בגרות בהיסטוריה 22262 - חורף 2021

מה השאלה מבקשת: שני חלקים. (1) להציג את הטענה העיקרית של המשלחת נגד שלטון הורדוס ולבסס אותה על שתי עובדות היסטוריות מן הקטע. (2) על פי הידע, להציג עמדה אחרת על שלטון הורדוס ולבסס אותה על שתי עובדות היסטוריות.

תשובה מלאה:
חלק ראשון – הטענה העיקרית של המשלחת:
לאחר מות הורדוס (4 לפנה"ס) יצאה לרומא משלחת מטעם יהודי ארץ־ישראל אל הקיסר אוגוסטוס, כדי לבקש לבטל את המלוכה של בית הורדוס. הטענה העיקרית של חברי המשלחת היא שהורדוס היה שליט עריץ שהנהיג משטר של טרור, שלא היה ראוי להיות מלך, ושהביא על העם היהודי אסון כבד חסר תקדים. הם מתארים אותו כמלך "שקנה לו את התכונות הגרועות בתכלית אשר בכל אחד משלטונות העריצות וצירף אותן יחד", וקובעים כי "לא סופר מעולם על פורענות כזו שבאה עליו דוגמת הרעה שהמיט הורדוס על העם". לכן דרשו "שישוחררו מן המלוכה" ושיהודה תסופח לפרובינקיה סוריה.

עובדה ראשונה – הרג רבים מבני העם: המשלחת טוענת כי "רבים הם [היהודים] שמתו במיתות שמעולם לא סוּפּר עליהן קודם לכן", וכי הורדוס "הרג בני טובים [בנים למשפחות מכובדות] מטעמים חסרי שחר". כלומר, הורדוס חיסל את מי שנחשד בעיניו כמתנגד, גם בלי סיבה של ממש. עובדה זו מבססת את הטענה שהיה עריץ, שכן שלטונו נשען על פחד ועל רצח.

עובדה שנייה – גזל רכוש ורושש את העם: לפי הקטע, הורדוס "שדד את רכושם" של אלה שהרג, ואת מי שהשאיר בחיים "הוא דן בשדידת נכסיהם". נוסף על כך הכביד על העם ב"הטלת מיסים שהיה מטיל על כל אדם מדי שנה", ולכן "את העם, שהיה עשיר, מילא עוני ללא מוצא". עובדה זו מבססת את הטענה שהורדוס המיט על העם אסון לא רק בנפש אלא גם ברכוש: "לא בלבד בזה שהם מתענים במראם וברוחם, אלא גם ברכושם".

חלק שני – עמדה אחרת על שלטון הורדוס:
עמדה אחרת רואה בהורדוס שליט חדשן ובונה, שניהל את הממלכה ביעילות ובהצלחה והיטיב עם העם היהודי בתחומים רבים.

עובדה ראשונה – שיפוץ בית המקדש: בסביבות שנת 20 לפנה"ס החל הורדוס במפעל הבנייה הגדול ביותר שלו: שיפוץ והרחבה של בית המקדש. הוא הכפיל בקירוב את שטח הר הבית ובנה סביבו קירות תמך אדירים (שהכותל המערבי הוא חלק מהם), והקים מבנה מקדש מפואר. הוא הקפיד שהבנייה תיעשה לפי כללי ההלכה, ולכן הכשיר כוהנים לעבודות הבנייה בחלקים הקדושים. בית המקדש המפואר משך עולי רגל רבים מן הארץ ומן התפוצות וחיזק את מעמדה של ירושלים כמרכז היהודי. על כך אמרו חכמים בתלמוד שמי שלא ראה את בניין הורדוס לא ראה בניין נאה מימיו.

