בגרות בלשון פרק הלשון, מותאם 011231 - קיץ 2026, מועד ב'
פרק הלשון, נוסח מותאם · שאלון 011231 · שאלון מותאם · קיץ, מועד ב' · 11 שאלות · 2:15 שעות
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2026, מועד ב', כל 11 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
שימו לב: בבחינה במועד זה יש הנחיות מיוחדות. יש לענות על השאלות על פי הנחיות אלה. (במסגרת)
עברית: לשון – שאלון מותאם
א. משך הבחינה: שעתיים ורבע.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שלושה פרקים.
פרק א – שם המספר
פרק ב – תחביר / פרק ג – מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
יש לבחור בארבע שאלות – 25 נקודות לכל שאלה
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (עמ' 4–5).
ד. הוראה מיוחדת: יש להקפיד על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
הנחיות מיוחדות למועד זה: (בראש השאלות, במסגרת) בשאלון זה שלושה פרקים. ענו על ארבע שאלות סך הכול, כמפורט להלן (לכל שאלה – 25 נקודות). תוכלו לענות על ארבע השאלות מתוך שאלות 1–6 (פרק א – שם המספר ופרק ב – תחביר) או מתוך שאלות 1, 7–11 (פרק א – שם המספר ופרק ג – מערכת הצורות). שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
פרק א: שם המספר
ההוראות לחלק זה
בשאלון זה שלושה פרקים. ענו על ארבע שאלות סך הכול, כמפורט להלן (לכל שאלה – 25 נקודות).
תוכלו לענות על ארבע השאלות מתוך שאלות 1–6 (פרק א – שם המספר ופרק ב – תחביר)
או מתוך שאלות 1, 7–11 (פרק א – שם המספר ופרק ג – מערכת הצורות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
בפרק זה: שאלה 1.
שאלה 1 · שם המספר – בחירת הצורה הנכונה
במשפטים שלפניכם הקיפו את הצורות הנכונות של שם המספר מבין האפשרויות הנתונות.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
השאלה הראשונה בכל פריט: מה מינו של שם העצם הנספר? במספרים היסודיים 3–10 (וגם באחדות שבתוך מספר מורכב) שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' (שלושה, שבעה); עם שם עצם נקבה – צורה בלי ה' (שלוש, שבע). במספרים 11–19: זכר – "שנים עשר, שמונה עשר"; נקבה – "שתים עשרה, שמונה עשרה".
1. שנים עשר אלף מפעלים. כאן נספר המספר "אלף" – שם עצם זכר (אלף, אלפים), ולכן "שנים עשר אלף" (ולא "שתים עשרה"). שימו לב: המין נקבע לפי "אלף" ולא לפי "מפעלים".
2. עשרה אחוזים. "אחוז" – זכר, ולכן "עשרה" (עם ה'). "עשר" היא צורת הנקבה (עשר שנים).
3. שבעה מהנדסות ומהנדסים. כשהקבוצה הנספרת מעורבת – זכרים ונקבות – משתמשים בצורת הזכר: שבעה.
4. מאה שבעים ושתיים. אחרי המילה "מספר" בא מספר סתמי (מספר מזהה של ההחלטה, לא ספירה של החלטות). במספר הסתמי משתמשים תמיד בצורת הנקבה: "ושתיים" (ולא "ושניים").
5. שנת אלפיים ושש עשרה. את השנים קוראים בצורת נקבה ("שנה" – נקבה): שש עשרה. "שישה עשר" היא צורת הזכר.
6. בחמישה בדצמבר. את היום בחודש קוראים במספר יסודי בצורת זכר (כמו "יום"): חמישה בדצמבר. "חמישי" הוא מספר סודר, ואינו משמש בתאריך.
7. שלושת החששות. "חשש" – זכר, ולכן הצורה היא "שלושה". לפני שם עצם מיודע ("החששות") באה צורת הנסמך: שלושת. "שלוש" היא צורת הנקבה.
8. בני שמונה עשרה. גיל נאמר בצורת נקבה (מתכוונים ל"שנים" – נקבה): "בני שמונה עשרה" (כמו "בת שש עשרה", "בן שבע עשרה").
9. פי שניים. אחרי "פי" (כפל) בא שם המספר בצורת הזכר: פי שניים, פי שלושה.
10. במאה העשרים ואחת. מספר סודר מ־11 ומעלה מובע במספר יסודי מיודע, המתאים במינו לשם העצם. "מאה" – נקבה, ולכן "עשרים ואחת". ה' הידיעה באה לפני המספר: "המאה העשרים ואחת".
טעות נפוצה: לקבוע את המין לפי "מפעלים" ולא לפי "אלף" ("שנים עשר אלף"); לכתוב "מספר מאה שבעים ושניים" – אחרי "מספר" תמיד צורת נקבה; לכתוב "בני שמונה עשר" – גיל נאמר בנקבה; לכתוב "שבע מהנדסות ומהנדסים" לפי המילה הקרובה – בקבוצה מעורבת בוחרים זכר.
פרק ב: תחביר
ההוראות לחלק זה
(יש לבחור בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.)
בפרק זה שאלות 2–6. את ארבע השאלות בוחרים מתוך שאלות 1–6 (לכל שאלה – 25 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שאלה 2 · סוגי משפטים, תפקידים תחביריים, המרה לאיחוי
לפניכם שני משפטים.
(1) כלי הבינה המלאכותית עשויים להפחית סימני דיכאון וחרדה, עם זאת לדעת מומחים, שימוש בכלים אלה אינו חלופה לטיפול אנושי. ______
(2) כאשר צעירים מתחבטים בסוגיות בתחום הרגש, הם נעזרים בבינה מלאכותית. ______
אם המשפט מורכב, תחמו את הפסוקית, וכתבו מעליה את התפקיד התחבירי שלה; אם המשפט הוא משפט איחוי, תחמו את איבריו.
בכלים ______
בסוגיות ______
לפניכם משפט מורכב.
החוקרים אינם יכולים להבחין בין תשובות של מומחים אנושיים ובין תשובות של הצ'אט, כי התשובות של הצ'אט מדמות תשובות אנושיות.
