בגרות בלשון פרק הלשון, מותאם 011231 - קיץ 2025, מועד ב'
פרק הלשון, נוסח מותאם · שאלון 011231 · שאלון מותאם · קיץ, מועד ב' · 11 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2025, מועד ב', כל 11 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א – שם המספר – 20 נקודות
פרק ב – תחביר / פרק ג – מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים – 80 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (עמ' 4–5).
ד. הוראה מיוחדת: יש להקפיד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
פרק א: חובה – שם המספר
ההוראות לחלק זה
(20 נקודות)
ענו על שאלה 1.
שאלה 1 · שם המספר: בחירת הצורה הנכונה
במשפטים שלפניכם הקיפו את הצורות הנכונות של שם המספר מבין האפשרויות הנתונות.
בפגישה השתתפו שלושים ושש / שלושים ושישה נציגות ונציגים של ארגונים שונים.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
הכלל הבסיסי: במספרים 3–10 (וגם באחדות שבתוך מספר מורכב, כמו "ושישה", "ושלושה") שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – הצורה עם ה' (שישה, חמישה); עם שם עצם נקבה – הצורה בלי ה' (שש, חמש). לכן בכל משפט שואלים קודם: מה הנספר, ומה מינו? – ורק אחר כך בוחרים צורה.
1. סעיף מספר מאה ארבעים וחמש. אחרי המילה "מספר" המספר אינו סופר כמות אלא מזהה (שם של סעיף) – זהו מספר סתמי, והוא נאמר תמיד בצורת נקבה: חמש (ולא חמישה), אף ש"סעיף" הוא זכר. כך גם "חדר מספר שלוש", "קו מספר ארבע".
2. הפגישה האחת עשרה. מספר סודר מ־11 ומעלה נאמר במספר היסודי, מיודע, אחרי שם העצם, ומתאים לו במין. "פגישה" – נקבה, ולכן האחת עשרה (כמו "השורה האחת עשרה"). "אחד עשר" היא צורת הזכר.
3. בשלושים ואחד במרץ. בתאריכים הימים בחודש נאמרים בצורת זכר, כי הנספר הנסתר הוא "יום" (היום השלושים ואחד בחודש): שלושים ואחד, וכן "בעשרים ושלושה בינואר". "שלושים ואחת" – נקבה, שגוי בתאריך.
4. שלושים ושישה נציגות ונציגים. כשנספרים יחד שמות נקבה וזכר, ההתאם הוא לזכר: "ושישה" (צורת זכר), גם אם המילה הקרובה למספר ("נציגות") היא נקבה.
5. מאה ותשעה עשר אירועי הסתה. "אירוע" – זכר (אירוע אחד). במספרים 11–19 בזכר: האחדות עם ה' + "עשר": תשעה עשר. "תשע עשרה" היא צורת הנקבה. "מאה" זהה לשני המינים.
6. שנים עשר אחוזים. "אחוז" – זכר (אחוז אחד), ולכן שנים עשר ולא "שתים עשרה".
7. פי חמישה. אחרי "פי" (כפולה – כמה פעמים יותר) המספר בא בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי חמישה. "פי חמש" שגוי.
8. שלוש הצעות החוק. "הצעה" – נקבה (הצעה אחת), ולכן צורת הנקבה שלוש (בצורת הנסמך שְׁלוֹשׁ, לפני צירוף מיודע). "שלושת" היא צורת הנסמך של הזכר (שלושת הימים) – לא מתאימה לשם עצם נקבה.
9. שנת אלפיים עשרים ושתיים. "שנה" – נקבה, ולכן את מספר השנה קוראים בנקבה: ושתיים (ולא ושניים).
10. כחמישים ושלושה אלף צופים. כאן הנספר הקרוב למספר הוא המילה אלף, והיא זכר (אלף אחד). לכן "שלושה" בצורת זכר: חמישים ושלושה אלף (כמו "שלושת אלפים", "שלושה עשר אלף"). "צופים" אינו קובע את המין כאן, כי המספר סופר אלפים.
טעות נפוצה: "סעיף מספר מאה ארבעים וחמישה" (התאמה ל"סעיף" במקום מספר סתמי בנקבה); "שלושים ושש נציגות ונציגים" (התאמה למילה הקרובה בלבד); "חמישים ושלוש אלף" (התאמה ל"צופים" או לנקבה במקום ל"אלף").
פרק ב: תחביר
ההוראות לחלק זה
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר ופרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: פרק ב – תחביר או פרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
ציינו את שם הפרק שבחרתם: ______
(80 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 2–6 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: • בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שאלה 2 · סוגי משפטים, תפקידים תחביריים, המרה למשפט פשוט
לפניכם שני משפטים.
(1) מכיוון שאנשים אינם אוהבים מגבלות על חופש הדיבור, העוינות שלהם כלפי התקינות הפוליטית מובנת. ______
(2) הרחקה מכוונת של רגשות ומחשבות מן התודעה מאפשרת שליטה בדחפים, אך היא הרסנית לנפש האדם. ______
– אם המשפט מורכב, תחמו את הפסוקית שבו, וציינו את תפקידה התחבירי.
