בגרות בהיסטוריה 22225 - קיץ 2026

מה השאלה מבקשת: שני חלקים. (1) לנמק את הטענה שהטרור היה אמצעי חשוב במעבר מדמוקרטיה לנאציזם. (2) להציג אמצעי חשוב נוסף, ולנמק את חשיבותו באמצעות דוגמה ובאמצעות מקור מספר הלימוד.

תשובה מלאה:
הטרור היה אמצעי חשוב במעבר של גרמניה מדמוקרטיה לנאציזם, משום שהוא איפשר לבסס את המשטר ולהטמיע את האידאולוגיה שלו בלי שום הפרעה. ראשית, הטרור הפחיד את האוכלוסייה והרתיע אותה מכל גילוי של התנגדות או ביקורת כלפי המשטר וכלפי האידאולוגיה שלו. מיד לאחר עליית הנאצים לשלטון פעלו אנשי הס"א והאס־אס באלימות ברחובות, הוקמה הגסטפו (המשטרה החשאית של המדינה, 1933), ובמרץ 1933 נפתח מחנה הריכוז דכאו, שאליו נשלחו מתנגדי המשטר. השמועות על המעצרים ועל המחנות גרמו לאזרחים להיזהר מכל ביקורת. שנית, הטרור שימש לסילוק ולדיכוי של קבוצות שהמשטר הגדיר כמסוכנות: יריבים פוליטיים, ובראשם הקומוניסטים והסוציאל־דמוקרטים, מתנגדים מבפנים ומי שהוגדרו "אויבי העם". ב"ליל הסכינים הארוכות" (30 ביוני 1934) חוסלו ראשי הס"א וגם יריבים פוליטיים אחרים, וכך סולק כל מוקד כוח שעלול היה לאיים על היטלר. מכאן שהטרור ריסק את האפשרות להתנגד למשטר, ובלעדיו לא היה אפשר לפרק את הדמוקרטיה במהירות כזו.

אמצעי חשוב נוסף היה החקיקה. החקיקה הייתה חשובה משום שאנשים מטבעם נוטים לציית לחוק מתוך הבנה שהוא נועד לשמור על הסדר ולהגן עליהם. לכן החקיקה נתנה כסות של חוקיות ולגיטימיות למשטר הנאצי, ובאמצעותה אפשר היה להתאים את חוקי המדינה לאידאולוגיה ולצורכי השלטון, והאזרחים צייתו לו. דוגמה: "חוק ההסמכה" (מרץ 1933) העניק לממשלת היטלר סמכות לחוקק חוקים בלי אישור הרייכסטאג, ובכך ביטל בפועל את הפרדת הרשויות ואת מעמד הפרלמנט. בעקבותיו נחקק ביולי 1933 החוק נגד הקמת מפלגות חדשות, שקבע שהמפלגה הנאציונל־סוציאליסטית היא המפלגה היחידה בגרמניה. בנוסף בוטל המבנה הפדרטיבי של המדינה (המדינות שבגרמניה איבדו את עצמאותן), ובאוגוסט 1934, עם מות הנשיא הינדנבורג, אוחדו תפקידי הנשיא והקנצלר ונוצר תפקיד ה"פיהרר". כך, צעד אחר צעד ובדרך שנראתה חוקית, הפכה גרמניה למדינה של מפלגה אחת ושל מנהיג אחד. מקור מספר הלימוד: נוסח "חוק ההסמכה" ("החוק לסילוק המצוקה מן העם ומן הרייך", 23 במרץ 1933), שבו נקבע שחוקי הרייך יכולים להתקבל גם על ידי ממשלת הרייך, ושהחוקים שתחוקק הממשלה רשאים לסטות מן החוקה. המקור מראה שהמשטר השתמש בחקיקה עצמה כדי לבטל את הדמוקרטיה: הפרלמנט הוא שהצביע על העברת סמכויותיו לממשלה, וכך קיבל השלטון הנאצי כוח בלתי מוגבל במעטה של חוק. לכן החקיקה הייתה חשובה למימוש המעבר מדמוקרטיה לנאציזם, לצד הטרור.

