בגרות בלשון פרק הלשון, מותאם 011231 - קיץ 2023, מועד ב'
פרק הלשון, נוסח מותאם · שאלון 011231 · שאלון מותאם · קיץ, מועד ב' · 11 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2023, מועד ב', כל 11 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
עברית: לשון – שאלון מותאם
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א – שם המספר – 20 נקודות
פרק ב – תחביר / פרק ג – מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים – 80 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (עמ' 4–5).
ד. הוראה מיוחדת: יש להקפיד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
פרק א: חובה – שם המספר (20 נקודות)
ההוראות לחלק זה
ענו על שאלה 1.
שאלה 1 · שם המספר – בחירת הצורה הנכונה
במשפטים שלפניכם הקיפו את הצורות הנכונות של שם המספר מבין האפשרויות הנתונות.
באתר משרד המדע נרשמו עשרים ושלוש / עשרים ושלושה אלף כניסות של אנשים. ממוצע הניחושים שלהם היה כארבעים ושניים / ארבעים ושתיים מיליארד טונות מלח. ניחוש ההמונים היה קרוב מאוד לחישובי המדענים.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
הכלל הבסיסי: לפני כל הכרעה שואלים: מה הדבר הנספר, ומה מינו? במספרים 3–10 (וגם באחדות של מספרים מורכבים כמו 37, 286, 26) הצורה "הפוכה": לזכר – הצורה עם ה' (שבעה, שישה, שלושה), לנקבה – הצורה בלי ה' (שבע, שש, שלוש). במספרים 1–2 הצורות רגילות: זכר – אחד, שניים; נקבה – אחת, שתיים.
1. בן שלושים ושבע. הגיל נמסר בשנים: בן 37 = בן 37 שנה. "שנה" – נקבה, ולכן האחדות בנקבה: שבע (בלי ה'). כך גם "בת שלוש", "בן עשרים ושבע".
2. לשנים עשר פרקים. "פֶּרֶק" – זכר. 12 בזכר: שְׁנֵים עָשָׂר (בנקבה: שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה). ל' היחס לפני שְׁנֵים (שווא) נהגית בחיריק: לִשְׁנֵים עָשָׂר.
3. מאתיים שמונים ושישה עמודים. "עמוד" – זכר, ולכן האחדות בצורת זכר: שישה. ("מאתיים" ו"שמונים" אינם משתנים לפי המין.)
4. עיקרון מספר אחת. אחרי המילה "מספר" (עיקרון מספר, פרק מספר, חדר מספר) המספר אינו מונה כמות אלא משמש שם של הפריט, ולכן הוא נקרא בצורת נקבה – גם כשהשם שלפניו זכר: עיקרון מספר אחת, פרק מספר שלוש.
5. מאה ושבע עשרה שנים. "שנה" – נקבה, ולכן 17 בנקבה: שְׁבַע עֶשְׂרֵה (בזכר: שִׁבְעָה עָשָׂר). ו' החיבור לפני שווא נהגית וּ: מֵאָה וּשְׁבַע עֶשְׂרֵה.
6. עשרים ושלושה אלף כניסות. כאן נספרים האלפים: "אלף" – זכר, ולכן 23 בצורת זכר: עשרים ושלושה אלף – אף שהשם האחרון, "כניסות", הוא נקבה.
7. כארבעים ושניים מיליארד. "מיליארד" – זכר, ולכן: ארבעים ושניים (בנקבה: ושתיים).
8. ברשימת עשר האפליקציות. "אפליקציה" – נקבה, ולכן 10 בנקבה: עֶשֶׂר. לפני שם מיודע (האפליקציות) בא הנסמך, אך בנקבה צורת הנסמך זהה לצורת הנפרד: עֶשֶׂר האפליקציות. עֲשֶׂרֶת היא צורת הנסמך של הזכר (עֲשֶׂרֶת הדיברות).
9. כעשרים ושישה אחוזים. "אחוז" – זכר, ולכן האחדות בצורת זכר: שישה.
10. פי שלושה. הצירוף "פי + מספר" (כפל) בא תמיד בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי עשרה.
טעות נפוצה: לכתוב "עשרים ושלוש אלף" לפי מין הכניסות – הנספר הוא "אלף"; לכתוב "עיקרון מספר אחד" לפי מין המילה עיקרון – אחרי "מספר" תמיד נקבה; לכתוב "עשרת האפליקציות" – עשרת היא צורת זכר.
פרק ב: תחביר (80 נקודות)
ההוראות לחלק זה
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר ופרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: פרק ב – תחביר או פרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
ציינו את שם הפרק שבחרתם: ______
פרק ב: תחביר (80 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 2–6 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: • בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שאלה 2 · ניתוח משפט פשוט; סוגי משפטים; המרת מאוחה במורכב
לפניכם משפט פשוט.
לעיתים משתתפים נמנעים מביטוי רעיונות בשל חשש מתגובת חברי הקבוצה.
(במשפט כל מילה או צירוף מופיעים במסגרת: מסגרת סביב "מביטוי רעיונות" ובתוכה מסגרת סביב "רעיונות"; מסגרת סביב "בשל חשש מתגובת חברי הקבוצה" ובתוכה מסגרות מדורגות סביב "מתגובת חברי הקבוצה", "חברי הקבוצה" ו"הקבוצה".)
נתחו את המשפט: כתבו מעל המילים את התפקידים התחביריים שלהן.
לפניכם שני משפטים.
(1) חוקרים כבר הוכיחו עד כמה חוכמת ההמונים ברשת מבוססת על דעה מוּטָה.
הסוג התחבירי: ______
(2) בני אדם נוטים לחקות את חבריהם, על כן השמירה על חשאיות התשובות של חברי הקבוצה חשובה.
הסוג התחבירי: ______
לפניכם משפט מאוחה.
