (שדה התעופה) – 2 – אקלים ים־תיכוני (חופי).
מצפה רמון – 1 – אקלים מדברי (צחיח; מדבר הררי).
מה נדרש: התאמת כל יישוב לשורה, וסוג אקלים לכל יישוב.
תשובה מלאה:
למה זה מקבל ניקוד מלא: כל התאמה נשענת על נתון בולט מן הטבלה, ולכל יישוב סוג אקלים.
טעות נפוצה: להתאים את מצפה רמון לשורה 3 בגלל החום של המדבר; ב־648 מ"מ משקעים אין מדבר.
סעיף ב
(1) חיפה ומצפה רמון – הגובה: חיפה (שדה התעופה) בגובה פני הים ומצפה רמון בגובה של כ־850 מ'; ההפרש שווה לכ־5.5°C, ובטבלה 17.9°C לעומת 13.3°C (הפרש 4.6°C). (אפשר גם: השפעת הים הממתנת בחיפה.)
(2) המרחק מנתיב השקעים הים־תיכוניים (קו הרוחב) ותבליט: הגשם מגיע מן השקעים הברומטריים מעל הים התיכון, שעוברים בעיקר מעל צפון הארץ; קריית שמונה בצפון הרחוק ולמרגלות הרי נפתלי – גשם תבליטי, 648 מ"מ; חיפה בצפון, על החוף – 566 מ"מ; מצפה רמון בדרום, הרחוק מנתיב השקעים, בחגורת המדבריות – 70 מ"מ.
מה נדרש: (1) שני יישובים וגורם אחד להבדל בטמפרטורת ינואר; (2) גורם אחד להבדל במשקעים בין שלושתם.
תשובה מלאה:
(1) נבחר בחיפה ובמצפה רמון. הגורם: הגובה מעל פני הים. תחנת שדה התעופה של חיפה נמצאת בגובה פני הים, ומצפה רמון שוכנת על רמת הנגב בגובה של כ־850 מ'. בעלייה של 100 מ' הטמפרטורה יורדת בכ־0.65°C, ולכן הפרש של כ־850 מ' שווה לכ־5.5°C. בטבלה: 17.9°C בחיפה לעומת 13.3°C במצפה רמון – הפרש של 4.6°C. בנוסף, בחיפה הים מתחמם ומתקרר לאט, ובחורף הוא חמים יחסית ומחמם את החוף. (אפשר גם: חיפה וקריית שמונה – השפעת הים: חיפה על החוף, וקריית שמונה בעמק פנימי ובגובה של כ־150 מ'.)
(2) הגורם: קו הרוחב – המרחק מנתיב השקעים הים־תיכוניים (בשילוב התבליט). רוב הגשם בישראל יורד בחורף, כשעוברים שקעים ברומטריים (כמו שקע קפריסאי) מעל הים התיכון אל צפון הארץ. ככל שמדרימים, היישוב רחוק יותר ממסלול השקעים וקרוב יותר לחגורת המדבריות הסובטרופית, ולכן כמות הגשם קטנה. קריית שמונה בצפון הרחוק, למרגלות הרי נפתלי ובקרבת החרמון – האוויר הלח מטפס על ההרים, מתקרר ומוריד גשם תבליטי: 648 מ"מ. חיפה בצפון, על החוף ולמרגלות הכרמל – 566 מ"מ. מצפה רמון בנגב, בדרום, רחוקה ממסלול השקעים – 70 מ"מ בלבד.
למה זה מקבל ניקוד מלא: בכל תת־סעיף גורם אחד, מנגנון וקשר לנתונים.
סעיף ג
(1) קרה – ירידה של הטמפרטורה ליד פני הקרקע אל 0°C ומטה, שבה המים בצמחים ועל פני הקרקע קופאים, ונפגעים גידולים חקלאיים.
(2) מצפה רמון – הגובה והאוויר היבש של המדבר: בגובה כ־850 מ' האוויר קר יותר, ובשמיים בהירים ויבשים הקרקע פולטת את החום בלילה מהר (קרינה), ולכן הטמפרטורה צונחת. קריית שמונה – מיקום בעמק סגור (עמק החולה) ורחוק מן הים: האוויר הקר והכבד זורם בלילה מן ההרים שמסביב ומצטבר בתחתית העמק ("אגם אוויר קר"), ואין השפעה ממתנת של הים.
מה נדרש: (1) הגדרת קרה; (2) שני יישובים, ולכל אחד הגורם העיקרי לסכנת קרה – גורם שונה לכל יישוב.
תשובה מלאה:
(1) קרה היא מצב שבו הטמפרטורה של האוויר הסמוך לקרקע יורדת ל־0°C ומתחת לכך. המים בתאי הצמחים ועל פני הקרקע קופאים, ונגרם נזק לגידולים (ירקות, מטעים). קרה נוצרת בעיקר בלילות חורף בהירים ושקטים, כשהקרקע מאבדת את חומה בקרינה אל החלל.
(2) מצפה רמון – הגובה ויובש האוויר: מצפה רמון נמצאת בגובה של כ־850 מ', ולכן האוויר בה קר יותר מאשר בשפלה (13.3°C בינואר ביום). האוויר המדברי יבש, ובמצב של רמה ברומטרית השמיים בהירים ואין עננים – בלילה הקרקע מאבדת את החום מהר מאוד, והטמפרטורה יורדת לעיתים מתחת לאפס.
קריית שמונה – עמק סגור ורחוק מן הים: קריית שמונה שוכנת בעמק החולה, המוקף בהרי נפתלי, ברמת הגולן ובגליל. בלילה האוויר שמתקרר על המדרונות כבד יותר, זורם במורד ומצטבר בתחתית העמק – נוצר "אגם" של אוויר קר. בנוסף, העמק רחוק מן הים, ואין לו השפעה ממתנת של מים חמימים כמו בחיפה. לכן בעמק החולה יש לילות קרה רבים, והחקלאים מגינים על המטעים מפניהם.
(חיפה – אין בה כמעט סכנת קרה: הים החמים יחסית בחורף מחמם את החוף בלילה.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: ההגדרה מדויקת; לכל יישוב גורם שונה (גובה ויובש / עמק סגור ומרחק מן הים), מוסבר במנגנון.
שאלה 2 · אוכלוסייה – ילודה, תמותה ותעסוקת נשים
בגרף שלפניכם מוצגים שיעור הילודה ושיעור התמותה בישראל בשנים 1960–2024.
עיינו בגרף, וענו על הסעיפים א–ב שאחריו.
[גרף]
ציינו באיזה מן המדדים המוצגים בגרף – שיעור הילודה או שיעור התמותה – חל שינוי ניכר בין 1960 ל־2024, תארו את השינוי, והציגו שתי סיבות אפשריות לשינוי זה. (8 נקודות)
בשנים 1960–2024 חלה התקדמות גדולה ברפואה, ואף על פי כן שיעור התמותה בישראל כמעט לא ירד (5.7 ב־1960, 5.3 ב־2024).
הסבירו תופעה זו. בתשובתכם השתמשו במושגים מבנה גילים ואוכלוסייה תלויה מבוגרת. (6 נקודות)
עיינו בטבלה שלפניכם, וענו על התת־סעיפים (1)–(2) שאחריה.
בטבלה מוצג שיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה בישראל בשנים 1990, 2010 ו־2024.
[טבלה]
(1) ציינו את מגמת השינוי הנראית בטבלה, והסבירו גורם אחד למגמה זו. (4 נקודות)
(2) מאז 2012 מדינת ישראל מממנת חינוך חינם בגני ילדים מגיל 3.
הציגו יתרון אחד מכך לכלכלת המדינה ויתרון אחד למשפחה. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
שיעור הילודה – ירד מ־26.9 לידות ל־1,000 תושבים ב־1960 ל־18.6 ב־2024 (ירידה של כ־31%), בעוד ששיעור התמותה כמעט לא השתנה (5.7 → 5.3).
סיבות: 1. עלייה ברמת ההשכלה של נשים ובהשתלבותן בשוק העבודה – הן נישאות ויולדות מאוחר יותר ומעט פחות ילדים. 2. מודרניזציה ועיור – בייחוד בחברה הערבית, שבה הפריון ירד מאוד: המעבר מכלכלה חקלאית לשכר ושירותים הפך גידול ילדים ליקר, והמשפחות קטנו. (אפשר גם: הזדקנות האוכלוסייה – חלקן של נשים בגיל הפוריות באוכלוסייה קטן, ולכן יש פחות לידות לכל 1,000 תושבים.)
מה נדרש: לזהות את המדד שהשתנה (ילודה), לצטט את הערכים ולתאר את השינוי, ושתי סיבות שונות עם הסבר.
תשובה מלאה:
המדד: שיעור הילודה. על פי הגרף הוא ירד מ־26.9 לידות לכל 1,000 תושבים ב־1960 ל־18.6 ב־2024 – ירידה של כ־31%. הירידה לא הייתה רציפה: בשנות ה־70 הייתה עלייה קצרה (כ־27.9 ב־1976), אחר כך ירידה, יציבות של כ־21 בשנים 1992–2016 וירידה נוספת לאחר מכן. שיעור התמותה, לעומת זאת, נשאר נמוך וכמעט יציב – בין כ־5 לכ־7.
סיבה ראשונה – השכלה ותעסוקה של נשים: נשים רבות יותר רוכשות השכלה גבוהה ומשתלבות בשוק העבודה. הן נישאות ויולדות בגיל מאוחר יותר, ומשלבות קריירה וגידול ילדים – ולכן יולדות בממוצע פחות ילדים.
סיבה שנייה – מודרניזציה ועיור, בייחוד בחברה הערבית: בעבר, בכלכלה חקלאית, משפחה גדולה הייתה כוח עבודה וביטחון לעת זקנה. עם המעבר לעבודה בשכר, לשירותים ולחיים עירוניים, גידול ילדים נעשה יקר (חינוך, דיור), והמשפחות קטנו – שיעור הפריון של הנשים המוסלמיות ירד מאוד בעשורים האחרונים.
(אפשר גם: הזדקנות האוכלוסייה – כשחלקם של הקשישים באוכלוסייה גדל, חלקן של הנשים בגיל הפוריות קטן, ולכן יש פחות לידות לכל 1,000 תושבים, גם אם מספר הילדים לאישה כמעט אינו משתנה; שימוש באמצעי תכנון משפחה.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: המדד מזוהה ומתואר בנתונים מן הגרף, ושתי הסיבות שונות ומוסברות.
טעות נפוצה: לחשוב שירידה בשיעור הילודה פירושה ירידה במספר האוכלוסייה. שיעור הילודה (כ־18.6) עדיין גבוה פי שלושה ויותר משיעור התמותה (כ־5.3), ולכן הריבוי הטבעי חיובי והאוכלוסייה ממשיכה לגדול.
סעיף ב
שיעור התמותה מחושב לכל 1,000 תושבים, ולכן הוא תלוי במבנה הגילים. בזכות הרפואה אנשים חיים יותר שנים, וחלקה של האוכלוסייה התלויה המבוגרת (65+) גדל (מכ־5% ב־1960 לכ־12.6% ב־2024). בקבוצת גיל זו הסיכוי למות גבוה, ולכן יש יותר פטירות לכל 1,000 תושבים – וזה מקזז את הירידה בסיכוי למות בכל גיל. כך שיעור התמותה הכללי כמעט אינו יורד.
מה נדרש: הסבר שמבחין בין סיכוי התמותה בכל גיל לבין שיעור התמותה הכללי, ושימוש נכון בשני המושגים.
תשובה מלאה:
שיעור התמותה הוא מספר הפטירות בשנה לכל 1,000 תושבים, ולכן הוא תלוי לא רק ברפואה אלא גם במבנה הגילים של האוכלוסייה.
בזכות הרפואה ועליית רמת החיים, הסיכוי למות בכל גיל ירד מאוד, ואנשים חיים יותר שנים. אבל בדיוק בגלל זה האוכלוסייה מזדקנת: חלקה של האוכלוסייה התלויה המבוגרת (בני 65 ומעלה) גדל – מכ־5% ב־1960 לכ־12.6% ב־2024. אצל קשישים הסיכוי למות בשנה מסוימת גבוה בהרבה מאשר אצל צעירים.
לכן, כשבאוכלוסייה יש יותר קשישים, מספר הפטירות לכל 1,000 תושבים נשאר דומה – הירידה בתמותה בכל גיל "מתקזזת" על ידי השינוי במבנה הגילים. זה מסביר מדוע שיעור התמותה בישראל נשאר כ־5–7 לאורך כל התקופה. (בישראל יש גם אוכלוסייה צעירה יחסית בזכות הפריון הגבוה, ולכן השיעור נשאר נמוך ואינו עולה כמו במדינות שבהן ההזדקנות מהירה.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: ההסבר מבחין בין הסיכוי למות בכל גיל לבין השיעור הכללי, ומשתמש נכון במושגים מבנה גילים ואוכלוסייה תלויה מבוגרת.
