בגרות בלשון פרק הלשון, מותאם 011231 - קיץ 2023
פרק הלשון, נוסח מותאם · שאלון 011231 · שאלון מותאם · קיץ · 11 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2023, כל 11 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א – שם המספר – 20 נקודות
פרק ב – תחביר / פרק ג – מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים – 80 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (עמ' 4–5).
ד. הוראה מיוחדת: יש להקפיד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
פרק א: שם המספר – חובה (20 נקודות)
ההוראות לחלק זה
ענו על שאלה 1.
שאלה 1 · שם המספר: בחירת הצורה הנכונה; מספר סתמי
במשפטים שלפניכם הקיפו את הצורות הנכונות של שם המספר מבין האפשרויות הנתונות.
לפניכם איור שפורסם בדף של האקדמיה ללשון העברית ברשתות החברתיות.
קראו את הכתוב בו, וענו על השאלה שאחריו.

מבין שתי האפשרויות שלפניכם הקיפו את התשובה הנכונה על השאלה המוצגת באיור.
אחת ועוד אחת / אחד ועוד אחד
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
השאלה הראשונה בכל פריט: מה מינו של שם העצם הנספר? במספרים 3–10 (וגם באחדות שבתוך מספר כמו 25, 59) הצורה עם ה' באה עם שם עצם זכר (שלושה, תשעה), והצורה בלי ה' באה עם שם עצם נקבה (שלוש, תשע). מוצאים את המין לפי צורת היחיד: מוסד אחד, אוניברסיטה אחת.
1. חמישים ותשעה מוסדות. "מוסד" – זכר (מוסד אחד), ולכן תשעה (עם ה'). העשרות (חמישים) זהות בזכר ובנקבה.
2. שלוש מאות חמישים ואחד אלף. הנספר של הצירוף כולו הוא "אלף" – זכר (אלף אחד), ולכן ואחד (ולא ואחת). "שלוש" מתאים ל"מאות" (מאה – נקבה), ולכן שלוש ולא שלושה.
3. עשר האוניברסיטאות. "אוניברסיטה" – נקבה, ולכן עשר. לפני שם עצם מיודע בא שם המספר בצורת הנסמך; בנקבה צורת הנסמך זהה לצורת הנפרד – "עשר האוניברסיטאות". "עשרת" היא צורת הנסמך של זכר (עשרת הדיברות).
4. עשרים וחמישה אחוזים. "אחוז" – זכר (אחוז אחד), ולכן חמישה.
5. פי שלושה. אחרי "פי" שם המספר בא תמיד בצורת הזכר: פי שניים, פי שלושה, פי עשרה.
6. בשני המקצועות. "מקצוע" – זכר; לפני שם עצם מיודע באה צורת הנסמך: שְׁנֵי המקצועות (בנקבה: שְׁתֵּי השפות).
7. במקום השלישי. כאן נדרש מספר סודר (מה הסדר – במקום איזה?). המספר הסודר מ־1 עד 10 יש לו צורה מיוחדת: ראשון, שני, שלישי. "שלושה" הוא מספר יסודי (כמות), ואינו מתאים כאן.
8. בעשרים וארבע השנים. "שנה" – נקבה, ולכן ארבע (בלי ה'). "ארבעת" היא צורת הנסמך של הזכר (ארבעת הימים), ואינה מתאימה לשם עצם בנקבה.
9. חמש נקודות. "נקודה" – נקבה (נקודה אחת), ולכן חמש.
טעות נפוצה: לבחור "חמישים ותשע" או "עשרים וחמש" כי הצורה בלי ה' "נשמעת" רגילה יותר; לבחור "עשרת האוניברסיטאות" ו"וארבעת השנים" בגלל ה' הידיעה שאחרי המספר; לכתוב "ואחת אלף" בגלל המילה "מאות" שלפניו – אבל המילה הקובעת היא "אלף".
סעיף ב
אחת ועוד אחת
הכלל: כשמונים, סופרים או מחשבים בלי שם עצם נספר (חשבון, מספר טלפון, מספר עמוד/חדר), משתמשים במספר הסתמי, ותמיד בצורת הנקבה: אחת, שתיים, שלוש...
לכן: "1+1" נקרא "אחת ועוד אחת – שתיים", כמו "שלוש כפול ארבע".
טעות נפוצה: לבחור "אחד ועוד אחד" מתוך תחושה ש"מספר" הוא זכר. אין כאן שם עצם נספר, ולכן הצורה היא נקבה.
פרק ב: תחביר (80 נקודות)
ההוראות לחלק זה
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
ציינו את שם הפרק שבחרתם: ______
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 2–6 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: • בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שאלה 2 · תפקידים תחביריים; סוגי משפטים; נשוא מורחב
לפניכם משפט פשוט שהחלקים התחביריים בו נתחמו.
[למרבה הצער,] [ההשפעה] [מתבטאת] [כיום] [בזילות [של התחומים [האלה.]]]
ציינו מעל כל חלק תחבירי את התפקיד התחבירי שלו.
לפניכם שני משפטים.
(1) ממשלות שואפות לפתח את הכלכלה שלהן, ולכן הן דוגלות בהקניית מיומנויות שימושיות.
הסוג התחבירי: ______
(2) יש צורך בלימוד בסיסי על דתות ותרבויות בעולם, מפני שבורות היא אחת הסיבות העיקריות לגיבוש דעות קדומות על האחר.
הסוג התחבירי: ______
אם המשפט מורכב, תחמו את הפסוקית שבו, וציינו את התפקיד התחבירי שלה.
העתיקו אותו. ______ .