המירו את המשפט במשפט איחוי בעל אותו קשר לוגי.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
(1) משפט איחוי (מאוחה / מחובר):
[כלי הבינה המלאכותית עשויים להפחית סימני דיכאון וחרדה,]איבר 1 [עם זאת לדעת מומחים, שימוש בכלים אלה אינו חלופה לטיפול אנושי.]איבר 2
(2) משפט מורכב:
[כאשר צעירים מתחבטים בסוגיות בתחום הרגש,]פסוקית תיאור זמן הם נעזרים בבינה מלאכותית.
שיטה: מסמנים את הנשואים. נשוא אחד – משפט פשוט. שני נשואים – בודקים: אם חלק אחד תלוי בחלק אחר וממלא בו תפקיד – משפט מורכב; אם שני החלקים שווי מעמד ומחוברים במילת קישור של איחוי – משפט איחוי.
משפט (1) – איחוי. שני נשואים: "עשויים להפחית" (נשוא מורחב) ו"חלופה" (נשוא שמני; "אינו" – אוגד). כל חלק הוא משפט שלם ועצמאי, והחלקים מחוברים ב"עם זאת" – מילת קישור של ניגוד/ויתור שאינה משעבדת. "לדעת מומחים" הוא הסגר בתוך האיבר השני, ולא איבר נפרד.
משפט (2) – מורכב. העיקרי: "הם נעזרים בבינה מלאכותית". הפסוקית [כאשר צעירים מתחבטים בסוגיות בתחום הרגש] נפתחת במילת השעבוד "כאשר" ועונה על השאלה "מתי הם נעזרים?" – פסוקית תיאור זמן.
בכלים – לוואי. "בכלים (אלה)" מפרט את שם הפעולה "שימוש" (שימוש במה? – בכלים). הוא אינו משלים פועל, ולכן אינו מושא אלא לוואי של שם העצם "שימוש". הנושא באיבר זה הוא "שימוש".
בסוגיות – מושא. הפועל "מתחבטים" דורש משלים במילת היחס ב' (מתחבטים במה? – בסוגיות), ולכן "בסוגיות" הוא מושא. "בתחום הרגש" – לוואי של "סוגיות".
טעות נפוצה: לראות ב"עם זאת" מילת שעבוד ולקבוע שמשפט (1) מורכב; לכתוב ש"בכלים" הוא מושא, כי הוא פותח ב־ב' כמו מושא – אבל הוא קשור לשם הפעולה "שימוש" ולא לפועל.
סעיף ב
התשובות של הצ'אט מדמות תשובות אנושיות, לכן החוקרים אינם יכולים להבחין בין תשובות של מומחים אנושיים ובין תשובות של הצ'אט.
(אפשר גם: "...ועל כן / ולפיכך / ומשום כך החוקרים אינם יכולים...")
שלב 1 – זיהוי הקשר הלוגי: "כי" פותחת פסוקית תיאור סיבה: הסיבה – התשובות של הצ'אט מדמות תשובות אנושיות; התוצאה – החוקרים אינם יכולים להבחין ביניהן. הקשר הוא סיבה ותוצאה.
שלב 2 – המרה לאיחוי: במשפט איחוי שני האיברים שווי מעמד. כותבים קודם את הסיבה כמשפט עצמאי, ואחריה את התוצאה, הפותחת במילת קישור של תוצאה: "לכן", "על כן", "לפיכך", "משום כך".
בדיקה: שני האיברים עצמאיים (כל אחד מהם יכול לעמוד לבדו), אין מילת שעבוד, והמשמעות נשמרה.
טעות נפוצה: להשאיר מילת שעבוד של סיבה ("מפני ש", "משום ש", "כי") – אז המשפט נשאר מורכב; או להפוך את הסדר ולכתוב "החוקרים אינם יכולים להבחין..., לכן התשובות מדמות..." – כך הסיבה והתוצאה מתהפכות והמשמעות משתבשת.
שאלה 3 · נשוא ואוגד, המרה למשפט מורכב, "אין" ו"אינה", חלקי דיבור, דרכי מסירה
לפניכם שני משפטים.
(1) המובילים הפכו את השולחן לצורך פירוקו.
(2) הצ'אטבוט נהפך לחבר הטוב ביותר שלי.
בכל משפט מתחו קו מתחת לנשוא.
לפניכם שני משפטים.
(1) הבינה המלאכותית מזהה אצל המשתמש מצוקה נפשית.
(2) הבינה המלאכותית מפנה את המשתמש לאיש מקצוע.
המירו את המשפטים במשפט אחד מורכב בקשר לוגי של זמן.
לפניכם שני משפטים.
(1) לפגישה עם מטופל אנושי אין תחליף. ______
(2) שיחה עם צ'אטבוט אינה תחליף לפגישה עם פסיכולוג. ______
כתבו ליד כל משפט את התפקיד התחבירי של המילה המסומנת.
לפניכם איור המציג דו־שיח משעשע בין נער לאביו.
(1) לאיזה חלק דיבור שייכת המילה "מקרר" בפניית הנער לאביו? ______
(2) לאיזה חלק דיבור שייכת המילה "מקרר" על פי תשובת האב? ______
לפניכם משפט מורכב בדיבור ישיר.
חוקרים טוענים: "החששות שלנו משימוש בבינה מלאכותית מוצדקים".
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
(1) המובילים הפכו את השולחן לצורך פירוקו.
(2) הצ'אטבוט נהפך לחבר הטוב ביותר שלי.
הרעיון בשאלה: אותו שורש (ה-פ-כ) בשני תפקידים שונים.
(1) הנשוא: הפכו. פועל במשמעותו הממשית (סובבו את השולחן). "המובילים" – נושא; "את השולחן" – מושא; "לצורך פירוקו" – תיאור תכלית.
(2) הנשוא: לחבר הטוב ביותר שלי. "נהפך ל..." אינו מציין פעולה, אלא משמש אוגד (כמו "נעשה", "נהיה", "היה"): הוא קושר בין הנושא "הצ'אטבוט" לבין מה שנאמר עליו. מה שנאמר על הצ'אטבוט הוא שהוא "חבר הטוב ביותר שלי" – זה הנשוא (נשוא שמני). בדיקה: "הצ'אטבוט – החבר הטוב ביותר שלי".
טעות נפוצה: לסמן במשפט (2) את "נהפך" כנשוא, כמו ב־(1). כשאחרי "נהפך ל" בא שם שמתאר את הנושא, "נהפך" הוא אוגד והשם הוא הנשוא.
