בגרות בלשון (עברית) פרק הלשון, מותאם 011231 - קיץ 2021, מועד ב'
פרק הלשון, נוסח מותאם · שאלון 011231 · שאלון מותאם · קיץ, מועד ב' · 11 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2021, מועד ב', כל 11 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
שים לב: בבחינה זו יש הנחיות מיוחדות. יש לענות על השאלות על פי ההנחיות. (במסגרת)
עברית: לשון – שאלון מותאם
הוראות לנבחן
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א – שם המספר – 20 נקודות
פרק ב – תחביר / פרק ג – מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים – 80 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר לנבחן (עמ' 10-11).
ד. הוראות מיוחדות: 1. יש לקרוא את הטקסטים שבעמודים 4-9 ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות.
2. הקפד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שים לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה לשימושך. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
(עמ' 4) קרא את שלושת הטקסטים שלפניך. השאלות בפרקי הלשון הן בזיקה לטקסטים.
הנחיות מיוחדות למועד זה: בפרק ב (תחביר) ובפרק ג (מערכת הצורות) חמש שאלות, לכל שאלה – 24 נקודות. תוכל לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות בפרק, אך מספר הנקודות שתוכל לצבור בפרק לא יעלה על 80 נקודות.
פרק א: חובה – שם המספר (20 נקודות)
ההוראות לחלק זה
ענה על שאלה 1.
שאלה 1 · הצורה הנכונה של שם המספר
במשפטים שלפניך הקף את הצורה הנכונה של כל שם מספר מבין האפשרויות המודגשות.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
הכלל הבסיסי: בשמות המספר 3–10 (וגם באחדות של 13–19 ושל העשרות־ואחדות) הצורה "הפוכה" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' (שלושה, ארבעה); עם שם עצם נקבה – צורה בלי ה' (שלוש, ארבע). ב־1–2 ובכל האחדות 1–2 המספר מתאים למין בצורה ישירה (אחד/אחת, שניים/שתיים). לכן השאלה הראשונה תמיד: מה מינו של שם העצם הנספר?
1. בעשרים ושישה במרץ. בתאריך, היום בחודש נקרא במספר יסודי זכר (כאילו "ב־26 ימים בחודש"), ולא במספר סודר. "עשרים ושישי" הוא מספר סודר – אינו משמש בתאריך.
2. במאה חמישים וארבע מדינות. "מדינה" – נקבה, ולכן ארבע (בלי ה'). המאות והעשרות זהות בשני המינים; ההכרעה היא רק באחדות.
3. מאחת עד 10. המספרים אינם סופרים דבר – הם דרגות בסולם. זה המספר הסתמי, ובו משתמשים תמיד בצורת הנקבה: אחת, שתיים, שלוש... (ולכן גם "עד עשר").
4. שש השאלות. "שאלה" – נקבה, ולכן שש. בנקבה צורת הנסמך זהה לצורת הנפרד (חוץ מ"שתיים – שתי"), ולכן גם לפני שם עצם מיודע אומרים "שש השאלות". "ששת" היא צורת הנסמך של הזכר (ששת הימים).
5. במקום השנים עשר. מ־11 ומעלה אין צורות סודרות מיוחדות: הסודר הוא מספר יסודי מיודע הבא אחרי שם העצם ומתאים לו במין. "מקום" – זכר, ולכן "במקום השנים עשר" (בנקבה: "בדרגה השתים עשרה").
6. משלושה עשר אלף. המספר סופר את המילה "אלף", ו"אלף" היא שם עצם זכר (שלושה אלפים). לכן: שלושה עשר אלף. המספר אינו מתאים ל"בעלי מקצוע".
7. חמשת המקצועות. "מקצוע" – זכר, ולכן חמישה; לפני שם עצם מיודע (המקצועות) באה צורת הנסמך של הזכר: חמשת המקצועות (כמו "שלושת הילדים"). "חמישה המקצועות" שגוי.
8. פי שניים. אחרי "פי" (כפל) שם המספר בא בצורת הזכר: פי שניים, פי שלושה, פי עשרה. "פי שתיים" נפוץ בדיבור אך אינו התקני.
9. אלפיים ותשע עשרה. שנה בלוח נקראת במספר יסודי בנקבה (כאילו "שנת 2019" – שנה היא נקבה): אלפיים ותשע עשרה, כמו "אלפיים ושמונה עשרה".
10. בן ארבעים ואחת. בגיל ("בן... ") הנספר הנסתר הוא "שנים" – נקבה, ולכן ארבעים ואחת (בן ארבעים ואחת שנים). המילה "בן" מתאימה לאדם (זכר), אבל המספר מתאים לשנים.
טעות נפוצה: להתאים את המספר למילה הקרובה ולא לנספר האמיתי – "שלוש עשרה אלף" (לפי "בעלי מקצוע") או "ארבעים ואחד" (לפי "בן"); לכתוב "ששת השאלות" או "חמישה המקצועות" בגלל הבלבול בין צורות הנסמך.
פרק ב: תחביר (80 נקודות)
ההוראות לחלק זה
לפניך שני פרקים: פרק ב – תחביר ופרק ג – מערכת הצורות.
בחר בפרק שלמדת: פרק ב – תחביר או פרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרת ענה על השאלות לפי ההוראות. (במסגרת)
ציין את שם הפרק שבחרת: ______
בפרק זה חמש שאלות, 2-6. לכל שאלה – 24 נקודות. תוכל לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות, אך מספר הנקודות שתוכל לצבור בפרק לא יעלה על 80 נקודות.
שים לב: תוכל להיעזר בדף העזר לנבחן (עמ' 10-11).
שאלה 2 · סוגי משפטים, הסגר, המרה לפסוקית תנאי
לפניך שני משפטים.
ציין ליד כל משפט את סוגו התחבירי.
(1) מהו התפקיד התחבירי של הצירוף המסומן בקו במשפט הראשון? ______
(2) מהי התרומה של השימוש בצירוף המסומן בקו למשפט זה? ______
לפניך משפט.
אנשים שאינם מאושרים בעבודתם הנוכחית לא יהיו מאושרים גם בעבודה הבאה שלהם.
המר את המשפט במשפט מורכב בעל פסוקית תנאי.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
המשפט הראשון: משפט מורכב.
המשפט השני: משפט מחובר (מאוחה).
