מתכונת 3 בהיסטוריה (שאלון 22225) - פתרון מלא
היסטוריה – שאלון 22225 (מסלול גמיש) · במבנה של הבגרות · 6 שאלות · שעתיים
מבחן מתכונת בהיסטוריה במבנה של בחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא - פתרו בזמן של הבחינה, ורק אחר כך פתחו את הפתרונות.
מבנה המתכונת
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני פרקים.
יש לענות על שאלה אחת מכל פרק.
פרק ראשון – מלחמת העולם השנייה והשואה – (1×50) – 50 נקודות
פרק שני – המאבק על הקמת מדינת ישראל – (1×50) – 50 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: 1. ספר הלימוד שאושר בנושא מלחמת העולם השנייה והשואה וספר הלימוד שאושר בנושא המאבק על הקמת מדינת ישראל. בספרים יכולים להיות תקופות או נושאים שסומנו באמצעות מדבקות (סימניות) הבולטות מן הספר, וכן קטעים שסומנו באמצעות מדגש (מרקר) או עיפרון, אך אין להשתמש בספרים שבהם הערות בכתב. 2. עותק מודפס של כותרות יחידות ההוראה "איך יכול אדם".
שימו לב: בסעיפים שבהם יש להביא מקור מסֵפר הלימוד, יש לכתוב את שם הספר, את שם ההוצאה לאור ואת מספר העמוד שבו נמצא המקור.
יש לכתוב במחברת הבחינה בלבד. יש לרשום "טיוטה" בראש כל עמוד המשמש טיוטה. כתיבת טיוטה בדפים שאינם במחברת הבחינה עלולה לגרום לפסילת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
פרק ראשון – מלחמת העולם השנייה והשואה
ענו על אחת מן השאלות 1–3. (50 נקודות)
שאלה 1 · מרכזיות השאלה היהודית באידאולוגיה הנאצית
לפניכם קטעים מתוך "הצוואה המדינית" שהכתיב אדולף היטלר בבונקר שלו בברלין ב־29 באפריל 1945, יום לפני שהתאבד.
– הסבירו כיצד באים לידי ביטוי בקטע המקור שניים מן המאפיינים של היהודי על פי הדימוי שלו באידאולוגיה הנאצית. בססו את תשובתכם על דוגמה אחת מן הקטע לכל מאפיין.
ההיסטוריונים מציינים כי לשאלה היהודית הייתה מרכזיות חסרת תקדים באידאולוגיה הנאצית.
– האם השאלה היהודית עמדה במרכז האידאולוגיה הנאצית, או שהייתה רק אחד מעקרונותיה? הביעו את עמדתכם ונמקו אותה בשלושה נימוקים: נימוק אחד מבוסס על קטע המקור, ושני נימוקים על פי מה שלמדתם. בתשובתכם הסבירו גם את הקשר בין השאלה היהודית לבין רעיון "הסדר החדש".
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
חותר לשליטה עולמית / קושר בינלאומי האחראי לאסונות העולם – "מדינאים בינלאומיים שהיו ממוצא יהודי... רצו ואותה חוללו" את המלחמה; טפיל ונצלן כלכלי, מזוהה עם ההון – "הקושרים הבינלאומיים... של הכסף והפיננסים", עמי אירופה "כאל מניות"; מזיק ומשחית, סכנה ביולוגית – "המרעיל העולמי של כל העמים"; גזע ולא דת, תכונות קבועות – "הגזע ההוא, היהדות"; מקור הרוע – "הפושע האמיתי במאבק הרצחני הזה".
מה השאלה מבקשת: להסביר שני מאפיינים של דימוי היהודי באידאולוגיה הנאצית ולהראות כל אחד מהם בקטע (סך הכול שתי דוגמאות).
תשובה מלאה:
על פי האידאולוגיה הנאצית, היהודי הוא ההפך הגמור של הגזע הארי ומקור כל הרוע בעולם. בקטע באים לידי ביטוי כמה מן המאפיינים של דימוי זה.
מאפיין ראשון: היהודי כקושר בינלאומי החותר לשליטה בעולם. לפי הדימוי הנאצי היהודים אינם עם מפוזר וחלש, אלא כוח מאורגן ובעל השפעה עצומה, הפועל מאחורי הקלעים כדי להשתלט על העמים. בקטע: "אותה רצו ואותה חוללו אך ורק אותם מדינאים בינלאומיים שהיו ממוצא יהודי או שפעלו למען האינטרסים היהודיים", כלומר המלחמה מוצגת כתוצאה של מזימה יהודית בינלאומית. היטלר מטיל על היהודים את האחריות לפרוץ המלחמה, אף שגרמניה היא שפלשה לפולין ב־1 בספטמבר 1939 – זו דוגמה לאופן שבו הדימוי מסביר כל אסון בעולם.
מאפיין שני: היהודי כטפיל וכנצלן כלכלי. לפי הדימוי היהודי אינו יוצר ואינו עובד, אלא מנצל את העמים באמצעות ההון. בקטע: "אם יתייחסו שוב לעמי אירופה כאל מניות שקונים ומוכרים אותן" – עמי אירופה מוצגים כקורבנות של ספקולציה פיננסית יהודית.
מאפיין שלישי: היהודי כגורם מזיק ומשחית, סכנה ביולוגית לעמים. בקטע: "המרעיל העולמי של כל העמים – היהדות הבינלאומית". הדימוי של "הרעלה" מציג את היהודים כמחלה, ולכן הנאצים טענו שאין "לתקן" אותם אלא רק לסלק אותם. גם הכינוי "הגזע ההוא, היהדות" מראה שהיהדות נתפסת כגזע ולא כדת, ולכן התכונות השליליות מיוחסות לכל יהודי בלי יוצא מן הכלל.
למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל מאפיין: הצגה והסבר של המאפיין (מה טענו הנאצים על היהודי) + ציטוט מתאים מן הקטע + קישור ביניהם. מקובל כל שניים מתוך: חותר לשליטה עולמית/קושר; טפיל ונצלן כלכלי; מזיק, משחית ומרעיל; גזע ולא דת – התכונות עוברות בתורשה; מקור הרוע והאחראי לכל האסונות.
טעות נפוצה: לצטט את אותו משפט לשני מאפיינים, או לתאר את הדימוי בלי לבסס על הקטע. מומלץ גם לא לכתוב שהקטע "מוכיח" שהיהודים גרמו למלחמה – הקטע מבטא את תפיסת היטלר, ולא את המציאות ההיסטורית.
סעיף ב
עמדה מפורשת (מקובלת גם עמדה הפוכה אם היא מנומקת היטב). נימוקים: (1) מן הקטע – גם בצוואתו, ברגע התבוסה, היטלר מאשים את היהודים במלחמה ומצווה "להתנגד בלי רחמים למרעיל העולמי"; רמז לרצח – "בלי שהפושע האמיתי יכפר על אשמתו, ולו באמצעים אנושיים יותר". (2) "הסדר החדש" הותנה בפתרון "הבעיה היהודית"; היהודי – האויב המרכזי של הגזע הארי; הדמוקרטיה והקומוניזם הוצגו כרעיונות יהודיים. (3) הסלמה במעשים: חרם 1 באפריל 1933, חוקי נירנברג 1935, ליל הבדולח נובמבר 1938, "הפתרון הסופי" – והמשך הגירושים גם בתבוסה (יהודי הונגריה, מאי–יולי 1944).
מה השאלה מבקשת: להביע עמדה ולנמק אותה בשלושה נימוקים (אחד מן הקטע, שניים מן הידע), ולהסביר את הקשר בין השאלה היהודית ל"סדר החדש".
תשובה מלאה:
עמדתי היא שהשאלה היהודית עמדה במרכז האידאולוגיה הנאצית, ולא הייתה רק אחד מעקרונותיה.
נימוק ראשון – מן הקטע: גם ברגע האחרון של חייו, כשגרמניה מובסת וברלין מוקפת, היטלר אינו עוסק בטעויות צבאיות אלא חוזר אל היהודים. הוא מטיל עליהם את האחריות למלחמה ("אותה רצו ואותה חוללו אך ורק אותם מדינאים... ממוצא יהודי") ומצווה על יורשיו "להתנגד בלי רחמים למרעיל העולמי של כל העמים – היהדות הבינלאומית". העובדה שזו הצוואה שהוא בוחר להשאיר לדורות מראה שהמאבק ביהודים היה בעיניו העיקר. יתר על כן, המשפט "בלי שהפושע האמיתי יכפר על אשמתו, ולו באמצעים אנושיים יותר" רומז לרצח היהודים שבוצע במלחמה ומוצג כ"עונש" מוצדק.
