מתכונת 6 בגאוגרפיה (שאלון 57381) - פתרון מלא
גאוגרפיה – שאלון 57381 · במבנה של הבגרות · 15 שאלות · 3 שעות
מבחן מתכונת בגאוגרפיה במבנה של בחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא - פתרו בזמן של הבחינה, ורק אחר כך פתחו את הפתרונות.
מבנה המתכונת
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק ראשון – גאוגרפיה של ארץ־ישראל – 36 נקודות
פרק שני – גאוגרפיה של המזרח התיכון – 28 נקודות
פרק שלישי – נתי"ב (ניתוח תופעות יסוד במרחב) – 36 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש:
(1) אטלס אוניברסיטאי חדש, הוצאת יבנה, משנת 2000 ואילך (ללא המילון למונחי הגיאוגרפיה)
(2) אטלס כרטא – פיזי, מדיני, כלכלי, חברתי, משנת 1998 ואילך
(3) אטלס כרטא אוניברסלי
(4) מפה של ארץ־ישראל 1:250,000
(5) מפה גאולוגית של ארץ־ישראל 1:250,000 או 1:500,000
ד. הוראות מיוחדות:
(1) כדי להמחיש את התשובות אפשר להוסיף סרטוטים, חתכים וגרפים, לפי הצורך.
(2) יש לענות על מספר השאלות לפי ההוראות בכל פרק. המעריכים יעריכו רק את מספר התשובות הנדרש, לפי סדר כתיבתן במחברתכם.
יש לכתוב במחברת הבחינה בלבד. יש לרשום "טיוטה" בראש כל עמוד המשמש טיוטה.
כתיבת טיוטה בדפים שאינם במחברת הבחינה עלולה לגרום לפסילת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
פרק ראשון – גאוגרפיה של ארץ־ישראל
ההוראות לפרק זה
(36 נקודות) בפרק זה יש לענות על שתי שאלות: על אחת מן השאלות 1–3 ועל אחת מן השאלות 4–6. ענו על אחת מן השאלות 1–3 (22 נקודות לשאלה). ענו על אחת מן השאלות 4–6 (14 נקודות לשאלה).
שאלה 1 · ים המלח
במשך אלפי שנים נשמר איזון בין כמות המים שהגיעה לים המלח מן הירדן, מן הנחלים ומן המעיינות ובין כמות המים שהתאדתה ממנו.
מאמצע המאה ה־20 פעילות האדם מְפֵרָה איזון זה, ומפלס ים המלח יורד בקצב של כמטר בשנה.
תארו שתי פעולות של האדם שמְפרות את האיזון הזה, והסבירו כיצד כל אחת מהן מפרה אותו.
ירידת המפלס של ים המלח היא תהליך מתמשך.
לפניכם רשימה של דרכים שבאמצעותן אפשר להאט את ירידת המפלס.
בחרו באחת מן הדרכים האלה, והסבירו כיצד אפשר באמצעותה להאט את ירידת המפלס.
באזור ים המלח יש שימושי קרקע אחדים המתחרים זה בזה.
ציינו שני שימושי קרקע כאלה, והסבירו כיצד הם מתחרים זה בזה.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
(1) הטיית מי הירדן ויובליו לפני שהם מגיעים לים המלח: ישראל שואבת מים מן הכנרת אל המוביל הארצי, וירדן וסוריה מטות ואוגרות את מי הירמוך (תעלת המלך עבדאללה, סכרים בסוריה). לכן רק כמות קטנה מאוד של מים זורמת בירדן התחתון אל ים המלח – הכמות שנכנסת לים קטנה בהרבה מן הכמות שמתאדה ממנו, והמפלס יורד.
(2) תעשיית המינרלים: מפעלי ים המלח (בישראל) ומפעלי האשלג בירדן שואבים מים מן האגן הצפוני אל בריכות אידוי באגן הדרומי, ושם המים מתאדים כדי להפיק אשלג, ברום ומגנזיום. השאיבה מגדילה את האידוי "המלאכותי" ומוציאה מים מן האגן הצפוני – ומאיצה את ירידת המפלס.
מה נדרש: שתי פעולות אדם מוחשיות, ולכל אחת המנגנון: איך היא מקטינה את המים הנכנסים או מגדילה את המים היוצאים מן הים.
תשובה מלאה:
האיזון: ים המלח הוא אגם סגור, ללא מוצא. המים מגיעים אליו מן הירדן, מן הנחלים ומן המעיינות, ויוצאים ממנו רק באידוי – שהוא גבוה מאוד באקלים המדברי החם של בקע ים המלח. כל עוד הכניסה שווה ליציאה, המפלס יציב.
פעולה 1 – הטיית מים במעלה אגן ההיקוות: מאז שנות השישים ישראל שואבת מים מן הכנרת אל המוביל הארצי; ירדן מטה את מי הירמוך לתעלת המלך עבדאללה; סוריה הקימה סכרים רבים על יובלי הירמוך. בנוסף, מי הנחלים והמעיינות נשאבים לשימוש חקלאי ועירוני. התוצאה: הירדן התחתון, שהזרים בעבר יותר ממיליארד מ"ק בשנה, מזרים היום כמות קטנה מאוד – בעיקר מים מליחים ושפכים. הכניסה קטנה בהרבה מן האידוי, והמפלס יורד.
פעולה 2 – תעשיית המינרלים: מפעלי ים המלח בסדום ומפעל האשלג הירדני שואבים מים מן האגן הצפוני אל בריכות האידוי שבאגן הדרומי. בבריכות המים מתאדים, והמלחים שוקעים ומופקים מהם אשלג, ברום ומגנזיום. כך מוסף "אידוי מלאכותי" על האידוי הטבעי, והאגן הצפוני מאבד מים – מה שתורם לירידת המפלס.
למה זה מקבל ניקוד מלא: כל פעולה מתוארת בבירור ומוסברת דרך מאזן המים (פחות כניסה / יותר יציאה), עם פרטים גאוגרפיים מדויקים.
סעיף ב
החזרת חלק ממי הכנרת ומי הירמוך לזרימה בירדן: אם המדינות יזרימו יותר מים בירדן במקום לשאוב אותם, כמות המים שנכנסת לים המלח תגדל. כשהכניסה מתקרבת לאידוי, המאזן השלילי קטן – והמפלס יורד לאט יותר. כדי לאפשר זאת אפשר להשתמש יותר במים מותפלים ובקולחין לחקלאות ולשתייה.
מה נדרש: לבחור דרך אחת מן הרשימה ולהסביר את המנגנון – על איזה רכיב במאזן המים היא משפיעה ואיך.
תשובה מלאה:
הבחירה: החזרת חלק ממי הכנרת ומי הירמוך לזרימה בנהר הירדן.
מפלס ים המלח יורד משום שהמים היוצאים ממנו (אידוי ושאיבה למפעלים) רבים בהרבה מן המים הנכנסים אליו. החזרת מים לירדן מגדילה את הרכיב של המים הנכנסים: אם ישראל, ירדן וסוריה ישחררו בכל שנה כמות של מים לזרימה בנהר, יותר מים יגיעו לים המלח. כך הגירעון במאזן יקטן, והמפלס יירד לאט יותר. כדי שהמדינות יוכלו לוותר על המים, צריך להחליף אותם במקורות אחרים – מים מותפלים וקולחין. יתרון נוסף: גם נהר הירדן עצמו ישוקם.
(לדוגמה, אפשר גם לבחור: העברת מים מים סוף – מוסיפה מים לים המלח ממקור חיצוני, וכך מקטינה את הגירעון; תשלום גבוה על המים שהמפעלים שואבים – מעודד את המפעלים לחסוך במים ולייעל את ההפקה, וכך פוחתת השאיבה.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: נבחרה דרך אחת, וההסבר מראה את הקשר שלה למאזן המים של ים המלח ולקצב הירידה.
סעיף ג
שימוש 1 – תיירות ונופש: בתי המלון בעין בוקק ובחמי זוהר, על חוף בריכות האידוי הדרומיות; שימוש 2 – תעשיית המינרלים: בריכות האידוי של מפעלי ים המלח.
התחרות: בבריכות האידוי שוקע בכל שנה מלח בקרקעית, והמפלס בבריכה עולה. כדי להמשיך להפיק מינרלים המפעלים צריכים להעלות את המפלס – אבל אז המים מאיימים להציף את יסודות בתי המלון ואת החופים. מצד שני, התיירות זקוקה לחוף ולמים נקיים ונגישים. לכן שני השימושים מתחרים על אותו שטח ועל גובה המים; הפתרון שנבחר הוא "קציר מלח" – הוצאת המלח מן הבריכה במימון משותף. (אפשר גם: שמורות טבע ונופים פתוחים מול תשתיות ותעשייה; חקלאות בעין גדי ובנאות הכיכר מול שמירת המים.)
מה נדרש: שני שימושי קרקע אמיתיים באזור ים המלח, והסבר למה הם מתחרים: על אותו שטח או משאב, ומה כל אחד גורע מן השני.
תשובה מלאה:
שני שימושים מתחרים:
1. תיירות ונופש – מלונות, חופים וספא בעין בוקק ובחמי זוהר, שנבנו על חוף בריכות האידוי שבדרום ים המלח (האגן הצפוני נסוג והתרחק מן החופים).
2. תעשייה – בריכות האידוי של מפעלי ים המלח, שבהן מופקים אשלג, ברום ומגנזיום.
התחרות: בבריכה הגדולה (בריכה 5) שוקעת בכל שנה שכבת מלח בקרקעית, ומפלס המים עולה בכ־20 ס"מ בשנה. המפעלים צריכים לשמור על עומק מים קבוע מעל המלח כדי להמשיך בהפקה, ולכן המפלס עולה; אבל המים העולים מאיימים להציף את יסודות בתי המלון ואת הטיילת. התיירות זקוקה לחוף יציב ובטוח, והתעשייה זקוקה לבריכה – שני השימושים "נלחמים" על אותו שטח ועל גובה המים. הפתרון שהוחלט עליו הוא קציר המלח מקרקעית הבריכה, כדי להוריד את המפלס – פתרון יקר שמימונו חולק בין המדינה למפעלים.
(תשובות נוספות: שמורות טבע ואתרי נוף מול הרחבת מפעלים, כבישים ובנייה; חקלאות בעין גדי ובנאות הכיכר מול שמירת המעיינות והמים לטבע.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני השימושים מוחשיים ובמקום מוגדר, וההסבר מראה את ההתנגשות ביניהם (מפלס הבריכות מול יסודות המלונות).
טעות נפוצה: לתאר את שני השימושים בלי להסביר את נקודת המפגש ביניהם (מה כל אחד מהם גורע מן השני).
שאלה 2 · אנרגייה
החשמל בישראל מיוצר ממקורות אנרגייה מתכלים וממקורות אנרגייה מתחדשים.
(1) הסבירו מהם מקורות אנרגייה מתכלים, ומהם מקורות אנרגייה מתחדשים. (3 נקודות)
(2) לפניכם רשימה של מתקנים לייצור חשמל בישראל.
המתקנים
מיינו את המתקנים שברשימה לשתי קבוצות – קבוצה אחת של מתקנים המייצרים חשמל ממקורות מתכלים, וקבוצה אחרת של מתקנים המייצרים חשמל ממקורות מתחדשים, והסבירו כיצד גילוי מאגרי הגז הטבעי בים התיכון (תמר, לווייתן) השפיע על ייצור החשמל בישראל. (7 נקודות)
בעשורים האחרונים מתרחשים שינויים רבים במשק האנרגייה בישראל.
לפניכם רשימה ובה מתוארים כמה מן השינויים.
בחרו באחד מן השינויים שברשימה, והסבירו כיצד הוא משפיע על משק האנרגייה בישראל. (4 נקודות)
בשנים האחרונות הוקמו בישראל מתקנים רבים לייצור חשמל ממקורות מתחדשים.
לפניכם רשימה של כמה אזורים שבהם יש ריכוז גדול של מתקנים כאלה.
(1) בחרו באחד מן האזורים שברשימה, והציגו שני יתרונות במיקום של מתקנים לייצור חשמל ממקורות מתחדשים באזור שבחרתם. (5 נקודות)
(2) הציגו נזק אחד שמתקנים גדולים לייצור חשמל ממקורות מתחדשים עלולים לגרום לסביבה. (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
(1) מקורות מתכלים – מקורות שהכמות שלהם בטבע מוגבלת ואינה מתחדשת בזמן קצר; השימוש בהם מכלה אותם (פחם, נפט, גז טבעי). מקורות מתחדשים – מקורות שהטבע מחדש כל הזמן, ולכן אינם אוזלים (אנרגיית השמש, הרוח, המים).
