בגרות בלשון (עברית) פרק הלשון, מותאם 011231 - קיץ 2021
פרק הלשון, נוסח מותאם · שאלון 011231 · שאלון מותאם · קיץ · 11 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2021, כל 11 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
שים לב: בבחינה זו יש הנחיות מיוחדות. יש לענות על השאלות על פי ההנחיות.
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א — שם המספר — 20 נקודות
פרק ב — תחביר / פרק ג — מערכת הצורות — יש לבחור באחד הפרקים — 80 נקודות
סך הכול — 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר לנבחן (עמ' 10-11).
ד. הוראות מיוחדות: 1. יש לקרוא את הטקסטים שבעמודים 4-9 ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות. 2. הקפד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שים לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה לשימושך. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
קרא את שלושת המאמרים שלפניך. השאלות בפרקי הלשון הן בזיקה למאמרים.
הנחיות מיוחדות למועד זה: בפרק ב (תחביר) ובפרק ג (מערכת הצורות) חמש שאלות בכל פרק, לכל שאלה — 24 נקודות. "תוכל לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות, אך מספר הנקודות שתוכל לצבור בפרק לא יעלה על 80 נקודות."
פרק א: חובה — שם המספר (20 נקודות)
ההוראות לחלק זה
ענה על שאלה 1.
שאלה 1 · עברית במספרים – בחירת צורת שם המספר
במשפטים שלפניך הקף את הצורה הנכונה של כל שם מספר מבין האפשרויות המודגשות.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
השיטה: לכל מספר שואלים שתי שאלות: (1) מה הוא סופר – מה מינו של שם העצם הנספר (או: האם זה מספר סתמי, תאריך, "פי")? (2) האם המספר בא לפני שם עצם מיודע (ואז צורת נסמך)?
הכלל הבסיסי: במספרים 3–10 (וגם ביחידות שבתוך מספר מורכב) הצורה ה"ארוכה", עם ה' או ת' בסוף (שלושה, חמישה, ארבעה), באה עם שם עצם זכר, והצורה ה"קצרה" (שלוש, חמש, ארבע) – עם שם עצם נקבה.
1. אלפיים ושתים עשרה. בשנים סופרים שנים, ו"שנה" – נקבה: שתים עשרה (כמו "שתים עשרה שנה").
2. יום הולדתו המאה שישים ושלושה. "ה־163" הוא מספר סודר (יום ההולדת ה־163 במספר). מעל עשר מביעים סודר במספר יסודי מיודע, המתאים במין לשם העצם: "יום הולדת" – זכר, ולכן היחידות בצורת זכר: שלושה.
3. בחמישה בינואר. בתאריך היום בחודש נאמר במספר יסודי בצורת זכר (סופרים ימים): בחמישה בינואר, באחד במאי. זו הדרך המקובלת לציין את היום בחודש, והיא הצורה הנדרשת כאן ("חמישי" הוא מספר סודר).
4. את שבעת הכרכים. "כרך" – זכר, ולכן "שבעה"; לפני שם עצם מיודע ("הכרכים") המספר בא בצורת נסמך: שבעת הכרכים. "שבע" היא צורת נקבה.
5. פי שלושה. אחרי "פי" (כפול) בא תמיד המספר בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי עשרה.
6. ארבעים וחמישה אלף מילים. כאן סופרים אלפים, ו"אלף" הוא שם עצם זכר, ולכן חמישה אלף (כמו "שלושת אלפים", "עשרת אלפים"). מין המילה "מילים" אינו קובע את הצורה של המספר הסופר את האלפים.
7. גיליון מספר שישים ושש. אחרי המילה "מספר" בא מספר סתמי – מספר מזהה, שאינו סופר דבר. מספר סתמי נאמר תמיד בצורת נקבה: שישים ושש (אף ש"גיליון" זכר).
8. לארבע המילים. "מילה" – נקבה, ולכן ארבע. בנקבה אין צורת נסמך מיוחדת, ולכן גם לפני שם עצם מיודע אומרים "ארבע המילים". "ארבעת" היא צורת הנסמך של הזכר (ארבעת הכרכים).
9. שלושה עשר אחוזים. "אחוז" – זכר. במספרים 11–19 בזכר: שלושה עשר (היחידה בצורה הארוכה + "עשר"); בנקבה: שלוש עשרה.
10. שלושים וארבע פעמים. "פעם" – נקבה (פעם אחת, שתי פעמים), ולכן היחידות בצורת נקבה: שלושים וארבע.
טעות נפוצה: לבחור "שישה" במספר הגיליון (מספר סתמי תמיד בנקבה); לבחור "ארבעים וחמש אלף" בגלל "מילים"; לבחור "שלושים וארבעה פעמים" מתוך מחשבה ש"פעם" זכר; לבחור "שבע הכרכים".
פרק ב: תחביר (80 נקודות)
ההוראות לחלק זה
לפניך שני פרקים: פרק ב — תחביר ופרק ג — מערכת הצורות.
בחר בפרק שלמדת: פרק ב — תחביר או פרק ג — מערכת הצורות.
בפרק שבחרת ענה על השאלות לפי ההוראות.
ציין את שם הפרק שבחרת: ______
בפרק זה חמש שאלות 2-6. לכל שאלה — 24 נקודות. תוכל לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות, אך מספר הנקודות שתוכל לצבור בפרק לא יעלה על 80 נקודות.
שים לב: תוכל להיעזר בדף העזר לנבחן (עמ' 10-11).
