בגרות בלשון (עברית) פרק הלשון, מותאם 011231 - חורף 2022
פרק הלשון, נוסח מותאם · שאלון 011231 · שאלון מותאם · חורף · 11 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בלשון, חורף 2022, כל 11 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א – שם המספר – 20 נקודות
פרק ב – תחביר / פרק ג – מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים – 80 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר לנבחן (עמ' 10–11).
ד. הוראות מיוחדות: 1. יש לקרוא את המאמרים שבעמודים 4–9 ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות.
2. הקפד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שים לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה לשימושך. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
פרק א: חובה – שם המספר (20 נקודות)
ההוראות לחלק זה
(קרא את שלושת המאמרים שלפניך. השאלות בפרקי הלשון הן בזיקה למאמרים.)
ענה על שאלה 1.
שאלה 1 · שם המספר
במשפטים שלפניך הקף את הצורה הנכונה של כל שם מספר מבין האפשרויות המודגשות.
בסקר השתתפו שש מאות ארבעים וארבעה / שש מאות ארבעים וארבע אנשים בני שמונה עשר / שמונה עשרה ומעלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
הכלל הבסיסי: במספרים 3–10 (וגם באחדות שבתוך מספר מורכב) שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – הצורה עם ה' (שלושה, ארבעה, חמישה); עם שם עצם נקבה – הצורה בלי ה' (שלוש, ארבע, חמש). לכן בכל פריט שואלים קודם: מה הנספר, ומה מינו?
1. שמונים ושלושה אלף. האחדות (3) סופרות כאן את המילה אֶלֶף – והיא זכר. לכן: שמונים ושלושה אלף (כמו "שלושה אלף"), גם אם "תוצאות" היא נקבה. מאחד עשר אלף ומעלה משתמשים בצורת היחיד "אלף" (אחד עשר אלף, עשרים אלף); עד עשרה – בצורת הרבים: שלושת אלפים, עשרת אלפים.
2. בארבעה עשר ביולי; בשנת אלפיים ואחת עשרה.
3. בעשר השנים. "שנה" – נקבה, ולכן עֶשֶׂר. לפני שם עצם מיודע (השנים) באה צורת הנסמך, ובנקבה צורת הנסמך זהה לצורת הנפרד: עֶשֶׂר השנים. עֲשֶׂרֶת היא צורת הנסמך של הזכר ("עשרת הימים").
4. שבעים ואחד אחוזים; שש מאות ארבעים וארבעה אנשים; בני שמונה עשרה.
5. שלושה יתרונות; פי חמישה.
6. גיליון מספר מאה ושתים עשרה. אחרי המילה "מספר" המספר אינו סופר גיליונות, אלא מזהה גיליון מסוים – זה המספר הסתמי, ובו משתמשים תמיד בצורת הנקבה, גם כשהשם שלפניו זכר. לכן "שתים עשרה" ולא "שנים עשר".
טעות נפוצה: "שמונים ושלוש אלף" (התאמה ל"תוצאות" במקום ל"אלף"); "ארבע עשרה ביולי"; "עשרת השנים"; "פי חמש"; "גיליון מספר מאה ושנים עשר".
פרק ב: תחביר (80 נקודות)
ההוראות לחלק זה
[לפניך שני פרקים: פרק ב – תחביר ופרק ג – מערכת הצורות.
בחר בפרק שלמדת: פרק ב – תחביר או פרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרת ענה על השאלות לפי ההוראות.]
ציין את שם הפרק שבחרת: ______
בפרק זה ענה על ארבע מן השאלות 2–6 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שים לב: • בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.
שאלה 2 · סוג המשפט, תחימת פסוקיות ואיברים, תפקידים תחביריים
לפניך שני משפטים.
(1) אם תקראו תגוביות על כתבות שעוסקות באקטיביסטים צעירים, תיתקלו בביקורת שלילית שחוזרת שוב ושוב. ______
(2) רוזה פארקס לא פינתה את הכיסא שלה באוטובוס לאדם לבן, ובזכות זאת היא נהפכה לסמל במאבק בין שחורים ללבנים. ______
ציין ליד כל משפט את הסוג התחבירי שלו.
ציין את התפקיד התחבירי של המילים והצירופים המסומנים בקו.
במשפט (1): כתבות ______
באקטיביסטים ______
שוב ושוב ______
במשפט (2): לסמל ______
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
(1) משפט מורכב.
(2) משפט איחוי (מאוחה / מחובר).
שיטה: מסמנים בכל משפט את הנשואים. יש יותר מנשוא אחד – בודקים איך החלקים מחוברים: מילת שעבוד (אם, ש־, כי, כאשר...) פותחת פסוקית התלויה במשפט העיקרי – משפט מורכב; מילת קישור של איחוי (ו־, אבל, לכן, ובזכות זאת...) מחברת שני איברים שווי מעמד – משפט איחוי.
משפט (1): הנשואים – "תקראו", "עוסקות", "תיתקלו", "חוזרת". "אם" ו־"ש" הן מילות שעבוד, והחלקים שהן פותחות אינם יכולים לעמוד לבדם. המשפט העיקרי הוא "תיתקלו בביקורת שלילית" → מורכב.
משפט (2): הנשואים – "(לא) פינתה", "נהפכה (לסמל)". כל חלק הוא משפט שלם בפני עצמו, והחלקים מחוברים ב"ובזכות זאת" – מילות קישור של איחוי (הצירוף "בזכות זאת" מפנה אל האיבר הראשון כולו) → איחוי.