עובדה שנייה – פיתוח הארץ ודאגה לאוכלוסייה: הורדוס בנה את העיר קיסריה ואת נמלה הגדול, שחיזק את המסחר של הממלכה, וכן ערים, מבצרים ואמות מים. בנוסף דאג לאוכלוסייה בשעת משבר: כשפקדו את הארץ בצורת ורעב קשה, ייבא הורדוס תבואה ממצרים על חשבונו וחילק אותה לנזקקים, ובשנים אחרות אף הפחית את המיסים שהטיל על העם. מפעלי הבנייה סיפקו גם תעסוקה לפועלים רבים.

לסיכום, המשלחת ראתה בהורדוס עריץ רצחני שרושש את העם, ואילו העמדה האחרת מדגישה את פועלו כבונה, כמפתח הארץ וכשליט שדאג לעמו – ושתי העמדות נשענות על עובדות היסטוריות.

למה זה מקבל ניקוד מלא: הטענה העיקרית של המשלחת מנוסחת בבירור (עריצות, טרור, אסון לעם, אינו ראוי למלוכה) ומעוגנת בציטוט; כל אחת משתי העובדות מן הקטע מובאת בציטוט ומוסבר כיצד היא מבססת את הטענה. מקובלת גם העובדה שהורדוס העדיף את האוכלוסייה הנוכרית: "הוא לא חדל מלקשט את הערים, הנמצאות מסביב והמיושבות נוכרים". בחלק השני מוצגת עמדה הפוכה ברורה, עם שתי עובדות מן הידע (לא מן הקטע). עובדות נוספות שמתקבלות: הורדוס שמר על מעמדה האוטונומי של יהודה, ובזכותו נמנע ממנה בימי חייו שלטון ישיר של נציבים; הורדוס ניצל את קשריו עם רומא כדי להגן על זכויות היהודים בתפוצות; הורדוס עודד יהודים מן התפוצות להתיישב ביהודה.

טעות נפוצה: לבסס את העמדה האחרת על עובדות מן הקטע, או להביא בחלק הראשון "עובדות" שאינן בקטע (למשל רצח מרים החשמונאית) במקום ציטוטים מן הקטע.

מה השאלה מבקשת: שני חלקים. (1) להציג את תוצאות המרד הגדול בשלושה תחומים: כלכלי, דמוגרפי ודתי. (2) להסביר כיצד שתיים מן התוצאות שהוצגו סיכנו את המשך קיומו של העם היהודי בארץ־ישראל.

תשובה מלאה:
חלק ראשון – תוצאות המרד הגדול:
בתחום הכלכלי: המלחמה, שנמשכה משנת 66 לספירה ועד נפילת ירושלים בשנת 70 לספירה (ומצדה כמה שנים אחריה), הסבה הרס כבד לארץ. יישובים רבים נהרסו, שדות ויערות הושחתו והיבול נפגע. הרומאים הפקיעו קרקעות רבות של יהודים והחכירו או מכרו אותן לאזרחים רומאים ולתומכיהם, ומשפחות רבות איבדו את נחלתן. נוסף על כך הטילו הרומאים על היהודים את "מס היהודים": שתי הדרכמות שכל יהודי שילם בעבר למקדש בירושלים הועברו מעתה למקדש האל יופיטר ברומא.

בתחום הדמוגרפי: האוכלוסייה היהודית בארץ ספגה אבדות כבדות בנפש – לפי הערכות, כרבע מן היהודים בארץ נהרגו במלחמה, ברעב ובמגפות. רבים נשבו ונמכרו לעבדות, ושבויים רבים נלקחו לרומא. ערים שבהן התגוררו יהודים התרוקנו מהם, ונוכרים התיישבו בהן – כך למשל קיסריה, שבה נטבחו רבים מיהודיה בפרוץ המרד, נעשתה עיר נוכרית.

בתחום הדתי: בשנת 70 לספירה (בחודש אב) החריבו הרומאים את ירושלים ושרפו את בית המקדש. עבודת הקודש – הקרבת הקורבנות והעלייה לרגל בשלושת הרגלים – פסקה. ירושלים איבדה את מעמדה כמרכז הלאומי והדתי של העם, ומוסדות ההנהגה הדתית שישבו בה – הסנהדרין הישנה והכהונה – התמוטטו. בעם השתררה אווירה של ייאוש ואבל כבד, ורבים חשו שאבדה התקווה לגאולה.

