מתכונת 2 בהיסטוריה (שאלון 22225) - פתרון מלא
היסטוריה – שאלון 22225 (מסלול גמיש) · במבנה של הבגרות · 6 שאלות · שעתיים
מבחן מתכונת בהיסטוריה במבנה של בחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא - פתרו בזמן של הבחינה, ורק אחר כך פתחו את הפתרונות.
מבנה המתכונת
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני פרקים.
יש לענות על שאלה אחת מכל פרק.
פרק ראשון – מלחמת העולם השנייה והשואה – (1×50) – 50 נקודות
פרק שני – המאבק על הקמת מדינת ישראל – (1×50) – 50 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: 1. ספר הלימוד שאושר בנושא מלחמת העולם השנייה והשואה וספר הלימוד שאושר בנושא המאבק על הקמת מדינת ישראל. בספרים יכולים להיות תקופות או נושאים שסומנו באמצעות מדבקות (סימניות) הבולטות מן הספר, וכן קטעים שסומנו באמצעות מדגש (מרקר) או עיפרון, אך אין להשתמש בספרים שבהם הערות בכתב. 2. עותק מודפס של כותרות יחידות ההוראה "איך יכול אדם".
שימו לב: בסעיפים שבהם יש להביא מקור מסֵפר הלימוד, יש לכתוב את שם הספר, את שם ההוצאה לאור ואת מספר העמוד שבו נמצא המקור.
יש לכתוב במחברת הבחינה בלבד. יש לרשום "טיוטה" בראש כל עמוד המשמש טיוטה. כתיבת טיוטה בדפים שאינם במחברת הבחינה עלולה לגרום לפסילת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
פרק ראשון – מלחמת העולם השנייה והשואה
ענו על אחת מן השאלות 1–3. (50 נקודות)
שאלה 1 · המעבר מדמוקרטיה לנאציזם – ההאחדה; "הסדר החדש" בחוברת התעמולה "האדם הנחות"
– ההאחדה (Gleichschaltung) של מוסדות המדינה והחברה שימשה אמצעי חשוב בתהליך המעבר של גרמניה מדמוקרטיה לנאציזם. נמקו טענה זו.
– הציגו אמצעי חשוב נוסף שסייע בתהליך המעבר של גרמניה מדמוקרטיה לנאציזם.
נמקו באמצעות דוגמה ובאמצעות מקור מספר הלימוד מדוע גם הוא היה חשוב למימוש תהליך זה.
לפניכם משפטים מתוך חוברת התעמולה "האדם הנחות", שפרסם המשרד הראשי של האס־אס בשנת 1942, ותיאור של שאר החוברת.
– הסבירו כיצד באות לידי ביטוי בקטעים שתיים ממטרות "הסדר החדש" שהנאצים שאפו להגשים באירופה.
– על פי מה שלמדתם, הסבירו מדוע היה חשוב למשטר הנאצי לחזור ולהדגיש מטרות אלה בשלב הזה של המלחמה.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
ההאחדה (נימוק): היא העמידה את כל מוסדות המדינה והחברה תחת פיקוח המפלגה, ולא השאירה מוקד כוח עצמאי: מדינות המשנה (הלנדר) הוכפפו לממשלה המרכזית ולנציבי רייך (מרץ–אפריל 1933); האיגודים המקצועיים פוזרו (2 במאי 1933) והוחלפו ב"חזית העבודה הגרמנית"; המפלגות פוזרו ונאסרה הקמת מפלגות (14 ביולי 1933); תנועות הנוער אוחדו ב"נוער ההיטלראי"; גם אגודות, איגודי מקצוע וחיי התרבות הועמדו תחת הנהגה נאצית.
אמצעי נוסף – שיתוף פעולה עם האליטות הוותיקות, בעיקר הצבא, הבורגנות והתעשיינים: היטלר נמנע מעימות עם הצבא, וב"ליל הסכינים הארוכות" (30 ביוני – 2 ביולי 1934) חיסל את הנהגת האס־אה, שאיימה על הצבא; בתמורה תמך הצבא בהיטלר, ואחרי מות הינדנבורג (2 באוגוסט 1934) נשבעו החיילים שבועת נאמנות אישית להיטלר.
מקור מספר הלימוד: למשל תצלום מ"יום פוטסדאם" (21 במרץ 1933) – היטלר קד לנשיא הינדנבורג – והסבר.
מה השאלה מבקשת: שלוש פעולות. (1) "נמקו טענה זו" – להסביר מדוע ההאחדה הייתה אמצעי חשוב במעבר מדמוקרטיה לנאציזם, עם עובדות. (2) "הציגו אמצעי חשוב נוסף". (3) "נמקו באמצעות דוגמה ובאמצעות מקור מספר הלימוד" – להראות בדוגמה ובמקור אחד מדוע גם הוא היה חשוב.
תשובה מלאה:
ההאחדה כאמצעי חשוב. ההאחדה (גלייכשאלטונג, "יישור קו") היא התהליך שבו הועמדו כל מוסדות המדינה וכל הארגונים בחברה תחת פיקוח המפלגה הנאצית ורעיונותיה. היא הייתה חשובה, משום שבדמוקרטיה יש מוקדי כוח רבים ועצמאיים – מדינות משנה, מפלגות, איגודים מקצועיים, אגודות – והם מגבילים את השלטון. ההאחדה חיסלה אותם בזה אחר זה:
– מדינות המשנה (הלנדר), שהיו להן ממשלות ופרלמנטים משלהן, הוכפפו לממשלה המרכזית בחוקים של מרץ ואפריל 1933, ובראש כל אחת הוצב נציב רייך מטעם היטלר.
– ב־2 במאי 1933 השתלטו אנשי האס־אה על משרדי האיגודים המקצועיים ופיזרו אותם. במקומם הוקמה "חזית העבודה הגרמנית", ארגון אחד בשליטת המפלגה.
– המפלגות פוזרו או פירקו את עצמן, וב־14 ביולי 1933 נקבע בחוק שהמפלגה הנאצית היא המפלגה היחידה.
– תנועות הנוער אוחדו ב"נוער ההיטלראי", וגם אגודות ספורט, ארגוני מקצוע וחיי התרבות הועמדו תחת הנהגה נאצית.
כך, בתוך כשנה וחצי, לא נשאר בגרמניה גוף עצמאי שיכול לארגן התנגדות, והאזרח מצא את עצמו בתוך מסגרות שכולן נאציות – בעבודה, בפנאי ובחינוך.
אמצעי נוסף – שיתוף פעולה עם האליטות הוותיקות. הנאצים לא בנו את המשטר יש מאין, אלא נשענו על כוחות קיימים, ובראשם הצבא, הפקידות, הבורגנות והתעשיינים. הדוגמה הבולטת היא היחסים עם הצבא: הצבא חשש מן האס־אה, צבא המפלגה ההמוני, שמפקדו ארנסט רהם רצה להפוך אותו לצבא העם. ב"ליל הסכינים הארוכות" (30 ביוני – 2 ביולי 1934) רצחו אנשי האס־אס את רהם ואת מפקדי האס־אה, וגם יריבים פוליטיים אחרים. הצבא ראה בכך הסרה של איום, ובתמורה התייצב לצד היטלר. כשמת הנשיא הינדנבורג ב־2 באוגוסט 1934, איחד היטלר את תפקידי הנשיא והקנצלר, וחיילי הצבא נשבעו שבועת נאמנות אישית לו. כך עבר לידיו הכוח החזק ביותר במדינה, בלי מאבק.
מדוע זה היה חשוב: בלי שיתוף הפעולה של הצבא, של הפקידים ושל בעלי ההון, לא יכול היה המשטר לשלוט במדינה תעשייתית מודרנית. הכוחות האלה התאימו את עצמם בהדרגה ל"כללי המשחק" החדשים, וכך המעבר נראה הדרגתי ו"מכובד".