שאלה 2 · סוגי משפטים; פסוקיות לוואי; משפט איחוי; תפקידים תחביריים
לפניך שלושה משפטים.
(1) מפאת הסתמיות של לשון הזכר כל מצוות התנ"ך מנוסחות בלשון זו. ______
(2) הדרישה שהאקדמיה תפעל לשוויון מגדרי בעברית נובעת מן ההנחה ששוויון מגדרי בשפה ישפיע על מעמדן של הנשים בחברה. ______
(3) במסמך מטעם משרד החינוך הוצעו שלוש דרכים, והדרך הראשונה היא שימוש בלשון רבים. ______
ציין ליד כל משפט את הסוג התחבירי שלו.
ציין את התפקיד התחבירי של המילה והצירופים המסומנים בקו במשפטים.
במשפט (1): בלשון ______
במשפט (2): על מעמדן ______
במשפט (3) בלשון רבים ______
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
(1) משפט פשוט
(2) משפט מורכב
(3) משפט איחוי (מאוחה)
השיטה: סופרים נשואים ומחפשים מילות שעבוד (ש, כאשר, כי...) ומילות איחוי (ו, אבל, לכן...).
טעות נפוצה: לקבוע שמשפט (1) מורכב בגלל אורכו – רק נשוא נוסף (בפסוקית) הופך משפט למורכב.
סעיף ב
משפט (2): הדרישה [שהאקדמיה תפעל לשוויון מגדרי בעברית]פסוקית לוואי נובעת מן ההנחה [ששוויון מגדרי בשפה ישפיע על מעמדן של הנשים בחברה]פסוקית לוואי.
משפט (3): [במסמך מטעם משרד החינוך הוצעו שלוש דרכים,]איבר א' [והדרך הראשונה היא שימוש בלשון רבים.]איבר ב'
משפט (2) – מורכב, שתי פסוקיות לוואי.
משפט (3) – משפט איחוי, שני איברים. איבר א': "במסמך מטעם משרד החינוך הוצעו שלוש דרכים" (נושא: דרכים; נשוא: הוצעו). איבר ב': "והדרך הראשונה היא שימוש בלשון רבים" (נושא: הדרך; אוגד: היא; נשוא שמני: שימוש). ה־ו' שייכת לאיבר השני.
טעות נפוצה: לקרוא לפסוקית הראשונה במשפט (2) "פסוקית נושא" – הנושא העיקרי הוא "הדרישה", והפסוקית רק מתארת אותו; או לתחום את הפסוקית השנייה כ"פסוקית מושא" של "נובעת" – היא מצטרפת לשם "ההנחה" ולא לפועל.
סעיף ג
במשפט (1): בלשון – תיאור
במשפט (2): על מעמדן – מושא
במשפט (3): בלשון רבים – לוואי
טעות נפוצה: לסמן "בלשון רבים" כמושא או כתיאור, כי הוא נראה כמו צירוף יחס של פועל – אבל אין כאן פועל; "שימוש" הוא שם עצם (הנשוא השמני), והצירוף מתאר אותו.
שאלה 3 · סוגי נשוא; חלקים כוללים; פירוק משפט למשפטים פשוטים
לפניך שלושה משפטים.
(1) מטעמי פמיניזם לשוני החלו הדוברים להדגיש את עניין המגדר בשימושי הלשון השונים.
(2) בתהליך מהיר למדי הולכת ואובדת הרגשת הסתמיות בצורות הרבים.
(3) אחת הדרכים לקידום שוויון מגדרי היא שימוש בשפה שוויונית.
לפניך משפט, ובו חלקים כוללים.
הפנייה לנשים בלשון זכר צורמת, מקוממת ומעוררת הרגשה של זלזול ושל הדרה.
מתח קו מתחת לכל חלק כולל במשפט, וציין מעל לכל חלק כולל את התפקיד התחבירי שלו במשפט.
לפניך משפט.
המתנגדים לפנייה בגוף שני רבים, שפונָה לגברים ולנשים יחד, טוענים שפנייה כזאת אינה אישית מספיק, אבל בעיני רבים היא עדיפה על פני הפנייה בגוף שני יחיד, שמדירה חצי מהאוכלוסייה.
כתוב על פי משפט זה שלושה משפטים פשוטים — בכל אחד מהם הנושא התחבירי של המשפט יהיה: הפנייה בגוף שני רבים. השמט מידע על פי הצורך.
(1) ______
(2) ______
(3) ______
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
שלב 1 – מוצאים את הנשוא בכל משפט:
שלב 2 – משווים: בשני המשפטים הראשונים הנשוא פועלי, ובמשפט (3) – שמני. לכן משפט (3) יוצא הדופן.
טעות נפוצה: לבחור במשפט (2), כי "הולכת ואובדת" נראה כמו שני פעלים ("נשוא כולל"). זהו צירוף אחד שמביע תהליך, וסוגו פועלי כמו במשפט (1).
סעיף ב
צורמת, מקוממת ומעוררת – נשוא (כולל)
של זלזול ושל הדרה – לוואי (כולל)
חלק כולל – שני רכיבים או יותר הממלאים אותו תפקיד ומתייחסים לאותה מילה במשפט; הם מחוברים בפסיק או ב־ו' החיבור.
טעות נפוצה: לסמן רק את הנשוא הכולל ולפספס את הלוואי הכולל, או לסמן את "הרגשה של זלזול ושל הדרה" כולו כחלק כולל.