– אם המשפט הוא משפט איחוי, תחמו את איבריו.
ציינו ליד כל אחת מן המילים את התפקיד התחבירי שלה במשפט.
על חופש – ______
שליטה – ______
הרסנית – ______
לפניכם משפט מורכב.
לאחר שהוחלפה המילה "זקן" במילים "אזרח ותיק", הוחל השינוי על כל הפרסומים של המדינה.
המירו את המשפט במשפט פשוט בעל אותה המשמעות.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
משפט (1): משפט מורכב.
[מכיוון שאנשים אינם אוהבים מגבלות על חופש הדיבור,]פסוקית סיבה העוינות שלהם כלפי התקינות הפוליטית מובנת.
משפט (2): משפט איחוי.
[הרחקה מכוונת של רגשות ומחשבות מן התודעה מאפשרת שליטה בדחפים,]איבר א [אך היא הרסנית לנפש האדם.]איבר ב
על חופש – לוואי
שליטה – מושא
הרסנית – נשוא
שיטה: מסמנים את הנשואים. נשוא אחד – משפט פשוט. יותר מנשוא אחד – בודקים אם חלק אחד תלוי בחלק אחר (משפט מורכב) או שהחלקים שווי מעמד ומחוברים במילת קישור של איחוי (משפט איחוי).
משפט (1) – מורכב. נשואים: "אינם אוהבים", "מובנת".
משפט (2) – איחוי. נשואים: "מאפשרת", "הרסנית". "אך" היא מילת קישור של איחוי (ניגוד), ולכל איבר נושא ונשוא משלו: איבר א – נושא "הרחקה", נשוא "מאפשרת"; איבר ב – נושא "היא", נשוא "הרסנית". אף איבר אינו ממלא תפקיד בתוך האחר.
התפקידים:
טעות נפוצה: לכתוב ש"על חופש" הוא מושא בגלל מילת היחס "על" – בודקים למי הצירוף מתייחס: לשם "מגבלות", ולכן לוואי. במשפט (2) לכתוב "משפט מורכב" בגלל המילה "אך" – "אך" אינה מילת שעבוד.
סעיף ב
לאחר החלפת המילה "זקן" במילים "אזרח ותיק" הוחל השינוי על כל הפרסומים של המדינה.
שלב 1 – זיהוי הפסוקית: [לאחר שהוחלפה המילה "זקן" במילים "אזרח ותיק"] – פסוקית זמן ("לאחר ש...").
שלב 2 – המרה לצירוף שמני: כדי לקבל משפט פשוט מבטלים את הנשוא שבפסוקית והופכים אותו לשם פעולה: "הוחלפה" ← "החלפת". מילת השעבוד "לאחר ש" הופכת למילת היחס "לאחר". כך הפסוקית נעשית תיאור זמן: "לאחר החלפת המילה 'זקן' במילים 'אזרח ותיק'".
בדיקה: נשאר נשוא אחד בלבד – "הוחל" – ולכן המשפט פשוט, והמשמעות (סדר הזמנים) לא השתנתה. מתקבל גם: "אחרי החלפת...", "בעקבות החלפת...".
טעות נפוצה: להשאיר פועל נטוי ("לאחר שהחליפו...") – זה עדיין משפט מורכב.
שאלה 3 · פסוקיות מושא, מסירה ישירה והמרה להסגר; חלקים כוללים
לפניכם שני משפטים מורכבים, ובכל אחד מהם פסוקית אחת.
(1) המונח "תקינות פוליטית" מלמד כי המילים נבחרו משיקולים אידאולוגיים.
(2) מבקרי התקינות הפוליטית טוענים: "המרת מילים קיימות במילים אחרות לא תשרת את המטרה שלנו".
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם יש חלק כולל.
(1) גישת התקינות הפוליטית רגישה למיעוטים בחברה מבחינה עדתית ודתית.
(2) עדיין לא הוחלט אם היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות תתכנס בירושלים או בתל אביב.
השלימו את הטבלה שלפניכם – העתיקו את החלק הכולל בכל משפט, וציינו את התפקיד התחבירי שלו ואת הקשר הלוגי שבו.
| החלק הכולל | התפקיד התחבירי של החלק הכולל במשפט | הקשר הלוגי בחלק הכולל | |
|---|---|---|---|
| משפט (1) | |||
| משפט (2) |
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
(1) המונח "תקינות פוליטית" מלמד [כי המילים נבחרו משיקולים אידאולוגיים].
(2) מבקרי התקינות הפוליטית טוענים: ["המרת מילים קיימות במילים אחרות לא תשרת את המטרה שלנו"].
התפקיד התחבירי המשותף: (פסוקית) מושא.
המרה: לטענת מבקרי התקינות הפוליטית, המרת מילים קיימות במילים אחרות לא תשרת את המטרה שלהם (מתקבל גם: שלנו).