מקור מספר הלימוד: בחרתי בתצלום מ"יום פוטסדאם", 21 במרץ 1933 – טקס פתיחת הרייכסטאג החדש בכנסיית חיל המצב בפוטסדאם, שבו נראה היטלר, בחליפה אזרחית, קד ולוחץ את ידו של הנשיא הינדנבורג, במדי פילדמרשל. התצלום מבטא את שיתוף הפעולה עם האליטות הוותיקות: הטקס נועד להראות לקצינים, לפקידים ולבורגנים השמרנים שהמשטר החדש ממשיך את מסורת פרוסיה ואת הצבא, ולא מאיים עליהם – וכך לזכות בתמיכתם, יומיים לפני ההצבעה על חוק ההסמכה.
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.
למה זה מקבל ניקוד מלא:
טעות נפוצה: לבלבל בין ההאחדה לבין הטרור – ההאחדה היא הכפפה של מוסדות וארגונים, גם כשהיא נעשתה בחוק; או לתאר את ליל הסכינים הארוכות רק כ"מעשה טרור" בלי להסביר את משמעותו לקשר עם הצבא.
סעיף ב
מטרות "הסדר החדש" בקטעים (2):
1. סדר גזעי היררכי – שלטון ה"אדם השולט בארץ" (הגרמני) על עמי המזרח, המוצגים כ"נמוך מכל בעל חיים", "חיקוי גס של אדם"; התצלומים מעמידים משפחות גרמניות מול יהודים ובני עמי המזרח, שצולמו בעוני ובהרס.
2. סילוק היהודים: "ועולם תחתון זה של בני האדם הנחותים מצא את מנהיגו: את היהודי הנצחי" – היהודי כאויב העומד מאחורי הקומוניזם ("יהודים־בולשביקים"); יצירת הסדר החדש מותנית ב"פתרון" לבעיה היהודית.
(מקובל גם: מרחב מחיה במזרח – החוברת מציגה את המלחמה בברית המועצות כמאבק של העם הגרמני נגד "האדם הנחות", ולפי האידאולוגיה הנאצית נועד המזרח להתיישבות גרמנית.)
מדוע בשלב זה (1942): המלחמה בברית המועצות לא הוכרעה במהירות כמתוכנן (הכישלון מול מוסקבה בחורף 1941–1942), והאבדות היו כבדות; ארצות הברית הצטרפה למלחמה (דצמבר 1941); המשטר היה צריך לגייס את החיילים והציבור למלחמה ארוכה, להצדיק את האכזריות כלפי האוכלוסייה במזרח, ולהצדיק את רצח היהודים, שהתבצע אז בהיקף מלא ("הפתרון הסופי").
מה השאלה מבקשת: שתי פעולות. (1) "הסבירו כיצד באות לידי ביטוי בקטעים שתיים ממטרות הסדר החדש" – לזהות שתי מטרות ולעגן כל אחת בציטוט או בתיאור מן החוברת. (2) "על פי מה שלמדתם, הסבירו מדוע היה חשוב... לחזור ולהדגיש מטרות אלה בשלב הזה" – לקשור את החוברת למצב המלחמה ב־1942.
תשובה מלאה:
מטרה 1 – סדר גזעי היררכי באירופה. "הסדר החדש" נועד לארגן את אירופה לפי תורת הגזע: הגזע הארי, ובראשו העם הגרמני, ישלוט, ועמים "נחותים" – בעיקר הסלאבים – ישרתו אותו. החוברת מבטאת זאת במפורש: היא מציבה את "האדם השולט בארץ" מול "האדם הנחות", שהוא "רק חיקוי גס של אדם" ו"מבחינה רוחנית ונפשית... נמוך מכל בעל חיים". גם התצלומים בנויים כך: משפחות גרמניות וכפרים מטופחים מול יהודים ובני עמי המזרח, שצולמו בכוונה בעוני ובהרס. המסר הוא שעמי המזרח אינם בני אדם שווים, ולכן מותר לשלוט בהם, לשעבד אותם ולגרש אותם.
מטרה 2 – סילוק היהודים מאירופה. לפי האידאולוגיה, אי אפשר להקים את "הסדר החדש" בלי "לפתור" את "הבעיה היהודית". החוברת מציגה את היהודי כמנהיג של כל האויבים: "ועולם תחתון זה של בני האדם הנחותים מצא את מנהיגו: את היהודי הנצחי", ומציגה את היהודים ואת בני עמי המזרח כ"יהודים־בולשביקים". כך נוצר הקשר בין המלחמה בברית המועצות לבין המלחמה ביהודים: מי שנלחם ב"בולשביזם" נלחם גם ביהודים, שנתפסו כמי שעומדים מאחוריו.
(אפשר גם: מרחב מחיה במזרח – החוברת מציגה את המלחמה בברית המועצות כמאבק של העם הגרמני נגד "האדם הנחות", ולפי האידאולוגיה הנאצית נועד המזרח להתיישבות גרמנית.)
מדוע היה חשוב לחזור ולהדגיש את המטרות ב־1942:
ראשית, המלחמה במזרח לא התנהלה כמתוכנן. "מבצע ברברוסה" (יוני 1941) תוכנן כמלחמת בזק של חודשים ספורים, אבל בדצמבר 1941 נעצר הצבא הגרמני מול מוסקבה, סבל מן החורף ומהתקפת נגד סובייטית, ואבדותיו היו כבדות. המלחמה הפכה למלחמה ארוכה, והמשטר היה צריך להסביר לחיילים ולציבור מדוע עליהם להמשיך ולהקריב.
שנית, ארצות הברית הצטרפה למלחמה בדצמבר 1941, ויחסי הכוחות החלו להשתנות. התעמולה הציגה את המלחמה כמאבק קיומי בין אירופה לבין "האדם הנחות" – מלחמה שאין בה מקום לפשרה.
שלישית, החוברת סיפקה הצדקה לאכזריות: למדיניות הרעב כלפי האוכלוסייה הכבושה, למותם של מיליוני שבויי מלחמה סובייטים, ובעיקר לרצח היהודים. ב־1942 כבר פעלו מחנות ההשמדה, ו"הפתרון הסופי" בוצע בכל אירופה. הצגת היהודי כ"מנהיג" של האויב נועדה להפוך את הרצח בעיני החיילים למעשה של הגנה עצמית.
למה זה מקבל ניקוד מלא:
טעות נפוצה: לצטט את החוברת – או לחזור על הסיסמאות שלה כאילו הן עובדות – בלי להסביר איזו מטרה של "הסדר החדש" הציטוט מבטא; או להסביר את התזמון בניצחונות גרמניה ב־1940, כשהחוברת יצאה דווקא בזמן שהמלחמה במזרח הסתבכה.
שאלה 2 · התעמולה הנאצית והמאבק ב"אמנות המנוונת"; "מרחב המחיה" בשטחי ברית המועצות הכבושים
לפניכם שני קטעי מקור (1–2) העוסקים ביחס לאמנות המודרנית שהמשטר הנאצי כינה "אמנות מנוונת".
– על פי מה שלמדתם, מה היו המטרות של התעמולה במשטר הנאצי? הסבירו איזו מטרה באה לידי ביטוי במקור 1.
– מהי העמדה בנוגע לתערוכה "אמנות מנוונת" ולמדיניות הנאצית בתחום האמנות שבאה לידי ביטוי במקור 2? הסבירו סיבה אחת להבדל בין עמדה זו ובין העמדה שבאה לידי ביטוי במקור 1. בתשובתכם התייחסו לאחד ממאפייני המקור האלה: סוג המקור, יוצר המקור, המקום שבו נאמרו הדברים.
– אֵילו מן העקרונות של האידאולוגיה הנאצית באים לידי ביטוי ברעיון "מרחב המחיה" במזרח אירופה?
– הסבירו כיצד קידמה המדיניות הגרמנית בשטחי ברית המועצות שנכבשו (1941–1944) את מימוש העקרונות האלה. בססו את תשובתכם על מקור מספר הלימוד ועל שתי דוגמאות נוספות.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
מטרות התעמולה (3): להחדיר את האידאולוגיה הנאצית (תורת הגזע, "קהילת העם"); לגייס תמיכה במשטר ובמנהיג ולהאדיר את היטלר; לסמן אויבים – בראשם היהודים – ולהצדיק את הפגיעה בהם; ליצור אחידות מחשבתית ולהשתיק ביקורת; לשקף לעולם תדמית חיובית.
