בגרות בלשון עיקרי, מותאם 011241 - חורף 2021, מועד נבצרים
שאלון עיקרי, נוסח מותאם · שאלון 011241 · שאלון מותאם · חורף, מועד נבצרים · 16 שאלות · 3 שעות
בחינת הבגרות בלשון, חורף 2021, מועד נבצרים, כל 16 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
שים לב: בבחינה זו יש הנחיות מיוחדות. יש לענות על השאלות על פי הנחיות אלה.
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון — הבנה והבעה — 50 נקודות
חלק שני — לשון — 50 נקודות
פרק א: שם המספר
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות — יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול — 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר לנבחן (עמ' 10–11).
ד. הוראה מיוחדת: 1. יש לקרוא את הטקסטים שבעמ' 4–9 ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות. 2. הקפד על כתב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שים לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה לשימושך. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
הנחיות מיוחדות למועד זה: בפרק ב (תחביר) ובפרק ג (מערכת הצורות) חמש שאלות, לכל שאלה — 12 נקודות. "תוכל לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות, אך מספר הנקודות שתוכל לצבור בפרק לא יעלה על 40 נקודות." מטלת הכתיבה (שאלה 5) מזכה ב־26 נקודות.
חלק ראשון — הבנה והבעה (50 נקודות)
ההוראות לחלק זה
לפניך שלושה טקסטים. קרא אותם, וענה על השאלות שאחריהם.
ענה על כל השאלות 1–5 שלפניך לפי הטקסטים 1–3 שקראת.
הקפד על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שאלה 1 · הנושא המרכזי המשותף לטקסט 1 ולטקסט 2
מהו הנושא המרכזי המשותף לטקסט 1 ולטקסט 2?
הקף את התשובה הנכונה ביותר. (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
השפעת האינטרנט על יכולות החשיבה.
הדרך: הנושא המרכזי המשותף צריך להתאים לשני הטקסטים כולם, ולא רק לפסקה אחת או לטקסט אחד. בודקים כל אפשרות מול שני הטקסטים.
לכן "השפעת האינטרנט על יכולות החשיבה" מתאימה לשניהם.
למה לא האחרות:
טעות נפוצה: לבחור ב"שיתוף מידע בין אנשים בעידן האינטרנט", משום שזה נושא בולט בטקסט 2 – אבל הוא אינו מופיע בטקסט 1.
שאלה 2 · השוואה בין העבר להווה בטקסט 1 ובטקסט 2
בכל אחד מן הטקסטים: טקסט 1 וטקסט 2, יש השוואה בין העבר ובין ההווה.
כתוב פסקה ובה תשווה בין העבר ובין ההווה מבחינת צריכת המידע (מטקסט 1) ומבחינת האופן שבו אנו זוכרים דברים (מטקסט 2). את תשובתך עליך לכתוב באופן לכיד ומקושר (לא בטבלה ולא בנקודות). (6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
בשני הטקסטים מתואר שינוי גדול שחל בין העבר להווה בעקבות האינטרנט. מבחינת צריכת המידע, לפי טקסט 1, האדם הממוצע כיום צורך מידע רב הרבה יותר מן האדם הממוצע לפני כמה עשורים: מבוגר אמריקאי צורך מדי יום מידע בהיקף של עשרות ספרים, והצריכה ממשיכה לגדול בכשישה אחוזים בשנה. מבחינת האופן שבו אנו זוכרים דברים, לפי טקסט 2, בעבר, בעולם שבו הקשרים היו פנים אל פנים, חילקו בני האדם את האחריות לזכירה בין חברי הקבוצה הקרובה – בני משפחה, חברים ועמיתים – וכל אחד זכר חלק מן המידע וידע למי לפנות כדי להיזכר בשאר. לעומת זאת, כיום האינטרנט מחליף את השותפים האנושיים: אנו "פורקים" מידע למחשב במקום לשמור אותו במוחנו, ולכן אנו זוכרים פחות פרטים בעצמנו. אם כן, בהווה אנו צורכים הרבה יותר מידע מבעבר, אך שומרים ממנו בזיכרוננו פחות, משום שאנו סומכים על האינטרנט שיזכור בשבילנו.
מה נדרש: שני היבטים של השוואה – (1) צריכת מידע: עבר מול הווה (טקסט 1); (2) האופן שבו אנו זוכרים: עבר מול הווה (טקסט 2) – בפסקה רציפה ומקושרת.
היכן המידע:
איך בונים פסקה לכידה:
1. משפט פתיחה (משפט מארגן) המציג את שני תחומי ההשוואה.
2. תחום ראשון – עבר מול הווה, במילות ניגוד ("לעומת", "ואילו").
3. תחום שני – עבר מול הווה ("בעבר... לעומת זאת, כיום...").
4. משפט סיכום שמחבר את שני התחומים (צורכים יותר – זוכרים פחות).
לקבלת מלוא הנקודות צריך שבכל תחום יופיעו שני צדי ההשוואה (עבר והווה), ולא רק תיאור ההווה.
טעות נפוצה: לכתוב רק את מצב ההווה ("היום אנו צורכים הרבה מידע") בלי לציין מה היה בעבר; לכתוב בנקודות או בשני משפטים נפרדים בלי מילות קישור.
שאלה 3 · ביקורת ניקולס קאר; תפקיד הדוגמה של סוקרטס
בטקסט 1 בפסקה ג מוצגת ביקורת של הסופר ניקולס קאר בנוגע להשפעות של הטכנולוגיה על חיינו.
איזה מן המחקרים המתוארים בטקסט 1 מבסס את הביקורת של קאר? הקף את התשובה הנכונה ונמק אותה. (5 נקודות)
הנימוק: ______
בטקסט 1 בפסקה ט הכותב מזכיר את סוקרטס כדי לחזק טענה.
הקף את הטענה שהכותב רוצה לחזק. (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
המחקר שנערך בבריטניה (פסקה ד).
הנימוק: קאר טוען שהקריאה באינטרנט רוויה בהסחות דעת, ושהן עלולות ליצור הפרעות ריכוז ולפגוע בדרך הלמידה שלנו. המחקר בבריטניה הראה שהסחת הדעת שגרם משחק מחשב מייד לאחר האזנה לסיפור – בדומה לזפזופ בין אתרים באינטרנט – פגעה באופן ניכר בגיבוש הזיכרון של הנבדקים, כלומר פגעה בלמידה. כך המחקר מאשש את טענתו של קאר.
הדרך: קודם מנסחים את טענתו של קאר, ואחר כך בודקים איזה מחקר מראה תוצאה שמתאימה לה.
טענת קאר (פסקה ג): קבלת מידע מיידית "עלולה ליצור אצלנו הפרעות ריכוז ולהשפיע על דרך הלמידה שלנו"; "הקריאה באינטרנט רוויה בהסחות דעת".
המחקר בבריטניה (פסקה ד): "הסחת הדעת שגרם המשחק, בדומה לזפזופ בין אתרים באינטרנט, פגעה באופן ניכר בגיבוש הזיכרון של הנבדקים". זה בדיוק המנגנון שקאר מזהיר מפניו – הסחת דעת ← פגיעה בלמידה ובזיכרון. גם פתיחת הפסקה במילה "ואכן" מסמנת שבאה ראיה התומכת בטענה הקודמת.
למה לא האחרים:
בנימוק צריך לקשר במפורש בין טענת קאר לבין ממצא המחקר.
טעות נפוצה: לבחור במחקר של גרי סמול משום שהוא "מחקר על המוח", בלי לשים לב שתוצאתו סותרת את הביקורת.