תחימה ותפקיד:
המרה למשפט פשוט בעל הסגר: הופכים את "מבקרי... טוענים" לצירוף בלי נשוא, שאינו קשור תחבירית לשאר המשפט: "לטענת מבקרי התקינות הפוליטית" (מתקבל גם "לדברי מבקרי...", "לדעת מבקרי..."). את הציטוט הופכים לתוכן המשפט עצמו, בלי נקודתיים ובלי מירכאות; ומכיוון שהדברים כבר אינם מובאים מפי הדוברים, מתאימים את הכינוי לגוף שלישי – "שלהם" (גם "שלנו" מתקבל). מפרידים את ההסגר בפסיק. נשאר נשוא אחד – "תשרת" – ולכן המשפט פשוט.
טעות נפוצה: לכתוב "מבקרי התקינות הפוליטית טוענים שהמרת..." – זו מסירה עקיפה, והמשפט עדיין מורכב. טעות נוספת: לתחום במשפט (2) את "מבקרי התקינות הפוליטית טוענים" כפסוקית – זה המשפט העיקרי.
סעיף ב
| החלק הכולל | התפקיד התחבירי | הקשר הלוגי | |
|---|---|---|---|
| משפט (1) | עדתית ודתית | לוואי | הוספה |
| משפט (2) | בירושלים או בתל אביב | תיאור (מקום) | ברירה |
מהו חלק כולל: שני רכיבים (או יותר) באותו תפקיד תחבירי, הקשורים לאותה מילה במשפט ומחוברים במילת קישור. מזהים את מילת הקישור ושואלים מה התפקיד של כל רכיב.
טעות נפוצה: במשפט (2) לכתוב "מושא" בגלל ש"בירושלים" בא אחרי הפועל – הפועל "תתכנס" אינו דורש השלמה; הצירוף מוסיף מידע על המקום. במשפט (1) לכתוב "תיאור" – "עדתית ודתית" מתארים שם ("מבחינה"), לא פועל.
שאלה 4 · נושא, נשוא ואוגד; נשוא מורחב, הסגר ומושא כולל; פסוקית בתוך פסוקית
לפניכם ארבעה משפטים, ובכל אחד מהם יש מילה המסומנת בקו.
(1) התקינות הפוליטית נהפכה למעין "משטרה" של דעות המשליטה כללים.
(2) היא עלולה להקצין התנהגויות והתבטאויות שליליות.
(3) בארצות הברית, למשל, אין לומר על אדם שהוא "שחור".
(4) תחום אחר הקשור בתופעת התקינות הפוליטית הוא העיסוק בגילו של אדם.
| נושא | אוגד | נשוא |
|---|---|---|
נשוא מורחב: ______
הסגר: ______
מושא כולל: ______
לפניכם משפט מורכב, ובו שתי פסוקיות.
ההנחה של רבים מאיתנו היא כי מה שישנה את המחשבות ואת התחושות שלנו, הוא שינויים בדרכי ההתבטאות.
תחמו את הפסוקיות במשפט, וציינו את התפקיד התחבירי של כל אחת מהן.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
| נושא | אוגד | נשוא |
|---|---|---|
| היא (2) | נהפכה (1), הוא (4) | אין (3) |
נשוא מורחב: עלולה להקצין (2)
הסגר: למשל (3)
מושא כולל: התנהגויות והתבטאויות (2)
מיון המילים – איך מכריעים:
דוגמאות לתפקידים:
טעות נפוצה: לסמן את "הוא" (4) כנושא בגלל שזה כינוי גוף – בודקים אם יש לפניו נושא אחר ואחריו נשוא שמני; אם כן, "הוא" הוא אוגד. ולהפך: "אין" (3) אינו אוגד, כי אחריו שם פועל ולא נשוא שמני.
סעיף ב
ההנחה של רבים מאיתנו היא [כי [מה שישנה את המחשבות ואת התחושות שלנו]פסוקית נושא, הוא שינויים בדרכי ההתבטאות]פסוקית נשוא.
שלב 1 – העיקרי: "ההנחה של רבים מאיתנו היא..." – נושא: ההנחה; אוגד: היא; והנשוא חסר – הוא כל מה שבא אחרי "כי". מהי ההנחה? – [כי ... בדרכי ההתבטאות], ולכן זו פסוקית נשוא. הפסוקית נמשכת עד סוף המשפט.
שלב 2 – פסוקית בתוך פסוקית: בתוך פסוקית הנשוא יש מבנה של נושא–אוגד–נשוא: "[מה שישנה...] הוא שינויים". מה הם שינויים בדרכי ההתבטאות? – "מה שישנה את המחשבות ואת התחושות שלנו". זה הנושא, ולכן [מה שישנה את המחשבות ואת התחושות שלנו] היא פסוקית נושא ("הוא" – אוגד, "שינויים" – נשוא).
