בגרות בהיסטוריה 22262 - קיץ 2024

מה השאלה מבקשת: (1) להציג שלושה שינויים שחלו בממלכה החשמונאית – לפחות אחד בתחום הטריטוריאלי ולפחות אחד בתחום הדמוגרפי; (2) להסביר שתי סיבות לשינויים אלה.

תשובה מלאה:
שינויים בתחום הטריטוריאלי:
1. הרחבת השטח ביהודה עצמה: בתחילת המרד שלטו החשמונאים באזור מצומצם סביב ירושלים. שמעון כבש את גזר, סילק את חיל המצב הסלאוקי מן המצודה (החקרא) בירושלים, וכבש את יפו והפך אותה לנמל של יהודה.
2. הרחבה גדולה של גבולות הממלכה: יוחנן הורקנוס כבש את אדום בדרום ואת השומרון (כולל שכם והר גריזים); אריסטובולוס הראשון ספח שטחים בצפון (בגליל ובאזור היטורים); אלכסנדר ינאי כבש את רוב ערי החוף ושטחים נרחבים בעבר הירדן. בימיו השתרעה הממלכה על רוב שטחה של ארץ־ישראל.
שינויים בתחום הדמוגרפי:
3. גידול ניכר באוכלוסייה היהודית של הממלכה, ושינוי בהרכב האוכלוסייה: לממלכה צורפו אוכלוסיות לא יהודיות. חלקן גוירו – יוחנן הורקנוס גייר את האדומים, ואריסטובולוס הראשון גייר את היטורים – ובמקומות אחרים גורשו התושבים הנוכרים (כמו תושבי גזר בימי שמעון) והושבו במקומם יהודים.

סיבות לשינויים:
1. סיבה לשינוי הטריטוריאלי – צירוף שטחים שבהם ישבו יהודים והשבת "נחלת אבות": השליטים החשמונאים ראו בשטחים שהיו בעבר חלק מממלכת ישראל ויהודה חלק מנחלת אבותיהם, ושאפו לצרף לממלכה את היישובים היהודיים שהיו פזורים בגליל ובעבר הירדן ולהגן עליהם. בנוסף, יצירת רצף טריטוריאלי וכיבוש ערי החוף ודרכי המסחר חיזקו את הממלכה מבחינה כלכלית (שטחי חקלאות, נמלים ומכסים) וביטחונית, והגדילו את עוצמתה ואת יוקרתה של השושלת.
2. סיבה לשינוי הדמוגרפי – הרצון לשמור על רוב יהודי בממלכה: בעקבות הכיבושים נכללו בממלכה אוכלוסיות נוכריות רבות. כדי שהממלכה תישאר מדינה יהודית ושהשטחים החדשים יהיו נאמנים לשלטון, פעלו השליטים לגייר את הנכבשים או לגרש את מי שסירבו. השינוי הדמוגרפי נבע גם מעצם הכיבוש של שטחים נרחבים, ומנכונותן של חלק מן האוכלוסיות המקומיות (כמו האדומים והיטורים) להתגייר ולהשתלב בממלכה.
השינויים האלה הפכו את מדינת יהודה הקטנה לממלכה גדולה, רב־אזורית ובעלת אוכלוסייה מגוונת.

למה זה מקבל ניקוד מלא: שלושה שינויים, לפחות אחד בכל תחום, מוצגים עם פרטים (מי כבש, מה נכבש); שתי סיבות מוסברות וקשורות לשינויים. מקובלות גם סיבות אחרות: מניע כלכלי (חקלאות, נמלים, דרכי מסחר), מניע ביטחוני, תהילה ועוצמה מדינית וצבאית.

טעות נפוצה: להציג רק שינויים טריטוריאליים ולשכוח את השינוי הדמוגרפי, או לייחס את כל הכיבושים לשליט אחד.

מה השאלה מבקשת: (1) להציג את הטענה העיקרית של חברי המשלחת בנוגע לשלטון הורדוס ולבסס אותה על שתי עובדות היסטוריות מן הקטע; (2) על פי הידע, להציג טענה אחרת בנוגע לשלטון הורדוס ולבסס אותה על שתי עובדות היסטוריות.