שיטה: מסמנים בכל משפט את הנשואים. נשוא אחד – פשוט. יותר מנשוא אחד – בודקים: אם חלק אחד תלוי בחלק אחר ופותח במילת שעבוד ("ש", "משום ש") – מורכב; אם יש שני איברים שווי מעמד המחוברים במילת איחוי ("ו", "אך", "לכן") – מחובר.
טעות נפוצה: לקבוע שהמשפט השני מורכב בגלל אורכו, או בגלל החלק הכולל "מִשרה מסַפקת, חיי עבודה יעילים ומשכורת נוחה" – חלק כולל אינו הופך משפט למורכב.
סעיף ב
המשפט הראשון (מורכב): "משאבי אנוש", לדברי פרופסור יובל, הוא מושג נורא [משום שהעובד מרגיש [שמתייחסים אליו כאל משאב.]]
[משום שהעובד מרגיש שמתייחסים אליו כאל משאב] – פסוקית תיאור סיבה; ובתוכה [שמתייחסים אליו כאל משאב] – פסוקית מושא.
המשפט השני (מחובר): [לא כל עבודה גורמת אושר לעובד,]איבר א [אך מִשרה מסַפקת, חיי עבודה יעילים ומשכורת נוחה תורמים לאושרו של העובד בדרכים רבות.]איבר ב
המשפט הראשון – שתי פסוקיות, אחת בתוך השנייה.
המשפט השני – שני איברים. האיבר הראשון: נושא – עבודה (כל – לוואי כמת), נשוא – גורמת. האיבר השני נפתח ב"אך": נושא – חלק כולל "מִשרה מסַפקת, חיי עבודה יעילים ומשכורת נוחה", נשוא – תורמים.
טעות נפוצה: במשפט הראשון לתחום רק פסוקית אחת ([משום ש...]) ולא לזהות את פסוקית המושא שבתוכה; או לתחום את "לדברי פרופסור יובל" כפסוקית – אין בו נשוא, הוא הסגר.
סעיף ג
(1) הסגר.
(2) הצירוף מציין את מקור הדברים: הוא מייחס את הטענה ש"משאבי אנוש" הוא מושג נורא לפרופסור יובל. כך הכותבת מבססת את הטענה על דברי מומחה ומבהירה שזו עמדתו (ולא בהכרח קביעה שלה).
(1) הסגר: "לדברי פרופסור יובל" אינו קשור תחבירית לשום רכיב במשפט – אינו נושא, אינו נשוא ואינו משלים אותם. הוא מופרד בפסיקים, ואם נשמיט אותו המשפט יישאר שלם ותקין: "'משאבי אנוש' הוא מושג נורא משום ש...".
(2) תרומתו: הסגר מוסיף את נקודת המבט של הכותב על הדברים – כאן הוא מוסר את מקור המידע (מי אמר). תרומה זו חשובה בטקסט מידעי: היא מעניקה לטענה סמכות (פרופסור, חוקר אושר) ומבחינה בין דברי המומחה לבין דברי הכותבת.
טעות נפוצה: לכתוב ב־(1) "תיאור" (כי הצירוף פותח במילת היחס "ל"), או לכתוב ב־(2) רק "הוא מוסיף מידע" בלי לומר איזה מידע (מקור הדברים).
סעיף ד
אם אנשים אינם מאושרים בעבודתם הנוכחית, הם לא יהיו מאושרים גם בעבודה הבאה שלהם.
(אפשר גם: "אנשים לא יהיו מאושרים גם בעבודה הבאה שלהם, אם הם אינם מאושרים בעבודתם הנוכחית.")
שלב 1 – ניתוח המשפט הנתון: [שאינם מאושרים בעבודתם הנוכחית] היא פסוקית לוואי של "אנשים" (אילו אנשים?). המשפט העיקרי: "אנשים... לא יהיו מאושרים גם בעבודה הבאה שלהם".
שלב 2 – המשמעות: אי־האושר בעבודה הנוכחית הוא התנאי לאי־האושר בעבודה הבאה.
שלב 3 – ההמרה: הופכים את פסוקית הלוואי לפסוקית שפותחת במילת התנאי "אם" (או "במקרה ש"), ומוסיפים במשפט העיקרי נושא ("הם") כדי שיהיה שלם. אחרי פסוקית תנאי הבאה בראש המשפט שמים פסיק.
בדיקה: המשפט מורכב (שני נשואים: "אינם מאושרים", "יהיו מאושרים"), הפסוקית פותחת ב"אם" ועונה על השאלה "באיזה תנאי?", והתוכן נשמר.
טעות נפוצה: להשאיר את "ש" ("אם אנשים שאינם מאושרים...") – כך נשארת פסוקית לוואי ואין פסוקית תנאי; או לשנות את המשמעות ("אם אנשים יהיו מאושרים...").
שאלה 3 · סוגי נשואים, חלקי דיבור, חלקים כוללים וקשר לוגי
לפניך ארבעה משפטים פשוטים.
בכל משפט מתח קו מתחת לנשוא, וכתוב את סוג הנשוא: נשוא פועלי, נשוא שמני או נשוא מורחב.
לפניך שלוש מילים בצורת הבינוני המסומנות בקו במשפט הראשון.
כתוב מהו חלק הדיבור של כל אחת מן המילים (אל תכתוב את התפקיד התחבירי).
עובד ______; מאושר ______; מקפיד ______
בשניים מן המשפטים יש חלק כולל.
העתק מכל אחד מן המשפטים את החלק הכולל, וציין את הקשר הלוגי שבין החלקים הכוללים בכל משפט.
החלק הכולל: ______; הקשר הלוגי: ______
החלק הכולל: ______; הקשר הלוגי: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
ההגדרות:
טעות נפוצה: לקבוע ש"נהפכו לסיבות" הוא נשוא פועלי רק משום ש"נהפכו" הוא פועל; או לסמן כנשוא רק את "מקפיד" ולא את "מקפיד לבצע".
סעיף ב
עובד – שם עצם; מאושר – שם תואר; מקפיד – פועל.
צורת בינוני יכולה לשמש פועל, שם עצם או שם תואר; מכריעים לפי התפקוד במשפט.
טעות נפוצה: לכתוב את התפקיד התחבירי (נושא, לוואי, נשוא) במקום חלק הדיבור – ההוראה אוסרת זאת במפורש.
סעיף ג
החלק הכולל: כסף ופרנסה; הקשר הלוגי: הוספה (צירוף).
החלק הכולל: חוויה או רגש; הקשר הלוגי: ברירה (בחירה / חלופה).