טעות נפוצה: לקבוע שמשפט (2) מורכב משום שיש בו קשר של סיבה ותוצאה. הקשר הלוגי אינו קובע את סוג המשפט; מה שקובע הוא אם יש מילת שעבוד או מילת איחוי.
סעיף ב
(1) [אם תקראו תגוביות על כתבות [שעוסקות באקטיביסטים צעירים,]פסוקית לוואי]פסוקית תנאי תיתקלו בביקורת שלילית [שחוזרת שוב ושוב.]פסוקית לוואי
(2) [רוזה פארקס לא פינתה את הכיסא שלה באוטובוס לאדם לבן,]איבר א' [ובזכות זאת היא נהפכה לסמל במאבק בין שחורים ללבנים.]איבר ב'
משפט (1) – שלוש פסוקיות, אחת מהן בתוך אחרת:
בדיקה: פסוקית לוואי באה מיד אחרי שם העצם שהיא מתארת ונפתחת ב־ש; אפשר להמיר אותה בשם תואר ("ביקורת חוזרת").
משפט (2) – שני איברים:
איבר א': רוזה פארקס לא פינתה את הכיסא שלה באוטובוס לאדם לבן (נושא: רוזה פארקס; נשוא: לא פינתה).
איבר ב': ובזכות זאת היא נהפכה לסמל במאבק בין שחורים ללבנים (נושא: היא; נשוא: נהפכה לסמל).
"ובזכות זאת" שייכות לאיבר השני ופותחות אותו; הקשר הלוגי ביניהם – סיבה ותוצאה.
טעות נפוצה: לסגור את פסוקית התנאי אחרי "כתבות" ולפתוח פסוקית לוואי נפרדת – כך נוצר רושם ששתי הפסוקיות שוות מעמד, אבל פסוקית הלוואי היא חלק מן התנאי. טעות נוספת: לשכוח את פסוקית הלוואי השנייה [שחוזרת שוב ושוב].
סעיף ג
במשפט (1): כתבות – לוואי; באקטיביסטים – מושא; שוב ושוב – תיאור.
במשפט (2): לסמל – נשוא.
טעות נפוצה: לכתוב "מושא" ל"כתבות" בגלל מילת היחס "על" – מילת יחס אינה הופכת רכיב למושא; צריך לבדוק למה הרכיב מצטרף (לשם עצם – לוואי; לפועל – מושא או תיאור). טעות נוספת: לכתוב "מושא" ל"לסמל".
שאלה 3 · פסוקיות הפותחות ב"כי"; ניתוח משפט פשוט
לפניך שלושה משפטים מורכבים, ובהם המילית כי.
(1) זִכרו כי אקטיביזם הוא פעולה פוליטית.
(2) הביקורת כלפי האקטיביסטים הצעירים היא כי הם "בובות על חוטים".
(3) אנשי חינוך ממליצים להיעזר באינטרנט לקידום אקטיביזם אצל בני הנוער כי בני הנוער אוהבים להשתמש בו.
בכל אחד מן המשפטים תחם את הפסוקית הפותחת במילית כי, וציין מעל כל פסוקית שתחמת את התפקיד התחבירי שלה במשפט.
לפניך משפט פשוט.
האקטיביסטים נעזרים באמצעי התקשורת לקידום המסרים שלהם.
נתח את המשפט: ציין מעל כל מילה את התפקיד התחבירי שלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
(1) זִכרו [כי אקטיביזם הוא פעולה פוליטית.]פסוקית מושא
(2) הביקורת כלפי האקטיביסטים הצעירים היא [כי הם "בובות על חוטים".]פסוקית נשוא
(3) אנשי חינוך ממליצים להיעזר באינטרנט לקידום אקטיביזם אצל בני הנוער [כי בני הנוער אוהבים להשתמש בו.]פסוקית (תיאור) סיבה
העיקרון: המילית "כי" יכולה לפתוח פסוקיות שונות. בתוכן היא לפעמים שקולה ל"ש" ("זכרו שאקטיביזם...") ולפעמים ל"מפני ש". התפקיד נקבע לפי השאלה שהפסוקית עונה עליה במשפט העיקרי.
(1) פסוקית מושא. המשפט העיקרי: "זִכרו" (נשוא; נושא סמוי – אתם). זכרו מה? – "כי אקטיביזם הוא פעולה פוליטית". הפסוקית משלימה את הפועל "זכרו" ואפשר להמיר אותה בשם: "זכרו את זה" / "זכרו את היותו של האקטיביזם פעולה פוליטית" → מושא. "כי" כאן = "ש".
(2) פסוקית נשוא. המשפט העיקרי: "הביקורת כלפי האקטיביסטים הצעירים היא..." – יש בו נושא (הביקורת) ואוגד (היא), אבל אין נשוא. מה נאמר על הביקורת? מהי הביקורת? – "כי הם בובות על חוטים". הפסוקית ממלאת את מקום הנשוא, ולכן היא פסוקית נשוא. סימן ההיכר: אוגד (הוא/היא) שאחריו באה פסוקית.
(3) פסוקית תיאור סיבה. המשפט העיקרי שלם: "אנשי חינוך ממליצים להיעזר באינטרנט לקידום אקטיביזם אצל בני הנוער". הפסוקית עונה על השאלה מדוע ממליצים? – כי בני הנוער אוהבים להשתמש בו. "כי" כאן = "מפני ש", ולכן זו פסוקית (תיאור) סיבה.