חברי הקבוצה חסרי מומחיות בתחומים רבים, אף על פי כן ההחלטות של האנשים בקבוצה מצטברות יחד להחלטה נכונה.
המירו את המשפט המאוחה במשפט מורכב, בלי לשנות את הקשר הלוגי שבו.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
לעיתים – תיאור (זמן)
משתתפים – נושא
נמנעים – נשוא
מביטוי – מושא
רעיונות – לוואי (של "ביטוי")
בשל חשש – תיאור (סיבה)
מתגובת – לוואי (של "חשש")
חברי – לוואי (של "תגובת")
הקבוצה – לוואי (של "חברי")
שלב 1 – הגרעין: מי נמנעים? משתתפים – נושא. מה נאמר עליהם? נמנעים – נשוא (פועל בהווה, מתאים לנושא במין ובמספר).
שלב 2 – המשלימים של הנשוא (המסגרות הגדולות):
שלב 3 – הלוואים (המסגרות הפנימיות): כל מסגרת פנימית מרחיבה את השם שלפניה.
כך נוצרת שרשרת לוואים, וכל התפקיד "בשל חשש מתגובת חברי הקבוצה" הוא תיאור סיבה אחד מורחב.
טעות נפוצה: לסמן "רעיונות" כמושא של "נמנעים" – הוא משלים את שם הפעולה "ביטוי" ולכן הוא לוואי; וגם "מתגובת" אינו מושא של הנשוא אלא לוואי של "חשש".
סעיף ב
(1) הסוג התחבירי: מורכב.
חוקרים כבר הוכיחו [עד כמה חוכמת ההמונים ברשת מבוססת על דעה מוטה]פסוקית מושא.
(2) הסוג התחבירי: מאוחה (איחוי / מחובר).
משפט (1) – מורכב. יש בו שני נשואים: "הוכיחו" ו"מבוססת". המשפט העיקרי "חוקרים כבר הוכיחו" אינו שלם: הוכיחו מה? – התשובה היא פסוקית שלמה: [עד כמה חוכמת ההמונים ברשת מבוססת על דעה מוטה]. היא משלימה את הפועל "הוכיחו", ולכן היא פסוקית מושא. "עד כמה" פותחת את הפסוקית (שאלה עקיפה). בתוך הפסוקית: נושא – חוכמת ההמונים; נשוא – מבוססת.
משפט (2) – מאוחה. [בני אדם נוטים לחקות את חבריהם,] [על כן השמירה על חשאיות התשובות של חברי הקבוצה חשובה.] לכל חלק נושא ונשוא משלו (בני אדם – נוטים; השמירה – חשובה), ואף חלק אינו ממלא תפקיד בחלק האחר. "על כן" היא מילת קישור של תוצאה בין איברים שווי מעמד, ולכן זה משפט מאוחה.
טעות נפוצה: לקבוע שמשפט (2) מורכב משום שיש בו סיבה ותוצאה. את הסוג קובעת מילת הקישור: "על כן", "לכן" – איחוי; "מפני ש", "כיוון ש" – שעבוד.
סעיף ג
אף על פי שחברי הקבוצה חסרי מומחיות בתחומים רבים, ההחלטות של האנשים בקבוצה מצטברות יחד להחלטה נכונה.
(אפשר גם: אף כי / למרות ש / אף שחברי הקבוצה...)
שלב 1 – לזהות את הקשר הלוגי: "אף על פי כן" היא מילת קישור של ויתור (הסתייגות): למרות החיסרון (אין מומחיות), התוצאה טובה.
שלב 2 – לבחור מילת שעבוד מאותו קשר: במשפט מאוחה מילת הקישור (תואר קישור) עומדת בראש האיבר השני – "אף על פי כן". במשפט מורכב מילת השעבוד פותחת את הפסוקית, והיא באה לפני החלק שמציג את הוויתור: "אף על פי ש" / "אף ש" / "למרות ש".
שלב 3 – לבנות: [אף על פי שחברי הקבוצה חסרי מומחיות בתחומים רבים,]פסוקית ויתור ההחלטות של האנשים בקבוצה מצטברות יחד להחלטה נכונה.
הפסוקית תלויה במשפט העיקרי ואינה יכולה לעמוד לבדה – זה מה שהופך את המשפט למורכב.
טעות נפוצה: לכתוב "חברי הקבוצה חסרי מומחיות, למרות זאת..." – "למרות זאת" היא מילת איחוי, והמשפט נשאר מאוחה; או להצמיד את "אף על פי ש" לחלק הלא נכון ("אף על פי שההחלטות מצטברות... חברי הקבוצה חסרי מומחיות") – כך הקשר הלוגי מתהפך.
שאלה 3 · זיהוי נשואים; חלקים כוללים וקשרים לוגיים; שכתוב משפט
לפניכם משפט.
אף על פי שפתרון של חברי קבוצה המרוחקים גאוגרפית זה מזה יהיה כנראה טוב יותר מפתרון של אדם יחיד, לא תמיד הוא יעלה בקנה אחד עם אמות המידה של חוכמת ההמונים.
מתחו קו מתחת לשלושת הנשואים במשפט.
לפניכם שני משפטים כוללים.
(1) אנשים מאמינים שהפתרונות לבעיות שונות הם כבר לא בידי האדם היחיד, אלא בידי ההמון. ______
(2) בחידושים כיום טמונים פוטנציאל רב וגם סכנות רבות. ______
לפניכם משפט.
השימוש בבינה המלאכותית אינו אלא התפתחות נוספת של חוכמת ההמונים.
כתבו את המשפט מחדש בלי הצירוף "אינו אלא" ובלי לשנות את משמעות המשפט.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
אף על פי שפתרון של חברי קבוצה המרוחקים גאוגרפית זה מזה יהיה כנראה טוב יותר מפתרון של אדם יחיד, לא תמיד הוא יעלה בקנה אחד עם אמות המידה של חוכמת ההמונים.
הנשואים: מרוחקים; טוב (יהיה טוב); יעלה בקנה אחד.