מקור 1: מטרת סימון האויב וחינוך העם לאידאולוגיה – היצירות "נולדו מתוך טירוף, חוצפה, חוסר כישרון וניוון", "השחתת הטעם הגרמני בידי זרים ובידי יהודים"; העם צריך "להבחין בין האמנות הבריאה... ובין האמנות החולה" (תורת הגזע, טוהר התרבות).
מקור 2: עמדה שוללת – התערוכה בלונדון הוצגה "כתשובה לתערוכה שבמינכן" והציגה דווקא את היצירות ה"מנוונות"; האמנות היא "חיפוש אישי של האמן אחר עצמו", "לשם הגשמת העצמי"; עולמו הפנימי של "היוצר היחיד" הוא מקור האמנות, "בניגוד גמור לתפיסה הנאצית" שהאמנות צריכה "לשרת את המדינה".
סיבה להבדל: יוצר המקור – במקור 1 נושא תפקיד בכיר במנגנון התרבות הנאצי, ובמקור 2 צייר שנרדף, יצירותיו הוחרמו והוא היגר; או המקום – מינכן בגרמניה הנאצית לעומת לונדון, ארץ דמוקרטית שבה מותר לבקר את המשטר; או סוג המקור – נאום פתיחה רשמי של תערוכת תעמולה לעומת הרצאה אישית של אמן.
מה השאלה מבקשת: שלוש פעולות. (1) להציג, על פי מה שלמדתם, את מטרות התעמולה הנאצית – לא צוין מספר, ולכן שלוש. (2) להסביר איזו מטרה באה לידי ביטוי במקור 1, עם ציטוט. (3) להציג את העמדה שבמקור 2, ולהסביר סיבה אחת להבדל בינה ובין העמדה שבמקור 1 בעזרת מאפיין מקור אחד מן הרשימה.
תשובה מלאה:
מטרות התעמולה. משרד התעמולה, בראשות יוזף גבלס, ולשכת התרבות של הרייך פעלו כדי: (1) להחדיר לציבור את עקרונות האידאולוגיה הנאצית – תורת הגזע ורעיון "קהילת העם" המאוחדת; (2) לגייס תמיכה במשטר ולהאדיר את דמות המנהיג; (3) לסמן את אויבי העם – ובראשם היהודים – ולהצדיק את הרחקתם ואת רדיפתם. נוסף על כך ביקשה התעמולה ליצור אחידות מחשבתית ולסלק כל קול אחר מן התרבות.
המטרה במקור 1. ציגלר מציג את האמנות המודרנית כאויב: היצירות "נולדו מתוך טירוף, חוצפה, חוסר כישרון וניוון", והן עדות ל"השחתת הטעם הגרמני בידי זרים ובידי יהודים". כאן באה לידי ביטוי מטרת סימון האויב: התערוכה קושרת בין היהודים ובין "ניוון" התרבות. גם מטרת החינוך לאידאולוגיה ברורה: העם צריך ללמוד "להבחין בין האמנות הבריאה, המבטאת את נשמת העם, ובין האמנות החולה" – זו לשון של תורת הגזע, שלפיה יש תרבות טהורה ויש תרבות "חולה" שיש לעקור. גם אופן התצוגה – תלייה בערבוביה וסיסמאות לעג – נועד לעורר בוז ולא הבנה.
העמדה במקור 2. העמדה שוללת את המדיניות הנאצית. התערוכה בלונדון הוצגה "כתשובה לתערוכה שבמינכן", והציגה בכבוד דווקא את היצירות שהנאצים לעגו להן. בקמן טען שהאמנות היא "חיפוש אישי של האמן אחר עצמו ואחר הסוד הנסתר מאחורי המציאות הנראית", והיא נוצרת "לשם הגשמת העצמי ולא לשם שעשוע". אף שלא דיבר על פוליטיקה, דבריו הציגו את "עולמו הפנימי של היוצר היחיד כמקור האמנות" – "בניגוד גמור לתפיסה הנאצית" שהאמנות צריכה לבטא את "נשמת העם" ולשרת את המדינה.
סיבה להבדל – יוצר המקור. במקור 1 הדובר הוא ראש לשכת הרייך לאמנויות החזותיות – חלק ממנגנון השליטה של המשטר בתרבות. תפקידו היה לקבוע מה מותר להציג, ולכן הוא מצדיק את ההחרמה ומשמש שופר של האידאולוגיה. במקור 2 הדובר הוא צייר שנפגע בעצמו מן המדיניות: הוא פוטר, יצירותיו הוחרמו והוצגו בתערוכה כ"מנוונות", והוא נאלץ לעזוב את גרמניה. לכן הוא מגן על חירות האמן ושולל אמנות מגויסת.
(מקובל גם: המקום – מקור 1 נאמר במינכן, בגרמניה הנאצית, שבה כל ביקורת על המשטר הייתה מסוכנת; מקור 2 נאמר בלונדון, בבריטניה הדמוקרטית, שם אפשר היה להציג את היצירות האסורות ולהשמיע עמדה אחרת. או סוג המקור – נאום פתיחה רשמי של תערוכה שנועדה לתעמולה לעומת הרצאה אישית של אמן על השקפתו.)
למה זה מקבל ניקוד מלא:
טעות נפוצה: לתאר את התערוכה בלי לקשר אותה למטרות התעמולה, או להתייחס לכמה מאפייני מקור בלי להסביר אף אחד מהם עד הסוף.
סעיף ב
עקרונות: תורת הגזע (הגרמנים "גזע אדונים", הסלאבים "תת־אדם" והיהודים אויב גזעי); הדרוויניזם החברתי – מאבק בין עמים על מרחב ועל משאבים; "מרחב המחיה" (לבנסראום) – זכות הגזע החזק להתפשט מזרחה על חשבון החלשים.
מימוש בשטחי ברית המועצות: הפלישה (22 ביוני 1941) כמלחמת השמדה על "מרחב המחיה"; ממשל אזרחי־קולוניאלי (משרד הרייך לשטחי המזרח הכבושים בראשות רוזנברג; הרייכסקומיסריאט אוקראינה בראשות אריך קוך, הרייכסקומיסריאט אוסטלנד); "תוכנית המזרח הכללית" (Generalplan Ost) – סילוק עשרות מיליוני סלאבים מזרחה, שעבוד הנותרים והתיישבות גרמנית; ניצול המזון ותכנון מכוון של הרעבת האוכלוסייה ("תוכנית הרעב", מאי 1941); השמדת כפרים עם תושביהם ב"מלחמה בפרטיזנים"; רצח היהודים בידי יחידות המבצע (באבי יאר, ספטמבר 1941).
מקור מספר הלימוד: למשל תצלום של כפר שרוף בבלארוס (כמו חאטין, מרס 1943) – מבטא את היחס לחיי הסלאבים כחסרי ערך.
מה השאלה מבקשת: שתי מטלות. (1) "אילו מן העקרונות" – להציג את עקרונות האידאולוגיה הנאצית המתבטאים ברעיון "מרחב המחיה" (לא צוין מספר – שלושה). (2) "הסבירו כיצד קידמה" – להסביר כיצד המדיניות בשטחי ברית המועצות הכבושים מימשה את העקרונות, ולבסס על מקור מספר הלימוד ועל שתי דוגמאות נוספות.
תשובה מלאה:
העקרונות ברעיון "מרחב המחיה".
1. תורת הגזע: האנושות מחולקת לגזעים מדורגים. הגרמנים הם "גזע אדונים", העמים הסלאביים נחותים ונועדו לשמש עבדים, והיהודים הם האויב הגזעי.
2. הדרוויניזם החברתי: החיים הם מאבק הישרדות בין עמים. העם החזק רשאי לנצח את החלש ולקחת את אדמתו.
3. מרחב המחיה (לבנסראום): העם הגרמני זקוק לשטחים במזרח אירופה – לחקלאות, לחומרי גלם ולהתיישבות – וזכותו להשיג אותם בכוח, על חשבון העמים היושבים בהם.
כיצד קידמה המדיניות בשטחי ברית המועצות את מימוש העקרונות.
