בגרות בלשון פרק הלשון, מותאם 011231 - קיץ 2026
פרק הלשון, נוסח מותאם · שאלון 011231 · שאלון מותאם · קיץ · 11 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2026, כל 11 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א – שם המספר – 20 נקודות
פרק ב – תחביר / פרק ג – מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים – 80 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (עמ' 4–5).
ד. הוראה מיוחדת: יש להקפיד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
פרק א: חובה – שם המספר
ההוראות לחלק זה
(20 נקודות)
ענו על שאלה 1.
שאלה 1 · בחירת הצורה הנכונה של שם המספר
במשפטים שלפניכם הקיפו את הצורות הנכונות של שם המספר מבין האפשרויות הנתונות.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
השיטה: לכל מספר שואלים שתי שאלות: (1) מה המין הדקדוקי של המעודד (שם העצם שנספר)? (2) באיזה סוג מספר מדובר – מספר יסודי שסופר, מספר סודר ("ה..."), תאריך, או מספר מופשט (סתם מספר, בלי שם עצם נספר)? כלל היסוד: במספרים 3–19 לזכר יש ה"א בסוף (שלושה, שבעה עשר), ולנקבה אין (שלוש, שבע עשרה). זכרו: בגלל זה הצורה "הקצרה" היא דווקא הנקבה.
1. בשנת אלפיים ושלוש עשרה – המעודד הוא "שנה", שם עצם בנקבה (שנה אחת), ולכן שלוש עשרה (בלי ה"א). קראו: "בשנת אלפיים ושלוש עשרה".
2. שמונים ושניים אחוזים – "אחוז" הוא זכר (אחוז אחד), ולכן שניים. במספר מורכב (עשרות + אחדות) הספרה האחרונה באה בצורה הנפרדת (שניים) ולא בצורת הסמיכות (שני). "שתיים" היא צורת הנקבה.
3. ארבעים ושבע פעמים – "פעם" היא נקבה (פעם אחת, פעמיים), ולכן שבע (בלי ה"א).
4. ארבע הזכיות – "זכייה" היא נקבה. כשהמספר מיודע ונסמך לשם עצם ("ארבע הזכיות" = הזכיות שמספרן ארבע), לנקבה צורת הנסמך זהה לצורה הנפרדת: ארבע. "ארבעת" היא צורת הסמיכות של זכר (ארבעת הימים, ארבעת השירים).
5. למקום האחד עשר – זהו מספר סודר ("ה..." = המקום שבתור הוא אחד עשר). מעל עשר אין צורות סודר מיוחדות (שני, שלישי... עשירי), ולכן משתמשים במספר היסודי המיודע, המתאים במינו לשם העצם: "מקום" זכר → האחד עשר.
6. בשבעה עשר במאי – בתאריך, המספר מתייחס ליום (היום השבעה עשר בחודש), ו"יום" זכר → שבעה עשר (עם ה"א).
7. שיר מספר תשע – אחרי המילה "מספר" בא מספר מופשט (שם של מספר, לא כמות של דברים). המספר המופשט נאמר תמיד בצורת הנקבה: תשע (כמו "קו מספר חמש", "חדר מספר שלוש").
8. פי שניים – הביטוי "פי..." (כמה מונים) בא בצורת הזכר: פי שניים, פי שלושה, פי עשרה.
9. מאה עשרים וחמש נקודות – "נקודה" נקבה, ולכן ספרת האחדות היא חמש (בלי ה"א). המאות והעשרות אינן משתנות לפי המין.
10. שבעה עשר אלף הודעות – כאן סופרים אלפים. המילה "אלף" היא זכר, ולכן המספר שלפניה מתאים לה, ולא ל"הודעות": שבעה עשר אלף (כמו "שלושת אלפים", "שלושה עשר אלף"). המין של "הודעות" אינו משפיע על המספר שסופר את האלפים.
טעות נפוצה: להתאים את המספר שלפני "אלף" לשם העצם שבסוף ("שבע עשרה אלף הודעות"), או לבחור "שלושה עשר" ו"שבעה" בגלל הרושם שהצורה עם ה"א היא נקבה – זה הפוך: שלושה, שבעה לזכר.
פרק ב: תחביר
ההוראות לחלק זה
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר ופרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: פרק ב – תחביר או פרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
ציינו את שם הפרק שבחרתם: ______
(80 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 2–6 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: • בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שאלה 2 · סוגי משפטים וחלקים כוללים; המרה למשפט תנאי
לפניכם שני משפטים, ובהם חלקים כוללים.
(1) המוזיקה אינה משפיעה על אורך החיים או על המשכיות המין האנושי. ______
(2) החינוך המוזיקלי אינו עומד בראש סדר העדיפויות של מערכת החינוך, וכך מועבר להורים ולילדים מסר שגוי בנוגע לחשיבותו. ______
אם המשפט מורכב, תחמו את הפסוקית; אם המשפט הוא משפט איחוי, תחמו את איבריו.
לפניכם משפט פשוט.
באמצעות השקעה בחינוך מוזיקלי מגיל צעיר נטפח דור של אזרחים יצירתיים.
המירו את המשפט במשפט מורכב בעל קשר לוגי של תנאי.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
(1) משפט פשוט: המוזיקה אינה משפיעה על אורך החיים או על המשכיות המין האנושי.
(2) משפט איחוי (מאוחה/מחובר): [החינוך המוזיקלי אינו עומד בראש סדר העדיפויות של מערכת החינוך,]איבר א [וכך מועבר להורים ולילדים מסר שגוי בנוגע לחשיבותו.]איבר ב
התפקיד המשותף לחלקים הכוללים: מושא
איך קובעים סוג משפט: סופרים נשואים. נשוא אחד – משפט פשוט. שני נשואים או יותר – בודקים אם יש מילת שעבוד (ש, כי, אם, כאשר...) שהופכת חלק אחד לתלוי (מורכב), או שני חלקים עצמאיים המחוברים במילת איחוי (איחוי).
משפט (1) – משפט פשוט. יש בו נשוא אחד בלבד: "אינה משפיעה" (הנושא: המוזיקה). החלק הכולל: "על אורך החיים או על המשכיות המין האנושי" – שני רכיבים שווי תפקיד, מחוברים במילת הברירה "או", ושניהם משלימים את אותו פועל. שואלים: "משפיעה על מה?" – זה מושא (מילת היחס "על" מוצרכת על ידי הפועל "להשפיע על").
משפט (2) – משפט איחוי. שני נשואים: "אינו עומד" ו"מועבר". כל חלק יכול לעמוד כמשפט עצמאי, והם מחוברים ב"וכך" – מילת קישור של איחוי המבטאת תוצאה.
החלק הכולל: "להורים ולילדים" – שני רכיבים באותו תפקיד, מחוברים בו' החיבור. "מועבר למי?" – מושא (מעבירים משהו למישהו).
התפקיד המשותף – מושא: בשני המשפטים החלק הכולל משלים את הפועל באמצעות מילת יחס שהפועל דורש (משפיעה על, מועבר ל).
טעות נפוצה: לסמן במשפט (2) את "החינוך... מערכת החינוך" כחלק כולל (אלה אינם רכיבים שווי תפקיד המחוברים זה לזה); לכתוב "תיאור" – "להורים ולילדים" אינו מציין מקום, זמן או סיבה, אלא את מקבלי המסר.
סעיף ב
אם נשקיע בחינוך מוזיקלי מגיל צעיר, נטפח דור של אזרחים יצירתיים.