סעיף ב
כאשר הבינה המלאכותית מזהה אצל המשתמש מצוקה נפשית, היא מפנה אותו לאיש מקצוע.
(או: הבינה המלאכותית מפנה את המשתמש לאיש מקצוע, כאשר היא מזהה אצלו מצוקה נפשית. אפשר גם: "כש...", "לאחר ש...", "ברגע ש...".)
שלב 1 – הקשר בין המשפטים: קודם הבינה המלאכותית מזהה מצוקה, ובעקבות זה – באותו הזמן או מיד אחר כך – היא מפנה את המשתמש לאיש מקצוע. מבקשים קשר של זמן.
שלב 2 – בניית משפט מורכב: הופכים את המשפט הראשון לפסוקית תיאור זמן בעזרת מילת שעבוד של זמן ("כאשר", "כש", "לאחר ש"), ואת המשפט השני – לעיקרי. כדי לא לחזור על השמות מחליפים אותם בכינויים: "היא" (הבינה המלאכותית), "אותו" / "אצלו" (המשתמש).
בדיקה: יש שני נשואים ("מזהה", "מפנה"); חלק אחד תלוי בחלק האחר; הקשר הוא קשר של זמן.
טעות נפוצה: לחבר את המשפטים ב"ו" או ב"ואז" ("...מזהה מצוקה, ואז מפנה...") – זה משפט איחוי, לא מורכב; או לבחור מילה של תנאי ("אם") – הקשר שנדרש הוא זמן.
סעיף ג
(1) אין – נשוא.
(2) אינה – אוגד.
(1) "אין" – נשוא. "אין" היא ההפך של "יש" של קיום: "אין תחליף" = "לא קיים תחליף". היא מילה דמוית פועל (נשוא קיומי), והנושא הוא "תחליף". "לפגישה עם מטופל אנושי" משלים את שם העצם "תחליף" (תחליף למה?).
(2) "אינה" – אוגד. "אינה" היא מילת שלילה בנטייה (אינני, אינך, אינו, אינה...). היא עומדת בין הנושא "שיחה (עם צ'אטבוט)" לבין הנשוא השמני "תחליף", ומתאימה לנושא במין ובמספר (שיחה – אינה), בדיוק כמו אוגד ("שיחה היא לא תחליף").
טעות נפוצה: לכתוב ששתי המילים הן "מילות שלילה" – נשאל התפקיד התחבירי, והוא שונה בשני המשפטים: "אין" עומדת לבדה כנשוא, ו"אינה" רק מקשרת בין נושא לנשוא.
סעיף ד
(1) פועל.
(2) שם עצם.
(1) פועל. הנער אומר "המזגן אינו מְקָרֵר!" – כלומר המזגן אינו מצנן. "מְקָרֵר" היא צורת בינוני של הפועל "קֵרֵר" (בניין פיעל), והיא הנשוא במשפט; היא מציינת פעולה.
(2) שם עצם. האב עונה "נכון, אלה שני מכשירים שונים" – הוא מבין את "מקרר" כשמו של מכשיר החשמל לשמירת מזון בקור, כלומר שם עצם. ההומור נוצר מן הכפל: צורת הבינוני "מקרר" יכולה לשמש גם פועל וגם שם עצם.
טעות נפוצה: לכתוב ב־(1) "שם תואר". המשמעות "מצנן" והתפקיד (נשוא שמספר מה המזגן עושה) מראים שזו פעולה – פועל.
סעיף ה
הפסוקית ותפקידה: בעיקרי: נושא – "חוקרים", נשוא – "טוענים". מה טוענים? – "החששות שלנו... מוצדקים". הציטוט משלים את הפועל "טוענים", ולכן הוא פסוקית מושא (בדיבור ישיר הפסוקית אינה נפתחת במילת שעבוד – הנקודתיים והמירכאות מסמנים אותה).
ההמרה לדיבור עקיף – שלושה שינויים:
1. מוחקים את הנקודתיים ואת המירכאות.
2. מוסיפים מילת שעבוד: "כי" או "ש".
3. משנים את הגוף מנקודת מבטו של המוסר: "שלנו" (גוף ראשון, מפי החוקרים) ← "שלהם" (גוף שלישי).
התוצאה: "חוקרים טוענים כי החששות שלהם משימוש בבינה מלאכותית מוצדקים" – עדיין משפט מורכב עם פסוקית מושא.
טעות נפוצה: להשאיר "שלנו" בדיבור העקיף – אז נראה כאילו המוסר מדבר על החששות שלו; או לכתוב שהפסוקית היא פסוקית נושא.
שאלה 4 · פסוקית תיאור סיבה, חלקים כוללים, ניתוח משפט פשוט
לפניכם משפט מורכב.
השימוש בצ'אטבוטים ובכלים טכנולוגיים אחרים חוסך למשתמש זמן ומאמץ, משום שהוא פוטר אותו מן התהליך המורכב של חיפוש מטפל.
(1) תחמו את הפסוקית, וציינו מעליה את התפקיד התחבירי שלה.
(2) במשפט יש שני חלקים כוללים.
העתיקו את שני החלקים הכוללים, וכתבו את התפקיד התחבירי של כל אחד מהם.
החלק הכולל: ______ התפקיד התחבירי: ______
החלק הכולל: ______ התפקיד התחבירי: ______
לפניכם משפט פשוט שחלקיו התחביריים נתחמו.
ציינו מעל כל חלק את התפקיד התחבירי שלו.
[בשל זמינותה] [אנשים [רבים]] [משתמשים] [יום־יום] [בבינה [המלאכותית]].
(בשאלון כל חלק תחום במסגרת, והמילים "רבים" ו"המלאכותית" תחומות במסגרות פנימיות.)
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(1) השימוש בצ'אטבוטים ובכלים טכנולוגיים אחרים חוסך למשתמש זמן ומאמץ, [משום שהוא פוטר אותו מן התהליך המורכב של חיפוש מטפל.] – פסוקית תיאור סיבה.
(2) החלק הכולל: בצ'אטבוטים ובכלים טכנולוגיים (אחרים) – התפקיד התחבירי: לוואי.
החלק הכולל: זמן ומאמץ – התפקיד התחבירי: מושא.
