בגרות בהיסטוריה 22262 - קיץ 2026
היסטוריה – שאלון 22262 (אקסטרניים, בית שני) · קיץ · 4 שאלות · 1:30 שעות
בחינת הבגרות בהיסטוריה, קיץ 2026, כל 4 השאלות כמו בשאלון, והמקורות שבשאלון. לכל סעיף יש פתרון מלא: מה השאלה מבקשת, תשובה כמו שכותבים אותה בבחינה, ולמה היא מקבלת ציון מלא.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שעה וחצי.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה פרק אחד ובו ארבע שאלות.
יש לענות על שתי שאלות.
מן השאלות שתבחרו לענות עליהן, חובה לבחור שאלה אחת לפחות שיש בה מקור.
(50×2) – סך הכול – 100 נקודות.
שימו לב: תלמידים שאושר להם מבחן מותאם אינם חייבים לבחור בשאלה שיש בה מקור.
ג. חומר עזר מותר בשימוש: אין.
יש לכתוב במחברת הבחינה בלבד. יש לרשום "טיוטה" בראש כל עמוד המשמש טיוטה.
כתיבת טיוטה בדפים שאינם במחברת הבחינה עלולה לגרום לפסילת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
בית שני – מעם מקדש לעם הספר
ענו על שתיים מן השאלות 1–4 (לכל שאלה – 50 נקודות).
מן השאלות שתבחרו לענות עליהן, חובה לבחור שאלה אחת לפחות שיש בה מקור.
שאלה 1 · הממלכה החשמונאית
שלטון בית חשמונאי זכה לתמיכה רחבה בחברה היהודית. הסבירו שלוש סיבות לתמיכה זו.
בתקופת החשמונאים חלו שינויים בתחומים האלה:
– מעמד המנהיג וסמכויותיו
– היחס להלניזם
הציגו דוגמה אחת לשינוי שחל בכל אחד מן התחומים, והסבירו מדוע שינויים אלה עוררו התנגדות מצד חלק מן החברה היהודית.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
סיבות (שלוש מתוך): בית חשמונאי עמד בראש המרד נגד היוונים, טיהר את המקדש והביא לביטול גזרות הדת; הרחיב את גבולות הממלכה והפך אותה לממלכה עצמאית רחבה בעלת רצף טריטוריאלי; הנהיג את חוקי התורה (רוב המלכים); חיזק את הצביון היהודי של הממלכה והבטיח רוב יהודי בשטחיה; הביא לשגשוג כלכלי (נמלים, דרכי מסחר, אדמות חקלאיות).
מה השאלה מבקשת: להסביר שלוש סיבות לתמיכה הרחבה שזכה לה שלטון בית חשמונאי בחברה היהודית (לכל סיבה – מהי ומדוע היא גרמה לתמיכה).
תשובה מלאה:
סיבה ראשונה: בית חשמונאי עמד בראש המרד נגד השלטון הסלווקי ונגד גזרות הדת. בשנת 167 לפנה"ס גזר אנטיוכוס הרביעי גזרות שאסרו על קיום מצוות התורה (שבת, ברית מילה) וחילל את בית המקדש. מתתיהו ובניו, ובראשם יהודה המכבי, הנהיגו את המרד, ובשנת 164 לפנה"ס כבשו את ירושלים, טיהרו את בית המקדש וחידשו בו את העבודה (חנוכה), והגזרות בוטלו. משום שהחשמונאים הצילו את הדת ואת המקדש, רבים בעם ראו בהם מושיעים, חשו כלפיהם הכרת תודה וראו בשלטונם שלטון לגיטימי.
סיבה שנייה: החשמונאים הביאו לעצמאות מדינית ולהרחבה גדולה של גבולות הממלכה. בשנת 142 לפנה"ס השיג שמעון עצמאות ("הוסר עול הגויים מישראל"), ובשנת 141 לפנה"ס כבש את החקרא בירושלים. יורשיו הרחיבו את הממלכה: יוחנן הורקנוס הראשון כבש את אדום ואת השומרון, יהודה אריסטובולוס צירף אזורים בצפון, ואלכסנדר ינאי כבש את רוב ערי מישור החוף ושטחים בעבר הירדן. כך נוצרה ממלכה יהודית עצמאית ורחבה בעלת רצף טריטוריאלי. ההישגים האלה עוררו גאווה לאומית ותחושה שהעם חזר להיות ריבון בארצו, ולכן חיזקו את התמיכה בשלטון.
סיבה שלישית: החשמונאים שמרו על הצביון היהודי של הממלכה והנהיגו בה את חוקי התורה ("חוקי האבות"). רוב המלכים קיימו את חוקי התורה, וכשכבשו שטחים חדשים פעלו לביסוס הרוב היהודי בהם: הם הרסו מקדשים של עבודה זרה (יוחנן הורקנוס החריב את מקדש השומרונים בהר גריזים), גיירו את האדומים ויישבו יהודים בשטחים שנכבשו. לכן ראתה בהם החברה היהודית שלטון שמגן על הדת ועל הזהות היהודית של הארץ, ולא שלטון זר.