שלב 1 – מה הופך לפסוקית: הצירוף "באמצעות השקעה בחינוך מוזיקלי מגיל צעיר" מבטא את מה שצריך לקרות כדי שתתקיים התוצאה. את שם הפעולה "השקעה" הופכים לפועל נטוי – "נשקיע" (באותו גוף כמו "נטפח" – אנחנו).
שלב 2 – מילת השעבוד: תנאי מובע ב"אם" (או "במקרה ש", "בתנאי ש"). אחרי פסוקית התנאי שבראש המשפט בא פסיק:
[אם נשקיע בחינוך מוזיקלי מגיל צעיר,]פסוקית תיאור תנאי נטפח דור של אזרחים יצירתיים.
בדיקה: שני נשואים (נשקיע, נטפח) ופסוקית אחת התלויה בחלק העיקרי – משפט מורכב; התוכן לא השתנה.
טעות נפוצה: לבחור מילת סיבה ("מפני ש") או תכלית ("כדי ש") במקום תנאי; לכתוב "נשקיע בחינוך..., ואז נטפח..." – זה משפט איחוי.
שאלה 3 · פסוקיות נושא וקשר לוגי; הסגר; המרה למורכב; ניתוח תפקידים
לפניכם שני משפטים מורכבים, ובכל אחד מהם יש פסוקית.
(1) ייתכן שהמוזיקה אינה צורך חיוני בחיי האדם כמו מים ומזון.
(2) ברור שלמוזיקה תרומה רבה לחיי האדם.
לפניכם משפט פשוט, ובו הסגר.
מוזיקה חיה מעצימה את התגובה הרגשית כנראה בגלל טבעה הדינמי והמשתנה.
הבעת רגש, הבעת ספק, ברירה, הבעת ודאות
לפניכם משפט פשוט.
לאחר לידת בננו הראשון התמלא הבית בשירי ילדים.
המירו את המשפט במשפט מורכב. שמרו על הקשר הלוגי.
לפניכם משפט פשוט שחלקיו התחביריים נתחמו.
ציינו מעל כל חלק את התפקיד התחבירי שלו.
| בגלל חשיבותה | של המוזיקה | היא | נלמדת | מגיל | צעיר. |
(במשפט המקורי "של המוזיקה" תחום במסגרת פנימית בתוך המסגרת של "בגלל חשיבותה", ו"צעיר" תחום במסגרת פנימית בתוך המסגרת של "מגיל".)
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
התפקיד – פסוקית נושא. בשני המשפטים החלק העיקרי הוא מילה אחת – "ייתכן", "ברור" – והיא הנשוא. שואלים: "מה ייתכן?" – [שהמוזיקה אינה צורך חיוני בחיי האדם כמו מים ומזון]; "מה ברור?" – [שלמוזיקה תרומה רבה לחיי האדם]. הפסוקית עונה על שאלת הנושא, ולכן היא פסוקית נושא. בדיקה: אפשר להמיר אותה בשם – "ברורה תרומתה הרבה של המוזיקה לחיי האדם".
ניתוח: [ייתכן]נשוא [שהמוזיקה אינה צורך חיוני בחיי האדם כמו מים ומזון.]פסוקית נושא
[ברור]נשוא [שלמוזיקה תרומה רבה לחיי האדם.]פסוקית נושא
הקשר הלוגי – ויתור / ניגוד / הסתייגות. משפט (1) מודה באפשרות מצמצמת (ייתכן שהמוזיקה אינה צורך חיוני כמו מים ומזון), ומשפט (2) קובע טענה בכיוון ההפוך (בכל זאת ברור שתרומתה רבה). כך מחברים ביניהם: "אף על פי שייתכן שהמוזיקה אינה צורך חיוני..., ברור שלמוזיקה תרומה רבה לחיי האדם", או: "ייתכן ש...; אולם/אבל ברור ש...". הקשר עובד בשני הניסוחים: ויתור (אף על פי ש) או ניגוד (אבל, אולם).
טעות נפוצה: לכתוב "פסוקית מושא" רק מפני שהפסוקית באה אחרי המילה העיקרית ונפתחת ב"ש"; "ייתכן" ו"ברור" אינם פעלים שדורשים מושא, אלא נשואים שהפסוקית היא הנושא שלהם. טעות נוספת: לכתוב קשר של סיבה או הוספה – המשפטים אינם מסבירים זה את זה ואינם מוסיפים טענה באותו כיוון.
סעיף ב
מהו הסגר: מילה או צירוף שאינם קשורים תחבירית לשום חלק במשפט ומביעים את עמדת הדובר (ספק, ודאות, רגש) או את מקור הדברים. הבדיקה: משמיטים אותו, והמשפט נשאר שלם ותקין – "מוזיקה חיה מעצימה את התגובה הרגשית בגלל טבעה הדינמי והמשתנה".
ההסגר – "כנראה". הוא אינו נושא, נשוא, מושא או תיאור; הוא מוסיף את יחס הדובר לתוכן.
המשמעות – הבעת ספק: "כנראה" = ייתכן, אולי, לא בטוח. הדובר אינו קובע בוודאות שזו הסיבה.
טעות נפוצה: לסמן כהסגר את "בגלל טבעה הדינמי והמשתנה" – זהו תיאור סיבה, חלק מן המשפט (משיב על "מדוע מעצימה?"); לבחור "הבעת ודאות" – כנראה אינו "בוודאי".
סעיף ג
כאשר נולד בננו הראשון, התמלא הבית בשירי ילדים.
שלב 1 – הקשר הלוגי: "לאחר לידת..." מציין זמן (מתי התמלא הבית?).
שלב 2 – מה הופך לפסוקית: שם הפעולה "לידת" הופך לפועל נטוי – "נולד"; הסומך "בננו הראשון" הופך לנושא של הפועל.
שלב 3 – מילת שעבוד של זמן: "כאשר", "כש", "אחרי ש", "לאחר ש", "מאז ש":
[כאשר נולד בננו הראשון,]פסוקית תיאור זמן התמלא הבית בשירי ילדים.
אפשר גם: "לאחר שנולד בננו הראשון, התמלא הבית בשירי ילדים".
בדיקה: שני נשואים (נולד, התמלא), פסוקית תלויה אחת – משפט מורכב; הקשר נשאר קשר של זמן.
טעות נפוצה: להחליף את הקשר ("מפני שנולד..." – סיבה), או להשאיר שם פעולה ("לאחר הלידה של בננו...") – אז המשפט נשאר פשוט.
סעיף ד
בגלל חשיבותה – תיאור; של המוזיקה – לוואי; היא – נושא; נלמדת – נשוא; מגיל – תיאור; צעיר – לוואי.
שלב 1 – הנשוא: הפועל הנטוי "נלמדת" (נפעל, הווה).
שלב 2 – הנושא: "מה נלמדת?" – "היא" (כינוי גוף שמחליף את "המוזיקה"). ההתאמה: היא – נלמדת (נקבה, יחידה).
שלב 3 – המשלימים:
המבנה: [תיאור + לוואי] [נושא] [נשוא] [תיאור + לוואי]. כלל עזר: מסגרת פנימית בתוך מסגרת של שם עצם היא כמעט תמיד לוואי.
טעות נפוצה: לסמן את "המוזיקה" כנושא (היא בתוך צירוף יחס שמתאר את "חשיבותה"); לסמן "מגיל" כמושא.