(1) הפסוקית: בעיקרי – נושא: "השימוש", נשוא: "חוסך". הפסוקית [משום שהוא פוטר אותו מן התהליך המורכב של חיפוש מטפל] נפתחת במילת השעבוד "משום ש" ועונה על השאלה "מדוע השימוש חוסך זמן ומאמץ?" – פסוקית תיאור סיבה. בתוך הפסוקית: נושא – "הוא", נשוא – "פוטר", מושא – "אותו".
(2) חלקים כוללים הם שני רכיבים או יותר הממלאים אותו תפקיד ביחס לאותה מילה, ומחוברים בו' או בפסיק.
טעות נפוצה: לכתוב ש"בצ'אטבוטים ובכלים..." הם מושא, כי הם פותחים ב־ב'; לבחור ב"למשתמש" כחלק כולל – יש בו רכיב אחד בלבד.
סעיף ב
[בשל זמינותה] – תיאור
[אנשים [רבים]] – נושא; [רבים] – לוואי
[משתמשים] – נשוא
[יום־יום] – תיאור
[בבינה [המלאכותית]] – מושא; [המלאכותית] – לוואי
שיטה: מתחילים בנשוא, שואלים עליו את שאלות התפקידים, ובסוף מנתחים את הלוואים שבתוך כל צירוף.
טעות נפוצה: לקבוע ש"בבינה המלאכותית" הוא תיאור, משום שהוא פותח במילת יחס – כאן ב' מוצרכת על ידי הפועל "השתמש", ולכן זהו מושא; לשכוח לסמן את הלוואים שבתוך המסגרות הפנימיות.
שאלה 5 · תמורה, פסוקיות הפותחות ב"מי", המרת "לא רק... אלא גם"
לפניכם משפט, ובו תמורה.
בזכות האמפתיה, הזדהות עמוקה עם רגשותיו של האחר, התעצבו הקשרים האנושיים.
לפניכם שני משפטים מורכבים, ובכל אחד מהם המילה "מי" פותחת פסוקית.
(1) החוקרים בדקו מי קיבל דירוג גבוה יותר במדדי האמפתיה וההקשבה.
(2) מי שמשתמש בבינה המלאכותית לקבלת תמיכה רגשית, מוותר על פרטיותו.
לפניכם משפט.
הבינה המלאכותית מסייעת לנו לא רק בהפחתה של תחושת הבדידות, אלא גם בהענקת תחושת ביטחון.
המירו את המשפט במשפט חדש בלי להשתמש במבנה של "לא... אלא...".
שמרו על משמעות המשפט.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
מהי תמורה: צירוף שבא מיד אחרי רכיב אחר, מכנה אותו בשם אחר או מסביר אותו, וממלא אותו התפקיד התחבירי שלו. בדרך כלל התמורה מופרדת בפסיקים. בדיקה: מוחקים את הרכיב המומר ומציבים במקומו את התמורה – והמשפט נשאר תקין: "בזכות הזדהות עמוקה עם רגשותיו של האחר התעצבו הקשרים האנושיים".
התמורה: "הזדהות עמוקה עם רגשותיו של האחר" – מגדירה מהי אמפתיה.
הרכיב המומר ותפקידו: "(בזכות) האמפתיה". נשוא המשפט: "התעצבו"; נושא: "הקשרים (האנושיים)". מדוע התעצבו הקשרים? – בזכות האמפתיה. לכן התפקיד הוא תיאור (סיבה), וגם התמורה ממלאת אותו תפקיד.
טעות נפוצה: לכתוב שתפקיד "האמפתיה" הוא נושא (כי היא המילה הראשונה) – הנושא הוא "הקשרים האנושיים", שבא אחרי הנשוא "התעצבו".
סעיף ב
(2) [מי שמשתמש בבינה המלאכותית לקבלת תמיכה רגשית,] מוותר על פרטיותו. – פסוקית נושא.
משפט (1) – פסוקית מושא. בעיקרי: נושא – "החוקרים", נשוא – "בדקו". מה בדקו? – [מי קיבל דירוג גבוה יותר...]. הפסוקית משלימה את הפועל "בדקו", ולכן היא פסוקית מושא (שאלה עקיפה הפותחת במילת השאלה "מי").
משפט (2) – פסוקית נושא. בעיקרי הנשוא הוא "מוותר". מי מוותר על פרטיותו? – [מי שמשתמש בבינה המלאכותית לקבלת תמיכה רגשית]. כל הפסוקית ממלאת את מקום הנושא, ולכן היא פסוקית נושא ("מי ש..." = "האדם ש...").
"מי" במשפט (1) – נושא בתוך הפסוקית: מי קיבל דירוג? – "מי". נשוא הפסוקית: "קיבל"; מושא: "דירוג".
טעות נפוצה: לכתוב ש"מי" במשפט (1) הוא מושא, כי כל הפסוקית היא מושא. את תפקיד המילה קובעים בתוך הפסוקית, ואת תפקיד הפסוקית – ביחס לעיקרי. גם "פסוקית לוואי" במשפט (2) (בגלל ה"ש") היא טעות: אין לפניה שם עצם שהיא מתארת.
סעיף ג
הבינה המלאכותית מסייעת לנו בהפחתה של תחושת הבדידות וגם בהענקת תחושת ביטחון.
(אפשר גם: "...וכן / ואף / ונוסף על כך בהענקת תחושת ביטחון.")
הקשר הלוגי: המבנה "לא רק... אלא גם..." מבטא הוספה (ריבוי), עם הדגשה של הפריט השני. שני הדברים נכונים: הבינה המלאכותית מסייעת בהפחתת הבדידות וגם בהענקת ביטחון.
ההמרה: משמיטים את "לא רק" ואת "אלא", ומחברים את שני הרכיבים במילת קישור של הוספה: "וגם", "וכן", "ואף", "ונוסף על כך". שני הרכיבים נשארים תיאורים כוללים של "מסייעת".
טעות נפוצה: לבחור מילת קישור של ניגוד ("אבל", "אולם") – המשמעות משתנה; או להשאיר "אלא" – ההמרה לא בוצעה.
שאלה 6 · הסגר ותרומתו, תפקידים תחביריים, פירוק משפט מורכב
לפניכם משפט.