תשובה מלאה:
הטענה העיקרית של חברי המשלחת: הורדוס היה עריץ שהנהיג משטר של טרור והביא על העם היהודי אסון שלא היה כמותו, ולכן יש לבטל את המלוכה ההורדוסית. בקטע הם מתארים אותו כמלך "שקנה לו את התכונות הגרועות בתכלית אשר בכל אחד משלטונות העריצות וצירף אותן יחד", וטוענים כי "לא סוּפר מעולם על פורענות כזו שבאה עליו דוגמת הרעה שהמיט הורדוס על העם".
עובדה ראשונה מן הקטע – הורדוס רצח רבים: בקטע: "אם אומנם רבים הם [היהודים] שמתו במיתות שמעולם לא סוּפּר עליהן קודם לכן", ו"כשהרג בני טובים". ואכן, הורדוס הוציא להורג רבים מאנשי האצולה ומתומכי השושלת החשמונאית, ואף את בני משפחת החשמונאים – ובהם הורקנוס השני, אשתו מרים החשמונאית ושני בניו ממנה.
עובדה שנייה מן הקטע – הורדוס שדד את רכוש העם והכביד עליו במיסים: בקטע: "את העם, שהיה עשיר, מילא עוני ללא מוצא", "שדד את רכושם, ואלה שהוא הניח להם לחיות הוא שדד את נכסיהם. מלבד הטלת מיסים שהיה מטיל על כל אדם מדי שנה".
(אפשר גם: הורדוס העדיף את האוכלוסייה הנוכרית על פני היהודים – בקטע: "הוא [הורדוס] לא חדל מלקשט את הערים הנמצאות מסביב והמיושבות נוכרים, מן החורבן וההשמדה של הערים הקיימות במלכותו".)
לכן ביקשה המשלחת מן הקיסר לבטל את המלוכה ולספח את הארץ לסוריה.

טענה אחרת על פי מה שלמדתי: הורדוס היה שליט חדשן ובונה, ששמר על מעמדה של יהודה ותרם רבות לעם היהודי ולארץ.
עובדה ראשונה: הורדוס הרחיב את מתחם הר הבית ושיפץ ובנה מחדש את בית המקדש בפאר רב (העבודות החלו בסביבות 20 לפנה"ס). הבנייה נעשתה בהקפדה על דיני ההלכה – למשל, כהנים הוכשרו כבנאים כדי לבנות את החלקים שרק כהנים רשאים להיכנס אליהם. המקדש המפואר חיזק את מעמדה של ירושלים כמרכז דתי לעם היהודי בארץ ובתפוצות.
עובדה שנייה: הורדוס פיתח את הארץ – הוא בנה את קיסריה ואת נמלה הגדול, ערים, מבצרים וארמונות (כמו הרודיון ומצדה), שיפר את דרכי המסחר וסיפק תעסוקה לפועלים רבים במפעלי הבנייה שלו. בנוסף, בזכות נאמנותו לרומא שמרה יהודה על מעמד של ממלכה אוטונומית, ולא הייתה נתונה לשלטון ישיר של נציבים, ובזכות קשריו עם רומא סייע להבטחת זכויותיהם של היהודים בתפוצות.
(אפשר גם: בשנת בצורת ורעב ייבא הורדוס תבואה ממצרים וחילק אותה לעם, ובשנים מסוימות הפחית את נטל המיסים.)
מכאן שהערכת שלטונו של הורדוס תלויה בנקודת המבט: מבחינת נתיניו הוא היה עריץ אכזר, אך מפעליו הביאו לארץ פיתוח ושגשוג.

