דילוג לתוכן המרכזי

בגרות בלשון פרק הלשון, מותאם 011231 - קיץ 2025, מועד ב'

פרק הלשון, נוסח מותאם · שאלון 011231 · שאלון מותאם · קיץ, מועד ב' · 11 שאלות · שעתיים

בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2025, מועד ב', כל 11 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה.

הוראות הבחינה (כמו בשאלון)

א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א – שם המספר – 20 נקודות
פרק ב – תחביר / פרק ג – מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים – 80 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (עמ' 4–5).
ד. הוראה מיוחדת: יש להקפיד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.

פרק א: חובה – שם המספר

ההוראות לחלק זה

(20 נקודות)
ענו על שאלה 1.

שאלה 1 · שם המספר: בחירת הצורה הנכונה

שם המספר20 נקודות

במשפטים שלפניכם הקיפו את הצורות הנכונות של שם המספר מבין האפשרויות הנתונות.

•סעיף מספר מאה ארבעים וחמישה / מאה ארבעים וחמש לחוק העונשין עוסק בהתאגדות אסורה.
•הפגישה האחת עשרה / אחד עשר של הוועדה לקידום מעמד האישה התקיימה בשלושים ואחת / שלושים ואחד במרץ.

בפגישה השתתפו שלושים ושש / שלושים ושישה נציגות ונציגים של ארגונים שונים.

•הכתב הפלילי סיקר מאה ותשעה עשר / מאה ותשע עשרה אירועי הסתה.
•דוח שנתי שפורסם בשנת 2021 מלמד על עלייה של שתים עשרה / שנים עשר אחוזים בשימוש בכינויים ניטרליים.
•מספר התיקים שנפתחו לבני נוער במשטרת בריטניה בעשור האחרון הוא פי חמישה / חמש ממספרם בעשור הקודם.
•שלוש / שלושת הצעות החוק של הממשלה הובאו להצבעה במליאה.
•על פי הפדרציה הבין־לאומית לכדורגל, במשחקי גביע העולם בכדורגל בסוף שנת אלפיים עשרים ושניים / אלפיים עשרים ושתיים נכחו בממוצע בכל משחק כחמישים ושלושה אלף / חמישים ושלוש אלף צופים.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
תשובה
•סעיף מספר מאה ארבעים וחמש
•הפגישה האחת עשרה
•בשלושים ואחד במרץ
•שלושים ושישה נציגות ונציגים
•מאה ותשעה עשר אירועי הסתה
•שנים עשר אחוזים
•פי חמישה
•שלוש הצעות החוק
•שנת אלפיים עשרים ושתיים
•כחמישים ושלושה אלף צופים

הכלל הבסיסי: במספרים 3–10 (וגם באחדות שבתוך מספר מורכב, כמו "ושישה", "ושלושה") שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – הצורה עם ה' (שישה, חמישה); עם שם עצם נקבה – הצורה בלי ה' (שש, חמש). לכן בכל משפט שואלים קודם: מה הנספר, ומה מינו? – ורק אחר כך בוחרים צורה.

1. סעיף מספר מאה ארבעים וחמש. אחרי המילה "מספר" המספר אינו סופר כמות אלא מזהה (שם של סעיף) – זהו מספר סתמי, והוא נאמר תמיד בצורת נקבה: חמש (ולא חמישה), אף ש"סעיף" הוא זכר. כך גם "חדר מספר שלוש", "קו מספר ארבע".

2. הפגישה האחת עשרה. מספר סודר מ־11 ומעלה נאמר במספר היסודי, מיודע, אחרי שם העצם, ומתאים לו במין. "פגישה" – נקבה, ולכן האחת עשרה (כמו "השורה האחת עשרה"). "אחד עשר" היא צורת הזכר.

3. בשלושים ואחד במרץ. בתאריכים הימים בחודש נאמרים בצורת זכר, כי הנספר הנסתר הוא "יום" (היום השלושים ואחד בחודש): שלושים ואחד, וכן "בעשרים ושלושה בינואר". "שלושים ואחת" – נקבה, שגוי בתאריך.

4. שלושים ושישה נציגות ונציגים. כשנספרים יחד שמות נקבה וזכר, ההתאם הוא לזכר: "ושישה" (צורת זכר), גם אם המילה הקרובה למספר ("נציגות") היא נקבה.

5. מאה ותשעה עשר אירועי הסתה. "אירוע" – זכר (אירוע אחד). במספרים 11–19 בזכר: האחדות עם ה' + "עשר": תשעה עשר. "תשע עשרה" היא צורת הנקבה. "מאה" זהה לשני המינים.

6. שנים עשר אחוזים. "אחוז" – זכר (אחוז אחד), ולכן שנים עשר ולא "שתים עשרה".

7. פי חמישה. אחרי "פי" (כפולה – כמה פעמים יותר) המספר בא בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי חמישה. "פי חמש" שגוי.

8. שלוש הצעות החוק. "הצעה" – נקבה (הצעה אחת), ולכן צורת הנקבה שלוש (בצורת הנסמך שְׁלוֹשׁ, לפני צירוף מיודע). "שלושת" היא צורת הנסמך של הזכר (שלושת הימים) – לא מתאימה לשם עצם נקבה.

9. שנת אלפיים עשרים ושתיים. "שנה" – נקבה, ולכן את מספר השנה קוראים בנקבה: ושתיים (ולא ושניים).

10. כחמישים ושלושה אלף צופים. כאן הנספר הקרוב למספר הוא המילה אלף, והיא זכר (אלף אחד). לכן "שלושה" בצורת זכר: חמישים ושלושה אלף (כמו "שלושת אלפים", "שלושה עשר אלף"). "צופים" אינו קובע את המין כאן, כי המספר סופר אלפים.

טעות נפוצה: "סעיף מספר מאה ארבעים וחמישה" (התאמה ל"סעיף" במקום מספר סתמי בנקבה); "שלושים ושש נציגות ונציגים" (התאמה למילה הקרובה בלבד); "חמישים ושלוש אלף" (התאמה ל"צופים" או לנקבה במקום ל"אלף").

פרק ב: תחביר

ההוראות לחלק זה

לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר ופרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: פרק ב – תחביר או פרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
ציינו את שם הפרק שבחרתם: ______

(80 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 2–6 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: • בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.

•תוכלו להיעזר בדף העזר (עמ' 4–5).

שאלה 2 · סוגי משפטים, תפקידים תחביריים, המרה למשפט פשוט

תחביר20 נקודות
א.

לפניכם שני משפטים.
(1) מכיוון שאנשים אינם אוהבים מגבלות על חופש הדיבור, העוינות שלהם כלפי התקינות הפוליטית מובנת. ______
(2) הרחקה מכוונת של רגשות ומחשבות מן התודעה מאפשרת שליטה בדחפים, אך היא הרסנית לנפש האדם. ______

•ציינו ליד כל אחד מן המשפטים את הסוג התחבירי שלו.

– אם המשפט מורכב, תחמו את הפסוקית שבו, וציינו את תפקידה התחבירי.
– אם המשפט הוא משפט איחוי, תחמו את איבריו.

•לפניכם שלוש המילים המסומנות בקו במשפטים (1)–(2).

ציינו ליד כל אחת מן המילים את התפקיד התחבירי שלה במשפט.
על חופש – ______
שליטה – ______
הרסנית – ______

ב.

לפניכם משפט מורכב.
לאחר שהוחלפה המילה "זקן" במילים "אזרח ותיק", הוחל השינוי על כל הפרסומים של המדינה.
המירו את המשפט במשפט פשוט בעל אותה המשמעות.

◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה

משפט (1): משפט מורכב.
[מכיוון שאנשים אינם אוהבים מגבלות על חופש הדיבור,]פסוקית סיבה העוינות שלהם כלפי התקינות הפוליטית מובנת.
משפט (2): משפט איחוי.
[הרחקה מכוונת של רגשות ומחשבות מן התודעה מאפשרת שליטה בדחפים,]איבר א [אך היא הרסנית לנפש האדם.]איבר ב
על חופש – לוואי
שליטה – מושא
הרסנית – נשוא

שיטה: מסמנים את הנשואים. נשוא אחד – משפט פשוט. יותר מנשוא אחד – בודקים אם חלק אחד תלוי בחלק אחר (משפט מורכב) או שהחלקים שווי מעמד ומחוברים במילת קישור של איחוי (משפט איחוי).

משפט (1) – מורכב. נשואים: "אינם אוהבים", "מובנת".

•המשפט העיקרי: "העוינות שלהם כלפי התקינות הפוליטית מובנת" (נושא: העוינות; נשוא: מובנת). הוא עומד בפני עצמו.
•[מכיוון שאנשים אינם אוהבים מגבלות על חופש הדיבור] – פסוקית סיבה: נפתחת במילת השעבוד "מכיוון ש" ועונה על השאלה "מדוע העוינות מובנת?". הפסוקית נגמרת בפסיק.

משפט (2) – איחוי. נשואים: "מאפשרת", "הרסנית". "אך" היא מילת קישור של איחוי (ניגוד), ולכל איבר נושא ונשוא משלו: איבר א – נושא "הרחקה", נשוא "מאפשרת"; איבר ב – נושא "היא", נשוא "הרסנית". אף איבר אינו ממלא תפקיד בתוך האחר.

התפקידים:

•על חופש – לוואי: הצירוף מתאר את השם "מגבלות" (אילו מגבלות? – מגבלות על חופש הדיבור). הוא צמוד לשם ולא לפועל "אוהבים" – הפועל "אוהבים" כבר קיבל את המושא שלו: "מגבלות".
•שליטה – מושא: משלים את הפועל "מאפשרת" (מאפשרת מה? – שליטה). "בדחפים" – לוואי של "שליטה".
•הרסנית – נשוא (שם תואר בתפקיד נשוא) של הנושא "היא" באיבר ב.

טעות נפוצה: לכתוב ש"על חופש" הוא מושא בגלל מילת היחס "על" – בודקים למי הצירוף מתייחס: לשם "מגבלות", ולכן לוואי. במשפט (2) לכתוב "משפט מורכב" בגלל המילה "אך" – "אך" אינה מילת שעבוד.

סעיף ב

תשובה

לאחר החלפת המילה "זקן" במילים "אזרח ותיק" הוחל השינוי על כל הפרסומים של המדינה.

שלב 1 – זיהוי הפסוקית: [לאחר שהוחלפה המילה "זקן" במילים "אזרח ותיק"] – פסוקית זמן ("לאחר ש...").

שלב 2 – המרה לצירוף שמני: כדי לקבל משפט פשוט מבטלים את הנשוא שבפסוקית והופכים אותו לשם פעולה: "הוחלפה" ← "החלפת". מילת השעבוד "לאחר ש" הופכת למילת היחס "לאחר". כך הפסוקית נעשית תיאור זמן: "לאחר החלפת המילה 'זקן' במילים 'אזרח ותיק'".

בדיקה: נשאר נשוא אחד בלבד – "הוחל" – ולכן המשפט פשוט, והמשמעות (סדר הזמנים) לא השתנתה. מתקבל גם: "אחרי החלפת...", "בעקבות החלפת...".

טעות נפוצה: להשאיר פועל נטוי ("לאחר שהחליפו...") – זה עדיין משפט מורכב.

שאלה 3 · פסוקיות מושא, מסירה ישירה והמרה להסגר; חלקים כוללים

תחביר20 נקודות
א.

לפניכם שני משפטים מורכבים, ובכל אחד מהם פסוקית אחת.
(1) המונח "תקינות פוליטית" מלמד כי המילים נבחרו משיקולים אידאולוגיים.
(2) מבקרי התקינות הפוליטית טוענים: "המרת מילים קיימות במילים אחרות לא תשרת את המטרה שלנו".

•תחמו את הפסוקית בכל אחד מן המשפטים.
•ציינו את התפקיד התחבירי המשותף לפסוקיות. ______
•המירו את משפט (2) במשפט פשוט בעל הסגר.
ב.

לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם יש חלק כולל.
(1) גישת התקינות הפוליטית רגישה למיעוטים בחברה מבחינה עדתית ודתית.
(2) עדיין לא הוחלט אם היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות תתכנס בירושלים או בתל אביב.
השלימו את הטבלה שלפניכם – העתיקו את החלק הכולל בכל משפט, וציינו את התפקיד התחבירי שלו ואת הקשר הלוגי שבו.

החלק הכוללהתפקיד התחבירי של החלק הכולל במשפטהקשר הלוגי בחלק הכולל
משפט (1)
משפט (2)
◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה

(1) המונח "תקינות פוליטית" מלמד [כי המילים נבחרו משיקולים אידאולוגיים].
(2) מבקרי התקינות הפוליטית טוענים: ["המרת מילים קיימות במילים אחרות לא תשרת את המטרה שלנו"].
התפקיד התחבירי המשותף: (פסוקית) מושא.
המרה: לטענת מבקרי התקינות הפוליטית, המרת מילים קיימות במילים אחרות לא תשרת את המטרה שלהם (מתקבל גם: שלנו).

תחימה ותפקיד:

•משפט (1): העיקרי – "המונח 'תקינות פוליטית' מלמד". הפועל "מלמד" צריך השלמה: מלמד מה? – [כי המילים נבחרו משיקולים אידאולוגיים]. הפסוקית נפתחת ב"כי" ומשלימה את הפועל – פסוקית מושא. ("תקינות פוליטית" שבמירכאות אינה פסוקית – אין בה נשוא; היא תמורה לשם "המונח".)
•משפט (2): זהו משפט של מסירה ישירה: אחרי הנקודתיים בא ציטוט במירכאות. העיקרי – "מבקרי התקינות הפוליטית טוענים" (נושא: מבקרי; נשוא: טוענים). טוענים מה? – הציטוט כולו, ולכן הוא פסוקית מושא (פסוקית מסירה ישירה בתפקיד מושא). התחימה כוללת את המירכאות.
•המשותף: שתי הפסוקיות הן פסוקיות מושא.

המרה למשפט פשוט בעל הסגר: הופכים את "מבקרי... טוענים" לצירוף בלי נשוא, שאינו קשור תחבירית לשאר המשפט: "לטענת מבקרי התקינות הפוליטית" (מתקבל גם "לדברי מבקרי...", "לדעת מבקרי..."). את הציטוט הופכים לתוכן המשפט עצמו, בלי נקודתיים ובלי מירכאות; ומכיוון שהדברים כבר אינם מובאים מפי הדוברים, מתאימים את הכינוי לגוף שלישי – "שלהם" (גם "שלנו" מתקבל). מפרידים את ההסגר בפסיק. נשאר נשוא אחד – "תשרת" – ולכן המשפט פשוט.

טעות נפוצה: לכתוב "מבקרי התקינות הפוליטית טוענים שהמרת..." – זו מסירה עקיפה, והמשפט עדיין מורכב. טעות נוספת: לתחום במשפט (2) את "מבקרי התקינות הפוליטית טוענים" כפסוקית – זה המשפט העיקרי.

