בגרות בהיסטוריה 22261 - חורף 2026
היסטוריה – שאלון 22261 · חורף · 13 שאלות · 3 שעות
בחינת הבגרות בהיסטוריה, חורף 2026, כל 13 השאלות כמו בשאלון, והמקורות שבשאלון. לכל סעיף יש פתרון מלא: מה השאלה מבקשת, תשובה כמו שכותבים אותה בבחינה, ולמה היא מקבלת ציון מלא.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
משך הבחינה: שלוש שעות.
מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה ארבעה פרקים.
יש לענות על שאלה אחת מן הפרק הראשון – מלחמת העולם השנייה והשואה – חובה – (1×34) – 34 נקודות.
יש לבחור בשניים מן הפרקים השני, השלישי והרביעי, ולענות על שאלה אחת בכל פרק שבחרתם – (2×33) – 66 נקודות.
סך הכול – 100 נקודות.
חומר עזר מותר בשימוש:
1. ספר הלימוד שאושר בנושא מלחמת העולם השנייה והשואה, ספר הלימוד שאושר בנושא לאומיות וציונות וספר הלימוד שאושר בנושאים המאבק על הקמת מדינת ישראל וסוגיות נבחרות בתולדות מדינת ישראל. בספרים יכולים להיות תקופות או נושאים שסומנו באמצעות מדבקות (סימניות) הבולטות מן הספר, וכן קטעים שסומנו באמצעות מדגש (מרקר) או עיפרון, אך אין להשתמש בספרים שבהם הערות בכתב.
2. עותק מודפס של כותרות יחידות ההוראה "איך יכול אדם".
שימו לב: בסעיפים שבהם יש להביא מקור מסֵפר הלימוד, יש לכתוב את שם הספר, את שם ההוצאה לאור ואת מספר העמוד שבו נמצא המקור.
יש לכתוב במחברת הבחינה בלבד. יש לרשום "טיוטה" בראש כל עמוד המשמש טיוטה. כתיבת טיוטה בדפים שאינם במחברת הבחינה עלולה לגרום לפסילת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
נספחים: לשאלה 1 (מקור מילולי וקריקטורה), לשאלה 7 (קריקטורה).
כללי מענה במועד זה:
פרק ראשון – מלחמת העולם השנייה והשואה (34 נקודות)
חובה – ענו על אחת מן השאלות 1–3
שאלה 1 · מטרות המשטר הנאצי ומימושן (1933–1945)
מטרות המשטר הנאצי ומימושן (1933–1945)
בנספח לשאלה זו שני מקורות (1–2) שעוסקים באולימפיאדה שנערכה בברלין, גרמניה, בשנת 1936.
– על פי מה שלמדתם, מה היו המטרות של התעמולה במשטר הנאצי? הסבירו איזו מטרה באה לידי ביטוי במקור 1.
– מהי העמדה בנוגע לעריכת האולימפיאדה בברלין, שבאה לידי ביטוי במקור 2? הסבירו סיבה אחת להבדל בין עמדה זו ובין העמדה שבאה לידי ביטוי במקור 1. בתשובתכם התייחסו לאחד ממאפייני המקור האלה: סוג המקור, יוצר המקור, המקום שבו פורסם המקור.
– אֵילו מן העקרונות של האידאולוגיה הנאצית באים לידי ביטוי במדיניות "הסדר החדש" של הנאצים?
– הסבירו כיצד קידמה מדיניות "הסדר החדש" את מימוש העקרונות האלה בשטחים שכבשה גרמניה במהלך מלחמת העולם השנייה. בססו את תשובתכם על מקור מספר הלימוד ועל שתי דוגמאות נוספות.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
מטרות התעמולה (3): להטמיע את עקרונות האידאולוגיה ולהשפיע על דרכי החשיבה; להצביע על מתנגדי המשטר (ובראשם היהודים) כמסוכנים ובוגדים ולהכשיר את רדיפתם; לגייס את האוכלוסייה לפעולה למען המשטר; להשפיע על דעת הקהל המקומית והעולמית לטובת התדמית החיובית של המשטר.
מקור 1 – השפעה על דעת הקהל העולמית: גרמניה מוצגת כמארחת שוחרת שלום ("ההבנה ושיתוף הפעולה בדרכי שלום בין האומות").
מקור 2 – עמדה: ביקורת והתנגדות לקיום האולימפיאדה בברלין (הרוח האולימפית רמוסה, ספורטאים במחנה ריכוז, "צדק בסגנון נאצי").
סיבה להבדל (מאפיין אחד): יוצר – שר נאצי מול המועצה הבריטית האנטי־נאצית; או סוג – נאום חגיגי בטקס פתיחה מול קריקטורה ביקורתית; או מקום – גרמניה הנאצית מול בריטניה הליברלית עם חופש עיתונות.
מה השאלה מבקשת:
שלוש מטלות. (1) "מה היו המטרות" – להציג את מטרות התעמולה הנאצית; המספר לא צוין, ולכן כותבים שלוש מטרות. (2) "הסבירו איזו מטרה" – לזהות מטרה אחת שבאה לידי ביטוי במקור 1 ולהסביר בעזרת ציטוט. (3) להציג את העמדה שבמקור 2, ולהסביר סיבה אחת להבדל בין שני המקורות בעזרת מאפיין מקור אחד מתוך שלושה שהשאלה מציעה.
תשובה לדוגמה:
מטרות התעמולה. התעמולה הייתה כלי מרכזי של המשטר הנאצי. משנת 1933 ריכז משרד התעמולה בראשות יוזף גבלס את השליטה בעיתונות, ברדיו, בקולנוע ובאמנות. למטרות התעמולה:
1. להשפיע על האמונות ועל דרכי החשיבה של האוכלוסייה ולהטמיע בה את עקרונות האידאולוגיה הנאצית, כגון תורת הגזע ועקרון המנהיג. כך עוצב "אדם חדש" הנאמן למשטר.
2. להצביע על מתנגדי המשטר ועל "אויבי העם", ובראשם היהודים, ולהציגם כמסוכנים וכבוגדים. כך הכשירה התעמולה את הקרקע לרדיפתם ולשלילת זכויותיהם.
3. להשפיע על דעת הקהל המקומית והעולמית, כדי שתאמין בתדמית החיובית שהמשטר הציג על עצמו, ולגייס את האוכלוסייה לפעול למען המשטר.
המטרה במקור 1. במקור 1 באה לידי ביטוי המטרה השלישית: השפעה על דעת הקהל העולמית. שר הפנים, ד"ר פריק, מנצל את טקס הפתיחה כדי להציג את גרמניה כמדינה שוחרת שלום, שמארחת בכבוד את כל העמים. הוא מתאר את המשחקים כ"חגיגה של הנאה ואופטימיות" שבה "מתכנסים... צעירי העולם כולו". הוא מדגיש "את ההבנה ושיתוף הפעולה בדרכי שלום בין האומות" וקובע ש"אומות נכבדות המכבדות זו את זו הן ההבטחה החזקה ביותר לשיתוף פעולה בדרכי שלום". משטר שרדף את מתנגדיו ואת היהודים בתוך גרמניה מציג כלפי חוץ תמונה של סובלנות ושלום. כך האולימפיאדה משמשת אירוע תעמולה שנועד לחזק את התדמית החיובית של גרמניה בעולם.
העמדה במקור 2. הקריקטורה מבקרת את הכוונה לקיים את האולימפיאדה בגרמניה הנאצית ומתנגדת לה. ספורטאים עם סרט צלב קרס על הזרוע מצדיעים במועל יד ודורסים דמות שעליה כתוב "הרוח האולימפית": בגרמניה הנאצית ערכי האולימפיאדה נרמסים. בפינה נעוץ גרזן שעליו כתוב "צדק בסגנון נאצי" בגדם עץ כרות שעליו כתוב "ספורט": השלטון הנאצי קוטל את הספורט עצמו. מאחורי סורגים, מעל השלט "מחנה ריכוז", כלואים קתולי, יהודי, חבר איגוד העובדים וספורטאי לא־פוליטי, כלומר כל מי שאינו מתאים לאידאולוגיה הנאצית. ובתחתית מצוטט ה"טיימס": "רק מי שהתמחה באידאולוגיה הנאצית יכול להיות מנצח ברייך השלישי". המסר הוא שאולימפיאדה בברלין סותרת את הרוח האולימפית, ולכן אין לאפשר אותה.
סיבה להבדל: יוצר המקור. את מקור 1 אמר שר בכיר במשטר הנאצי. תפקידו היה להציג את המשטר באור חיובי ולהפיק מן האולימפיאדה הישג תעמולתי, ולכן הוא משבח את המשחקים ואת "רוח הספורטיביות". את מקור 2 יצרה ופרסמה המועצה הבריטית האנטי־נאצית, גוף שפעל נגד המשטר הנאצי ושמטרתו המוצהרת הייתה להגן על זכויות האדם. לכן היא חושפת את הרדיפה שמאחורי החזות החגיגית ומתנגדת לקיום האולימפיאדה בברלין. ההבדל בעמדות נובע אפוא מן ההבדל בין מי שיצר כל מקור ובין האינטרסים של כל אחד מהם.
(אפשר לבחור במאפיין אחר. סוג המקור: מקור 1 הוא נאום חגיגי בטקס רשמי, שבו מקובל להציג את האירוע באור חיובי, ומקור 2 הוא קריקטורה, צורת ביטוי ביקורתית ודעתנית שפורסמה כשנה לפני המשחקים כדי לעורר מחאה. המקום: מקור 1 נאמר בגרמניה הנאצית, באצטדיון שבו נערך טקס הפתיחה, "במה" להאדרת המשטר. מקור 2 פורסם בבריטניה הליברלית, שבה היה חופש עיתונות ואפשר היה לבקר את גרמניה בגלוי.)
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לתאר את הקריקטורה בלי לנסח את העמדה ("מתנגדת לקיום האולימפיאדה בברלין"), או להזכיר את "יוצר המקור" בלי להסביר מדוע היוצר מוביל לעמדה הזאת.
סעיף ב
עקרונות (3): מרחב מחיה לגזע הארי על חשבון גזעים אחרים; תורת הגזע – היררכיה של גזעים ("אדונים" ארים, עמים "נחותים" לשירות הרייך, ליהודים ולצוענים אין זכות קיום); אנטישמיות – אירופה "נקייה מיהודים" (אפשר גם: שלילת הדמוקרטיה, שלילת הקומוניזם).
מימוש: מקור מספר הלימוד (למשל תזכיר הימלר על היחס לאוכלוסייה בשטחי המזרח, מאי 1940) + שתי דוגמאות: גירוש פולנים מן השטחים שסופחו ויישוב גרמנים במקומם; פגיעה באינטליגנציה הפולנית וסגירת אוניברסיטאות; ניצול כלכלי ועבודת כפייה; צעדי "הפתרון הסופי" – האיינזצגרופן ומחנות ההשמדה.
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "אילו מן העקרונות" – להציג עקרונות של האידאולוגיה הנאצית שבאים לידי ביטוי ב"סדר החדש"; המספר לא צוין, ולכן שלושה עקרונות. (2) "הסבירו כיצד קידמה" – להראות את הקשר בין מדיניות בשטחים הכבושים ובין העקרונות, על בסיס מקור אחד מספר הלימוד ועוד שתי דוגמאות בדיוק.
תשובה לדוגמה:
העקרונות. "הסדר החדש" היה התוכנית הנאצית לארגון מחדש של אירופה הכבושה לפי האידאולוגיה הנאצית. באים בו לידי ביטוי שלושה עקרונות:
1. מרחב מחיה: לגזע הארי מגיע שטח נרחב במזרח אירופה, על חשבון העמים שחיים בו.
2. תורת הגזע וההיררכיה הגזעית: בראש הסולם עומד גזע האדונים הארי. העמים הסלביים נחשבים "נחותים" ונועדו לשרת את הרייך. ליהודים ולצוענים אין זכות קיום.
3. האנטישמיות: היהודים הם האויב הגזעי, ויש להפוך את אירופה ל"נקייה מיהודים".
מקור מספר הלימוד. בחרתי בתזכיר שכתב היינריך הימלר, ראש האס־אס, במאי 1940, על היחס לאוכלוסייה הלא־גרמנית בשטחי המזרח הכבושים (פולין). הימלר קבע שילדי האוכלוסייה המקומית ילמדו בבית ספר יסודי מצומצם בלבד: לחשבון פשוט, לכתוב את שמם ולציית לגרמנים. השכלה גבוהה יותר תישלל מהם. המקור מבטא את תורת הגזע: הפולנים נתפסים כעם נחות, שתפקידו לספק לרייך כוח עבודה פשוט וצייתן, בלי הנהגה ובלי תרבות לאומית משלו. המקור מראה כיצד "הסדר החדש" תרגם את ההיררכיה הגזעית למדיניות של ממש: מערכת החינוך נועדה להשאיר את האוכלוסייה הכבושה בדרגה של עבדים.
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.
דוגמה נוספת ראשונה: גירוש ויישוב מחדש (מרחב מחיה). מערב פולין סופח לרייך אחרי כיבושה בשנת 1939. מאות אלפי פולנים ויהודים גורשו משם אל "הגנרלגוברנמן", ובמקומם יושבו גרמנים אתניים (פולקסדויטשה). זהו מימוש ישיר של עקרון מרחב המחיה: השטח "מתפנה" מעמים שנחשבו נחותים ועובר לידי הגזע הארי.
דוגמה נוספת שנייה: השמדת היהודים (אנטישמיות ותורת הגזע). עם הפלישה לברית המועצות ביוני 1941 רצחו יחידות האיינזצגרופן מאות אלפי יהודים בירי המוני. מסוף 1941 ובמהלך 1942 הוקמו מחנות ההשמדה בפולין הכבושה: חלמנו, בלז'ץ, סוביבור, טרבלינקה, ובהמשך אושוויץ־בירקנאו. בהם נרצחו יהודים מכל רחבי אירופה. כך הפך "הסדר החדש" את השטחים הכבושים לזירה של "הפתרון הסופי", כלומר למימוש העיקרון שלפיו ליהודים אין זכות קיום.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לתאר מעשים בשטחים הכבושים בלי לקשור כל מעשה לעיקרון האידאולוגי שהוא מממש, או להביא דוגמאות מתוך גרמניה לפני המלחמה (למשל חוקי נירנברג), כשהשאלה עוסקת בשטחים הכבושים.
שאלה 2 · הגטאות – מהישרדות למרד
הגטאות – מהישרדות למרד
הסבירו כיצד פעלו הנאצים בגטאות לשלילת המאפיינים האנושיים (דה־הומניזציה) של היהודים. בחרו במקור מספר הלימוד והסבירו כיצד המאמץ של היהודים בגטאות לשמור על אנושיות בא לידי ביטוי במקור זה.
לפניכם קטע מקור מאת יצחק (אנטק) צוקרמן, ממנהיגי מרד גטו ורשה, ובו הוא מתאר פגישה שהשתתפו בה אנשי ציבור שונים בגטו עם תחילת האקציות ביולי 1942.
– במה עסק הדיון המתואר בקטע המקור? כיצד נימק כל צד בדיון את עמדתו?
– על פי מה שלמדתם, הסבירו את הנסיבות (התנאים) שהובילו להחלטה לצאת למרד בגטו ורשה באפריל 1943.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
דרכי הדה־הומניזציה (3): בידוד והפרדה מן העולם וצפיפות קיצונית; מדיניות הרעבה ומחלות (קור, תברואה ירודה, מגפות); גזרות, עבודת כפייה, עונשים קולקטיביים, ואיסור על חינוך ועל פעילות תרבותית ודתית ("שבירת הרוח"); היעדר תעסוקה ופרנסה.
מקור מספר הלימוד: מקור שמבטא "קידוש החיים" – למשל ארכיון "עונג שבת" של עמנואל רינגלבלום בגטו ורשה (תיעוד, תרבות, שמירה על צלם אנוש).
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "הסבירו כיצד פעלו" – להסביר דרכים שבהן שללו הנאצים את אנושיותם של היהודים בגטאות; המספר לא צוין, ולכן שלוש דרכים, וכל אחת עם הסבר כיצד היא פוגעת באנושיות. (2) לבחור מקור מספר הלימוד ולהסביר כיצד בא בו לידי ביטוי המאמץ לשמור על אנושיות.