חלק כולל – שני רכיבים או יותר בעלי אותו תפקיד תחבירי, המתייחסים לאותה מילה במשפט ומחוברים במילת קישור או בפסיק.
למה לא במשפטים האחרים: במשפט הראשון "ביעילות" הוא תיאור אופן יחיד; במשפט השני "הולך ומשתנה" הוא נשוא מורחב אחד (תהליך), ולא שני נשואים.
טעות נפוצה: לכתוב בקשר הלוגי את מילת הקישור ("ו", "או") במקום את שם הקשר (הוספה, ברירה); או להעתיק את "הולך ומשתנה" כחלק כולל.
שאלה 4 · מבנה "אינו... אלא", קשר לוגי, תפקידים תחביריים
לפניך ציטוט.
אושר אינו אלא זיכרון של הסבל. (פנחס שדה)
כתוב את הציטוט מחדש בלי להשתמש במבנה "אינו... אלא...". שמור על משמעות המשפט.
לפניך ציטוט אחר, הבנוי משני משפטים.
כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. כל משפחה אומללה היא אומללה בדרכה שלה. (לב טולסטוי)
(1) ציין את הקשר הלוגי בין שני המשפטים בציטוט. ______
(2) מהי מילת הקישור המתאימה לחבר בין שני המשפטים בציטוט? ______
לפניך משפט.
בשנים האחרונות סוגיית האושר בעבודה מעוררת שאלות מורכבות.
נתח את המשפט: ציין מעל המשפט את התפקידים התחביריים של המילים בו.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
אושר הוא רק זיכרון של הסבל.
(אפשר גם: "אושר הוא אך ורק זיכרון של הסבל" / "אושר הוא בסך הכול זיכרון של הסבל".)
מה מבטא המבנה: "X אינו אלא Y" – פירושו "X הוא רק Y". המבנה שולל כל אפשרות אחרת ומצמצם את X ל־Y; זהו מבנה של הגבלה (צמצום) שמשמש גם להדגשה.
ההמרה: מחליפים את השלילה "אינו... אלא" במילת הגבלה – "רק", "אך ורק", "בלבד": "אושר הוא רק זיכרון של הסבל" / "אושר הוא זיכרון של הסבל בלבד".
טעות נפוצה: לכתוב "אושר הוא זיכרון של הסבל" בלי מילת הגבלה – כך אובדת משמעות הצמצום; או לכתוב "אושר אינו זיכרון של הסבל" – היפוך המשמעות.
סעיף ב
(1) ניגוד.
(2) ואילו (אפשר גם: לעומת זאת / אך / אבל / אולם).
(1) ניגוד: המשפט הראשון מתאר את המשפחות המאושרות – כולן דומות זו לזו; המשפט השני מתאר את המשפחות האומללות – כל אחת שונה ("בדרכה שלה"). שני המשפטים מעמידים זה מול זה שני דברים הפוכים: מאושרות לעומת אומללות, דמיון לעומת שוני. זהו קשר של ניגוד (השוואה מנוגדת).
(2) מילת הקישור: "ואילו" היא מילת הניגוד המתאימה ביותר להשוואה בין שני נושאים: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, ואילו כל משפחה אומללה היא אומללה בדרכה שלה". מתאימות גם "לעומת זאת", "אך", "אבל", "אולם".
טעות נפוצה: לכתוב "ויתור" או "הסתייגות" – אין כאן ציפייה שהתבטלה (כמו "אף על פי ש") אלא העמדה של שני דברים זה מול זה.
סעיף ג
בשנים – תיאור (זמן); האחרונות – לוואי
סוגיית – נושא; האושר – לוואי; בעבודה – לוואי
מעוררת – נשוא
שאלות – מושא; מורכבות – לוואי
שיטה: מוצאים את הנשוא, את הנושא המתאים לו, ואחר כך שואלים שאלות על שאר המילים.
טעות נפוצה: לסמן את "האושר" כנושא (כי הוא "שם העניין"); הנושא הוא הנסמך "סוגיית", שאיתו מתאים הנשוא. וגם לסמן "בעבודה" כתיאור מקום – הוא אינו מתאר את הפועל אלא את השם.
שאלה 5 · תמורה וביטוי מכליל; תחימת פסוקיות
לפניך משפט.
כדי שהעובד יהיה מאושר במקום עבודתו, צריכים להתקיים שלושה תנאים: עבודה מאתגרת, עבודה בת ביצוע ועבודה משמעותית בעיני העובד.
(1) מתח קו מתחת לתמורה במשפט.
(2) העתק את הביטוי המכליל במשפט. ______
(3) מהו התפקיד התחבירי של הביטוי המכליל במשפט? ______
(4) על פי המשפט, נסח משפט שמני מן התמורה ומן הביטוי המכליל.
לפניך משפט מורכב.
הנוסחה "מעט הנאה והרבה משמעות" מסבירה מדוע אנשים רואים בגידול ילדים גורם עיקרי לאושר בחייהם, אף על פי שהוא תהליך שמסב להם בצד שמחה וסיפוק גם לא מעט טרדות.
(1) לפניך שתי אפשרויות תחימה של המשפט. הקף את המספר של אפשרות התחימה הנכונה.
I. הנוסחה "מעט הנאה והרבה משמעות" מסבירה [מדוע אנשים רואים בגידול ילדים גורם עיקרי לאושר בחייהם], [אף על פי שהוא תהליך [שמסב להם בצד שמחה וסיפוק גם לא מעט טרדות.]]
II. הנוסחה "מעט הנאה והרבה משמעות" מסבירה [מדוע אנשים רואים בגידול ילדים גורם עיקרי לאושר בחייהם, [אף על פי שהוא תהליך [שמסב להם בצד שמחה וסיפוק גם לא מעט טרדות.]]]
(בשאלון התחימה מסומנת במסגרות; כאן היא מוצגת בסוגריים מרובעים.)
(2) במשפט שבחרת, כתוב מעל הפסוקיות את התפקיד התחבירי שלהן.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
(1) ...צריכים להתקיים שלושה תנאים: עבודה מאתגרת, עבודה בת ביצוע ועבודה משמעותית בעיני העובד.
(2) שלושה תנאים
(3) נושא
(4) שלושת התנאים לאושרו של העובד במקום עבודתו הם עבודה מאתגרת, עבודה בת ביצוע ועבודה משמעותית בעיני העובד.