סעיף ב

תשובה
החלק הכוללהתפקיד התחביריהקשר הלוגי
משפט (1)עדתית ודתיתלוואיהוספה
משפט (2)בירושלים או בתל אביבתיאור (מקום)ברירה

מהו חלק כולל: שני רכיבים (או יותר) באותו תפקיד תחבירי, הקשורים לאותה מילה במשפט ומחוברים במילת קישור. מזהים את מילת הקישור ושואלים מה התפקיד של כל רכיב.

•משפט (1): "עדתית ודתית" – שני שמות תואר המתארים את השם "מבחינה" (באיזו בחינה?) ← לוואי; מילת הקישור "ו" – קשר של הוספה.
•משפט (2): החלק הכולל נמצא בתוך הפסוקית [אם היחידה הממשלתית... תתכנס בירושלים או בתל אביב]: "בירושלים", "בתל אביב" – שני תיאורי מקום של הנשוא "תתכנס" (איפה תתכנס?) ← תיאור (מקום); מילת הקישור "או" – קשר של ברירה.

טעות נפוצה: במשפט (2) לכתוב "מושא" בגלל ש"בירושלים" בא אחרי הפועל – הפועל "תתכנס" אינו דורש השלמה; הצירוף מוסיף מידע על המקום. במשפט (1) לכתוב "תיאור" – "עדתית ודתית" מתארים שם ("מבחינה"), לא פועל.

שאלה 4 · נושא, נשוא ואוגד; נשוא מורחב, הסגר ומושא כולל; פסוקית בתוך פסוקית

תחביר20 נקודות
א.

לפניכם ארבעה משפטים, ובכל אחד מהם יש מילה המסומנת בקו.
(1) התקינות הפוליטית נהפכה למעין "משטרה" של דעות המשליטה כללים.
(2) היא עלולה להקצין התנהגויות והתבטאויות שליליות.
(3) בארצות הברית, למשל, אין לומר על אדם שהוא "שחור".
(4) תחום אחר הקשור בתופעת התקינות הפוליטית הוא העיסוק בגילו של אדם.

•מיינו בטבלה שלפניכם את המילים המסומנות בקו במשפטים לפי התפקיד התחבירי שלהן.
נושאאוגדנשוא
•העתיקו מן המשפטים (1)–(4) דוגמה אחת לכל אחד מן התפקידים שלפניכם.

נשוא מורחב: ______
הסגר: ______
מושא כולל: ______

ב.

לפניכם משפט מורכב, ובו שתי פסוקיות.
ההנחה של רבים מאיתנו היא כי מה שישנה את המחשבות ואת התחושות שלנו, הוא שינויים בדרכי ההתבטאות.
תחמו את הפסוקיות במשפט, וציינו את התפקיד התחבירי של כל אחת מהן.

◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה
נושאאוגדנשוא
היא (2)נהפכה (1), הוא (4)אין (3)

נשוא מורחב: עלולה להקצין (2)
הסגר: למשל (3)
מושא כולל: התנהגויות והתבטאויות (2)

מיון המילים – איך מכריעים:

•נהפכה (1) – אוגד: "נהפך ל..." מקשר בין הנושא "התקינות הפוליטית" לבין הנשוא השמני "(למעין) משטרה". עיקר המשמעות נמצא ב"משטרה"; "נהפכה" רק מקשר ומציין זמן (כמו "היה", "נעשה").
•היא (2) – נושא: על מי מדובר? – היא; הנשוא – "עלולה להקצין".
•אין (3) – נשוא: "אין לומר" = אסור לומר. "אין" + שם פועל הוא נשוא (נשוא מודאלי במבנה של "אין"). אין כאן נושא ונשוא שמני שהוא מקשר ביניהם, ולכן אינו אוגד.
•הוא (4) – אוגד: מקשר בין הנושא "תחום" לבין הנשוא השמני "העיסוק". ("הוא" כאן אינו נושא – הנושא הוא "תחום", ואחריו לוואים: "אחר", "הקשור בתופעת...".)

דוגמאות לתפקידים:

•נשוא מורחב: "עלולה להקצין" – פועל מודאלי (עלולה) + שם פועל, ושניהם יחד הם הנשוא.
•הסגר: "למשל" – מילה המוסגרת בפסיקים, שאינה קשורה תחבירית לשום מילה במשפט.
•מושא כולל: "התנהגויות והתבטאויות" – שני מושאים של "להקצין", מחוברים ב"ו" ("שליליות" – לוואי לשניהם).

טעות נפוצה: לסמן את "הוא" (4) כנושא בגלל שזה כינוי גוף – בודקים אם יש לפניו נושא אחר ואחריו נשוא שמני; אם כן, "הוא" הוא אוגד. ולהפך: "אין" (3) אינו אוגד, כי אחריו שם פועל ולא נשוא שמני.

סעיף ב

תשובה

ההנחה של רבים מאיתנו היא [כי [מה שישנה את המחשבות ואת התחושות שלנו]פסוקית נושא, הוא שינויים בדרכי ההתבטאות]פסוקית נשוא.

שלב 1 – העיקרי: "ההנחה של רבים מאיתנו היא..." – נושא: ההנחה; אוגד: היא; והנשוא חסר – הוא כל מה שבא אחרי "כי". מהי ההנחה? – [כי ... בדרכי ההתבטאות], ולכן זו פסוקית נשוא. הפסוקית נמשכת עד סוף המשפט.

שלב 2 – פסוקית בתוך פסוקית: בתוך פסוקית הנשוא יש מבנה של נושא–אוגד–נשוא: "[מה שישנה...] הוא שינויים". מה הם שינויים בדרכי ההתבטאות? – "מה שישנה את המחשבות ואת התחושות שלנו". זה הנושא, ולכן [מה שישנה את המחשבות ואת התחושות שלנו] היא פסוקית נושא ("הוא" – אוגד, "שינויים" – נשוא).

איך מתחמים: פסוקית הנושא מתחילה ב"מה ש" ונגמרת בפסיק; פסוקית הנשוא מתחילה ב"כי" וכוללת את פסוקית הנושא.

טעות נפוצה: לסגור את פסוקית הנשוא בפסיק (אחרי "שלנו") – כך נשאר "הוא שינויים..." בלי מקום. הפסיק סוגר רק את הפסוקית הפנימית.

שאלה 5 · קשרים לוגיים והמרה לאיחוי; ניתוח משפט פשוט בתחימה

תחביר20 נקודות
א.

לפניכם שני משפטים.
(1) טאבו חברתי הוא איסור על מעשים מסוימים, ואילו טאבו לשוני הוא איסור על אמירת דברים מסוימים.
(2) על אף הכוונות הטובות של תנועת התקינות הפוליטית היא מושכת ביקורת מחוגים שונים.

•העתיקו מכל אחד משני המשפטים את המילה המציינת את הקשר הלוגי, וציינו את סוג הקשר הלוגי.

משפט (1): המילה המציינת את הקשר הלוגי: ______ סוג הקשר הלוגי: ______
משפט (2): המילה המציינת את הקשר הלוגי: ______ סוג הקשר הלוגי: ______

•המירו את משפט (2) במשפט איחוי בלי לשנות את הקשר הלוגי.
ב.

במשפט שלפניכם נתחמו המילים.
[תופעת [התקינות [הפוליטית]]] [החלה להתפתח] [בקמפוסים [של ארצות [הברית]]].
נתחו את המשפט: ציינו מעל המילים התחומות את התפקידים התחביריים שלהן.