סעיף ג
(1) מגמה: עלייה בשיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה – מ־46.3% ב־1990 ל־57.5% ב־2010 ול־62.2% ב־2024. גורם: עלייה ברמת ההשכלה של נשים – נשים משכילות מצטרפות לשוק העבודה במקצועות מבוקשים (אפשר גם: מעבר לכלכלת שירותים; שינוי בתפיסת תפקידי המגדר; השתלבות גוברת של נשים ערביות וחרדיות בתעסוקה).
(2) יתרון לכלכלה: אימהות לילדים קטנים יכולות לחזור לעבוד מוקדם יותר ובמשרה מלאה – יותר עובדים, יותר תוצר ויותר הכנסות ממסים. יתרון למשפחה: חיסכון גדול בהוצאות (שכר גן פרטי), ולכן ההכנסה הפנויה של המשפחה עולה; הילדים מקבלים חינוך מוקדם איכותי.
מה נדרש: (1) מגמה עם נתונים מן הטבלה וגורם מוסבר. (2) יתרון כלכלי למדינה ויתרון למשפחה – כל אחד מוסבר.
תשובה מלאה:
(1) המגמה: עלייה מתמדת בשיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה – מ־46.3% ב־1990 ל־57.5% ב־2010 ול־62.2% ב־2024 (עלייה של 15.9 נקודות אחוז).
גורם: עלייה ברמת ההשכלה של נשים – יותר נשים לומדות במוסדות להשכלה גבוהה (בישראל יותר נשים מגברים בקרב הסטודנטים), ונשים משכילות נוטות לעבוד ולפתח קריירה במקצועות מבוקשים. (אפשר גם: המעבר לכלכלת שירותים, שבה רוב המשרות אינן דורשות כוח פיזי; שינוי בתפיסת תפקידי האישה בחברה; תוכניות ממשלתיות לשילוב נשים ערביות וחרדיות בתעסוקה; ירידה בפריון במגזרים מסוימים.)
(2) יתרון לכלכלת המדינה: כשהגן מגיל 3 ניתן חינם, אימהות (והורים בכלל) יכולים לחזור לעבודה במשרה מלאה זמן קצר אחרי הלידה. יותר אנשים עובדים – התוצר הלאומי גדל, הכנסות המדינה ממסים עולות, ופחות משפחות נזקקות לקצבאות.
יתרון למשפחה: המשפחה חוסכת אלפי שקלים בחודש על גן פרטי, ולכן ההכנסה הפנויה שלה עולה; בנוסף, הילדים מקבלים חינוך מוקדם מסודר, שמכין אותם לבית הספר.
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) המגמה מבוססת על שלושת הנתונים, והגורם מוסבר. (2) שני יתרונות שונים – למדינה ולמשפחה – כל אחד עם הסבר.
שאלה 3 · גלעין ושוליים – הגליל
מדינת ישראל רואה חשיבות רבה בצמצום הפערים בין אזור הגלעין לאזורי השוליים בצפון הארץ.
אחת מן הדרכים לצמצום פערים אלה היא יצירת נגישות בין אזור הגלעין לאזורי השוליים.
ציינו שם מיזם אחד בתחום התחבורה בישראל שמקרב את הגליל או את עמקי הצפון לאזור הגלעין.
דרך נוספת לחיזוק אזורי השוליים היא הקמה של מוסדות להשכלה גבוהה ושל מוסדות רפואה באזורי השוליים.
(1) הסבירו מהי הגירה סלקטיבית מאזורי השוליים. (4 נקודות)
(2) הסבירו כיצד הקמה של מוסד להשכלה גבוהה באזור שוליים מסייעת לחיזוק האזור. (4 נקודות)
(3) כתבו מהי לדעתכם הדרך המועדפת לצמצום הפערים בין אזור הגלעין לאזורי השוליים: יצירת נגישות בין אזור הגלעין לאזורי השוליים או הקמת מוסדות להשכלה גבוהה ולרפואה באזורי השוליים. נמקו את תשובתכם. (3 נקודות)
קראו את הקטע שלפניכם, וענו על התת־סעיפים (1)–(2) שאחריו.
[קטע]
(1) הסבירו כיצד באים לידי ביטוי בקטע שני האמצעים לצמצום הפערים בין הגלעין ובין השוליים – יצירת נגישות בין אזור הגלעין לאזור השוליים, והקמה של מוסדות להשכלה גבוהה ולרפואה בשוליים. (4 נקודות)
(2) הציגו השפעה אפשרית אחת של הקמת הפקולטה לרפואה בצפת על התעסוקה ועל ההגירה בגליל. (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
אחד מאלה: מסילת הרכבת עכו–כרמיאל; רכבת העמק (חיפה–בית שאן); כביש 6 (כביש חוצה ישראל) בקטעו הצפוני; כביש 77/כביש 65 המשודרגים; מנהרות הכרמל.
מה נדרש: שם של מיזם תחבורה אחד המקרב את הצפון למרכז.
תשובה מלאה:
מסילת הרכבת מעכו לכרמיאל (נפתחה ב־2017). (אפשר גם: רכבת העמק מחיפה לבית שאן, שנפתחה ב־2016; הקטע הצפוני של כביש 6; מנהרות הכרמל בחיפה.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: נדרש רק לציין מיזם אמיתי אחד שמגדיל את הנגישות בין הצפון לגלעין.
סעיף ב
(1) הגירה סלקטיבית – הגירה של קבוצה מסוימת באוכלוסייה, בעיקר צעירים ומשכילים, מאזורי השוליים אל הגלעין, בחיפוש אחר לימודים ועבודה; בשוליים נשארת אוכלוסייה מבוגרת ופחות משכילה, והפערים גדלים.
(2) מוסד להשכלה גבוהה מאפשר לצעירים ללמוד ליד הבית ולא לעזוב; הוא מעסיק מרצים, חוקרים ועובדים ומושך משפחות משכילות לאזור; הוא מעודד הקמה של חברות ושירותים, ומעלה את רמת ההון האנושי באזור.
(3) כל עמדה מנומקת. לדוגמה: מוסדות בשוליים עדיפים – הם יוצרים עבודה ומשאירים את הצעירים באזור, ואילו נגישות בלבד עלולה להקל על הצעירים לעבור לגלעין או לעבוד בו ולהוציא את כספם שם.
מה נדרש: (1) הסבר המושג; (2) המנגנון שבו המוסד מחזק את השוליים; (3) עמדה אחת ונימוק.
תשובה מלאה:
(1) הגירה סלקטיבית היא הגירה שבה עוזבים את האזור בעיקר בני קבוצה מסוימת – צעירים, משכילים ובעלי מקצועות מבוקשים. מאזורי השוליים (הגליל, הנגב) הם עוברים לגלעין (מטרופולין תל אביב) כדי ללמוד ולמצוא עבודה מתאימה. באזור השוליים נשארת אוכלוסייה מבוגרת יותר ובעלת השכלה נמוכה יותר, וכך הפערים בין הגלעין לשוליים מעמיקים.
(2) מוסד להשכלה גבוהה (כמו הפקולטה לרפואה בצפת או המכללה האקדמית תל־חי) מחזק את האזור בכמה דרכים: צעירים לומדים ליד ביתם ואינם נאלצים לעזוב – וכך נבלמת ההגירה הסלקטיבית; המוסד עצמו מעסיק מרצים, חוקרים ועובדי מינהל, ומושך משפחות משכילות להתגורר באזור; סטודנטים ומשפחות צורכים שירותים ומגדילים את הפעילות הכלכלית; בוגרים ומחקר מושכים חברות טכנולוגיה ושירותים מתקדמים. כך עולה רמת ההון האנושי באזור.
(3) לדעתי הקמת מוסדות להשכלה גבוהה ולרפואה בשוליים עדיפה: היא יוצרת מקומות עבודה איכותיים בתוך האזור ומשאירה בו את הצעירים המשכילים. נגישות בלבד עלולה לפעול בכיוון ההפוך – כשקל להגיע לגלעין, הצעירים לומדים ועובדים בחיפה או בתל אביב, ובסוף גם עוברים לגור שם.
(גם העמדה ההפוכה מקבלת ניקוד מלא אם היא מנומקת, למשל: נגישות עדיפה כי היא מאפשרת לתושבי השוליים ליהנות מיד מכל ההזדמנויות של הגלעין, בלי להמתין שנים להקמת מוסדות.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: המושג מוגדר עם הכיוון (שוליים → גלעין) ועם הקבוצה המהגרת; ההסבר ב־(2) כולל מנגנון ברור; העמדה ב־(3) מנומקת בהשוואה בין שתי הדרכים.
סעיף ג
(1) נגישות – מסילת הרכבת עכו–כרמיאל קיצרה את זמן הנסיעה מן הגליל לחיפה ולמרכז, ומאפשרת לעבוד וללמוד שם ולחזור הביתה. מוסד בשוליים – הפקולטה לרפואה נפתחה בצפת, והסטודנטים מתמחים בבתי החולים של הגליל.
(2) תעסוקה: נוצרים מקומות עבודה איכותיים לרופאים, לחוקרים ולעובדי מינהל, ושירותי הבריאות משתפרים. הגירה: רופאים וחוקרים ומשפחותיהם עוברים לגליל (הגירה חיובית), וצעירים מן הגליל יכולים ללמוד רפואה בלי לעזוב – ההגירה השלילית מן האזור קטנה.
מה נדרש: (1) לזהות בקטע את שני האמצעים; (2) השפעה אחת על תעסוקה ועל הגירה.
תשובה מלאה:
(1) יצירת נגישות: בקטע מתוארת מסילת הרכבת מעכו לכרמיאל, שנפתחה ב־2017. היא קיצרה את זמן הנסיעה מכרמיאל לחיפה ולמרכז הארץ, ולכן תושבי הגליל יכולים לעבוד וללמוד בגלעין ולחזור באותו יום. הקמת מוסדות בשוליים: הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר־אילן נפתחה בצפת ב־2011 – הראשונה בגליל. הסטודנטים מתמחים בבתי החולים זיו בצפת והמרכז הרפואי לגליל בנהריה.
(2) השפעה על התעסוקה: הפקולטה ובתי החולים המשויכים אליה מעסיקים מרצים, רופאים, חוקרים ועובדי מינהל – מקומות עבודה איכותיים ומשכילים, שכמעט לא היו בגליל. השפעה על ההגירה: לפי הקטע, רופאים וחוקרים רבים עברו להתגורר בגליל – הגירה חיובית של אוכלוסייה משכילה; וצעירים מן הגליל יכולים ללמוד רפואה בצפת ולהישאר באזור – ההגירה הסלקטיבית ממנו קטנה.
למה זה מקבל ניקוד מלא: ב־(1) כל אמצעי מקושר לפרט מפורש בקטע; ב־(2) ההשפעה כוללת גם תעסוקה וגם הגירה.
שאלה 4 · יישוב ערבי בהר – עיור וסביבה
בנספח מוצגת מפה סכמטית שכותרתה: דגם של יישוב ערבי בהר שהתפתח מכפר לעיר. הדגם אינו מציג יישוב מסוים.
עיינו במפה, וענו על הסעיפים א–ב.
[נספח – מפה]
אום אל־פחם היא דוגמה ליישוב ערבי בהר שהתפתח מכפר לעיר.
(1) היעזרו במפות שבאטלס, וציינו את השם של יחידת הנוף שבה שוכנת אום אל־פחם. (3 נקודות)
(2) הסבירו שתי השפעות של הגידול המהיר של היישוב על הסביבה ועל איכות החיים של תושביו. (4 נקודות)
(1) הסבירו כיצד המעבר מכלכלה חקלאית לכלכלה של תעשייה ושירותים בא לידי ביטוי במפה. (3 נקודות)
(2) לפניכם שני שימושי קרקע הנראים במפה.
בחרו באחד משימושי הקרקע.
תארו את מיקומו של שימוש הקרקע במרחב של היישוב, והסבירו את הגורם למיקום זה. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(1) הרי שומרון (צפון השומרון – רכס אום אל־פחם, מדרום לוואדי עארה).
(2) א. התפשטות הבנייה על המדרונות ועל שטחים פתוחים וחקלאיים – פחות שטחים פתוחים וירוקים לנופש, ופגיעה בנוף ובבתי גידול. ב. עומס על התשתיות – כבישים צרים ועמוסים בתנועה, וכמות גדולה של שפכים ופסולת שהתשתית הקיימת אינה עומדת בה, ומכאן מפגעי ריח, זיהום נחלים ופסולת בשולי היישוב.