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
[למרבה הצער,] – הסגר
[ההשפעה] – נושא
[מתבטאת] – נשוא
[כיום] – תיאור
[בזילות...] – מושא
[של התחומים...] – לוואי (של "זילות")
[האלה] – לוואי (של "התחומים")
שיטה: החלקים כבר נתחמו בשאלה – התיבות הפנימיות הן לוואים בתוך החלק הגדול. סדר העבודה: נשוא ← נושא ← שאלות על שאר המילים.
טעות נפוצה: לסמן "למרבה הצער" כתיאור (אופן/סיבה), או לסמן "בזילות" כתיאור.
סעיף ב
(1) משפט איחוי (מאוחה / מחובר).
(2) משפט מורכב: יש צורך בלימוד בסיסי על דתות ותרבויות בעולם, [מפני שבורות היא אחת הסיבות העיקריות לגיבוש דעות קדומות על האחר.] – פסוקית תיאור סיבה.
הנשוא המורחב: שואפות לפתח (משפט 1).
סוג המשפט.
ההבדל שעוזר להכריע: "ולכן" (איחוי) לעומת "מפני ש" (שעבוד) – שתיהן מבטאות סיבה ותוצאה, אבל רק מילת שעבוד יוצרת פסוקית.
הנשוא המורחב – "שואפות לפתח". נשוא מורחב בנוי מפועל שאינו שלם במשמעותו + שם פועל שמשלים אותו: שואפות – למה? לפתח. שני החלקים יחד הם הנשוא. במשפט (2) אין נשוא מורחב: "יש" הוא נשוא קיומי, ו"אחת הסיבות" – נשוא שמני.
טעות נפוצה: לסמן את משפט (1) כמורכב בגלל הקשר של סיבה ותוצאה; לתחום בטעות גם את "יש צורך..." כפסוקית; להעתיק רק "שואפות" בלי "לפתח" (או "לפתח את הכלכלה" – המושא אינו חלק מהנשוא).
שאלה 3 · תפקיד הצירוף "מדעי הרוח"; חלקים כוללים
לפניכם ארבעה משפטים, ובהם מודגש הצירוף "מדעי הרוח".
בכל משפט כתבו מעל הצירוף "מדעי הרוח" את התפקיד התחבירי שלו.
(1) פריחת מדעי הרוח נראית באופק.
(2) בשנים האחרונות מתפתח שיח בין מי שעוסקים בטכנולוגיה ובין מי שעוסקים במדעי הרוח.
(3) ברור לנו כי מדעי הרוח יכולים לסייע לנו בפיתוח חשיבה ביקורתית.
(4) הודות למדעי הרוח נלמדים ערכים כגון צדק, אמת ומוסר.
לפניכם משפטים, ובהם חלקים כוללים.
(1) לא רק מהנדסים אלא גם אנשים מתחום מדעי הרוח עונים על שאלות אלה.
(2) החוקרת מייחסת חשיבות רבה ללימודי היסטוריה בהקשר העולמי ולא רק בהקשר המקומי.
שמרו על משמעות המשפט הנתון.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
(1) לוואי
(2) מושא
(3) נושא
(4) תיאור (סיבה)
הכלל: התפקיד נקבע לפי הקשר של הצירוף למילה שהוא תלוי בה, לא לפי משמעותו.
טעות נפוצה: ב־(4) לסמן "מדעי הרוח" כנושא (כי "הם" מלמדים) או כמושא; ב־(3) לסמן "פסוקית נושא" במקום התפקיד של הצירוף בתוך הפסוקית.
סעיף ב
(2) החוקרת מייחסת חשיבות רבה ללימודי היסטוריה בהקשר העולמי ולא רק בהקשר המקומי. – לוואי
מהו חלק כולל: שני רכיבים או יותר באותו תפקיד תחבירי, הקשורים לאותה מילה במשפט.
הקשר הלוגי – הוספה. "לא רק... אלא גם" ו"... ולא רק..." פירושם: שני הדברים נכונים, ואחד מתווסף על השני. אין כאן ניגוד – לא נשלל אף אחד מן הרכיבים.
ניסוח בלי "לא... אלא": מחליפים במילות הוספה אחרות – "גם... וגם...", "הן... הן...", או ו' החיבור. הנשוא נשאר ברבים ("עונים"), כי הנושא הכולל מציין רבים. המבנה "לא רק... אלא גם" הוא מבנה הדגשה – הוא מבליט את הרכיב השני (אנשי מדעי הרוח); בניסוח החדש ההדגשה נחלשת, אבל המשמעות נשמרת.
טעות נפוצה: לכתוב "ניגוד" בגלל המילה "אלא" ולהתעלם מ"לא רק"; לסמן ב־(2) "תיאור" במקום לוואי; לנסח את המשפט מחדש "אנשים מתחום מדעי הרוח עונים... ולא רק מהנדסים" – זה עדיין אותו מבנה, או "אנשים מתחום מדעי הרוח עונים ולא מהנדסים" – שינוי משמעות.
שאלה 4 · הסגר; פסוקיות "אם"; תנאי בטל
לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם יש הסגר.
(1) כמה חוקרים, מדענים מתחום מדעי הרוח, התעניינו בכך לפניי, למרבה השמחה.
(2) במדעי הרוח, למעשה, אנו חוקרים ברצינות את מה שמצוי סביבנו ובתוכנו כל הזמן.
(3) אנו נמצאים אולי בפתחו של עידן חדש בתחום התעסוקה.
לפניכם משפט נוסף, ובו מסומנות בקו שתי מילים.
לדעתה חוש הביקורת מתפתח כבר בגיל הרך, אולם חוקרים אחדים חולקים על דעתה.
ציינו מעל כל אחת מן המילים המסומנות בקו את התפקיד התחבירי שלה.