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה

משפט (1): ואילו – השוואה / עימות.
משפט (2): על אף – ויתור / הסתייגות.
המרה: הכוונות של תנועת התקינות הפוליטית טובות, אף על פי כן (למרות זאת / בכל זאת) היא מושכת ביקורת מחוגים שונים.

הקשרים:

•משפט (1) – "ואילו": השוואה / עימות. שני דברים דומים (שני סוגי טאבו) מוצגים זה מול זה כדי להבליט את ההבדל ביניהם.
•משפט (2) – "על אף": ויתור / הסתייגות. "על אף" = למרות. יש ציפייה (כוונות טובות ← לא תהיה ביקורת), והתוצאה מנוגדת לציפייה. כאן "על אף" היא מילת יחס הפותחת תיאור ויתור ("על אף הכוונות הטובות..."), ולכן המשפט פשוט.

המרה לאיחוי: במשפט איחוי, קשר של ויתור מבוטא במילת קישור הפותחת את האיבר השני: "אף על פי כן", "למרות זאת", "בכל זאת", "עם זאת". כדי לבנות איבר ראשון שלם הופכים את הצירוף "הכוונות הטובות" למשפט: "הכוונות ... טובות" ("טובות" נעשה נשוא).
[הכוונות של תנועת התקינות הפוליטית טובות,]איבר א [אף על פי כן היא מושכת ביקורת מחוגים שונים.]איבר ב

טעות נפוצה: להשתמש ב"אף על פי ש..." או "למרות ש..." – אלה מילות שעבוד, והתוצאה משפט מורכב ולא איחוי. טעות נוספת: "אבל" לבדו – זה קשר של ניגוד, לא ויתור.

סעיף ב

תשובה

[תופעת [התקינות [הפוליטית]לוואי]לוואי]נושא [החלה להתפתח]נשוא מורחב [בקמפוסים [של ארצות [הברית]לוואי]לוואי]תיאור.
כלומר: תופעת התקינות הפוליטית – נושא; התקינות הפוליטית – לוואי (של "תופעת"); הפוליטית – לוואי (של "התקינות"); החלה להתפתח – נשוא מורחב; בקמפוסים של ארצות הברית – תיאור (מקום); של ארצות הברית – לוואי (של "בקמפוסים"); הברית – לוואי (של "ארצות").

שיטה – מן הגדול אל הקטן: קודם מזהים את התפקידים של שלוש התיבות הגדולות (החלקים העיקריים של המשפט), ואחר כך את התיבות הפנימיות – כל תיבה פנימית מתארת את המילה שלפניה.

התיבות הגדולות:

•[החלה להתפתח] – נשוא מורחב: פועל שאינו שלם בעצמו ("החלה") + שם פועל ("להתפתח"); שניהם יחד מבטאים את הפעולה.
•[תופעת התקינות הפוליטית] – נושא: מה החלה להתפתח? – התופעה. הגרעין הוא "תופעת".
•[בקמפוסים של ארצות הברית] – תיאור (מקום): איפה החלה להתפתח? – בקמפוסים... הצירוף מתייחס לנשוא ומוסיף מידע על המקום.

התיבות הפנימיות – לוואים:

•"התקינות הפוליטית" – לוואי של "תופעת" (סמיכות: איזו תופעה? – תופעת התקינות); בתוכו "הפוליטית" – לוואי (שם תואר) של "התקינות".
•"של ארצות הברית" – לוואי של "בקמפוסים" (אילו קמפוסים?); בתוכו "הברית" – לוואי של "ארצות" (סמיכות: ארצות הברית).

טעות נפוצה: לכתוב ש"של ארצות הברית" הוא תיאור מקום נפרד – הוא אינו מתייחס לפועל אלא לשם "קמפוסים", ולכן לוואי. טעות נוספת: לסמן רק "החלה" כנשוא ואת "להתפתח" כמושא – "החלה להתפתח" הוא נשוא מורחב.

שאלה 6 · חלקי דיבור ותפקידים תחביריים; פירוק משפט למשפטים פשוטים

תחביר20 נקודות
א.

לפניכם קטע, ובו מילים מודגשות.
התחום האתני מעסיק מאוד את האמריקנים, בייחוד את אוכלוסיות המהגרים שבהן קבוצות שונות מעוניינות בשימור תרבותן וזהותן הנפרדות. במקרים אלה הגורם המניע אינו רק שיח הזכויות, אלא גם שיח הזהויות.
(מעובד על פי ההרצאה "תקינות פוליטית ומוגבלות", רוביק רוזנטל, 22/6/2009)
לפניכם טבלה, ובה המילים המודגשות בקטע.
כתבו ליד כל מילה בטבלה את חלק הדיבור שאליו היא שייכת ואת תפקידה התחבירי על פי הקטע שלעיל.

המילהחלק הדיבורהתפקיד התחבירי
מהגרים
מעוניינות
נפרדות
גורם
ב.

לפניכם משפט מודגש.
משתמשי הרשת החברתית שחשבונותיהם נחסמו גילו לאחרונה שהסיבה לחסימה היא ההתבטאות שלהם במילים לא תקינוֹת פוליטית ברשומות (פוסטים) שלהם.
על פי המשפט המודגש, כתבו שלושה משפטים פשוטים, וסדרו אותם בסדר הכרונולוגי של האירועים.
משפט 1: ______
משפט 2: ______
משפט 3: ______

◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה
המילהחלק הדיבורהתפקיד התחבירי
מהגריםשם עצםלוואי
מעוניינותפועלנשוא
נפרדותשם תוארלוואי
גורםשם עצםנושא

חלק הדיבור נקבע לפי המילה בהקשר שלה; התפקיד התחבירי – לפי הקשר שלה למילים אחרות במשפט.

•מהגרים – שם עצם (המהגרים = האנשים שהיגרו; מיודע ב־ה'). הוא בא אחרי "אוכלוסיות" בסמיכות (אוכלוסיות של מהגרים), והסומך מתאר את הנסמך ← לוואי.
•מעוניינות – פועל (צורת בינוני של בניין פֻּעַל), כאן נשוא של הנושא "קבוצות" בפסוקית [שבהן קבוצות שונות מעוניינות בשימור...]: מה קבוצות עושות/מה מצבן? – מעוניינות.
•נפרדות – שם תואר המתאר את "תרבותן וזהותן" ← לוואי (ההתאם ברבות, כי הוא מתאר את שני השמות יחד).
•גורם – שם עצם ("הגורם" – מיודע, ואחריו לוואי "המניע"). הוא הנושא של הנשוא "אינו (רק) שיח..." ← נושא.

טעות נפוצה: לכתוב ש"גורם" הוא פועל (גורם = מביא לידי) – כאן יש לו ה' הידיעה ולוואי אחריו, ולכן הוא שם עצם. ב"מעוניינות" לכתוב "שם תואר" – בהקשר זה המילה מתפקדת כפועל בתפקיד נשוא.

סעיף ב

תשובה

משפט 1: משתמשי הרשת החברתית התבטאו במילים לא תקינות פוליטית ברשומות שלהם.
משפט 2: חשבונותיהם נחסמו.
משפט 3: הם גילו זאת לאחרונה.

שלב 1 – פירוק לאירועים: במשפט שלושה תכנים: (א) "גילו לאחרונה..." – המשפט העיקרי; (ב) [שחשבונותיהם נחסמו] – פסוקית לוואי של "משתמשי"; (ג) [שהסיבה לחסימה היא ההתבטאות שלהם...] – פסוקית מושא, ובה מידע על אירוע שקרה קודם – ההתבטאות.