חלק שני – כיצד שתי תוצאות סיכנו את המשך קיומו של העם היהודי בארץ־ישראל:
תוצאה ראשונה – חורבן בית המקדש: בית המקדש היה המרכז הרוחני, הדתי והלאומי של העם כולו, בארץ ובתפוצות; סביבו התנהלו חיי הדת, ובו ישבו מוסדות ההנהגה. עם חורבנו נשאר העם בלי מרכז ובלי הנהגה מוכרת, ונפגעה היכולת לקיים חלק ניכר מן המצוות שהיו קשורות למקדש. היה חשש ממשי שהעם יאבד את מה שמלכד אותו, שחלקים ממנו יתייאשו ויתבוללו, ושלא יהיה מי שינהיג אותו – ולכן החורבן סיכן את המשך הקיום היהודי.

תוצאה שנייה – האבדות בנפש וההרס הכלכלי: התמעטות האוכלוסייה היהודית – בהרג, בשבי ובמכירה לעבדות – החלישה את הנוכחות היהודית בארץ, במיוחד כשבמקביל התיישבו נוכרים בערים שהתרוקנו. במקביל, הרס היישובים, הפקעת הקרקעות ו"מס היהודים" ערערו את בסיס הקיום הכלכלי של מי שנותרו: משפחות רבות איבדו את אדמתן ואת פרנסתן. מצב זה עלול היה לדחוף יהודים רבים לעזוב את הארץ, וכך לסכן את המשך קיומו של יישוב יהודי בארץ־ישראל.

לסיכום, המרד הגדול הסתיים באסון בכל התחומים, ותוצאותיו – ובראשן חורבן המקדש והפגיעה הקשה באוכלוסייה ובכלכלה – העמידו בסכנה את המשך קיומו של העם היהודי בארצו.

למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל אחד משלושת התחומים מוצגות תוצאות מדויקות (כלכלי – הרס, הפקעת קרקעות, "מס היהודים"; דמוגרפי – אבדות, שבי, שינוי הרכב האוכלוסייה; דתי – חורבן המקדש וביטול עבודת הקודש). בחלק השני נבחרו שתיים מן התוצאות שהוצגו, ולכל אחת מוסבר המנגנון שבו היא סיכנה את המשך הקיום בארץ. מקובל גם להסביר את התמוטטות מוסדות ההנהגה (הסנהדרין והכהונה), שיצרה חלל מנהיגותי בשעת מצוקה לאומית קשה.

טעות נפוצה: לבחור בחלק השני תוצאה שלא הוצגה בחלק הראשון, או להביא מספרי הרוגים מדויקים – המספרים במקורות שנויים במחלוקת, ועדיף לכתוב "לפי הערכות".

מה השאלה מבקשת: להציג שלוש תקנות של חכמי יבנה, ולהסביר את החשיבות של כל אחת משלוש התקנות.

תשובה מלאה:
לאחר חורבן הבית בשנת 70 לספירה הקים רבן יוחנן בן זכאי מרכז רוחני והנהגתי ביבנה, ושם הוא ותלמידיו – ואחריו רבן גמליאל – תיקנו תקנות שנועדו להתאים את חיי הדת היהודיים למציאות החדשה, ללא בית מקדש.

תקנה ראשונה – תקיעה בשופר בראש השנה שחל בשבת: בזמן המקדש, כשחל ראש השנה בשבת, תקעו בשופר רק במקדש. רבן יוחנן בן זכאי תיקן שיתקעו בשופר בראש השנה שחל בשבת גם ביבנה, במקום שבו יושב בית הדין. החשיבות: התקנה העבירה ליבנה סמכות שהייתה בעבר של המקדש, וכך חיזקה את מעמדה של יבנה כמרכז ההנהגה החדש של העם. בנוסף היא נתנה פתרון לקיום מצוות תקיעת שופר בלי מקדש.