מה נדרש: (1) שם יחידת הנוף; (2) שתי השפעות שונות של הגידול המהיר – על הסביבה או על איכות החיים.
תשובה מלאה:
(1) יחידת הנוף: הרי שומרון – צפון השומרון. אום אל־פחם שוכנת על רכס אום אל־פחם, בצפון הרי שומרון, מדרום לוואדי עארה.
באטלס: מפה פיזית של מרכז הארץ וצפונה.
(2) השפעה ראשונה – התפשטות הבנייה ואובדן שטחים פתוחים: כשהאוכלוסייה גדלה במהירות, משפחות בונות בתים חדשים על המדרונות שסביב הגלעין ועל קרקעות חקלאיות. השטחים הפתוחים, החורש והמטעים מצטמצמים, הנוף ההררי נפגע, ונותרים מעט מקומות לגינות ולפארקים בתוך היישוב. בנייה במדרונות תלולים מגדילה גם את הנגר ואת הסחף.
השפעה שנייה – עומס על התשתיות ומפגעים סביבתיים: התשתיות – כבישים, ביוב, איסוף פסולת – תוכננו ליישוב קטן ולא גדלו בקצב של האוכלוסייה. הכבישים הצרים בהר עמוסים, ויש מחסור בחניה. כמות השפכים והפסולת גדלה; כשאין מספיק מתקנים לטיפול בהם, נוצרים מפגעי ריח, שפכים זורמים בנחלים ומצטברת פסולת בשולי היישוב. כל אלה פוגעים בבריאות ובאיכות החיים של התושבים.
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) שם נכון; (2) שתי השפעות שונות, כל אחת מוסברת כקשר בין הגידול ובין הפגיעה בסביבה או באיכות החיים.
סעיף ב
(1) רוב השטח במפה תפוס בשכונות מגורים, והשטח החקלאי נותר רק בשולי המפה (בדרום־מזרח); לעומת זאת יש ביישוב אזור תעשייה ומלאכה ורצועת מסחר ושירותים לאורך הכביש הראשי – מקורות התעסוקה הם כבר לא בעיקר החקלאות.
(2) מט"ש: בפינה הדרומית־מערבית, בנקודה הנמוכה ביותר במפה, ליד ערוץ הנחל ורחוק מן השכונות. הגורם: השפכים זורמים אליו בכוח הכובד, במורד, בלי משאבות; והוא מרוחק מן המגורים בגלל הריח (חשוב במיוחד כי הרוח הנפוצה מערבית, והיא עלולה לשאת ריחות אל היישוב). המים המטוהרים יכולים לזרום בנחל או לשמש להשקיה.
מה נדרש: (1) להראות במפה את המעבר מחקלאות לתעשייה ולשירותים; (2) לבחור שימוש קרקע אחד, לתאר את מיקומו ולהסביר את הגורם.
תשובה מלאה:
(1) במפה רוב השטח תפוס בגלעין ובשכונות המגורים, והשטח החקלאי נותר רק בשוליים, בדרום־מזרח המפה. מנגד, יש ביישוב שימושי קרקע של כלכלה עירונית: אזור תעשייה ומלאכה ליד הכביש הבין־עירוני, ורצועת מסחר ושירותים לאורך הכביש הראשי. בנייני הציבור (מוסדות חינוך) מעידים על שירותים עירוניים. כל אלה מראים שמקור הפרנסה העיקרי של התושבים אינו עוד החקלאות אלא התעשייה, המלאכה, המסחר והשירותים.
(2) שימוש הקרקע שנבחר – מתקן לטיהור שפכים (מט"ש).
מיקום: בפינה הדרומית־מערבית של המפה, בנקודה הנמוכה ביותר, בשולי היישוב ובמרחק מן השכונות, ליד ערוץ הנחל היורד מן היישוב.
הגורם: מערכת הביוב מובילה את השפכים במורד, בכוח הכובד, בלי צורך במשאבות יקרות – לכן המט"ש בנקודה הנמוכה. מט"ש גורם לריחות ולמפגעים, ולכן מרחיקים אותו מן המגורים; הרוח הנפוצה באזור מערבית, כך שהיא עלולה לשאת ריחות מן המט"ש אל היישוב – ולכן המרחק חשוב במיוחד. המיקום ליד הנחל מאפשר להזרים את המים המטוהרים לנחל או להוביל אותם להשקיה.
(אפשר גם – אזור תעשייה ומלאכה: בצפון־מזרח היישוב, בשוליו, ליד הכביש הבין־עירוני. הגורמים: נגישות להובלת חומרי גלם ומוצרים במשאיות בלי לעבור בשכונות; שטח פנוי וגדול; והרוח המערבית נושבת מן היישוב אל אזור התעשייה, כך שהעשן והריחות מתרחקים מן המגורים.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) המעבר מוצג באמצעות רכיבים במפה (שטח חקלאי מצומצם; תעשייה ומסחר); (2) המיקום מתואר במרחב, והגורם מוסבר (כוח הכובד, ריחוק מן המגורים, כיוון הרוח).
שאלה 5 · מדרש תמונה – בריכות האידוי בדרום ים המלח
לפניכם תיאור של תמונה שצולמה מן הצוק שממערב לדרום ים המלח.
קראו את התיאור, וענו על הסעיפים א–ב.
[תיאור התמונה]
(1) ציינו מהי התופעה שבה עוסקת התמונה, שנראית בחלק השטוח והמחולק של האזור. (4 נקודות)
(2) תארו שני תנאים או תהליכים טבעיים באזור ים המלח שמאפשרים את קיומה של תופעה זו. (6 נקודות)
האזור המתואר בתמונה משמש להפקת מינרלים ולתיירות.
הסבירו כיצד הפקת המינרלים באזור זה עלולה לפגוע בענף התיירות. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
(1) בריכות אידוי של מפעלי ים המלח באגן הדרומי, שבהן מאדים מי ים המלח כדי להפיק מלחים ומינרלים (אשלג).
(2) התאדות רבה – האקלים מדברי חם ויבש (טמפרטורות גבוהות, כמעט אין גשם), והמים מתאדים מהר; מי ים המלח מלוחים מאוד – הם עשירים במינרלים מומסים, ולכן התאדות מביאה לשקיעת מלחים.
(אפשר גם: האזור הוא המקום הנמוך ביותר ביבשה, בבקע סגור שאין לו מוצא לים.)
מה נדרש: (1) זיהוי התופעה; (2) שני תנאים או תהליכים טבעיים שמאפשרים אותה.
תשובה מלאה:
(1) התופעה: בריכות האידוי של מפעלי ים המלח, באגן הדרומי של ים המלח. האגן הדרומי, הרדוד, התייבש בעקבות ירידת מפלס הים, והיום הוא מערך של בריכות מלאכותיות שאליהן שואבים מים מן האגן הצפוני. השמש מאדה את המים, ונשארים מלחים – מהם מפיקים אשלג ומינרלים אחרים.
(2) תנאי ראשון – התאדות רבה: ים המלח נמצא במדבר, באקלים חם ויבש מאוד: כמות הגשם קטנה מ־100 מ"מ בשנה, הטמפרטורות בקיץ מגיעות ל־40 מעלות ויותר, והלחות נמוכה. בתנאים כאלה מים מתאדים מהר מאוד, וזה הבסיס לשיטת ההפקה בבריכות.
תנאי שני – מים עשירים במינרלים: ים המלח הוא אגם סגור בבקע שאין לו מוצא לים. במשך אלפי שנים זרמו אליו נהרות ונחלים שהביאו מלחים, והמים יצאו ממנו רק בהתאדות – לכן המלחים הצטברו, ומליחות המים גבוהה פי כמה מזו של מי הים. כשמים כאלה מתאדים, המלחים שוקעים בקרקעית הבריכה.
למה זה מקבל ניקוד מלא: התופעה מזוהה; כל תנאי מוסבר ומקושר להפקת המינרלים באידוי.
סעיף ב
בבריכת האידוי שליד המלונות שוקע מלח בקרקעית מדי שנה, ולכן מפלס המים בבריכה עולה; המים מאיימים להציף את המלונות ואת החוף בעין בוקק, וזה מחייב פתרון יקר (קציר המלח). נוסף על כך, המפעלים, הארובות והבריכות המלאכותיות פוגעים בנוף הטבעי שמושך את התיירים.
מה נדרש: הסבר לפגיעה אחת בענף התיירות שנגרמת מהפקת המינרלים.
תשובה מלאה:
המלונות של עין בוקק נמצאים על חוף אחת מבריכות האידוי. בכל שנה שוקעת בקרקעית הבריכה שכבה של מלח, ולכן קרקעית הבריכה – ואיתה מפלס המים – עולה כל הזמן. מפלס גבוה מאיים להציף את יסודות המלונות, את הטיילת ואת החוף, ובעבר כבר נגרמו נזקים ונדרשו סוללות הגנה. לכן הוחלט על "קציר המלח" – הוצאת המלח מקרקעית הבריכה – מיזם יקר וארוך.
(אפשר גם: מבני המפעלים, הארובות והבריכות המלאכותיות משנים את הנוף הטבעי, ולכן מקטינים את האטרקטיביות של האזור לתיירות טבע.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: הפגיעה מוסברת בשרשרת סיבתית (שקיעת מלח ← עליית מפלס ← סכנה למלונות) ומקושרת לתיירות.
שאלה 6 · פסולת פלסטיק והיטל השקיות
קראו את הקטע שלפניכם, וענו על הסעיפים א–ב שאחריו.
[קטע]
הסבירו מהי "פסולת חד־פעמית" ומהו העיקרון "המזהם משלם", ותארו חיסרון אחד של הטלת היטל על מוצרים חד־פעמיים.
(1) על פי הקטע, הציגו את היתרון של היטל השקיות לסביבה. (3 נקודות)
(2) הסבירו שני נזקים של פסולת פלסטיק בים ובחופים שאינם מוצגים בקטע. (6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
פסולת חד־פעמית – מוצרים שמשתמשים בהם פעם אחת וזורקים (שקיות, כוסות וצלחות חד־פעמיות, אריזות), ולכן הם הופכים לפסולת מהר ובכמויות גדולות.
המזהם משלם – מי שגורם לזיהום (יצרן או צרכן) נושא בעלות הנזק לסביבה, למשל בהיטל, במס או בקנס, ולא הציבור כולו.
חיסרון – ההיטל פוגע בעיקר במשפחות מעוטות הכנסה, שעבורן כל תוספת מחיר מורגשת; וגם, אם ההיטל חל רק על חלק מן החנויות, הצרכנים עוברים לקנות שקיות במקומות אחרים או גלילי שקיות, והצריכה אינה יורדת באותה מידה.
מה נדרש: שני מושגים מוסברים וחיסרון אחד של היטל.
תשובה מלאה:
פסולת חד־פעמית היא פסולת של מוצרים שנועדו לשימוש אחד בלבד – שקיות נשיאה דקות, כלי אוכל חד־פעמיים, בקבוקים ואריזות. חיי השימוש שלהם קצרים מאוד (דקות או שעות), אבל רובם עשויים מפלסטיק שמתפרק לאט מאוד, ולכן הם מצטברים בכמויות עצומות באתרי הטמנה ובסביבה.
העיקרון "המזהם משלם" קובע שמי שגורם לזיהום צריך לשאת בעלות שלו – לשלם על הנזק לסביבה או על הטיפול בפסולת – באמצעות היטל, מס, אגרה או קנס. כך המחיר של המוצר המזהם עולה, וגם הצרכן וגם היצרן מקבלים תמריץ לבחור חלופה פחות מזהמת, והכסף משמש לתיקון הנזק.
חיסרון של היטל: הוא פוגע יותר במשפחות מעוטות הכנסה, שעבורן כל תוספת למחיר הקניות משמעותית, ואילו משפחות אמידות ממשיכות לקנות כרגיל. (אפשר גם: אם ההיטל חל רק על חלק מן העסקים – למשל רק על הרשתות הגדולות – הצרכנים מקבלים שקיות בחנויות קטנות או קונים גלילי שקיות, והצריכה עוברת למקום אחר.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני המושגים מוגדרים ומוסברים, והחיסרון מתאים להיטל.
סעיף ב
(1) ההיטל גרם לרבים לעבור לשקיות רב־פעמיות, ומספר השקיות החד־פעמיות שנמכרו ירד בחדות – פחות שקיות קלות שהרוח מעיפה אל השטחים הפתוחים, אל הנחלים ואל הים, שם הן מתפרקות במשך עשרות ומאות שנים.