נימוק שני – הקשר לעקרונות האחרים: הנאצים התנו את הגשמת "הסדר החדש" – אירופה בשליטת הגזע הארי, מרחב מחיה במזרח ושעבוד העמים הסלביים – במציאת "פתרון" לבעיה היהודית. בעיניהם היהודי הוא האויב המרכזי של הגזע הארי, ולכן תורת הגזע, ההתנגדות לדמוקרטיה ולקומוניזם (שהוצגו כ"המצאות יהודיות") ואפילו המלחמה בברית המועצות ("הבולשביזם היהודי") נגזרו כולם מאותה תפיסה. כך שימשה השאלה היהודית "הסבר לליקויי ההווה" ו"תנאי לעתיד המושלם" בתמונת העולם הנאצית.
נימוק שלישי – המעשים: הנאצים העצימו דימויים אנטישמיים קודמים והעניקו להם מרכזיות חסרת תקדים. מן החרם ב־1 באפריל 1933, דרך חוקי נירנברג (1935) וליל הבדולח (נובמבר 1938), ועד "הפתרון הסופי" – המדיניות כלפי היהודים הלכה והחריפה, והמשטר המשיך בה גם כשמצבו הצבאי הידרדר – למשל גירוש מאות אלפי יהודים מהונגריה לאושוויץ בין מאי ליולי 1944, כשהצבא הגרמני כבר נסוג בחזית המזרחית ובעלות הברית נחתו בנורמנדי (6 ביוני 1944).
לכן אפשר לקבוע שהשאלה היהודית הייתה הציר שסביבו נבנתה האידאולוגיה הנאצית.
למה זה מקבל ניקוד מלא: עמדה ברורה בפתיחה ובסיום; נימוק מבוסס על ציטוט מן הקטע ועל פרשנותו; שני נימוקים מן הידע עם עובדות מדויקות; הסבר מפורש של הקשר ל"סדר החדש" (הסדר החדש הותנה בסילוק היהודים). מקובל גם לטעון שהשאלה היהודית הייתה אחד מכמה עקרונות שווי משקל (למשל: מרחב המחיה ושעבוד העמים הסלביים, ההתנגדות לקומוניזם) – בתנאי שהטענה מנומקת בעובדות ושהתלמיד מראה את הקשר בין העקרונות.
טעות נפוצה: להביע עמדה בלי לנמק, או לכתוב שלושה נימוקים שכולם מבוססים על הקטע. טעות נוספת: לכתוב שהקטע הוא ראיה לכך שהמלחמה נגרמה בידי היהודים – הקטע הוא דברי תעמולה של היטלר.
שאלה 2 · רצח יהודי דובנו
לפניכם קטע מתוך עדותו של הרמן גרבה, מהנדס גרמני, על רצח יהודי דובנו שבאוקראינה באוקטובר 1942.
– תארו שני מאפיינים של שיטת הרצח בשלב הראשון בביצוע "הפתרון הסופי", כפי שהם עולים מן העדות.
– הסבירו מה אפשר ללמוד מן העדות על הטוטליות (הכוללנות) של "הפתרון הסופי".
– הסבירו את הקשר בין הפלישה לברית המועצות ("מבצע ברברוסה") ובין השלב בביצוע "הפתרון הסופי" שמתואר בעדות.
– על פי מה שלמדתם, הסבירו שתי סיבות למעבר של הנאצים מרצח בבורות הירי להשמדה בתאי גזים במחנות ההשמדה.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
מאפיינים (שניים): (1) רצח בירייה בבורות, פנים אל פנים ("נורו... בשלושה בורות גדולים", היורה עם "תת־מקלע"); (2) הרצח בוצע בסמוך למקום מגוריהם של הקורבנות ("יהודים מדובנו", "בקרבת אתר"), בהובלה במשאיות לבורות שליד העיר; (3) היקף המוני ושיטתי ("כ־1,500 בני אדם" ביום, "כאלף בני אדם" בבור); (4) השתתפות משתפי פעולה מקומיים בפיקוח האס־אס ("מיליציה אוקראינית חמושים... בפיקוחו של איש אס־אס"); (5) השפלה וביזה – הפשטה ומיון הבגדים. טוטליות: נרצחו כל היהודים, בלי הבחנה בגיל ובמין ("גברים, נשים וילדים מכל הגילים", "תינוק בן שנה", "אישה זקנה"), משפחות שלמות; כוונה לחסל קהילה שלמה ("כל 5,000 היהודים שעוד נותרו בדובנו"); הרצח נמשך גם באוקטובר 1942, כשמחנות ההשמדה כבר פעלו – בכל מקום ובכל שיטה.
מה השאלה מבקשת: שני חלקים. (1) "תארו" – שני מאפיינים של שיטת הרצח בשלב הראשון, על פי העדות. (2) "הסבירו" – מה העדות מלמדת על הטוטליות של "הפתרון הסופי".
תשובה מלאה:
מאפיין ראשון – רצח בירייה ליד בורות, פנים אל פנים. בשלב הראשון לא הומתו הקורבנות בגז אלא נורו בידי היורים, והבורות שימשו קברי אחים. בעדות נאמר שהיהודים "נורו... בשלושה בורות גדולים", וגרבה מתאר את היורה, "איש אס־אס שישב על שפת הבור... על ברכיו היה מונח תת־מקלע". הקורבנות נורו בתוך הבור, מעל גופות הנרצחים שלפניהם – "אנשים שכבו צפופים זה על גבי זה... הבור היה מלא כבר בשני שלישים".
מאפיין שני – הרצח בוצע בסמוך למקום מגוריהם של הקורבנות. היהודים לא הובלו למחנה רחוק, אלא נרצחו בבורות שנחפרו ליד עירם: אלה היו "יהודים מדובנו", והם הובאו במשאיות אל הבורות שבקרבת העיר, ליד אתר הבנייה. זו הייתה השיטה שבה פעלו האיינזצגרופן, יחידות המשטרה ועוזריהן המקומיים בשטחים שנכבשו במבצע ברברוסה.
(מאפיינים חלופיים: היקף המוני ושיטתי – "מדי יום נרצחו כ־1,500 בני אדם", ובבור אחד היו "כאלף בני אדם"; השתתפות משתפי פעולה מקומיים תחת פיקוח גרמני – "אנשי מיליציה אוקראינית חמושים... בפיקוחו של איש אס־אס"; השפלת הקורבנות והפשטתם לפני הרצח.)
הטוטליות של "הפתרון הסופי" פירושה הכוונה להשמיד את כל היהודים, בלי יוצא מן הכלל. העדות מלמדת על כך בשלוש דרכים. ראשית, הקורבנות היו "גברים, נשים וילדים מכל הגילים": גרבה רואה "תינוק בן שנה" ו"אישה זקנה, ששערה לבן כשלג" – כלומר לא נעשתה שום הבחנה בגיל, במין או בכושר העבודה, ונרצחו משפחות שלמות ("עמדו בקבוצות של משפחות"). שנית, המטרה הייתה לחסל קהילה שלמה: "כל 5,000 היהודים שעוד נותרו בדובנו היו אמורים להיות מחוסלים". שלישית, העדות מתארת אירוע מאוקטובר 1942 – יותר משנה אחרי תחילת הרצח בבורות הירי, וכשמחנות ההשמדה בפולין כבר פעלו. מכאן שהנאצים השתמשו בכל שיטה ובכל מקום כדי להשמיד את היהודים: במזרח, במקומות שבהם היה נוח לרצוח ליד הבית, נמשך הרצח בירייה במקביל למחנות.
לסיכום, העדות מתארת רצח בירייה ליד עיר המגורים של הקורבנות, ומראה שהכוונה הייתה להשמיד קהילה שלמה על כל בניה.
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני המאפיינים שונים זה מזה ומעוגנים בציטוטים מן העדות. ההסבר על הטוטליות מגדיר את המושג ומבסס אותו על לפחות שתי ראיות מן העדות (כל הגילים והמשפחות; חיסול "כל 5,000 היהודים"). מקובל גם: המאפיינים החלופיים המפורטים; הטיעון שהרצח נמשך ב־1942 במקביל למחנות.