סעיף ג
(1) הפנייה בגוף שני רבים פונה לגברים ולנשים יחד.
(2) הפנייה בגוף שני רבים אינה אישית מספיק (לדעת המתנגדים).
(3) הפנייה בגוף שני רבים עדיפה (בעיני רבים) על פני הפנייה בגוף שני יחיד.
השיטה: מאתרים במשפט כל מידע שנאמר על "הפנייה בגוף שני רבים" או על מילה שמחליפה אותה ("ש", "פנייה כזאת", "היא"), והופכים כל פריט למשפט עם נשוא אחד.
1. [שפונה לגברים ולנשים יחד] – פסוקית לוואי; ה־ש' מחליפה את "הפנייה בגוף שני רבים" → "הפנייה בגוף שני רבים פונה לגברים ולנשים יחד" (נשוא: פונה).
2. [שפנייה כזאת אינה אישית מספיק] – פסוקית מושא של "טוענים"; "פנייה כזאת" = הפנייה בגוף שני רבים → "הפנייה בגוף שני רבים אינה אישית מספיק" (נשוא שמני, אוגד שלילי "אינה"). אפשר להוסיף "לדעת המתנגדים" כתיאור – המשפט נשאר פשוט.
3. "בעיני רבים היא עדיפה על פני הפנייה בגוף שני יחיד" – "היא" = הפנייה בגוף שני רבים → "הפנייה בגוף שני רבים עדיפה על פני הפנייה בגוף שני יחיד".
את "שמדירה חצי מהאוכלוסייה" משמיטים: היא נאמרת על הפנייה ביחיד, ואם נשאיר אותה כפסוקית – המשפט לא יהיה פשוט.
טעות נפוצה: לכתוב "המתנגדים טוענים שהפנייה בגוף שני רבים אינה אישית" – זה משפט מורכב, והנושא בו הוא "המתנגדים".
שאלה 4 · פסוקיות הפותחות ב'אם'; המרה לתכלית; הסגר; המרה לוויתור
לפניך שני משפטים מורכבים, ובהם המילה אם מוגדלת.
(1) נשים נאלצות לתהות אם הפנייה מיועדת גם להן.
(2) הציונים של נשים במבחנים במתמטיקה יהיו גבוהים יותר אם ההוראות במבחן ינוסחו בלשון רבים.
לפניך שני משפטים, ובכל אחד מהם מילה מסומנת בקו.
(1) נוסח הפנייה חשוב כמובן לא רק מבחינה סמלית, אלא גם מבחינה מעשית.
(2) מובן שנוסח הפנייה חשוב לא רק מבחינה סמלית, אלא גם מבחינה מעשית.
לפניך משפט.
התמרורים המנוסחים בלשון זכר פונים גם לנשים.
המר את המשפט במשפט מורכב בעל פסוקית ויתור.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(2) הציונים של נשים במבחנים במתמטיקה יהיו גבוהים יותר [אם ההוראות במבחן ינוסחו בלשון רבים.]פסוקית תנאי
הקושי: המילה "אם" פותחת שני סוגים של פסוקיות.
ההמרה לתכלית: בקשר של תנאי – התנאי (ניסוח בלשון רבים) מביא לתוצאה (ציונים גבוהים). בקשר של תכלית הופכים את התוצאה למטרה: מילת השעבוד "כדי ש" נכנסת לפני המטרה – [כדי שהציונים... יהיו גבוהים יותר], והפעולה שנעשית למען המטרה ("ינוסחו ההוראות בלשון רבים") עוברת למשפט העיקרי. אפשר גם: "ההוראות במבחן ינוסחו בלשון רבים כדי שהציונים של נשים במבחנים במתמטיקה יהיו גבוהים יותר."
טעות נפוצה: לזהות כל פסוקית הפותחת ב"אם" כפסוקית תנאי. מבחן: אם אפשר להחליף את "אם" ב"האם" – זו שאלה עקיפה (פסוקית מושא). ובהמרה – להכניס את "כדי ש" לפני ניסוח ההוראות, וכך להפוך את היחס בין הסיבה למטרה.
סעיף ב
הסגר – מילה או צירוף שאינם קשורים תחבירית לאף רכיב במשפט; אפשר להשמיט אותם והמשפט נשאר שלם, והם מוסיפים את עמדת הדובר.
תפקיד ההסגר: מבע של עמדת המוען – ודאות והחלטיות. הכותב מציג את חשיבות הנוסח כדבר שאין עליו ויכוח, וכך מחזק את הטענה.
טעות נפוצה: לבחור "מובן" בגלל הדמיון במשמעות. ההכרעה תחבירית: האם אפשר להשמיט את המילה בלי לפגוע במבנה המשפט?
סעיף ג
אף על פי שהתמרורים מנוסחים בלשון זכר, הם פונים גם לנשים.
(או: אף שהתמרורים מנוסחים בלשון זכר, הם פונים גם לנשים / התמרורים פונים גם לנשים, אף על פי שהם מנוסחים בלשון זכר.)
שלב 1: במשפט הפשוט "המנוסחים בלשון זכר" הוא לוואי של "התמרורים". הוא מציין מצב שהיה עשוי למנוע את הפנייה לנשים – בדיוק משמעות הוויתור.
שלב 2: בונים פסוקית עם מילת שעבוד של ויתור (אף על פי ש, אף ש, למרות ש, הגם ש) + נושא ונשוא: [אף על פי שהתמרורים מנוסחים בלשון זכר].
שלב 3: המשפט העיקרי: "הם פונים גם לנשים" ("הם" מחליף את "התמרורים").