(אפשר גם: "עבודה מאתגרת, עבודה בת ביצוע ועבודה משמעותית בעיני העובד הן שלושה תנאים לאושרו של העובד.")
(1) התמורה: אחרי הנקודתיים מפורטים התנאים – "עבודה מאתגרת, עבודה בת ביצוע ועבודה משמעותית בעיני העובד". זו תמורה בצורת חלק כולל: שלושה רכיבים שיחד מזהים ומפרטים את "שלושה תנאים".
(2) הביטוי המכליל: "שלושה תנאים" – הצירוף הכללי שהתמורה מפרטת. (המילה "שלושה" מכריזה מראש על מספר הפריטים.)
(3) נושא: שואלים: מה צריכים להתקיים? – שלושה תנאים. הנשוא "צריכים להתקיים" (נשוא מורחב) בא לפני הנושא ומתאים לו ברבים. לתמורה אותו תפקיד כמו לביטוי המכליל – גם היא נושא.
(בתחילת המשפט [כדי שהעובד יהיה מאושר במקום עבודתו] – פסוקית תיאור תכלית.)
(4) משפט שמני: משפט שהנשוא שלו אינו פועל. מציבים את הביטוי המכליל כנושא, אוגד ("הם"), ואת התמורה כנשוא: "שלושת התנאים... הם עבודה מאתגרת, עבודה בת ביצוע ועבודה משמעותית". אפשר גם בסדר הפוך, עם אוגד בנקבה ("הן").
טעות נפוצה: ב־(3) לכתוב "מושא" כי הצירוף בא אחרי הנשוא; ב־(4) להשאיר פועל ("צריכים להתקיים") – אז המשפט אינו שמני.
סעיף ב
(1) אפשרות II.
(2) [מדוע אנשים רואים בגידול ילדים גורם עיקרי לאושר בחייהם, אף על פי ש...] – פסוקית מושא;
[אף על פי שהוא תהליך שמסב להם... טרדות] – פסוקית ויתור (בתוך פסוקית המושא);
[שמסב להם בצד שמחה וסיפוק גם לא מעט טרדות] – פסוקית לוואי (של "תהליך").
(1) למה II: השאלה היא למה מתייחסת פסוקית הוויתור [אף על פי שהוא תהליך...]. "הוא" = גידול ילדים. הוויתור מנוגד לכך שאנשים רואים בגידול ילדים גורם עיקרי לאושר – הם רואים בו מקור אושר אף על פי שהוא מסב טרדות. אין ניגוד בין הטרדות לבין העובדה ש"הנוסחה מסבירה". לכן פסוקית הוויתור תלויה בנשוא "רואים" שבתוך הפסוקית [מדוע...], ונמצאת בתוכה – כמו באפשרות II. (גם בטקסט 2, פסקה ו, הוויתור צמוד לטענה ש"גידול ילדים הוא הגורם העיקרי לאושר".)
(2) תפקידי הפסוקיות:
טעות נפוצה: לזהות את [מדוע...] כפסוקית תיאור סיבה בגלל המילה "מדוע" – הפסוקית אינה מסבירה את הנשוא "מסבירה" אלא משלימה אותו, ולכן היא פסוקית מושא.
שאלה 6 · פירוק משפט למשפטים פשוטים; תחימת פסוקיות "כי"
לפניך משפט.
בני דור ה־Z, צעירים בני עשרים וחמש ופחות, שנולדו לתוך עולם טכנולוגי, מביאים עימם תפיסות חדשות בנוגע לציפיות שלהם מן העבודה, לכן הם מתקשים לעבוד תחת לחץ לעומת המבוגרים מהם.
כתוב על פי משפט זה שלושה משפטים פשוטים, שבכל אחד מהם הנושא התחבירי יהיה בני דור ה־Z.
השמט מידע על פי הצורך.
משפט 1: ______
משפט 2: ______
משפט 3: ______
לפניך קטע ובו שני משפטים. בכל אחד מן המשפטים יש פסוקית הפותחת במילת השעבוד "כי".
מרצָה בחוג למִנהל עסקים באוניברסיטת חיפה טוענת כי עובדים מאושרים הם עובדים טובים יותר. מדבריה עולה כי מנהלים צריכים לשאוף להגברת האושר של עובדיהם.
בכל משפט תחם את הפסוקית, וציין את תפקידה התחבירי.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
משפט 1: בני דור ה־Z הם צעירים בני עשרים וחמש ופחות.
משפט 2: בני דור ה־Z נולדו לתוך עולם טכנולוגי.
משפט 3: בני דור ה־Z מביאים עימם תפיסות חדשות בנוגע לציפיות שלהם מן העבודה.
(אפשר גם: "בני דור ה־Z מתקשים לעבוד תחת לחץ לעומת המבוגרים מהם.")
שלב 1 – פריטי המידע במשפט: (א) תמורה – "צעירים בני עשרים וחמש ופחות"; (ב) פסוקית לוואי – "שנולדו לתוך עולם טכנולוגי"; (ג) האיבר הראשון – "מביאים עימם תפיסות חדשות..."; (ד) האיבר השני – "לכן הם מתקשים לעבוד תחת לחץ...". המשפט כולו מחובר ("לכן"), ובאיבר הראשון יש פסוקית.
שלב 2 – משפט פשוט לכל פריט: בכל משפט "בני דור ה־Z" הוא הנושא, ויש נשוא אחד בלבד:
שלב 3 – בדיקה: בכל משפט נשוא אחד, אין "ש" ואין מילת קישור ("לכן"), והנושא הוא בדיוק "בני דור ה־Z".
טעות נפוצה: להשאיר "לכן" ("לכן בני דור ה־Z מתקשים...") – מילת קישור שמחברת למשפט קודם; או לכתוב "צעירים בני עשרים וחמש..." כנושא.
סעיף ב
משפט 1: מרצָה בחוג למִנהל עסקים באוניברסיטת חיפה טוענת [כי עובדים מאושרים הם עובדים טובים יותר.] – פסוקית מושא.
משפט 2: מדבריה עולה [כי מנהלים צריכים לשאוף להגברת האושר של עובדיהם.] – פסוקית נושא.
שיטה: מוצאים את הנשוא של המשפט העיקרי ושואלים עליו שאלה; הפסוקית היא התשובה, ותפקידה הוא התפקיד שהייתה ממלאת מילה אחת במקומה.
