בגרות בלשון (עברית) פרק הלשון, מותאם 011231 - קיץ 2022
פרק הלשון, נוסח מותאם · שאלון 011231 · שאלון מותאם · קיץ · 11 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2022, כל 11 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א – שם המספר – 20 נקודות
פרק ב – תחביר / פרק ג – מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים – 80 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (עמ' 11–12).
ד. הוראות מיוחדות: 1. יש לקרוא את הטקסטים שבעמודים 4–10 ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות.
2. יש להקפיד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
פרק א: חובה – שם המספר (20 נקודות)
ההוראות לחלק זה
קראו את שלושת המאמרים שלפניכם. השאלות בפרקי הלשון הן בזיקה למאמרים.
ענו על שאלה 1.
שאלה 1 · שם המספר: שבע עובדות על אקלים
לפניכם משפטים ובהם מודגשות אפשרויות להגיית שם המספר. הקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות להגיית שם המספר.
שבע / שבעה עובדות על אקלים
◂ פתרון מלא לשאלה 1
הכלל הבסיסי: במספרים 3–10 (וגם באחדות שאחרי העשרות) שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' (שלושה, חמישה); עם שם עצם נקבה – צורה בלי ה' (שלוש, חמש). לכן בכל פריט שואלים קודם: מה הנספר, ומה מינו?
1. שבע עובדות. "עובדה" – נקבה (עובדה אחת), ולכן שבע ("שבעה" היא צורת הזכר: שבעה ימים).
2. חמישים וארבע מעלות. "מעלה" – נקבה. העשרות (חמישים) זהות בשני המינים, ורק האחדות משתנות: נקבה – ארבע. ו' החיבור לפני תנועה רגילה נשארת וְ: וְאַרְבַּע.
3. כשלושים וחמישה אלף בני אדם. הנספר הקרוב למספר הוא אלף – שם עצם זכר (אלף אחד, אלפים), ולכן "חמישה אלף" ולא "חמש אלף" (בני האדם נספרים באלפים). כ' השימוש לפני שווא נהגית בחיריק: כִּשְׁלוֹשִׁים; ו' החיבור לפני חטף פתח (חֲ) נהגית וַ: וַחֲמִשָּׁה.
4. פי חמישה. אחרי "פי" (בהשוואת כמויות: פי כמה גדול) בא שם המספר בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי חמישה.
5. שנת אלפיים עשרים ואחת. בשנים קוראים את המספר בצורת נקבה, כי "שנה" – נקבה: עשרים ואחת (לא "ואחד").
6. בשלושה עשר בנובמבר. בתאריך, היום בחודש נקרא במספר זכר (כמו "יום" – זכר): שלושה עשר בנובמבר, ולא "שלוש עשרה". ב' השימוש לפני שווא נהגית בחיריק: בִּשְׁלוֹשָׁה.
7. ועידת האקלים העשרים ושש. מספר סודר יש רק עד עשר (ראשון–עשירי). מאחת עשרה ומעלה משתמשים במספר יסודי מיודע, המתאים במין לשם העצם: "ועידה" – נקבה, ולכן העשרים ושש. הצורה "עשרים ושישית" שגויה – אין סודר מעל עשר.
8. שלוש הוועידות. "ועידה" – נקבה, ולכן שלוש. בנקבה צורת הנסמך זהה לצורת הנפרד (חוץ מ"שתיים" ← "שתי"), ולכן גם לפני שם עצם מיודע אומרים "שלוש הוועידות". "שלושת" היא צורת הנסמך של הזכר (שלושת הימים).
9. אחד הפתרונות. כאן ההכרעה היא במין: "אחד" מתאים לשם העצם הנספר – הפתרונות (פתרון – זכר), ולא לנושא המשפט ("הנדסת אקלים" – נקבה). המשמעות: אחד מתוך הפתרונות. לפני שם עצם מיודע ברבים זו צורת נסמך: אַחַד הפתרונות.
10. במקום החמישים ושניים. מקום ה־52 – שוב מספר יסודי מיודע (מעל עשר). "מקום" – זכר, ולכן ושניים ("ושתיים" – נקבה). ו' החיבור לפני שווא נהגית וּ: וּשְׁנַיִם.
טעות נפוצה: לבחור "אחת הפתרונות" בהתאמה לנושא "הנדסת אקלים" – ההתאמה היא לשם העצם הנספר (פתרונות); לבחור "שלושים וחמש אלף" (אלף – זכר); לבחור "שלוש עשרה בנובמבר" (התאריך בזכר); לבחור "עשרים ושישית".
פרק ב: תחביר (80 נקודות)
ההוראות לחלק זה
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר ופרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: פרק ב – תחביר או פרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
ציינו את שם הפרק שבחרתם: ______
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 2–6 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
תוכלו להיעזר בדף העזר (עמ' 11–12).
שאלה 2 · סוגי משפטים והמרת משפט פשוט
לפניכם שני משפטים.
I. אף כי כולם מסכימים שחייבים לצמצם את פליטת גזי החממה, האמצעים להשגת מטרה זו שנויים במחלוקת.
II. גזי החממה יישארו באטמוספרה אלפי שנים, לכן משבר האקלים לא ייפתר במהרה.
(1) ציינו את הסוג התחבירי של כל אחד מן המשפטים.
משפט I: ______
משפט II: ______
(2) אם המשפט מורכב, תחמו את הפסוקית / הפסוקיות, וציינו את תפקידן התחבירי;
אם המשפט הוא משפט איחוי, תחמו את איבריו.
לפניכם משפט.
בשל התפרצות הר הגעש פינטובו שבפיליפינים ירדה הטמפרטורה בעולם בכחצי מעלה.
המירו את המשפט במשפט מסוג תחבירי אחר, ושמרו על הקשר הלוגי שבמשפט הנתון.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
(1) משפט I: מורכב. משפט II: מאוחה (איחוי / מחובר).
(2)
I. [אף כי כולם מסכימים [שחייבים לצמצם את פליטת גזי החממה],] האמצעים להשגת מטרה זו שנויים במחלוקת.
– [אף כי כולם מסכימים שחייבים לצמצם את פליטת גזי החממה] – פסוקית (תיאור) ויתור.
– [שחייבים לצמצם את פליטת גזי החממה] – פסוקית מושא (בתוך פסוקית הוויתור).
II. [גזי החממה יישארו באטמוספרה אלפי שנים,]איבר א' [לכן משבר האקלים לא ייפתר במהרה.]איבר ב'
שיטה: מסמנים את הנשואים. נשוא אחד – משפט פשוט. יותר מנשוא אחד – בודקים: אם יש פסוקית התלויה בעיקרי (מילת שעבוד: ש, כי, אף כי, מפני ש...) – משפט מורכב; אם יש שני איברים שווי מעמד המחוברים במילת קישור של איחוי (ו, אבל, לכן, ואילו...) – משפט מאוחה.
משפט I – מורכב, ופסוקית בתוך פסוקית.
משפט II – מאוחה. שני נשואים: "יישארו", "ייפתר". "לכן" היא מילת קישור של תוצאה באיחוי; כל איבר הוא משפט שלם העומד בפני עצמו, ולכן תוחמים שני איברים.
טעות נפוצה: במשפט I לסמן רק פסוקית אחת (לא לראות שפסוקית המושא נמצאת בתוך פסוקית הוויתור), או לקרוא לפסוקית הוויתור "פסוקית ניגוד"; במשפט II לסווג את המשפט כמורכב ולקרוא לאיבר השני "פסוקית תוצאה" – "לכן" אינה מילת שעבוד.
סעיף ב
משפט מורכב: הטמפרטורה בעולם ירדה בכחצי מעלה מפני שהר הגעש פינטובו שבפיליפינים התפרץ.