טעות נפוצה: לתאר את רגשות הקורבנות ("נפרדו זה מזה") כ"מאפיין של שיטת הרצח" – השאלה מבקשת את שיטת הרצח, לא את תגובת הקורבנות.
סעיף ב
קשר לברברוסה: הפלישה (22 ביוני 1941) הייתה "מלחמת השמדה" אידאולוגית נגד ה"יהודו־בולשביזם"; בעקבותיה פעלו האיינזצגרופן ויחידות המשטרה, בסיוע משתפי פעולה מקומיים, ברצח יהודים בירי בבורות בשטחים שנכבשו (באבי יאר, פונאר); הכיבוש הכניס לשליטת גרמניה מיליוני יהודים נוספים; תחילה נרצחו בעיקר גברים, ומאוגוסט 1941 – קהילות שלמות; דובנו (ווהלין, אוקראינה) נכבשה בתחילת המבצע. סיבות למעבר (שתיים): העומס הנפשי על היורים ופגיעה במורל (ירי פנים אל פנים בנשים ובילדים); הרצון לרצוח מהר ובהיקף גדול יותר את יהודי אירופה כולה – יעילות; הקושי להסתיר את הרצח (עדים כמו גרבה, "צופים") – סודיות; חיסכון בכוח אדם ובתחמושת; האפשרות להביא ברכבות יהודים מכל אירופה למקום קבוע.
מה השאלה מבקשת: שני חלקים. (1) "הסבירו" – את הקשר בין מבצע ברברוסה לבין שלב בורות הירי. (2) "הסבירו" – שתי סיבות למעבר לרצח בתאי גזים.
תשובה מלאה:
הקשר בין מבצע ברברוסה לשלב בורות הירי: ב־22 ביוני 1941 פלשה גרמניה לברית המועצות. בעיני הנאצים הייתה זו "מלחמת השמדה" אידאולוגית נגד הקומוניזם, שאותו זיהו עם היהודים ("יהודו־בולשביזם"). בעקבות הצבא נכנסו לשטחים שנכבשו ארבע יחידות האיינזצגרופן ויחידות משטרה, והן החלו לרצוח יהודים בירי ליד בורות, בסמוך ליישוביהם, לעיתים קרובות בסיוע משתפי פעולה מקומיים – כמו המיליציה האוקראינית שבעדות. תחילה כוונו הרציחות בעיקר לגברים, ומאוגוסט 1941 נרצחו קהילות שלמות, כולל נשים וילדים – למשל בבאבי יאר שליד קייב (ספטמבר 1941) ובפונאר שליד וילנה. בנוסף, הכיבוש הכניס לשליטת גרמניה מיליוני יהודים נוספים. כלומר, הפלישה לברית המועצות היא שפתחה את השלב הראשון של ביצוע "הפתרון הסופי" – הרצח השיטתי בבורות הירי. דובנו, שבחבל ווהלין שבאוקראינה, נכבשה כבר בתחילת המבצע, והרצח המתואר בעדות הוא המשך של אותה שיטה גם ב־1942.
סיבה ראשונה למעבר לתאי גזים – העומס הנפשי על הרוצחים. הירי פנים אל פנים בגברים, בנשים ובילדים, יום אחרי יום, גרם לחלק מן היורים לקשיים נפשיים, ומפקדיהם חששו מפגיעה במורל ובמשמעת. בתאי הגזים לא עמדו הרוצחים מול הקורבנות, ואת רוב העבודה הקשה ביותר בסביבת התאים כפו על אסירים יהודים.
סיבה שנייה – היעילות וההיקף. הירי היה איטי יחסית, דרש כוח אדם רב ותחמושת, ולא התאים למטרה של השמדת כל יהודי אירופה. מחנות ההשמדה, שאליהם הובאו היהודים ברכבות מן הגטאות ומארצות רבות, אפשרו לרצוח אלפים ביום במקום קבוע ובצוות קטן.
(סיבה חלופית – הסודיות: קשה היה להסתיר רצח המוני בשטח פתוח ליד ערים – העדות עצמה היא דוגמה לכך, שכן מהנדס גרמני אזרחי הגיע אל הבורות וראה הכול. המחנות הסגורים והמבודדים אפשרו להסתיר את הרצח טוב יותר.)
לסיכום, מבצע ברברוסה פתח את שלב הרצח בבורות הירי, והקשיים הנפשיים, המעשיים והביטחוניים שבשיטה זו הובילו את הנאצים להשמדה בתאי גזים.
למה זה מקבל ניקוד מלא: הקשר לברברוסה מוסבר כקשר סיבתי (מלחמה אידאולוגית → איינזצגרופן → ירי בבורות), עם עובדות מדויקות (22 ביוני 1941, באבי יאר, פונאר). שתי הסיבות למעבר שונות זו מזו ומוסברות. מקובל גם: סיבת הסודיות, החיסכון בתחמושת ובכוח אדם, או האפשרות להביא יהודים מכל אירופה למקום אחד.
טעות נפוצה: לכתוב שהרצח בבורות הירי נפסק לגמרי כשהחלו לפעול המחנות – העדות עצמה מאוקטובר 1942 מראה שהוא נמשך במזרח במקביל.
שאלה 3 · תהליך ההאחדה ושיתוף הפעולה של הכוחות המרכזיים בחברה
– הסבירו מהו "תהליך ההאחדה" (Gleichschaltung) שהנהיג המשטר הנאצי, והציגו שני צעדים שבהם יושם תהליך זה בשנים 1933–1934.
– הסבירו מדוע היה תהליך ההאחדה חשוב להפיכתה של גרמניה למדינה טוטליטרית.
כוחות מרכזיים בחברה הגרמנית, כמו הצבא, התעשיינים, הכנסיות והמעמד האקדמי, התאימו את עצמם בהדרגה למשטר הנאצי.
– בחרו במקור מספר הלימוד המבטא את שיתוף הפעולה של אחד מן הכוחות האלה עם המשטר הנאצי בשנים 1933–1935, והסבירו כיצד שיתוף פעולה זה בא לידי ביטוי במקור.
– הביעו עמדה: האם שיתוף הפעולה של הכוח שבחרתם נבע בעיקר מהזדהות עם רעיונות המשטר או בעיקר משיקולי תועלת ואינטרס? נמקו את עמדתכם.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
ההאחדה: תהליך שבו הותאמו כל מוסדות המדינה, הארגונים והחברה לאידאולוגיה הנאצית ולמרות המפלגה – הוצאו מהם המתנגדים והיהודים והוצבו בהם נאמני המפלגה, או שהם פורקו והוחלפו בארגוני המפלגה. צעדים (שניים מתוך): השתלטות על ממשלות המדינות, הרכבת הפרלמנטים שלהן מחדש ומינוי נציבי רייך (מרץ–אפריל 1933) וביטול הפרלמנטים של המדינות (ינואר 1934); החוק להחזרת הפקידות המקצועית על כנה (7 באפריל 1933) – פיטורי יהודים ומתנגדים מן השירות הציבורי; פיזור האיגודים המקצועיים (2 במאי 1933) והקמת "חזית העבודה הגרמנית"; החוק נגד הקמת מפלגות חדשות (14 ביולי 1933) – מפלגה אחת; לשכת התרבות של הרייך וחוק העורכים (ספטמבר–אוקטובר 1933) – שליטה בעיתונות ובתרבות; ארגוני נוער – נוער היטלר. חשיבות: ביטול כל מוקד כוח עצמאי ואפשרות להתארגנות נגד המשטר; שליטה בכל תחומי החיים, גם הפרטיים – מאפיין טוטליטרי; הפצת האידאולוגיה בכל מסגרת; בנייה על בסיס המוסדות הקיימים, שהקלה על הציבור לקבל את השינוי.
מה השאלה מבקשת: (1) להסביר מהו תהליך ההאחדה ולהציג שני צעדים שבהם יושם בשנים 1933–1934. (2) להסביר מדוע התהליך היה חשוב להפיכת גרמניה למדינה טוטליטרית.
תשובה מלאה:
"תהליך ההאחדה" (Gleichschaltung, "יישור קו") הוא התהליך שבו התאים המשטר הנאצי את כל מוסדות המדינה, הארגונים והאיגודים בחברה הגרמנית לאידאולוגיה הנאצית ולמרות המפלגה. במוסדות שהמשטר רצה להשאיר הוצאו המתנגדים והיהודים, ובמקומם הוצבו נאצים או אנשים נאמנים למשטר; ארגונים שלא התאימו – פורקו, והוחלפו בארגונים של המפלגה.