סעיף ב
זמינות המידע עשויה להיות יתרון.
הטענה מופיעה במשפט הראשון של פסקה ט: "זו אינה התקופה הראשונה... שבה זמינות המידע מעוררת בתחילה מחלוקת, ולבסוף מתברר שהיא יתרון ולא בעיה". הדוגמה של סוקרטס – שחשש שהכתב יפגע בזיכרון, ובסוף התברר שהאנושות "יצאה נשׂכרת" מן המידע הכתוב – היא ראיה היסטורית לטענה זו: כמו שהחשש מן הכתב התברר כמוטעה, כך אולי גם החשש מן האינטרנט.
למה לא האחרות:
טעות נפוצה: לבחור ב"האנושות יצאה נשכרת מהעלאת המידע על הכתב" – להתבלבל בין הדוגמה (מה קרה עם הכתב) לבין הטענה הכללית (זמינות מידע יכולה להיות יתרון).
שאלה 4 · יתרונות האינטרנט על פני אדם; מה הדהים את החוקרים
על פי טקסט 2, ציין שלושה יתרונות שונים שיש להיעזרות באינטרנט על פני היעזרות באדם. (3 נקודות)
(1) ______
(2) ______
(3) ______
בטקסט 2 בפסקה ז כתוב: "נדהמנו לגלות".
הסבר מה הדהים את החוקרים ומדוע? (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(שלושה מן האפשרויות)
(1) האינטרנט זמין תמיד.
(2) היקף המידע שבאינטרנט גדול לאין שיעור מן המידע האגור בראשו של כל אדם, ולעיתים אף מזה של קבוצה שלמה של אנשים ("יודע הכול").
(3) האינטרנט מעודכן תמיד.
אפשרויות נוספות: אין באינטרנט סכנה של איבוד מידע או שכחה (למעט בעת הפסקות חשמל); המידע נשלף ממנו לעיתים מהר יותר מן המידע שאנו שולפים מזיכרוננו.
היכן: טקסט 2, פסקה ה: "האינטרנט אינו דומה לשום אדם שפגשנו אי פעם: הוא תמיד זמין ויודע הכול. היקף המידע... גדול לאין שיעור מזה האגור בראשו של כל אדם... הוא מעודכן תמיד, ולמעט היעלמויות כמו בעת הפסקות חשמל, אין סכנה של איבוד מידע או שכחה". ופסקה ו: "המידע מן האינטרנט נשלף לעיתים מהר יותר מזה שאנו שולפים מזיכרונותינו".
שימו לב ל"שונים": "יודע הכול" ו"היקף המידע גדול" הם בעצם אותו יתרון – אם כותבים את שניהם, נספרים כיתרון אחד. כדאי לבחור שלושה יתרונות מתחומים שונים: זמינות, היקף, עדכניות (או: אין שכחה, מהירות שליפה).
טעות נפוצה: לכתוב יתרון שאינו מן הטקסט (למשל "האינטרנט חינמי") או לחזור על אותו יתרון בניסוח אחר.
סעיף ב
מה הדהים: החוקרים גילו שאפילו משתתפים שתשובותיהם הועתקו מילה במילה מאתר באינטרנט היו משוכנעים שהם זכרו את המידע בזכות היכולות שלהם, ולא בזכות "גוגל" (ובאופן כללי – מי שנעזר באינטרנט דירג את יכולת הזכירה שלו גבוה יותר ממי שלא נעזר בו).
מדוע: משום שהיה ברור שהתשובות לא באו מזיכרונם – הן הועתקו מן האינטרנט – ובכל זאת הם ייחסו את הידע לעצמם. הממצא מראה עד כמה האינטרנט משטשש את הגבול בין הזיכרון האישי שלנו ובין המידע שבאינטרנט, עד שאנשים חושבים שהם יודעים יותר ממה שהם יודעים באמת.
מה נדרש: שני חלקים – (1) מה הדהים (הממצא); (2) מדוע זה מדהים (הפער בין המציאות לבין מה שהמשתתפים חשבו).
היכן: פסקה ז: "נדהמנו לגלות שאפילו משתתפים שתשובותיהם הועתקו מילה במילה מאתר באינטרנט היו משוכנעים שהם זכרו את המידע בזכות היכולות שלהם ולא בזכות 'גוגל'". המילה "אפילו" מסמנת את המקרה הקיצוני והמפתיע.
ההסבר למה זה מפתיע נשען על פסקאות ו–ח: "המיידיות שבה תוצאות החיפוש מופיעות על המסך יכולה לטשטש את הגבולות בין זיכרונותינו האישיים ובין האוצרות הדיגיטליים" (פסקה ו), ו"נוצר דור של אנשים הבטוחים שהם יודעים יותר... אולם למעשה... הם יודעים פחות" (פסקה ח).
טעות נפוצה: לכתוב רק "הקבוצה שנעזרה בגוגל דירגה את עצמה גבוה יותר" בלי להסביר מה מפתיע בכך – שהתשובות לא באו מזיכרונם.
שאלה 5 · מטלת כתיבה: סקירה על היקף השימוש באינטרנט בישראל והשפעתו על המוח ועל הזיכרון
מטלת כתיבה (26 נקודות)
לקראת דיון שיעסוק בשימוש באינטרנט בבית הספר כתוב על פי טקסטים 1 ו־3 שקראת, סקירה שתשמש בסיס לדיון.
בסקירה כתוב על היקף השימוש באינטרנט בישראל, ופרט את השפעת השימוש באינטרנט על המוח ועל הזיכרון.
הקפד על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
כתוב בהיקף של 100–200 מילים. השתמש בעמוד זה לכתיבת טיוטה, ואת הסקירה כתוב בעמודים 15–16.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 5
האינטרנט בחיינו: היקף השימוש והשפעתו על המוח
האינטרנט נעשה חלק מרכזי בחייהם של הישראלים. על פי מחקר עולמי, 30% מהישראלים גולשים ברשת יותר מחמש שעות ביום — כמעט כפול מן הממוצע בעולם, ו־22% מהישראלים משתמשים בטלפון החכם יותר מחמש שעות ביום. כמו כן 70% מהישראלים גולשים בפייסבוק לפחות פעם ביום, ו־44% נכנסים ליוטיוב מדי יום (גולדנברג, 2015).
שימוש נרחב כל כך מעורר שאלות על השפעת האינטרנט על המוח ועל הזיכרון. מצד אחד, לפי קרצר (2016), הזמינות המיידית של המידע והסחות הדעת ברשת עלולות לפגוע בריכוז ובדרך הלמידה, ומחקרים מראים כי זפזופ בין אתרים פוגע בגיבוש הזיכרון. נוסף על כך, אנשים שיודעים שהמידע יהיה זמין להם גם בעתיד זוכרים פחות פרטים, משום שהאינטרנט משמש להם "זיכרון חיצוני". מצד אחר, מחקרים מצאו כי גלישה באינטרנט מפעילה יותר אזורים במוח מקריאה בספר, בייחוד אזורים הקשורים לקבלת החלטות ולחשיבה מורכבת (קרצר, 2016).
לסיכום, הישראלים גולשים ברשת שעות רבות, ולכן חשוב שיכירו את השפעות האינטרנט על המוח וימצאו את שביל הזהב בין שימוש מושכל לשימוש מזיק.
ביבליוגרפיה
גולדנברג, ר' (2015). 30% מהישראלים גולשים באינטרנט יותר מחמש שעות ביום. גלובס. אוחזר מ־globes.co.il.