תקנה שנייה – נטילת לולב בכל שבעת ימי הסוכות: בזמן המקדש נטלו לולב במקדש בכל שבעת ימי החג, ובשאר המקומות – רק ביום הראשון. רבן יוחנן בן זכאי תיקן שיטלו לולב בכל מקום במשך כל שבעת ימי החג, "זכר למקדש". החשיבות: התקנה העבירה מנהג מן המקדש אל כל קהילה ואל כל יהודי, וכך אפשרה לקיים חיים יהודיים מלאים גם בהיעדר מקדש, ובה בעת שמרה על זכר המקדש ועל התקווה לבנייתו מחדש.

תקנה שלישית – קידוש החודש ועיבור השנה ביבנה: לאחר החורבן קבע בית הדין ביבנה את ראשי החודשים ואת עיבור השנים, על פי עדים שבאו להעיד לפניו. החשיבות: בכך נקבעו לוח שנה וסדר חגים ומועדים אחיד לכל העם היהודי, בארץ ובתפוצות, כך שכל היהודים חוגגים את החגים באותו זמן – גורם חשוב לאחדות העם. התקנה גם חיזקה את מעמדה של יבנה, שכן כל העם נזקק לקביעותיה.

לסיכום, תקנות חכמי יבנה התאימו את קיום המצוות למציאות שבלי מקדש, שמרו על זכר המקדש וביססו את יבנה כמרכז מנהיג, וכך סייעו לעם להמשיך להתקיים ולשמור על אחדותו לאחר החורבן.

למה זה מקבל ניקוד מלא: מוצגות שלוש תקנות מדויקות, ולכל אחת מוסברת חשיבותה (מה היא פתרה או חיזקה במציאות שאחרי החורבן). תקנות נוספות שמתקבלות, עם חשיבותן: קביעת נוסח קבוע לתפילת שמונה עשרה בימי רבן גמליאל – נוסח אחיד לכל העם; תפילה ותשובה ביום הכיפורים במקום הקרבת הקורבנות – אפשר לכפר על חטאים גם בלי מקדש; אכילת מצה ומרור בליל הסדר במקום הקרבת קורבן פסח – שינוי בתכני החג שאפשר לקיימו בלי מקדש; תקנת הגר – גיור בלי הפרשת כסף לקורבן; ברכת כוהנים בבית הכנסת בלי נעליים – שמירה על מנהג המקדש; איסור אכילת חדש ביום הנף – שמירה על מנהג המקדש; ימי הצום (תשעה באב, י"ז בתמוז, ג' בתשרי, י' בטבת) – הנצחת זכר המקדש וחורבנו; איסור על מכירת קרקעות ובתים לנוכרים – חיזוק ההתיישבות היהודית ועידוד עבודת האדמה בארץ.

טעות נפוצה: להציג תקנה בלי להסביר את חשיבותה ("הסבר את החשיבות של כל אחת"), או להציג רק את התקנה ולא את המצב שקדם לה בזמן המקדש, שבלעדיו קשה להסביר מה התקנה פתרה.

מה השאלה מבקשת: שני חלקים. (1) להציג את תוצאות מרד בר כוכבא בשלושה תחומים: כלכלי, דמוגרפי ומדיני. (2) להסביר את ההשפעה של שתיים מן התוצאות על המשך הקיום היהודי בארץ־ישראל.

תשובה מלאה:
חלק ראשון – תוצאות מרד בר כוכבא:
מרד בר כוכבא פרץ בשנת 132 לספירה ודוכא בשנת 135 לספירה (בקירוב), עם נפילת ביתר, המעוז האחרון של המורדים. לדיכוי המרד היו תוצאות קשות.