או משפט מאוחה: הר הגעש פינטובו שבפיליפינים התפרץ, לכן הטמפרטורה בעולם ירדה בכחצי מעלה.
שלב 0 – הסוג של המשפט הנתון: נשוא אחד בלבד – "ירדה" (נושא: הטמפרטורה). "בשל התפרצות הר הגעש..." הוא צירוף יחס בתפקיד תיאור סיבה, ולא פסוקית (אין בו נשוא). לכן המשפט פשוט, וצריך להמיר אותו במורכב או במאוחה.
שלב 1 – הקשר הלוגי: "בשל" מציינת סיבה: הסיבה – התפרצות הר הגעש; התוצאה – ירידת הטמפרטורה.
שלב 2 – הפיכת הצירוף לפסוקית: את שם הפעולה "התפרצות" הופכים לפועל נטוי: "הר הגעש התפרץ". כך נוצר נשוא שני, והמשפט כבר אינו פשוט.
שלב 3 – בחירת סוג:
טעות נפוצה: להחליף את "בשל" ב"בגלל" או ב"עקב" – זה עדיין צירוף יחס, והמשפט נשאר פשוט; או להשתמש ב"אבל" ולשנות את הקשר הלוגי.
שאלה 3 · פסוקיות "כי"; תפקידים תחביריים במשפט פשוט
לפניכם שלושה משפטים מורכבים.
I. בתחילתו של ספר המדע הבדיוני מאת קים סטנלי רובינסון מסופר כי גל חום קטלני מכה בהודו.
II. הטענה כי הפתרון למשבר האקלים הוא הנדסת אקלים נתונה במחלוקת בין החוקרים.
III. השימוש בטכנולוגיה של הנדסת אקלים יהיה מוגבל כי נדרשת הסכמה בין־לאומית לכך.
בכל אחד מן המשפטים יש פסוקית הפותחת במילה "כי". תחמו כל אחת מן הפסוקיות, וכתבו מעליה את התפקיד התחבירי שלה.
לפניכם משפט פשוט.
עקב השימוש בהנדסת אקלים עלולות להיגרם תופעות לוואי קשות.
נתחו את המשפט: כתבו מעל המילים את תפקידן התחבירי.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
I. בתחילתו של ספר המדע הבדיוני מאת קים סטנלי רובינסון מסופר [כי גל חום קטלני מכה בהודו.] – פסוקית נושא.
II. הטענה [כי הפתרון למשבר האקלים הוא הנדסת אקלים] נתונה במחלוקת בין החוקרים. – פסוקית לוואי.
III. השימוש בטכנולוגיה של הנדסת אקלים יהיה מוגבל [כי נדרשת הסכמה בין־לאומית לכך.] – פסוקית (תיאור) סיבה.
העיקרון: אותה מילה ("כי") יכולה לפתוח פסוקיות שונות. התפקיד נקבע לפי התפקיד שהפסוקית ממלאת במשפט העיקרי: שואלים שאלה על הנשוא או על השם שלפני הפסוקית.
I – פסוקית נושא. הנשוא בעיקרי: "מסופר" (בינוני סביל). שואלים: מה מסופר? – "כי גל חום קטלני מכה בהודו". אין במשפט העיקרי נושא אחר; הפסוקית היא הנושא. בדיקה: "סיפור על גל חום מסופר" – אפשר להמיר בשם בתפקיד נושא. ("בתחילתו של ספר..." – תיאור מקום.)
II – פסוקית לוואי. הפסוקית באה מיד אחרי שם העצם "הטענה" ומפרטת את תוכנו: איזו טענה? – הטענה כי הפתרון הוא הנדסת אקלים. היא מתארת שם ולא נשוא, ולכן היא לוואי. הנשוא של העיקרי: "נתונה" (במחלוקת); הנושא: "הטענה".
III – פסוקית תיאור סיבה. כאן "כי" = מפני ש. שואלים: מדוע השימוש יהיה מוגבל? – כי נדרשת הסכמה. אפשר להחליף ב"מפני ש" בלי לשנות משמעות – סימן לסיבה.
טעות נפוצה: ב־I לכתוב "פסוקית מושא" (כמו אחרי "סיפר כי"); אבל "מסופר" הוא סביל ואין לו נושא אחר – הפסוקית היא הנושא. ב־II לכתוב "פסוקית מושא" או "נושא".
סעיף ב
עקב השימוש – תיאור (סיבה); בהנדסת – לוואי; אקלים – לוואי; עלולות להיגרם – נשוא מורחב; תופעות – נושא; לוואי – לוואי; קשות – לוואי.
שלב 1 – הנשוא: "עלולות להיגרם" – מילה מודאלית + שם פועל: נשוא מורחב (שתי מילים, תפקיד אחד).
שלב 2 – הנושא: מה עלול להיגרם? – "תופעות". ההתאמה מאשרת: עלולות (רבות, נקבה) – תופעות (רבות, נקבה). כאן הנושא בא אחרי הנשוא – אל תחפשו את הנושא רק בתחילת המשפט.
שלב 3 – התיאור: "עקב השימוש" – מדוע ייגרמו התופעות? – צירוף יחס (מילת היחס "עקב" + שם עצם) המציין את הסיבה לנשוא: תיאור (סיבה). את "עקב השימוש" מסמנים יחד, כי "עקב" היא מילת יחס ואין לה תפקיד נפרד.
שלב 4 – הלוואים:
שימו לב: המילה "לוואי" כאן היא חלק מצירוף הסמיכות "תופעות לוואי", ותפקידה התחבירי הוא – במקרה – גם "לוואי".
טעות נפוצה: לנתח את "השימוש" כנושא (הוא חלק מצירוף יחס, ואינו מתאים לנשוא); לנתח את "עלולות" לבד כנשוא ואת "להיגרם" כמושא.
שאלה 4 · תנאי בטל ותנאי קיים; פירוק קטע למשפטים פשוטים
לפניכם שני משפטים.
I. אילו טיפלה הקהילה הבין־לאומית בגורמים להרס הסביבה, המזהמים הגדולים היו משלמים את המחיר הכלכלי ולא גורמים אחרים. ______
II. הקהילה המדעית עוסקת בנושא הנדסת האקלים זה כמה שנים, ואילו ארגונים בין־לאומיים עדיין אינם עוסקים מספיק בנושא זה. ______
(1) כתבו ליד כל משפט את הסוג התחבירי שלו.
(2) משפט I פותח במילת הקישור אילו.
המירו אותו במשפט הפותח במילת הקישור אם. כתבו את המשפט מחדש.
לפניכם קטע קצר.
(במסגרת) באמצעות 450 אלף עצים, שיישתלו בערי ישראל במסגרת תוכנית חדשה של הממשלה, תיפתר בעיית המחסור החמור ב"ריאות ירוקות" בערים. חשוב להבין שבעידן של שינויי אקלים העצים הם חלק מן התשתית העירונית, ותרומתם חיונית להפחתת זיהום האוויר בערים.
כתבו על פי קטע זה שלושה משפטים פשוטים, שבכל אחד מהם הנושא התחבירי יהיה עצים / העצים.
השמיטו מידע על פי הצורך.
משפט 1: ______
משפט 2: ______
משפט 3: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(1) משפט I: מורכב. משפט II: מאוחה (איחוי / מחובר).
(2) אם הקהילה הבין־לאומית תטפל בגורמים להרס הסביבה, המזהמים הגדולים ישלמו את המחיר הכלכלי ולא גורמים אחרים.
(1) משפט I – מורכב. [אילו טיפלה הקהילה הבין־לאומית בגורמים להרס הסביבה,] – פסוקית תיאור תנאי, הנפתחת במילת השעבוד "אילו". העיקרי: "המזהמים הגדולים היו משלמים את המחיר הכלכלי ולא גורמים אחרים".