למה זה מקבל ניקוד מלא: הטענה העיקרית של המשלחת מוצגת במדויק; שתי עובדות מבססות אותה, כל אחת מעוגנת בציטוט מן הקטע; הטענה האחרת שונה מטענת המשלחת (ולא חוזרת עליה) ומבוססת על שתי עובדות היסטוריות מן הידע, לא מן הקטע. מקובלות גם: הורדוס ניהל את הממלכה ביעילות ודאג לשקט ולביטחון; עודד את היהודים בתפוצות לעלות לרגל ולהתיישב ביהודה.

טעות נפוצה: לבסס את הטענה האחרת על עובדות מן הקטע, או להציג "טענה אחרת" שהיא בעצם עוד צד של העריצות (למשל "הורדוס היה חשדן").

מה השאלה מבקשת: להסביר כיצד תרמו חכמי יבנה למעבר מ"עם המקדש" ל"עם הספר", ולבסס את ההסבר על שלוש דוגמאות.

תשובה מלאה:
לאחר חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה עמד העם היהודי בסכנה: המקדש היה מרכז הפולחן, ההנהגה והאחדות, ובלעדיו היה חשש שהיהדות תתפורר. רבן יוחנן בן זכאי הקים בעיר יבנה מרכז של חכמים, וחכמי יבנה הנחילו לעם את התפיסה שיש קיום לעם ישראל גם בלי מקדש: את עבודת הקורבנות החליפו לימוד התורה, התפילה וקיום המצוות, ואת הסמכות של הכהנים במקדש החליפה סמכות החכמים המפרשים את התורה. בכך הפך העם מ"עם המקדש" ל"עם הספר" – עם שמרכז חייו הוא התורה וההלכה. דוגמאות:

1. שיקום מוסדות ההנהגה: ביבנה הוקם מחדש בית הדין הגדול (הסנהדרין), ובראשו עמד נשיא – בתחילה רבן יוחנן בן זכאי ואחריו רבן גמליאל (דיבנה). המוסד פסק הלכה, שפט, קבע את לוח השנה (קידוש החודש ועיבור השנה) ושימש הנהגה מוסכמת לעם בארץ ובתפוצות. כך עברה הסמכות מן המקדש והכהונה אל החכמים ואל לימוד התורה.

2. העברת המרכז הדתי מבית המקדש לבית הכנסת: בתי כנסת היו קיימים עוד לפני החורבן, אך לאחריו הם הפכו למרכז החיים הדתיים והחברתיים בכל קהילה. חכמי יבנה קבעו כי התפילה היא חובה ותחליף לעבודת הקורבנות: בימי רבן גמליאל הוסדרה תפילת שמונה עשרה, שנאמרת בקביעות כמה פעמים ביום במקביל לזמני הקורבנות. בית הכנסת שימש גם מקום לקריאת התורה ולימודה – וכך יכול היה כל יהודי, בכל מקום, לקיים את דתו.

3. תקנות ריב"ז "זכר למקדש": רבן יוחנן בן זכאי התקין שבראש השנה שחל בשבת יתקעו בשופר ביבנה (במקום מושב בית הדין), כפי שהיה נהוג במקדש, ושנטילת הלולב תיעשה בכל מקום כל שבעת ימי החג, ולא רק ביום הראשון, כפי שהיה במקדש. כך הועברו מצוות שהיו קשורות למקדש אל כל הקהילות, ונשמר זכר המקדש בלי תלות בו.

(אפשר גם: הקמת בתי מדרש ללימוד תורה ולהסמכת חכמים; הכרעה בהלכה כדעת בית הלל, שאיחדה את ההלכה; תחילת כינוס ההלכות שהוביל בהמשך לעריכת המשנה בידי רבי יהודה הנשיא בסביבות 200 לספירה, ולספרות התלמוד והמדרש.)

כך יצרו חכמי יבנה מסגרת חדשה – ההלכה, לימוד התורה, התפילה ובית הכנסת – שאיפשרה לעם להמשיך להתקיים גם בלי מקדש ובלי עצמאות מדינית, והפכה אותו ל"עם הספר".