(2) נזק 1 – פגיעה בבעלי חיים ימיים: צבי ים, דגים ועופות בולעים שקיות וחתיכות פלסטיק (צב ים מבלבל שקית במדוזה) או מסתבכים בהן, ונחנקים או מתים מרעב.
נזק 2 – מיקרופלסטיק: בים הפלסטיק מתפרק לחלקיקים זעירים, שנבלעים בידי בעלי חיים קטנים ועוברים בשרשרת המזון עד לדגים שבני אדם אוכלים. (אפשר גם: לכלוך החופים – פגיעה בתיירות ועלות ניקוי גבוהה לרשויות.)
מה נדרש: (1) יתרון מתוך הקטע; (2) שני נזקים שונים, מן הידע, שאינם בקטע.
תשובה מלאה:
(1) על פי הקטע, ההיטל גרם לצרכנים רבים להביא שקיות רב־פעמיות וסלים, ומספר השקיות החד־פעמיות שנמכרו ברשתות הגדולות ירד בחדות. משום ששקיות דקות קלות והרוח נושאת אותן אל השטחים הפתוחים, אל הנחלים ואל הים – ושם הן מתפרקות במשך עשרות ומאות שנים – פחות שקיות פירושו פחות פסולת המצטברת בסביבה הטבעית.
(2) נזק ראשון – פגיעה בבעלי חיים בים ובחופים: צבי ים בולעים שקיות שצפות במים, כי הן נראות להם כמו מדוזות; עופות ים ודגים בולעים חתיכות פלסטיק. הפלסטיק ממלא את מערכת העיכול, ובעל החיים מרגיש שבע ומת מרעב, או נחנק. בעלי חיים גם מסתבכים בשקיות וברשתות ונפצעים או טובעים. בחופי ישראל מטילים ביצים צבי ים בסכנת הכחדה.
נזק שני – מיקרופלסטיק בשרשרת המזון: בים, בהשפעת קרינת השמש, הגלים והמלח, הפלסטיק מתפורר לחלקיקים זעירים (פחות מ־5 מ"מ). יצורים קטנים (פלנקטון, צדפות) בולעים אותם, והחלקיקים – עם חומרים רעילים שנדבקים אליהם – עוברים בשרשרת המזון אל דגים שבני אדם אוכלים.
(אפשר גם: לכלוך החופים פוגע בתיירות ובנופש, והרשויות משקיעות כסף רב בניקוי.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) היתרון מבוסס על הקטע; (2) שני נזקים שונים (לבעלי חיים; לשרשרת המזון ולאדם), כל אחד מוסבר במנגנון.
טעות נפוצה: לכתוב בסעיף (2) נזק שכבר מופיע בקטע ("מתפרק לאט") – זה אינו מקבל ניקוד.
פרק שני – גאוגרפיה של המזרח התיכון
(28 נקודות) בפרק זה יש לענות על שתיים מן השאלות 7–10 (לכל שאלה – 14 נקודות).
שאלה 7 · אזורים כלכליים מיוחדים ונמלים בעומאן
עומאן שואפת לגוון את הכלכלה שלה ולהפחית את התלות בהכנסות מנפט ומגז. אחד הכלים לכך הוא הקמת אזורים כלכליים מיוחדים ואזורי סחר חופשי, שבהם חברות זרות נהנות מהקלות מיוחדות, לצד נמלים גדולים.
לפניכם רשימה של כמה מן המאפיינים הכלכליים והגאוגרפיים של עומאן:
בחרו בשניים מן המאפיינים, והסבירו כיצד כל אחד מהם עשוי לעודד יזמים וחברות רב־לאומיות להקים בעומאן מפעלים ומרכזים לוגיסטיים. (8 נקודות)
במפה הסכמטית שלפניכם מסומנים אזורים כלכליים מיוחדים ואזורי סחר חופשי בארבעת המקומות האלה:
בחרו באחד מן האזורים.
היעזרו במפות שבאטלס, וציינו יתרון מיקום של האזור שבחרתם. הסבירו כיצד יתרון המיקום מסייע לפיתוח התעשייה או הסחר באזור זה. (6 נקודות)
[מפה]
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
בעלות מלאה ופטור ממכס: החברה הזרה שולטת לבד בעסק וברווחים, בלי שותף מקומי, וחומרי הגלם והמוצרים עוברים בלי מכס – הייצור וההפצה זולים יותר והרווח גדל.
נמלי מים עמוקים לים הערבי: אוניות גדולות מגיעות ישירות מאסיה, מאפריקה ומאירופה, וסחורות נשלחות בזול לכל העולם – מתאים למרכזים לוגיסטיים ולמפעלים שתלויים ביבוא וביצוא.
(אפשר גם: יציבות וניטרליות – סיכון קטן שההשקעה תיפגע במלחמה או במהפכה; גז זול – אנרגייה זולה למפעלים עתירי אנרגייה, כמו מפעלי פלדה, אלומיניום וכימיקלים.)
מה נדרש: שני מאפיינים מן הרשימה, וכל אחד מהם מוסבר כגורם שמעודד השקעה.
תשובה מלאה:
מאפיין ראשון – בעלות מלאה ופטור ממכס באזורים הכלכליים: חברה זרה יכולה להחזיק בכל העסק בלי שותף מקומי, ולכן היא שולטת בהחלטות וברווחים, והסיכון שלה קטן. הפטור ממכס מוזיל את ייבוא חומרי הגלם והחלקים ואת ייצוא המוצרים, ולכן כדאי להרכיב, לארוז ולהפיץ משם סחורות למדינות האזור ולעולם.
מאפיין שני – חוף ארוך לים הערבי ולמפרץ עומאן ונמלי מים עמוקים: לנמלים עמוקים יכולות להיכנס אוניות מכולות ענקיות, והם נמצאים סמוך לנתיבי השיט בין אסיה, המזרח התיכון, אפריקה ואירופה. כך המפעל או המרכז הלוגיסטי מקבל חומרי גלם ושולח מוצרים במהירות ובזול לכל העולם.
(אפשר גם: משטר יציב ומדיניות חוץ ניטרלית – הסיכון שההשקעה תיפגע במלחמה, בהפיכה או בחרם קטן, ולכן משקיעים מוכנים להשקיע לטווח ארוך; גז טבעי זול – מוזיל את החשמל והחום למפעלים עתירי אנרגייה, כמו מפעלי פלדה, אלומיניום ופטרוכימיה.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני מאפיינים שונים, כל אחד מקושר לשיקולי החברות – עלות, סיכון, נגישות.
סעיף ב
סלאלה: על חוף הים הערבי בדרום עומאן, קרוב לנתיב השיט הראשי בין אסיה לאירופה (דרך באב אל־מנדב ותעלת סואץ) – אוניות עוצרות בנמל בלי לסטות מדרכן, מטען מועבר בו בין אוניות, ולידו התפתחו מחסנים ומפעלים.
(או: צוחאר – על חוף מפרץ עומאן, סמוך לגבול איחוד האמירויות, קרוב לשווקים של מדינות המפרץ אך מחוץ למצר הורמוז; דוקם – במרכז החוף, על הים הערבי הפתוח, רחוק ממוקדי סכסוך ובעל שטחים פנויים גדולים לתעשייה; אל־מזיונה – בפנים הארץ, על הגבול עם תימן – מרכז סחר לסוחרים מתימן.)
מה נדרש: אזור אחד, יתרון מיקום על פי המפה והאטלס, והסבר כיצד הוא מסייע לתעשייה או לסחר.
תשובה מלאה:
האזור שנבחר – סלאלה.
יתרון המיקום: סלאלה שוכנת בדרום עומאן, על חוף הים הערבי, קרוב לנתיב השיט הראשי בין מזרח אסיה ודרומה לבין אירופה, העובר דרך מצר באב אל־מנדב ותעלת סואץ.
כיצד זה מסייע: אוניות מכולות גדולות יכולות לעגון בנמל בלי לסטות הרבה מנתיבן, ולכן התפתח בו נמל שבו מעבירים מכולות מאונייה לאונייה. ליד הנמל התפתחו מחסנים, מרכזים לוגיסטיים ומפעלים, שמקבלים חומרי גלם ושולחים מוצרים בזול לכל העולם.
אפשר לבחור גם:
למה זה מקבל ניקוד מלא: יתרון המיקום נקבע לפי המפה והאטלס (חוף, נתיב שיט, גבול), וההסבר מקשר אותו לפעילות כלכלית מוחשית.
שאלה 8 · מצר הורמוז וצינור הגז הערבי
מצר הורמוז הוא מעבר ימי חשוב במזרח התיכון.
(1) עיינו במפות שבאטלס, וציינו את שתי המדינות השוכנות משני צדי מצר הורמוז ואת שני גופי המים שהמצר מחבר ביניהם. הסבירו מהי חשיבותו של מצר הורמוז למדינות החוף של המפרץ הפרסי. (3 נקודות)
(2) בעת סכסוך מדינה הסמוכה למעבר ים עלולה לסגור אותו ולמנוע תנועה של אניות. ציינו והסבירו השפעה כלכלית אחת של סגירת מצר הורמוז על קטר. (4 נקודות)
צינור הגז הערבי, שנבנה בשנים 2003–2009, מוביל גז טבעי ממצרים אל ירדן ומשם צפונה. הצינור יוצא מאל־עריש שבצפון סיני, חוצה את סיני עד טאבה, עובר בקרקעית הים אל עקבה, וממשיך צפונה לאורך ירדן.
(1) עיינו במפות שבאטלס, וציינו את שם המפרץ שבקרקעיתו עובר הצינור בין טאבה לעקבה, ואת שמות שתי המדינות שמצפון לירדן שאליהן הוארך הצינור. (4 נקודות)
(2) הסבירו מהו היתרון לירדן ולמצרים בשימוש בצינור זה. (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1) איראן (מצפון) ועומאן (חצי האי מוסנדם, מדרום). המצר מחבר את המפרץ הפרסי עם מפרץ עומאן, ומשם עם הים הערבי והאוקיינוס ההודי. החשיבות: זה המוצא הימי היחיד מן המפרץ הפרסי – דרכו עוברים כמעט כל הייצוא והיבוא של כווית, עיראק, בחריין וקטר, ורוב הייצוא של ערב הסעודית ואיחוד האמירויות; דרכו עובר חלק גדול מן הנפט והגז הטבעי הנמכרים בעולם, וגם המזון והסחורות שמדינות המפרץ מייבאות.
(2) קטר: כל החוף שלה נמצא במפרץ הפרסי, ולכן כל ייצוא הגז הטבעי הנוזלי – מקור ההכנסה העיקרי שלה – עובר במצר. סגירתו תעצור את הייצוא ותפגע קשה בהכנסות המדינה. (או: קטר מייבאת את רוב המזון ורוב הסחורות באוניות דרך המצר – סגירתו תגרום למחסור ולעליית מחירים.)
מה נדרש: (1) שתי מדינות ושני גופי מים על פי האטלס + הסבר החשיבות; (2) השפעה כלכלית אחת על קטר, מוסברת.
תשובה מלאה:
(1) על פי האטלס, משני צדי מצר הורמוז שוכנות איראן (מצפון) ועומאן (מדרום – חצי האי מוסנדם, מובלעת של עומאן). המצר מחבר את המפרץ הפרסי עם מפרץ עומאן, ודרכו עם הים הערבי והאוקיינוס ההודי.
החשיבות: המפרץ הפרסי הוא ים כמעט סגור, ומצר הורמוז הוא המוצא הימי היחיד ממנו. לכווית, לעיראק (נמלי בצרה ואום קצר), לבחריין ולקטר אין חוף אחר, ולכן כמעט כל הייצוא והיבוא הימי שלהן עובר בו; גם רוב הייצוא של ערב הסעודית ושל איחוד האמירויות יוצא מנמלים במפרץ. דרך המצר עובר חלק גדול מן הנפט ומן הגז הטבעי הנוזלי הנמכרים בעולם, וגם המזון, חומרי הבנייה והסחורות שמדינות המפרץ מייבאות. לכן למצר חשיבות גאואסטרטגית רבה – לאזור ולכלכלה העולמית.
(2) השפעה כלכלית על קטר – פגיעה בייצוא ובהכנסות: לקטר יש חוף רק במפרץ הפרסי, וגבול יבשתי רק עם ערב הסעודית. הגז הטבעי הנוזלי, מקור ההכנסה העיקרי של המדינה, מובל באוניות מיוחדות מנמל ראס לפאן אל לקוחות באסיה ובאירופה – וכולן חייבות לעבור במצר. אם המצר ייסגר, הייצוא ייעצר, ההכנסות של המדינה יקטנו מאוד, והיא תתקשה לממן את התקציב, את השירותים לאזרחים ואת הפרויקטים שלה.