שאלה 4 · דיבור עקיף, הסגר ודיבור ישיר; חלקי דיבור
לפניכם משפט מורכב בדיבור עקיף.
המוזיקאים מצהירים שהמוזיקה חשובה מאוד בחייהם.
לפניכם קטע, ובו ארבע מילים המסומנות בקו.
חובבי מוזיקה ומעריצים של זמרים ולהקות אומרים שאין כמו האנרגיות בהופעה חיה. אם אתם מעריצים להקה או זמר ונוהגים ללכת להופעות שלהם, או אם אתם עצמכם נגנים חובבים, אתם בוודאי מזדהים עם ההרגשה הזאת.
ציינו מעל כל מילה המסומנת בקו את חלק הדיבור שלה.
לפניכם איור המציג דו־שיח דמיוני ומשעשע בין מיץ תפוזים למלפפון.
(האיור נוצר באמצעות בינה מלאכותית)
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
פסוקית מושא. "המוזיקאים מצהירים מה?" – [שהמוזיקה חשובה מאוד בחייהם]. הפסוקית משלימה את פועל האמירה "מצהירים" ומחליפה מושא ("מצהירים על חשיבות המוזיקה"). זו פסוקית של דיבור עקיף.
הסגר. את פועל האמירה הופכים לצירוף מוסר: "לדברי", "לדעת", "על פי". הצירוף מופרד בפסיק ואינו קשור לשום חלק אחר במשפט – זה הסגר. המשפט שנשאר, "המוזיקה חשובה מאוד בחייהם", הוא משפט פשוט (נשוא אחד: חשובה). משתמשים רק במידע שבמשפט – לא מוסיפים פרטים.
דיבור ישיר. במעבר מעקיף לישיר:
טעות נפוצה: להשאיר "בחייהם" בתוך המירכאות; לכתוב "המוזיקאים מצהירים, המוזיקה חשובה..." – זה אינו הסגר.
סעיף ב
חובבי (מוזיקה) – שם עצם
(ו)מעריצים (של זמרים) – שם עצם
(אתם) מעריצים (להקה) – פועל
(נגנים) חובבים – שם תואר
השיטה: אותה צורה יכולה להיות שם עצם, שם תואר או פועל (בינוני). מכריע התפקיד בהקשר.
טעות נפוצה: לסמן את שני ה"מעריצים" באותו חלק דיבור; לסמן "חובבים" כשם עצם.
סעיף ג
מקור ההומור: המלפפון מחזיק צינור ומשקה את הפרחים, ולכן מיץ התפוזים שואל "אתה מַשְׁקֶה?" – כלומר האם אתה משקה (את הגינה). המלפפון מבין את המילה כשם עצם – מַשְׁקֶה (נוזל לשתייה, כמו המיץ עצמו) – ועונה "אני לא משקה, אני מלפפון".
בשאלה – פועל: בינוני של בניין הפעיל (הִשְׁקָה – מַשְׁקֶה), נשוא עם הנושא "אתה"; מציין את פעולת ההשקיה.
בתשובה – שם עצם: "אני לא משקה, אני מלפפון" – "משקה" עומד מול "מלפפון", שני שמות עצם המציינים מה הוא.
טעות נפוצה: להחליף בין השניים. הרמז הוא בציור – המלפפון משקה את הפרחים.
שאלה 5 · תמורה וביטוי מכליל; צירוף משפטים בקשר סיבה; תפקיד מילות שאלה; פסוקיות ב"כי"
לפניכם משפט.
אנו משתמשים במוזיקה להפגת השיעמום בעת ביצוע פעולות שגרה יום־יומיות, כגון נהיגה או הדחת כלים.
לפניכם שני משפטים.
(1) האזנה למוזיקה יכולה לשפר את מצב הרוח.
(2) המוזיקה מורידה את רמות ההורמון קורטיזול, המזוהה עם מתח נפשי.
המירו את שני המשפטים במשפט מורכב ובו קשר לוגי מתאים.
לפניכם שני משפטים ובהם מילות שאלה. כתבו ליד כל משפט את התפקיד התחבירי של מילת השאלה.
(1) מה ישיר האומן בהופעה? ______
(2) מי שר את הבלדה הנפוליטנית? ______
לפניכם שני משפטים מורכבים, ובכל אחד מהם המילה כי פותחת פסוקית.
(1) הטענה כי מבחינה הישרדותית המוזיקה היא חסרת תכלית הפתיעה אותנו.
(2) מוזיקה חיה מעצימה את התגובה הרגשית כי טבעה הוא דינמי ומשתנה.
בכל אחד מן המשפטים תחמו את הפסוקית, וציינו את התפקיד התחבירי שלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
מהי תמורה: רכיב שבא אחרי רכיב אחר, ממלא את אותו תפקיד ומפרט או מבהיר אותו. תמורה פותחת לא פעם במילים "כגון", "למשל", "כלומר", ומופרדת בפסיק.
התמורה: "כגון נהיגה או הדחת כלים" – אלה דוגמאות ל"פעולות שגרה יום־יומיות". אפשר לבדוק: "בעת ביצוע נהיגה או הדחת כלים" – המשפט נשאר הגיוני, כי התמורה ממלאת את מקום הביטוי המכליל.
הביטוי המכליל: "פעולות (שגרה יום־יומיות)" – הכלל שהתמורה מפרטת.
התפקיד – לוואי: בצירוף "בעת ביצוע פעולות", "בעת ביצוע" הוא התיאור (זמן), ו"פעולות" הוא הסומך של "ביצוע" (ביצוע של מה?) – כלומר לוואי בתוך צירוף התיאור. התמורה מקבלת את אותו תפקיד.
טעות נפוצה: לכתוב שתפקיד הביטוי המכליל הוא "תיאור" – "בעת ביצוע" הוא התיאור כולו, ו"פעולות" הוא לוואי בתוכו; או להעתיק "נהיגה או הדחת כלים" בלי "כגון" כביטוי המכליל.
סעיף ב
האזנה למוזיקה יכולה לשפר את מצב הרוח כי היא מורידה את רמות ההורמון קורטיזול, המזוהה עם מתח נפשי.
(אפשר גם: "מפני ש / משום ש / כיוון ש..."; או: "מאחר שהמוזיקה מורידה את רמות ההורמון קורטיזול, המזוהה עם מתח נפשי, האזנה לה יכולה לשפר את מצב הרוח".)
שלב 1 – הקשר הלוגי: משפט (2) מסביר מדוע משפט (1) נכון: הקורטיזול קשור במתח, וירידה בו משפרת את מצב הרוח. זה קשר של סיבה ותוצאה ((2) = הסיבה, (1) = התוצאה).
שלב 2 – משפט מורכב: משפט מורכב נבנה במילת שעבוד – לסיבה: "כי", "מפני ש", "משום ש", "כיוון ש", "מאחר ש". הסיבה הופכת לפסוקית תיאור סיבה:
האזנה למוזיקה יכולה לשפר את מצב הרוח [כי היא מורידה את רמות ההורמון קורטיזול, המזוהה עם מתח נפשי.]פסוקית תיאור סיבה
"המוזיקה" בפסוקית מוחלפת ב"היא" כדי למנוע חזרה.
טעות נפוצה: "ולכן" או "לפיכך" – אלה מילות איחוי, והתוצאה היא משפט איחוי ולא מורכב; או קשר הפוך ("המוזיקה מורידה את הקורטיזול כי האזנה משפרת את מצב הרוח").