משפט 1: המשפט העיקרי: "מרצה בחוג... טוענת" – הנושא "מרצה", הנשוא "טוענת". שואלים: טוענת מה? – [כי עובדים מאושרים הם עובדים טובים יותר]. הפסוקית משלימה את הפועל, ואפשר להחליפה ב"טוענת זאת" (מושא) → פסוקית מושא. בתוך הפסוקית: נושא – עובדים, אוגד – הם, נשוא – עובדים (טובים יותר).
משפט 2: המשפט העיקרי: "מדבריה עולה" – הנשוא "עולה", אבל אין בו נושא! שואלים: מה עולה מדבריה? – [כי מנהלים צריכים לשאוף...]. הפסוקית היא הנושא של "עולה" ("מדבריה עולה דבר זה") → פסוקית נושא. "מדבריה" הוא תיאור (מניין עולה?) ולא נושא.
ההבדל: אותה מילת שעבוד ("כי") פותחת שתי פסוקיות שונות; מילת השעבוד אינה קובעת את התפקיד – הקשר לנשוא העיקרי קובע.
טעות נפוצה: לזהות את שתי הפסוקיות כפסוקיות מושא בגלל "כי" המשותפת; או לראות ב"מדבריה" את הנושא של "עולה".
פרק ג: מערכת הצורות (80 נקודות)
ההוראות לחלק זה
בפרק זה חמש שאלות, 7-11. לכל שאלה – 24 נקודות. תוכל לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות, אך מספר הנקודות שתוכל לצבור בפרק לא יעלה על 80 נקודות.
שים לב: תוכל להיעזר בדף העזר לנבחן (עמ' 10-11).
שאלה 7 · שורש ובניין של פעלים; זמן יוצא דופן
לפניך שישה משפטים, ובכל משפט יש פועל מודגש ובסוגריים אותו הפועל מנוקד.
ציין בטבלה את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| הצעירים של היום נולדים (נוֹלָדִים) לתוך עולם הטכנולוגיה. | ||
| צעירים אלה מתגייסים (מִתְגַּיְּסִים) למען מטרות נעלות. | ||
| הם מצויים (מְצוּיִים) היטב בעולם הטכנולוגיה. | ||
| הם מביאים (מְבִיאִים) עימם לשוק העבודה תפיסות חדשות. | ||
| יש צעירים שהוריהם מנעו (מָנְעוּ) מהם להתמודד עם קשיים בצעירותם. | ||
| צעירים אלה מאותגרים (מְאֻתְגָּרִים) בביצוע משימות במקום העבודה. |
אחד מן הפעלים המודגשים בטבלה יוצא דופן מבחינת הזמן שלו.
מהו הפועל? ______
מהו הזמן של פועל זה? ______
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| נוֹלָדִים | י/ו-ל-ד | נפעל |
| מִתְגַּיְּסִים | ג-י-ס | התפעל |
| מְצוּיִים | מ-צ-א | פעל (קל) |
| מְבִיאִים | ב-ו-א | הפעיל |
| מָנְעוּ | מ-נ-ע | פעל (קל) |
| מְאֻתְגָּרִים | א-ת-ג-ר | פֻּעַל |
השיטה הכללית: מורידים את סימני התבנית (מ' של הבינוני, ת' של התפעל, סיומות ־ים/־ות/־וּ), מזהים את סימני הבניין ומשחזרים אותיות שורש שנעלמו. כשיש ספק – מעבירים לעבר, נסתר.
טעות נפוצה: לכתוב ל"מאותגרים" שורש ת-ג-ר ובניין התפעל; לכתוב ל"נולדים" שורש נ-ל-ד.
סעיף ב
הפועל: מָנְעוּ; הזמן: עבר.
כל הפעלים המודגשים האחרים הם בצורת בינוני (הווה): נוֹלָדִים, מִתְגַּיְּסִים, מְצוּיִים, מְבִיאִים, מְאֻתְגָּרִים – בלי סיומת גוף של עבר, ורובם פותחים במ' של בינוני (או בנ' של בינוני נפעל). מָנְעוּ – הסיומת ־וּ אחרי שורש בלי תחילית (מָנַע ← מָנְעוּ) היא סיומת עבר בגוף נסתרים. גם ההקשר תומך: "מנעו מהם להתמודד עם קשיים בצעירותם" – פעולה שהייתה בעבר.
טעות נפוצה: לבחור ב"נולדים" (כי לידה "קרתה בעבר") – הצורה עצמה היא בינוני; קובעים זמן לפי הצורה הדקדוקית, לא לפי התוכן.
שאלה 8 · צורת עתיד, שורש ובניין, שמות פעולה
לפניך משפט, ובו שני פעלים מודגשים.
עבודה שיש בה משמעות מרוממת (מְרוֹמֶמֶת) את מצב הרוח של העובד ומיטיבה (מֵיטִיבָה) גם עם המעסיק.
(1) ציין את השורש ואת הבניין של הפועל מְרוֹמֶמֶת.
השורש: ______; הבניין: ______
(2) הקף את שם הפועל של הפועל מְרוֹמֶמֶת.
לְרַמּוֹת, לְרוֹמֵם, לְהָרִים, לְהִתְרוֹמֵם
(3) כתוב מן השורש של הפועל מְרוֹמֶמֶת פועל בבניין הפעיל, בגוף נוכח, בציווי. ______
(4) ציין את הבניין של הפועל מֵיטִיבָה. ______
לפניך שלושה משפטים ובהם שמות פעולה מודגשים.
(1) לפי פרסום (פִּרְסוּם) של מחקר חדש, מבוגרים שיש להם הזדמנות (הִזְדַּמְּנוּת) לעבוד גם אחרי גיל הפרישה (פְּרִישָׁה), מאושרים יותר בחייהם.
(2) המחקר נערך לאחר הודעה (הוֹדָעָה) של הגמלאים על שיבה (שִׁיבָה) לעבודה.
(3) העבודה מחזקת את הדימוי (דִּמּוּי) העצמי של המבוגרים, ולהפתעת (הַפְתָּעַת) רבים, היא גם מונעת האצה (הֶאָצָה) של תהליכי הזדקנות.
מיין את שמות הפעולה לפי הבניין שלהם.
| פעל (קל) | הפעיל | פיעל | התפעל |
|---|---|---|---|
מבין הזוגות שלפניך הקף זוג אחד שבו הבניין של שם הפעולה זהה לבניין של הפועל.