הדרך: מחלקים את המשפט לחלקיו ומחפשים בכל אחד מה נאמר על הנושא.
1. "מרוחקים" – "חברי קבוצה המרוחקים זה מזה" = חברי קבוצה אשר מרוחקים זה מזה. ה' הידיעה לפני הבינוני משמשת כאן מילת זיקה, ולכן "(ה)מרוחקים" הוא נשוא של פסוקית לוואי (הנושא – כינוי המוסב על "חברי קבוצה").
2. "טוב" – בפסוקית הוויתור: הנושא "פתרון"; מה נאמר עליו? שהוא טוב (יותר). זה נשוא שמני, ו"יהיה" הוא אוגד המציין את הזמן (מתקבל גם סימון "יהיה טוב"). "כנראה" – הסגר, ואינו חלק מן הנשוא.
3. "יעלה בקנה אחד" – במשפט העיקרי: הנושא "הוא"; הנשוא הוא ביטוי כבול שלם (= יתאים), ולכן מותחים קו מתחת לכל הביטוי.
טעות נפוצה: לסמן רק "יעלה" (הביטוי הכבול הוא יחידה אחת), או לפספס את "המרוחקים" משום שאינו פועל נטוי בעבר או בעתיד.
סעיף ב
(1) אנשים מאמינים שהפתרונות לבעיות שונות הם כבר לא בידי האדם היחיד, אלא בידי ההמון. – תפקיד: נשוא; הקשר הלוגי: ניגוד.
(2) בחידושים כיום טמונים פוטנציאל רב וגם סכנות רבות. – תפקיד: נושא; הקשר הלוגי: ריבוי והוספה.
מהו חלק כולל: שני רכיבים (או יותר) באותו תפקיד תחבירי, הקשורים לאותה מילה במשפט.
משפט (1) – נשוא כולל. המשפט מורכב: [שהפתרונות לבעיות שונות הם כבר לא בידי האדם היחיד, אלא בידי ההמון] – פסוקית מושא של "מאמינים". בתוך הפסוקית: נושא – "הפתרונות", אוגד – "הם". מה נאמר על הפתרונות? "(לא) בידי האדם היחיד" ו"בידי ההמון" – שני נשואים שמניים לאותו נושא. "כבר" הוא תיאור זמן ואינו חלק מן החלקים הכוללים. הצמד "לא... אלא" מבטא ניגוד: שולל את האחד וקובע את האחר.
משפט (2) – נושא כולל. מה טמונים בחידושים? "פוטנציאל רב" ו"סכנות רבות" – שני נושאים לאותו נשוא "טמונים" (לכן הנשוא ברבים; הנושא בא אחרי הנשוא). מילת הקישור "וגם" מבטאת ריבוי והוספה – אף שבתוכן יש ניגוד (טוב מול רע), הקשר שמבטאת מילת הקישור הוא הוספה.
טעות נפוצה: לכתוב במשפט (2) "ניגוד" בגלל המשמעות של פוטנציאל מול סכנות; לסמן במשפט (1) גם את "כבר", או לכתוב "תיאור מקום" – הצירופים מוסרים את עיקר הנאמר על הפתרונות, ולכן הם נשוא.
סעיף ג
השימוש בבינה המלאכותית הוא התפתחות נוספת של חוכמת ההמונים.
(אפשר גם: "...הוא רק / בסך הכול התפתחות נוספת...")
"אינו אלא" נראה כמו שלילה, אבל הצירוף כולו הוא מבנה הדגשה שמשמעותו חיובית: "אינו (דבר אחר) אלא..." = "הוא (רק / בדיוק)...". לכן מחליפים אותו באוגד "הוא": השימוש (נושא) – הוא (אוגד) – התפתחות נוספת (נשוא).
טעות נפוצה: לכתוב "השימוש בבינה המלאכותית אינו התפתחות נוספת..." – זה הופך את המשמעות לשלילה.
שאלה 4 · הסגר; המרה לפסוקית נושא; דיבור ישיר ועקיף
לפניכם שני משפטים.
(1) על פי מחקרים, אנשים נוטים להגיב בחיוב על מידע שכבר זכה לתגובות חיוביות.
(2) הפתרון הקבוצתי יהיה כנראה טוב יותר מכל פתרון אחר.
כידוע, השימוש בחוכמת ההמונים נפוץ ברשתות החברתיות.
כתבו את המשפט מחדש במבנה של משפט מורכב בעל פסוקית נושא.
שימו לב: אין להוסיף מידע חדש.
לפניכם משפט מורכב בדיבור ישיר.
"אם תכפו על העובדים סיעור מוחות בקבוצה, תחמיצו רעיונות טובים באמת", אומר פרופסור פולוס.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(2) הפתרון הקבוצתי יהיה כנראה טוב יותר מכל פתרון אחר.
מהו הסגר: מילה או צירוף שבהם הדובר מביע את עמדתו כלפי התוכן (ודאות, ספק, מקור המידע, רגש). ההסגר אינו קשור תחבירית לאף רכיב במשפט: אם נשמיט אותו – המשפט יישאר שלם, ורק העמדה תיעלם.
(1) "על פי מחקרים" – מציין את מקור המידע. מקור מדעי מחזק את אמינות הנאמר.
(2) "כנראה" – הסגר של ספק / סבירות: הוא מחליש את הוודאות, ולכן אינו מחזק את האמינות.
לכן ההסגר שמחזק את אמינות המשפט הוא במשפט (1).
המרה לפסוקית נושא: "כידוע" = "ידוע ש...". "ידוע" נהפך לנשוא המשפט העיקרי, ומה שידוע נהפך לפסוקית: ידוע [כי השימוש בחוכמת ההמונים נפוץ ברשתות החברתיות]פסוקית נושא. מה ידוע? – הפסוקית כולה, ולכן היא פסוקית נושא.