למה זה מקבל ניקוד מלא: הטענה על הטרור מנומקת בשני נימוקים מלאים (הפחדה שמנעה התנגדות; סילוק יריבים ו"אויבים") ובעובדות (גסטפו, דכאו, ליל הסכינים הארוכות). האמצעי הנוסף (חקיקה) מוצג, מוסבר מדוע הוא חשוב (כסות חוקית ולגיטימיות, התאמת החוק לאידאולוגיה), ומבוסס גם בדוגמה מפורטת וגם במקור מזוהה (מי, מה, מתי) שהקשר שלו לנימוק מוסבר. מקובל גם לבחור בתעמולה ובחינוך (גבלס, שליטה בעיתונות וברדיו – "ערוץ אחד ברדיו", "דר שטירמר", שינוי תוכניות הלימודים ונוער היטלר) במקום בחקיקה.

טעות נפוצה: לתאר את עליית הנאצים לשלטון (הבחירות של 1932–1933) במקום את האמצעים שבהם ביססו את שלטונם אחרי שעלו לשלטון. השאלה עוסקת בתהליך המעבר מדמוקרטיה לנאציזם.
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.

מה השאלה מבקשת: להסביר כיצד שניים ממהלכי המלחמה עד סוף 1941 השפיעו על מדיניות הנאצים כלפי היהודים בשטחים הכבושים – מהלך צבאי + שינוי במדיניות שנבע ממנו, פעמיים.

תשובה מלאה:
מהלך ראשון – הפלישה לפולין בספטמבר 1939. בתוך כשלושה שבועות של "מלחמת בזק" (בליצקריג) נהרס צבא פולין והמדינה חולקה בין גרמניה לברית המועצות. הכיבוש הביא לשליטת גרמניה על אוכלוסייה יהודית גדולה מאוד, כמיליוני יהודים, ולכן הנאצים יכלו – וגם ביקשו – לנקוט נגדם צעדים קשים ומיידיים. בשלב הראשון היו התעללות ואלימות ברחובות, נישול כלכלי (החרמת רכוש ועסקים), עבודות כפייה, חובת סימון והגבלות שונות. בשלב השני ריכזו את היהודים ובודדו אותם מן האוכלוסייה הכללית: על פי "איגרת הבזק" של היידריך (21 בספטמבר 1939) רוכזו היהודים בערים הגדולות, הוקמו יודנראטים, ובשנים 1940–1941 הוקמו גטאות (לודז', ורשה ועוד), שבהם יצרו הגרמנים תנאי חיים קשים מאוד של צפיפות, רעב, מחלות ותמותה גבוהה. בסוף 1941 החלו המשלוחים הראשונים למחנה ההשמדה חלמנו. מכאן שהכיבוש של פולין הפך את "בעיית היהודים" בעיני הנאצים לבעיה של מיליונים, והוביל למדיניות של ריכוז, בידוד והרעבה.

מהלך שני – הפלישה לברית המועצות, "מבצע ברברוסה", ב־22 ביוני 1941. המלחמה נגד ברית המועצות הוצגה כ"מלחמת השמדה" אידאולוגית נגד "הבולשביזם היהודי", ולכן כבר מתחילתה ניתנו פקודות שהתירו לרצוח את מי שנחשבו לאויבים, כמו "פקודת הקומיסרים". בעקבות הצבא נעו יחידות המבצע המיוחדות (האיינזצגרופן), שירו ביהודים – גברים, נשים וילדים – ליד בורות ירי בכל עיר ועיירה שנכבשה, למשל בבבי יאר שליד קייב (ספטמבר 1941) ובפונאר שליד וילנה. כך עברה המדיניות הנאצית מריכוז והשפלה לרצח המוני ושיטתי של קהילות שלמות. הפלישה לברית המועצות הייתה אפוא נקודת המפנה שבה החל ביצוע "הפתרון הסופי".