הפלישה לברית המועצות (22 ביוני 1941, מבצע "ברברוסה") הוצגה בעיני הנאצים כמלחמה על "מרחב המחיה" וכמלחמת השמדה בין גזעים. בשטחים שנכבשו הוקם ממשל אזרחי בפיקוח "משרד הרייך לשטחי המזרח הכבושים" בראשות אלפרד רוזנברג – "הרייכסקומיסריאט אוקראינה", בראשות אריך קוך, ו"הרייכסקומיסריאט אוסטלנד" – והשטחים נוהלו כמושבה לניצול.
מקור מספר הלימוד: תצלום של כפר שרוף בבלארוס, כמו הכפר חאטין, שבו נרצחו ב־22 במרס 1943 רוב תושביו, ובהם ילדים רבים, בפעולת תגמול נגד פרטיזנים. המקור מבטא את תורת הגזע ואת הדרוויניזם החברתי הלכה למעשה: חיי האוכלוסייה הסלאבית נחשבו חסרי ערך, ומאות כפרים הושמדו עם תושביהם במסגרת "המלחמה בפרטיזנים".
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.
דוגמה 1 – תכנון השעבוד וההתיישבות: משרד הביטחון הראשי של הרייך הכין את "תוכנית המזרח הכללית" (Generalplan Ost), שחזתה סילוק עשרות מיליוני סלאבים מזרחה, שעבוד הנותרים כפועלים והתיישבות גרמנית במרחב שיתפנה. זה מימוש ישיר של "מרחב המחיה": השטח נועד לגרמנים, ותושביו – לעבדות או לסילוק.
דוגמה 2 – ניצול והרעבה: עוד לפני הפלישה תכננו פקידי הרייך ("תוכנית הרעב", מאי 1941) להעביר את מזון השטחים הכבושים לצבא הגרמני ולגרמניה, גם במחיר מותם ברעב של מיליוני תושבים. המטרה הייתה להפוך את המזרח למשק שמשרת את "גזע האדונים" – כפי שתורת הגזע ייעדה לעמים ה"נחותים".
(מקובל גם: רצח היהודים בידי יחידות המבצע (האיינזצגרופן) מקיץ 1941, למשל בבאבי יאר שליד קייב (ספטמבר 1941), כמימוש המאבק באויב הגזעי.)
למה זה מקבל ניקוד מלא:
טעות נפוצה: לתאר את הכיבוש בלי לקשר כל דוגמה לעיקרון אידאולוגי מסוים, או להביא רק את המקור בלי שתי הדוגמאות הנוספות.
שאלה 3 · האוכלוסייה המקומית ונחיתת בעלות הברית
– הציגו שני דפוסי התייחסות של האוכלוסייה המוסלמית המקומית כלפי היהודים בצפון אפריקה בזמן מלחמת העולם השנייה.
– הסבירו כיצד השפיעה עמדת האוכלוסייה המקומית על גורל היהודים בצפון אפריקה.
יש הטוענים כי נחיתת בעלות הברית בצפון אפריקה בנובמבר 1942 שמה קץ מיידי לרדיפת היהודים באזור.
הביעו עמדה כלפי טענה זו, ונמקו את עמדתכם באמצעות שתי עובדות היסטוריות.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
עמדות האוכלוסייה המוסלמית: רובה הגדול נקט עמדה פסיבית – לא השתתף ברדיפות אך גם לא סייע; מיעוט ניצל את המצב (רכישת רכוש מוחרם, הלשנה, התנכלויות, השפעת התעמולה הנאצית בערבית); מיעוט קטן סייע והציל (למשל חאלד עבד אל־ואהאב בתוניסיה שהסתיר יהודים). השפעה: מכיוון שרוב האוכלוסייה לא שיתפה פעולה ברדיפות ובשל קיצור הכיבוש, לא נוצר מנגנון מקומי לזיהוי, ריכוז וגירוש, והיהודים יכלו להסתתר ולשרוד; לעומת זאת עמדת האליטות הצרפתיות (וישי) גרמה לנישול חוקי ממושך.
מה השאלה מבקשת: "הציגו" – שני דפוסי התייחסות של האוכלוסייה המוסלמית המקומית כלפי היהודים בצפון אפריקה בזמן המלחמה; "הסבירו" – כיצד השפיעה עמדת האוכלוסייה על גורל היהודים.
תשובה מלאה:
בצפון אפריקה חיו היהודים לצד רוב מוסלמי גדול, תחת שלטון קולוניאלי אירופי. בזמן המלחמה ניכרו כמה דפוסי התייחסות של האוכלוסייה המוסלמית כלפי היהודים:
1. עמידה מן הצד. רוב האוכלוסייה המוסלמית לא השתתפה ברדיפות היהודים ולא יזמה אותן, אך גם לא פעלה למענם. רבים היו עסוקים בקשיי המלחמה עצמם, וחלקם קיוו שתבוסת צרפת תקרב את סוף השלטון הקולוניאלי.
2. סיוע והצלה. מיעוט פעל לעזרת היהודים תוך סיכון עצמי. דוגמה מוכרת היא חאלד עבד אל־ואהאב מתוניסיה, שהבריח משפחות יהודיות והסתיר אותן בחווה של משפחתו עד תום הכיבוש הגרמני.
(דפוס נוסף, אפשרי במקום אחד מאלה: ניצול המצב ופגיעה ביהודים – היו שרכשו רכוש יהודי שהוחרם, הלשינו או התנכלו ליהודים, בין השאר בהשפעת התעמולה הנאצית בשפה הערבית.)
השפעת העמדה על גורל היהודים. באירופה הכבושה נעזרו הנאצים בשיתוף פעולה של חלק מן האוכלוסייה המקומית כדי לזהות, לרכז ולגרש יהודים. בצפון אפריקה, מכיוון שרוב האוכלוסייה המוסלמית לא שיתפה פעולה עם הרדיפות, ובשל משך הכיבוש הקצר בתוניסיה, לא נוצר מנגנון מקומי רחב שסייע לגרמנים במדיניות נגד היהודים. כך יכלו יהודים להסתתר בכפרים ובחוות, כמו אלה שהוסתרו על ידי עבד אל־ואהאב, ורובם שרדו. עם זאת, הפגיעה החמורה בזכויות היהודים בשנים 1940–1942 לא באה מן האוכלוסייה המוסלמית אלא מן האליטות הקולוניאליות הצרפתיות – שלטון וישי והמתיישבים האירופים – שהנהיגו חקיקה אנטי־יהודית ונישלו את היהודים.
למה זה מקבל ניקוד מלא:
טעות נפוצה: להכליל ולכתוב שכל האוכלוסייה הערבית סייעה ליהודים, או שכולה תמכה בנאצים. התשובה צריכה להציג דפוסים שונים.
סעיף ב
עמדה (מקובלת): הטענה נכונה רק בחלקה. בעד: במרוקו ובאלג'יריה הנחיתה (8 בנובמבר 1942) מנעה כיבוש גרמני ואת הסכנה שהנאצים יגיעו ליהודי אזורים אלה; בלוב שחרור טריפולי וג'אדו (ינואר 1943) סיים את המעצר במחנה. נגד: (1) בתוניסיה הנחיתה גרמה לכיבוש גרמני מיידי (9 בנובמבר 1942) ולרדיפות – עבודת כפייה, מעצרים, קנסות – עד מאי 1943; (2) באלג'יריה המשיכו השלטונות הצרפתיים (דרלן, ז'ירו) את חוקי וישי; צו כרמיה בוטל שוב במרס 1943 והושב רק באוקטובר 1943.
מה השאלה מבקשת: "הביעו עמדה ונמקו" – לקבוע עמדה ברורה כלפי הטענה, ולנמק אותה בעזרת שתי עובדות היסטוריות (כפי שנדרש בשאלה).
תשובה מלאה:
עמדתי: הטענה נכונה רק בחלקה. נחיתת בעלות הברית שינתה את מהלך המלחמה בצפון אפריקה, אך היא לא סיימה מיד את רדיפות היהודים, ובמקום אחד אף גרמה להחרפתן.