משפט II – מאוחה. שני איברים שווי מעמד, כל אחד משפט שלם, המחוברים ב"ואילו" – מילת קישור של ניגוד באיחוי. ("ואילו" ≠ "אילו": "ואילו" מנגידה, "אילו" פותחת תנאי.)
(2) מ"אילו" ל"אם" – מתנאי בטל לתנאי קיים. ההחלפה של מילת הקישור משנה את סוג התנאי, ולכן צריך לשנות גם את זמני הפעלים.
לכן מחליפים "אילו" ב"אם", "טיפלה" ב"תטפל", ו"היו משלמים" ב"ישלמו".
טעות נפוצה: להחליף רק את "אילו" ב"אם" ולהשאיר "היו משלמים" ("אם טיפלה... היו משלמים") – זה עדיין מבנה של תנאי בטל; או לסווג את משפט II כמורכב בגלל "ואילו".
סעיף ב
משפט 1: 450 אלף עצים יישתלו בערי ישראל (במסגרת תוכנית חדשה של הממשלה).
משפט 2: העצים יפתרו את בעיית המחסור החמור ב"ריאות ירוקות" בערים.
משפט 3: העצים הם חלק מן התשתית העירונית.
(משפטים קבילים אחרים: העצים תורמים להפחתת זיהום האוויר בערים. / העצים חיוניים להפחתת זיהום האוויר בערים.)
שני תנאים לכל משפט: (1) פשוט – נשוא אחד, בלי מילת שעבוד ובלי פסוקית; (2) הנושא הוא "עצים" או "העצים".
איך מפרקים: מחפשים בקטע כל מידע שנאמר על העצים, והופכים אותו למשפט שבו העצים עושים או מתוארים:
1. "עצים, שיישתלו בערי ישראל" – פסוקית הלוואי הופכת למשפט עצמאי: "450 אלף עצים יישתלו בערי ישראל" (נושא: עצים; נשוא: יישתלו).
2. "באמצעות... עצים... תיפתר בעיית המחסור" – במשפט המקורי הנושא הוא "בעיית". כדי שהעצים יהיו הנושא מעבירים לפעיל: "העצים יפתרו את בעיית המחסור...".
3. "העצים הם חלק מן התשתית העירונית" – במקור זו פסוקית מושא ("חשוב להבין ש..."); משמיטים את "חשוב להבין ש" ומקבלים משפט פשוט (נשוא שמני "חלק" עם אוגד "הם").
אפשרות נוספת: "ותרומתם חיונית" → "העצים תורמים להפחתת זיהום האוויר" / "העצים חיוניים להפחתת זיהום האוויר".
בדיקה: בכל משפט נשוא אחד, ואין "ש" או "כי".
טעות נפוצה: להשאיר את "שיישתלו" (נוצר משפט מורכב); לכתוב "בעיית המחסור תיפתר באמצעות העצים" – כאן הנושא הוא "בעיית", לא "העצים"; לכתוב "חשוב להבין שהעצים..." – משפט מורכב.
שאלה 5 · סוגי נשוא, צירוף למשפט מורכב, נשוא מורחב והסגר
לפניכם ארבעה משפטים.
I. משבר האקלים הוא איום קיומי.
II. אירועי האקלים נעשו קיצוניים יותר בשנים האחרונות.
III. נעשה הכול עבור כדור הארץ.
IV. אדישות אינה מדיניות.
(1) מתחו קו מתחת לנשוא בכל אחד מן המשפטים.
(2) כתבו את מספר המשפט שבו הנשוא יוצא דופן מבחינת סוגו. ______
ציינו את סוגו. ______
(3) חברו את משפטים I–II למשפט אחד מורכב בקשר לוגי מתאים.
לפניכם שני משפטים.
I. הקריאות להתערבות מכוונת במערכת האקלים של כדור הארץ הולכות וגוברות בקרב הקהילה המדעית.
II. פליטת גזי החממה גוברת ומסכנת את האדם והסביבה.
(1) הקיפו את מספר המשפט שהנשוא בו הוא נשוא מורחב.
(2) מדוע משתמשים במשפט זה בנשוא מורחב? ______
לפניכם משפט ובו הסגר.
התערבות זו תגרום כנראה למשבר חמור יותר מן המשבר הנוכחי.
(1) מתחו קו מתחת להסגר.
(2) הסבירו את תפקיד ההסגר במשפט זה. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
(1)
I. משבר האקלים הוא איום (קיומי).
II. אירועי האקלים נעשו קיצוניים (יותר) בשנים האחרונות.
III. נעשה הכול עבור כדור הארץ.
IV. אדישות אינה מדיניות.
(2) המשפט היוצא דופן: III; סוגו: נשוא פועלי.
(3) משבר האקלים הוא איום קיומי מפני שאירועי האקלים נעשו קיצוניים יותר בשנים האחרונות.
(1)–(2) סוגי הנשוא:
בשלושה משפטים הנשוא שמני, ורק ב־III הוא פועלי – ולכן III יוצא דופן.
ההבדל בין II ל־III: באותו פועל "נעשה" יש שני שימושים. ב־II "נעשו" + תואר = "הפכו להיות" (אוגד; הנשוא שמני); ב־III "נעשה" = בוצע (פועל עיקרי, הנשוא פועלי).
(3) צירוף למורכב: הקשר ההגיוני: התגברות האירועים הקיצוניים היא הסיבה לכך שהמשבר הוא איום קיומי. לכן משתמשים במילת שעבוד של סיבה (מפני ש / כיוון ש / משום ש / כי), ומשפט II הופך לפסוקית תיאור סיבה. אפשר גם קשר של תוצאה: "אירועי האקלים נעשו קיצוניים... כך שמשבר האקלים הוא איום קיומי".
טעות נפוצה: ב־(1) לסמן את "הוא", "נעשו" או "אינה" כחלק מן הנשוא (אלה אוגדים); ב־(3) לחבר ב"ו" או ב"לכן" – זה משפט מאוחה, לא מורכב.
סעיף ב
(1) משפט I.
(2) הנשוא המורחב "הולכות וגוברות" מציין תהליך – התגברות הדרגתית ומתמשכת של הקריאות (התחזקות, התעצמות לאורך זמן).
(1) במשפט I הנשוא הוא "הולכות וגוברות" – צירוף של פועל עזר ("הולך") ופועל עיקרי ("גובר") המבטא יחד משמעות אחת: נשוא מורחב. במשפט II יש נשוא כולל: "גוברת ומסכנת" – שני פעלים שווי תפקיד המחוברים ב־ו', כל אחד מהם נשוא בפני עצמו (הפליטה גוברת; הפליטה מסכנת).
(2) הצירוף "הולך ו..." מוסיף לפועל משמעות של תהליך מתמשך והדרגתי: לא רק שהקריאות גוברות, אלא הן מתחזקות עוד ועוד עם הזמן. זה התפקיד הסמנטי של הנשוא המורחב כאן.
טעות נפוצה: לבחור במשפט II בגלל שיש בו שני פעלים – אבל שם כל פועל עומד בפני עצמו (נשוא כולל), ואילו ב־I שני הפעלים יחד הם נשוא אחד.
סעיף ג
(1) התערבות זו תגרום כנראה למשבר חמור יותר מן המשבר הנוכחי.
(2) ההסגר מביע את עמדת הכותב: חוסר ודאות / ספק / הסתייגות – הכותב מעריך שההתערבות תגרום למשבר חמור יותר, אך אינו בטוח בכך.