תשובה לדוגמה:
דרכי הדה־הומניזציה. הנאצים יצרו בגטאות תנאים קשים, משפילים ובלתי נסבלים, שנועדו להביא להידרדרות פיזית ונפשית של היהודים ולשלול מהם את צלם האנוש:
1. בידוד וצפיפות. הגטאות נסגרו בחומות ובגדרות, והיהודים נותקו מן העולם החיצון, מן הסביבה החברתית ומן המסגרות שתמכו בהם. בשטח קטן הוצפפו מאות אלפי בני אדם, כמה משפחות בדירה אחת. הצפיפות גרמה לאובדן פרטיות ולחיכוכים בתוך המשפחה ובין משפחות. האדם הפך לחסר אונים ותלוי לחלוטין בשלטון.
2. הרעבה ומחלות. מנות המזון הרשמיות היו זעומות, כמה מאות קלוריות ליום בלבד. המחסור במזון, הקור ותנאי התברואה הירודים הביאו להתפשטות מגפות, כמו טיפוס הבהרות. רבים היו עסוקים במאבק יומיומי על פת לחם, רבים נעשו קבצנים, ורבים מתו ברחובות. המאבק להישרדות פיזית דחק הצידה את צורכי הנפש.
3. גזרות, עבודת כפייה ואיסורים. הנאצים הטילו צווים, קנסות ועונשים קולקטיביים, חטפו אנשים לעבודת כפייה ואסרו על פתיחת מוסדות חינוך ועל פעילות תרבותית ודתית. מטרתם הייתה "שבירת הרוח": לשלול מן היהודים את המסגרות שנותנות לחיים משמעות.
מקור מספר הלימוד. בחרתי במקור על ארכיון "עונג שבת" שהקים ההיסטוריון עמנואל רינגלבלום בגטו ורשה בשנת 1940. צוות של עשרות כותבים אסף בסתר יומנים, עדויות, מחקרים, עיתוני מחתרת, כרזות ויצירות אמנות על חיי היהודים תחת הכיבוש. החומרים נקברו בתוך תיבות מתכת וכדי חלב, ורובם נמצאו בין הריסות ורשה אחרי המלחמה (בשנים 1946 ו־1950). המקור מבטא את המאמץ לשמור על אנושיות, את "קידוש החיים". מול הניסיון להפוך את היהודים להמון מורעב וחסר צלם, אנשי הארכיון המשיכו לחשוב, לכתוב, לחקור ולתעד כבני תרבות. הם ראו בתיעוד שליחות: שהעולם ידע מה התרחש, ושקולם של היהודים לא יימחק.
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לתאר את תנאי החיים בגטו בלי להסביר כיצד הם פגעו באנושיות, או לבחור מקור על מרד מזוין, כשהשאלה עוסקת בשמירה על צלם אנוש בחיי היומיום.
סעיף ב
נושא הדיון: מה אפשר לעשות מול האקציה (גירוש יהודים מן הגטו להשמדה) – להגיב (להודיע לאוכלוסייה, להתגונן) או להימנע מפעולה כדי לא לסכן את כל היהודים שנותרו.
נימוקי הנמנעים (שיפר): "אנו חלשים ואין לנו ברירה אלא לקבל את הדין"; מדובר רק ב"80 אלף יהודים" – פעולה תסכן את "חיי כל היהודים האחרים".
נימוקי התומכים בעשייה (צוקרמן): חובה להפיץ מידע – "לפחות שהיהודים ידעו!"; להפגין ולעורר לפעולה גם במחיר חיים – "טרבלינקה זה מוות", "רציתי שהיהודים יראו את הדם ברחובות ורשה, לא בטרבלינקה".
נסיבות המרד (3): ביצוע "הפתרון הסופי" והאקציה הגדולה (קיץ 1942) – נותרו כ־60 אלף יהודים והמחתרת קיבלה הנהגה; הידיעה שהגירוש פירושו מוות; ידיעות על תפנית במלחמה (אל־עלמיין, סטלינגרד); אקציית ינואר 1943 שנתקלה בהתנגדות ראשונה; הזמן עד אפריל נוצל להכנות (נשק, בונקרים); "לא נלך כצאן לטבח".
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) מקור: "במה עסק הדיון" – לזהות את נושא הדיון, ו"כיצד נימק כל צד" – להציג את נימוקי שני הצדדים, כל נימוק מעוגן בציטוט. (2) ידע: "הסבירו את הנסיבות" שהובילו להחלטה על המרד; המספר לא צוין, ולכן שלוש נסיבות.
תשובה לדוגמה:
נושא הדיון. הדיון התקיים בימים הראשונים של האקצייה הגדולה בגטו ורשה, ביולי 1942, כשהגרמנים החלו לגרש יהודים מן הגטו להשמדה. השאלה הייתה מה אפשר לעשות מול הגירוש: להגיב, כלומר ליידע את אוכלוסיית הגטו ולהתגונן, או להימנע מכל פעולה כדי לא לסכן את חייהם של כל היהודים שנותרו בגטו. בלשון המקור: "התחילו להתייחס לשאלה מה ניתן לעשות. האם להתגונן?".
הצד שדגל בהימנעות מפעולה (שיפר). שיפר נימק את עמדתו בשני נימוקים:
1. בהיסטוריה היהודית יש תקופות של השלמה ותקופות של מאבק, והתקופה הזאת היא תקופה של השלמה, כי היהודים חלשים מכדי להיאבק: "יש בחיי היהודים תקופות של השלמה וגם תקופות של עמידה על הנפש... התקופה הזאת, לדעתו, היא לא תקופה של עמידה. אנו חלשים ואין לנו ברירה אלא לקבל את הדין".
2. לפי המידע שבידיו, מגורש רק חלק מן האוכלוסייה, ופעולה יזומה עלולה לסכן את כל השאר: "מדובר עכשיו בהוצאת 80 אלף יהודים בלבד!... אפשר שאנשים אלה יוצאו להורג, אבל האם מותר לסכן את חיי כל היהודים האחרים?".
הצד שדגל בעשייה (צוקרמן). צוקרמן דרש "ראשית כול ההתייחסות לעשייה", ונימק כך:
1. חשוב להפיץ מידע על ההשמדה, כדי שהיהודים לא ילכו אליה בלי לדעת: "אם אין אנו מסוגלים להציל - לפחות שהיהודים ידעו!". לכן הציע הפגנה בסיסמה "טרבלינקה זה מוות".
2. אין ממה להפסיד, כי אין סיכוי לעזרה מבחוץ: "לפנינו אין ברירות. העולם לא שומע, לא יודע; עזרה מפולנים אין". לכן עדיף להתעורר ולהתנגד גם במחיר חיים: "אדרבה שיופיעו הגרמנים ויהרגו אותנו. רציתי שהיהודים יראו את הדם ברחובות ורשה, לא בטרבלינקה".
הנסיבות שהובילו להחלטה על המרד באפריל 1943:
1. האקציה הגדולה והידיעה על ההשמדה. בין יולי לספטמבר 1942 גורשו מגטו ורשה כ־265 אלף יהודים, רובם לטרבלינקה. בגטו נותרו כ־60 אלף. הנותרים, ובעיקר בני הנוער, הבינו שהגירוש פירושו מוות ושאין סיכוי לשרוד. חלקם חשו כעס ובושה על שהאקציה הראשונה עברה בלי התנגדות, וגברה בהם הגישה שקראה למות בכבוד: "לא נלך כצאן לטבח".
2. שינוי באווירה בגטו ואקציית ינואר 1943. ביולי 1942 הוקם הארגון היהודי הלוחם (אי"ל), ובהמשך הצטרפו אליו רוב תנועות הנוער. בינואר 1943 נתקלו הגרמנים, כשניסו לבצע אקציה נוספת, בהתנגדות מזוינת ראשונה, ועצרו את האקציה אחרי כמה ימים. האוכלוסייה ראתה שאפשר להתנגד. המחתרת החלה לבסס את שליטתה בגטו, ורוב היהודים תמכו בה.
3. ידיעות על התפנית במלחמה וזמן להתארגנות. לגטו הגיעו ידיעות על מפלות גרמניה בחזיתות: אל־עלמיין (נובמבר 1942) וסטלינגרד (כניעת הצבא הגרמני בפברואר 1943). הן עוררו תקווה שגרמניה ניתנת להבסה. בחודשים שבין ינואר לאפריל אספה המחתרת כספים, נשק ותחמושת, ערכה אימונים, אגרה מזון ותרופות, והתושבים חפרו בונקרים ותעלות. כשנכנסו הגרמנים לגטו ב־19 באפריל 1943, ערב פסח, כדי לחסל אותו, פרץ המרד בפיקודו של מרדכי אנילביץ'.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לתאר את הדיון בלי לנסח את הדילמה עצמה, או לייחס לצוקרמן תוכנית למרד מזוין כבר בישיבה הזאת. במקור הוא מציע הפגנה והפצת מידע.
שאלה 3 · גרמניה הנאצית והמדינות הכבושות
גרמניה הנאצית והמדינות הכבושות
ההיסטוריון, הסופר והפילוסוף האיטלקי אומברטו אקו טוען בספרו "הפשיזם הנצחי" כי למשטרים טוטליטריים־פשיסטיים (ובהם המשטר הנאצי) יש מאפיינים דומים. לפניכם כמה מן המאפיינים האלה:
– בחרו בשניים מן המאפיינים האלה, והסבירו איזה עיקרון באידאולוגיה הנאצית בא לידי ביטוי בכל אחד מהם.
– הציגו שתי פעולות שנקט המשטר הנאצי בשנים 1933–1945 כדי לממש אחד מן העקרונות שכתבתם עליהם.
לפניכם קטע מקור מאת חוקרת השואה לני יחיל, ובו היא עוסקת ביחס של האוכלוסייה כלפי היהודים בארצות הכיבוש הנאצי.
– הציגו שלושה מן התנאים ו/או הגורמים שהשפיעו, לטענת החוקרת, על היחס של האוכלוסייה המקומית כלפי היהודים בארצות הכיבוש הנאצי.
– על פי מה שלמדתם, הסבירו את ההשפעה של אחד מן התנאים ו/או הגורמים שהצגתם על אחד מדפוסי ההתייחסות של האוכלוסייה המקומית: עזרה והצלה, עמידה מן הצד, שיתוף פעולה.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
התאמות מאפיין–עיקרון (שניים מהם):
שתי פעולות לעיקרון אחד, למשל לעקרון המנהיג ולשלילת הדמוקרטיה: הקמת מחנה דכאו (1933) למתנגדי המשטר; הקמת הגסטאפו; חוק הפקידות (אפריל 1933); ליל הסכינים הארוכות (1934); חוק ההסמכה ואיסור המפלגות (1933).
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) לבחור בדיוק שניים מן המאפיינים, ולהסביר לגבי כל אחד איזה עיקרון אידאולוגי נאצי בא בו לידי ביטוי. (2) "הציגו שתי פעולות" – בדיוק שתיים, משנות המשטר (1933–1945), שנועדו לממש אחד מן העקרונות שנבחרו.
תשובה לדוגמה:
מאפיין ראשון: "אי־הסכמה (עם המשטר) פירושה בגידה". במאפיין זה בא לידי ביטוי עקרון המנהיג (הפיהררפרינציפ). לפי האידאולוגיה הנאצית, המנהיג מגלם את רצון העם. הוא אינו טועה, והציות לו מוחלט וללא עוררין. לכן מי שאינו מסכים עם המשטר אינו "יריב פוליטי לגיטימי", כמו בדמוקרטיה, אלא בוגד בעם. באותו מאפיין בא לידי ביטוי גם עקרון שלילת הדמוקרטיה: הערכים שבבסיס הדמוקרטיה, כגון ריבוי דעות, ויכוח ציבורי ואופוזיציה, עומדים בסתירה לאידאולוגיה הנאצית.
מאפיין שני: "האויב חזק מדי וחלש מדי בעת ובעונה אחת". במאפיין זה בא לידי ביטוי עקרון האנטישמיות, כלומר הדימוי הסותר של היהודי בתעמולה הנאצית. מצד אחד היהודי הוצג כחזק מאוד: שולט בכלכלה ובעיתונות העולמית ועומד מאחורי הקפיטליזם וגם מאחורי הקומוניזם ("קנוניה יהודית עולמית"). מצד אחר הוא הוצג כחלש ונחות: גזע מושחת, "טפיל" ו"תת־אדם". הדימוי הכפול שירת את המשטר: החוזק המדומה הצדיק פחד ומאבק, והחולשה המדומה שכנעה שאפשר לנצח.
שתי פעולות למימוש עקרון המנהיג ושלילת הדמוקרטיה:
1. הקמת מחנה הריכוז דכאו (מרץ 1933) ודיכוי המתנגדים. זמן קצר אחרי עליית היטלר לשלטון הוקם מחנה דכאו, ונכלאו בו בעיקר מתנגדים פוליטיים, קומוניסטים וסוציאל־דמוקרטים. באפריל 1933 הוקם הגסטאפו, המשטרה החשאית של המדינה, שתפקידה היה לאתר ולחסל כל התנגדות. כך מומש העיקרון שאי־הסכמה היא בגידה שדינה מאסר.
2. חוק הפקידות (אפריל 1933). החוק אפשר לפטר מן השירות הציבורי כל מי שנחשב לא נאמן למשטר, וגם את היהודים (סעיף הארי). מנגנון המדינה הפך לכלי ציית בידי המנהיג, ולא נשארו בו בעלי עמדה עצמאית.
(אפשר גם: חוק ההסמכה (מרץ 1933), שהעניק לממשלה סמכות לחוקק בלי הרייכסטאג, ואיסור הקמת מפלגות (יולי 1933), שהפך את גרמניה למדינת מפלגה אחת; "ליל הסכינים הארוכות" (יוני 1934), שבו חוסלו מתחרים ומתנגדים בתוך התנועה ומחוצה לה.)
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: להביא פעולות בלי להסביר כיצד כל אחת מממשת את העיקרון שנבחר, או להתייחס לעליית הנאצים לשלטון (לפני 1933), שאינה חלק מן הנדרש.
סעיף ב
תנאים/גורמים (3) מן הקטע: סוג הקשרים בין היהודים לעם המארח לפני המלחמה ("יחסי היהודים עִם העַם המארח... התפתחויות של מאות בשנים"); יחסי הארץ עם גרמניה ("יחסי החוץ שלו... ולגרמניה הנאצית בפרט"); התנאים הגאוגרפיים ("מצבה הגאוגרפי ובתנאיה הטבעיים"); מקום העם ב"סדר החדש" ("האינטרסים המיוחדים שהיו לגרמנים... בנישול... בניצולה, בידידותה"); השלב במלחמה ("ידו של מי הייתה... על העליונה").
השפעה: למשל התנאים הגאוגרפיים ← עזרה והצלה: גבול עם מדינה ניטרלית (דנמרק–שוודיה, אוקטובר 1943); או מעמד גזעי נחות ← סבל וטרור ← עמידה מן הצד; או השלב במלחמה ← שיתוף פעולה בעת ניצחונות גרמניה.
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "הציגו שלושה" – בדיוק שלושה תנאים או גורמים מתוך הקטע, כל אחד מעוגן בציטוט. (2) "על פי מה שלמדתם, הסבירו" – לבחור תנאי אחד מן השלושה ולהסביר, בעזרת דוגמה היסטורית, כיצד השפיע על דפוס התייחסות אחד: עזרה והצלה, עמידה מן הצד או שיתוף פעולה.
תשובה לדוגמה:
שלושה תנאים וגורמים שמציגה החוקרת:
1. סוג הקשרים בין היהודים ובין האוכלוסייה המקומית לפני המלחמה. בקטע: "יחסי היהודים עִם העַם המארח... היו בדרך כלל תוצאת התפתחויות של מאות בשנים - לחיוב ולשלילה". כלומר מסורת של עוינות או של שילוב, שהתפתחה לאורך דורות, השפיעה על היחס בשעת המשבר.
2. היחסים של הארץ עם גרמניה. בקטע: "יחסי החוץ שלו בכלל ולגרמניה הנאצית בפרט". ארץ שראתה בגרמנים כובש אויב התנהגה אחרת מארץ שהייתה בעלת ברית שלהם.
3. התנאים הגאוגרפיים והטבעיים של הארץ. בקטע: "אין צורך לומר כי כל ארץ הייתה תלויה במצבה הגאוגרפי ובתנאיה הטבעיים".