טעות נפוצה: לכתוב "אני יודע ש..." או "כולם יודעים ש..." – כך נוסף מידע חדש ("אני", "כולם"), והפסוקית הופכת לפסוקית מושא.
סעיף ב
תיחום – שתי פסוקיות, אחת בתוך השנייה:
מעבר לדיבור עקיף: מקדימים את המשפט העיקרי, מוחקים את המירכאות ומוסיפים מילת שעבוד "ש" אחרי הפועל "אומר": "פרופסור פולוס אומר שאם תכפו...". כעת "שאם תכפו... באמת" היא פסוקית מושא בדיבור עקיף, ופסוקית התנאי נשארת בתוכה. מתקבל גם מעבר לגוף שלישי: "...שאם יכפו על העובדים סיעור מוחות בקבוצה, יחמיצו רעיונות טובים באמת".
טעות נפוצה: לתחום רק את פסוקית התנאי ולשכוח שהציטוט כולו הוא פסוקית מושא; בדיבור העקיף להשאיר את המירכאות או לוותר על "ש".
שאלה 5 · פירוק משפט לפי הסדר הכרונולוגי; תמורה
לפניכם משפט.
בעת האחרונה התבשרנו שבינה מלאכותית ניצחה במשחק וידאו, שבמהלכו היא למדה דרכי שיתוף פעולה בין מחשבים ושחקנים אנושיים.
פרקו את המשפט לשלושה משפטים פשוטים, לפי הסדר הכרונולוגי שלהם.
(1) ______
(2) ______
(3) ______
לפניכם קטע, ובו שתי תמורות.
"חוכמת ההמונים היא רעיון מסוכן ומופרך", טוען ד"ר אייל דורון, חוקר חשיבה יצירתית. "לפי רעיון זה, אם מספיק אנשים יתאספו יחד לקבוצה, הם יהיו פתאום חכמים מאוד לעומת הפרט היחיד. יתרה מזאת, הרעיון הזה מפקיע מן האדם את הדברים החשובים ביותר שיש לו בעידן הטכנולוגיה: אישיותו, כישוריו, ניסיון חייו והאינטואיציה שלו".
העתיקו מן הקטע לטבלה שלפניכם את שתי התמורות, כתבו את המילה או המילים שכל תמורה ממירה, והסבירו מה תורם המידע של כל אחת מהן לקטע.
| התמורה | המילה או המילים שהתמורה ממירה | תרומת המידע של התמורה לקטע | |
|---|---|---|---|
| 1 | |||
| 2 |
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
(1) בינה מלאכותית למדה דרכי שיתוף פעולה בין מחשבים ושחקנים אנושיים (במהלך משחק וידאו).
(2) הבינה המלאכותית ניצחה במשחק (הווידאו).
(3) בעת האחרונה התבשרנו על כך.
שלב 1 – לזהות את שלושת הנשואים ואת הפסוקיות:
שלב 2 – לסדר לפי הזמן: קודם הבינה למדה (במהלך המשחק), אחר כך ניצחה (בסוף המשחק), ורק אז התבשרנו. לכן: למדה ← ניצחה ← התבשרנו.
שלב 3 – לכתוב כל משפט כמשפט פשוט ועצמאי: בלי מילות שעבוד (ש־), ועם השלמת מה שהיה מוסתר בכינוי: "היא" ← "בינה מלאכותית"; הפסוקית ← "על כך" (או "על הניצחון").
טעות נפוצה: לכתוב את המשפטים לפי סדר הופעתם במשפט המקורי ולא לפי סדר ההתרחשות; להשאיר ש־ בראש משפט (אז הוא אינו משפט פשוט).
סעיף ב
| התמורה | המילה או המילים שהתמורה ממירה | תרומת המידע של התמורה לקטע | |
|---|---|---|---|
| 1 | חוקר חשיבה יצירתית | ד"ר אייל דורון | ציון תפקידו ותחום מומחיותו של ד"ר דורון יוצר מהימנות לדבריו. |
| 2 | אישיותו, כישוריו, ניסיון חייו והאינטואיציה שלו | הדברים (החשובים ביותר) | הפירוט מבהיר מהם "הדברים החשובים ביותר" שהרעיון מפקיע מן האדם, וכך מבהיר את המסר של הדובר. |
מהי תמורה: צירוף שמני שבא אחרי שם ומציין אותו דבר עצמו בשם אחר; הוא באותו תפקיד תחבירי כמו המילה שהוא ממיר, ואפשר להחליף ביניהם. בדרך כלל הוא מופרד בפסיקים או בנקודתיים.
תמורה 1 – "חוקר חשיבה יצירתית". טוען מי? ד"ר אייל דורון = חוקר חשיבה יצירתית – אותו אדם. התרומה: הצגת ד"ר דורון כמומחה בתחום מעניקה סמכות ומהימנות לטענתו שחוכמת ההמונים היא רעיון מסוכן.
תמורה 2 – "אישיותו, כישוריו, ניסיון חייו והאינטואיציה שלו". מפקיע את מה? את "הדברים החשובים ביותר" = אישיותו, כישוריו... – אותם דברים בפירוט (התמורה היא כאן חלק כולל). התרומה: היא מפרטת ומבהירה את הביטוי הכללי "הדברים החשובים ביותר" ומראה מה בדיוק האדם מאבד כשהוא נשען על ההמון – וכך מחדדת את המסר.
שימו לב: בעמודה האמצעית מעתיקים את המילה המומרת (ד"ר אייל דורון; הדברים), לא משפט שלם.
טעות נפוצה: לכתוב בעמודת התרומה "מוסיפה מידע" בלי לומר איזה מידע ולשם מה.
שאלה 6 · השלמת מילות קישור; דו־משמעות; המרה לפסוקית לוואי
לפניכם משפטים שהושמטו בהם מילות הקישור.
הוסיפו את מילות הקישור המתאימות לפי הקשר הלוגי שבסוגריים.