קרצר, א' (2016). טובעים בים המידע. מכון דוידסון. אוחזר מ־davidson.weizmann.ac.il.
(מספר מילים: 153, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
1. מה המטלה דורשת – שני תבחינים:
אין לכלול עמדה אישית, ואין צורך במידע מטקסט 2 (המטלה מגדירה טקסטים 1 ו־3).
2. מבנה:
3. לכידות ומילות קישור: "כמו כן", "מצד אחד... מצד אחר", "נוסף על כך", "משום ש", "לסיכום", "ולכן". משפט המעבר "שימוש נרחב כל כך מעורר שאלות..." מחבר בין התבחין הראשון לשני.
4. מיזוג ואזכור מקורות: המידע מנוסח במילים שלנו (לא העתקה של משפטים שלמים). אזכור בגוף הטקסט בשתי דרכים מקובלות: "(גולדנברג, 2015)" בסוף המשפט, ו"לפי קרצר (2016)" בתחילתו. בסוף – ביבליוגרפיה בסדר אלפביתי (שם משפחה, אות ראשונה, שנה, כותרת, מקור).
5. לשון: משלב ענייני, גוף שלישי, בלי "אני" ובלי שאלות רטוריות; נתונים מספריים מדויקים כמו בטקסט.
טעויות נפוצות: לכתוב רק על אחד התבחינים (בעיקר להשמיט את ההשפעה החיובית או את הנתונים); להעתיק פסקאות מן הטקסט; לשכוח את הביבליוגרפיה או את האזכור בגוף הסקירה; להוסיף עמדה אישית ("לדעתי צריך לגלוש פחות"); לחרוג מטווח המילים.
חלק שני — לשון (50 נקודות)
ההוראות לחלק זה
בחלק זה שלושה פרקים. עליך לענות על שני פרקים: על פרק א — חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.
פרק א: שם המספר — חובה (10 נקודות)
ענה על שאלה 6.
לפניך שני פרקים: פרק ב — תחביר ופרק ג — מערכת הצורות.
בחר בפרק שלמדת: פרק ב — תחביר או פרק ג — מערכת הצורות.
בפרק שבחרת ענה על השאלות לפי ההוראות.
ציין את שם הפרק שבחרת: ______
פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה חמש שאלות 7–11. לכל שאלה — 12 נקודות. תוכל לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות, אך מספר הנקודות שתוכל לצבור בפרק לא יעלה על 40 נקודות.
שים לב: תוכל להיעזר בדף העזר לנבחן (עמ' 10–11).
פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה חמש שאלות 12–16. לכל שאלה — 12 נקודות. תוכל לענות, באופן מלא או חלקי, על כל השאלות, אך מספר הנקודות שתוכל לצבור בפרק לא יעלה על 40 נקודות.
שים לב: תוכל להיעזר בדף העזר לנבחן (עמ' 10–11).
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 6 · בחירת הצורה הנכונה של שם המספר
במשפטים שלפניך הקף את הצורה הנכונה של כל שם מספר מבין האפשרויות המודגשות.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
הכלל הבסיסי: לכל מספר שואלים קודם: מהו שם העצם הנספר, ומה מינו? במספרים 3–19 (וגם ביחידות שבתוך מספר גדול) המספר "הפוך" למין: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' (שלושה, שישה עשר); עם שם עצם נקבה – צורה בלי ה' (שלוש, שש עשרה). ב־1–2 המספר מתאים למין הנספר (אחד/אחת, שניים/שתיים).
1. באחד עשר ביוני. היום בחודש נאמר בצורת זכר, כי הנספר הוא "יום" (בַּיּוֹם הָאַחַד עָשָׂר בְּיוּנִי).
אלפיים ותשע עשרה. השנה נאמרת בצורת נקבה, כי הנספר הוא "שָׁנָה" (בִּשְׁנַת אלפיים ותשע עשרה). ו' החיבור לפני שווא (תְּ) נהגית וּ – וּתְשַׁע.
2. שמונת אלפים ארבע מאות שישים ושניים ספרים. "ספרים" – זכר, ולכן היחידות: שניים (וּשְׁנַיִם, ו' לפני שווא). "שמונת אלפים" (נסמך לפני "אלפים") ו"ארבע מאות" (מֵאָה – נקבה) זהים בשתי האפשרויות; רק סוף המספר נקבע לפי הנספר.
שישה עשר אחוזים. "אחוז" – זכר, ולכן שִׁשָּׁה עָשָׂר.
3. שבעה עשר שקלים. "שקל" – זכר: שִׁבְעָה עָשָׂר.
פי שניים. אחרי "פי" (כפולה) המספר בא בצורת זכר: פי שניים, פי שלושה, פי עשרה.
4. שלושים ושתיים מדינות. "מדינה" – נקבה: וּשְׁתַּיִם.
במקום החמישה עשר. מעל עשר אין צורת סודר מיוחדת, ולכן משתמשים במספר היסודי המיודע (ה' הידיעה), המתאים למין שם העצם: "מקום" – זכר: הַחֲמִשָּׁה עָשָׂר.
5. תרשים מספר תשע. אחרי המילה "מספר" (מספרו של פריט ברשימה) בא המספר הסתמי, וצורתו צורת הנקבה: מספר אחת, מספר תשע.
בני שש עשרה. בציון גיל הנספר הנסתר הוא "שָׁנָה" (נקבה): בני שש עשרה (שנה).
טעות נפוצה: לבחור ב"אחת עשרה ביוני" (בהשפעת השנה, שהיא בנקבה) ובאותה בחינה לבחור ב"תשעה עשר" לשנה – כלומר להפוך בין כללי היום והשנה בתאריך; לבחור ב"פי שתיים" בהשפעת הדיבור.
תחביר
שאלה 7 · סוג המשפט, תיחום פסוקיות ואיברים, תפקידים תחביריים
לפניך שלושה משפטים.
(1) בהרים כבר השמש מלהטת, ובעמק עוד נוצץ הטל. ______
(2) אשיר כאן באוזניה עד שתפקח את עיניה. ______
(3) שישים ושש שנה מפרידות בין שני השירים האלה, המבטאים את תחושותיהם של תושבי הארץ השרים אותם. ______
ציין ליד כל משפט את הסוג התחבירי שלו.
ציין את התפקיד התחבירי של כל אחת מן המילים המסומנות בקו במשפטים.
הטל: ______ עיניה: ______ שישים ושש שנה: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
(1) משפט איחוי (מאוחה).
(2) משפט מורכב.
(3) משפט מורכב.
הדרך: סופרים נשואים ובודקים מה מקשר ביניהם.
טעות נפוצה: לכתוב "פשוט" למשפט (3), משום שאין בו מילת שעבוד "ש" או "כי". ה' הזיקה לפני בינוני (המבטאים = שמבטאים) היא מילת שעבוד.
סעיף ב
(1) [בהרים כבר השמש מלהטת,] – איבר א; [ובעמק עוד נוצץ הטל.] – איבר ב.
(2) אשיר כאן באוזניה [עד שתפקח את עיניה] – פסוקית זמן.
(3) שישים ושש שנה מפרידות בין שני השירים האלה, [המבטאים את תחושותיהם של תושבי הארץ [השרים אותם]] – פסוקית לוואי (לשם "השירים"), ובתוכה פסוקית לוואי [השרים אותם] (לשם "תושבי הארץ").
(1) איחוי. האיבר הראשון: "בהרים כבר השמש מלהטת" (נושא: השמש, נשוא: מלהטת, תיאור מקום: בהרים). האיבר השני: "ובעמק עוד נוצץ הטל" (נושא: הטל, נשוא: נוצץ, תיאור מקום: בעמק). ו' החיבור שייכת לאיבר השני.