בדיקה: שני נשואים (מנוסחים, פונים), אותו תוכן, קשר של ויתור.
טעות נפוצה: לכתוב "למרות הניסוח בלשון זכר, התמרורים פונים גם לנשים" – זה משפט פשוט (צירוף שמני ולא פסוקית); או להשתמש ב"אבל" – זה משפט איחוי.
שאלה 5 · תמורה: זיהוי, תפקיד הרכיב המומר, תמורה מצמצמת, משפט שמני
לפניך שלושה משפטים, ובכל אחד מהם יש תמורה.
(1) לפי האקדמיה ללשון העברית, המוסד העליון למדע הלשון העברית, צורת הזכר יפה גם לנקבה.
(2) הארגונים הבין־לאומיים — האו"ם והפרלמנט האירופי — פועלים לקידום שימוש בשפה שוויונית.
(3) האפליה הנחקרת ביותר בשנים האחרונות היא האפליה המגדרית, בייחוד האפליה המגדרית בתחום התעסוקה.
מתח קו מתחת לכל תמורה בכל אחד מן המשפטים.
השלם את הטבלה שלפניך: כתוב את המילה/המילים שהתמורה ממירה בכל אחד מן המשפטים, וציין את התפקיד התחבירי שלהן.
| המשפט | המילה / המילים שהתמורה ממירה | התפקיד התחבירי של המילה/המילים שהתמורה ממירה |
|---|---|---|
| משפט (1) | ||
| משפט (2) | ||
| משפט (3) |
באיזה מן המשפטים (1)-(3) התמורה היא תמורה מצמצמת? הסבר את קביעתך.
על פי משפט (1), נסח משפט שמני מן התמורה ומן המילה/המילים שהיא ממירה.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
(1) המוסד העליון למדע הלשון העברית
(2) האו"ם והפרלמנט האירופי
(3) בייחוד האפליה המגדרית בתחום התעסוקה
תמורה – רכיב שבא בדרך כלל מיד אחרי שם (או צירוף), מתייחס לאותו דבר ומפרט, מזהה או מצמצם אותו. היא מופרדת בפסיקים או בקווים מפרידים, ואפשר להציב אותה במקום הרכיב שהיא ממירה.
בדיקה: "לפי המוסד העליון למדע הלשון העברית, צורת הזכר יפה גם לנקבה" – המשפט תקין.
סעיף ב
| המשפט | המילה / המילים שהתמורה ממירה | התפקיד התחבירי |
|---|---|---|
| משפט (1) | לפי האקדמיה ללשון העברית | הסגר |
| משפט (2) | הארגונים הבין־לאומיים | נושא |
| משפט (3) | האפליה המגדרית | נשוא |
הכלל: לתמורה אין תפקיד משלה – היא "יורשת" את התפקיד של הרכיב שהיא ממירה. לכן מנתחים את הרכיב המומר.
טעות נפוצה: במשפט (3) לסמן "האפליה המגדרית" כנושא, כי היא מיודעת; היא מה שנאמר על "האפליה הנחקרת ביותר". במשפט (1) – לכתוב "תיאור" במקום הסגר.
סעיף ג
במשפט (3). התמורה מצמצמת משום שהמילה הפותחת אותה, "בייחוד", היא מילת הדגשה המייחדת ומצמצמת את הביטוי שלפניה: "האפליה המגדרית" היא כללית, ואילו "האפליה המגדרית בתחום התעסוקה" מצומצמת וספציפית – רק חלק ממנה.
ההבחנה: תמורה רגילה מציינת אותו דבר בדיוק במילים אחרות: המוסד העליון = האקדמיה (1); האו"ם והפרלמנט = הארגונים (2). תמורה מצמצמת מציינת רק חלק מן הרכיב המומר, ולכן היא נפתחת לעיתים קרובות במילים "בייחוד", "בעיקר", "במיוחד", "ובפרט".
במשפט (3): מכל סוגי האפליה המגדרית מודגשת רק זו שבתחום התעסוקה.
טעות נפוצה: לבחור במשפט (2), כי האו"ם והפרלמנט הם רק דוגמה לארגונים בין־לאומיים. במשפט כפי שנוסח "הארגונים הבין־לאומיים" מיודע ומזוהה במלואו עם השניים, ואין בו מילת צמצום.
סעיף ד
האקדמיה ללשון העברית היא המוסד העליון למדע הלשון העברית.
(או: המוסד העליון למדע הלשון העברית הוא האקדמיה ללשון העברית.)
הכלל: התמורה והרכיב המומר מציינים אותו דבר, ולכן אפשר לחבר אותם במשפט שמני: אחד נושא, השני נשוא, וביניהם אוגד המתאים לנושא במין ובמספר.
משמיטים את "לפי" – הוא שייך להסגר ולא לשם.
טעות נפוצה: להשאיר "לפי" ("לפי האקדמיה... היא המוסד"), או לכתוב משפט פועלי ("האקדמיה משמשת מוסד עליון").
שאלה 6 · משפט איחוי ומשפט מורכב; קשרים לוגיים; חלק הדיבור של צורות בינוני
לפניך שני משפטים.
(1) חוק שוויון ההזדמנויות מכיר בהשפעה של השפה על המציאות, ולכן הוא מחייב ניסוח שוויוני של מודעות דרושים/דרושות. ______
(2) כל האמצעים הלשוניים כשרים גם אם הם מצעידים את העברית בדרך אחרת. ______
במשפט (1): ______ במשפט (2): ______
במשפט (1): ______
במשפט (2): ______
לפניך שני משפטים, ובהם צורות בינוני מסומנות בקו.