בתחום הכלכלי: יישובים רבים ביהודה, שבה התרכזה המלחמה, נהרסו כליל. השלטון הרומי הפקיע קרקעות רבות של יהודים. משפחות רבות נפגעו בפרנסתן בגלל אובדן המפרנסים – שנהרגו או נמכרו לעבדות – והוטלו על היהודים מיסים כבדים.

בתחום הדמוגרפי: האוכלוסייה היהודית ספגה אבדות כבדות בנפש, ורבים מתושבי יהודה נמכרו לעבדות. יהודה התרוקנה כמעט לגמרי מתושביה היהודים, ונוכרים התיישבו באזורים שהיו מיושבים בעבר ביהודים. חלק ניכר מן האוכלוסייה היהודית שנותרה עבר לגליל, שהפך למרכז היהודי בארץ.

בתחום המדיני: הקיסר אדריאנוס הקים על חורבות ירושלים עיר אלילית רומית בשם "איליה קפיטולינה", ועל היהודים נאסר להיכנס אליה. שם הפרובינקיה שונה מ"יהודה" ל"סוריה־פלשתינה", כדי למחוק את הקשר בין העם היהודי לארצו. בעקבות הכישלון השלימו היהודים עם החיים תחת שלטון זר, ותקוות העצמאות המדינית נגוזה לדורות רבים.

חלק שני – השפעתן של שתי תוצאות על המשך הקיום היהודי בארץ־ישראל:
השפעה ראשונה – הידלדלות האוכלוסייה: בעקבות ההרג, המכירה לעבדות וההגירה התמעטה האוכלוסייה היהודית בארץ מאוד, ועם הזמן העם היהודי נהיה מיעוט בארצו. ההשפעה הייתה ירידה במרכזיותה של ארץ־ישראל בחיי העם: מרכזי היהודים בתפוצות, ובייחוד בבבל, התחזקו, ועם השנים עבר אליהם מרכז הכובד של העם היהודי. כך נחלש הקיום היהודי בארץ־ישראל.

השפעה שנייה – בתחום המדיני: ירושלים היהודית נהרסה, ובמקומה נבנתה עיר אלילית שהיהודים אינם רשאים להיכנס אליה. היהודים איבדו את עירם הקדושה ואת המרכז הלאומי שלהם, ושינוי שם הפרובינקיה לסוריה־פלשתינה החליש את הזיקה ההיסטורית בין היהודים לארץ־ישראל בעיני העולם. כך נפגע מעמדה של הארץ כמולדת הלאומית של העם, והקיום היהודי בה הצטמצם לקיום של קהילה תחת שלטון זר, ללא עיר בירה ובלי סיכוי לעצמאות בעתיד הנראה לעין.

לסיכום, מרד בר כוכבא הסתיים בהרס כלכלי, בהידלדלות האוכלוסייה ובצעדים מדיניים שנועדו לנתק את היהודים מארצם, ותוצאות אלה החלישו מאוד את הקיום היהודי בארץ־ישראל והעבירו בהדרגה את מרכז הכובד של העם אל התפוצות.

למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל אחד משלושת התחומים מוצגות תוצאות מדויקות (כלכלי – הרס יישובים והפקעת קרקעות; דמוגרפי – אבדות, עבדות, התרוקנות יהודה ומעבר לגליל; מדיני – איליה קפיטולינה ושינוי שם הפרובינקיה). בחלק השני נבחרו שתיים מן התוצאות, ולכל אחת מוסברת השפעתה על המשך הקיום היהודי בארץ. מקובל גם להסביר את המשבר הכלכלי: ערעור הבסיס הכלכלי לקיום היהודי בארץ גרם לכך שיהודים רבים עזבו את הארץ לבבל ולחצי האי ערב.

טעות נפוצה: לבלבל בין תוצאות מרד בר כוכבא לתוצאות המרד הגדול (חורבן המקדש היה בשנת 70 לספירה, בסוף המרד הגדול), או להביא מספרי הרוגים כעובדה – המספרים בכתבי ההיסטוריונים הקדומים אינם מדויקים, ועדיף לכתוב "אבדות כבדות".