(2) פסוקית זמן. "עד ש..." עונה על השאלה "עד מתי אשיר?" – עד שתפקח את עיניה. זו פסוקית זמן (מציינת את גבול הזמן של הפעולה). בתוך הפסוקית: נשוא – תפקח, נושא (נסתר בנטייה) – היא, מושא – את עיניה.
(3) שתי פסוקיות לוואי, האחת בתוך האחרת.
איך מזהים: ה' הזיקה + בינוני שאחרי שם עצם מיודע = פסוקית לוואי. מתחמים בסוגריים מרובעים כל פסוקית מתחילתה (מילת השעבוד) ועד סופה.
טעות נפוצה: לסגור את הפסוקית הראשונה אחרי "תחושותיהם" ולהשאיר את "של תושבי הארץ" מחוצה לה; לזהות "המבטאים..." כתמורה בגלל הפסיק שלפניה.
סעיף ג
הטל – נושא.
עיניה – מושא.
שישים ושש שנה – נושא.
טעות נפוצה: לכתוב "תיאור זמן" ל"שישים ושש שנה" כי זה פרק זמן – אבל כאן הוא עושה את הפעולה ("מפרידות"), ולכן הוא הנושא.
שאלה 8 · חלק כולל; המרה לקשר של ויתור; תפקידים והמרה לפסוקית תנאי
לפניך שני משפטים.
(1) אגודת "מגן דוד אדום" דורשת מן המתנדבים השתתפות בקורס בן שישים שעות ועמידה בבחינות.
(2) תלמידים רבים בוחרים בהתנדבות ב"מגן דוד אדום" במסגרת התוכנית למחויבות אישית.
העתק אותו ______
ציין את התפקיד התחבירי שלו במשפט. ______
לפניך משפט.
מי שמתנדב לעזור לזולת נהנה מהרגשה של אושר.
הרגשה ______ אושר ______
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
התפקיד: מושא (מושא כולל).
(אפשר גם: אגודת "מגן דוד אדום" דורשת מן המתנדבים השתתפות בקורס... ועמידה בבחינות, ובכל זאת / ולמרות זאת תלמידים רבים בוחרים בהתנדבות בה במסגרת התוכנית למחויבות אישית.)
החלק הכולל: חלקים כוללים הם שני רכיבים (או יותר) בעלי אותו תפקיד במשפט, המחוברים בו' החיבור או בפסיק. האגודה דורשת (מה?) – "השתתפות בקורס..." ו"עמידה בבחינות": שני הדברים הנדרשים. הפועל "דורשת" מקבל מושא (דורשת דבר מישהו), ולכן זה מושא כולל. ("מן המתנדבים" – מושא נוסף, לא חלק מן הכולל.)
בדיקה: אפשר לפרק לשני משפטים – "האגודה דורשת מן המתנדבים השתתפות בקורס..." / "האגודה דורשת מן המתנדבים עמידה בבחינות".
קשר של ויתור: הקשר הלוגי בין המשפטים: למרות הדרישות הקשות (קורס ארוך ובחינות) – תלמידים רבים בוחרים להתנדב. התוצאה מפתיעה ביחס לנסיבה – זה ויתור.
כדי למנוע חזרה אפשר להחליף את "ב'מגן דוד אדום'" השני ב"בה".
טעות נפוצה: להצמיד את מילת הוויתור למשפט הלא נכון – "אף על פי שתלמידים רבים בוחרים להתנדב, האגודה דורשת..." – כך המשמעות משתבשת.
סעיף ב
סוג המשפט: שני נשואים – "מתנדב" ו"נהנה". "מי ש..." פותח פסוקית שמשמשת נושא לנשוא העיקרי: מי נהנה? – [מי שמתנדב לעזור לזולת]. לכן: משפט מורכב ובו פסוקית נושא.
הרגשה – מושא. הפועל "נהנה" דורש את מילת היחס "מ־" (נהנה ממשהו): נהנה ממה? – מהרגשה. צירוף של מילת יחס שהפועל מחייב = מושא. (שימו לב: הקו מסמן רק את "הרגשה", אבל התפקיד הוא של כל הצירוף "מהרגשה".)
אושר – לוואי. "של אושר" מתאר את שם העצם "הרגשה" (איזו הרגשה? – של אושר). רכיב שמתאר שם עצם = לוואי.
המרה לפסוקית תנאי: המשמעות של "מי ש..." כאן היא כללית – כל מי שיתנדב ייהנה. אפשר לנסח זאת כתנאי: "אם אדם מתנדב לעזור לזולת, הוא נהנה מהרגשה של אושר" / "אם תתנדב לעזור לזולת, תיהנה מהרגשה של אושר". הפסוקית "אם..." היא פסוקית תנאי, והמשפט נשאר מורכב.
טעות נפוצה: לכתוב "תיאור סיבה" ל"הרגשה" (נהנה בגלל ההרגשה) – אבל "מ־" כאן היא מילת יחס שהפועל "נהנה" מחייב, ולכן מושא.
שאלה 9 · צירוף משפטים לקטע לכיד; תפקידו התחבירי של צירוף בהקשרים שונים
לפניך שלושה משפטים. כתוב אותם בקטע לָכיד (הוסף מילות קישור מתאימות ומאזכרים).
(1) מכשיר טכנולוגי מתוחכם מאפשר לדעת היכן נמצאת המכונית בכל זמן נתון.
(2) את המכשיר פיתחה חברה מסחרית כדי לאתר מכוניות גנובות.
(3) מספר המכוניות הגנובות הולך וגדל כל הזמן.
לפניך שישה משפטים.
ציין את התפקיד התחבירי של הצירוף המסומן בקו בכל משפט.
(1) מחבר המאמר טוען כי בימינו הזכות לפרטיות אינה נתפסת כפי שנתפסה לפני כמאה שנים.
התפקיד התחבירי: ______
(2) אחת הזכויות הבסיסיות של כל אדם היא הזכות לפרטיות.
התפקיד התחבירי: ______
(3) אמצעים אלה ועוד רבים אחרים פוגעים בזכות לפרטיות של האזרח.
התפקיד התחבירי: ______
(4) פגיעה בזכות לפרטיות נתפסת כפגיעה חמורה בזכויות האדם.
התפקיד התחבירי: ______
(5) אנשים רבים נלחמו למען הזכות לפרטיות.
התפקיד התחבירי: ______
(6) חשיבותה של הזכות לפרטיות מתבטאת בחוקים רבים שחוקקה הכנסת.
התפקיד התחבירי: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
מספר המכוניות הגנובות הולך וגדל כל הזמן, ולכן פיתחה חברה מסחרית מכשיר טכנולוגי מתוחכם כדי לאתר אותן. מכשיר זה מאפשר לדעת היכן נמצאת המכונית בכל זמן נתון.
(אפשרות אחרת: מכשיר טכנולוגי מתוחכם מאפשר לדעת היכן נמצאת המכונית בכל זמן נתון. את המכשיר הזה פיתחה חברה מסחרית כדי לאתר מכוניות גנובות, שכן / משום שמספרן הולך וגדל כל הזמן.)
מה נדרש: שלושה דברים – (1) לשמור על כל המידע שבשלושת המשפטים; (2) להוסיף מילות קישור שמבטאות את הקשר הלוגי; (3) להשתמש במאזכרים (כינויים כמו "הוא", "אותן", "זה", "הזה") במקום לחזור על אותן מילים.