(1) כיום ______ (זמן) אנשים רוצים לפתור בעיה המטרידה אותם ______ (ברירה) לקבל החלטה בנוגע לעניין חשוב בחייהם, הם בדרך כלל פונים למומחים.
(2) ______ (ויתור/הסתייגות) עדיף להתייעץ עם אנשים שהם מומחים בתחומם, רבים פונים לגולשים ברשתות החברתיות ______ (תכלית) דווקא הם יעזרו להם בפתרון בעיות.
(3) חוכמת ההמונים נחשבת חזקה יותר מחוכמתו של האדם היחיד, ______ (סיבה) אנשים מעדיפים להיעזר בה במקום לפנות לאדם המומחה בתחומו.
(4) מחקרים מוכיחים שליחיד יש רעיונות יעילים ומקוריים יותר מלקבוצת אנשים. ______ (ויתור/הסתייגות) מנהלי חברות מתעקשים ליזום האקתונים ומרתונים של חשיבה קבוצתית.
לפניכם משפט שיש בו דו־משמעות.
קראתי על חוכמת ההמונים ברשתות החברתיות.
______ ; ______
לא במיקוד תשפ"ז
לפניכם משפט מורכב בעל פסוקית סיבה.
אחד המשתתפים זכה בפרס, מפני שהניחוש שלו היה קרוב למשקל השור.
כתבו את המשפט מחדש כך שתהיה בו פסוקית לוואי.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
(1) זמן: כאשר / כש־; ברירה: או
(2) ויתור/הסתייגות: אף על פי ש / אף כי / אף ש / למרות ש; תכלית: כדי ש
(3) סיבה: לכן / לפיכך / על כן
(4) ויתור/הסתייגות: אף על פי כן / למרות זאת / עם זה / בכל זאת
הדרך: לכל משבצת בודקים (1) את הקשר הלוגי שבסוגריים, ו־(2) את המבנה התחבירי: האם המילה פותחת פסוקית (מילת שעבוד, לרוב עם ש־) או מחברת שני משפטים שווי מעמד (מילת איחוי).
טעות נפוצה: לכתוב ב־(3) "כי" או "מפני ש" רק משום שבסוגריים כתוב "סיבה" – יש לבדוק איזה צד הוא הסיבה; לכתוב ב־(4) "אף על פי ש" בראש משפט עצמאי; לכתוב בתכלית "כדי" בלי ש־.
סעיף ב
הצירוף: ברשתות החברתיות.
תפקיד 1: לוואי (של "חוכמת ההמונים"); תפקיד 2: תיאור (מקום, של "קראתי").
"ברשתות החברתיות" יכול להתקשר לשתי מילים שונות:
טעות נפוצה: להקיף את "חוכמת ההמונים" – הדו־משמעות נובעת מן הצירוף שאפשר לקשור לשני מקומות, כלומר "ברשתות החברתיות".
סעיף ג
אחד המשתתפים, שהניחוש שלו היה קרוב למשקל השור, זכה בפרס.
(אפשר גם: "אחד המשתתפים שניחושו היה קרוב למשקל השור זכה בפרס.")
פסוקית לוואי מתארת שם עצם ובאה מיד אחריו; היא נפתחת במילת זיקה (ש / אשר).
הדרך: מוצאים את השם שהפסוקית תתאר – "אחד המשתתפים" (הניחוש הוא שלו). מוחקים את "מפני ש" ומצמידים את הפסוקית לשם בעזרת "ש": אחד המשתתפים [שהניחוש שלו היה קרוב למשקל השור]פסוקית לוואי זכה בפרס. הפסוקית נעשתה לוואי של "אחד (המשתתפים)", והמשפט נשאר מורכב.
טעות נפוצה: להשאיר את הפסוקית בסוף המשפט ("אחד המשתתפים זכה בפרס שהניחוש שלו...") – אז נראה כאילו היא מתארת את "פרס".
פרק ג: מערכת הצורות (80 נקודות)
ההוראות לחלק זה
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר ופרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: פרק ב – תחביר או פרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
ציינו את שם הפרק שבחרתם: ______
פרק ג: מערכת הצורות (80 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: • בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שאלה 7 · שורש ובניין של פעלים
בטבלה שלפניכם נתחו את הפעלים המודגשים – ציינו את השורש ואת הבניין של כל פועל.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| אנחנו מניחים (מְנִיחִים) שהמומחה יכול לפתור את הבעיה. | ||
| יש אנשים אשר פונים (פּוֹנִים) לציבור, אף שהם צריכים להתייעץ עם מומחה. | ||
| חוקרים הוכיחו (הוֹכִיחוּ) שחוכמת ההמונים לא תמיד יעילה. | ||
| בחשיבה בקבוצות טמונות (טְמוּנוֹת) כמה בעיות. | ||
| ההחלטות הלא מושלמות שלנו יצטברו (יִצְטַבְּרוּ) יחד להחלטה נכונה. | ||
| הבינה המלאכותית עשויה לשכלל (לְשַׁכְלֵל) את יכולות המעקב שלה באופן חסר תקדים. | ||
| שיפוט חברי הקבוצה מוטעה (מֻטְעֶה) לעיתים בשל השפעות חיצוניות. |
◂ פתרון מלא לשאלה 7
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מניחים | נ-ו-ח | הפעיל |
| פונים | פ-נ-י/ה | פעל (קל) |
| הוכיחו | י-כ-ח | הפעיל |
| טמונות | ט-מ-ן | פעל (קל) |
| יצטברו | צ-ב-ר | התפעל |
| לשכלל | ש-כ-ל-ל | פיעל |
| מוטעה | ט-ע-י/ה | הופעל |
הדרך: מסירים את תחיליות הזמן והגוף ואת הסיומות, מזהים את תבנית הבניין לפי התנועות והדגשים, ומשלימים אות שורש שנעלמה לפי הגזרה.