איך מתחמים: פסוקית הנושא מתחילה ב"מה ש" ונגמרת בפסיק; פסוקית הנשוא מתחילה ב"כי" וכוללת את פסוקית הנושא.
טעות נפוצה: לסגור את פסוקית הנשוא בפסיק (אחרי "שלנו") – כך נשאר "הוא שינויים..." בלי מקום. הפסיק סוגר רק את הפסוקית הפנימית.
שאלה 5 · קשרים לוגיים והמרה לאיחוי; ניתוח משפט פשוט בתחימה
לפניכם שני משפטים.
(1) טאבו חברתי הוא איסור על מעשים מסוימים, ואילו טאבו לשוני הוא איסור על אמירת דברים מסוימים.
(2) על אף הכוונות הטובות של תנועת התקינות הפוליטית היא מושכת ביקורת מחוגים שונים.
משפט (1): המילה המציינת את הקשר הלוגי: ______ סוג הקשר הלוגי: ______
משפט (2): המילה המציינת את הקשר הלוגי: ______ סוג הקשר הלוגי: ______
במשפט שלפניכם נתחמו המילים.
[תופעת [התקינות [הפוליטית]]] [החלה להתפתח] [בקמפוסים [של ארצות [הברית]]].
נתחו את המשפט: ציינו מעל המילים התחומות את התפקידים התחביריים שלהן.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
משפט (1): ואילו – השוואה / עימות.
משפט (2): על אף – ויתור / הסתייגות.
המרה: הכוונות של תנועת התקינות הפוליטית טובות, אף על פי כן (למרות זאת / בכל זאת) היא מושכת ביקורת מחוגים שונים.
הקשרים:
המרה לאיחוי: במשפט איחוי, קשר של ויתור מבוטא במילת קישור הפותחת את האיבר השני: "אף על פי כן", "למרות זאת", "בכל זאת", "עם זאת". כדי לבנות איבר ראשון שלם הופכים את הצירוף "הכוונות הטובות" למשפט: "הכוונות ... טובות" ("טובות" נעשה נשוא).
[הכוונות של תנועת התקינות הפוליטית טובות,]איבר א [אף על פי כן היא מושכת ביקורת מחוגים שונים.]איבר ב
טעות נפוצה: להשתמש ב"אף על פי ש..." או "למרות ש..." – אלה מילות שעבוד, והתוצאה משפט מורכב ולא איחוי. טעות נוספת: "אבל" לבדו – זה קשר של ניגוד, לא ויתור.
סעיף ב
[תופעת [התקינות [הפוליטית]לוואי]לוואי]נושא [החלה להתפתח]נשוא מורחב [בקמפוסים [של ארצות [הברית]לוואי]לוואי]תיאור.
כלומר: תופעת התקינות הפוליטית – נושא; התקינות הפוליטית – לוואי (של "תופעת"); הפוליטית – לוואי (של "התקינות"); החלה להתפתח – נשוא מורחב; בקמפוסים של ארצות הברית – תיאור (מקום); של ארצות הברית – לוואי (של "בקמפוסים"); הברית – לוואי (של "ארצות").
שיטה – מן הגדול אל הקטן: קודם מזהים את התפקידים של שלוש התיבות הגדולות (החלקים העיקריים של המשפט), ואחר כך את התיבות הפנימיות – כל תיבה פנימית מתארת את המילה שלפניה.
התיבות הגדולות:
התיבות הפנימיות – לוואים:
טעות נפוצה: לכתוב ש"של ארצות הברית" הוא תיאור מקום נפרד – הוא אינו מתייחס לפועל אלא לשם "קמפוסים", ולכן לוואי. טעות נוספת: לסמן רק "החלה" כנשוא ואת "להתפתח" כמושא – "החלה להתפתח" הוא נשוא מורחב.
שאלה 6 · חלקי דיבור ותפקידים תחביריים; פירוק משפט למשפטים פשוטים
לפניכם קטע, ובו מילים מודגשות.
התחום האתני מעסיק מאוד את האמריקנים, בייחוד את אוכלוסיות המהגרים שבהן קבוצות שונות מעוניינות בשימור תרבותן וזהותן הנפרדות. במקרים אלה הגורם המניע אינו רק שיח הזכויות, אלא גם שיח הזהויות.
(מעובד על פי ההרצאה "תקינות פוליטית ומוגבלות", רוביק רוזנטל, 22/6/2009)
לפניכם טבלה, ובה המילים המודגשות בקטע.
כתבו ליד כל מילה בטבלה את חלק הדיבור שאליו היא שייכת ואת תפקידה התחבירי על פי הקטע שלעיל.
| המילה | חלק הדיבור | התפקיד התחבירי |
|---|---|---|
| מהגרים | ||
| מעוניינות | ||
| נפרדות | ||
| גורם |
לפניכם משפט מודגש.
משתמשי הרשת החברתית שחשבונותיהם נחסמו גילו לאחרונה שהסיבה לחסימה היא ההתבטאות שלהם במילים לא תקינוֹת פוליטית ברשומות (פוסטים) שלהם.