(2) מתכלים: אורות רבין (חדרה), רוטנברג (אשקלון), רידינג (תל אביב). מתחדשים: שדה הלוחות הסולריים בקטורה, טורבינות הרוח ברמת הגולן, התחנה התרמו־סולרית באשלים.
גילוי הגז: ישראל עברה מייצור חשמל בעיקר מפחם (מיובא) לייצור חשמל בעיקר מגז טבעי מקומי (כיום רוב החשמל). תחנות כוח הוסבו לגז ונבנו תחנות גז חדשות. התוצאות: פחות זיהום אוויר ופחות פליטות של גזי חממה (שריפת גז מזהמת פחות משריפת פחם), עצמאות אנרגטית – פחות תלות ביבוא דלקים, ומחיר נמוך ויציב יותר.
מה נדרש: (1) הסבר של שני סוגי המקורות; (2) מיון כל ששת המתקנים, והסבר של השפעת הגז הטבעי על ייצור החשמל.
תשובה מלאה:
(1) מקורות אנרגייה מתכלים: דלקים מחצביים – פחם, נפט וגז טבעי – שנוצרו בתהליכים של מיליוני שנים. הכמות שלהם בטבע מוגבלת, והשימוש בהם מכלה אותם. בשריפתם נפלטים מזהמים וגזי חממה.
מקורות אנרגייה מתחדשים: מקורות שהטבע מחדש כל הזמן, ולכן השימוש בהם אינו מכלה אותם – קרינת השמש, הרוח, זרימת המים. ייצור החשמל מהם כמעט אינו מזהם את האוויר.
(2) מיון:
מקורות מתכלים: "אורות רבין" בחדרה, "רוטנברג" באשקלון (תחנות כוח שנבנו לשריפת פחם), "רידינג" בתל אביב (גז טבעי).
מקורות מתחדשים: שדה הלוחות הסולריים בקטורה (אנרגיית שמש – תאים פוטו־וולטאיים), התחנה התרמו־סולרית באשלים (אנרגיית שמש – חימום), טורבינות הרוח ברמת הגולן (אנרגיית רוח).
השפעת גילוי הגז הטבעי: עד תחילת שנות האלפיים ייצרה ישראל את רוב החשמל שלה מפחם ומנפט מיובאים. מאז שהחלה הפקת הגז ממאגר תמר (2013) וממאגר לווייתן (2019), הגז הטבעי הפך למקור העיקרי לייצור חשמל – כיום רוב החשמל בישראל מיוצר מגז טבעי. תחנות כוח הוסבו מפחם ומסולר לגז, ונבנו תחנות כוח פרטיות חדשות המונעות בגז. ההשלכות:
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) שני המושגים מוסברים, כולל ההבדל ביניהם (מוגבל ומתכלה לעומת מתחדש); (2) כל המתקנים ממוינים נכון, והשפעת הגז מוסברת בשני היבטים לפחות (מעבר מפחם לגז, וההשלכה על הסביבה או על העצמאות האנרגטית).
טעות נפוצה: לסווג את הגז הטבעי כמקור "נקי" ולכן כמתחדש. הגז הטבעי מזהם פחות מפחם, אבל הוא מקור מתכלה.
סעיף ב
דוגמה – מתקני אגירה: החשמל הסולרי מיוצר רק ביום, ובעיקר בשעות הצהריים, ואילו הצריכה גבוהה גם בערב. הסוללות אוגרות את עודפי החשמל של שעות הצהריים ומספקות אותו בערב. כך אפשר לייצר חלק גדול יותר מן החשמל מן השמש, לצמצם את השימוש בתחנות כוח המונעות בגז ולשמור על אספקה יציבה.
(אפשר גם: מערכות על הגגות – ייצור חשמל ליד מקום הצריכה בלי לתפוס שטחים פתוחים, ופחות תלות בדלקים; רכב חשמלי – הצריכה עוברת מדלק לחשמל, ונדרש להגדיל את ייצור החשמל ואת רשת הטעינה, וזיהום האוויר בערים קטן; ייצוא גז – הכנסות למדינה, וקשרים כלכליים עם מדינות השלום.)
מה נדרש: לבחור שינוי אחד ולהסביר את השפעתו על משק האנרגייה (ייצור, צריכה, תלות או סביבה).
תשובה מלאה:
השינוי שנבחר – הקמת מתקנים לאגירת אנרגייה.
ייצור החשמל מן השמש תלוי בשעות האור: בצהריים מיוצר הרבה חשמל, ואחרי השקיעה הייצור נפסק. שיא הצריכה הביתית, לעומת זאת, הוא בשעות הערב. בלי אגירה, חלק מן החשמל הסולרי של הצהריים מתבזבז, ובערב יש להפעיל תחנות כוח המונעות בגז. סוללות גדולות ליד השדות הסולריים אוגרות את העודפים של שעות היום ומחזירות אותם לרשת בערב. כך אפשר להגדיל את חלקם של המקורות המתחדשים בייצור החשמל, להפחית את השימוש בדלקים מתכלים ואת זיהום האוויר, ולשמור על אספקה יציבה של חשמל.
אפשר גם:
למה זה מקבל ניקוד מלא: השינוי מוסבר כתהליך (מה הבעיה, מה השינוי עושה), עם השפעה ברורה על משק האנרגייה.
סעיף ג
(1) מישור רותם: א. קרינת שמש חזקה כמעט כל השנה – אקלים מדברי, מעט ימים מעוננים ומעט משקעים, ולכן הלוחות הסולריים מייצרים הרבה חשמל; ב. שטח מישורי ופתוח גדול עם אוכלוסייה דלילה – הקרקע זמינה וזולה, ואפשר להציב בו שדות גדולים בלי לפגוע בשימושי קרקע עירוניים.
(אפשר גם – רמת הגולן: רמה גבוהה ופתוחה עם רוחות חזקות ויציבות יחסית, המתאימה לטורבינות רוח; אוכלוסייה דלילה. צפון הנגב: קרינה חזקה, שטחים פתוחים, וקרבה יחסית לרשת החשמל ולמרכז הארץ.)
(2) שדות סולריים וטורבינות תופסים שטחים פתוחים גדולים ופוגעים בבתי גידול של בעלי חיים וצמחים; טורבינות רוח עלולות לפגוע בעופות ובעטלפים, בעיקר בנתיבי נדידה; המתקנים פוגעים גם בנוף הפתוח.
מה נדרש: (1) לבחור אזור אחד ולהציג שני יתרונות מיקום, מוסברים; (2) נזק סביבתי אחד, מוסבר.
תשובה מלאה:
(1) האזור שנבחר – מישור רותם.
יתרון ראשון – קרינת שמש חזקה: מישור רותם נמצא בנגב, באקלים מדברי. כמות המשקעים נמוכה, ימים מעוננים מעטים, ולכן מספר שעות השמש בשנה גבוה מאוד ועוצמת הקרינה גבוהה. לוחות סולריים כאן מייצרים יותר חשמל מלוחות זהים באזורים מעוננים יותר.
יתרון שני – שטח מישורי, פתוח וזמין: זה מישור רחב שאינו בנוי, והאוכלוסייה בסביבתו דלילה. הקרקע זולה, אין כמעט תחרות עם שימושי קרקע אחרים (מגורים, חקלאות), ואפשר להקים שדות סולריים גדולים בלי עבודות עפר רבות. (המתקנים גם מספקים תעסוקה והכנסה לדימונה וליישובי האזור.)
אפשר לבחור גם באזור אחר:
(2) נזק סביבתי – פגיעה בשטחים פתוחים ובמערכות אקולוגיות: שדה סולרי גדול מכסה מאות דונמים בלוחות, משנה את פני הקרקע ומגדר שטח גדול. בתי הגידול של בעלי חיים וצמחים נהרסים או מתפצלים, ובעלי החיים אינם יכולים לנוע בין חלקי השטח. בנגב אלה מערכות מדבריות רגישות שמתאוששות לאט.
(אפשר גם: טורבינות רוח עלולות להרוג עופות ועטלפים, בייחוד בנתיבי הנדידה העוברים מעל ישראל; פגיעה בנוף הפתוח; רעש של טורבינות ליד יישובים.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: (1) שני יתרונות שונים, מאפיין פיזי אחד (קרינה) ומאפיין של שטח וקרקע, כל אחד מקושר לייצור החשמל; (2) הנזק מוסבר ומקושר לגודל המתקנים.
שאלה 3 · תיירות ושירותים
לפניכם רשימה של אתרים ושירותים לתיירים בישראל.
מיינו אותם לשתי קבוצות – תיירות דת ומורשת, ותיירות נופש, מרפא וטבע.
בטבלה שלפניכם מוצג מספר הכניסות של מבקרים לישראל בשנים 2014–2024.
עיינו בטבלה, וציינו את השנה שבה מספר הכניסות היה הגבוה ביותר.
הסבירו גורם אחד לכך.
[טבלה]
בשנים 2020–2021 ובשנת 2024 ירד מספר הכניסות של מבקרים לישראל בחדות.
הסבירו שתי השפעות של ירידה זו על ענף השירותים בישראל.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
תיירות דת ומורשת: הכותל המערבי; כנסיית הקבר; בזיליקת הבשורה בנצרת; אתר הטבילה קאסר אל־יהוד.
תיירות נופש, מרפא וטבע: מלונות המרפא בעין בוקק; שמורת הטבע עין גדי; חופי הצלילה באילת.
מה נדרש: לשבץ כל אחד משבעת הפריטים בקבוצה הנכונה.
תשובה מלאה:
תיירות דת ומורשת – אתרים שתיירים מגיעים אליהם בגלל קדושתם או חשיבותם ההיסטורית: הכותל המערבי (המקום הקדוש ליהודים); כנסיית הקבר בירושלים (מקום הצליבה והקבורה של ישו לפי המסורת הנוצרית); בזיליקת הבשורה בנצרת; אתר הטבילה קאסר אל־יהוד (המקום שבו לפי המסורת הוטבל ישו בירדן).
תיירות נופש, מרפא וטבע – תיירות שבאה ליהנות מן הנוף, מן האקלים ומן המשאבים הטבעיים: מלונות המרפא בעין בוקק (מי ים המלח, הבוץ והקרינה המסוננת באזור הנמוך בעולם); שמורת הטבע עין גדי (מעיינות, מפלים וחיות בר במדבר); חופי הצלילה באילת (שוניות האלמוגים במפרץ).
למה זה מקבל ניקוד מלא: כל שבעת הפריטים שובצו נכון.
סעיף ב
2019 – כ־4.9 מיליון כניסות.
גורם – הוזלת הטיסות לישראל: בעקבות הסכם "השמיים הפתוחים" עם האיחוד האירופי נכנסו לישראל חברות תעופה זולות רבות, נוספו קווים ישירים מערים רבות באירופה, ומחירי הטיסות ירדו – כך שיותר תיירים יכלו להגיע (גם ישירות לאילת).
מה נדרש: לציין את השנה מן הטבלה, ולהסביר גורם אחד.
תשובה מלאה:
על פי הטבלה, מספר הכניסות הגבוה ביותר היה בשנת 2019 – כ־4,905 אלף כניסות (כ־4.9 מיליון). זו עלייה של כ־60% לעומת 2016 (3,070 אלף; חושב).
גורם – הוזלה והרחבה של התחבורה האווירית לישראל: הסכם "השמיים הפתוחים" בין ישראל לאיחוד האירופי, שהחל לפעול בשלבים מ־2013, ביטל הגבלות על מספר הטיסות בין ישראל לאירופה. חברות תעופה זולות רבות פתחו קווים ישירים לישראל מערים רבות באירופה, והתחרות הורידה את מחירי הטיסות. נוסף על כך ניתנו תמריצים לחברות תעופה שנחתו באילת, ובשנת 2019 נפתח נמל התעופה רמון. טיסה זולה וזמינה מגדילה את מספר התיירים, בייחוד תיירים צעירים ותיירי סוף שבוע.
(אפשר גם: תקופה של שקט ביטחוני יחסי, שעודדה תיירים להגיע; פרסום ושיווק של ישראל כיעד תיירות עירוני – תל אביב – ולא רק דתי.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: השנה נכונה ומבוססת על הנתון, והגורם מוסבר במנגנון (טיסות זולות → יותר תיירים) ומקושר לישראל.