(סיבה נוספת שאפשר להציג: שגשוג כלכלי – השליטה בנמלים כמו יפו, שכבש שמעון, ובדרכי המסחר, ותוספת אדמות חקלאיות, שיפרו את מצבם של רבים בעם.)
כך, בזכות ההצלה מן הגזרות, העצמאות וההתרחבות, והשמירה על הצביון היהודי, זכה שלטון בית חשמונאי לתמיכה רחבה.
למה זה מקבל ניקוד מלא: מוצגות שלוש סיבות נפרדות, וכל אחת מוסברת – מדוע היא גרמה לתמיכה – ומבוססת בעובדות (שמות, אירועים, שנים). מקובל גם: הנהגת חוקי האבות; שגשוג כלכלי של ממלכת יהודה.
טעות נפוצה: לתאר את מהלך המרד או את הכיבושים בלי להסביר מדוע הם גרמו לחברה היהודית לתמוך בשלטון.
סעיף ב
מעמד המנהיג וסמכויותיו – דוגמה: יונתן מונה לכהן גדול; יהודה אריסטובולוס הכריז על עצמו מלך; אלכסנדר ינאי הכתיר עצמו מלך והרחיב את סמכויותיו לחקיקה ולשיפוט; שלומציון – אישה שליטה, העבירה את הכהונה הגדולה לבנה הבכור והפיקוד על הצבא לבנה השני. התנגדות: מלך רק מבית דוד; ריכוז המלוכה והכהונה בידי אדם אחד; סטייה מהחלטת אספת העם בימי שמעון; פגיעה בסמכויות הסנהדרין; איש מלחמה ושופך דמים אינו ראוי לכהונה הגדולה. היחס להלניזם – דוגמה: שמות יווניים (הורקנוס, אלכסנדר, אריסטובולוס); אימוץ דרכי שלטון וחצר הלניסטיים; צבא שכירים; כתובות יווניות על מטבעות; קביעת יום חג לניצחון צבאי (יום ניקנור, יום כיבוש החקרא). התנגדות: חשש משינוי הצביון היהודי, מאימוץ אורח חיים זר, מצבא שכירים נוכרי; חצר דומה לחצר הלניסטית.
מה השאלה מבקשת: להציג דוגמה אחת לשינוי בכל אחד משני התחומים (מעמד המנהיג וסמכויותיו; היחס להלניזם), ולהסביר מדוע כל שינוי עורר התנגדות של חלק מן החברה היהודית.
תשובה מלאה:
מעמד המנהיג וסמכויותיו: בתחילת תקופת החשמונאים עמדו בראש העם מנהיגים שקיבלו את סמכותם ככהנים גדולים, כמנהיגים וכמפקדי צבא, ובימי שמעון אף קבעה אספת העם (140 לפנה"ס) שהוא יהיה מנהיג וכהן גדול "עד קום נביא נאמן". שינוי בולט חל כשיהודה אריסטובולוס, ובעקבותיו אלכסנדר ינאי, הכתירו את עצמם למלכים. כך החזיק השליט החשמונאי בבת אחת גם בכתר המלוכה וגם בכהונה הגדולה, והרחיב את סמכויותיו גם לתחומי החקיקה והשיפוט. השינוי עורר התנגדות של חלק מן החברה, ובעיקר של הפרושים, מכמה סיבות: ראשית, על פי המסורת היהודית מלך בישראל צריך להיות מבית דוד, והחשמונאים היו ממשפחת כהנים. שנית, ריכוז הסמכויות הדתיות והמדיניות (מלוכה וכהונה) בידי אדם אחד נתפס כפסול, ונדרש מן המלך לוותר על הכהונה הגדולה. שלישית, שלטון יחיד של מלך נגד את החלטת אספת העם בימי שמעון ופגע בסמכויותיהם של מוסדות אחרים, כמו הסנהדרין. נוסף על כך, מלך שהוא איש מלחמה ושופך דמים נתפס כמי שאינו ראוי לשרת בקודש ככהן גדול. ההתנגדות הגיעה לשיאה בימי אלכסנדר ינאי, כשפרצה מלחמת אזרחים בינו לבין מתנגדיו.
(דוגמה אחרת לשינוי: שלומציון אלכסנדרה – אישה שעמדה בראש הממלכה – הפרידה בין התפקידים, והעבירה את הכהונה הגדולה לבנה הבכור הורקנוס ואת הפיקוד על הצבא לבנה אריסטובולוס.)
היחס להלניזם: אף שהחשמונאים עלו לשלטון כמי שנלחמו בגזרות של השלטון הסלווקי, השליטים החשמונאים אימצו בהדרגה מאפיינים של העולם ההלניסטי. דוגמה: הם נשאו שמות יווניים לצד שמותיהם העבריים – יוחנן הורקנוס, יהודה אריסטובולוס, אלכסנדר ינאי – ועל מטבעותיו של ינאי הופיעה כתובת ביוונית לצד הכתובת העברית. כמו כן העסיקו צבא שכירים נוכרי וניהלו חצר מלוכה בנוסח השליטים ההלניסטיים. השינוי עורר התנגדות של חלק מן החברה היהודית משום שחששו שבעקבות השליטים יאמץ גם העם את אורח החיים ההלניסטי, הזר ליהדות, ושייפגע הצביון היהודי של ארץ־ישראל – אותו צביון שעליו נלחמו המכבים. החצר של המלך החשמונאי דמתה לחצר של מלך הלניסטי ולא לחצר של מלך יהודי, וצבא השכירים הנוכרי עורר חשש שהמלך נשען על זרים ולא על עמו.