הקשר הלוגי בין המשפטים: משפט (3) הוא הסיבה – מספר המכוניות הגנובות גדל; משפט (2) הוא התוצאה/התכלית – לכן פיתחו מכשיר כדי לאתר אותן; משפט (1) מתאר מה המכשיר עושה. לכן מילות קישור מתאימות: "ולכן", "משום ש", "שכן", "בשל כך".
המאזכרים בתשובה: "אותן" (= המכוניות הגנובות), "מכשיר זה" (= המכשיר הטכנולוגי המתוחכם), "מספרן" (= מספר המכוניות הגנובות).
בדיקה: הקטע צריך להיקרא כרצף אחד, ולא כשלושה משפטים מנותקים; אסור לשנות את התוכן (למשל לא לכתוב שהמשטרה פיתחה את המכשיר).
טעות נפוצה: להוסיף רק "ו" בין המשפטים בלי קשר לוגי; לחזור על "המכשיר" ו"המכוניות הגנובות" שוב ושוב בלי מאזכרים; להשמיט פרט (למשל "בכל זמן נתון" או "חברה מסחרית").
סעיף ב
(1) נושא (בפסוקית המושא).
(2) נשוא (נשוא שמני; "היא" – אוגד).
(3) מושא.
(4) לוואי.
(5) תיאור תכלית ("למען").
(6) לוואי.
הדרך: בכל משפט מוצאים את הנשוא הקרוב (העיקרי או של הפסוקית) ושואלים מה הקשר של הצירוף אליו או לשם עצם.
(1) נושא. הצירוף נמצא בתוך פסוקית המושא [כי בימינו הזכות לפרטיות אינה נתפסת...]. בפסוקית: נשוא – "נתפסת", ומה אינו נתפס? – הזכות לפרטיות. לכן נושא (של הפסוקית). "אינה" שולל את הנשוא.
(2) נשוא. משפט שמני: נושא – "אחת הזכויות הבסיסיות של כל אדם"; אוגד – "היא"; ומה נאמר על הנושא? – שהיא הזכות לפרטיות. לכן הצירוף הוא נשוא (שמני).
(3) מושא. הפועל "פוגעים" מחייב את מילת היחס "ב־" (פוגעים במשהו): פוגעים במה? – בזכות לפרטיות. צירוף יחס שהפועל מחייב = מושא.
(4) לוואי. כאן "בזכות לפרטיות" אינו קשור לנשוא "נתפסת", אלא לשם הפעולה "פגיעה" (איזו פגיעה? – פגיעה בזכות לפרטיות). הצירוף מתאר שם עצם, ולכן הוא לוואי; כל הצירוף "פגיעה בזכות לפרטיות" הוא הנושא.
(5) תיאור תכלית. "למען" = לשם, בשביל; נלחמו לשם מה? – למען הזכות לפרטיות. מילת היחס "למען" מבטאת תכלית, ולכן תיאור תכלית.
(6) לוואי. "של הזכות לפרטיות" מתאר את שם העצם "חשיבותה" (חשיבות של מה?). לוואי (סמיכות פרודה עם כינוי מקדים: חשיבותה של...). הנושא כולו: "חשיבותה של הזכות לפרטיות"; הנשוא: "מתבטאת".
הלקח: אותו צירוף בדיוק יכול למלא תפקידים שונים – הכול תלוי בקשר שלו לשאר המשפט. בכל פעם בודקים: למה הוא מתחבר – לפועל או לשם עצם?
טעות נפוצה: ב־(4) לכתוב "מושא" כמו ב־(3) בגלל "ב־" – אבל כאן הצירוף נשען על שם העצם "פגיעה", לא על פועל; ב־(1) לכתוב "מושא" כי הצירוף נמצא בתוך פסוקית המושא – שואלים על תפקידו בתוך הפסוקית.
שאלה 10 · אוגד ונשוא; חלקים כוללים; המבנה "לא... אלא"
לפניך שני משפטים, ובכל משפט מילה מסומנת בקו.
(1) הנגישות למידע הפכה שוויונית יותר כיום לעומת העבר הלא־רחוק.
(2) בסופו של כל יום לימודים התלמידים הופכים את הכיסאות ומניחים אותם על השולחנות.
הפכה ______ הופכים ______
לפניך שני משפטים, ובכל משפט צירוף מסומן בקו.
(1) אנשים רבים ושונים רואים באינטרנט כלי ליצירת קשרים חברתיים.
(2) הפער בין שכבות האוכלוסייה ילך ויגדל.
לפניך משפט המנוסח באמצעות המבנה "לא... אלא...".
לא השופטים בחרו בשיר שזכה אלא צופי הטלוויזיה.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
התפקידים: במשפט (1) "הפכה" פירושו "נעשתה": הוא מקשר בין הנושא "הנגישות למידע" לבין הנשוא השמני "שוויונית (יותר)" ואין לו משמעות של פעולה – לכן הוא אוגד (אוגד פועלי). במשפט (2) "הופכים" מציין פעולה ממשית (מטים את הכיסאות), יש לו מושא – "את הכיסאות" – ולכן הוא נשוא (פועלי).
בדיקה: אם אפשר להחליף את הפועל ב"נעשה / היה" והמשפט נשאר הגיוני, הוא אוגד.
ההמרה: מילה אחרת שהיא אוגד באותה משמעות: "נעשתה" / "נהייתה" ("הנגישות למידע נעשתה שוויונית יותר"). שימו לב להתאמה בנקבה, בעבר.
טעות נפוצה: לכתוב "היא" או "הייתה" בהמרה – "הייתה" משנה את המשמעות (מצב ולא שינוי).
סעיף ב
רבים ושונים – שני שמות תואר שווי תפקיד, ששניהם מתארים את "אנשים" (אנשים רבים, אנשים שונים): לוואי כולל. ו' החיבור מחברת כאן בין שני רכיבים בעלי אותו תפקיד – זו ההגדרה של חלקים כוללים.
ילך ויגדל – נשוא. זהו צירוף כבול שמשמעותו "יגדל בהדרגה". "ילך" אינו מציין הליכה, ואין כאן שתי פעולות נפרדות של אותו נושא; לכן הצירוף כולו הוא נשוא אחד ולא נשוא כולל. בדיקה: אי אפשר לפרק אותו לשני משפטים ("הפער ילך" + "הפער יגדל") בלי לשנות את המשמעות.
טעות נפוצה: לבחור ב"ילך ויגדל" בסעיף הראשון רק משום שיש בו שני פעלים וּו' ביניהם.
סעיף ג
הקשר הלוגי: המבנה "לא X אלא Y" שולל דבר אחד (השופטים) ומעמיד במקומו דבר אחר (צופי הטלוויזיה) – זה ניגוד. המבנה גם מדגיש את מי שבחר בפועל.
(שימו לב להבדל מן המבנה "לא רק X אלא גם Y", שמבטא הוספה – שם X אינו נשלל.)
ניסוח מחדש: שומרים על אותו קשר של ניגוד ועל אותה משמעות, בעזרת מילת ניגוד אחרת: "ואילו", "אבל", "לעומתם", "אולם". חשוב שיהיה ברור שהשופטים לא בחרו בשיר, ושצופי הטלוויזיה כן בחרו בו.
טעות נפוצה: לכתוב "השופטים וצופי הטלוויזיה בחרו בשיר" או "צופי הטלוויזיה בחרו בשיר שזכה" בלבד – כך הולך לאיבוד חלק מן המשמעות (שהשופטים לא בחרו בו).