סעיף ג
השפעה 1 – פגיעה בתעסוקה: בתי מלון, מסעדות, חברות הסעה, מדריכי טיולים וחנויות מזכרות איבדו את רוב לקוחותיהם; עובדים רבים פוטרו או הוצאו לחופשה ללא תשלום, ועסקים קטנים נסגרו.
השפעה 2 – פגיעה קשה במיוחד ביישובים התלויים בתיירות נכנסת: בירושלים, בנצרת ובטבריה, שתיירות הצליינים חשובה בהן, ובאילת ובים המלח – ירדו ההכנסות, והשירותים המקומיים נפגעו.
(אפשר גם: ירידה בהכנסות המדינה במטבע חוץ – תיירות נכנסת היא "ייצוא שירותים"; מעבר של עסקים לתיירות פנים – מלונות שהתאימו את עצמם לישראלים או אירחו מפונים בשנת 2024.)
מה נדרש: שתי השפעות שונות של ירידת התיירות על ענף השירותים, כל אחת מוסברת.
תשובה מלאה:
רקע: על פי הטבלה, מספר הכניסות ירד מכ־4.9 מיליון ב־2019 לכ־0.9 מיליון ב־2020 ולכ־0.4 מיליון ב־2021 (מגפת הקורונה וסגירת הגבולות), ושוב לכמיליון ב־2024 (המלחמה).
השפעה ראשונה – פגיעה בתעסוקה ובעסקים: התיירות היא ענף שירותים עתיר עבודה – בתי מלון, מסעדות, אוטובוסים לתיירים, מדריכי טיולים, אתרי תיירות וחנויות. כשהתיירים אינם מגיעים, ההכנסות קורסות; עובדים רבים פוטרו או הוצאו לחופשה ללא תשלום, ועסקים קטנים נסגרו. חלק מן העובדים עברו לענפים אחרים ולא חזרו גם אחרי שהתיירות התאוששה.
השפעה שנייה – פגיעה אזורית במקומות התלויים בתיירות הנכנסת: בירושלים, בנצרת ובטבריה רוב התיירים הם צליינים מחו"ל, ובאילת ובים המלח התיירות היא ענף הכלכלה העיקרי. ביישובים אלה הירידה פגעה בכל ענפי השירותים המקומיים – מסחר, הסעדה ותחבורה – ובהכנסות הרשויות המקומיות.
(אפשר גם: ירידה בהכנסות המדינה במטבע חוץ, משום שתיירות נכנסת היא ייצוא של שירותים; עסקים שהסבו את עצמם לתיירות פנים.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי השפעות שונות, כל אחת עם מנגנון ועם קישור לענף השירותים ולמקומות בישראל.
שאלה 4 · יישובים ערביים ודרוזיים – אטלס ומפה
עיינו במפת היישובים (או במפת האוכלוסייה) של צפון הארץ ומרכזה באטלס.
(1) על פי המפה, תארו שני מאפיינים של תפרוסת היישובים הערביים והדרוזיים בצפון הארץ ובמרכזה. (5 נקודות)
(2) תארו שני קשיים של אוכלוסייה זו הנובעים מן התפרוסת שתיארתם. (5 נקודות)
עיינו במפה הסכמטית שלפניכם, המציגה יישוב ערבי שהתפתח מכפר לעיר.
[מפה]
לפניכם רשימה של אחדים משימושי הקרקע המוצגים במפה:
הסבירו כיצד המעבר מכפר לעיר בא לידי ביטוי במערך של שימושי קרקע אלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(1) א. ריכוז בגושים: היישובים הערביים מרוכזים בכמה אזורים רצופים – הגליל (הגליל התחתון והמרכזי, למשל סביב סח'נין, עראבה ודיר חנא, ואזור נצרת), ואדי עארה והמשולש (אום אל־פחם, טייבה, טירה, כפר קאסם), והיישובים הדרוזיים בהרי הגליל ובכרמל (בית ג'ן, ירכא, דלית אל־כרמל, עספיא). ב. מיקום בשוליים ההרריים: רוב היישובים נמצאים באזורים הרריים וגבעיים ורחוקים יחסית מן הגלעין ומן הערים הגדולות של מישור החוף.
(2) א. ריחוק ממקומות עבודה: מעט אזורי תעשייה ותעסוקה ביישובים עצמם, ולכן רבים נוסעים רחוק לעבודה, והשכר וההכנסה של הרשות המקומית נמוכים. ב. מחסור בקרקע לבנייה ולפיתוח: יישובים צפופים בגושים, על מדרונות, שתחומי השיפוט שלהם קטנים – קשה להרחיב שכונות, לבנות מבני ציבור ואזורי תעסוקה.
מה נדרש: (1) שני מאפיינים של התפרוסת מן המפה (איפה, ובאיזה דגם). (2) שני קשיים שנובעים ממנה.
תשובה מלאה:
(1) במפה רואים:
מאפיין ראשון – ריכוז בגושים רציפים: היישובים הערביים אינם מפוזרים באופן אחיד, אלא מרוכזים בכמה אזורים: בגליל (גוש סח'נין–עראבה–דיר חנא בגליל התחתון, ואזור נצרת), בוואדי עארה ובמשולש לאורך הקו הירוק (אום אל־פחם, באקה אל־גרביה, טייבה, טירה, כפר קאסם). היישובים הדרוזיים מרוכזים בהרי הגליל (בית ג'ן, חורפיש, ירכא) ובכרמל (דלית אל־כרמל, עספיא).
מאפיין שני – מיקום הררי ופריפריאלי: רוב היישובים יושבים על גבעות ומדרונות, בגליל ובשולי השומרון, הרחק ממטרופולין תל אביב ומרכזי התעסוקה הגדולים.
(2) קשיים:
קושי ראשון – תעסוקה: היישובים רחוקים מן הגלעין, ובתוכם יש מעט אזורי תעשייה ותעסוקה. לכן חלק גדול מן התושבים נוסעים לעבודה מחוץ ליישוב, ההכנסות נמוכות, והרשות המקומית גובה מעט ארנונה מעסקים – ויש לה פחות כסף לשירותים.
קושי שני – מחסור בקרקע: בגושים הצפופים היישובים צמודים זה לזה, תחומי השיפוט שלהם קטנים והשטח ההררי מקשה על הבנייה. לכן קשה להקים שכונות חדשות, מבני ציבור ואזורי תעסוקה, והבנייה נעשית צפופה וגבוהה.
(קושי נוסף: תחבורה ציבורית מועטה ונגישות נמוכה לשירותים כמו מוסדות להשכלה גבוהה ובתי חולים.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני מאפיינים שונים, עם שמות של אזורים ויישובים; שני קשיים שנובעים ישירות מן התפרוסת – לא קשיים כלליים.
סעיף ב
מגורים: לצד הגרעין הישן והצפוף שבראש הגבעה (I) נבנו שכונות חדשות במדרונות (II), ובכניסה ליישוב יש בניינים רבי־קומות – בנייה לגובה בגלל מחסור בקרקע וגידול האוכלוסייה, במקום בתים נמוכים של משפחה מורחבת.
מסחר ושירותים: לאורך כביש הגישה הראשי (III) התפתחה רצועה של חנויות, בנקים ומרפאות – "רחוב ראשי" עירוני שמשרת גם יישובים סמוכים; ובשולי היישוב אזור תעשייה ומלאכה (IV).
כבישים: בכפר היו רק סמטאות צרות בגרעין; בעיר יש כביש גישה רחב מן הכביש האזורי ומערך של כבישים שמחברים את השכונות.
מה נדרש: לתאר איך כל אחד משלושת שימושי הקרקע מסודר במפה, ולהסביר מה זה מלמד על המעבר מכפר לעיר.
תשובה מלאה:
במפה רואים גבעה שבראשה הגרעין הישן (I), שכונות חדשות סביבו (II), רחוב מסחרי לאורך כביש הגישה (III) ואזור תעשייה ליד הכביש האזורי (IV).
מגורים: בגרעין הישן הבתים צפופים, עם סמטאות – זה מבנה הכפר המסורתי. עם גידול האוכלוסייה היישוב התפשט במורד הגבעה לשכונות חדשות, ובכניסה נבנו בניינים רבי־קומות. הבנייה לגובה היא סימן לעיור: מחסור בקרקע, מחירים גבוהים ומשפחות גרעיניות שגרות בדירות.
מסחר ושירותים: בכפר המסורתי היו מעט חנויות קטנות במרכז. בעיר התפתח לאורך כביש הגישה רחוב מסחרי עם חנויות, בנקים ומרפאות – מוקד שירותים שמשרת גם כפרים סמוכים. אזור התעשייה בשולי היישוב מראה מעבר מכלכלה חקלאית לתעסוקה בתעשייה ובשירותים.
כבישים: הגרעין הישן מתאים להליכה ולבהמות; העיר נבנתה סביב כביש גישה רחב ומערך כבישים פנימי, משום שהתושבים נוסעים ברכב לעבודה ולשירותים.
למה זה מקבל ניקוד מלא: שלושת שימושי הקרקע מתוארים לפי המפה, וכל אחד מקושר לתהליך העיור (בנייה לגובה, מסחר ושירותים, נגישות).
שאלה 5 · קטע מידע – נמלי ישראל וחוסן הסחר
קראו את הקטע שלפניכם, וענו על הסעיפים א–ב שאחריו.
[קטע]
על פי הקטע, הסבירו מדוע קיומם של נמלים בשני ימים – בים התיכון ובים סוף – יוצר חוסן לישראל בתחום הסחר החוץ.
על פי הקטע, התלות של ישראל בנתיבי השיט ובמספר קטן של נמלים עלולה לערער את החוסן שלה בתחום הסחר החוץ.
(1) הסבירו טענה זו. (4 נקודות)
(2) הביאו שני נימוקים מן הקטע לביסוס טענה זו. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
כמעט כל הסחר החוץ של ישראל עובר בים, ולכן הנמלים הם "צינור החמצן" של המשק. נמלים בשני ימים פונים לשני כיוונים: הים התיכון לאירופה ולאמריקה, ואילת – למזרח אסיה, להודו ולאוסטרליה בלי לעבור בתעלת סואץ. כך ישראל אינה תלויה בנתיב אחד: אם נתיב אחד נחסם או מתייקר, אפשר להעביר חלק מן הסחר דרך הים האחר, והאספקה נמשכת.
מה נדרש: הסבר החוסן על פי הקטע: תלות בים + שני כיוונים + גיבוי.
תשובה מלאה:
על פי הקטע, כ־99% מן הסחורות של ישראל (לפי המשקל) עוברות בים, ולכן הנמלים חיוניים לאספקת מזון, דלק, חומרי גלם ורכיבים לתעשייה, וליצוא. לישראל יש נמלים בשני ימים: נמלי חיפה ואשדוד פונים מערבה – לאירופה ולאמריקה; נמל אילת פונה דרומה ומזרחה – למזרח אסיה, להודו ולאוסטרליה, בלי לעבור בתעלת סואץ. המשמעות היא גיבוי: אם אחד הנתיבים נחסם, מתייקר או מסוכן, אפשר להעביר סחורות דרך הנמלים בים האחר. בנוסף, ריבוי נמלים (גם החדשים ליד הוותיקים) מאפשר להמשיך לפרוק ולטעון אם נמל אחד מושבת, והתחרות מקצרת את ההמתנה. כך האספקה לישראל נשמרת גם במשבר – זה החוסן.
למה זה מקבל ניקוד מלא: התשובה נשענת על נתוני הקטע (99%, שני כיווני סחר) ומסבירה את המנגנון – גיבוי בין נתיבים ונמלים.
סעיף ב
(1) כמעט כל הסחר נשען על מספר קטן של נמלים ועל נתיבי שיט שעוברים במקומות שישראל אינה שולטת בהם. פגיעה בנתיב או בנמל אחד עוצרת מיד חלק גדול מן האספקה, ואין לישראל דרך יבשתית חלופית גדולה – ולכן הגיבוי מוגבל.
(2) נימוק 1 – מעברים ימיים צרים: הנתיבים עוברים בתעלת סואץ ובמצר באב אל־מנדב; מאז סוף 2023 תקפו החות'ים אוניות בים סוף, פעילות נמל אילת כמעט נעצרה, והסחורות מאסיה הגיעו בדרך ארוכה ויקרה מסביב לאפריקה. נימוק 2 – ריכוז הנמלים: נמלי חיפה ואשדוד מרוכזים ברצועת חוף צרה, וטילים, שביתות או תקלת מחשוב עלולים לעצור בבת אחת חלק גדול מן הסחר.