(1) איך מזהים הסגר: הסגר הוא מילה או צירוף שאינם קשורים תחבירית לשום חלק במשפט ואינם ממלאים תפקיד תחבירי, ואפשר להשמיט אותם בלי לפגוע במבנה המשפט. נבדוק: "התערבות זו תגרום למשבר חמור יותר מן המשבר הנוכחי" – המשפט שלם ותקין גם בלי "כנראה". שאר המילים ממלאות תפקידים: התערבות – נושא; זו – לוואי; תגרום – נשוא; למשבר – מושא; חמור – לוואי וכו'. לכן ההסגר הוא כנראה.
(2) התפקיד: הסגר מוסיף את עמדת הדובר כלפי התוכן. "כנראה" מביע חוסר ודאות / ספק / הסתייגות: הכותב אינו קובע עובדה, אלא מעריך שזה סביר. (הסגרים אחרים מביעים ודאות – "ללא ספק", "כמובן"; או מקור מידע – "לדברי המדענים".)
טעות נפוצה: לסמן כהסגר את "זו" או את "יותר" (יש להם תפקיד – לוואי); לכתוב שתפקיד ההסגר "להוסיף מידע" בלי לציין את העמדה שהוא מביע (ספק).
שאלה 6 · חלקים כוללים, קשרים לוגיים, מבנה "לא... אלא"
לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם חלק כולל.
I. הטיפול במשבר האקלים מתמקד בתסמינים ולא במחלה.
II. אנחנו יכולים להפחית את פליטת גזי החממה או להנדס את האקלים.
III. חשוב שהאנושות תמצא פתרונות שימנעו פגיעה לא רק בסביבה אלא גם ביחסים בין מדינות.
(1) מתחו קו מתחת לחלק הכולל בכל אחד מן המשפטים.
(2) כתבו מעל כל חלק כולל את תפקידו התחבירי.
(3) ציינו את הקשר הלוגי בין החלקים הכוללים בכל משפט.
משפט I: ______
משפט II: ______
משפט III: ______
כתבו את משפט I במבנה של "לא... אלא...", ושמרו על הקשר הלוגי שבו.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
(1)+(2)
I. הטיפול במשבר האקלים מתמקד בתסמינים ולא במחלה. – מושא כולל.
II. אנחנו יכולים להפחית (את פליטת גזי החממה) או להנדס (את האקלים). – נשוא (מורחב) כולל.
III. חשוב שהאנושות תמצא פתרונות שימנעו פגיעה לא רק בסביבה אלא גם ביחסים (בין מדינות). – לוואי כולל.
(3) משפט I: ניגוד. משפט II: ברירה. משפט III: הוספה (ריבוי).
חלק כולל: שני רכיבים או יותר שווי תפקיד, המתייחסים לאותה מילה במשפט ומחוברים במילת קישור (ו, או, ולא, לא רק... אלא גם). כדי לקבוע את התפקיד שואלים שאלה מן המילה שהם מתייחסים אליה.
I – מושא כולל; ניגוד. "מתמקד" – במה? "בתסמינים" ו"במחלה". שניהם משלימים את הפועל (מתמקד ב...) – מושא. "ולא" שוללת את הרכיב השני ומעמידה אותו מול הראשון – ניגוד.
II – נשוא מורחב כולל; ברירה. "יכולים להפחית..." ו"(יכולים) להנדס..." – "יכולים" משותף לשני שמות הפועל, וכל צירוף הוא נשוא מורחב (מודאלי + שם פועל). שני הנשואים המורחבים מחוברים ב"או" – ברירה (אחת משתי האפשרויות). את "יכולים", המשותף לשני הרכיבים, אין מסמנים בקו: החלק הכולל הוא רק הרכיבים המחוברים ב"או" – "להפחית... או להנדס...". (את "את פליטת גזי החממה" ו"את האקלים" אפשר לכלול בסימון או להשאיר בחוץ.)
III – לוואי כולל; הוספה. "פגיעה" – במה? "לא רק בסביבה אלא גם ביחסים". הצירופים מתארים את שם הפעולה "פגיעה" – לוואי. "לא רק... אלא גם" מוסיפה את השני על הראשון – הוספה (ריבוי). החלק הכולל נמצא בתוך פסוקית הלוואי [שימנעו פגיעה...], שבתוך פסוקית הנושא [שהאנושות תמצא פתרונות...].
טעות נפוצה: ב־I לקרוא לקשר "הוספה" ("ולא" אינה מוסיפה אלא שוללת); ב־III לכתוב "ניגוד" בגלל "אלא" – "אלא גם" היא הוספה; ב־II לכתוב "מושא כולל" (שמות הפועל הם חלק מן הנשוא המורחב).
סעיף ב
הטיפול במשבר האקלים לא מתמקד במחלה אלא בתסמינים.
(או: הטיפול במשבר האקלים אינו מתמקד במחלה אלא בתסמינים.)
המבנה "לא X אלא Y" שולל את X ומעמיד במקומו את Y – זה קשר של ניגוד, כמו במשפט המקורי ("Y ולא X"). לכן הופכים את הסדר: מה שנשלל ("במחלה") בא אחרי "לא", ומה שקיים ("בתסמינים") בא אחרי "אלא".
בדיקה: המשמעות זהה – הטיפול מתמקד בתסמינים, ואינו מתמקד במחלה. המבנה החדש מדגיש את החלק שאחרי "אלא".
טעות נפוצה: לכתוב "לא רק במחלה אלא גם בתסמינים" – זה משנה את הקשר להוספה ואת המשמעות; או להפוך את הסדר ("לא בתסמינים אלא במחלה") – משמעות הפוכה.
פרק ג: מערכת הצורות (80 נקודות)
ההוראות לחלק זה
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
תוכלו להיעזר בדף העזר (עמ' 11–12).
שאלה 7 · שורש ובניין של פעלים בקטע
לפניכם קטע ובו פעלים מודגשים.
משבר האקלים נהפך למובן (מוּבָן) מאליו, וגורמים רבים מנסים (מְנַסִּים) לפתור אותו או לפחות למזער (לְמַזְעֵר) את הנזקים העתידים לבוא (לָבוֹא). בגללו רבים חוששים (חוֹשְׁשִׁים) כי התערבות במערכת האקלים תוביל (תּוֹבִיל) לפגיעה בשכבת האוזון, והדבר ימיט (יָמִיט) אסון גדול עוד יותר, כי כדור הארץ יוסיף ויתחמם. כדי למנוע את הפגיעה בכדור הארץ נזדקק (נִזְדַּקֵּק) לפתרונות חדשים.
נתחו בטבלה שלפניכם את הפעלים המודגשים: ציינו את השורש ואת הבניין של כל אחד מהם.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מוּבָן | ||
| מְנַסִּים | ||
| לְמַזְעֵר | ||
| לָבוֹא | ||
| חוֹשְׁשִׁים | ||
| תּוֹבִיל | ||
| יָמִיט | ||
| נִזְדַּקֵּק |
◂ פתרון מלא לשאלה 7
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מוּבָן | ב-ו-ן (ב-י-ן) | הופעל |
| מְנַסִּים | נ-ס-י/ה | פיעל |
| לְמַזְעֵר | מ-ז-ע-ר | פיעל |
| לָבוֹא | ב-ו-א | פעל (קל) |
| חוֹשְׁשִׁים | ח-ש-ש | פעל (קל) |
| תּוֹבִיל | י-ב-ל | הפעיל |
| יָמִיט | מ-ו-ט | הפעיל |
| נִזְדַּקֵּק | ז-ק-ק | התפעל |
שיטה: מורידים תחיליות וסופיות של נטייה (מ' הבינוני, ל' של שם הפועל, תחיליות העתיד, ־ים), מזהים את התבנית לפי הניקוד ולפי אותיות הבניין, ומשלימים אות שורש שנעלמה לפי הגזרה.