שאלה 11 · "היא" – נושא או אוגד; הסגר; פירוק משפט למשפטים פשוטים
לפניך שלושה משפטים, ובהם המילה "היא" מסומנת בקו.
(1) אחת הדרכים ליצירת ריגוש היא הכרזה כי אירועים שמתרחשים הם "יד הגורל".
(2) היא מחייבת אותנו להתרגש.
(3) התוצאה היא אקלים תקשורתי־תרבותי לא רציונלי.
לפניך שני משפטים.
(1) מאמר זה יועלה, מן הסתם, לאתר המרשתת.
(2) האינטרנט מאפשר אנונימיות, לכאורה לפחות.
— לפרט את דברי הכותב.
— להדגיש את חגיגיות הדיבור.
— להביע דעה או הערה של הכותב על הנאמר.
— לספק מידע שישמש רקע להבנת המשפט.
— אלימות, בעיקר פשיעה לאומנית, מפיקה מהגולש הישראלי קשת של רגשות.
— הגיע הזמן, כנראה, להעלות לדיון ציבורי את מה שנאמר מפה לאוזן.
הקף את המשפט שבו התפקיד התחבירי של החלק המסומן בקו זהה לתפקיד התחבירי של החלקים המסומנים במשפטים (1)-(2) בסעיף זה.
לפניך משפט.
בעקבות העלייה החדה בשיעור המחלות הכרוניות הנובעות מתזונה לקויה ומפעילות גופנית מועטה, פיתחו משרדי הממשלה תוכנית לאומית לקידום אורח חיים פעיל ובריא.
פְּרק את המשפט לשלושה משפטים פשוטים.
(1) ______
(2) ______
(3) ______
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
הדרך: כינוי הגוף "היא" יכול להיות נושא (מי שעליו מדובר) או אוגד (מילה המקשרת בין נושא לנשוא שמני, בלי משמעות של "מי").
בדיקה: אם אפשר להשמיט את "היא" או להחליף אותה ב"הנה" בלי שהמשפט יאבד את הנושא שלו – זה אוגד ("התוצאה – אקלים..."). ב־(2) אי אפשר להשמיט: "מחייבת אותנו להתרגש" נשאר בלי נושא.
טעות נפוצה: לכתוב "נושא" לכל "היא" רק משום שזה כינוי גוף; האוגד מתאים במין ובמספר לנושא (הדרכים... אחת – היא; התוצאה – היא), ולכן הוא דומה לכינוי.
סעיף ב
התפקיד – הסגר. "מן הסתם" ו"לכאורה לפחות" אינם קשורים תחבירית לאף חלק במשפט – אפשר להשמיט אותם והמשפט נשאר שלם ותקין ("מאמר זה יועלה לאתר המרשתת"). הם מובדלים בפסיקים ומבטאים את עמדת הכותב.
המטרה: ההסגר מוסיף את יחסו של הכותב לתוכן – מידת ודאות ("מן הסתם" – כנראה), הסתייגות ("לכאורה לפחות" – ייתכן שאין זו אנונימיות אמיתית). הוא אינו מפרט (זה תפקיד התמורה) ואינו מוסיף מידע עובדתי.
המשפט השני ("כנראה"). "כנראה" – הערת הכותב על מידת הוודאות, אפשר להשמיטו: הסגר. במשפט הראשון "בעיקר פשיעה לאומנית" מפרט ומצמצם את "אלימות" – מציין את אותו דבר בפירוט רב יותר: תמורה, ולא הסגר.
טעות נפוצה: לזהות כל צירוף בין פסיקים כהסגר; צריך לבדוק אם הצירוף מתייחס לשם עצם מסוים ומפרט אותו (תמורה) או מבטא את עמדת הכותב (הסגר).
סעיף ג
(1) חלה עלייה חדה בשיעור המחלות הכרוניות.
(2) המחלות הכרוניות נובעות מתזונה לקויה ומפעילות גופנית מועטה.
(3) בעקבות העלייה משרדי הממשלה פיתחו תוכנית לאומית לקידום אורח חיים פעיל ובריא.
(אפשר גם: (3) משרדי הממשלה פיתחו תוכנית לאומית לקידום אורח חיים פעיל ובריא בעקבות העלייה בשיעור המחלות.)
הדרך: מוצאים במשפט את כל ה"רעיונות" שיש בהם נושא ונשוא (גלויים או מוסתרים), וכותבים כל אחד כמשפט פשוט – משפט שיש בו נשוא אחד בלבד.
שלושת הרעיונות:
1. "העלייה החדה בשיעור המחלות" – שם הפעולה "העלייה" מסתיר משפט: "חלה עלייה חדה בשיעור המחלות הכרוניות" / "שיעור המחלות הכרוניות עלה מאוד".
2. "הנובעות מתזונה..." – ה' הזיקה + בינוני = פסוקית לוואי, כלומר משפט נוסף: "המחלות הכרוניות נובעות מתזונה לקויה ומפעילות גופנית מועטה". ("מתזונה לקויה ומפעילות גופנית מועטה" – חלק כולל; המשפט עדיין פשוט, כי יש בו נשוא אחד.)
3. המשפט העיקרי – "משרדי הממשלה פיתחו תוכנית לאומית לקידום אורח חיים פעיל ובריא" (בעקבות העלייה).
בדיקה: כל משפט עומד בפני עצמו, אין בו מילת שעבוד (ש, כי, ה' הזיקה), וכל המידע של המשפט המקורי נשמר.
טעות נפוצה: להשאיר "הנובעות" או "ש..." באחד המשפטים – כך הוא נשאר מורכב; להשמיט את התוכן של העלייה (לכתוב רק "יש מחלות כרוניות").
מערכת הצורות
שאלה 12 · שורש ובניין של פעלים
לפניך שבעה משפטים, ובכל משפט יש פועל מודגש ובסוגריים אותו הפועל מנוקד.
ציין בטבלה את השורש ואת הבניין של כל אחד מן הפעלים המודגשים.
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| ההודעות יתפרסמו (יִתְפַּרְסְמוּ) מחר בעיתונים. | ||
| הקוראים הגיבו (הֵגִיבוּ) בחריפות על הכתבה. | ||
| הטיסה מבוטלת (מְבֻטֶּלֶת) בגלל תנאי מזג האוויר. | ||
| מומלץ להתקין (לְהַתְקִין) מערכת איתור במכונית למקרה של גנבה. | ||
| כך ייוודע (יִוָּדַע) מקום הימצאה של המכונית לאחר הגנבה. | ||
| הורים רבים אינם מרשים (מַרְשִׁים) לילדיהם לגלוש באינטרנט ללא פיקוח. | ||
| הורים רבים מעדיפים שילדיהם יבלו (יְבַלּוּ) עם חברים בחוץ במקום לגלוש באינטרנט. |
◂ פתרון מלא לשאלה 12
| הפועל | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| יִתְפַּרְסְמוּ | פ-ר-ס-ם | התפעל |
| הֵגִיבוּ | ג-ו-ב | הפעיל |
| מְבֻטֶּלֶת | ב-ט-ל | פועל (פֻּעַל) |
| לְהַתְקִין | ת-ק-ן | הפעיל |
| יִוָּדַע | י-ד-ע | נפעל |
| מַרְשִׁים | ר-ש-י/ה | הפעיל |
| יְבַלּוּ | ב-ל-י/ה | פיעל |
הדרך: (1) מסירים תחיליות של זמן/גוף (י־, ת־, מ־, לְ־) וסופיות (־וּ, ־ֶת, ־ִים); (2) מזהים את סימני הבניין (ניקוד, אותיות שימוש); (3) מה שנשאר – השורש; אם חסרה אות, חושבים איזו אות נחה או נבלעת.