נוֹעַד – הִוָּעֲדוּת הִתְחָרֵט – חֲרָטָה נִפְצַע – פְּצִיעָה
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1) השורש: ר-ו-ם; הבניין: פיעל.
(2) לְרוֹמֵם
(3) הָרֵם
(4) הפעיל
(1) מְרוֹמֶמֶת – ר-ו-ם, פיעל. בגזרת ע"ו בניין פיעל בא בתבנית "פוֹלֵל": האות האחרונה נכפלת והתנועה חולם (מְקוֹמֵם, מְעוֹדֵד). מ' בשווא – סימן הבינוני של פיעל. עבר: רוֹמֵם. לכן השורש ר-ו-ם ("רָם", "הֵרִים") ולא ר-מ-ם.
(2) שם הפועל: לְרוֹמֵם (פיעל, תבנית לְקוֹמֵם). לְהָרִים – הפעיל; לְהִתְרוֹמֵם – התפעל; לְרַמּוֹת – פיעל של שורש אחר (ר-מ-י, "רמאות").
(3) הפעיל, נוכח, ציווי: הָרֵם. הפעיל של ר-ו-ם: הֵרִים, מֵרִים, יָרִים; הציווי לנוכח: הָרֵם (כמו הָקֵם, הָבֵא). ההבדל מ"הָרִים" (שם הפועל בלי ל', או עבר) – בציווי צירי: הָרֵם.
(4) מֵיטִיבָה – הפעיל. שורש י-ט-ב (טוֹב, הֵיטִיב). בגזרת פ"י הבינוני של הפעיל בא בתבנית מֵקִיל/מֵטִיב: הצירי במ' והיו"ד שאחריו באים במקום מַ + י' השורש (מַיְטִיב ← מֵיטִיב), והחיריק המלא אחרי האות השנייה הוא סימן ההפעיל (כמו מַקְטִילָה). עבר: הֵיטִיב; שם הפועל: לְהֵיטִיב.
טעות נפוצה: ב־(4) לכתוב "פיעל" בגלל המ' והצירי, או שורש ט-ו-ב; לכתוב שורש ר-מ-ם או בניין התפעל; לכתוב ציווי "הָרִים" או "תָּרִים".
סעיף ב
| פעל (קל) | הפעיל | פיעל | התפעל |
|---|---|---|---|
| פרישה, שיבה | הודעה, הפתעת, האצה | פרסום, דימוי | הזדמנות |
משקלי שמות הפעולה: קל – קְטִילָה (ובע"ו – קִיטָה); פיעל – קִטּוּל (במרובע קִטְלוּל); הפעיל – הַקְטָלָה; התפעל – הִתְקַטְּלוּת.
הדרך: מורידים כינויים וסיומות נסמך (הַפְתָּעַת ← הַפְתָּעָה), משחזרים את השורש ומשווים את התבנית לטבלת המשקלים.
טעות נפוצה: לשבץ את "הזדמנות" בהפעיל (בגלל ה' בתחילתה), את "שיבה" בפיעל (בגלל החיריק), או את "הודעה" בקל.
סעיף ג
נוֹעַד – הִוָּעֲדוּת
בודקים לכל זוג את בניין הפועל ואת משקל שם הפעולה:
טעות נפוצה: להניח שכל שם פעולה מאותו שורש שייך לבניין של הפועל שלצידו – מכריעים לפי המשקל של שם הפעולה.
שאלה 9 · בניין משותף, שורש ושם פועל; פרטי נטייה; חלקי דיבור
לפניך שלושה משפטים.
– הסקירה מצמצמת (מְצַמְצֶמֶת) את מספר ההגדרות לאושר.
– אם לא תצייתי (תְּצַיְּתִי) להוראות המנהלים, תוזמני לשימוע.
– היא מיצתה (מִצְּתָה) את תפקידה.
(1) כתוב את הבניין המשותף לפעלים המודגשים. ______
(2) השלם את הטבלה שלפניך: כתוב את השורש ואת שם הפועל של כל אחד מן הפעלים.
| מְצַמְצֶמֶת | תְּצַיְּתִי | מִצְּתָה | |
|---|---|---|---|
| השורש | |||
| שם הפועל |
לפניך שני משפטים, ובכל אחד מהם מודגש הפועל תעלו (תַּעֲלוּ).
(1) אם תַּעֲלוּ לראש ההר, תוכלו ליהנות מן הנוף.
(2) אם תַּעֲלוּ את שכר העובדים, הם יהיו מאושרים.
הקף את כל הפרטים הדקדוקיים המשותפים לשתי צורות הפועל.
זמן, שורש, בניין, גוף
לפניך שלושה משפטים, ובהם צורות בינוני מודגשות.
– דבר מובן הוא שלא כל עבודה גורמת אושר לאנשים.
– חוקרים מתנגדים לתפיסה נפוצה בקרב הציבור בנוגע לעבודה.
– רמת אושר גבוהה אצל עובדים מעלה את התפוקה שלהם בעבודה.
כתוב מעל לכל מילה מודגשת את חלק הדיבור שלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1) פיעל.
(2)
| מְצַמְצֶמֶת | תְּצַיְּתִי | מִצְּתָה | |
|---|---|---|---|
| השורש | צ-מ-צ-ם | צ-י-ת | מ-צ-י/ה |
| שם הפועל | לְצַמְצֵם | לְצַיֵּת | לְמַצּוֹת |
(1) פיעל – הסימנים:
(2) השורשים ושמות הפועל:
טעות נפוצה: לכתוב ל"מצמצמת" שורש צ-מ-ם או מ-צ-ם (בגלל המ' של הבינוני); לכתוב ל"מיצתה" שורש מ-צ-ת או מ-צ-ץ.
סעיף ב
זמן, שורש, גוף.
ניתוח שתי הצורות:
המשותף: זמן – עתיד; שורש – ע-ל-י/ה; גוף – נוכחים. השונה: הבניין (קל לעומת הפעיל). בגלל הגרונית ע' צורות העתיד של שני הבניינים זהות בכתיב ובהגייה, וההקשר בלבד מכריע (משמעות גורמת ומושא "את שכר העובדים").
טעות נפוצה: להקיף גם "בניין" משום שהצורות נראות זהות.
סעיף ג
מובן – שם תואר; מתנגדים – פועל; נפוצה – שם תואר; עובדים – שם עצם.
הכלל: צורת בינוני יכולה לשמש פועל, שם תואר או שם עצם; מכריעים לפי התפקוד במשפט.