צעד ראשון – האחדת המדינות שבתוך הרייך. במרץ 1933 השתלטו הנאצים על הממשלות של המדינות הגרמניות (כמו בוואריה); בחוק ההאחדה הראשון (31 במרץ 1933) הורכבו הפרלמנטים של המדינות מחדש לפי תוצאות הבחירות לרייכסטאג, ובחוק ההאחדה השני (7 באפריל 1933) הוצב בראש כל מדינה "נציב רייך" (רייכסשטטהלטר) שמינה היטלר. בינואר 1934 בוטלו הפרלמנטים של המדינות לגמרי. כך נעלם המבנה הפדרלי, וכל השלטון רוכז בברלין.
צעד שני – פירוק האיגודים המקצועיים. ב־2 במאי 1933, יום אחרי חגיגות האחד במאי, השתלטו אנשי הס"א והאס־אס על משרדי האיגודים המקצועיים, החרימו את רכושם ועצרו את מנהיגיהם. במקומם הוקמה "חזית העבודה הגרמנית" בראשות רוברט ליי, ארגון של המפלגה שכלל את העובדים ואת המעסיקים גם יחד. כך איבדו הפועלים את הארגון העצמאי שייצג אותם, ונעלם אחד הבסיסים החזקים של השמאל.
(צעדים אפשריים נוספים: החוק להחזרת הפקידות המקצועית על כנה, 7 באפריל 1933, שאיפשר לפטר מן השירות הציבורי יהודים ומתנגדים פוליטיים; החוק נגד הקמת מפלגות חדשות, 14 ביולי 1933, שהפך את המפלגה הנאצית למפלגה היחידה; הקמת לשכת התרבות של הרייך וחוק העורכים בסתיו 1933, שקבעו שרק מי שנאמן למשטר יעסוק בעיתונות ובתרבות.)
תהליך ההאחדה היה חשוב להפיכתה של גרמניה למדינה טוטליטרית משום שבמדינה טוטליטרית המשטר שולט בכל תחומי החיים – בפוליטיקה, בכלכלה, בתרבות, בחינוך ואף בחיים הפרטיים – ואינו מותיר שום מקום עצמאי. ההאחדה ביטלה את כל מוקדי הכוח שהיו קיימים בחברה הדמוקרטית: מפלגות, איגודים, ממשלות מקומיות, עיתונות חופשית. כך לא נותרה לאזרחים שום מסגרת שבה יכלו להתארגן נגד המשטר או אפילו להחליף דעות בחופשיות. בנוסף, כל מסגרת – מקום העבודה, בית הספר, מועדון הספורט, ארגון הנוער – הפכה לערוץ להפצת האידאולוגיה הנאצית. ומאחר שההאחדה נעשתה בתוך מסגרות מוכרות ובהדרגה, קל היה לרוב הציבור להסתגל אליה ולהמשיך בשגרת חייו.
למה זה מקבל ניקוד מלא: ההגדרה כוללת את שני הרכיבים – התאמת המוסדות לאידאולוגיה ולמפלגה, והחלפת האנשים או פירוק הארגונים. שני הצעדים מוצגים בעובדות מדויקות ובתאריכים מן השנים שנדרשו. ההסבר לחשיבות מקשר בין ההאחדה ובין מאפיין מרכזי של המדינה הטוטליטרית – שליטה בכל תחומי החיים וביטול כל מוקד כוח עצמאי. מקובל כל צעד אחר מן השנים 1933–1934 שהוא חלק מן ההאחדה.
טעות נפוצה: להביא צעדים מתקופה מאוחרת יותר (למשל חוק נוער היטלר מדצמבר 1936 או חוקי נירנברג מ־1935) כשהשאלה מגבילה את התשובה לשנים 1933–1934.
סעיף ב
מקור מספר הלימוד, למשל: שריפת הספרים ב־10 במאי 1933 (בכיכר האופרה בברלין ובערי אוניברסיטה רבות) – ביוזמת אגודת הסטודנטים הגרמנית, בהשתתפות פרופסורים, ונאום גבלס; מבטא שיתוף פעולה של המעמד האקדמי – האוניברסיטאות עצמן "מטהרות" את התרבות מספרים של יהודים ומתנגדים. חלופות: הקונקורדט בין הוותיקן לגרמניה (20 ביולי 1933); שבועת הצבא להיטלר (אוגוסט 1934); מפגש התעשיינים עם היטלר ותרומותיהם. עמדה מנומקת, למשל: בעיקר אינטרס, עם שותפות רעיונית חלקית – הסטודנטים והפרופסורים חששו לקריירה אחרי חוק הפקידות (אפריל 1933) וראו את פיטורי עמיתיהם, וביקשו להוכיח נאמנות; אך רבים מהם היו לאומנים ואנטי־דמוקרטים עוד לפני 1933, ולכן גם הזדהו עם חלק מן הרעיונות. מקובלת גם העמדה ההפוכה, בתנאי שהיא מנומקת בעובדות.
מה השאלה מבקשת: (1) לבחור מקור מספר הלימוד המבטא שיתוף פעולה של אחד הכוחות (צבא, תעשיינים, כנסיות, מעמד אקדמי) עם המשטר בשנים 1933–1935, ולהסביר כיצד שיתוף הפעולה מתבטא בו. (2) להביע עמדה – הזדהות או אינטרס – ולנמק אותה.
תשובה מלאה:
בחרתי במקור המתאר את שריפת הספרים ב־10 במאי 1933 (למשל צילום של המדורה בכיכר האופרה בברלין, או תיאור של הטקס). באותו ערב נערכו טקסים בברלין ובערי אוניברסיטה רבות בגרמניה, שבהם הושלכו לאש אלפי ספרים של סופרים והוגים יהודים, סוציאליסטים, פציפיסטים ואחרים שהמשטר ראה בהם "רוח לא גרמנית" – למשל ספריהם של היינריך היינה, קרל מרקס, זיגמונד פרויד ואריך מריה רמרק. בברלין נשא שר התעמולה יוזף גבלס נאום לפני הקהל.
המקור מבטא את שיתוף הפעולה של המעמד האקדמי עם המשטר, משום שהיוזמה לטקסים ולארגונם באה מאגודת הסטודנטים הגרמנית, והם התקיימו ליד האוניברסיטאות ובהשתתפות פרופסורים, חלקם בגלימות האקדמיות. כלומר, האוניברסיטאות – שהיו אמורות לשמור על חופש המחשבה והמחקר – "טיהרו" בעצמן את התרבות הגרמנית מספרים של יהודים ומתנגדים, והעניקו לצנזורה של המשטר את הסמכות ואת היוקרה שלהן. בכך הן סייעו לבסס את השליטה של המשטר בתרבות ובמחשבה.
(מקורות אפשריים אחרים: הקונקורדט שנחתם בין הוותיקן לגרמניה ב־20 ביולי 1933, שבו הבטיח המשטר לכנסייה הקתולית חופש פולחן ובתי ספר דתיים, והכנסייה התחייבה שאנשי הדת לא יעסקו בפוליטיקה ושהבישופים יישבעו אמונים למדינה; או נוסח שבועת הנאמנות של הצבא להיטלר מאוגוסט 1934.)
עמדתי: שיתוף הפעולה של המעמד האקדמי נבע בעיקר משיקולי תועלת ואינטרס, אף שהיה בו גם רכיב של הזדהות. נימוק ראשון: באפריל 1933 התקבל החוק להחזרת הפקידות המקצועית על כנה, ועל פיו פוטרו מן האוניברסיטאות מרצים יהודים ומתנגדים פוליטיים. אנשי האקדמיה ראו את עמיתיהם מאבדים את מקום עבודתם, וחששו לקריירה שלהם. השתתפות פומבית בטקסים כמו שריפת הספרים הייתה דרך להוכיח נאמנות ולהבטיח את מקומם, ואף לזכות בקידום במקומם של המפוטרים. נימוק שני: הצטרפות למשטר בשלב מוקדם נראתה לרבים כדרך לשמור על מעמדה של האוניברסיטה ועל השפעתה במדינה החדשה, ולהימנע מהתערבות גסה יותר של המפלגה. עם זאת, אין להתעלם מן ההזדהות: רבים מן הסטודנטים והפרופסורים היו לאומנים, שמרנים ומתנגדי הרפובליקה עוד לפני 1933, ואגודות הסטודנטים היו מן הראשונות שבהן זכו הנאצים לרוב. לכן הם קיבלו ברצון חלק מן הרעיונות, ובראשם ההתנגדות לדמוקרטיה ולשמאל. ובכל זאת, ההיענות המהירה והגורפת, גם של מי שלא היו נאצים, מלמדת שהמניע המכריע אצל רובם היה האינטרס האישי והמוסדי. כך פעלו כוחות מרכזיים בחברה הגרמנית: התאימו את עצמם בהדרגה ל"כללי המשחק" החדשים.