טעות נפוצה: לכתוב ל"להתקין" בניין התפעל (בגלל "הת") ושורש ק-י-ן; לכתוב ל"ייוודע" שורש ו-ד-ע או בניין פיעל (בגלל הדגש); לכתוב ל"מרשים" שורש ר-ש-ם (בהשפעת "מַרְשִׁים" = מעורר רושם) – בהקשר כאן המשמעות היא "נותנים רשות".
שאלה 13 · שורש משותף, בניינים, שם פעולה ומילים מאותה גזרה
לפניך קטע ובו ארבעה פעלים מודגשים.
סופת הברד שהתחוללה בחורף גרמה לנזקים רבים. במהלך הסופה חלו שיבושים באספקת החשמל. ההפרעות באספקת החשמל גרמו לפגיעה באיכות החיים של התושבים ולנזקים בתעשייה ובחקלאות. בעקבות זאת הוחלט להחיל את החוק לפיצוי נפגעי אסון טבע. החוק הוחל על כל החקלאים שנפגעו.
מהו השורש המשותף לארבעת הפעלים המודגשים בקטע? ______
ציין את הבניין של כל פועל מודגש.
התחוללה הבניין: ______
חלו הבניין: ______
להחיל הבניין: ______
הוחל הבניין: ______
כתוב את שם הפעולה של הפועל להחיל באותו הבניין. ______
מבין המילים שלפניך הקף רק את המילים השייכות לאותה הגזרה של הפעלים המודגשים בקטע.
מוֹדעה, מדינה, כוונה, רעיון, מֵרוץ, מוֹסד, מחיקה
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
ח-ו-ל (ח-ו/י-ל).
הדרך: מסירים מכל פועל את אותיות השימוש ומחפשים את המשותף.
בכל הצורות נשארים ח ו־ל, והאות האמצעית ו/י נבלעת – שורש ח-ו-ל.
טעות נפוצה: לכתוב ח-ל-ל (בגלל "התחוללה") או ה-ח-ל (בגלל "להחיל").
סעיף ב
התחוללה – התפעל.
חלו – קל (פעל).
להחיל – הפעיל.
הוחל – הופעל (הֻפְעַל).
טעות נפוצה: לכתוב "פיעל" ל"התחוללה" בגלל צורתה, או "נפעל" ל"הוחל" – בבניין הופעל התחילית בעבר היא הוּ־/הֻ־.
סעיף ג
הַחָלָה.
שם הפעולה של בניין הפעיל בא במשקל הַקְטָלָה (הַזְמָנָה, הַדְלָקָה). בגזרת ע"ו/י האות האמצעית נבלעת והמשקל הוא הֲקָמָה: הֲקָמָה, הֲבָנָה, הֲרָמָה – ולכן מ"לְהָחִיל": הַחָלָה ("הַחָלַת החוק על החקלאים").
טעות נפוצה: לכתוב "חלות" (שם עצם אחר, "תחולה") או "התחוללות" (שם הפעולה של התפעל).
סעיף ד
מדינה (ד-י-ן), כוונה (כ-ו-ן), מֵרוץ (ר-ו-ץ).
הגזרה של הפעלים בקטע: ח-ו-ל – נחי ע"ו/י (האות האמצעית ו/י).
בודקים את השורש של כל מילה:
איך לא נופלים: ו' בתחילת מילה אחרי מ' (מוֹדעה, מוֹסד) רומזת בדרך כלל לפ"י/ו, לא לע"ו. ו' או י' באמצע השורש – ע"ו/י. ב"כוונה" הו' עיצורית (כַּוָּנָה), אך השורש כ-ו-ן שייך לגזרת ע"ו.
טעות נפוצה: להקיף את "מוֹדעה" ואת "מוֹסד" בגלל הו' שבהן, או את "רעיון" בגלל הי'.
שאלה 14 · דרך התצורה של שמות; שורש ובניין של שמות פעולה
לפניך קטע ובו שישה שמות מודגשים.
החוקר שבדק את רמת הקרינה של האנטנות הסלולריות אמר לעיתונאי שראיין אותו, שלדעתו האנטנות מהוות מִפגע בריאותי חמור, ואין להסכים לשום פשרה בנוגע למיקום האנטנות כי מדובר באיכות החיים של התושבים.
מיין בטבלה שלפניך את השמות המודגשים לפי דרך התצורה.
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
לפניך ארבעה משפטים, ובכל אחד מהם יש שם פעולה מודגש.
השלם את הטבלה שלפניך.
| שם הפעולה | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| הִשְׁתַּכְלְלוּת | ||
| שִׂיחָה | ||
| פִּיּוּס | ||
| הַפְרָיָה |
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי |
|---|---|
| חוקר (ח-ק-ר, קוֹטֵל) | עיתונאי (עיתון + ־אי) |
| מִפגע (פ-ג-ע, מִקְטָל) | בריאותי (בריאות + ־י) |
| פשרה (פ-ש-ר, קְטָלָה) | איכות (איך + ־וּת) |
הדרך: לכל שם שואלים: האם אפשר לזהות בו מילה שלמה (בסיס) שנוספה לה סופית? אם כן – בסיס וצורן. אם המילה בנויה משורש שנוצק לתבנית (משקל) – שורש ומשקל.
שורש ומשקל:
בסיס וצורן סופי:
טעות נפוצה: להכניס את "איכות" לשורש ומשקל (משקל "קִיטוּת" אינו קיים) – הבסיס הוא מילת השאלה "איך"; להכניס את "מפגע" לבסיס וצורן בגלל המ' בתחילתו – המ' היא חלק מן המשקל, לא מילה שנוספה.
סעיף ב
| שם הפעולה | השורש | הבניין |
|---|---|---|
| הִשְׁתַּכְלְלוּת | ש-כ-ל-ל | התפעל |
| שִׂיחָה | ש-י/ו-ח | קל (פעל) |
| פִּיּוּס | פ-י-ס | פיעל |
| הַפְרָיָה | פ-ר-י/ה | הפעיל |
הכלל: לכל בניין משקל קבוע של שם פעולה: קל – קְטִילָה (ובע"ו/י גם קִיטָה: שִׂיחָה, שִׁירָה); פיעל – קִטּוּל; הפעיל – הַקְטָלָה; התפעל – הִתְקַטְּלוּת.
טעות נפוצה: לכתוב ש-י-ח ופיעל ל"שיחה" (בגלל החיריק); לכתוב פ-ו-ס ל"פיוס" (בגלל השורוק – זו תנועת המשקל).
שאלה 15 · השלמת פעלים ושמות על פי שורש
לפניך קטע, שחסרים בו שבעה פעלים. קרא אותו, וכתוב בכל מקום ריק את הפועל המתאים, על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
צפייה בטלוויזיה כבר הייתה תופעה ______ (פ-ו-ץ) ברבע האחרון של המאה העשרים. התופעה ______ (ע-צ-ם) כאשר ______ (י/ו-ס-ף) ערוצים רבים ש______ (ב-ו-א) עימה הטלוויזיה בכבלים, והתרבו הפעילויות שהציע האינטרנט. לא במקרה הנוער בימינו ______ (כ-נ-י/ה) "נוער המסַכים". השאלה שהורים ומחנכים ______ (ע-ל-י/ה) כיום היא כיצד ______ (צ-מ-צ-ם) את השעות שהנוער מקדיש לצפייה בטלוויזיה ולגלישה באינטרנט.