(אפשר גם: מקומו של העם ב"סדר החדש", כלומר האינטרסים הגרמניים "בנישול האוכלוסייה המקומית, בניצולה, בידידותה"; או השלב במלחמה: "ידו של מי הייתה, או נדמה היה שהייתה, על העליונה".)
השפעת התנאים הגאוגרפיים על דפוס העזרה וההצלה. גבול משותף עם מדינה ניטרלית פתח לאוכלוסייה המקומית אפשרות ממשית להבריח יהודים אל מחוץ לשטח השליטה הנאצי. כך היה בדנמרק. באוקטובר 1943, כשנודע על הכוונה לגרש את יהודי דנמרק, הסתירו אותם דנים רבים, ובתוך ימים ספורים הובילו אותם בסירות דייגים מעבר למצר הים הצר אל שוודיה הניטרלית. כך ניצלו כ־7,000 יהודים, כמעט כל יהודי דנמרק. ההצלה הייתה אפשרית לא רק בזכות הנכונות לעזור, אלא גם בזכות הקרבה הגאוגרפית למדינה ניטרלית שהסכימה לקלוט את הפליטים. בארצות שגבלו רק בשטחים כבושים, היכולת להציל הייתה מוגבלת בהרבה. גם תנאי שטח, כמו אזורים הרריים או יישובים מרוחקים, סייעו לאנשים שבחרו להסתיר יהודים.
(דוגמה חלופית: מקומם הנחות של הפולנים ב"סדר החדש" הוביל לטרור קיצוני נגד האוכלוסייה ולעונש מוות על מסתירי יהודים. החשש מפני ענישה קולקטיבית והמצוקה הקשה הובילו רבים לעמידה מן הצד.)
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: להציג תנאים שאינם מופיעים בקטע (המטלה הראשונה היא "לטענת החוקרת"), או לתאר מקרה הצלה בלי להראות כיצד התנאי שנבחר השפיע עליו.
פרק שני – לאומיות וציונות (33 נקודות)
בחירה – יש לבחור בשניים מן הפרקים השני, השלישי והרביעי; אם בחרתם בפרק זה, ענו על אחת מן השאלות 4–6
שאלה 4 · מנהיגי התנועות הלאומיות, הצעת אוגנדה
מנהיגי התנועות הלאומיות, הצעת אוגנדה
– הציגו שלושה מן המאפיינים של מנהיגי התנועות הלאומיות באירופה.
– הסבירו כיצד אחד מן המאפיינים שהצגתם בא לידי ביטוי בדמותו ובפועלו של אחד ממנהיגי התנועות הלאומיות באירופה, וכיצד אחד מן המאפיינים האלה בא לידי ביטוי בדמותו ובפועלו של הרצל, מנהיג התנועה הציונית.
לפניכם קטע ממאמר העוסק בהצעת אוגנדה מאת ההיסטוריון ישעיהו פרידמן.
– הציגו את הטיעון (טענה ונימוק) של ההיסטוריון בנוגע למניע של הרצל לדון בהצעת אוגנדה.
– על פי מה שלמדתם, הציגו טיעון אחר (טענה ונימוק) בנוגע למניע זה של הרצל.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
מאפיינים (3): משכילים, בני המעמד הבינוני, עירוניים; מנהיגות המבוססת על כישורים ולא על ייחוס או מסורת; מנהיגים כריזמטיים שהאמינו בכוחם לשנות את המציאות וגיבשו תוכניות מעשיות; שימוש בכלים מודרניים לגיוס ההמונים (עיתונות, ספרים, אגודות, קונגרסים).
מנהיג אירופי: למשל ג'וזפה מציני – משכיל (בעל השכלה משפטית), איש עט, ייסד את "איטליה הצעירה" (1831) והפיץ את רעיונותיו בכתבים ובעיתונות.
הרצל: ד"ר למשפטים, עיתונאי וסופר ממשפחה בורגנית; כריזמטי – "מדינת היהודים" (1896), "אם תרצו אין זו אגדה"; כלים מודרניים – הקונגרס הציוני (בזל 1897), העיתון "די ולט", דיפלומטיה מול שליטים.
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "הציגו שלושה" – בדיוק שלושה מאפיינים של מנהיגי התנועות הלאומיות באירופה. (2) "הסבירו כיצד" – להראות מאפיין אחד בדמותו ובפועלו של מנהיג לאומי אירופי אחד, ומאפיין אחד בדמותו ובפועלו של הרצל. אפשר להשתמש באותו מאפיין או במאפיינים שונים.
תשובה לדוגמה:
שלושה מאפיינים של מנהיגי התנועות הלאומיות:
1. רובם היו משכילים ובני המעמד הבינוני העירוני: עורכי דין, עיתונאים, סופרים ואנשי רוח.
2. מעמדם נשען על כישוריהם האישיים, על כוח השכנוע והארגון שלהם, ולא על ייחוס משפחתי או על מסורת, כמו מעמדם של מלכים ואצילים.
3. הם היו מנהיגים כריזמטיים שהאמינו בכוחם לשנות את המציאות, והשתמשו בכלים מודרניים כדי להפיץ את הרעיון הלאומי ולגייס את ההמונים: ספרים, עיתונים, אגודות, נאומים וכינוסים.
המאפיין אצל מנהיג אירופי: ג'וזפה מציני (איטליה). מציני, שנולד בגנואה בשנת 1805, היה משכיל בעל השכלה משפטית ואיש עט. הוא לא נשען על ייחוס אלא על כוח הרעיון ועל כושר הארגון שלו. בשנת 1831, בגלות במרסיי, ייסד את האגודה "איטליה הצעירה". האגודה הפיצה את רעיון איחודה של איטליה כרפובליקה, בעזרת כתבים, עיתון וסניפים חשאיים שגייסו צעירים רבים. כך בא לידי ביטוי המאפיין של מנהיג משכיל שמשתמש בכלים מודרניים, כמו עיתונות, כתבים ואגודות, כדי לגייס את העם לתנועה הלאומית.
המאפיין אצל הרצל. בנימין זאב הרצל היה בן למשפחה עירונית בורגנית, לא בעלת ייחוס מיוחד. הוא היה ד"ר למשפטים מאוניברסיטת וינה, סופר, מחזאי ועיתונאי (כתב העיתון "נויה פרייה פרסה" בפריז). הוא היה מנהיג כריזמטי שהאמין בכוחו לשנות את מצבו של העם היהודי. בשנת 1896 פרסם את "מדינת היהודים", ובו תוכנית מעשית ומפורטת להקמת מדינה. את אמונתו בכוח הרצון לשנות את המציאות ביטא בסיסמה "אם תרצו אין זו אגדה". להגשמת התוכנית השתמש בכלים מודרניים: כינס את הקונגרס הציוני הראשון בבזל (1897), ייסד את העיתון "די ולט" וניהל מגעים דיפלומטיים עם שליטי מעצמות, ביניהם הקיסר הגרמני וילהלם השני, הסולטן העות'מאני ושרי ממשלת בריטניה.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לספר את קורות חייו של הרצל בלי לקשור אותם למאפיין, או לבחור מנהיג אירופי ולתאר רק את מעשיו בלי להראות איזה מאפיין הם מבטאים.
סעיף ב
טיעון ההיסטוריון – טענה: המשא ומתן על אוגנדה היה תכסיס מדיני ("תכסיס [תרגיל] בלבד"); הרצל לא התכוון לקבל את ההצעה ולוותר על ארץ־ישראל ("נשאר נאמן למטרתו המקורית").
נימוקים: "חומר ארכיוני רב מחזק את הטענה"; המכתב לנורדאו – "תרגיל טקטי בלבד העשוי לקרב את התנועה לארץ־ישראל"; המטרה הייתה הכרה בריטית בתנועה הציונית וביהודים כעם, ולהביא את בריטניה למסקנה ש"פתרון השאלה היהודית אפשרי רק בארץ־ישראל"; "רק עמים ראויים לטריטוריה משלהם".
טיעון אחר – טענה: הרצל היה מוכן לשקול ברצינות את אוגנדה כפתרון ממשי וזמני. נימוקים: מקלט בטוח ("מקלט לילה") ליהודים בסכנה קיומית במזרח אירופה (פרעות קישינב, 1903); "בית לאומי זמני" שבו יתנסה העם בקיום עצמאי עד שיתקבל צ'רטר על ארץ־ישראל.
מה השאלה מבקשת:
"טיעון" הוא טענה ונימוקים. (1) להציג את הטענה של ההיסטוריון ואת הנימוקים שלו, מעוגנים בקטע. (2) להציג טיעון אחר, טענה ונימוקים מתוך מה שלמדנו, שמסביר את המניע של הרצל אחרת.
תשובה לדוגמה:
טיעון ההיסטוריון.
טענה: לדעת פרידמן, המשא ומתן של הרצל עם בריטניה על הצעת אוגנדה היה תכסיס מדיני בלבד. הרצל מעולם לא התכוון לקבל את ההצעה ולוותר על ארץ־ישראל. הוא דוחה את הדעה הרווחת שהרצל סטה מדרכו: "חריצת דין [קביעה] זאת חוטאת לאמת ההיסטורית", "הרצל נשאר נאמן למטרתו המקורית. המשא ומתן שימש לו תכסיס [תרגיל] בלבד".
נימוקים:
1. מקור היסטורי: הרצל עצמו כתב לנורדאו "שהמשא ומתן עם אנגלייה הוא בבחינת תרגיל טקטי בלבד העשוי לקרב את התנועה לארץ־ישראל יותר מהר ממושבותיו של הברון רוטשילד". עדות זו של הרצל מראה שבעיניו המהלך היה אמצעי, ולא מטרה. ההיסטוריון מוסיף ש"חומר ארכיוני רב מחזק את הטענה".
2. המטרה האמיתית של המשא ומתן הייתה מדינית: "לזכות בהכרתה של ממשלת בריטניה בתנועה הציונית, וביהודים כעם". הכרה כזו חשובה, "משום שרק עמים ראויים לטריטוריה משלהם". אחרי שבריטניה תכיר ביהודים כעם, אפשר יהיה לדרוש את ארץ־ישראל. המשא ומתן נועד גם "להביא בהדרגה את בריטניה למסקנה שפתרון השאלה היהודית אפשרי רק בארץ־ישראל". לכן "המהלך המזרח־אפריקני... ישמש אבן פינה בדרך לציון".
טיעון אחר.
טענה: הרצל היה מוכן לדון בהצעת אוגנדה כהצעה ממשית, ולבחון אותה ברצינות כפתרון זמני למצוקת היהודים.
נימוקים:
1. מצוקה דחופה: ההצעה הבריטית עלתה זמן קצר אחרי פרעות קישינב (אפריל 1903), שזעזעו את העולם היהודי. הרצל סבר שאוגנדה יכולה לשמש מקום מבטח מיידי, "מקלט לילה" כלשונו של מקס נורדאו, להמוני היהודים שהיו בסכנה קיומית במזרח אירופה. זאת משום שהמגעים עם השלטון העות'מאני לקבלת צ'רטר על ארץ־ישראל לא הצליחו.
2. שלב בדרך: עד שיתקבל צ'רטר על ארץ־ישראל, אוגנדה תוכל לשמש מעין "בית לאומי זמני". בו יוכל העם היהודי להתנסות בחיים לאומיים עצמאיים ולבנות את היסודות הדרושים להמשך. כך יוצג מהלך זה גם בקונגרס הציוני השישי (1903), שבו הוחלט לשלוח משלחת לבדוק את השטח, ולא לוותר על ציון.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לכתוב "טיעון אחר" שהוא בעצם אותו טיעון במילים אחרות, או לתאר את "משבר אוגנדה" בקונגרס בלי לנסח טענה על המניע של הרצל.
שאלה 5 · התנועות הלאומיות – חיזוק התודעה הלאומית
התנועות הלאומיות – חיזוק התודעה הלאומית
הציגו שתי פעולות של התנועות הלאומיות באירופה במאה ה־19 לחיזוק התודעה הלאומית והזהות המשותפת. בחרו במקור מספר הלימוד, והסבירו כיצד פעולה אחת של התנועות הלאומיות לחיזוק התודעה הלאומית באה לידי ביטוי במקור זה.
לפניכם שני קטעי מקור (1–2) העוסקים בקשר בין שפה ובין תחייה לאומית.
מקור 1 – בנימין זאב הרצל, קטע מן הספר "מדינת היהודים" שיצא לאור באוסטרייה בשנת 1896.
מקור 2 – מודעה שפורסמה ביישוב היהודי בארץ־ישראל בשנת 1913.
– הציגו את העמדה שבאה לידי ביטוי במקור 1 ואת העמדה שבאה לידי ביטוי במקור 2 בנוגע לקשר בין השפה העברית ובין התחייה הלאומית־ציונית.
– הסבירו את הסיבות להבדל בין העמדות שהצגתם. בתשובתכם התייחסו לשניים ממאפייני המקור האלה: יוצר המקור, מועד פרסום המקור, המקום שבו פורסם המקור, קהל היעד.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
פעולות (2): טיפוח סמלים ותרבות לאומית (המנון, דגל); טיפוח השפה הלאומית והפיכתה לשפה משותפת; הקניית תכנים לאומיים בספרות ובכתיבת היסטוריה לאומית; יצירת חזון לאומי; הקמת מערכת חינוך לאומית; הקמת תנועות נוער.
מקור מספר הלימוד: מקור שמבטא אחת הפעולות – למשל "נאומים אל האומה הגרמנית" של יוהאן גוטליב פיכטה (ברלין, 1807–1808): חינוך לאומי ושפה גרמנית כבסיס לאחדות.
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "הציגו שתי פעולות" – בדיוק שתיים, של תנועות לאומיות באירופה במאה ה־19, לחיזוק התודעה והזהות המשותפת. (2) לבחור מקור מספר הלימוד ולהסביר כיצד פעולה אחת באה בו לידי ביטוי.
תשובה לדוגמה:
שתי פעולות לחיזוק התודעה הלאומית:
1. טיפוח השפה הלאומית והפיכתה לשפה המשותפת של כל בני האומה. התנועות הלאומיות טיפחו את השפה, האחידו אותה וחיברו מילונים ודקדוקים, וראו בה את הסימן המובהק לייחודה של האומה. כך גבר אצל דוברי ניבים שונים, באזורים שונים, הרגש שהם עם אחד.
2. הקמת מערכת חינוך לאומית. דרך בתי הספר הנחילו התנועות הלאומיות לדור הצעיר את השפה, את ההיסטוריה הלאומית ואת הגיבורים והסמלים הלאומיים (דגל, המנון), וחינכו לנאמנות לאומה.
מקור מספר הלימוד. בחרתי בקטע מתוך "נאומים אל האומה הגרמנית" של הפילוסוף יוהאן גוטליב פיכטה. את הנאומים נשא בברלין בחורף 1807–1808, כשהעיר הייתה תחת כיבוש צרפתי אחרי תבוסת פרוסיה לנפוליאון. פיכטה קרא לגרמנים, שהיו מפוצלים לנסיכויות רבות, להתאחד כאומה אחת. לדבריו, הדרך לכך עוברת בחינוך לאומי חדש לכל הילדים, חינוך שיעצב אותם כבני האומה הגרמנית. השפה הגרמנית היא בעיניו היסוד שמאחד את כל הגרמנים וייחודם. המקור מבטא את פעולת הקמת מערכת חינוך לאומית: פיכטה רואה בחינוך כלי מרכזי לחיזוק התודעה הלאומית, כי בעזרתו תגדל דור שירגיש שייך לעם אחד ומחויב לו, ולא לנסיכות שבה נולד.
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: להביא מקור שמתאר את הלאומיות באופן כללי, בלי להצביע על פעולה מסוימת (שפה, חינוך, סמלים) שבאה בו לידי ביטוי.
סעיף ב
מקור 1 (הרצל): אין חובה לקשר בין התחייה הלאומית ובין השפה העברית; אפשר לקיים חיים לאומיים בארץ־ישראל בריבוי שפות ("כל אדם ידבר בשפתו", "שווייץ היא הוכחה"; השפה הראשית תיקבע "מאליה, ללא כפייה").
מקור 2 (המודעה, 1913): יש קשר הדוק ומחייב בין תחיית העברית ובין התחייה הלאומית ("הלשון היא נשמת העם! תחיית שפתנו היא יסוד הכרחי בתחיית עמנו"; לימוד בשפה זרה – "התנקשות בנפש האומה... אסון לאומי").