מה שתומך בחלק מן הטענה: ב־8 בנובמבר 1942 נחתו כוחות אמריקניים ובריטיים במרוקו ובאלג'יריה ("מבצע לפיד"), ושלטונות וישי במקום הפסיקו להילחם בהם בתוך ימים ספורים. כך נמנע כיבוש גרמני של שתי ארצות אלה, שבהן חיו מאות אלפי יהודים, והסכנה שהמדיניות הנאצית תגיע אליהם הוסרה.
עובדה ראשונה נגד הטענה – תוניסיה. הנחיתה הייתה דווקא הסיבה לכיבוש הגרמני של תוניסיה: כבר ב־9 בנובמבר 1942 החלו הגרמנים להנחית בה כוחות, ועימם יחידת אס־אס בפיקודו של ולטר ראוף. ליהודי תוניסיה החלה אז התקופה הקשה ביותר: מעצר ראשי הקהילה, גיוס אלפי גברים לעבודת כפייה במחנות סמוך לחזית, קנסות כבדים והחרמת רכוש. הרדיפות הסתיימו רק עם כניעת כוחות הציר בתוניסיה במאי 1943 – כשישה חודשים אחרי הנחיתה.
עובדה שנייה נגד הטענה – אלג'יריה. גם במקום שבו הצליחה הנחיתה, השלטון נשאר בידי אנשי ממשל צרפתים שצמחו במשטר וישי – תחילה האדמירל דרלן ואחריו הגנרל ז'ירו – והחוקים נגד היהודים המשיכו לפעול חודשים ארוכים. כשבוטלו חוקי וישי במרס 1943, החליט ז'ירו לבטל שוב את צו כרמיה, ויהודי אלג'יריה נשארו ללא אזרחות צרפתית. רק באוקטובר 1943 הושב הצו, והיהודים קיבלו בחזרה את אזרחותם. הדבר מראה שעמדת האליטות הקולוניאליות כלפי היהודים לא השתנתה מיד עם בוא בעלות הברית.
לסיכום, הנחיתה סללה את הדרך לשחרור צפון אפריקה ומנעה את התפשטות המדיניות הנאצית מערבה, אך בתוניסיה היא הביאה לחצי שנה של כיבוש ורדיפות, ובאלג'יריה נמשכה האפליה החוקית כמעט שנה. לכן אי אפשר לומר שהרדיפות הסתיימו "מיד".
למה זה מקבל ניקוד מלא:
טעות נפוצה: להביע עמדה בלי לנמק בעובדות, או להביא "עובדות" שאינן קשורות לנחיתה ולתוצאותיה.
פרק שני – המאבק על הקמת מדינת ישראל
ענו על אחת מן השאלות 4–6. (50 נקודות)
שאלה 4 · מבצע "נחשון" והקרבות על הקסטל (אפריל 1948); מצרים במלחמה
לפניכם קטע מעובד העוסק במבצע "נחשון" ובקרבות על הקסטל באפריל 1948.
– הסבירו כיצד באים לידי ביטוי בקטע המאפיינים של המלחמה בתקופה שבין מרץ 1948 ל־14 במאי 1948.
– על פי מה שלמדתם, הסבירו כיצד אחד מן המאפיינים האלה השפיע על ההחלטה להכריז על הקמת המדינה בה' באייר תש"ח (14 במאי 1948).
הציגו את המטרות של מצרים בפלישה לארץ־ישראל במאי 1948.
הסבירו מדוע לא הצליחה מצרים להשיג את מטרותיה. בססו את הסברכם על שתי עובדות היסטוריות ועל מקור מספר הלימוד.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
מאפיינים בקטע (3): "מלחמת הדרכים" ומצור על ירושלים – "מנותקת כמעט לגמרי", "אזלו המזון והתחמושת", השיירות "הותקפו בשער הגיא"; מעבר ממגננה ליוזמה (ברוח תוכנית ד') – מבצע "נחשון", "לפתוח את הדרך... ולהשתלט על הכפרים ששלטו עליה"; גידול בכוח ובנשק – הנשק מצ'כוסלובקיה, "כ־1,500 לוחמים – הכוח הגדול ביותר"; קרבות קשים ומחיר כבד – הקסטל עבר מיד ליד, "עשרות לוחמים נהרגו"; התפוררות ההנהגה הצבאית הערבית המקומית – מות עבד אל־קאדר אל־חוסייני; הישג זמני – "בתוך שבועיים נחסמה הדרך שוב".
השפעה על ההכרזה (אחד מתוך): המעבר ליוזמה וההישגים באפריל (נחשון, חיפה, יפו) חיזקו את הביטחון שהיישוב יעמוד בפלישה, ותמכו בעמדת בן־גוריון בדיון במנהלת העם (12 במאי) נגד דחיית ההכרזה; מנגד, המצור על ירושלים והסכנה הממשית הראו שיש צורך במדינה ריבונית – כדי לגייס, לרכוש נשק כבד בגלוי ולקלוט עולים מיד עם יציאת הבריטים.
מה השאלה מבקשת: שתי פעולות. (1) "הסבירו כיצד באים לידי ביטוי בקטע המאפיינים של המלחמה" בתקופה מרץ – 14 במאי 1948 – שלושה מאפיינים, עם ציטוטים. (2) "על פי מה שלמדתם, הסבירו כיצד אחד מן המאפיינים... השפיע על ההחלטה להכריז".
תשובה מלאה:
מאפיין 1 – מלחמת הדרכים והמצור על ירושלים. בשלב הראשון של המלחמה ניסו הכוחות הערביים לנתק את היישובים היהודיים זה מזה על ידי התקפות על השיירות. בקטע: "הייתה ירושלים היהודית מנותקת כמעט לגמרי משאר הארץ", "השיירות... הותקפו בשער הגיא ובמעלה ההרים, ובעיר אזלו המזון והתחמושת".
מאפיין 2 – המעבר ממגננה ליוזמה ולהתקפה. בתקופה זו, על פי תוכנית ד', עברה ההגנה להשתלטות על שטחים ועל הדרכים. מבצע "נחשון" הוא הביטוי הראשון לכך: מטרתו "לפתוח את הדרך לירושלים ולהשתלט על הכפרים ששלטו עליה". הדבר התאפשר בזכות גידול בכוח ובנשק – "משלוחי הנשק הראשונים מצ'כוסלובקיה" אפשרו לרכז "כ־1,500 לוחמים – הכוח הגדול ביותר שהפעילה עד אז".
מאפיין 3 – קרבות קשים, במחיר כבד, עם הישגים זמניים. הקסטל עבר מיד ליד: כוחות ההגנה כבשו אותו, הכפר "נפל" לידי הכוחות הערביים, ולמחרת נכבש שוב. "עשרות לוחמים נהרגו", ו"בתוך שבועיים נחסמה הדרך שוב".
(מקובל גם: התפוררות ההנהגה הצבאית הערבית המקומית – מותו של עבד אל־קאדר אל־חוסייני, המפקד החשוב באזור ירושלים, החליש מאוד את הכוחות הערביים.)
השפעת המאפיין השני – המעבר ליוזמה – על ההחלטה להכריז. ב־12 במאי 1948 התכנסה מנהלת העם כדי להחליט אם להכריז על הקמת המדינה עם תום המנדט, או לקבל את הצעת ארצות הברית להפסקת אש ולדחיית ההכרזה. בדיון הוצגה הערכת המצב הצבאי. ההישגים מאז תחילת אפריל – מבצע "נחשון", שאפשר להעלות שיירות לירושלים, ואחריו ניצחונות כמו נפילת חיפה ויפו – הראו שהיישוב יכול לעבור ליוזמה ולהשתלט על שטחים. כך התחזקה עמדתו של בן־גוריון, שהתנגד לדחייה: אם היישוב מסוגל להגן על עצמו ואף לתקוף, אין סיבה לוותר על ההזדמנות להקים מדינה. ברוב של 6 מול 4 נדחתה ההצעה האמריקנית, ושני ימים אחר כך הוכרזה המדינה.
(אפשר גם לבחור את המאפיין הראשון: המצור על ירושלים הראה כמה היישוב תלוי ביכולתו לגייס ולהצטייד, ומדינה ריבונית תוכל לגייס גיוס חובה, לרכוש נשק כבד בגלוי ולקלוט עולים מיד עם צאת הבריטים.)