מוּבָן – ב-ו-ן, הופעל. מ' בשורוק + קמץ באות השנייה = בינוני של הופעל בגזרת ע"ו (כמו מוּקָם, מוּכָן). רואים רק ב ו־ן; האות האמצעית נעלמה. מוּבָן = מה שהבינו אותו – הסביל של "הֵבִין" (הפעיל). (יש המציגים את השורש כ־ב-י-ן, כמו בבינה ובבין.)
מְנַסִּים – נ-ס-י/ה, פיעל. מְ + פתח + דגש באות השנייה (ס) = בינוני של פיעל (מְקַטְּלִים). מורידים את מְ־ ואת ־ִים, ונשארים נ-ס; האות השלישית נעלמה – גזרת ל"י (נִסָּה, לְנַסּוֹת, נִסָּיוֹן). כאן הנ' היא אות שורש, לא תחילית של נפעל.
לְמַזְעֵר – מ-ז-ע-ר, פיעל. שם פועל במשקל לְקַטֵּל בשורש מרובע (כמו לְתַרְגֵּם): לְ + מַזְעֵר. המ' כאן היא אות שורש (מן "מִזְעָר", "מִזְעוּר"), ולא מ' של בינוני. הוכחה: עבר – מִזְעֵר, עתיד – יְמַזְעֵר.
לָבוֹא – ב-ו-א, פעל (קל). שם פועל בגזרת ע"ו (כמו לָקוּם, לָשׁוּב), עם חולם בגלל הא' (נחי ל"א): לָבוֹא. שתי האותיות הנראות ב ו־א, והאמצעית היא ו'.
חוֹשְׁשִׁים – ח-ש-ש, פעל (קל). חולם אחרי האות הראשונה = בינוני פעל (קוֹטְלִים, כמו כּוֹתְבִים). האות השנייה והשלישית זהות – גזרת הכפולים (ע"ע): חָשַׁשׁ.
תּוֹבִיל – י-ב-ל, הפעיל. עתיד, נסתרת ("התערבות תוביל"). ו' בחולם אחרי תחילית העתיד + חיריק מלא = הפעיל בגזרת פ"י (כמו תּוֹרִיד, תּוֹדִיעַ; עבר: הוֹבִיל). הו' מייצגת את י' השורש (יְבוּל, הוֹבָלָה). הת' היא תחילית העתיד ולא אות שורש.
יָמִיט – מ-ו-ט, הפעיל. עתיד, נסתר ("הדבר ימיט" = יביא, יגרום). קמץ בתחילית + חיריק מלא = עתיד הפעיל בגזרת ע"ו (כמו יָקִים, יָבִיא). הי' שבאמצע היא סימן תנועה, והשורש מ-ו-ט (מָט, מוֹטֵט, "תמיט עלינו אסון").
נִזְדַּקֵּק – ז-ק-ק, התפעל. עתיד, מדברים ("אנחנו"). מורידים את נִ־ ונשאר זְדַּקֵּק. בהתפעל, כשהאות הראשונה בשורש היא ז', הת' של הבניין מתחלפת בד' ועוברת אחרי הז' (שיכול והידמות): נִתְזַקֵּק ← נִזְדַּקֵּק (כמו הִזְדַּקֵּן, הִזְדַּמֵּן). השורש מן "זקוק".
טעות נפוצה: ב"מְנַסִּים" לכתוב בניין נפעל או שורש נ-ס-ס (בגלל הדגש והנ'); ב"לְמַזְעֵר" לכתוב שורש ז-ע-ר ובניין הפעיל; ב"נִזְדַּקֵּק" לכתוב שורש ד-ק-ק או בניין נפעל; ב"תּוֹבִיל" לכתוב שורש ב-ו-ל או ת-ב-ל.
שאלה 8 · שמות תואר לפי דרכי תצורה; צורן נטייה; צורנים סופיים
לפניכם צירופי מילים ובהם שמות תואר מודגשים.
גל חום עוצמתי (עָצְמָתִי), זן נדיר (נָדִיר), שינויים עולמיים (עוֹלָמִיִּים), הנדסת אקלים לא מבוקרת (מְבֻקֶּרֶת), סכנות הכרוכות (כְּרוּכוֹת) בהתערבות באקלים, האמצעי הראשון (רִאשׁוֹן)
(1) מיינו בטבלה את שמות התואר על פי דרכי התצורה שלהם.
| שמות תואר שנוצרו בדרך של שורש ומשקל – שמות תואר במשקלי הבינוני | שמות תואר שנוצרו בדרך של שורש ומשקל – שמות תואר במשקלים אחרים | שמות תואר שנוצרו בדרך של בסיס וצורן גזירה סופי |
|---|---|---|
(2) ציינו בטבלה ליד כל שם תואר הנוטה במשקלי הבינוני את הבניין שלו.
לפניכם משפט וצירוף, ובכל אחד מהם מילה מודגשת.
I. האנושות צריכה (צְרִיכָה) פתרון למשבר האקלים. ______
II. תרבות הצריכה (צְרִיכָה) ______
(1) הקיפו את המילה המודגשת שיש בה צורן נטייה, וציינו את משמעותו.
(2) המילה שלא הקפתם – ציינו את המשקל שלה ואת משמעות המשקל שלה.
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם מילה מודגשת, ובה צורן גזירה סופי.
I. פליטת פחמן דו־חמצני (חַמְצָנִי) היא אחת הסיבות למשבר האקלים.
II. בוועידת האקלים התנהל ויכוח קולני (קוֹלָנִי) על הנזקים של הנדסת אקלים.
(1) מהי המשמעות המשותפת לשני הצורנים הסופיים? ______
(2) כתבו את הצורן הסופי של כל אחת מן המילים.
חַמְצָנִי ______
קוֹלָנִי ______
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
| שורש ומשקל – משקלי הבינוני | שורש ומשקל – משקלים אחרים | בסיס וצורן גזירה סופי |
|---|---|---|
| מבוקרת – בניין פועל (פוּעל); כרוכות – בניין פעל (קל) | נדיר | עוצמתי, עולמיים, ראשון |
בסיס + צורן גזירה סופי: מזהים מילה קיימת (בסיס) + סיומת:
שורש ומשקל – בינוני: צורת בינוני המשמשת שם תואר:
שורש ומשקל – משקל אחר: נדיר – משקל קָטִיל (כמו עָשִׁיר, צָעִיר), שורש נ-ד-ר. אינו צורת בינוני.
המבחן: אם אפשר למצוא בתוך שם התואר מילה שלמה + סיומת – בסיס וצורן. אם רואים שורש בתבנית – שורש ומשקל, ואז בודקים אם התבנית היא של בינוני (מְקֻטָּל, קָטוּל, נִקְטָל, מַקְטִיל...).
טעות נפוצה: לשייך את "ראשון" לשורש ומשקל (משקל קִטְלוֹן); לשייך את "כרוכות" לבניין פיעל; לכתוב בניין "פיעל" ל"מבוקרת" (מְבַקֶּרֶת היא פיעל; מְבֻקֶּרֶת – פועל).
סעיף ב
(1) המילה המוקפת: צְרִיכָה במשפט I ("האנושות צריכה"). צורן הנטייה ־ָה מציין נקבה (יחידה).
(2) צְרִיכָה בצירוף II ("תרבות הצריכה"): המשקל – קְטִילָה; משמעות המשקל – שם פעולה (של בניין פעל / קל).
שתי מילים זהות בכתיב ובהגייה, אבל שונות במבנה:
I – "האנושות צְרִיכָה": זו צורת הנקבה של שם התואר/המבע המודאלי צָרִיךְ (צָרִיךְ – צְרִיכָה – צְרִיכִים – צְרִיכוֹת). כאן ־ָה היא צורן נטייה – היא אינה יוצרת מילה חדשה, אלא מתאימה את המילה למין הנושא (האנושות – נקבה). משמעות הצורן: נקבה.