(אפשר גם: קטר מייבאת את רוב המזון ואת רוב הסחורות שהיא צורכת באוניות דרך המצר; סגירתו תגרום למחסור ולעליית מחירים, ותאלץ אותה להביא סחורות במטוסים, בעלות גבוהה הרבה יותר.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) המדינות וגופי המים נכונים, והחשיבות מוסברת – מוצא יחיד וסחר עולמי; (2) ההשפעה קשורה למיקום של קטר (חוף רק במפרץ) ולענף הכלכלי שנפגע.
סעיף ב
(1) מפרץ אילת (מפרץ עקבה); סוריה ולבנון.
(2) לירדן: כמעט אין לה מקורות אנרגייה משלה, והיא מייבאת כמעט את כל הדלק; הגז בצינור זול יותר מנפט המובל באוניות ובמשאיות, ומאפשר לייצר חשמל בזול ובפחות זיהום. למצרים: שוק קבוע וקרוב לייצוא הגז – הכנסות של מטבע חוץ, וגם חיזוק מעמדה האזורי כספקית אנרגייה לשכנותיה.
מה נדרש: (1) שם המפרץ ושמות שתי המדינות; (2) יתרון לכל אחת משתי המדינות.
תשובה מלאה:
(1) בין טאבה (מצרים) לעקבה (ירדן) עובר הצינור בקרקעית מפרץ אילת (מפרץ עקבה), בקצהו הצפוני של המפרץ. מצפון לירדן הוארך הצינור אל סוריה ומשם אל לבנון.
(2) היתרון לירדן: לירדן כמעט אין נפט או גז משלה, והיא מייבאת כמעט את כל האנרגייה שהיא צורכת. גז טבעי בצינור הוא דלק זול יחסית לנפט, שצריך להגיע באוניות לעקבה ומשם במשאיות; הצינור מספק אספקה רציפה לתחנות הכוח, מוזיל את ייצור החשמל, והגז גם מזהם פחות מנפט.
היתרון למצרים: הצינור פותח למצרים שוק קבוע וקרוב לייצוא הגז שהיא מפיקה – הכנסות של מטבע חוץ. בנוסף, היותה ספקית אנרגייה לשכנותיה מחזקת את מעמדה האזורי ואת שיתוף הפעולה הכלכלי בין המדינות הערביות.
(כדאי לדעת: אחרי 2011 נפגע הצינור בסיני פעמים רבות בפיגועים, והאספקה נקטעה – דוגמה לכך שתשתית משותפת תלויה ביציבות.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: השמות נכונים; היתרון מוסבר לכל אחת משתי המדינות ומקושר לשיתוף הפעולה האזורי.
שאלה 9 · נהר הקארון ושט אל־ערב
עיינו באטלס, ותארו את תוואי הזרימה של נהר הקארון ושל שט אל־ערב, שהקארון נשפך אליו.
בתשובתכם ציינו את המדינות שהם עוברים בהן או זורמים לאורך גבולותיהן, ואת יחידות הנוף שהם זורמים בהן.
לנהר הקארון ולשט אל־ערב יש חשיבות לשתי מדינות. למדינות אלה יש יתרונות וחסרונות מעובדה זו.
הסבירו יתרון או חיסרון שיש לאיראן, שבה נמצאים מקורות הקארון.
הסבירו יתרון או חיסרון שיש לעיראק, שבשטחה נמצא רוב שט אל־ערב והשפך שלו.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
הקארון נובע באיראן, בהרי זגרוס (באזור זרד־כוה), זורם בעמקים ובערוצים עמוקים בין רכסי זגרוס, יוצא אל מישור ח'וזסתאן (המשך מישור מסופוטמיה) – עובר באחוואז – ונשפך לשט אל־ערב ליד ח'וררמשהר.
שט אל־ערב נוצר בעיראק, ליד אל־קורנה, במפגש הפרת והחידקל, וזורם דרום־מזרחה במישור הסחף ובאזור הביצות דרך בצרה; בחלקו התחתון הוא הגבול בין עיראק לאיראן, ונשפך למפרץ הפרסי ליד אל־פאו.
מה נדרש: תוואי שני הנהרות לפי הסדר – מן המקור עד השפך – עם המדינות ויחידות הנוף.
תשובה מלאה:
הקארון – כולו באיראן: הנהר הארוך ביותר באיראן נובע בהרי זגרוס, באזור הפסגות הגבוהות של זרד־כוה. במהלכו העליון הוא מתפתל בעמקים ובערוצים עמוקים בין רכסי זגרוס המקבילים (ובהם הוקמו סכרים גדולים). אחר כך הוא יוצא אל מישור ח'וזסתאן – מישור סחף נמוך שהוא המשכו המזרחי של מישור מסופוטמיה – עובר בעיר אחוואז, וזורם דרומה עד שהוא נשפך לשט אל־ערב ליד ח'וררמשהר (וחלק ממימיו מגיעים למפרץ בזרוע נפרדת).
שט אל־ערב – עיראק ואיראן: הנהר נוצר בדרום עיראק, ליד אל־קורנה, במקום שבו נפגשים הפרת והחידקל. הוא זורם דרום־מזרחה, באורך של כ־200 ק"מ, בתוך מישור הסחף של דרום מסופוטמיה ולצד אזורי ביצות, ועובר בעיר בצרה. בחלקו התחתון – מאזור מפגשו עם הקארון – הוא הגבול בין עיראק (ממערב) לבין איראן (ממזרח), ובסוף הוא נשפך למפרץ הפרסי ליד אל־פאו, בדלתה נמוכה.
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני הנהרות מתוארים לפי סדר הזרימה, עם המדינות, הגבול ויחידות נוף (הרי זגרוס, מישור ח'וזסתאן, מישור הסחף והביצות, המפרץ).
סעיף ב
איראן – יתרון: היא שולטת במי הקארון מן המקור – הקימה עליו, בערוצים העמוקים של זגרוס, סכרים גדולים לייצור חשמל, ומימיו משקים שטחים חקלאיים גדולים במישור ח'וזסתאן.
עיראק – חיסרון: השימוש במים במעלה הקארון (וגם במעלה הפרת והחידקל) מקטין את כמות המים המתוקים שמגיעה לשט אל־ערב; כשהזרימה חלשה, מי המפרץ המלוחים חודרים במעלה הנהר – למשל בקיץ 2018 הומלחו מי השתייה של בצרה, ועשרות אלפי אנשים אושפזו. (גם: הגבול לאורך הנהר היה מוקד לסכסוך עם איראן.)
מה נדרש: יתרון או חיסרון לאיראן (מדינת המקור), ויתרון או חיסרון לעיראק (מדינת השפך) – כל אחד מוסבר.
תשובה מלאה:
איראן – יתרון: מקורות הקארון וכל מהלכו נמצאים בשטחה, ולכן היא יכולה לנצל את מימיו כרצונה. היא הקימה על הנהר, בערוצים העמוקים של זגרוס, סכרים גדולים שמייצרים חלק ניכר מן החשמל ההידרואלקטרי שלה; ומימיו משקים שטחים חקלאיים גדולים במישור ח'וזסתאן. (חיסרון אפשרי: חלקו התחתון של שט אל־ערב, שאליו הקארון נשפך, משותף עם עיראק, והגבול בו היה במשך שנים מקור לסכסוך – מלחמת איראן–עיראק פרצה בין השאר בגלל השליטה בנהר.)
עיראק – חיסרון: עיראק נמצאת בקצה הנהרות – המים של שט אל־ערב מגיעים מן הפרת והחידקל, שמקורותיהם בטורקיה (ועוברים בסוריה), ומן הקארון שבאיראן. כשהמדינות שבמעלה הנהרות מקימות סכרים ומטות מים, כמות המים המתוקים שמגיעה לשט אל־ערב קטנה. בזרימה חלשה, מי המפרץ המלוחים חודרים עשרות קילומטרים במעלה הנהר בזמן הגאות. כך קרה בקיץ 2018: מי השתייה של בצרה הומלחו וזוהמו, ועשרות אלפי אנשים אושפזו; גם מטעי התמרים שלאורך הנהר נפגעים מן המליחות.
למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל מדינה יתרון או חיסרון מוסבר, הנובע ממיקומה לאורך הנהר, עם דוגמה מן המציאות.
שאלה 10 · חקלאות ותיירות
לפניכם טבלה ובה נתונים על החקלאות בשש מדינות במזרח התיכון.
עיינו בטבלה, וענו על הסעיפים א–ב שאחריה.
[טבלה]
מיינו את המדינות שבטבלה לשלוש קבוצות על פי חשיבותה של החקלאות בכלכלה, וקבעו לכל קבוצה אם החקלאות בה חשובה מאוד, חשובה במידה בינונית או חשובה במידה מועטה.
בססו כל אחת מן הקביעות על שני מדדים מן הטבלה.
מאפייני הסביבה הפיזית (הטבעית) יכולים לסייע לפיתוח התיירות במדינה או להגביל אותו.
לפניכם רשימה של שלוש מדינות במזרח התיכון: ירדן, טורקיה, עומאן.
בחרו בשתיים מן המדינות שברשימה.
בנוגע לכל אחת מן המדינות שבחרתם, ציינו מאפיין אחד של הסביבה הפיזית שיכול לסייע לפיתוח התיירות או להגביל אותו, והסבירו כיצד מאפיין זה מסייע לתיירות או מגביל אותה (סך הכול – שני מאפיינים).
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
חשובה מאוד – תימן ומצרים: 31.6% ו־17.5% מן המועסקים בחקלאות; 28.7% ו־16.6% מן התמ"ג.
בינונית – טורקיה ואיראן: 14.2% ו־13.6% מן המועסקים; 5.2% ו־10.6% מן התמ"ג.
מועטה – ערב הסעודית ועומאן: 2.5% ו־5.9% מן המועסקים; 2.6% ו־2.8% מן התמ"ג.
מה נדרש: שלוש קבוצות, קביעה לכל קבוצה, ושני מדדים לכל קביעה.
תשובה מלאה:
קבוצה 1 – החקלאות חשובה מאוד: תימן ומצרים. בתימן 31.6% מן המועסקים עובדים בחקלאות, והיא תורמת 28.7% מן התמ"ג; במצרים – 17.5% מן המועסקים ו־16.6% מן התמ"ג. כלומר, חלק גדול מן האוכלוסייה מתפרנס מחקלאות.
קבוצה 2 – החקלאות חשובה במידה בינונית: טורקיה ואיראן. בשתיהן כ־14% מן המועסקים עובדים בחקלאות (14.2% ו־13.6%), אבל חלקה בתמ"ג קטן יותר – 5.2% בטורקיה ו־10.6% באיראן – כי הכלכלה מגוונת (תעשייה, שירותים, ובאיראן גם נפט).
קבוצה 3 – החקלאות חשובה במידה מועטה: ערב הסעודית ועומאן. רק 2.5% ו־5.9% מן המועסקים עובדים בחקלאות, והיא תורמת 2.6% ו־2.8% בלבד מן התמ"ג.
למה זה מקבל ניקוד מלא: שלוש הקבוצות סבירות, לכל אחת נקבעה רמת חשיבות, וכל קביעה מבוססת על שני ערכים מן הטבלה.
סעיף ב
ירדן – נוף מדברי ייחודי של אבן חול (ואדי רם, הסלעים שבהם חצובה פטרה) ומפרץ עקבה: מושכים תיירות טבע, הרפתקאות וצלילה. (מגביל: חום הקיץ במדבר מקצר את עונת הטיולים.)
טורקיה – חוף ים תיכוני ארוך עם אקלים ים־תיכוני – קיץ שמשי ויבש: מאפשר תיירות נופש המונית בחופים (אנטליה, "הריביירה הטורקית"). (או: נופי טוף מיוחדים בקפדוקיה.)
עומאן – בדרום (ד'ופאר, סלאלה) רוחות המונסון מביאות בקיץ ערפל וטפטוף, האזור ירוק וקריר – מושך בקיץ תיירים ממדינות המפרץ החמות.
מה נדרש: שתי מדינות; לכל אחת מאפיין פיזי אחד והסבר כיצד הוא מסייע לתיירות או מגביל אותה.
תשובה מלאה (שתיים מתוך השלוש):
ירדן – מאפיין מסייע: נופי מדבר ייחודיים בסלעי אבן חול צבעוניים. בוואדי רם יש מצוקים, קשתות סלע וחולות אדומים, ובפטרה העיר הנבטית חצובה בסלע אבן החול. הנופים מושכים תיירות טבע, טיולי ג'יפים ותיירות מורשת מכל העולם. (מאפיין מסייע נוסף: מפרץ עקבה ושונית האלמוגים – תיירות צלילה; מאפיין מגביל: חום הקיץ במדבר, שבגללו העונה העיקרית היא באביב ובסתיו.)