כך, השינויים במעמד השליט וביחסו להלניזם הרחיקו מן השלטון חלק מן החברה היהודית, שראו בהם סטייה מן המסורת ומן הערכים שבשמם קם בית חשמונאי.
למה זה מקבל ניקוד מלא: בכל תחום מוצגת דוגמה מוחשית אחת לשינוי (מי, מה), ומוסבר מדוע היא עוררה התנגדות – בקשר ישיר לדוגמה. מקובל גם: מינוי יונתן לכהן גדול; קביעת ימי חג לניצחונות צבאיים (יום ניקנור, יום כיבוש החקרא) כמנהג הלניסטי; לימוד השפה היוונית והשימוש בה.
טעות נפוצה: להציג דוגמה ולא להסביר את ההתנגדות, או להציג את ההתנגדות להלניזם של המתייוונים בימי אנטיוכוס במקום השינויים בתקופת השלטון החשמונאי.
שאלה 2 · מקור – הורדוס
לפניכם קטע מאת ההיסטוריון אברהם שליט, העוסק בדמותו של הורדוס ובפועלו.
– על פי הקטע, הסבירו את הטיעון (טענה ושני נימוקים) של אברהם שליט בנוגע לדמותו של הורדוס.
– על פי מה שלמדתם, הציגו נימוק נוסף לחיזוק הטענה של שליט.
על פי הקטע, הציגו את הדמות של הורדוס בעיני בני תקופתו. הביאו שתי עובדות היסטוריות לביסוס תפיסתם זו על פי מה שלמדתם.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
טענה: הורדוס היה שליט חדשן וראוי להערכה, שנקט מדיניות שהיטיבה עם העם היהודי ותרמה לו ("אחד המחדשים המדיניים... הגדולים שקמו לעם היהודי"; "לכנותו... הורדוס מלך ישראל"). נימוקים מן הקטע: פיתח את המסחר ודרכי המסחר ומרכזים עירוניים ("שָׁקַד המלך גם על פיתוח דרכי המסחר"); פיתח את ירושלים כמרכז מסחר הפנים, למגורים ולעסקים ("פיתוח העיר גם מצד יכולתה לשמש מקום מגורים..."); תרם לעושר ("החקלאות לא הייתה המקור היחיד לעושר"). נימוק נוסף מן הידע: שיקם והרחיב את בית המקדש ואת הר הבית; הקל על העם (הפחתת מסים, תעסוקה במפעלי בנייה, סיוע ברעב); נמל קיסריה ומבצרים; שמר על זכויות יהודי התפוצות; שמר על מעמדה האוטונומי של יהודה ומנע שלטון ישיר של נציבים.
מה השאלה מבקשת: שני חלקים. (1) להסביר על פי הקטע את הטיעון של שליט על הורדוס – טענה ושני נימוקים. (2) להציג מן הידע נימוק נוסף שמחזק את הטענה.
תשובה מלאה:
הטענה של אברהם שליט היא שהורדוס היה שליט חדשן, בעל ראייה רחבה, ושמדיניותו היטיבה עם העם היהודי ותרמה לו, ולכן הוא ראוי להערכה ולא רק לגינוי. בקטע: "הורדוס היה שליט בעל דמיון ועין רואה", "נראה בו אחד המחדשים המדיניים עַזֵּי הלב וחריפי השכל הגדולים שקמו לעם היהודי בתקופה העתיקה", ובסיום: "ההיסטוריון של ימינו חייב לכנותו בשם היאה לו: הורדוס מלך ישראל".
נימוק ראשון: הורדוס קידם את כלכלת הארץ ופיתח את המסחר, באמצעות סלילת דרכי מסחר ופיתוח מרכזים עירוניים, וכך הביא עושר לממלכה ולתושביה. בקטע: "החקלאות לא הייתה המקור היחיד לעושר שהביא שלטונו של הורדוס. הרבה שָׁקַד המלך גם על פיתוח דרכי המסחר", וכן הוא "הבין את הצורך הדוחק במרכזים עירוניים לפיתוח מסחר הארץ". כלומר, הורדוס הבין שכלכלה המבוססת על חקלאות בלבד אינה מספיקה, ופעל לגיוון מקורות העושר.
נימוק שני: הורדוס פיתח את ירושלים, בירת הממלכה, והפך אותה למרכז של סחר הפנים בכל הארץ, וגם למקום שבו נוח לגור ולנהל עסקים. בקטע: "ירושלים לא זו בלבד שהייתה מרכזה הדתי והרוחני של הארץ כולה, אלא גם עיקר מרכזו של סחר הפְּנִים", ו"הוא השתדל לסייע לה על ידי פיתוח העיר גם מצד יכולתה לשמש מקום מגורים לתושבים רבים וגם מצד רווחתם של עסקים". פיתוח הבירה היטיב עם תושביה ועם הכלכלה של הארץ כולה.