II – "תרבות הצְרִיכָה": זו מילה בפני עצמה – שם עצם: הפעולה של לצרוך (צ-ר-ך, בניין קל). המילה נוצרה בדרך של שורש ומשקל, במשקל קְטִילָה – משקל שם הפעולה של בניין פעל (קל) (כמו כְּתִיבָה, קְנִיָּה). כאן ־ָה היא חלק מן המשקל ולא צורן נטייה.
איך מבחינים: אם אפשר להחליף את המילה בצורת הזכר באותו משפט ("העם צריך פתרון") – יש צורן נטייה. אם אין צורת זכר מקבילה ("תרבות הצריך" – לא קיים) – זה שם עצם במשקל.
טעות נפוצה: להקיף את II בגלל ה־ה' בסוף; לכתוב למשקל "קְטִילָה" את המשמעות "שם תואר" או "מקום".
סעיף ג
(1) שני הצורנים יוצרים שם תואר (משמעות של תכונה, ייחוס).
(2) חַמְצָנִי – הצורן ־ִי (חַמְצָן + ־ִי).
קוֹלָנִי – הצורן ־ָנִי (קוֹל + ־ָנִי).
איך מוצאים את הצורן – מפרקים לבסיס + סיומת, ובודקים שהבסיס הוא מילה קיימת:
המשמעות המשותפת: בשני המקרים הצורן יוצר שם תואר מתוך שם עצם: שיש בו חמצן; שיש בו קולות רמים (רועש).
טעות נפוצה: לכתוב את אותו צורן לשתי המילים (־ָנִי לשתיהן או ־ִי לשתיהן). צריך לבדוק אם הנ' שייכת לבסיס (חמצן) או לצורן (קול ← קולני).
שאלה 9 · בניין של שמות פעולה; חלקי דיבור בצורות בינוני; דרך תצורה
לפניכם קטע, ובו מודגשות מילים במשקלי שמות הפעולה.
יש סכנות (סַכָּנוֹת) רבות בהתערבות (הִתְעָרְבוּת) האדם במערכת האקלים: פליטת (פְּלִיטַת) גזי חממה, היווצרות (הִוָּצְרוּת) גשם חומצי, הפיכת אזורים טבעיים לאזורים עירוניים ועוד. נוסף על כך מהלך כזה כרוך בהוצאה (הוֹצָאָה) כספית אדירה. בשל כך, וכדי למנוע סכסוכים (סִכְסוּכִים) על אותם המשאבים, מדינות יצטרכו לחתום על הסכמים (הֶסְכֵּמִים) ביניהן.
כתבו מעל כל שם פעולה את הבניין שלו.
לפניכם שני משפטים.
I. המזהמים הגדולים אינם משלמים את המחיר על ההרס הסביבתי.
II. שימוש בשיטות של הנדסת אקלים יגרום לתעשיות המזהמות להימנע מצמצום הפליטה של גזי חממה.
הקיפו שלוש מילים שהן בצורת הבינוני, וכתבו מעל כל אחת מהן את חלק הדיבור שאליו היא שייכת.
לפניכם ארבע מילים. הקיפו את המילה שנוצרה בדרך התצורה של בסיס וצורן סופי.
שחקן (שַׂחְקָן), שכן (שָׁכֵן), נגן (נַגָּן), מדען (מַדְּעָן)
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
סַכָּנוֹת – פיעל; הִתְעָרְבוּת – התפעל; פְּלִיטַת – פעל (קל); הִוָּצְרוּת – נפעל; הוֹצָאָה – הפעיל; סִכְסוּכִים – פיעל; הֶסְכֵּמִים – הפעיל.
הכלל: לכל בניין יש משקלים קבועים של שם פעולה. מזהים את המשקל לפי התחילית ולפי הניקוד, ומשייכים לבניין:
| משקל | בניין | בקטע |
|---|---|---|
| קְטִילָה | פעל (קל) | פְּלִיטָה (פְּלִיטַת – צורת נסמך) |
| הִקָּטְלוּת | נפעל | הִוָּצְרוּת (י-צ-ר, פ"י: הִוָּ־) |
| קִטּוּל; קַטָּלָה | פיעל | סִכְסוּךְ (מרובע: קִטְלוּל); סַכָּנָה (קַטָּלָה) |
| הַקְטָלָה; הֶקְטֵל | הפעיל | הוֹצָאָה (פ"י: הוֹ־ במקום הַ־); הֶסְכֵּם (הֶקְטֵל) |
| הִתְקַטְּלוּת | התפעל | הִתְעָרְבוּת |
הסברים לצורות המיוחדות:
טעות נפוצה: לשייך את "סַכָּנוֹת" לקל; את "הִוָּצְרוּת" להתפעל או להפעיל בגלל ה־הִ־; את "הֶסְכֵּמִים" לפיעל; את "הוֹצָאָה" להופעל בגלל ה־הוֹ־.
סעיף ב
משפט I: המזהמים – שם עצם; משלמים – פועל.
משפט II: המזהמות – שם תואר.
שלב 1 – מציאת צורות הבינוני: מחפשים צורות הווה (מְקַטֵּל, קוֹטֵל, מַקְטִיל וכו'): מְזַהֲמִים (פיעל), מְשַׁלְּמִים (פיעל), מְזַהֲמוֹת (פיעל). ("הגדולים", "הסביבתי", "שימוש" – אינם בינוני.)
שלב 2 – חלק הדיבור לפי התפקיד:
טעות נפוצה: לכתוב "בינוני" כחלק הדיבור; לבחור ב"המזהמים" ו"המזהמות" כאותו חלק דיבור – זו אותה צורה, אבל באחד היא שם עצם ובשני שם תואר.
סעיף ג
מַדְּעָן.
בסיס + צורן סופי: לוקחים מילה קיימת (בסיס) ומוסיפים לה סיומת גזירה. מַדָּע + ־ָן ← מַדְּעָן – הבסיס "מדע" הוא מילה קיימת, והצורן ־ָן מציין בעל מקצוע/עיסוק.
למה לא האחרות:
טעות נפוצה: לבחור ב"שַׂחְקָן" (גם בו ־ָן בסוף) – אבל כאן ־ָן היא חלק מן המשקל קַטְלָן, ולא סיומת על בסיס קיים.
שאלה 10 · השלמת פעלים ושמות לפי שורש
לפניכם קטע שחסרים בו פעלים. השלימו בכל מקום ריק את הפועל המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
מִדוח מקיף ש______ (פ-ר-ס-ם) ב־2022 עולה כי חייהם של מיליארד בני אדם עשויים ______ (ש-נ-י/ה) בעקבות משבר האקלים.
בדוח נכתב שלא ______ (י-ת-ר) עוד זמן רב עד שיהיה הנזק בלתי הפיך, ורק אם נפעל עכשיו ומייד, ______ (י-כ-ל) להקטין את הפגיעה. כותבי הדוח מציינים כי ______ (צ-פ-י/ה) תופעות של מזג אוויר קיצוני שנגרמות בגלל שינויי האקלים, כגון גלי חום, בצוֹרות ושיטפונות.
כותבי הדוח ______ (י-ס-ף) ומזהירים כי המערכות האקולוגיות מתקשות להתמודד עם שינויי האקלים. הדוח הזה קורא לנו ______ (ע-ו-ר) לפני שיהיה מאוחר מדיי.
לפניכם קטע שחסרים בו שמות. השלימו בכל מקום ריק את השם המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
סקר ראשון מסוגו מִיפה את ה______ (ר-ג-ל) של ישראלים בנוגע להשלכת פסולת במרחב הציבורי. הסקר התבסס על ______ (צ-פ-י/ה) רבות ב______ (נ-ה-ג) של האזרחים ובפריטי הפסולת שאנשים השליכו. הנתונים שנאספו מלמדים כי רוב פריטי הפסולת במרחב הציבורי הם מוצרי פלסטיק חד־פעמיים.