(1) גם חולים וגם חולות מאושפזים בבתי חולים.
(2) צורת הכתיבה "שמור/שמרי" פסולה משום שהיא גורמת לכתיבה מעורפלת ומבלבלת.
ציין מעל כל צורת בינוני המסומנת בקו במשפטים את חלק הדיבור שלה. (לא את התפקיד התחבירי.)
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
(2) כל האמצעים הלשוניים כשרים [גם אם הם מצעידים את העברית בדרך אחרת.]פסוקית ויתור
משפט (1) – משפט איחוי. שני נשואים ("מכיר", "מחייב"), וכל אחד מן החלקים יכול לעמוד לבדו כמשפט. איבר א': "חוק שוויון ההזדמנויות מכיר בהשפעה של השפה על המציאות"; איבר ב': "ולכן הוא מחייב ניסוח שוויוני...". "ולכן" היא מילת קישור של תוצאה: ההכרה בהשפעת השפה (סיבה) ← החובה לנסח בשוויון (תוצאה). לכן הקשר: סיבה ותוצאה.
משפט (2) – משפט מורכב. המשפט העיקרי: "כל האמצעים הלשוניים כשרים" (נושא: האמצעים; נשוא שמני: כשרים). [גם אם הם מצעידים את העברית בדרך אחרת] – פסוקית ויתור: "גם אם" היא מילת שעבוד של ויתור – הטענה העיקרית נכונה למרות מה שנאמר בפסוקית.
טעות נפוצה: במשפט (2) לכתוב "תנאי" בגלל המילה "אם" – "גם אם" (כמו "אפילו אם") מציינת ויתור. במשפט (1) – לכתוב "סיבה" בלבד או להעתיק רק "ו".
סעיף ב
חולים – שם (עצם)
מאושפזים – פועל
מעורפלת – (שם) תואר
הכלל: צורת בינוני יכולה לשמש שם עצם (מציינת את מי שעושה או נמצא במצב), שם תואר (מתארת שם עצם) או פועל (פעולה או מצב בהווה, בתפקיד נשוא). קובעים לפי מה שהצורה עושה במשפט.
טעות נפוצה: לכתוב את התפקיד התחבירי (נושא, נשוא, לוואי) במקום חלק הדיבור, או לקבוע ש"חולים" הוא שם תואר בגלל הצירוף "אדם חולה".
פרק ג: מערכת הצורות (80 נקודות)
ההוראות לחלק זה
בפרק זה חמש שאלות 7-11. לכל שאלה — 24 נקודות. תוכל לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות, אך מספר הנקודות שתוכל לצבור בפרק לא יעלה על 80 נקודות.
שים לב: תוכל להיעזר בדף העזר לנבחן (עמ' 10-11).
שאלה 7 · שורש ובניין של פעלים מנוקדים
לפניך שבעה משפטים, ובכל משפט יש פועל מודגש ובסוגריים אותו הפועל מנוקד.
ציין בטבלה את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| האי־התאמה בין צורת הפנייה ובין המגדר שלנו מעוררת (מְעוֹרֶרֶת) הרגשה של זלזול. | ||
| כללים הגורמים להדרת אנשים, דינם להשתנות (לְהִשְׁתַּנּוֹת). | ||
| ההוראה כתובה (כְּתוּבָה) בלשון רבים. | ||
| אל תוציא (תּוֹצִיא) את הראש ואת הידיים מבעד לחלון. | ||
| מי שאינם מעוניינים (מְעֻנְיָנִים) לסמן את המגדר שלהם מבקשים פתרון לשוני. | ||
| מה נשיב (נָשִׁיב) לאלה שדורשים פתרון לשוני? | ||
| נושא הפנייה המגדרית נדון (נָדוֹן) בעת האחרונה באקדמיה ללשון העברית. |
◂ פתרון מלא לשאלה 7
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מעוררת | ע-ו-ר | פיעל |
| להשתנות | ש-נ-י/ה | התפעל |
| כתובה | כ-ת-ב | קל (פעל) |
| תוציא | י/ו-צ-א | הפעיל |
| מעוניינים | ע-נ-י-ן | פוּעל |
| נשיב | ש-ו-ב | הפעיל |
| נדון | ד-ו-ן | נפעל |
השיטה: מורידים את התחיליות והסיומות של הנטייה (מ' של בינוני, ל' של שם הפועל, א/ת/י/נ של עתיד, ־ה/־ים/־ות), מזהים את סימני הבניין לפי הניקוד ומשלימים את אותיות השורש. כשיש ספק – מעבירים את הפועל לעבר, נסתר ("הוא").
טעות נפוצה: לכתוב ל"מעוררת" שורש ע-ר-ר או לזהות אותה כהפעיל; ל"נשיב" – שורש נ-ש-ב (הנ' היא תחילית העתיד); ל"נדון" – בניין קל; ל"תוציא" – שורש ת-צ-א או ו-צ-א בבניין קל.
שאלה 8 · שורש משותף בבניינים שונים (י-כ-ח); עתיד נוכחת; יָרְשׁוּ / יַרְשׁוּ
לפניך משפטים, ובהם ארבעה פעלים מודגשים.
(1) ציין את השורש המשותף לארבעת הפעלים המודגשים. ______
(2) ציין מעל לכל פועל את הבניין שלו.