למה זה מקבל ניקוד מלא:
טעות נפוצה: לכתוב שמבצע "נחשון" פתח את הדרך לירושלים לצמיתות – הדרך נחסמה שוב כעבור כשבועיים; או להסביר את ההחלטה להכריז רק בסיום המנדט, בלי לקשור אותה למאפיין שהוצג.
סעיף ב
מטרות: המטרה המוצהרת – למנוע את הקמת המדינה היהודית ו"להציל" את ערביי הארץ; ובפועל – להתקדם לאורך החוף עד תל אביב, ולהשתלט על הנגב ועל דרום הארץ; להקדים את עבר־הירדן ולמנוע את התחזקותה; לחזק את מעמדה של מצרים כמובילת העולם הערבי.
מדוע נכשלה (2 עובדות): העמידה של יישובי הדרום עיכבה את הצבא המצרי – יד מרדכי החזיקה מעמד כחמישה ימים (19–24 במאי 1948), וניצנים ונגבה לחמו; ב־29 במאי 1948 נעצר הטור המצרי ליד אשדוד (גשר "עד הלום") – בין השאר בהתקפה הראשונה של מטוסי הקרב שנרכשו בצ'כוסלובקיה – ולא התקדם צפונה; במבצע "יואב" (אוקטובר 1948) נכבשה באר שבע (21 באוקטובר) ונוצר "כיס פלוג'ה"; במבצע "חורב" (דצמבר 1948 – ינואר 1949) גורש הצבא המצרי מן הנגב ונכנס צה"ל לסיני; מצרים הייתה הראשונה שחתמה על הסכם שביתת נשק (24 בפברואר 1949), ונשארה רק ברצועת עזה.
מקור מספר הלימוד: למשל תצלום של מגדל המים ההרוס ופסלו של מרדכי אנילביץ' ביד מרדכי – והסבר.
מה השאלה מבקשת: שתי פעולות. (1) "הציגו את המטרות של מצרים" – מוצהרות ובפועל. (2) "הסבירו מדוע לא הצליחה" – הסבר המבוסס על שתי עובדות ועל מקור מספר הלימוד.
תשובה מלאה:
המטרות. ב־15 במאי 1948 פלש הצבא המצרי, הגדול מבין צבאות ערב, לדרום הארץ. המטרה המוצהרת של מדינות ערב הייתה למנוע את הקמת המדינה היהודית ו"להציל" את ערביי הארץ. בפועל ביקשה מצרים להתקדם בשני צירים: לאורך החוף צפונה, לעבר תל אביב, ודרך באר שבע וחברון לעבר ירושלים, ולהשתלט על הנגב ועל דרום הארץ. היא רצתה גם להקדים את עבר־הירדן, יריבתה, ולחזק את מעמדה כמובילת העולם הערבי.
מדוע לא הצליחה:
עובדה 1 – הבלימה בדרום (מאי–יוני 1948). יישובי הנגב והדרום עיכבו את הצבא המצרי: קיבוץ יד מרדכי החזיק מעמד כחמישה ימים (19–24 במאי) לפני שפונה, וקיבוץ נגבה עמד בהתקפות חוזרות. ב־29 במאי 1948 נעצר הטור המצרי ליד אשדוד, בגשר שנקרא מאז "עד הלום" – בין השאר אחרי שתקפו אותו לראשונה מטוסי הקרב שנרכשו בצ'כוסלובקיה, ולוחמי חטיבת גבעתי. הצבא המצרי לא התקדם עוד צפונה, ותל אביב לא הותקפה ביבשה.
עובדה 2 – המבצעים בשלב הרביעי של המלחמה. באוקטובר 1948, במבצע "יואב", פרץ צה"ל את הדרך לנגב, וב־21 באוקטובר כבש את באר שבע. כוח מצרי גדול נותר מכותר ב"כיס פלוג'ה". בדצמבר 1948 – ינואר 1949, במבצע "חורב", גורש הצבא המצרי מרוב הנגב, וצה"ל אף נכנס לסיני עד שנסוג בלחץ בריטניה וארצות הברית. מצרים הייתה המדינה הראשונה שחתמה על הסכם שביתת נשק עם ישראל (רודוס, 24 בפברואר 1949), ונשארה רק ברצועת עזה.
מכאן שהמטרה המוצהרת – מניעת הקמת המדינה – נכשלה, וגם המטרות בפועל – הגעה לתל אביב והשתלטות על הנגב – לא הושגו.
מקור מספר הלימוד: בחרתי בתצלום של מגדל המים ההרוס בקיבוץ יד מרדכי, ולידו פסלו של מרדכי אנילביץ', מפקד מרד גטו ורשה, שעל שמו נקרא הקיבוץ. המגדל, שנפגע בהפגזות המצריות, נשאר במקומו כאנדרטה. המקור מבטא את אחד הגורמים לכישלון מצרים: עמידתם של היישובים בדרום. הלחימה של כחמישה ימים ביד מרדכי עיכבה את התקדמות הצבא המצרי בציר החוף, ונתנה לצה"ל זמן להתארגן ולבלום אותו ליד אשדוד.
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.
למה זה מקבל ניקוד מלא:
טעות נפוצה: להציג כ"עובדה" את מספר הלוחמים בלי לקשור אותו לכישלון; או לבלבל בין מבצע "חורב" (נגד מצרים) לבין מבצע "חירם" (בגליל).
שאלה 5 · השלמת בניין צה"ל כצבא יחיד ומחירה
בקיץ ובסתיו של שנת 1948 הושלם בניינו של צה"ל כצבא יחיד של מדינת ישראל.
תארו שני שלבים בתהליך זה לאחר פרשת "אלטלנה", והסבירו מדוע היה כל אחד מהם חשוב להשלמת בניין צה"ל כצבא יחיד.
יש הטוענים כי פירוק המטה הארצי של הפלמ"ח פגע קשה ברמתו של צה"ל.
הציגו שני נימוקים התומכים בטענה זו, ונימוק אחד השולל אותה.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
שלב 1 – פירוק המסגרות הנפרדות בירושלים (ספטמבר 1948): ירושלים לא נכללה בהסכם של 1 ביוני, ושם המשיכו לפעול האצ"ל והלח"י כגופים נפרדים. אחרי רצח הרוזן ברנדוט, המתווך מטעם האו"ם, בידי אנשי לח"י (17 בספטמבר 1948) הוצא הלח"י אל מחוץ לחוק, רבים מאנשיו נעצרו, והאצ"ל בירושלים נדרש להתפרק ולהצטרף לצה"ל, והוא נענה. חשיבות: נעלם המקום האחרון שבו פעלו ארגונים חמושים שאינם כפופים לממשלה – ריבונות מלאה; המדינה הוכיחה לעולם שהיא שולטת בכוחותיה. שלב 2 – פירוק המטה הארצי של הפלמ"ח (נובמבר 1948): חטיבות הפלמ"ח שולבו במבנה הרגיל של צה"ל, בפיקוד המטה הכללי והחזיתות. חשיבות: בוטל מוקד הפיקוד הנפרד האחרון בתוך הצבא עצמו – שרשרת פיקוד אחת וצבא ממלכתי שאינו קשור למפלגה.
מה השאלה מבקשת: "תארו" שני שלבים בהשלמת בניין צה"ל אחרי יוני 1948 (מה קרה, מתי, למה), ו"הסבירו" את החשיבות של כל אחד מהם.
תשובה מלאה:
שלב ראשון – פירוק המסגרות הנפרדות של האצ"ל והלח"י בירושלים (ספטמבר 1948): ההסכם בין האצ"ל לממשלה (1 ביוני 1948) לא חל על ירושלים, משום שעל פי תוכנית החלוקה העיר הייתה אמורה להיות בשליטה בין־לאומית ולא חלק מן המדינה. לכן המשיכו האצ"ל והלח"י לפעול בעיר כגופים נפרדים גם אחרי פרשת "אלטלנה". ב־17 בספטמבר 1948 נרצח בירושלים הרוזן פולקה ברנדוט, המתווך שמינה האו"ם, בידי אנשי לח"י. הממשלה הגיבה בתקיפות: הלח"י הוצא אל מחוץ לחוק ורבים מאנשיו נעצרו, והאצ"ל בירושלים נדרש להתפרק ולהצטרף לצה"ל – והוא נענה, ולוחמיו התגייסו לצה"ל.