בדיקה מהירה: אם אפשר להעביר את המילה לעבר בלי לשנות את המשמעות ("חוקרים התנגדו") – זה פועל; אם היא מתארת שם – שם תואר; אם היא שם של מי שעושה – שם עצם.
טעות נפוצה: לכתוב "פועל" לכל צורת בינוני, או לכתוב את התפקיד התחבירי (לוואי, נשוא) במקום חלק הדיבור.
שאלה 10 · השלמת פעלים ושמות לפי שורש
לפניך קטע שחסרים בו פעלים. השלם בכל מקום ריק את הפועל המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
דמיינו בית ספר שבו המורות אינן ______ (י-ר-ד) ציונים לתלמידים שאינם ______ (כ-ו-ן) את שיעורי הבית ואינן שולחות תלמידים ______ (ר-ש-ם) במזכירות בשל הפרעה למהלך הלימודים. בבית ספר זה המורות ______ (ק-ש-ר) בכל יום להורים כדי לשבח את ילדיהם. אתם יכולים להפסיק לדמיין. דברים אלה הם כמה מן העקרונות בתוכנית ניסיונית ש______ (י-ש-ם) בכמה בתי ספר בארץ בשנים האחרונות. התוכנית ______ (י-כ-ח) כי תלמיד שטוב לו בבית הספר והוא מאושר, משיג הישגים טובים במקצועות הלימוד. תוצאות המחקר שנערך בנוגע לתוכנית ______ (פ-ר-ס-ם) בעת האחרונה בכתב עת בין־לאומי ו______ (ר-א-י/ה) בבירור כי עיסוק בהיבטים רגשיים וחברתיים ______ (ב-ו-א) להישגים בלימודים.
לפניך קטע שחסרים בו שמות. השלם בכל מקום ריק את השם המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
הפסיכולוגיה החיובית היא ענף מדעי הבוחן את ה______ (י-כ-ל) האנושית המאפשרת לאדם ______ (ש-ג-ש-ג), צמיחה ו______ (ח-ו-י/ה) של אושר. ה______ (ח-ק-ר) בתחום זה עוסק בשאלות רבות ומגוונות כמו כיצד אנשים שגדלו ב______ (ת-נ-י/ה) קשים מצליחים להתקדם ולהתפתח ואף לתרום לסביבה? האם אפשר לפתח ______ (ח-ו-ש) של חוסן וביטחון עצמי? כיצד אפשר להגביר את ה______ (ב-ט-א) של רגשות חיוביים אצל בני אדם?
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
מורידות (י-ר-ד); מכינים (כ-ו-ן); להירשם (ר-ש-ם); מתקשרות (ק-ש-ר); שיושמה (י-ש-ם); הוכיחה (י-כ-ח); פורסמו (פ-ר-ס-ם); הראו (ר-א-י/ה); מביא (ב-ו-א).
השיטה: לכל מקום ריק בודקים שלושה דברים: (1) המשמעות – איזה בניין מתאים (פעיל/סביל, גורם, חוזר); (2) הנושא – מין, מספר וגוף; (3) הזמן – לפי ההקשר. אחר כך יוצקים את השורש לתבנית ובודקים את הגזרה.
1. מורידות – הפעיל, בינוני, נקבה רבות (הנושא: המורות). פ"י: מַקְטִילוֹת ← מוֹרִידוֹת (הוֹרִיד).
2. מכינים – הפעיל, בינוני, זכר רבים (תלמידים שאינם...). ע"ו: מֵכִינִים (הֵכִין).
3. להירשם – שם הפועל של נפעל ("שולחות תלמידים להירשם" – לתכלית). התלמיד נרשם, ולכן הבניין סביל־חוזר: נפעל, לְהִקָּטֵל ← לְהֵרָשֵׁם (ר' גרונית – צירי בה').
4. מתקשרות – התפעל, בינוני, נקבה רבות (המורות מתקשרות להורים). מִתְקַשְּׁרוֹת.
5. שיושמה – פֻּעַל (הסביל של פיעל יִישֵּׁם), עבר, נקבה יחידה: התוכנית לא יישמה את עצמה – מישהו יישם אותה. השורש י-ש-ם נוטה כאן כשלמים: יִישֵּׁם – יוּשַּׁם – יוּשְּׁמָה (כמו דֻּבְּרָה). אפשר גם בבינוני: "שמיושמת".
6. הוכיחה – הפעיל, עבר, נקבה יחידה (התוכנית). פ"י: הוֹכִיחָה.
7. פורסמו – פֻּעַל, עבר, רבים (תוצאות המחקר – מישהו פרסם אותן; סביל). שורש מרובע: פֻּרְסְמוּ. אפשר גם "התפרסמו".
8. הראו – הפעיל, עבר, רבים (התוצאות הראו). ל"י: הֶרְאוּ.
9. מביא – הפעיל, בינוני, זכר יחיד (הנושא: עיסוק). ע"ו: מֵבִיא.
בדיקת התאמה: שימו לב לנושאים: "המורות" – נקבה רבות; "התוכנית" – נקבה יחידה; "תוצאות" – נקבה רבות; "עיסוק" – זכר יחיד (ולא "היבטים" הקרובה).
טעות נפוצה: להתאים את הפועל האחרון למילה הקרובה "היבטים" ("מביאים") במקום לנושא "עיסוק"; לכתוב "פרסמו" (פעיל) כשהנושא הוא התוצאות עצמן; לכתוב "שישמה" במקום "שיושמה".
סעיף ב
היכולת (י-כ-ל); שגשוג (ש-ג-ש-ג); וחוויה (ח-ו-י/ה); המחקר (ח-ק-ר; אפשר גם: החוקר); בתנאים (ת-נ-י/ה); תחושה (ח-ו-ש); הביטוי (ב-ט-א).
השיטה: קובעים מן ההקשר מה המילה צריכה לציין (פעולה, תכונה, מקום, אדם) ואת מינה ומספרה לפי המילים הסמוכות, ואז מתאימים משקל.
1. היכולת – "האנושית" (נקבה) מתארת אותה; משקל קְטֹלֶת (יְכֹלֶת), כמו "כְּתֹבֶת".
2. שגשוג – "המאפשרת לאדם שגשוג, צמיחה ו..." – שלושה שמות פעולה בחלק כולל; ממרובע: קִטְלוּל (שִׂגְשׂוּג).