נימוק נוסף מן הידע: הורדוס שיקם, הרחיב ופיאר את בית המקדש. בסביבות שנת 20 לפנה"ס החל במפעל בנייה ענק: הוא הכפיל בקירוב את שטח הר הבית באמצעות קירות תמך אדירים (הכותל המערבי הוא חלק מהם) ובנה מחדש את המקדש בפאר רב. הוא הקפיד שהבנייה תיעשה על פי ההלכה – למשל, הכשיר כהנים לעבודות הבנייה בתוך המקדש – כדי שהעבודה בו לא תיפסק. המקדש המפואר משך עולי רגל רבים מן הארץ ומן התפוצות, חיזק את מעמדה של ירושלים כמרכז העם היהודי ותרם גם לכלכלתה. גם מבחינה זו מתאים לו התואר "הורדוס מלך ישראל".
(נימוקים נוספים שאפשר להציג: מפעלי הבנייה סיפקו תעסוקה לפועלים רבים, והורדוס אף הפחית מסים ודאג לייבוא תבואה בשנת בצורת; הוא הקים את נמל קיסריה ומבצרים שהגנו על גבולות הממלכה; פעל להבטחת זכויות היהודים בתפוצות; ובזכות קשריו עם רומא נשמר מעמדה של יהודה כממלכה חסות אוטונומית, והיהודים לא סבלו בימיו משלטון ישיר של נציבים רומאים.)
לכן, בעיני שליט, יש להעריך את הורדוס על פי מפעליו המדיניים והכלכליים, ולא רק על פי מעשי האכזריות שלו.
למה זה מקבל ניקוד מלא: הטענה מנוסחת ומעוגנת בציטוט; שני נימוקים נפרדים מוסברים, וכל אחד מעוגן בציטוט מן הקטע; הנימוק הנוסף לקוח מן הידע (ולא מן הקטע), מבוסס בעובדות ומוסבר כחיזוק לטענה. מקובל גם כל אחד מן הנימוקים שבסוגריים.
טעות נפוצה: להביא בחלק השני נימוק שכבר מופיע בקטע (מסחר, ירושלים) – הנימוק הנוסף חייב לבוא מן הידע.
סעיף ב
בעיני בני תקופתו: שליט רשע, עריץ, מעורר זוועה ובוז ("שנתמלאו זוועה ושאט נפש [בוז] למראה דרכיו ומעשיו"; "ואת הזוועות שמרו לדורות"; "הורדוס הרשע" ו"העבד האדומי"). עובדות (שתיים מתוך): רדף וחיסל את בית חשמונאי ותומכיו – גם את אשתו מרים ואת בניו; משטר עריצות וטרור – איסור כינוסים, רשת מרגלים, כליאה במבצרים, הוצאה להורג של חשודים; הוציא להורג רבים מחכמי הסנהדרין ומינה אנשי שלומו; מוצאו האדומי ואימוץ מנהגים זרים (משחקים ומקדשים לקיסר).
מה השאלה מבקשת: להציג על פי הקטע איך נתפס הורדוס בעיני בני תקופתו, ולהביא מן הידע שתי עובדות היסטוריות שמבססות את התפיסה הזאת.
תשובה מלאה:
על פי הקטע, בני תקופתו של הורדוס ראו בו שליט רשע, אכזר ועריץ, שמעשיו עוררו בהם זוועה ובוז, ואף ראו בו זר – לא מלך יהודי של ממש. בקטע: בני תקופתו "נתמלאו זוועה ושאט נפש [בוז] למראה דרכיו ומעשיו של המלך בעסקי הציבור והיחיד"; מנהיגי האומה "שכחו" את הטוב "ואת הזוועות שמרו לדורות עד שנשאר רק השם 'הורדוס הרשע' ו'העבד האדומי'". הכינוי "העבד האדומי" מבטא את הזלזול במוצאו – הורדוס היה בנו של אנטיפטרוס האדומי, ממשפחה שהתגיירה, ושירתה את המלכים החשמונאים.
עובדה ראשונה: הורדוס רדף בקנאות את בית חשמונאי ואת תומכיו, משום שראה בהם איום על שלטונו – הם היו השושלת הלגיטימית בעיני העם. הוא דאג להטבעת אריסטובולוס השלישי, אחיה של אשתו, הכהן הגדול הצעיר, שהעם אהד אותו; הוציא להורג את הורקנוס השני הזקן; ואף הוציא להורג את אשתו מרים החשמונאית, ובהמשך גם את בניו ממנה, אלכסנדר ואריסטובולוס. מעשי רצח בתוך משפחתו עצמה עוררו זוועה בעם.