שלב 2 – סדר כרונולוגי: קודם המשתמשים התבטאו (הסיבה), אחר כך החשבונות נחסמו (התוצאה), ולבסוף הם גילו את הסיבה. סדר הכתיבה במשפט המקורי שונה מסדר האירועים.

שלב 3 – משפטים פשוטים: בכל משפט נשוא אחד בלבד. את שם הפעולה "ההתבטאות" הופכים לפועל "התבטאו". במשפט 3 משתמשים במילה מפנה ("זאת") כדי לא להזדקק לפסוקית. מתקבל גם: "לאחרונה הם גילו את סיבת החסימה".

טעות נפוצה: לכתוב משפט 3 עם פסוקית ("הם גילו שהחשבונות נחסמו בגלל...") – זה כבר אינו משפט פשוט; או לסדר את המשפטים לפי סדרם במשפט המקורי ולא לפי סדר האירועים.

פרק ג: מערכת הצורות

ההוראות לחלק זה

(80 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: • בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.

•תוכלו להיעזר בדף העזר (עמ' 4–5).

שאלה 7 · ניתוח פעלים: שורש ובניין

מערכת הצורות20 נקודות

לפניכם טבלה ובה שבעה משפטים ובכל משפט מודגש פועל.
השלימו את הטבלה – ציינו את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים.

הפועלהשורשהבניין
תומכי התקינות הפוליטית מְנִיחִים ששינוי דרכי ההתבטאות יביא לשינוי התחושות והמחשבות.
הנחה זו מעולם לא אֻשְּׁשָׁה (אוששה) במחקרים.
הנחה זו גם לא הוּכְחָה בשום מחקר.
לדעת רבים, התקינות הפוליטית מגבילה את חופש הדיבור, ולכן הם מִתְקוֹמְמִים נגדה.
אנשים אינם מְעֻנְיָנִים (מעוניינים) שיכפו עליהם לומר דברים שהם אינם מאמינים בהם.
אנשים שרוצים לשנות את דרכי ההתבטאות שלהם, מְגַלִּים שלא קל לעשות זאת.
אנשים צריכים להפסיק לְהִצָּמֵד (להיצמד) לדעות מפלות.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
תשובה
הפועלהשורשהבניין
מְנִיחִיםנ-ו/י-חהפעיל
אֻשְּׁשָׁהא-ש-שפועל
הוּכְחָהי/ו-כ-חהופעל
מִתְקוֹמְמִיםק-ו/י-םהתפעל
מְעֻנְיָנִיםע-נ-י-ןפועל
מְגַלִּיםג-ל-י/הפיעל
לְהִצָּמֵדצ-מ-דנפעל

שיטה: מסירים תחיליות וסופיות של נטייה (זמן, גוף, מספר), מזהים את סימני הבניין (תחילית, תנועות, דגש), ומה שנשאר – אותיות השורש. כשחסרה אות, שואלים איזו אות נוטה להיעלם (ו'/י' באמצע או בתחילת השורש, ה'/י' בסוף).

•מְנִיחִים – בינוני רבים. מְ + חיריק מלא (־ִי־) בין אותיות השורש: זו צורת הבינוני של הפעיל בשורשים שהאות האמצעית שלהם ו'/י' (כמו מֵבִין, מֵקִים; בהטיה: מְבִינִים, מְקִימִים). בעבר: הֵנִיחַ (בהווה: מֵנִיחַ, מְנִיחִים). השורש נ-ו/י-ח (מנוחה, הנחה). (יש גם הצורה מַנִּיחִים, מן הִנִּיחַ – גם היא בבניין הפעיל ובאותו שורש.)
•אֻשְּׁשָׁה – קובוץ באות הראשונה + דגש באות השנייה ← פֻּעַל (הסביל של פיעל: אִשֵּׁשׁ ← אֻשַּׁשׁ, ובנקבה אֻשְּׁשָׁה). השורש א-ש-ש – כאן הוא נוטה כמו שורש שלם (כל האותיות נשמרות).
•הוּכְחָה – ה' + שורוק בעבר ← הֻפְעַל (הסביל של הוֹכִיחַ). שורוק במקום קובוץ מופיע בשורשים שהאות הראשונה שלהם י'/ו' (כמו הוּלְדָה, הוּשְׁבָה). השורש י/ו-כ-ח (ויכוח, הוכחה).
•מִתְקוֹמְמִים – תחילית מִתְ־ ← התפעל, בינוני רבים. בשורשים שהאות האמצעית שלהם ו'/י', ההתפעל נבנה בהכפלת האות האחרונה: הִתְקוֹמֵם (ק-ו-מ-ם). השורש ק-ו/י-ם (קם, קומה).
•מְעֻנְיָנִים – מְ + קובוץ ← בינוני פֻּעַל (סביל של פיעל) בשורש מרובע, כמו מְתֻרְגָּם. ארבע אותיות שורש: ע-נ-י-ן (עניין, עִניֵן).
•מְגַלִּים – מְ + פתח + דגש באות השנייה ← בינוני פיעל (כמו מְדַבְּרִים). הסיום ־ִים בא במקום ה' של הבינוני (מְגַלֶּה ← מְגַלִּים) – סימן לשורש שהאות האחרונה שלו ה'/י'. השורש ג-ל-י/ה (גילוי, גלוי).
•לְהִצָּמֵד – שם פועל לְהִ + דגש באות הראשונה של השורש + צירי ← נפעל (כמו לְהִכָּנֵס). השורש צ-מ-ד (צמוד, צמידות).

טעות נפוצה: לכתוב ל"מְנִיחִים" בניין פיעל (בגלל ה־מְ בתחילת המילה) – בפיעל יש פתח ודגש (מְנַחֲמִים); כאן יש חיריק מלא, הסימן של הפעיל. ל"מְעֻנְיָנִים" לכתוב שורש ע-נ-י/ה – הנ' האחרונה היא אות שורש, כמו במילה "עניין".

שאלה 8 · שורשים דומים ובניינים; יָשִׁיר – שם תואר ופועל

מערכת הצורות20 נקודות
א.

לפניכם משפטים, ובהם פעלים ושמות מודגשים.
– התקינות הפוליטית הוֹבִילָה לשינוי בדרכי ההתבטאות. ______
– בעל המלון דיווח על הרס של ציוד ועל בְּלַאי גבוה מן הרגיל. ______
– יש לצקת את הבְּלִילָה אל תבנית העוגה. ______
– בביקורנו בעכו נְבַלֶּה גם בעיר העתיקה. ______
(1) ציינו ליד כל משפט את השורש של המילה המודגשת.
(2) מבין המילים המודגשות העתיקו את שני הפעלים, וציינו את הבניין של כל אחד מהם.
פועל: ______ הבניין: ______
פועל: ______ הבניין: ______

ב.

לפניכם בדיחה משעשעת.