סיבות (שני מאפיינים): יוצר – הרצל, יהודי מתבולל דובר גרמנית שלא ידע עברית, מול בן־יהודה ופעילי החינוך העברי ביישוב; מועד – 1896, לפני הקונגרס הראשון, כשתחיית העברית בראשיתה, מול 1913, אחרי שהעברית נעשתה שפת חיים ולימוד ("מלחמת השפות"); מקום – אוסטרייה, בגרמנית, מול ארץ־ישראל, בעברית; קהל יעד – יהודי התפוצות, רובם לא דוברי עברית, מול היישוב דובר העברית.
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "הציגו את העמדה" – לנסח את עמדת כל מקור בשאלת הקשר בין העברית לתחייה הלאומית, מעוגנת בציטוט. (2) "הסבירו את הסיבות להבדל" – בעזרת בדיוק שניים מארבעת מאפייני המקור שהשאלה מציעה, ולגבי כל מאפיין להראות כיצד הוא מסביר את העמדה של כל אחד מן המקורות.
תשובה לדוגמה:
העמדה במקור 1. לפי הרצל, אין חובה לקשר בין התחייה הלאומית של העם היהודי ובין השפה העברית. אפשר לשוב לארץ־ישראל ולקיים בה חיים לאומיים כשכל יהודי מדבר בשפה שהביא מארץ מוצאו. הרצל מסביר שאיש אינו שולט בעברית ברמה מעשית: "מי מאיתנו יודע עברית במידה מספקת, כדי לבקש בשפה זו כרטיס רכבת? זה לא קיים". ואת הפתרון הוא מציע כך: "כל אדם ידבר בשפתו, ושווייץ היא הוכחה לאפשרות של ריבוי שפות". השפה המרכזית תיקבע בדרך טבעית: "תהיה מאליה, ללא כפייה, לשפה הראשית".
העמדה במקור 2. לפי מחברי המודעה, יש קשר הדוק ומחייב בין תחיית השפה העברית ובין התחייה הלאומית־ציונית: "הלשון היא נשמת העם! תחיית שפתנו היא יסוד הכרחי בתחיית עמנו". לכן ההחלטה ללמד את המדעים בטכניון בשפה זרה היא בעיניהם "התנקשות בנפש האומה העברית" ו"אסון לאומי". הם דורשים שהעברית תהיה "שפת הלימודים בכל בתי הספר שלנו", כי היא "הקשר הטבעי בין כל בני עמנו".
הסיבות להבדל:
1. יוצר המקור. מחבר מקור 1 הוא הרצל, יהודי מתבולל מווינה, שתרבותו ושפתו היו גרמניות ושלא ידע עברית. בפעילותו הציונית השתמש בשפות אחרות, בעיקר בגרמנית, והכיר מציאות שבה כמה שפות מתקיימות במדינה אחת. לכן לא ראה בעברית תנאי לתחייה הלאומית. על מקור 2 חתומים אנשים שעסקו בחידוש העברית כשפת דיבור ובהטמעתה בחיי היישוב ובחינוך: אליעזר בן־יהודה בשם ועד הלשון, מרכז המורים, ופעילי החינוך העברי ביפו, בירושלים ובחיפה (בהם דיזנגוף ובוגרשוב). פועלם כולו נשען על התפיסה שתחיית העברית היא לב התחייה הלאומית, ולכן הם רואים בפגיעה בה פגיעה באומה.
2. מועד פרסום המקור. מקור 1 פורסם בשנת 1896, לפני הקונגרס הציוני הראשון, כשמפעל תחיית הלשון היה בראשיתו. אנשים כמו אליעזר בן־יהודה כבר החלו לפעול, אך העברית עדיין לא שימשה שפת דיבור נפוצה, והטענה ש"זה לא קיים" שיקפה את המציאות של אז. מקור 2 נכתב בשנת 1913, אחרי כמה עשורים שבהם העברית חודשה ונעשתה שפת חיים ושפת לימוד ביישוב: היו בתי ספר עבריים, ובהם הגימנסיה העברית "הרצליה", היה ועד הלשון, ונולד דור שגדל בעברית. לכן הרעיון שאפשר להשתמש בה בכל תחומי החיים, כולל הוראה אקדמית, היה מבוסס יותר. המודעה פורסמה במהלך "מלחמת השפות", המאבק על שפת ההוראה בטכניון, ולכן היא כה נחרצת.
(אפשר גם: המקום – מקור 1 נכתב ופורסם באוסטרייה בגרמנית, ומקור 2 נכתב ופורסם בארץ־ישראל בעברית. קהל היעד – מקור 1 נועד ליהודים בארצות רבות, שרובם לא דיברו עברית, והאתגר המרכזי היה לשכנע אותם ברעיון הלאומי, ולכן הרצל הרגיע אותם שלא יידרשו לוותר על שפתם. מקור 2 נועד לציבור דובר עברית ביישוב, רובו עולים חדשים שאימצו את העברית כחלק מן ההגשמה הלאומית.)
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לציין רק נתון ("מקור 1 נכתב ב־1896 ומקור 2 ב־1913") בלי להסביר מדוע ההבדל במועד מוביל להבדל בעמדה.
שאלה 6 · התנועות הלאומיות – גורמים מעכבים וגורמים מסייעים
התנועות הלאומיות – גורמים מעכבים וגורמים מסייעים
לפניכם קטע ממכתב שכתב, בשנת 1861, ג'וזפה מציני, ממנהיגי התנועה הלאומית באיטליה, לידידו בגרמניה, ובו הוא מסביר מדוע נכשלו המהפכות הלאומיות שהתרחשו בשנים 1848–1849, המכונות "אביב העמים".
– הסבירו כיצד שני גורמים שעיכבו את המאבקים של התנועות הלאומיות באירופה באים לידי ביטוי בקטע מן המכתב.
– על פי מה שלמדתם, הסבירו שניים מן הגורמים שעיכבו את המאבק של התנועה הלאומית שפעלה באחת מן הארצות: יוון, פולין, איטליה, גרמניה.
הציגו שני גורמים שעיכבו את הפעילות של התנועה הציונית בראשית דרכה וגורם אחד שסייע לפעילות זו. בחרו במקור מספר הלימוד, והסבירו כיצד אחד מן הגורמים שהצגתם בא לידי ביטוי במקור זה.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
גורמים במכתב (2): התנגדות הכוחות השמרניים ששאפו לשמור על הסדר הקיים ("העולם הישן, שהתקיים על בריתות רמאות בין שושלות המלוכה"; "מדוע ניתן למלכים... להגיע מחדש אל השליטה"; "אויבינו פעלו במשותף... ועשו אותנו לצחוק"); פיצול חברתי ומדיני בין התנועות הלאומיות ("טיפחו בנו את השנאה הגזעית הישנה... מנע מאיתנו להבין זה את זה"; "במקום לפעול בכוחות משותפים, פיצלנו את כוחותינו").
ארץ לדוגמה – איטליה (2): שליטת אוסטריה בצפון והתנגדותה לאיחוד; האפיפיור והמדינה האפיפיורית (בהגנת צרפת) התנגדו לאיחוד; חילוקי דעות בין המהפכנים (רפובליקה מול מונרכיה); פער בין הצפון לדרום.
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "הסבירו כיצד שני גורמים... באים לידי ביטוי בקטע" – בדיוק שני גורמים מעכבים כלליים, מעוגנים בציטוטים מן המכתב. (2) "על פי מה שלמדתם, הסבירו שניים" – בדיוק שני גורמים מעכבים בתנועה לאומית של ארץ אחת מן הרשימה.
תשובה לדוגמה:
גורם ראשון במכתב: התנגדות הכוחות השמרניים לתנועות הלאומיות. מלכים וקיסרים ביקשו לשמור על הסדר הישן, שבו השלטון נשען על שושלות המלוכה ולא על העמים. הם פעלו יחד נגד המהפכות ודיכאו אותן. במכתב מציני מתאר את "העולם הישן, שהתקיים על בריתות רמאות בין שושלות המלוכה", ושואל: "מדוע ניתן למלכים הרועדים או הבורחים להגיע מחדש אל השליטה, צעד אחר צעד?". הוא מסביר את כוחם של השליטים בשיתוף הפעולה ביניהם: "אויבינו פעלו במשותף, ומשום כך הצליחו לנצח אותנו אחד־אחד ועשו אותנו לצחוק".
גורם שני במכתב: פיצול חברתי ומדיני בין התנועות הלאומיות עצמן. במקום לשתף פעולה נגד האויב המשותף, כל תנועה פעלה לבדה, והן אף הסתכסכו ביניהן על שטחים. במכתב: "שליטינו הקודמים טיפחו בנו את השנאה הגזעית הישנה בשעה שהשיעבוד המשותף שלנו מנע מאיתנו להבין זה את זה", וגם: "החלפנו את העיקרון של הלאומיות בעיקרון של הלאומנות הבזויה. במקום לפעול בכוחות משותפים, פיצלנו את כוחותינו ובודדנו את עצמנו בקֶרֶב". הפיצול החליש כל תנועה ואפשר לשליטים לנצח אותן בזו אחר זו.
שני גורמים שעיכבו את התנועה הלאומית באיטליה:
1. התנגדות המעצמות, ובעיקר אוסטריה. אחרי קונגרס וינה (1815) שלטה אוסטריה ישירות בלומברדיה ובוונציה שבצפון איטליה, והשפיעה על הנסיכויות במרכז. היא סירבה לוותר על שטחים אלה ודיכאה בכוח צבאי את ניסיונות המרד, למשל במהפכות 1848–1849. גם צרפת התערבה: חיל מצב צרפתי הגן על שלטון האפיפיור ברומא, ומנע במשך שנים את צירופה לאיטליה המאוחדת (רומא סופחה רק בשנת 1870, אחרי שהצרפתים נסוגו).
2. התנגדות הכנסייה הקתולית ופיצול בתוך התנועה. האפיפיור שלט במדינה האפיפיורית במרכז איטליה, וראה באיחוד סכנה לשלטונו ולעצמאותו. לכן התנגד לתנועה הלאומית, וכך הקשה על גיוס האוכלוסייה הקתולית האדוקה. נוסף על כך היו מחלוקות עמוקות בין מנהיגי התנועה: מציני וגריבלדי שאפו לאיחוד בדרך מהפכנית ולרפובליקה, וקאבור שאף לאיחוד בהנהגת מלכות פיימונטה־סרדיניה. גם הפער התרבותי, הלשוני והכלכלי בין הצפון המפותח לדרום החקלאי הקשה על בניית זהות משותפת.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: להעתיק משפט מן המכתב בלי לנסח במילים שלכם מהו הגורם המעכב, או לכתוב גורמים כלליים בלי לקשור אותם לארץ מסוימת.
סעיף ב
גורמים מעכבים (2): פיזור היהודים בארצות רבות ובשפות שונות; האמנציפציה שאפשרה השתלבות; ארץ־ישראל רחוקה ולא מוכרת; היעדר מימון; ביקורת מבית ומחוץ (אורתודוקסים, מתבוללים, "הבונד"); כישלון המגעים הדיפלומטיים של הרצל; קשיי ההתיישבות (אקלים, מחלות, חוסר ניסיון); הגבלות השלטון העות'מאני על עלייה ("הפתקה האדומה") ועל קניית קרקעות.
גורם מסייע (1): האכזבה מן האמנציפציה; האנטישמיות במערב; פוגרומים בתמיכת השלטון ברוסיה (1881–1882); מנהיגות הרצל; תמיכת הברון רוטשילד; המשרד הארץ־ישראלי; השומר; אליעזר בן־יהודה.
מקור מספר הלימוד: למשל "אוטואמנציפציה" של יהודה לייב פינסקר (1882) – מבטא את הגורם המסייע: הפוגרומים והאכזבה מן האמנציפציה.
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "הציגו" – בדיוק שני גורמים מעכבים וגורם מסייע אחד, לפעילות התנועה הציונית בראשית דרכה (מסוף המאה ה־19 עד מלחמת העולם הראשונה). (2) לבחור מקור מספר הלימוד ולהסביר כיצד אחד מן הגורמים שהוצגו בא בו לידי ביטוי.
תשובה לדוגמה:
גורם מעכב ראשון: פיזור היהודים. היהודים היו מפוזרים בארצות רבות בעולם, חיו בתנאים שונים ודיברו בשפות שונות. לכן היה קשה לגייס אותם לרעיון אחד, לגשר ביניהם ולארגן פעילות ציונית משותפת. נוסף על כך האמנציפציה במערב אירופה אפשרה ליהודים רבים להשתלב בחברה שסביבם, והם לא ראו צורך במסגרת לאומית נפרדת.
גורם מעכב שני: מדיניות השלטון העות'מאני וקשיי ההתיישבות. השלטון העות'מאני, ששלט בארץ־ישראל, התנגד להתיישבות יהודית מאורגנת. הוא הגביל את מספר העולים ואת משך שהייתם (לעולים ניתנה "הפתקה האדומה", שהתירה שהייה זמנית בלבד), והגביל גם קניית קרקעות ובניית בתים. גם המתיישבים עצמם נתקלו בקשיים: היעדר תשתיות ומקורות מים, אקלים קשה ומחלות כמו מלריה, וחוסר ניסיון בעבודה חקלאית.
גורם מסייע: הפוגרומים והאכזבה מן האמנציפציה. גל הפוגרומים ברוסיה בשנים 1881–1882 ("סופות בנגב"), שהתרחשו בעידוד השלטון או בהשלמתו, והתחזקות האנטישמיות גם במערב אירופה, הביאו יהודים רבים להבין שהשתלבות בחברה הסובבת לא תפתור את מצוקתם. הם הגיעו למסקנה שנחוצה ליהודים מסגרת לאומית נפרדת, וכך צמחו תנועת "חיבת ציון", העלייה הראשונה, ובהמשך התנועה הציונית.
מקור מספר הלימוד. בחרתי בקטע מן החיבור "אוטואמנציפציה" שפרסם הרופא יהודה לייב (ליאון) פינסקר מאודסה בשנת 1882, זמן קצר אחרי פרעות 1881. פינסקר, שבעבר האמין שההשכלה וההשתלבות יפתרו את מצוקת היהודים, כתב שהיהודי נתפס בכל מקום כזר: בעיני העמים הוא נטול מולדת, אין לו מעמד של עם, ולכן השנאה כלפיו לא תיעלם. הפתרון שהציע: היהודים צריכים לשחרר את עצמם בעצמם (ומכאן שם החיבור), ולהשיג טריטוריה לאומית משלהם. המקור מבטא את הגורם המסייע: הפוגרומים והאכזבה מן האמנציפציה הובילו אנשים כמו פינסקר להגיע למסקנה הלאומית ולפעול על פיה. פינסקר עצמו עמד בהמשך בראש תנועת "חיבת ציון" (ועידת קטוביץ, 1884).
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: להציג את "הכמיהה לציון" כגורם לצמיחת התנועה הציונית. לפי תוכנית הלימודים זה אינו גורם לצמיחתה. או להביא מקור שמבטא גורם שלא הוצג קודם בתשובה.
פרק שלישי – המאבק על הקמת מדינת ישראל (33 נקודות)
בחירה – אם בחרתם בפרק זה, ענו על אחת מן השאלות 7–9
שאלה 7 · המאבק במדיניות של בריטניה בארץ־ישראל (1945–1947), העברת שאלת ארץ־ישראל לאו"ם
המאבק במדיניות של בריטניה בארץ־ישראל (1945–1947), העברת שאלת ארץ־ישראל לאו"ם
בנספח לשאלה זו מוצגת קריקטורה שצייר לֶסלי אילינגוורת' ופורסמה בבריטניה בעיתון "דיילי מייל" ב־23 ביולי 1946.
– על פי מה שלמדתם, הציגו את עמדת שני הצדדים במחלוקת שהייתה ביישוב היהודי בנוגע למאבק הצבאי בשלטון הבריטי.
– הסבירו כיצד הקריקטורה יכולה לחזק את עמדת אחד מן הצדדים במחלוקת זו.