על פי המשפט המודגש, כתבו שלושה משפטים פשוטים, וסדרו אותם בסדר הכרונולוגי של האירועים.
משפט 1: ______
משפט 2: ______
משפט 3: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
| המילה | חלק הדיבור | התפקיד התחבירי |
|---|---|---|
| מהגרים | שם עצם | לוואי |
| מעוניינות | פועל | נשוא |
| נפרדות | שם תואר | לוואי |
| גורם | שם עצם | נושא |
חלק הדיבור נקבע לפי המילה בהקשר שלה; התפקיד התחבירי – לפי הקשר שלה למילים אחרות במשפט.
טעות נפוצה: לכתוב ש"גורם" הוא פועל (גורם = מביא לידי) – כאן יש לו ה' הידיעה ולוואי אחריו, ולכן הוא שם עצם. ב"מעוניינות" לכתוב "שם תואר" – בהקשר זה המילה מתפקדת כפועל בתפקיד נשוא.
סעיף ב
משפט 1: משתמשי הרשת החברתית התבטאו במילים לא תקינות פוליטית ברשומות שלהם.
משפט 2: חשבונותיהם נחסמו.
משפט 3: הם גילו זאת לאחרונה.
שלב 1 – פירוק לאירועים: במשפט שלושה תכנים: (א) "גילו לאחרונה..." – המשפט העיקרי; (ב) [שחשבונותיהם נחסמו] – פסוקית לוואי של "משתמשי"; (ג) [שהסיבה לחסימה היא ההתבטאות שלהם...] – פסוקית מושא, ובה מידע על אירוע שקרה קודם – ההתבטאות.
שלב 2 – סדר כרונולוגי: קודם המשתמשים התבטאו (הסיבה), אחר כך החשבונות נחסמו (התוצאה), ולבסוף הם גילו את הסיבה. סדר הכתיבה במשפט המקורי שונה מסדר האירועים.
שלב 3 – משפטים פשוטים: בכל משפט נשוא אחד בלבד. את שם הפעולה "ההתבטאות" הופכים לפועל "התבטאו". במשפט 3 משתמשים במילה מפנה ("זאת") כדי לא להזדקק לפסוקית. מתקבל גם: "לאחרונה הם גילו את סיבת החסימה".
טעות נפוצה: לכתוב משפט 3 עם פסוקית ("הם גילו שהחשבונות נחסמו בגלל...") – זה כבר אינו משפט פשוט; או לסדר את המשפטים לפי סדרם במשפט המקורי ולא לפי סדר האירועים.
פרק ג: מערכת הצורות
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: • בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שאלה 7 · ניתוח פעלים: שורש ובניין
לפניכם טבלה ובה שבעה משפטים ובכל משפט מודגש פועל.
השלימו את הטבלה – ציינו את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| תומכי התקינות הפוליטית מְנִיחִים ששינוי דרכי ההתבטאות יביא לשינוי התחושות והמחשבות. | ||
| הנחה זו מעולם לא אֻשְּׁשָׁה (אוששה) במחקרים. | ||
| הנחה זו גם לא הוּכְחָה בשום מחקר. | ||
| לדעת רבים, התקינות הפוליטית מגבילה את חופש הדיבור, ולכן הם מִתְקוֹמְמִים נגדה. | ||
| אנשים אינם מְעֻנְיָנִים (מעוניינים) שיכפו עליהם לומר דברים שהם אינם מאמינים בהם. | ||
| אנשים שרוצים לשנות את דרכי ההתבטאות שלהם, מְגַלִּים שלא קל לעשות זאת. | ||
| אנשים צריכים להפסיק לְהִצָּמֵד (להיצמד) לדעות מפלות. |
◂ פתרון מלא לשאלה 7
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מְנִיחִים | נ-ו/י-ח | הפעיל |
| אֻשְּׁשָׁה | א-ש-ש | פועל |
| הוּכְחָה | י/ו-כ-ח | הופעל |
| מִתְקוֹמְמִים | ק-ו/י-ם | התפעל |
| מְעֻנְיָנִים | ע-נ-י-ן | פועל |
| מְגַלִּים | ג-ל-י/ה | פיעל |
| לְהִצָּמֵד | צ-מ-ד | נפעל |
שיטה: מסירים תחיליות וסופיות של נטייה (זמן, גוף, מספר), מזהים את סימני הבניין (תחילית, תנועות, דגש), ומה שנשאר – אותיות השורש. כשחסרה אות, שואלים איזו אות נוטה להיעלם (ו'/י' באמצע או בתחילת השורש, ה'/י' בסוף).
טעות נפוצה: לכתוב ל"מְנִיחִים" בניין פיעל (בגלל ה־מְ בתחילת המילה) – בפיעל יש פתח ודגש (מְנַחֲמִים); כאן יש חיריק מלא, הסימן של הפעיל. ל"מְעֻנְיָנִים" לכתוב שורש ע-נ-י/ה – הנ' האחרונה היא אות שורש, כמו במילה "עניין".