המילה יָשִׁיר משמשת בבדיחה גם בתפקיד שם תואר וגם בתפקיד פועל.
השלימו את הטבלה שלפניכם.
המילה יָשִׁיר בתפקיד שם תואר:

השורשהמשקל

המילה יָשִׁיר בתפקיד פועל:

השורשהבניין
◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה

(1)
הוֹבִילָה – י/ו-ב-ל
בְּלַאי – ב-ל-י/ה
בְּלִילָה – ב-ל-ל
נְבַלֶּה – ב-ל-י/ה
(2)
פועל: הובילה – הבניין: הפעיל
פועל: נבלה – הבניין: פיעל

(1) ארבע מילים עם ב-ל – ושלושה שורשים שונים. מכריעים לפי הצורה והמשמעות:

•הוֹבִילָה – ה' + חולם בעבר ← הפעיל של שורש שהאות הראשונה שלו י'/ו' (כמו הוֹשִׁיבָה, הוֹלִידָה). השורש י/ו-ב-ל (יבול, מוביל, הובלה).
•בְּלַאי – התבלות של ציוד מרוב שימוש; קשור לפועל "בָּלָה" (התיישן, נשחק) ולמילה "בִּלָּיוֹן". השורש ב-ל-י/ה. הא' אינה שורשית.
•בְּלִילָה – תערובת (בצק נוזלי); משקל קְטִילָה, ושתי האותיות האחרונות זהות: השורש ב-ל-ל (בָּלַל = עירבב).
•נְבַלֶּה – "נבלה בעיר העתיקה" = נעביר שם זמן. עתיד, גוף מדברים (אנחנו). מסירים את התחילית נְ־ (אנחנו בעתיד) – נשאר ב-ל + ה בסוף; הה' בסוף הפועל בעתיד מעידה על שורש שהאות האחרונה שלו ה'/י'. השורש ב-ל-י/ה (בילוי, בִּלָּה).

(2) רק שתי מילים נטויות בזמן ובגוף – הן הפעלים:

•הוֹבִילָה – עבר, נסתרת, בניין הפעיל (הוֹבִיל – יוֹבִיל).
•נְבַלֶּה – עתיד, מדברים, בניין פיעל: פתח באות הראשונה של השורש + דגש באות השנייה (נְבַלֶּה, כמו נְדַבֵּר; העבר: בִּלָּה).

בְּלַאי ובְּלִילָה הם שמות.

טעות נפוצה: לתת ל"נְבַלֶּה" בניין נפעל בגלל ה־נ' בתחילתו – כאן נְ־ היא תחילית העתיד (אנחנו), והדגש ב־ל' והפתח ב־ב' הם סימני פיעל. טעות נוספת: לתת ל"בְּלִילָה" שורש ב-ל-י/ה – שתי למ"דים מעידות על ב-ל-ל.

סעיף ב

תשובה

שם תואר: השורש י-ש-ר, המשקל קָטִיל.
פועל: השורש ש-י-ר, הבניין קל (פעל).

הבדיחה: הנוסע שואל אם האוטובוס יָשִׁיר (שם תואר: נוסע ישר ליעד, בלי עצירות), והנהג עונה "הוא גם ישיר וגם ירקוד" – כאן יָשִׁיר הוא פועל בעתיד (ירקוד ↔ ישיר).

•שם תואר: יָשִׁיר – קמץ באות הראשונה + חיריק מלא (י) באות השנייה ← משקל קָטִיל (כמו עָשִׁיר, נָדִיר). השורש י-ש-ר (יָשָׁר, ישירות).
•פועל: "הוא יָשִׁיר" – עתיד, נסתר. התחילית יָ־ היא סימן העתיד, והחיריק המלא בין האותיות – סימן של שורש שהאות האמצעית שלו י' בבניין קל (שָׁר – יָשִׁיר, כמו שָׂם – יָשִׂים). השורש ש-י-ר (שִׁיר, שִׁירָה).

טעות נפוצה: לכתוב לפועל בניין הפעיל – הצורה דומה לעתיד הפעיל בשורשים כמו יָשִׁיב, יָקִים, ולכן הצורה לבדה אינה מכריעה. מכריעים לפי השורש והמשמעות: יָשִׁיר = ישמיע שיר, העתיד של שָׁר בבניין קל.

שאלה 9 · שמות פעולה ובניינים, צורת עתיד; שורש ומשקל או בסיס וצורן

מערכת הצורות20 נקודות
א.

לפניכם קטע, ובו שמות פעולה מודגשים.
התקינות הפוליטית מציעה הֲמָרָה של מילים קיימות במילות תחליף שיוצרות הֶבְדֵּל במשמעות הנלווית. ההִתְפַּתְּחוּת של התקינות הפוליטית החלה בעקבות ניסיון קִדּוּם (קידום) השוויון וקַבָּלַת האחר, ומטרתה הייתה הִמָּנְעוּת (הימנעות) מפגיעה ברגשות של קבוצות שונות באוכלוסייה.

•העתיקו מן הקטע שני זוגות של שמות פעולה מודגשים, שבכל זוג השמות יהיו באותו הבניין, וציינו את הבניין המשותף לכל זוג.

זוג 1: ______, ______ הבניין: ______
זוג 2: ______, ______ הבניין: ______

•כתבו צורת פועל בעתיד, בגוף מדבר, בשורש ובבניין של שם הפעולה הֲמָרָה. ______
ב.

לפניכם שמות.
פִּסְלוֹן, עִקָּרוֹן (עיקרון), פִּזְמוֹן, סִרְטוֹן, זִכָּרוֹן (זיכרון)
בטבלה שלפניכם מיינו את השמות על פי דרך התצורה שלהם.

שורש ומשקלבסיס וצורן סופי
◂ פתרון מלא לשאלה 9

סעיף א

תשובה

זוג 1: הֲמָרָה, הֶבְדֵּל – הבניין: הפעיל.
זוג 2: קִדּוּם, קַבָּלָה (קַבָּלַת) – הבניין: פיעל.
צורת עתיד בגוף מדבר: אָמִיר.

לכל שם פעולה מתאימים את הפועל שלו – והבניין של הפועל הוא הבניין של שם הפעולה:

•הֲמָרָה ← הֵמִיר (הפעיל; שורש מ-ו/י-ר; משקל הֲקָמָה – שם הפעולה של הפעיל בשורשים שהאות האמצעית שלהם ו'/י', כמו הֲבָנָה, הֲקָמָה).
•הֶבְדֵּל ← הִבְדִּיל (הפעיל; משקל הֶקְטֵל, כמו הֶסְבֵּר, הֶסְכֵּם).
•הִתְפַּתְּחוּת ← הִתְפַּתֵּחַ (התפעל) – אין לו בן זוג בקטע.
•קִדּוּם ← קִדֵּם (פיעל; משקל קִטּוּל).
•קַבָּלָה ← קִבֵּל (פיעל; משקל קַטָּלָה).
•הִמָּנְעוּת ← נִמְנַע (נפעל; משקל הִקָּטְלוּת) – אין לו בן זוג בקטע.

צורת העתיד: שורש מ-ו/י-ר, בניין הפעיל (הֵמִיר – יָמִיר). בגוף מדבר (אני) בעתיד: אָמִיר (כמו אָבִין, אָקִים). בגוף מדברים (אנחנו): נָמִיר.

הלקח: לבניין אחד יכולים להיות כמה משקלי שם פעולה: הפעיל – הַקְטָלָה / הֶקְטֵל; פיעל – קִטּוּל / קַטָּלָה.

טעות נפוצה: לזווג את "קַבָּלָה" עם "הֲמָרָה" בגלל הסיום ־ָה – הבניין נקבע לפי הפועל, לא לפי הסיומת. בצורת העתיד לכתוב "אֲמַר" או "אֶמְרֶה" – אלה מן השורשים א-מ-ר ומ-ר-י/ה, ולא מן מ-ו/י-ר.