חשיבות: זה היה המקום האחרון שבו פעלו בגלוי ארגונים חמושים שאינם כפופים לממשלה. פירוקם השלים את העיקרון שנקבע בהקמת צה"ל – אין כוח מזוין במדינה מלבד צה"ל. בנוסף, אחרי רצח ברנדוט היה למדינה חשוב להוכיח לאו"ם ולמעצמות שהיא שולטת בכוחותיה ואחראית למעשים הנעשים בשטחה.
שלב שני – פירוק המטה הארצי של הפלמ"ח (נובמבר 1948): גם אחרי הקמת צה"ל המשיך להתקיים מטה ארצי של הפלמ"ח לצד המטה הכללי, והוא שמר על קשר עם חטיבות הפלמ"ח ("יפתח", "הראל" ו"הנגב"). בנובמבר 1948, בניגוד לעמדת רבים ממפקדי הפלמ"ח ומאנשי מפ"ם, פורק המטה הארצי, והחטיבות שולבו במלואן במבנה הרגיל של צה"ל, בפיקוד החזיתות והמטה הכללי.
חשיבות: הפירוק ביטל את מוקד הפיקוד הנפרד האחרון בתוך הצבא עצמו. כך הושלם המעבר לשרשרת פיקוד אחת, ונמנע מצב שבו לחלק מן הצבא יש הנהגה נפרדת המזוהה עם מפלגה מסוימת – ביטוי לעיקרון הממלכתיות.
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני השלבים מתוארים בעובדות מדויקות (מה קרה, מתי, ומה הרקע), ולכל אחד מוסבר בנפרד מדוע היה חשוב להשלמת צבא יחיד: בירושלים – היעלמות הארגונים החמושים שמחוץ לצבא; בפלמ"ח – ביטול מוקד פיקוד נפרד בתוך הצבא.
טעות נפוצה: לתאר את פרשת "אלטלנה" עצמה, אף שהשאלה מבקשת שלבים שאחריה; או לכתוב שהלח"י רצח את ברנדוט אחרי שכבר פורק בירושלים – רצח ברנדוט היה הגורם לפירוק.
סעיף ב
בעד: (1) הפלמ"ח היה הכוח המגויס והמאומן ביותר של היישוב, וחטיבותיו ("הראל", "יפתח", "הנגב") נשאו בעול הלחימה הקשה – פירוק המטה פגע ברוח היחידות, במסורת הלחימה והפיקוד ובהכשרת המפקדים שלהן; (2) מפקדים בכירים ומנוסים רבים יוצאי הפלמ"ח עזבו את הצבא אחרי המלחמה (ובהם יגאל אלון), והצבא איבד ניסיון ויכולת. נגד: צה"ל ניצח במלחמה גם אחרי הפירוק (מבצעי "חורב" ו"עובדה", דצמבר 1948–מרס 1949), וחטיבות הפלמ"ח המשיכו להילחם בתוכו; פיקוד אחד שיפר את התיאום, ורבים מיוצאי הפלמ"ח המשיכו לשרת ולפקד בצה"ל.
מה השאלה מבקשת: שתי מטלות: (1) "הציגו" שני נימוקים התומכים בטענה שהפירוק פגע ברמת צה"ל; (2) "הציגו" נימוק אחד נגד הטענה.
תשובה מלאה:
נימוק ראשון בעד הטענה – אובדן הייחוד של כוח העילית: הפלמ"ח, שהוקם ב־1941, היה הכוח המגויס, המאומן והמנוסה ביותר של היישוב. חטיבותיו נשאו בחלק גדול מן הלחימה הקשה במלחמת העצמאות: "הראל" על הדרך לירושלים, "יפתח" בגליל ובמרכז, ו"הנגב" ביישובי הנגב הנצורים. למטה הארצי היה תפקיד בשמירה על רוח היחידות, על מסורת הלחימה (פיקוד מלפנים, יוזמה) ועל הכשרת המפקדים. פירוקו בעיצומה של המלחמה פגע ברוח זו וביכולת לשמר את איכות היחידות.
נימוק שני בעד הטענה – עזיבת מפקדים מנוסים: הפירוק עורר מרירות רבה בקרב אנשי הפלמ"ח, שראו בו צעד פוליטי של בן גוריון נגד מפ"ם. בשנים שאחרי המלחמה עזבו את הצבא מפקדים בכירים ומנוסים רבים יוצאי הפלמ"ח, ובהם יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח ולאחר מכן מפקד חזית הדרום. הצבא הצעיר איבד כך חלק מן הניסיון והיכולת המקצועית שצבר במלחמה.
נימוק נגד הטענה: אין לטענה תמיכה בתוצאות המלחמה. גם אחרי פירוק המטה הארצי, בנובמבר 1948, המשיכו חטיבות הפלמ"ח להילחם בתוך צה"ל, והצבא השיג את הישגיו בשלב האחרון של המלחמה – במבצע "חורב" בנגב (דצמבר 1948–ינואר 1949) ובמבצע "עובדה" שהגיע לאילת (מרס 1949). פיקוד אחד של המטה הכללי שיפר את התיאום בין החזיתות, ורבים מיוצאי הפלמ"ח המשיכו לשרת ולפקד בצה"ל, ואף הגיעו לפיקוד הבכיר. כלומר, רמת הצבא לא נפגעה קשות, והבסיס לצבא ממלכתי אחד אף חיזק אותו.
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני נימוקים שונים בעד הטענה (פגיעה ברוח וביכולת של כוח העילית; עזיבת מפקדים מנוסים), כל אחד עם עובדות. נימוק נגד ממשי, מבוסס על מהלך המלחמה אחרי הפירוק. מקובל גם כנימוק בעד: הפגיעה באמון ובמורל של הלוחמים בעיצומה של המלחמה; וכנימוק נגד: חשיבות הפיקוד האחד והממלכתי ליעילות הצבא.
טעות נפוצה: לבלבל בין פירוק המטה הארצי (נובמבר 1948) לבין פירוק חטיבות הפלמ"ח, שנעשה רק אחרי המלחמה; או להציג נימוקים בעד ונגד פירוק הפלמ"ח בכלל במקום נימוקים על רמת צה"ל.
שאלה 6 · התגובות על החלטת החלוקה והיווצרות בעיית הפליטים
הציגו שלוש תגובות שונות על החלטת העצרת הכללית של האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 – של גופים ביישוב היהודי ושל הערבים. איזו מן התגובות שהצגתם השפיעה במידה הרבה ביותר על מה שהתרחש בארץ בחודשים שאחרי ההחלטה? הסבירו מדוע. בססו את תשובתכם על שתי סיבות.
לפניכם קטע מעובד העוסק בעזיבה של ערבים מן הערים בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות.
– הסבירו מהו הגורם להיווצרות בעיית הפליטים הפלסטינים שבא לידי ביטוי בקטע.
– בחרו במקור מספר הלימוד, והסבירו כיצד הוא מבטא גורם נוסף להיווצרות בעיה זו.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
תגובות (3): הנהגת היישוב (הסוכנות היהודית) קיבלה את ההחלטה, והציבור היהודי חגג ברחובות; האצ"ל, לח"י והתנועה הרוויזיוניסטית דחו את החלוקה ואמרו שלא יכירו בה; הוועד הערבי העליון ומדינות הליגה הערבית דחו את ההחלטה – שביתה כללית ומעשי אלימות (התקפות על אוטובוסים ב־30 בנובמבר, שריפת המרכז המסחרי בירושלים ב־2 בדצמבר 1947), ותמיכת מדינות ערב במתנדבים ובנשק (צבא ההצלה).
התגובה המשפיעה: הדחייה הערבית. סיבות (2): היא פתחה מיד את השלב הראשון של המלחמה – מלחמת אזרחים ומלחמה על הדרכים; מדינות ערב שלחו מתנדבים ונשק ובהמשך פלשו, כך שהמלחמה – ולא התוכנית – קבעה את הגבולות, והתוכנית לא מומשה (לא קמה מדינה ערבית, ירושלים חולקה).