לפניכם שני משפטים, ובהם הוגדלה מילת השעבוד "אם".
(1) השאלה היא אם הגשת עבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית היא מוסרית.
(2) אם נחקור ברצינות רבה את האי־שוויון בין הקבוצות החברתיות השונות, נוכל לחשוף עוולות שמתרחשות בארץ ומחוץ לה.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
מהו הסגר: מילה או צירוף שמבטאים את עמדת הדובר כלפי התוכן (רגש, ודאות, ספק, הסתייגות), אינם קשורים תחבירית לשום חלק במשפט, ואפשר להשמיט אותם בלי לפגוע בשלמות המשפט.
ההסגר של ספק והסתייגות – "אולי": הדובר אינו בטוח שאכן נמצאים בפתחו של עידן חדש. "למעשה" מבטא דווקא ודאות, ו"למרבה השמחה" – רגש.
טעות נפוצה: להקיף במשפט (1) את התמורה "מדענים מתחום מדעי הרוח" כי גם היא מופרדת בפסיקים; להעתיק "למעשה" כהסגר של ספק.
סעיף ב
לדעתה – הסגר
דעתה – מושא
הלקח: אותה מילה יכולה למלא תפקידים שונים – קובעים לפי הקשר שלה במשפט, לא לפי משמעותה.
סעיף ג
(2) [אם נחקור ברצינות רבה את האי־שוויון בין הקבוצות החברתיות השונות,] נוכל לחשוף עוולות שמתרחשות בארץ ומחוץ לה. – פסוקית תיאור תנאי.
"אם" אינה תמיד מילת תנאי. בודקים מה התפקיד של הפסוקית כולה במשפט העיקרי.
החלפת "אם" ב"אילו" – תנאי קיים ← תנאי בטל.
טעות נפוצה: לכתוב ב־(1) "פסוקית תיאור תנאי" רק בגלל "אם"; לכלול ב־(2) את "נוכל לחשוף" בתוך הפסוקית; בהמרה – להחליף רק את המילה ולהשאיר עתיד ("אילו נחקור..., נוכל..."), או לשנות רק חלק אחד של המשפט ("אילו חקרנו..., נוכל לחשוף").
שאלה 5 · תמורה; צירוף משפטים לנשוא שמני; דו־משמעות
לפניכם שני משפטים ובכל אחד מהם יש תמורה.
(1) בחוג לפילוסופיה חקרתי מושגים מחיי היום־יום, כמו אהבה, צדק ואמת.
(2) לימודי הרוח, בעיקר לימוד ההיסטוריה, מקנים לנו את ההבנה שאנחנו אזרחי העולם החיים ב"כפר גלובלי".
השלימו את הטבלה שלפניכם: העתיקו מכל משפט את התמורה, את המילה או המילים שהתמורה ממירה ואת התפקיד התחבירי של המילה או המילים שהתמורה ממירה.
| מספר המשפט | התמורה | המילה או המילים שהתמורה ממירה | התפקיד התחבירי של המילה או המילים שהתמורה ממירה |
|---|---|---|---|
| (1) | |||
| (2) |
לפניכם שני משפטים.
קרנם של מקצועות בתחום מדעי הרוח יורדת. זהו משבר עצום בהיקפו.
כתבו את שני המשפטים במשפט אחד פשוט בעל נשוא שמני.
______
לפניכם משפט דו־משמעי.
שלחתי חבילה לחברתי מאילת.
– הקיפו את המילה היוצרת את הדו־משמעות במשפט.
– ציינו את שני התפקידים התחביריים האפשריים של מילה זו במשפט. ______ , ______
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
| מספר המשפט | התמורה | המילה או המילים שהתמורה ממירה | התפקיד התחבירי |
|---|---|---|---|
| (1) | (כמו) אהבה, צדק ואמת | מושגים (מחיי היום־יום) | מושא |
| (2) | בעיקר לימוד ההיסטוריה | לימודי הרוח | נושא |
מהי תמורה: צירוף שבא אחרי שם עצם (או צירוף), מתייחס לאותו דבר ממש ומפרט, מצמצם או מסביר אותו. אפשר להציב את התמורה במקום המומר, והמשפט יישאר תקין. התמורה מופרדת בדרך כלל בפסיקים.
שימו לב: בטבלה כותבים את התפקיד של המילה שהתמורה ממירה, ולא "תמורה".
טעות נפוצה: להעתיק את המילים נכון אבל לכתוב תפקיד שגוי, למשל "תיאור" ל"מושגים" או "לוואי" ל"לימודי הרוח".
סעיף ב
ירידת קרנם של מקצועות מדעי הרוח היא משבר עצום בהיקפו.
שלב 1 – לזהות את הקשר בין המשפטים: "זהו" במשפט השני מפנה לכל המשפט הראשון: העובדה שהקרן יורדת היא המשבר.
שלב 2 – להפוך את המשפט הראשון לצירוף שמני: כדי שהמשפט יהיה פשוט (נשוא אחד, בלי פסוקית), ממירים את הפועל "יורדת" בשם הפעולה שלו – ירידת – בסמיכות: "ירידת קרנם של מקצועות (בתחום) מדעי הרוח". הצירוף הזה יהיה הנושא.
שלב 3 – נשוא שמני: הנשוא הוא שם עצם – "משבר" (עם הלוואי "עצום בהיקפו"), והאוגד "היא" מקשר בין הנושא לנשוא ומתאים לנושא "ירידה" (נקבה).
בדיקה: נושא – ירידת (קרנם...); אוגד – היא; נשוא – משבר (עצום בהיקפו). יש נשוא אחד בלבד – המשפט פשוט.