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.
למה זה מקבל ניקוד מלא: המקור מוצג במדויק (מה, מי, מתי), הוא מן התקופה הנדרשת, ומוסבר במפורש כיצד הוא מבטא שיתוף פעולה של כוח מסוים (היוזמה של הסטודנטים, השתתפות הפרופסורים, הלגיטימציה לצנזורה). העמדה מוצגת בבירור ומנומקת בעובדות היסטוריות (חוק הפקידות ופיטורי המרצים; הרצון לשמור על מעמד המוסד), ויש בה התייחסות לעמדה הנגדית. מקובלת גם העמדה שההזדהות הייתה המניע העיקרי, אם היא מנומקת בעובדות (למשל: התמיכה הרחבה בנאצים באגודות הסטודנטים עוד לפני 1933). מי שבוחר בקונקורדט יכול לנמק אינטרס (שמירה על המוסדות והחינוך הקתולי); מי שבוחר בצבא – את חיסול איום הס"א ואת תוכנית ההתחמשות.
טעות נפוצה: לבחור מקור שאינו מבטא שיתוף פעולה של כוח חברתי (למשל מקור על הטרור נגד מתנגדים), או להביע עמדה בלי לנמק אותה בעובדות.
פרק שני – המאבק על הקמת מדינת ישראל
ענו על אחת מן השאלות 4–6. (50 נקודות)
שאלה 4 · שיקולי בריטניה בהעברת השאלה לאו"ם בעיני צ'רצ'יל; עמדות המעצמות ומדינות ערב על החלוקה
לפניכם קטע מעובד העוסק בדברים שאמר וינסטון צ'רצ'יל בבית הנבחרים הבריטי בשנים 1946–1947.
– הסבירו כיצד באים לידי ביטוי בקטע שלושה מן השיקולים שהניעו את ממשלת בריטניה להעביר את שאלת ארץ־ישראל לאו"ם.
– על פי מה שלמדתם, הסבירו את ההשפעה של אחד מן השיקולים האלה על ההחלטה של בריטניה להימנע בהצבעה על תוכנית החלוקה בעצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947.
– הסבירו מדוע תמכו ארצות הברית וברית המועצות בתוכנית החלוקה, ומדוע התנגדו לה מדינות ערב.
– בחרו במקור מספר הלימוד, והסבירו כיצד התגובה של היהודים או של הערבים בארץ־ישראל על החלטת החלוקה באה לידי ביטוי במקור שבחרתם.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
שיקולים בקטע (שלושה מתוך): המחיר הכלכלי – "עשרות מיליוני לירות שטרלינג בשנה", "משבר כלכלי קשה", התלות "בהלוואה שקיבלה מארצות הברית"; המחיר הצבאי והאנושי של המאבק המזוין – "כ־100,000 חיילים", "חשופים להתקפות מחתרת"; חוסר האפשרות ליישב בין ההתחייבויות הסותרות – אינה יכולה "לקיים את ההבטחות שנתנה לציונים"; חוסר תועלת לאינטרס הבריטי – "אין לה כל תועלת לבריטניה".
ההשפעה על ההימנעות (אחד מתוך): חוסר האפשרות ליישב בין הצדדים – בריטניה הודיעה שלא תבצע פתרון שאינו מקובל על היהודים ועל הערבים, ולכן לא תמכה בתוכנית שהערבים דחו; השיקול הכלכלי והאסטרטגי – רצון לשמור על היחסים עם מדינות ערב (נפט, בסיסים, תעלת סואץ), שתמיכה בחלוקה הייתה פוגעת בהם; המחיר הצבאי – בריטניה לא רצתה להיות זו שתיאלץ לכפות את החלוקה בכוח, והודיעה על פינוי.
מה השאלה מבקשת: שתי מטלות. (1) "הסבירו כיצד באים לידי ביטוי בקטע שלושה מן השיקולים" – שלושה שיקולים, כל אחד מעוגן בציטוט. (2) "הסבירו את ההשפעה של אחד מן השיקולים" על ההימנעות של בריטניה בהצבעה בכ"ט בנובמבר 1947 – על פי הידע.
תשובה מלאה:
השיקול הראשון – המחיר הכלכלי. אחרי מלחמת העולם השנייה הייתה בריטניה במשבר כלכלי קשה, ונזקקה לסיוע אמריקני. צ'רצ'יל מזכיר שהחזקת הכוחות בארץ "עולה לבריטניה עשרות מיליוני לירות שטרלינג בשנה", וכל זאת כשבריטניה "נתונה במשבר כלכלי קשה" ותלויה "בהלוואה שקיבלה מארצות הברית". המנדט הפך לנטל כלכלי שבריטניה לא יכלה לעמוד בו.
השיקול השני – המחיר הצבאי והאנושי של המאבק. המאבק המזוין של המחתרות היהודיות חייב את בריטניה להחזיק "כ־100,000 חיילים בריטים" בארץ. החיילים "חשופים להתקפות מחתרת", ונפגעים רבים עוררו ביקורת בציבור הבריטי. הממשלה הבינה שאין לה דרך להשליט סדר בלי מחיר הולך וגובר.
השיקול השלישי – חוסר האפשרות לקיים התחייבויות סותרות. בריטניה התחייבה בהצהרת בלפור ובכתב המנדט להקים בית לאומי ליהודים, ובספר הלבן (1939) – להגביל את העלייה ולהקים מדינה שתהיה בה רוב ערבי. צ'רצ'יל קובע שאם בריטניה "אינה יכולה לקיים את ההבטחות שנתנה לציונים", עליה להניח את המנדט "לרגלי ארגון האומות המאוחדות". כלומר, הפתרון אינו בידי בריטניה, ולכן יש להעבירו לגוף בינלאומי.
(אפשר להביא גם את שיקול חוסר התועלת לאינטרס הבריטי: לדברי צ'רצ'יל, החיילים נשלחים "כדי לקיים מדיניות שאין לה כל תועלת לבריטניה" – כלומר, המחיר אינו מוצדק מבחינת בריטניה. על פי מה שלמדנו, גם הלחץ האמריקני היה שיקול: הנשיא טרומן דרש להעלות 100,000 עקורים, ובריטניה, שהייתה תלויה בסיוע האמריקני, לא יכלה להתעלם מכך.)
השפעת אחד השיקולים על ההימנעות בהצבעה. בריטניה העבירה את השאלה לאו"ם בפברואר 1947, משום שלא מצאה פתרון שיתקבל גם על היהודים וגם על הערבים. מאותה סיבה, כשהעצרת הכללית הצביעה על תוכנית החלוקה ב־29 בנובמבר 1947, נמנעה בריטניה. היא הודיעה מראש שלא תבצע תוכנית שאינה מוסכמת על שני הצדדים – והערבים דחו את החלוקה מכול וכול. תמיכה בתוכנית הייתה מחייבת את בריטניה לכפות אותה בכוח על הערבים, ולשלם שוב את המחיר הצבאי והכלכלי שממנו ביקשה להשתחרר. לכן נמנעה, הודיעה שתסיים את המנדט ותפנה את כוחותיה עד מאי 1948, וסירבה לשתף פעולה עם ועדת האו"ם שנועדה לבצע את התוכנית. היה בכך גם שיקול נוסף: בריטניה רצתה לשמור על יחסיה עם מדינות ערב, שבהן היו לה אינטרסים חיוניים – נפט, בסיסים צבאיים ותעלת סואץ.
למה זה מקבל ניקוד מלא:
טעות נפוצה: לכתוב שצ'רצ'יל היה ראש הממשלה בשנים אלה – בשנים 1945–1951 עמד בראש הממשלה קלמנט אטלי, ושר החוץ היה ארנסט בווין; או לכתוב שבריטניה הצביעה נגד התוכנית – היא נמנעה.
סעיף ב
ארצות הברית: לחץ דעת הקהל והקהילה היהודית, הזדהות עם ניצולי השואה; שיקולים פוליטיים פנימיים (טרומן, בחירות 1948); רצון להחליש את השפעת בריטניה ולמנוע מברית המועצות דריסת רגל (מלחמה קרה) – הצלחת האו"ם.