הסבירו מדוע המצב של בריטניה בזירה הבין־לאומית יצר קושי עבור ממשלת בריטניה להמשיך להחזיק במנדט על ארץ־ישראל. בססו את תשובתכם על שתי עובדות היסטוריות.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
עמדות: ארגון ההגנה – נגד פגיעה ישירה בבריטים: להיאבק בזירה המדינית הבין־לאומית ולהמשיך בהתיישבות ובהעפלה, בלי לפגוע באנשים ובמתקנים צבאיים בריטיים. אצ"ל ולח"י – בעד מאבק צבאי בבריטים בכל הדרכים, כולל פגיעה בחיילים, באנשי מינהל ובמתקנים צבאיים.
הקריקטורה (פורסמה יום אחרי פיצוץ מלון המלך דוד, 22.7.1946): שני חיילים בריטים נושאים בין ההריסות אלונקה שעליה גופה מכוסה – "האהדה העולמית לציונות".
חיזוק עמדת ההגנה: הפעולה האלימה של האצ"ל הרגה את האהדה העולמית לציונות, שהיא נכס מדיני חיוני. (מתקבל גם: חיזוק עמדת האצ"ל – הקריקטורה מראה את המחיר הכבד שבריטניה משלמת: המפקדה הראשית בהריסות.)
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "הציגו את עמדת שני הצדדים" – מי הם הצדדים ומה עמדת כל אחד בשאלת המאבק הצבאי בבריטים. (2) "הסבירו כיצד הקריקטורה יכולה לחזק" – לתאר את פרטי הקריקטורה, לפענח את המסר שלה ולקשור אותו לעמדת צד אחד.
תשובה לדוגמה:
עמדות הצדדים במחלוקת.
הצד הראשון, ארגון "ההגנה" (הזרוע הצבאית של היישוב המאורגן, בהנהגת הסוכנות היהודית), התנגד לפגיעה ישירה בבריטים. לדעתו יש להיאבק במדיניות הבריטית בעיקר בזירה המדינית הבין־לאומית, ובעזרת המשך ההעפלה וההתיישבות, הקמת יישובים חדשים, גם בניגוד לחוקי "הספר הלבן". אין לפגוע באנשים ובמתקנים צבאיים בריטיים, כדי לא לאבד את התמיכה הבין־לאומית ולא להביא לתגובה בריטית שתפגע ביישוב כולו.
הצד השני, ארגוני "הפורשים", האצ"ל והלח"י, דגל במאבק צבאי בבריטים בכל הדרכים, כולל פגיעה ישירה בחיילים, באנשי המינהל הבריטי, במתקנים צבאיים ובמוסדות השלטון. לדעתם רק מחיר כבד בנפש ובכסף יכריח את בריטניה לעזוב את הארץ.
כיצד הקריקטורה מחזקת את עמדת ההגנה.
תיאור: הקריקטורה פורסמה ב־23 ביולי 1946, יום אחרי שהאצ"ל פוצץ את האגף של מלון "המלך דוד" בירושלים שבו שכנו המזכירות הממשלתית של המנדט והמפקדה הראשית של הצבא הבריטי. בפיצוץ נהרגו 91 בני אדם. ברקע הקריקטורה נראים הריסות ועשן, ושלט שבור שעליו כתוב "מלון המלך דוד". בצד שלט שבור נוסף, GHQ, "המפקדה הראשית הבריטית". בחזית שני חיילים בריטים נושאים אלונקה, ועליה גוף מכוסה בסדין, כמו גופת הרוג, שעליו כתוב "האהדה העולמית לציונות".
המסר והחיזוק: לפי הקריקטורה, ההרוג הגדול של הפיצוץ הוא האהדה העולמית לתנועה הציונית. אחרי השואה זכתה הציונות לאהדה רבה בעולם, והיא הייתה נכס מדיני חיוני במאבק על הקמת המדינה. פעולת הטרור הקטלנית הציגה את היישוב כתוקפן אלים, ו"הרגה" את האהדה הזאת. הקריקטורה מחזקת אפוא את עמדת ההגנה: מאבק צבאי שפוגע בבני אדם גובה מחיר מדיני כבד ופוגע בציונות עצמה, ולכן יש להעדיף מאבק מדיני, העפלה והתיישבות. (אכן, אחרי הפיצוץ פורקה "תנועת המרי העברי", המסגרת המשותפת של שלוש המחתרות.)
(אפשר גם לטעון שהקריקטורה מחזקת את עמדת האצ"ל והלח"י: היא מראה את המחיר הכבד שבריטניה משלמת על החזקת המנדט, כלומר הרס רב, הפסדים ופגיעה במפקדה הראשית שלה, וכך תומכת בטענה שהמאבק הצבאי מכביד על בריטניה ומקרב את יציאתה מן הארץ.)
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לתאר את הקריקטורה בלי לקשור את המסר לעמדה של צד מסוים, או לכתוב רק "ההגנה התנגדה לאצ"ל" בלי לפרט במה בדיוק נחלקו.
סעיף ב
עובדות (2), למשל: השינוי במאזן הכוחות אחרי מלחמת העולם השנייה ("המלחמה הקרה") – עליית ארצות הברית וברית המועצות וירידת כוחה של בריטניה, שהייתה תלויה כלכלית ומדינית בארצות הברית; לחץ אמריקני לפתור את "שאלת ארץ־ישראל" (דרישת טרומן להכניס 100,000 פליטים) מול החשש לפגוע בקשרים עם מדינות ערב ובנפט – מבוי סתום שהוביל להעברת השאלה לאו"ם; תהליך הדה־קולוניזציה ומאבקי תנועות לאומיות (עצמאות הודו 1947); דעת קהל עולמית עוינת בעקבות היחס למעפילים ולעקורים (אקסודוס 1947).
מה השאלה מבקשת:
"הסבירו מדוע" – לבנות הסבר סיבתי: המצב הבין־לאומי של בריטניה הוביל לקושי להחזיק במנדט. ההסבר צריך להישען על בדיוק שתי עובדות היסטוריות מוגדרות.
תשובה לדוגמה:
בריטניה יצאה ממלחמת העולם השנייה מנצחת, אך מוחלשת מאוד. המצב החדש בזירה הבין־לאומית צמצם את חופש הפעולה שלה בארץ־ישראל והפך את החזקת המנדט לנטל כבד. שתי עובדות מבססות זאת:
עובדה ראשונה: התלות בארצות הברית והלחץ האמריקני. אחרי המלחמה נוצר מאזן כוחות חדש: ארצות הברית וברית המועצות היו למעצמות־העל, ובריטניה ירדה ממעמדה. מבחינה כלכלית היא הייתה זקוקה להלוואה אמריקנית גדולה (1946) כדי לשקם את משקה, ולכן לא יכלה להתעלם מעמדת ממשל ארצות הברית. הנשיא טרומן דרש, כבר בקיץ 1945, להתיר את כניסתם המיידית של 100,000 עקורים יהודים לארץ־ישראל. גם ועדת החקירה האנגלו־אמריקנית המליצה על כך (אפריל 1946). בריטניה נקלעה ללחץ: היענות לדרישה הייתה פוגעת ביחסיה עם הערבים, ודחייתה פגעה ביחסיה עם בעלת בריתה החיונית.
עובדה שנייה: המלחמה הקרה והאינטרסים במזרח התיכון. עם תחילת המלחמה הקרה חששה בריטניה שאם תפעל בניגוד לעמדת מדינות ערב, הן יתקרבו לברית המועצות, והיא תאבד את השליטה במקורות הנפט, בתעלת סואץ ובנתיבי התחבורה לאסיה. לכן נמנעה מלהיענות ללחץ האמריקני. כשלא נמצא פתרון שיתקבל על הצדדים ועל ארצות הברית, נקלעה בריטניה למבוי סתום, ובפברואר 1947 הודיעה על העברת "שאלת ארץ־ישראל" לאו"ם.
המצב הבין־לאומי יצר אפוא מלכוד: מצד אחד תלות בארצות הברית, ומצד אחר צורך לשמור על הקשר עם העולם הערבי. המלכוד הזה, יחד עם המחיר הכלכלי של החזקת המנדט, הקשה מאוד על בריטניה להמשיך לשלוט בארץ.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: להביא עובדות על המאבק של היישוב (מחתרות, העפלה) במקום עובדות על המצב הבין־לאומי של בריטניה, כשהשאלה מתמקדת בזירה הבין־לאומית.
שאלה 8 · החלטת כ"ט בנובמבר 1947, מלחמת העצמאות
החלטת כ"ט בנובמבר 1947, מלחמת העצמאות
– הסבירו מדוע הנהגת התנועה הציונית תמכה בתוכנית החלוקה, והציגו את הפעילות הדיפלומטית של היהודים לגיוס מדינות שיצביעו בעד תוכנית החלוקה.
– מדוע נמנעה בריטניה בהצבעה על תוכנית החלוקה באו"ם בכ"ט בנובמבר 1947?
לפניכם קטע ממכתב אישי שכתב הנציב הבריטי בארץ־ישראל, קאנינגהם, ביום 26/4/1948.
– הסבירו כיצד הקשיים של שלושת הצדדים שהיו מעורבים במלחמה בשלב הראשון (ערבים, יהודים, בריטים) באים לידי ביטוי בקטע מן המכתב. בתשובתכם הציגו קושי אחד של כל אחד מן הצדדים.
– בחרו במקור מספר הלימוד, והסבירו כיצד הוא מבטא את הקושי של אחד מן הצדדים.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
תמיכה בחלוקה (3): הגשמת החזון הציוני – הכרה בין־לאומית בזכות היהודים למדינה; סיום המנדט הבריטי; פתיחת השערים לעלייה; השטח שהוקצה כלל את רוב מישור החוף, רוב העמקים, מקורות מים בצפון והנגב.
פעילות דיפלומטית (3): נציגי היישוב פנו לכל מדינה בעלת זכות הצבעה; גיוס מדינאים בעולם; לחצים כלכליים (ליבריה, דרך יצרן הגומי פיירסטון); ניצול קשרים אישיים; לחץ יהודי ארצות הברית על טרומן ועל חברי הקונגרס; פגישת ויצמן עם טרומן.
הימנעות בריטניה (3): תלות בארצות הברית – לא יכלה להצביע נגד; רצון לשמור על הקשר עם מדינות ערב והנפט ולמנוע את התקרבותן לברית המועצות – לא הצביעה בעד; היא עצמה העבירה את השאלה לאו"ם, ולכן לא רצתה להצביע נגד החלטתו.
מה השאלה מבקשת:
שלוש מטלות. (1) "הסבירו מדוע תמכה" – סיבות לתמיכת ההנהגה הציונית. (2) "הציגו את הפעילות הדיפלומטית" – דרכי פעולה לגיוס תמיכה. (3) "מדוע נמנעה בריטניה" – סיבות. המספר לא צוין באף אחת מהן, ולכן שלושה פריטים בכל מטלה.
תשובה לדוגמה:
מדוע תמכה ההנהגה הציונית בתוכנית החלוקה. תוכנית החלוקה (ועדת אונסקו"פ, 1947) לא נתנה ליהודים את כל ארץ־ישראל, וירושלים נועדה להיות תחת משטר בין־לאומי. ובכל זאת תמכה בה ההנהגה הציונית בראשות בן־גוריון:
1. התוכנית הגשימה את החזון הציוני להקמת מדינה לעם היהודי. היא ביטאה הכרה בין־לאומית, מטעם האו"ם, בזכות היהודים למדינה יהודית בארץ־ישראל.
2. התוכנית סללה את הדרך לסיום המנדט הבריטי, ואיתו מדיניות "הספר הלבן". כך יכולה המדינה היהודית לפתוח את שעריה לעלייה חופשית, ובראש ובראשונה לפליטי השואה.
3. השטח שהוקצה למדינה היהודית היה רוב שטחה של ארץ־ישראל המערבית, ונכללו בו רוב מישור החוף, רוב העמקים, מקורות מים בצפון והנגב. עם השטח הזה אפשר היה לבנות מדינה בת קיימא.
הפעילות הדיפלומטית לגיוס מדינות. כדי שהתוכנית תתקבל נדרש רוב של שני שלישים בעצרת. לשם כך:
1. נציגי היישוב והתנועה הציונית התחלקו לצוותים, פנו לכל מדינה בעלת זכות הצבעה וניסו לשכנע אותה לתמוך.
2. הופעלו לחצים כלכליים וקשרים אישיים. למשל, על ליבריה הופעל לחץ דרך תאגיד הגומי האמריקני פיירסטון, שהיה ענף הייצוא העיקרי שלה.
3. יהודי ארצות הברית לחצו על הנשיא טרומן ועל חברי הקונגרס. חיים ויצמן נפגש עם טרומן ולחץ עליו לסייע בגיוס התמיכה של מדינות נוספות, וכך גם לשמור על הנגב בתחומי המדינה היהודית.
התוצאה: ב־29 בנובמבר 1947 התקבלה ההחלטה ברוב של 33 בעד, 13 נגד ו־10 נמנעים.
מדוע נמנעה בריטניה:
1. בריטניה הייתה תלויה כלכלית, מדינית וצבאית בארצות הברית, שתמכה בתוכנית. לכן לא רצתה להצביע נגדה ולהסתכסך עם בעלת בריתה.
2. בריטניה רצתה לשמור על יחסיה עם מדינות ערב, שהחזיקו במקורות הנפט, ולמנוע את התקרבותן לברית המועצות בעידן המלחמה הקרה. מדינות ערב התנגדו לחלוקה, ולכן גם לא הצביעה בעדה.
3. בריטניה עצמה העבירה את "שאלת ארץ־ישראל" לאו"ם, ולא רצתה להצביע נגד הכרעת הארגון שאליו פנתה. מצד אחר לא רצתה להיות שותפה ליישום תוכנית שלא נתמכה בידי שני הצדדים. ההימנעות אפשרה לה לא לשאת באחריות.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לכתוב שבריטניה "התנגדה" לתוכנית. בהצבעה היא נמנעה, ושני צדי ההסבר (מדוע לא בעד ומדוע לא נגד) נדרשים.
סעיף ב
ערבים (קושי אחד): עזיבת ההנהגה – "הוועד הערבי העליון שרובו כולו כבר יצא את העיר"; או היעדר פיקוד ארצי – "אצל הערבים אין עם מי לדבר. הם כפופים למנהיגים צבאיים מעירק ומסוריה, והללו אינם מתואמים..."; או אנרכיה – "גנבים שולטים עכשיו ברחוב הערבי".
יהודים (קושי אחד): ירושלים הנצורה – "בליווי שיירות, באבטחת אספקת מים ודלק"; או הרובע היהודי – "בשמירה על היהודים בעיר העתיקה"; או פיצול הכוח – "10,000 אנשי הגנה ופלמ"ח ועוד כ־1,600 פורשים".
בריטים (קושי אחד): מחסור בכוח אדם – "מעט אנשי הצבא והמשטרה שעוד יש לי מתוחים עד הקצה... בלתי מספיק"; או לכודים בין שני הצדדים – "ובהגנה על עצמם מירי של ערבים ויהודים".
מקור מספר הלימוד: למשל השיר "הנה מוטלות גופותינו" של חיים גורי (1948), לזכר הל"ה – מבטא את קושי היהודים: יישובים מבודדים ונצורים וצירים חסומים.
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "הסבירו כיצד הקשיים... באים לידי ביטוי בקטע" – בדיוק קושי אחד לכל צד (ערבים, יהודים, בריטים), כל קושי מנוסח, מוסבר ומעוגן בציטוט. (2) לבחור מקור מספר הלימוד ולהסביר כיצד הוא מבטא קושי של צד אחד.
תשובה לדוגמה:
קושי של הערבים: היעדר הנהגה ופיקוד מאוחד. בשלב הראשון של המלחמה (מנובמבר 1947 עד מאי 1948) עזבה חלק ניכר מן ההנהגה והאליטה הערבית את הארץ, והכוחות הערביים פעלו בלי פיקוד ארצי מרכזי. קאנינגהם כותב: "אצל הערבים אין עם מי לדבר. הם כפופים למנהיגים צבאיים מעירק ומסוריה, והללו אינם מתואמים לא עם הוועד הערבי העליון שרובו כולו כבר יצא את העיר [ירושלים] ולא עם הוועדה הלאומית המקומית". המנהיגים הפוליטיים עזבו, המפקדים הצבאיים באו מבחוץ, ואין ביניהם תיאום. התוצאה הייתה אנרכיה: "גנבים שולטים עכשיו ברחוב הערבי".