עובדה שנייה: הורדוס הנהיג ביהודה משטר עריצות וטרור. הוא אסר על התושבים להתכנס, הפעיל רשת של מרגלים ומלשינים, כלא את חשודים במבצרים והעניש באכזריות כל מי שנחשד בהתנגדות. כבר בתחילת שלטונו הוציא להורג רבים מחברי הסנהדרין שתמכו ביריבו החשמונאי, ומינה במקומם אנשים הנאמנים לו, וכן מינה והדיח כהנים גדולים כרצונו. בסוף ימיו, כשצעירים הורידו את נשר הזהב שהציב מעל שער בית המקדש, הורה להעלותם על המוקד.
(אפשר להביא גם: אימוץ מנהגים זרים ליהדות – משחקי ספורט וקרבות חיות, ובניית מקדשים לכבוד הקיסר אוגוסטוס בקיסריה ובסבסטי.)
עובדות אלה מסבירות מדוע בני תקופתו זכרו אותו כ"הורדוס הרשע".
למה זה מקבל ניקוד מלא: התפיסה מוצגת ומעוגנת בציטוטים מן הקטע (זוועה ושאט נפש; "הורדוס הרשע"; "העבד האדומי"); מובאות שתי עובדות נפרדות ומפורטות מן הידע (מי, מה), וכל אחת קשורה לתפיסה של הורדוס כרשע ועריץ. מקובל גם: מוצאו האדומי והמנהגים הזרים, כנימוק לכינוי "העבד האדומי".
טעות נפוצה: להביא עובדות על מפעלי הבנייה של הורדוס – הן מתאימות לטענה של שליט, לא לתפיסה של בני תקופתו.
שאלה 3 · "המרד הגדול"
הסבירו שלושה גורמים לפרוץ המרד הגדול.
– הסבירו שני נימוקים נגד היציאה למרד.
– הסבירו כיצד הוכיחו תוצאות המרד את צדקתו של אחד מן הנימוקים האלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
גורמים (שלושה מתוך): עריצות הנציבים ופגיעתם בדת (פילטוס והסמלים בירושלים, קומנוס, פלורוס לקח כספים מאוצר המקדש ב־66 לספירה); צו קליגולה להציב את פסלו במקדש; עוינות בין יהודים לנוכרים (קיסריה); מצוקה כלכלית – מסים כבדים, נישול מאדמות, אבטלה, קיטוב חברתי; התחזקות הקנאים והסיקריקים; היעדר הנהגה מוסכמת (כהונה גדולה מושחתת שמונתה בידי רומא, פילוג); תקווה משיחית לגאולה ואי־השלמה עם אובדן החירות.
מה השאלה מבקשת: להסביר שלושה גורמים לפרוץ המרד הגדול (66 לספירה) – לכל גורם: מהו וכיצד הוא הוביל למרד.
תשובה מלאה:
גורם ראשון: שלטון הנציבים הרומאים ופגיעתם ברגשות הדתיים של היהודים. מאז שנת 6 לספירה נשלטה יהודה ברוב השנים בידי נציבים רומאים, שרבים מהם היו מושחתים ואכזריים וזלזלו בדת היהודית. פונטיוס פילטוס הכניס לירושלים צבא עם סמלים שעליהם דמות הקיסר; בימי קומנוס עורר חייל רומאי מהומה בהר הבית בחג הפסח במעשה מבזה, ורבים נהרגו; והנציב האחרון, גסיוס פלורוס, לקח בשנת 66 לספירה כספים מאוצר בית המקדש, וכשהעם מחה – שלח את חייליו לטבוח בתושבי ירושלים. גם הצו של הקיסר קליגולה (בסביבות 40 לספירה) להציב את פסלו בבית המקדש – צו שלא בוצע בסופו של דבר – הוכיח ליהודים שהשלטון הרומאי עלול לחלל את המקדש. הפגיעות החוזרות בדת ובכבוד העם הגבירו את השנאה לרומא ושכנעו רבים שאין דרך לחיות תחת שלטונה.
גורם שני: מצוקה כלכלית וחברתית. המסים לרומא, ובנוסף להם המעשרות והתרומות למקדש, היו מעמסה כבדה. איכרים רבים נקלעו לחובות, נושלו מאדמותיהם והפכו לשכירים או לחסרי עבודה, ואילו מעמד עשיר מצומצם, ובו משפחות הכהונה הגדולה, התעשר. הקיטוב החברתי והייאוש דחפו רבים לכנופיות שודדים ולקבוצות קנאים, והגבירו את הנכונות להתקומם נגד הסדר הקיים – גם נגד רומא וגם נגד העשירים שתמכו בה.
גורם שלישי: התחזקות הקנאים והאמונה המשיחית. כבר בשנת 6 לספירה, בזמן מפקד האוכלוסין של קירניוס, קרא יהודה הגלילי לא לקבל שלטון זר, משום שרק האל הוא אדון לישראל. קבוצות הקנאים והסיקריקים התחזקו ככל שגברו התסכול והייאוש, והתקווה לגאולה משיחית שכנעה רבים שהאל יעזור למורדים, גם אם רומא חזקה מהם. גם היעדר הנהגה מוסכמת תרם לכך: הכהנים הגדולים מונו ופוטרו בידי השלטון הרומאי ונחשבו מושחתים ומשתפי פעולה, ולכן לא היה בכוחם לרסן את הקנאים. כך התקבלה בקיץ 66 לספירה ההחלטה להפסיק את הקרבת הקורבן לשלום הקיסר – צעד שסימן את פרוץ המרד.