מה נדרש: (1) הסבר הטענה במילים שלכם; (2) שני נימוקים נפרדים מן הקטע.
תשובה מלאה:
(1) החוסן שנוצר משני הימים מוגבל, כי כל הסחר עדיין עובר בכמה נמלים בלבד ובכמה נתיבים צרים שאינם בשליטת ישראל. מאחר שכמעט אין לישראל סחר יבשתי עם שכנותיה, אין "דרך עוקפת" אמיתית: כאשר נתיב שיט נחסם או נמל מושבת, חלק גדול מן האספקה נעצר או מתייקר מיד, והמשק כולו נפגע. כך דווקא ההישענות על הים, שהיא מקור כוח, הופכת לנקודת תורפה.
(2) נימוק ראשון – מעברים ימיים צרים: על פי הקטע, הנתיבים לישראל עוברים בתעלת סואץ ובמצר באב אל־מנדב. מאז סוף 2023 תקפו המורדים החות'ים אוניות בים סוף, אוניות רבות נמנעו מלהגיע לאילת, ופעילות הנמל כמעט נעצרה; הסחורות מאסיה הגיעו בדרך ארוכה ויקרה מסביב לאפריקה.
נימוק שני – ריכוז הנמלים: על פי הקטע, נמלי חיפה ואשדוד מרוכזים ברצועת חוף צרה, וטילים, שביתות או תקלה במערכות המחשוב עלולים לעצור בבת אחת חלק גדול מן הסחר.
למה זה מקבל ניקוד מלא: הטענה מוסברת במנגנון (אין חלופה ← פגיעה מיידית); שני הנימוקים שונים ולקוחים מן הקטע.
שאלה 6 · קטע מידע – מצבים סינופטיים ומזג אוויר קיצוני
קראו את הקטע שלפניכם, וענו על הסעיפים א–ב שאחריו.
[קטע]
לפניכם רשימה של תופעות מזג אוויר קיצוניות בישראל.
בחרו באחת מן התופעות, וענו על הסעיפים א–ב.
תופעות:
על פי הקטע, הסבירו כיצד המצב הסינופטי גורם לתופעה שבחרתם.
על פי הקטע, הסבירו השפעה אחת של התופעה שבחרתם על האדם או על הסביבה.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
שיטפונות בזק: באביב ובסתיו, כאשר אפיק ים סוף "פעיל" – יש אוויר קר בשכבות הגבוהות – האוויר החם שליד הקרקע מתרומם במהירות, נוצרים ענני סערה ויורד גשם עז בזמן קצר. במדבר הקרקע חשופה וסלעית ואינה סופגת את המים, ולכן הם זורמים מהר בערוצים כשיטפון.
שרב: באביב ובסתיו נושבות רוחות חמות ויבשות ממזרח או מדרום (ממדבריות ערב וסיני), לכן הטמפרטורה עולה מאוד והלחות יורדת.
סופות אבק: בשרב הרוחות החזקות עוברות מעל המדבריות שבאפריקה ובערב, מרימות את האבק ונושאות אותו אל ישראל.
שלג בהרים: שקע קפריסאי מביא אוויר לח מן הים. האוויר מתרומם מעל ההרים ומתקרר, והאדים מתעבים. כשהאוויר קר מאוד, המשקעים יורדים כשלג בהרים הגבוהים (ירושלים, הגליל העליון, החרמון).
מה נדרש: לבחור תופעה אחת, ולהסביר – על פי הקטע – את השרשרת מן המצב הסינופטי ועד התופעה. (7 נקודות: מצב סינופטי ועונה ← תהליך באוויר ← התופעה.)
תשובה מלאה (לפי התופעה שנבחרה):
למה זה מקבל ניקוד מלא: ההסבר בנוי מן הקטע: שם המצב הסינופטי והעונה ← מה קורה לאוויר ← למה נוצרת התופעה דווקא באזור הזה.
טעות נפוצה: לשייך את שיטפונות הבזק לשקע הקפריסאי. השקע הקפריסאי מביא גשם בעיקר לצפון ולמרכז, ואילו שיטפונות הבזק במדבר קשורים בדרך כלל לאפיק ים סוף פעיל.
סעיף ב
שיטפונות בזק: סכנת חיים למטיילים ולנהגים בערוצים, וחסימה והרס של כבישים (למשל כביש 90 בערבה); מצד שני – המים ממלאים מאגרים ומעשירים את מי התהום.
שרב: עומס חום – מכות חום וסכנה לקשישים ולחולים, עלייה בצריכת החשמל למיזוג, ושריפות בשטחים פתוחים.
סופות אבק: זיהום אוויר בחלקיקים – בעיות נשימה ועלייה בפניות לבתי חולים; ראות נמוכה בכבישים ובטיסות.
שלג בהרים: כבישים נחסמים ויישובים מנותקים, ועצים קורסים תחת משקל השלג ופוגעים בקווי חשמל; מצד שני – תיירות שלג בחרמון.
מה נדרש: השפעה אחת על האדם או על הסביבה, מוסברת (מה קורה ← למה ← מה התוצאה).
תשובה מלאה (השפעה אחת מספיקה):
למה זה מקבל ניקוד מלא: ההשפעה קשורה לתופעה שנבחרה, ומוסבר המנגנון שגורם לה.
פרק שני – גאוגרפיה של המזרח התיכון
(28 נקודות) בפרק זה יש לענות על שתיים מן השאלות 7–10 (לכל שאלה – 14 נקודות).
שאלה 7 · עיור וחקלאות
לפניכם טבלה ובה נתונים על העיור ועל התעסוקה בשש מדינות במזרח התיכון.
עיינו בטבלה, וענו על הסעיפים א–ב שאחריה.
[טבלה]
מיינו את המדינות שבטבלה לשלוש קבוצות על פי שלב העיור שלהן, וקבעו לכל קבוצה אם העיור בה הושלם כמעט לגמרי, מתקדם, או שרוב האוכלוסייה עדיין כפרית.
בססו כל אחת מן הקביעות על שני מדדים מן הטבלה.
מאפייני הסביבה הפיזית (הטבעית) יכולים לסייע לפיתוח החקלאות במדינה או להגביל אותו.
לפניכם רשימה של שלוש מדינות במזרח התיכון: תימן, לבנון, עיראק.
בחרו בשתיים מן המדינות שברשימה.
בנוגע לכל אחת מן המדינות שבחרתם, ציינו מאפיין אחד של הסביבה הפיזית שיכול לסייע לפיתוח החקלאות או להגביל אותו, והסבירו כיצד מאפיין זה מסייע לחקלאות או מגביל אותה (סך הכול – שני מאפיינים).
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
עיור שהושלם כמעט לגמרי – כוויית וקטר: 100% ו־99.4% עירוניים; רק 1.9% ו־1.6% מן המועסקים עובדים בחקלאות.
מתקדם – איראן ועיראק: 77.4% ו־69.9% עירוניים; 13.6% ו־8.2% מן המועסקים בחקלאות.
רוב האוכלוסייה כפרית – מצרים ותימן: 42.9% ו־37.0% עירוניים בלבד; 17.5% ו־31.6% מן המועסקים בחקלאות.
מה נדרש: שלוש קבוצות, קביעה לכל אחת, ושני מדדים לכל קביעה.
תשובה מלאה:
קבוצה 1 – עיור שהושלם כמעט לגמרי: כוויית וקטר. שיעור האוכלוסייה העירונית הוא 100% ו־99.4% – כמעט אין אוכלוסייה כפרית. מדד שני: רק 1.9% ו־1.6% מן המועסקים עובדים בחקלאות – כמעט אין פרנסה כפרית.
קבוצה 2 – עיור מתקדם: איראן (77.4% עירוניים) ועיראק (69.9%). רוב האוכלוסייה כבר עירונית, אבל עדיין יש אוכלוסייה כפרית גדולה (כרבע עד שליש); 13.6% ו־8.2% מן המועסקים עובדים בחקלאות.
קבוצה 3 – רוב האוכלוסייה עדיין כפרית: מצרים (42.9%) ותימן (37.0%). פחות ממחצית האוכלוסייה עירונית, וחלק גדול מן המועסקים עובדים בחקלאות – 17.5% במצרים ו־31.6% בתימן – כלומר הכפר עדיין חשוב בכלכלה, והעיור נמשך בהגירה מן הכפר אל העיר.
למה זה מקבל ניקוד מלא: שלוש קבוצות סבירות, קביעה מתאימה לכל אחת, ושני ערכים מן הטבלה לכל קביעה.
טעות נפוצה: להסתמך על שיעור התושבים בעיר הגדולה – הוא מבטא את המדרג העירוני ולא את שלב העיור (במצרים, למשל, הוא גבוה אף שרוב האוכלוסייה כפרית).
סעיף ב
תימן – מסייע: רמת תימן הגבוהה בדרום־מערב מקבלת גשמי קיץ מונסוניים והאקלים בה ממוזג בזכות הגובה – אפשר לגדל דגנים, קפה וקאת בטרסות. (מגביל: מדרונות תלולים ומחסור חמור במי תהום.)
לבנון – מסייע: בקעת הלבנון היא עמק רחב בין שני רכסים, עם קרקע פורייה ומים מנהר הליטני ומשלגי ההרים – גידולי שדה, ירקות וכרמים.
עיראק – מסייע: מישור הסחף של מסופוטמיה, שבו זורמים הפרת והחידקל – מים להשקיה וקרקע פורייה. (מגביל: קיץ לוהט ואידוי רב גורמים להמלחת הקרקע.)
מה נדרש: שתי מדינות; לכל אחת מאפיין פיזי ספציפי והסבר כיצד הוא מסייע לחקלאות או מגביל אותה.
תשובה מלאה (שתיים מתוך השלוש):
תימן – מאפיין מסייע: רמה גבוהה עם גשמי קיץ. בדרום־מערב תימן מתנשאים הרים ורמות לגובה של 2,000–3,000 מ'. רוחות המונסון מביאות אליהם בקיץ גשם (מאות מ"מ בשנה – הרבה יותר מבשאר חצי האי ערב), והגובה ממתן את החום. התנאים מאפשרים חקלאות בעל: על טרסות שנבנו במדרונות מגדלים דורה, חיטה, קפה וקאת. (מאפיין מגביל: המדרונות התלולים מחייבים בניית טרסות ומקשים על מיכון; מי התהום נשאבים מהר ממה שהם מתחדשים, ובעמק צנעא הם הולכים ואוזלים.)
לבנון – מאפיין מסייע: בקעת הלבנון. הבקעה היא עמק רחב וגבוה בין רכס הלבנון לרכס האנטי־לבנון, עם קרקע סחף פורייה. מן ההרים, שעליהם יורד שלג בחורף, זורמים נחלים ומעיינות, ונהר הליטני זורם בבקעה – מים להשקיה. לכן הבקעה היא אזור החקלאות העיקרי של לבנון: חיטה, תפוחי אדמה, ירקות וכרמים.
עיראק – מאפיין מסייע: מישור הסחף של מסופוטמיה. הפרת והחידקל זורמים במישור רחב ושטוח, שבנוי מסחף שהשקיעו הנהרות – קרקע פורייה, ושפע מים להשקיה בתעלות. כך אפשר לגדל תמרים, אורז, חיטה ושעורה בלב אזור מדברי. (מאפיין מגביל: הקיץ הלוהט והאידוי הרב, יחד עם השקיה בלי ניקוז, מעלים מלחים אל פני הקרקע – המלחה שפוגעת ביבולים ומוציאה שטחים מעיבוד; וגם הסכרים במעלה הנהרות, בטורקיה ובסוריה, מקטינים את המים שמגיעים לעיראק.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל מדינה מאפיין פיזי ספציפי והסבר מנגנון (מים, קרקע, אקלים) הקושר אותו לחקלאות שבה.
שאלה 8 · דלתת הנילוס
לפניכם טבלה ובה מאפיינים פיזיים של אזור, ותכונות של המאפיינים האלה.
(1) הֶעתיקו למחברת שלושה מן המאפיינים הפיזיים שבטבלה, ולכל אחד מהם העתיקו את התכונה המתאימה לדלתת הנילוס. (4 נקודות)
(2) הסבירו כיצד כל אחד מן המאפיינים שהעתקתם תורם לריכוז אוכלוסייה גדול בדלתת הנילוס. (4 נקודות)
[טבלה]
אתיופיה הקימה על הנילוס הכחול סכר גדול להפקת חשמל, ומילוי האגם שמאחוריו החל בשנת 2020. מצרים חוששת שהסכר יקטין את כמות המים שתגיע אליה, בייחוד בשנות בצורת.