טעות נפוצה: לכתוב "קרנם של מקצועות מדעי הרוח יורדת, וזהו משבר..." (משפט מאוחה) או "העובדה שקרנם יורדת היא משבר" (משפט מורכב) – אלה אינם משפטים פשוטים; לכתוב "ירידת קרנם... גורמת למשבר" – הנשוא פועלי ולא שמני.
סעיף ג
המילה: מאילת
התפקידים האפשריים: תיאור (מקום), לוואי
מקור הדו־משמעות: הצירוף "מאילת" יכול להיקשר לשתי מילים שונות במשפט:
1. לנשוא "שלחתי" – תיאור (מקום): מאיפה שלחתי? – מאילת. כלומר: אני הייתי באילת ומשם שלחתי את החבילה לחברתי.
2. לשם העצם "חברתי" – לוואי: איזו חברה? – החברה מאילת (שגרה באילת). כלומר: שלחתי חבילה לחברתי שגרה באילת, ולא ידוע מאיפה שלחתי.
הדרך לגלות: שואלים על המילה שאלה מן הנשוא (מאיפה? – תיאור) ושאלה מן השם שלפניה (איזו? – לוואי). אם שתי השאלות אפשריות בהקשר – המשפט דו־משמעי.
איך מבטלים את הדו־משמעות: "מאילת שלחתי חבילה לחברתי" (תיאור), או "שלחתי חבילה לחברתי שגרה באילת" (לוואי).
טעות נפוצה: להקיף "חבילה" או "לחברתי"; לכתוב שני תפקידים שאינם אפשריים כאן (למשל מושא); לכתוב "תיאור" ו"תיאור מקום" – זה אותו תפקיד.
שאלה 6 · חלק דיבור ותפקיד תחבירי; פירוק משפט למשפטים פשוטים
לפניכם משפטים, ובהם מילים מסומנות בקו.
(1) מספר הנרשמים ללימודים במדעי הרוח הולך ויורד.
(2) המשבר מאופיין בירידה מתמשכת במספר הסטודנטים שנרשמים ללימודים בתחום זה.
(3) במדעי הרוח אנו חוקרים ברצינות את מה שמצוי סביבנו.
(4) בשבועות האחרונים חוקרים מתחומים שונים דנים בחשיבות של מדעי הרוח.
השלימו את הטבלה שלפניכם: ציינו בה את חלק הדיבור ואת התפקיד התחבירי של כל אחת מן המילים המסומנות בקו במשפטים (1)–(4).
| מספר המשפט | המילה | חלק הדיבור | התפקיד התחבירי |
|---|---|---|---|
| (1) | הנרשמים | ||
| (2) | שנרשמים | ||
| (3) | חוקרים | ||
| (4) | חוקרים |
לפניכם משפט.
בתחום מדעי הרוח הלומדים מפתחים חשיבה ביקורתית, המסייעת להם לבחון את הכמות הרבה של המידע שהם נחשפים אליה בעידן של ימינו.
פרקו את המשפט לשלושה משפטים פשוטים.
(1) ______
(2) ______
(3) ______
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
| מספר המשפט | המילה | חלק הדיבור | התפקיד התחבירי |
|---|---|---|---|
| (1) | הנרשמים | שם עצם | לוואי |
| (2) | שנרשמים | פועל | נשוא (ש־ – נושא) |
| (3) | חוקרים | פועל | נשוא |
| (4) | חוקרים | שם עצם | נושא |
הרעיון: צורת הבינוני (נרשמים, חוקרים) יכולה לשמש פועל (מציינת פעולה, יש לה נושא, אפשר להחליף בעבר/עתיד) או שם עצם (מציינת את מבצעי הפעולה, אפשר להוסיף ה' הידיעה או לוואי).
טעות נפוצה: לבלבל בין חלק דיבור לתפקיד תחבירי (למשל לכתוב "נושא" בעמודת חלק הדיבור), או לכתוב "שם פועל" במקום "פועל".
סעיף ב
(1) בתחום מדעי הרוח הלומדים מפתחים חשיבה ביקורתית.
(2) החשיבה הביקורתית מסייעת ללומדים לבחון את הכמות הרבה של המידע. (או: ...מסייעת ללומדים בבחינת הכמות הרבה של המידע.)
(3) הלומדים נחשפים לכמות רבה של מידע בעידן של ימינו.
שלב 1 – למצוא את כל הנשואים. כל נשוא = משפט פשוט אחד:
שלב 2 – להחליף את מילות הקישור והכינויים בשמות שהם מפנים אליהם:
שלב 3 – לבדוק: בכל משפט נשוא אחד, אין מילות שעבוד (ש, ה' הזיקה, כי), ולא אבד שום פרט מן המשפט המקורי ("בתחום מדעי הרוח", "בעידן של ימינו" – כל פרט מופיע במשפט שהוא שייך אליו).
טעות נפוצה: להשאיר כינויים שאין להם הפניה בתוך המשפט החדש ("היא מסייעת להם", "הם נחשפים אליה"); להשאיר "המסייעת" או "ש" בתחילת המשפט; לפרק ל"מסייעת" ול"לבחון" שני משפטים נפרדים – "מסייעת לבחון" הוא נשוא אחד (מורחב).
פרק ג: מערכת הצורות (80 נקודות)
ההוראות לחלק זה
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: • בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שאלה 7 · שורש ובניין של פעלים
לפניכם טבלה ובה משפטים. בכל משפט מודגש פועל (ובסוגריים אותו הפועל מנוקד).