טורקיה – מאפיין מסייע: חוף ארוך לים התיכון ולים האגאי ואקלים ים־תיכוני – קיץ ארוך, חם, שמשי ויבש כמעט בלי גשם. התנאים האלה אידיאליים לתיירות רחצה ונופש, ולכן התפתחו אזורי תיירות המונית לאורך החוף הדרומי (אנטליה – "הריביירה הטורקית") שמושכים מיליוני תיירים מאירופה בכל קיץ. (אפשר גם: נופי טוף געשי בקפדוקיה – "ארובות פיות" וכנסיות חצובות.)
עומאן – מאפיין מסייע: אקלים מונסוני בדרום. במחוז ד'ופאר (סביב סלאלה) נושבות ביוני–ספטמבר רוחות המונסון מן האוקיינוס ההודי, ומביאות עננים נמוכים, ערפל וטפטוף ("ח'ריף"). ההרים מוריקים והטמפרטורות נעימות – כ־25°C – בזמן שבשאר חצי האי ערב שורר חום של יותר מ־40°C. לכן הקיץ הוא עונת התיירות של האזור, ומגיעים אליו תיירים רבים ממדינות המפרץ.
למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל מדינה מאפיין פיזי ספציפי, והסבר הקשר בינו לבין סוג התיירות שהוא מאפשר (או מגביל).
פרק שלישי – ניתוח תופעות יסוד במרחב
ההוראות לפרק זה
(36 נקודות) בפרק זה יש לענות על שלוש שאלות: על שאלה 11 (חובה) ועל שתיים מן השאלות 12–15 (לכל שאלה – 12 נקודות). שאלת חובה – ענו על שלושה מן הסעיפים א–ד בשאלה זו (לכל סעיף – 4 נקודות).
שאלה 11 · מאפיינים פיזיים ומאפיינים אנושיים – נמיביה ובוטסואנה
שאלת חובה – ענו על שלושה מן הסעיפים א–ד בשאלה זו (לכל סעיף – 4 נקודות).
קראו את קטע הרקע שלפניכם.
[קטע רקע]
עיינו במפות שבאטלס, והסבירו את החיסרון שיש למיקום הגאוגרפי של בוטסואנה באפריקה בהשוואה למיקום הגאוגרפי של נמיביה.
וינדהוק היא עיר הבירה של נמיביה. חבורונה היא עיר הבירה של בוטסואנה.
עיינו במפות שבאטלס, והסבירו יתרון אחד שיש למיקום הגאוגרפי של כל אחת מן הערים (סך הכול – שני יתרונות).
70% מן החשמל שמיוצר בנמיביה מיוצר בתחנות כוח הידרואלקטריות.
בבוטסואנה כמעט אין ייצור חשמל ממקורות הידרואלקטריים – יותר מ־95% מן החשמל מיוצר בתחנות כוח פחמיות.
הסבירו גורם פיזי אחד להבדל זה.
בטבלה שלפניכם מוצגים שימושי הקרקע במדינות החבל.
בחרו באחד משימושי הקרקע. הסבירו מהו הגורם המשפיע על שיעור שימוש הקרקע הזה בכל אחת מן המדינות.
[טבלה]
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
בוטסואנה היא מדינה ללא מוצא לים, ואילו לנמיביה חוף ארוך באוקיינוס האטלנטי ונמל בוולביס ביי. לכן היבוא והיצוא של בוטסואנה עוברים בנמלים של מדינות שכנות (דרבן בדרום אפריקה, וולביס ביי בנמיביה) ובדרכים ובמסילות שבשטחן – ההובלה ארוכה ויקרה, ובוטסואנה תלויה ביחסים עם שכנותיה ובמכסים שלהן.
מה נדרש: החיסרון (אין מוצא לים) בהשוואה לנמיביה, והשלכתו.
תשובה מלאה:
על פי האטלס, בוטסואנה מוקפת יבשה מכל צדדיה – היא גובלת בנמיביה, בזמביה, בזימבבואה ובדרום אפריקה – ואין לה מוצא לים. לנמיביה, לעומתה, יש חוף ארוך באוקיינוס האטלנטי ונמל עמוק בוולביס ביי. החיסרון: כל הסחר הימי של בוטסואנה – יבוא דלק, מכונות ומזון, ויצוא יהלומים, נחושת ובקר – חייב לעבור דרך נמלים במדינות אחרות (דרבן בדרום אפריקה, וולביס ביי בנמיביה, ביירה במוזמביק) ולנסוע מאות קילומטרים בדרכים ובמסילות שלהן. ההובלה ארוכה ויקרה יותר, המוצרים מתייקרים, ובוטסואנה תלויה ביחסים עם השכנות וביציבותן. (לכן נסלל "הכביש הטרנס־קלהרי", המחבר את בוטסואנה לנמל וולביס ביי.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: החיסרון מוצג בהשוואה (ללא מוצא לים מול חוף ונמל), ומוסבר מה הוא גורם בפועל לכלכלה.
סעיף ב
וינדהוק: שוכנת במרכז המדינה, על הרמה המרכזית בגובה של כ־1,650 מ' – האקלים נוח וגשום יותר מבמדבר שבחוף, והמיקום המרכזי מאפשר לחבר את כל חלקי המדינה בדרכים ובמסילה (צומת דרכים).
חבורונה: שוכנת בדרום־מזרח בוטסואנה, סמוך לגבול דרום אפריקה ולמסילת הרכבת הראשית – קרבה לשותפת הסחר הגדולה ולנמליה, באזור הגשום יחסית שבו מתרכזת רוב האוכלוסייה.
מה נדרש: יתרון מיקום לכל עיר.
תשובה מלאה:
וינדהוק: על פי האטלס, וינדהוק נמצאת במרכז נמיביה, על הרמה המרכזית (כ־1,650 מ' מעל פני הים). יתרון: מיקום מרכזי – ממנה יוצאים הכבישים והמסילה לכל חלקי המדינה (לחוף בוולביס ביי, לצפון ולדרום), ולכן היא מתאימה לשמש מרכז שלטוני ומסחרי. גם האקלים ברמה נוח יותר – פחות חם וגשום יותר ממדבר נמיב שבחוף, ויש בסביבתה מקורות מי תהום.
חבורונה: נמצאת בדרום־מזרח בוטסואנה, ליד הגבול עם דרום אפריקה. יתרון: קרבה לדרום אפריקה – שותפת הסחר הגדולה של בוטסואנה – ולמסילת הרכבת והכביש הראשיים, וכן לנמלי דרום אפריקה. בנוסף, היא בחלק המזרחי של המדינה, הגשום יחסית, שבו מתרכזת רוב האוכלוסייה, ולידה סכר חבורונה שמספק מים.
למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל עיר יתרון מיקום מבוסס מפה (מרכזיות, גובה ואקלים; קרבה לגבול ולתשתיות) ומוסבר כיצד הוא מועיל לעיר.
סעיף ג
הגורם: נהרות. בגבול הצפוני של נמיביה זורם נהר הקונֶנֶה – נהר איתן שמקבל את מימיו מן הרמות הגשומות של אנגולה ויורד במפלים ובערוצים תלולים, ולכן הוקמה עליו תחנת כוח הידרואלקטרית (רואקאנה). שטח בוטסואנה הוא מישור יבש (קלהרי) כמעט בלי נהרות איתנים ובלי שיפוע – אין מים ואין מפל גובה לייצור חשמל. (בבוטסואנה יש לעומת זאת מרבצי פחם גדולים.)
מה נדרש: גורם פיזי אחד, מוסבר לשתי המדינות.
תשובה מלאה:
גורם פיזי: נהרות איתנים ושיפוע. בצפון נמיביה, על הגבול עם אנגולה, זורם נהר הקוננה. מימיו מגיעים מן הרמות הגשומות של אנגולה, ולכן הוא זורם כל השנה, ובקטע הגבול הוא יורד בערוצים ובמפלים (מפלי רואקאנה). כמות מים קבועה ומפל גובה הם התנאים לייצור חשמל הידרואלקטרי, ולכן תחנת הכוח ברואקאנה מספקת את רוב החשמל שמיוצר בנמיביה.
בבוטסואנה רוב השטח הוא מישור יבש של מדבר קלהרי – יורד מעט גשם, ואין בה נהרות איתנים עם שיפוע. הנהר הגדול שנכנס אליה, האוקוונגו, מתפזר בדלתה פנימית שטוחה ומתאדה, ואינו מתאים לסכר. מנגד, יש בבוטסואנה מרבצי פחם גדולים (מורופולה), ולכן החשמל מופק בתחנות פחמיות.
למה זה מקבל ניקוד מלא: הגורם הפיזי (מים זורמים ומפל גובה) מוסבר בשתי המדינות – למה בנמיביה אפשר ולמה בבוטסואנה אי אפשר.
סעיף ד
יערות (בוטסואנה 27.8%, נמיביה 9.8%): הגורם – כמות המשקעים. בצפון בוטסואנה ובמזרחה יורד גשם רב יחסית (אקלים סוואנה), וגדלים בהם יערות סוואנה (חורש) – שיעור גבוה. בנמיביה חלק גדול מן השטח – מדבר נמיב והדרום – מדברי מאוד, ושם עצים אינם גדלים; יערות יש רק בצפון־מזרח – שיעור נמוך.
(אפשר גם: "שימושים אחרים" – 43.1% בנמיביה לעומת 26.6% בבוטסואנה: מדבר נמיב הצחיח אינו מתאים לחקלאות, למרעה או ליער.)
מה נדרש: בחירת שימוש קרקע + הגורם, מוסבר לשתי המדינות עם הנתונים.
תשובה מלאה:
שימוש הקרקע שנבחר: יערות – 27.8% משטח בוטסואנה לעומת 9.8% בלבד משטח נמיביה.
הגורם: כמות המשקעים (האקלים). בבוטסואנה, ובמיוחד בצפונה ובמזרחה, יורדים 400–650 מ"מ בשנה (אקלים סוואנה), ושם גדלים חורשים ויערות סוואנה – למשל לאורך נהר צ'ובה. לכן שיעור היערות גבוה יחסית. בנמיביה, לעומת זאת, כל המערב (מדבר נמיב) והדרום מקבלים מעט מאוד גשם (פחות מ־100 מ"מ בחוף), ועצים אינם יכולים לגדול בהם; יערות יש רק בצפון־מזרח הגשום (רצועת זמבזי, קבנגו). לכן שיעור היערות נמוך.
(אפשר גם: "שימושים אחרים" – 43.1% בנמיביה לעומת 26.6% בבוטסואנה: מדבר נמיב, דיונות וסלעים חשופים, שאינם מתאימים לחקלאות, למרעה או ליער; מרעה – כ־46% וכ־45% בשתי המדינות, בגלל האקלים הערבתי שמתאים לגידול בקר וכבשים ולא לגידולי שדה.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: הגורם מוסבר בכל אחת מן המדינות, ומקושר לנתון מן הטבלה.
שאלה 12 · אקלים ומדבור – נמיביה
חבל הארץ: נמיביה ובוטסואנה (ראו קטע הרקע).
לפניכם מפה סכמטית של נמיביה ורשימה של סוגי האקלים במדינה. הספרות 1–3 במפה מציינות את סוגי האקלים באזורים שונים במדינה.
עיינו במפה הסכמטית ובמפות שבאטלס, וענו על הסעיפים א–ב.
[מפה]
סוגי אקלים:
(1) רשמו במחברת את הספרות 1–3 המסומנות במפה, ולכל ספרה התאימו מן הרשימה את סוג האקלים המאפיין את האזור. (3 נקודות)
(2) הסבירו את הגורם להיווצרות המדבר לאורך החוף של נמיביה (מדבר נמיב). (3 נקודות)
(1) בנמיביה מתרחש תהליך מִדבּוּר.
קבעו באיזה מן האזורים המסומנים במפה הסכמטית סביר שמתרחש מדבור. נמקו את קביעתכם. (3 נקודות)
(2) בשנת 1994 השיקה ממשלת נמיביה תוכנית לאומית למאבק במדבור. במסגרת תוכניות כאלה מדריכים את הרועים והחקלאים בקהילות הכפריות לרעות את העדרים במחזור בין חלקות, להתאים את מספר בעלי החיים לכמות המרעה ולשמור על העצים והשיחים.
הסבירו כיצד פעולות אלה עשויות לצמצם את תהליך המדבור. (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
(1) 1 – מדברי; 2 – ערבתי; 3 – סוואנה (טרופי).