(1) הסבירו את החשיבות של הסכם על השימוש במי הנילוס בין המדינות לכלכלה של מצרים. (3 נקודות)
(2) תארו פעולה אחת שהמדינות יכולות לעשות במסגרת הסכם כזה. (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1) גובה פני השטח – נמוך; שיפוע פני השטח – מתון מאוד (מישורי); סוג הקרקע – קרקע סחף עמוקה ופורייה; זמינות של מים מתוקים – מים זמינים כל השנה (אפשר גם: כמות המשקעים – נמוכה; הטמפרטורות בחורף – נוחות).
(2) קרקע סחף פורייה – יבולים גבוהים ומזון לאוכלוסייה גדולה; מים זמינים כל השנה מן הנילוס – השקיה ושתייה, כמה עונות גידול בשנה; שטח מישורי ונמוך – נוח לעיבוד, לבנייה ולתעלות השקיה ולדרכים. (חורף נוח – גידול כל השנה; משקעים מעטים – המדבר שמסביב דוחק את כל האוכלוסייה אל הדלתה והעמק.)
מה נדרש: (1) שלושה מאפיינים והתכונה הנכונה לכל אחד; (2) לכל מאפיין שהועתק – הסבר כיצד הוא תורם לריכוז האוכלוסייה.
תשובה מלאה:
(1) לדוגמה:
(גם אלה נכונים: כמות המשקעים השנתית – נמוכה (פחות מ־200 מ"מ); הטמפרטורות בחורף – נוחות.)
(2) קרקע סחף פורייה: הנילוס הביא במשך אלפי שנים סחף עשיר, שהצטבר בדלתה בשכבה עבה. הקרקע הפורייה מאפשרת יבולים גבוהים, ולכן אפשר לגדל בה מזון לאוכלוסייה צפופה מאוד.
מים זמינים כל השנה: מי הנילוס זורמים בתעלות השקיה לכל חלקי הדלתה, ולכן אפשר להשקות כל השנה ולגדל שניים־שלושה יבולים בשנה, ויש מים לשתייה ולתעשייה – באזור מדברי שבו אין כמעט גשם.
שטח מישורי ונמוך: קל לעבד את השטח, לחפור בו תעלות השקיה שהמים זורמים בהן בכוח הכובד, לבנות בו ולסלול בו דרכים ומסילות – ולכן התפתחו בו כפרים צפופים וערים גדולות (קהיר, אלכסנדריה).
(אם הועתקו: חורף נוח – אפשר לגדל כל השנה; משקעים מעטים – המדבר הצחיח שמסביב אינו מאפשר חקלאות, ולכן כמעט כל אוכלוסיית מצרים נדחקת אל הדלתה ועמק הנילוס.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: התכונות נכונות לדלתת הנילוס; כל הסבר מקשר בין המאפיין לבין היכולת לקיים אוכלוסייה גדולה (מזון, מים, בנייה ותחבורה).
טעות נפוצה: להעתיק "משקעים – גבוהה": בדלתה יורדים פחות מ־200 מ"מ בשנה; המים מגיעים מן הנילוס, לא מן הגשם.
סעיף ב
(1) כמעט כל המים של מצרים מגיעים מן הנילוס, וכמעט כל החקלאות שלה מושקית – אוכלוסייה של יותר מ־100 מיליון תלויה בו למזון, לשתייה, לתעשייה ולחשמל (סכר אסואן). מצרים נמצאת במורד הנהר ואינה שולטת במקורותיו, ולכן רק הסכם יכול להבטיח לה כמות מים יציבה ולמנוע פגיעה בחקלאות ובכלכלה.
(2) תיאום קצב מילוי האגם וכמות המים שמשחררים מן הסכר – במיוחד בשנות בצורת, שבהן אתיופיה מתחייבת לשחרר כמות מינימלית; או שיתוף נתונים הידרולוגיים וועדה משותפת לניהול הנהר.
מה נדרש: (1) הסבר מדוע הסכם חשוב לכלכלת מצרים (תלות בנילוס, מיקום במורד); (2) פעולה אחת מוגדרת שהמדינות יכולות לעשות.
תשובה מלאה:
(1) מצרים היא מדינה מדברית, ויורדים בה משקעים מעטים מאוד. כמעט כל המים שלה מגיעים מן הנילוס, ששוכן במורד הנהר ביחס לאתיופיה ולסודן. החקלאות במצרים מבוססת כמעט כולה על השקיה ממי הנילוס, והם משמשים גם לשתייה לאוכלוסייה של יותר מ־100 מיליון איש, לתעשייה ולהפקת חשמל בסכר אסואן. מצרים אינה שולטת במקורות הנהר, ולכן כל הקטנה של כמות המים – למשל בזמן מילוי מהיר של האגם בשנת בצורת – עלולה לפגוע ביבולים, להגדיל את ייבוא המזון ולפגוע בכלכלה כולה. הסכם יבטיח למצרים כמות מים יציבה וידועה מראש.
(2) פעולה: תיאום קצב המילוי של האגם שמאחורי הסכר ושל כמות המים המשתחררת ממנו לאורך השנה – כך שבשנות בצורת אתיופיה תמלא את האגם לאט ותשחרר כמות מים מינימלית מוסכמת. (אפשר גם: שיתוף שוטף של נתונים על מפלסי המים, על הגשמים ועל הזרימה; הקמת ועדה משותפת לניהול הנהר וליישוב מחלוקות; שיתוף פעולה בהפקת חשמל – אתיופיה מוכרת חשמל לשכנותיה.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: סעיף (1) מסביר את התלות של מצרים בנילוס ואת חשיבות ההסכם; סעיף (2) מתאר פעולה מעשית אחת.
שאלה 9 · אקוות בין־לאומיות – אקוות אבן החול הנובית
אקוות אבן החול הנובית היא אחת מאקוות המים הפוסיליים הגדולות בעולם. היא משותפת למצרים, ללוב, לסודן ולצ'אד.
במפה הסכמטית שלפניכם מוצג האזור שבו נמצאת אקווה זו. עיינו במפה הסכמטית ובמפות שבאטלס, וענו על הסעיפים א–ב.
[מפה]
(1) למים באקווה זו יש חשיבות גדולה למצרים וללוב בגלל התנאים הפיזיים שבהן.
– הסבירו מדוע.
– המים באקווה זו הם מים פוסיליים. ציינו מהו החיסרון בכך למדינות האלה.
(6 נקודות)
(2) לוב מעבירה את מי האקווה מן המדבר שבדרום־מזרח המדינה בצינורות ענק – "הנהר המלאכותי הגדול" – למרחק של מאות קילומטרים, אל ערי החוף שבצפון.
היעזרו במפה הסכמטית ובמפות שבאטלס, והסבירו מדוע לוב מעבירה את המים אל ערי החוף, ואינה מפתחת יישובים וחקלאות ליד מקורות המים שבמדבר. (3 נקודות)
בשנת 1992 הקימו מצרים ולוב רשות משותפת לחקר האקווה ולפיתוחה, ובהמשך הצטרפו אליה גם סודן וצ'אד.
לפניכם שני עקרונות שעליהם מבוסס שיתוף הפעולה בין המדינות:
בחרו באחד מעקרונות היסוד האלה, והסבירו כיצד שמירתו תתרום לניהול בר־קיימה של האקווה. (5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1) רוב שטחן של מצרים ולוב הוא מדבר סהרה – אקלים צחיח עם פחות מ־50 מ"מ גשם בשנה; בלוב אין נהרות קבועים, ובמצרים כמעט כל המים באים מן הנילוס. מי התהום של האקווה הם המקור העיקרי לשתייה ולחקלאות בנאות המדבר, ובלוב – גם לערי החוף (דרך "הנהר המלאכותי הגדול").
חיסרון: מים פוסיליים אינם מתחדשים (נאגרו לפני אלפי שנים), ולכן כל שאיבה מקטינה את המאגר, והוא עלול להתרוקן.
(2) רוב תושבי לוב, הערים הגדולות (טריפולי, בנגזי), הנמלים, התעשייה והתשתיות מרוכזים ברצועת החוף של הים התיכון, שבה האקלים נוח יותר (מאות מ"מ גשם בשנה, טמפרטורות מתונות). אזורי השאיבה (כופרה) נמצאים בלב מדבר סהרה – חום קיצוני, מרחק של מאות ק"מ מן הערים ומן הנמלים, ואין בהם תשתיות. לכן זול ויעיל יותר להביא את המים אל האוכלוסייה מאשר להעביר את האוכלוסייה אל המים.
מה נדרש: (1) הסבר החשיבות על פי התנאים הפיזיים + חיסרון המים הפוסיליים; (2) הסבר הסיבה להעברת המים אל ערי החוף.
תשובה מלאה:
(1) מדוע חשובה האקווה: על פי המפה והאטלס, רוב שטחן של מצרים ולוב הוא חלק ממדבר סהרה. באקלים מדברי צחיח יורדים בשנה רק עשרות מילימטרים של גשם או פחות, והתאדות רבה מאוד. בלוב אין אף נהר שזורם כל השנה. במצרים יש את הנילוס, אך הוא זורם רק ברצועה צרה במזרח המדינה, ומצרים כבר מנצלת כמעט את כל מימיו. לכן מי התהום של האקווה הם מקור המים היחיד בנאות המדבר במערב מצרים (אל־ח'ארג'ה, אל־דאח'לה) ובדרום־מזרח לוב (כופרה), ולוב מעבירה מים מן האקווה בצינורות ענק – "הנהר המלאכותי הגדול" – אל ערי החוף בצפון.
החיסרון: מים פוסיליים נאגרו באקווה לפני אלפי שנים, בתקופה גשומה יותר, והיום כמעט אין להם מילוי מחדש. לכן הם משאב מתכלה: כל קוב שנשאב אינו חוזר, המפלס יורד, השאיבה מתייקרת, ובסופו של דבר המאגר עלול להתרוקן.
(2) על פי המפה והאטלס, רוב תושבי לוב גרים ברצועה צרה לאורך חוף הים התיכון – שם נמצאות הערים הגדולות טריפולי ובנגזי, הנמלים, התעשייה, השירותים והתשתיות. בחוף האקלים נוח יותר: יורדים בו מאות מילימטרים של גשם בשנה, והטמפרטורות מתונות. אזורי השאיבה – כופרה וסביבתה – נמצאים בלב מדבר סהרה, מאות קילומטרים מן החוף: החום קיצוני, אין בהם ערים, דרכים ושירותים, וקשה למשוך אליהם תושבים. הקמת ערים וחקלאות במקום כזה הייתה יקרה בהרבה, והתוצרת הייתה צריכה לעבור מרחק רב אל השווקים ואל הנמלים. לכן לוב בחרה להביא את המים אל המקום שבו האוכלוסייה כבר נמצאת.
למה זה מקבל ניקוד מלא: החשיבות מוסברת בתנאי אקלים והידרולוגיה ממשיים; החיסרון מנוסח במונח "משאב מתכלה / אינו מתחדש"; העברת המים מוסברת בתפרוסת האוכלוסייה ובתנאי המדבר.
סעיף ב
שיתוף נתונים: כל מדינה יודעת כמה שואבות האחרות ומה מצב המפלסים, ולכן אפשר לתכנן שאיבה שתאפשר לנצל את המים לאורך זמן רב, ולמנוע ירידת מפלס חריפה באזורי הגבול – ניצול שנותן מים להווה בלי לכלות אותם לדורות הבאים.
(או ניטור משותף: מעקב קבוע מזהה בזמן ירידת מפלס או המלחה, ומאפשר להקטין שאיבה לפני שנגרם נזק בלתי הפיך.)
מה נדרש: בחירת עיקרון אחד והסבר הקשר שלו לניהול בר־קיימה.
תשובה מלאה:
העיקרון שנבחר: שיתוף הנתונים על מפלסי המים ועל כמויות השאיבה.