נתחו בטבלה כל פועל מודגש: ציינו את השורש ואת הבניין שלו.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| בשנים האחרונות הוספו (הוּסְפוּ) יצירות של סופרים מקבוצות מיעוט לתוכניות הלימודים במדעי הרוח. | ||
| בחוג לספרות חוקרים טקסטים שאנחנו מפיקים (מְפִיקִים). | ||
| לימודים בתחום מדעי הרוח מקנים (מַקְנִים) מיומנויות חיוניות לחיים. | ||
| קראו היטב את ההוראות כדי שלא תטעו (תִּטְעוּ) בתשובותיכם. | ||
| היכולת לראות את השקוף תיטיב (תֵּיטִיב) את חיינו. | ||
| נדמה (נִדְמֶה) שבזכות הידע הנרכש במדעי הרוח, היום־יום עשיר ומגוון יותר. | ||
| בחוג לפילוסופיה חוקרים מושגים שאנחנו משתמשים (מִשְׁתַּמְּשִׁים) בהם ביום־יום. |
◂ פתרון מלא לשאלה 7
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| הוּסְפוּ | י/ו-ס-ף | הופעל |
| מְפִיקִים | פ-ו-ק | הפעיל |
| מַקְנִים | ק-נ-י/ה | הפעיל |
| תִּטְעוּ | ט-ע-י/ה | קל (פעל) |
| תֵּיטִיב | י-ט-ב | הפעיל |
| נִדְמֶה | ד-מ-י/ה | נפעל |
| מִשְׁתַּמְּשִׁים | ש-מ-ש | התפעל |
שיטה: מסירים את התחיליות (אותיות אית"ן, מ' הבינוני, ה' הבניין) ואת הסופיות (וּ, ִים), מזהים את תבנית הבניין לפי התנועות, ומשלימים אות שורש שנעלמה.
טעות נפוצה: לכתוב "הפעיל" ל"הוספו" (בגלל ה' בהתחלה – אבל השורוק מסמן הופעל, הסביל של הפעיל); לכתוב שורש ה-ס-ף או ס-ף; לכתוב "פיעל" ל"מפיקים" בגלל המ' בשווא; לכתוב שורש ת-ט-ע ל"תטעו"; לכתוב שורש מ-ש-ת-מ-ש או ת-מ-ש ל"משתמשים".
שאלה 8 · בנייה ובינה: מיון לפי שורש; שבתה/שבה בעתיד
לפניכם רשימת מילים.
בְּנִיָּה (בנייה), בִּינָה, תְּבוּנָה, בִּנְיָן (בניין), הִתְבּוֹנְנוּת, מוּבָן, בָּנוּי
בטבלה שלפניכם מיינו את המילים שברשימה לפי השורש.
| ב-נ-י/ה | ב-י/ו-ן |
|---|---|
לפניכם טבלה ובה שלושה משפטים. בכל משפט מודגש פועל.
השלימו את הטבלה: ציינו את השורש של כל פועל מודגש והקיפו פועל נוסף באותו הבניין ובאותו הגוף של הפועל המודגש, אך בזמן עתיד.
| הפועל | השורש של הפועל | פועל באותו הבניין ובאותו הגוף אך בזמן עתיד |
|---|---|---|
| הנואמת הצעירה שָׁבְתָה את לב הקהל. | תִּשְׁבֹּת (תשבות), תִּשְׁבֶּה, תְּיַשֵּׁב | |
| מערכת החינוך שָׁבְתָה ליום אחד. | תָּשׁוּב, תִּשְׁבֶּה, תִּשְׁבֹּת (תשבות) | |
| הכלבה האבודה שָׁבָה לביתה. | תָּשׁוּב, תִּשְׁבֹּת (תשבות), תִּשְׁבֶּה |
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
| ב-נ-י/ה | ב-י/ו-ן |
|---|---|
| בְּנִיָּה, בִּנְיָן, בָּנוּי | בִּינָה, תְּבוּנָה, הִתְבּוֹנְנוּת, מוּבָן |
הדרך: מסירים את הצורנים (תחיליות כמו תְּ־, הִתְ־, מוּ־; סופיות כמו ־ָה, ־וּת, ־ָן), ובודקים מה נשאר:
ב-נ-י/ה:
ב-י/ו-ן:
טעות נפוצה: לשבץ את "בִּנְיָן" עם בינה בגלל הנ' בסוף (הנ' שם היא חלק מהצורן ־ָן); לשבץ את "הִתְבּוֹנְנוּת" עם בנייה בגלל ב-נ ברצף; לחשוב שהנ' ב"מובן" או ב"תבונה" היא הנ' של ב-נ-י/ה.
סעיף ב
| הפועל | השורש | עתיד (להקיף) |
|---|---|---|
| הנואמת הצעירה שָׁבְתָה את לב הקהל. | ש-ב-י/ה | תִּשְׁבֶּה |
| מערכת החינוך שָׁבְתָה ליום אחד. | ש-ב-ת | תִּשְׁבֹּת (תשבות) |
| הכלבה האבודה שָׁבָה לביתה. | ש-ו-ב | תָּשׁוּב |
הדרך: קובעים את המשמעות לפי ההקשר, ממנה את השורש, ואז בוחרים את צורת העתיד של אותו שורש בקל, נסתרת ("היא"). שלוש האפשרויות בכל שורה הן צורות עתיד של השורשים הקרובים – רק אחת מהן מאותו שורש.
איך מבחינים בין שתי הצורות "שָׁבְתָה": הצורה הכתובה זהה, ולכן ההקשר מכריע – לשבות את הלב (שבי) לעומת לשבות ממלאכה (שביתה).
טעות נפוצה: להקיף "תשבות" בשתי השורות הראשונות; לכתוב שורש ש-ב-ה עם ה' כאות שורש קבועה בלי לסמן י/ה (מקובל לכתוב ש-ב-י/ה); לכתוב שורש ש-ב-ת לכלבה ששבה לביתה.