(3) הקף את צורת העתיד בגוף נוכחת של כל אחד מן הפעלים המודגשים שלפניך.
בטבלה שלפניך שני משפטים, ובכל אחד מהם פועל מודגש. השלם בטבלה את השורש, את הבניין ואת שם הפועל של כל אחד מן הפעלים המודגשים.
| הפעלים | השורש | הבניין | שם הפועל |
|---|---|---|---|
| שפות מתפתחות לפי חוקיות שיָרְשׁוּ הדוברים שלהן מהוריהם. | |||
| יש קבוצות שלא יַרְשׁוּ פנייה לקהל מעורב בלשון זכר. |
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1) י/ו-כ-ח
(2) התווכחו – התפעל; הוּכחה – הופעל (הֻפעל); הוכיחו – הפעיל; נוכחתי – נפעל
(3) הִתְוַכְּחוּ – תִּתְוַכְּחִי; הוֹכִיחוּ – תּוֹכִיחִי; נוֹכַחְתִּי – תִּוָּכְחִי
(1) השורש י/ו-כ-ח (וִיכּוּחַ, הוֹכָחָה). בגזרת פ"י/ו האות הראשונה מופיעה פעם כ־ו' עיצורית (הִתְוַכֵּחַ), פעם כ־וֹ/וּ (הוֹכִיחַ, הוּכַח, נוֹכַח).
(2) הבניינים – לפי הסימנים:
(3) עתיד, נוכחת (את) – ת' בתחילה + ־ִי בסוף:
טעות נפוצה: לכתוב שורש נ-כ-ח בגלל "נוכחתי"; לבחור בצורות שיש בהן ת' בהתחלה אבל הן בבניין אחר (תּוֹכִיחִי במקום תִּתְוַכְּחִי) או בגוף אחר (תּוּכַח).
סעיף ב
| הפעלים | השורש | הבניין | שם הפועל |
|---|---|---|---|
| יָרְשׁוּ | י/ו-ר-ש | קל (פעל) | לָרֶשֶׁת / לירוש |
| יַרְשׁוּ | ר-ש-י/ה | הפעיל | לְהַרְשׁוֹת |
שתי צורות כמעט זהות בכתב – ניקוד שונה, שורש שונה.
יָרְשׁוּ (קמץ ביו"ד) – עבר, נסתרים, של קל: יָרַשׁ – יָרְשׁוּ (כמו שָׁמְרוּ). המשמעות: קיבלו בירושה. היו"ד היא אות שורש: י-ר-ש (ירושה). שם הפועל בפ"י: לָרֶשֶׁת (כמו לָשֶׁבֶת, לָלֶדֶת); מתקבל גם "לירוש".
יַרְשׁוּ (פתח ביו"ד) – "שלא ירשו" = שלא יתירו. זו צורת עתיד, נסתרים, של הפעיל משורש ר-ש-י/ה (הִרְשָׁה, רְשׁוּת): יַרְשֶׁה ← יַרְשׁוּ (כמו יַפְנוּ, יַרְבּוּ). היו"ד היא תחילית העתיד, והפתח שאחריה – סימן ההפעיל (יַקְטִילוּ). שם הפועל: לְהַרְשׁוֹת (ל"י/ה: ־וֹת, כמו לְהַפְנוֹת).
טעות נפוצה: לנתח את "יַרְשׁוּ" כמו "יָרְשׁוּ" (י-ר-ש, קל). ההכרעה: הניקוד (פתח בתחילית) והמשמעות (היתר, רשות).
שאלה 9 · מיון לפי גזרה (ל"א / ל"י); בניין של שמות פעולה
לפניך קטע, ובו מילים מודגשות.
בלשון העברית אין כינוי (כִּנּוּי) גוף נטול מין דקדוקי, וכל מצוות (מִצְווֹת) התנ"ך מנוסחות בלשון זכר. על פי המצוי (מָצוּי) בלשון המקרא, יש צורות רבים לזכר ולנקבה.
הפנייה (פְּנִיָּה) בלשון רבים בהוראה (הוֹרָאָה) המיועדת לנשים ולגברים וכן בטפסים שנשים וגברים נדרשים למלא (לְמַלֵּא) מקהה את תחושת האפליה (אַפְלָיָה).
בטבלה שלפניך מיין את המילים המודגשות בקטע לפי הגזרה.
| גזרת נחי ל"א | גזרת נחי ל"י/ה |
|---|---|
לא במיקוד תשפ"ז
מבין המילים המודגשות בקטע, העתק שלוש מילים הנוטות במשקלי שמות הפעולה וציין את הבניין של כל אחת מהן.
המילה: ______ הבניין: ______
המילה: ______ הבניין: ______
המילה: ______ הבניין: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
| גזרת נחי ל"א | גזרת נחי ל"י/ה |
|---|---|
| מצוי (מ-צ-א) | כינוי (כ-נ-י/ה) |
| למלא (מ-ל-א) | מצוות (צ-ו-י/ה) |
| פנייה (פ-נ-י/ה) | |
| הוראה (י/ו-ר-י/ה) | |
| אפליה (פ-ל-י/ה) |
השיטה: מוצאים לכל מילה את השורש – לפי המשמעות ולפי מילים קרובות – ובודקים את האות האחרונה שלו.
ל"א:
ל"י/ה:
טעות נפוצה: למיין את "מצוי" בל"י בגלל היו"ד שבסוף; למיין את "הוראה" בל"א בגלל האל"ף; למיין את "מצוות" בל"א בגלל הדמיון ל"מצא" – המשמעות (ציווי) מובילה לשורש צ-ו-י/ה.