שאלה 8 · שורשים דומים ובניינים; יָשִׁיר – שם תואר ופועל
לפניכם משפטים, ובהם פעלים ושמות מודגשים.
– התקינות הפוליטית הוֹבִילָה לשינוי בדרכי ההתבטאות. ______
– בעל המלון דיווח על הרס של ציוד ועל בְּלַאי גבוה מן הרגיל. ______
– יש לצקת את הבְּלִילָה אל תבנית העוגה. ______
– בביקורנו בעכו נְבַלֶּה גם בעיר העתיקה. ______
(1) ציינו ליד כל משפט את השורש של המילה המודגשת.
(2) מבין המילים המודגשות העתיקו את שני הפעלים, וציינו את הבניין של כל אחד מהם.
פועל: ______ הבניין: ______
פועל: ______ הבניין: ______
לפניכם בדיחה משעשעת.

המילה יָשִׁיר משמשת בבדיחה גם בתפקיד שם תואר וגם בתפקיד פועל.
השלימו את הטבלה שלפניכם.
המילה יָשִׁיר בתפקיד שם תואר:
| השורש | המשקל |
|---|---|
המילה יָשִׁיר בתפקיד פועל:
| השורש | הבניין |
|---|---|
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1)
הוֹבִילָה – י/ו-ב-ל
בְּלַאי – ב-ל-י/ה
בְּלִילָה – ב-ל-ל
נְבַלֶּה – ב-ל-י/ה
(2)
פועל: הובילה – הבניין: הפעיל
פועל: נבלה – הבניין: פיעל
(1) ארבע מילים עם ב-ל – ושלושה שורשים שונים. מכריעים לפי הצורה והמשמעות:
(2) רק שתי מילים נטויות בזמן ובגוף – הן הפעלים:
בְּלַאי ובְּלִילָה הם שמות.
טעות נפוצה: לתת ל"נְבַלֶּה" בניין נפעל בגלל ה־נ' בתחילתו – כאן נְ־ היא תחילית העתיד (אנחנו), והדגש ב־ל' והפתח ב־ב' הם סימני פיעל. טעות נוספת: לתת ל"בְּלִילָה" שורש ב-ל-י/ה – שתי למ"דים מעידות על ב-ל-ל.
סעיף ב
שם תואר: השורש י-ש-ר, המשקל קָטִיל.
פועל: השורש ש-י-ר, הבניין קל (פעל).
הבדיחה: הנוסע שואל אם האוטובוס יָשִׁיר (שם תואר: נוסע ישר ליעד, בלי עצירות), והנהג עונה "הוא גם ישיר וגם ירקוד" – כאן יָשִׁיר הוא פועל בעתיד (ירקוד ↔ ישיר).
טעות נפוצה: לכתוב לפועל בניין הפעיל – הצורה דומה לעתיד הפעיל בשורשים כמו יָשִׁיב, יָקִים, ולכן הצורה לבדה אינה מכריעה. מכריעים לפי השורש והמשמעות: יָשִׁיר = ישמיע שיר, העתיד של שָׁר בבניין קל.
שאלה 9 · שמות פעולה ובניינים, צורת עתיד; שורש ומשקל או בסיס וצורן
לפניכם קטע, ובו שמות פעולה מודגשים.
התקינות הפוליטית מציעה הֲמָרָה של מילים קיימות במילות תחליף שיוצרות הֶבְדֵּל במשמעות הנלווית. ההִתְפַּתְּחוּת של התקינות הפוליטית החלה בעקבות ניסיון קִדּוּם (קידום) השוויון וקַבָּלַת האחר, ומטרתה הייתה הִמָּנְעוּת (הימנעות) מפגיעה ברגשות של קבוצות שונות באוכלוסייה.
זוג 1: ______, ______ הבניין: ______
זוג 2: ______, ______ הבניין: ______
לפניכם שמות.
פִּסְלוֹן, עִקָּרוֹן (עיקרון), פִּזְמוֹן, סִרְטוֹן, זִכָּרוֹן (זיכרון)
בטבלה שלפניכם מיינו את השמות על פי דרך התצורה שלהם.
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
זוג 1: הֲמָרָה, הֶבְדֵּל – הבניין: הפעיל.
זוג 2: קִדּוּם, קַבָּלָה (קַבָּלַת) – הבניין: פיעל.
צורת עתיד בגוף מדבר: אָמִיר.
לכל שם פעולה מתאימים את הפועל שלו – והבניין של הפועל הוא הבניין של שם הפעולה:
צורת העתיד: שורש מ-ו/י-ר, בניין הפעיל (הֵמִיר – יָמִיר). בגוף מדבר (אני) בעתיד: אָמִיר (כמו אָבִין, אָקִים). בגוף מדברים (אנחנו): נָמִיר.
הלקח: לבניין אחד יכולים להיות כמה משקלי שם פעולה: הפעיל – הַקְטָלָה / הֶקְטֵל; פיעל – קִטּוּל / קַטָּלָה.