שאלה 9 · שמות פעולה ובניינים; מַהוּת – בסיס וצורן
לפניכם קטע שנעשה בו שימוש בשמות פעולה.
החוקרת קובעת כי מדעי הרוח הם כלי מהותי בחינוך לערכים. קביעה זו טעונה הסבר והנמקה. מה בין קריאת רומנים ובין חינוך לערכים? לכאורה, לימודי ספרות והיסטוריה הם רק עיון בטקסטים, ופילוסופיה היא התדיינות על סוגיות ברומו של עולם. (במסגרת)
העתיקו מן הקטע ארבעה שמות פעולה מבניינים שונים, וציינו ליד כל אחד מהם את הבניין שלו.
שם הפעולה: ______ הבניין: ______
שם הפעולה: ______ הבניין: ______
שם הפעולה: ______ הבניין: ______
שם הפעולה: ______ הבניין: ______
לפניכם משפט, ובו מודגשת מילה שנוצרה בדרך של בסיס וצורן סופי.
מַהוּת העיסוק במדעי הרוח היא חינוך לערכים.
(1) כתבו את הבסיס של המילה מַהוּת. ______
(2) ציינו את סוג הצורן הסופי. ______
(3) ציינו את משמעות הצורן הסופי. ______
(4) מבין המילים שלפניכם הקיפו שתי מילים שנוצרו באותה דרך תצורה של המילה מַהוּת.
כַּמּוּת, טָעוּת, אֵיכוּת, דְּמוּת, שְׁטוּת
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
חינוך / לימוד / עיון – פיעל
הסבר / הנמקה – הפעיל
קביעה / קריאה – קל (פעל)
התדיינות – התפעל
(מכל שורה – שם פעולה אחד.)
שמות הפעולה בקטע לפי בניין (משקל שם הפעולה):
על "הנמקה": הפועל המקובל הוא "נִמֵּק" (פיעל), אבל שם הפעולה "הנמקה" נגזר במשקל של הפעיל – כמו "ריקוד" לצד "רָקַד". קובעים את הבניין לפי משקל שם הפעולה, ולכן הנמקה – הפעיל.
מה אינו שם פעולה: "ספרות", "סוגיות". לא כל מילה בסיומת ־וּת היא שם פעולה.
טעות נפוצה: להעתיק "ספרות" או "סוגיות" בגלל הסיומת; לבחור שני שמות פעולה מאותו בניין (למשל חינוך ולימוד); לכתוב "פיעל" ל"הנמקה".
סעיף ב
(1) מה
(2) צורן גזירה
(3) הפשטה (שם מופשט)
(4) כַּמּוּת, אֵיכוּת
(1) הבסיס – "מה": מילת השאלה "מה" + הצורן ־וּת = מַהוּת (מה הדבר בעצמו).
(2) צורן גזירה: הצורן יוצר מילה חדשה עם משמעות חדשה (שם עצם), ולא רק מטה מילה קיימת במין או במספר.
(3) משמעות – הפשטה: הצורן ־וּת יוצר שם מופשט – מושג שאינו מוחשי (כמו ילדוּת, אנושיוּת).
(4) כַּמּוּת ו־אֵיכוּת – גם הן נוצרו ממילת שאלה + ־וּת: כַּמָּה ← כַּמּוּת; אֵיךְ ← אֵיכוּת.
המילים האחרות נוצרו בדרך של שורש ומשקל: טָעוּת (ט-ע-י/ה), דְּמוּת (ד-מ-י/ה), שְׁטוּת (ש-ט-י/ה) – הת' בהן היא חלק ממשקל קְטוּת של ל"י, ואין בהן בסיס שהוא מילה קיימת.
טעות נפוצה: לכתוב בסיס "מהו" עם צורן "ת"; לכתוב משמעות "שייכות" או "מילת שאלה"; לבחור "טעות" או "שטות" רק בגלל הסיומת.
שאלה 10 · השלמת פעלים ושמות עצם לפי שורש
לפניכם קטע שחסרים בו פעלים. כתבו בכל מקום ריק את הפועל המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
כשהייתי ילד אהבתי לעיין במפות האטלס, לבדוק אילו מחצבים יש במדינות השונות ולעקוב אחרי זרמי הים לאורך החופים מן הקטבים ועד לקו המשווה. חלמתי שכאשר ______ (ג-ד-ל) אהיה גאוגרף, ו______ (ס-ר-ט-ט) מפות. אולם שנים לאחר מכן כש______ (ג-ל-י/ה) את עולם המחשבים, תחומי העניין והחלומות שלי ______ (ש-נ-י/ה).
במשך השנים התפתחתי בתחום זה, עבדתי בחברות היי־טק ונהניתי מאוד מן העבודה. אבל בזמן האחרון אני ______ (פ-ק-פ-ק) בדרך שבחרתי. אני מוצא את עצמי ______ (מ-ש-ך) שוב לאותן מפות.
בעשורים האחרונים שמים דגש רב על לימוד תחומי המִחשוב השונים, והם אכן חשובים ומשפיעים. אבל איננו ______ (ק-ד-ש) תשומת לב לתחומים אחרים שמאפשרים לנו ______ (ר-א-י/ה) את התמונה הרחבה וללמוד את הלקחים מתחומי הגאוגרפיה, ההיסטוריה והספרות.