מה השאלה מבקשת: שלוש פעולות. (1) "הציגו שלוש תגובות שונות" – של גופים ביישוב ושל הערבים. (2) "איזו מן התגובות ... השפיעה במידה הרבה ביותר" – לבחור תגובה אחת מבין השלוש. (3) "הסבירו מדוע" – בדיוק שתי סיבות.
תשובה מלאה:
שלוש תגובות על החלטת כ"ט בנובמבר 1947:
1. הנהגת היישוב קיבלה את ההחלטה: הסוכנות היהודית ורוב מפלגות היישוב קיבלו את תוכנית החלוקה, למרות חסרונותיה, כי ראו בה הכרה בין־לאומית בזכות העם היהודי למדינה. בלילה שאחרי ההצבעה יצאו המונים לרחובות לחגוג, אבל בהנהגה הייתה גם דאגה מן המלחמה הצפויה.
2. האצ"ל, לח"י והתנועה הרוויזיוניסטית דחו את החלוקה: לטענתם, ארץ־ישראל כולה שייכת לעם היהודי, ואין להכיר בוויתור על חלקים ממנה.
3. הערבים דחו את ההחלטה ופנו לאלימות: הוועד הערבי העליון ומדינות הליגה הערבית דחו את ההחלטה וראו בה עוול. כבר ב־30 בנובמבר 1947 הותקפו אוטובוסים של יהודים ליד כפר סירקין ונהרגו כמה נוסעים. הוועד הערבי העליון הכריז על שביתה כללית של שלושה ימים, וב־2 בדצמבר 1947 הוצת המרכז המסחרי היהודי בירושלים. מדינות ערב החליטו לתמוך בערביי הארץ בכסף, בנשק ובמתנדבים, ובראשית 1948 נכנסו לארץ כוחות "צבא ההצלה".
התגובה שהשפיעה במידה הרבה ביותר: הדחייה הערבית. שתי סיבות:
סיבה ראשונה – היא פתחה את המלחמה מיד: הדחייה הערבית לא נשארה בהצהרות. כבר למחרת ההצבעה החלו התקפות על יהודים, והן התפתחו למלחמת אזרחים בין שתי האוכלוסיות שחיו בארץ – השלב הראשון של מלחמת העצמאות. בחודשים שאחרי ההחלטה התנהלה בארץ מלחמה על הדרכים: שיירות הותקפו, ירושלים הייתה במצור, והיישוב נאלץ להיערך למלחמה במקום להתכונן להקמת המדינה בשלום כפי שתוכנן.
סיבה שנייה – היא גרמה לכך שהמלחמה ולא התוכנית קבעה את התוצאות: בגלל הדחייה לא קמה מדינה ערבית, ומדינות ערב, שתמכו במתנדבים ובנשק, פלשו לארץ ב־15 במאי 1948. כך הגבולות נקבעו בסוף בקווי שביתת הנשק (1949) ולא לפי התוכנית: ירושלים חולקה בין ישראל לירדן, והשטחים שיועדו למדינה הערבית נשארו בידי ירדן ומצרים. נוסף על כך, המלחמה הובילה ליצירת בעיית הפליטים הפלסטינים.
(מקובל גם לנמק בחירה אחרת, אם היא מבוססת – למשל שקבלת התוכנית בידי הנהגת היישוב אפשרה את הכרזת המדינה ואת ההכרה הבין־לאומית בה – אבל יש להציג שתי סיבות מבוססות.)
למה זה מקבל ניקוד מלא:
טעות נפוצה:
להציג שלוש תגובות של אותו צד בלבד, למרות שהשאלה מבקשת גם גופים ביישוב וגם את הערבים, או לכתוב "הייתה מלחמה" בלי להסביר כיצד התגובה הובילה אליה.
סעיף ב
הגורם בקטע: עזיבת השכבות המבוססות וההנהגה, שגרמה להתפוררות החברה הערבית ולהאצת העזיבה ("עזבו עשרות אלפים, רובם בני המעמד הבינוני והעליון"; "הציבור שנשאר נותר בלי הנהגה ובלי מסגרות"; "העזיבה של רבים אחרים התרחשה מהר יותר").
גורם נוסף + מקור מספר הלימוד: למשל פחד ובהלה בעקבות הידיעות על דיר יאסין (אפריל 1948); גירוש בחלק מן המקומות (לוד ורמלה, יולי 1948); החלטת ההנהגה הערבית המקומית לפנות את התושבים (חיפה, אפריל 1948) – והסבר כיצד המקור מבטא את הגורם.
מה השאלה מבקשת: שתי מטלות. (1) "הסבירו מהו הגורם" שבא לידי ביטוי בקטע – לזהות את הגורם, להסביר אותו ולעגן אותו בציטוט. (2) "בחרו במקור מספר הלימוד" – להציג מקור מזוהה ולהסביר כיצד הוא מבטא גורם נוסף, שונה מן הגורם שבקטע.
תשובה מלאה:
הגורם שבא לידי ביטוי בקטע: עזיבת השכבות המבוססות וההנהגה, והתפוררות החברה הערבית.
לפי הקטע, העזיבה החלה עוד לפני שהלחימה הגיעה לערים: "בחודשים דצמבר 1947 – מרץ 1948 עזבו עשרות אלפים, רובם בני המעמד הבינוני והעליון". אלה היו אנשים שיכלו להרשות לעצמם לעבור למקום אחר, ושהעריכו "שהעזיבה תהיה קצרה". יחד איתם עזבו גם רבים ממנהיגי הציבור: "גם רבים מחברי הוועדות הלאומיות המקומיות וממנהיגי הציבור עזבו".
עזיבה זו פירקה את החברה הערבית מבפנים: "נסגרו בתי ספר, מרפאות ומשרדים", ו"הציבור שנשאר נותר בלי הנהגה ובלי מסגרות". לכן, כשהגיעה הלחימה באביב 1948, לא היה מי שיארגן את האוכלוסייה ויחזק אותה, ו"העזיבה של רבים אחרים התרחשה מהר יותר". העוזבים נשארו מחוץ לשטח שבשליטת ישראל בסוף המלחמה – וכך נוצרה בעיית הפליטים.
גורם נוסף – פחד ובהלה בעקבות הידיעות על מעשי הרג.
מקור מספר הלימוד: תיאור הקרב בכפר דיר יאסין, שממערב לירושלים, ב־9 באפריל 1948, והתגובות עליו. כוחות של האצ"ל ולח"י תקפו את הכפר, ונהרגו בו כמאה מתושביו, ובהם נשים וילדים (ההערכות שונות; בזמנו פורסמו מספרים גבוהים יותר). הסוכנות היהודית וההגנה גינו את המעשה. כלי התקשורת הערביים הרבו לפרסם את הידיעות, לעתים בהגזמה.
כיצד המקור מבטא את הגורם: הידיעות על דיר יאסין עוררו פחד ובהלה בקרב ערביי הארץ. תושבים של כפרים ושכונות אחרים העריכו שגם להם צפוי גורל דומה, ורבים ברחו כשהתקרבה אליהם הלחימה – לפעמים עוד לפני שהגיעו אליהם הכוחות היהודיים. כך מבטא המקור גורם שונה מזה שבקטע: לא התפוררות ההנהגה, אלא הפחד מן הלחימה ומן השמועות על מעשי הרג.
(אפשר גם לבחור במקור שמבטא גורם אחר: גירוש בחלק מן המקומות, כמו בלוד וברמלה ביולי 1948; או ההשלכות של תוכנית ד' – כיבוש כפרים ושכונות באביב 1948, שבעקבותיו עזבו תושבים רבים.)
למה זה מקבל ניקוד מלא:
טעות נפוצה:
לכתוב שהגורם בקטע הוא "הוראה של מדינות ערב לעזוב" – הקטע אינו מתאר הוראה כזאת, אלא עזיבה של השכבות המבוססות ושל ההנהגה המקומית והתפוררות החברה. כמו כן, אין להציג כגורם נוסף את אותו גורם שבקטע.
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.