סעיף ב
שלוש מאלה:
כינוי – פיעל
פנייה – קל (פעל)
הוראה – הפעיל
אפליה – הפעיל
משקלי שמות הפעולה: קל – קְטִילָה; נפעל – הִקָּטְלוּת; פיעל – קִטּוּל; הפעיל – הַקְטָלָה; התפעל – הִתְקַטְּלוּת.
המילים האחרות אינן שמות פעולה: "מִצְווֹת" (שם במשקל מִקְטָלָה), "מָצוּי" (שם תואר, קָטוּל), "לְמַלֵּא" (שם פועל).
טעות נפוצה: להעתיק את "למלא" כי היא מציינת פעולה – זה שם פועל, לא שם פעולה.
שאלה 10 · השלמת פעלים ושמות על פי השורש
לפניך קטע שחסרים בו פעלים. השלם בכל מקום ריק את הפועל המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
מאחר שאני אישה, לא פעם אני ______ (ב-ו-כ), משועשעת ו ______ (ב-ל-ב-ל),
כאשר אני ______ (ק-ר-א) טקסטים ה ______ (פ-נ-י/ה) לגברים ולנשים
כאחד, אך ______ (ר-א-י/ה) כאילו הם מכוונים לגברים בלבד.
אני בעצמי ______ (ל-ב-ט) לא מעט כיצד לנסח טקסטים ש ______ (כ-ל-ל)
בהם פנייה גם לנשים וגם לגברים.
לפניך קטע שחסרים בו שמות. השלם בכל מקום ריק את השם המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
______ (ח-ק-ר) חדש שנערך בשיתוף עם אוניברסיטת תל אביב בדק את
ה ______ (ש-פ-ע) של לשון הפנייה על הישגים של נשים וגברים. החוקרות מצאו כי
הפנייה בלשון זכר במבחן במתמטיקה פגעה ב ______ (א-מ-ץ) שהשקיעו הנשים
במבחן וב ______ (צ-ל-ח) שלהן בו לעומת הפנייה בלשון נקבה.
גם אצל גברים היו ______ (י/ו-צ-א) דומות: כשהפנייה אליהם הייתה בלשון
נקבה הם הצליחו פחות מכשהפנייה אליהם הייתה בלשון זכר, אך אצל הגברים
ה ______ (ב-ד-ל) בין ההישגים היו קטנים.
ניסוח ה ______ (נ-ח-י/ה) במבחן בלשון רבים הוביל להישגים הטובים ביותר
בעבור נשים ולא פגע בהישגי הגברים. ממצאים אלה מלמדים כי לשפה יש חשיבות רבה
ב ______ (מ-ש-ך) הנצחתו של האי־שוויון המגדרי.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
מאחר שאני אישה, לא פעם אני נבוכה, משועשעת ומבולבלת, כאשר אני קוראת (/ קוראה) טקסטים הפונים (/ המופנים) לגברים ולנשים כאחד, אך נראים (/ נראה) כאילו הם מכוונים לגברים בלבד. אני בעצמי מתלבטת (/ התלבטתי) לא מעט כיצד לנסח טקסטים שכלולה (/ נכללת) בהם פנייה גם לנשים וגם לגברים.
השיטה: לכל מקום ריק בודקים (1) מה הגוף, המין והמספר לפי הנושא; (2) מה הזמן לפי ההקשר (כאן הווה – תיאור של מצב קבוע); (3) איזה בניין מתאים למשמעות (פעיל, סביל, חוזר).
טעות נפוצה: להתאים את הפועל למילה הקרובה ולא לנושא – למשל "כלולים" (לפי "טקסטים") במקום "כלולה" (לפי "פנייה"), או "נראית" (לפי "אני") במקום "נראים" (לפי "טקסטים").
סעיף ב
מחקר חדש שנערך בשיתוף עם אוניברסיטת תל אביב בדק את ההשפעה (/ ההשפעות) של לשון הפנייה על הישגים של נשים וגברים. החוקרות מצאו כי הפנייה בלשון זכר במבחן במתמטיקה פגעה במאמצים (/ במאמץ / בהתאמצות) שהשקיעו הנשים במבחן ובהצלחה (/ בהצלחות) שלהן בו לעומת הפנייה בלשון נקבה.
גם אצל גברים היו תוצאות דומות: ... אך אצל הגברים ההבדלים בין ההישגים היו קטנים.
ניסוח ההנחיות (/ ההנחיה) במבחן בלשון רבים הוביל להישגים הטובים ביותר ... לשפה יש חשיבות רבה בהמשך (/ בהמשכת) הנצחתו של האי־שוויון המגדרי.
השיטה: שם עצם מתאים להקשר במספר ובמין (לפי הפועל או התואר שקשורים אליו), ובמשמעות (פעולה, תוצאה, מקום). משקלים שכדאי לזכור: מִקְטָל (מחקר), הַקְטָלָה – שם פעולה של הפעיל (השפעה, הצלחה, הנחיה), תּוֹקָלָה/תּוֹצָאָה בפ"י (תוצאה), הֶקְטֵל (הבדל, המשך).
טעות נפוצה: לכתוב פועל או שם פועל במקום שם ("בדק את ה... להשפיע"); להתעלם מן ההתאמה – "תוצאה" במקום "תוצאות" אחרי "היו... דומות", או "הבדל" אחרי "היו קטנים".