ברית המועצות: רצון לסלק את בריטניה מן המזרח התיכון ולקנות השפעה באזור (מלחמה קרה); הזדהות עם סבל היהודים בשואה (נאום גרומיקו, מאי 1947) ועם התנועות הסוציאליסטיות ביישוב; אהדה למאבק "אנטי־אימפריאליסטי".
מדינות ערב: ראו בארץ חלק מן העולם הערבי, ובמדינה היהודית – פגיעה בזכות הרוב הערבי ו"גוף זר" קולוניאלי; התנגדות לחלוקת ארץ שרוב תושביה ערבים; לחץ דעת הקהל ושאיפה של שליטים להנהגת העולם הערבי.
מקור מספר הלימוד: למשל תצלום החגיגות ברחובות תל אביב בליל 29–30 בנובמבר 1947, או מקור על השביתה של "הוועד הערבי העליון" (2–4 בדצמבר 1947) והתקפת המרכז המסחרי בירושלים.
מה השאלה מבקשת: (1) "הסבירו מדוע" תמכו שתי המעצמות בתוכנית החלוקה, ומדוע התנגדו לה מדינות ערב. (2) "בחרו במקור... והסבירו" כיצד התגובה של היהודים או של הערבים בארץ על ההחלטה באה בו לידי ביטוי.
תשובה מלאה:
מדוע תמכה ארצות הברית. הנשיא הארי טרומן הזדהה עם מצוקת ניצולי השואה, ודעת הקהל האמריקנית, ובתוכה הקהילה היהודית הגדולה והמאורגנת, לחצה לתמוך בהקמת מדינה יהודית. היה בכך גם שיקול פוליטי פנימי לקראת בחירות 1948. במשרד החוץ ובמשרד ההגנה היו שהתנגדו, מחשש לפגיעה ביחסים עם מדינות ערב ובאספקת הנפט, אבל טרומן הכריע לטובת התמיכה. בהקשר של המלחמה הקרה רצתה ארצות הברית גם שהאו"ם יצליח לפתור את הבעיה, ושהנושא לא יהפוך לפתח להשפעה סובייטית.
מדוע תמכה ברית המועצות. התמיכה הסובייטית הפתיעה רבים, שכן ברית המועצות התנגדה לציונות שנים רבות. השיקול העיקרי היה שיקול של המלחמה הקרה: סילוק בריטניה, המעצמה המערבית, מן המזרח התיכון, ויצירת הזדמנות להשפיע באזור. נציגה באו"ם, אנדריי גרומיקו, הציג גם נימוק מוסרי – סבלו של העם היהודי במלחמה, והעובדה שאף מדינה במערב לא הצילה אותו. בנוסף, היו בתנועת הפועלים הציונית מפלגות סוציאליסטיות, שבהן ראו הסובייטים בעלות ברית אפשריות.
מדוע התנגדו מדינות ערב. מדינות ערב ראו בארץ־ישראל חלק מן המרחב הערבי, ובהקמת מדינה יהודית – פגיעה בזכותו של הרוב הערבי בארץ להגדרה עצמית, ויצירה של "גוף זר" בלב העולם הערבי, הנשען על תמיכת המערב. הן טענו שלאו"ם אין סמכות לחלק ארץ בניגוד לרצון רוב תושביה. לחץ דעת הקהל בארצותיהן והתחרות בין השליטים על הנהגת העולם הערבי חיזקו את ההתנגדות, והליגה הערבית הודיעה שתפעל לסכל את התוכנית.
מקור מספר הלימוד. בחרתי בתצלום של חגיגות ההמונים ברחובות תל אביב בליל 29–30 בנובמבר 1947, אחרי שהתפרסמו תוצאות ההצבעה באו"ם – 33 בעד, 13 נגד ו־10 נמנעות: אנשים רוקדים ברחובות ומניפים דגלים, ומטפסים על משאית משוריינת בריטית. המקור מבטא את תגובת היהודים: שמחה עצומה על ההכרה הבינלאומית בזכותם למדינה, אף שהתוכנית העניקה לה שטח קטן וגבולות קשים להגנה, ובלי ירושלים. (תגובה ערבית אפשרית: השביתה הכללית שהכריז "הוועד הערבי העליון" מ־2 בדצמבר 1947, שבה הוצת המרכז המסחרי בירושלים – ראשית המלחמה.)
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.
למה זה מקבל ניקוד מלא:
טעות נפוצה: לכתוב שברית המועצות תמכה בחלוקה משום שתמכה בציונות – היא הייתה מונעת בעיקר משיקולי המלחמה הקרה; או לייחס לארצות הברית שיקול אחד בלבד.
שאלה 5 · פלישת מדינות ערב – הצהרות ומעשים
לפניכם קטעים מתוך מברק ששלחה הליגה הערבית אל האו"ם ב־15 במאי 1948, יום אחרי הכרזת המדינה, כשצבאות מצרים, עבר־הירדן, סוריה, עירק ולבנון פלשו לארץ.
– על פי הקטע, הסבירו שתיים מן הטענות שבאמצעותן הצדיקו מדינות ערב את הפלישה.
– על פי מה שלמדתם, הציגו שתיים מן המטרות של מדינות ערב בפלישה שאינן מופיעות בקטע, והסבירו מדוע לא הוזכרו במברק.
הסבירו כיצד היריבות וחוסר התיאום בין מדינות ערב השפיעו על מהלך הלחימה בתקופה הרביעית של המלחמה (מאמצע יוני 1948 עד סוף המלחמה). הדגימו את דבריכם באמצעות אירוע אחד מתקופה זו.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
טענות (שתיים מתוך): סיום המנדט הותיר ריק שלטוני – "לא הותיר אחריו כל רשות שהוקמה כחוק" – ולכן הן "נאלצות להתערב" כדי להשיב את החוק והסדר; הגנה על שטחי מדינות ערב מפני התפשטות המהומות – "כדי למנוע את התפשטות המהומות... אל שטחיהן"; עצירת שפיכות הדמים; הזכות להקים ממשלה שייכת לתושבי הארץ "על פי עקרון ההגדרה העצמית" – כלומר דחיית תוכנית החלוקה והמדינה היהודית. מטרות שלא הוזכרו (שתיים מתוך): מניעת הקמתה של מדינת ישראל וחיסולה; השתלטות על שטחים בארץ־ישראל – עבר־הירדן (עבדאללה) ביקשה לספח את השטחים שיועדו למדינה הערבית ואת ירושלים, מצרים ביקשה לבלום את עבדאללה ולהשתלט על הדרום; חיזוק מעמדו של כל שליט בעולם הערבי ומול דעת הקהל בארצו. הסבר: המברק נשלח לאו"ם, שהחליט על תוכנית החלוקה, ולכן מדינות ערב הציגו את הפלישה כפעולה חוקית לשמירת השלום, ולא כמלחמה נגד החלטת האו"ם או כמאבק על שטחים.
מה השאלה מבקשת: שתי מטלות. (1) "הסבירו" שתי טענות מן הקטע שבהן הוצדקה הפלישה. (2) "הציגו" שתי מטרות של מדינות ערב שאינן בקטע, ו"הסבירו" מדוע לא הוזכרו.
תשובה מלאה:
טענה ראשונה – "ריק שלטוני" אחרי סיום המנדט. מדינות ערב טענו שעם יציאת הבריטים לא נשאר בארץ שלטון חוקי: המנדט הסתיים "ולא הותיר אחריו כל רשות שהוקמה כחוק כדי לקיים את החוק והסדר". לכן, לדבריהן, הן "נאלצות להתערב אך ורק לשם השבת השלום והביטחון". כך הוצגה הפלישה כפעולה של שמירת סדר, ולא כמלחמה. יש לשים לב שהטענה מתעלמת מכך שיום קודם לכן הוכרזה מדינת ישראל ונוסדה בה ממשלה זמנית.
טענה שנייה – הגנה על מדינות ערב עצמן. מדינות ערב טענו שהן פועלות "כדי למנוע את התפשטות המהומות השוררות בארץ־ישראל אל שטחיהן" ו"לעצור את המשך שפיכות הדמים". כלומר, הן הציגו את הפלישה כצעד מתגונן, שנועד למנוע ערעור של היציבות בארצותיהן.