שלושת הגורמים יחד – הפגיעה הדתית, המצוקה הכלכלית והקנאות המשיחית – הפכו את המרד בלתי נמנע.
למה זה מקבל ניקוד מלא: מוצגים שלושה גורמים נפרדים, כל אחד מוסבר (כיצד הוביל למרד) ומבוסס בעובדות (נציבים בשמם, אירועים, שנים). מקובל גם: עוינות ומהומות בין יהודים לנוכרים (בקיסריה ובערים מעורבות); אי־השלמה עם אובדן החירות המדינית; פגיעה במעמד ירושלים ובית המקדש.
טעות נפוצה: לכתוב שפסל הקיסר הוצב בבית המקדש – קליגולה ציווה על כך, אבל הצו לא בוצע.
סעיף ב
נימוקים נגד (שניים מתוך): אין סיכוי לנצח את האימפריה הרומאית החזקה בכוחות הדלים של המורדים (נאום אגריפס השני); מחיר הכישלון גבוה מדי – רומא מדכאת מרידות בהרס ובחורבן; אולי שלטונה והצלחתה של רומא מעידים שזה רצון האל; לא נכון למרוד בקיסר בגלל כעס על הנציב. הוכחה בתוצאות: התבוסה (כיבוש הגליל 67, חורבן ירושלים 70, נפילת מצדה) הוכיחה שלא היה סיכוי; חורבן המקדש וירושלים, הרוגים רבים ונמכרים לעבדות, החרמת אדמות, "המס היהודי" והתמוטטות מוסדות ההנהגה (כהונה גדולה, סנהדרין בירושלים) הוכיחו שמחיר הכישלון גבוה מדי.
מה השאלה מבקשת: שני חלקים. (1) להסביר שני נימוקים נגד היציאה למרד. (2) לבחור אחד מהם ולהסביר כיצד תוצאות המרד הוכיחו שהוא היה צודק.
תשובה מלאה:
נימוק ראשון: אין סיכוי לנצח את האימפריה הרומאית. רומא הייתה המעצמה החזקה בעולם, עם צבא סדיר, מאומן ומצויד היטב, ששלט בעמים גדולים וחזקים בהרבה מן היהודים. המורדים, לעומת זאת, היו מעטים, בלי צבא סדיר ובלי בעלי ברית. כך טען המלך אגריפס השני בנאומו לתושבי ירושלים ערב המרד (על פי יוסף בן מתתיהו): עמים רבים וחזקים נכנעו לרומא, ואין זה סביר שהיהודים יצליחו במקום שהם נכשלו.
נימוק שני: מחיר הכישלון יהיה גבוה מדי. הרומאים נהגו לדכא מרידות ביד קשה, בהרס ובחורבן, ולא בהסכמים. לכן מרד שייכשל לא רק לא ישפר את מצב היהודים, אלא עלול להביא לחורבן ירושלים והמקדש ולהרג רב בעם. (נימוקים נוספים שהועלו: לא נכון למרוד בקיסר בגלל כעס על נציב אחד; ייתכן ששלטונה והצלחתה של רומא מעידים שזהו רצון האל.)
כיצד הוכיחו התוצאות את צדקתו של הנימוק השני: המרד נגמר באסון. בקיץ 70 לספירה כבש הצבא הרומאי בפיקודו של טיטוס את ירושלים: בית המקדש נשרף בחודש אב (על פי המסורת – בתשעה באב), וכעבור כחודש נכבשה גם העיר העליונה, והעיר כולה חרבה. יישובים רבים נהרסו, מספר רב של יהודים נהרג, ורבים נשבו ונמכרו לעבדות. אדמות רבות הוחרמו, ועל היהודים הוטל "המס היהודי" (פיסקוס יודאיקוס), שהועבר לרומא במקום תרומת מחצית השקל למקדש. עם חורבן המקדש התמוטטו גם מוסדות ההנהגה המסורתיים: הכהונה הגדולה ועבודת הקורבנות פסקו, והסנהדרין בירושלים חדלה להתקיים. המשך קיומו של העם היהודי עמד בסכנה, וההנהגה נאלצה לבנות את עצמה מחדש ביבנה. התוצאות האלה הוכיחו שמחיר הכישלון אכן היה גבוה מדי, כפי שטענו מתנגדי המרד.
(אפשר לבחור גם בנימוק הראשון: כיבוש הגליל בשנת 67, חורבן ירושלים בשנת 70 ונפילת מצדה בשנת 73 או 74 לספירה הוכיחו שלא היה למורדים סיכוי לנצח את רומא.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: מוסברים שני נימוקים שונים נגד המרד; נבחר נימוק אחד, ומוסבר כיצד תוצאות מוחשיות של המרד (חורבן, הרג, החרמה, קריסת המוסדות) מאשרות אותו – הקשר בין הנימוק לתוצאות מפורש.