טעות נפוצה: לזווג את "קַבָּלָה" עם "הֲמָרָה" בגלל הסיום ־ָה – הבניין נקבע לפי הפועל, לא לפי הסיומת. בצורת העתיד לכתוב "אֲמַר" או "אֶמְרֶה" – אלה מן השורשים א-מ-ר ומ-ר-י/ה, ולא מן מ-ו/י-ר.
סעיף ב
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
| עִקָּרוֹן, פִּזְמוֹן, זִכָּרוֹן | פִּסְלוֹן, סִרְטוֹן |
שיטה: מפרקים את הסיום ־וֹן ובודקים מה נשאר: אם נשארת מילה קיימת שהמשמעות שלה קשורה למשמעות השם – זו דרך של בסיס וצורן סופי. אם אין מילה כזו, והאותיות יושבות בתבנית קבועה – זו דרך של שורש ומשקל.
טעות נפוצה: לשים את "זִכָּרוֹן" או "עִקָּרוֹן" בעמודת הבסיס והצורן כי יש מילים "זֵכֶר", "עִקָּר" – אבל בשמות אלה יש דגש באות השנייה וקמץ, כלומר תבנית משקל קבועה (קִטָּלוֹן), ולא הדבקה של ־וֹן לבסיס כפי שהוא.
שאלה 10 · השלמת פעלים ושמות עצם לפי שורש
לפניכם קטע שחסרים בו פעלים. כתבו בכל מקום ריק את הפועל המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
פרופסור ג'ונתן היידט הוא פסיכולוג חברתי שנמנה עם רשימת הוגי הדעות המובילים בעולם. בשיעוריו הוא ______ (ר-צ-י) על נושאים כמו ערכים ומוסר, והוא ______ (ד-ו-ן) בהם עם תלמידיו. זה שנים רבות הפרסומים והרעיונות שלו ______ (ז-כ-י) להצלחה אדירה.
פרופסור היידט ______ (פ-צ-ר) בָּנוּ להיחשף לדעות אחרות ולהקשיב להן. לדבריו, חשוב ואף הכרחי שאנחנו ______ (א-ת-ג-ר) את עמדותינו כדי ______ (ק-י-ם) חברה בריאה וטובה יותר. לטענתו, אנחנו מוציאים מן השיח כל מה שעלול לפגוע בנו או באחרים, וכך במקרים רבים אנחנו ______ (מ-נ-ע) מלדבר על נושאים במחלוקת. בסופו של דבר אנחנו ______ (ב-צ-ר) יותר ויותר בדעות שלנו, בתחושת צדק מוחלט ומתוך התגוננות יתר.
(על פי דורי, ר' (2023). התקינות הפוליטית משחיתה את החיפוש אחר האמת. אזהרת טריגר, מוסף כלכליסט)
לפניכם קטע שחסרים בו שמות עצם. כתבו בכל מקום ריק את שם העצם המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
הומור הוא כלי שיש בו ______ (י-ע-ל) בתחום של ______(ש-ו-ק) מוצרים באמצעות פרסומות. ה______ (ש-מ-ש) בהומור מרכך את הגישה של הצופים כלפי המפרסמים וגורם להם להסתכל עליהם באופן שונה.
______ (ב-ו-ן) במדדים, כמו "סקר הפרסומות הזכורות והאהובות", מגלה כי הצחוק טוב לא רק לבריאות, אלא גם למוצרים שמפרסמים. רוב הפרסומות שנחרתו ב______ (ז-כ-ר) של הצופים הן פרסומות משעשעות.
עם זאת, אחת ה______ (ש-ג-י) של משרדי הפרסום היא שאף על פי שהם מפיקים פרסומת מצחיקה, בסופו של דבר פעמים רבות הם אינם מצליחים לגרום לצופים לזכור או להבין את המסר.
(על פי בייר־לובוביץ', ע' (2012). הצחוק טוב למותג? "פרסומת הומוריסטית זה צל"ש או טר"ש". גלובס)
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
מרצה (ר-צ-י); דן (ד-ו-ן); זוכים (ז-כ-י); מפציר (פ-צ-ר); נאתגר (א-ת-ג-ר); לקיים (ק-י-ם); נמנעים (מ-נ-ע); מתבצרים (ב-צ-ר).
שיטה: לכל מקום ריק קובעים שלושה דברים: (1) זמן וגוף – לפי הנושא ומילות הזמן ("הוא", "אנחנו", "זה שנים רבות"); (2) בניין – לפי המשמעות המוכרת של הפועל בשורש זה; (3) מילת היחס שאחרי המקום הריק – היא רמז לפועל הנכון (מרצה על, דן ב, זוכים ל, מפציר ב, נמנעים מ, מתבצרים ב).