סעיף ב

תשובה
שורש ומשקלבסיס וצורן סופי
עִקָּרוֹן, פִּזְמוֹן, זִכָּרוֹןפִּסְלוֹן, סִרְטוֹן

שיטה: מפרקים את הסיום ־וֹן ובודקים מה נשאר: אם נשארת מילה קיימת שהמשמעות שלה קשורה למשמעות השם – זו דרך של בסיס וצורן סופי. אם אין מילה כזו, והאותיות יושבות בתבנית קבועה – זו דרך של שורש ומשקל.

•פִּסְלוֹן = פֶּסֶל + ־וֹן (פסל קטן) – בסיס וצורן סופי (־וֹן של הקטנה).
•סִרְטוֹן = סֶרֶט + ־וֹן (סרט קצר) – בסיס וצורן סופי.
•עִקָּרוֹן – השורש ע-ק-ר במשקל קִטָּלוֹן (חיריק, דגש באות השנייה, קמץ), כמו עִפָּרוֹן.
•זִכָּרוֹן – השורש ז-כ-ר במשקל קִטָּלוֹן.
•פִּזְמוֹן – אין בעברית שם "פֶּזֶם" שממנו נוצר; השורש פ-ז-ם במשקל קִטְלוֹן (כמו שִׁלְטוֹן, דִּמְיוֹן).

טעות נפוצה: לשים את "זִכָּרוֹן" או "עִקָּרוֹן" בעמודת הבסיס והצורן כי יש מילים "זֵכֶר", "עִקָּר" – אבל בשמות אלה יש דגש באות השנייה וקמץ, כלומר תבנית משקל קבועה (קִטָּלוֹן), ולא הדבקה של ־וֹן לבסיס כפי שהוא.

שאלה 10 · השלמת פעלים ושמות עצם לפי שורש

מערכת הצורות20 נקודות
א.

לפניכם קטע שחסרים בו פעלים. כתבו בכל מקום ריק את הפועל המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
פרופסור ג'ונתן היידט הוא פסיכולוג חברתי שנמנה עם רשימת הוגי הדעות המובילים בעולם. בשיעוריו הוא ______ (ר-צ-י) על נושאים כמו ערכים ומוסר, והוא ______ (ד-ו-ן) בהם עם תלמידיו. זה שנים רבות הפרסומים והרעיונות שלו ______ (ז-כ-י) להצלחה אדירה.
פרופסור היידט ______ (פ-צ-ר) בָּנוּ להיחשף לדעות אחרות ולהקשיב להן. לדבריו, חשוב ואף הכרחי שאנחנו ______ (א-ת-ג-ר) את עמדותינו כדי ______ (ק-י-ם) חברה בריאה וטובה יותר. לטענתו, אנחנו מוציאים מן השיח כל מה שעלול לפגוע בנו או באחרים, וכך במקרים רבים אנחנו ______ (מ-נ-ע) מלדבר על נושאים במחלוקת. בסופו של דבר אנחנו ______ (ב-צ-ר) יותר ויותר בדעות שלנו, בתחושת צדק מוחלט ומתוך התגוננות יתר.
(על פי דורי, ר' (2023). התקינות הפוליטית משחיתה את החיפוש אחר האמת. אזהרת טריגר, מוסף כלכליסט)

ב.

לפניכם קטע שחסרים בו שמות עצם. כתבו בכל מקום ריק את שם העצם המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
הומור הוא כלי שיש בו ______ (י-ע-ל) בתחום של ______(ש-ו-ק) מוצרים באמצעות פרסומות. ה______ (ש-מ-ש) בהומור מרכך את הגישה של הצופים כלפי המפרסמים וגורם להם להסתכל עליהם באופן שונה.
______ (ב-ו-ן) במדדים, כמו "סקר הפרסומות הזכורות והאהובות", מגלה כי הצחוק טוב לא רק לבריאות, אלא גם למוצרים שמפרסמים. רוב הפרסומות שנחרתו ב______ (ז-כ-ר) של הצופים הן פרסומות משעשעות.
עם זאת, אחת ה______ (ש-ג-י) של משרדי הפרסום היא שאף על פי שהם מפיקים פרסומת מצחיקה, בסופו של דבר פעמים רבות הם אינם מצליחים לגרום לצופים לזכור או להבין את המסר.
(על פי בייר־לובוביץ', ע' (2012). הצחוק טוב למותג? "פרסומת הומוריסטית זה צל"ש או טר"ש". גלובס)

◂ פתרון מלא לשאלה 10

סעיף א

תשובה

מרצה (ר-צ-י); דן (ד-ו-ן); זוכים (ז-כ-י); מפציר (פ-צ-ר); נאתגר (א-ת-ג-ר); לקיים (ק-י-ם); נמנעים (מ-נ-ע); מתבצרים (ב-צ-ר).

שיטה: לכל מקום ריק קובעים שלושה דברים: (1) זמן וגוף – לפי הנושא ומילות הזמן ("הוא", "אנחנו", "זה שנים רבות"); (2) בניין – לפי המשמעות המוכרת של הפועל בשורש זה; (3) מילת היחס שאחרי המקום הריק – היא רמז לפועל הנכון (מרצה על, דן ב, זוכים ל, מפציר ב, נמנעים מ, מתבצרים ב).

•מרצה (ר-צ-י) – הוא מַרְצֶה על נושאים: הווה, נסתר, בניין הפעיל (הִרְצָה – מַרְצֶה). לא "מְרַצֶּה" (פיעל = משביע רצון).
•דן (ד-ו-ן) – הוא דָּן בהם: הווה, נסתר, בניין קל.
•זוכים (ז-כ-י) – הפרסומים זוֹכִים להצלחה: הווה, רבים, בניין קל. "זה שנים רבות" מציין מצב הנמשך עד היום – לכן הווה.
•מפציר (פ-צ-ר) – הוא מַפְצִיר בנו: הווה, נסתר, בניין הפעיל (הִפְצִיר = ביקש בתוקף).
•נאתגר (א-ת-ג-ר) – שאנחנו נְאַתְגֵּר: עתיד, מדברים, בניין פיעל בשורש מרובע (אִתְגֵּר).
•לקיים (ק-י-ם) – כדי לְקַיֵּם: שם פועל, בניין פיעל (קִיֵּם חברה = יצר והחזיק).
•נמנעים (מ-נ-ע) – אנחנו נִמְנָעִים מלדבר: הווה, מדברים, בניין נפעל.
•מתבצרים (ב-צ-ר) – אנחנו מִתְבַּצְּרִים בדעות: הווה, מדברים, בניין התפעל (התבצר = הסתגר בעמדה שלו).

טעות נפוצה: לכתוב "מתאתגרים" או "נתאתגר" (התפעל) – כאן אנחנו מאתגרים את עמדותינו, ולכן פיעל פעיל עם מושא ישיר. טעות נוספת: "לקום" (קל) במקום "לקיים" – אחרי שם הפועל בא מושא ("חברה"), ולכן נדרש פיעל.

סעיף ב

תשובה

תועלת (י-ע-ל); שיווק (ש-ו-ק); השימוש (ש-מ-ש); התבוננות (ב-ו-ן); בזיכרון / בזיכרונות (ז-כ-ר); השגיאות (ש-ג-י).

שיטה: בוחרים שם עצם מוכר מן השורש שמשמעותו מתאימה למשפט, ובודקים שהוא מתאים מבחינה תחבירית (מספר, יידוע, סמיכות).