למה זה מקבל ניקוד מלא: התשובה מציגה שני מהלכים צבאיים בתוך התקופה (1939 ו־1941) ומסבירה עבור כל אחד את הקשר הסיבתי בין המהלך לבין שינוי מוגדר במדיניות, עם עובדות מדויקות (איגרת הבזק, גטאות, חלמנו; איינזצגרופן, בבי יאר, פונאר). אפשר גם לבחור בכיבוש מערב אירופה (בלגיה, הולנד וצרפת, 1940) ובמדיניות של הגדרה, רישום, סימון, נישול ובידוד שנקטו שם הנאצים.

טעות נפוצה: להביא מהלכים אחרי 1941 (סטלינגרד, ועידת ואנזה בינואר 1942) – הם מחוץ לטווח הזמן שבשאלה.

מה השאלה מבקשת: שני חלקים. (1) להציג את מאפייני היהודי בדימוי הנאצי – ללא מספר נקוב, ולכן שלושה מאפיינים לפחות. (2) להסביר מדוע גורל יהודי צפון אפריקה היה שונה – ללא מספר נקוב, ולכן שלוש סיבות.

תשובה מלאה:
על פי האידאולוגיה הנאצית, היהודי מאופיין בכמה תכונות קבועות. ראשית, הוא טפיל ונצלן שחי על חשבון גזעים אחרים ומחליש אותם. שנית, הוא חותר לשליטה בעולם ומשיג זאת באמצעות השתלטות כלכלית ובאמצעות הפצת רעיונות אוניברסליים כמו הומניזם, ליברליזם וסוציאליזם; לכן זוהה היהודי בעת ובעונה אחת עם הבולשביזם (הקומוניזם) ועם הקפיטליזם. שלישית, היהודי הוא מקור הרוע וההרס, ערמומי, ופועל במרמה כדי שלא יבחינו במזימותיו. הוא מייצג את כל התכונות השליליות וההרסניות (מזוהם, מפיץ מחלות, תאב בצע, חסר עכבות מוסריות), ובכך הוא ההפך המוחלט מבני "הגזע הארי". ולבסוף, תכונות אלה עוברות בתורשה וטבועות בכל יהודי בלי יוצא מן הכלל – ולכן, על פי האידאולוגיה, אין דרך "לתקן" את היהודי, והוא סכנה שיש לסלק.

על אף הדימוי הזה, גורלם של יהודי צפון אפריקה היה שונה מגורל יהודי אירופה בגלל תנאים שונים.
א. משך הכיבוש: הכיבוש הגרמני בצפון אפריקה היה קצר. בתוניסיה, למשל, שלטו הגרמנים כשישה חודשים בלבד (מנובמבר 1942 עד מאי 1943), לעומת שש שנים של כיבוש בפולין. בזמן קצר כזה לא היה אפשר להוציא לפועל את כל שלבי המדיניות שננקטו באירופה, ולכן הוטלו על היהודים בעיקר גזרות, קנסות ועבודות כפייה, אך לא גירוש המוני להשמדה.
ב. מצב המלחמה בזירה: צבא גרמניה בצפון אפריקה היה תחת לחץ צבאי מתמיד – בעלות הברית נחתו בנובמבר 1942 במרוקו ובאלג'יריה ("מבצע לפיד"), הפציצו, וקווי הגבול לא היו יציבים. הגרמנים עסקו בעיקר בהישרדות צבאית, וחששו להיתפס, לעומת החזית באירופה בתקופה זו.
ג. ריחוק גאוגרפי: צפון אפריקה רחוקה ממרכזי ההשמדה שהוקמו בפולין ומתשתית הרכבות של גרמניה, וכדי לשלוח את היהודים להשמדה היה צריך לחצות את הים התיכון, שבו שלטו במידה רבה בעלות הברית – לעומת קרבתן של ארצות אירופה הכבושות למחנות.
(סיבות נוספות: האוכלוסייה המקומית המוסלמית ברובה לא נטתה לשתף פעולה עם המדיניות הנאצית כפי שקרה במקומות מסוימים במזרח אירופה; ומספר אנשי האס־אס שהוצבו בתוניסיה היה קטן מאוד בהשוואה לארצות הכיבוש באירופה.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: שלושה מאפיינים של הדימוי מוצגים (טפיל, חותר לשליטה עולמית ומזוהה עם בולשביזם וקפיטליזם, מקור הרוע והנחות התורשתית), ושלוש סיבות להבדל מוסברות – כל אחת כהשוואה בין צפון אפריקה לאירופה ועם עובדה (תוניסיה נובמבר 1942–מאי 1943, נחיתת בעלות הברית, ריחוק ממחנות ההשמדה). המילה "שונה" מחייבת השוואה, והיא מופיעה בכל סיבה.