(חלופה) טענה שלישית – הגדרה עצמית: "הזכות להקים ממשלה בארץ־ישראל שייכת לתושביה". בטענה זו נדחתה תוכנית החלוקה: מכיוון שרוב תושבי הארץ היו ערבים, פירוש הדבר מדינה ערבית בכל הארץ, בלי מדינה יהודית.
מטרות שלא הוזכרו בקטע:
מטרה ראשונה – מניעת הקמתה של מדינה יהודית. מטרת העל המשותפת למדינות ערב הייתה לסכל את תוכנית החלוקה ולמנוע את קיומה של מדינת ישראל, שהוכרזה יום קודם לכן.
מטרה שנייה – השגת שטחים ואינטרסים של כל מדינה. כל מדינה פעלה גם על פי האינטרסים שלה: המלך עבדאללה מעבר־הירדן ביקש להשתלט על השטחים שיועדו למדינה הערבית ועל ירושלים ולספח אותם לממלכתו; מצרים ביקשה להשתלט על הדרום ולמנוע את התחזקות עבדאללה; סוריה ביקשה להשתלט על שטחים בצפון הארץ. השליטים ביקשו גם לחזק את מעמדם מול דעת הקהל בארצותיהם, שתבעה לצאת למלחמה.
מדוע לא הוזכרו: המברק נשלח אל האו"ם – הגוף שקיבל את תוכנית החלוקה ב־29 בנובמבר 1947. מדינות ערב רצו להציג את הפלישה כחוקית ומוצדקת בעיני הקהילה הבין־לאומית, ולכן הדגישו את "השבת השלום והביטחון" ולא הודו שהן נלחמות נגד החלטת האו"ם או על שטחים לעצמן.
למה זה מקבל ניקוד מלא: הוסברו שתי טענות שונות, וכל אחת מעוגנת בציטוט מן הקטע. הוצגו שתי מטרות שאינן בקטע, והוסבר הקשר בין קהל היעד (האו"ם) לבין מה שנכתב ולא נכתב. מקובל גם: הטענה בדבר ההגדרה העצמית; מטרות כמו מניעת עלייה יהודית ושליטה בירושלים ובמקומות הקדושים.
טעות נפוצה: להעתיק את הקטע בלי להסביר מה הטענה; או להציג כמטרה "נסתרת" את המטרה המוצהרת עצמה.
סעיף ב
הסבר: לצבאות ערב לא היה פיקוד משותף ותוכנית מלחמה אחת; כל מדינה פעלה על פי האינטרסים שלה (עבר־הירדן מול מצרים), ולא חשה לעזרת האחרות. כך יכול היה צה"ל לרכז כוחות בחזית אחת בכל פעם, להכות כל צבא בנפרד ולעבור ליוזמה. דוגמה: מבצע יואב (אוקטובר 1948) – צה"ל תקף את הצבא המצרי בנגב, כבש את באר שבע (21 באוקטובר 1948) ופרץ את הדרך לנגב, בזמן שהלגיון הירדני והצבא העירקי לא הצטרפו ללחימה לעזרת מצרים; (מקובל גם: מבצע חורב, דצמבר 1948–ינואר 1949, שבו נלחמה מצרים לבדה וגורשה מרוב הנגב; מבצע חירם, אוקטובר 1948, נגד צבא ההצלה בגליל).
מה השאלה מבקשת: "הסבירו" כיצד היריבות וחוסר התיאום השפיעו על מהלך הלחימה בתקופה הרביעית, ו"הדגימו" באירוע אחד מתקופה זו.
תשובה מלאה:
אף שמדינות ערב פלשו יחד ב־15 במאי 1948, הן לא פעלו כגוש אחד. לא היה להן פיקוד משותף אמיתי ולא תוכנית מלחמה משותפת, וכל מדינה קידמה את האינטרסים שלה. היריבות החריפה ביותר הייתה בין עבר־הירדן למצרים: המלך עבדאללה ביקש לספח את השטחים שיועדו למדינה הערבית, ומצרים חששה מהתחזקותו. הלגיון הערבי הירדני התרכז בעיקר בירושלים ובאזורים שיועדו למדינה הערבית, ולא בתקיפת שטחי המדינה היהודית.
בתקופה הרביעית הייתה לכך השפעה מכרעת. צה"ל, שהתחזק בזמן ההפוגות, יכול היה לרכז את כוחותיו בכל פעם מול צבא ערבי אחד, בידיעה שהצבאות האחרים לא יחושו לעזרתו. כך עבר צה"ל ממגננה למתקפה, הביס את הצבאות בזה אחר זה, ושינה את המצב בשטח לטובתו.
דוגמה – מבצע יואב (אוקטובר 1948). צה"ל תקף את הצבא המצרי בנגב, פרץ את המצור על יישובי הנגב, וכבש את באר שבע (21 באוקטובר 1948). בזמן הקרבות לא פתחו הלגיון הירדני והצבא העירקי, שעמדו בחזית המרכז, במתקפה שהייתה מאלצת את צה"ל לפצל את כוחותיו, ומצרים נלחמה לבדה. גם במבצע חורב (דצמבר 1948–ינואר 1949) נלחמה מצרים לבדה, וכוחותיה נדחקו מרוב הנגב. כך הבידוד של כל צבא ערבי אפשר לישראל להשיג הכרעה בחזית אחר חזית.
למה זה מקבל ניקוד מלא: הוסברו היריבות וחוסר התיאום (האינטרסים השונים, היעדר פיקוד משותף), והוסבר במפורש כיצד אלה השפיעו על מהלך הלחימה (ריכוז כוחות בחזית אחת, מעבר ליוזמה). הובא אירוע אחד מן התקופה הרביעית, מתוארך ומדויק, וקושר להסבר. מקובל גם: מבצע חורב; מבצע חירם בגליל (אוקטובר 1948), שבו הובס צבא ההצלה בלי שסוריה ולבנון הצליחו לסייע לו.
טעות נפוצה: להביא אירוע מן התקופה השלישית (למשל הקרבות ביד מרדכי או בלטרון) או מן השלב הראשון של המלחמה, במקום מן התקופה הרביעית; או לתאר את האירוע בלי לקשור אותו ליריבות בין מדינות ערב.
שאלה 6 · המאבק במדיניות בריטניה – "השבת השחורה" וקשיי ההתיישבות
לפניכם שני קטעים מעובדים (1–2) העוסקים במבצע שערך הצבא הבריטי ב־29 ביוני 1946 ("השבת השחורה"). קטע 1 מתאר את עמדת השלטונות הבריטיים, וקטע 2 מתאר את עמדת הנהגת היישוב וההגנה.
– על פי מה שלמדתם, מה היו התוצאות המיידיות של "השבת השחורה"?
– על פי כל אחד מן הקטעים (1–2), מה תהיה ההשפעה של המבצע על המאבק במדיניות בריטניה בארץ־ישראל?
הסבירו סיבה אחת להבדל בין שני הקטעים בתיאור ההשפעה הצפויה של המבצע.
הציגו שני קשיים שעמדו בפני ההתיישבות היהודית בשנים 1945–1947, והסבירו כיצד התמודד היישוב עם כל אחד מהם. בחרו במקור מספר הלימוד, והסבירו כיצד הוא מדגים התמודדות עם אחד הקשיים שהצגתם.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
תוצאות מיידיות (3): מעצר של כ־2,700 איש, ובהם חברי הנהלת הסוכנות (משה שרתוק), והחזקתם במחנות מעצר (לטרון, רפיח); גילוי מחסן נשק גדול של ההגנה ביגור והחרמת מסמכי הסוכנות; ההגנה והפלמ"ח נפגעו אך לא נשברו – רבים מהמפקדים לא נתפסו; הוויכוח בהנהגה על המשך המאבק המזוין החריף, ובעקבות המבצע ופיצוץ מלון המלך דוד הפסיקה ההגנה את המאבק המזוין והתמקדה בהעפלה ובהתיישבות.
קטע 1: המבצע יחליש את המאבק – יפרק את הארגונים החמושים, יפגע בהנהגה שכיוונה אותם, ינתק את הציבור מהם וישיב את החוק והסדר.
קטע 2: המבצע לא ישבור את היישוב – המאבק על פתיחת שערי הארץ יימשך, אבל ייתכן שדרכי המאבק ישתנו.