טעות נפוצה: לכתוב בכל המשפטים "פסוקית סיבה" רק בגלל המילה "כי". הדרך הבטוחה: להחליף את "כי" ב"ש" או ב"מפני ש" ולראות מה מתאים, ואחר כך לשאול את השאלה המתאימה (מה? / מהו? / מדוע?).
סעיף ב
האקטיביסטים – נושא
נעזרים – נשוא
באמצעי – מושא
התקשורת – לוואי (של "באמצעי")
לקידום – תיאור
המסרים – לוואי (של "לקידום")
שלהם – לוואי (של "המסרים")
שלב 1 – נושא ונשוא: מי נעזרים? – האקטיביסטים (נושא); נעזרים – נשוא פועלי (מתאים לנושא: זכר, רבים).
שלב 2 – משלים של הפועל: "נעזרים" מחייב השלמה במילת היחס ב־ (נעזר במשהו): נעזרים במה? – באמצעי (התקשורת) → מושא. בלי המשלים הפועל אינו שלם במשמעותו.
שלב 3 – תיאור: "לקידום" עונה על השאלה "לשם מה?" – תיאור (תכלית). הפועל אינו מחייב אותו.
שלב 4 – לוואים: "התקשורת" – סומך בצירוף "אמצעי התקשורת" → לוואי. "המסרים" – סומך בצירוף "קידום המסרים" → לוואי. "שלהם" – מפרט של מי המסרים → לוואי של "המסרים".
טעות נפוצה: לכתוב "תיאור" ל"באמצעי" (כאילו "באיזה אופן?") – כאן זה המשלים ההכרחי של "נעזרים", כלומר מושא. טעות נוספת: לכתוב "מושא" ל"המסרים" – הוא סומך בצירוף שמני, ולכן לוואי.
שאלה 4 · סוגי משפטים וקשרים לוגיים; מבנה "אין... אלא"
לפניך שלושה משפטים.
(1) המבוגרים משיבים על שאלות האקטיביסטים הצעירים בכנות, אף על פי ששאלות מסוימות מעוררות בהם תחושת אי־נוחות. ______
(2) אקטיביסטים הם המובילים העיקריים של הדרישות הללו, אבל כולנו שותפים למשא ומתן על ערכי החברה. ______
(3) כאשר נער מלמד ילדים אחרים, מתפתחת אצלו מחויבות כלפי התוכן הנלמד. ______
משפט (1) הקשר הלוגי ______ מילת/מילות הקישור ______
משפט (2) הקשר הלוגי ______ מילת/מילות הקישור ______
משפט (3) הקשר הלוגי ______ מילת/מילות הקישור ______
לפניך משפט במבנה "אין... אלא..."
האינטרנט אינו רק מקור למידע אלא גם כלי תקשורת המניע לפעולה.
כתוב את המשפט מחדש בלי להשתמש במבנה "אין... אלא...". שמור על משמעות המשפט.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
משפט (2): הקשר הלוגי – ניגוד (אפשר גם: ויתור); מילת הקישור – אבל
משפט (3): הקשר הלוגי – זמן; מילת הקישור – כאשר
משפט (1) – מורכב, ויתור. שני נשואים: "משיבים", "מעוררות". "אף על פי ש" היא מילת שעבוד, והיא פותחת את [אף על פי ששאלות מסוימות מעוררות בהם תחושת אי־נוחות] – פסוקית (תיאור) ויתור. הקשר: למרות הקושי (אי־הנוחות) – הדבר מתקיים (המבוגרים משיבים בכנות). מעתיקים את מילות הקישור במלואן, כולל ה־ש: "אף על פי ש".
משפט (2) – איחוי, ניגוד. שני נשואים: "הם המובילים" (נשוא שמני עם אוגד), "שותפים". כל חלק עומד בפני עצמו, ו"אבל" היא מילת קישור של איחוי. החלק השני מסתייג מן הראשון: האקטיביסטים מובילים את הדרישות, אבל כולנו שותפים – ניגוד בין "הם" ל"כולנו" (מתקבל גם ויתור).
משפט (3) – מורכב, זמן. שני נשואים: "מלמד", "מתפתחת". [כאשר נער מלמד ילדים אחרים] – פסוקית (תיאור) זמן, הפותחת במילת השעבוד "כאשר": מתי מתפתחת המחויבות? – כשהנער מלמד. המשפט העיקרי: "מתפתחת אצלו מחויבות כלפי התוכן הנלמד" (נושא: מחויבות, בא אחרי הנשוא).
טעות נפוצה: להעתיק במשפט (1) רק "אף על פי" בלי ה־ש, או לכתוב קשר של תנאי במשפט (3) – "כאשר" מציינת זמן, לא תנאי. במשפט (2) – לכתוב "מורכב" משום שיש בו קשר לוגי; "אבל" היא מילת איחוי.
סעיף ב
האינטרנט הוא מקור למידע וכלי תקשורת המניע לפעולה.
(אפשר גם: האינטרנט הוא גם מקור למידע וגם כלי תקשורת המניע לפעולה.)
המשמעות של המבנה: "אינו רק X אלא גם Y" אומר ש־X ו־Y נכונים שניהם: האינטרנט הוא מקור למידע, והוא גם כלי תקשורת המניע לפעולה. המבנה רק מדגיש את החלק השני כחידוש.