קושי של היהודים: ירושלים היהודית במצור. הדרכים לירושלים היו חסומות, והעיר היהודית התקשתה לקבל אספקה. קאנינגהם מתאר כיצד כוחותיו עסוקים "בליווי שיירות, באבטחת אספקת מים ודלק". כלומר, אספקת המים, הדלק והמזון לירושלים היהודית הייתה תלויה בשיירות שחייבו ליווי, והייתה בסכנה מתמדת. בתוך העיר היו היהודים בעיר העתיקה מבודדים, והבריטים נדרשו ל"שמירה על היהודים בעיר העתיקה".
קושי של הבריטים: מחסור בכוח אדם לשמירה על הסדר. בשלב זה הבריטים עדיין היו אחראים על הסדר הציבורי בארץ, אך כוחותיהם הצטמצמו לקראת הפינוי, והם היו נתונים בין שני צדדים לוחמים. קאנינגהם כותב: "מעט אנשי הצבא והמשטרה שעוד יש לי מתוחים עד הקצה", ונאלצים להגן "על עצמם מירי של ערבים ויהודים". הוא מסכם: "אם תרצה תיאור של מצב כוחותיי ברגע זה בקיצור נמרץ: בלתי מספיק".
מקור מספר הלימוד. בחרתי בשיר "הנה מוטלות גופותינו" שכתב המשורר חיים גורי בשנת 1948, לזכר מחלקת הל"ה: 35 לוחמי פלמ"ח והגנה שיצאו ב־15 בינואר 1948 ברגל, בלילה, לתגבר את גוש עציון הנצור, ונהרגו כולם בקרב בדרך, ב־16 בינואר. השיר, שבו מדברים המתים עצמם, מבטא את קושי היהודים בשלב הראשון: יישובים מבודדים, דוגמת גוש עציון, היו נתונים במצור, הצירים אליהם היו חסומים, ולכן אפילו תגבור ואספקה חייבו מסע רגלי מסוכן דרך שטח עוין, שגבה מחיר דמים כבד.
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לצטט משפט מן המכתב בלי לנסח במילים שלכם מהו הקושי, או לייחס לצד אחד ציטוט שעוסק בצד אחר (למשל "בלתי מספיק" מתאר את הבריטים, לא את היהודים).
שאלה 9 · מלחמת העצמאות, בעיית הפליטים הפלסטיניים
מלחמת העצמאות, בעיית הפליטים הפלסטיניים
הציגו את השינוי שחל ביחסי הכוחות בין הצדדים הלוחמים במהלך השלב השני של המלחמה (מ־15 במאי 1948 עד סוף המלחמה), והסבירו כיצד שינוי זה השפיע על המשך המלחמה ועל תוצאותיה.
הציגו שלושה מן הגורמים להיווצרות בעיית הפליטים הפלסטיניים. בחרו במקור מספר הלימוד והסבירו כיצד אחד מן הגורמים שהצגתם בא לידי ביטוי במקור זה.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
השינוי: בתחילת השלב יתרון לכוח הערבי (צבאות סדירים, נשק כבד, טנקים, מטוסים, מאומנים); לכוח הישראלי נחיתות בנשק כבד, לוחמים מותשים, צבא בשלב התארגנות ופיצול כוחות בין חזיתות. במהלך ההפוגה הראשונה ולאחריה – צה"ל השיג עליונות בנשק ובמספר הלוחמים (הקמת צה"ל והתארגנותו, עלייה וגיוס, משלוחי נשק מצ'כוסלובקיה).
השפעה על המשך המלחמה: מגננה ← מתקפה ("קרבות עשרת הימים", מבצעים יואב, חירם, חורב ועוד) – דחיקת הצבאות הערביים.
השפעה על התוצאות: ניצחון ושליטה על רוב שטח ארץ־ישראל המנדטורית, כולל שטחים מחוץ לגבולות החלוקה; העמקת קריסת החברה הפלסטינית ובעיית הפליטים.
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "הציגו את השינוי" – לתאר את יחסי הכוחות בתחילת השלב השני ואת השינוי שחל בהם. (2) "הסבירו כיצד השפיע" – על המשך המלחמה ועל תוצאותיה. המספר לא צוין, ולכן מומלץ להביא כמה היבטים בכל חלק.
תשובה לדוגמה:
יחסי הכוחות בתחילת השלב השני. עם הכרזת המדינה, ב־15 במאי 1948, פלשו לארץ צבאות סדירים של מצרים, ירדן, סוריה, עירק ולבנון. בתחילת השלב יחסי הכוחות נטו לטובת הכוח הערבי: היו לו צבאות סדירים, מאומנים ומצוידים בנשק כבד, כמו תותחים, טנקים ומטוסי קרב, והוא תקף מכמה חזיתות. הכוח הישראלי סבל ממחסור חמור בנשק כבד, בעיקר במטוסים ובטנקים. לוחמיו היו מותשים מחודשי הלחימה בשלב הראשון. הצבא היה בשלבי התארגנות, ממחתרת לצבא סדיר, ונאלץ לפצל את כוחותיו בין החזיתות.
השינוי. במהלך ההפוגה הראשונה (11 ביוני–8 ביולי 1948) ואחריה השתנו יחסי הכוחות, וצה"ל השיג עליונות בנשק ובמספר הלוחמים:
1. הקמת צה"ל (פקודה מ־26 במאי 1948) איחדה את כוחות ההגנה, הפלמ"ח, ובהמשך גם את האצ"ל והלח"י, תחת פיקוד אחד.
2. משלוחי נשק מצ'כוסלובקיה ומארצות נוספות, ובהם רובים, מקלעים ומטוסי קרב, צמצמו את הפער בחימוש.
3. העלייה וגיוס החובה הגדילו את מספר הלוחמים. לקראת סוף המלחמה מנה צה"ל כ־100,000 חיילים, יותר מן הכוחות הערביים שלחמו נגדו בארץ.
ההשפעה על המשך המלחמה. בחודש שלפני ההפוגה הראשונה התמקדה הלחימה במאמץ לבלום את פלישת צבאות ערב ואת התקדמותם, והם השתלטו על שטחים שהיו בשליטת המדינה שזה עתה הוקמה. אחרי ההפוגה עבר צה"ל ממגננה למתקפה. ב"קרבות עשרת הימים" (יולי 1948) כבש שטחים נרחבים, ובהם לוד, רמלה ונצרת, ובמבצעים שאחרי ההפוגה השנייה דחק את צבאות ערב משטחים רבים: מבצע "יואב" בנגב ומבצע "חירם" בגליל (אוקטובר 1948), מבצע "חורב" (דצמבר 1948–ינואר 1949), ולבסוף מבצע "עובדה" שבו הגיע צה"ל לאילת (מרץ 1949).
ההשפעה על התוצאות:
1. השינוי במאזן הכוחות אפשר לצה"ל לנצח במלחמה ולשלוט ברוב שטחה של ארץ־ישראל המנדטורית, כולל שטחים שלא נכללו בגבולות המדינה היהודית בתוכנית החלוקה (למשל הגליל המערבי והפרוזדור לירושלים). קווי שביתת הנשק של 1949 שיקפו את ההישגים האלה.
2. השינוי חיזק את מגמת ההתמוטטות של החברה הפלסטינית, וגרם לגלים של בריחה וגירוש שהגבירו את היקף בעיית הפליטים הפלסטיניים.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לתאר את מהלכי המלחמה בלי להציג במפורש את השינוי ביחסי הכוחות, או לערבב אירועים מן השלב הראשון (לפני 15 במאי) עם השלב השני.
סעיף ב
גורמים (3): זעזוע בחברה הפלסטינית עקב עזיבת השכבה העשירה וההנהגה; אנרכיה בחברה הפלסטינית (תחרות בין כוחות, שיתוק החיים הכלכליים, החרמת רכוש); בריחה או עזיבה זמנית בגלל המלחמה; גירוש והרס כפרים בידי צה"ל אחרי פלישת צבאות ערב; השטח שיועד לפלסטינים עבר לשליטת ישראל, ירדן ומצרים; ישראל סירבה להחזיר פליטים; מדינות ערב (למעט ירדן) לא העניקו אזרחות ושיכנו במחנות; מדינות ערב דחו את החלטת האו"ם 194 שאפשרה את החזרת הפליטים במסגרת הסדר כולל.
מקור מספר הלימוד: למשל החלטת העצרת הכללית של האו"ם 194 (11 בדצמבר 1948), סעיף 11 – מבטא את הגורם: הבעיה לא נפתרה, כי ההחזרה הותנתה והצדדים לא קיבלו את ההחלטה.
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "הציגו שלושה" – בדיוק שלושה גורמים להיווצרות בעיית הפליטים. (2) לבחור מקור מספר הלימוד ולהסביר כיצד אחד מן הגורמים שהוצגו בא בו לידי ביטוי.
תשובה לדוגמה:
שלושה גורמים להיווצרות בעיית הפליטים:
1. בריחה ועזיבה בשלב הראשון של המלחמה. כבר בחודשים הראשונים עזבה את הארץ השכבה העשירה והמשכילה של החברה הפלסטינית, ובכלל זה חלק ניכר מן ההנהגה. עזיבתם זעזעה את החברה כולה. בהיעדר הנהגה שררה אנרכיה, החיים הכלכליים שותקו, ורבים עזבו את בתיהם כדי להתרחק מאזורי הקרבות, מתוך כוונה לשוב בתום הלחימה.
2. גירוש והרס כפרים בשלב השני. אחרי פלישת צבאות ערב, ובמהלך מבצעי צה"ל, היו מקרים שבהם פינה צה"ל את האוכלוסייה הפלסטינית או גירש אותה, למשל בלוד וברמלה ביולי 1948, ומקרים שבהם נהרסו כפרים שתושביהם עזבו.
3. מניעת החזרה וההסדר שלא הושג. מדינת ישראל סירבה לאפשר לפליטים לשוב לתחומה. מדינות ערב, למעט ירדן, לא העניקו לפליטים אזרחות, שיכנו אותם במחנות פליטים והטילו עליהם הגבלות. מדינות ערב גם דחו את החלטה 194 של האו"ם, שאפשרה את החזרת הפליטים במסגרת הסדר כולל. כך הפכה בעיה זמנית לבעיה מתמשכת.
מקור מספר הלימוד. בחרתי בהחלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם, מ־11 בדצמבר 1948. בסעיף 11 קבעה העצרת כי יש להתיר לפליטים הרוצים לשוב לבתיהם ולחיות בשלום עם שכניהם לעשות זאת במועד המוקדם ביותר האפשרי, וכי מי שיבחר שלא לשוב יקבל פיצוי על רכושו. ההחלטה מבטאת את הגורם השלישי: שאלת החזרה נקשרה בתנאי ("לחיות בשלום עם שכניהם") ובהסדר כולל בין הצדדים, ואף אחד מן הצדדים לא קיבל אותה. מדינות ערב הצביעו נגדה, כי התנגדו להכרה בישראל שהייתה טמונה בה, וישראל סירבה להחזרה בלי הסכם שלום. כיוון שההחלטה לא יושמה, נשארו הפליטים מחוץ לבתיהם, והבעיה הפכה לקבועה.
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: להציג רק גורם אחד ("ברחו" או "גורשו") ולפצל אותו לשלושה, או להביא מקור שמבטא גורם שלא הוצג.
פרק רביעי – סוגיות נבחרות בתולדות מדינת ישראל (33 נקודות)
בחירה – אם בחרתם בפרק זה, ענו על אחת מן השאלות 10–13
שאלה 10 · תהליך הדה־קולוניזציה וגורל היהודים בארצות האסלאם
תהליך הדה־קולוניזציה וגורל היהודים בארצות האסלאם
הציגו שלושה גורמים מתחומים שונים לתהליך הדה־קולוניזציה.
מהו לדעתכם הגורם העיקרי שהביא לתהליך זה? נמקו את תשובתכם.
לפניכם טבלה המציגה נתונים על האוכלוסייה היהודית בארצות האסלאם בשנים 1948, 1966 ו־1969.
– תארו את המגמה (השינוי) המוצגת בטבלה. בססו את תשובתכם על דוגמאות של שלוש ארצות.
– על פי מה שלמדתם, הסבירו שלושה גורמים שהובילו למגמה זו.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
גורמים (3, מתחומים שונים): אידאולוגי – התפתחות רעיון הלאומיות, התנגדות אידאולוגית של שתי מעצמות־העל לקולוניאליזם, התנגדות לקולוניאליזם בדעת הקהל בעולם; כלכלי – משבר כלכלי בבריטניה ובצרפת אחרי מלחמת העולם השנייה, ירידה ברווחיות המושבות; פוליטי – שינוי ביחסי הכוחות ("המלחמה הקרה"), מאבק התנועות הלאומיות במושבות, השפעת האו"ם, הקמת "הליגה הערבית", השפעת מלחמת העולם השנייה על תושבי המושבות.
הגורם העיקרי: עמדה מנומקת (למשל הגורם הפוליטי – היחלשות המעצמות הקולוניאליות ועליית מעצמות־העל).
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "הציגו שלושה גורמים מתחומים שונים" – בדיוק שלושה, וכל אחד מתחום אחר (אידאולוגי, כלכלי, פוליטי). (2) "מהו לדעתכם הגורם העיקרי... נמקו" – לבחור גורם אחד ולנמק מדוע הוא העיקרי.
תשובה לדוגמה:
שלושה גורמים לתהליך הדה־קולוניזציה:
1. גורם אידאולוגי: התפשטות רעיון הלאומיות וההתנגדות לקולוניאליזם. תושבי המושבות, ובעיקר המשכילים שלמדו באירופה, אימצו את רעיון ההגדרה העצמית הלאומית ודרשו עצמאות. גם שתי מעצמות־העל החדשות התנגדו לקולוניאליזם המסורתי, כל אחת מסיבותיה האידאולוגיות: ארצות הברית כמדינה שהשתחררה בעצמה משלטון קולוניאלי, וברית המועצות מתוך האידאולוגיה הקומוניסטית. "האמנה האטלנטית" (1941) ומגילת האו"ם (1945) הכירו בזכות העמים להגדרה עצמית, ודעת הקהל בעולם החלה לראות בקולוניאליזם תופעה פסולה.
2. גורם כלכלי: משבר במעצמות הקולוניאליות. בריטניה וצרפת יצאו ממלחמת העולם השנייה במשבר כלכלי עמוק. החזקת המושבות, כולל הצבא והמינהל שנדרשו לדיכוי מרידות, הפכה ליקרה מן הרווחים שהניבו המושבות.
3. גורם פוליטי: שינוי ביחסי הכוחות והמאבק במושבות. אחרי המלחמה היו ארצות הברית וברית המועצות למעצמות־העל, ובריטניה וצרפת ירדו ממעמדן. "המלחמה הקרה" הפכה את המושבות לזירת תחרות. במקביל התחזקו מאבקי התנועות הלאומיות במושבות, ותושבי המושבות, שרבים מהם לחמו במלחמת העולם השנייה בשורות המעצמות, דרשו את חירותם. גם האו"ם, ובמזרח התיכון גם "הליגה הערבית" (1945), תמכו בעצמאות.
הגורם העיקרי לדעתי: הגורם הפוליטי, היחלשות המעצמות הקולוניאליות. נימוק: רעיון הלאומיות והמאבקים במושבות קדמו למלחמת העולם השנייה, אך רק כשבריטניה וצרפת נחלשו במלחמה ואיבדו את מעמדן כמעצמות מובילות, הן לא יכלו עוד לדכא את התנועות הלאומיות ולהחזיק בשטחים. לכן תהליך הדה־קולוניזציה התרחש במהירות דווקא בשני העשורים שאחרי המלחמה: הודו קיבלה עצמאות בשנת 1947, לוב בשנת 1951, מרוקו ותוניסיה בשנת 1956, ורוב מדינות אפריקה סביב שנת 1960. אלג'יריה, שבה ניסתה צרפת להחזיק בכוח, זכתה בעצמאות רק בשנת 1962, אחרי מלחמה ממושכת, ודווקא היא מלמדת שלמעצמה מוחלשת לא היה עוד כוח לעצור את התהליך.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: להציג שלושה גורמים מאותו תחום (למשל שלושה גורמים פוליטיים), או לבחור "גורם עיקרי" בלי להסביר מדוע הוא עדיף על האחרים.