לפניך קטע, שחסרים בו שבעה שמות. קרא אותו, וכתוב בכל מקום ריק את השם המתאים, על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
______ (א-פ-י-ן) מובהק של "נוער המסַכים" הוא המעבר מ______ (צ-פ-י/ה) פסיבית בטלוויזיה לפעילות אקטיבית במשחקי מחשב ובשלל פעילויות באינטרנט. ההתמכרות לאינטרנט היא בעיה אופיינית לדור הזה. לצעירים יש ______ (ק-שׁ-י/ה) להתנתק מן המסך, לכן אין להתפלא על ה______ (ג-ו-ב) הנרגזת שלהם כאשר מתרחשת ______ (פ-ר-ע) כלשהי שמקשה עליהם לגלוש באינטרנט. למערכת החינוך אין פתרון נחרץ לבעיה זו. איש אינו רוצה למנוע לחלוטין מהנוער את ה______ (שׁ-מ-שׁ) בכלים אלה בזכות ה______ (ר-ו-ם) הגדולה שלהם לפיתוח הידע והמיומנויות של בני הנוער.
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
נפוצה (פ-ו-ץ); התעצמה (ע-צ-ם); נוספו (י/ו-ס-ף); (ש)הביאה (ב-ו-א); מכונה (כ-נ-י/ה); מעלים (ע-ל-י/ה); לצמצם (צ-מ-צ-ם).
צורות נוספות שיתקבלו כשהן תקינות ומתאימות: מתעצמת (ע-צ-ם, אם עקבי בזמן); כוּנה (כ-נ-י/ה); יצמצמו / מצמצמים (צ-מ-צ-ם).
הדרך: לכל מקום ריק בודקים (1) מה המשמעות הנדרשת – פעיל או סביל, ולכן איזה בניין; (2) מהו הנושא (מין, מספר, גוף); (3) מהו הזמן לפי ההקשר.
סימן ההתאמה: "אין צורך לנקד", אבל הכתיב צריך להיות מלא ותקין (מכונה, נוספו).
טעות נפוצה: לכתוב "עיצמה" במקום "התעצמה" (פיעל דורש מושא – "עיצמה את מה?"); לכתוב "הוסיפו ערוצים" – כך חסר נושא; לכתוב "מכנה" (פעיל) במקום "מכונה" (סביל).
סעיף ב
מאפיין (א-פ-י-ן); (מ)צפייה (צ-פ-י/ה); קושי (ק-שׁ-י/ה); (ה)תגובה (ג-ו-ב); הפרעה (פ-ר-ע); (ה)שימוש (שׁ-מ-שׁ); (ה)תרומה (ר-ו-ם).
הדרך: בודקים בכל מקום את המשמעות, וגם את סימני ההתאמה בהקשר – שם התואר או הנשוא שאחרי הריק מגלים את המין והמספר של השם החסר.
טעות נפוצה: לכתוב "צפיה" או "שמושׁ" בכתיב חסר (בבחינה ללא ניקוד יש לכתוב בכתיב מלא: צפייה, שימוש); לכתוב "רוממות" או "הרמה" במקום "תרומה" – ההקשר ("בזכות... לפיתוח הידע") מחייב "תרומה".
שאלה 16 · יוצא דופן בדרך התצורה, בחלק הדיבר, בגזרה ובמשקל; סוגי צורנים
לפניך שתי קבוצות של שמות. בכל קבוצה הקף את השם היוצא דופן מבחינת דרך התצורה שלו.
קבוצה (1): מסעדן, בדרן, מדען, מנהלן
קבוצה (2): שעוֹן, תחזית, תבנית, רצוֹן
לפניך קבוצת שמות. הקף את השם שאינו צורת בינוני.
מְיַבֵּשׁ כביסה, מְרַכֵּךְ שיער, מַסְרֵק, מְאַוְרֵר
לפניך קבוצת שמות. הקף את השם היוצא דופן מבחינת הגזרה.
הרצאה, הלוואה, הקראה, השוואה
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך קבוצת שמות. הקף את השם היוצא דופן מבחינת המשקל.
מִשְׁנָה, מִחְיָה, מִשְׁחָה, מִצְוָה
לפניך שני משפטים, ובכל אחד מהם מילה מודגשת.
ציין את סוג הצורן הסופי ואת משמעותו בכל אחת מן המילים המודגשות.
כֵּנוּת סוג הצורן הסופי ______, משמעות הצורן הסופי ______.
כִּנּוּיִים סוג הצורן הסופי ______, משמעות הצורן הסופי ______.
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 16
סעיף א
קבוצה (1): בדרן (שורש ומשקל: ב-ד-ר, קַטְלָן); השאר – בסיס וצורן ־ן.
קבוצה (2): שעוֹן (בסיס וצורן: שעה + ־וֹן); השאר – שורש ומשקל.
קבוצה (1):
קבוצה (2):
הכלל: בודקים אם המילה בלי הסופית היא מילה קיימת בעלת משמעות קרובה (מסעדה ← מסעדן). אם הסופית היא חלק מתבנית קבועה של משקל (קַטְלָן, קָטוֹן) – שורש ומשקל.
טעות נפוצה: לבחור ב"רצון" בגלל הסופית ־וֹן – אבל אין מילה "רצה" (שם) שנוספה לה הסופית; זה משקל.
סעיף ב
מַסְרֵק.
הדרך: צורת בינוני היא שם (או פועל) שנראה בדיוק כמו בינוני של אחד הבניינים, למשל פיעל – מְקַטֵּל.
טעות נפוצה: לבחור ב"מאוורר" בגלל ארבע אותיות השורש.
סעיף ג
הקראה (ק-ר-א – נחי ל"א); השאר – נחי ל"י (ר-צ-י/ה, ל-ו-י/ה, ש-ו-י/ה).
כל ארבעת השמות הם שמות פעולה של הפעיל במשקל הַקְטָלָה, ובכולם יש א' לפני הה' – לכן צריך לבדוק את השורש דרך הפועל:
בדיקה מהירה: בפועל בעבר – בל"י הסיום הוא ־ָה (הִרְצָה, הִשְׁוָה), ובל"א הא' נשמרת (הִקְרִיא).
טעות נפוצה: להניח שבכל המילים הא' שורשית, ולבחור ב"הלוואה" בגלל הו' הכפולה.
סעיף ד
מִשְׁחָה (מ-ש-ח, משקל קִטְלָה); השאר – משקל מִקְטָה (מִקְטָלָה בל"י).
הדרך: מוצאים את השורש של כל שם – וכך מתברר אם המ' היא אות שורש או תחילית של משקל.
טעות נפוצה: לחשוב שבכל ארבע המילים המ' היא תחילית, משום שכולן נראות זהות (מִ + שתי אותיות + ה).
סעיף ה
כֵּנוּת – הצורן הסופי ־וּת: צורן גזירה; משמעותו: הפשטה (שם מופשט – תכונה).
כִּנּוּיִים – הצורן הסופי ־ִים: צורן נטייה; משמעותו: ריבוי (מספר – רבים).
צורן גזירה יוצר מילה חדשה במשמעות חדשה (ולעיתים בחלק דיבר אחר); צורן נטייה רק מטה את המילה (מין, מספר, גוף) בלי ליצור מילה חדשה.
שימו לב: הצורן ־וּת יכול להיות גם צורן נטייה של ריבוי נקבה (כמו בַּקָּשׁוֹת) – לכן תמיד בודקים: האם נוצרה מילה חדשה?
טעות נפוצה: לכתוב ל"כנות" "צורן נטייה – רבות" (בגלל הדמיון לסיומת הרבות ־וֹת).