שאלה 11 · משקלים מְקִילָה ותְּקוּלָה; משקלי זכר וצורני נקבה; דרך תצורה; צורן גזירה
לפניך משפט ובו שתי מילים מודגשות.
בניסוח משימה (מְשִׂימָה) לתלמידים השימוש בלשון רבים מקהה את תחושת (תְּחוּשַׁת) האפליה.
(1) מבין המילים שלפניך הקף את המילה שמשקלה זהה למשקל של המילה משימה.
מדינה, מרידה, מעילה, מדידה
(2) מבין המילים שלפניך הקף את המילה שמשקלה שונה מן המשקל של המילה תחושה.
תלונָה, תפוסָה, תפוצָה, תפוקָה
לפניך רשימת מילים בצורת נקבה.
עוֹרֶכֶת דין, סַפָּרִית, אַלּוּפָה, שַׁדְרָנִית
(1) ציין מעל כל מילה את המשקל של צורת הזכר שלה.
(2) על פי רשימת המילים, ציין שלושה צורני נקבה שונים. ______ ______ ______
(3) האם דרך התצורה של המילה פְּסַנְתְּרָן זהה לדרך התצורה של צורות הזכר במילים שברשימה? נמק את תשובתך. ______
לפניך שני משפטים, ובכל אחד מהם יש מילה מודגשת.
(1) הקף את המילה שהצורן הסופי בה הוא צורן גזירה.
(2) ציין את משמעות הצורן הסופי במילה שהקפת. ______
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
(1) מדינה
(2) תפוסה
הדרך: כשהמילים נראות דומות מבחוץ, מוצאים את השורש לפי המשמעות ובודקים אם האות הראשונה (מ' או ת') שורשית או חלק מן המשקל.
(1) מדינה. "מְשִׂימָה" = מ' של המשקל + השורש ש-י-ם (שָׂם): משקל מִקְטָלָה בגזרת ע"ו/י (מְקִילָה). כך גם מְדִינָה – מ' + ד-י-ן (דִּין). לעומתן מְרִידָה (מ-ר-ד), מְעִילָה (מ-ע-ל) ומְדִידָה (מ-ד-ד) הן במשקל קְטִילָה – המ' בהן שורשית (מָרַד, מָעַל, מָדַד).
(2) תפוסה. "תְּחוּשָׁה" = ת' של המשקל + ח-ו-ש (חָשׁ): המשקל תְּקוּלָה (משקל של גזרת ע"ו). באותו משקל: תְּלוּנָה (ל-ו-ן), תְּפוּצָה (פ-ו-ץ), תְּפוּקָה (פ-ו-ק, "הֵפִיק"). לעומתן תְּפוּסָה משורש ת-פ-ס (תָּפַס) – הת' שורשית, והמשקל קְטוּלָה (כמו קְבוּצָה, שְׁמוּרָה).
טעות נפוצה: לבחור ב־(1) את "מעילה" או "מדידה" בגלל הדמיון בצליל, בלי לבדוק שהמ' בהן שורשית.
סעיף ב
(1) עוֹרֶכֶת – קוֹטֵל (עוֹרֵךְ); סַפָּרִית – קַטָּל (סַפָּר); אַלּוּפָה – קַטּוּל (אַלּוּף); שַׁדְרָנִית – קַטְלָן (שַׁדְרָן)
(2) ־ֶת (־ת), ־ָה, ־ִית
(3) לא. דרך התצורה של "פסנתרן" היא בסיס וצורן סופי (תצורה / גזירה קווית): פְּסַנְתֵּר + ־ָן, ואילו דרך התצורה של צורות הזכר של המילים ברשימה היא שורש ומשקל (תצורה / גזירה מסורגת).
(1) מחזירים כל מילה לזכר ומזהים את התבנית:
(2) צורני הנקבה: ־ֶת (עוֹרֶכֶת), ־ָה (אַלּוּפָה), ־ִית (סַפָּרִית, שַׁדְרָנִית).
(3) כל צורות הזכר ברשימה נוצרו משורש שהוצק לתוך משקל – תצורה מסורגת (השורש והמשקל משתלבים זה בזה). "פְּסַנְתְּרָן" נוצרה ממילה שלמה קיימת, פְּסַנְתֵּר (מילה שאולה, שאין לה שורש עברי), שאליה נוסף בסוף צורן הגזירה ־ָן (בעל מקצוע) – תצורה קווית (הבסיס והצורן באים זה אחר זה).
טעות נפוצה: ב־(2) לכתוב ־ִית ו־־נִית כשני צורנים שונים – הנו"ן ב"שַׁדְרָנִית" שייכת למשקל קַטְלָן של הזכר; ב־(3) לנמק רק "כי יש לה סיומת ־ן" – גם לשַׁדְרָן יש, אבל הוא נבנה בשורש ומשקל.
סעיף ג
(1) לְשׁוֹנִי במשפט השני ("דיון לשוני").
(2) שם תואר (יחס / שייכות: הנוגע ללשון).
ההבחנה: צורן גזירה יוצר מילה חדשה (ערך חדש במילון, לעיתים חלק דיבור אחר); צורן נטייה רק מטה את אותה המילה (גוף, מספר, מין, שייכות).
(2) המשמעות: הצורן ־ִי יוצר שם תואר של יחס – "הקשור ל־, השייך ל־".
טעות נפוצה: לבחור במשפט הראשון, או לכתוב ב־(2) "שייכות לגוף מדבר" – זו המשמעות של צורן הנטייה במשפט הראשון.