גם ______ (ש-פ-ע) מגפת הקורונה ניכרת במרחב הציבורי: מסכות רפואיות הן חמישה אחוזים מפריטי הפסולת. אנשי המשרד להגנת הסביבה שערכו את הסקר עקבו אחר דפוסי השלכת פסולת במרחב הציבורי, בעיקר באזורי ______ (ג-ו-ר), באזורי ______ (ע-ש-י/ה), ברחובות מסחריים ובחופי הים. הפתרונות המוכרים לצמצום ______ (י-פ-ע) זו הם מתן קנסות וכן ______ (י-ס-ף) פחי אשפה באזורים הציבוריים ושיתוף פעולה בין כל הגופים העוסקים בנושא.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
מדוח מקיף שהתפרסם (או: שפורסם) ב־2022; עשויים להשתנות; שלא נותר עוד זמן רב; ורק אם נפעל עכשיו ומייד, נוכל להקטין; מציינים כי צפויות תופעות; כותבי הדוח מוסיפים ומזהירים; קורא לנו להתעורר.
שיטה: לכל מקום ריק שואלים שלוש שאלות: (1) מה הזמן והגוף – לפי הנושא ולפי ההקשר; (2) איזה בניין מתאים למשמעות (פעיל / סביל / חוזר); (3) מה מיוחד בגזרה (אות שנעלמת או מתחלפת).
1. שהתפרסם / שפורסם (פ-ר-ס-ם) – הנושא "דוח" (זכר, יחיד), עבר ("ב־2022"). הדוח אינו עושה את הפעולה – פרסמו אותו – לכן התפעל (הִתְפַּרְסֵם) או פועל, הסביל של פיעל (פֻּרְסַם). שורש מרובע.
2. להשתנות (ש-נ-י/ה) – אחרי "עשויים" בא שם פועל. החיים משתנים מעצמם – התפעל: לְהִשְׁתַּנּוֹת. שימו לב לשיכול: הת' של הבניין באה אחרי הש' (לְהִתְשַׁנּוֹת ← לְהִשְׁתַּנּוֹת); הסיומת ־וֹת – ל"י.
3. נותר (י-ת-ר) – "לא נותר עוד זמן רב" = לא נשאר. הנושא "זמן" (זכר, יחיד); נפעל בגזרת פ"י: נוֹתַר (כמו נוֹלַד) – הי' של השורש הופכת לו' בחולם.
4. נוכל (י-כ-ל) – הנושא "אנחנו" ("אם נפעל"), עתיד; פעל (קל) בגזרת פ"י: נוּכַל (כמו יוּכַל, תוּכַל). הי' של השורש נעלמת.
5. צפויות (צ-פ-י/ה) – "תופעות... צפויות" = עתידות לקרות. הנושא "תופעות" (נקבה, רבות), בינוני פָּעוּל של קל: צָפוּי – צְפוּיָה – צְפוּיִים – צְפוּיוֹת. כאן מתאימה צורת הסביל, ולא "צופות" (התופעות אינן צופות).
6. מוסיפים (י-ס-ף) – "כותבי הדוח מוסיפים ומזהירים" – הנושא "כותבי" (זכר, רבים), הווה (מקביל ל"מזהירים"). הפעיל בגזרת פ"י: מוֹסִיפִים (כמו מוֹרִידִים) – הי' הופכת לו' בחולם.
7. להתעורר (ע-ו-ר) – אחרי "קורא לנו" בא שם פועל: אנחנו צריכים להתעורר בעצמנו – התפעל. בגזרת ע"ו הו' של השורש נשמרת כעיצור, והתבנית היא לְהִתְקַטֵּל עם רי"ש שאינה מקבלת דגש: לְהִתְעוֹרֵר.
טעות נפוצה: לכתוב "שפרסם" (פעיל – אין מי שפרסם בנושא המשפט); "לשנות" במקום "להשתנות" (החיים אינם משנים דבר, הם משתנים); "צופות" במקום "צפויות"; "יוכלו" במקום "נוכל" (הנושא הוא "אנחנו", כמו ב"נפעל").
סעיף ב
את ההרגלים של ישראלים; התבסס על צפיות (או: תצפיות) רבות בהתנהגות של האזרחים; גם השפעת מגפת הקורונה; באזורי מגורים; באזורי תעשייה; לצמצום תופעה זו; וכן הוספת (או: תוספת) פחי אשפה.
שיטה: קובעים לפי ההקשר איזה סוג שם נדרש (שם פעולה? שם מופשט? צורת נסמך?), ומתאימים לשורש משקל של שם קיים. בודקים גם התאמה במין ובמספר ("צפיות רבות", "תופעה זו").
1. הרגלים (ר-ג-ל) – "מיפה את ההרגלים של ישראלים" – הֶרְגֵּל, משקל הֶקְטֵל (שם פעולה של הפעיל: הִרְגִּיל), ברבים: הֶרְגֵּלִים. ("רגל" אינו מתאים למשמעות.)
2. צפיות / תצפיות (צ-פ-י/ה) – "רבות" מחייב שם נקבה ברבים. צְפִיָּה – משקל קְטִילָה (שם פעולה של קל: צָפָה) ← צְפִיּוֹת; או תַּצְפִּית – משקל תַּקְטִית ← תַּצְפִּיּוֹת. שתיהן מתאימות.
3. התנהגות (נ-ה-ג) – "ב...של האזרחים" – הִתְנַהֲגוּת, משקל הִתְקַטְּלוּת (שם פעולה של התפעל: הִתְנַהֵג). חטף פתח בה' הגרונית.
4. השפעת (ש-פ-ע) – "השפעת מגפת הקורונה" – הַשְׁפָּעָה, משקל הַקְטָלָה (הפעיל: הִשְׁפִּיעַ), כאן בצורת נסמך: הַשְׁפָּעַת.
5. מגורים (ג-ו-ר) – "אזורי מגורים" = אזורים שגרים בהם. מְגוּרִים – משקל מְקוּלִים (מְקֻטָּל של ע"ו), שם הבא תמיד ברבים.
6. תעשייה (ע-ש-י/ה) – "אזורי תעשייה" – תַּעֲשִׂיָּה, משקל תַּקְטִילָה בגזרת ל"י (תַּעֲשִׂיָּה, כמו תַּחֲזִיָּה). הת' היא תחילית המשקל, לא אות שורש.
7. תופעה (י-פ-ע) – "לצמצום תופעה זו" – שם נקבה ביחיד (זו). תּוֹפָעָה, משקל תַּקְטָלָה בגזרת פ"י: הי' הופכת לו' בחולם (תּוֹ־), כמו תּוֹצָאָה, תּוֹדָעָה.
8. הוספת / תוספת (י-ס-ף) – "מתן קנסות וכן הוספת פחי אשפה" – שם פעולה בנסמך: הוֹסָפָה (הַקְטָלָה של הפעיל בפ"י: הוֹסִיף) ← הוֹסָפַת; או תּוֹסֶפֶת (תַּקְטֶלֶת בפ"י) ← תּוֹסֶפֶת.
טעות נפוצה: לכתוב "צפייה" ביחיד לפני "רבות"; "השפעה" במקום צורת הנסמך "השפעת"; "מגורות" או "דירה" במקום "מגורים"; "הופעה" (גם היא מן י-פ-ע, אבל המשמעות כאן היא תופעה – דבר שקורה שוב ושוב, ולא הופעה).
שאלה 11 · שורש ומשקל; אות שורש; יוצא דופן בשורש; סוגי צורנים
לפניכם טבלה ובה שמות מודגשים.