הבעת אמפתיה מובילה לתוצאות חיוביות בטיפול נפשי, לטענת פסיכולוגים.
לפניכם שלושה משפטים, ובכל אחד מהם הצירוף "הבינה המלאכותית" מסומן בקו.
כתבו מעל כל אחד מן הצירופים המסומנים בקו את התפקיד התחבירי שלו.
(1) ביישומונים רבים שולבה הבינה המלאכותית לשם שיפור חוויית המשתמשים.
(2) בלי הבינה המלאכותית תחומי בריאות רבים לא יוכלו להתפתח מבחינה טכנולוגית.
(3) מחקרים בדקו אם תגובות של הבינה המלאכותית הן אמפתיות.
לפניכם משפט מורכב.
בכתבה תוארו מקרים שבהם אנשי רפואה נתנו המלצות שגויות למטופלים על פי מידע שקיבלו מצ'אטבוטים.
פרקו את המשפט לשלושה משפטים פשוטים, על פי סדר האירועים.
(1) ______
(2) ______
(3) ______
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
מהו הסגר: מילה או צירוף שהדובר מכניס למשפט כדי להעיר על הנאמר – למשל מי אמר זאת, מה עמדתו או עד כמה הדבר ודאי. ההסגר אינו קשור תחבירית לאף רכיב במשפט ואינו ממלא תפקיד (נושא, תיאור וכו'), ולכן אפשר להשמיט אותו בלי לפגוע במבנה המשפט. בדרך כלל הוא מופרד בפסיק.
ההסגר: "לטענת פסיכולוגים" – בסוף המשפט, אחרי פסיק. בלעדיו המשפט שלם: "הבעת אמפתיה מובילה לתוצאות חיוביות בטיפול נפשי" (נושא: הבעת; נשוא: מובילה).
התרומה: ההסגר מציין את מקור הדברים. כשהכותב מייחס את הטענה לפסיכולוגים – אנשי מקצוע – הוא מבסס אותה ומחזק את מהימנותה.
טעות נפוצה: לכתוב תרומה כללית ("מוסיף מידע") בלי לומר מה בדיוק ההסגר מוסיף – כאן: מקור הדברים, ולכן ביסוס ומהימנות.
סעיף ב
(1) נושא.
(2) תיאור (תנאי) – "בלי הבינה המלאכותית".
(3) לוואי – "של הבינה המלאכותית" (לוואי של "תגובות").
(1) נושא. מה שולב? – הבינה המלאכותית. הנשוא "שולבה" (סביל) מתאים לה במין ובמספר. הנושא בא אחרי הנשוא; "ביישומונים רבים" – תיאור מקום; "לשם שיפור חוויית המשתמשים" – תיאור תכלית.
(2) תיאור (תנאי). "בלי הבינה המלאכותית" פירושו "אם לא תהיה בינה מלאכותית" – הצירוף מציין את התנאי שבו תחומי הבריאות לא יתפתחו. נושא המשפט: "תחומי (בריאות רבים)"; נשוא: "לא יוכלו להתפתח".
(3) לוואי. הצירוף נמצא בתוך פסוקית המושא [אם תגובות של הבינה המלאכותית הן אמפתיות]. "של הבינה המלאכותית" מפרט את שם העצם "תגובות" (תגובות של מי?) – לוואי.
טעות נפוצה: במשפט (3) לכתוב "נושא" – הנושא בפסוקית הוא "תגובות" ("הן" – אוגד, "אמפתיות" – נשוא), והבינה המלאכותית רק מתארת אותו; במשפט (2) לכתוב "מושא" בגלל מילת היחס.
סעיף ג
(1) אנשי רפואה קיבלו מידע מצ'אטבוטים.
(2) הם נתנו המלצות שגויות למטופלים (על פי מידע זה).
(3) בכתבה תוארו מקרים אלה.
שלב 1 – זיהוי המשפטים שבתוך המשפט המורכב:
שלב 2 – סידור לפי סדר האירועים בזמן: קודם קיבלו אנשי הרפואה מידע מצ'אטבוטים; אחר כך נתנו על פיו המלצות שגויות; ולבסוף המקרים תוארו בכתבה.
שלב 3 – כל משפט פשוט ומובן: בכל משפט נשוא אחד בלבד, ובמקום מילות השעבוד משתמשים בכינויים ("הם", "מקרים אלה") כדי ששלושת המשפטים יתחברו לרצף ברור.
טעות נפוצה: לפרק לפי סדר המילים במשפט ("בכתבה תוארו מקרים" ראשון) ולא לפי סדר האירועים; או להשאיר באחד המשפטים "ש..." – אז הוא אינו פשוט.
פרק ג: מערכת הצורות
ההוראות לחלק זה
(יש לבחור בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.)
בפרק זה שאלות 7–11. את ארבע השאלות בוחרים מתוך שאלות 1, 7–11 (לכל שאלה – 25 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שאלה 7 · שורש ובניין של פעלים בהקשר
לפניכם טבלה ובה משפטים. בכל משפט יש פועל מודגש.
השלימו את הטבלה – ציינו את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| בשנים האחרונות פותחו תוכנות המְדַמּוֹת מענה אנושי. | ||
| תוכנות אלה תֻּכְנְתוּ (תוכנתו) להביע אמפתיה. | ||
| יוצרי התוכנות מקווים שהן יוֹעִילוּ למשתמשים. | ||
| התוכנות מִזְדַּהוֹת עם המשתמשים ומביעות חמלה כלפיהם. | ||
| הצ'אטבוט מַפְחִית חרדה. | ||
| כבר כיום החברה האנושית דָּנָה בהשפעות הבינה המלאכותית עליה. | ||
| הנהלת החברה הוֹרְתָה על בדיקת תוכנת הצ'אטבוט החדשה. |
◂ פתרון מלא לשאלה 7
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| מְדַמּוֹת | ד-מ-י | פיעל |
| תֻּכְנְתוּ | ת-כ-נ-ת | פועל |
| יוֹעִילוּ | י-ע-ל | הפעיל |
| מִזְדַּהוֹת | ז-ה-י | התפעל |
| מַפְחִית | פ-ח-ת | הפעיל |
| דָּנָה | ד-ו-ן (ד-י-ן) | פעל (קל) |
| הוֹרְתָה | י-ר-י | הפעיל |
השיטה: מורידים את אותיות התבנית (מ' של הבינוני, י' של העתיד, סיומות ־וּ / ־וֹת / ־ָה), מזהים את סימני הבניין, משחזרים את אות השורש החסרה, ובודקים בצורת העבר, גוף נסתר ("הוא...").