(2) לאורך החוף זורם זרם ים קר – זרם בנגואלה. הוא מקרר את האוויר שמעליו, והאוויר הקר והכבד אינו עולה ואינו יוצר ענני גשם (נוצר רק ערפל). בנוסף, האזור נמצא בתחום הלחץ הגבוה הסובטרופי (סביב קו רוחב 23° דרום), שבו האוויר יורד, מתחמם ומתייבש.
מה נדרש: (1) שלוש התאמות; (2) הגורם למדבר החוף.
תשובה מלאה:
(1) אזור 1 (לאורך החוף כולו ובדרום המדינה) – מדברי; אזור 2 (הרמה במרכז המדינה) – ערבתי; אזור 3 (הצפון־מזרח) – סוואנה (טרופי). הסדר מבטא עלייה בכמות הגשם ממערב ומדרום לצפון־מזרח.
(2) הגורם העיקרי הוא זרם הים הקר – זרם בנגואלה – שזורם לאורך חוף נמיביה מדרום לצפון ומביא מים קרים מן האוקיינוס הדרומי (וגם מים קרים שעולים מן העומק). הזרם מקרר את האוויר שמעליו. אוויר קר כבד ויציב, ואינו מתרומם; לכן לא נוצרים ענני גשם, אלא רק ערפל שנכנס אל החוף. בנוסף, החוף נמצא סביב חוג הגדי, בתחום חגורת הלחץ הגבוה הסובטרופי, שבה האוויר שוקע מן הגובה, מתחמם ומתייבש. שני הגורמים יחד יוצרים מדבר חוף צחיח מאוד – מדבר נמיב.
למה זה מקבל ניקוד מלא: ההתאמה מלאה; ההסבר כולל את המנגנון של הזרם הקר (קירור, יציבות, אין התעבות לגשם), ואפשר להוסיף את הלחץ הגבוה הסובטרופי.
טעות נפוצה: להסביר רק "יש שם לחץ גבוה" בלי הזרם הקר – הגורם הייחודי של מדבר החוף בנמיביה הוא זרם בנגואלה.
סעיף ב
(1) אזור 2 (הערבתי): אזור מעבר בשולי המדבר, עם מעט גשם שמשתנה מאוד משנה לשנה ובצורות חוזרות. רוב החקלאים והרועים חיים בו, ורעיית יתר וכריתת עצים להסקה, יחד עם הבצורות, מסלקות את כיסוי הצמחייה – הקרקע נסחפת והאזור הופך למדבר.
(2) רעייה במחזור והתאמת מספר בעלי החיים מאפשרות לעשב להתחדש, ולכן הקרקע נשארת מכוסה צמחייה; שורשי הצמחים והעצים מייצבים את הקרקע ומונעים סחיפה ברוח ובמים, והצמחייה שומרת על לחות הקרקע ועל החומר האורגני.
מה נדרש: (1) אזור + נימוק; (2) מנגנון הצמצום.
תשובה מלאה:
(1) אזור 2 – האזור הערבתי. זה אזור מעבר בין המדבר (אזור 1) לבין הסוואנה (אזור 3). כמות הגשם בו קטנה ומשתנה מאוד משנה לשנה, ויש בו בצורות חוזרות. באזור זה חיים רוב החקלאים והרועים, ויש בו עדרים גדולים של בקר ועיזים. כאשר מספר בעלי החיים גדול ממה שהמרעה יכול לשאת (רעיית יתר), וכאשר כורתים עצים ושיחים להסקה, הקרקע נשארת חשופה. בשנות הבצורת הרוח והמים סוחפים את הקרקע הפורייה, והאזור מאבד את כושר הצמיחה שלו – כלומר הופך למדבר.
(2) רעייה במחזור: העדר רועה בחלקה אחת בזמן שהאחרות "נחות", ולכן לעשב יש זמן להתחדש, והקרקע אינה נשארת חשופה. התאמת מספר בעלי החיים לכמות המרעה מונעת רעיית יתר. שמירה על העצים והשיחים: השורשים מייצבים את הקרקע ומונעים סחיפה ברוח ובמים, הצל מקטין את ההתאדות, והעלים הנושרים מעשירים את הקרקע בחומר אורגני. כך הקרקע שומרת על פוריותה ועל הלחות שלה, והמדבר אינו מתפשט.
למה זה מקבל ניקוד מלא: הקביעה מנומקת בתנאי האזור ובפעילות האדם; כל פעולה בתוכנית מקושרת למנגנון שמונע את התופעה (כיסוי צמחייה, ייצוב קרקע).
שאלה 13 · כלכלה ורמת פיתוח – נמיביה ובוטסואנה
חבל הארץ: נמיביה ובוטסואנה (ראו קטע הרקע).
בדיאגרמות ובטבלה שלפניכם מוצגים נתונים על תעסוקה ופיתוח בנמיביה ובבוטסואנה.
עיינו בהן, וקבעו מהי רמת הפיתוח המשותפת למדינות החבל. בססו את קביעתכם על שני נתונים – אחד מן הדיאגרמות ואחד מן הטבלה.
[דיאגרמות]
[טבלה]
בטבלה שלפניכם מפורטות הסחורות העיקריות שמדינות החבל מייבאות ומייצאות.
מה מאפיין את רוב הסחורות שמדינות החבל מייבאות, ומה מאפיין את הסחורות שהן מייצאות?
הסבירו את הקשר בין הסחורות שמדינות החבל מייצאות ובין רמת הפיתוח של מדינות אלה.
[טבלה]
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
רמת פיתוח בינונית (מדינות מתפתחות ברמה בינונית).
נתון מן הדיאגרמות: עדיין כחמישית מן המועסקים עובדים בחקלאות (23% בנמיביה ו־18% בבוטסואנה) – הרבה יותר מבמדינות מפותחות (פחות מ־5%), אבל רוב המועסקים (61%–66%) כבר בשירותים.
נתון מן הטבלה: תוחלת החיים 68–69 שנים בלבד (במדינות מפותחות יותר מ־80), ורק 59% (נמיביה) ו־80% (בוטסואנה) מן האוכלוסייה מחוברים לחשמל.
מה נדרש: קביעה + נתון מן הדיאגרמות + נתון מן הטבלה, כל אחד מוסבר.
תשובה מלאה:
הקביעה: מדינות החבל הן ברמת פיתוח בינונית – לא מן הענייות ביותר בעולם, אבל רחוקות מרמת המדינות המפותחות.
נתון מן הדיאגרמות: בנמיביה 23% מן המועסקים עובדים בחקלאות, ובבוטסואנה 18%. זה שיעור גבוה בהרבה מבמדינות מפותחות (פחות מ־5%), שמעיד על חלק גדול של כלכלה מסורתית בפריון נמוך; מנגד, רוב המועסקים כבר עובדים בשירותים (61% ו־66%) – כמו במדינה ברמה בינונית ולא נמוכה.
נתון מן הטבלה: תוחלת החיים היא כ־67.5 שנים בנמיביה וכ־69.3 בבוטסואנה – נמוכה בהרבה מבמדינות מפותחות (יותר מ־80), אבל גבוהה מבמדינות הענייות ביותר. גם הנגישות לחשמל חלקית: 59% בנמיביה ו־80% בבוטסואנה. (אפשר גם: התוצר לנפש – כ־11.7 אלף ו־20.6 אלף דולר (בשווי כוח קנייה) – בינוני.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: הקביעה מנומקת בשני נתונים מן המקורות הנדרשים, וכל נתון מפורש (מה הוא מלמד על רמת הפיתוח).
סעיף ב
יבוא: בעיקר מוצרים מעובדים ומוצרי תעשייה – דלקים ומוצרי נפט, מכונות וציוד חשמלי, כלי רכב, כימיקלים ותרופות – וגם מזון.
יצוא: בעיקר חומרי גלם – מחצבים (יהלומים, עפרות אורניום ונחושת, זהב) ומוצרים ראשוניים (דגים, בקר); ובבוטסואנה כמעט כל היצוא (79%) הוא יהלומים.
הקשר: המדינות תלויות ביצוא של מחצבים, שרובם מעובדים בחו"ל; מחירם בשוק העולמי משתנה מאוד, והכרייה מעסיקה מעט עובדים. הערך המוסף והמשרות נוצרים במדינות המעבדות – ולכן הצמיחה אינה מתורגמת לפיתוח רחב, והמדינות נשארות ברמה בינונית ותלויות בשווקים העולמיים.
מה נדרש: אפיון היבוא, אפיון היצוא, והסבר הקשר לרמת הפיתוח.
תשובה מלאה:
היבוא: על פי הטבלה, רוב היבוא הוא מוצרים מעובדים ומוצרי תעשייה – דלקים ומוצרי נפט (21% בשתי המדינות), מכונות וציוד חשמלי, כלי רכב, כימיקלים ותרופות – וגם מזון ומשקאות. אלה מוצרים שהמדינות אינן מייצרות בעצמן.
היצוא: רוב היצוא הוא חומרי גלם ומוצרים ראשוניים – מחצבים (יהלומים, עפרות אורניום ונחושת, זהב, סודה ומלח) ומוצרי דיג וחקלאות (דגים, בקר), כמעט בלי עיבוד. בבוטסואנה היהלומים לבדם הם 79% מן היצוא, ובנמיביה יהלומים, אורניום וזהב הם כמחצית.
הקשר לרמת הפיתוח: מדינות שמייצאות חומרי גלם ומייבאות מוצרים מעובדים "מוכרות בזול וקונות ביוקר". (א) הערך המוסף – העיבוד, הליטוש, הייצור – נוצר במדינות המפותחות, ושם נוצרים גם רוב מקומות העבודה; הכרייה עצמה עתירת הון ומעסיקה מעט עובדים. (ב) מחירי המחצבים בשוק העולמי משתנים מאוד, ולכן ההכנסות של המדינה אינן יציבות, והיא פגיעה למשברים (למשל ירידה בביקוש ליהלומים פוגעת מיד בבוטסואנה). (ג) המחצבים מתכלים. לכן, למרות ההכנסות מן המחצבים, הכלכלה אינה מגוונת, האבטלה גבוהה, והמדינות נשארות ברמת פיתוח בינונית ותלויות בכלכלה העולמית.
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני האפיונים מנוסחים ככלל (מעובד מול גולמי), והקשר מוסבר במנגנונים (ערך מוסף, תעסוקה, תנודות מחירים).
שאלה 14 · אוכלוסייה – נמיביה
חבל הארץ: נמיביה ובוטסואנה (ראו קטע הרקע).
פירמידת הגילים שלפניכם מתארת את האוכלוסייה בנמיביה בשנת 2024. עיינו בה, וענו על השאלה שאחריה.
[פירמידת גילים]
תארו שלושה מאפיינים של האוכלוסייה בנמיביה. בתיאורכם השתמשו במושגים: אוכלוסייה תלויה, אוכלוסייה יצרנית, תוחלת חיים.
לפניכם טבלה שבה מוצגים נתונים על שיעור האוכלוסייה העירונית בנמיביה ובבוטסואנה בשנים 1990 ו־2024.
הסבירו גורם אפשרי אחד לשינוי בשיעור האוכלוסייה העירונית בנמיביה בשנים 2024–1990.
[טבלה]
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
(1) אוכלוסייה צעירה עם בסיס רחב: כ־37% מן האוכלוסייה בגילי 0–14 (בכל קבוצת גיל צעירה כ־11%–14%) – ילודה גבוהה; הצעירים הם רוב האוכלוסייה התלויה.
(2) האוכלוסייה היצרנית (15–64) היא כ־59% בלבד, ולכן על כל 100 בני גיל העבודה יש כ־69 תלויים – נטל תלות כבד.
(3) תוחלת חיים נמוכה יחסית: הפירמידה מצטמצמת מהר כלפי מעלה, ובני 65 ומעלה הם פחות מ־4% – מעט אנשים מגיעים לגיל מבוגר (תוחלת החיים כ־67.5 שנים). בגילים המבוגרים יש יותר נשים מגברים.
מה נדרש: שלושה מאפיינים, כל אחד מבוסס בפירמידה ומשתמש באחד המושגים.
תשובה מלאה:
(1) אוכלוסייה צעירה – בסיס רחב: בכל אחת מקבוצות הגיל 0–4, 5–9 ו־10–14 יש כ־11%–14% מן הגברים ומן הנשים, ובסך הכול כ־37% מן האוכלוסייה הם ילדים בני 0–14 (חושב). זה מעיד על ילודה גבוהה (כ־3.2 ילדים לאישה). הילדים הם רוב האוכלוסייה התלויה – אלה שאינם עובדים וזקוקים לחינוך, לבריאות ולמזון.