לפניכם קטע שחסרים בו שמות עצם. כתבו בכל מקום ריק את שם העצם המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
בשנת 1950 תיאר דוד בן גוריון את ה______ (ח-ז-י/ה) שהביא ל______ (ק-ו-ם) המכון לתצלומי כתב יד עבריים: "לפני הכול מוטלת עלינו החובה של גאולת הספרות העברית", כתב ביומנו. דבריו של בן גוריון נהפכו למציאות, והוקם מכון מפואר שאיגד תצלומים של כתבי יד עבריים מכל העולם. מכון זה היווה את התשתית ל______ (ח-ק-ר) ההיסטוריה והתרבות היהודית. בבסיס שאיפתו זו של בן גוריון קיימת ה______ (נ-ו-ח) כי הטכנולוגיה יכולה וצריכה לשרת את הרוח האנושית, וכי הכלים הטכנולוגיים יכולים להפוך את אוצרות התרבות לזמינים. מאז קמו ______ (י-ז-ם) רבים המשתמשים בטכנולוגיות מתקדמות כדי לפתח את מקצועות מדעי הרוח, ותחום חדש החל להתפתח – "מדעי הרוח הדיגיטליים". במדעי הרוח הדיגיטליים משתמשים בכלים טכנולוגיים מתקדמים לצורך קידום ופיתוח של תוצרי הרוח, ותחום זה זוכה ל______ (פ-ר-ח) באוניברסיטאות רבות בעולם. מדעי הרוח הדיגיטליים הם גם ______ (ז-מ-ן) מצוינת בעבור אנשי מדעי הרוח להשתלב בעולם העבודה הטכנולוגי.
(מעובד על פי לביא, מ' 2017, אוקטובר־נובמבר. רצוא ושוב: מדעי הרוח הדיגיטליים ושיתוף המונים של הגניזה הקהירית. דעות 81. אוחזר מ־toravoda.org.il)
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
אגדל, (ו)אסרטט, (כש)גיליתי, השתנו, (אני) מפקפק, (את עצמי) נמשך, (איננו) מקדישים, (לנו) לראות
הדרך: לכל מקום ריק בודקים שלושה דברים: הגוף (מי עושה את הפעולה?), הזמן (לפי המילים שמסביב) והבניין (לפי המשמעות). אחר כך יוצקים את השורש לתבנית.
1. (כאשר) אגדל – "חלמתי שכאשר... אהיה גאוגרף": אני, עתיד (מקביל ל"אהיה"). בניין קל: אֶגְדַּל (גדל = נעשה גדול).
2. (ו)אסרטט – אני, עתיד; שורש מרובע נוטה בפיעל: אֲסַרְטֵט (כמו אֲתַרְגֵּם).
3. (כש)גיליתי – אני, עבר ("שנים לאחר מכן"); פיעל: גִּילִּיתִי (גילה את עולם המחשבים). ל"י – הי' נשמרת בעבר: גיליתי.
4. השתנו – הנושא "תחומי העניין והחלומות" (הם), עבר; התפעל (נעשו שונים, פעולה שקורית מעצמה): הִשְׁתַּנּוּ. הת' מתחלפת במקום עם הש' (הִתְשַׁנּוּ ← הִשְׁתַּנּוּ).
5. (אני) מפקפק – "בזמן האחרון", הווה; שורש מרובע (כפול) בפיעל: מְפַקְפֵּק (= מטיל ספק).
6. נמשך – "אני מוצא את עצמי ___ לאותן מפות": הווה, אני (זכר); נפעל (נמשך = נגרר, מרגיש משיכה): נִמְשָׁךְ. הפעולה קורית לי, ולכן בניין סביל/עומד.
7. (איננו) מקדישים – "איננו" = אנחנו, הווה; הפעיל (להקדיש תשומת לב): מַקְדִּישִׁים.
8. לראות – אחרי "מאפשרים לנו" בא שם פועל: לִרְאוֹת (קל, ל"י – הסיומת ־וֹת).
טעות נפוצה: "אגדיל" (הפעיל – להגדיל משהו אחר) במקום "אגדל"; "השתנה" (יחיד) – הנושא ברבים; "נמשכתי" (עבר) במקום הווה; "מקדשים" (פיעל – לקדש) במקום "מקדישים"; "לרות" או "לראוֹת" בכתיב שגוי; "גלתי" במקום "גיליתי".
סעיף ב
(את ה)חזון, (ל)הקמת, (ל)חקר / (ל)מחקר, (ה)הנחה, מיזמים / יזמים, (ל)פריחה, הזדמנות
הדרך: קובעים לפי ההקשר מה צריך להיות הנספר (רעיון, פעולה, אדם), בודקים מין ומספר לפי המילים הקשורות ("רבים", "מצוינת"), ובוחרים משקל מתאים.
1. (את ה)חזון – "תיאר את ה___ שהביא ל...": זכר יחיד ("שהביא"); חָזוֹן – משקל קָטוֹל (ח-ז-י/ה; הי' נעלמת).
2. (ל)הקמת – "שהביא ל___ המכון": שם פעולה של הפעיל בע"ו, הֲקָמָה, ובסמיכות הֲקָמַת המכון.
3. (ל)חקר / (ל)מחקר – "התשתית ל___ ההיסטוריה": חֵקֶר (משקל קֶטֶל) או מֶחְקָר (מִקְטָל), בסמיכות לפני "ההיסטוריה".
4. (ה)הנחה – "קיימת ה___ כי הטכנולוגיה...": נקבה יחידה ("קיימת"); שם פעולה של הפעיל בע"ו – הֲנָחָה (מן הֵנִיחַ = סבר).
5. מיזמים / יזמים – "קמו ___ רבים המשתמשים": זכר רבים; מִיזָמִים (מיזם – פרויקט, משקל מִקְטָל בפ"י) או יַזָּמִים (בעלי היוזמה, משקל קַטָּל של בעלי מקצוע).
6. (ל)פריחה – "זוכה ל___": שם פעולה של קל, משקל קְטִילָה – פְּרִיחָה.