טעות נפוצה: לכתוב ל"מזדהות" שורש ז-ד-ה (בלי לזהות את ההידמות); ל"תוכנתו" – שורש כ-נ-ת ובניין עתיד; ל"הורתה" – ה-ר-ה או ו-ר-י; ל"מפחית" – פ-ח-י (כאילו הת' היא סיומת).
שאלה 8 · שורשים, בניין קל, גזירת פועל בהפעיל, שורש משותף, שורש ובניין
לפניכם קטע, ובו פעלים מודגשים.
(במסגרת) רבים נִשְׁבִּים בקסמו של הצ'אטבוט, בייחוד כאשר מִתְעוֹרְרוֹת בעיות בחייהם, כי אז הם חָשִׁים צורך לדבר. הצ'אטבוט יודע מה אנשים רוֹצִים לשמוע.
(1) כתבו מעל כל אחד מן הפעלים המודגשים את השורש שלו.
(2) מבין הפעלים המודגשים, העתיקו את שני הפעלים הנוטים בבניין פעל (קל). ______ ______
(3) מן השורש של הפועל מִתְעוֹרְרוֹת, כתבו פועל בבניין הפעיל בזמן עבר בגוף נסתר. ______
לפניכם רשימת שמות.
מֵרוֹץ, מַרְצֶה, הִתְרוֹצְצוּת, רִצּוּי (ריצוי)
הקיפו את שני השמות שגזורים מאותו השורש של הפועל רוֹצִים.
לפניכם שני משפטים, ובכל אחד מהם יש פועל מודגש.
כתבו את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים.
מְבֻסֶּסֶת השורש: ______ הבניין: ______
פִּרְסְמוּ השורש: ______ הבניין: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1) נִשְׁבִּים – ש-ב-י; מִתְעוֹרְרוֹת – ע-ו-ר; חָשִׁים – ח-ו-ש; רוֹצִים – ר-צ-י.
(2) חָשִׁים, רוֹצִים.
(3) הֵעִיר.
(1) השורשים:
(2) בניין קל: חָשִׁים ורוֹצִים (שניהם בינוני של קל: "חש", "רוצה"). נִשְׁבִּים – נפעל; מִתְעוֹרְרוֹת – התפעל.
(3) הֵעִיר. הפעיל, עבר, נסתר בגזרת ע"ו/י: הֵקִים, הֵבִין ← מן ע-ו-ר: הֵעִיר ("הוא העיר אותי משנתי"; גם "העיר הערה"). בע"ו/י התחילית בעבר היא הֵ־ (צירי), והאות האמצעית ו' מתחלפת בחיריק־יו"ד.
טעות נפוצה: לכתוב ל"נשבים" שורש נ-ש-ב (הנ' היא סימן נפעל); ל"חשים" – ח-ש-ש או ח-ש-י; ב־(3) לכתוב "הִתְעוֹרֵר" (התפעל) או "עוֹרֵר" (פיעל/פולל) – נדרש הפעיל.
סעיף ב
מַרְצֶה, רִצּוּי (ריצוי).
השורש של רוֹצִים: ר-צ-י (רָצָה – רוצה).
טעות נפוצה: להתבלבל בין ר-צ-י (רצון) לבין ר-ו-ץ (ריצה) – שני השורשים חולקים את האותיות ר-צ; את ההבדל מכריעים לפי המשמעות ולפי האות השלישית/האמצעית.
סעיף ג
מְבֻסֶּסֶת – השורש: ב-ס-ס; הבניין: פועל.
פִּרְסְמוּ – השורש: פ-ר-ס-ם; הבניין: פיעל.
מְבֻסֶּסֶת – ב-ס-ס, פועל. מְ־ + קובוץ באות הראשונה + דגש באות השנייה = בינוני של פועל (מְקֻטֶּלֶת), נקבה יחידה – כמו מְסֻדֶּרֶת. הפועל סביל: התוכנה בוססה (על ידי המפתחים) על בינה מלאכותית. הפעיל המקביל: מְבַסֶּסֶת (פיעל). השורש בעל שתי אותיות זהות (ב-ס-ס), אבל בבניין פועל הוא נוטה כמו שורש שלם (כמו "סֻדַּר").
פִּרְסְמוּ – פ-ר-ס-ם, פיעל. ארבע אותיות שורש. חיריק באות הראשונה, ושווא באות השנייה והשלישית – עבר, נסתרים, של פיעל בשורש מרובע (קִטְלְלוּ; כמו תִּרְגְּמוּ). הוא פִּרְסֵם – הם פִּרְסְמוּ. הנושא "חוקרים" עושה את הפעולה – פעיל.
טעות נפוצה: לכתוב ל"מבוססת" בניין פיעל (בלי לשים לב לקובוץ, סימן הסביל); ל"פרסמו" – שורש פ-ר-ס או בניין קל.
שאלה 9 · שם ופועל באותה צורה, מילה שאולה, שורש, משקל
לפניכם שני משפטים.
השלימו את הטבלה שלפניכם על פי חלק הדיבור שאליו משתייכת המילה מְסִירָה בכל משפט.
| המילה מְסִירָה בתפקיד שם עצם – השורש | המשקל | המילה מְסִירָה בתפקיד פועל – השורש | הבניין |
|---|---|---|---|
לפניכם משפט, ובו שתי מילים מודגשות.
ביטויים בּוֹטִים אינם משמשים בּוֹטִים שמתוכנתים לתת מענה נפשי.
(1) מבין המילים המודגשות, הקיפו את המילה שמקורה בלעז.
(2) ציינו מעל המילה האחרת את השורש שלה.
לפניכם משפט, ובו פועל מודגש.
השימוש בבוטים נוֹעַד לתת מענה נפשי.
(1) הקיפו את השורש של הפועל נוֹעַד.
נ-ע-ד, י-ע-ד, ע-ו-ד, ע-ד-י
(2) לפניכם שמות מודגשים.