מה השאלה מבקשת: להסביר שתי סיבות לשינוי המדיניות של הנהגת היישוב כלפי בריטניה בתום המלחמה (ממדיניות של שיתוף פעולה למאבק), ולבחור מקור מספר הלימוד המבטא את השינוי.

תשובה מלאה:
בזמן מלחמת העולם השנייה נקטה הנהגת היישוב מדיניות של שיתוף פעולה עם בריטניה במאבק בנאצים, לצד התנגדות לספר הלבן; אלפי מתנדבים מן היישוב התגייסו לצבא הבריטי, ובהמשך הוקמה הבריגדה היהודית. עם תום המלחמה שינתה ההנהגה את מדיניותה ועברה למאבק גלוי בבריטניה.

סיבה ראשונה: היישוב ציפה שבתום המלחמה תשנה בריטניה את מדיניותה בארץ־ישראל – לנוכח שואת יהודי אירופה ולנוכח התגייסות היישוב למאמץ המלחמתי – אך המדיניות לא השתנתה. גם ממשלת הלייבור, שעלתה לשלטון בבחירות ביולי 1945 ולפני כן הבטיחה לתמוך בציונות, לא שינתה את המדיניות ולא ביטלה את הגבלות העלייה ורכישת הקרקעות של "הספר הלבן" השלישי (1939). יתרה מזו, שר החוץ הבריטי ארנסט בווין סירב להתיר את עלייתם של ניצולי השואה העקורים לארץ־ישראל, ואף הכריז על הפרדה בין שאלת העקורים לבין שאלת ארץ־ישראל. כך התברר להנהגת היישוב שבדרכי שכנוע מדיניות בלבד לא ישתנה דבר.

סיבה שנייה: מלחמת העולם השנייה והשואה העמיקו את ההכרה בצורך הדחוף במדינה יהודית שתהיה מקלט לעם היהודי, ובעיקר לשארית הפליטה שישבה במחנות העקורים באירופה. מכיוון שבריטניה חסמה את הדרך, הגיעה הנהגת היישוב למסקנה שכדי להשפיע על הבריטים ועל דעת הקהל העולמית יש לאחד את כוחות המחתרות ולפתוח במאבק פעיל. כך הוקמה באוקטובר 1945 "תנועת המרי העברי", שבה שיתפו פעולה ההגנה (והפלמ"ח), האצ"ל והלח"י, לצד המאבק בתחומי העלייה הבלתי לגאלית (ההעפלה) וההתיישבות.

מקור מספר הלימוד: הודעה של "קול ישראל", תחנת השידור המחתרתית של ההגנה, על "ליל הרכבות" – הפעולה המשותפת הראשונה של תנועת המרי העברי בלילה שבין 31 באוקטובר ל־1 בנובמבר 1945. באותו לילה חיבלו לוחמי הפלמ"ח במסילות הרכבת במקומות רבים ברחבי הארץ, ובמקביל תקפו האצ"ל והלח"י מטרות בריטיות נוספות. הפעולה באה בתגובה להמשך מדיניות הספר הלבן ולסגירת שערי הארץ בפני ניצולי השואה. המקור מבטא את השינוי: ארגון ההגנה – הזרוע הצבאית של הנהגת היישוב, ששיתף עד אז פעולה עם הבריטים במלחמה בנאצים – פעל עתה לצד האצ"ל והלח"י בפעולות צבאיות נגד השלטון הבריטי עצמו – מעבר משיתוף פעולה למאבק.