ההמרה: מבטלים את "אינו רק... אלא גם" ומחברים את שני הרכיבים בקשר של הוספה: "הוא X ו־Y" או "הוא גם X וגם Y". שומרים על שני הרכיבים במלואם. הנשוא עכשיו הוא נשוא כולל ("מקור... וכלי..."), עם האוגד "הוא".
מה הולך לאיבוד בהמרה: ההדגשה – במשפט הנתון החלק השני ("כלי תקשורת המניע לפעולה") בולט כחשוב יותר; בניסוח עם "ו" שני הרכיבים שקולים.
טעות נפוצה: לכתוב "האינטרנט הוא כלי תקשורת המניע לפעולה ולא מקור למידע" – זה הופך את המשמעות. טעות נוספת: להשמיט את אחד הרכיבים.
שאלה 5 · פירוק משפט למשפטים פשוטים; הסגר
לפניך משפט.
דפני ליף הקימה אוהל בשדרות רוטשילד בתל אביב מפני שלא הצליחה למצוא בעיר דירה להשכרה במחיר הוגן, ובתוך שבועות ספורים היא סחפה אלפי אנשים בישראל למחאה החברתית הגדולה שהתרחשה בשנת 2011.
כתוב על פי משפט זה שלושה משפטים פשוטים, שבכל אחד מהם הנושא התחבירי יהיה "דפני ליף". השמט מידע לפי הצורך, וכתוב את המשפטים בסדר כרונולוגי.
(1) ______
(2) ______
(3) ______
לפניך שני משפטים ובכל אחד מהם מילה מסומנת בקו.
(1) נראה שהיום, יותר מאי פעם, צעירים ברחבי העולם מעורבים בסביבתם.
(2) היום, כנראה, צעירים ברחבי העולם מעורבים בסביבתם יותר משהיו אי פעם.
______
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
(1) דפני ליף לא הצליחה למצוא בעיר דירה להשכרה במחיר הוגן.
(2) דפני ליף הקימה אוהל בשדרות רוטשילד בתל אביב.
(3) דפני ליף סחפה בתוך שבועות ספורים אלפי אנשים בישראל למחאה החברתית הגדולה.
שלב 1 – מוצאים את הנשואים: "הקימה", "(לא) הצליחה (למצוא)", "סחפה", "התרחשה". שלושה מהם נאמרים על דפני ליף; "התרחשה" נאמר על המחאה, ולכן הוא אינו יכול לשמש משפט שנושאו "דפני ליף". את פסוקית הלוואי [שהתרחשה בשנת 2011] משמיטים (או הופכים לצירוף: "של שנת 2011").
שלב 2 – קובעים את הסדר הכרונולוגי: "מפני ש..." מציינת סיבה, והסיבה קודמת לתוצאה בזמן: קודם דפני ליף לא מצאה דירה, אחר כך הקימה אוהל, ולבסוף ("בתוך שבועות ספורים") סחפה אחריה אלפים. לכן הסדר שונה מסדר המילים במשפט הנתון: (1) לא הצליחה, (2) הקימה, (3) סחפה.
שלב 3 – בודקים שכל משפט פשוט: נשוא אחד בלבד; הנושא "דפני ליף" כתוב בשמו (לא "היא"); אין מילות שעבוד או איחוי ("מפני ש", "ו"). "לא הצליחה למצוא" הוא נשוא מורחב אחד, ולכן משפט (1) פשוט.
טעות נפוצה: לשמור על סדר המשפט הנתון ולהתחיל ב"הקימה אוהל"; להשאיר במשפט השלישי את "שהתרחשה בשנת 2011" – זו פסוקית, והמשפט נעשה מורכב; לכתוב "היא" במקום "דפני ליף".
סעיף ב
למה "כנראה" ולא "נראה":
תפקיד ההסגר: הסגר אינו מוסיף מידע על המציאות, אלא על יחס הדובר לדברים. "כנראה" מביע ספק והסתייגות – הדבר סביר, אך אינו ודאי. (הסגרים אחרים יכולים להביע ודאות – "ללא ספק", או מקור – "לדברי החוקרים".)
טעות נפוצה: לכתוב שתפקיד ההסגר "להדגיש" או "להוסיף מידע" – "כנראה" דווקא מחליש את הוודאות.
שאלה 6 · תמורה; חלקי דיבור ותפקידים תחביריים
לפניך שלושה משפטים ובכל אחד מהם יש תמורה.
(1) בעידן של פוליטיקה חדשה אנחנו האזרחים מציבים דרישות למדינה.
(2) ספרו לילדיכם על אנשים, ובייחוד על ילדים אחרים, שפועלים למען מטרות שחשובות להם.
(3) מורים ומחנכים מסיבים את תשומת ליבם של האקטיביסטים הצעירים לשני סוגי אוכלוסיות: האוכלוסייה שהם שייכים אליה ו"שאר העולם".
לפניך שני משפטים ובהם מילים מסומנות בקו.
(1) בכל פעם שאני רואה את ה"מטרידים" הטובים האלה אני נפעמת.
(2) כיום יותר ויותר משפחות מנהלות עם ילדיהן שיח מתמשך.