מוֹעֵד קבוע, מְעִידָה חד־פעמית, עֵד הגנה, יִעוּד (ייעוד) אישי
הקיפו את שני השמות המודגשים שגזורים מן השורש של הפועל נוֹעַד.
לפניכם רשימת שמות.
מְלוּכָה, מְבוּכָה, תְּלוּנָה, שְׁמוּעָה
הקיפו את שני השמות שנוטים במשקל קְטוּלָה.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
שם עצם (מועד המסירה): השורש – מ-ס-ר; המשקל – קְטִילָה.
פועל (העירייה מסירה): השורש – ס-ו-ר; הבניין – הפעיל.
איך מבחינים: במשפט הראשון "מסירה" היא הנשוא – העירייה עושה פעולה (מורידה, מוחקת את הכתובות). במשפט השני "המסירה" באה אחרי "מועד" בסמיכות ומציינת שם של פעולה – שם עצם.
שם עצם – מְסִירָה: מ-ס-ר, משקל קְטִילָה. שם פעולה של קל מן "מָסַר" (כמו כְּתִיבָה, שְׁמִירָה). המ' היא אות שורש.
פועל – מְסִירָה: ס-ו-ר, הפעיל. בינוני, נקבה יחידה, של "הֵסִיר" (גזרת ע"ו/י): מֵסִיר ← מְסִירָה (כמו מֵקִים ← מְקִימָה). המ' היא סימן הבינוני של הפעיל, והחיריק־יו"ד בא במקום האות האמצעית ו'.
טעות נפוצה: לכתוב לשתי המילים אותו שורש (מ-ס-ר) – הצורה זהה, אבל בפועל המ' אינה חלק מן השורש; או לכתוב שהפועל בבניין קל.
סעיף ב
(1) בּוֹטִים השנייה ("בוטים שמתוכנתים לתת מענה נפשי").
(2) בּוֹטִים הראשונה ("ביטויים בוטים") – השורש: ב-ט-י.
(1) המילה הלועזית – בּוֹטִים השנייה. "בּוֹט" (מן האנגלית bot, קיצור של robot) – תוכנה אוטומטית; ברבים "בוטים". ההקשר מכריע: "בוטים שמתוכנתים לתת מענה נפשי" – תוכנות. למילה שאולה אין שורש עברי.
(2) בּוֹטִים הראשונה – ב-ט-י. כאן זו מילה עברית: "בּוֹטֶה" (גס, חריף, ישיר מדי) – צורת קוֹטֵל של קל בגזרת ל"י; ברבים "בּוֹטִים" (כמו בּוֹנֶה – בּוֹנִים). היא מתארת את "ביטויים" (ביטויים בוטים = ביטויים גסים).
שתי המילים נכתבות ונהגות אותו דבר, אבל זו הומונימיה – מקור ומשמעות שונים לגמרי.
טעות נפוצה: לסמן את "בוטים" הראשונה כלועזית רק כי היא באה קודם, או לכתוב לה שורש ב-ו-ט / ב-ט-ט.
סעיף ג
(1) י-ע-ד.
(2) מוֹעֵד, יִעוּד (ייעוד).
(1) נוֹעַד – י-ע-ד. נוֹ־ בעבר הוא סימן הבניין נפעל בגזרת פ"י/ו: הנ' היא סימן הבניין, והחולם (וֹ) בא במקום הי' של השורש (נוֹלַד מ־י-ל-ד, נוֹסַף מ־י-ס-ף). לכן השורש אינו נ-ע-ד (הנ' אינה שורשית) ואינו ע-ו-ד (הו' אינה אות שורש אלא תנועה). "נועד" = יועד, הוקדש למטרה (ייעד, ייעוד).
(2) מן י-ע-ד:
השמות האחרים: מְעִידָה – מ-ע-ד ("מָעַד", נכשל, כמעט נפל); עֵד – ע-ו-ד ("הֵעִיד", עדות).
טעות נפוצה: לבחור "עֵד" בגלל הדמיון בצליל ובמשמעות ("עדות") – השורש שלו ע-ו-ד; או לבחור "מעידה" כי יש בה מ' כמו ב"מועד" – אבל ב"מעידה" המ' היא אות שורש.
סעיף ד
מְלוּכָה, שְׁמוּעָה.
הכלל: קודם מוצאים את השורש, ורק אחר כך את המשקל. במשקל קְטוּלָה שלוש אותיות השורש נמצאות במקומות ק-ט-ל.
טעות נפוצה: לבחור לפי הצליל הדומה (מְ־וּ־ָה / תְּ־וּ־ָה) בלי לבדוק אם האות הראשונה היא אות שורש או תחילית.
שאלה 10 · משמעות צורנים סופיים, חלקי דיבור בצורת הבינוני, שמות פעולה ובניינים
לפניכם משפט, ובו שני שמות מודגשים.
לכלי הבינה המלאכותית הַטָּיוֹת המשפיעות על אֵיכוּת השיחה בינם ובין המשתמשים.
ציינו ליד כל שם מודגש את משמעות הצורן הסופי שבו.
הַטָּיוֹת ______
אֵיכוּת ______
לפניכם משפט, ובו מודגשות מילים בצורת הבינוני.
הבינה המלאכותית מְזַהָה את המצב הרגשי של המִּשְׁתַּמְּשִׁים ומספקת מענה על צרכים רגשיים באמצעות נוכחות תּוֹמֶכֶת ואמפתית.
(1) ציינו מעל כל מילה מודגשת את חלק הדיבור שאליו היא שייכת.
(2) לפניכם רשימת שמות פעולה.
תִּמּוּךְ (תימוך), תְּמִיכָה, הִתָּמְכוּת (היתמכות)
הקיפו את שם הפעולה של צורת הבינוני תּוֹמֶכֶת.
לפניכם רשימת שמות פעולה. מיינו אותם בטבלה שלפניכם על פי הבניין שלהם.
הֲכָלָה, אַזְהָרָה, קַבָּלָה, הוֹבָלָה, הִמּוּר (הימור), הֶרְגֵּל, שִׁחְזוּר
| הפעיל | פיעל |
|---|---|
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
הַטָּיוֹת – ריבוי בנקבה.
אֵיכוּת – שם עצם מופשט.
שני צורנים דומים בצליל, שתי משמעויות:
טעות נפוצה: לכתוב "ריבוי" לשניהם – "איכות" היא מילה ביחיד (איכות אחת), והצורן ־וּת (שורוק) שונה מ־וֹת (חולם).