ניהול בר־קיימה של אקווה פוסילית פירושו לנצל את המים כך שיספיקו לאורך זמן רב ככל האפשר, גם לדורות הבאים, ובלי לפגוע במדינות השכנות. כשכל מדינה מדווחת כמה היא שואבת ומה קורה למפלסים, אפשר לחשב בכמה יורדים המים בכל אזור, לזהות מקומות שבהם השאיבה מוגזמת ולתאם בין המדינות – למשל להרחיק קידוחים מן הגבול או להגביל את קצב השאיבה. כך נמנעת "תחרות שאיבה" שבה כל מדינה ממהרת לשאוב לפני שהשכנה תשאב, והמאגר נשמר זמן רב יותר.
(אפשר לבחור בניטור משותף: מדידה קבועה ומשותפת של מפלסי המים ושל איכותם מזהה בזמן ירידה מהירה של המפלס או המלחה של המים, ומאפשרת למדינות לשנות את קצב השאיבה לפני שהנזק נעשה בלתי הפיך.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: העיקרון קשור במפורש למושג ניהול בר־קיימה (ניצול לאורך זמן, בלי לפגוע באחרים ובדורות הבאים).
שאלה 10 · תפרוסת האוכלוסייה בערב הסעודית
בטבלה שלפניכם מוצגים נתונים על השטח, האוכלוסייה והצפיפות בארבעה מחוזות בערב הסעודית, המסומנים I–IV.
עיינו בטבלה, וענו על הסעיפים א–ב שאחריה.
[טבלה]
קבעו אילו מן האזורים I–IV הם אזורים מאוכלסים בצפיפות יחסית, ואילו מן האזורים הם אזורים דלילים.
נמקו את קביעותיכם על פי שני נתונים מן הטבלה המאפיינים אזורים מאוכלסים בצפיפות, ועל פי שני נתונים מן הטבלה המאפיינים אזורים דלילים (סך הכול – ארבעה נתונים).
בחרו באחד מן האזורים הדלילים בערב הסעודית.
(1) על פי המפות שבאטלס, ציינו מאפיין פיזי של האזור שבחרתם, המסביר את הצפיפות הנמוכה בו (מאפיין שאינו מוצג בטבלה). (4 נקודות)
(2) באזורים הדלילים בערב הסעודית יש משאבים שאפשר להשתמש בהם לפיתוח של ענפים כלכליים.
ציינו משאב כזה באזור שבחרתם, ואת הענף הכלכלי שאפשר לפתח באמצעותו. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
מאוכלסים בצפיפות יחסית: I (ריאד) ו־II (מכה). נימוק: מספר תושבים גדול מאוד – כ־8.6 מיליון וכ־7.8 מיליון; צפיפות גבוהה יחסית – 21.3 ו־50.7 תושבים לקמ"ר.
דלילים: III (הגבולות הצפוניים) ו־IV (אל־ג'וף). נימוק: מעט תושבים – כ־374 אלף וכ־596 אלף; צפיפות נמוכה – 3.3 ו־7.0 תושבים לקמ"ר.
מה נדרש: מיון לשתי קבוצות, וארבעה נתונים – שניים לכל קבוצה.
תשובה מלאה:
– מספר התושבים: 8,591,748 ו־7,769,994 – יחד כ־16.4 מיליון, יותר ממחצית אוכלוסיית המדינה (כ־32.2 מיליון).
– צפיפות: 21.3 ו־50.7 תושבים לקמ"ר – גבוהה בהרבה מן הממוצע הארצי (כ־15).
– מספר התושבים: 373,577 ו־595,822 – פחות ממיליון יחד.
– צפיפות: 3.3 ו־7.0 תושבים לקמ"ר בלבד.
(אפשר להשתמש גם בשטח: אזור III גדול יותר מאזור IV אך מאוכלס פחות – נתון שמראה דלילות.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: הקביעה נכונה, ולכל קבוצה יש שני נתונים מספריים מן הטבלה.
טעות נפוצה: לקבוע שריאד דלילה כי השטח שלה גדול. הצפיפות שלה נמוכה מזו של מכה, אבל גבוהה פי 3–6 מן האזורים הצפוניים, ומספר התושבים בה הוא הגדול במדינה.
סעיף ב
(1) הגבולות הצפוניים: חלק ממדבר סוריה (בדיית א־שאם) – רמה מדברית שטוחה, כמות משקעים שנתית קטנה מ־100 מ"מ, בלי נהרות ובלי קרקע חקלאית. או אל־ג'וף: אקלים מדברי, חולות מדבר הנפוד מדרום, מעט מאוד משקעים, וחורף קר.
(2) הגבולות הצפוניים: מרבצי פוספטים – כרייה ותעשיית דשנים. אל־ג'וף: מי תהום – חקלאות בהשקיה, בעיקר מטעי זיתים ותמרים (אל־ג'וף ידועה במטעי הזיתים הגדולים שלה).
מה נדרש: לבחור אזור דליל; (1) מאפיין פיזי מן האטלס שמסביר את הדלילות; (2) משאב + ענף.
תשובה מלאה (לפי הבחירה):
הגבולות הצפוניים (III):
(1) מאפיין פיזי: האזור הוא חלק ממדבר סוריה (בדיית א־שאם) – רמה מדברית שטוחה, משקעים מעטים מאוד (פחות מ־100 מ"מ בשנה), קיץ חם מאוד וחורף קר, ואין בו נהרות. לכן יש בו מעט מקורות מים ומעט קרקע לחקלאות, והוא שימש בעיקר למרעה של נוודים.
(2) משאב וענף: מרבצי פוספטים גדולים – פותח בהם ענף הכרייה, וסביבם תעשיית דשנים (העיר החדשה וואעד א־שמאל, ליד טורייף). אפשר גם: מרעה – גידול צאן וגמלים.
אל־ג'וף (IV):
(1) מאפיין פיזי: אקלים מדברי – משקעים מעטים מאוד, ומדרום לאזור – חולות מדבר הנפוד הגדול. אין נהרות קבועים, ולכן מקורות המים מעטים.
(2) משאב וענף: מי תהום – בעזרתם פותחה חקלאות בהשקיה: מטעי זיתים גדולים (מן הגדולים בעולם), תמרים ודגנים, ותעשיית שמן זית. אפשר גם: תיירות מורשת – אתרים עתיקים כמו טירת מארד בדומת אל־ג'נדל.
למה זה מקבל ניקוד מלא: ב־(1) מאפיין פיזי מן האטלס (אקלים, פני שטח, מים) שמסביר את הדלילות ואינו בטבלה. ב־(2) משאב אמיתי באזור שנבחר וענף שמתאים לו.
פרק שלישי – ניתוח תופעות יסוד במרחב
ההוראות לפרק זה
(36 נקודות) בפרק זה יש לענות על שלוש שאלות: על שאלה 11 (חובה) ועל שתיים מן השאלות 12–15 (לכל שאלה – 12 נקודות). שאלת חובה – ענו על שלושה מן הסעיפים א–ד בשאלה זו (לכל סעיף – 4 נקודות).
שאלה 11 · מאפיינים פיזיים ומאפיינים אנושיים
שאלת חובה – ענו על שלושה מן הסעיפים א–ד בשאלה זו (לכל סעיף – 4 נקודות).
מרכז חצי האי האיברי תפוס ביחידת נוף רחבה – המֶסֶטָה.
עַיינו במפות שבאטלס. צַיינו לאיזה סוג של יחידת נוף שייכת המסטה, ותארו מאפיין אחד שלה.
תארו את ההבדל בתפרוסת האוכלוסייה של ספרד בין אזורי החוף ובין פנים המדינה (המסטה), והסבירו גורם אחד להבדל זה.
בטבלה שלפניכם נתונים על המיקום והטמפרטורות של שתי ערים בחבל: פורטו בפורטוגל וויאדוליד בספרד.
הַסבירו את הגורם להבדל בין מִשרע הטמפרטורות השנתי של פורטו ובין מִשרע הטמפרטורות של ויאדוליד.
[טבלה]
יערות אלון השעם הם מקור הפרנסה של ענף השעם (פקק) בפורטוגל. את השעם מפיקים מקליפת העץ, שמקלפים אותה בלי לכרות את העץ.
עַיינו בטבלה שלפניכם, וענו על התת־סעיפים (1)–(2) שאחריה.
[טבלה – נתונים על יערות אלון השעם בפורטוגל]
(1) הַסבירו מדוע כריתה של יערות אלון השעם לטובת שימושי קרקע אחרים עלולה לגרום נזקים לסביבה.
(2) הַסבירו כיצד העיקרון של פיתוח בר־קיימה בא לידי ביטוי בנתונים שבטבלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
רמה (רמה פנימית גבוהה). מאפיין: גובה ממוצע של כ־600–800 מ' מעל פני הים, משטח מתון התחום ונחצה ברכסי הרים (הרכס המרכזי – "סיסטמה סנטרל"); הרמה נוטה מערבה, ולכן הנהרות הגדולים (דואורו, טז'ו, גואדיאנה) זורמים מערבה אל האוקיינוס האטלנטי. (אפשר גם: אקלים יבשתי – חורף קר וקיץ חם ויבש.)
מה נדרש: לזהות את סוג יחידת הנוף (מן המפה הפיזית) ולתאר מאפיין אחד שלה.
תשובה מלאה:
במפה הפיזית של חצי האי האיברי באטלס רואים שהמסטה היא רמה – שטח נרחב וגבוה יחסית, שפניו מישוריים או גליים, בפנים חצי האי.
מאפיין (אחד מאלה): (א) גובה – רוב הרמה בגובה של כ־600–800 מ' מעל פני הים (מדריד, למשל, שוכנת בגובה של כ־650 מ'); (ב) מבנה – הרמה תחומה ברכסי הרים בשוליה ונחצית ברכס המרכזי ("סיסטמה סנטרל") לחלק צפוני ולחלק דרומי; (ג) נטייה מערבה – לכן הנהרות הגדולים, הדואורו, הטז'ו (טחו) והגואדיאנה, זורמים מערבה דרך פורטוגל אל האוקיינוס האטלנטי; (ד) אקלים יבשתי – בגלל הגובה והמרחק מן הים, החורף קר והקיץ חם ויבש.
למה זה מקבל ניקוד מלא: סוג יחידת הנוף מזוהה (רמה), והמאפיין מתאר את הרמה עצמה (גובה, מבנה, ניקוז או אקלים).
סעיף ב
האוכלוסייה מרוכזת בעיקר לאורך החופים – החוף הים־תיכוני (ברצלונה, ולנסיה, מלגה), החוף הצפוני ובאזור אנדלוסיה – בצפיפות גבוהה; פנים המדינה (המסטה) דליל מאוד, למעט ריכוז גדול אחד – מדריד הבירה. גורם: אקלים – בפנים הרמה אקלים יבשתי קשה ויבש, ואילו בחופים אקלים מתון; או כלכלה – נמלים, תעשייה ותיירות מרוכזים בחופים.
מה נדרש: לתאר את ההבדל (ריכוז בחופים מול פנים דליל, והחריג – מדריד) ולהסביר גורם אחד.
תשובה מלאה:
ההבדל: במפת צפיפות האוכלוסייה באטלס רואים שאוכלוסיית ספרד מרוכזת בעיקר ברצועות החוף – לאורך החוף הים־תיכוני (ברצלונה, ולנסיה, מלגה), בחוף הצפוני (חבל הבסקים, גליסיה) ובעמק הגואדלקיביר באנדלוסיה – בצפיפות גבוהה. פנים המדינה, המסטה, דליל מאוד, ובאזורים נרחבים בו יש פחות מ־25 תושבים לקמ"ר. החריג הבולט הוא מדריד – הבירה, השוכנת במרכז הרמה ויוצרת בה ריכוז גדול אחד.
גורם (אחד מאלה): אקלים – בפנים הרמה האקלים יבשתי וקשה: חורף קר, קיץ חם ויבש ומעט משקעים, ואילו בחופים האקלים מתון בזכות השפעת הים, נוח למגורים ולחקלאות. או: כלכלה – בחופים התפתחו נמלים, תעשייה, מסחר ותיירות (חופי הים התיכון), ולכן נמשכו אליהם תושבים מן הכפרים של פנים המדינה.
למה זה מקבל ניקוד מלא: התיאור משווה בין שני האזורים (כולל החריג), והגורם מוסבר וקשור להבדל.
סעיף ג
משרע הטמפרטורות בפורטו: 20.2−10.2 = 10.0°C; בויאדוליד: 22.7−4.4 = 18.3°C. הגורם: המרחק מן הים (יבשתיות). פורטו שוכנת על חוף האוקיינוס האטלנטי, ובאזור נושבות רוחות מערביות מן האוקיינוס; המים מתחממים ומתקררים לאט, ולכן הם מחממים את החוף בחורף ומקררים אותו בקיץ – משרע קטן. ויאדוליד רחוקה מן הים ובפנים היבשה, ששם האוויר מתחמם מאוד בקיץ ומתקרר מאוד בחורף – משרע גדול. (הגובה – 734 מ' – מוסיף לקור החורף בויאדוליד.)