טעות נפוצה: לכתוב למְנִיחִים שורש "מ-נ-ח" או "נ-ח-ה"; ליִצְטַבְּרוּ "צ-ט-ב-ר"; לפּוֹנִים "פ-ו-ן" (החולם הוא תנועת המשקל קוֹטֵל, לא אות שורש).
שאלה 8 · שמות פועל ובניינים; שם פעולה; נטייה; שורש
לפניכם חמישה משפטים, ובהם שמות פועל מודגשים.
(1) חוכמת ההמונים יכולה לְיַעֵץ (לייעץ) לאיזה רופא כדאי לָלֶכֶת.
(2) במקום לְהִתְרוֹצֵץ בין מומחים, אנשים רבים שואלים שאלות במרשתת.
(3) חשוב לְהָבִין כי לחוכמת ההמונים יש גם השפעה שלילית על אנשים.
(4) אנשים פוחדים לְהִוָּתֵר (להיוותר) בלי רעיון מקורי ולהיחשב לא יצירתיים.
(5) הציבור מתקשה לְהַבְדִּיל בין דעה למידע.
מיינו בטבלה שלפניכם את שמות הפועל המודגשים לפי הבניין.
| פעל (קל) | נפעל | הפעיל | פיעל | התפעל |
|---|---|---|---|---|
מן השורש של שם הפועל לְהָבִין כתבו שם עצם במשקל שם הפעולה בבניין פעל (קל).
______
לפניכם ארבעה שמות. הקיפו את שני שמות הפעולה של שם הפועל לְהַבְדִּיל.
הַבְדָּלָה, בִּדּוּל (בידול), נִבְדָּלוּת, הֶבְדֵּל
לפניכם ארבעה פעלים. הקיפו את הפועל שהוא בצורת העבר בגוף נסתר של שם הפועל לְהִוָּתֵר (להיוותר).
הוֹתִיר, נוֹתַר, הִתְרָה, יִתֵּר (ייתר)
מהו השורש של שם הפועל לְהִתְרוֹצֵץ?
הקיפו את התשובה הנכונה.
ר-צ-י/ה, ת-ר-ץ, ה-ת-ר-ץ, ר-ו-ץ
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
| פעל (קל) | נפעל | הפעיל | פיעל | התפעל |
|---|---|---|---|---|
| לָלֶכֶת | לְהִוָּתֵר | לְהָבִין, לְהַבְדִּיל | לְיַעֵץ | לְהִתְרוֹצֵץ |
זיהוי הבניין לפי תבנית שם הפועל:
טעות נפוצה: לשבץ את לְיַעֵץ בהפעיל בגלל הי' שבראשו; לשבץ את לְהָבִין בנפעל או בקל.
סעיף ב
בִּינָה
שלב 1 – השורש: לְהָבִין – הפעיל בגזרת ע"ו/ע"י, ש' ב-י-ן (מבין, הבנה, תבונה).
שלב 2 – שם הפעולה של קל בגזרה זו: בגזרת ע"י שם הפעולה של קל בא בתבנית קִילָה – כמו שִׂים ← שִׂימָה, שִׁיר ← שִׁירָה. לכן מן ב-י-ן: בִּינָה (כמו בצירוף "בינה מלאכותית").
טעות נפוצה: לכתוב "הֲבָנָה" – זהו שם הפעולה של הפעיל (הַקְטָלָה), לא של קל.
סעיף ג
הַבְדָּלָה; הֶבְדֵּל
לְהַבְדִּיל הוא שם פועל של הפעיל. לשמות הפעולה של הפעיל שני משקלים: הַקְטָלָה (הַבְדָּלָה – כמו הַזְמָנָה) והֶקְטֵל (הֶבְדֵּל – כמו הֶסְבֵּר, הֶסְכֵּם).
טעות נפוצה: לבחור בִּדּוּל משום שהוא מוכר ושכיח – אבל הוא שייך לבניין אחר.
סעיף ד
נוֹתַר
לְהִוָּתֵר הוא שם הפועל של נפעל מן השורש י-ת-ר. בנפעל פ"י העבר בא בתבנית נוֹקְטַל: הי' של השורש מתחלפת בו' (נוֹלַד, נוֹדַע). לכן העבר בנסתר: נוֹתַר.
טעות נפוצה: לבחור "הוֹתִיר" כי הוא נפתח ב־ו' כמו נוֹתַר – אבל זו תבנית הִקְטִיל של הפעיל, ובנפעל העבר נפתח בנ'.
סעיף ה
ר-ו-ץ
מסירים את התחילית לְהִתְ־ (התפעל) ונשארים עם רוֹצֵץ. בגזרת ע"ו התפעל בא בתבנית הִתְקוֹלֵל: חולם אחרי האות הראשונה, והאות האחרונה מוכפלת (צֵץ). האות הכפולה אינה אות שורש נוספת, והחולם מסמן את ו' השורש: ר-ו-ץ (רָץ, ריצה, מרוץ).
טעות נפוצה: לבחור ת-ר-ץ – הת' שייכת לתחילית של התפעל.
שאלה 9 · צורות בינוני: חלקי דיבור ופעלים סבילים; ישים – שם תואר ופועל
לפניכם קטע, ובו מודגשות צורות בינוני.
בשנים האחרונות מַשְׁקִיעִים ברחבי העולם מַשְׁקִיעִים משאבים כדי לרתום את השימוש בחוכמת ההמונים לתחומי הביטחון. אך עדיין לא נמצאו פתרונות לכל האתגרים שנִכְפִּים על ארגוני הביון השונים.
יש לזכור כי לעיתים חוכמת ההמונים עלולה להביא לתוצאות מְדֻיָּקוֹת (מדויקות) פחות מן התוצאות של יחידים או של קבוצה מְצֻמְצֶמֶת (מצומצמת).
(1) ציינו מעל כל אחת מצורות הבינוני המודגשות את חלק הדיבור שאליו היא שייכת.