השלם את הטבלה שלפניך: ציין את חלק הדיבור ואת התפקיד התחבירי של כל אחת מן המילים המסומנות במשפטים.
| המילה | חלק הדיבור | התפקיד התחבירי |
|---|---|---|
| מטרידים | ||
| מנהלות | ||
| מתמשך |
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
(1) בעידן של פוליטיקה חדשה אנחנו האזרחים מציבים דרישות למדינה. – "אנחנו" (שהתמורה ממירה): נושא.
(2) ספרו לילדיכם על אנשים, ובייחוד על ילדים אחרים, שפועלים למען מטרות שחשובות להם. – "(על) אנשים": מושא.
(3) מורים ומחנכים מסיבים את תשומת ליבם של האקטיביסטים הצעירים לשני סוגי אוכלוסיות: האוכלוסייה שהם שייכים אליה ו"שאר העולם". – "לשני סוגי אוכלוסיות": מושא.
מהי תמורה: רכיב שבא מיד אחרי רכיב אחר, מתייחס לאותו דבר בדיוק ומזהה, מפרט או מצמצם אותו. לתמורה אותו תפקיד כמו לרכיב שהיא ממירה, ולכן אפשר להעמיד אותה במקומו ("האזרחים מציבים דרישות").
משפט (1): מי "אנחנו"? – האזרחים. "האזרחים" מזהה את "אנחנו" ובא מיד אחריו, ולכן הוא התמורה. מי מציבים דרישות? – אנחנו → נושא (הנשוא "מציבים" מתאים לו).
משפט (2): "על אנשים" – והתמורה מצמצמת: "ובייחוד על ילדים אחרים" (חלק מתוך הכלל). ספרו על מי? – על אנשים → מושא של "ספרו". מילת היחס "על" חוזרת בתמורה, כמו ברכיב המומר. פסוקית הלוואי [שפועלים למען מטרות...] מתארת את האנשים/הילדים ואינה חלק מן התמורה.
משפט (3): "לשני סוגי אוכלוסיות" – אילו? – "האוכלוסייה שהם שייכים אליה ו'שאר העולם'" (תמורה מפרטת, אחרי נקודתיים). "מסיבים את תשומת הלב למשהו" – "לשני סוגי אוכלוסיות" הוא המשלים של הפועל → מושא. התמורה כוללת את שני הרכיבים, כי היא מפרטת שני סוגים.
טעות נפוצה: לסמן את "אנחנו" כתמורה במשפט (1) – התמורה באה אחרי הרכיב שהיא ממירה; במשפט (3) לסמן רק "האוכלוסייה"; לכתוב את התפקיד מעל התמורה במקום מעל הרכיב המומר.
סעיף ב
| המילה | חלק הדיבור | התפקיד התחבירי |
|---|---|---|
| מטרידים | שם עצם | מושא |
| מנהלות | פועל | נשוא |
| מתמשך | שם תואר | לוואי |
העיקרון: שלוש המילים הן צורות בינוני (מַטְרִיד, מְנַהֵל, מִתְמַשֵּׁךְ). צורת בינוני יכולה לשמש פועל, שם עצם או שם תואר – וחלק הדיבור נקבע לפי תפקידה במשפט, לא לפי צורתה.
טעות נפוצה: לכתוב "פועל" ל"מטרידים" רק משום שהוא נראה כמו פועל בהווה. המבחן: אם הוא בא עם ה' הידיעה, ואין לידו שם עצם שהוא מתאר – הוא שם עצם.
פרק ג: מערכת הצורות (80 נקודות)
ההוראות לחלק זה
בפרק זה ענה על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שים לב: • בכל שאלה שתבחר, ענה על כל הסעיפים.
שאלה 7 · שורש ובניין של פעלים
לפניך שבעה משפטים, ובכל משפט יש פועל מודגש ובסוגריים אותו הפועל מנוקד.
ציין בטבלה את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| האקטיביסטים מתקוממים (מִתְקוֹמְמִים) נגד עוולות. | ||
| סיפורים על פעילויות של בני נוער יכולים להועיל (לְהוֹעִיל) בחינוך לאקטיביזם. | ||
| אם תקראו תגוביות שעוסקות באקטיביסטים צעירים, קרוב לוודאי שתיתקלו (תִּתָּקְלוּ) בביקורת שלילית. | ||
| דפני ליף מחתה (מָחֲתָה) נגד מחירי הדיור בתל אביב. | ||
| אקטיביזם הוא פעולה פוליטית המאתגרת (מְאַתְגֶּרֶת) את הממסד. | ||
| בני נוער פעילים יעידו (יָעִידוּ) שאפשר לפעול למען הזולת גם אם עסוקים. | ||
| בזכות האינטרנט אנו לומדים על הדיכוי שחווים (חוֹוִים) אנשים במקומות שונים בעולם. |
◂ פתרון מלא לשאלה 7
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מתקוממים | ק-ו-ם | התפעל |
| להועיל | י/ו-ע-ל | הפעיל |
| תיתקלו | ת-ק-ל | נפעל |
| מחתה | מ-ח-י/ה | קל (פעל) |
| מאתגרת | א-ת-ג-ר | פיעל |
| יעידו | ע-ו-ד | הפעיל |
| חווים | ח-ו-י/ה | קל (פעל) |
שיטה: מסירים את התחיליות (אותיות השימוש, תחיליות הזמן העתיד, מ' של הבינוני, ת' של התפעל) ואת הסופיות (־ים, ־ות, ־ו, ־ה, ־ת), ומה שנשאר – אותיות השורש. את הבניין מזהים לפי סימני ההיכר שלו בניקוד, וכדאי להטות את הפועל לעבר נסתר כדי לוודא.