סעיף ב
(1) מְזַהָה – פועל; הַמִּשְׁתַּמְּשִׁים – שם עצם; תּוֹמֶכֶת – שם תואר.
(2) תְּמִיכָה.
צורת הבינוני יכולה לשמש פועל, שם עצם או שם תואר – ההקשר מכריע.
(1)
(2) תְּמִיכָה. "תּוֹמֶכֶת" היא בינוני של קל (קוֹטֶלֶת) מן ת-מ-כ. שם הפעולה של קל הוא במשקל קְטִילָה – תְּמִיכָה. (תִּמּוּךְ – קִטּוּל, פיעל; הִתָּמְכוּת – הִקָּטְלוּת, נפעל.)
טעות נפוצה: לכתוב ש"תומכת" היא פועל רק משום שהיא צורת בינוני – כאן אין לה נושא משלה והיא מתארת שם עצם; ב־(2) לבחור "תימוך" בגלל הדמיון.
סעיף ג
| הפעיל | פיעל |
|---|---|
| הֲכָלָה | קַבָּלָה |
| אַזְהָרָה | הִמּוּר (הימור) |
| הוֹבָלָה | שִׁחְזוּר |
| הֶרְגֵּל |
שמות הפעולה לפי בניין: הפעיל – הַקְטָלָה (וגם אַקְטָלָה, הַקְטֵל); פיעל – קִטּוּל / קַטָּלָה (וגם קִטְלוּל בשורש מרובע).
הפעיל:
פיעל:
טעות נפוצה: לשבץ את "הימור" בהפעיל בגלל הה' שבראשו (אין כאן תבנית הַקְטָלָה – זו ה' שורשית במשקל קִטּוּל); לשבץ את "קבלה" בקל; לשכוח ש"הרגל" הוא שם פעולה של הפעיל.
שאלה 11 · השלמת פעלים ושמות מן השורש בהקשר
לפניכם קטע שחסרים בו פעלים. קראו אותו, וכתבו את הפועל המתאים על פי השורש בסוגריים.
דוח ש______ (ז-מ-ן) קרן בריטית שעוסקת בנוער בסיכון מצא שהשימוש בצ'אטבוטים מבוססי בינה מלאכותית ______ (פ-ו-ץ) במיוחד בקרב בני נוער בסיכון. אנשי חינוך ______ (ל-ו-ן) כבר זמן רב על ההשפעות המזיקות של הצ'אטבוטים על צעירים אלה.
על פי ממצאי הדוח, כ־40% מבני הנוער שחווים אלימות ______ (פ-נ-י) לבינה המלאכותית לעזרה. ג'ון ייטס, מנכ"ל הקרן הנוכחי, מתריע זמן רב כי ילדים בסיכון ______ (ז-ק-ק) לקשר אנושי ולא לבוט. הוא ______ (י-ד-י) כי המערכת הנוכחית ______ (כ-ש-ל) במתן תמיכה הולמת לצעירים שחווים מצוקות נפשיות.
(מעובד על פי לאון, א' (2025). מחקר חדש חושף: אחד מכל ארבעה בני נוער פנה ל־Chat GPT לקבלת תמיכה נפשית. מעריב)
לפניכם קטע שחסרים בו שמות. קראו אותו, וכתבו את השם המתאים על פי השורש בסוגריים.
במאמר מדעי נאמר כי הצ'אטבוטים משמשים ______ (ח-ל-ף) לטיפול נפשי. שימוש זה מתרחב בעיקר בשל זמינותם של הצ'אטבוטים. קשה להעריך את היקף ה______ (י-פ-ע) של שימוש זה, שכן הצ'אטבוטים אינם אמורים לדווח ל______ (פ-ת-ח) שלהם על תוכן ה______ (שׂ-י-ח) שלהם עם המשתמשים, בשל הצורך לשמור על פרטיות.
משרד הבריאות מאפשר למטפלים במערכת בריאות הנפש להשתמש בבינה מלאכותית לשם ______ (א-ב-ח-ן) ומיון של מטופלים ב______ (נ-ס-י) להתמודד עם בעיות כמו עומס של ______ (פ-נ-י) ומחסור בכוח אדם. הבינה המלאכותית יכולה לסייע גם בהדרכות המחייבות ידע פסיכולוגי וגם ב______ (שׂ-ו-ם) אחרות.
(מעובד על פי גולדשטיין, ח' (2025). כולם בטיפול אצל ד"ר GPT: התופעה שמדאיגה את הפסיכולוגים. זמן ישראל)
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
דוח שהזמינה (ז-מ-ן); נפוץ (פ-ו-ץ); מתלוננים / מלינים (ל-ו-ן); פונים (פ-נ-י); זקוקים / נזקקים (ז-ק-ק); הודה / מודה (י-ד-י); כשלה / נכשלה (כ-ש-ל).
שיטה: לכל חסר שואלים שלוש שאלות: (1) מה הנושא (מין ומספר)? (2) איזה זמן מתאים (מילים כמו "כבר זמן רב", "מצא")? (3) איזה בניין נותן את המשמעות הנכונה עם מילת היחס שאחריו?
טעות נפוצה: לא להתאים את הפועל לנושא – למשל "נפוצה" (השימוש – זכר), "פונה" (בני הנוער – רבים), "נכשל" (המערכת – נקבה); לכתוב "זימנה" במקום "הזמינה".
סעיף ב
תחליף (ח-ל-ף); התופעה (י-פ-ע); למפתחים (פ-ת-ח); השיחה / השיחות / השיח (שׂ-י-ח); אבחון (א-ב-ח-ן); בניסיון (נ-ס-י); פניות / הפניות (פ-נ-י); במשימות (שׂ-ו-ם).
שיטה: מבינים מן ההקשר איזו משמעות נדרשת, ובוחרים משקל או תבנית שנותנים אותה עם אותיות השורש. בודקים שהשם מתאים למילה שלפניו (ה' הידיעה, מילת יחס, סמיכות).
טעות נפוצה: לכתוב פועל במקום שם ("להחליף", "לאבחן"); לא להתאים את השם לשם התואר שאחריו ("משימה אחרות"); לכתוב "חילוף" במקום "תחליף" – המשמעות שונה.