סיבה להבדל: הצד שעמדתו מתוארת – השלטון הבריטי, שרצה להצדיק את המבצע ולהציג אותו כמכוון רק נגד "אלימות", לעומת הנהגת היישוב, שהמבצע פגע בה ישירות וראתה בו ניסיון לכפות את הספר הלבן. (מקובל גם: המטרה של כל צד – הבריטים רצו לבודד את הארגונים מן הציבור, והנהגת היישוב רצתה לגייס את הציבור ואת דעת הקהל בעולם נגד המדיניות הבריטית.)
מה השאלה מבקשת: שלוש מטלות. (1) "מה היו התוצאות המיידיות" – על פי הידע, בלי מספר מוגדר, ולכן שלוש תוצאות. (2) "על פי כל אחד מן הקטעים" – ההשפעה הצפויה של המבצע על המאבק, בנפרד לכל קטע ובציטוט ממנו. (3) "הסבירו סיבה אחת להבדל" – מאפיין אחד והסבר כיצד הוא גורם להבדל.
תשובה מלאה:
התוצאות המיידיות של "השבת השחורה".
המבצע נערך שבועיים אחרי "ליל הגשרים" (16–17 ביוני 1946), שבו פוצצו לוחמי הפלמ"ח גשרים שחיברו את ארץ־ישראל לארצות השכנות. לו היו כמה תוצאות מיידיות:
1. מעצרים המוניים ופגיעה בהנהגה: כ־2,700 איש נעצרו, ובהם חברי הנהלת הסוכנות היהודית, כמו משה שרתוק. רבים מהם הוחזקו במחנות מעצר בלטרון וברפיח.
2. פגיעה בכוח של ההגנה: הבריטים גילו ביגור מחסן נשק גדול של ההגנה, והחרימו מסמכים רבים מבניין הסוכנות. עם זאת, ההגנה והפלמ"ח לא נשברו – רבים מהמפקדים לא נתפסו, והארגונים המשיכו לפעול.
3. ויכוח על דרכי המאבק: בהנהגה הציונית החריף הוויכוח על המשך המאבק המזוין, וחיים ויצמן דרש להפסיק אותו. בעקבות "השבת השחורה" ופיצוץ מלון המלך דוד (יולי 1946) הפסיקה ההגנה את המאבק המזוין בבריטים, תנועת המרי העברי התפרקה, והמאבק התמקד בהעפלה ובהתיישבות.
ההשפעה הצפויה לפי כל אחד מן הקטעים.
קטע 1 (השלטונות הבריטיים): המבצע יחליש את המאבק המזוין ויביא לסיומו. לפי הקטע, "מטרת המבצע היא להשיב את החוק והסדר בארץ ולפרק את הארגונים החמושים". המבצע פוגע גם בהנהגה, שלטענת הבריטים "ידעו על פעולות ההגנה והפלמ"ח ואף כיוונו אותן". הבריטים מקווים לנתק את הציבור מן הארגונים: הם "קראו לציבור היהודי לשתף פעולה עם המשטרה ולהתנער מהם".
קטע 2 (הנהגת היישוב וההגנה): המבצע לא ישבור את היישוב. לפי הקטע, "הדיכוי לא ישבור את היישוב והמאבק על פתיחת שערי הארץ יימשך". עם זאת, המבצע ישפיע על דרך המאבק: "בהנהגה התחזקו הקולות שקראו לשקול מחדש את דרכי המאבק ואת מחירן" – כלומר ייתכן שהמאבק יעבור מן התחום הצבאי לתחומים אחרים.
סיבה להבדל: הצד שעמדתו מתוארת בכל קטע.
קטע 1 מתאר את עמדת השלטון הבריטי, שערך את המבצע. השלטונות רצו להצדיק אותו בעיני הציבור בארץ ובעולם, ולכן הציגו אותו כמכוון רק נגד "מי שאחראים לגל האלימות", ולא נגד "הציבור היהודי כולו", וכצעד שישיב את הסדר. קטע 2 מתאר את עמדת הנהגת היישוב, שהמבצע פגע בה ישירות – מנהיגיה נעצרו ומסמכיה הוחרמו. מבחינתה המבצע הוא ניסיון "לכפות עליו את מדיניות 'הספר הלבן'", ולכן היא מדגישה שהמאבק יימשך. כך, השאלה מי ערך את המבצע ומי נפגע ממנו קובעת אם הוא מוצג כדרך לסיים את המאבק או כמכה שהמאבק יתגבר עליה.
למה זה מקבל ניקוד מלא:
טעות נפוצה:
לכתוב ש"השבת השחורה" שברה את ההגנה – היא פגעה בה קשות, אבל ההגנה המשיכה לפעול, והשינוי היה בדרכי המאבק. או לתאר את פיצוץ מלון המלך דוד כ"השבת השחורה".
סעיף ב
קשיים (2) והתמודדות: מגבלות חוקיות – תקנות הקרקעות (1940) אסרו או הגבילו רכישת קרקעות ברוב הארץ: רכישה בידי הקרן הקיימת באזורים מרוחקים והקמת יישובים בלילה אחד; התנגדות השלטונות – חיפושים ופינוי יישובים: הקמה מחדש בהשתתפות המונית (ביריה, 1946); תנאי טבע קשים ומחסור במים בנגב: קו המים לנגב (1946–1947); בידוד וסכנה ביטחונית: יישובים מבוצרים וקשר עם ההגנה. מקור מספר הלימוד: למשל תיאור הנחת קו המים לנגב – והסבר כיצד הוא מדגים התמודדות עם המחסור במים.
מה השאלה מבקשת: שלוש מטלות. (1) "הציגו שני קשיים" שעמדו בפני ההתיישבות בשנים 1945–1947. (2) "הסבירו כיצד התמודד היישוב עם כל אחד מהם" – דרך התמודדות לכל קושי. (3) "בחרו במקור מספר הלימוד, והסבירו" – מקור מזוהה שמדגים התמודדות עם אחד הקשיים.
תשובה מלאה:
קושי 1 – המגבלות החוקיות של השלטון הבריטי: לפי מדיניות "הספר הלבן" (1939) ותקנות הקרקעות (1940) נאסר על יהודים לרכוש קרקעות ברוב שטחי הארץ, ובאזורים אחרים הרכישה הוגבלה מאוד. התמודדות: הקרן הקיימת לישראל רכשה קרקעות במקומות שבהם הדבר היה אפשרי, בעיקר באזורים מרוחקים ודלילים כמו הנגב, והיישוב הקים עליהן יישובים במבצעים מתוכננים, לרוב בלילה אחד, כדי לקבוע עובדות לפני שהשלטונות יתערבו – כמו העלייה על הקרקע של 11 נקודות בנגב באוקטובר 1946.
קושי 2 – תנאי הטבע בנגב והמחסור במים: הנגב היה אזור צחיח ומרוחק, כמעט בלי מקורות מים, ולכן קשה היה לקיים בו חקלאות ויישובי קבע. התמודדות: עוד ב־1943 הוקמו בנגב שלושה "מצפים" (גבולות, רביבים ובית אשל) כדי לבדוק את תנאי הקרקע והאקלים. בשנים 1946–1947 הונח קו מים מבארות באזור ניר עם וגבר עם אל היישובים החדשים, וכך התאפשר קיומם.
(קושי נוסף שמקובל: התנגדות השלטונות – חיפושים ופינוי יישובים. התמודדות: הקמה מחדש בהשתתפות אלפי צעירים, כמו בביריה ב־1946.)
מקור מספר הלימוד: תיאור הנחת קו המים לנגב (1946–1947). אחרי העלייה על הקרקע של היישובים החדשים בנגב, נחפרו בארות באזור ניר עם וגבר עם, והונח מהן צינור באורך עשרות קילומטרים אל היישובים המפוזרים בנגב. העבודה נעשתה בתנאים קשים ובמהירות.
כיצד המקור מדגים התמודדות: קו המים מדגים את ההתמודדות עם הקושי של המחסור במים. בלי מים לא יכלו היישובים החדשים להתקיים, והם היו נשארים נקודות שמירה בלבד. הצינור אפשר לקיים בהם חיים, חקלאות ראשונה ואחיזה של קבע בקרקע. כך הוכיח היישוב שאפשר להתיישב גם בנגב – טיעון שהיה חשוב בדיונים על גבולות המדינה העתידה.
למה זה מקבל ניקוד מלא:
טעות נפוצה:
להציג קושי בלי להסביר כיצד התמודד היישוב איתו, או להביא מקור שאינו קשור לאף אחד משני הקשיים שהוצגו.
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.