מה נדרש: לחשב את המשרעים מן הטבלה ולהסביר את הגורם (השפעת האוקיינוס מול יבשתיות).
תשובה מלאה:
חישוב מן הטבלה: משרע הטמפרטורות השנתי בפורטו הוא 20.2−10.2 = 10.0°C, ובויאדוליד 22.7−4.4 = 18.3°C – כמעט פי שניים, אף ששתי הערים שוכנות כמעט באותו קו רוחב (41°–41.5° צפון).
הגורם: המרחק מן הים (השפעת האוקיינוס לעומת יבשתיות). פורטו שוכנת על חוף האוקיינוס האטלנטי, ובקווי רוחב אלה נושבות בעיקר רוחות מערביות מן האוקיינוס. מים מתחממים ומתקררים לאט הרבה יותר מיבשה, ולכן האוקיינוס "מווסת" את הטמפרטורה: בחורף האוויר הימי חם יחסית ומחמם את החוף (10.2°C בינואר), ובקיץ הוא קריר ומקרר אותו (20.2°C באוגוסט, החודש החם ביותר). ויאדוליד שוכנת בפנים חצי האי, על המסטה, הרחק מהשפעת האוקיינוס; היבשה מתחממת מאוד בקיץ ומתקררת מאוד בחורף, ולכן הקיץ חם יותר והחורף קר יותר. (הגובה של ויאדוליד – 734 מ' – מוסיף לקור החורף.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: המשרעים מחושבים, והגורם מוסבר במנגנון (תכונות החימום של מים ויבשה, רוחות מן האוקיינוס) ומקושר לשתי הערים.
סעיף ד
(1) כריתת היער חושפת את הקרקע לסחיפה בגשמי החורף ולבירוא (מדבור) באקלים היבש, פוגעת במגוון הביולוגי של בתי הגידול ביער, ומשחררת פחמן דו־חמצני האגור בעצים – תורמת להתחממות.
(2) השעם מופק מן הקליפה בלי לכרות את העץ, והקליפה מתחדשת: מקלפים אותה רק אחרי כ־25 שנה ואחר כך פעם ב־9 שנים לפחות, והעץ ממשיך לחיות עד כ־200 שנה. כך ניצול המשאב מאפשר הכנסה (פורטוגל – כ־50% מן הייצור העולמי) ושומר על היער לדורות הבאים.
מה נדרש: (1) נזק סביבתי מוסבר של כריתת היער; (2) קשר בין נתוני הטבלה לבין העיקרון (ניצול בלי לפגוע ביכולת המשאב להתחדש).
תשובה מלאה:
(1) יערות אלון השעם מכסים את הקרקע ומגינים עליה. כריתתם לטובת שימושי קרקע אחרים (חקלאות אינטנסיבית, בנייה) חושפת את הקרקע: בגשמי החורף העזים היא נסחפת, ובקיץ החם והיבש היא מתייבשת – סכנה לבירוא (מדבור). היער הוא גם בית גידול למינים רבים של צמחים ובעלי חיים, והכריתה פוגעת במגוון הביולוגי. בנוסף, העצים אוגרים פחמן, וכריתתם משחררת פחמן דו־חמצני ותורמת להתחממות האקלים.
(2) פיתוח בר־קיימה הוא פיתוח שעונה על צורכי ההווה בלי לפגוע ביכולת של הדורות הבאים לענות על צורכיהם. הנתונים מראים שהשעם מופק מקליפת העץ בלי לכרות אותו, והקליפה מתחדשת: מקלפים אותה לראשונה רק כשהעץ בן כ־25 שנה, ולאחר מכן פעם ב־9 שנים לפחות – הזמן שהקליפה צריכה כדי לצמוח מחדש. העץ ממשיך לחיות עד כ־200 שנה, ולכן אותו יער מניב שעם במשך דורות. כך פורטוגל מפיקה כ־50% מן השעם בעולם – הכנסה ותעסוקה – ובאותו זמן שומרת על כ־750,000 הקטאר של יער.
למה זה מקבל ניקוד מלא: סעיף (1) מסביר נזק סביבתי (סחיפה, מגוון ביולוגי, פחמן); סעיף (2) משתמש בנתוני הטבלה ומקשר אותם להגדרת העיקרון.
שאלה 12 · נהרות חצי האי האיברי – עיצוב הנוף וכלכלה
עַיינו בתיאור של תמונות 1–2, וענו על התת־סעיפים (1)–(2).
[תמונה 1, תמונה 2]
(1) בתמונות נראות שתי צורות נוף שנוצרו לאורך נהרות בחבל: קניון (ערוץ הדואורו בגבול ספרד–פורטוגל), פיתול חתור (נהר הטחו סביב העיר טולדו).
הַסבירו מהו הגורם העיקרי לעיצוב צורות נוף אלה. (3 נקודות)
(2) הסבירו יתרון אחד לאדם בכל אחת מצורות נוף אלה (סך הכול – שני יתרונות). (4 נקודות)
משנת 1979 מועברים מים ממאגרים על נהר הטחו שבמרכז ספרד, במוביל באורך של כ־290 ק"מ, אל אגן נהר הסגורה שבדרום־מזרח ספרד. בדרום־מזרח ספרד האקלים יבש, ובעזרת המים התפתחה בו חקלאות שלחין רחבה של ירקות ופירות לייצוא.
הסבירו שתי השפעות אפשריות של העברת המים (בתחומים: כלכלה, יחסים בין אזורים, סביבה).
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
(1) פעולת המים – חתירה (סחיפה) של הנהרות: הנהר והחול והחצץ שהוא נושא שוחקים את קרקעית הערוץ ומעמיקים אותו; הנהרות יורדים מן המסטה הגבוהה, ובגלל הפרש הגובה הם חותרים עמוק בסלע – נוצרים ערוצים עמוקים ופיתולים "חתורים".
(2) קניון – אתר לסכר: קל לחסום ערוץ צר בין דפנות גרניט יציבות ולאגור מים רבים – הפקת חשמל (על הדואורו בקטע זה נבנו סכרים גדולים), השקיה ומים. פיתול חתור – אתר מוגן לעיר: הגבעה מוקפת בנהר ובמצוקים משלושה צדדים, ולכן קל היה להגן עליה – בה התפתחה טולדו ההיסטורית; כיום העיר העתיקה מושכת תיירים.
מה נדרש: (1) הגורם העיקרי (פעולת הנהר – חתירה), מוסבר; (2) יתרון אחד לכל צורת נוף, מוסבר.
תשובה מלאה:
(1) הגורם העיקרי הוא פעולת המים – חתירה (סחיפה) של הנהרות. הנהר, ובעיקר החול, החצץ והאבנים שהוא נושא, שוחקים את קרקעית הערוץ ומעמיקים אותו בהדרגה, במשך מאות אלפי שנים ויותר. הדואורו והטחו זורמים מן המסטה – רמה גבוהה במרכז חצי האי – מערבה אל האוקיינוס האטלנטי; בירידה מן הרמה יש להם כוח חתירה רב, והם חתרו ערוצים עמוקים בסלע הקשה. כך נוצר הקניון של הדואורו, וכך "נחתר" לעומק הסלע גם הפיתול של הטחו סביב טולדו.
(2) קניון – אתר לסכר: קל יחסית לחסום ערוץ צר שדפנותיו סלע גרניט יציב, ולאגור מאחורי הסכר כמות גדולה של מים. בקטע זה של הדואורו, בגבול ספרד–פורטוגל, נבנו סכרים גדולים ותחנות כוח הידרואלקטריות, שמפיקות חשמל בלי לשרוף דלק.
פיתול חתור – אתר מוגן לעיר: הגבעה מוקפת בנהר ובמצוקים תלולים משלושה צדדים, ורק הצד הרביעי פתוח. לכן קל היה להגן עליה, ובה התפתחה טולדו – עיר חשובה כבר בימי הביניים. כיום העיר העתיקה, עם המבצר, הקתדרלה והגשרים, מושכת תיירים רבים.
למה זה מקבל ניקוד מלא: הגורם מוסבר כתהליך (חתירה, ירידה מן הרמה), וכל יתרון קשור למאפיין של צורת הנוף.
סעיף ב
1. כלכלה: חקלאות שלחין לייצוא במורסיה ובאליקנטה – הכנסות ומקומות עבודה רבים באזור יבש; אבל תלות במים שמגיעים מאזור אחר.
2. יחסים בין אזורים: מחלוקות בין האזורים שמהם נלקחים המים (קסטיליה–לה מנצ'ה) לבין האזורים שמקבלים אותם, בייחוד בשנות בצורת.
(אפשר גם: סביבה – פחות מים בנהר הטחו, פגיעה במערכות האקולוגיות ובאיכות המים במורד.)
מה נדרש: שתי השפעות שונות, כל אחת מתחום אחר ומוסברת.
תשובה מלאה:
השפעה 1 – כלכלה: המים שמועברים אפשרו לפתח בדרום־מזרח ספרד – אזור יבש מאוד – חקלאות שלחין אינטנסיבית של ירקות ופירות, שרובם מיוצאים לאירופה. נוצרו מקומות עבודה רבים בחקלאות, באריזה ובהובלה, וההכנסות של האזור גדלו. אבל המשק החקלאי של האזור תלוי במים שמגיעים מאזור אחר, ובשנים יבשות הכמות מצטמצמת.
השפעה 2 – יחסים בין אזורים: האזורים במרכז ספרד שמהם נלקחים המים (לאורך הטחו) טוענים שהמים שייכים להם ושהם זקוקים להם בעצמם, ואילו האזורים בדרום־מזרח תלויים בהם. בשנות בצורת המחלוקת מחריפה, והממשלה נדרשת לקבוע כללים לחלוקת המים.
(אפשר גם: סביבה – בנהר הטחו נשארים פחות מים, הזרימה במורד הנהר קטנה, ריכוז המזהמים במים עולה והמערכות האקולוגיות לאורך הנהר נפגעות.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי ההשפעות מתחומים שונים, כל אחת מוסברת בשרשרת סיבה ותוצאה.
שאלה 13 · אוכלוסייה
בפירמידת הגילים שלפניכם מוצגים נתונים על מבנה הגילים של האוכלוסייה בספרד בשנת 2023.
עַיינו בפירמידת הגילים, וענו על הסעיפים א–ב.
[פירמידת גילים]
תארו שלושה מאפיינים של אוכלוסיית ספרד בשנת 2023. בתשובה השתמשו במושגים אוכלוסייה תלויה ואוכלוסייה יצרנית.
לפניכם טענה שנשמעת לעיתים קרובות:
"בעשורים הקרובים יגדלו מאוד ההוצאות של ספרד על פנסיות ועל שירותי בריאות וסיעוד לקשישים."
על פי הנתונים המוצגים בפירמידה, הַסבירו טענה זו.
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
1. ילודה נמוכה – בסיס צר: רק כ־13.3% בגילי 14-0, וכל קבוצה צעירה קטנה מזו שמעליה. 2. אוכלוסייה יצרנית גדולה (64-15) – כ־66.1%, ובה "בליטה" רחבה של בני 40–64; אוכלוסייה תלויה (14-0 ו־65+) – כ־33.9%: כ־51 תלויים לכל 100 בגיל העבודה. 3. אוכלוסייה מזדקנת – כ־20.7% בני 65 ומעלה, יותר מן הילדים; בגילי +80 נשים רבות מגברים.
מה נדרש: שלושה מאפיינים שונים, כל אחד מבוסס על נתון מן הפירמידה, ושימוש נכון במושגים אוכלוסייה תלויה ואוכלוסייה יצרנית.
תשובה מלאה:
1. ילודה נמוכה: בסיס הפירמידה צר – בני 14-0 הם רק כ־13.3% מן האוכלוסייה, וכל קבוצת גיל צעירה קטנה מזו שמעליה (בני 4-0 – כ־3.7% בלבד). זה מאפיין של מדינה מפותחת בשלב מתקדם של המעבר הדמוגרפי.