(2) מבין צורות הבינוני המודגשות העתיקו את שלושת הפעלים הסבילים, וציינו את השורש ואת הבניין של כל אחד מהם.
הצורה: ______ השורש: ______ הבניין: ______
הצורה: ______ השורש: ______ הבניין: ______
הצורה: ______ השורש: ______ הבניין: ______
לפניכם משפט, ובו מילה מודגשת.
לדעת החוקרים, זהו רעיון יָשִׂים, שימושי וחדשני.
(1) השורש של המילה יָשִׂים במשפט זה הוא ______.
(2) המשקל של המילה יָשִׂים במשפט זה הוא ______.
בהקשר אחר המילה יָשִׂים יכולה לשמש פועל בעתיד.
(3) השורש של הפועל יָשִׂים הוא ______.
(4) הבניין של הפועל יָשִׂים הוא ______.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1)
מַשְׁקִיעִים (הראשון) – שם עצם
מַשְׁקִיעִים (השני) – פועל
נִכְפִּים – פועל
מְדֻיָּקוֹת – שם תואר
מְצֻמְצֶמֶת – שם תואר
(2)
הצורה: נכפים; השורש: כ-פ-י/ה; הבניין: נפעל
הצורה: מדויקות; השורש: ד-י-ק; הבניין: פועל
הצורה: מצומצמת; השורש: צ-מ-צ-ם; הבניין: פועל
(1) צורת בינוני יכולה לשמש פועל, שם עצם או שם תואר – ההכרעה לפי התפקיד במשפט:
(2) שלושת הסבילים – לפי הצורה:
שימו לב: במשפט מְדֻיָּקוֹת ומְצֻמְצֶמֶת משמשות שמות תואר, אבל מבחינת הצורה הן בינוני של בניין סביל (פועל). סעיף (2) שואל על הצורה, ולכן הן נמנות עם שלושת הסבילים. מַשְׁקִיעִים (הפעיל) הוא בניין פעיל, ולכן אינו נכלל.
טעות נפוצה: לכתוב לנִכְפִּים שורש "נ-כ-פ" (הנ' היא תחילית נפעל); לכתוב למְצֻמְצֶמֶת שורש "צ-מ-ם".
סעיף ב
(1) י-ש-ם
(2) קָטִיל
(3) ש-ו/י-ם
(4) פעל (קל) / הפעיל
כשם תואר: "רעיון ישים" = רעיון שאפשר ליישם אותו. המשפחה: ליישם, יישום, ישימות – השורש י-ש-ם. המשקל: קָטִיל (קמץ באות הראשונה, חיריק מלא אחרי השנייה) – משקל של שמות תואר שרבים מהם מציינים אפשרות (אָכִיל, שָׁבִיר, גָּמִישׁ).
כפועל בעתיד: "הוא יָשִׂים" = יניח ("ישים את הספר על השולחן"). הי' היא תחילית עתיד של נסתר, ונשארות האותיות שׂ-ם; התנועה i ביניהן מעידה על גזרת ע"י/ע"ו: השורש ש-י-ם (שָׂם, שִׂימָה), ואפשר גם ש-ו-ם. הבניין: פעל (קל) בגזרת ע"י (כמו יָשִׁיר, יָרִיב); מאחר שהתבנית זהה לעתיד הפעיל בגזרת ע"ו (יָקִים), מתקבלת גם התשובה הפעיל.
טעות נפוצה: לכתוב לשם התואר את השורש ש-י-ם (בלבול עם הפועל), או לכתוב את המשקל "יָקִים" – בשם התואר הי' היא אות שורש ולא תחילית.
שאלה 10 · השלמת פעלים ושמות עצם לפי שורש
לפניכם קטע שחסרים בו פעלים. כתבו בכל מקום ריק את הפועל המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
היישומון "וייז" הוא יישומון ניווט ש______ (פ-ת-ח) על ידי חברת הזנק ישראלית. היישומון ______ (י-ע-ד) לשרת מטרה אחת – ______ (י-ב-ל) את המשתמשים ליעד שלהם בדרך המהירה ביותר.
"וייז" היא תוכנה שיתופית, והיא ______ (ע-ד-כ-ן) כל הזמן על ידי קהילת המשתמשים. המידע ה______ (ק-ב-ל) מדיווחים ביישומון ______ (ע-ב-ר) לכל המשתמשים, וכך הם יודעים אם יש עומסי תנועה, חסימות או מכשולים בכבישים. התוכנה יכולה ______ (ז-ה-י/ה) עומסי תנועה באופן אוטומטי ו______ (י-ד-ע) על כך מייד.
לפניכם קטע שחסרים בו שמות עצם. כתבו בכל מקום ריק את שם העצם המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
לפני שנים אחדות ערך משרד המדע ______ (נ-ס-י/ה) שנועד להוכיח את אמיתות הרעיון, ולפיו חוכמת ההמונים אינה נופלת מחוכמתם של המומחים. לציבור הוצגה השאלה כמה מלח יש בים המלח. אלפי ______ (י-ש-ב) נענו לאתגר, ומדענים ממרכז המדע – ים המלח והערבה ומן המכון הגאולוגי נרתמו למשימה. את ה______ (י/ו-צ-א) חשף שר המדע. לאחר ______ (ש-ק-ל-ל) הניחושים של הציבור התברר כי רוב ה______ (ש-ו-ב) היו קרובות מאוד לחישובי המדענים.