(2) האוכלוסייה היצרנית (בגילי 15–64) היא כ־59% מן האוכלוסייה. לכן על כל 100 בני גיל העבודה יש כ־69 תלויים (ילדים וקשישים) – נטל תלות כבד יחסית, שמקשה על הכלכלה ועל משקי הבית.
(3) תוחלת חיים נמוכה יחסית: הפירמידה מצטמצמת במהירות כלפי מעלה – מגיל 50 ומעלה כל קבוצת גיל קטנה מ־4%, ובני 65 ומעלה הם פחות מ־4% מן האוכלוסייה. כלומר, מעט אנשים מגיעים לגיל מבוגר. תוחלת החיים בנמיביה היא כ־67.5 שנים – נמוכה מבמדינות מפותחות, בין השאר בגלל מחלות (כמו איידס) ושירותי בריאות חלקיים. בגילים המבוגרים יש יותר נשים מגברים – תוחלת החיים של נשים גבוהה יותר.
למה זה מקבל ניקוד מלא: כל מאפיין מבוסס על קריאה בפירמידה (ערכים, צורה), וכל מושג משולב נכון.
סעיף ב
בנמיביה שיעור האוכלוסייה העירונית כמעט הוכפל – מ־27% ל־50%. גורם: הגירה מן הכפר לעיר – בכפרים יש מעט עבודה (חקלאות קיום ורעייה שנפגעות מבצורות ומדבור) ומעט שירותים, ואילו בעיר, ובעיקר בווינדהוק, יש מקומות עבודה, חינוך ובריאות. רבים מן המהגרים מתיישבים בשכונות לא רשמיות בשולי העיר.
מה נדרש: גורם אחד מוסבר, מבוסס בנתון מן הטבלה.
תשובה מלאה:
על פי הטבלה, שיעור האוכלוסייה העירונית בנמיביה עלה מ־26.9% ב־1990 ל־50.4% ב־2024 – כמעט פי 2 (חושב).
גורם אפשרי – הגירה מן הכפר אל העיר: גורמי דחיקה בכפר – רוב התושבים הכפריים חיים מחקלאות קיום ומרעייה בשטחים יבשים, שנפגעים מבצורות חוזרות וממדבור, ויש בכפרים מעט מקומות עבודה ושירותים. גורמי משיכה בעיר – בווינדהוק ובערים האחרות יש מקומות עבודה בשירותים, במסחר ובממשל, וכן בתי ספר, בתי חולים וחשמל. לכן רבים, בעיקר צעירים, עברו לערים – חלקם לשכונות לא רשמיות בשולי וינדהוק.
(אפשר גם: ריבוי טבעי בתוך הערים עצמן.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: הגורם מוסבר בגורמי דחיקה ומשיכה, ומקושר לנתון מן הטבלה.
שאלה 15 · אדם ונהר – נהר האוקבנגו
חבל הארץ: נמיביה ובוטסואנה (ראו קטע הרקע).
נהר האוקבנגו נובע ברמות שבמרכז אנגולה, שבהן יורדים יותר מ־1,000 מ"מ גשם בשנה, בעיקר בחודשים נובמבר–מרס. הנהר זורם לכיוון דרום־מזרח, לאורך הגבול בין אנגולה לנמיביה (ליד העיר רונדו), חוצה את הרצועה הצרה שבצפון־מזרח נמיביה ונכנס לבוטסואנה. שם הוא מתפצל לערוצים רבים ויוצר דלתה פנימית גדולה בלב מדבר קלהרי – הנהר אינו מגיע לים.
עיינו במפות שבאטלס, וענו על הסעיפים א–ב.
העיר מאון שוכנת בקצה הדרום־מזרחי של דלתת האוקבנגו. בטבלה שלפניכם מוצגות כמות המשקעים החודשית הממוצעת והטמפרטורה החודשית הממוצעת במאון.
עיינו בטבלה, וענו על התת־סעיפים (1)–(2).
[טבלה]
(1) גל ההצפה השנתי של האוקבנגו מגיע אל מאון בחודשים יוני–אוגוסט, ובחודשים אלה השטח המוצף בדלתה הוא הגדול ביותר.
על פי הטבלה, ציינו מהו מאפיין המשקעים במאון בחודשים אלה, והסבירו מדוע הדלתה מוצפת דווקא בעונה זו. (3 נקודות)
(2) רוב המים שנכנסים לדלתה אינם יוצאים ממנה.
הסבירו שני גורמים לכך. היעזרו בטבלה ובמפות שבאטלס. (3 נקודות)
קראו את הקטע שלפניכם, וענו על התת־סעיפים (1)–(2).
[קטע]
(1) על פי הקטע, הציגו נימוק אחד של נמיביה בעד שאיבת מים מן האוקבנגו, ונימוק אחד של בוטסואנה נגד שאיבה זו. (3 נקודות)
(2) הציעו דרך אחת לספק מים לאזור וינדהוק שפוגעת פחות בדלתת האוקבנגו, והסבירו מדוע דרך זו מתאימה לעקרונות של פיתוח בר־קיימה. (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
(1) ביוני–אוגוסט כמעט אין משקעים במאון – 1.0, 0.2 ו־0.5 מ"מ בממוצע (עונת היובש של החורף). ההצפה אינה נוצרת מגשם מקומי: מי הנהר מגיעים מן הרמות הגשומות של אנגולה, שבהן יורד הגשם בנובמבר–מרס. המים זורמים מאות קילומטרים, ובדלתה המישורית, שבה השיפוע זעיר והערוצים מלאים צמחייה, הם מתקדמים לאט מאוד – לכן גל ההצפה מגיע למאון חודשים אחרי עונת הגשמים, בעונה היבשה. האוקבנגו הוא נהר אקזוטי – נהר שזורם באזור יבש ומקבל את מימיו מאזור גשום רחוק.
(2) גורם 1 – התאדות: הטמפרטורות במאון גבוהות רוב השנה (כ־22.7°C בממוצע שנתי, 26–27°C בקיץ), והמים מתפזרים בדלתה על שטח עצום ובעומק רדוד – לכן רובם מתאדים, וחלק נוסף נפלט לאוויר דרך הצמחים (דיות). גורם 2 – החלחול והמבנה: הדלתה שוכנת באגן סגור בתוך מדבר קלהרי, בלי מוצא לים, וקרקע החול שלו מחלחלת – חלק מן המים מחלחלים למי התהום. (גם המשקעים המעטים – 465 מ"מ בשנה – אינם מוסיפים מספיק מים כדי שהנהר ימשיך הלאה.)
מה נדרש: (1) מאפיין המשקעים ביוני–אוגוסט (מן הטבלה) והסבר מדוע ההצפה מגיעה דווקא אז. (2) שני גורמים מוסברים לכך שרוב המים אינם יוצאים מן הדלתה.
תשובה מלאה:
(1) מאפיין המשקעים: ביוני, ביולי ובאוגוסט כמעט לא יורד גשם במאון – 1.0, 0.2 ו־0.5 מ"מ בממוצע. זו עונת היובש; רוב המשקעים במאון (465 מ"מ בשנה) יורדים בדצמבר–מרס.
ההסבר: האוקבנגו הוא נהר אקזוטי – הוא זורם במדבר, אבל מימיו מגיעים מן הרמות הגשומות של אנגולה, שבהן יורדים יותר מ־1,000 מ"מ בשנה בנובמבר–מרס. גל המים שנוצר בעונת הגשמים באנגולה צריך לעבור מאות קילומטרים עד לדלתה. בדלתה עצמה השטח כמעט שטוח – השיפוע זעיר – והמים מתפזרים בין ערוצים רבים, ביצות וצמחייה צפופה (קני סוף ופפירוס), ולכן הם מתקדמים לאט מאוד. כך גל ההצפה מגיע למאון רק חודשים אחרי סוף הגשמים באנגולה – בעונה היבשה. (זו חשיבותו הגדולה: בעונה שבה אין גשם יש בדלתה מים ומרעה, ואליה מתקבצות חיות הבר.)
(2) גורם 1 – התאדות ודיות: לפי הטבלה הטמפרטורה הממוצעת במאון כ־22.7°C, ובחודשי הקיץ כ־26–27°C. בדלתה המים מתפשטים על שטח של אלפי קמ"ר בעומק רדוד, והשטח הגדול שחשוף לשמש ולחום מגביר את ההתאדות; הצמחייה הרבה בביצות מוציאה מים נוספים לאוויר בדיות.
גורם 2 – אגן סגור וחלחול: לפי המפה הפיזית שבאטלס, הדלתה שוכנת בתוך מדבר קלהרי, אגן פנימי שאין לו מוצא לים, וקרקע החול מחלחלת – חלק מן המים מחלחלים אל מי התהום. נוסף על כך, המשקעים המקומיים מעטים (465 מ"מ בשנה) ולא מוסיפים מספיק מים כדי שהנהר ימשיך לזרום הלאה.
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) מאפיין המשקעים לפי הטבלה, והסבר שמקשר בין הגשם באנגולה, הזרימה האיטית והגעת ההצפה בעונה היבשה. (2) שני גורמים נפרדים, כל אחד עם מנגנון.
סעיף ב
(1) נמיביה: היא מדינה יבשה מאוד, ובשנות בצורת המים באזור הבירה – שבו מתרכזים רוב התעשייה, השירותים והתושבים – כמעט אוזלים; האוקבנגו הוא מקור מים איתן שזורם בשטחה. בוטסואנה: הפחתת המים שמגיעים לדלתה תצמצם את השטח המוצף ותפגע בבית הגידול של חיות הבר (אתר מורשת עולמית), בתיירות – מקור הכנסה חשוב – ובפרנסה של תושבי הכפרים מדיג, מרעייה ומחקלאות על הקרקע הלחה.
(2) לדוגמה: טיהור מי שפכים והשבתם לשימוש (וגם צמצום פחת המים בצנרת וחיסכון). זו דרך בת־קיימה: היא מנצלת שוב מים שכבר נמצאים באזור, במקום לקחת מים ממערכת טבעית רגישה – כך מספקים את צורכי האוכלוסייה היום בלי לפגוע בדלתה ובמשאבים שהדורות הבאים יזדקקו להם. (אפשר גם: התפלת מי ים בחוף האטלנטי; החדרת מים למי התהום בשנים גשומות לשימוש בשנות בצורת.)
מה נדרש: (1) נימוק אחד לכל צד, מתוך הקטע. (2) דרך אחת חלופית + הסבר שמקשר אותה לעקרונות הקיימות (צורכי ההווה, שימור המשאב לדורות הבאים, פגיעה מועטה בסביבה).
תשובה מלאה:
(1) נימוק של נמיביה: נמיביה היא אחת המדינות היבשות באפריקה. אזור הבירה וינדהוק, שבו מתרכזים רוב התעשייה, השירותים והאוכלוסייה העירונית, נשען על סכרים קטנים ועל מי תהום, ובשנות בצורת המים בו כמעט אוזלים. האוקבנגו הוא אחד הנהרות האיתנים היחידים שזורמים בשטח נמיביה, ולכן היא רואה בו מקור מים חיוני לתושביה ולכלכלתה.
נימוק של בוטסואנה: הדלתה תלויה בכמות המים שמגיעה מן הנהר. שאיבה במעלה הנהר תקטין את השטח המוצף, ותפגע בבית הגידול של פילים, היפופוטמים, תאואים ועופות – באתר מורשת עולמית. היא תפגע גם בתיירות – אחד ממקורות ההכנסה החשובים של בוטסואנה – ובתושבי הכפרים שחיים מדיג, מרעייה ומחקלאות על הקרקע הלחה שנשארת אחרי ירידת המים.
(2) דרך: טיהור מי שפכים ברמה גבוהה והשבתם לשימוש, יחד עם צמצום פחת המים בצנרת ועידוד חיסכון במים בעיר ובתעשייה.
מדוע בת־קיימה: פיתוח בר־קיימה מספק את צורכי הדור הנוכחי בלי לפגוע ביכולת של הדורות הבאים לספק את צורכיהם. הדרך הזאת מגדילה את כמות המים הזמינה בעיר מתוך המים שכבר נמצאים בה – משאב שחוזר ומתחדש – ואינה לוקחת מים מן הדלתה, ולכן המערכת הטבעית, חיות הבר והפרנסה של תושבי הדלתה נשמרים גם לעתיד. היא גם מצמצמת את הסכסוך בין המדינות שלאורך הנהר.
(דרכים אחרות מתקבלות: התפלת מי ים בחוף האטלנטי של נמיביה – בעיקר אם היא מופעלת באנרגיית שמש; החדרת מים עודפים לאקוויפר בשנים גשומות ושאיבתם בשנות בצורת; איסוף מי גשם.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) נימוק אחד לכל צד, מבוסס בקטע. (2) דרך מעשית, והסבר שמקשר אותה לרכיבי הקיימות.