טעות נפוצה: ב"תיתקלו" לכתוב שורש ק-ל-ל או בניין התפעל (בגלל ה"ת" בהתחלה) – ת' היא אות שורש, ואחרי תחילית העתיד אין ת' של התפעל; ב"מחתה" לכתוב שורש מ-ח-ת; ב"יעידו" לכתוב בניין קל.
שאלה 8 · שורש ובניין; פעלים זהים בצורה; צורת בינוני; מ"ם שורשית
לפניך טבלה ובה שלושה משפטים. בכל משפט יש פועל מודגש.
ציין בטבלה את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| התלמידות מוּכָנוֹת להקריב מזמנן למען פעילות בקהילה. | ||
| הפעולות המְכֻנּוֹת אקטיביזם הן תמיד פומביות. | ||
| הפעולות האלה מְכֻוָּנוֹת אל הציבור. |
לפניך שני משפטים ובכל אחד מהם פועל מודגש. ציין את השורש של כל אחד מהם.
הנערה שבתה (שָׁבְתָה) את ליבו. השורש: ______
חברת ההסעות שבתה (שָׁבְתָה) במחאה על גובה שכרם של העובדים. השורש: ______
לפניך שני משפטים, ובהם מילים מודגשות.
(1) התקשורת מניעה (מְנִיעָה) יחידים וקבוצות לפעולה אקטיביסטית.
(2) הממשלה הוציאה צו מניעה (מְנִיעָה) נגד האקטיביסטים.
לפניך רשימת מילים. הקף את שתי המילים שהאות מ"ם בהן היא אות שורש.
מבוכה (מְבוּכָה), מלוכה (מְלוּכָה),
מכחול (מִכְחוֹל), משיכה (מְשִׁיכָה)
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מוּכָנוֹת | כ-ו-ן | הופעל (הֻפְעַל) |
| מְכֻנּוֹת | כ-נ-י/ה | פועל (פֻּעַל) |
| מְכֻוָּנוֹת | כ-ו-ן | פועל (פֻּעַל) |
שלושת הפעלים דומים מאוד בכתיב, וההבחנה ביניהם נעשית לפי הניקוד.
טעות נפוצה: לכתוב שורש כ-ו-ן לשלושת הפעלים בגלל הדמיון, או לכתוב בניין פיעל ל"מְכֻנּוֹת" ול"מְכֻוָּנוֹת" – הקובוץ (ֻ) אחרי מְ הוא סימן של פֻּעַל, הבניין הסביל של פיעל.
סעיף ב
הנערה שָׁבְתָה את ליבו – ש-ב-י/ה.
חברת ההסעות שָׁבְתָה במחאה – ש-ב-ת.
שתי הצורות זהות בכתיב ובניקוד – שתיהן קל, עבר, נסתרת – אבל השורשים שונים, והמשמעות בהקשר מכריעה.
טעות נפוצה: לכתוב ש-ב-ת בשני המשפטים. כדי להכריע – מטים את הפועל לזכר (שָׁבָה / שָׁבַת): אם הת' נעלמת, היא אינה אות שורש.
סעיף ג
משפט (1): "התקשורת מניעה יחידים... לפעולה" = גורמת להם לנוע, לפעול. זהו פועל בהווה – צורת בינוני של הפעיל, נקבה יחידה, מן השורש נ-ו-ע (נע, תנועה). בשורשים שהאות האמצעית בהם ו' בינוני הפעיל הוא מֵקִים, מְקִימָה – וכך מֵנִיעַ, מְנִיעָה. שם הפועל: לְהָנִיעַ (כמו לְהָקִים).
משפט (2): "צו מניעה" = צו שמונע, אוסר. זהו שם עצם – שם הפעולה של קל מן השורש מ-נ-ע (מָנַע) במשקל קְטִילָה (כמו כְּתִיבָה). המ' כאן היא אות שורש, ואין זו צורת בינוני.
הדרך להבחין: שואלים מה המילה עושה במשפט. ב־(1) היא הנשוא – מה התקשורת עושה? ב־(2) היא סומך בצירוף "צו מניעה" (צו של מה?).
טעות נפוצה: לכתוב שם פועל "לִמְנוֹעַ" או שורש מ-נ-ע – אלה שייכים למילה שבמשפט (2).
סעיף ד
מְלוּכָה, מְשִׁיכָה
שיטה: לכל מילה מחפשים מילים קרובות מאותה משפחה. אם המ' נשמרת בכולן – היא אות שורש; אם היא נעלמת – היא חלק מן המשקל.
טעות נפוצה: להקיף את "מבוכה" בגלל הדמיון ל"מלוכה" – שתיהן נשמעות דומות, אבל בראשונה המ' היא של המשקל (נָבוֹךְ – בלי מ').
שאלה 9 · שמות פעולה; צורות בינוני וחלקי דיבור
לפניך משפטים, ובכל אחד מהם יש שם פעולה מודגש.
(1) לילדים יש זכות להסבר (הֶסְבֵּר) הגיוני מן המבוגרים.
(2) האקטיביזם הוא כמו ריצת (רִיצַת) מרתון.
(3) ארגון (אִרְגּוּן) מבצע ההתרמה ארך שעות רבות.