סעיף ב
המגמה: עזיבת מרבית היהודים את ארצות האסלאם וסיום הדרגתי של נוכחותם בהן – מ־955,700 (1948) ל־266,200 (1966) ול־189,900 (1969). דוגמאות (3) מן הטבלה, למשל: מרוקו 250,000→70,000→50,000; עירק 125,000→6,000→2,500; לוב 40,000→6,000→100; תימן 45,000→2,000; אלג'יריה 130,000→3,000→1,500.
גורמים (3): תהליך הדה־קולוניזציה – היהודים נחשבו תומכי השלטון הקולוניאלי, התערערות ביטחונם במדינות העצמאיות; התגברות הלאומיות הערבית ובדחיית התושבים היהודים כזרים; השפעת מלחמת העצמאות – פרעות ביהודים (מצרים, עירק, לוב, מרוקו); הקמת מדינת ישראל – התלהבות שהגבירה את החשדנות; החלטות הליגה הערבית (1946, 1947) לפגוע ביהודים; מלחמת סיני (1956) ומלחמת ששת הימים (1967) – פגיעה ביהודי מצרים ופרעות בלוב.
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "תארו את המגמה" – לנסח את השינוי הכללי בטבלה ולבסס אותו בנתונים של בדיוק שלוש ארצות. (2) "הסבירו שלושה גורמים" – מן החומר הנלמד, כל גורם עם עובדה והסבר כיצד הוביל לעזיבה.
תשובה לדוגמה:
המגמה. הטבלה מציגה ירידה חדה ומתמשכת במספר היהודים בארצות האסלאם: מרבית היהודים עזבו את הארצות שבהן חיו, ונוכחותם שם הלכה ונעלמה. סך הכול ירד מספר היהודים מ־955,700 בשנת 1948 ל־266,200 בשנת 1966, כלומר ירידה של יותר משני שלישים, ול־189,900 בלבד בשנת 1969. שלוש דוגמאות:
שלושה גורמים שהובילו למגמה:
1. תהליך הדה־קולוניזציה. היהודים בצפון אפריקה נחשבו בעיני חלק מן האוכלוסייה המוסלמית תומכים של השלטון הקולוניאלי, ורבים מהם אף אימצו את התרבות הצרפתית. עם השגת העצמאות (מרוקו ותוניסיה 1956, אלג'יריה 1962) התערער ביטחונם הבסיסי במדינות החדשות, והם חששו לעתידם. רוב יהודי אלג'יריה, שהיו אזרחים צרפתים, עזבו עם סיום השלטון הצרפתי, בעיקר לצרפת. מכאן הירידה מ־130,000 ל־3,000 בטבלה.
2. השפעת הסכסוך הישראלי־ערבי והקמת המדינה. מלחמת העצמאות הגבירה את המתח בין יהודים למוסלמים ואת העוינות כלפי היהודים, בייחוד במדינות שנלחמו בישראל. בכמה ארצות פרצו פרעות ביהודים: בתי יהודים וחנויות נבזזו והוצתו, ויהודים נרצחו (למשל בלוב ובמצרים בשנת 1948). רוב היהודים קיבלו בהתלהבות את הקמת המדינה, וזה הגביר את החשדנות כלפיהם. בשנת 1946 ובספטמבר 1947 כונסו ישיבות של הוועדה המדינית של הליגה הערבית, והוחלט בהן לפגוע ביהודים שבמדינות ערב, למשל בשלילת אזרחות והחרמת רכוש. בעירק, למשל, נחקק בשנת 1950 חוק שאפשר ליהודים לעזוב בתנאי שיוותרו על אזרחותם, ובשנים 1950–1951 עלו כ־120,000 יהודים ממנה לישראל (מבצע "עזרא ונחמיה").
3. מלחמת סיני ומלחמת ששת הימים. אחרי מלחמת סיני (1956) הוחמר מצבם של יהודי מצרים: רבים גורשו או נאלצו לעזוב, ורכושם הוחרם. אחרי מלחמת ששת הימים (1967) פרצו פרעות ביהודי לוב, ויהודים נעצרו במצרים. הדבר מסביר את הירידה החדה בין 1966 ל־1969: בלוב מ־6,000 ל־100, ובמצרים מ־25,000 ל־1,000.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: להעתיק מספרים בלי לנסח את המגמה, או לבחור ארץ שבה המגמה חלשה (כמו איראן, 90,000→80,000) כדוגמה מרכזית ל"עזיבה".
שאלה 11 · עלייה וקליטה בשנות החמישים והשישים
עלייה וקליטה בשנות החמישים והשישים
הסבירו שלושה גורמים לעלייה למדינת ישראל בשנות החמישים והשישים של המאה ה־20. בתשובתכם התייחסו גם לעלייה מארצות האסלאם וגם לעלייה מאירופה.
בחרו במקור מספר הלימוד, והסבירו כיצד בא לידי ביטוי במקור זה אחד מן הגורמים לעלייה זו.
לפניכם קטע מן השיר "שרלייה"* מאת חוה אלברשטיין.
– הנסיבות (התנאים) בשנים הראשונות להקמת המדינה השפיעו על מדיניות קליטת העולים.
על פי מה שלמדתם, הסבירו טענה זו ובססו אותה על שלוש עובדות היסטוריות.
– הסבירו את ההשפעה של מדיניות "כור ההיתוך" על העולים באמצעות שתי דוגמאות מקטע השיר.
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
מארצות האסלאם: הקמת המדינה ורצון להיות שותף בבנייתה; התעצמות הסכסוך הערבי־ישראלי – יחס עוין והתפרצויות אלימות נגד יהודים; התגברות העוינות במהלך מלחמת העצמאות ואחריה; עוינות בצפון אפריקה בעקבות הדה־קולוניזציה.
מאירופה: פליטי שואה במחנות העקורים חיפשו מקלט; השפעת מרידות, תסיסות אנטי־קומוניסטיות, מצוקה כלכלית ואנטישמיות במזרח אירופה.
מקור מספר הלימוד: למשל חוק השבות (1950) – "כל יהודי זכאי לעלות ארצה" – מבטא את הגורם: הקמת המדינה ופתיחת שעריה.
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "הסבירו שלושה גורמים" לעלייה בשנות ה־50 וה־60, כשלפחות גורם אחד נוגע לעלייה מארצות האסלאם ולפחות אחד לעלייה מאירופה. (2) לבחור מקור מספר הלימוד ולהסביר כיצד בא בו לידי ביטוי גורם אחד.
תשובה לדוגמה:
גורם ראשון (ארצות האסלאם ואירופה): הקמת מדינת ישראל. עם הקמת המדינה בשנת 1948 בוטלו הגבלות העלייה של "הספר הלבן", והמדינה פתחה את שעריה לכל יהודי. יהודים רבים, ובעיקר מארצות האסלאם, קיבלו בהתלהבות את הקמת המדינה, ראו בה הגשמה של הכמיהה לשיבת ציון ורצו להיות שותפים בבנייתה.
גורם שני (ארצות האסלאם): התעצמות הסכסוך הערבי־ישראלי והדה־קולוניזציה. בארצות ערב זוהו היהודים עם הציונות, ובמהלך מלחמת העצמאות ואחריה התגבר היחס העוין כלפיהם. פרצו התפרעויות אלימות, ונחקקו חוקים שפגעו בזכויותיהם וברכושם. בעירק, למשל, החמירה רדיפת היהודים, ובשנים 1950–1951 עלו כמעט כל יהודיה במבצע "עזרא ונחמיה". בצפון אפריקה גבר היחס העוין בעקבות הדה־קולוניזציה, כי היהודים נחשבו בעלי ברית של השלטון הקולוניאלי.
גורם שלישי (אירופה): פליטי השואה והמצב במזרח אירופה. מאות אלפי ניצולי שואה חיו במחנות העקורים באירופה, ולא יכלו לשוב לבתיהם שנהרסו ולקהילותיהם שהושמדו, וחיפשו מקלט. בשנות החמישים הגיעו גם יהודים ממזרח אירופה הקומוניסטית, בעקבות מצוקה כלכלית, אנטישמיות ותסיסות פוליטיות. כך היה בפולין (בעיקר בשנים 1956–1957, "עליית גומולקה"), ברומניה ובהונגריה אחרי המרד של 1956.
מקור מספר הלימוד. בחרתי בחוק השבות, שחוקק בכנסת ב־5 ביולי 1950. סעיף 1 בחוק קובע: "כל יהודי זכאי לעלות ארצה". החוק מבטא את הגורם הראשון, הקמת המדינה: מדינה ריבונית, ולא שלטון זר, היא שקובעת עכשיו מי ייכנס לארץ, והיא מעגנת בחוק את זכותו של כל יהודי באשר הוא לעלות ולהיות אזרח. בכך הפך החוק את מדינת ישראל לבית פתוח לכל היהודים, ולא היו עוד מכסות עלייה כמו בתקופת המנדט.
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: להסביר גורמים רק לעלייה מארצות האסלאם או רק מאירופה, ובכך להחמיץ דרישה מפורשת בשאלה.
סעיף ב
נסיבות (3 עובדות): מדינה צעירה אחרי מלחמה קשה – משאבים וכוח אדם הופנו להשתקמות ולבניית הכוח הצבאי; מספר העולים גדול ממספר הקולטים (יישוב של כ־650,000 קלט כ־700,000 עולים בשנים 1948–1951 ויותר ממיליון עד אמצע שנות השישים) – מעברות, צנע; מחסור במשאבים – עלייה סלקטיבית – הגבלת העלייה מארצות שבהן היהודים לא היו בסכנה; בעיות ביטחון וגבולות – יישובי ספר ופיזור אוכלוסייה; מגוון תרבויות – "כור ההיתוך".
"כור ההיתוך" בשיר (2): הנחלת העברית – "ובבוקר חוזרים אל השפה החדשה / שוברת שיניים אדישה וקשה"; עברות שמות – "מחליפים את השמות"; ויתור על עולם התרבות והמעמד – "כל התוכניות נהפכו לחלומות", "מחליפים מקצוע", "מחליפים זיכרונות מקשטים את העבר", "היה פסנתר בכל חדר אורוות סוסים בחצר".
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "הסבירו טענה זו ובססו אותה על שלוש עובדות" – להסביר כיצד התנאים של המדינה הצעירה השפיעו על מדיניות הקליטה, ולבסס בבדיוק שלוש עובדות היסטוריות. (2) "הסבירו את ההשפעה... באמצעות שתי דוגמאות מקטע השיר" – בדיוק שתיים, כל אחת מצוטטת ומוסברת.
תשובה לדוגמה:
הסבר הטענה. המדינה שזה עתה קמה התמודדה בבת אחת עם מצב ביטחוני, כלכלי ודמוגרפי קשה. המצב הזה חייב אותה לקלוט עולים בדרכים מאולתרות ובמשאבים מוגבלים, והשפיע על החלטות כגון היכן ליישב את העולים, את מי להעלות ראשון ואיזו זהות לעצב להם. שלוש עובדות מבססות זאת:
1. מספר העולים היה גדול ממספר הקולטים. כשקמה המדינה מנה היישוב היהודי כ־650,000 נפש, ועד סוף 1951 הגיעו כ־700,000 עולים. האוכלוסייה היהודית הוכפלה בתוך שנים ספורות, ועד אמצע שנות השישים עלה מספר העולים על מיליון. לא היו די דירות, ולכן שוכנו העולים במחנות עולים, כמו "שער העלייה" בחיפה שבשיר, ובהמשך במעברות, ריכוזים של צריפים ופחונים בתנאים קשים.
2. מחסור חמור במשאבים כלכליים. המדינה יצאה ממלחמת העצמאות, שגבתה משאבים וכוח אדם רבים ונדרשה להשקיע בבניין הצבא. לכן הונהגה מדיניות הצנע (1949 ואילך), של קיצוב מזון ומצרכים. בשל החשש שהעלייה ההמונית תקרוס את מערכות הקליטה, ובעיקר את הדיור, החינוך והבריאות, הופעלה בשנים 1951–1952 מדיניות של עלייה סלקטיבית: הוגבלה עלייה מארצות שבהן היהודים לא היו בסכנה קיומית.
3. בעיות ביטחון וגבולות ארוכים. הגבולות שנקבעו בהסכמי שביתת הנשק היו ארוכים ופגיעים, ועליהם התרחשו חדירות של מסתננים. לכן הופנו עולים רבים להתיישב במושבים בספר ובעיירות פיתוח מרוחקות מן המרכז, כדי לפזר את האוכלוסייה ולתפוס שטחים, בהתאם ליעדים הלאומיים.
(עובדה נוספת: העולים הגיעו ממגוון גדול של ארצות ותרבויות. כדי לגבש מהם אומה ישראלית אחת עם תרבות משותפת, הונהגה מדיניות "כור ההיתוך".)
השפעת "כור ההיתוך" על העולים – שתי דוגמאות מן השיר. לפי מדיניות "כור ההיתוך" היה על העולים להשיל את תרבות ארץ המוצא ולאמץ את התרבות הישראלית־עברית החדשה:
1. כפיית השפה העברית. העולים נדרשו לעבור לשפה העברית ולנטוש את שפות מוצאם (במבצע "הנחלת הלשון", באולפנים ועוד). בשיר: "ובבוקר חוזרים אל השפה החדשה / שוברת שיניים אדישה וקשה". העברית מתוארת כשפה זרה וקשה, והעולים מתגעגעים לשפתם ומאזינים לה בסתר, ב"קול ציון לגולה", "יושבים כמו גולים במחתרת". השינוי נכפה עליהם, ולא אומץ מבחירה.
2. ויתור על השמות ועל הזהות הקודמת. העולים נדרשו לאמץ שמות עבריים, וגם לוותר על מעמדם ועל עולמם הקודם. בשיר: "מחליפים מקצוע, מחליפים את השמות / מחליפים זיכרונות מקשטים את העבר". העולים איבדו את מעמדם המקצועי והחברתי ("כל התוכניות נהפכו לחלומות"), והעבר נשאר רק כזיכרון מיופה: "היה פסנתר בכל חדר אורוות סוסים בחצר".
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לצטט שורה מן השיר שעוסקת בתנאי המעברה (גג עף, מים) כדוגמה ל"כור ההיתוך". זו דוגמה לתנאי הקליטה, לא למדיניות התרבותית.
שאלה 12 · מלחמת ששת הימים (1967)
מלחמת ששת הימים (1967)
לפניכם קטע מקור משיחה שנערכה זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים, עם לוחמים מן התנועה הקיבוצית שהשתתפו במלחמה.
– כיצד התחושות שרווחו בציבור הישראלי בתקופה שקדמה למלחמת ששת הימים (תקופת ההמתנה) באות לידי ביטוי בקטע המקור? בססו את תשובתכם על שלוש דוגמאות מן המקור.
– על פי מה שלמדתם, הסבירו שלושה מן הגורמים לתחושות אלה.
הסבירו את הפער בין התחושות שרווחו בציבור הישראלי לפני מלחמת ששת הימים ובין התחושות שרווחו בציבור הישראלי אחרי המלחמה. בססו את הסברכם על מהלכי המלחמה ועל תוצאותיה.
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
תחושות בקטע (3 דוגמאות): איום קיומי – "ידעת שהבית בסכנה", "הדאגה שהייתה למה שיהיה פה בבית", "הדבר הגדול והנורא הזה עומד להתרחש"; חשש מכוח צבאות ערב – "שהתותחים הירדניים מגיעים עד תל אביב... ושחיל האוויר המצרי והערבי חזק מאוד", "יספיקו לגרום נזק רב"; חשש לפגיעה בעורף ובאזרחים – "הסתכלתי על המקלטים, הסתכלתי על הילדים", "החפירות החדשות".
גורמים (3): איומי נאצר וצעדיו (כניסת צבא מצרים לסיני, סילוק כוח האו"ם, סגירת מצרי טיראן); התעמולה הערבית על מלחמת השמדה; הברית הצבאית של מצרים עם סוריה ועם ירדן – תחושת מצור; היעדר תמיכה בין־לאומית; התחושה שממשלת אשכול חלשה ואינה מתאימה לשעת חירום.
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "כיצד התחושות... באות לידי ביטוי" – לזהות את התחושות ולבסס בבדיוק שלוש דוגמאות מן המקור. (2) "הסבירו שלושה מן הגורמים" – בדיוק שלושה, מן החומר הנלמד, כל אחד עם עובדות והסבר כיצד יצר את התחושות.