למה זה מקבל ניקוד מלא: שתי סיבות מוסברות (המדיניות הבריטית שלא השתנתה למרות הציפיות – עם עובדות: לייבור 1945, בווין, הספר הלבן; וההכרה בצורך הדחוף במדינה בעקבות השואה שהובילה לתנועת המרי). השינוי עצמו מוגדר (משיתוף פעולה למאבק), והמקור מזוהה בבירור ומוסבר כביטוי לשינוי.

בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.

מה השאלה מבקשת: להסביר איזה גורם להעברת השאלה לאו"ם בא לידי ביטוי בקריקטורה – בעיגון בשני רכיבים מן הקריקטורה – ולהסביר על פי הידע גורם נוסף.

תשובה מלאה:
הגורם שבא לידי ביטוי בקריקטורה הוא המבוי הסתום שאליו נקלעה בריטניה בניסיונה לפתור את הסכסוך בין היהודים לערבים בארץ־ישראל. לאחר שכל ההצעות והוועדות נכשלו, ומאחר שהעימות בין שני הצדדים הלך והחריף, הגיעה בריטניה למסקנה שאינה יכולה להכריע בעצמה, והחליטה (בפברואר 1947) להעביר את השאלה לאו"ם.

רכיב ראשון: בתוך בקבוק אחד דחוסות שתי דמויות בעלות מאפיינים סטראוטיפיים – יהודי וערבי – המאיימות זו על זו: היהודי שולף אקדח, והערבי אוחז בחרב. הן חושפות שיניים זו מול זו בכעס. הציור מבטא שני עמים שהארץ צרה מלהכיל אותם, ומלחמה שעומדת לפרוץ ביניהם. על הבקבוק כתוב SPIRIT OF CIVIL WAR – "אווירה של מלחמת אזרחים" – ביטוי לאווירה של מלחמה בין שני העמים בארץ.

רכיב שני: על צוואר הבקבוק כתוב BRITISH MANDATE – "המנדט הבריטי", ובפתח הבקבוק תקוע חייל בריטי כמו פקק. פניו כועסות ומתאמצות, ועשן יוצא מן הבקבוק סביבו. הציור מבטא את מצבו של השלטון הבריטי בארץ־ישראל: הוא מנסה "לסגור" את המתח ולמנוע פיצוץ, אך הוא עצמו לכוד וסופג את הלחץ משני הצדדים הנאבקים. הבקבוק, הניצב על אדמה שעליה כתוב PALESTINE ונראה כאילו הוא על סף רתיחה והתפוצצות, ממחיש שבריטניה אינה מסוגלת עוד לשלוט במצב.

גורם נוסף, על פי מה שלמדתי: ירידת כוחה של בריטניה ותלותה בארצות הברית בעקבות מלחמת העולם השנייה. המלחמה גבתה מבריטניה מחיר כלכלי כבד, והיא נזקקה לסיוע כלכלי אמריקני. לכן התקשתה להתעלם מן הלחץ של ארצות הברית לפתור את שאלת ארץ־ישראל ולאפשר את עלייתם של 100 אלף עקורים יהודים, כפי שדרש הנשיא טרומן. בנוסף, הציבור הבריטי דרש להשקיע במשאבים לשיקום המדינה ולא בהחזקת האימפריה, והחזקת כוח צבאי גדול בארץ־ישראל (כ־100 אלף חיילים) מול המאבק של היישוב הייתה יקרה ולא פופולרית. כל אלה הובילו את בריטניה למסקנה שעליה להשתחרר מן האחריות ולהעביר את ההכרעה לאו"ם.

למה זה מקבל ניקוד מלא: הגורם בקריקטורה (מבוי סתום/כישלון בפתרון הסכסוך) מוגדר במפורש, ושני רכיבים מן הקריקטורה מתוארים ומפורשים (הדמויות החמושות והכיתוב; החייל־הפקק והמנדט הבריטי). הגורם הנוסף שונה מן הראשון, מוסבר ומבוסס בעובדות (תלות כלכלית בארה"ב, דרישת טרומן, עלות הכוח הצבאי).