7. הזדמנות – "___ מצוינת": נקבה יחידה; שם פעולה של התפעל – הִזְדַּמְּנוּת (ת' ההתפעל הופכת ל־ד' אחרי ז' ומתחלפת איתה במקום: הִתְזַמְּנוּת ← הִזְדַּמְּנוּת).
טעות נפוצה: "חזיון" (משמעות אחרת – מראה) או "חזות"; "קימה" או "קיום" במקום "הקמת"; "נוחות" או "מנוחה" במקום "הנחה"; "זמן" במקום "הזדמנות" – "זמן מצוינת" אינו מתאים במין; "התזמנות" בכתיב בלי השיכול וההידמות.
שאלה 11 · חלקי דיבור; דרך תצורה; בסיס מיוחד; צורני גזירה ונטייה
לפניכם קטע ובו מודגשות מילים.
ציינו מעל כל אחת מן המילים המודגשות את חלק הדיבור שלה.
בשל הירידה התְּלוּלָה במספר הצעירים שנִרְשָׁמִים ללימודים במדעי הרוח, חוֹקְרִים מתחומים שונים דָּנִים בחשיבות של מקצועות אלה שבהם חוֹקְרִים ברצינות את מה שמצוי סביבנו. (במסגרת)
(1) לפניכם רשימה של מילים.
הקיפו את המילה היוצאת דופן מבחינת דרך התצורה שלה.
סִרְטוֹן, יִתְרוֹן, בִּטָּחוֹן, דִּכָּאוֹן
(2) מהי דרך התצורה של המילה היוצאת דופן? ______
לפניכם שני שמות שנוצרו בדרך של בסיס וצורן סופי: הִיסְטוֹרְיוֹן, קוֹלְנוֹעָן.
ציינו מה מיוחד בבסיס של כל אחת מן המילים.
הִיסְטוֹרְיוֹן ______ , קוֹלְנוֹעָן ______
לפניכם צירוף, ובו מודגשת מילה.
רשתות חֶבְרָתִיּוֹת.
המילה חֶבְרָתִיּוֹת נוצרה בשני שלבים.
בכל אחד מן המשפטים שלפניכם, הקיפו את האפשרות הנכונה, והשלימו את המידע החסר.
במילה חֶבְרָתִי הצורן הסופי ▢ִי הוא צורן גזירה / נטייה, ומשמעותו ______ .
במילה חֶבְרָתִיּוֹת הצורן הסופי ▢וֹת הוא צורן גזירה / נטייה, ומשמעותו ______ .
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
התלולה – שם תואר
נרשמים – פועל
חוקרים (הראשון) – שם עצם
דנים – פועל
חוקרים (השני) – פועל
הלקח: צורת בינוני יכולה להיות פועל או שם עצם; מכריעים לפי התפקיד במשפט ולפי האפשרות להטות בזמן.
טעות נפוצה: לכתוב "שם פועל" (שם הפועל הוא צורה עם ל': לחקור, לדון) או "תואר הפועל"; לסמן את שני ה"חוקרים" באותו חלק דיבור.
סעיף ב
(1) סִרְטוֹן
(2) בסיס וצורן סופי (סֶרֶט + ־וֹן)
הדרך: מסירים את הסיומת ־וֹן ובודקים מה נשאר – מילה קיימת (← בסיס וצורן) או שורש בלבד (← שורש ומשקל).
לכן סרטון יוצאת דופן: רק בה הסיומת ־וֹן נוספה למילה שלמה, ובשלוש האחרות ־וֹן היא חלק מתבנית המשקל.
טעות נפוצה: לבחור "יתרון" כי קיימת המילה "יתר" – אבל "יתרון" אינה "יתר קטן", והיא בנויה בתבנית משקל כמו פתרון; לכתוב ב־(2) את המשמעות ("הקטנה") במקום את דרך התצורה.
סעיף ג
הִיסְטוֹרְיוֹן – הבסיס שאול מלעז (היסטוריה).
קוֹלְנוֹעָן – הבסיס הוא הלחם בסיסים (קולנוע = קול + נוע).
הלקח: המילים נוצרו בשתי "קומות" – קודם נוצר הבסיס (בשאילה או בהלחם), ואחר כך נוסף לו צורן.
טעות נפוצה: לכתוב משמעות ("בעל מקצוע", "מקום") במקום מה שמיוחד בבסיס; לכתוב שבסיס "קולנוען" עברי רגיל.
סעיף ד
– במילה חֶבְרָתִי הצורן הסופי ־ִי הוא צורן גזירה, ומשמעותו: שם תואר (תואר שייכות).
– במילה חֶבְרָתִיּוֹת הצורן הסופי ־וֹת הוא צורן נטייה, ומשמעותו: ריבוי (רבות – נקבה רבות).
שלב 1: חֶבְרָה + ־ִי ← חֶבְרָתִי. הצורן ־ִי יצר מילה חדשה – שם תואר (מה שקשור לחברה) – מחלק דיבור אחר (שם עצם ← שם תואר). לכן זה צורן גזירה.
שלב 2: חֶבְרָתִי + ־וֹת ← חֶבְרָתִיּוֹת. הצורן ־וֹת אינו יוצר מילה חדשה אלא נוטה את אותה מילה למין ולמספר (נקבה רבות, בהתאם ל"רשתות"). לכן זה צורן נטייה, ומשמעותו ריבוי.
איך מבחינים: צורן גזירה ← מילה חדשה במילון (משמעות או חלק דיבור חדשים); צורן נטייה ← אותה מילה בצורה אחרת (מין, מספר, גוף, כינוי).
טעות נפוצה: לכתוב משמעות "שייכות" בלי לציין שזה שם תואר, או לכתוב "נקבה" במקום ריבוי.