כתבו בטבלה את השורש של כל שם, והקיפו את השם שאינו נוטה באותו המשקל של השם המודגש.
| השם | השורש | הקיפו את השם שאינו נוטה באותו המשקל |
|---|---|---|
| יש קינוח מתוק (מָתוֹק) בסוף הארוחה. | מרום (מָרוֹם), גדול (גָּדוֹל) | |
| האם הנדסת אקלים היא צעד נכון (נָכוֹן)? | גאון (גָּאוֹן), נפלא (נִפְלָא) | |
| האדם לרוב קנאי (קַנַּאי) לפרטיותו. | בנאי (בַּנַּאי), פנאי (פְּנַאי) |
הקיפו את המילה שהתי"ו בה היא אות שורש.
תפוסה (תְּפוּסָה), תעופה (תְּעוּפָה), תנופה (תְּנוּפָה), תלונה (תְּלוּנָה)
הקיפו את המילה שהמ"ם בה היא אות שורש.
מצוה (מִצְוָה), משנה (מִשְׁנָה), משחה (מִשְׁחָה), מראה (מַרְאָה)
הקיפו את המילה יוצאת הדופן מבחינת השורש.
מרמה (מִרְמָה), תרומה (תְּרוּמָה), תרמית (תַּרְמִית), רמייה (רְמִיָּה)
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם המילה סביבתן (סְבִיבָתָן).
מתחת לכל משפט כתבו את סוג הצורן של המילה סְבִיבָתָן ואת משמעותו.
I. סְבִיבָתָן הוא פעיל למען הסביבה.
סוג הצורן: ______ משמעות הצורן: ______
II. מכוניות המונעות בחשמל אינן מזהמות את סְבִיבָתָן.
סוג הצורן: ______ משמעות הצורן: ______
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
| השם | השורש | השם שאינו נוטה באותו המשקל |
|---|---|---|
| מָתוֹק | מ-ת-ק | מָרוֹם |
| נָכוֹן | כ-ו-ן | גָּאוֹן |
| קַנַּאי | ק-נ-א | פְּנַאי |
שיטה: מוצאים את שורש השם המודגש ואת המשקל שלו, ואז בודקים כל אחד מן השמות שבעמודה: מה השורש שלו, ואילו אותיות שייכות למשקל. השם שבו אותיות המשקל אחרות – יוצא דופן.
מָתוֹק – מ-ת-ק, משקל קָטוֹל. כל שלוש האותיות הן אותיות שורש (מתיקות, המתיק), והתנועות קמץ–חולם. גָּדוֹל – ג-ד-ל, גם הוא קָטוֹל. מָרוֹם – שורש ר-ו-ם (רם, רוממות); המ' היא תחילית של המשקל (כמו מָקוֹם, מָנוֹס – מִקְטָל בגזרת ע"ו) – לכן יוצא דופן, אף שהוא נראה דומה מאוד.
נָכוֹן – כ-ו-ן, משקל נִקְטָל (בינוני נפעל) בגזרת ע"ו: נָקוֹם. הנ' היא תחילית הבניין והו' – תנועה ("הכין", "מוכן"). נִפְלָא – פ-ל-א, גם הוא נִקְטָל (בינוני נפעל, ל"א). גָּאוֹן – שורש ג-א-ה (גאווה), בלי תחילית נ' ואינו בינוני נפעל – יוצא דופן.
קַנַּאי – ק-נ-א, משקל קַטָּל (בל"א: קַטָּאי). פתח באות הראשונה + דגש באות השנייה – משקל של בעלי תכונה ומקצוע. בַּנַּאי – ב-נ-י/ה, אותו משקל (בעל מקצוע). פְּנַאי – פ-נ-י/ה; שווא באות הראשונה ובלי דגש באות השנייה – משקל אחר (קְטַל: פְּנַאי) – יוצא דופן.
טעות נפוצה: ל"נָכוֹן" לכתוב שורש נ-כ-ן; להקיף "גָּדוֹל" במקום "מָרוֹם" (לא לשים לב שהמ' ב"מרום" אינה אות שורש); להקיף "בַּנַּאי" כי הוא מגזרה אחרת – הגזרה לא משנה, המשקל זהה.
סעיף ב
תְּפוּסָה (ת-פ-ס).
שיטה: מורידים את הת' ובודקים אם נשאר שורש קיים הקשור למשמעות.
שלוש המילים האחרות בנויות כולן במשקל תְּקוּלָה של גזרת ע"ו, ורק ב"תפוסה" אין שורש כזה – בלי הת' נשאר רק פ-ס.
טעות נפוצה: להסתמך על המראה החיצוני (תְּ + וּ + ָה זהה בארבע המילים) – צריך לבדוק את השורש בעזרת מילה קרובה.
סעיף ג
מִשְׁחָה (מ-ש-ח).
שיטה: מוצאים לכל מילה פועל קרוב ובודקים אם המ' נשארת בו.
טעות נפוצה: לבחור "מִשְׁנָה" בגלל הדמיון ל"מִשְׁחָה" – אבל ב"משנה" אין מ' בפועל (שָׁנָה), וב"משחה" יש (מָשַׁח).
סעיף ד
תְּרוּמָה (ר-ו-ם).
שלוש המילים מאותו שורש – ר-מ-י/ה (לְרַמּוֹת = להונות):
תְּרוּמָה – מן ר-ו-ם (הֵרִים, רָם, רוֹמֵם): משקל תְּקוּלָה של ע"ו (כמו תְּקוּמָה, תְּנוּעָה). כאן הו' היא אות שורש ואין קשר למשמעות "רמאות" – לכן היא יוצאת הדופן.
טעות נפוצה: לבחור "תַּרְמִית" בגלל הדמיון החזותי ל"תְּרוּמָה" (ת־ר־מ) – אבל משמעותה רמאות, והיא מן ר-מ-י/ה.
סעיף ה
I. סוג הצורן: גזירה. משמעות הצורן: אדם העוסק בפעילות מסוימת (בעל עיסוק / פעיל בתחום).
II. סוג הצורן: נטייה. משמעות הצורן: קניין / שייכות בגוף שלישי רבות (נסתרות) – "הסביבה שלהן".
אותה צורה – שני מבנים שונים. בשני המשפטים יש בסיס סְבִיבָה (סְבִיבַת־) + הסיומת ־ָן, אבל לסיומת תפקיד שונה:
I – "סביבתן הוא פעיל": כאן ־ָן יוצרת מילה חדשה – שם עצם שפירושו אדם ("הוא") שעוסק בשמירה על הסביבה, כמו מַדָּע ← מַדְּעָן, פֶּרַח ← פַּרְחָן. צורן שיוצר מילה חדשה בעלת משמעות חדשה הוא צורן גזירה. משמעותו: בעל עיסוק / אדם העוסק בפעילות מסוימת.
II – "המכוניות... אינן מזהמות את סביבתן": כאן ־ָן היא כינוי קניין חבור – "את הסביבה שלהן" (של המכוניות). היא אינה יוצרת מילה חדשה, אלא מוסיפה למילה "סביבה" מידע דקדוקי – למי היא שייכת. לכן זה צורן נטייה, ומשמעותו: שייכות לגוף שלישי רבות (נסתרות) – בהתאמה ל"מכוניות" (נקבה, רבות).
מבחן: אפשר להחליף ב"הסביבה שלהן"? – צורן נטייה. מדובר באדם או בבעל תכונה? – צורן גזירה.
טעות נפוצה: לכתוב "צורן גזירה" בשני המשפטים בגלל הסיומת הזהה; לכתוב ב־II "שלהם" (גוף שלישי רבים) – המכוניות הן נקבה, ולכן נסתרות.