•תועלת (י-ע-ל) – "כלי שיש בו תועלת"; משקל תַּקְטֶלֶת, והי' הראשונה של השורש נעלמה ובמקומה ו' (תוֹ־), כמו תוֹצֶרֶת, תוֹלַעַת.
•שיווק (ש-ו-ק) – "בתחום של שיווק מוצרים"; שם הפעולה של שִׁוֵּק (פיעל), משקל קִטּוּל.
•השימוש (ש-מ-ש) – "השימוש בהומור מרכך..."; שם הפעולה של השתמש, משקל קִטּוּל. ה' הידיעה כבר כתובה לפני המקום הריק.
•התבוננות (ב-ו-ן) – "התבוננות במדדים... מגלה"; שם הפעולה של הִתְבּוֹנֵן (התפעל), משקל הִתְקַטְּלוּת.
•(ב)זיכרון / (ב)זיכרונות (ז-כ-ר) – "נחרתו בזיכרון של הצופים"; משקל קִטָּלוֹן.
•השגיאות (ש-ג-י) – "אחת השגיאות" – אחרי "אחת ה..." בא שם עצם ברבים; משקל קְטִילָה (שְׁגִיאָה).

טעות נפוצה: לכתוב "שוק" במקום "שיווק" – "בתחום של שוק מוצרים" אינו מבטא את פעולת השיווק; ובמקום האחרון לכתוב "השגיאה" ביחיד – אחרי "אחת ה..." חייב לבוא רבים.

שאלה 11 · דרכי תצורה ומשמעות צורנים סופיים; שָׁרָת ותקינות פוליטית

מערכת הצורות20 נקודות
א.

לפניכם ארבעה שמות.
מִנְעָד, מִנְזָר, מִצְפֶּה, מִפְגָּן
(1) הקיפו את השם יוצא הדופן מבחינת דרך התצורה.
(2) ציינו את דרך התצורה של השם יוצא הדופן. ______

ב.

לפניכם ארבעה שמות שנוצרו בדרך של בסיס וצורן סופי.
שְׁאֵלוֹן, תְּשׁוּבוֹן, פָּעוֹטוֹן, חִידוֹן
(1) הקיפו את השם יוצא הדופן מבחינת משמעות הצורן הסופי.
(2) ציינו את משמעות הצורן הסופי המשותפת לשמות האחרים. ______

ג.

לפניכם משפט, ובו שלוש מילים מודגשות.
גישת התַּקִּינוּת הפּוֹלִיטִית יצרה כללים הקובעים אילו מילים אינן תַּקִּינוֹת פוליטית.
ציינו ליד כל אחת מן המילים שלפניכם את משמעות הצורן הסופי המודגש בה.
תַּקִּינוּת: ______ פּוֹלִיטִית: ______ תַּקִּינוֹת: ______

ד.

לפניכם רשימה של בעלי מקצוע שתפקידם אחזקה והפעלה במוסדות.
שָׁרָת, גַּבַּאי, תַּחְזוּקַאי, שַׁמָּשׁ
(1) הקיפו את השם יוצא הדופן מבחינת דרך התצורה.
(2) כיום בגלל התקינות הפוליטית הוחלפה המילה "שָׁרָת" בצירוף "אב בית".
לדעתכם, מדוע נמנעים כיום מן השימוש במילה "שָׁרָת"?

◂ פתרון מלא לשאלה 11

סעיף א

תשובה

(1) מִנְעָד.
(2) הלחם בסיסים (בסיס ובסיס): מִן + עַד.

•מִנְעָד = מִן + עַד – הטווח "מן... עד..." (מנעד קולות). שתי מילים שהולחמו למילה אחת: הלחם בסיסים.
•מִנְזָר – השורש נ-ז-ר, משקל מִקְטָל.
•מִצְפֶּה – השורש צ-פ-י/ה, משקל מִקְטָל (בשורשים שהאות האחרונה שלהם ה'/י' המשקל מקבל סיום ־ֶה: מִקְטֶה, כמו מִקְנֶה).
•מִפְגָּן – השורש פ-ג-ן (הִפְגִּין), משקל מִקְטָל.

שלושת האחרונים נוצרו בדרך של שורש ומשקל, ובכולם ה־מ' היא חלק מן המשקל.

טעות נפוצה: לנתח את מִנְעָד כמשקל מִקְטָל משורש נ-ע-ד – אין שורש כזה בעברית; המשמעות (טווח מ... עד...) חושפת את שני הבסיסים.

סעיף ב

תשובה

(1) פָּעוֹטוֹן.
(2) אוסף של דברים (קובץ).

•שְׁאֵלוֹן = שְׁאֵלָה + ־וֹן – אוסף של שאלות.
•תְּשׁוּבוֹן = תְּשׁוּבָה + ־וֹן – אוסף של תשובות (פתרונות לתרגילים).
•חִידוֹן = חִידָה + ־וֹן – אוסף של חידות/שאלות.
•פָּעוֹטוֹן = פָּעוֹט + ־וֹן – מקום שבו שוהים פעוטות (מסגרת לגיל הרך). כאן הצורן מציין מקום, לא אוסף.

טעות נפוצה: לכתוב ב־(2) "הקטנה" – הצורן ־וֹן מציין הקטנה במילים כמו סִפְרוֹן, סִרְטוֹן, אבל בשלושת השמות האלה המשמעות המשותפת היא אוסף.

סעיף ג

תשובה

תַּקִּינוּת: שם עצם מופשט (הפשטה).
פּוֹלִיטִית: נקבה.
תַּקִּינוֹת: ריבוי בנקבה (רבות).

•תַּקִּינוּת = תַּקִּין + ־וּת – הצורן יוצר שם עצם מופשט מן שם התואר: המצב או התכונה של היות תקין (כמו אֲמִינוּת, נְכוֹנוּת).
•פּוֹלִיטִית = פּוֹלִיטִי + ־ת – הצורן מציין נקבה (התאם לשם "התקינות", שהוא נקבה).
•תַּקִּינוֹת = תַּקִּינָה + ־וֹת – הצורן מציין ריבוי בנקבה (מילים... אינן תַּקִּינוֹת).

טעות נפוצה: לבלבל בין ־וּת (שורוק – הפשטה) ובין ־וֹת (חולם – ריבוי). הניקוד והמשמעות בהקשר מבחינים ביניהם.

סעיף ד

תשובה

(1) תַּחְזוּקַאי.
(2) משום שלשורש של המילה "שָׁרָת" (ש-ר-ת – לשרת אחרים) יש משמעות נלווית (קונוטציה) שלילית של נחיתות ומעמד נמוך, ואילו "אב בית" מבטא אחריות, כבוד וסמכות.

(1)

•תַּחְזוּקַאי = תַּחְזוּקָה (בסיס קיים) + ־אי (צורן של בעל מקצוע) – בסיס וצורן סופי.
•שָׁרָת – השורש ש-ר-ת, משקל קַטָּל (ר' אינה מקבלת דגש, ולכן הפתח שלפניה נעשה קמץ).
•שַׁמָּשׁ – השורש ש-מ-ש, משקל קַטָּל.
•גַּבַּאי – השורש ג-ב-י/ה, משקל קַטַּאי.

שלושתם נוצרו בדרך של שורש ומשקל, במשקלים של בעלי מקצוע.

(2) התשובה צריכה לקשר לתקינות הפוליטית: מילה שנתפסת כפוגעת או משפילה מוחלפת במילה ניטרלית או מכבדת. השורש ש-ר-ת מעורר משמעות של מי ש"משרת" אחרים – משמעות נלווית של נחיתות; "אב בית" מדגיש את האחריות של בעל התפקיד על המוסד.

טעות נפוצה: ב־(2) לענות באופן כללי ("כי זו מילה לא יפה") בלי להסביר את המשמעות הנלווית השלילית של המילה.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.