טעות נפוצה: לכתוב "מתאתגרים" או "נתאתגר" (התפעל) – כאן אנחנו מאתגרים את עמדותינו, ולכן פיעל פעיל עם מושא ישיר. טעות נוספת: "לקום" (קל) במקום "לקיים" – אחרי שם הפועל בא מושא ("חברה"), ולכן נדרש פיעל.
סעיף ב
תועלת (י-ע-ל); שיווק (ש-ו-ק); השימוש (ש-מ-ש); התבוננות (ב-ו-ן); בזיכרון / בזיכרונות (ז-כ-ר); השגיאות (ש-ג-י).
שיטה: בוחרים שם עצם מוכר מן השורש שמשמעותו מתאימה למשפט, ובודקים שהוא מתאים מבחינה תחבירית (מספר, יידוע, סמיכות).
טעות נפוצה: לכתוב "שוק" במקום "שיווק" – "בתחום של שוק מוצרים" אינו מבטא את פעולת השיווק; ובמקום האחרון לכתוב "השגיאה" ביחיד – אחרי "אחת ה..." חייב לבוא רבים.
שאלה 11 · דרכי תצורה ומשמעות צורנים סופיים; שָׁרָת ותקינות פוליטית
לפניכם ארבעה שמות.
מִנְעָד, מִנְזָר, מִצְפֶּה, מִפְגָּן
(1) הקיפו את השם יוצא הדופן מבחינת דרך התצורה.
(2) ציינו את דרך התצורה של השם יוצא הדופן. ______
לפניכם ארבעה שמות שנוצרו בדרך של בסיס וצורן סופי.
שְׁאֵלוֹן, תְּשׁוּבוֹן, פָּעוֹטוֹן, חִידוֹן
(1) הקיפו את השם יוצא הדופן מבחינת משמעות הצורן הסופי.
(2) ציינו את משמעות הצורן הסופי המשותפת לשמות האחרים. ______
לפניכם משפט, ובו שלוש מילים מודגשות.
גישת התַּקִּינוּת הפּוֹלִיטִית יצרה כללים הקובעים אילו מילים אינן תַּקִּינוֹת פוליטית.
ציינו ליד כל אחת מן המילים שלפניכם את משמעות הצורן הסופי המודגש בה.
תַּקִּינוּת: ______ פּוֹלִיטִית: ______ תַּקִּינוֹת: ______
לפניכם רשימה של בעלי מקצוע שתפקידם אחזקה והפעלה במוסדות.
שָׁרָת, גַּבַּאי, תַּחְזוּקַאי, שַׁמָּשׁ
(1) הקיפו את השם יוצא הדופן מבחינת דרך התצורה.
(2) כיום בגלל התקינות הפוליטית הוחלפה המילה "שָׁרָת" בצירוף "אב בית".
לדעתכם, מדוע נמנעים כיום מן השימוש במילה "שָׁרָת"?
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
(1) מִנְעָד.
(2) הלחם בסיסים (בסיס ובסיס): מִן + עַד.
שלושת האחרונים נוצרו בדרך של שורש ומשקל, ובכולם ה־מ' היא חלק מן המשקל.
טעות נפוצה: לנתח את מִנְעָד כמשקל מִקְטָל משורש נ-ע-ד – אין שורש כזה בעברית; המשמעות (טווח מ... עד...) חושפת את שני הבסיסים.
סעיף ב
(1) פָּעוֹטוֹן.
(2) אוסף של דברים (קובץ).
טעות נפוצה: לכתוב ב־(2) "הקטנה" – הצורן ־וֹן מציין הקטנה במילים כמו סִפְרוֹן, סִרְטוֹן, אבל בשלושת השמות האלה המשמעות המשותפת היא אוסף.
סעיף ג
תַּקִּינוּת: שם עצם מופשט (הפשטה).
פּוֹלִיטִית: נקבה.
תַּקִּינוֹת: ריבוי בנקבה (רבות).
טעות נפוצה: לבלבל בין ־וּת (שורוק – הפשטה) ובין ־וֹת (חולם – ריבוי). הניקוד והמשמעות בהקשר מבחינים ביניהם.
סעיף ד
(1) תַּחְזוּקַאי.
(2) משום שלשורש של המילה "שָׁרָת" (ש-ר-ת – לשרת אחרים) יש משמעות נלווית (קונוטציה) שלילית של נחיתות ומעמד נמוך, ואילו "אב בית" מבטא אחריות, כבוד וסמכות.
(1)
שלושתם נוצרו בדרך של שורש ומשקל, במשקלים של בעלי מקצוע.
(2) התשובה צריכה לקשר לתקינות הפוליטית: מילה שנתפסת כפוגעת או משפילה מוחלפת במילה ניטרלית או מכבדת. השורש ש-ר-ת מעורר משמעות של מי ש"משרת" אחרים – משמעות נלווית של נחיתות; "אב בית" מדגיש את האחריות של בעל התפקיד על המוסד.
טעות נפוצה: ב־(2) לענות באופן כללי ("כי זו מילה לא יפה") בלי להסביר את המשמעות הנלווית השלילית של המילה.