טעות נפוצה: למנות את תוצאות המרד בלי לקשור אותן לנימוק שנבחר, או להביא נימוקים בעד המרד.
שאלה 4 · מקור – מרד בר כוכבא
לפניכם קטע מקור מדברי ההיסטוריון הרומאי דיו קאסיוס על מרד בר כוכבא.
– הסבירו כיצד באים לידי ביטוי בקטע המקור שני גורמים שהביאו להצלחת המרד בתחילתו.
– על פי מה שלמדתם, הסבירו שני גורמים לכישלון המרד.
הציגו שלוש מן התוצאות של מרד בר כוכבא בתחומים שונים.
הסבירו את ההשפעה של תוצאות אלה על המשך הקיום היהודי בארץ־ישראל.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
גורמי הצלחה מן הקטע (שניים מתוך): הכנות מדוקדקות וחשאיות שהרומאים לא גילו בזמן ("בתחילה לא שמו הרומאים לב אל היהודים"; "גם בסתר וגם בגלוי"); הצטרפות רבים, גם נוכרים ("כל יהודה הייתה בתנועה"; "הצטרפו אל היהודים רבים אחרים גם מקרב הנוכרים"); מספר רב של מורדים ונואשותם – לוחמים שאין להם מה להפסיד ("לא העז... להתמודד איתם פנים אל פנים מפני שראה את מספרם הגדול ואת נוֹאשוּתם"). גורמי כישלון מן הידע (שניים מתוך): יתרון מספרי של הצבא הרומאי; אסטרטגיה רומאית נבונה – מלחמת התשה, ניתוק האספקה וכיבוש המבצרים בזה אחר זה; היעדר סיוע מבחוץ; פילוג פנימי (מחלוקת בין החכמים, חיכוכים בין בר כוכבא למפקדיו).
מה השאלה מבקשת: שני חלקים. (1) להסביר כיצד באים לידי ביטוי בקטע שני גורמים להצלחת המרד בתחילתו (גורם + ציטוט + הסבר). (2) להסביר מן הידע שני גורמים לכישלון המרד.
תשובה מלאה:
גורם ראשון להצלחה: הכנות חשאיות ויסודיות, שהרומאים לא גילו בזמן, ולכן הופתעו. בקטע: "בתחילה לא שמו הרומאים לב אל היהודים", ורק מאוחר יותר התברר שהמורדים פעלו "גם בסתר וגם בגלוי". המורדים הכינו מראש מחבואים, מערכות מסתור תת־קרקעיות ונשק, וכשפרץ המרד (132 לספירה) הם הפתיעו את הרומאים ושלטו בתחילה בשטחים נרחבים ביהודה.
גורם שני להצלחה: ההשתתפות הרחבה במרד והמספר הגדול של הלוחמים, שנלחמו מתוך נואשות. בקטע: "כל יהודה הייתה בתנועה", "הצטרפו אל היהודים רבים אחרים גם מקרב הנוכרים", ומשום כך המצביא הרומאי יוליוס סוורוס "לא העז בשום מקום להתמודד איתם פנים אל פנים מפני שראה את מספרם הגדול ואת נוֹאשוּתם". לוחמים רבים, שאין להם מה להפסיד, הרתיעו את הרומאים מקרב גלוי והעניקו למרד הישגים בתחילתו.
גורם ראשון לכישלון: היתרון הצבאי של רומא והאסטרטגיה הנבונה שלה. הקיסר אדריאנוס ריכז נגד המורדים כוחות גדולים – לגיונות ויחידות עזר מכמה פרובינציות – ושלח את טובי מצביאיו. הרומאים לא ניהלו מלחמה חזיתית, אלא, כפי שמתאר גם דיו קאסיוס, לכדו את המורדים "יחידות־יחידות", "כיתר את קווי האספקה ומנע אותה" ודחקו את המורדים להתבצר, ואז כבשו את המבצרים בזה אחר זה. כך נשחקו המורדים, עד שנפלה ביתר, מעוזם האחרון (135 לספירה).
גורם שני לכישלון: היהודים לא קיבלו סיוע מבחוץ, והיו מפולגים מבפנים. יהודי התפוצות, שספגו מכה קשה במרד שלהם בשנים 115–117 לספירה, לא הצטרפו, ואף מעצמה זרה לא סייעה. בקרב היהודים עצמם היו מחלוקות: חלק מן החכמים, כמו רבי יוחנן בן תורתא, התנגדו לראות בבר כוכבא משיח, בניגוד לרבי עקיבא; ומן האיגרות של בר כוכבא שנמצאו במדבר יהודה עולים חיכוכים בינו לבין מפקדיו. הבידוד והפילוג החלישו את כוחם של המורדים.
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני גורמי הצלחה מוסברים, וכל אחד מעוגן בציטוט מן הקטע; שני גורמי כישלון שונים מוסברים מן הידע ומבוססים בעובדות. מקובל גם, כגורם הצלחה: לוחמים שאין להם מה להפסיד ("ואת נוֹאשוּתם") כגורם נפרד מן המספר הגדול.