2. אוכלוסייה יצרנית גדולה ובה "בליטה": בני 64-15 – האוכלוסייה היצרנית – הם כ־66.1% מן האוכלוסייה. הקבוצות הרחבות ביותר בפירמידה הן בני 40–64 (יחד כ־38.4%), שנולדו בשנות הילודה הגבוהה (שנות השישים והשבעים). האוכלוסייה התלויה – בני 14-0 ובני 65 ומעלה – היא כ־33.9%: על כל 100 אנשים בגיל העבודה יש כ־51 תלויים.
3. אוכלוסייה מזדקנת: בני 65 ומעלה הם כ־20.7% מן האוכלוסייה – יותר מן הילדים. בגילים המבוגרים יש יותר נשים מגברים, בגלל תוחלת חיים ארוכה יותר של נשים.
למה זה מקבל ניקוד מלא: שלושה מאפיינים שונים, כל אחד מגובה בנתון מן הפירמידה; המושגים אוכלוסייה תלויה (14-0 ו־65+) ואוכלוסייה יצרנית (64-15) משמשים נכון.
טעות נפוצה: לכתוב "אוכלוסייה תלויה – קשישים" בלבד; האוכלוסייה התלויה כוללת גם את בני 14-0.
סעיף ב
הקבוצות הגדולות ביותר בפירמידה הן בני 40–64 (כ־38.4% מן האוכלוסייה). בעשורים הקרובים הן יגיעו לגיל 65 ומעלה, ומספר הקשישים – שכבר היום כ־20.7% – יגדל מאוד. קשישים מקבלים פנסיה ונזקקים ליותר שירותי בריאות וסיעוד, ולכן ההוצאה תגדל; בו בזמן הבסיס הצר (כ־13.3% ילדים) מראה שייכנסו לגיל העבודה פחות צעירים שיממנו את ההוצאה.
מה נדרש: להסביר את הטענה בעזרת נתונים מן הפירמידה.
תשובה מלאה:
על פי הפירמידה, הקבוצות הרחבות ביותר הן בני 40–64, שהם יחד כ־38.4% מן האוכלוסייה. בעשרים השנים הקרובות הם יגיעו בהדרגה לגיל 65 ומעלה, ולכן מספר הקשישים – שכבר היום הם כ־20.7% מן האוכלוסייה – יגדל מאוד. קשישים מקבלים פנסיה, וככל שהם מבוגרים יותר הם זקוקים ליותר שירותי בריאות, תרופות וסיעוד – ולכן ההוצאות של המדינה על תחומים אלה יגדלו. בנוסף, בסיס הפירמידה צר – בני 14-0 רק כ־13.3% – ולכן בעתיד ייכנסו לגיל העבודה פחות צעירים, ויהיו פחות עובדים שמשלמים מסים ומממנים את ההוצאות האלה.
למה זה מקבל ניקוד מלא: ההסבר מבוסס על נתוני הפירמידה ומראה את הקשר בין מבנה הגילים לבין הטענה.
שאלה 14 · תאגיד ההלבשה אינדיטקס (זארה)
תאגיד ההלבשה אינדיטקס, שרשת החנויות המוכרת שלו היא זארה, צמח מעסק קטן לייצור בגדים שהקימו בני הזוג אמנסיו אורטגה ורוסליה מרה בתחילת שנות השישים בעיר הנמל א־קורוניה, בגליסיה שבצפון־מערב ספרד. חנות זארה הראשונה נפתחה בעיר ב־1975. עם השנים נהפך התאגיד לתאגיד רב־לאומי – יש לו יותר מ־7,000 חנויות ביותר מ־90 מדינות.
מיקומה של העיר א־קורוניה, בגליסיה, הקנה יתרונות להקמת עסק לייצור בגדים.
תארו שני יתרונות כאלה.
מרכזי העיצוב והלוגיסטיקה העיקריים של אינדיטקס ממוקמים בספרד, במטה התאגיד בארטייחו, סמוך לא־קורוניה, וחלק גדול מן הבגדים מיוצר במדינות קרובות – ספרד, פורטוגל, מרוקו וטורקייה.
הסבירו שני יתרונות יחסיים למיקומם של מרכזי העיצוב והלוגיסטיקה בספרד.
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
1. כוח עבודה זמין וזול יחסית: גליסיה הייתה אזור כפרי ועני יחסית בספרד, ובו נשים רבות עם ניסיון בתפירה (סדנאות ביתיות ושיתופיות) – אפשר היה לייצר בעלות נמוכה.
2. עיר נמל: דרך הנמל אפשר היה לייבא בדים וחומרי גלם ולשלוח סחורה, וקרבה לצפון פורטוגל – אזור של תעשיית טקסטיל – לספקים ולמפעלים.
מה נדרש: שני יתרונות שונים הנובעים ממיקום העיר והאזור, כל אחד מתואר ומוסבר.
תשובה מלאה:
יתרון 1 – כוח עבודה זמין וזול יחסית: בשנות השישים והשבעים הייתה גליסיה אזור כפרי ועני יחסית בספרד, ושכר העבודה בה היה נמוך מבאזורים התעשייתיים של המדינה. נשים רבות באזור עבדו בתפירה בבית ובסדנאות קטנות. העסק יכול היה להעסיק אותן, ואף לארגן אותן בסדנאות שיתופיות, ולייצר בגדים בעלות נמוכה.
יתרון 2 – עיר נמל וקרבה לפורטוגל: א־קורוניה היא עיר נמל על חוף האוקיינוס האטלנטי, ודרך הנמל אפשר היה לייבא בדים וחומרי גלם ולשלוח סחורה. גליסיה גובלת בצפון פורטוגל, אזור שבו יש תעשיית טקסטיל והלבשה ותיקה – מקור קרוב לספקים ולמפעלי ייצור.
(אפשר גם: עיר בינונית ובה שוק מקומי וחנויות שאפשר היה להתחיל בהן, ואחר כך להתרחב לשאר ספרד.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני יתרונות שונים (כוח עבודה; נמל וקרבה לספקים), כל אחד קשור למיקום.
סעיף ב
1. קרבה לשוק האירופי – השוק העיקרי: בגדים חדשים מגיעים ממרכז ההפצה לחנויות באירופה בתוך ימים ספורים במשאיות ובמטוסים – התגובה המהירה לאופנה ("אופנה מהירה") היא יתרון התאגיד; ספרד בתוך האיחוד האירופי – סחר חופשי ומטבע אחד.
2. מעצבים ואנשי מקצוע מיומנים, ושליטה מלאה בתכנון – המטה, המעצבים, הלוגיסטיקה והספקים הקרובים (פורטוגל, מרוקו) פועלים יחד, ולכן אפשר לעבור מעיצוב לייצור ולחנות בשבועות ספורים.
מה נדרש: שני יתרונות יחסיים של ספרד (של מדינת הבית) לעיצוב ולהפצה, כל אחד מוסבר.
תשובה מלאה:
יתרון 1 – קרבה לשוק האירופי: אירופה היא השוק העיקרי של התאגיד. ממרכזי ההפצה בספרד מגיעים בגדים חדשים לחנויות בכל אירופה בתוך ימים ספורים, במשאיות ובמטוסים. ספרד היא חלק מן האיחוד האירופי – אין מכסים ואין בדיקות גבול, והמטבע משותף. כך התאגיד יכול להגיב מהר לשינויים באופנה ולספק לחנויות סחורה חדשה פעמיים בשבוע – וזה יסוד השיטה של "אופנה מהירה".
יתרון 2 – שליטה מקרוב בכל השלבים וכוח אדם מיומן: במטה בספרד עובדים יחד מאות מעצבים, אנשי שיווק ואנשי לוגיסטיקה, והם קרובים לספקים ולמפעלים בספרד, בפורטוגל ובמרוקו. לכן אפשר לעבור מעיצוב לייצור, להפצה ולחנות בשבועות ספורים, ולשמור על הידע ועל השליטה בתוך התאגיד. (אפשר גם: תשתיות תחבורה מתקדמות ונמל תעופה סמוך; יציבות פוליטית.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני יתרונות שונים, כל אחד קשור לצורכי העיצוב וההפצה ולמאפייני ספרד.
שאלה 15 · אנרגייה מתחדשת בספרד
בתרשימים שלפניכם מוצג שיעור השימוש במקורות אנרגייה להפקת חשמל בספרד בשנים 2000 ו־2024.
עַיינו בתרשימים, וענו על הסעיפים א–ב שאחריהם.
[תרשימים]
צַיינו את שני מקורות האנרגייה שחלקם בהפקת החשמל בספרד גדל יותר מכל השאר בשנים 2000–2024. הַסבירו שני גורמים לכך.
בתשובתכם היעזרו גם במפות שבאטלס.
בין 2000 ל־2024 חל שינוי במקורות האנרגייה להפקת חשמל בספרד.
הסבירו כיצד בא לידי ביטוי בשינוי זה העיקרון של פיתוח בר־קיימה.
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
רוח (מכ־2% לכ־22%) ושמש (מכ־0% לכ־21%). גורם 1 (פיזי): ספרד היא מן המדינות הבהירות באירופה – אקלים ים־תיכוני ויבשתי, מספר רב של ימים בהירים וקרינה חזקה, בייחוד בדרום ובפנים; וגם רוחות חזקות ברמות, ברכסים ובחופים. גורם 2: שטחים פתוחים ודלילים נרחבים במסטה – קרקע זמינה וזולה לשדות סולאריים ולטורבינות; לצד מדיניות ממשלתית ואירופית לעידוד אנרגייה מתחדשת.
מה נדרש: לזהות את שני המקורות (עם נתונים) ולהסביר שני גורמים – רצוי פיזי (מן האטלס) ואנושי.
תשובה מלאה:
על פי התרשימים, חלקם של שני מקורות גדל יותר מכל השאר: אנרגיית הרוח – מכ־2% בשנת 2000 לכ־22% בשנת 2024, ואנרגיית השמש – מכמעט אפס לכ־21%.
גורם 1 – פיזי: במפות האקלים באטלס רואים שספרד היא מן המדינות הבהירות והחמות באירופה. באקלים הים־תיכוני והיבשתי של חצי האי, בייחוד בדרום ובפנים הרמה, יש מספר רב של ימים בהירים וקרינת שמש חזקה – תנאים טובים להפקת חשמל מן השמש. בנוסף, ברמות הגבוהות של המסטה, ברכסי ההרים ובחופים נושבות רוחות חזקות ויציבות – תנאים טובים לטורבינות רוח.
גורם 2 – שטחים פתוחים ומדיניות: בפנים ספרד, במסטה, יש שטחים נרחבים, דלילים באוכלוסייה, שהקרקע בהם זולה – מקום לשדות סולאריים גדולים ולחוות רוח. בנוסף, ממשלת ספרד והאיחוד האירופי עודדו את המעבר לאנרגייה מתחדשת כדי להקטין את פליטת גזי החממה ואת התלות בייבוא דלק, ומחיר הלוחות והטורבינות ירד מאוד.
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני המקורות מזוהים עם נתונים; שני הגורמים שונים ומוסברים, והגורם הפיזי מבוסס על האטלס.
סעיף ב
חלקו של הפחם ירד מכ־36% לכ־1%, וחלקם של המקורות המתחדשים (מים, רוח, שמש, ביומסה) עלה מכ־16% לכ־57%. מקורות אלה אינם מתכלים ופולטים מעט מזהמים וגזי חממה – החשמל לצורכי ההווה מופק בלי לפגוע בסביבה ובמשאבים של הדורות הבאים.
מה נדרש: לתאר את השינוי בנתונים ולקשר אותו להגדרת פיתוח בר־קיימה.
תשובה מלאה:
פיתוח בר־קיימה הוא פיתוח שעונה על צורכי ההווה בלי לפגוע ביכולת של הדורות הבאים לענות על צורכיהם.
בספרד: בשנת 2000 הופק כ־36% מן החשמל מפחם – המזהם ביותר – ובשנת 2024 רק כ־1%. חלקם של המקורות המתחדשים (מים, רוח, שמש, ביומסה) עלה מכ־16% לכ־57%. מקורות אלה אינם מתכלים – השמש והרוח מתחדשות כל הזמן – והם פולטים מעט מזהמים וגזי חממה. כך ספרד מספקת חשמל לכלכלה ולאוכלוסייה, מקטינה את זיהום האוויר ואת תרומתה להתחממות האקלים ואת התלות בייבוא דלק, ושומרת על המשאבים לדורות הבאים.
למה זה מקבל ניקוד מלא: התשובה מבוססת על נתוני התרשימים (ירידת הפחם, עליית המתחדשים) ומקשרת אותם להגדרת העיקרון.