סעיף ג
(1) מושא
(2) נושא
השיטה: עונים על השאלה במשפט שלם, ובודקים את תפקיד המילה שמחליפה את מילת השאלה.
(1) מה – מושא. תשובה: "האומן ישיר שיר אהבה בהופעה". הנושא הוא "האומן" (הוא ישיר – התאמה בגוף, במין ובמספר), ו"מה" הוא הדבר שהאומן ישיר – מושא (ישיר את מה?).
(2) מי – נושא. תשובה: "הזמרת שרה את הבלדה". "מי" הוא מבצע הפעולה; "את הבלדה" הוא המושא (מסומן ב"את"), ולכן "מי" הוא נושא.
טעות נפוצה: ב־(1) לכתוב "נושא" כי מילת השאלה בראש המשפט – אבל הנושא הוא "האומן", שבא אחרי הנשוא.
סעיף ד
(1) הטענה [כי מבחינה הישרדותית המוזיקה היא חסרת תכלית]פסוקית לוואי הפתיעה אותנו.
(2) מוזיקה חיה מעצימה את התגובה הרגשית [כי טבעה הוא דינמי ומשתנה.]פסוקית סיבה (פסוקית תיאור סיבה)
הנקודה: המילה "כי" משמשת בשני תפקידים – כמו "ש" (פותחת פסוקית תוכן), או כמו "מפני ש" (פותחת פסוקית סיבה). מכריעים לפי השאלה שהפסוקית עונה עליה. בדיקה טובה: להחליף את "כי" ב"ש" או ב"מפני ש" ולראות מה נשאר הגיוני.
(1) פסוקית לוואי. החלק העיקרי: "הטענה... הפתיעה אותנו" (נושא: הטענה, נשוא: הפתיעה). הפסוקית באה מיד אחרי שם העצם "הטענה" ומפרטת את תוכנה: איזו טענה? – [כי מבחינה הישרדותית המוזיקה היא חסרת תכלית]. כאן "כי" = "ש" ("הטענה שמבחינה הישרדותית..."). פסוקית שמתארת שם עצם היא פסוקית לוואי. שימו לב שהפסוקית מסתיימת לפני הנשוא "הפתיעה".
(2) פסוקית סיבה. החלק העיקרי: "מוזיקה חיה מעצימה את התגובה הרגשית". "מדוע מעצימה?" – [כי טבעה הוא דינמי ומשתנה]. כאן "כי" = "מפני ש". הפסוקית מחליפה תיאור סיבה ("בגלל טבעה הדינמי") – פסוקית תיאור סיבה.
טעות נפוצה: לתחום ב־(1) עד סוף המשפט (כולל "הפתיעה אותנו") – "הפתיעה" הוא נשוא החלק העיקרי; או לכתוב ב־(1) "פסוקית סיבה" רק בגלל המילה "כי".
שאלה 6 · פירוק משפט מורכב; פיסוק
לפניכם משפט מורכב.
בתקופת מגפת הקורונה הצליחה השירה המשותפת להחזיר לאנשים את תחושת "היחד", שנלקחה מהם עקב ההגבלות שהוטלו בשל המגפה.
פרקו את המשפט לשלושה משפטים פשוטים על פי סדר הגיוני.
(1) ______
(2) ______
(3) ______
לפניכם שני משפטים שאין בהם סימני פיסוק. פסקו את המשפטים על פי ההנחיות שאחריהם.
ד"ר לורה בראון מומחית בהתפתחות ילדים טוענת שילדים שלומדים מוזיקה מפעילים בו־בזמן את חוש השמיעה את חוש הראייה ואת יכולת התנועה העדינה והגסה לדבריה למידה זו תורמת גם לשיפור הכישורים הלשוניים שלהם
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
(1) בשל מגפת הקורונה הוטלו הגבלות.
(2) עקב ההגבלות נלקחה מן האנשים תחושת "היחד".
(3) בתקופת מגפת הקורונה הצליחה השירה המשותפת להחזיר לאנשים את תחושת "היחד".
שלב 1 – מציאת הנשואים: "הצליחה (להחזיר)", "שנלקחה", "שהוטלו" – שלושה נשואים, ולכן שלושה משפטים.
שלב 2 – זיהוי הפסוקיות:
שלב 3 – סדר הגיוני = סדר הזמנים והסיבתיות: קודם הוטלו הגבלות (בגלל המגפה) ← בגללן נלקחה תחושת היחד ← השירה המשותפת החזירה אותה. לכן הסדר הפוך לסדר שבמשפט המקורי.
שלב 4 – כתיבת משפטים פשוטים עצמאיים: מוחקים את ש' הזיקה, משלימים את מה שהיא החליפה ("ההגבלות", "תחושת היחד") ומחליפים כינויים בשמות ("מהם" ← "מן האנשים"). בכל משפט נשוא אחד בלבד.
טעות נפוצה: לשמור על הסדר שבמשפט המקורי (התוצאה ראשונה); להשאיר "מהם" בלי לומר ממי; להשאיר "ש" באחד המשפטים.
סעיף ב
ד"ר לורה בראון, מומחית בהתפתחות ילדים, טוענת שילדים שלומדים מוזיקה מפעילים בו־בזמן את חוש השמיעה, את חוש הראייה ואת יכולת התנועה העדינה והגסה. לדבריה, למידה זו תורמת גם לשיפור הכישורים הלשוניים שלהם.
שלב 1 – גבולות המשפטים (נקודות): מחפשים את הנשואים העיקריים: "טוענת" (ואחריו פסוקית מושא עד "והגסה") ו"תורמת". לכן שתי נקודות: אחרי "והגסה" ובסוף הקטע (אחרי "שלהם").
שלב 2 – תמורה: "מומחית בהתפתחות ילדים" מפרטת מי היא ד"ר לורה בראון – תמורה. תמורה באמצע המשפט מוקפת בשני פסיקים: "ד"ר לורה בראון, מומחית בהתפתחות ילדים, טוענת".
שלב 3 – הסגר: "לדבריה" – צירוף מוסר שאינו קשור תחבירית לשאר המשפט. בתחילת משפט – פסיק אחריו: "לדבריה, למידה זו...".
שלב 4 – חלקים כוללים: בין רכיבים שווי תפקיד שמים פסיק, ולפני האחרון – ו' החיבור במקום פסיק: "את חוש השמיעה, את חוש הראייה ואת יכולת התנועה העדינה והגסה" (מושא כולל של "מפעילים"). אין פסיק בין "העדינה" ל"והגסה" – אלה שני לוואים של "התנועה" המחוברים בו'.
מה לא מפסקים: אין פסיק לפני "ש" של פסוקית המושא ("טוענת שילדים") ולא לפני פסוקית הלוואי המצמצמת ("ילדים שלומדים מוזיקה").
טעות נפוצה: לשים פסיק אחד בלבד סביב התמורה (רק לפניה או רק אחריה); לשים פסיק בין "והגסה" לבין "לדבריה" במקום נקודה – כך נוצר משפט ארוך ושגוי.
פרק ג: מערכת הצורות
ההוראות לחלק זה
(80 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 20 נקודות).
שימו לב: • בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שאלה 7 · שורש ובניין של פעלים בהקשר
לפניכם טבלה ובה משפטים. בכל משפט יש פועל מודגש.