טעות נפוצה: להביא את גורמי ההצלחה מן הידע ולא מן הקטע, או להביא כגורם כישלון את הקטע בלבד בלי ידע.
סעיף ב
תוצאות (שלוש בתחומים שונים): כלכלי – הרס יישובים רבים ביהודה, הפקעת קרקעות, פגיעה בפרנסה, מסים כבדים; דמוגרפי – אבדות רבות בנפש, רבים נמכרו לעבדות, יהודה התרוקנה כמעט מתושביה היהודים ונוכרים התיישבו בה, חלק ניכר מן היהודים עבר לגליל; מדיני – ירושלים נעשתה איליה קפיטולינה ונאסר על יהודים להיכנס אליה, הפרובינקיה יהודה נקראה סוריה־פלשתינה, השלמה עם שלטון זר; דתי – גזרות דת (איסור לימוד תורה, ברית מילה, תפילה בציבור, ביטול השיפוט היהודי), חכמים רבים עזבו את הארץ. השפעה: העם היהודי הלך ונהיה מיעוט בארץ; המרכז עבר לגליל, ובהמשך עלה כוחה של בבל; נחלשה הזיקה בין היהודים לירושלים ולארץ; ערעור הבסיס הכלכלי והגירה לבבל ולחצי האי ערב.
מה השאלה מבקשת: להציג שלוש תוצאות של מרד בר כוכבא, כל אחת מתחום אחר, ולהסביר כיצד השפיעו התוצאות על המשך הקיום היהודי בארץ־ישראל.
תשובה מלאה:
תוצאה בתחום הדמוגרפי: המרד הסתיים באבדות כבדות מאוד בנפש. רבים נהרגו בקרבות, ורבים נשבו ונמכרו לעבדות. דיו קאסיוס מספר על מאות אלפי הרוגים ועל כפרים ומבצרים רבים שנהרסו (המספרים שלו הם הערכה של היסטוריון עתיק). יהודה – אזור ההר שסביב ירושלים – התרוקנה כמעט מתושביה היהודים, ונוכרים התיישבו במקומם. מרכז היישוב היהודי בארץ עבר לגליל.
תוצאה בתחום המדיני: ירושלים הפכה לעיר רומאית אלילית בשם איליה קפיטולינה, ועל היהודים נאסר להיכנס אליה. שם הפרובינקיה שונה מ"יהודה" ל"סוריה־פלשתינה", כדי למחוק את הקשר בין העם היהודי לארצו. היהודים נאלצו להשלים עם שלטון זר ועם אובדן התקווה לעצמאות מדינית.
תוצאה בתחום הדתי: הרומאים גזרו גזרות דת קשות ("גזרות השמד"): נאסרו לימוד תורה, ברית מילה ושמירת מצוות נוספות, והשיפוט היהודי בוטל. חכמים שהמשיכו ללמד תורה הוצאו להורג, ובהם רבי עקיבא, וחכמים רבים עזבו את הארץ. (תוצאה בתחום הכלכלי שאפשר להציג במקום אחת מאלה: הרס יישובים, הפקעת קרקעות רבות ומסים כבדים, שפגעו בפרנסתן של משפחות רבות.)
ההשפעה על המשך הקיום היהודי בארץ־ישראל: התוצאות האלה החלישו מאוד את היישוב היהודי בארץ. בעקבות ההרג, השבי וההגירה, היהודים הלכו והפכו בהדרגה למיעוט בארצם, ומרכז החיים היהודיים בארץ עבר מיהודה לגליל (אושא, ובהמשך בית שערים, ציפורי וטבריה). החורבן הכלכלי ערער את הבסיס לקיום היהודי בארץ ודחף רבים להגר לבבל ולארצות אחרות, וכך התחזק בהדרגה המרכז היהודי בבבל, שעם הזמן קנה לו מעמד מרכזי בעולם היהודי. האיסור להיכנס לירושלים ושינוי שם הפרובינקיה פגעו בזיקה בין העם לבירתו ולארצו. מנגד, מרד בר כוכבא היה הניסיון הגדול האחרון בעת העתיקה להשיג עצמאות בכוח, ומכאן ואילך פעלה ההנהגה היהודית לשמירת הקיום היהודי בארץ בדרכים של לימוד והשלמה עם השלטון.
למה זה מקבל ניקוד מלא: מוצגות שלוש תוצאות משלושה תחומים שונים, וכל אחת מפורטת בעובדות; ההשפעה על המשך הקיום היהודי בארץ מוסברת במפורש (מעבר לגליל, היהודים נעשו מיעוט, עליית בבל, פגיעה בזיקה לירושלים ולארץ). מקובל גם: בניית מקדש אלילי בירושלים, עזיבת חכמים וירידת קרנה של ארץ־ישראל בעיני העם בתפוצות.
טעות נפוצה: להציג שלוש תוצאות מאותו תחום, או להציג את התוצאות בלי להסביר את השפעתן על המשך הקיום היהודי בארץ.