מלבד אתגר ים המלח, גם הישראלי ליאור צורף ניסה להוכיח שרעיון חוכמת ההמונים עובד באמצעות ______ (ר-צ-י/ה) בוועידת הטכנולוגיה הבין־לאומית TED. כזכור, על פי רעיון חוכמת ההמונים, ב______ (ת-נ-י/ה) מסוימים חוכמת ההמונים טובה מחוכמתו של מומחה יחיד.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
שפותח (פ-ת-ח)
נועד (י-ע-ד)
להוביל (י-ב-ל)
מתעדכנת / מעודכנת (ע-ד-כ-ן)
המתקבל (ק-ב-ל)
מועבר / עובר (ע-ב-ר)
לזהות (ז-ה-י/ה)
ולהודיע / ליידע (י-ד-ע)
הדרך: לכל משבצת שואלים: (1) איזה זמן או צורה נדרשים (עבר, הווה, שם פועל)? (2) מי הנושא – ומה מינו ומספרו? (3) האם הנושא עושה את הפעולה (פעיל) או שהפעולה נעשית לו (סביל) – רמז חשוב: "על ידי".
טעות נפוצה: לכתוב "שפיתח" (פעיל) למרות "על ידי"; לכתוב "מתעדכן" בזכר אף שהנושא "היא"; לכתוב "לידע" בכתיב חסר במקום "ליידע".
סעיף ב
ניסוי (נ-ס-י/ה)
תושבים (י-ש-ב)
התוצאה / התוצאות (י/ו-צ-א)
שקלול (ש-ק-ל-ל)
התשובות (ש-ו-ב)
הרצאה / הרצאות (ר-צ-י/ה)
בתנאים (ת-נ-י/ה)
הדרך: בוחרים שם מן המשפחה של השורש שמתאים למשמעות, ובודקים התאמה במספר ובמין למילים שסביבו.
טעות נפוצה: לכתוב "תשובים" או "תשובה" בלי להתאים לנשוא "היו קרובות"; לכתוב "ניסיון" במקום "ניסוי" (ניסיון = חוויה וידע שנצברו, ואינו מתאים ל"ערך ניסוי"); לכתוב "ישיבה" במקום "תושבים".
שאלה 11 · שורש ומשקל לעומת בסיס וצורן; צורן נטייה וצורן גזירה; משקל
לפניכם רשימת מילים.
כְּוִיָּה (כווייה), מַאֲפִיָּה (מאפייה), חֲנִיָּה (חנייה), פַּגִּיָּה (פגייה)
(1) בטבלה שלפניכם מיינו את המילים לשתי קבוצות, לפי דרך התצורה שלהן.
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
(2) בחרו באחת מן המילים שדרך התצורה שלהן היא בסיס וצורן סופי, וכתבו מהי משמעות הצורן הסופי.
______
לפניכם שני משפטים, ובהם מודגשת המילה נִסְיוֹנִי (ניסיוני).
(1) הקיפו את סוג הצורן של המילה המודגשת, וציינו את משמעות הצורן שלה.
השימוש בחוכמת ההמונים בעולמות הביון והמודיעין הוא נִסְיוֹנִי.
סוג הצורן: נטייה / גזירה
משמעות הצורן: ______
נִסְיוֹנִי מלמד אותי שתמיד עדיף להתייעץ עם אחרים לפני קבלת החלטות.
סוג הצורן: נטייה / גזירה
משמעות הצורן: ______
(2) הבסיס של המילה נִסְיוֹנִי הוא נִסָּיוֹן (ניסיון).
לפניכם מילים בצורת הרבים. הקיפו שלוש מילים שהמשקל שלהן זהה למשקל של המילה נִסָּיוֹן.
דִּמְיוֹנוֹת, שִׁטְפוֹנוֹת, זִכְרוֹנוֹת, פִּזְמוֹנִים, עֶקְרוֹנוֹת, פָּמוֹטוֹת
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
(1)
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
| כְּוִיָּה, חֲנִיָּה | מַאֲפִיָּה, פַּגִּיָּה |
(2) פגייה / מאפייה – הצורן ־ִיָּה מציין מקום (מתקבל גם: קבוצה / אוסף).
הדרך: שואלים אם אפשר לזהות במילה מילה קיימת + סיומת (בסיס וצורן), או שהיא נוצרה משורש בתבנית (שורש ומשקל).
(2) משמעות הצורן ־ִיָּה: מקום – מאפייה היא מקום שבו אופים מאפים, ופגייה היא מחלקה בבית החולים לפגים (כמו נגרייה, ספרייה). לצורן זה יש גם משמעות של קבוצה או אוסף, אך במילים שכאן המשמעות העיקרית היא מקום.
טעות נפוצה: לשבץ את כְּוִיָּה ואת חֲנִיָּה בבסיס וצורן בגלל הסיומת ־ִיָּה; בהן הסיומת היא חלק מן המשקל קְטִילָה בגזרת ל"י.
סעיף ב
(1)
משפט ראשון: סוג הצורן: גזירה; משמעות הצורן: שם תואר (ייחוס – "של ניסיון", בשלב ניסוי).
משפט שני: סוג הצורן: נטייה; משמעות הצורן: שייכות ("הניסיון שלי").
(2) שִׁטְפוֹנוֹת, זִכְרוֹנוֹת, עֶקְרוֹנוֹת
(1) אותה סיומת ־ִי, שני צורנים שונים:
מבחן מהיר: אם אפשר להחליף ב"של + אני" – נטייה; אם המילה מתארת שם אחר (שימוש ניסיוני) – גזירה.
(2) המשקל של נִסָּיוֹן: קִטָּלוֹן (חיריק, דגש באות השנייה, קמץ, ־וֹן). ברבים הקמץ נחטף והדגש נעלם (ניסיונות), ובאותו אופן: שִׁטְפוֹנוֹת (שִׁטָּפוֹן), זִכְרוֹנוֹת (זִכָּרוֹן), עֶקְרוֹנוֹת (עִקָּרוֹן; הע' הגרונית מקבלת סגול ברבים).
הדרך הבטוחה: להחזיר כל מילה ליחיד ולהשוות לנִסָּיוֹן.
טעות נפוצה: לבחור דִּמְיוֹנוֹת – ברבים היא נראית כמו זִכְרוֹנוֹת, אבל ביחיד דִּמְיוֹן אינו במשקל קִטָּלוֹן.