למה זה מקבל ניקוד מלא: יש הסבר מהותי של השינוי (מעבר ממרכז פולחן במקדש לחיים סביב התורה וההלכה) ושלוש דוגמאות מפורטות שכל אחת מהן מקושרת להסבר: מוסדות ההנהגה, התפילה ובית הכנסת, התקנות. מקובלות גם דוגמאות אחרות: בתי מדרש, הכרעת ההלכה, ספרות ההלכה.

טעות נפוצה: לתאר את חורבן הבית במקום את תרומת חכמי יבנה, או לייחס לחכמי יבנה את המצאת בית הכנסת – בתי הכנסת היו קיימים עוד לפני החורבן.

מה השאלה מבקשת: להסביר את טענת יהושפט הרכבי שמרד בר כוכבא הביא אסון כבד, משום שבעקבותיו הורע מאוד מצב היהודים, ולבסס את ההסבר על שלוש עובדות היסטוריות.

תשובה מלאה:
הטענה פירושה שהמרד לא רק נכשל, אלא שתוצאותיו היו קשות עוד יותר מתוצאות המרד הגדול: החורבן היה כבד ונמשך שנים רבות, והוא פגע ביסודות הקיום היהודי בארץ־ישראל – באוכלוסייה, בכלכלה, בירושלים, בחיי הדת ובמעמדה של הארץ בעם כולו. עובדות המבססות את הטענה:

1. חורבן יהודה והרג המוני: הצבא הרומאי דיכא את המרד באכזריות. לפי ההיסטוריון הרומי קסיוס דיו נהרסו עשרות מצודות ומאות כפרים ונהרגו מאות אלפים (מספרים אלה הם הערכה של מקור קדום). רבים נלקחו בשבי ונמכרו לעבדות. יהודה, שהייתה מרכז היישוב היהודי, התרוקנה כמעט מתושביה היהודים, ומרכז היישוב היהודי עבר לגליל.

2. ירושלים הפכה לעיר אלילית ונאסרה על היהודים: לאחר המרד הושלמה הקמתה של איליה קפיטולינה – עיר רומית אלילית על חורבות ירושלים – ועל היהודים נאסר להיכנס אליה. בנוסף שינו הרומאים את שם הפרובינקיה מ"יהודה" ל"סוריה־פלשתינה", כדי לנתק את הזיקה ההיסטורית בין היהודים ובין ארצם. התקווה לבנות מחדש את המקדש בעתיד הקרוב נגוזה.

3. גזרות השמד: אדריאנוס הטיל גזרות דתיות קשות – איסור על ברית מילה, על לימוד תורה ועל תפילה בציבור, וביטל את השיפוט היהודי. חכמים שהמשיכו ללמד תורה הוצאו להורג, ובהם רבי עקיבא ("עשרה הרוגי מלכות"). בעקבות הגזרות עזבו חכמים רבים את הארץ, ויוקרתה של ארץ־ישראל בעיני העם היהודי בתפוצות ירדה.
(אפשר גם: משבר כלכלי חמור – יישובים רבים נהרסו, השלטון הרומאי הפקיע קרקעות והטיל מיסים כבדים; בטווח הארוך התערער מעמד הבכורה של ארץ־ישראל בחיי העם, והמרכז עבר בהדרגה לבבל.)

לסיכום, בעקבות המרד איבדו היהודים את יהודה ואת ירושלים, נפגעו קשות בחיי הדת והכלכלה, ומעמדה של ארץ־ישראל כמרכז העם נחלש – ומכאן שהמרד אכן הביא אסון כבד.

למה זה מקבל ניקוד מלא: יש הסבר של הטענה (מה פירוש "הורע המצב" – בתחומים שונים), ושלוש עובדות היסטוריות שונות ומדויקות, שכל אחת מהן קשורה במפורש להרעת המצב. מקובלות גם עובדות אחרות: המשבר הכלכלי, עזיבת חכמים, ירידת מעמד ארץ־ישראל ועליית בבל.

טעות נפוצה: להביא עובדות על חורבן בית המקדש בשנת 70 לספירה (תוצאות המרד הגדול) במקום תוצאות מרד בר כוכבא.