השלימו את הטבלה – ציינו את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| המוזיקה הייתה יכולה לְהִכָּחֵד (להיכחד) מן העולם. | ||
| לא יָחוּל שום שינוי בהכנות לאירוע. | ||
| בדרך כלל מִתְוַסֵּף (מתווסף) למוזיקה ריקוד. | ||
| אנשים מוֹנִים כמה סיבות להאזנה למוזיקה. | ||
| בעזרת המוזיקה אנשים מְאַוְרְרִים (מאווררים) רגשות. | ||
| בזכות המוזיקה חיינו מוּאָרִים. | ||
| עלינו לְהוֹדוֹת שבתחומים מסוימים אנו מבינים מעט מאוד. |
◂ פתרון מלא לשאלה 7
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| לְהִכָּחֵד | כ-ח-ד | נפעל |
| יָחוּל | ח-ו-ל | קל (פעל) |
| מִתְוַסֵּף | ו-ס-ף (אפשר גם י-ס-ף) | התפעל |
| מוֹנִים | מ-נ-י | קל (פעל) |
| מְאַוְרְרִים | א-ו-ר-ר | פיעל |
| מוּאָרִים | א-ו-ר | הופעל |
| לְהוֹדוֹת | י-ד-י | הפעיל |
השיטה: (1) מורידים תחיליות וסופיות של נטייה (ל־ של שם הפועל, מ־ של הבינוני, ־ים, ־ות); (2) מזהים את סימני הבניין שנשארו (ה' בתחילה, דגש באות השנייה, ת' של התפעל, תנועת u ב־מוּ/הוּ); (3) מה שנשאר – והאותיות שנפלו לפי הגזרה – הוא השורש.
לְהִכָּחֵד – כ-ח-ד, נפעל. שם הפועל בנפעל הוא לְהִקָּטֵל (לְהִכָּנֵס, לְהִשָּׁמֵר): ל־ + הִ + דגש באות הראשונה של השורש (כּ) + צירה. הנו"ן של נפעל נטמעה בדגש. הבדיקה: בעבר – "נִכְחַד".
יָחוּל – ח-ו-ל, קל. עתיד בגזרת ע"ו: יָקוּם, יָשׁוּב, יָרוּץ. תנועת u (וּ) באמצע היא האות האמצעית של השורש. בעבר – "חָל", בשם הפועל – "לָחוּל".
מִתְוַסֵּף – ו-ס-ף, התפעל. סימני התפעל: מִתְ־ בהווה + דגש באות השנייה של השורש (סּ) + צירה. אחרי ההסרה של מִתְ־ נשארים ו-ס-ף. השורש המקורי הוא י-ס-ף (הוֹסִיף, יוֹסֵף), ובבניין התפעל הוא מופיע עם ו': הִתְוַסֵּף (כמו הִתְוַדַּע מן י-ד-ע). שני הניסוחים מתקבלים.
מוֹנִים – מ-נ-י, קל. בינוני רבים של גזרת ל"י בבניין קל: מוֹנֶה – מוֹנִים (כמו קוֹנֶה – קוֹנִים, רוֹצֶה – רוֹצִים). ה־וֹ היא תנועת הבינוני בקל (קוֹטֵל), והאות השלישית י' נעלמה לפני ־ים. בעבר – "מָנָה" (ספר).
מְאַוְרְרִים – א-ו-ר-ר, פיעל. ארבע אותיות שורש. פעלים מרובעים נוטים בבניין פיעל (מְקַטֵּל ← מְקַטְלֵל): מְ־ + פתח + שווא באמצע + צירה. בדומה ל"מְתַרְגֵּם", "מְצַלְצֵל". (השורש נגזר מן "אוויר"; אוורור = להכניס אוויר, ובהשאלה – לשחרר רגשות.)
מוּאָרִים – א-ו-ר, הופעל. הסימן מוּ־ בהווה הוא סימן ההופעל (מוּקְטָל). בגזרת ע"ו ההופעל נראה כך: מוּאָר, מוּבָן, מוּכָן (שורשים א-ו-ר, ב-י-ן, כ-ו-ן). הוא הסביל של הפעיל "מֵאִיר".
לְהוֹדוֹת – י-ד-י, הפעיל. שם הפועל בהפעיל: לְהַקְטִיל. בגזרת פ"י: לְהוֹ־ (לְהוֹרִיד, לְהוֹשִׁיב) – ה־וֹ מחליפה את ה־י' הראשונה של השורש. בגזרת ל"י הסיום הוא ־וֹת (לִבְנוֹת, לְהַפְנוֹת). כך מתקבל לְהוֹדוֹת (כמו לְהוֹרוֹת מן י-ר-י). בעבר: הוֹדָה, בעתיד: יוֹדֶה.
טעות נפוצה: לכתוב ל"לְהִכָּחֵד" בניין הפעיל בגלל ה־ה' (בהפעיל: לְהַקְטִיל); לכתוב ל"מוּאָרִים" שורש מ-א-ר או בניין הפעיל; לכתוב ל"לְהוֹדוֹת" שורש ה-ד-י או ו-ד-ה.
שאלה 8 · שורש, בניין וגוף של פעלים; חלקי דיבור; משקלי "קליטה"
לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם מודגש פועל.
(1) ציינו ליד כל משפט את השורש של הפועל המודגש בו.
(2) שניים מן הפעלים נוטים באותו הבניין. ציינו את הפעלים. ______, ______
(3) שניים מן הפעלים נוטים באותו הגוף. ציינו את הפעלים. ______, ______
לפניכם איור המציג דו־שיח דמיוני ומשעשע בין מיץ תפוזים למלפפון.
(האיור נוצר באמצעות בינה מלאכותית)
(1) מהו חלק הדיבור של המילה "משקה" בשאלתו של מיץ התפוזים? ______
(2) מהו חלק הדיבור של המילה "משקה" בתשובתו של המלפפון? ______
לפניכם טבלה, ובה שני משפטים. בכל משפט מודגשת המילה קליטה.
השלימו את הטבלה שלפניכם: ציינו את חלק הדיבור של המילה קליטה בכל משפט ואת המשקל שלה.
| חלק הדיבור | המשקל | |
|---|---|---|
| לשיר הזה יש מנגינה קְלִיטָה. | ||
| הקְלִיטָה של האינטרנט באזורנו גרועה. |
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1) הִתְרָה – ת-ר-י; הִתְרַגְּלָה – ר-ג-ל; הוֹתִירָה – י-ת-ר.
(2) הִתְרָה, הוֹתִירָה (שניהם בבניין הפעיל)
(3) הִתְרַגְּלָה, הוֹתִירָה (שניהם עבר, נסתרת – היא)
(1) השורשים – כאן ה־ת' מטעה. בשלושת הפעלים יש ה' ו־ת' בהתחלה, אבל רק באחד מהם ה־ת' שייכת לבניין.
(2) אותו הבניין – הִתְרָה והוֹתִירָה: הפעיל. הִתְרָה = הִקְטָה (הפעיל ל"י); הוֹתִירָה – הפעיל בגזרת פ"י (כמו הוֹרִידָה, הוֹשִׁיבָה). הִתְרַגְּלָה בהתפעל.
(3) אותו הגוף – הִתְרַגְּלָה והוֹתִירָה: עבר, נסתרת (היא). הסיומת ־ָה מציינת נסתרת (האוזן התרגלה, ההופעה הותירה). ב"הִתְרָה" ה־ה' הסופית אינה סיומת גוף אלא חלק מצורת ל"י – הִתְרָה היא נסתר (הוא – המדריך).