מה השאלה מבקשת: להסביר כיצד מאפייני המלחמה בשלב מרץ–14 במאי 1948 באים לידי ביטוי בקטע (ללא מספר – שלושה מאפיינים, כל אחד עם ציטוט), ולהסביר על פי הידע כיצד מאפיין אחד השפיע על ההחלטה להכריז על המדינה.

תשובה מלאה:
מאפיין ראשון – מלחמת אזרחים בין כוחות לא סדירים. בשלב זה נלחמו כוחות היישוב (ההגנה והפלמ"ח, וגם האצ"ל והלח"י) נגד כוחות ערביים לא סדירים, ומדינות ערב עדיין לא פלשו לארץ בצבאותיהן הסדירים. בקטע: הכותבת היא לוחמת פלמ"ח, והיא מציינת ש"הפחד העיקרי שלנו עכשיו הוא מפני הפלישה של מדינות ערב הסמוכות. הן מחכות רק ליציאת הבריטים" – כלומר הצבאות הסדירים עדיין לא השתתפו בלחימה.

מאפיין שני – השלטון הבריטי עדיין שולט בארץ, אך נערך לפינוי. בקטע: "עתה יש עוד כעשרה ימים למועד הנקוב על ידי האנגלים ליציאתם מן הארץ", והכותבת מתארת שהבריטים עדיין נוכחים, ואף "החזירו לארץ הרבה צבא – כאילו על מנת לצאת".

מאפיין שלישי – המאבק על הדרכים. היישובים היהודיים המבודדים וירושלים היו תלויים בשיירות, שהותקפו בדרכים. בקטע: "לאחר האסון בשיירת הר הצופים אין אפשרות להעבירם לבית החולים 'הדסה' בהר הצופים" (השיירה שהותקפה באפריל 1948 ורבים מאנשיה נהרגו), וכן הקרב על הרדאר, המוצב הערבי ממנו "מתקיפים ומפגיזים תמיד את קריית ענבים ומעלה החמישה", שליד הדרך לירושלים.

מאפיין רביעי – מעבר של היישוב ממגננה למתקפה (על פי תוכנית ד'), וכיבוש שטחים. בקטע: "אומנם עד עכשיו ניצחנו, כבשנו ושמרנו על כל נקודותינו", וכן "קרבות קטמון" – כיבוש שכונת קטמון בירושלים.
(מאפיין נוסף: שימוש בנשק קל בלבד בידי כוחות היישוב – "ולנו רק רובים וסטנים", לעומת "טנקים ותותחים" של צבאות ערב הצפויים לפלוש.)

השפעת אחד המאפיינים על ההחלטה להכריז על המדינה: השלטון הבריטי עמד לסיים את המנדט ב־15 במאי 1948 ולצאת מן הארץ. יציאת הבריטים הייתה עלולה להשאיר חלל שלטוני – בלי ממשלה, בלי מוסדות ובלי סדר – ולכן היה חשוב להכריז על הקמת המדינה מייד עם תום המנדט, כדי שמוסדות המדינה היהודית ימלאו את החלל ולא יתאפשר לגורם אחר להשתלט עליו. לכן, ב־12 במאי 1948 החליטה מנהלת העם (ברוב של 6 מול 4) לדחות את הצעת ארצות הברית לדחות את ההכרזה תמורת הפסקת אש, וב־14 במאי 1948, יום לפני סיום המנדט, הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל.

למה זה מקבל ניקוד מלא: כל מאפיין מוגדר ומקושר לציטוט מדויק מן הקטע, ועם הקשר היסטורי (שיירת הר הצופים, קטמון, הרדאר, תוכנית ד'). ההשפעה של מאפיין אחד על ההחלטה מוסברת על פי הידע, עם עובדות (הצבעת מנהלת העם, מועד סיום המנדט). אפשר לבחור גם בהישגי היישוב (שתרמו לתחושה שהיישוב מוכן לעצמאות) או בנשק הקל (שהוביל להערכה שיש להקים מדינה ריבונית כדי לבנות צבא סדיר, לגייס ולרכוש נשק כבד).