(4) בני נוער רבים חשים הזדהות (הִזְדַּהוּת) עם בני נוער בני גילם שפועלים למען החברה.
בטבלה שלפניך ציין את השורש ואת הבניין של כל שם פעולה.
| המשפט | שם הפעולה | השורש | הבניין |
|---|---|---|---|
| (1) | הסבר | ||
| (2) | ריצה | ||
| (3) | ארגון | ||
| (4) | הזדהות |
לפניך משפטים, ובהם צורות בינוני מודגשות.
(1) קהילות האקטיביסטים מתגבשות כדי לקדם מטרה משותפת.
(2) הפעילות הגלויה של האקטיביסטים גורמת להצטרפותם של אחרים לעשייה החברתית.
(3) האקטיביזם כיום אינו פרי יצירתם של אבות רוחניים והוגים, אלא של יחידים, ארגונים ועמותות.
(4) כדי לעודד אקטיביזם יש להפגיש את בני הנוער עם אוכלוסיות מוחלשות שזכויותיהן נפגעות.
______, ______
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
| המשפט | שם הפעולה | השורש | הבניין |
|---|---|---|---|
| (1) | הסבר | ס-ב-ר | הפעיל |
| (2) | ריצה | ר-ו-ץ | קל (פעל) |
| (3) | ארגון | א-ר-ג-ן | פיעל |
| (4) | הזדהות | ז-ה-י/ה | התפעל |
שם פעולה הוא שם עצם המציין את הפעולה של הפועל, ולכל בניין משקל שם פעולה משלו. כדי לזהות את הבניין – מוצאים את הפועל שהשם מציין את פעולתו.
טעות נפוצה: ב"הזדהות" לכתוב שורש ז-ד-ה או ז-ה-ת – ה־ד' היא הת' של התפעל וה־ת' שבסוף היא חלק מן הסיומת ־וּת; ב"הסבר" לכתוב פיעל.
סעיף ב
מה זו צורת בינוני: צורת ההווה של הפועל, בכל בניין. צורה כזאת יכולה לשמש במשפט פועל, שם עצם או שם תואר – וחלק הדיבור נקבע לפי התפקיד שלה במשפט.
חלק הדיבור:
הבניין של כל צורה:
לכן שתי הצורות מאותו הבניין הן גלויה והוגים – שתיהן מבניין קל, אף שאחת היא פָּעוּל (סביל) והאחרת פּוֹעֵל (פעיל).
טעות נפוצה: לכתוב "פועל" לכל צורות הבינוני; לחשוב ש"גלויה" ו"הוגים" שייכות לבניינים שונים משום שצורתן שונה – לבניין קל יש שתי צורות בינוני: פּוֹעֵל ופָּעוּל.
שאלה 10 · השלמת פעלים ושמות עצם על פי שורש
לפניך קטע שחסרים בו פעלים. קרא אותו, וכתוב בכל מקום ריק את הפועל המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
לפני כשנתיים החלה גרטה תונברג להפגין בכל יום שישי מול הפרלמנט של שוודיה. היא ישבה שם לבדה ובידה שלט: "שביתת בתי הספר למען האקלים". המחאה שלה ______ (ע-ו-ר) עניין רב. הסיפור שלה ______ (פ-ר-ס-ם) בכל העולם ו______ (ז-כ-י) לתגובות רבות של צעירים.
בני נוער רבים במדינות שונות ______ (צ-ר-ף) למחאה וכינו אותה "ימי שישי למען העתיד". בישראל משתתפים במחאת ימי שישי למען העתיד כמה מאות מתבגרים ומתבגרות, והם מארגנים הפגנות בכל שבוע במקומות שונים בארץ. בהפגנות הם ______ (נ-ו-ף) שלטים, ושמחים להסביר את מחאתם לכל מי ששואל מדוע הם מפגינים. בני נוער אלה ______ (ב-ו-ן) שאם הם לא יפעלו בהקדם, יערות הגשם ימשיכו ______ (כ-ר-ת), והטמפרטורה הממוצעת בעולם תמשיך ______ (ע-ל-י).
לפניך קטע שחסרים בו שמות עצם. קרא אותו, וכתוב בכל מקום ריק את שם העצם המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
כבר בגיל צעיר מאוד מתפתח אצל הילדים ______ (ח-ו-ש) צדק. בתחילה הוא נוגע להם אישית, והוא מתבטא למשל ב______ (ש-ו-י) שהם עורכים בינם לבין אחרים. אחר כך כשהילדים גדלים, ה______ (ר-א-י) שלהם מתרחבת למעגלים של קהילה, מדינה ועולם.
______ (י-פ-ע) חברתיות שיש בהן סבל אנושי, בדרך כלל מעוררות אצל הילדים חמלה ורצון להושיט עזרה. הילדים רוצים להרגיש שהם מביאים ______ (י-ע-ל), ושיש להם כוח והשפעה. הם רוצים שה______ (י-ד-ע) שלהם יישמעו, והם מעוניינים ב______ (פ-ו-ץ) הרעיונות שלהם. חשוב להקשיב לילדים, לדבר איתם על בעיה מסוימת ולשאול אותם מה הם חושבים שאפשר לעשות כדי לתרום ל______ (פ-ת-ר) שלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
עוררה (ע-ו-ר); התפרסם / פורסם (פ-ר-ס-ם); וזכה (ז-כ-י); הצטרפו (צ-ר-ף); מניפים / מנופפים (נ-ו-ף); מבינים / הבינו (ב-ו-ן); להיכרת (כ-ר-ת); לעלות (ע-ל-י).