טעות נפוצה: לכתוב ל"הִתְרָה" שורש ר-א-ה או ת-ר-ה בבניין התפעל; לכתוב ל"הוֹתִירָה" שורש ו-ת-ר בהופעל; לחשוב ש"הִתְרָה" בגוף נסתרת בגלל ה־ה' שבסופה.
סעיף ב
(1) פועל
(2) שם עצם
מקור ההומור: המלפפון מחזיק צינור ומשקה את הפרחים, ולכן מיץ התפוזים שואל "אתה מַשְׁקֶה?" – כלומר האם אתה משקה (את הגינה). המלפפון מבין את המילה כשם עצם – מַשְׁקֶה (נוזל לשתייה, כמו המיץ עצמו) – ועונה "אני לא משקה, אני מלפפון".
(1) פועל: בינוני של בניין הפעיל, שורש ש-ק-י (הִשְׁקָה – מַשְׁקֶה – יַשְׁקֶה), כמו מַפְנֶה, מַרְאֶה (= מראה דרך). משמש נשוא לנושא "אתה".
(2) שם עצם: "אני לא משקה, אני מלפפון" – "משקה" עומד מול "מלפפון", שני שמות עצם המציינים מה הוא. זה שם במשקל מַקְטֶה (כמו מַרְאֶה, מַחֲנֶה), ואפשר להוסיף לו ה' הידיעה ורבים: "המשקאות".
טעות נפוצה: להחליף בין השניים. הרמז הוא בציור – המלפפון משקה את הפרחים.
סעיף ג
| חלק הדיבור | המשקל | |
|---|---|---|
| מנגינה קְלִיטָה | שם תואר | קָטִיל |
| הקְלִיטָה של האינטרנט | שם עצם | קְטִילָה |
שתי מילים בעלות אותה צורה בנקבה:
מנגינה קְלִיטָה – שם תואר, משקל קָטִיל. "קליטה" מתארת את שם העצם "מנגינה" (איזו מנגינה? קליטה – שנקלטת בקלות) ומתאימה לו במין ובמספר. זו צורת הנקבה של שם התואר קָלִיט: בזכר – "שיר קָלִיט", בנקבה – "מנגינה קְלִיטָה". המשקל נקבע לפי צורת היסוד (זכר יחיד): קָטִיל (כמו קָרִיא – קְרִיאָה, שָׁבִיר – שְׁבִירָה, אָכִיל). משקל קָטִיל מציין לא פעם יכולת/אפשרות (שאפשר לקלוט, לקרוא, לשבור).
הקְלִיטָה של האינטרנט – שם עצם, משקל קְטִילָה. "הקליטה" היא הנושא של המשפט, מיודעת ב־ה' ובאה אחריה "של האינטרנט" – שם עצם. זהו שם פעולה של בניין קל (קָלַט – קְלִיטָה), כמו כְּתִיבָה, שְׁמִירָה, הֲלִיכָה. כאן המשקל הוא קְטִילָה עצמו – אין לו צורת זכר.
הבדיקה: מעבירים לזכר. "שיר קָלִיט" – מתקבלת מילה תקינה, ולכן זהו שם תואר. "הקליטה של האינטרנט" – אי אפשר להעביר לזכר.
טעות נפוצה: לכתוב לשם התואר את המשקל קְטִילָה (משקל נקבע לפי הצורה הבסיסית בזכר יחיד).
שאלה 9 · משקל קיטול ושמות פעולה; שמות תואר: בסיס וצורן, בינוני ובניין, משקל
לפניכם קטע, ובו מודגשים השמות צִיּוּן, בַּקָּשָׁה.
בתרבות השבטית המוזיקה משמשת למשל בטקסים לצִיּוּן בַּקָּשָׁה לגשמים. המוזיקה בטקסים אלה מלווה בשירה ובריקודים. כמו כן המוזיקה משמשת לליווי פעולות יום־יומיות כגון ערבוב המזון.
(1) הקיפו בקטע שלושה שמות נוספים הנוטים באותו המשקל של השם צִיּוּן המודגש בקטע.
(2) ציינו את המשקל המשותף לכל השמות האלה. ______
(3) השמות צִיּוּן, בַּקָּשָׁה גזורים מאותו הבניין.
ציינו את הבניין. ______
(4) למשקלי השמות צִיּוּן, בַּקָּשָׁה יש משמעות משותפת.
ציינו את המשמעות המשותפת למשקלי השמות. ______
לפניכם קטע, ובו שבעה שמות תואר מודגשים.
השימוש הקָדוּם ביותר שנעשה במוזיקה היה בהקשר חֶבְרָתִי וכל ביצוע מוזיקלי היה חד־פעמי, אולם בימינו המצב שונה: בזכות הטכנולוגיה המִתְקַדֶּמֶת שפע מוּזִיקָלִי מצוי בהישג ידינו. אנו נהנים מגישה כמעט בלתי מֻגְבֶּלֶת (מוגבלת) לשירים חֲדָשִׁים ומְרַגְּשִׁים.
(1) מבין שמות התואר המודגשים בקטע, העתיקו שני שמות תואר שדרך התצורה שלהם היא בסיס וצורן סופי.
______, ______
(2) מבין שמות התואר המודגשים בקטע, העתיקו ארבעה שמות תואר הגזורים מצורות הבינוני, וציינו את הבניין של כל אחד מהם.
שם התואר: ______, הבניין: ______
שם התואר: ______, הבניין: ______
שם התואר: ______, הבניין: ______
שם התואר: ______, הבניין: ______
(3) מבין שמות התואר המודגשים בקטע, העתיקו שם תואר שדרך התצורה שלו היא שורש ומשקל, והוא אינו צורת בינוני. כתבו את משקלו.
שם התואר: ______, המשקל: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1) ריקודים, ליווי, ערבוב
(2) קִטּוּל
(3) פיעל
(4) שמות פעולה
(1)–(2) משקל קִטּוּל. "צִיּוּן" בנוי כך: חיריק באות הראשונה, דגש באות השנייה, שורוק (וּ) לפני האות האחרונה – קִטּוּל (שורש צ-י-ן). מחפשים בקטע שמות באותה תבנית; בכתיב מלא רואים י' אחרי האות הראשונה ו־ו' לפני האחרונה:
זכרו: המשקל נקבע לפי צורת היחיד – "ריקודים" הוא רבים של רִקּוּד.
לא שייכים: "שירה" (שִׁירָה, קִילָה), "טקסים" (טֶקֶס – קֶטֶל), "פעולות" (פְּעֻלָּה – קְטֻלָּה), "מזון" (מָזוֹן – קָטוֹל).
(3) בניין פיעל. משקל קִטּוּל הוא שם הפעולה של פיעל: צִיֵּן – צִיּוּן, רִקֵּד – רִקּוּד. גם בַּקָּשָׁה (משקל קַטָּלָה) הוא שם פעולה של פיעל: בִּקֵּשׁ – בַּקָּשָׁה (כמו קִבֵּל – קַבָּלָה, כִּפֵּר – כַּפָּרָה). הדגש באות השנייה בשני השמות הוא סימן מוכר של פיעל.
(4) המשמעות המשותפת – שמות פעולה. שני המשקלים מציינים את הפעולה עצמה: צִיּוּן = הפעולה של לְצַיֵּן; בַּקָּשָׁה = הפעולה של לְבַקֵּשׁ.
טעות נפוצה: לבחור את "שירה" או "פעולות" כי גם הן שמות פעולה – השאלה היא על אותו המשקל, לא על אותה משמעות; לכתוב ב־(3) "קל" ל"בקשה" בגלל הפתח בהתחלה.