תשובה לדוגמה:
התחושות בקטע המקור. בתקופת ההמתנה, מאמצע מאי עד 5 ביוני 1967, רווחו בציבור הישראלי תחושות של פחד, דאגה ואיום קיומי:
1. תחושת איום קיומי על "הבית", על המדינה כולה. אשר אומר: "ידעת שהבית בסכנה", ומתאר "את הדאגה שהייתה למה שיהיה פה בבית" ואת הידיעה ש"הדבר הגדול והנורא הזה עומד להתרחש". הכוונה לחשש לגורלה של המדינה כולה, לא רק לחשש מקרב.
2. חשש מכוחם של צבאות ערב. לדבריו "התותחים הירדניים מגיעים עד תל אביב... ושחיל האוויר המצרי והערבי חזק מאוד. חשבנו שעד שיחסלו אותם הם יספיקו לגרום נזק רב". כלומר, גם מי שהאמין שצה"ל ינצח, צפה מחיר כבד.
3. חשש לפגיעה קשה בעורף ובאוכלוסייה האזרחית. אשר מספר: "הסתכלתי על המקלטים, הסתכלתי על הילדים... הסתכלתי על החפירות החדשות [תעלות מגן] שנעשו". ההכנות בעורף, כמו מקלטים ותעלות, והמחשבה על הילדים, מבטאות את החרדה שהמלחמה תפגע בבתים ובמשפחות. לכן "הייתה הרגשה כבדה מאוד".
שלושה גורמים לתחושות:
1. צעדי נאצר ואיומי המלחמה. באמצע מאי 1967 הכניס נשיא מצרים, גמאל עבד אל־נאצר, כוחות צבא גדולים לסיני, ודרש את פינוי כוח החירום של האו"ם, שהוצב בסיני מאז 1957. ב־22 במאי הודיע על סגירת מצרי טיראן לשיט ישראלי, צעד שישראל הגדירה מראש עילה למלחמה. צבא גדול סמוך לגבול, יחד עם סגירת המצרים, יצרו תחושה שהמלחמה קרובה ושהמדינה מאוימת.
2. התעמולה הערבית והברית הצבאית. התעמולה הערבית בכלל, והמצרית בפרט, הכריזה שצבאות ערב עומדים לפתוח במלחמת השמדה נגד ישראל. מצרים חתמה על ברית הגנה עם סוריה (1966), ובסוף מאי 1967 גם עם ירדן. ישראל מצאה את עצמה מוקפת בצבאות ערב בכל גבולותיה, והתחזקה תחושת המצור והסכנה.
3. היעדר תמיכה בין־לאומית ומשבר אמון בהנהגה. ישראל ניסתה לגייס את המעצמות לפתוח את מצרי טיראן, ללא הצלחה, ונראה שאין מי שיעמוד לצדה. ברית המועצות תמכה במדינות ערב. במקביל נוצרה תחושה שממשלת לוי אשכול, ראש הממשלה ושר הביטחון, חלשה ומהססת. תחושה זו התחזקה בעקבות "נאום הגמגום" של אשכול ברדיו (28 במאי). רק בתחילת יוני הוקמה ממשלת אחדות לאומית, ומשה דיין מונה לשר הביטחון.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לצטט את המקור בלי לנסח מהי התחושה, או להביא גורמים שאירעו אחרי פרוץ המלחמה.
סעיף ב
הפער: מחשש, דאגה וחרדה קיומית לפני המלחמה – לשמחה, זחיחות, ביטחון, עוצמה וגאווה לאומית אחריה.
מהלכי המלחמה (3): השמדת חיל האוויר המצרי בתוך שעות (ואחר כך חילות האוויר של סוריה וירדן); הבסת הצבא המצרי והגעה לתעלת סואץ בתוך ימים; כיבוש העיר העתיקה בירושלים והגדה המערבית; כיבוש רמת הגולן והחרמון.
תוצאות (3): השטחים שבשליטת ישראל גדולים פי שלושה ויותר משטחה לפני המלחמה – עומק אסטרטגי, הסרת איומים על יישובי הגליל, המרכז והדרום; שליטה במקומות קדושים (הכותל, הר הבית, מערת המכפלה); עליונות צבאית מובהקת לאחר ניצחון מהיר ובאבדות מעטות יחסית.
מה השאלה מבקשת:
"הסבירו את הפער" – לנסח מה היו התחושות לפני המלחמה ומה היו אחריה, ולהסביר מדוע התחושות התהפכו. ההסבר צריך להתבסס גם על מהלכי המלחמה וגם על תוצאותיה. המספר לא צוין, ולכן שלוש עובדות בכל אחד מהם.
תשובה לדוגמה:
הפער. לפני המלחמה, בתקופת ההמתנה, רווחו בציבור הישראלי חשש כבד, דאגה וחרדה קיומית מפני מלחמה שתגבה מחיר נורא, ואף תסכן את קיום המדינה. בתוך שישה ימים התהפכה האווירה. אחרי המלחמה רווחו שמחה, התרוממות רוח, תחושת ביטחון ועוצמה וגאווה לאומית, ובקרב רבים גם זחיחות, תחושה שצה"ל בלתי מנוצח. הפער נובע ממהלכי המלחמה המהירים ומתוצאותיה המרשימות:
מהלכי המלחמה:
1. המלחמה נפתחה ב־5 ביוני 1967 במתקפה מפתיעה של חיל האוויר הישראלי (מבצע "מוקד"). בתוך שעות ספורות הושמד רוב חיל האוויר המצרי על הקרקע, ובהמשך היום נפגעו קשות גם חילות האוויר של סוריה ושל ירדן. האיום מן האוויר, שעורר את הפחד הגדול לפני המלחמה, הוסר כמעט מיד.
2. בתוך ימים ספורים הביס צה"ל את הצבא המצרי בסיני והגיע לתעלת סואץ.
3. בחזית הירדנית כבש צה"ל את הגדה המערבית ואת העיר העתיקה בירושלים (7 ביוני). בימים האחרונים של המלחמה (9–10 ביוני) הדף את הצבא הסורי וכבש את רמת הגולן ואת החרמון.
תוצאות המלחמה:
1. בסיום המלחמה החזיקה ישראל בשטחים שגודלם יותר מפי שלושה משטחה לפני המלחמה: סיני ורצועת עזה, הגדה המערבית, ירושלים המזרחית ורמת הגולן. הגבולות החדשים העניקו לה עומק אסטרטגי, והסירו את האיומים הצבאיים על יישובים בגליל, במרכז הארץ ובדרומה. התותחים הירדניים שאיימו על תל אביב והתותחים הסוריים מעל עמק החולה כבר לא היו שם.
2. ישראל השיגה שליטה במקומות קדושים ליהודים שלא הייתה אליהם גישה מאז מלחמת העצמאות, ובהם הכותל המערבי והר הבית ("הר הבית בידינו") ומערת המכפלה. הדבר עורר התרוממות רוח לאומית ודתית.
3. צה"ל ביסס עליונות צבאית ברורה. הוא הביס בתוך שישה ימים את צבאות מצרים, ירדן וסוריה, באבדות מעטות יחסית למול האבדות של צבאות ערב. החשש מ"חורבן" התחלף בתחושה של עוצמה וביטחון.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לתאר את מהלכי המלחמה בלי להסביר כיצד כל אחד מהם שינה את התחושות, או לבסס רק על המהלכים או רק על התוצאות.
שאלה 13 · מלחמת יום הכיפורים (1973)
מלחמת יום הכיפורים (1973)
לפניכם קטע מקור ממאמר של חוסיין חרידי, דיפלומט מצרי, ובו הוא מתאר את זיכרונותיו מן המלחמה (אוקטובר 1973) כשהיה קצין צעיר בצבא המצרי.
– הסבירו כיצד המטרות שרצתה מצרים להשיג ביציאה למלחמה באות לידי ביטוי בקטע המקור.
– על פי מה שלמדתם, האם הושגו מטרות אלה? נמקו את תשובתכם באמצעות שתי עובדות היסטוריות.
הסבירו את הפער בין ההישגים הצבאיים של ישראל במלחמת יום הכיפורים ובין התחושות הקשות בציבור הישראלי אחרי המלחמה. בססו את הסברכם על שלוש עובדות היסטוריות.
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
מטרות בקטע (3): להשיב לעצמה את השטחים שאיבדה – "הבנו שסוף־סוף נשחרר את סיני מהישראלים"; לנקום בישראל על התבוסה ב־1967 – "מצרים תנקום את נקמתה", "הגיעו החדשות שחיכינו להן במשך שש השנים האחרונות מאז מלחמת יוני 1967"; לשקם את כבודה – "שמחנו שסוף־סוף התחלנו להגיב", "השמחה וההתרוממות", הקצינים "ולנקוט פעולה צבאית נחרצת".
הושגו (2 עובדות): ההצלחות בתחילת המלחמה (צליחת התעלה, פריצת קו בר־לב) שיקמו את הגאווה הלאומית; הסכם הפרדת הכוחות (1974) – בסיס למשא ומתן מדיני; ביקור סאדאת בירושלים (1977), הסכמי קמפ־דייוויד (1978), הסכם השלום (1979) והחזרת סיני כולו.
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "הסבירו כיצד המטרות... באות לידי ביטוי" – לנסח את המטרות של מצרים ולעגן כל אחת בציטוט. המספר לא צוין, ולכן שלוש מטרות. (2) "האם הושגו... נמקו באמצעות שתי עובדות" – עמדה ברורה ובדיוק שתי עובדות.
תשובה לדוגמה:
המטרות בקטע המקור:
1. להשיב לעצמה את השטחים שאיבדה במלחמת ששת הימים, ובראשם סיני. המחבר מתאר את שמחת הקצינים "כשאנו, קצינים צעירים, הבנו שסוף־סוף נשחרר את סיני מהישראלים". ההסתערות על תעלת סואץ ("הצבא המצרי החל את ההסתערות על תעלת סואץ") היא הצעד הראשון לשחרור סיני.
2. לנקום בישראל על התבוסה של 1967. המחבר כותב שהקצינים הבינו ש"מצרים תנקום את נקמתה, כפי שהובטח שש שנים קודם לכן", ושההודעה על תחילת המתקפה הייתה "החדשות שחיכינו להן במשך שש השנים האחרונות מאז מלחמת יוני 1967".
3. לשקם את הכבוד והגאווה הלאומית שנפגעו בתבוסה של 1967. הקצינים הצעירים דחקו במפקדם "לתקוף את הכוחות הישראליים... ולנקוט פעולה צבאית נחרצת", וכשהחלה ההפגזה "שמחנו שסוף־סוף התחלנו להגיב על התקפות ישראל". המחבר מסכם: "אין מילים שיכולות לתאר את השמחה וההתרוממות שחווינו". מאחורי תחושות אלה עומד הצורך להחזיר למצרים את כבודה.
(ראוי לשים לב: הקטע מציג את המלחמה כתגובה ל"התקפה" ישראלית לפי הודעת השידור המצרי. בפועל מצרים וסוריה פתחו במתקפת פתע מתואמת ביום הכיפורים, 6 באוקטובר 1973, בשעה 14:00. ההודעה שימשה כיסוי תעמולתי, והמחבר עצמו מעיד שגם הקצינים "לא הבנו שהמלחמה החלה".)
האם הושגו המטרות? כן, ברובן הושגו, גם אם לא בשדה הקרב אלא בדרך מדינית:
עובדה ראשונה: הצלחת הצבא המצרי בתחילת המלחמה. צבא מצרים חצה את תעלת סואץ, פרץ את קו בר־לב והחזיק ברצועה לאורך הגדה המזרחית של התעלה. אף שבהמשך המלחמה צה"ל חצה את התעלה וכיתר את הארמייה השלישית, ההצלחות בימים הראשונים שיקמו את הגאווה הלאומית המצרית. במצרים נחשבת המלחמה עד היום לניצחון.
עובדה שנייה: התהליך המדיני שהחזיר את סיני. השיחות על הפרדת כוחות עם תום המלחמה הובילו להסכם ביניים בין ישראל למצרים (ינואר 1974), שהיה בסיס לתהליך של משא ומתן מדיני. בהמשך הגיע נשיא מצרים, אנואר סאדאת, לביקור בירושלים (נובמבר 1977). אחריו נחתמו הסכמי קמפ־דייוויד (1978) והסכם השלום בין ישראל למצרים (1979), ובמסגרתו הוחזר סיני כולו למצרים (עד 1982). כך הושגה המטרה העיקרית, השבת סיני.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לענות "לא הושגו, כי צה"ל ניצח בשדה הקרב" בלי להתייחס להישג המדיני ולהחזרת סיני. גם תשובה כזו צריכה להתמודד עם העובדות.
סעיף ב
הפער: המלחמה הסתיימה בניצחון צבאי ישראלי (צה"ל ניצב מעבר לתעלה, בכ־101 ק"מ מקהיר, ובגולן בכ־40 ק"מ מדמשק), אך בציבור שררו תחושות קשות בגלל המחיר הכבד והמחדל.
עובדות (3): הצלחת מצרים וסוריה להפתיע בהתקפה מתואמת – כישלון המודיעין; פריצת קווי ההגנה והחזקת שטחים למרות הבטחות הדרג המדיני והצבאי; כישלונות בימים הראשונים (נפילת מעוזים ומוצבים, כישלון התקפת הנגד); המחיר הכבד – יותר מ־2,300 הרוגים ואלפי פצועים; שבויים ונעדרים.
מה השאלה מבקשת:
"הסבירו את הפער" – להציג את ההישגים הצבאיים בסוף המלחמה ואת התחושות הקשות שאחריה, ולהסביר מדוע לא הייתה שמחת ניצחון. ההסבר צריך להתבסס על בדיוק שלוש עובדות.
תשובה לדוגמה:
הפער. מבחינה צבאית הסתיימה המלחמה בניצחון ישראלי. אחרי שבלם את המתקפה, חצה צה"ל את תעלת סואץ, כיתר את הארמייה השלישית המצרית והגיע למרחק של 101 ק"מ מקהיר. בחזית הצפונית הדף את הצבא הסורי מרמת הגולן, חדר לשטח סוריה והגיע למרחק של כ־40 ק"מ מדמשק. ובכל זאת, בציבור הישראלי לא שררה שמחת ניצחון אלא אבל, כעס, תסכול ואובדן אמון בהנהגה. הסיבה היא שהניצחון בסוף המלחמה לא מחק את ההלם של ימיה הראשונים ואת המחיר הכבד:
עובדה ראשונה: ההפתעה וכישלון המודיעין. מצרים וסוריה הצליחו להפתיע את ישראל במתקפה מתואמת בשתי חזיתות, ביום הכיפורים, 6 באוקטובר 1973. זה קרה למרות סימנים מקדימים, כי המודיעין העריך ש"הסבירות למלחמה נמוכה", והמילואים גויסו באיחור. הציבור, שהאמין מאז 1967 בעליונות צה"ל ובמודיעין שלו, חש שההנהגה הפקירה אותו.
עובדה שנייה: הכישלונות בימים הראשונים. הצבא המצרי פרץ את קו בר־לב, ומעוזים רבים נפלו או פונו. הסורים חדרו לרמת הגולן וכבשו את מוצב החרמון. התקפת הנגד בסיני ב־8 באוקטובר נכשלה. הדבר העיד על חוסר מוכנות למלחמה, והוכיח שמצרים וסוריה הצליחו להחזיק בשטחים למרות הבטחות הדרג המדיני והצבאי שלא יוכלו לעשות זאת.
עובדה שלישית: המחיר הכבד בנפש. במלחמה נהרגו יותר מ־2,300 חיילים, ואלפים נפצעו. מאות חיילים נפלו בשבי המצרי והסורי, והוחזרו רק אחרי משא ומתן, ומשפחות רבות חיו זמן רב באי־ודאות לגבי נעדרים. כמעט כל משפחה בישראל נפגעה. האבדות הכבדות האפילו על ההישג הצבאי.
הפער בין הניצחון בשדה הקרב ובין המחיר והמחדל הוביל למחאה ציבורית ולהקמת ועדת אגרנט. בעקבות כל אלה התפטרה ראש הממשלה גולדה מאיר (1974).
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לתאר רק את התחושות הקשות בלי להציג את ההישגים הצבאיים, וכך לא להסביר "פער", או להביא עובדות על תוצאות מדיניות במקום עובדות על המחיר והמחדל.