3. חוויה – "חוויה של אושר"; משקל קַטְלִיָּה ← חֲוָיָה (חוויה), נקבה.
4. המחקר – "עוסק" (זכר יחיד), ו"בתחום זה" מצביע על תחום מדעי; משקל מִקְטָל (מֶחְקָר). גם "החוקר" (קוֹטֵל) מתאים תחבירית ומשמעית.
5. בתנאים – "קשים" (זכר רבים); היחיד תְּנַאי (ת-נ-י/ה), ברבים תְּנָאִים.
6. תחושה – "לפתח תחושה של חוסן"; משקל תְּקוּלָה בע"ו (תְּחוּשָׁה, כמו תְּקוּמָה).
7. הביטוי – "את הביטוי של רגשות"; משקל קִטּוּל (בִּטּוּי), שם הפעולה של פיעל (בִּטֵּא).
טעות נפוצה: לכתוב "יכולה" או "כוח" במקום "יכולת"; לכתוב "חיות" או "חיים" (משורש ח-י-י) במקום "חוויה"; לכתוב "תנאות" במקום "תנאים".
שאלה 11 · דרכי תצורה, צורן גזירה, תפקיד הנו"ן
האקדמיה ללשון העברית ביקשה לחדש מונח עברי לציון אדם המציע את שירותיו לביצוע תיקונים שונים בבית.
לפניך כמה מן ההצעות שנידונו באקדמיה ללשון העברית.
מְתַקֵּן, תִּקּוּנַאי, תַּקָּן, שַׁפְּרָן
(1) איזו מן המילים המוצעות יוצאת דופן מבחינת דרך התצורה שלה, ומהי דרך התצורה שלה?
המילה יוצאת הדופן: ______
דרך התצורה: ______
(2) איזו מן המילים המוצעות היא בצורת הבינוני? ______
לפניך שני משפטים, ובכל משפט מודגשת המילה מקצוען (מִקְצוֹעָן).
– המנהל שלנו מִקְצוֹעָן בעבודתו. ______
– מִקְצוֹעָן של נשים רבות מסב להן אושר. ______
ציין ליד כל אחד מן המשפטים אם הצורן במילה מִקְצוֹעָן הוא צורן גזירה או צורן נטייה.
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך ארבעה זוגות מילים.
אֵיכוּת – מַהוּת פִּרְיוֹן – רִאשׁוֹן סִפְרִיָּה – תִּיקִיָּה חֲלָלִית – תַּרְמִית
הקף את שני הזוגות ששתי המילים בהם נוצרו באותה דרך תצורה.
לפניך שש מילים, ובכל אחת מהן מודגשת האות נו"ן.
נָעִים, מִגְוָן, רַקְדָן, מִנְהָג, מַזְגָן, נוֹרָא
מיין בטבלה שלפניך את המילים על פי תפקיד הנו"ן.
| נו"ן שורשית | נו"ן מוספית |
|---|---|
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
(1) המילה יוצאת הדופן: תִּקּוּנַאי. דרך התצורה: בסיס וצורן סופי (תיקון + ־ַאי).
(2) מְתַקֵּן
(1) הדרך: בודקים אם רואים בתוך המילה מילה שלמה קיימת (בסיס) ואחריה צורן, או שאותיות השורש נוצקו לתבנית.
לכן תיקונאי היא היחידה שנוצרה מבסיס וצורן.
(2) מְתַקֵּן – צורת הבינוני של פיעל (תִּקֵּן – מְתַקֵּן – יְתַקֵּן): מ' בשווא + פתח + דגש וצירי. צורה זו משמשת כאן כשם עצם (בעל עיסוק).
טעות נפוצה: לבחור בשַׁפְּרָן כיוצאת דופן בגלל הסיומת ־ָן; ־ָן כאן היא חלק מן המשקל קַטְּלָן, ואין במילה בסיס שלם ("שִׁפּוּר" אינו מופיע בה).
סעיף ב
המשפט הראשון (המנהל שלנו מקצוען בעבודתו): צורן גזירה.
המשפט השני (מקצוען של נשים רבות): צורן נטייה.
ההבחנה:
בדיקה: במשפט השני אפשר להחליף ב"המקצוע של נשים רבות מסב להן אושר" – המשמעות נשמרת; במשפט הראשון "המנהל שלנו המקצוע שלו בעבודתו" – חסר היגיון.
טעות נפוצה: לקבוע לפי צורת המילה בלבד – הצורה זהה בשני המשפטים, וההכרעה היא לפי ההקשר: האם מדובר באדם (מילה חדשה) או ב"מקצוע שלהן" (אותה מילה בנטייה).
סעיף ג
אֵיכוּת – מַהוּת; סִפְרִיָּה – תִּיקִיָּה.
הדרך: בכל זוג יש סיומת משותפת (־וּת, ־וֹן, ־ִיָּה, ־ִית), ולכן אי אפשר להכריע לפי הסיומת לבדה. בודקים בכל מילה: האם רואים בה מילה קיימת שלמה (בסיס) שהצורן נוסף אליה – או שאותיות שורש נוצקו לתוך משקל (שהסיומת היא חלק ממנו).
לכל מילה – דרך התצורה:
סימן עזר: בבסיס וצורן הבסיס נשמר בשלמותו ומשמעותו נשמעת במילה (ראש – ראשון, חלל – חללית, תיק – תיקייה, ספר – ספרייה). בפִּרְיוֹן ובתַּרְמִית התחילית או הסיומת הן חלק מתבנית קבועה שבתוכה יושבות אותיות השורש.
טעות נפוצה: לבחור בפִּרְיוֹן–רִאשׁוֹן רק בגלל הסיומת המשותפת ־וֹן; ברִאשׁוֹן ־וֹן היא צורן שנוסף לבסיס "ראש", ואילו בפִּרְיוֹן היא חלק מן המשקל קִטְלוֹן.
סעיף ד
| נו"ן שורשית | נו"ן מוספית |
|---|---|
| נָעִים, מִגְוָן, מִנְהָג | רַקְדָן, מַזְגָן, נוֹרָא |
הדרך: מוצאים את השורש של כל מילה ובודקים אם הנו"ן נכללת בו.
נו"ן שורשית:
נו"ן מוספית:
טעות נפוצה: לשבץ את "מגוון" עם הנו"ן המוספית (כמו רקדן) – אבל ב"גוון" הנו"ן קיימת כבר בשורש; ולשבץ את "נורא" בשורשית בגלל הנו"ן שבראש המילה.