סעיף ב
(1) חֶבְרָתִי, מוּזִיקָלִי
(2) קָדוּם – קל; מִתְקַדֶּמֶת – התפעל; מֻגְבֶּלֶת – הופעל; מְרַגְּשִׁים – פיעל
(3) חֲדָשִׁים – קָטָל
(1) בסיס וצורן סופי. מחפשים שם תואר שבנוי ממילה שלמה + סיומת גזירה ־ִי (צורן היחס):
משמעות הצורן: "שקשור ל־", "שייך ל־" (חברתי = הקשור בחברה).
(2) צורות בינוני. בינוני מזהים לפי תבנית ההווה של הבניין:
(3) שורש ומשקל שאינו בינוני – חֲדָשִׁים, משקל קָטָל. הצורה הבסיסית: חָדָשׁ (זכר יחיד) – קמץ, קמץ: קָטָל (כמו יָשָׁר, חָכָם, זָקָן). ברבים הקמץ הראשון מתקצר לחטף: חֲדָשִׁים, כמו חֲכָמִים. אין בניין שהווה שלו בתבנית קָטָל, ולכן זה אינו בינוני.
טעות נפוצה: לשכוח ש"קָדוּם" הוא בינוני פעול של קל ולחפש פועל רביעי; לכתוב ל"חדשים" את המשקל קְטָלִים (המשקל נקבע לפי זכר יחיד).
שאלה 10 · שורש, בסיס ומשקל וצורנים סופיים; משקלי בעלי תפקידים; בסיס לועזי ועברי
לפניכם קטע, ובו מודגשים שלושה שמות.
באחד מן הראיונות שנערכו עם נעמי שמר ז"ל היא נשאלה אם היא מגדירה את עצמה פִּזְמוֹנָאִית או מְשׁוֹרֶרֶת. תשובתה הייתה: "אני מִזְמוֹרָאִית".
(1) ציינו את השורש של השם מְשׁוֹרֶרֶת. ______
(2) כל אחד מן השמות פִּזְמוֹנָאִית, מִזְמוֹרָאִית נוצר מבסיס ומשני צורנים סופיים.
פִּזְמוֹנָאִית הבסיס: ______ משקל הבסיס: ______
מִזְמוֹרָאִית הבסיס: ______ משקל הבסיס: ______
הצורן הסופי: ______ משמעות הצורן: ______
הצורן הסופי: ______ משמעות הצורן: ______
לפניכם רשימה, ובה שמות של בעלי תפקידים בבית ספר למוזיקה.
נַגָּנִים, מַלְחִינִים, מְחַנְּכִים, זַמָּרִים, מוֹרִים, מְעַבְּדִים
מיינו את השמות לשלושה זוגות על פי המשקל.
הזוג: ______ ______
הזוג: ______ ______
הזוג: ______ ______
לפניכם שלושה שמות שדרך התצורה שלהם היא בסיס וצורן סופי.
צֵ'לָן, חֲלִילָן, מוּזִיקַאי
(1) הקיפו את השם היוצא דופן מבחינת הבסיס שלו.
(2) נמקו את תשובתכם. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
(1) ש-י-ר
(2) • פִּזְמוֹנָאִית – הבסיס: פִּזְמוֹן, משקל הבסיס: קִטְלוֹן.
מִזְמוֹרָאִית – הבסיס: מִזְמוֹר, משקל הבסיס: מִקְטוֹל.
הצורן ־ִית (־ת) – נקבה.
(1) מְשׁוֹרֶרֶת – ש-י-ר. מ' בשווא – בינוני של פיעל. בגזרת ע"ו/י פיעל בא בתבנית פוֹלֵל: חולם אחרי האות הראשונה והאות האחרונה של השורש נכפלת (שׁוֹרֵר, כמו כּוֹנֵן מ־כ-ו-ן). הרי"ש הכפולה אינה מעידה על שורש ש-ר-ר; המשמעות קשורה ל"שיר" ול"שר". מְשׁוֹרֵר ← נקבה: מְשׁוֹרֶרֶת.
(2) בסיס + שני צורנים:
מפרקים מן הסוף: פִּזְמוֹנָאִית = פִּזְמוֹן + ־ַאי + ־ִית.
הצורנים:
ההבדל בין המילים: נעמי שמר בחרה בצורה "מזמוראית" (מזמור – שיר, בעיקר בעל אופי מקודש או חגיגי), שמבטאת עמדה משלה בין "פזמונאית" ל"משוררת".
טעות נפוצה: לכתוב שורש ש-ר-ר ל"משוררת"; לכתוב צורן ־ִי (שייכות) במקום ־ַאי; לפרק "פזמונאית" ל־פזמון + ־ית בלבד.
סעיף ב
נַגָּנִים, זַמָּרִים (קַטָּל)
מַלְחִינִים, מוֹרִים (מַקְטִיל – בינוני הפעיל)
מְחַנְּכִים, מְעַבְּדִים (מְקַטֵּל – בינוני פיעל)
השיטה: מורידים את סיומת הרבים ־ִים, מוצאים את השורש ומשווים את התבנית של צורת היחיד.
טעות נפוצה: לזווג "מורים" עם "מחנכים" לפי המשמעות (שניהם עוסקים בהוראה) – המיון הוא לפי המשקל; או לזווג "מלחינים" עם "מחנכים" בגלל ה־מ' שבתחילתם (מַ־ בהפעיל, מְ־ בפיעל).
סעיף ג
(1) חֲלִילָן
(2) בשני השמות "צ'לן" ו"מוזיקאי" הבסיס הוא לועזי (צ'לו, מוזיקה), ואילו בשם "חלילן" הבסיס הוא עברי (חליל).
פירוק:
בשלושתם הצורן מציין בעל מקצוע, ולכן ההבדל הוא רק במקור הבסיס: חלילן יוצא דופן כי בסיסו עברי. בנימוק יש להזכיר את שני הצדדים – הלועזי והעברי.
טעות נפוצה: לבחור "מוזיקאי" כי הצורן שלו שונה (־ַאי ולא ־ָן) – השאלה היא על הבסיס, לא על הצורן.
שאלה 11 · השלמת פעלים ושמות לפי השורש בהקשר
לפניכם קטע שחסרים בו פעלים. קראו אותו, וכתבו את הפועל המתאים על פי השורש בסוגריים.
גם בתחום המוזיקה הבינה המלאכותית ______ (ח-ו-ל) כיום מהפכה של ממש, והיא ______ (א-ת-ג-ר) את כל מה שידענו עד כה על יצירה אנושית. כיום הבינה המלאכותית ______ (ש-ל-ב) בהיבטים רבים של העשייה המוזיקלית, ו______ (ש-נ-י) לחלוטין את האופן שבו אנו יוצרים ו______ (פ-ו-ק) מוזיקה.
כלֵי הבינה המלאכותית ______ (א-פ-ש-ר) להלחין שירים ואף ______ (ח-ק-י) קולות אנושיים. ______ (ס-פ-ק) רק כמה הנחיות פשוטות, ו______ (י-צ-ר) שיר. יש מי ש______ (ש-ו-י) את המהפכה הזאת למהפכה שגרמו הטלפונים החכמים לתחום הצילום: כל מי שיש לו טלפון חכם, נהיה צלם.
לפניכם קטע שחסרים בו שמות. קראו אותו, וכתבו את השם המתאים על פי השורש בסוגריים.