שיטה: לכל מקום ריק קובעים (1) את הזמן לפי הקטע (הסיפור על גרטה – עבר; המחאה בישראל – הווה), (2) את הגוף לפי הנושא, (3) את הבניין לפי המשמעות (פעיל, סביל, חוזר), ורק אז כותבים את הצורה.
טעות נפוצה: "ימשיכו לכרות" – זו משמעות פעילה (מישהו כורת), אבל הנושא הוא היערות; "התצרפו" (בלי חילוף העיצורים); "עררה" במקום "עוררה".
סעיף ב
חוש (ח-ו-ש); בהשוואות / בהשוואה (ש-ו-י); הראייה (ר-א-י); תופעות (י-פ-ע); תועלת (י-ע-ל); הדעות (י-ד-ע); בהפצת (פ-ו-ץ); לפתרון (פ-ת-ר).
שיטה: לכל מקום ריק בודקים את ההתאמה במשפט – מין ומספר לפי הפועל או שם התואר הסמוכים, וסמיכות או יידוע – ובוחרים שם עצם מוכר מן השורש שמתאים למשמעות.
טעות נפוצה: לכתוב "בהפצה הרעיונות" (בלי צורת נסמך); "דיעות" בכתיב שגוי; "תפעות" או "יפעות" – בשמות האלה הי' שבראש השורש מתחלפת בו' אחרי ת'.
שאלה 11 · דרכי תצורה; צורנים סופיים ומשמעותם
לפניך קטע, ובו מילים מודגשות.
המחאה החברתית שהתרחשה בישראל בקיץ 2011 נתפסת בקרב הציבור כקריאה לשוויון מבחינת היכולת לרכוש דירה, אולם למעשה, היא הייתה ניסיון אמיתי לעצב מחדש את הדמות של הדמוקרטיה במדינה, וליצור זהות ישראלית משותפת.
מיין בטבלה את המילים המודגשות לפי דרכי התצורה שלהן.
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
המילים תגובית ותגובן (החלופות העבריות למילים "טוֹקבֶּק" ו"טוקבקיסט") נוצרו בדרך של בסיס וצורן סופי.
לכל מילה ציין את הצורן הסופי שלה ואת משמעותו.
תגובית הצורן הסופי ______ משמעותו ______
תגובן הצורן הסופי ______ משמעותו ______
לפניך טבלה ובה שני משפטים ובכל אחד מהם המילה "מפלגתי" מודגשת. השלם את הטבלה.
| המשפטים | סוג הצורן הסופי | משמעות הצורן הסופי |
|---|---|---|
| (1) לצערי, לא עברה מפלגתי את אחוז החסימה. | ||
| (2) הכינוס המפלגתי הבא ייערך בחודש מרץ. |
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
| שוויון, יכולת, ניסיון, דמות, מדינה | אמיתי, זהות |
שיטה: בכל מילה בודקים אם אפשר לזהות בה מילה קיימת שלמה (בסיס) ואחריה צורן סופי (־ִי, ־וּת, ־ָן, ־ִית...). אם כן – בסיס וצורן. אם אי אפשר, ומה שנשאר אחרי הוצאת השורש הוא תבנית של תנועות ותוספות – שורש ומשקל.
בסיס וצורן סופי:
שורש ומשקל:
טעות נפוצה: לשבץ את "דמות" ואת "שוויון" בבסיס וצורן בגלל הסיומות ־וּת, ־וֹן. הסיומת לבדה אינה מספיקה – צריך שלפניה תעמוד מילה קיימת בעלת משמעות קשורה (כמו זֶהֶה → זֶהוּת).
סעיף ב
תגובית: הצורן הסופי – ־ִית; משמעותו – הקטנה (תגובה קטנה, קצרה).
תגובן: הצורן הסופי – ־ָן; משמעותו – בעל מקצוע / תפקיד / עיסוק (מי שעיסוקו כתיבת תגוביות).
הבסיס בשתי המילים: תְּגוּבָה. מסירים את הסיומת ־ָה של הבסיס ומוסיפים את הצורן.
טעות נפוצה: לכתוב ל־־ִית את המשמעות "נקבה" או "שייכות" (כמו "עברית", "תלמידה"); כאן המילה אינה צורת נקבה ואינה שם תואר.
סעיף ג
| המשפטים | סוג הצורן הסופי | משמעות הצורן הסופי |
|---|---|---|
| (1) | צורן נטייה | שייכות (כינוי קניין, גוף ראשון יחיד – המפלגה שלי) |
| (2) | צורן גזירה | שם תואר (שייך למפלגה, קשור אליה) |
צורן גזירה יוצר מילה חדשה (לרוב בחלק דיבור אחר או במשמעות חדשה). צורן נטייה מוסיף למילה מידע דקדוקי (מין, מספר, גוף, שייכות) – המילה נשארת אותה מילה.
טעות נפוצה: לכתוב "שייכות" כמשמעות של צורן הגזירה במשפט (2) ולהחמיץ שמדובר בשם תואר, או לחשוב שב־(1) זו מילה חדשה. ההכרעה: אם אפשר להמיר ב"של + כינוי" (המפלגה שלי) – נטייה; אם המילה מתארת שם עצם – גזירה.