המושג "מוזיקת עולם" הוא ______ (כ-נ-י) למוזיקה "שאינה מערבית", ובעבר היא הוגדרה "מוזיקה עממית". יש בה ______ (ג-ו-ן) סגנונות, שמקורם בעיקר באפריקה, באסיה, בדרום אמריקה ובמזרח התיכון. ה______ (א-פ-י-ן) של המוזיקה הזאת משתנים מתרבות לתרבות, אך לרוב אפשר לזהות בה ______ (ש-מ-ש) בכלי נגינה מסורתיים כגון תופים וחלילים. כמו כן היא מאופיינת ב______ (ק-צ-ב) מיוחדים. מוזיקת עולם משמשת אמצעי לביטוי זהות תרבותית ולשימור ______ (מ-ס-ר) עתיקה.
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
1. (ח-ו-ל) מְחוֹלֶלֶת
2. (א-ת-ג-ר) מְאַתְגֶּרֶת
3. (ש-ל-ב) מְשֻׁלֶּבֶת / מִשְׁתַּלֶּבֶת
4. (ש-נ-י) (ו)מְשַׁנָּה
5. (פ-ו-ק) (ו)מְפִיקִים
6. (א-פ-ש-ר) מְאַפְשְׁרִים
7. (ח-ק-י) לְחַקּוֹת / מְחַקִּים
8. (ס-פ-ק) מַסְפִּיקוֹת
9. (י-צ-ר) (ו)נוֹצָר / (ו)יִוָּצֵר
10. (ש-ו-י) (ש)מַשְׁוִים / (ש)הִשְׁווּ / (ש)יַשְׁווּ / (ש)מַשְׁוֶה / (ש)הִשְׁוָה / (ש)יַשְׁוֶה
השיטה לכל חסר: (1) מי הנושא? – לפיו קובעים מין, מספר וגוף; (2) מה הזמן? – הקטע כתוב בהווה ("כיום"); (3) איזה בניין מתאים למשמעות (פעיל/סביל, יוצא/עומד)? (4) נוטים לפי הגזרה.
1. מְחוֹלֶלֶת – נושא: הבינה המלאכותית (נקבה); "לחולל מהפכה" = לגרום לה. פיעל של ע"ו בתבנית פוֹלֵל: מְחוֹלֵל ← מְחוֹלֶלֶת (כמו מְכוֹנֶנֶת).
2. מְאַתְגֶּרֶת – היא (הבינה) מאתגרת את מה שידענו. שורש מרובע ← פיעל: מְקַטְלֶלֶת ← מְאַתְגֶּרֶת.
3. מְשֻׁלֶּבֶת / מִשְׁתַּלֶּבֶת – הבינה אינה משלבת דבר אחר, היא עצמה משולבת בהיבטים רבים. סביל של פיעל – פֻּעַל: מְקֻטֶּלֶת ← מְשֻׁלֶּבֶת; או התפעל: מִשְׁתַּלֶּבֶת (ש' ו־ת' מתחלפות במקומן – הִשְׁתַּלֵּב).
4. (ו)מְשַׁנָּה – "משנה את האופן" (פעיל, עם מושא). פיעל ל"י בהווה נקבה: מְשַׁנָּה (כמו מְנַסָּה).
5. (ו)מְפִיקִים – "אנו יוצרים ומפיקים" (רבים, מקביל ל"יוצרים"). הפעיל ע"ו: הֵפִיק – מֵפִיק ← מְפִיקִים (כמו מֵבִין – מְבִינִים).
6. מְאַפְשְׁרִים – נושא: כלי (רבים, זכר). מרובע ← פיעל: מְאַפְשֵׁר ← מְאַפְשְׁרִים.
7. לְחַקּוֹת / מְחַקִּים – "מאפשרים להלחין... ואף לחקות" (שם פועל מקביל ל"להלחין"), או "מחקים" (מקביל ל"מאפשרים"). פיעל ל"י: לְחַקּוֹת, מְחַקִּים (כמו לְנַסּוֹת, מְנַסִּים).
8. מַסְפִּיקוֹת – נושא: הנחיות (נקבה רבות) – "מספיקות רק כמה הנחיות" (הנושא אחרי הנשוא!). הפעיל: מַקְטִילוֹת ← מַסְפִּיקוֹת.
9. (ו)נוֹצָר / (ו)יִוָּצֵר – השיר אינו יוצר, הוא נוצר (סביל, נושא: שיר – זכר יחיד). נפעל פ"י: נוֹצָר (הווה/עבר), יִוָּצֵר (עתיד – התוצאה של ההנחיות).
10. (ש)מַשְׁוִים – "יש מי ש..." – מתאים רבים או יחיד; "להשוות את X ל־Y" (פעיל). הפעיל ל"י, שורש ש-ו-י: מַשְׁוֶה – מַשְׁוִים; בעבר הִשְׁוָה – הִשְׁווּ; בעתיד יַשְׁוֶה – יַשְׁווּ. כל צורות הזמן מתקבלות.
טעות נפוצה: להתאים את הפועל ל"מוזיקה" או ל"כלי" במקום לנושא האמיתי (למשל "מספיק" במקום "מספיקות"); לכתוב פעיל במקום סביל ("משלבת", "יוצר").
סעיף ב
1. (כ-נ-י) כִּנּוּי
2. (ג-ו-ן) מִגְוָן
3. (א-פ-י-ן) (ה)מְאַפְיְנִים / (ה)אִפְיוּנִים
4. (ש-מ-ש) שִׁמּוּשׁ / שִׁמּוּשִׁים
5. (ק-צ-ב) (ב)מִקְצָבִים
6. (מ-ס-ר) מָסֹרֶת (מסורת)
השיטה: בודקים מה המקום התחבירי של החסר ומה המילה שסביבו מחייבת: מספר (יחיד/רבים), מין (לפי שם התואר או הפועל המתאימים), ומשמעות (שם פעולה, שם מקום, תוצאה...).
1. כִּנּוּי – "המושג הוא כינוי ל־" = שם שניתן לדבר. משקל קִטּוּל (פיעל: כִּנָּה).
2. מִגְוָן – "יש בה מגוון סגנונות" = הרבה סוגים שונים (סמיכות). משקל מִקְטָל, שורש ג-ו-ן (גוון).
3. הַמְאַפְיְנִים / הָאִפְיוּנִים – "ה___ ... משתנים" – הפועל ברבים זכר, ולכן השם ברבים. מְאַפְיֵן (שם עצם שמקורו בבינוני פיעל של שורש מרובע) או אִפְיוּן (שם הפעולה, קִטְלוּל).
4. שִׁמּוּשׁ – "לזהות בה שימוש בכלי נגינה". משקל קִטּוּל (שִׁמֵּשׁ). גם ברבים מתקבל.
5. מִקְצָבִים – "מאופיינת ב___ מיוחדים" – שם התואר ברבים זכר. מִקְצָב (משקל מִקְטָל) = קצב מוזיקלי.
6. מָסֹרֶת – "שימור מסורת עתיקה" – שם התואר בנקבה יחידה. מסורת = מנהגים ותרבות שעוברים מדור לדור (מָסַר).
טעות נפוצה: לכתוב יחיד במקום רבים כשהפועל או התואר ברבים ("המאפיין... משתנים", "במקצב מיוחדים"); לכתוב שם פועל או פועל ("לכנות", "משתמשים") במקום שם.